 |
||
| הבמאי טרנס מאליק מגביר את הקצב. אחרי שלקח הפסקה של 20 שנה בין 'ימים ברקיע' ל'הקו האדום' הוא עומד עכשיו, חמש שנים בלבד לאחר מכן, לביים את בניסיו דל טורו בסיפור חייו של המהפכן צ'ה גווארה. |
18.07.2003
|
|
יומית
הבמאי טרנס מאליק מגביר את הקצב.
אחרי שלקח הפסקה של 20 שנה בין
'ימים ברקיע' ל'הקו האדום' הוא עומד
עכשיו, חמש שנים בלבד לאחר מכן,
לביים את בניסיו דל טורו בסיפור
חייו של המהפכן צ'ה גווארה.
הבמאי טרנס מאליק מגביר את הקצב.אחרי שלקח הפסקה של 20 שנה בין
'ימים ברקיע' ל'הקו האדום' הוא עומד
עכשיו, חמש שנים בלבד לאחר מכן,
לביים את בניסיו דל טורו בסיפור
חייו של המהפכן צ'ה גווארה.
האמ.
הוא לא קומוניסט או משהו?
מה הדוד סם יחשוב?
האמ.
לא נראה לי שהוא היה קומוניסט אלא הוא פשוט היה מהפכן, אהב להשתתף במהפכות וכל זה.
מרד גיל הנעורים, כזה, כאילו?
כעס על ההורים שלא קנו לו את הנעליים החדשות שרצה?
נחשף יותר מדי לאלימות של משחקי המחשב?
שיחק מבוכים ודרקונים ונשמתו הושחתה?
יש הסבר אחר?
האיש היה מורד. נגד מה? מה שיש. טינאייג'ר קלאסי.
מרד גיל הנעורים, כזה, כאילו?
מרד גיל הנעורים, כזה, כאילו?
זה ממש לא מרד גיל הנעורים והוא לא מרד על הנעליים של סבתא שלו! הוא מרד למען ולטובת האנשים שלו! הדברים שבהם הוא האמין. הוא מת בשם האידאלים שלו! הוא רצה לעזור לעם וכך הוא עשה. לא סתם מעריצים אותו בכל רחבי העולם!
מרד גיל הנעורים, כזה, כאילו?
חידון של שאלה אחת.
א. מה היו אותם ערכים, למענם נלחם צ'ה גווארה?
מנעמי השלטון?
חירות, שוויון, אחווה
והשמדת כל צורות החיים האחרות?
אהרו''כ וזה רעיון טוב
בניסיו דל טורו הוא שחקן מעולה
והאמת שעם קצת איפור טוב
הוא ממש ארנסטו
ולמאליק יש את האיטיות הנפלאה הזאת בסרטים שלו שיכולה ממש לעשות טוב לביוגרפיה מרשימה כמו של צ'ה.
כמו שהאיטיות של מייקל מאן
… עשתה ל"עלי"?
כמו שהאיטיות של מייקל מאן
לא
אבל אני מבין למה אתה שואל
האיטיות של מייקל מאן לא עבדה כי לא היה רגש אמין אחד בכל ההתעסקות שם
זה דבר שלעולם לא תוכל להגיד על מאליק, אם ראית את הסרטים שלו
כמו שהאיטיות של מייקל מאן
כן, ראיתי את שלושת הסרטים של מאליק וכולם יצירות מופת. אבל גם ארבעת הסרטים האחרונים של מאן לפני "עלי" (את הקודמים לא ראיתי) היו לא רעים בזכות עצמם והביעו רגשות מפה ועד להודעה חדשה. אז מה בעצם ההבדל?
אני יגיד לך
אחרי שייצא הסרט על צ'ה,
ונוכל להחליף רשמים
זה ההוא מהחולצות, נכון?
אני כל פעם מעריץ אותך מחדש.
ובצדק.
מי?
נראה לי שכאן אפשר לדעת..
http://www.earendil.ath.cx/radical/anti-che.html
זו דרך אחת להסתכל עליו
וזו עוד אחת:
http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=133830
המפכן האמיתי שהקריב את חייו בשביל אידיאל
צה גווארה הלך עד הסוף בשביל הדעות שלו הוא נלחם בקיפטליזם הדורסני האמריקאי
הוא מת בבוליביה אחרי שנלחם בקובה בקונגו ובבוליביה בשביל צדק לכול
תגיד, בן כמה אתה בדיוק?
קסטרו מוסר תודה.
המפכן האמיתי שהקריב את חייו בשביל אידיאל
הסרט הישראלי החדש שהוקרן אתמול בהקרנת בכורה (ושלא מצאתי אותו לצערי ב"לא סופי"), הוא סרט יפהפה ומרגש. הסרט מספר את סיפורה של חבורת ילדים ירושלמים בהנהגתה של נועה, בשבוע היסטורי אחד ביוני 1976.
אימו של אחד הילדים עולה על המטוס שנחטף, והחבורה מחליטה בספונטניות לחטוף את בנו של המנקה הערבי. כל זה הוא רקע לסיפור ההיתבגרות של נועה, שמגלה שהוריה הם בני אדם על כל המשתמע.
מה שהרשים אותי במיוחד היה ההקפדה המרשימה על הפרטים. התסרוקות, התלבושות, המכוניות והשבועונים. אבל הכי חשוב (וגם עם תפקיד בסרט) הוא סידרת הטלוויזיה "סטיב אוסטין – האיש השווה מליונים", על כל תופעות ההערצה שליוו אותה.
הסרט הוא יוזמה של בית הספר לקולנוע וטלויזיה "סם שפיגל" בירושלים. כמעט כל צוות ההפקה (מלבד התסריטאית) הם בוגרי בית הספר הזה.
שוב יש תקוה לקולנוע הישראלי.
''לא סופי'' עודכן.
חפש את 'מיס אנטבה' בסוף יולי:
http://www.fisheye.co.il/static/future.html#0307
אגב, אני בטוח שמספר הסרטים שיוצאים לאקרנים בארץ במשך חודש יולי זה הוא שיא של כל הזמנים. והסבר לכך אין לי.
עוד סרט על צ'ה
יש עוד סרט על צ'ה בדרך למסכים שמבוסס על יומן המסע שלו בדרום אמריקה בראשית שנות החמישים (תרגום עברי של הספר הופיע לפני כשנה: "דרום אמריקה באופנוע"). הבמאי הוא וולטר סאלס הברזילאי ("תחנה מרכזית ברזיל") ואת צ'ה מגלם המקסיקני גל גארסיה ברנאל ("אמורס פררוס" "וגם את אמא שלך").
עוד סרט על צ'ה
איך קוראים לסרט, ואיפה אפשר לראות אותו?
'דרום אמריקה באופנוע'
והוא אמור להגיע לארץ ב-16 לספטמבר.
מעריצה
אחלה סרט וספר אני מעריצה את האומץ שלו ללכת ולעבור את כול מה שהוא עבר גם תטוב וגם תרע ומקווה ללכת בעקבותיו.
סרט מקסים
באיחור אופנתי, ראיתי אתמול בערב את דרום אמריקה באופנוע. מעניין שאין עליו ביקורת כאן. מדובר בעיני בסרט מקסים, שממש כבש אותי.
מה שמקסים בעיני בסרט זה שאין שום צורך לדעת שמדובר בצ'ה גוורה כדי ליהנות ממנו, אם כי זה מוסיף. אבל בפעם הראשונה סרט שמזקק בהצלחה סיפור מתוך ביוגרפיה. רוב הביוגרפיות משעממות בגלל האופי של סיפורי חיים, שהם פשוט לא בנויים ככמו סיפור דרמטי. הסיפור הזה, על ההשתנות של הערכים ותפיסת העולם של הגיבור בזמן מסע עם התחלה וסוף ברורים, הצליח לפתוח צוהר להבנה של צ'ה (או לפחות להבנה של צ'ה כפי שהכותב והבמאי תופסים אותו), מבלי לוותר בשום דבר לאיכות של הסיפור.
תוך כדי הסרט, יכלתי ממש לדמיין את הכותב, שבטח היה מעריץ של צ'ה, יוצא למסע אופנוע משלו בדרום אמריקה, ואומר 'כאן הוא פגש את הכורים', 'כאן הוא ראה את המצורעים'. 'יו, הוא היה פשוט סטודנט הרפתקן שמטייל בדרום אמריקה, ממש כמוני, ועוצר לכמה שבועות להתנדב קצת בבית חולים, כמו כולם, אלא שבדרך קרה לו משהו, שלא קורה לכולם'.
מעבר לכך: הנופים מדהימים, הצילומים יפים, הרגעים דרמטיים הם חזקים, הסרט מעורר מגוון של רגשות – צחוק ועצב, כעס חברתי, דאגה לגיבור, וכמה 'רגעי וולט דיסני' (aaaawwwww).
אהבתי גם את המונולוגים של התושבים המקומיים, שלפי איכות הצילום ניתן היה להבין שמישהו מנסה לרמוז (אם כי אני לא יודעת אם זה נכון) שאלה תושבים אמיתיים של האזור, שאלה סיפורי חייהם האמיתיים ושהדיכוי נמשך גם עכשיו, ולא נגמר ב-52'.
הדבר היחיד שהפריע בסרט הוא ההצגה של ארנסטו כטלית שכולה תכלת, קשוש טהור ומעונה. עם זאת, כל עוד באמת רואים את הסרט בקונטקסט של סיפור ולא שופטים אותו מול צ'ה האמיתי, זה יותר קל לעכל.