במקור: Dreamcatcher
במאי: לורנס קסדאן
תסריט: ווילאם גולדמן,
לורנס קסדאן
עפ"י ספרו של: סטיבן קינג
שחקנים: מורגן פרימן, דמיאן
לואיס, תומאס ג'יין, ג'ייסון
לי, טימוטי אוליפנט, טום סייזמור
ל'לוכד החלומות' הגעתי בעקבות שני תחביבים שאימצתי בזמן האחרון: צפייה בסרטי אימה ומיתולוגיה מצרית (בערך). היוצרים העומדים מאחורי הסרט, ובראשם סטיבן קינג, הידוע כגלולת העירנות האמריקנית האולטימטיבית, הטעו אותי לחשוב, שאחרי הצפייה הפעם אוכל לפרסם ב'עין הדג' הודעה בסגנון "לא נרדמתי במשך שבוע שלם והפסקתי לצאת לצייד ביערות מושלגים" או לחלופין: "הפסקתי לבקר בחדרי שירותים".
עלילתו הראשית של 'לוכד החלומות' היא קינגית באופן טיפוסי: ארבעה חברים טובים, ג'ונזי, הנרי, ביבר ופיט, יוצאים למסע צייד ביער מושלג יפהפה באמצע השום מקום, ליד העיירה דרי, שפלא שעוד קיימים בה תושבים בהתחשב בכל מה שקינג עולל לה במהלך השנים. הארבעה מתגלים כבעלי כוחות מיוחדים, הכוללים יכולת לשוחח טלפתית (חסכון ענק בהוצאות הפלאפון), כישרון לאתר חפצים אבודים ואפילו GPS מובנה בקצה הזרת (איפה לעזאזל הוא היה כשהייתי בבה"ד 1?). את הכוחות הנ"ל הם קיבלו לאחר שבילדותם פגשו בילד מאותגר מנטלית בשם דאדיטס, המספק לקינג את מכסת פגמי הדיבור המקובלת אצלו.
ארבעת הרעים אינם מספיקים לבלות זמן רב בקטילת חיות תמימות, שכן אירועים מוזרים מתרחשים באזור, כדוגמת בריחה המונית של חיות המאופרות בסומק אדום, והגעתם של אנשים פלצניים במיוחד (והכוונה לכך במובן המילולי ביותר). אירועים אלה מבשרים את תחילתו של חלק האימה של הסרט, שמילות המפתח בו הן "פלישת חייזרים", "דרכים יצירתיות ומגעילות להפגיש אנשים עם בוראם" ו"איך להציל את העולם". זו גם הזדמנות מצוינת עבור הסרט לקשר את כוחותיהם המיוחדים של הגיבורים ואת האירוע המסתורי בעברם למאבק ההישרדות עם החייזרים.
אלא שכאן מתחילה הבעיה הגדולה של הסרט: פיצול אישיות. העלילה הבסיסית של 'לוכד החלומות' היא של סרט אימה מסוג "חייזר פוגש אדם, חייזר מתאהב באדם, חייזר רוצה שאדם יילד את ילדיו, אדם מעדיף לוותר על הורות ולהישאר חי". אחד הדברים החשובים ביותר לשם כך הוא יצירת אווירה מתאימה בקרב הצופים, שתקל על מלאכת האידיוטומט ("אבל איך חייזר בגודל *כזה* היה יכול לצאת דרך פתח כל כך קטן?") ותוודא שקטעי ההפחדה והגועל אכן אפקטיביים. אולם מה שאמור היה ליצור אווירה כזו, נראה כמו קטע שנלקח מקומדיה אמריקקית וולגרית ממוצעת, ומשיג את התוצאה ההפוכה לגמרי. לכן כאשר התחיל החלק המגעיל של הסרט, אף אחד בקהל הצופים לא הצליח לקחת אותו ברצינות. יוצרי הסרט השקיעו בעיצוב החייזרים ו"תכונותיהם" המיוחדות, כמו גם בתיאור ה"מפגש" בינם לבין גיבורי הסרט, והכניסו מספיק קטעי גועל – וכל ההשקעה הזו ירדה לטמיון כיוון שבהעדר אווירת פחד, לא ממש היה אכפת לי מה יקרה לגיבורים. העדפתי לשקוע בהתערבות שערכתי ביני לבין עצמי באשר לגורלו של כל אחד מהם.
כאילו לא די בכך, בשלב הזה מציג הסרט קו עלילה נוסף, המעורר שאלות מוסריות שברומו של עולם. בעוד שבסרט אימה טיפוסי לרוב הגיבורים נמצאים ברשות עצמם בלי שיש גורם חיצוני היכול לסייע להם, 'לוכד החלומות' הוא יוצא דופן. לא רק שהצבא האמריקני יודע על הפלישה, אלא הוא אף שולח למקום יחידת עילית בעלת ניסיון של שנים רבות בלחימה באותם חייזרים. מפקדי יחידת "ילד כחול", קולונל אייברהם קרטיס, העומד לפרוש, ויורשו המיועד, קפטן אוון אנדרהיל, נאלצים להתמודד עם השאלה מה לעשות עם האוכלוסייה המקומית אשר נגועה על ידי החייזרים ועומדת להפוך להורים – האם לנסות לרפא אותה או שמא מוטב להקריבה כדי לא לסכן את כלל האנושות. גם ארבעת הגיבורים שלנו (אלה מההתחלה, שמספקים לקינג את מוטיב חברי הילדות שמאפיין אותו) מצויים על הכוונת הצבאית בשל מגעם עם החייזרים, מה שרק מקשה עליהם להציל את העולם. אבל דווקא בקו עלילה זה התגלו סצינות האימה האמיתיות – נאומים מלאי פאתוס וחסרי הצדקה עלילתית על טובת הכלל לעומת טובת הפרט, המשמעות של הקרבה ומהי אמריקניות אמיתית. אמאל'ה!
שילובם של שני קווי העלילה רק מחמיר את פיצול האישיות של הסרט, ולא ברור מה הוא רוצה להיות: סרט אימה, פנטזיה, קומדיה או דרמה מוסרית. הבעיה אינה עם עירוב הז'אנרים, אלא עם העובדה שבמקום להציע סינתיזה שלהם הסרט פשוט מזפזפ בין הז'אנרים השונים. למרות אורכו של הסרט (כשעתיים וחצי) לא ניצלו היוצרים את הזמן כדי ליצור אחידות, וכל סצינה שייכת לז'אנר שונה.
השרוך האחרון בחליפת המשוגעים של 'לוכד החלומות' הוא שאין בו שום דבר חדש. אם כבר ראיתם בחייכם חייזר בוקע מגופו של בן אדם תוך ייסורים קשים (של האדם, כמובן, לא של החייזר) תרגישו תחושת דז'ה וו יותר מפעם אחת במהלך הסרט, ויקל עליכם לצפות את ההתפתחויות והתפניות בעלילה. רעיונות שהיו אולי מקוריים בעבר, הינם קלישאתיים להחריד כיום.
גם צוות השחקנים, שברובו מורכב מאלמונים, אינו מתרומם מעל רמת המשחק הבינונית הנהוגה בסרטים כאלה, וקטעים מסוימים הינם פשוט מביכים. בהקשר זה אני חייב לתמוה, מדוע חייזר הלובש דמות אדם יבחר לדבר במבטא בריטי מגוחך (אולי קינג מנסה לרמוז לנו משהו לגבי זהותם האמיתית של האומה הבריטית?), ומה בדיוק הפטיש שיש לקינג עם פגמים בדיבור.
גם כוכבי הסרט, מורגן 'היה לי תפקיד ב'התפרצות' ולא אכפת לי לחזור על עצמי' פרימן (קולונל קרטיס) וטום 'יצאתי להציל את טוראי רייאן וכל מה שקיבלתי זה this lousy T-shirt' סייזמור (קפטן אנדרהיל), נותנים הופעה פושרת למדי. ג'ייסון 'שיחקתי כמעט בכל סרט של קווין סמית', במה אני זוכה?' לי (ביבר) נותן הופעה משעשעת למדי, אך התפקיד שלו הוא פשוט לא מספיק גדול.
עם זאת נחמה אחת יש לצופים שרכשו כרטיסים ל'לוכד החלומות': 'הטיסה האחרונה של אוסיריס', סרטון מסדרת האנימטריקס. כל חסרונותיו האמורים של 'לוכד החלומות' הופכים לחדים עוד יותר בהשוואה למיני-סרט המוקרן לפניו. הסרטון מתאר את משימתה האחרונה של הרחפת "אוזיריס", משימה שיש לה קשר ישיר לנקודת הפתיחה של הסרט הבא בסדרה, 'מטריקס Reloaded'.
הציפיות שהיו לי מ'הטיסה' היו גבוהות בשל השמועות ברשת והעובדה שעל הגרפיקה ממוחשבת שלו אחראית חברת סקוור-סופט, המפיקה של 'פיינל פנטזי' המרהיב ויזואלית. ואכן, 'הטיסה' בהחלט מספק את הסחורה עם 9 דקות של שכרון חושים ואנימציה ממוחשבת שנראית פשוט נפלא. הסרטון נפתח בקרב חרבות, המדגים את המרחק הקטן שבין
Swordplay ל-Foreplay, ומוכיח עד כמה השתפרה הטכנולוגיה בכל הקשור לתיאור הגוף האנושי. בהמשך הסרטון חושף צוות ה"אוזיריס" גילוי מפתיע, האחראי לשם הסרטון. 'הטיסה' מצליח לייצר יותר אדרנלין מכל סרטי האקשן שראיתי עד כה השנה יחדיו, הישג מכובד ביותר בהתחשב בקוצרו. 'מעופה' בהחלט משאיר טעם של עוד ומשאיר את הצופים במתח עד ליציאת 'מטריקס Reloaded'.
- אתר רשמי
- הספר – ב'מיתוס'
- הספר – ב'אמאזון'
- טום סייזמור
- תומאס ג'יין
- ג'ייסון לי
- סטיבן קינג
- לוכדי חלומות אורגינליים
- לוכד החלומות – המשחק
- לוכד החלומות – תקליטים
- אנימטריקס
- מטריקס Reloaded – מה יהיה?
- פייינל פנטסי
רגע, אבל משהו אחד לא הבנתי.
מה הקשר של סרטון האנימטריקס שבתחילת הסרט לסרט עצמו?
חוץ מזה, נשמע סרט משעמם וקלישאתי למדי.
אין קשר
אבל מכיוון שהסרטון קשור באופן בלתי ניתן להפרדה מהסרט, ביקורת על הסרט היא המקום לתת ביקורת על הסרטון.
סרטון בונוס לצופה האומלל
(זה היה לפני שידעו ש'לוכד החלומות' נכשל בקופות בארה"ב), וקידום מכירות לקראת צאת 'מטריקס Reloaded'.
אהמ.
מישהו שקרא את הספר יכול לתת דיווח על רמת הקשר בינו ובין התסריט? כי למרות שעוד לא קראתי את הספר (אבל יש לי אותו חודשים ארוכים, אוי לבושה) קראתי עליו כמה ביקורות מאוד חיוביות.
אז זה לא בהכרח הסיפור שלא מוצלח כאן.
אהמ.
הביקורות המצויינות שקראת על הספר בהחלט מוצדקות. הספר נהדר וקשה להניח אותו. אבל יש בעיה בלתרגם אותו לסרט. כשקוראים את הספר נכנסים ממש לנפשותיהם של 4 החברים, חיים איתם את הפחד ומרגישים את הלחץ והאימה שלהם (לפחות אני הרגשתי). הסרט אומנם מאוד השתדל אבל…הוא לא היה רע לדעתי ובהחלט יש קשר בין הספר לתסריט אבל זה היה קרב אבוד מראש. לא היה שום סיכוי שהסרט ישקף את כל עומק הסיפור. מה גם שאם היו רוצים לעשות את הסרט יותר טוב ואפקטיבי היו צריכים בערך 6 שעות או יותר.
לא רק...
מה שעשו לספר בעיבוד הזה הוא חטא ממש.
אני מצטערת – אבל לשנות חלקי ענק בעלילה וגם את כל הסוף הנהדר שהיה לו בתור ספר לא היה נחוץ. היו המוני דברים שיכלו להשאיר בעלילה והיו הופכים את המצב ליותר נסבל – עניין הטלפתיה ה'מדבקת', הבייקון והשלכותיו, האיזכור הכל-כך קינגי לספרי עבר כמו 'זה' וכו'.
אפילו את הפלאשבקים הכ"כ קינגיים עיבדו למוות.
אני יודעת שסרט זה לא ספר ואי אפשר להכניס הכל, ושדמיון זה כלי הרבה יותר חזק ממצלמות אבל הייתה לי תחושה חזקה של החמצה בסרט הזה. תחושה שלא ליוותה אותי שיצאתי מ-2 הקרנות של הגרין מייל לדוגמה.
לסיכום – הספר: חבל על הזמן. הסרט: פשוט חבל.
**חוצמזה: אמרו לי את זה בכתבה אחרת באתר אבל אני חייבת להזכיר את זה פה בביקורת – מה עבר להם בראש שליהקו את מורגן פרימן לתפקיד קורץ?! שלא תבינו אותי – אני חושבת שהשחקן הזה מדהים, אבל אחרי שמבלים מאות עמודים עם דמות בריונית לבנה (בדמיון שלי עוד הרחקתי לכת וראיתי אותו לבקן) קצת קשה לקבל אותו בתפקיד. זה אמנם מסיח את הדעת מהעיוותים בעלילה אבל זה הורס עוד קצת ממה שבונים בראש אחרי שקוראים את הספר.
שילהקו את אלי לוזון במקום
הוליווד צריכים להבין דבר אחד
שלהפוך ספרים של סטיבן קינג זה כמעט תמיד נכשל. הספרים של סטיבן מעולים לדעתי ("הניצוץ" לא זז מתחום הראיה שלי), אבל העקרון בספרים של סטיבן זה שאתה יכול לקרוא ולהרגיש את הרגשות של הדמויות בסיפור – דבר שלצערנו, סרט לא יכול להעביר. תשאירו את המילים לספרים ואת התמונות לקולנוע.
כן אבל
אפשר להגיד את זה על כמעט כל ספר, למרות שספריו של קינג הם "ברובד" שונה מהרבה ספרים אחרים אבל אם נקח לשניה את ספרי "שר'ה" לפני שלוש שנים אם הייתי אומר לך שעושים סרט ע"פ הטרילוגיה היית מקבלת שבץ, והנה הוכחנו אחרת, שאפשר גם אחרת, הכל תלוי בביצוע.
אבל אצל קינג יש בעיה מיוחדת -
הפער בין חומר הגלם לביצוע. קח את העלילות הבסיסיות של סיפורי האימה של קינג – כשאתה מסכם אותן הן נשמעות כמו פארודיה על זבלוני אימה. סופר •טיפה• פחות מוכשר היה מייצר, מאותם רעיונות, זבל. בביצוע של קינג, זה יוצא (לרוב) סביר עד מצויין, פשוט בגלל איכות התיאורים והדיאלוגים. איך מעבירים את זה לסרט?
תשובה אחת מתבקשת
אבל היא כמובן לא ריאלית
לא עושים
___________________
גד"פש מאושר – המחשב עובד (בינתיים)
אוי, ג'יסון, ג'יסון, ג'יסון...
מתי כבר תתחיל לשחק בתפקידים משמעותיים (לא כולל סרטים של קווין סמית') ולא רק בתפקידים משניים במקרה הטוב בסרטים שרובם די נשכחים (לא כולל כמעט מפורסמים)? מה גם, שאת הארטברייקרס המון אנשים לא מכירים.
טוב את דעתי על הסרט
כבר כתבתי לא פעם.
אבל יש משהו מאחד בסרט הזה, אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים עצבניים שיוצאים מסרט כלשהו מאלה שראיתי בסרט הזה.
אני ראיתי את הסרט בשעה אחת בלילה והוא נגמר בערך בארבע בבוקר (אל תשאלו למה נשארתי עד הסוף? פשוט הכסאות הנוחים בסינמה סיטי אפשרו תנומה קלה מידי פעם) חזרתי הבית בערך בחמש ורבע וישר נכנסתי לעין הדג לפרסם אזהרה נגד הסרט.
ואגב, צריך לפרסם יותר שלפני הסרט יש עוד סרטון של אנימאטריקס כי אני ראיתי ממש אנשים שקמו במהלך הסרטון ופנו לסדרנים בתלונה: "למה אנחנו לא מקבלים את הסרט ששלמנו עליו?" או, יותר גרוע, אנשים דברו במהלך הקליפ כאילו זה פרסומת או טריילר.
טוב, ראיתי את אוזיריס
(מה לעשות, אני לא רוצה להוציא כסף על הסרט הזה כי הוא נראה ממש לא משהו). ממש ממש מגניב. עדין יש להם בעיה עם פנים של אנשים, ומשהו בתנועות גוף בזמן הקרב היה קצת חלק מדי, התעלמות מוחלטת מחיכוך וכבידה, מה שאולי ניתן לסיספונד כי זה המאטריקס, אבל זה עדין הציק לי. מה שכן, כשזה מגיע לגוף חשוף של אנשים, הם ממש טובים בזה.
הדבר היחידי
שבאמת הפריע לי באנימציה היה הפנים. התנועות היו מאוד חלקות ואלגנטיות (לדוגמה, סצינת הקרבות, או סצינת הקפיצה המדהימה בתוך המאטריקס). חבל שהם סוגרים את הבסטה.
בזיון
הסרט הגרוע ביותר של השנה. נקודה.
לא ראית ''ג'וני אינגליש'', נכון?
לא ראית ''ג'וני אינגליש'', נכון?
את האמת לא. אבל באמת קשה לי להאמין שהוא יותר גרוע מזה.
ב"לוכד החלומות" אתה רואה את הסרט ופשוט תוך כדי אתה ממש לא מאמין מה אתה רואה.
אתה לא יודע מה גרוע יותר. בשלב מסויים אתה חושב שהכל אולי פארודיה על סרטי אימה מבחילים, אך לא.
זהו כביכול סרט אימה אשר לא להאמין מבוסס על סיפור של סטיבן קינג.
אותו אחד שכתב את "מיזרי" המופתי כתב משהו שאפילו אם היה בסדר בתור סיפור, ניהיה זוועתי בתור סרט.
באמצע ג'וני אינגליש
התחלתי לשחק בסנייק2.
וואי, הנה עוד ויכוח פוטנציאלי על ז'אנרים
אז הוא לא באמת בחלקו פארודיה? האם דמיינתי את הסצנה עם אימו של דאדיטס?
ואני דווקא חשבתי שהסרט היה ממש חמוד...
נראה כמו סרט סוג ב' (והמבטא הבריטי מאוד משכנע שזה אכן כזה), אבל אין בו סקס ובמקום זה יש הומור…
כך שדי נהניתי מהסרט. ו(לא ספויילר!) 'מחסן הזיכרון' היה ממש נחמד!
חוץ מזה, ההתחלה, שבכלל לא צוינה כאן, היתה ממש מותחת.
נא לא להשתמש
במילים שנגמרות ב"תחת" בתגובות לסרט הזה…בבקשה!
קראתם את הביקורת של אורי קליין?
ללא ספק פצצת הצחוק הגדולה ביותר שהוטלה על קוראי "הארץ" ההמומים בשנה האחרונה. לא להחמיץ!
מתי היא פורסמה??
אני חייב לקרוא!
אהבתי את איך שהוא ניתח את האישיות והפוביות של ש/ספילברג לפי תפוסתי אם תוכל.
בגלריה של יום שישי 18.4
אגב, גם הוא העלה חשד סביר כי מדובר בפארודיה מבולגנת.
או כאן
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=285172&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0
מר אנדרהיל?
יש קשר לאיזה הוביט פלוני?
קצת על קינג
לא ראיתי את הסרט..
אבל קראתי את הספר.
סטיבן קינג, היה הסופר האמריקאי הראשון שהיה אהוב עלי במיוחד, ואני בטוח שכל מי שמכיר את יצירותיו הראשונות מסכים (קארי, העמדה, זה, קריסטין, ועוד יצירות מופת רבות וטובות. רבים מהם עובדו לסרטי קולנוע או מיני סדרות.
אבל… סטיבן קינג נפל, כשלמעשה כל ספריו האחרונים, היו מיחזורי חומרים עייפים ומשעממים. כאשר בלוכד החלומות סטיבן קינג נכנס למלכודת "דין קונץ" וכתב זוועתון נמוך. (ולמיטב הבנתי סרט נמוך).
לסטיבן קשישא, יש לדעתי תיקווה אחת נוספת וזהו, מה שעשוי להיות שירת הברבור ויצירת המופת הגדולה, או שלא.
מדובר כמובן ביצירת הקסם האחרונה שהוא עשה – the dark tower, כשכל אחד מארבעת הכרכים שיצאו לסידרה הוא סוג של יצירת מופת. השלמה של הסידרה ברמה הקינגית הישנה תהיה תעודת כבוד, אבל כתיבה ברמה של bad of bones או dreamcatcher תסמן את הסוף.
ובינתיים, אני יכול להציע להוליווד, לעזוב את החומרים החדשים, ולעשות סרט על הסיפור היחיד מתוך הקובץ different seasons, שלא הפך לסרט (השלושה האחרים – חומות של תקווה הגאוני, אני והחבר'ה הנהדר, ותלמיד מצטיין מדי המאכזב).
המדובר אגב (לחובב קינג) על the breathing method, שהוא בעיני אחד היצירות המרגשות והקסומות ביותר של קינג עצמו ובכלל.
עד כאן 60 שניות (או קצת יותר) על סטיבן קינג.
זאת טעות פרוידיאנית או ירידה מכוונת?
זה היה Pretty Good of Bones,
לטעמי לפחות. ספר מבדר ומעניין. אבל אני מאוד אוהבת את קינג.
זה היה Pretty Good of Bones,
גמאני חושב, לגבי "שק". אבל מצד שני, אני לא סבלתי כמו שאחרים טוענים שסבלו ב"רוז מאדר", למשל.
אין קינג גרוע. יש קינג פחות טוב.
יש. יש קינג גרוע.
רוז מאדר מתחרה חזק על פרס הנפיחה מול המשחקים של ג'ראלד, ואם אני יאבור על שכתב, מן הסתם אזכר בעוד.
אה, כן. שליפת השלושה. מחריד.
מסכים
לא קראתי את 'רוז מאדר', אבל את 'המשחקים של ג'ראלד', לדעתי, קינג כתב רק כדי לנסות להוכיח למישהו שהוא יכול לכתוב גם ספרים שלעולם לא יעובדו לסרט.
לא מסכים
אז אני זן נדיר. נהנתי מרוז מאדר, ו"המשחקים של ג'ראלד", שהוא אחד הספרים הכי מייגעים שיצא לי לקרוא – אין ספק, מראה איזה סוג של אמן קינג הוא – בתיאור של דקה אחר דקה מתוך יומיים (אני חושב) שבהם אישה קשורה למיטה הוא מצליח לכתוב ספר שלם, מותח ומורט עצבים, כמעט בזמן אמת (והרבה לפני 24).
(ספויילר ל"המשחקים")
והעימות של הגיבורה עם החולרע ההוא בבית המשפט? גאוני. עושה לי צמרמורת רק להיזכר בזה.
כשהוא מחקה אותה, "אתה לא אמיתי, אתה עשוי מאור ירח", וצוחק… ג'יז, זה מביא לי את הקריפס.
יש לי הוכחה!
האמת שאם אני לא מתבלבל באופן נוראי, יש קשר בין "המשחקים של ג'רלד" ו"דולורס קלייבורן", בעיקר זכור לי הקטע עם האבא וליקוי החמה.
ודולורס קלייבורן כן הפך לסרט. (ציטוט בלתי נשכח: "לפעמים, להיות כלבה זה כל מה שנותר לאישה", בזני"ט (באנגלית זה נשמע יותר טוב).)
(טבעתי כאן מטבע לשון, ראשי-תיבות חדשות, אם לא שמתם לב. נראה אם יתפוס).
באידיש זה יותר מצחיק.
באידיש זה יותר מצחיק.
לא חוכמה. באידיש הכול יותר מצחיק.
(ויש כאן בדיחת שואה שרק מחכה להתממש אבל אני לא אלך לשם).
מלכודת דין קונץ?
רוצה להרחיב טיפה בנושא? (סליחה על האוף, אבל אני מאוד אוהבת דין קונץ וגם סטיבן קינג והייתי רוצה הבהרה למה הכוונה)
מלכודת דין קונץ?
כתבתי בגוף התגובה – זוועתון נמוך.
דין קונץ הוא המקבילה הספרותית למותחן טלויזיה זול עם אחד מיוצאי "בוורלי", קצת הפחדות, קצת סקס, קצת מתח, הרבה חולניות (הרבה יותר מקינג), ובסך הכל המון רדידות מגעילה. (אגב, אם נכנסים לגרוטסקיות וחולניות, אני יכול להמליץ דווקא על "suffer the children", של ג'ון סול – ספר מצוין, אבל מטריד ברמות שגדולות אפילו על קינג).
קינג (לפחות עד לפני כמה שנים) הוא אמן במניעים אישיים אמינים והגיוניים, סופר שכל הכתיבה שלו מסתכמת בהמון קסם, ומהווה את המקבילה הספרותית לסטנלי קובריק וטים ברטון.
ואגב, לגבי רוז מאדר, והמשחקים של ג'ראלד, בלי קשר לשאלה אם אלו הספרים הטובים ביותר של קינג (והם לא, כי "זה" זוכה בתואר ובגדול), הם כשלעצמם טובים מאד, כי כאמור גם קינג בינוני הוא ספר טוב מאד.
מעט הדין קונץ שקראתי
לא התקרב אפילו ברמת החולניות לקטעים מסוימים אצל קינג. אבל חוץ מזה – נכון בהחלט.
קצת לכלכת, חוששתני
שמע, אני הראשון שיקום ויודה שסטיבן קינג הוא הסופר האהוב עליו. הבנאדם גאון, ואני מסכים עם רוב מה שכתבת. ("זה" הוא ללא ספק יצירת המופת שלו). אבל בחייך, תן קצת קרדיט לדין קונץ. לא יודע כמה ספרים שלו קראת (אצא מנקודת הנחה שהרבה), אבל בעוד קינג הוא משורר האימה הפסיכולוגית, צאר הפחדים הכמוסים שלנו, ומדריך תיירים למדינת מיין, קונץ הוא האלוף הבלתי מעוער של המותחנים. נכון, הוא לפעמים קצת חוזר על עצמו (קונספירציה ממשלתית, אניוואן?), אבל הבנאדם כתב עשרות ספרים. אין מנוס מכך שלא כולם יהיו באותה רמה. אבל כל מי שקרא את "מר רצח", "זרים", "אל פחד", "ניצולה יחידה" "הרודפים" וכמובן את "עוצמה" המדהים (הטוב ביותר שלו, לטעמי), לא יכול שלא להוריד בפניו את הכובע. אין לו את הרובד הפסיכולוגי שחודר לך לנשמה כמו אצל קינג, אבל הוא אלוף בטוויית עלילות מתח ואימה, שלפעמים נעות על גבול המדע הבדיוני, ולהשאיר (לפחות אותי, ועוד רבים אחרים) מרותק מהתחלה עד הסוף.
וכן, אני בהחלט יכול לומר שבחלק מספריו יש סצנות מצמררות (בעיקר של אלימות)שקינג לא היה מתבייש לכתוב בעצמו, והנבלים שלו, הנבלים של קונץ הם אוסף מפעים של מטורפים שנראים כל כך אמיתיים, עד שזה מפחיד.
אה, וגם תמיד יש איזה כלב אחד.
בתור אחד שבא לספר לנו קצת על קינג
קצת מוזר שאתה קורא לסדרת המגדל האפל "יצירה אחרונה" של קינג היות והוא כתב את רוב חלקיה בשנות ה-80 ותחילת ה-90 (ה-4 יצא כבר לפני 7 שנים!). רק החמישי עוד לא פורסם בארה"ב. זה שרק עכשיו נזכרו לתרגם את הסדרה לעברית עדיין לא אומר שהוא כתב אותה "לאחרונה".
ולמרות זאת – בלבקר את כל מה שהוא כתב לאחרונה וזה גם לשכוח את 'הילדה שאהבה את טום גורדון' – שאמנם הזכיר נוראות את המשחקים של ג'ראלד ברעיון שלו אבל הוכיח שיש לקינג את הכשרון המוזר לדעת מה יכול לעבור בראש של ילדה קטנה ברגעים שכאלה. אמנם לא הספר הכי טוב שלו (אצלי במקום הראשון מתחרים זה ונדודי שינה)- אבל עדיין לא "עייף ומשעמם".
והכי חשוב – זה לשכוח את הגרין מייל שהיה לדעתי מדהים בתור ספר וגם (הפתעה) בתור סרט. זאת רק דוגמה נוספת לסרט שלו שהצליחו להעביר יפה לקולנוע (כמו חומות של תקווה האגדי) – מה שמראה שגם ספר "דמיוני" לא צריך לעבור את עיבוד הזוועה שעבר 'לוכד'!
אני מציעה לתת הזדמנות ליצירה הכי אחרונה שלו שיצאה עכשיו גם פה (והפעם לא באיחור של עשור) – 'הבית השחור' שהוא כתב עם פיטר שטראוב.
אמנם עוד לא יצא לי לקרוא אותו אבל בתור ספר המשך לספר הע-נ-ק שהם כתבו יחד ('העמדה') אני מאמינה שהוא יספק את הסחורה…
הספר שקינג כתב ביחד עם שטראוב
הוא 'הקמע' ולא 'העמדה'. על איזה משניהם התכוונת להגיד שהוא ע-נ-ק?
קודם כל, ספר ההמשך הוא לקמיע שהיה ענק,
ולמען האמת שניהם מדהימים, אבל את העמדה אהבתי יותר…
קריסטין סרט ע-נ-ק !!!
אאלט יש לו ספר שנקרא האקדוחן משהו (לא זוכר), הוא שייך לסדרה של "המגדל האפל" ?
כן.
(ומה ענק בקריסטין? סרט אימה צמחוני מאוד וממש לא מפחיד, אאז"נ).
המכונית לא הייתה כ''כ צימחונית
ואתם קוראים לעצמכם קוראי קינג?
את 'החלום ה-43' קראתם? ואת 'שם קוד: מלכודת עכברים'?
http://movies.yahoo.com/news/ap/20030505/105214080000.html
שם ספרו של קינג, עם פיטר שטראוב.
האמת היא שאני דווקא קורא באנגלית ולא בעברית, כך שגם את the dark tower קראתי באנגלית, אבל זאת יצירתו האחרונה, מכיוון שכל עוד היא לא הושלמה, היא עדיין רלוונטית.
לגבי the girl who loved tom gordon, הוא לא רע אבל כמו hearts of atlantis, הוא טיפה מינורי, ופשוט אין לו את הגדולה מהחיים שיש לספרים מוקדמים יותר.
לעומתם bag of bones, dream catcher הם נסיונות למשהו גרנדיוזי, אבל נסיונות לא מוצלחים.
the green mile, היתה יצירת מופת ספרותית, אבל החוויר קולנועית לעומת חומות של תקווה(אותו במאי – פרנק דארבונט, אם אני זוכר נכון). כשאגב דווקא חומות של תקווה – הספר – איכזב אותי ויחד עם the body הסיפור עליו ביססו את אני והחבר'ה, היה מהפחות טובים בקובץ הסיפורים ההוא. (כשלעומתם דווקא apt pupil – היה נהדר ואינטנסיבי אבל עובד ע"י סינגר (הגאון?? ההברקה של "החשוד המיידי" מספיקה בשביל להירשם כגאון?), לסרט בינוני לחלוטין.
אהשוש'וכ (אני השלושים ושתיים וכו)
מה לכל הרוחות וחיזריי המעיים חשב הבן אדם שהחליט שהטיסה האחרונה של אוזיריס צריך להיות מוקרן עם הפשע הזה נגד האנושות שנקרא "לוכד החלומות".
ובאותה הזדמנות להסביר לכסיל שכמוני מה קשור לוכד חלומות לסרט??
אופס!!
מסתבר שהייתי השוחו'כו(השלושים וחמש וכו') ועכשיו אהשושו'כו
אותו בנאדם שהחליט,
חשב שזה יהיה סרט טוב.
החוזים האלה נחתמים הרבה לפני שהסרט מוכן (אני מנחשת. זה לא שאני יודעת בוודאות), ולא נראה לי שאפשר להפר חוזה בטיעון ש"הסרט מחורבן, ואנחנו הולכים לאכול אותה".
אבל ל'לוכד החלומות' זה רק עזר – 'אוזיריס' היא הפרסומת הכי טובה בשבילו, ומביאה לו קהל שלא היה הולך לסרט בכל מקרה אחר.
אוקיי,אז לסרט היה חצי סיכוי להצליח בגדול.אבל בקשר לשאלה השנייה, מה הקשר בין לוכד חלומות לעלילה? בביקורת לא הזכירו לוכד חלומות אחד קטן ועלוב, וזה אחרי שבטריילר הרצו במשך שבע דקות על על מהותו של לוכד החלומות בתרבות האינדיאנית?
לא, להיפך
'מטריקס' שייך ל
, לכן גם האנימטריקס שייך להם. 
מוציאים מספר מסוים, מוגבל, של סרטים בכל שנה. כדי להשתמש בסרטון באופן יעיל הם היו צריכים להצמיד אותו לסרט שיוצא זמן לא רב לפני 'מטריקס Reloaded', ובין הסרטים במסגרת הזמן הזו הם מן הסתם בחרו את הסרט שהפוטנציאל הקופתי שלו *נמוך* יותר מהאחרים. 'אוזיריס' מן הסתם עזר לסרט בקופות. 'הארי פוטר', נגיד, לא צריך עזרה.
וזה, האמת, רעיון לא רע בכלל
אולי לפני כל סרט לא-משהו-עד-גרוע-ממש ישימו סרט אנימציה קצר ומשובח? זה עבד נפלא עם "גברים בשחור 2" ו-"הצ'אבצ'אבים", זה עובד נהדר גם עם הסרט הנדון בכתבה ועם הסרט הקצר שהוקרן לפניו (כך אומרים – לא ראיתי אף אחד מהם, עדיין). אז אולי כדאי לעשות מזה מנהג?
וזה, האמת, רעיון לא רע בכלל
היו צריכים לשים את גברים בשחור2 בתור סרטון לפני הצ'אבאבס. ולאוזיריס מגיע קצת יותר מזה. אני בעד לעשות מאנימטריקס סרט קולנוע ולהציג את לוכד החלומות בתור פרסומת באורך מלא (קצת לא פרופורציונלי אבל הרבה יותר צודק)
ולסיום אני אשאל שוב: מה הקשר בין הסרט לוכד החלומות ללוכד חלומות?
האמת...
שהשם של הספר במקור היה אמור בכלל להיות "סרטן" אבל בעקבות לחצים מאישתו (עין הרע וכדומה…(?!)) קינג שינה את זה ל'לוכד…'.
יש תחושה בסתר לבי שאפילו לספר הוא הכניס עוד כמה 'סצנות' עם לוכד חלומות בשביל להסביר את זה.
בסרט, עשו אפילו יותר מזה – והוסיפו לדעתי סצנות נוספות ומשפטים נוספים רק בשביל להסביר את זה… מה שהרס עוד יותר.
עדיין
כבר מפתחים את הרעיון. הם אמרו לפני כמה זמן שהם מתכוונים לחדש את המסורת של סרטי אנימציה קצרים של הלוני-טונס שיוקרנו לפני סרטים שלהם.
רגע,
וילאם גולדמן? כמו ב"וילאם גולדמן שכתב את הנסיכה הקסומה"?
באמת?
__________
העלמה עפרונית, תוהה מי גנב את הסלט שלה.
כן.
לא מובן, נכון?
שני אנשים שכתבו את הנסיכה הקסומה ובמידה מסוימת גם את שודדי התיבה האבודה ושובו של הג'די עושים סרט כזה? אסור לאנשים כאלה לעבוד ביחד, הם מבטלים אחד את השני.
סרטי קינג
מכיוון שהתפתח פה דיון על מורשתו הקולנועית של סטיבן/סטפן, כדאי להזכיר את הסקר והדיון שבעקבותיו שנערכו אי-אז בעברו של האתר:
כתבה מספר 794
סרט מהפנט
ממש כמו תאונת דרכים קטלנית לנגד עיניך.
נתקלתי בו במקרה בYES, אולי חצי שעה אחרי ההתחלה למען האמת, ולא יכלתי להסיר את העינים. לכל אורך הצפיה לא הפסקתי לתהות איך האולפנים איפשרו לדבר הזה לצאת לקולנוע.
להגיד על הסרט הזה שהוא אסון קולוסאלי זה אנדר-סטייטמנט.