 |
||
| אומרים אמנם שהקולנוע בצרות, אבל גם ספריות הוידאו לא במצב מי יודע מה. שתי רשתות ספריות הוידאו הגדולות בארץ, 'בלוקבאסטר' ו'ענק הוידאו', עומדות להתאחד. הסיבה: הם מפחדים. מהאינטרנט, ומה-VOD, ומאמאזון. |
12.04.2006
|
|
יומית
אומרים אמנם שהקולנוע בצרות, אבל גם ספריות הוידאו לא במצב מי יודע מה. שתי רשתות ספריות הוידאו הגדולות בארץ, 'בלוקבאסטר' ו'ענק הוידאו', עומדות להתאחד. הסיבה: הם מפחדים. מהאינטרנט, ומה-VOD, ומאמאזון.
אומרים אמנם שהקולנוע בצרות, אבל גם ספריות הוידאו לא במצב מי יודע מה. שתי רשתות ספריות הוידאו הגדולות בארץ, 'בלוקבאסטר' ו'ענק הוידאו', עומדות להתאחד. הסיבה: הם מפחדים. מהאינטרנט, ומה-VOD, ומאמאזון.
אני לא מבין
חשבתי שעסקי הDVD מחסלים את תעשיית הקולנוע, so what gives?
ועוד משהו, האם זה רק אני או שחנויות פרטיות לDVD טובות בהרבה מבלוק-באסטר וענק הוידאו…
אני לא מבין
כרטיס קולנועיא דזבין אבא בשלושים וחמישה זוזין.
ואתא וידאויא ואכלא לקולנועיא.
ואתא דוידיא ואכלא לוידאויא.
ואתא וי.או.דיא ואכלא לדוידיא.
ואתא פירטיא ואכלא ל-וי.או.דיא.
אתה משכיר את שירותיך גם לאירועים מיוחדים?
אם אין סתימה.
מה הקטע עם הפרסומות בעין הדג?!
מה הקטע באמת? אסור שיהיו?
אם צריך, פרטים נוספים יש פה: כתבה מספר 3244
מותר, רק רציתי לדעת
שיהיה בהצלחה למרות שכמו שאמר מישהו, 3 בדף זה קצת מוגזם.
יש פרסומות בעין הדג?
זאת אומרת, חוץ מהבנארים של המסך המפוצל והשרת החיוור?
מוזר, אני לא רואה כלום.
חי בהכחשה, מה?
נשבע לך, אני לא רואה כלום
יכול להיות שהפרסומות חסומות בפיירפוקס. נסה IE.
אז כנראה חסמתי בעבר פרסומות של וואלה וזה השפיע גם פה.
זאת גם שאלה מעניינת: מה עושים המפרסמים מול תוכנות כאלו?
חבל שלא משלמים לפי שטח אלא לפי השפעה.
המפרסמים לא צריכים לעשות כלום.
הם משלמים לפי חשיפות. אם הבאנר לא נחשף (או נטען, לצורך העניין) מסיבה כלשהי – לא משלמים עליו.
מה שמחזיר אותנו לפרסומות טקסט
שעוד לא ראיתי חוסם פרסומות שמונע את הטעינה שלהן.
יש תוכנות שעורכות את הקוד של האתר בזמן אמת
נראה לי שהתוסף לשואש בשם Grease Monkey עושה את זה. תוכנות כאלה אפשר לתכנן שימחקו כל קטע טקסט בעל מאפיינים מסויימים מוגדרים מראש.
אבל למה להתאמץ?
הרי זה לא שיש לי משהו עקרוני נגד פרסום. אני מניחה שכמוני, לרוב האנשים מפריע האופי של הפרסומות ולא התוכן. לא אכפת לי שבזמן שיטוט באתרים החביבים עלי אני אחשף לחומר פרסומי (כל עוד הוא מוצג בפני ככזה). קפיצות, רעידות בזוית העין, השתלטות עוינת על המסך ושאר התעללויות ויזואליות (וקוליות) זה כבר סיפור אחר לגמרי. כמו שכבר אמרתי קודם, כבר קרה שנכנסתי לפרסומות טקסט, כי הן הציגו באופן ישיר את המוצר שהן מפרסמות וכי בגלל חוסר אלימותן הויזואלית אני לא מעלימה אותן.
זאת ועוד
אני גם מקליקה מדי פעם על באנרים, כשהתוכן שלהם מסקרן אותי או נראה לי רלוונטי עבורי. לעומת זאת אם מדובר בפופ-אפ או בכל פרסומת "שתלטנית" כזו או אחרת, אני מחפשת רק את ה-X כדי לסגור אותה וזהו, ומבחינתי היא פרסומת "מחוקה" – אני לעולם לא אלחץ עליה (אלא לעתים נדירות מאד, בטעות, ואז כמובן אני אסגור מיידית כל דף שייטען לי, בלי להעיף בו מבט נוסף) ואני אפתח עויינות וכעס כלפי המוצר המפורסם והחברה המפרסמת.
חבל שהמפרסמים מסרבים להפנים שכשהם מציקים לגולשים הם מעצבנים אותם, ופרסום מעצבן רק מעורר אנטיגוניזם וודאי שלא משרת את מטרת הפרסום. אגב, נדמה לי שהפרסום האגרסיבי הוא שגם מעודד יותר ויותר אנשים להשתמש בכל מיני תוכנות ושיטות חוסמות פרסומות, בעבר כשהיו רק באנרים פה ושם היו הרבה פחות אנשים שטרחו לעשות זאת, כי זה לא הפריע במיוחד. יוצא מכאן שהאגרסיביות של המפרסמים גרמה לכך ששכרם יצא בהפסדם, ואני באמת לא מצליחה להבין למה הם עדיין ממשיכים עם זה.
אני פשוט לא מתייחס לפרסומות
כל דבר שאני מזהה, ולא רק מזוהה בפניי, כפרסומת, אני פשוט מתעלם במופגן ולפעמים גם בצורה תת-הכרתית.
אם אני לא נותן להן אפילו שבריר של עניין, למה אני צריך שהן יופיעו.
הפרסומות היחידות שאני לא חוסם הן הפרסומות שאני לפעמים רואה לאתרי פורנו. לא, לא פרסומות שבהן רואים את הדברים הממש מגעילים אלא באנר שמראה אישה בביגוד תחתון. בזה, אין לי התנגדות להסתכל.
זה לא ממש אפשרי.
הראיה שלנו בנויה על מתן תשומת לב מירבי לתנועה. כשאני קוראת טקסט סטטי, אני לא מצליחה להתרכז אם יש תנועה רבה בזוית העין.
בגלל זה הפרסומות כאן לא היו מפריעות לי מאוד גם אם הייתי רואה אותן – אפשר לגלול את הדף ואז הן נעלמות. לעומת זאת בתפוז (למשל) יש פרסומות זזות שיורדות איתן כשאתה גולל את הדף. מסוג הדברים שגרמו לי לפתח אנטי ולהתקין אנטי למחשב…
חבל רק שהוא נטען כל כך לאט.
ניסיתי לחכות לו שייטען (אם כבר לגלוש לי להנאתי את המנה היומית שלי, למה לא לעשות משהו טוב בדרך?), אבל הוא לא זז…
זמנך עבר
בהערכה זהירה, בעוד כעשר שנים השימוש בספריות וידאו (כולל דוד) יהיה נפוץ כמו השימוש בתקליטי ויניל כיום.
עשר שנים זה קצת מהיר להיכחד ואז לחזור כרטרו אמנותי, לא?
אז זהו, שלא.
לויניל יש יתרונות מסוימים על פני המדיה הדיגיטלית, לעומת זאת לקלטות וידאו פשוט אין שום ערך – האיכות שלהן לעולם לא היתה ולעולם לא תגיע לאיכות של הדיוידי. בקשר לויניל רוב האנשים יסכימו שהצליל שלו שונה, ורבים מעדיפים את החום שלו, אבל אני לא חושב שיש מישהו שיעדיף את האיכות הירודה של קלטות הוידאו.
אז זהו, שלא.
שניכם פספסתם אותי. לרגע לא אמרתי שמדובר יהיה ברטרו, או בשיקולים טכניים, או מה שזה לא יהיה. דיברתי רק על מידת פופולריות (משהו שאפשר לעגל בקלות לאפס), ולא על הסיבות לפופולריות.
ושוב - לא.
מהסיבה הפשוטה שויניל עדיין -מאוד- נפוץ. השוואה יותר טובה בנוגע לקלטות הוידאו תהיה לסרטי 8 ו16 מ"מ של המסרטות הישנות. הויניל הוא כמו הפילם מול המצלמות הדיגיטליות, האמצעים הדיגיטליים לעולם לא ישחזרו במדויק את התוצר האנלוגי.
ושוב - לא.
הויכוח נראה לי קצת מוזר. בסך-הכל רציתי להגיד שספריות הוידאו תעלמנה בקרוב, ותהפוכנה לדבר אזוטרי עד ביזארי שמעטים מאוד ישתמשו בשירותיו. אולי בחרתי דימוי גרוע, והדיון נסחף לכיוונים מוזרים…
בכל מקרה, בוא ננסה להחכים זה את זה:
לגבי מצלמות, מצלמה דיגיטלית אולי לא "תשחזר במדויק את התוצר האנלוגי", אבל ברור לי לחלוטין שמצלמות דיגיטליות יכולות להיות *טובות יותר* מהמוצר האנלוגי. הן תגענה בקרוב (אם טרם הגיעו) לאיכות של סרטי פילם, ויעברו אותה, אולי אף בהרבה. הסיבה היא שגם לסרטי פילם יש "רזולוציה", הנמדדת על-ידי ה-granularity של החומר הרגיש על הפילם. יש שם גרגרירים, וניתן לספור אותם. ספור אותם, ותדע כמה "מגה-פיקסלים" שווה תמונת פילם. אין שום סיבה טכנית שמצלמה דיגיטלית לא תגיע לאותה רזולוציה, ויותר.
מימד אחר הוא רגישות לצבע של פילם לעומת חיישן דיגיטלי. גם כאן, מנעד הרגישות של החומר על הפילם הוא סופי ובר-מדידה, ואין שום מגבלה טכנית שתמנע ממצלמה דיגיטלית להגיע לאותו מנעד ("עומק צבע" בסיביות, במצלמה דיגיטלית) ואף לעבור אותו. איני יודע מה מידת הרגישות של פילם בהקשר זה, אז איני יודע אם המצלמות החדישות יותר (שמשתמשות ב-4 חיישני גוון ולא בשלוש) טרם עברו את סרטי הפילם בהקשר זה. (כמובן שגם ההדפסה צריכה להגיע לאיכות תואמת; מסך מחשב למשל *לא* יכול להציג את כל מנעד הצבע של מצלמה דיגיטלית, משום שרובם מוגבלים ל-8 סיביות לכל אחד משלושה ערוצי צבע. כנ"ל מדפסות תמונות ביתיות. לא יודע לגבי מדפסות בחנויות צילום, אבל אם אתה מעביר להם את התמונה ב-JPG, בכל מקרה הגבלת את המידע ל-8 סיביות פר ערוץ צבע).
נדמה לי שאתה, לעומת זאת, כן יכול להחכים אותי בהקשר לשימוש בתקליטי ויניל, שהייתי בטוח שהוא מוגבל לתקליטנים וחובבים מזן נכחד. כמה מהאלבומים שהופיעו בעשור האחרון, למשל, יצאו גם בפורמט ויניל? מה שיעור מכירות הויניל ביחס למכירות התקליטורים? (כולל מכירות יד שניה, אם הנתונים זמינים לך). אני שואל כי באמת איני יודע; הייתי בטוח שהתשובה בשני המקרים תהיה "אפס מכל בחינה מעשית".
מבלי לנקוט עמדה,
אני רק רוצה להעיר שהשימוש בביטויים "טוב" ו"רע" בהקשר של וידאו דיגיטלי מול פילם עשוי להיות בעייתי. אתה יוצא מנקודת הנחה ש"טוב"="מדוייק", ולא כך הדבר. זו גישה מאוד מתמטית וקרה, שרבים יחלקו עליה בהקשר הזה.
מצלמה דיגיטלית אכן עשויה, תיאורטית, להגיע לתיאור מדויק יותר של המציאות מאשר פילם. אך זה לא בהכרח טוב יותר. יש בפילם איכות מסויימת, שכדי לשחזר אותה בצילום וידאו צריך להשתמש בהרבה פילטרים לאחר הצילום. יש שיאמרו אפילו שהאיכות המסויימת הזו של הפילם נובעת מהנחיתות הטכנית שלו (בדומה לנחיתות הטכנית של הויניל על פני ה-CD). זה עדיין לא בהכרח מעיד על מי מהפורמטים במונחים של טוב ורע.
סליחה, אבל זה קצת מגוחך.
ברור שלא כל תמונה שתצולם בוידאו דיגיטלי תהיה "טובה" יותר מתמונה שתצולם בפילם, אבל זה עניין של פרשנות אמנותית, כלומר, טעם וריח. מתוך הנחה שמה שנאמר כאן עד עכשיו הוא נכון (ואישית אין לי מושג אם זה כך): יכול להיות שלפילם יש תופעות לוואי מסוימות, ויכול להיות שאתה אישית אוהב את התוצאה של תופעות הלוואי האלה. יופי. עדיין, זה יהיה אידיוטי לומר שהצילום הפחות ריאליסטי הוא "טוב" יותר, רק משום שלדעתך הוא יפה יותר. כל עוד הדיון הוא טכני, ולא אמנותי, צילום ברמה טובה יותר=צילום דומה יותר למציאות.
מכאן, אם הצלם רוצה להשתמש בפילטרים – שישתמש. אם הוא ירצה לעשות פוקוס רך – שיפקס, אם הוא ירצה לעשות חשיפת-יתר בכוונה – שיעשה.
במילים אחרות, ברור שהשימוש במילה "טוב" בהקשר הזה הוא לא אבסולוטי, אבל מתי הוא כן? אם תחרים את המושגים "טוב" ו"רע" מלבד במקרים שבהם אי אפשר לשים עליהם סייגים, לא תשתמש בהם אף פעם.
סולח
קודם כל, דעתי בכלל לא קשורה לכל זה. אני אוהב גם וגם, כל פורמט והאיכויות שלו. זה כמו להחליט האם לתזמר יצירה עם תזמורת סימפונית או עם רביעיית דיג'יים וקסילופון. כל יצירה ומה שמתאים לה.
שנית, צילום, כמו הרבה אלמנטים אחרים בקולנוע ובאמנות בכלל, הוא שילוב של טכניקה עם יצירה. על היצירה אפשר להתווכח, כי זה אכן עניין של טעם וריח. על הטכניקה אפשר להתווכח, אך יש לה חוקים יותר ברורים. אלא שקשה מאוד להפריד בין השניים: כשסרט מצולם בחשיפה גבוהה מידי, האם זו טעות טכנית של הצלם או החלטה אמנותית לגיטימית?
הטענה שלי הייתה שההתייחסות הכל כך קרה ואנליטית למדיום הזה היא בעייתית, ושהמסקנה המשתמעת מדבריו של טל – לפיה עוד כמה שנים זה יהיה "מוטעה" לצלם בפילם כשאפשר לצלם במדיום "טוב יותר" – היא בעייתית.
כדי לחזק, כדאי להעיר שהטענה שאתה הבאת כדי לחזק את הצד השני היא מוטעית: צילום דיגיטלי אומנם עשוי להיות מדוייק יותר מאחר ויכולת ההפרדה התיאורטית שלו גבוהה מזו של הפילם, אך כל קשר בין חדות ודיוק ובין ריאליזם הוא מיקרי בהחלט.
מה שנתפס בעיננו כריאליסטי הוא מה שנראה כפי שאנו רואים את המציאות. מהבחינה הזו, תהליך החשיפה שעובר על פילם דומה הרבה יותר לאופן בו העין שלנו עובדת (מעצם היותו תהליך שמערב אופטיקה וכימיה) מאשר האופן בו וידאו דיגיטלי עובד (שילוב של אופטיקה ואלקטרוניקה).
לרשתית שלנו אין פיקסלים, כפי שלפילם אין פיקסלים. לתמונה דיגיטלית יש פיקסלים.
אפשר להשליך את זה גם על תפיסת הצבע, אבל זה נושא שאני פחות מתמצא בו. בגדול, ההבדלים דומים (לפחות עם הטכנולוגיה הנוכחית).
אין שום קשר זה ובין ריאליזם (ובנוסף, אין שום קשר בין ריאליזם לבין איכות, אך זה כבר נושא אחר).
טוב, אני אמרתי מראש
שאין לי מושג אם מה שנטען כאן לגבי האיכות, הריאליזם או מה שלא יהיה של הצילום הדיגיטלי לעומת הפילם הוא נכון.
סולח
גם לפילם יש פיקסלים (גרעיני החומר הרגיש לאור) וגם לעין יש פיקסלים (נקודות החיבור של העצבים לרשתית). המוח (יחד עם מערכת העיבוד העצבית שבין העין למוח) יוצר אינטרפולציה וקטורית של הפיקסלים הנקלטים בעין, אבל הוא עושה זאת לגבי כל תמונה מפוקסלת שאתה רואה באופן כללי; ככל שהפיקסלים קטנים יותר, התוצאה טובה יותר (עד לשלב בו אינך מרגיש שהתמונה מורכבת מפיקסלים כלל — היא נראית כמו "המציאות", שכאמור גם היא מורכבת, מבחינת המוח, מפיקסלים). ההוכחה המוכרת ביותר לאינטרפולציה האמורה היא העובדה שאיננו מודעים לנקודה המתה הקיימת ברשתית העין, אבל יש גם הוכחות קונקרטיות יותר, ברמת הפעילות הנוירולוגית והעצבית (edge detection, lateral inhibition ועוד).
ההבדל המהותי בין העין לבין גורמים מפוקסלים אחרים (כולל פילם) זו העובדה שכל תנועה של הראש או העין משנה, בזמן-אמת, את ההטלה של התמונה על הרשתית, ולכן ניתן לקבל אינטרפולציה מדויקת עד-כדי מידת הדיוק של רגישות המוח לתזוזות הללו. בשאר המקרים התמונה קבועה. במקרה של פרטים הקטנים יותר מיכולת הקליטה (של העין, הפילם או הסנסור) מתקבל הממוצע הכרומטי של הפרטים הללו.
סולח
לעין יש מספר סופי של נקודות שהיא קולטת – אמת. אך לקרוא להן "פיקסלים" זה מוטעה.
ראשית, "פיקסל" הוא מונח טכנולוגי, כך שאתה לא יכול להשתמש בו על מערכת ביולוגית.
שנית, האינטרפולציה הזו שהזכרת היא שעושה את כל ההבדל בין המערכות. אתה התייחסת לאופן בו אנו קולטים את התמונה של הפילם, שהוא זהה לאופן בו אנו קולטים את התמונה הדיגיטלית. זה נכון. אלא שאני התייחסתי לשלב מוקדם יותר בתהליך: האופן בו *הפילם* קולט את האור.
בפילם החשיפה לאור היא תהליך כימי. איך "תהליך עיבוד" של התמונה שמקצה לכל גרגר את הערך האבסולוטי שלו. יש חשיפה לאור, וריאקציה כימית לכך, זה הכל. אין שם יותר פיקסלים מאשר הפיקסלים שיש לך בעור כשאתה משתזף. במציאות, בעולם החומר, אין פיקסלים. הכסא שלי לא עשוי מ-720 אלף פיקסלים ברוחב, וכך גם כף היד שלי וכך גם הרשתית שלי. לרשתית, לעומת זאת, יש X עצבים. אתה יכול *לדמות* אותם לפיקסלים לשם ההשוואה, זה הכל. בכל אופן, אני לא מתמצא בתחום באמת כדי לדעת עד כמה זה משקף את התהליך, וכיצד העצבים בעין מודדים את האור, והאם זו מדידה נקודתית מדויקת או ממוצע של איזור מסוים וכן הלאה.
אתה גם יכול לטעון שכל חלקיק (גרגר פילם, פיסת עור או עצב ברשתית) מקבל בסופו של דבר ערך מדויק ובלתי תלוי, כמו בצילום דיגיטלי, אך זהו עדיין לא יותר ממבט דיגיטלי על תהליך כימי. תיאור כזה הוא נכון אם דוגמים את התמונה שהתקבלה בחשיפה כימית לפורמט דיגיטלי. אז באמת אפשר לראות שכל פיקסל הוא בעל ערך מסוים. אבל גם זה לא משקף נאמנה את התהליך המקורי, אלא רק מסמפל את התוצאה שלו. ובכל מקרה לא כך אנו חווים את המציאות בשל האינטרפולציה שהזכרת.
ניסוי ביתי פשוט: צלם את אותה תמונה בדיוק עם מצלמת פילם ועם מצלמה דיגיטלית, והדפס את שתי התמונות על נייר תמונה, או סרוק את שתיהן למחשב. מעבר לפערים הטכנולוגיים (עומק והפרדת הצבע, כמות הפרטים) שמן הסתם עוד ישתפרו עם הזמן בצילום הדיגיטלי, יש משהו ב-feel של התמונות שהוא פשוט שונה.
כדי לסבך את הניסוי, עמוד מול מה שצילמת, תסתכל עליו עם עין אחת (כדי לבטל את תחושת העומק), והשווה את מה שאתה רואה לשתי התמונות שצילמת.
אולי זה סובייקטיבי לחלוטין, אני לא יודע – לי הצילום הדיגיטלי נראה מלאכותי יותר מאשר הצילום בפילם. ואני לא אומר זאת לגנאי. זה פשוט שונה.
מעבר לכך, ברמה התיאורטית – תמונה דיגיטלית יכולה להשתוות לתמונת פילם. אלא שכמות העבודה שצריך לעשות על תמונה דיגיטלית כדי לשוות לה את עומק הצבעים של פילם, את הגרעיניות הנעימה של פילם, ואת הרכות של פילם הופכת לדעתי את כל העסק לתמוה: למה לקחת חתיכות פלסטיק קטנות, לעצב אותן בצורה של שיני תירס, לצבוע אותן בצבע מאכל צהוב ולטבול אותן בחומרי טעם וריח שמזכירים תירס, במקום פשוט לאכול תירס?
לצילום דיגיטלי יש איכויות משלו. הנסיונות שלו להידמות לפילם הן עקרות לדעתי.
סולח
"פיקסל" הוא קיצור של picture element, כלומר רכיב-תמונה. זה בדיוק מה שמהווה חלקיק רגיש-אור על פילם. זה בדיוק מה שעצב קולט אור משדר למוח. השם מתאים, למרות שנוצר במקור לשימוש אחר.
ההבדל בין מצלמה דיגיטלית לבין מצלמת פילם שעובדים בדיוק באותה רזולוציה (קרי: אותו מספר פיקסלים) נעוץ בשני דברים: א. בפילם, פיזור הרכיבים אינו במטריצה מדויקת, אלא רק בקירוב לכך, ו-ב. בפילם, לא כל הרכיבים זהים בגודלם, ולא כולם עגולים ממש; ובין אלה שאינם עגולים (חלקים, נניח, אליפטיים) כל אחד מונח בזווית שונה.
הכסא שלך אולי לא עשוי מפיקסלים (ואולי כן; לא ידוע אם יש קווטות למרחק. יש קוונטות לאנרגיה, ובפרט לאור). אבל הכסא שלך בהחלט נקלט ע"י העין בפיקסלים, לפני שהוא מעובד למשהו "שלם" יותר (בפרט, וקטורי) במוח.
האינטרפולציה מתרחשת *רק* במערכת העצבית, ולא בחיישנים שעין; מבחינת המוח (ומנגנוני העיבוד הקודמים למוח) המידע המגיע מהחיישנים בעין הוא, לכל דבר ועניין, פיקסלים.
בכל מקרה, אינך טוען כאן שמצלמת פילם מניבה תמונה איכותית יותר, אלא שהיא מניבה תמונה עם מאפיינים שונים – למשל, גרעיניות. הגרעיניות מרחיקה את התמונה מהמציאות, ואם מטרת הצילום להיות קרוב כמה שאפשר למציאות, הרי שהגרעיניות פוגעת ומורידה מהאיכות. אם יש כאלה שאוהבים אותה משיקולים אמנותיים, זה כבר סיפור אחר, כמובן; כמו שלאחר המצאת ה-CD, השריטות והפגמים בתקליטי הויניל זכו להילה של דבר חיובי. אישית, כשמדובר באמנות, אני מעדיף ציורי שמן על צילום, אבל זה כבר סיפור אחר… :-)
נ.ב. – האם במבחני השוואת האיכות שלך השתמשת בתמונות דיגיטליות שנוצרו ע"י מצלמות דיגיטליות מקצועיות? רק אלה מסוגלות כיום להתחרות בפילם; למצלמה של 8MP בלבד, למשל, אין סיכוי. ומה שפוגע עוד יותר בצילומים דיגיטליים כיום היא איכות ההדפסה, שכפי שציינתי לפני-כן, גורמת בד"כ לאובדן של חלק גדול מאוד מהעושר של הצילום המקורי. בין השאר, משום שהמידע מועבר למדפסת בפורמט שתוכנן ע"פ מגבלות של מסכים, בעוד שלמעשה המדפסת אמורה להדפיס מידע עשיר בהרבה. בכל מקרה, עולם הצילום הדיגיטלי הוא עדיין, במידה רבה, בחיתוליו, וברור שיש מקום רב לשיפור.
בתור מישהו שעשה קורס מבוא בעניין
אני חייב להגיב
כמעט כל רשתית בעולם החי היא הרבה יותר מורכבת מ CCD דיגטלי.
הלימולוס, חיה פרימיטיבית להחריד, היא בעלת רשתית עם תכונת lateral inhibition
דבר המאפשר ליצור להבחין בגבולות טוב יותר.
הרשתית שלנו עצמה מורכבת ממספר תאים שונים ובצפיפויות שונות והמנגנונים שמשולבים בה רק מתחילים להיחקר.
זה *בכלל* לא דומה לצורת העבודה של מצלמה דיגיטלית.
בתור מישהו שעשה קורס מבוא בעניין
אתה כמובן צודק. אבל (א) ה-lateral inhibition לא קורה בחיישנים שבעין (דיברתי רק על השלב הזה), אלא בעיבוד העצבי המאוחר יותר, והוא קורה גם כשמקור המידע הוא צילום (מכל סוג); ו-(ב) מבחינה זו, של השוואה לפעולת הרשתית, אין הבדל בין פילם לבין צילום דיגיטלי. (גם מצלמה דיגיטלית פועלת על-סמך תהליך כימי; תהליך שיוצר אות חשמלי, ממש כמו התהליך בחיישן שבעין, וזאת בניגוד לתהליך הכימי של הפילם, שגורם לשינוי בלתי-הפיך בחומר הקולט).
סולח
מעבר לכך שעל פי הגישה שלך אני לא מצליח להבין מה ההבדל בין פיקסלים לאטומים, אין לי מה להוסיף לדיון.
נ.ב.
במבחן ההשוואה השתמשתי במצלמות מקצועיות, וההדפסה של שתי התמונות נעשתה על אותו מינילאב דיגיטלי עם אותו נייר קודאק.
כניסה קצרה
צר לי שאני מעיר מחדש את הדיון, אבל נראה לי שהיתה נקודה שטל נגע בה וההתייחסות אליה פוספסה בפתיל הזה.
כעקרון, היתרון הגדול שיהיה למצלמות דיגיטליות בעיני הוא האפשרות לדמות טווח רחב של סוגי צילום, *ובכלל זה צילום בפילם*. לאורך הפתיל אתה מתייחס לתהליך הכימי בו נחשף הפילם לאור כמו לאיזה קסם. משהו מעבר לתפיסתנו. אבל זה בסך הכל תהליך פיסיקלי פשוט של אינטראקציה בין פוטונים לאטומים. אין שום מניעה (שאני מצליח לראות) שבעתיד – ואני אפילו לא בטוח שהעתיד הזה כל כך רחוק – בעזרת כספים רבים אשר תרעיפנה חברות הצילום על המחקר בתחום, המצלמות הדיגיטליות תוכלנה לדמות את התהליך הכימי אליו התייחסת בדיוק כמעט מושלם.
בהנחה שהחסם היחידי ליכולות של מצלמה דיגיטלית הוא הפיסיקה עצמה, היתרון שלה יהיה ביכולת להכיל מנעד עצום של אפשרויות – מצילום דמוי-פילם כמעט מדויק, עד לצילום רב-רזולוציה ורושם.
מה שאתה אמור לזרוק עלי עכשיו זה את "דוגמה" (באמת, דן, אין לך דברים אחרים לעשות? כמה אפשר לדוש ב-"דוגמה" האלה?) – המגבלות של הטכנולוגיה הן אלו שפעמים רבות מביאות להישגים יוצאי דופן ולשבירת מוסכמות ולחשיבה יצירתית.
אין לי מה לזרוק עליך
אני מסכים איתך.
ואפשר לדוש ב"דוגמה" עד אין קץ, מאחר ואני באמת ובתמים מאמין שהם היוו את אחת התופעות החשובות ביותר בקולנוע של סוף המאה ה-20, וגם תופעה שבישרה מגמות בקולנוע של המאה ה-21.
אבל בכלל אתה הזכרת אותם, לא אני.
אין לי מה לזרוק עליך
ההערה בסוגריים, רק להבהיר, היתה בדיחה (שהרעיון שלה היה בדיוק שאני הזכרתי את הנושא, ולא אתה). ממני בטח לא תשמע טרוניות על דיוני דוגמה.
אבל אני רוצה להוסיף עוד נקודה בנושא הזה (שגם איתה אני משער שתסכים) כדי להסביר את העמדה שלי קצת יותר טוב.
העובדה היא שמאבק בהתקדמות הטכנולוגית (בכל תחום שהוא) הוא לא רק חסר תוחלת אלא גם פוגע באמת ובתמים בעושר האנושי (לא במובן של wealth) ובגיוון של היצירה האנושית. אבל יחד עם זאת עלינו להכיר בכך שיחד עם ההתקדמות הטכנולוגית, המעלימה בין היתר מגבלות שונות ופותחת אפשרויות חדשות, נעלמים חלק מהאתגרים שהניבו את החשיבה היצירתית וחלק מיצירות האמנות הגדולות.
העובדה שאנחנו כבר לא מציירים על קירות מערה אלא על בדים חלקים, בוודאי הובילה לאבדן מסויים של יצירתיות. לכאורה, יכול אמן היום לבנות קיר של מערה אצלו בסטודיו ולצייר עליו, תוך הכרח להשתמש באותם הצבעים בהם השתמשו אנשי מערות ובאותן הטכניקות (או לשלב ביניהם). אבל כדי לעשות את הצעד הראשוני הזה דרושה סוג של העזה מחשבתית. ואולי גם ספיגת ביקורת. *בדיוק* כמו אנשי "דוגמה". אם פעם המגבלות הטכנולוגיות נכפו על כולם, והמאגר הזמין ליצירתיות מחשבתית הנובעת מהן היה כלל היוצרים, הרי היום המאגר הזה הוא רק אלו המוכנים לכפות על עצמם את המגבלות הללו. למזלנו, אני מאמין שתמיד יהיו כאלה.
עכשיו אתם מתבקשים לקרוא שוב את המשפט הראשון בפסקה השלישית של הודעה זו.
סולח
(ההבדל הוא בגודל, כמובן. "פיקסל" של העין מורכב מהרבה, הרבה מאוד אטומים בעין, ועוד יותר הרבה במקור האור הנקלט בעין. אבל סולוצו מביע את דעתי הרבה יותר טוב ממני; עדיף שאשתוק).
כפלוץ הרפואי התורן
אני חייב לציין שהתמונה שנופלת על הרשתית עוברת כל כך הרבה אקסטרפולציות עד שהיא מגיעה לתודעה שאי אפשר ממש לדבר על פיקסלים בעין. בכל מקרה אם אתה ממש חנון וחייב לדעת – http://clarkvision.com/imagedetail/eye-resolution.html
אבל זה מתעלם לחלוטין מפעילות הקורטקס ומתייחס רק לעין עצמה כרכיב פוטואלקטרי, והיות והקורטקס הוא זה שבסוף מייצר את התמונה הסופית שאנחנו "רואים", אפשר להגיד שכל אחד רואה ומפרש כל תמונה אחרת, ולכן זה הרבה יותר קרוב למה שרד פיש אמר – עניין של טעם.
בקשר לויניל..
אמנם לא הייתי המישהו אליו הופנתה השאלה, אבל רק אציין שגם כיום רובם המוחץ של האלבומים בחו"ל יוצאים גם בויניל וגם ב-CD, וברחבי אירופה חנויות תקליטים הן לאו דווקא חנויות יד שניה, אלא מחזיקות גם הרבה חומר חדש. אני לא מדברת על מוזיקה אלקטרונית ודברים שמיועדים לתקליטנים. בארה"ב ובישראל התופעה אמנם כמעט ולא קיימת, אבל אם תזדמן ללונדון בקרוב כנס לאחת מחנויות התקליטים הרבות ותעיף מבט. יפה לראות אלבום אהוב בעטיפה גדולה.
בקשר לויניל..
לא ידעתי. תודה.
הרסתם אותי עם הלוגו!
תבורכו, וחג שמח לכל גולשי "עין הגפילטע"!
יש מגזר שלם שהיה רוצה לראות נתח ברוטב חריף
ולא קציצה אפורה עם גזר עליה.
מצד שני הגזר מתפקד יופי כאישון, אז מספיק עם הקנטרנות.
און טופיק:
קודם כל, זה מרגיז, מאוד מרגיז. המפקח על ההגבלים העסקיים אישר עסקה שמכל בחינה אחרת שוות ערך לזה שהוט ובזק יתאחדו (יותר גלובוס-רב חן, אבל נגיד). זה מותיר אותם חופשיים לעשות כרצונם, וזה מאוד תמוה.
מה מונע מהם לגבות 30 שקל להשכרת סרט החל ממחר?
אני כבר מזמן נשברתי ממצב הקולנוע בארץ. משניים עד שלושה סרטים באולם בחודש, זה הצטמצם ללא יותר מעשרה סרטים לשנה.
זה עלה לי לא מעט זוזים (קודוס לפינגווין, הצחקתני כהוגניא) כדי שאוכל להנות מקולנוע בביתי הקט, אבל ההשקעה מתחילה להצדיק את עצמה.
כצרכן ביתי, אני מתקשה להאמין שאיום הVOD/אינטרנט/אמאזון זה מה שדחף לעסקה. קודם כל מי שיש לו VOD ומערכת אודיו/וידאו סבירה, יודע שהאיכות מזעזעת. זה לא מתקרב בכלל לאכות DVD, ועד שלא יהיה סטנדרט אחיד של HD בארץ, זה בכלל לא אופציה.
דבר שני, אינטרנט? אני לא אוהב להיות פיראט, אם האופציה החוקית זמינה. ואבא לא אוהב תרגומים עלגים. ובכלל, סוגיית האיכות חוזרת גם כאן.
ואחרון חביב, אמאזון? סיפוק מיידי רבותי! לא רוצה לחכות שבועיים. וגם אבא והתרגום שלו. ובכלל, זה פותח צוהר לפשיטת רגל (כל.. כך.. הרבה.. גירויים!).
אז כן, 10 סרטים ב160 שקל זה סביר לחלוטין. וידיומאט במרחק טיול עם הכלבה עם כל הסרטים שלא נראו לי שווים 35 שקל בזמנו, שפתאום נראים אטרקטיביים. ממש חזון אחרית הימים.
אם הם יקחו לי גם את זה, אני נשבע לכם, אני פוצח במסע הרג.
הם מ-פ-ח-ד-י-ם!
המממ...
ביומית נפלה שגיעה דקדוקית קלה. 'מפחדים' היא צורה לא תקנית. הצורה התקנית היא 'פוחדים'.
מצטער על הנטפוק (אגב, אני לא אומר שאתם צריכים לשנות את הכתוב ביומית. אני עצמי אומר 'מפחד' ביום יום, ורואה את הצורה הזאת כלגיטימית לגמרי)
''מפחדים'' היא צורה תקנית בהחלט
אפילו ביבי אמר ככה.
ואם ביבי אמר
מפחד היא צורה תקנית לחלוטין
ומי שאומר לך אחרת מטעה אותך.
אני מצרפת קישור לאתר מהימן: http://www.safa-ivrit.org/expressions/more.php
(מופיע במסגרת בצבע… אפרסק, נגיד)
אז מה ההבדל בין מפחד לפוחד?
ובין מהלך והולך? נושבת ומנשבת?
למה לפעלים האלה יש שתי צורות הווה?
בניינים
בניגוד לאנגלית לדוגמה, בעברית ישנם הרבה פחות פעלים, אך הם ניתן להשתמש בהם בבניינים שונים. בעיקר כדי לייצג יחסים שונים.
הדוגמה הפשוטה ביותר היא סביל או פעיל, כמו הבניינים הפעיל והופעל.
דוגמה אחרת היא היוזמה, חותן לעומת התחתן. בראשון מרומז שהבן אדם היה סביל בפעולה, ובשני הוא עשה זאת באופן הדדי (כמו התכתב)
נדמה לי שהראשון (מפחד, מהלך, מנשב) משמש בדרך כלל בפעולה מתמשכת.
אדם יכול ללכת גם מהכורסא לטלויזיה. כשאנחנו אומרים "מהלך" אנחנו מדברים על מי שהולך בדרך, או שהולך למשך זמן.
שחיינית *קופצת* מהמקפצה. ילדה *מקפצת* בין השלוליות – לא קפיצה אחת אלא קפיצות מתמשכות.
ואולי כך גם בדוגמה שבקישור שטריליאן הביאה – "אשרי אדם מפחד *תמיד*".
הם לא ממש "מפחדים", הם כבר הצהירו על כוונתיהם להעלות שירות VOD על תשתית הכבלים, לזכרוני מבחינה חוקית כבר הוכנה הקרקע לזה והם ישלמו לכבלים על השימוש בתשתית ויוכלו למכור ישירות לצרכן (כמו ש"תכלת" ניסו לעשות פחות או יותר)…. אני מניח שמבחינה טכנית זה קצת יותר מורכב ויקר עבורם.
תכלת ואריזות של DVD
מה, סגרו את ערוץ התכלת? זה כל כך עצוב. מישהו הרהיב עוז לפתוח ערוץ יהודי אמיתי, אך במחי יד מבטלים את ההישג הזה.
אגב, הנושא של היומית נראה כמו בדיחה של אחד באפריל. האם זה אומר שענק הוידאו יניחו את כל הDVDים עם הפנים אל הלקוחות?
זאת שאלה טובה מאוד.
אם בלוקבאסטר נותנים לענק הוידאו רק את השם שלהם, אז שום דבר לא השתנה, בעצם. אם הם משליטים עליהם גם את הגישה שלהם, זה כבר מאוד חבל. זה לא סתם שבלוקבאסטר מסדרים את הסרטים עם הפנים ללקוח. בלוקבאסטר מאמינים בזכרון קצר, במבחר זעום ובחנויות גדולות. גם בענק הוידאו המבחר הוא לא ענק, בדרך כלל, אבל הם לפחות לא ממלאים שטח מדפים שבו אפשר היה לאחסן אלף סרטים בעותקים של עשרה.
ערוץ תכלת נסגר משתי סיבות פשוטות
הראשונה היא כי בקרוב מאוד יעלה ערוץ ממלכתי עם ציביון דתי העונה לשם ערוץ "מסורת" והוא יהווה תחליף הולם לערוץ.
השנייה היא שהערוץ הזה עלה 22 ש"ח לחודש ואף אחד בדעתו השפוייה לא יישלם לערוץ מפוצץ בשידורים חוזרים סכומים כאלה.
ערוץ תכלת נסגר משתי סיבות פשוטות
הערוץ שיעלה הוא בדיוק אותו ערוץ, אני לא בטוח אם הם ישנו את השם, אבל זו אותה החברה, הם היו היחידים שנגשו למכרז להפעלת ערוץ המורשת אני חושב והם גם קיבלו את הרשיון…. עכשיו הם יקבלו רשיון מהמדינה וירוויחו מפרסומות במקום מדמי מנוי.
אגב,כשהם עלו לשידור די הרבה אנשים רכשו את הערוץ..