 |
||
| בהשפעת המבקר הדמיוני דייויד מאנינג, מוגשות עכשיו כמה וכמה תביעות נגד חבריו המציאותיים יותר, אך הנלהבים לא פחות ("סרט השנה!") באשמת מתיחת המושג "אמת בפרסום" קצת יותר מדי. |
07.07.2001
|
|
יומית
בהשפעת המבקר הדמיוני דייויד מאנינג,
מוגשות עכשיו כמה וכמה תביעות נגד
חבריו המציאותיים יותר, אך הנלהבים
לא פחות ("סרט השנה!") באשמת מתיחת
המושג "אמת בפרסום" קצת יותר מדי.
בהשפעת המבקר הדמיוני דייויד מאנינג,מוגשות עכשיו כמה וכמה תביעות נגד
חבריו המציאותיים יותר, אך הנלהבים
לא פחות ("סרט השנה!") באשמת מתיחת
המושג "אמת בפרסום" קצת יותר מדי.
הי רד ליומית אין title
והאם אתה מנסה לרמוז שמפיצי אטלנטיס פיברקו את הבקורות האוהדות של מעריב לנוער וראש 1 ?
פיברקו? לא.
אבל סביר מאוד להניח שה"ביקורות" האלה לקוחות מתוך כתבות "על אודות" הסרט, שעתונאי מעריב לנוער המצוינים כתבו לפני שראו את הסרט, על בסיס החומר הפרסומי שנשלח אליהם מהיחצ"נים. כלומר, מפרסמי הסרט מצטטים את עצמם.
אוי, נו באמת.
זה לא כאילו תלך במיוחד לסרט כמו "ספיי קידס" או "ניקי קטינא" (….שטן….על….הזמן) רק בגלל שמשולם שפרינגר מה"ירוחם טיימס" אמר שזוהי החוויה הקולנועית של השנה.
ולפני שתאמר עוד מילה, אני יודעת שזו בעצם הטעייה בפרסום, רמאות והולכת שולל של לקוחות. ביננו, עולם הפרסום מתבסס על שטויות שהומצאו זה הרגע. אני מעודי לא נתקלתי במגן תחתון שנושם, ובחיי שחיפשתי הרבה….
כל העייסק הזה נשמע לי כמו סערה בכוס אייס-קפה.
לא בהכרח
אני לקחתי את ביג ליבובסקי בוידאו על סמך שלל הציטוטים שהיו על העטיפה. ואין צורך לומר שדי חיבבתי את הסרט.
ביג ליבובסקי אכן סרט חביב
לעומת זאת הסרט הבא מבית היוצר של האחים כהן היה הרבה פחות מחביב די משעמם, למרות שגיליתי שג'ורג' קלוני הוא זמר מוצלח מאוד!
הגם אתה, ברוטוס?
אני אישית גיליתי עולם של חלומות מופלאים ושיטה אחת לנחור פחות באולם קולנוע. שיעמומון מתיימר. זה מה שיש לי לומר על סרטם האחרון של בני משפחת כהן.
ניסיתי, שוב ושוב
לראות סרטים שלהם.
פרט ללובובסקי הגדול, הסרטים נעו בין פיהוקים (ברטון פינק, קראו לסרט?), ובין "אז מה?" (צומת מילר, אחי איפה, ועוד).
ההברקה היחידה שלהם, לדעתי, היתה ה-Hudsucker Proxy. סאטירה אכזרית על כל מה שאני מתעב בחברה. לא על הכל, בעצם, אבל על הרוב.
ומשום מה, דומה שאף אחד לא שמע על הסרט (המשובח) הזה.
אולי הסיבה שלא שמעו עליו...
היא שאתה לא משתמש בשמו העברי (הקלוקל) "הקפיצה הגדולה".
וחוץ מזה, אתה עיוור, סר טעם, וכופר בעיקר.
אבל זה לא חדש.
וזה ליבובסקי, לא לובובסקי.
והעיקר? מה הוא העיקר?
אולי סומא אני, שפשוט לא מביט אמיצות אל המציאות?
העיקר, בהקשר זה...
הוא האחים כהן, כמובן.
צומת מילר הוא סרט המאפיה הטוב ביותר בכל הזמנים, ובקלות בעל התסריט הטוב ביותר.
בארטון פינק הוא סרט מדהים על מהות היצירה ועל סכנות ההתמסחרות.
אחי, איפה אתה, הוא אגדה משובחת, הומאז' מרהיב למיתולוגיה, ובאופן כללי סרט מגניב (אבל פחות טוב מהשאר).
ועל פארגו לא אמרת דבר. האם עלי להסיק שלא ראית אותו?
ורציחות פשוטות… טוב, זה היה הסרט הראשון שלהם, ורואים את זה, אבל גם הוא טוב בהרבה מהממוצע.
ומה עם בייבי אריזונה? גם אותו לא ראית? סרט טוב עם ניקולס קייג'! אין הרבה כאלה (טוב, הוא משחק אהבל, זה מתאים לו).
בקיצור, זה מה שאתה כופר בו. צמד מוכשר באופן קיצוני, שעושים סרטים שהם גם כיפים וגם אינטליגנטים, וגם לא משעממים בכלל.
כן, גם פארגו סתמי.
רציחות פשוטות ובייבי אריזונה לא ראיתי. אני לא אוהב את הסרטים שלהם, ולא אוהב את קייג', אז למה בדיוק לטרוח?
דבר אחד אני לא מבין בקשר אליכם, חסידיהם השוטים של האחים כהן – סוף סוף מצליחים השניים לצאת עם סרט טוב ("הקפיצה הגדולה", קראת לו?), ופתאום אתם לא מכירים, לא יודעים, לא רואים את איכותו של הסרט?
שוטים.
מה גורם לך לחשוב ככה?
הקפיצה הגדולה סרט מצוין.
מה גורם לך לחשוב ככה?
הי קידו, צומת מילר הוא סרט מבריק, עם תסריט ענק ושחקנים מעולים וצילומים מצויינים.
אם ראית אותו על רגל שמאל, אני לא כועסת, אבל לא ללכלך סתם ככה. [ולא אכפת לי שהוא של האחים כהן, אני לא הולכת לראות את הסרטים שלהם רק כי הם שלהם, אחי איפה אתה לא ראיתי, את ביבי אריזונה לא אהבתי מי-יודע-מה, בעיקר בגלל קייג' הדוחה, ואת הקפיצה הגדולה גם לא ראיתי]
וממסד יקר, לך יש אצלי נקודה ורודה (כי אני שונאת ורוד וכי זה יהיה בולט על אפל שכמוך), אחרי שדיברת רעות על הכחול הגדול בלי טיפת בושה. מילא הדג שהתעלם בכאילו אלגנטיות מקיומו, אבל לכלך ככה? אפילו מר רנו מצויין בסרט הזה.
נו, לפחות את אומרת ''אפילו''...
העיקר, בהקשר זה...
לפחות אתה מודה ש"אחי, איפה אתה?" פחות טוב מהשאר. נראה לי שחסידי האחים כבר כל כך מתורגלים בהשפרצת מחמאות שהם לא ממש שמים לב לאיכותו האמיתית של הסרט. רק לשם ההבהרה, בהקרנה בה אני נכחתי היו גם שתי פרחות קשות שניסו להצחיק בקול רם, פלירטטו עם שני ערסים שישבו הרבה מאחוריהן וסימנו בסמן לייזר כל דמות שזזה. מובן שמחאות הקהל לא עזרו (והיו לא מעט אנשים), אולם *אף לא אחד* הטריח עצמו לסדרן כדי להפסיק את הרעש. ברוב הזמן, ההצגה המפגרת שלהן היתה יותר מוצלחת מהסרט, אבל בכל מקרה הלכתי לישון.
אני מוכנה להגיד שהאחים כהן עושים סרטים "שונים". שונים לטובה או שונים לרעה- זה כבר אינדבידואלי. נהנתי למדי מ"רציחות פשוטות" ומאוד נהניתי מ"ביג ליבובסקי", אבל מהו בדיוק ניצוץ הגאונות שלהם בעיניך?
אצל הכהנים, הכל מתחיל בתסריט
ניקח לדוגמה את צומת מילר. אוצר המילים של הדמויות הוא מוגבלת מאד, אבל יחודי מאד. האווירה, התקופה, האנשים, כולם מאופיינים על ידי השפה בה הם משתמשים. מעבר לכך, לכל תסריט שלהם יש רבדים. יש סיפור מעבר לסיפור, מתרחשים דברים מתחת לפני השטח, והם מבליחים לרגעים מופלאים שנותנים הצצה למה שמסתתר שם.
הם גם מבינים, אולי יותר מכל יוצר קולנועי אמריקאי אחר, שארה"ב היא ארץ מטורפת. הם עוברים בנוף האמריקאי ובהיסטוריה האמריקאית ומשרטטים דיוקן מתמשך של טירוף. הטירוף של הוליווד בבארטון פינק, הטירוף של לוס אנג'לס הפרברית בביג ליבובסקי, הטירוף של מינסוטה בפארגו, הטירוף של החוף המזרחי בצומת מילר ובהקפיצה הגדולה, והטירוף של האמצע הדרומי הנחשל בבייבי אריזונה, רציחות פשוטות ואחי: איפה אתה.
אבל כשהם חושפים את הטירוף הזה, הם עושים את זה באהבה. הם מצליחים להראות טירוף וטמטום תהומיים דרך עיניים אוהבות.
דבר שני הוא בימוי שחקנים. או שהכהנים הם היחידים שמבינים למה טורטורו, פוליטו, גודמן ואחרים מסוגלים, או שהם גאונים בתחום בימוי השחקנים.
גודמן הוא הדוגמה הקיצונית ביותר: שחקן שכמעט אצל כל במאי אחר הוא "שמן חביב ומצחיק", ורק הכהנים מבינים שמדובר באיש גדול מאד, מוכשר מאד, עם יכולת אדירה לגלם מגוון גדול של מטורפים. הדמות שלו בבארטון פינק מדהימה, הדמות שלו ב"אחי" היא הדבר הטוב ביותר בסרט.
גם משחקנים ותיקים, שנראה שנגמר להם המיץ, הם מצליחים לסחוט ביצועים נאים. פול ניומן נראה יותר *חי* בקפיצה הגדולה מכפי שנראה מזה שנים. האם זה בגלל שהם התייחסו אליו כאל שחקן, ולא כאל אגדה חיה? מי יודע.
ובנוסף לכל אלה, יש להם גם הצלחה נאה ביותר בתחום הויזואליה, מה שהופך אותם לTotal Package של הקולנוע האמריקאי.
וגם בסרטים הפחות טובים שלהם, יש, כפי שצויין, רגעים מרהיבים, מפחידים, מצחיקים.
בתור מי שהתרבות האמריקאית מרתקת אותו (לעיתים בהערצה, לעיתים בסלידה ותיעוב), האחים כהן הם עבורי יוצרים קולנועיים כמעט אידאליים.
או.קיי.
יפה אמרת!
הנקודה הורודה נמחקה בזאת.
גודמן שיחק (מצויין) גם בלובובסקי, לא?
אהבתי את גודמן ב THE BIG LEBOWSKI (בעצם, כמו שהממסד אמר, הוא גדול בכל הסרטים), אבל לגבי דוני (סטיב בושמי)… תפקיד שקצת קטן עליו, אתם לא חושבים ?
מצויין!
יפה נימקת והוספת לי חומר למחשבה. טרם צפיתי ב"קפיצה הגדולה", ב"צומת מילר" וב"ברטון פינק" (התעצלתי ללכת לסינמטק כשהם הוקרנו לפני כמה חודשים), אבל לכשאגיע לכדי צפייה בהם, אדאג לשים לב לנקודות עליהן הצבעת. כפי שאמרתי, אני מאוד מעריכה את "ביג ליבובסקי" ועל כן אני מאמינה שיש דברים בגו לגביהם. מה שכן, "אחי" הוא סרט משעמם!
זה כל כך נכון שזה פשוט עצוב
האם זהו סופו של עידן ''סרטי השנה''
האם יש לצפות כי בעתיד הביקורות האוהדות יעשו מאמצים כדי להיות יותר אמינות?
משהו כמו:
"הסרט משלב מטייה פוסטמודרניסטית אם אקסודצימליות חברתית!"
-נחמן שניצקליין
"קיאנו ריבס מבצע מספר מפתיע של הבעות!"
-פרפר נחמד
או אפילו:
"שוורצנגר לא מופיע בסרט!!!"
-דיוויד מאנינג
למה להתחכם
כשיש פתרונות פשוטים הרבה יותר? לדוגמה, במודעה של 'פרל הארבור' בעתון של היום מופיע הציטוט: "לא מרגישים איך הזמן עף, חוויה אמיתית". מי אמר את זה? רוג'ר אברט? אורי קליין? דן ברזל? דייויד מאנינג? גרשון מפתח תקוה? לא יודע. לא כתוב. אבל מישהו בטח אמר את זה פעם, לא?
למה להתחכם
טוב, חשפת אותי, אני אמרתי את זה. ואני גם מתכנן לראות את הסרט בהקדם האפשרי.
אגב, קצת מעליב אותי שמיקמת אותי בין קליין למאנינג. אני לא יודע מה יותר מעליב, לבוא לפני מבקר גרוע שלא קיים או אחרי מבקר גרוע שכן.
אני מבקש.
אני מבין שנעלבת, אבל זאת לא סיבה לרדת להטחת עלבונות הדדית. דייויד מאנינג הוא לא מבקר גרוע. הוא אולי לא קיים, אבל חוץ מהבעיה הזאת הוא מבקר איכותי וחסר פשרות.
תשובה ל'מי אמר את זה'
פיני גרשון
אמת בפירסום
נהדר … עכשיו אפשר לצפות שבפרסומות יכתבו רק דברי אמת…. מה הצעד הבא , סרטים שגם שווה לראות ?!
לאן התעשיה הזאת מתדרדרת….
הציבור מטומטם
אני רוצה רק להגיד שאני מעריצה את אותו אולפן (קולומביה?) שפיברק ביקורות על הסרטים של עצמו.
סליחה רגע, כן? אבל מה ההבדל בין מודעת פירסום כזאת של סרט לבין מודעת פירסום של כל מוצר אחר, אבקת כביסה למשל, שמראה "אמא מהרחוב", עם ה"ילדים האמיתיים" שלה, ש"מתפעלת" מהלובן המדהים של "החולצה המלוכלכת נורא של הילד", אחרי ש"היא" כיבסה אותה באריאל שמולטרא… כן בטח…
מבחינת המפרסמים של הסרט, האולפנים או וואט-אבר, אין כאן שום דבר שחורג מהנורמות הרגילות של פירסומת.
זו דעתי.
מה יש לתבוע?
די הגיוני שהביקורות שאולפן יכתוב על סרט שהוא הוציא תהיה ביקורת מעולה על הסרט. הרי לכל אולפן יש גם מגזין קולנוע משלו ובמגזין הזה מתפרסמת ביקורת על הסרטים ותמיד הביקורת טובה.
כמו שגלובוס גרופ מחלקים בקולנועים שלהם את המגזין אקשן שמהדר את הסרטים שמופצים דרכם אפילו אם הם שווים לתחת, ורוב הסרטים אכן שווים לתחת.
העתון של ''גלובוס גרופ''
הוא עתון קולנוע לכל דבר ועניין (ואפילו סביר מאוד יחסית לרמת הציפיות ממנו), וניתן למצוא בו מידע (והמלצות. כן, כן!) גם על סרטים שמופצים ע"י מטלון ופורום-פילם.
מה יש לתבוע?
זה כמו כשמראים ראיונות עם שחקנים/במאים/מפיקים/תסריטאים/
נער המים בטלויזיה על סרט הקיץ החדש שלהם.
ניקח לדוגמא את save the last dance.
אף אחד שם לא אמר " תשמעו, זה סרט קיץ נחמד, אבל אין בו שום משמעות עמוקה".
לא, הם יגידו "המאבק של הנערה להתקבל לחברה השחורה, מראה על גדלות הנפש והאמת שמאחורי הנעורים והמעבר הקשה באמצע שנות הלימודים".
"מאבקו של הנער השחור ללכת לבית הספר לרפואה מראה את המאבק האמיתי של אחינו השחורים בסטיגמה הנדבקת אליהם בשכונות הקשות בארה"ב היפה והאוהבת.
תגידו, מה קרה לכם?
אתם חושבים שאנחנו מאמינים לשטויות האלו?
שפשוט יגידו שזה סרט חביב ונחמד עם מוסיקה טובה ושמאלץ כמו שצריך וכולנו נרוץ לראות.
למה כל המריחה והשטויות?
ניסו לתבוע,
הם ניסו לחסום, ובסופו של דבר נראה שכן תהיה תביעה. לא בגלל המבקר הפיקטיבי, כמו בגלל המודעות בהן צוין שם העיתון בו הוא כותב. ומה הקשר? העיתון קיים, אבל מאנינג, כמה מפתיע, לא עבד בו, כך שהתביעה תתייחס כנראה בעיקר לאמינות ששוותה למאנינג (זיוף מקום העבודה שלו) ולא לזיוף הביקורות עצמן:
http://www.thestar.com/NASApp/cs/ContentServer?pagename=thestar/Layout/Article_Type1&c=Article&cid=1078182611193&call_pageid=968867495754&col=969483191630