 |
||
| זו התקופה, אלה זוויות הצילום, זה טובי מגווייר כסוג של סקיי קפטן – יותר מהכל, הטריילר ל'הגרמני הטוב', בבימויו של סטיבן סודרברג, נראה כמו 'קזבלנקה'. |
19.10.2006
|
|
יומית
זו התקופה, אלה זוויות הצילום, זה טובי מגווייר כסוג של סקיי קפטן – יותר מהכל, הטריילר ל'הגרמני הטוב', בבימויו של סטיבן סודרברג, נראה כמו 'קזבלנקה'.
זו התקופה, אלה זוויות הצילום, זה טובי מגווייר כסוג של סקיי קפטן – יותר מהכל, הטריילר ל'הגרמני הטוב', בבימויו של סטיבן סודרברג, נראה כמו 'קזבלנקה'.
זה נראה טוב
ג'ורג' קלוני וטובי מגוואייר כמעט עושים רושם שהם יודעים לשחק וקייט בלנשט מזכירה את מרלן דיטריך של הימים ההם. אני מודה שהופתעתי לגלות שסודרברג הוא הבמאי, כי זה פשוט לא נראה כמו סרט של סודרברג. עכשיו השאלה היא רק יש דברים בגו, או שכמו סרטים אחרים של סודרברג מהשנים האחרונות, מדובר בעיקר בבועה שתתנפץ.
איה.
איזה שימוש יתר בפסקול לא רלוונטי לקראת הסוף. מצלצלות לי האוזניים.
עכשיו, אם קלוני רק היה יודע לשחק, זה היה יכול להיות די מעניין (מקגוויר דווקא די בסדר).
ובמה, אם יורשה לי לשאול
עדיף מישהו כמו… קארי גרנט למשל על ג'ורג' קלוני (בעיניי, אחד מהמיוחדים שבשחקני הוליווד, לבטח השרמנטי שבהם).
ארץ האלגוריות
נניח שאתה הולך ברחוב, וניגש אליך מישהו לבוש במדי מועצת הפירות והירקות.
"שלום אדוני!"
"אה, שלום?"
"בוודאי תרצה לטעום את פרי החודש שלנו, עסיסי ומלא ויטמן סי, ירוק כמו תפוח ומלא דברים שחורים קטנים כמו אבטיח, שעיר כסרפד וריחני כיסמין, חמצמץ ומגניבי – זהו הקיווי!"
"פיכס, קיווי זה לא טעים בכלל. אני לא מבין למה ממשיכים להגיש אותו בכל קוקטייל אפשרי, ללהק אותו בכל קינוח ביקום, ולמכור אותו במיכלי פלסטיק קטנים בסופר – ועוד בעירום."
"במה, אם יורשה לי לשאול, עדיפה פסיפלורה על קיווי?"
מי אמר שאני אוהב פסיפלורה?
יש אנשים שממש לא אוהבים פסיפלורה:
http://news.msn.co.il/news/Yellow/Internal/200507/2005072921802.htm?inter=1&inter=1
''ומלא דברים שחורים קטנים כמו אבטיח''?
אם כבר פתחת את הנושא – גרעיני הקיווי, המוקפים מעטה ירקרק תמיד מזכירים לי יותר מכל שרוכי ביצים של קרפדה.
וקרי גרנט אולי לא שחקן מדהים, אבל הוא חמוווד!
כמו קלוני, בעצם.
מעכשיו בכל פעם שאחשוב על קרי גרנט, או ג'ורג' קלוני, או על מועצת הפירות, מיד תעלה לי האסוציאצה הנהדרת "שרוכי ביצים של קרפדה".
במחשבה שניה, עצם זה שאחשוב על השניים והם יזכירו לי את מועצת הפירות זה כבר מספיק בעיייתי.
ארץ האלגוריות
על זה לא חשבתי.
בכל מקרה, אני, למרות הדמיון בין השניים מעולם לא אהבתי את גרנט במיוחד ודווקא מאד אוהב את קלוני. יש בשרמנטיות המקסימה שלו משהו מאד אמיתי, מאד לא רשמי וזרקני.
נכון שברוב הסרטים זאת אותה דמות, אבל זאת דמות לא רעה בכלל, ומאד נחוצה.
אגב, שחקן דומה באותה נישה מלבד גרנט, צריך להיות שון קונרי בעיקר, וגם בונדים אחרים כמו ברוסנן או מור, מה אתה חושב עליהם?
כדמויות - נחמדים מאוד; כשחקנים - לא ממש.
וזאת בדיוק הבעיה. אם מלהקים את קלוני כשרמנטי, רומנטי, ואולי אפילו קצת חלקלק, זה עובד לא רע. כל ליהוק אחר מראה שהוא לא יודע לשחק אלא את עצמו. הבעיה היא שנראה לי שבסרט הזה הוא אמור לשחק דמות אחרת, וזה לא הולך לעבוד.
*למי* השווית הרגע את ג'ורג' קלוני?!
בעוד ג'ורג' קלוני הוא… משעמם, ויכול לשחק בערך דמות אחת (וגם זה בקושי), גראנט הוא אחד השחקנים הטובים שיצא לי לראות על המסך. הכישרון הקומי שלו בל יתואר, וגם כשחקן דרמטי הוא מרשים. איך היה נראה מזימות בינלאומיות בכיכוב קלוני? או רעל ותחרה? למעשה, אני לא ממש יכולה לדמיין אותם עם שחקן שהוא לא גראנט. אתה יכול אולי לנמק את הבחירה שלך דווקא בו למטרות ההשוואה הזו?
(כרגע הבנתי שחסר לי מאוד אמוטיקון של שוק מוחלט)
כישרון קומי בהחלט היה לו, לגרנט.
הסצינה ב'מזימות בינלאומיות' בה הוא נוהג שיכור היא אחד הדברים היותר מצחיקים שיצא לי לראות.
אבל גם לקלוני יש כישרון קומי לא מבוטל. הוא הפגין אותו בשירותם של האחים כהן – גם ב'אחי, איפה אתה' וגם ב'אכזריות בלתי נסבלת'. אמנם זה לא מוכיח על כישרון משחק יוצא דופן, אבל את הדמות הזו – שאדם הגדיר יפה כ"חלקלק" – הוא משחק בצורה מוצלחת ומשעשעת מאוד, לעניות טעמי.
השווה לא לגמרי מופרחת
שני השחקנים משתמשים בסוג שדומה של קסם אישי, וקלוני יש בהחלט גם יכולת קומיות. גרנט היה מגדולי הכשרונות בתולדות הקולנוע ושחקן בעל יכולת מגוונות מאוד, אך לרוב הוא שיחק בתפקידים בעלי אותו סגנון, וגם התפקידים הדרמטים והקומים שלו היו לא רחוקים אחד מן השני, הוא לא היה שחקן שלקח סיכונים וגילם דמויות שחרגו יותר מדי מן נתפקיד של הגבר השרמנטי המצליח (במקרה הזה היוצאםי מן הדופן, במידה מסוימת הם "רעל ותחרה" ו"צער גידול חיות"). ג'ורג' קלוני הוא אומנם שחקן מוגבל יותר, אבל הוא מרבה לקחתס יכונים לגלם דמויות שחורגת מן האופי שלו, רק שבדרך כלל הדמויות יוצאת די דומות לו.
השווה לא לגמרי מופרחת
אז קלוני מיטיב לקחת סיכונים ולאתגר את עצמו, שזה נחמד, אבל טיפשי אם בסופו של עניין זה לא עובד, שחקן כזה צריך להישאר בנישה שלו. כנראה ישימו לב שהוא תמיד עושה אותם סוגי סרטים, אבל זה הרבה יותר טוב מאם ישימו לב שהוא לא יודע לשחק.
ד"א, רק בשביל הפרוטוקול, אני די אוהב את קלוני…
אני מסכים. יש שחקנים שכל הכוח שלהם הוא בכריזמה ולא ביכולת משחק,
כמו ג'ורג' קלוני או שון קונרי, והם צריכים לדבוק בסרטים שמתאימים להם.
השוואה מופרכת בהחלט.
קלוני מגלם פה ושם דמויות קומיות יותר או פחות. זה לא הופך אותו לכישרון קומי. אפילו אם ניקח את ההגדרה שלך – אם גראנט שחקן גדול שבוחר תפקידים מוגבלים, וקלוני שחקן קטן שמגוון בתפקידים שהוא בוחר, הרי שהם הפוכים זה לזה, לא דומים זה לזה.
אם כבר, אני מעדיף את קלוני
שהוא מקסים ושרמנטי יותר. לגרנט היתה נטיה לפעמים לפעמים לעצבן, למרות שהכשרון הקומי שלו עולה במעט על זה של קלוני.
בגדול, אני לא חושב שאף אחד מהשניים הוא שחקן גדול במיוחד. את קלוני אני אוהב בגלל הכריזמה, את גרנט, למרות שאני מסכים שהוא שחקן מעט טוב יותר, אני אוהב פחות.
אם כך, לא נראה לי שאנחנו חולקים מספיק בסיס משותף לערוך דיון.
ניאלץ להסכים שלא, וכו'.
אם אני זוכר נכון
סודרברג אמר שאת הסרט הבא שלו הוא ישחרר לקולנוע ולטלוויזיה בו זמנית.. לא??
כן, והוא כבר עשה את זה
הסרט הוא 'Bubble', שבאמת יצא בטלויזיה, בקולנוע וב-DVD בו זמנית – רק שבקולנוע אף אחד לא בא לראות אותו (מפתיע).
נו, ואיך היו הביקורות?
אני מנחש, שאדישות, או שבכלל לא היו..
דווקא לא
יש כאלה שחושבים שזו יצירת מופת. (ויש כאלה שלא).
http://www.rottentomatoes.com/m/10005849-bubble/
לא הצלחתי להקשיב לעלילה/לשחקנים.
הקשבתי רק לפסקול
קצת בעייתי לקבוע על סמך טריילר,
אבל הרושם שאני קיבלתי הוא שה"German" בשם הסרט מתייחס לדמות שמגלמת קייט בלאנשט.
אולי זה בעצם "הגרמניה הטובה"?
קצת בעייתי לקבוע על סמך טריילר,
גם אני תהיתי.
דווקא לא הזכיר לי את קזבלנקה בכלל.
מה שכן עלה לי בראש פעם פעמיים זה פלזנטוויל… אבל זה מסיבות מובנות ובנאליות, ולא באמת נחשב.
ג'ורג' קלוני נראה בעיקר מעצבן, אבל בעולם שבו בן אפלק זוכה בפרסים יוקרתיים על המשחק שלו, אני כבר לא באמת מסוגלת להחזיק בדעה קונקרטית, נראה לי…
נפלאות הפוסט פרודקשן
הסרט הזה, "סקיי קפטן", "עיר החטאים", והסרט החדש של טרנטינו ורודריגז.
כולם עברו טיפול מסיבי המצמצם את סקאלת הצבעים ומחקה פגמים בפילם (בעוד שברור שהסרטים לא צולמו בפילם.
תמהני מה גורם לרצון הזה לרמוז שהסרטים לא שייכים לתקופה בה הם נוצרו.
מאז ומעולם קולנוענים חזרו לז'אנרים שנשכחו (בעיקר הפילם נואר , המיוזיקל, והמערבון) אבל השכילו לבקר תוכן על צורה ועשו סרטים רלוונטים לזמנם (צ'יינטאון, ספרות זולה,).
אני מקווה שהסרט הזה לא יהיה עוד הצדעה ריקה מתוכן לזמנים שעברו (הפלישה ממאדים, "סקיי קפטיין","אכזריות בלתי נסבלת").
הפלישה ממאדים?
אני יכול לראות איך ניתן לקרוא ל'סקיי קפטן' ול'אכזריות בלתי נסבלת' מחוות נטולות ערך מוסף לזמנים עברו – אבל 'הפלישה ממאדים'? מתי, בדיוק, עשו סרט כמוהו בעבר? כן, צורת הפלישה ועיצוב אנשי המאדים הם ללא ספק מחוות – אבל הסרט הוא בז'אנר שונה לחלוטין מהסרטים שלהם הוא מצדיע.
הפלישה ממאדים?
ובהחלט אחד הסרטים היותר משעשעים ויצירתיים שראיתי.
למה בגווני אפור?
נראה לי שגם בטכניקולור הסרט הזה לא היה מעניין אותי (אם כי העיצוב של הפוסטר יפה. נראה לי שאני פשוט אוהב רטרו).
אבל הבעיה היא שהסרט הזה עלול לחזק את הזרם המיותר, לדעתי, של הסרטים שהיו צריכים להיות בצבע. חוץ ממוכרים בלבד, ואולי גם עיר החטאים, אף סרט לא הצדיק את גווני האפור שלו.
ו'האיש שלא היה שם'.
הסרט הזה היה הופך, לדעתי, לסתם ג'אנק אם היה בצבע. זה לא שהוא היה רע, הכל כפי שהיה, אבל… הצבע נותן אווירה.
אווירת השחור-לבן של 'האיש שלא היה שם' הופכת אותו לסרט הגאוני שהוא. אה, וגם האחים כהן. וגם בילי בוב ת'ורנטון.
האיש שלא היה שם
לא אהבתי את האיש שלא היה שם. הוא היה בעיקר מדכא, וגווני האפור בהחלט תרמו לכך.
מדכא זה רע?
בהחלט
אם אני רוצה דכאון אני יכול לראות חדשות. כשאני הולך לקולנוע (או לוקח DVD), אני מצפה לקבל את מנת האסקפיזם שלי.
בהחלט
אז רגע, הסרטים היחידים שאתה נהנה לראות אותם זה זה קומדיות וסרטים בעלי סוף אמריקאי?
לא בדיוק
אני לא אוהב קומדיות אמריקאיות ממוצעות (כמו "קליק").
ואני מוכן לקבל גם סוף פתוח.
לא הייתי קורא לקליק קומדיה ממוצעת.
למה בגווני אפור?
פלזנטוויל?
דוקטור סטריינג'לאב?
פלזנטוויל
פלזנטוויל לא נחשב גווני אפור.
ודר. סטרנג'לאב בגווני אפור באופן טבעי (הוא מ-1964, ולפי וויקיפדיה, רק בסוף שנות ה-60 השימוש בצבע הפך לנורמה).
פלזנטוויל הוא אחד הסרטים היחידים בהיסטוריה
שהשימוש בשחור לבן בהם מוצדק מבחינה עלילתית. בכל השאר, כולל עיר החטאים, האיש שלא היה שם וכנראה שגם הגרמני/ה הטוב/ה, מדובר באמצעי אמנותי, אך העלילה הייתה זהה בלעדיו.
דוקטור סטריינג'לאב צולם בשחור לבן כשסרטים בצבע כבר היו לא פחות נפוצים. מצד שני, היה זול יותר לצלם בלי צבעים ובמקרה של דוק-סטריינג', העדר גוונים מסייע לטשטש את העובדה ששלוש מהדמויות מגולמות בידי אותו שחקן. הדבר דומה לסיפור לפיו הוחלט לצלם את "חמים וטעים" בשחור לבן, כי האיפור של טוני קרטיס וג'ק למון גרם להם להראות ירוקים.
מה שכן, לקראת סוף שנות ה-60, השימוש בצבע אכן הפך לנפוץ יותר משחור לבן (לא יודע אם "נורמה" זו המילה המתאימה). הסיבות, שוב, היו בעיקר מסחריות מאחר ואאל"ט, הקהל פשוט נמשך יותר לסרטים בצבע.
לגבי ''חמים וטעים''
מרלין מונרו רצתה שהסרט יצולם בצבע, וילדור רצה שהסרט יהיה בשחור לבן, אז הוא המציא את התירוץ הזה.
השימוש בשחור לבן מוצדק מבחינה עלילתית
גם בקוסם מארץ עוץ!
הוא מוצדק לתמיכה בעלילה
הכוונה שלי הייתה שימוש בשחור לבן כחלק אינטגרלי מהעלילה. הקוסם מארץ עוץ היה מאבד משהו מהאפקט שלו אם לא היה מצולם בחלקו ללא צבעים, אבל העלילה הייתה נותרת אותו הדבר.