במקור: Miami Vice
תסריט ובימוי: מייקל מאן
שחקנים: קולין פארל, ג'יימי פוקס, גונג לי, נעמי האריס
הפרסומות נגמרו, נשמע הצלצול השלישי והסרט התחיל. נעימת סקסופונים ניגנה חרישית, ועל הבד הופיע פרצופו של דון ג'ונסון, שיערו מתבדר ברוח, משקפי השמש שלו מנצנצים, וז'קטו הורוד-זרחני כולו אומר סטייל. לידו עמד איזה כושי לא מוכר ועשה פוזות למצלמה. לאן הגעתי…
סתאאאאם. נראה לכם?
כל מי ששוקל לצפות ב'מיאמי וייס' מתוך נוסטלגיה לסדרת הטלויזיה משנות ה-80 יכול לשקול שנית את הגעתו לסרט, המציג אווירה שונה לחלוטין מהזוועה הטלוויזיונית ההיא. אבל מי שמעוניין באחד מסרטי האקשן הטובים של השנים האחרונות, יותר ממוזמן להצטרף לחוויה. 'מיאמי וייס' אינו סרט פעולה מפוצץ באפקטים, טוויסטים מפתיעים ואתנחתות קומיות, אבל הוא אחת היצירות הייחודיות בז'אנר החבוט הזה של דרמת פעולה משטרתית, ומסיבות שונות לגמרי ממה שהיינו מצפים להן.
זה הולך ככה. צמד שוטרי משטרת מיאמי, ריקו וסוני – שמות הדמויות הם הקשר היחיד לסדרה האיומה ההיא – מגלים כי היתה דליפה של מידע מאחד מגופי האכיפה הגדולים של ארצות הברית לגבי עסקת סמים בעיר, שבעקבותיה חוסלו כמה פ?ד?ס על ידי כנופיה של ניאו-נאצים. הם מתגייסים מיד לגלות את החולדה, ומתחזים למעבירי-סמים. הם מקושרים עם אחד מברוני הסמים של דרום אמריקה, ועושים עבורו את העבודה השחורה של העברת כמויות עצומות של סם לתוך ארה"ב בדרכים מגניבות (סירות-מירוץ, מטוס פרטי). בדרך, נדלק סוני על איזבלה, אשתו של הבוס ואשת עסקים קשוחה בפני עצמה (גונג לי), והדברים מסתבכים.
את סיפור הסרט ודומים לו כבר ראינו לא פעם ולא פעמיים, אבל ההבדל הוא ש'מיאמי וייס' לוקח אותו ברצינות. הוא סרט אפל, קודר, רציני. בלי חיוכים, בלי בדיחות, בלי שטויות, רק שני שוטרים שלא יעצרו בשום מקום עד שיפילו את האיש שלהם. החום של מיאמי, קובה והאיים, הזיעה, הדקלים, הכל מתפרץ החוצה ונראה טוב מתמיד: לא באווירת הקליפ של משמר המפרץ, עם הכוסיות בביקיני והחתיכים על חוף הים, אלא בלחות הלוהטת והדחוסה של הקאריביים, שבה השמש משגעת את הבנאדם, ומוציאה ממנו את היצרים הראשוניים שלו. הנוף, בין אם זה נוף עירוני של מיאמי או נוף פראי של דרום אמריקה, הוא אחד השחקנים הראשיים בסרט, ועל רקע העלילה הרזה והפשוטה יחסית, הוא מתבלט במיוחד.
לא רק הצילום מתבלט לטובה. המוזיקה, שמורכבת בעיקר מאוסף ערוך היטב של שירים עכשוויים, מוסיפה המון לקטעי האקשן. התסריט מחושב ואמין, ולא מתפתה ללכת עם המוטיבים הידועים של אהבה כנגד כל הסיכויים, או גבורה סופרמנית תלושה. כל אלה משלימים את אוירת המציאות שאפשר להשוות רק לסדרות מופת כמו 'NYPD' או 'רצח מאדום לשחור'.
מייקל מאן, במאי מוערך שכבר הראה לכולם שהוא יודע לביים אקשן של כוכבים דרמטיים, מגיע כאן לשיאים חדשים של בימוי. 'היט' לא תמיד הלך עד הסוף, היה ארוך מדי, ובסופו של דבר, נדמה שהיה רק תירוץ לפגישת האולסטאר דה נירו-פאצ'ינו. ב'הנוסע' טום קרוז היה קצת דומיננטי מדי, והסרט היה טוב, אבל עדיין, היה חסר משהו. ב'וייס', לעומת זאת, מאן לוקח שני שחקנים דרמטיים מצוינים, שהאגו שלהם עדיין לא הגיע למימדים שלא מאפשרים להם לעבוד, והוציא מהם את המיץ. הוא מזקק את דמות הפאנקיסט המופרע של פארל לשלמות, ומצליח להתגבר גם על השטיקים של פוקס, שהופך פתאום לקדורני ושקט. צוות השחקנים נשלם עם גונג לי, מי שהיתה הז'ן ז'י-יי של שנות התשעים. ב"וייס" היא מוכיחה שהיא לא שכחה את התרגיל. אבל מאן, הבמאי והתסריטאי, הוא זה שמנצח בענק על הסרט, שחתימתו באמת ניכרת בכל פריים שלו. בדרכו להפוך לסמאח מהשורה הראשונה, מאן מביא את דרמת האקשן הטובה של הקיץ, ומותיר אותי מוריד את הכובע בתחינה: בבקשה, אדוני, האם אני יכול לקבל עוד קצת? נניח, את 'צוות לעניין'?
מבקרים נחשבים רבים לא אהבו את מיאמי וייס, ובארצות הברית הוא היה כישלון מסחרי חרוץ. הטענות היו שהסרט לא שומר על רוח המקור הקלילה של הסדרה, שהוא מייגע, שלא ממש קורה בו שום דבר, והכי חשוב, שהתסרוקות של סוני וריקו ממש מגוחכות. מבקרים הטוענים ברצינות שסרט גרוע רק בגלל השפם של הגיבור מנציחים את הרצון לראות סרטי נוסחה, בהם הקהל יודע מראש מה הוא עומד לקבל, ומחייך מאוזן לאוזן כשהוא אכן מקבל את זה. 'מיאמי וייס' הוא הכל חוץ מזה, הוא מתעלם מהקונבנציות של הז'אנר שהוא חלק ממנו (למשל, כשלאורך כל הסרט מתבקש שתרוץ איזו בדיחת שוטר שחור – שוטר לבן, והיא לא מגיעה), ועדיין מצליח להיות מותח ו"אקשני", וזו הגדולה שלו. חבל שלא הרבה אנשים שמו לב לזה.
וואו.. איזו ביקורת.
אני רץ לקולנוע!
לא הבנתי ממש (וסלחו לי על טיפה
):
לפי ההקדמה לביקורת, הסרט הזה הוא 'ספרות זולה' בלי הקומדיה? או שזו סתם השוואה לשם הבדיחה?
אבל
הסדרה היתה מצוינת!
והסרט גם בתור סתם דרמת אקשן הוא פשוט בסדר.
הוא לא מצוין לחלוטין אלא להיפך, נוסחתי להפליא.
מתעלם מנוסחאות הז'אנר? כן, בטח. זה שאין צחוקים בסרט זה עוד לא מרמז על כך. ומי בכלל אמר מלכתחילה שכל סרט של שוטר שחור, שוטר לבן אמור להיות קומי?
זה סרט נחמד ללא ספק, אבל לא הייתי אומר ששווה לרוץ אליו לקולנוע. אפשר לראות בדי וי די, או אפילו בקולנוע אבל רק אם אין לכם משהו טוב יותר לעשות.
ובכלל, כסרט של מייקל מאן- זה לא סרט טוב והוא בהחלט הכי גרוע מכל סרטי מאן שראיתי.
מה שמעניין זה למה מאן לקח סדרה טובה ואהובה ופשוט עיוות אותה על מסך הקולנוע? הוא בטח קיווה שהשם המוכר ימשוך קהל לסרט השוטרים השגרתי שלו (שעל הדרך- את הצורה בה ייגמר העסק ניתן לנחש חצי שעה לפני סוף הסרט).
חבל שלא הצליח לו.
עם קלאסיקה לא מתעסקים ומאן למד את זה בדרך הקשה.
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_characters_in_Grand_Theft_Auto:_Vice_City#Lance_Vance
סוף סוף ביקורת חיובית.
כבר מכל הביקורות שקראתי על הסרט, כבר חשבתי שמאן סוף סוף נפל לקרשים. שאחרי המקור, היט והנוסע, כולם סרטים מצוינים בהחלט, הוא שכח "איך עושים את זה" ויצא לו סרט לא משהו.
אני שמח לראות שחששותיי התבדו.
סוף סוף ביקורת חיובית.
אם כבר החששות של מישהו כאן התבדו, היו אלה חששותיו של ליאופולד.
איך אתה יודע משהו על הסרט לפי ביקורת של מישהו, מבלי לראות את הסרט בעצמך?
זה לא זה.
נראה לי שהבחור פשוט חיפש אור קטן שיגיד לו שהסרט בסדר.
אבל מה הטעם
מה הטעם בלהוציא רימייק שלא דומה למקור? אם כל מה שהם לוקחים זה השמות והפריימרה של שוטרים סמויים אז למה לא לחתוך את כל הקשרים למקור.
אני מניח שהתשובה היא "להביא את קהל הצופים של מיאמי וייס המקורית", אבל במקרה הזה איזה סיבה יש להם לעוות ולסרס את המקור? למה לעצבן את המעריצים?
בהחלט יתכן שהסרט טוב מהסידרה, לא ראיתי אף אחד מהשתיים, אבל עדיין זה לא מצדיק את מה שנעשה (לפי הביקורת לפחות). לרימייק צריכה להיות נאמנות ואהבה למקור אחרת אין לו זכות קיום, אם אתה צריך לשנות את הדמויות, הסיפור והאווירה אז עדיף כבר להמציא את כל העסק מחדש.
אני יודע שאפשר להגיד עכשיו "זו סתם סדרת אקשן מפגרת משנות ה-80, למי אכפת מה עושים איתה?", אבל תתארו לעצמכם שבעוד עשרים שנה מישהו יעשה רימייק ל"המגן": השוטר הגיבור וטוב הלב ויק מקי יוצא להילחם ברוצח סידרתי מרושע שמשאיר לו רמזים שמבוססים על כתביו של ויליאם בלייק". יכול להיות שזה יהיה סרט טוב, אבל זה לא יהיה "המגן".
אם אין לך סיפור טוב לספר עם הדמויות האלה פשוט אל תשמש בהן.
אני מסכים
'מיאמי וייס' סרט מוצלח לטעמי, אבל לא היתה שום סיבה לקרוא לו 'מיאמי וייס'. שום טוב לא יוצא מזה.
הזכויות
בטח היה לו פשוט להשיג את הזכויות, כי הוא היה אחד המפיקים המקוריים של הסדרה.
זה לא הופך את העניין לפחות מיותר.
מכל בחינה חוץ מהבחינה השיווקית, אתה צודק.
מהבחינה השיווקית, אתה כנראה גם כן צודק.
דעתי -
אני לא מבין מה רע (או בעייתי) בלעבוד לפי כללי הז'אנר , כל עוד מודעים להם ולא הופכים אותם לכללי ברזל.
bad boys עשה את זה בצורה לא רעה.
serenity עשה את זה בצורה מעולה (רק בז'אנר אחר)
אין דבר רע בסרטי קיץ מבדרים לא כל כך רציניים – כל עוד הם עשויים טוב.
אבל וייס-סיטי לעומתו מנסה לקחת את הכיוון של הסרט למקום אחר, ולטעמי האכזבה כפולה –
א) כי מי שבא לראות מותחן אקשן, התאכזב.
ב) על מנת לברוח מקלישאות הזאנר – הסרט פשוט לא מתקדם לשום מקום… מעניין.
וייס סיטי?
נו, נו.
מישהו כאן שיחק יותר מדי GTA…
וייס סיטי?
לא מוריד ולא מוסיף לטיעוני.
אז נא לא לתפוס אותי בטעות הזו.
אגב
הבלבול הזה הוא לא מקרי. Vice City מבוססת על מיאמי, והסיבה שקוראים לה 'וייס סיטי' היא בדיוק משום שהמילה 'וייס' עושה אסוציאציות של מיאמי, בגלל 'מיאמי וייס'.
אני יודע
ולא ניסיתי להפיל אף אחד בירידת הג'י טי איי.
פשוט מצאתי את זה משעשע.
אתה בטוח בזה?
כי למיטב ידיעתי העיר במשחק לא דומה למיאמי (לפחות לא יותר משהיא דומה לסן פרנסיסקו או לניו יורק), והמילה וייס נראית לי יותר קשורה למשטרה ששורצת בעיר (משהו כמו עיר המשטרה, למרות שעיר החטאים נראה היה לי עדיף בהתחשב באופי המשחק).
וייס סיטי בהחלט דומה למיאמי.
אפילו מבחינת גיאוגרפיה. ליברטי סיטי היא ניו יורק, וסאן אנדראס היא קליפורניה, עם ערים המקבילות ללוס אנג'לס, סן פרנסיסקו ולאס וגאס.
בקשר להיט
"היט לא תמיד הלך עד הסוף, היה ארוך מדי, ובסופו של דבר, נדמה שהיה רק תירוץ לפגישת האולסטאר דה נירו-פאצ'ינו"
היט הוא סרט ענק מבחינתי, הדמויות מרתקות, המשחק משובח, והסרט ארוך כי הוא בונה באופן מעולה את הדמויות עד למפגש ביניהם בסוף, ראיתי את הסרט כשהייתי בסה"כ בן 10, ולא ראיתי אותו מאז, אבל הוא נחקק בזכרוני כסרט מעולה להחריד, אולי צפיה חוזרת תפריך את הרושם שקיבלתי בגיל צעיר שכזה, אבל היט לא היה לי ארוך מדי, כלל וכלל לא.
ביקורת טובה על סרט שאני אנסה לתפוס בקולנוע בשבועות הקרובים, אבל לא צריך להנמיך סרטים אחרים של מייקל מאן רק בשביל לחזק את הדעה החיובית שלך בנוגע לסרט, לדעתי לפחות.
אני, לעומת זאת, ראיתי את ''היט'' ממש לא מזמן
ואכן, סרט מרשים ווירטואוזי, אבל לא יותר טוב מ"הנוסע" או מ"אחרון המוהקינים" (אבל הרבה יותר טוב מ"עלי" שאני אישית מצאתי משעמם להחריד).
ובאופן כללי, אני מאוד מאוד אוהב את מאן. הוא במאי ווירטואוז, אשף בעריכת מוזיקה קצבית ומהודקת, מביים אקשן ביד אומן. ובכלל, סוחט מכל סצינה בסרטיו את המתח הטמון בה באמצעים בימויים גרידא, ולא משאיר בסרטיו אף רגע אחד מיותר. וזה מבריק ולא קל, ומאוד מרשים בפני עצמו. במאי נפלא.
(ובעקבות הביקורת אני מתחבט אם ללכת לסרט או לא. אולי אני כבר אחכה לדי.וי.די.).
אף רגע מיותר?
אני אוהב את מאן. הוא במאי מעניין. אבל להגיד על מי שביים את "המקור", "היט", "אחרון המוהיקנים" ו"עלי" שהסרטים שלו מהודקים זאת, איך נאמר, הגזמה פרועה.
אף רגע מיותר?
אני לא מסכים. "היט" היה סרט מסובך ומלא פיתולים ועלילות מרתקות, שהידקו אותי למסך כמעט לכל אורכו ועיניינו אותי מאוד. אותו דבר גם "הנוסע". ב"אחרון המוהיקינים" יש יותר אווירה מאשר עלילה (ובעוד שב"עלי" יש יותר מדי אווירה, ומעט מדי סיפור), אבל עדיין מצאתי אותו מרתק לגמרי, אז אשמח אם תרחיב לגבי נקודת המבט שלך.
בקשה לגיטימית.
לצערי, אין לי את האמצעים לממש אותה כרגע: את "היט" ו"המקור" ראיתי מזמן, ושניהם ייגעו אותי מכדי שארצה לראות אותם שוב בעתיד הקרוב; ואת "הנוסע" לא שמתי ברשימה שלעיל מסיבה טובה.
משהו מעניין בקשר ל''היט''
ראיתי את הסרט בקולנוע, והוא הרגיש מייגע עד ניקורים קלים. באופן מקרי ראיתי אותו שוב לאחר כשנתיים בוידאו, ונהנתי כל כך שראיתי אותו עוד מספר פעמים. כנראה שזהו סרט מורכב שעבור חלק מהאנשים לא יעביר את האוירה הנכונה בצפיה הראשונה – אולי ציפיות מסויימות גורמות להטעיה, להסטת הריכוז מהעיקר. ואולי, כמו ב"מיאמי וייס", השימוש המעט מלאכותי בגימיק האמור למשוך אותך לקולנוע (שני מגה-סטארים במקרה של היט), מסיט את אור הזרקורים מהפרטים החשובים הבונים את הסרט.
אתה בטוח שראינו אותו סרט?
זו היתה הפעם השניה בחיי שיצאתי מסרט באמצע.
בחיי שלא הבנתי את ההתלהבות בביקורת. לדעתי, זה לא שהסרט לוקח את עצמו ברצינות, זה פשוט שלא קורה בו שום דבר שלא קורה בדר"כ בסרטי אקשן. ליתר דיוק – יש בו רק את התמצית הנוסחתית הבסיסית ביותר, רק בלי כל החלקים המקשרים/שאמורים להוסיף כאן משהו ייחודי או מצחיק. בעצם, עזבו ייחודי, משהו שבשבילו הייתם יכולים לכנות את זה "סרט" ולא אוסף של תמונות רנדומליות מגובבות על המסך מלוות בתירוץ של "עלילה".
אז אולי העלילה היא לא החלק הכי חשוב בסרט אקשן, אבל יש גבול לכמה אפשר לזלזל באינטליגנציה של הצופה, בייחוד אם לא חידשתם לנו שום דבר בשום פרמטר אחר בסרט.
לא חייבים תמיד לחדש.
גלידת תות היא אותה גלידת תות גם בפעם האלף. משום מה, מעולם לא שמעתי מישהו מתלונן על כך.
כבר עבר יותר מחודש מאז יצא הסרט לאקרנים. אני יודעת ש"הדג" לא עובדים כמבקרי קולנוע אבל אפשר היה לחכות עוד חודש ולשים את הביקורת ב דויד. חוצמזה יש בשוק כמה סרטים שיותר מעניין לדעת איך הם והם וודאי נצפו על ידי גולשי האתר. חבל שלא מופיעה עליהם ביקורת…
ביקורות נכתבות על בסיס התנדבותי,
ולכן באופן טבעי קורה שיש סרטים שמעניינים אנשים, ולמרות זאת לא קיבלנו / כתבנו עליהם ביקורת.
העניין הזה מוסבר במלואו, יחד עם עוד כל מיני דברים מעניינים (?) על האתר, כאן:
http://www.fisheye.co.il/static/faq.htm#generally
ביקורות נכתבות על בסיס התנדבותי,
מכירה. קראתי בהנאה לא מבוטלת חלק גדול מ"המדריך למתחילים" של האתר כולל הקטע על הביקורות.
מה שתפס את תשומת הלב שלי, היא העובדה שבתקופה שמופיעות מעט ביקורות סרטים – הסיבות ודאי מוצדקות – מופיעה ביקורת על סרט שיצא די מזמן.
אחרי הכל, אם הייתי רוצה לקרוא ביקורת סרטים קונונציולית הייתי פותחת עיתון של סופ"ש ומתלבטת אם להאמין למה שכתוב שם…
לזכותו של ליאופולד ייאמר
שהוא שלח לנו את הביקורת מזמן. זה רק אנחנו שהתברברנו (ולא בלי סיבה, אבל לא זה המקום לתירוצים. פה זה המקום לשורה התחתונה).
לא דובים ולא נמלים
"היט" היה אפוס שנשען על סיפור טעון, דמויות נהדרות, משחק מבריק ובימוי של מקצוען אמיתי. בעיני רבים הוא נחשב לאחד המותחנים הגדולים של שנות ה-90'.
"הנוסע" היה סרט מצויין שברמות מסויימות היה דומה ל"היט" ואף עשה לו מעין מחוות קטנות ("היט" התחיל בתחנת רכבת ונגמר בשדה תעופה, "הנוסע" התחיל בשדה תעופה ונגמר בתחנת רכבת. אגב, התחנת רכבת היא אותה תחנה בשני הסרטים). אך כמובן שהוא לא הגיע לרמות של "היט".
"מיאמי וייס" הוא סרט, שמה לעשות, פספס ובגדול. אין לי בעייה עם העיבוד לשנות ה-2000 והחוסר קשר בינו לבין הסדרה המיתולוגית. אבל בניגוד ל-2 הסרטים הקודמים שהזכרתי, היה נדמה כאילו לא קורה כאן שום דבר.
גם אני מסכים שהביקורות השליליות של המבקרים האמריקאים היו קצת מוגזמות, אך אני חייב לציין שמדובר בסה"כ באכזבה… קטנה. בכל זאת זה מייקל מאן.
סרט טוב אבל ...
עבר זמן מאז שראיתי את הסרט. אני זוכרת שמאוד נהניתי ממנו, בעיקר מהאווירה הקודרת והמתח המחשמל שבין סוני לבין איזבלה.
אבל אני חייבת להוסיף שיצאתי בתחושה שהיו יותר מדי חורים בעלילה, ושבעצם היא די הלכה לאיבוד בסופו של דבר.