שלושה שמות שלא ציפיתם לשמוע באותו משפט: ג'. מייקל סטרזינסקי ('בבילון 5'), קלינט איסטווד (כל טקס אוסקר לאחרונה) ואנג'לינה ג'ולי (בלייזר). המשפט הוא "ג'ולי תככב בסרטו החדש של איסטווד לפי תסריט של סטרזינסקי? WTF?" |
09.03.2007
|
יומית
שלושה שמות שלא ציפיתם לשמוע באותו משפט: ג'. מייקל סטרזינסקי ('בבילון 5'), קלינט איסטווד (כל טקס אוסקר לאחרונה) ואנג'לינה ג'ולי (בלייזר). המשפט הוא "ג'ולי תככב בסרטו החדש של איסטווד לפי תסריט של סטרזינסקי? WTF?"
שלושה שמות שלא ציפיתם לשמוע באותו משפט: ג'. מייקל סטרזינסקי ('בבילון 5'), קלינט איסטווד (כל טקס אוסקר לאחרונה) ואנג'לינה ג'ולי (בלייזר). המשפט הוא "ג'ולי תככב בסרטו החדש של איסטווד לפי תסריט של סטרזינסקי? WTF?"
לא, חשבתי שתשימו תמונה של סטרזינסקי
זה מזכיר לי מאמר מאתמול על ג'ולי
http://news.walla.co.il/?w=//1073873
תמצית המאמר: אנשים לא מתייחסים לג'ולי ברצינות כי היא אשה יפה וסקסית. ואם היא מעזה להביע דעה על נושאים פוליטיים, צולים אותה על אש קטנה.
הגישה הזו קיימת גם בקולנוע עצמו: ידיעה על סרט של איסטווד עם ג'ולי היא מפתיעה, כי באופן אוטומטי יש הפרדה בין "סמל סקס" ל"תפקידים רציניים".
זה מזכיר לי סוגיה שחשבתי עליה לאחרונה, ולה שני צדדים:
– מצד אחד, ג'ולי לא הרוויחה את הזכות לדבר על נושאים פוליטים: לא בגלל זה היא מפורסמת. באופן כללי, מה אכפת לי מה ג'קו אייזנברג חושב על גיוס? למה בכלל שיתנו לבונו במה, ואם נותנים לו, למה דעתו צריכה להזיז לי את קצה בוהן ימין?
– מצד שני, אולי לאנשים שיש להם נגישות גבוהה יותר לתקשורת יש אחריות לנסות ולקדם את מה שהם חושבים לראוי ומוסרי, רק מעצם הנגישות שלהם. השאלה כיצד הם השיגו את הנגישות הזאת חשובה פחות: מרגע שהם שם, יש להם קהל שמקשיב להם.
משהו כזה. בונו זכה בשנה שעברה בפרס נובל לשלום
על כך שהוא הפך את נושא זכויות האדם לסקסי. או במילים אחרות – פרס על יחסי ציבור לנושא.
תיקון טעות: לא זכה. היה רק מועמד.
אני לא מבין מה הבעיה בזה?
לדעתי סלבריטיז למיניהם, אנשים שעומדים לפני העין הציבורית על בסיס קבוע, צריכים להבין שיש להם אחריות. שהרבה אנשים מקשיבים להם, ולעיתים אף מחקים אותם, ולכן יש להם אחריות מסויימת.
אחריות לדעת שאנשים מקשיבים להם, ולצערנו לעיתים אנשים שדעתם קלה להשפעה, ומוחם יצירתי בפירוש.
אנשים כמו בונו, הבינו זאת, ולקחו את המעמד שאליו הם הגיעו צעד אחד קדימה, הם משתמשים בו כדי להשפיע על אנשים לעשות טוב,במקום לשבת ולא לעשות כלום עד סוף חייו על סכומי העתק שיש לו בבנק, הוא עוזר, עושה מה שהוא יכול כדי לשנות, ואני פשוט לא מבין מה רע בזה.
את הזכות לדבר על נושאים פוליטיים לא צריך להרוויח. מה שצריך
להרוויח, זה רק את זה שיקשיבו לך ברצינות.
בתחום הזה, כמו בהתייחסות לאפשרות שהיא תשחק בסרט "רציני", מפלים את ג'ולי לרעה. לא רק בגלל שהיא כוכבת קולנוע, אלא גם, כמו שאמרתי, בגלל שהיא סמל סקס נשי.
השאלה, בעיני, היא אחרת:
למה, בעצם, שמישהו יקשיב ברצינות למי שבחרה, מרצונה החופשי (ואחרי, אני מניחה, שהיא ראתה תסריט כלשהו) להשתתף בדברים כמו טומב ריידר? כלומר, זה שלא מקשיבים לה לאו דווקא נובע מהיותה סמל סקס.
כן, אבל זה לא שאנשים *סתם* לא מקשיבים לג'ולי. הם גם מתעצבנים
מזה שאשה שהופיעה בסרט כמו "טומב ריידר", מתבטאת בנושא כמו המשבר בדארפור.
לדעתי זו הנקודה מעוררת המחשבה כאן. ואם אפשר קצת פסיכולוגיה בגרוש – אני חושב שאם מישהו מפורסם (במקרה הזה ג'ולי) יוצא רחוק מדי מהתבנית שבה הגדרנו אותו, זה מאוד מטריד אותנו. למעשה אפשר להסתכל על זה בתור צורה חלשה של התופעה שאפשר לראות בשיאה אצל האנשים שעוקבים אחרי מפורסמים. ה"סטוקרים" משכנעים את עצמם כל כך בתמונה שיש להם בראש, שהם מנסים להגשים אותה בכל מחיר. רובנו רק מתעצבנים כשהתמונה הזו מתערערת.
אגב, זה קורה גם ביחסים בינאישיים. הרבה פעמים רואים איך אנשים מתרגזים, בגלל שמישהו מסרב להמשיך להתנהג, כמו שהם היו רגילים שהוא מתנהג.
עוד קצת חדשות ''300''
יצא לסרט טריילר חדש ו-R rated (ווהו! ציצים!), ולטובת כל אותם אנשים שחייבים לבדוק כל פריים מהטריילר, אפילו אם הוא באיכות יוטיובית, סניידר החביא תמונה מהפרוייקט החדש שלו, 3 דק' ו-38 שניות לפני הסוף:
http://www.aintitcool.com/node/31814
לטריילרים של הסרט הזה יש אפקט משונה:
בכל פעם נוספת שאני רואה אותם (וכולם די דומים זה לזה) מתחשק לי פחות לראות את הסרט עצמו. בהתחלה זה אמנם נראה טוב, אבל עכשיו אני תוהה האם המתקפה האגרסיבית הזאת על העיניים (ובמיוחד האזניים), שהפכה לבלתי-נסבלת כבר בשלושים שניות האחרונות של הטריילר תהיה משהו שאני אעמוד בו במשך מעל לשעתיים של הסרט. זה נשמע כמו סבל צרוף.
חוץ מזה, בכל פעם בה הגיבור פותח את הפה כדי לשאוג עוד הצהרה לוחמנית, אני נהיה יותר משוכנע שמדובר שבאדם בעל פיגור-שכלי מתקדם.
אכן, תמונות קשות...
אני תוהה האם הסרט יהיה כולו קשה, או שדווקא תהיה בו יותר עלילה שתרכך (או תתן משמעות) למראות הזוועה…
Changeling זה גם שם של סרט אימה משנות השמונים
אז ההפתעה שלי היתה גדולה אף יותר עד שלא קראתי את האותיות הקטנות (קרי: הכתבה ולא הכותרת).
מעניין אבל איך יראה סרט אימה שאיסטווד יביים.
-האשף הדגול
זה לא רימייק של הסרט משנות השמונים.
זה לא רימייק של הסרט משנות השמונים.
כן הבנתי את זה (בגלל זה כתבתי שההפתעה שלי היתה גדולה אף יותר עד שלא קראתי את הכתבה)
התהיה שלי היתה היפותטית.
-האשף הדגול
ורון האוורד יפיק
אבל צריך להתרכז בחדשות הטובות: עוד סרט של איסטווד.
בדקתי את התאריך
בשביל להיות בטוח שהאחד באפריל לא הקדים בחודש.
נראה לי ש-300
התקבל בצורה נוראית בברלין ככה שכנראה צריך להוריד ציפיות.
נראה לי ש-300
מה אכפת לך מה חשבו על זה בברלין???
בכל זאת, בירת הפורנו הפטישיסטי העולמית...
גם בטומטוז המצב לא מי יודע מה נעים...
אני בכלל הורדתי את כל הציפיות מהסרט הזה, והעברתי אותם לספיידרמן 3. תודה ולהיתראות, "300"!
ברלין!
!!אני רוצה לרוץ ערום בשדה קקטוסים!!
ואתם יודעים שיש גם סרט B5 חדש בפתח...?
http://features.cgsociety.org/story_custom.php?story_id=3971
זה לא ממש סרט.
אלה שני סיפורים (אפשר לומר "שני פרקים" אני מניח) מהיקום של הסדרה שיוצאים ישר ל-DVD.
מה שאומר שיתכן וזה יוקרן בקולנוע בארץ
הא?
אם הבנתי את כוונתו של עופר,
הוא מסתמך על תקדימי העבר, בהם סרטים שיצאו בארה"ב ישר לדיוידי הגיעו אלינו לקולנוע.
הבעיה היחידה בהסקת המסקנות הזו, שמדובר בתקדים מסוג מסוים מאד, ולא גורף. כלומר, יש זן מסוים מאד של סרטים שיוצאים בארה"ב לדיוידי ואלינו מגיעים לקולנוע (בעיקר – אם לא רק – לסינמה סיטי): אלה שמעורבים בהם מפיקים ישראלים מוכרים.
אם הבנתי את כוונתו של עופר,
אם כך, היה מפיק ישראלי באפקט הפרפר 2? זה צריך להסביר למה הראו את זה בקולנוע בארץ…
דווקא ב'אפקט הפרפר 2' - לא
(לפחות לא מישהו שאני מזהה) אבל '88 דקות', 'אדיסון', 'החוזה', 'לבבות בודדים', 'איזה מין הורים' ועוד כמה כאלה – כן. כולם (אלה מהם שראיתי) סרטים מחורבנים.
וכל אלה יצאו בארה''ב ישר לדיוידי?
אם בכלל.
...כל אחד משני החלקים בנפרד, כמובן
מישהו יודע איפה אני יכול למצוא לקריאה את התסריטים....
של הסרטים הישראלים הבאים: אדמה משוגעת, אביבה אהובתי, בופור?
ובחזרה לנושא המקורי של היומית...
זה לא פחות תמוה מסרט של רוברט רדפורד עם מורגן פרימן ובכיכובה של ג'ניפר לופז.
הלא כן?
לא הייתי משווה בין לופז לג'ולי בכל הקשור למשחק.