כשאתם בקולנוע, לאיזה מהכפתורים בשלט אתם מתגעגעים במיוחד?
80  |
Fast Forward
|
54  |
Rewind
|
| 37 |
Pause
|
| 16 |
החלפת ערוץ |
| 8 |
הילוך איטי |
| 26 |
כוון הווליום |
| 10 |
Mute
|
| 44 |
Record
|
| 4 |
Sleep
|
| 6 |
Eject
|
מספר מצביעים: 285
אוי, איזה בחירה צפויה ומשעממת…
אבל מה לעשות שאת רוב הסרטים שאני רואה בקולנוע אני אוהבת, וחצי מהסצנות אני פשוט מתה לראות שוב?
(לא אהרו"כ במפגיע).
זו בדיוק הסיבה שבחרתי בRECORD
למרות שהרבה פעמים יש קטעים יבשים או מביכים שאני רוצה להריץ קדימה, ושלפעמים הווליום חזק מדי, התחושה הכי חזקה היא זאת שציינת. אז אם כבר, למה לא להקליט? אז יהיה אפשר גם להריץ קדימה וגם להחליש קצת.
הכפתור הכי חשוב שלא נכנס לסקר הוא כמובן כפתור העוצמה של המזגן!
אני מסכים איתך מהסיבה של אקסמנית
אני קיבוצניק = אין לי הרבה כסף = צריך לבחור טוב טוב לאיזה סרט אני הולך = הולך רק לסרטים שאני בטוח שיהיו טובים.
אז כשאני בא לסרט שהוא בטח מצויין, למה לא להקליט? למי יש כוח לחכות ל-DVD?
לא יפה להוציא לי את המילים
מהמקלדת.
כפתור העוצמה של המזגן היה בדיוק מה שחשבתי כשראיתי את הסקר.
אבל… בלית ברירה – RECORD
כמובן שהר... כמובן שהריווינד
אין דבר יותר מעצבן מלאחר לסרט ולפספס את ההתחלה (חוץ מלמצוא חצי תולעת בתפוח).
הדבר היחיד שמעצבן כמעט כמו להפסיד את ההתחלה זה להפסיד את ההסבר של אחת הדמויות ואז לא להבין את מהלך הסרט. לכן בחירתי היא בהחלט הריווינד
(בתקווה – אהרו"כ)
למרות שבמחשבה שניה
יכול להיות שהחלפת הערוץ גם היא בחירה טובה.
כאשר מתלבטים לאיזה סרט ללכת ואז מגלים שהסרט שבחרת הוא… על הפנים, הדבר שאתה הכי רוצה זה לעבור סרט, כמובן שהכפתור לא תמיד מביא איתו דברים טובים, אך לפחות אתה יכול לעבור בין כל הסרטים ולהחליט איזה הכי מוצא חן בעיניך. כמובן, שיש להביא בחשבון שמפספסים קטעים שעשויים להיות חשובים.
כמובן שהריווינד (כה''ב)
מאוד חשוב. אבל כשדימיתי את עצמי יושבת בקולנוע ורואה סרט, הדבר הראשון שעלה לי לראש זה דווקא הווליום. אני לא זוכרת אם זה תמיד ככה, או אולי רק בפעם האחרונה שהייתי בקולנוע, אבל לפעמים הם שמים את הווליום כל כך חזק שעור התוף שלי כמעט מתפוצץ, ובאמת הייתי רוצה אז את השלט.
במיוחד בפרסומות. *במיוחד* בפרסומות בהפסקות, ברשת בתי קולנוע מסויימת שלא אזכיר כאן את שמה.
בלי שום קשר לפרסומות, פשוט כי לפעמים יש קטעים כל כך משעממים או שתיקות "מביכות" (3 שעות של Meet Joe Black ומתוכן יותר משעתיים שתיקות), שאין ברירה אלא להעביר קדימה. אני עושה את זה הרבה כשאני רואה סרטים בווידאו, וזה בהחלט לא היה מזיק גם בקולנוע.
אבל הFF חייב להגיע עם ידידו הקרוב FR, כי לפעמים כשאני מעבירה קדימה אני קצת מגזימה ורוצה לחזור שוב אחורה.
עוד אפשרויות טובות שיכולתי לבחור:
PAUSE ("חי חי, תראו איזה כפות רגליים יש לדניאל רדקליף!"), MUTE (על רוב הדיאלוגים ב"ספיידרמן"), ווליום (בעיקר כשנתקעים ליד הרמקולים בסרט אקשן והמקרינים שוכחים שיש לי עור תף) וSLEEP (כי אני לא מצליחה להרדם בסרטים אף פעם, ולפעמים אני דווקא ממש רוצה).
אחלה רעיון לסקר, עורכי האתר שוב התעלו על עצמם!
פאסט פורוורד, כמובן
עכשיו רז, אחרי שהוצאת לי את כל המילים מהפה, מה עוד נשאר לי לכתוב?
גם, אבל לא רק.
מחסור כרוני בזמן וסדרות טלוויזיה שמוקרנות בשידור יומי לימדו אותי לצפות בתוכניות טלוויזיה במהירות פי 2-פי 3 (כבר דיברתי על זה, לא?). כולל החזרה אחורה לקטעים בהם פספסתי את הכתובית או שקראתי שהיה משחק מילים, אני חוסך לפחות 30% מאורך ההקרנה. ומכיוון שהתרגלתי לעשות את זה גם בסרטי ווידיאו, זה יכול להיות מאד נחמד… מלבד העובדה שהאנשים האחרים באולם יצעקו עלי.
הרבה פעמים רשום בסרטים דברים באנגלית שאין להם תרגום ומכיוון שאני קוראת באנגלית לא כ"כ מהר הרבה פעמים קורה שאני מפספסת קטעים.
בבית אני יכולה לעשות Pause ולהצליח לקרוא הכל, אבל בקולנוע זה חסר לי…
Pause מסיבה אחרת
אפשר לבחור מתי לרוקן את השלפוחית ולא לחכות להפסקה…
גם נכון
Pause משתי סיבות
הראשונה היא עניין השירותים, עניין קריטי ביותר,ולא רק כי לא מתחשק לי לחכות עד ההפסקה, אלא כי בדר"כ ההגעה שלי לסרטים היא על סף הדקה המאה עשרים, כיוון שההחלטה לצאת לסרט נעשית תמיד באותו רגע לא מתוכנן, ולכן כמובן שעניין השירותים שנדחה כבר קודם, לא זוכה לתשומת לב מיוחדת, מה שמזכה אותו בתשומת לב כפולה ברגעים קריטיים דרמתיים ומתמשכים במהלך הסרט עד ההפסקה המיוחלת (בהנחה שיש כזאת).
רגע, הפסקה.
הסיבה השניה,יכולה לפתור את כל העניין הבלתי אנושי הזה, וגם היא קשורה לאותו כפתור בדיוק. למה להגיע לסרט ולהעביר אחורה, אם אפשר בעזרת שלט-רחוק ללחוץ Pause רגע לפני הכתוביות, להגיע בנוחות ולהתחיל בהקרנה?
Pause מסיבה אחרת
הוא הכפתור שחסר לי- כדי לדבר עם חברים ולא כמו MUTE הסרט לא ממשיך בלעדינו
רקורד כמובן!
הצבעתי לרקורד אבל עכשיו אני לא כל כך בטוח מה הכוונה… חשבתי שבעיקרון, זה הכי שווה שאתה יכול להקליט את הסרט ואז לקחת אותו הביתה ולעשות איתו מה שאתה רוצה וללחוץ על איזה כפתור, אבל עכשיו מתחוור שאני לא ממש בטוח למה הכוונה. באיזה פורמט זה מקליט? אני יכול לקחת את אחר כך הביתה או שזה רק לשימוש בבית הקולנוע?
בדיוק!
ובאג'קט, אפשר לקחת את הסרט הביתה אחר כך?
שחרור מהיר!
הכוונה באג'קט היא להפעלה של כסא מפלט שיעיף אותך במהירות ובשלום מסרט שרק בשבתך באולם אתה מגלה שהוא עלול להזיק לבריאותך.
אז בטח שבזה אני בוחר!
בעצם, רגע.
יש מצנח?
כמובן שהכוונה היא
לפעולות המדוייקות שנעשות בבית. ולכן record אמור להשאיר אצלך את הסרט, כמו שקורה כשאתה לוחץ על כזה כפתור בבית. בגלל זה, כמובן, בחרתי באפשרות הזאת. איזה כיף זה להקליט את כל הסרטים החדשים בקולנוע ולהעשיר איתם את הספרייה הביתית.
וסליפ, זה לא בכלל הכפתור
שעושה שהטלוויזיה תכבה עוד XXX דקות? למה זה שימושי?
לסרטים משעממים
לסרטים משעעמים במיוחד שאתה רואה אותם כדי להירדם,
מתאים למי שלא נרדם בלילות.
ולשלם על זה 30 שקל?!
עדיף לקנות כדורי שינה, לא?
הבחירה כרגיל קשה...
כל כך הרבה אפשרויות וכולן יעילות…
לקטעים המשעממים ולשתיקות ארוכות…
כשמפספסים קטע בגלל שהסרט חזר מהר מדי מההפסקה ועוד קניתם פופקורן או כשהיה קטע מדהים שחייבים לראות עוד פעם, או כשמסבירים משהו ואתם לא הבנתם חצי מזה…
בשביל לצאת באמצע ולחזור ולא להפסיד דבר, או בשביל הכתוביות שבהם חייבים לדעת מי היה השחקן ששיחק את…
החלפת ערוץ
כשיש סרט ממש גרוע…
הילוך איטי
בשביל האפקטים המיוחדים, שחקנים מוכשרים או סתם בשביל הצחוק.
כוון הווליום(הבחירה שלי)
כשהמקרינים שוכחים שיש אנשים שרוצים לשמוע אחרי שהסרט נגמר. בחרתי בו בגלל חוויה איומה שעברתי כשראיתי את "הפלישה ממאדים" גם סרט שלא היה בשבילי וגם ווליום רועש במיוחד.
רק אם במקרה נפלתם על סרט מדובב שהדיבוב בו פשוט בלתי נסבל…
כדי לחסוך את קניית הדיוידי\קלטת וידאו וכדי לחסוך את הציפייה להם.
…
בעצם…מה הכפתור יעשה?
הבחירה כרגיל קשה...
הי! מה עם לעשות MUTE ואז לשים דיסק של הגששים בעוצמה גבוהה ולראות איך המערכון מתאים את עצמו לסרט הדרמטי המשעמם? *פרצוף של תמהוני מוחלט*
בגלל הקטעים שבגלל שאני מסתכלת בהם יכולים להרוס כמעט את כול שאר הסרט.[
יכול להיות אחלה סרט אקשן ואני מאוד נהנת ממנו ופתאום מגיעים קטעים מפגרים סטייל מרי גין בספיידרמן וגורמים לי לצאת בתחושה רעה של מה זה היה. (וזאת בניגוד לתחושה הטובה של הלם חיובי של מה זה היה).
וזה לא רק בסרטי אקשן. יש סצינות שפשוט צריך לסיים כמה שיותר מהר.
בהחלט, ומתאים גם לסרטים שהולכים אליהם כמה פעמים, ואז אפשר לדלג על הקטעים האינפורמטיביים, אך המשעממים…
חוץ מזה, כשכל כך הרבה סרטי אקשן מעתיקים מהמטריקס, זה יכול להיות מאוד שימושי להריץ במהירות כפולה את כל הקטעים האיטיים האלה… זה נראה שימושי במיוחד אחרי שראיתי את הטריילר למטריקס/ים הבא/ים… (נראה שכל הסרט, אולי למעט הסצנות הרומנטיות, משודר בהילוך איטי).
כן, אבל שם זה במקום, ובטעם טוב.
התבטתי קשות
בין ה- Rewind ל- Eject…
מבחינתי, ה- Eject זה כפתוח שמפעיל כסא מפלט, אבל לא את שלי – את של הדביל עם הטלפון הסלולרי המצלצל! זה כפתור פשוט חיוני. גם Mute לאלה שמדבים (או לשלמקו
) יכול להיות שימושי.
לבסוף אבל, בחרתי ב- Rewind, במיוחד אחרי ההפסקה כשתמיד מדלגים על איזה חצי דקה ובכלל כי יש קטעים ששווה לראות שוב.
לא יעזור לך mute
כבר יש לי כתוביות.
מה עם כפתור
לוקח אותו הכפתור PAUSE?
תמיד אני מתה להשתין 20 דקות אחרי שהסרט מתחיל..
או שתיי-שלוש דקות לפני הסופ(בדיעבד)
מה עם הכפתור שלא קיים
"תמחק את הפרסומות, ותתחיל עשרים דקות אחרי שההסברים נגמרים, ישר לסצנות האקשן"?
אוף,הלוואי שהיה לי כפתור כזה גם על המרצים שלי…
למה, הם עושים פירסומות?
לי נורא חסר בשלט כפתור
(גם בבית, לא רק בקולנוע) שיהיה כתוב עליו IMDb, ובלחיצה עליו נוכל לזהות מי זה השחקן הזה שבמשך רבע השעה האחרונה אנחנו מנסים להיזכר איפה ראינו אותו ואיך קוראים לו.
ולי ממש חסר
כפתור שיקרא למלצרית. עם משהו קר. לשתות, אני מתכוון.
Pause יספיק
בפעמים האחרונות שהבאתי סרט עם קצת חבר'ה, בזמן ההרצה לאחור (והדילוג על הפרסומת "הרבה יותר חד" בכל קלטת) דאגנו להפעיל את המחשב, לקפוץ ל IMDB ולמצוא שם את הסרט.
כל פעם שהיה שחקן שרצינו לדעת מי הוא ומה פועלו, היינו לוחצים על ה Pause, קופצים לחדר, בודקים, וחוזרים. וכך הלאה בשאר הסרטים.
מה פתאום. זה היה הורס את המשחק
החברתי המסורתי שנקרא "זה ההוא מ…", שבו הצופים יושבים ואומרים זה לזה במשך חצי שעה "נו, זה ההוא מ…, נו, זה ההוא מ…".
כוון הווליום, כמובן...
אבל מסיבות דווקא הפוכות מאלה שהשאר ציינו. לי דווקא מפריע הרבה פעמים שאני הולכת לראות סרטים או מופעים (טוב, מופע. מרי לו.) והסאונד לא מספיק חזק, כך שלא מספיק "נכנסים" לסרט.. אין דבר שאני יותר שונאת מלראות סרט ולשמוע כל לחישה של הזקנה שלוש שורות מאחוריי.. אני אוהבת את הווליום!
(מי שעוד לא ראה עם תרגום את דאסק טיל דון, חייב לעשות זאת עכשיו!)
חוץ מזה, חבל שלא שמתם כאופציה את כפתור התרגום שיש בשלטים של דיוידי. יש סרטים שאני פשוט מעדיפה לראות עם התרגום באנגלית לכבדי שמיעה מאשר בעברית, וככה גם לא לפספס את המשחקי מילים ושאר שנינויות, גם לראות את המילים של השירים שמתנגנים ברקע, וגם להשתעשע מכתוביות כמו "משאית עוברת", "רדיו ברקע", "עצמות מתפצפצות" וכו'…
אה! ידעתי מה חסר לי!
1. כפתור "השתק זקנות".
2. כפתור "מוות לספסל האחורי".
3. כפתור "פוצץ פלאפונים שאינם כבויים, רצוי בשקט או כשיש ממילא פיצוץ על המסך".
והכפתור החשוב מכולם:
4. כפתור "הרחב מקום לרגליים".
כל כך נכון.
מוות לספסל האחורי.
בהחלט.
מוות בייסורים.
אי אפשר להסתפק רק בספסל אחורי
צריך גם כפתור "מוות לילדים הקטנים והמעצבנים שבאים לערב כיתה, תופסים שתי שורות איפשהו מקדימה ומתחילים לדבר בלי סוף".
אי אפשר להסתפק רק בספסל אחורי
קרוב לודאי שברגעים אלה ממש מסכמים באתר "הספסל האחורי" ובאתר "הילדים הקטנים והמעצבנים שבאים לערב כיתה" על דרכים מתוחכמות של מוות לעינדגים.
לא יכול להיות.
אחרי הקרב ההיסטורי בין שתי האתרים שהזכרת לאגודת "תנו לראית סרטים בשקט" (שהיתה לה גם תמיכה מהארגון העולמי של שונאי הרעש במקומות חשוכים) וחתימת הסכם הכניעה של הילדים והאלו מספסל האחורי, לא נראה לי שהם יעשו משהו.
מיליציית אוכלי הפופקורן המרעישים, לעומת זאת, הפכה ליותר ויותר אלימה בזמן האחרון והם עלולים לעשות בעיות.
אוי, שקט.
זה לא אשמתנו שאנחנו לועסים בקול רם!
מסכים
גם אני בחרתי בכוון הווליום, משתי הסיבות. לפעמים עוצמת הקול בקולנוע באמת גבוהה מדי (בעיקר באולם הגדול במרכז הקונגרסים, החביב עלי מכל בחינה אחרת כמעט), אבל לעתים קרובות יותר (בעיקר בחן חורב, אבל לא רק) הסרט פשוט לוחש. זה מפריע בעיקר כשיש ילדים מעצבנים מרעישים שאני שומע בעיקר אותם ולא את הסרט, אבל אפילו אם אני לבד באולם – הגברה קטנה יכולה לעשות נפלאות לאפקט הכללי של הסרט.
על העברה קדימה, אחורה ופאוזה, למרות היתרונות הברורים שלהם, אני מעדיף לוותר בקולנוע. חלק מהכיף הוא דוקא חוסר השליטה בסרט, שמחייב אותי להתחיל בהתחלה ולהמשיך עד הסוף (ועדיף אם גם אין הפסקה באמצע). אחר כך, בדויד בבית, אני כבר אריץ שוב ושוב את הקטעים שאני אוהב ואקרא את האותיות הקטנות בעתונים ב-Pause.
אם כך
אולי עדיף פאסט פורוורד להפסקה?
עדיף לא לעשות הפסקה, וזהו.
אם את 'לגאן' (כמעט ארבע שעות) שרדתי בלי בעיות בלי הפסקה, וכמוני גם רוב הצופים באולם הגדוש (נרשמו כניסות ויציאות, אבל לא רבות) בוודאי ובוודאי ששום סרט סטנדרטי של שעתיים לא צריך הפסקה. אבל דעתי בנושא ידועה מזמן.
אני דווקא אוהב את ההפסקות
כאשר הן מוכנסות באופן נורמלי, קרי לא באמצע סצינה או רבע שעה לפני הסוף. זה שריד קלוקל להפסקות הפרסומות של הטלוויזיה, שהרגילו אותי לצרוך תרבות במנות קטנות. לא שאני לא יכול לשרוד בלי הפסקה- למרות שלפעמים הברכיים שלי סובלות לא מעט- אבל התרגלתי, ורוב הזמן זה לא מפריע.
'האותיות הקטנות בעיתונים'
זה מזכיר לי שמישהו נתן מתישהו (אולי פה) (סביר להניח) לינק לאתר שמנתח כתוביות בסרטים ובודק עד כמה הן מתאימות לתקופה – לדוג' האם הפונט שנבחר ב"שוקולד" באמת מתאים לתקופה ולארץ בה הוא מתרחש. *אלה* אנשים משועממים.
אבל בין אם זה מתאים לתקופה או לא, גם אני נהנית תמיד לעצור את הדויד על הקטעים עם העיתונים, לשים איזה זום 150% ולקרוא הכל (נסו את זה בחדר המהפכה ב'מועדון קרב' – כתובים שם הרבה דברים משעשעים).
הידעתם? במשך שנים ביטאתי את המילא Pause כPAA-OO-Z, עד שגאלו אותי מייסורי ולימדו אותי את ההגיה הנכונה (PO-OSE).
זה מוזר
אני תמיד הגיתי POOZE ולאחרונה שני אנשים שונים תיקנו אותי ואמרו שיש להגיד PAAOOZ
האמת היא שאני נהגתי להגות
את המילה כ-Paoos, עד שלמדתי להגות את הצירוף au והבנתי שצריך להגות אותה כ-Poz (כשאת ה-O הוגים כמו במילה אוסטריה, לא כמו במילה אורלנדו).
המילה פוזה מוכרת לך? מאיפה נראה לך שהיא הגיעה?
לא מ-pause, זה בטוח.
אל תנסי לבלבל אותי עם ההגיון שלך
(או במילים אחרות – ששש!)
אני מאמין שזה השיבוש
למילה PEZ, על שם הממתק.
ההגיה O לאות e מקובלת במחוזות הדרומיים של איטליה, ותושבי הצפון אימצו אותה במקרים מסויימים כצורה של לעג.
בימינו שום דבר לא בטוח
http://www.dictionary.com/search?q=Pose
אתה מקבל הנאה מינית עזה מלשים לינקים בנושאי טריוויה מגוונים, במיוחד בעין הדג! מין סטיה שכזו.
אני בן אדם רע שאוהב לחפש דברים באינטרט, זו הסטיה שלי, אני מהווה סכנה לציבור וצריכים לירות בי. אאאאאאאאאהההההה
*מתחיל להרביץ עם הראש למסך ולבכות* אבל יש לי תירוץ טוב, זו המשפחה, הם תמיד אמרו לי שסקרנות זה טוב ולחפש תשובות לשאלות שמעניינות אותי זה גם טוב, הם אלו שאשמים, הם! *מפסיק הרביץ עם הראש למסך, מתחיל לנופף בידיים ולרוץ לעבר יערות הכרמל*
ובכן.
כמו שאני אומר תמיד, Justice shall prevail all evil.
תודה לך, כובען מטורף, ואל תשת ליבך לנהמות התבוסה.
ואל תשכח לחבוש כובע לפני שאתה מכה עם הראש במחשב – אתה עלול לחטוף וירוס.
ואם בודקים את Pause
http://www.m-w.com of course.
אבל אבל אבל...
הצירוף au שבאנגלית הוגים אותו כ- o מעוות, מבוטא כהלכתו בשפות אחרות (גרמנית למשל).
לכן, זו טעות להגיד paooze בתוך משפט באנגלית, אבל זה בסדר להגיד "כפתור פאוז", אם מניחים שמקור ההשפעה הוא לא מאנגלית אלא משפה אחרת.
—————————
לונה, שזוכרת את סבא שלה, ייקה למהדרין, אומר "אאוטו" במקום "אוטו"
אבל אבל אבל...
ולא לשכוח את העברות הוותיק, המושפע מן ההיגוי הסלאבי: אבטומט.
מה פתאום
כל ילד בן 4 יודע שאומרים "פוס משחק"
'האותיות הקטנות בעיתונים'
אה, זה היה שלי :-)
הנה קישור:
http://www.ms-studio.com/typecasting.html
וההודעה המקורית:
כתבה מספר 688
כיוון הווליום כמובן
אצלי ההרצה קדימה/אחורה בכלל לא שמישים בסרטים, גם לא בבית. (רק בפרסומות) אני אף פעם לא אדלג על דיאלוג קיטשי ונוראי (מישהו אמר אנאקין?), או אחזור לראות קטע שרק כרגע ראיתי, אולי בצפיה חוזרת. אבל כל הזמן אני מגבירה ומנמיכה, ונראה לי שיוצרי הקולנוע לא עושים את ערוץ המוסיקה וערוץ הדיאלוגים באותה עוצמה. חוץ מזה שבקולנוע זה תמיד כ"כ צועק, שאני מרגישה כמו זקנה שכל הזמן מתלוננת. פניותי החוזרות ונשנות לסדרנים יוצרים תגובה של כשיתחיל הסרט את לא תשימי לב. נצחון אחד רשמתי בהקרנה של אויטה (אכן ראיתי את זה בקולנוע- לא משהו), כשנלחמתי עם מנהל בית הקולנוע והפסדתי את שתי הסצינות הראשונות.
פאוזה
ללא ספק אחד הסרטים המצחיקים ביותר בהיסטוריית עין-הדג.הבחירה הייתה קשה אבל בסוף הלכתי על כפתור הפאוזה, שיאפשר לי גם לעדכן את זוגתי מה קרה בינתיים, גם ללכת להשתין, גם לקנות עוד פופקורן גדול וגם לא להפסיד כלום בסרט.
מועמדים סופיים אחרים:
פאסט פורוורד – לפרסומות.
רקורד – לסרטים טובים במיוחד שצריך לנתח בבית.
IMDB – לסרטים שמה שמעניין בהם זה מאיפה אתה מכיר את השחקנים.
אוף.
הצבעתי לרקורד לשם האפשרות לעשות שינויים בסרט על המסך.
עכשיו מסבירים לי שזה משהו אחר?
אפשרי
זה אפשרי אך מעט מסובך.
אולי
אפשר להפוך את אופציית ה'רקורד' לאופציית 'קריוקי'? כך נוכל לשיר יחד – או במקום – ניקול ויואן או להמציא דיאלוגים משלנו בסרטים (הו מרי ג'יין, אני אוהב את מה שהגשם עושה לחולצה שלך; לוק! איי אם יור מאד'ר!)
MST3K אה-לה-ישראל?
MST3K אה-לה-ישראל?
מה זה בכלל MST3K?
סרטי קולנוע ישנים ומחורבנים. מלפנים, שורת קולנוע ובה יושבים איש אחד ושני רובוטים, ומעירים את כל מה שיש להם להעיר על הסרט. באופן מפתיע, במקום להיות מעצבן, זה מצחיק.
תחשוב על ביוויס ובאטהד, אבל שנון
לרוב.
אה! אז למה לא אמרת קודם?
MST3K נשאר MST3K
באמת סרט נחמד
לפעמים מצחיק, לפעמים לא ממש, אבל באמת מהפנט. עשיתי פעם משהו דומה מול הטלוויזיה עם פרק של פליקס החתול.
זה לא סרט, זאת סדרה.
היו לה המון המון המון פרקים, וגם לפחות סרט אחד באורך מלא (אני חושבת שיותר).
רק אחד.
למרות שכל אחד מפרקי הסדרה הוא בעצם "באורך מלא", כמו שאומרים.
טוב, אני ראיתי רק את הסרט
זה אחד הסרטים היחידים שראיתי בשנתיים האחרונות בערוץ הסרטים ואהבתי (זה ו"המוזיאון של מרגרט").
הרהור על חשיבות הדיבור
כמה מן התגובות כאן ציינו את חשיבותו של ה-Mute כדי להשתיק סופית דיאלוגים מביכים, מה שגרם לי לתהות: אם נוריד את הקול, מה יישאר לנו? קחו למשל את 'ספיידרמן' או 'מתקפת המשובצים' – כשהדמויות שם מדברות הן מסתמכות בעיקר על המילים שלהן כדי להעביר את המסר, ובעזרת המילים אנחנו מתאימים להן את ההבעה הרצויה. אבל אם ניטול מהשחקנים את היכולת לדבר, פתאום המשחק – שקודם נראה לנו טוב – ייראה שטוח, ריקני ועלוב.
לעומת זאת, קחו למשל סרטים הודיים כדוגמה – השחקנים שם לא מסתמכים על המילים אלא בעיקר על הבעות פנים. 'לאגאן', למשל, שראיתי בפסטיבל ירושלים: יש שם בחורה שבהינף שתי שערות של הגבה השמאלית שלה הבהירה לבחור שמולה טוב מאוד מה היא חושבת (ובהינף שתי שערות נוספות מאותה גבה, והרטטת מספר שרירים שבין הפה והאף, היא הצליחה "להגיד" עוד כמה משפטים). ומרוב הבעת רגשות כזו, אף אחד אפילו לא שם לב לשתיקה-שנובעת-ממחסור-במילים, כי בעצם אפשר היה לשמוע את אותה בחורה. וזה מאוד יפה בעיני.
אגב, בספר שייצא בתחילת החודש הבא, "לפעמים זה אחרת" שמו, אחד מן הסיפורים קשור לנושא זה, אלא ששם מדובר בנגיף מסתורי, שפוטר אנשים מהצורך לדבר, או אף מהצורך להביע רעיונות/רגשות באמצעות שפת גוף.
יש לי בשבילך שם אחד:
הפרק Hush של באפי.
את לא מתכוונת
בקרוב אצלי על המחשב.
אויש.
תמיד הייתי טיפוס הססן מטבעי, ודווקא הפעם ניסיתי את הדבר הזה… נו איך קוראים לזה… ספונטניות, והצבעתי בלי לחשוב הרבה ל-pause (אגב אני עד היום מבטא את זה pa-oo-z, כמו בערך כל מכריי, אבל לא כשאני מדבר אנגלית. האם זה עושה אותי צבוע? *גירוד בראש*) מסיבה סתמית כמובן שכנראה גם לא דרשה מחשבה (שירותים).
ואז התחוור לי שאני לא משתמש בכפתור הזה כל כך הרבה. אז בסדר, שירותים. דיג ביל. אם הסרט מעניין מספיק אפשר להתאפק, גם אם אין הפסקה (כשיש אני גם ככה בדרך כלל נשאר באולם מחשש שאני לא אספיק לחזור לכשתסתיים), והגעתי למסקנה שאני משתמש הרבה יותר ב-Rewind, ומפנטז עליו לא מעט במהלך שהותי באולם הקולנוע. כפתור מאוד שימושי בשבילי ביקירי הוידאו, כשאני לרגע מאבד את הריכוז מסיבה זו או אחרת. או אם היה קטע משעשע במיוחד שאני חייב לראות שוב כדי להרגיש יותר שלם (דוגמה, ולא להבהל: סצינת הסקס של צ'אקי והבובה המרשעת התואמת ב"הכלה של צ'אקי" – מהפכני).
מוסר השכל – ספונטניות היא האויב! Rewind שולת!11
אוקיי נרגעתי.
אבל זה אני…
תגידו, אני תמיד
הייתי היחידה שלנצח ביטאה את כפתור pause כ"פוס", כמו פוס-משחק?
האם שיקרתי לעצמי כל חיי? האם טעיתי?
ואיך בכלל הכנסתם Z לעניין?!
תגידו, אני תמיד
אני חושבת שהמקור לביטוי "פוס" הוא שיבוש של המילה pause באנגלית.
את חושבת?!?
נהההההה, לא יכול להיות.
לכל תומכי ה Pause!
Rewind הוא ה pause החדש!
כמו ה pause, גם בעזרת ה Rewind אפשר לנטוש את הסרט באמצע ולחזור מאוחר יותר (אם כי בעזרת הרווינד ניתן לעשות את זה בדיעבד, אם שוכחים להפסיק את הסרט כשיוצאים) כמו כן, לחזור לקטעים חשובים, או לקטעים שהחמצת בהסיח דעת…
שימוש נוסף של הריווינד, הוא כתחליף חלקי להילוך איטי – ניתן להתמקד שוב ושוב באותו קטע ע"מ לחקור אותו טוב יותר…
יחי הרווינד!
השאלה היא אם מדובר
בRewind רגיל או בRewind שלפניו נלחץ Stop.
כי אם לא לחצת סטופ קודם, הסרט יחזור *ממש* לאט אחורה, יעשה רעש מפחיד שלא נעשה בFW (במקרה של הווידאו שלי) וכמובן ישחוק את הקלטת.
נניח שיצאת לשירותים לחמש דקות וכפתור הסטופ התקלקל – עדיף מבחינתי להמשיך בסרט ולא לדעת מעולם מה קרה, מאשר לצפות בכל הקטעים בשחור-לבן כשהם חוזרים אחורה באיטיות.
בכל אופן, בכלל הכי שווה להעביר קדימה.
ומה אם זה Rewind כמו בדויד?
עוד יותר מעצבן
כי שם הוא מכאני וחלק מדי, וחסר לי רעש הקלטת המתגלגלת (המפחיד) שהווידאו שלי עושה.
למרות שאני חייבת להודות שהאפשרות לבחור כמה מהר הסרט ירוץ אחורה, בהחלט שימושית.
לא, היא מעצבנת.
כי זה ממש קופץ חלק חלק, ולא רואים את כל התמונה רצה אחורה כמו בוידאו. אפשר בקלות לפספס ככה את הנקודה שאליה רצית להגיע.
לכל תומכי ה-Pause.
למה מה תעשו ללא כפתור Play כדי להמשיך בסרט?
יש מכשירי וידאו שבהם
לחיצה חוזרת על הפוז משחררת אותו. אני מניחה שהכוונה לכאלה.
לאחר נסיון מר בעבר
בו עור התוף שלי הרגיש כמו גומיה למכנסיים, אני בחרתי בווליום. בווסאבי, שם הייתי עם הקיפוד ולונג, חוויתי אונס אוזניים ברוטאלי. בשר-הטבעות (הראשון,עדיין) חוויתי אונס כפול ומכופל, ממש הרגשתי מחולל.
אני מרגיש שלמסריטים אין עור תוף כבר שנים, או שהם פשוט באים עם אטמי אוזניים, אחרת אין לי הסבר אחר… זה הפריע לי, ועשה אותי יותר חרש מכפי שהייתי. אנשים, למען הבריאות שלכם, ווליום!!!
נו, אז אתה לא בתול.
זה מה ניסית להגיד?