במקור: The Interpreter
במאי: סידני פולאק
תסריט: מרטין סטלמן, בריאן וורד ושות'
שחקנים: ניקול קידמן, שון פן, קתרין קינר, ג'ורג' האריס
ניקול קידמן היא מתורגמנית מטעם האו"ם. זוהי, לכל הדעות, עבודה מורכבת וכבדת משקל. בארגון שרובו ככולו סובב סביב דיבורים ונאומים, המתורגמן צריך לתרגם, לנסח תוך כדי שמיעה, ולעשות את זה היטב. אם דיפלומט אפריקאי מכנה את ארה"ב "ראפיקי", כדאי מאוד שהתרגום יהיה "חבר" ולא "הקוף מ'מלך האריות"'. כשנציג אמריקאי משתמש במילה "Interpreter", מוטב יהיה לתרגמה ל"מתורגמן" ולא ל'מזימות זרות'. שפרירה זכאי ודאי היתה גורמת שם למלחמת עולם השלישית תוך פחות משעתיים.
ניקול, סילביה בשבילכם, לא סובלת מקשיי המקצוע. התמזל מזלה לגדול במדינת עולם-שלישי שלא היתה ולא נבראה, מאטובו שמה, והיא שוכנת, יש להניח, במקום טוב בין קארקוזיה לגן-עדן, אי שם באפריקה. עבור נציגי המדינה בארגון, מנסחת סילביה משפטים בשפה בשם קו? (שהומצאה ברובה למטרות הסרט בלבד, ותובלה בקצת סוואהילית). לחטוא בניסוח לא נכון של משפט בשפת קו?, זה מעשה מסובך מדי עבור אדם מן השורה, אז קידמן פחות או יותר מסודרת.
פרט ליתרון היחסי שנותנת מאטובו למתורגמנים שלה, היא מדינה נוראית. האנדרלמוסיה והעוני שוהים שם באופן תמידי, המונים נרצחים מדי יום, ולכל שליט במדינה יש נטייה להפוך לדיקטטור מושחת בשלב זה או אחר של הקריירה. המושחת הנוכחי, זיוואני שמו, נמצא צעד אחד לפני משפט בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג. הוא, מצדו, דורש להופיע לפני חברי האו"ם ולהסביר להם איך בכל אשמה התקשורת ששופכת את דמו, ועדיף להם לכרוע ברך ולנשק את כף ידו.
באחד הערבים, שבוע לפני בואו של זיוואני לאו"ם, חוזרת סילביה במקרה לתא שלה ושומעת מאולם הדיונים אדם הלוחש לחברו מזימה זרה שעיקרה ברור: זיוואני לא יזכה לעזוב את החדר חי. הפחד תוקף אותה והיא מחליטה לפנות לרשויות. כך מצטרף לסיפור שון פן, בתפקיד סוכן ה-FBI שנשלח למנוע את ההתנקשות. רגע, הרשו לי לנסח מחדש: כך מצטרף לסיפור שון פן בתפקיד סוכן ה-FBI שנשלח כדי לחקור את סילביה שוב ושוב, ולנסות למצוא תירוץ שיפטור את ה-FBI מלעבוד.
זוהי הבעיה הגדולה ביותר של הסרט, או לפחות דוגמה ייצוגית במיוחד שלה. השאלה האם סילביה משקרת מתוך אינטרס אישי לא מטרידה אף אחד. אנחנו כבר יודעים את התשובה – היא לא. לא משנה כמה פרטים מעברה ישפכו מהתסריט, במו עינינו ראינו אותה מאזינה ללחישה הפזיזה. גם את רוב פיתולי העלילה בחלקו השני של הסרט מסביר לנו קודם הבמאי, סידני פולאק, ורק אחר כך אינספקטור שון פן. לא שאני מתעלם מרעננות הקונספט, אבל הוא מחריב את כל הפואנטה של מותחני בילוש: כשצריך לחכות עשרים דקות כדי שהגיבורים יגיעו למסקנה שכבר מובנת לקהל, העסק מתחיל לשעמם מהר מאוד.
בעצם, יש בעיה אחת גדולה יותר: חלק מהעלילה חסר טיפת הגיון. אולי התפניות בסיפור לא כוונו להיות מפתיעות במיוחד, אבל לא רק שהן לא מפתיעות, הן ממש תמוהות, ומניעי הדמויות מאחוריהן נשארים עלומים. הפושעים מבצעים פעולות חסרות תועלת כדי למקד בהם את החקירה, החוקרים מחליטים בצורה שרירותית איזו ראיה נחשבת שולית ועל איזה פרט צריך להתעכב, ופתרון התעלומה מעמיד את האשם באור פשוט מגוחך.
ניקול קידמן שחקנית טובה. עקב כך, משחק נוראי באמת אי אפשר להפיק ממנה גם בזמן שהיא מחוסרת הכרה. אמה-מה? כשהיא לא מוציאה את המיטב מרגישים את זה באוויר. והפעם, למרות השליטה המרשימה שהיא מפגינה בשפת הקו ובמבטא התואם, היא לא הוציאה את המיטב. אולי האכזבה נובעת מכך שניקול כבר התנסתה בתפקידים שדורשים חיקויי תרבות ושפה שונים, ועשתה את זה הרבה יותר טוב. למרות העבר הענף שמקושר לדמותה של סילביה, היא נשארת רדודה ולא אנושית מספיק. שון פן דווקא מוציא את המיטב, אבל המיטב של שון פן לא מתעלה אף פעם מעבר לדרגת "ניקול קידמן על אוטומט". את כל העבודה על הסרט הוא בילה בלעבור על מגוון הבעות בסיסי וטון צרוד ומיוסר. שאר השחקנים לא ראויים לאזכור מיוחד, אולי פרט לבוס של שון – הופעת אורח נטולת קרדיט של סידני פולאק, במאי הסרט. אודה ואתוודה שאני לא בקיא מספיק ברזומה שלו כשחקן כדי לדעת איפה הוא עומד על סקאלת מידת-ההשקעה-של-ניקול-קידמן, אבל הוא בסדר גמור בהופעתו הקצרה.
אם לא יצאתי מהסרט בהרגשה של כשלון מוחלט, זה בין השאר בזכות העבודה המוצלחת שנעשתה בהכלאת המדינות האפריקאיות והפיכתן לארץ אחת פיקטיבית. ההיסטוריה שחוברה לה, שפת האם הפסבדו-סוואהילית שלה והפוליטיקה המורכבת שלה, וגורמות למאוטובו להיראות לא רק כמו ארץ אמיתית, אלא גם כמו ארץ מעניינת. גם מקצוע התרגום מקבל ייצוג יפה והולם מאי פעם, ובאנגלית זה נשמע יותר טוב. כמותחן, 'מזימות זרות' מתחיל לצלוע מהר מאוד, אך הדרמה רוב הזמן עובדת.
בסופו של יום, 'מזימות זרות' ממוקם קרוב לאמצע בין "האקונה מטטה" לבין "טקהטקה" ("זבל", על בשרי למדתי). אבל בימינו, כשכרטיס קולנוע עולה סכומי עתק, צריך לשקול טוב האם שווה למשכן את הבית עבורו. 'מזימות זרות' בהחלט לא שווה את זה. סרט אחד פחות במנוי של ספריית ה-DVD, לעומת זאת, אפשר לבזבז עליו בלי רגשות אשם.
- האתר הרשמי
- ניקול קידמן
- שון פן
- האו"ם
- בניין האו"ם , ניו יורק
- מיהו מתורגמן ?
- דג בבל – תרגום אונליין
- טעויות תרגום מפורסמות
- פורום תרגום ועריכה
- אבדו את עצמכם בתרגום
שון פן
לדעתי הוא יודע לשחק בצורה ממש מעולה את הדמות המיוסרת של הגיבור הטראגי. הבעיה היא שאני לא זוכר מתי ראיתי אותו בסרט שבו הוא לא שיחק דמות כזו, וזה די פוגע בהערכה שלי כלפיו. אבל להגיד שהמיטב שלו מגיע לדרגת "אוטומט של ניקול" זה ממש עלבון.
קח את זה בחזרה!
דווקא אני אהבתי
את הסרט
הסרט
בסדר הוא מותח לרובו ואכן ניקול משחקת טוב
מסיכם איתך לגבי שון פן ראינו אותו עושה את אותו התפקיד בסרטים אחריםככה שלהתלהב ממנו זה לא משהו.
בסך הכל סרט בסדר אוצי הוא מתח וענין
הבעיה היתה קצת עם השמות מתבלבלים מי זה מי.
סידני פולאק כשחקן
ברזומה של פולאק כשחקן יש לפחות שני סרטים מהעשור וקצת האחרונים בהם התפקידים שלו דיי זכירים, ואף מאוד מרשימים לטעמי. אם לשפוט על פיהם, הלוואי והוא היה משחק יותר:
ב"בעלים ונשים" של וודי אלן הוא היה אחד מארבעת התפקידים הראשיים, ושיחק את ג'ק, מי שמחליט להיפרד מאישתו ג'ודי דייוויס ויוצר את שרשרת האירועים שמתוארת בסרט. יש שם סצינה אחת בלתי נשכחת בה הוא גורר באכזריות את חברתו הצעירה מחוץ למסיבה.
ב"עיניים עצומות לרווחה" הוא שיחק את ויקטור זיגלר, מי שמבקש מטום קרוז לטפל בזונה המסוממת במסיבה בביתו. תפקיד קטן עם סצינת שיא יפה לקראת הסוף.
אלה לא ספוילרים?
לא נראה לי
הפרידה מהאישה ב"בעלים ונשים" והטיפול בזונה ב"עיניים עצומות לרווחה" מגיעים בתחילת הסרטים, והם בעצם חלק מהמאורע המחולל. ועל סצינת המסיבה ב"בעלים" השתדלתי לא להרחיב, וגם כך היא לא ממש ספוילר. נדמה לי בכל אופן. אני טועה?
אאל''ט
סצינת המסיבה (המהפנטת עד מאד) ב"עיניים עצומות לרווחה" נמצאת שם איפה שהוא באמצע הסרט, ועל כן, כל מה שקורה אחרי זה, הוא כן ספוילר.
אבל כמובן, יתכן ואני טועה.
אנחנו לא מדברים על אותה המסיבה
אני לא יודע איך נראות המסיבות בעולמך, אך בעולמי הן הרבה יותר…. אררר… רגועות.
(הסבר עם
ל"עיניים עצומות לרווחה" – אתה התייחסת לסצינת האורגיה. אני התייחסתי למסיבה בביתו של זיגלר בה טום וניקול מפלרטטים עם כל מיני אנשים)
לאט לאט
אני מגלה שאני בערך היחידה באזור שאהבה את הסרט מאוד…
אולי כי אני לא טיפוסי מותחנים, ולא אכפת לי לדעת דברים מראש…
בכל מקרה, באמת ההערה על המשחק של שון פן היא טיפה מוגזמת, יש לו כמה הופעות מאוד מוצלחות ואני מחזיקה ממנו שחקן די טוב..
וגם לא נכון לדעתי שניקול קידמן לא השקיעה, היא עשתה עבודה מעולה…
בולשיט!
שון פן משחק מצויין, ולמרות שאני מת על ניקול לא ראיתי אותה משחקת טוב כמו פן. נכון שפן ממחזר אבל הוא מצויין במה שהוא עושה וזה מספיק. מספיק התפקיד שלו 'קוראים לי סם'.
מצטער,
אני לא יכול לכנות שחקן שמגלם תמיד את אותה הדמות "מצויין". ומילא אם היה מסוג השחקנים שקבורים עמוק בטייפקאסט ולא מצליחים לשבור את התבנית, אבל שון פן כיכב כבר בכמה וכמה סרטים שאפשרו לו ללכת לכיוונים אחרים, אבל הוא בחר להשאר עם אותה לחלוחית בעיניים.
אז כן, את הטריק היחיד שלו הוא עושה במקצועיות מעוררת הערכה, לכן אני לא חושב שהוא גרוע. אבל שחקן מצויין? נראה לי מוגזם.
מצטער,
אני לא חושב שאתה יכול לקרוא לזה "אותו טריק". 'סיבוב פרסה' ראית? בהודעה הראשונה שלי הסכמתי שיש הרגשה שהוא ממחזר קצת (או יותר מקצת) אבל זה עדיין לא אותו תפקיד והוא עושה את זה עם כל כך הרבה צבע שאתה בטוח לא יכול לקרוא לו גרוע. וגם בינוני לא ממש הולם אותו.
דווקא כן, הינה:
אותו טריק, אותו טריק, אותו טריק, לה-לה-לה!
אני מבין שהוויכוח הוא על השאלה האם שון פן נותן את אותה ההופעה פעמים רבות, או פעמים רבות מדי. עניין של טעם. בעצם, של כח סיבולת.
ובכל זאת, קרש אחד למדורה: הדמות הסובלת של פן השתנתה באופן קיצוני פעם אחת לפחות, ב'קוראים לי סם'. הוא היה כל-כך לא משכנע, שהתלבטתי אם לצחוק או לסגור את הטלוויזיה. בסוף עשיתי את שניהם.
עוד תפקידים שונים של פן:
מתוק ומרושע
מסטיק ריבר
הרלי ברלי
זמנים מהירים בתיכון ריצ'מונט
גבר מת מהלך
עזוב את שון. ניקול לא יכולה להפגין משחק נוראי?
הלו?
לא ראית את "נשים מושלמות", אני מבינה.
היא היתה מזעזעת.
מזעזעת, בלתי אמינה, תלושה, מזוייפת, נטולת תזמון קומי, לא מצליחה להעביר בדיחות, צפויה ומשעממת.
ראיתי 'נשים מושלמות'-
סרט סתמי בעליל. אבל לא מצאתי את המשחק של ניקול גרוע. לא מדהים, לא ראוי לציון, לא הייתי חושב עליו לעולם לולא הזכרת אותו כרגע, אבל גם לא גרוע. בעצם, יתכן שהוא היה גרוע, אבל שאר הקאסט של 'נשים מושלמות' היה כה מביך, שלידם גם רוב שניידר הוא גאון קומי.
ובכן...
ההופעה שהיא נתנה שם היתה המובילה מבין שרשרת של הופעות מביכות.
ואגב, דווקא הבחור ההומו נתן קצת משב רוח רענן. מלבדו – כל שאר הקאסט הסריח.
בקיצור, ניקול קידמן יכולה גם יכולה לתת הופעות מזעזעות.
כנראה קומדיה זה לא הצד החזק שלה.
שרשרת הופעות מביכות?
אחרי נשים מושלמות הגיע לידה, שכמה שהסרט שנוי במחלוקת, אני לא מבינה איך אפשר להגיד שההופעה שלה בו לא הייתה אחת הטובות (ע"ע הסצנה בקונצרט, ובערך כל סצנה שניה שלה בו. ), באותה רמה פחות או יותר של דוגוויל לדעתי.
ופה באמת הייתה תחושה שהיא לא נתנה את המקסימום שלה, או שלא הייתה כ"כ דמות מספיק טובה כדי לתת את המקסימום בה…
טיפ קטן לחיי רשת נוחים יותר:
למד הבנת הנקרא.
הסכמתי עם ארמדילו שכל הקאסט היה מזעזע, אבל ציינתי שההופעה של ניקול היתה הגרועה בין כולן – ע"ע "המובילה מבין שרשרת הופעות מביכות", של כריס ווקן, בט מידלר, גלן קלוז והשאר.
היו לו כמה הופעות שבהן הוא היה מפחיד.
רק תיקון קטן לביקורת
שון פן מגלם סוכן של השרות החשאי, לא של האף-בי-איי.
דווקא כן הייתי מבזבז עליו 33 שקלים.
למי שמצפה למותחן השנה- אולי זה לא הכי מתאים (ואפילו אפשר לעלות על הפרנציפ כבר בהתחלה), אבל הסרט עשוי היטב, השחקנים מצודדים מאוד, הוא אקטואלי בחלקו גם בשבילנו, והוא שורף שעתיים בצורה מהנה למדי.
לדעתי זה סרט טוב.
מעניין, די זורם, ומותח מאוד ברגעים מסויימים (בעיקר לקראת הסוף)
נכון שיש לו כמה בעיות, אבל בסך הכל נהנתי.
פן תבנה דמות- מה יקרה?
לא ראיתי את הסרט, אבל חשבתי שאולי אני אתייחס לפן, אז הנה התייחסות לפן: פן יודע לבכות ממש ממש טוב, בוא נודה בזה, הבנאדם הוא מכונת דמעות אמיתית. אבל, כמו שסטלה אדלר אמרה (הרשו לי להשתחצן מעט בידע הקולנועי הצנום שלי, ובנימה הגבוהה שבה אני משתמש עכשיו כדי להוכיח שאני חכם): אם דמעות היו כשרון, אז לדודה *שם פולני* שלי הייה יותר כשרון מכולכם כאן (מתכוונת לתלמידים בסטודיו שלה). אז שוב, פן הוא מאוד חזק מול המצלמה, הוא בוכה ממש טוב, הוא כריזמטי ודי משכנע- אבל פן לא יודע לבנות דמות כמו שצריך. הוא ממחזר את עצמו בלי הפסקה, ומשחק את אותו דבר (אולי חוץ מקוראים לי סם, שבו הוא באמת היה טוב לדעתי)- הוא מבטא כאב בצורה טובה דרך הדמעות שלו וההבעות פנים, אבל הוא פשוט מבטא כאב, ולא מבטא כאב דרך הדמות. הדמויות שפן לוקח על עצמו לעיתים מורכבות ויש בהן נפח (מיסטיק ריבר), אבל פן מחליט להתעלם מכל זה ולהמשיך בבכי הרגיל שלו, בלי התייחסות לכך שיש דמות. נראה לי שהוא צריך ללמוד משחקן אחר בדור שלו- בניסיו דל טורו- על העברת כאב דרך דמות (במיוחד ב21 גרם), ואולי על בניית דמות בכלל.
כן... וגם מנעמי וואטס.
את לא לבד
אחרי שראיתי את הסרט, הרבה יותר אהבתי את התרגום של השם, וזה ממש נדיר…