במקור: The Woodsman
במאית: ניקול קאסל
תסריט: ניקול קאסל וסטיבן פצ'ר
שחקנים: קווין בייקון, קיירה סדג'וויק, בנג'מין בראט, מוס דף
ילדה ופדופיל יוצאים ליער. באמצע הדרך מתלוננת הילדה: "חשוך פה, ואני מפחדת!". "את?" זועם הפדופיל, "אני עוד צריך לחזור את כל זה לבד!"
ככה נתפסים בעינינו פדופילים: כמטורפים רצחניים. ודי בצדק: למעט אגודת חובבי הפדופיליה האירופית (יש להם איזה שם מפוצץ לזה, משהו בסגנון "אהבה בין-דורית"), לרוב בני האדם יש רתיעה די אוטומטית מהטיפוסים הללו. בכלא, חייהם של פדופילים בדרך כלל נראים רע מאוד, ולא תמצאו הרבה אנשים שימחו על כך. בקולנוע כבר למדנו להזדהות עם דמויות של רוצחים (בפרט כאלה שנראים טוב), מטורפים, ולפעמים אפילו קניבלים ושאר חיות אדם, אבל פדופילים? זה נשמע יותר גרוע מוויליאם שאטנר שר שיר של בריטני ספירס.
עכשיו, כשמגיע לאקרנים סרט שגיבורו הוא פדופיל, אפשר להניח מראש שהוא באמת נעשה בשביל האמנות, כי מושך קהל הוא לא ("מותק, בא לך לראות סרט על פדופילים הערב? יש לי מצב רוח מתאים"). היה אמנם 'לוליטה', שנחשב לאחת מפסגות הספרות במאה העשרים (לא אשמתי), אבל הומברט הומברט לא היה מתעלל סדרתי.
וולטר (קווין בייקון, ההוא ממשחק ששת הצעדים), לעומתו, דווקא כן. בגלל זה הוא בילה 12 שנים בכלא, ויצא משם בשחרור על תנאי, עם סוללת הגבלות. אסור לו לגור בטווח מסוים מבית-ספר, הוא חייב להיפגש עם פסיכולוג מעצבן, וכל מיני שוטרים יכולים לבקר אותו לשיחת נימוסין בלי אזהרה מראש. מאמץ השיקום שלו בעייתי מאוד, וכפי שהוא מודה בעצמו במהלך הסרט, הסיכויים הם נגדו: רוב הפדופילים שריצו את עונשם חוזרים למעשיהם הרעים. בינתיים הוא מנסה להשתקם, עובד באיזה מפעל עצים, ומתעלם ככל האפשר משותפיו לעבודה, כדי למזער פרופיל ולמנוע צרות. במקביל, ויקי (קיירה סדג'וויק, אשתו של בייקון), נהגת מלגזה במפעל העצים, מפתחת איתו קשר רומנטי.
אבל זה לא שהחיים בכלא ריפאו את וולטר. היצר הפדופילי שלו לא הלך לאיבוד. הוא לכל היותר מתחבא. במקרה, הדירה היחידה שמוכנים למכור לו, מאובזרת בחלון הפונה ישירות למגרש המשחקים של בית-ספר, ובכל נסיעה שלו באוטובוס הוא שם לב לילדות הנוסעות לצידו, או משתדל בכוח שלא לשים אליהן לב. נוסף על כך, המשפחה שלו מתנכרת לו; רק בעלה של אחותו, שזוכר לו חסד נעורים, בא לבקר מפעם לפעם. אבל אפילו הוא לא ממש סומך על וולטר, ובטח שאינו מוכן שהוא יפגוש את אחייניתו בת ה-12. ואם זה לא מספיק, יש לוולטר צרות נוספות: בסמוך לבית הספר עליו הוא משקיף, הוא מבחין במישהו שמתנהג, נו, כמו פדופיל. צעיר שמחלק סוכריות לילדים ומנסה לפתות אותם להיכנס לאוטו שלו לא דורש הרבה פרשנות, אבל וולטר לא בטוח האם כדאי לו ללכת למשטרה עם זה (סוף-סוף, זה לא שהוא אורח רצוי שם). ולא פחות חשוב, איך מסדרים את העבר עם מערכת היחסים החדשה?
זה לא קל. זה לא קל לוולטר, וזה לא קל לצופים.
קווין בייקון משחק מאוד במאופק; וולטר שלו הוא דמות קפואה כמעט, שקשה מאוד להוציא ממנה רגש. אפילו במקרים הנדירים שהוא מחייך, העיניים שלו נשארות כבויות. הוא ממש לא מתנהג כמו מפלצת. טוב, אני יודע שבמציאות פדופילים לא מתנהגים כמו מפלצות רוב הזמן, אבל בכל זאת לא נעים לצפות בקונפליקט המאמלל את חיי הגיבור, כשיודעים שמשיכה לילדה בת 11 היא הקונפליקט הזה, ובפרט כשמדובר בפדופיל לא-אלים. הוא לא מספיק נחמד כדי לגרום לצופה לשכוח מהו ומיהו, הוא גם לא מספיק נבלה כדי שנשלח אותו לעזאזל. ברור לגמרי שהוא לא רוצה להימשך לילדות, הוא לא בחר בזה, ומצד שני הוא בהחלט נמשך אליהן, ולא ברור בכלל אם הוא ייכנע ליצרו או לא. בקיצור, לא נעים.
אבל עזבו את וולטר לרגע. קחו את ויקי. היא מפתחת רומן עם פדופיל. החל משלב מסוים, היא יודעת מיהו ומהו. זה מפריע לנו, וזה גם מפריע לוולטר, שלפחות מכיר במצבו. איך אפשר להבין מישהי שמפתחת רומן עם פדופיל? בפרט, שזו מישהי שעושה רושם של אישה מוצלחת מאוד. קיירה סדג'וויק מפליאה לגלם מישהי לא פשוטה עם חיים לא קלים, אבל בלי יותר מדי קלישאות. ובשלב מסוים, קשה להחליט אם רוצים שילך להם טוב ביחד, או שהיא תברח מהר מהפדופיל הזה כי שום דבר טוב לא ייצא מזה.
לא נעים.
האם כדאי לכם ללכת לסרט הזה? שאלה טובה. זה לא שתיהנו ממנו (אני מקווה). הוא סרט טוב. אין ספק בזה. הוא מעניין, הוא מטריד, והוא עשוי היטב. אבל הוא נורא לא נעים לצפייה, ויצאתי ממנו בתחושה עזה שאין לי שום חשק לחשוב עליו שוב או להיזכר בו. פשוט מטריד מדי.
אז להמליץ עליו?
לא נעים.
נעזוב שניה את הסרט
רק רציתי להגיד שזאת אחת הביקורות המעניינות והקולעות ביותר שקראתי לאחרונה.
עדות לכך שגם ביקורת בלי פאנצ'ליינים שמפילים מצחוק יכולה להיות מעולה.
שימשיך להיות לך לא נעים. זה עובד לטובתנו.
נכון
ביקורת מצוינת, והיו כמה פאנץ' ליינס חולניים משהו שהצחיקו אותי. לא נעים.
אגב, זה מעניין- קיימות קבוצות תמיכה לפדופילים? כי אני יודעת שקיימות קבוצות תמיכה לבעלים מכים, מה שנשמע בהתחלה די מקומם- לעזור לאנשים שאינם ראויים לעזרה. או שאולי הם כן ראויים לה, כי הנה- עובדה שהם מתחרטים על מה שעשו?
למרות שאני לא יודע בודאות
אני די בטוח שיש גם קבוצות תמיכה לפדופילים, ובפורומים וירטואלים זה בהחלט קיים. אני מבין לגמרי מה את אומרת בקשר לתמיכה לאנשים "שאינם ראוים לעזרה", אבל בסופו של דבר, האנשים האלו זקוקים מאוד כן ראויים לעזרה, כי גם להם יש את הזכות לשקם את החיים שלהם,לא? אחרת לא היה שום טעם בלשחרר אותם מהכלא מלכתחילה.
בקשר לביקורת, עוד לא ראיתי את הסרט, אבל עכשיו אני בהחלט רוצה.
מה זה ''ראויים''? קבוצת תמיכה זה לא פרס למי שחבר בה,
אלא צורך של החברה: כל עוד אנחנו לא הורגים או כולאים לנצח את כל הפושעים ו/או חולי הנפש, אנחנו מן הסתם רוצים לעזור להם להשתקם.
נעזוב שניה את הסרט
אחת הביקורות הכי צרות אופקים וסובייקטיביות שקראתי באתר עד כה. זאת משום שהכותב לא מנסה להעביר שום דבר מלבד התחושה שאיתה הוא יצר מהסרט. למרות שזהו אחד הדברים החשובים ביותר בביקורת, לא יכולתי להתעלם מכמה מההנחות של הכותב לגבי קהל הצופים הפוטנציאלי, כולן עושות סוג של הכללה מוזרה.
אלא אם כן הביקורת כולה נכתבה במעין הומור או יצירתיות יוצאת-דופן, ולא כביקורת רצינית, ממש לא הבנתי למה נדמה לכותב שיותר קל לקהל להזדהות עם רוצח מאשר עם פדופיל, או מניח אוטומטית שהקהל באתר תופס את כל הפדופילים כמטורפים רצחניים. כמו גם ההצהרה ש"זה לא שהחיים בכלא ריפאו את וולטר" – שמראה על בורות מסוימת של הכותב לגבי הנושא שבו בחר לעסוק.
כאדם שלא צפה בסרט, ממש לא הבנתי במה מתמקד הסרט או למה הוא אמור להטריד אותי יותר מכל סרט אחר שעוסק בנושא קשה. הבנתי רק איך המבקר הרגיש, בערך.
נעזוב שניה
סובייקטיביות? צרות אופקים? אני מצטערת, אבל לא שמת לב לכך שכל ה2/3 הראשונים של הביקורת הם בעיקר עובדות וסיפור הסרט (בניסוח יוצא מן הכלל) ללא כל התערבות מצד טווידלדי?
אני באמת לא מבינה למה אתה מתכוון ב"בורות" – הוא מספר על מה שהוא ראה בסרט. ואם הוא ראה את הסרט, ואתה לא ראית את הסרט, אז איך אתה יכול להגיד שיש באמירות *שלו* (על הסרט) בורות?
והאם אתה מכיר עוד דרך שבה מישהו יכול לספר על הדיעה שלו מבלי לספר עליה? כי לי זה נראה קצת קשה.
אבל מצד שני, יכול להיות שאתה צודק. הוא באמת היה יכול לעשות סקר מקיף ולפחות לנסות לכתוב על החוויה של הקהל כולו מהסרט. כן. דיעותיהם של 50 איש באמת יגרמו לביקורת להיות הרבה יותר ממוקדת. יהיה הרבה יותר קל להבין על מה הסרט באופן כזה.
(אני מתנצלת מראש על ה
המתפרצת. זה לא אמור להישמע תוקפני, אני רק מנסה להבהיר את מה שאני מנסה להגיד.)
כמו שאמרתי
(מצטער אם לא הייתי ברור) לא הפריעה לי הדעה שלו על הסרט. וגם לא אמרתי שהוא צריך לכתוב מה עשויה להיות דעתנו על הסרט, חוץ מבמובן של המלצה. מה שהפריעו לי היו כמה מההנחות שלו שפשוט לא היו נכונות לעניות דעתי (וגם פירטתי). בנוסף, הפריע מה שקראתי לו "צרות אופקים" – בזה התכוונתי שהמבקר לא טרח להעלות את האפשרות שמישהו מרגיש אחרת ממנו, בניגוד למבקרים אחרים באתר. למשל – תאמיני או לא – אני לא חושב שכל מי שנמשך לילדים קטנים הוא מפלצת נתעבת ולא, זה לא מעלה בי שום אסוציאציה של טירוף רצחני או איך שזה הוגדר. העלתי גם את השאלה האם כל האמירות הללו היו הגזמה מכוונת או שנכתבו ברצינות גמורה. ושוב – אני אדגיש כי כנראה לא הייתי ברור בתגובה הראשונה – מה שהפריע לי בעיקר היו ההצהרות שלו על פדופיליה. תנסי לקרוא שוב ולהבין עד הסוף לפני שאת מגיבה בבקשה.
ברור מאליו שטווידלדי לא התכוון כל אורגניזם חי ביקום.
אני לא חושב שיש אפילו טעם להשוות בין היחס של החברה לפדופילים לבין יחס החברה לרוצחים, ואני לא חושב שאתה חולק על זה. אז מה הבעיה?
אגב, אם להפעיל שניה את כישורי הניבוי שלי, אני חושש שפדופיליה תוכר כלגטימית לפחות כמו נישואים הומוסקסואלים בעוד, נאמר, שלושים שנה. אנחנו, אותם אנשים שסולדים מפדופילים, נחשב לשמרנים, גזענים ופנאטים. לא שזה קשור במיוחד, אבל אם כבר אז כבר.
ממה אתה מסיק את זה?
איזה פשע נחשב מאוד חמור בעבר וכעת הוא לגיטימי?
טוקבקיזם.
זה לא ברור?
הומוסקסואליות?
הומוסקסואליות?
משום מה קשה לי להשוות את היחס לפדופיליה היום ליחס שקיבלו הומוסקסואלים לפני 30 שנה. נתחיל מזה שפדופיליה לעולם תהיה סטיה שבה רק צד אחד יוצא מרוצה, והשני יוצא מנוצל ופגוע. ולא, ילדים לא יחשבו פתאום כפרטנרים לגיטימיים לסקס עוד 30 שנה.
אם לא התכוונת לילדים, אלא לבני נוער, אז אני מסכימה. סביר להניח שמתישהו גיל ההסכמה ירד מ-18 למשהו יותר קרוב לגיל האמיתי בו בני נוער מקיימים היום יחסי מין.
מה זה קשור בכלל להומוסקסואליות?
פדופילים הם פדופילים, סוטים ופושעים נאלחים בעלי סטיה מוחית גבוהה וחוליוניות מוחית
ואילו הומוסקסואליים ולסביות הם סך הכל בני אדם נורמליים לחלוטין, רק שהם אוהבים בנים או בנות במקום מה שהכלל אוהב, וזה הופך אותם לגרועים יותר מפדופילים!
עד לא מזמן, ככה בדיוק דיברו על הומואים
למען האמת, בהרבה מקומות עדיין מדברים ככה.
נקודה טובה.
אופס...
התבלבלתי… רציתי לעשות סימן שאלה בסוף התגובה ומשום מה יצא לי סימן קריאה…מצטער אם מישהו הבין לא נכון מה שהתכוונתי…
הומוסקסואליות?
אני מניח שפנית אליי, אז אני מגיב. לא דיברתי על 30 שנה אלא עניתי לשאלה של אלכס. בעבר, הומוסקסואליות הייתה פשע. העונש היה חמור ולעתים מוות. אז זה בדיוק מה שאלכס שאל – פשע שנחשב חמור מאוד בעבר וכיום הוא לגיטימי.
כשאני דיברתי על פדופיליה לא התייחסתי לאקט של אונס או קיום של יחסי-מין עם קטינים, אלא למשיכה מינית לילדים (זו בעצם ההגדרה לפדופיליה.)
אבל בניגוד להומוסקסואליות
פדופיליה היא פשע מכיוון שבאמת יש צד נפגע ומנוצל.
(אח… קשה לכתוב על זה. נושאים רגישים)
אם מדובר רק על משיכה מינית לילדים,
ללא קיום יחסי מין או שאר מה שקשור בזה (חיזור וכו'), איזה צד בדיוק הוא הנפגע והמנוצל?
אבל זה לא פשע, נראה לי.
נכון שלא דיברנו רק על אלמנטים של חוק, אבל כל עוד לא עשית כלום בנושא (כולל הפצת ספרות, שזה לא חוקי), הרי אתה חופשי כציפור דרור (היי, סאב-טקסט!).
סליחה, את צודקת
התכוונתי לאקט עצמו, ועל הצד הפלילי, לא על הבעיה הפסיכולוגית.
אבל מימוש הנטיה הזו של הפדופיל (במובן הפסיכולוגי של המילה) מובילה לפגיעה כזו (במובן הפלילי של המילה). מהסיבה הזו פדופיליה היא דבר בלתי מוסרי, בניגוד להומוסקסואליות, שנאמר עליה שהיא בלתי מוסרית, אבל אין כל מימוש בטענה הזו (אין צד נפגע).
הומוסקסואליות?
דווקא לא הגבתי אליך, אלא למי שאמר שלדעתו זה רק עניין של זמן עד שפדופיליה תהפוך ללגיטימית בדיוק כמו הומוסקסואליות היום (למרות שהוא לא מאמין שזה בסדר)…
בימי הביניים המושג 'פדופיליה'
לא היה מוכר, והרבה דברים שנחשבים כיום כפדופיליה (למשל, מישהו בן 30 מתחתן עם בת 12) היו מקובלים מאוד.
מקום טוב להתחיל איתו הוא 'סתו ימי הביניים' של יוהן הויזנחה, ופרח מזכרוני האם 'המעמד הרביעי' של שולמית שחר מקדיש משהו לנושא.
ברור מאליו שטווידלדי לא התכוון כל אורגניזם חי ביקום.
הבעיה היא כנראה שטעיתי והתייחסתי לביקורת כאל ביקורת רצינית בעלת אמירות שהכותב מתכוון אליהן.
רגע רגע, נורה אדומה.
לפני כל דבר אחד שאני אכתוב בעמוד הזה, חשוב לי להבהיר: אני כן מחשיב פדופיליה לבעיה נפשית שחובה להוקיע מהחברה.
ברור מאליו שטווידלדי לא התכוון כל אורגניזם חי ביקום.
באופן כללי, פדופיליה זה כאשר מישהו מבוגר נמשך מינית למישהו שצעיר ממנו באופן "לא סביר". הופכים את זה למה שהופכים את זה בגלל שלרוב זה נעשה ללא ההסכמה של הצד הצעיר, וגורם לו לנזקים.
כמה תיקונים:
קודם כל, פדופיליה בהגדרתה הרשמית לא קשורה להפרש הגילאים, אלא מדובר בפירוש על משיכה לילדים שמתחת לגיל ההתבגרות. אין לי מושג מה ההגדרה המדויקת, אבל זה משהו כמו בני 12 ומטה. נא לא לבלבל עם השימוש היומיומי והחצי-מטאפורי במלה "פדופיל", שלפעמים מתייחס גם לבני 40 שמזילים ריר על בריטני ספירס.
שנית, החוק אומר שלפני גיל כלשהו בסוף שנות העשרה, וקל וחומר שלפני גיל 12, ה"צד הצעיר" בכלל לא מסוגל להחליט באופן עצמאי אם הוא מעוניין במין, ולפיכך אין דבר כזה לקבל ממנו "הסכמה". החוק הזה לא צץ לו באקראי – הוא מבוסס על תפיסה בסיסית של מה זה להיות קטין, שאי אפשר להתעלם ממנה בכזו נונשלנטיות.
במלים אחרות: החברה שלנו לא חושבת שקטינים הם חזקים מספיק מול מבוגרים כדי להגיד להם לא; בגלל זה לשכב איתם זה פשע. החברה שלנו לא חושבת שילדים הם מיניים; בגלל זה לרצות אותם זו מחלה. זה המצב הקיים. מכאן אפשר להתחיל להתווכח על איפה, אם בכלל, החברה טועה…
בעולם חדש ואמיץ
בדיוק כמו אצל הקסלי. במקום שבו המין עצמו יהיה אקט נונשלנטי לחלוטין, ויאבד כל קונוטציה אחרת.
בעולם כזה, אך הגיוני שפדופיליה תהיה נורמה חברתית.
אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל:
לא נראה לך שיש כאן גם אלמנט ביולוגי מסוים?
אפילו אתה לא מאמין שאתה אומר את זה
כנראה בשל האלמנט החברתי, שדיברת עליו בדיונים קודמים.
אגב, ביולוגיה, בת יכולה ללדת הרבה לפני גיל 12, בן שופך בגיל 12. למרות שבעיני זה אפילו לא דיון ביולוגי, זה דיון על נורמות חברתיות ונורמות חברתיות הן פונקציה של כל מיני גורמים, שעשויים להתאפשר ועשויים לא להתאפשר (ובעיני, הגיוני יותר שיתאפשרו).
מה, באמת? לא עליתי על הסתירה בעצמי.
אבל זה העניין: לפני גיל 12, אבל לא הרבה. כפי שכתב נונין, לבגרות מינית יש השפעה מסוימת בעניין (ברור שרק מסוימת).
מה שכתבת נכון.
אבל הוא חושף אי-התאמה מעניינת: "פדופיליה" (כמחלת נפש ) מוגדרת כמשיכה למי שלא הגיע לגיל ההתבגרות (דהיינו, עד גיל 12-13 – ראי לינק בכתבה [1]).
"פדופיליה" (כעברה על החוק) מוגדרת כיחסי מין (גם בהסכמה) אם מי שמתחת לגיל 16 (או 17 – לא בטוח שאני זוכר את החוק נכון).
הפער בין ההגדרות הוא מעניין, ונובע מאי-ההתאמה בין "בגרות" כפי שהיא מוגדרת על-ידינו כיום לבין בגרות מינית (ביולוגית). כך נוצר מצב שבגיל הביניים הזה, עלולים בני-נוער להיות מאוד מעוניינים ביחסי מין, אך אסור חוקית לרדם מבוגר לספק את מבוקשם.
[1] אם כי יש גם עניין של הפרש גילאים, ונער בן 16 הנמשך לילדה בת 12 לא ייחשב פדופיל לפי ההגדרה הקלינית, לפחות לפי הלינק הנ"ל.
מה שכתבת נכון.
גיל ההסכמה בארץ הוא 16.
http://www.ageofconsent.com/ageofconsent.htm
מה שכן, אני תוהה עד כמה נכונה ההגדרה שלך לפדופיליה שהיא עבירה על החוק. עד כמה שאני יודע, המקרה שאתה מזכיר נקרא "Statutory rape" והענישה עליו שונה מענישה על פדופיליה.
ובגלל זה
הכינוי הנפוץ לנערות בנות שש-עשרה ומטה שנראות בנות 18+
(מה? היא אמרה שהיא בת שלושים!) הוא:
שם הולם לכל הדעות (שלי).
ובגלל זה
בארץ – גיל ההסכמה, שממנו והלאה יחסי מין אינם נחשבים "בעילת קטינה" הוא 16.
אך לא בזאת מדובר.
יחסי עם מין קטינה מתחת לגיל 14 יובילו לאשמת אונס, שהרי אונס מוגדר כמין לא בהסכמה, ו"הסכמה" בגיל זה אינה קבילה.
אתה באמת חוזה זאת?
כי ככל שהזמן עובר דווקא נראה שהפדופיליה מוגדרת יותר ויותר כ"שטן בהתגלמותו" – *ה* מעשה הלא0מוסרי בה"א הידיעה. זאת בעוד שאם היית שואל את היוונים הקדמונים, הם בפירוש היו חושבים שרצח הוא בלתי מוסרי, בעוד שקיעום יחסי מין עם קטינים היא לא רק זכותו אלא גם חובתו של האזרח הפעיל.
ווואההה! וודסמן!
אני לא רואה הרבה טעם בלהשוות את ימינו לימי יוון העתיקה. אנחנו לא ממשיכי דרכם הישירים. נוסף על כך, זה שהיוונים דאז קיבלו פדופילים ואנחנו לא, לא מחייב שאימוץ הפדופילים לחברה הוא פשוט עקומה יורדת. הייתי מציע לקחת את עניין משגל הזכר כדוגמא: גם הוא היה מאוד נורמטיבי במקום ההוא בזמן ההוא, וקיבל תווית חריג בזמן אחר, מודרני יותר, במקום אחר. זמן מה לאחר מכן, הוא החל להפוך למקובל במקום ההוא. אפשר להשוות את זה למאתיים נושאים אחרים שכיכבו לאורך ההיסטוריה והגיאוגרפיה כנורמה וכטאבו לסירוגין ( זוגות בין-גזעיים, אלימות במשפחה, הערצת וודי אלן וכו').
מאוחר יותר, כשיהיה לי קצת יותר זמן, אני גם אסביר למה אני מאמין שזה יקרה, אבל לפני זה אני רוצה להזכיר- "מאמין" בא מלשון "אמונה", ואמונה היא לא דבר שניתן להוכיח. אפילו אני לוקח את הנבואה הזאת כלא יותר מספוקלציה פרועה.
גם בלי קשר ליוונים
לפני מאה שנה היה מאוד מקובל שנערות בנות 20 כבר נשואות עם ילד לבעל שגילו כפול מגילן. היום, רוב הבנות שמתחתנות בגיל הזה ואינן מרקע דתי, זוכות בעיקר לתגובת "השתגעת?!" מהחברות שלהן. קשה לחזות מה יקרה בעתיד, אבל נכון להיום, העקומה יורדת בצורה חדה כנגד הפדופיליה (מבחינת החוק והביולוגיה). בארה"ב, קובעת התרבות העולמית, ישנו כיום גל של שמירה על בתולין עד גיל מאוחר יחסית וחזרה לשמרנות באופן כללי. מדובר במין מצב ביניים בין השמרנות הכמעט פוריטנית של שנות ה-50, למופקרות והאהבה החופשית של עשרים השנים לאחר מכן. עושה רושם שהנטיה בחברה היא לקבל כל ביטוי אהבה בין אנשים בוגרים מכל מין, דת וצבע, כל עוד הדבר מוסכם על שני הצדדים. למרות זאת, עוד ישנם מיליוני אמריקאיים (והנשיא ביניהם) שמתנגדים ל"פגיעה בקדושת הנישואין" ומביעים בפומבי דעות כנגד יחסים חד-מיניים (שלא לדבר על חתונה). מהבחינה הזו, התמורה נעשתה בסטנדרטים החברתיים, אבל אנשים אינדבידואלים עדיין מחזיקים בדעות מיושנות.
הומוסקסואליות, בניגוד לפדופיליה, אינה מוגדרת כיום כעברה על החוק ברוב העולם המערבי. מצד שני, גם להומואים ולסביות התיחסו בעבר (ויש מי שגם בהווה) כמחלת נפש שניתן לרפא, או כפגם גנטי גרוע אפילו יותר מלהיות שחור או יהודי. אני לא משווה בין פדופיליה להומוסקסואליות (אררג… למה המילה הזו לא יותר קצרה?) ולא חושב שהחברה אמורה ותכיר בשתיהן כשוות ערך זו לזו בעיני החוק. לא בעתיד הקרוב, בכל אופן. ההבדל המהותי ביותר, אני מניח, הוא הטיעון לפיו ילדים ומתבגרים מתחת לגיל מסוים (16 בישראל) אימפולסיביים מדי ואינם מחזיקים באמצעים המנטליים להבחין בין הנאה רגעית לצלקת נפשית. זו אמנם הכללה די גסה, אבל היא נעשית לשם הגנה ולא מתוך דעות קדומות.
מאה שנה???
במקומות מסויימים בעולם עדיין דואגים לחתן ילדים בני 5 (הודו).
בסין היו מחתנים נערות בנות 13-14 עם גברים בני 30.
זה היה לא לפני עד כדי כך הרבה זמן (לא צריך להרחיק לכת עד יוון העתיקה) וזה בכלל לא היה נדיר.
הממ... אני בספק
זה לא עניין של שמרנות, הומוסקסואליות נחשבה תמיד לפשע נגד אלוהים. בחברה המודרנית אנשים רואים פחות ופחות חשיבות לפשעים נגד אלוהים, ויותר לפשעים נגד האדם. אני חושב שתפיסת המוסר השולטת היום גורסת כי אין פשע נטול קורבן. בפדופיליה, לעומת זאת, הילד הוא תמיד קורבן. התפיסה שלנו כיום היא שילדים לא מסוגלים להסכים באמת לקיים יחסי מין, מאחר והם לא מסוגלים לתפוס את ההשלכות של העניין, או את הצורה בה המעשה ישפיע עליהם בעתיד, ולכן כל יחסי מין של מבוגר עם ילד הם ניצול שיביא לסבל של הילד.
אז איך שאני רואה את זה, או שאתה טוען שבעתיד תפיסת המוסר של אנשים תשתנה בצורה כל כך דראסטית, שפשעים נגד האדם לא ייחשבו או יחשבו פחות, או שאתה טוען שאנשים יכירו בילדים כבעלי אחריות כוללת על עצמם, ומסוגלים להסכמה וללקיחת אחריות טוטאלית על מעשיהם.
כרגע האופציה השניה נראית לי יותר סבירה, אבל עדיין לא מאד סבירה.
דוקא נראה לי שהבנתי
את מה שניסית להגיד. אני פשוט לא מסכימה איתך.
מה שאני לא מבינה הוא מדוע אתה מצפה שביקורת סרטים לא תהיה סובייקטיבית. סרט הוא חויה שכל אחד עובר ומתרשם ממנו באופן אישי, גם אם הצפיה נערכת בחברה. טיב הסרט טמון באיך שהוא נתפס על ידי הצופה. במקרה הזה – טווידלדי טרח לספר על איך שהסרט השפיע עליו, ולפיכך – הביע מספר מדעותיו ומרשמיו גם על הנושא עצמו – הפדופיליה. גם ברוב הביקורות האחרות שנתקלתי בהן באתר מוצג רושם אישי של המבקר.
אם מישהו אומר ש"התגובה הראשונית לחייזר שנמצא על המסך היא גועל" אז זה לא אומר שאין אף אחד שדווקא חשב שהחייזר חמוד ושכדאי לאמץ אותו ולקחת אותו הביתה. זה פשוט אומר שככה רוב האנשים מגיבים לדבר כזה.
לא.
"למרות שזהו אחד הדברים החשובים ביותר בביקורת" – הנה אני בעצמי אומר שדעה סובייקטיבית היא אחד הדברים החשובים בביקורת. מכאן, אני לא מצפה שביקורת קולנוע תהיה לא סובייקטיבית. זה שאמרתי שהיא אחת מהביקורות ה*יותר* סובייקטיביות והצגתי את זה כדבר שלילי לא מוביל למה שהסקתם.
אותי דווקא די מטריד שאתה כותב בעילום שם.
מצוין.
ביקורת, בהגדרה, היא סובייקטיבית, ואני מצפה ממבקר לכתוב על מה שהוא הרגיש בסרט ועל התחושה שאיתה הוא יצא ממנו. על מה עוד אפשר לכתוב?
בעניין ה"קל יותר להזדהות…" – הכוונה היא לא באמת לקהל, אלא יותר לתעשיית הסרטים. בזמן 'התפוז המכני', זה היה אולי יוצא דופן שסרט ידרוש מאיתנו להזדהות עם רוצח, אבל זה היה לפני הרבה זמן, ומאז זה הפך לדבר כמעט שגרתי להציג רוצחים ושאר מפלצות כדמויות מעוררות הזדהות. אבל פדופילים – מלבד יוצאים מהכלל נדירים מאוד ('אושר') – פשוט אין.
מצוין.
מצוין. רק שלא אמרתי שהוא לא צריך לכתוב על מה שהוא הרגיש בסרט ועל התחושה שאיתה הוא יצא ממנו.
ובחיי שכשלתי להבין איך אפשר לפרש את המשפט "ככה נתפסים בעינינו פדופילים: כמטורפים רצחניים." כמתייחס לתעשיית הסרטים בלבד. אם הכותב התייחס לקולנוע הוא היה צריך לציין זאת במפורש כלהלן- "ככה נתפסים פדופילים בקולנוע: כמטורפים רצחניים." – וכך בפעולה פשוטה של החלפת מילה להעביר את הנושא מהחברה בכלל לעושי הסרטים בפרט. לאור שאר המשפטים בכתבה שמבאירים שהפדופיל הוא יצור שלא ניתן להזדהות איתו או להבין אותו אני חושב שהסיבה לפרשנות השגויה שלי (אם היא באמת שגויה) נעוצה בטקסט עצמו.
מצוין.
הכוונה היא לא רק לתעשיית הקולנוע אלא לציבור ככלל. אתה רוצה להגיד לי שאתה לא מסכים עם הקביעה "בעיני רוב הציבור פדופילים נראים כמו מפלצות"?
שאלה טובה.
וזה כנראה מה שהעלה בי את המושג צרות אופקים. אבל תרשה לי להרגיש מגוחך ומוטרד כשאני סבור שמישהו משתמש בנתון הזה בדרך שגורמת לו להישמע כאילו הוא אמת חקוקה בסלע או מינימום דעתו האישית, ואז עוד לרמוז שפדופיליה היא משהו שניתן "לרפא". אבל כנראה הגזמתי בפרשנות שלי.
אכן הגזמת.
אני מקווה שאתה גם לעולם לא אומר על משהו שהוא 'רגע היסטורי', מפני שכל רגע הוא רגע היסטורי, או שכשאתה שומע על מישהי שקומתה דמתה לתמר אתה לא מסיק שהיא גבוהה עשרה מטרים ויש לה ענפים.
בקיצור, הפרשנות שלך להכללה שימושית (ולרמז שלא היה ולא נברא) קצת גורפת. צרות האופקים נראית לי דווקא אצלך, אבל מילא.
אגב, כדי להבהיר:
הביטוי 'לא ריפאו' לא התייחס מבחינתי לטענה שניתן לרפא פדופיליה אלא לגישה הרואה את הכלא לא רק כעונש אלא גם כמשקם.
וזהו.
כנראה.
אבל בהתחשב בכמות האמירות האלה שהכנסת לכתבה היו שתי אפשרויות – או שאתה לוקח את כל הנושא בהומור בלתי מתבקש, או שאתה פשוט מבטא את דעתך…
לדעתי הפרשנות היחידה שהייתי יכול לתת למרבית האמירות היא שזוהי דעתך האישית. בכנות, אני יכול להגיד שלפי אופן הכתיבה (בלי קשר להכללות) זה מה שהשתמע מדבריך, וזה מה שהפריע לי.
וממש לא הבנתי את ההערה שלך בקשר לצרות אופקים.
אמממ, מה בדיוק אמור מבקר קולנוע לעשות *מלבד* לספר על התחושה
אתה הוא יצא מהסרט? או, בתרגום עברי, "להביע את דעתו"?
נעזוב שניה את הסרט
החיים בכלא אכן לא ריפאו את וולטר- הוא אמנם לא רוצה לחוות מאסר שני, אבל התגובה שלו למראה ילדה קטנה היא עדיין אותה תגובה- כך הוא בנוי, כנראה אין מה לעשות בעניין. הסרט מכניס את הצופה למעין התלבטות- לסלוח לוולטר, שבאמת מנסה לחזור למוטב, או לאחל לו מוות ביסורים, כי הוא בכל זאת הטריד מינית ילדות קטנות, ועדיין רוצה לעשות כך. אני יודעת שחברה טובה שלי, שחוותה הטרדה מינית בגיל ארבע, תראה את הסרט בצורה שונה ממה שאני אראה אותו.
כמה דברים
דבר ראשון: זו אכן ביקורת מצויינת וכל מה שהם אמרו. אם ניסית להעביר את ההרגשה שלך שזה סרט מטריד, הצלחת.
והשאר:
•אם יש פה מישו שצפה בסרט והוא קצת מבין בנושא, הייתי שמחה לשמוע עד כמה לדעתו הסרט מציאותי. פדופילי'ה זה משו שבדר"כ צוחקים עליו או רציניים להחריד לגביו, ודיבורים ברמה של לדעת בשטח לא ממש יצא לי לשמוע.
•ברמה אחרת לגמרי- מה אתם אומרים, הסרט הזה יקבל מועמדות כלשהי לאוסקר? המשחק הי'ה ראוי עד כדי כך?
ובעצם, גם אם כן, הנושא הוא…טוב. זה פרובלמטי. מצד אחד אפשר לומר שכבר היתה לנו דמות של זונה רוצחת באוסקר, אבל כאן אנחנו מדברים על ילדים…
לגבי הנקודה השניה
המועמדים לאוסקר הוכרזו כבר בסוף ינואר. וודסמן לא ביניהם.
אני חושב שלבייקון היתה מגיעה מועמדות.
הוא באמת עד כדי כך טוב. אבל יעברו עוד הרבה שנים לפני שהאקדמיה תיתן מועמדות למישהו שמשחק פדופיל. עוד יחשבו שהם מעודדים את זה או משהו.
לעומת זאת, לתת לא רק מועמדות אלא גם את הפרס עצמו לפדופיל בשר-ודם
אין להם, כידוע, שום בעיה.
טוב, אולי הוא חשב שהיא בת 18
מתוך "איש משפחה" (Family Guy)
משמעות השם
בגירסה האנגלית של 'כיפה אדומה', האיש שהורג את הזאב הרע (בעברית קוראים לו בדרך כלל "הצייד", אני חושב) נקרא The Woodsman, "איש היערות". חוץ מזה, זה פשוט איש שעובד בעץ (כמו וולטר בסרט).
המממ... מעניין...
תודה!
מה שאולי רלוונטי יותר, בשלגיה,
ה-Woodsman הוא האיש שנשלח על ידי המלכה לקחת את שלגיה (שהיתה קצת יותר מילדה) ליער ולהרוג אותה, ושבחר לא לעשות זאת.
עוד פרט אולי רלוונטי (לא ראיתי את הסרט)
הצייד משלגיה לא הרג אותה כי הוא התאהב בה.
כן
אבל הסרט מתייחס במפורש לכיפה אדומה.
טוב, את הסרט לא ראיתי...
בימים אלה, אני יותר בקטע של סרטים שיש סיכוי שאני *אהנה* מהם.
''יערן''
עושה אחלה תפוחי אדמה.
אם תכתבי תסריט שמגיע לקרסולי תסריט זה אצדיע לך
זהו תסריט משובח שאין בו מילים מיותרות. הכל במינון הנכון. ובייקון נותן ,אכן, את ההופעה הטובה ביותר שנתקלתי ממנו אי פעם.
הייתי שמחה אם היו מילים מיותרות
כי המילים שכן היו היו כל כך מופרכות והסיטואציות כל כך לא אמינות. נסיונות הריגוש נראו לי פתטיים באמת בגלל חוסר האמינות והקיטשיות של התסריט (המשפטים עצמם, הבניה היתה סטנדרטית ומאוד לא מיוחדת), אבל בעיקר בגלל המשחק העלוב שבייקון הציג שם. כל ההתיימרות האינטיליגנטית שנתנו לדמות שלו היתה מוגזמת. אבל בכלל הקונספט של המפגר האינטיליגנט הוא מאוד כפוי וגורם לדמויות ולטקט להיות מאוד לא טבעי.
אבל למרות זאת – אתה צודק – גם אני אהיה מאוד מרוצה במקרה שאצליח לכתוב תסריט שיגיע לקרסולי התסריט הזה. אבל הסטנדרטים שלי בנושא זה בכל מקרה נמוכים – אני אהיה מרוצה אם אצליח לכתוב תסריט בכלל.
לפי מה שהבנתי
(למרות שכמו שנאמר, לא נעים לחשוב/להבין וכדומה) הסרט נשמע מעניין ומעורר מחשבה…
מה שכן, משום מה אחרי שקראתי את הביקורת נזכרתי ב- M.
במאית.
ומה שיפה הוא שהמתח הוא לא האם הוא ייתפס, אלא האם הוא יצליח להתמודד עם, אה, עצמו. זה פחות פלצני ממה שזה נשמע.
הפדופיל ב"אושר" היה ממש מזעזע, לדעתי.
נגעלתי מכל רגע שראיתי אותו על המסך. הוא ממש לא היה סימפטי בעיני. קיוויתי שכל רגע יכנס מישהו ויתפוס אותו באקט החולני שלו.
כשהוא היה באוטו ו… אהה… "התעסק בעניינים שלו" עם העיתון לילדים – קיוויתי שאיזו אמא שחזרה מהסופר לחניה תשים לב שמשהו עם הסוטה הזה לא בסדר ותתקשר למשטרה.
סימפטי? לא יכולתי לחכות שהמשטרה תקבל קצת אינפורמציה עליו.
מצד שני – לא ראיתי את החצי השני של הסרט, אז גם לא ראיתי את המשטרה תופסת אותו או את איך בדיוק זה קרה. יכול להיות שזה משפיע על התפיסה שלי קצת…
אתה צודק. זאת באמת הסיבה שבגללה הוא היה כל כך מזעזע. שהוא באמת (חוץ מהסטיה ה"קטנה" שיש לו במח) בנאדם נורמלי. עם משפחה וילדים. לא מישהו שהיית חושד בו.
והקטעים שבהם הוא עזר לבן שלו להתמודד עם הפחדים – אלו היו הקטעים הכי מותחים בסרט כולו. בגלל ששבירת הסטריאוטיפ של "התא המשפחתי המוגן" היתה כל כך (אני מנסה לחשוב על מילה אחרת ולא הולך לי) מזעזעת, אז באמת כבר לא יכולתי לדעת למה הוא מסוגל. כל שניה שהוא היה בקרבת הבן שלו היתה מורטת עצבים בשבילי.
בעיני, דוקא הסצינה הגדולה ביותר באושר (ובכלל אחת מהמותחות ביותר שאני זוכר בקולנוע), היתה העשר דקות שלפני האונס של הילד בבית האב (ז"א- הראשון, לא השני). עשר דקות שבהם אתה יודע מה קורה, ואתה מוזעזע וחרד, והתהליך (הכנת האוכל לאותו ילד) פשוט מחריד באופן היומיומי שלו.
סצינה מדהימה בסרט ענק.
קרא לי צדקנית, קרא לי צרת אופקים
אבל לא הצלחתי לראות את הגדולה של הסרט כשראיתי אותו לפני כמה וכמה שנים.
אולי במחשבה שניה כן היה סרט טוב, כי הוא נשאר תקוע בזיכרון, עדיין מעורר בחילה קלה ורתיעה מכל סרטיו הבאים של סולונדז (שאותם העדפתי להפוך לחור בהשכלה).
בכל אופן, אני די מזדהה עם מה שאמר טווידלדי לגבי "פדופיל? ז'ה לא נעים לי". רוצח בסרט באמת לא גורם לבחילה (אלא אם כן הוא עושה משהו חריג, כמו לדרוך על העין המתגלגלת על הריצפה של יריבו), והוא כן היה צריך לגרום לאי נוחות לעזאזל… מה לא בסדר אצלי?
הבעיה לא אצלך
פשוט התרגלו בקולנוע להפוך אותם (רוצחים, עדיין לא הגיעו לפדופילים) לדמויות הרואיות שמחשיבים את המניעים שלהן ל"דבקות חסרת פשרות במטרה". פשוט התרגלנו לחשוב עליהן בצורה כזו.
בקשר לטוד סולנדז – הוא גם מאוד לא נעים. אבל הוא במאי מצויין והסרטים שלו, עם כל ה"אי נעימות" שכרוכה בכך – מעולים. נסי לראות את "ברוכים הבאים לבית הבובות" שם המצב פשוט עגום וקצת פחות "לא נעים".
נקודה שלילית קטנה:
הסרט אכן מעניין, ואכן משוחק היטב (דווקא השוטר, בהופעות קצרצרות, היה מרשים במיוחד), ודן היטב בסוגיה בעייתית (שהדבר הבעייתי בה ביותר היא האם ראוי, בכלל, לדון בה) – אבל הסימבוליות שהבמאית בוחרת להשתמש בה היא קצת, נו, בוטה וברורה מעליה. יכול להיות שזאת לא אשמתה (הסרט מבוסס על ספר), אבל עדיין היא יכלה להרגיע קצת עם ההתייחסויות לכיפה אדומה, ועם ההקבלות בין ילדות לציפורים. זה בולט לרעה במיוחד אל מול המשחק המאופק להפליא של בייקון.
מצד אחד אתה צודק.
גם אני חשבתי שהמטאפורות ברורות מדי.
מצד שני, רגע אחר כך חשבתי, מה זאת אומרת, המטאפורות ברורות מדי? מה זה פה, חידון? אם קל לי מדי להבין מה הבמאית רצתה להגיד, אני לא מרגיש חכם מספיק? חייבים להכניס מדרשי שמות והתייחסויות מרומזות לספרות המאה ה-16 כדי שהסרט ייחשב לאינטליגנטי?
אחר כך עברתי לחשוב על קרנפים.
אוי, אתה כל-כך טרום-פוסט-מודרני
אם הבמאית רוצה ריאליזם נוקב, סחתיין, שיהיה ריאליזם. אם היא רוצה סאב-טקסט, סחתיין, שיהיה סאב-טקסט. אבל לתקוע לי את הסאב-טקסט בפרצוף זה בילבול רמות מרגיז: זה הורס את הריאליזם מחד, והורס כל רמה "עמוקה" ו"נסתרת" (אני לא לגמרי בטוח למה שמתי גרשיים שם, אבל שיהיה) מעבר למובן-מאליו מאידך.
אני איתך אדם
הרבה יותר מדי דימויים ומטאפורות ברורים מאליהם. והם גם לא ערוכים נכון, קרי – אין יחסי הדדיות ביניהם, והם נמצאים בסרט, במקומות רנדומליים וללא שום קשר. רק באמצע אנו מגלים על הציפורים, כיפה אדומה נמצאת בהתחלה ובסוף, ואילו הפדופיל השני גם הוא משל למצבו של בייקון, נמצא גם הוא בכל מיני מקומות רנדומליים, ומשרת את הרעיון, אבל לא ממש את ההגיון העלילתי. ומשל בלי נמשל קוהרנטי אמיתי, וכזה שמחבר ומפריד ומגלה ומאמת הוא לא פשוט לא יעיל.
לגבי קווין בייקון, לא ממש הבנתי מה כל כך מיוחד בלשחק דמות בעלת הבעה אחת. לא התרשמתי והוא שיחק טוב בהרבה בסרטים אחרים (למשל, סליפרס).
נקודה שלילית קטנה:
פעם קראתי גרסה של איזה צרפתי ל"כיפה אדומה", שאמורה להיות הגרסה המקורית, ושם מסופר שהזאב שוכב עם כיפה אדומה, ושמהסר באגדה הוא- לא להתעסק (להתעסק במלא מובן המילה) עם זרים
אין דבר כזה,
"הגירסה המקורית של כיפה אדומה". זה במקור סיפור עם שעבר מפה לאוזן עד שבאו האחים גרים וחקקו גירסה מסוימת מאוד שלו בתודעה לנצח. מה שכן, יש הסכמה שהגירסה המוכרת היום היא מאוד מרוככת ובמקור הסיפור היה הרבה יותר אלים, הזאב עשה לכיפי דברים שלא נהוג לספר עליהם היום בסיפורים לילדים, ולא היה הפי-אנד.
לא רק ב''כיפה אדומה''
תחשבו, למשל, על כך שהגרסה הידועה והנפוצה ל"עמי ותמי" היא הגרסה המרוככת. מעניין איזה רוטב המכשפה *באמת* שמה עליהם לפני שהיא הכניסה אותם לתנור…
כן
זה נכון, כמובן, לגבי כל האגדות שלהם.
מכירים את הסיפור
the ginger bread man? ובכן, ראיתי גרסה שבסופה העוגיה בורחת מהשועל וחוזרת לאישה שאפתה אותו.
כאילו שהיא מתכוונת לגדל אותו באהבה. לא הבנתי את המסר: עוגיה תיאכל רק ע"י בעליה החוקיים? כי המסר המקורי אבד.
אפרופו מטאפורות,
אולי רק נדמה לי, אבל נדמה לי שגם המקצוע של מה-שמו, בייקון, נגר, אמור לרמוז לנו למקצועו של ישוע הנוצרי, ובכך לקחת אותנו אל מחוזות החסד והמחילה.
אבא 'שלו
*אביו* של ישו היה נגר (לפחות אביו הארצי). למיטב ידיעתי לישו עצמו לא היה עיסוק ידוע (אלא אם כן "משיח" נחשב עיסוק).
ובמה עסק ישו עד גיל 30?
המסורות המקובלות טוענות שהוא היה נגר, כמו אבא.
ואפילו לפי 'הפסיון' הוא היה נגר!
אני חושב שזה פחות מורכב מזה
נכון שאפשר למצוא מוטיבים נוצריים כמעט בכל סרט דובר אנגלית (וגם באלה שלא), אבל לא ראיתי רמז לכך שמלבד שני הפרושים הברורים מהסרט למילה "וודסמן", היא מתייחסת גם לישו. בשני המובנים, ה"וודסמן" הוא קווין בייקון, שהוא אולי לא רשע מרושע, אבל בוודאי שאינו קדוש.
לזאת כיוונתי
זאת אומרת, זה יותר מורכב מ"קשור לעץ = ישוע" (סליחה על הקטע הדבילי עם 'ישוע', פשוט מאז שראיתי באתר 'יש"ו', פתחתי בקמפיין אנטי-השמצתי סמוי. מאוד, מאוד סמוי)
ביוקרת מצויינת!
אני מסכים עם מתילדה שאתה מחזיר את הכבוד לביקורות הלא מתחכמות (ואני מעדיף כאלה -דברו איתי על הסרט!) וגרמת לי לרצות לראות את הסרט אפילו שכדברייך – לא נעים…
ד"א – הבדיחה בהתחלה טובה ועוזרת להיכנס לתוך הביקורת – ח"ח גדול!
לגבי בייקון
הוא פשוט שחקן נהדר. אני לא חושב שראיתי אותו עושה תפקיד לא טוב (למרות הנטייה שלו להיות לא בררן במיוחד). חוץ מזה, לבנאדם יש נטייה לשחק בסרטים שכוללים בתוכם איזשהו אלמנט פדופילי- סליפרס, מיסטיק ריבר, ועכשיו זה (איזה קטע, בדיוק רץ אצלי hand in glove! צחוקים). נקווה שהסרט יגיע בקרוב לוידאו. נראה לי שדי אפשר לבנות על זה.
לגבי בייקון
אני חושב שזה בגלל שיש לו את הלוק של ה"בילט-אין-פסיכופת". זה מאוד מתאים לו (ביצה ותרנגולת?).
ביצה ובייקון
(אוי ויי! עוד כמה
ים ואני GRAS)
כן, יש לו את הלוק.
גם ב"פוטלוס", שבו היה לו תפקיד יחסית נורמלי, חשבתי שבכל רגע הוא הולך להתחיל לטבוח בחבריו ובאנשי העיירה, תוך כדי סצינת ריקוד (הכל כדי להבהיר את המסר – שהוא לא הולך להיות מנוצל על ידי המסורת השמרנית).
זה משהו שיש לו בפנים – השילוב של האף והעיניים. ספוקי למדי…
השיר?
מה הקשר בין hand in glove לפדופיליה?
אולי זה?
אם אתה מדבר על Hand In Glove של הסמיתס
זה שיר על אהבה הומוסקסואלית (בקונטקסט חברתי של תחילת שנות השמונים),
לא על פדופיליה.
אם אתה מדבר על Hand In Glove של הסמיתס
כשהשיר יצא הוא נתפס כשיר שעוסק בפדופיליה, מה שיצר שערוריה לא קטנה בזמנו. כמובן שמוריסי דחה את האשמות מכל וכל, ולי אישית לא כל כך ברור מהמילים ממה הם נלחצו בדיוק, אבל אולי אנשים היו יותר לחוצים אז. בכל מקרה, זה הקשר.
הם החליטו שהשיר על פדופיליה
רק מהשורה "Me little charmer"?
כי קראתי את המילים, פעמיים, ולא הבנתי איך זה בדיוק שיר על פדופיליה, ולא, נגיד – כל זוגיות אסורה אחרת (החל משחורים-לבנים ועד הומוסקסואליות)?
המממ
זו הפעם הראשונה שגם אני שומעת את הסיפור הזה.
בטוח שעמי לא התבלבל עם Suffer Little Children, השיר היחיד של הסמית'ס שגרם לאיזשהו זעזוע תקשורתי?
המממ
זה השיר הזה, בדוק. ועוד פעם, אני לא יודע למה. חוץ מזה, הסמיתס זכו לעוד די הרבה האשמות- מפדופיליה ועד לאומנות וגזענות. הכל שטויות כמובן.
הסמית'ס לא זכו לכל כך הרבה האשמות. היה רק את סיפור הרציחות של הזוג מור במנצ'סטר, עליהם נכתב השיר Suffer Little Children, ושגרם לקצת רעש כאשר המשפחות של אותם ילדים חשבו שהשיר מהלל את אותם מעשי רצח. הכל הסתדר כשמוריסי הסביר שהכוונה היתה הפוכה…
בכל אופן, האשמות של גזענות ושייכות למפלגות נציונלסטיות הופנו כלפי מוריסי, שנים אחרי שהסמית'ס כבר לא היו קיימים.
על hand in glove באמת לא שמעתי מעולם סיפורים, חוץ מזה שזה אחד השירים היחידים של מוריסי שהם כמעט בבירור הומוסקסואליים.
כמה זמן עד שההודעה הזו תימחק מחמת אוף טופיקיות מטורפת?
הידד לאוף טופיק! לא ישתיקו אותנו!
לא נמאס כבר לראות את השחקן הנפלא הזה משחק רק תפקידים רעים ?!?!?
הוא שיחק רוצח סידרתי, אנס סידרתי, פסיכופט…
עכשיו פדופיל…
מסכן הבנאדם, כל תפקיד רע שיכול להיות, כבר ניתן לו…
הוא פשוט לא נראה כמו בן אדם טוב
לא אבל באמת – יש לו פרצוף מאוד… מיוחד. חבל לבזבז אותו על תפקידי גיבור רומנטי רודף צדק.
רק אציין
שכל זה לא הופך אותו לגבר פחות מושך. D:
אני מסכימה בהחלט.
לא פחות מושך, אבל קצת יותר מפחיד…
קווין בייקון הנפלא
שלום לכולם,
קווין בייקון המהמם מצליח בסרט להיות נייטרלי, עם הפרצוף הארי שלו והאף הכל כך סולד, אפילו כשהוא עושה סקס (עם אשתו, תירגעו) הוא נראה כך כך קר וזה מקל לא לחוש אליו אמפטיה.
אם כי בסופו של דבר הלב כן יוצא אליו, שהוא בעצם חולה קשה וזה לא בא מרוע לב.
אני לא בטוח שרוע לב הוא הקריטריון
לא נראה לי סביר – ואני רק מנחש – שמרבית הפדופילים רוצים לפגוע בילדים (דהינו, שהדחף המניע אותם הוא סדיזם). הם פשוט מוכנים לפגוע בילדים בכדי לתת סיפוק למשיכה המינית שלהם אליהם.
מהסרט ברור, מאוד, שהוא לא רע לב. אבל לא ברור אם הוא איש טוב (שזה בכלל לא אותו הדבר).
אני לא בטוח שרוע לב הוא הקריטריון
אתה לא רק מנחש. ממה שקראתי על הנושא (היתה כתבה די גדולה על זה בהארץ ) רוב מקרי הפדופיליה מסתיימים ללא פגיעה פיזית, והרבה פעמים הקורבן כלל לא יודע שהוא נפגע. בגלל זה קשה לתפוס פדופילים ובגלל זה שומעים הרבה על פגיעות חוזרות באותם ילדים ובאותם אזורים.
השאלה העיקרית שלך היא
משהו שהיוצרים ראו כלא מספיק עיקרי לבזבז עליו יותר משתי דקות, ושממילא אי אפשר להזכיר אותו בביקורת בלי ספויילר מוחלט.
כמו-כן, כיוון שאני מתייחס ישירות לדברים שלטענתך לא התייחסתי, אין לי אלא להסיק שלא קראת את הביקורת כולה.
לרכה הנולדת. תודה רבה.