חזרזיר: הסרט

מאת
קיפוד
– פורסם ב 5 בספטמבר 2003Posted in: ביקורות

במקור: Piglet's Big Movie
במאי: פרנסיס גלבס
תסריט: בריאן הולפלד
על פי ספריו של א. א. מילן
קולות: עפרון אטקין, סער
בדישי, אלי גורנשטיין, איציק
סיידוף

אחת לכמה זמן, כאשר נחה עלי הרוח, אני שב ומוריד את סיפורי פו הדב מהמדף הגבוה, מנער את האבק מהספר, וקורא. מבחינתי, לא מדובר בפילוסופיה טאו-זנסונית מעמיקה המצויה כביכול בספר (אין כזאת, מעבר לפירוש שיכול להעניק הקורא לכל אוסף מילים שהוא), אלא בתענוג פשוט ומתוק. סיפורי פו הדב הם תמימים ומשעשעים, ומאפשרים לברוח לעולם אחר, רגוע ונטול כל רוע.

כזה הוא בעצם גם הסרט של חזרזיר, ואין בכך פלא, מאחר ומדובר בעיבוד די נאמן למקור של הסיפורים, ושל רוח השטות והתמימות של סיפורי המקור.

סיפור המסגרת של הספר הוא פשוט. חזרזיר, חיה קטנה במיוחד, נעלם, וחבריו יוצאים לחפש אותו. הם עושים זאת על ידי עיון בספר הזכרונות שלו, המתאר תמונות מאפיזודות שעברו יחד בעבר, וביקור באותם מקומות, מתוך מחשבה שספר הזיכרונות בוודאי זוכר היכן חזרזיר נמצא.

ההרפתקאות השונות בהם נזכרת החבריה הן סיפורים שונים שהופיעו במקור בספרים 'פו הדב', ו'הבית בקרן פו'. ועם תסריטאי משובח כא. א. מילן (נו, ההוא שכתב את ספרי המקור), קשה לסרט להיכשל. אחת ההרפתקאות, למשל, היא סיפור הגעתם של קנגה ורו אל היער, והחשד של בובות הבד החייתיות כלפיהן, עד ההגעה להודנא והפשרת הקרח. סיפור אחר הוא אודות המנסע אל הציר הצפוני.

מאחר והסרט הוא בעצם אודות חזרזיר, עברו הסיפורים התאמה קלה. בכל אחד מהם מתגלה חזרזיר, לפעמים בדיעבד, בתור הגיבור האמיתי של הסיפור, והחבריה מגלה, או נזכרת, איזו חיה אצילה הוא חזרזיר.

פוסט-מודרניסטים ושאר אנשים המדברים יותר מדי היו עשויים להתייחס לזווית השונה של הסיפור בסך הכל כאל נרטיב שונה. אין הרי אמת אבסולוטית, והכל עניין של זוויות השקפה – גם אם המקורות ההיסטוריים מתארים משהו, אין זה אומר שהם האמת היחידה.
למרבה המזל, לא לפוסט מודרניסטים נועד הסרט, אלא לילדים. ילדים לא למדו לנתח עלילות ולחפש סאב-טקסטים, והם יכולים ליהנות מיצירות בצורתן הגולמית ביותר. ולפעמים, זה כל מה שנחוץ. לא בסיפורי ילדים כמו פו הדוב עלינו לחפש עומק.

והילדים אכן נהנים מהסרט. ההקרנה בה הייתי, יום ראשון בחמש אחר הצהרים, היתה מלאה להפליא, יותר מכמה ערבי בכורה של סרטים "רציניים" יותר שיצא לי לפקוד, ולפי צוות הקולנוע לא מדובר באירוע חריג. הילדים באולם נהנו מאוד, צחקו והתענגו שוב ושוב. והאמת? גם אני. כמעט בדיוק כמו מקריאה מחודשת של פו. הסרט גם מוסיף רבדים שונים שלא היו בסיפורי המקור, בין אם מדובר בתמונה המתארת את מראם של הפילנפילים, ובין אם בדגשים על אהבת האם שמפגינה קנגה כלפי בנה. גם אם סיפור המסגרת חלש במקצת, ועל אף שהדמויות בו נוהגות בניגוד לאופיין בספרים, ההנאה עדיין אינה נפגמת.

גם הדיבוב העברי מוצלח למדי. אולי הייתי מלהק שחקן בעל קול עמוק קצת יותר לתפקיד פו עצמו, אבל כל השאר היו מוצלחים למדי, והבדיחות המילוליות עוברות גם בעברית. נקודת גנאי קטנה מגיעה למתרגמים על החריגה מהתרגום העברי שאני מכיר ('פרפילים' במקום 'פילנפילים'? 'מסע' במקום 'מנסע'?), אבל הילדים, קהל היעד העיקרי אליו מכוון הסרט, לא ישימו לכך לב, פרט אולי לשינוי תרגומי אחד: 'הקוטב הצפוני' במקום 'הציר הצפוני' – תרגום שבספר מעביר משחק מילים מסוים, ובסרט המדובב מאבד את דו המשמעות, ועל כן עשוי לגרום לאי הבנה של הקטע כולו – הם מצאו את הקוטב הצפוני? מתי ואיך?

אם אתם צריכים לשמרטף לאחיינית שלכם, או שהילדים שלכם דורשים יותר מדי צומי, ולא מאפשרים לכם לשחק בחופשיות במחשב כמו שאולי הייתם רוצים – 'חזרזיר: הסרט' הוא עיסוק נהדר לשעה-זוטא. הרפתקה תמימה ונקיה מאלימות, מגסויות, ומכל רעות העולם החיצון. השאלה הגדולה היא לאיזה גיל מיועד הסרט. שחר בן ה-4, האחיין שלי, החל להשתעמם לקראת הסוף (יצוין כי זו היתה הפעם הראשונה שלו בקולנוע). ניר כמעט בן ה-8 (הבן של אבא-של-ניר) נהנה למדי. אני מניח שגיל התאימות נמצא בין קטבים אלו.

תגיות: