 |
||
| סקר בריטי קובע: 1939, השנה של 'חלף עם הרוח','הקוסם מארץ עוץ', 'נינוצ'קה' ו'אנקת גבהים', היא השנה הגדולה בתולדות הקולנוע. למה לא – אבל בהמשך, רשימת השנים הפופולריות ביותר נעשית קצת תמוהה. |
11.09.2003
|
|
יומית
סקר בריטי קובע: 1939, השנה של
'חלף עם הרוח','הקוסם מארץ עוץ',
'נינוצ'קה' ו'אנקת גבהים', היא
השנה הגדולה בתולדות הקולנוע.
למה לא – אבל בהמשך, רשימת השנים
הפופולריות ביותר נעשית קצת תמוהה.
סקר בריטי קובע: 1939, השנה של'חלף עם הרוח','הקוסם מארץ עוץ',
'נינוצ'קה' ו'אנקת גבהים', היא
השנה הגדולה בתולדות הקולנוע.
למה לא – אבל בהמשך, רשימת השנים
הפופולריות ביותר נעשית קצת תמוהה.
ואם בשנה אחת יצא רק סרט אחד מוצלח,
אבל הוא היה "מהגדולים של כל הזמנים", זה לא נחשב? זו שיטת דירוג מוזרה.
למה בהמשך?
חוץ מ"חלף עם הרוח" ו"הקוסם" קשה לי להאמין שמישהו צופה בסרטי 1939 האחרים שהם מזכירים. ושנים בהן יצאו שני סרטים פופולריים יש בשפע.
באיזה בית אבות
הם עשו את הסקר?
אולי הם עשו אותו בפלורידה?
אני חושבת
שהסיבה לכך שהשנים המוזכרות הן לפני 3 עשורים ויותר היא בגלל שהמצביעים בסקר התבקשו לחשוב על סרטים שנחשבים בעיניהם כקלאסיקות, וקלאסיקה אמיתית צריכה לעמוד במבחן הזמן… או אולי פשוט לא היתה האפשרות להצביע לחמש השנים האחרונות.
ו'נינוצ'קה' זה הסרט שבו גרבו משחקת סוציאליסטית, נכון?
עוד 30 שנה
נוכל כולנו להביט ברשימה החדשה של 100 הסרטים הטובים בהיסטוריה ולומר (בקול של נלסון) "הא-הא!".
סוציאליסטית?
קומיסארית מרוסיה הקומונוסטית שבאה לפאריז למכור תכשיטים כדי לממן את המשך המהפכה.
נו, זה אותו דבר
קומוניזם זה סוג של סוציאליזם
נצרות זה סוג של יהדות
מלחמה היא שלום
ובוקס זה סוג של טפיחה על השכם
עכשיו הבנתי.
רושל רושל
מסעה המוזר והארוטי של נערה ממילנו למינסק.
נו, הייתי קרובה.
בדיקה לפי ymdb
אוקיי אז לא התעצלתי והלכתי לבדוק בוימד"ב, והרי התוצאות:
1999 – שנה מובילה עם Fight Club, The Matrix, American Beauty, Magnolica ועוד לפחות חמישה סרטים במאה העליון כולל חביבי Being John Malkovich.
2000 – Memento, Requiem For a Dream, נמר דרקון ועוד
ניתן לטעון שבאתרים כאלה התוצאות מוטות, שזה הכל סרטים חדשים וכו' אבל העובדה היא ש-2002 ו-2003 נפקדות כמעט לחלוטים מהטבלה.
אני חושבת שהם בדקו לפי איכות, לא כסף.
ולפי מה בדקו בסקר שביומית?
כסף זה לא, "הקוסם מארץ עוץ" וחצי מהסרטים שהם מזכירים למטה היו כשלונות מסחריים כשהם יצאו לראשונה.
אני חושבת שהם בדקו לפי איכות, לא כסף.
אמממ… לא בדקתי לפי כסף, אלא לפי פופולאריות של סרטים באתר שאני די מחבב על אף הנטייה שלו לאמריקניות.
תרשו לי לזלזל
נכון, השנים ברשימה הן אכן מוצלחות יחסית, אבל 1999 בהחלט ראויה להיכנס לרשימה. בין הסרטים שיצאו בה: מטריקס (נחשב פורץ דרך באפקטים), מועדון קרב, החוש השישי (שהשפיעו על תאוות הטוויסטים של השנים האחרונות), גרין מייל, צעצוע של סיפור 2, אמריקן ביוטי, סליפי הולו, סאות'פארק, להיות ג'ון מלקוביץ', המומיה (אולי לא איכותי, אבל כיף לצפייה).
איך בדיוק הכנסת לרשימה את
צעצוע של סיפור 2? סליפי הולו? סאות' פארק?
אני לא מזלזל באיכות הסרטים הללו אבל להכניס אותם לרשימת "הסרטים הטובים" נראה לי מעט מוגזם…
הם לא בדיוק פרצו דרך והמציאו את גלגל הסרט מחדש. הם היו פופולריים, אבל בסופו של דבר בינוניים.
צעצוע של סיפור 2 בינוני?
לא יודע, אני חושב שזה הסרט הכי טוב שיצא לפיקסאר. הוא אמנם לא המציא את הגלגל מחדש, אבל הוא היה גלגל האנימציה הממוחשבת הכי מוצלח שראיתי.
שלא לדבר על סאות' פארק.
איך בדיוק הכנסת לרשימה את
צעצוע של סיפור 2 הוא אחד משוברי הקופות הגדולים של 1999 ונחשב לא פחות מוצלח מהראשון. את השניים האחרים הכנסתי לא כפורצי דרך או להיטים קופתיים, אלא כסרטים שזכו להערכה בעיקר אחרי שהופצו בוידאו ו-DVD (גם מועדון קרב ככה). גם "הקוסם מארץ עוץ" ו"האזרח קיין" לא היו כזו הצלחה קופתית בהתחלה.
דווקא עד כמה שזכור לי
עיקר הצלחתו של סאות' פארק היתה בקולנוע… אבל אולי אני טועה בזה, היות ואין לי משהו מדויק בעניין.
אבל שוב – זה שזכו להרבה השכרות בווידאו לא אומר שהם אכן סרטים טובים – הם פשוט היו פופולרים.
הכוונה היא לא רק לכמות ההשכרות
אין ספק שסאות'פארק לא מתחרה בכלל במאטריקס בתחום הזה. אני מתכוון להערכה כסרטים טובים גם בידי מבקרים ובעיקר בידי הקהל שלא התלהב מהם במיוחד קודם.
ואתה רוצה להגיד לי
שמישהו הכיר בסליפי הולו כסרט *טוב*? או בסאות' פארק?
שוב – אני לא אומר שהם גרועים, או שיש לסקול את יוצריהם, אבל הם בכל זאת לא מתאימים בדיוק להגדרה של טובים…
כן! אני
באיזה אופן הם טובים?
סאות' פארק
הוא סרט טוב. מצוין. נהדר. מצחיק. חכם. מוצלח.
ואם אתה מתעקש, יש פה מספיק אנשים שיסכימו להסביר לך למה.
סאות' פארק
סאות'פארק זה פשוט רעיון שהיה מספיק טוב כדי לתמוך ניצול ראוי של תכונות סרט הקולנוע ("חופש הביטוי", יותר זמן וכו'). מסיבה זו הוא הצליח לגדול בצורה מכובדת מפורמט של טלויזיה לפורמט של סרט קולנוע בצורה שרק העצימה את כל התכונות הטובות של הסדרה (בעיני אוהדיה כמובן). כדברי סלופי וורדס, נראה שהכוונה היתה כאן לקלאסיקות, מה שאומר בין השאר שהסרטים האלה נמצאים, כיום, בלב הקונצנזוס. אני מוכן ברגע זה לשבת ולראות את סאות'פארק בפעם הרביעית, אבל על פי ההגדרה של יוצרי הסקר, הוא לא מתאים לזכות בתואר קלאסיקה.
יאיר רוה חושב שהם טובים
זה, כמובן, אם אתה מחפש אישור מקצועי ולא סתם אהדה של חובבי סרטים מזדמנים.
למרות שאני מקפיד לקרוא את רווה
אני מאמין שנוכל "להסתפק" גם בדעות שלנו (או! – איך נוכל להמשיך?).
אבל גם רווה, אני בספק אם הכיר בסאות'פארק כסרט טוב, באופן שבו אני מתכוון.
יש הבדל בין סרט "טוב" (לפי ההגדרה שלי לפחות) לבין סרט "סביר" או במילים אחרות "ראוי לצפייה", ואני חושד שרווה היה מסכים עם הדיעה שסאות'פארק הוא לא סרט חובה בכל פעם שמקרינים אותו בטלוויזיה, או משהו שצריך להקליט בהזדמנות הראשונה.
בסופו של דבר זה סך הכל פרק בסדרה (הנהדרת אגב) שהאריכו אותו לסרט, וליתר ביטחון גם תקעו שירים כדי לצחוק על עצמם.
אבל לקראת סוף הסרט הבדיחות נעשות מעט בנאליות (המחתרת הצרפתית) ואין הברקה צינית של ממש כמו ברוב הפרקים בסדרה.
הסרט הוא בהחלט "טוב", אבל לא מהסוג שאסמן לי מראש בלוח התוכניות של הכבלים הדיגיטלים כדי שלא אפספסו.
הוא יותר בחזקת – "אה מה זה? סאות'פארק? טוב נו אם אנחנו כבר כאן – בואו נראה…"
סליפי הולו הוא דוגמא מובהקת לסרט שקטן על הבמאי שלו. העלילה אולי מעניינת אבל בצפייה שנייה ושלישית שמים לב לכל מיני דברים שקצת קשה לסספנד בעלילה (ואני לא מדבר על הפרש עצמו), ובאופן כללי העלילה לא מצליחה למשוך משחוסל אלמנט ההפתעה ואנחנו יודעים את הסוף.
בסופו של דבר, אחרי צפייה בקולנוע ובדויד, אני כבר וויתרתי על הצפייה בטלוויזיה.
צעצוע של סיפור 2 הוא גם כן לא בפנתיאון סרטי האנימציה, וכשלידו יש סרטים הרבה יותר בולטים כמו שרק, נמו, מלך האריות ואלאדין קצת קשה לי להגיד שהוא יצירת מופת.
נכון אפילו כוכב הקופים של ברטון טוב יותר
שלא לדבר על קלסאיקות כגון "המספריים של אדוארד, "ביטלג'וס ויש עוד.
ד"א כדאי להתייעץ עם "רוטן טומטוז" בקשר לסאות'פארק"
לפי העגבניות
סאות'פארק-83 אחוזי טריות.
סליפי הולו-72
צעצוע של סיפור-תראו לבד:
http://www.rottentomatoes.com/m/ToyStory2-1091504/
הבעיה עם מדד העגבניות
היא שהוא לא מצביע על המידה בה אהבו המבקרים את הסרט, רק האם הם אהבו או לא אהבו אותו. בגלל שאף אחד לא טוען ש"צעצוע" הוא סרט רע, אין בעצם שום ערך להכנסת העגבניות למשוואה.
מה הבעיה עם מדד העגבניות
בשביל זה יש גם ציון ממוצע. במקרה הזה 9.3/10.
מה הבעיה עם מדד העגבניות
הרבה מבקרים "רציניים" לא משתמשים בשיטות ניקוד.
בשביל זה יש את Metacritic
שמתיימרים לעשות את מה שהעגבניות עושות, רק טוב יותר, ולהתחשב גם בדעתו המדויקת של המבקר ולא רק בציון טוב/רע.
http://www.metacritic.com/film/
הבעיה היא שלמרות כל ההשתדלות שלהם הציון שלהם לא יוצא אמין יותר מציון העגבניות. המסקנה היחידה היא שממוצע לא ממש מוכיח שום דבר.
ממוצע בהחלט לא מוכיח
בטבלת הסרטים הטובים של עכבר העיר (תל אביב), "28 יום אחרי" נכנס היישר למקום ה-15 עם ממוצע של 3.5 כוכבים. הבעיה היא שרק חמישה משמונת המבקרים שדעתם משוקללת בטבלה כתבו על הסרט. בנוסף, דווקא שניצר שכתב ביקורת לא אוהדת על הסרט, לא מופיע בטבלה כי הוא לא מדרג סרטים.
עוד דוגמה היא "המסע המופלא" שאמנם יש כמעט קונצנזוס שמדובר בסרט טוב, אבל הוא נמצא במקום השני עם ציונים של 4 מבקרים בלבד.
אם כבר מתעסקים במבקרים וציוניהם
למבקר/ת הקולנוע של "השבוע" במעריב (עירית שמגר? לא יודע, לא מצוין קרדיט) יש דעה מאוד אחידה ומוצקה על סרטי אקשן, הרפתקאות ואימה.
הג'וב האיטלקי: 3 כוכבים
זהות: 3 כוכבים
טומב ריידר ומשחק החיים (ככה כתוב): 3 כוכבים
סינבד: 3 כוכבים
הענק: 3 כוכבים
פרדי נגד ג'ייסון: 3 כוכבים
שודדי הקאריביים: 3 כוכבים
שליחות קטלנית 3 :3 כוכבים
2 מהיר 2 עצבני: 2(!!!) כוכבים
ממוצע בהחלט לא מוכיח
אבל הוא בהחלט יכול לתת אינדיקציה לא רעה לאיזה כיוון נושבת הרוח.
מטהקריטיק נותנים תוצאות קרובות מאד לעגבניות (נניח 89 לצעצוע של סיפור 2 לעומת 92 של המובחרים בעגבניות). בכל מקרה, הבעיה עם ציון ממוצע גדולה במיוחד כאשר יש חילוקי דעות רציניים יותר – למשל במקרה של "הענק".
לגבי שניצר, הוא לא בטבלה של העיר בגלל שהוא לא כותב באופן קבוע, לא בגלל העדר כוכבים (גם אורי קליין נמנע מציון בביקורות שלו, אבל לטבלה הוא מספק תוצאה כמותית).
שניצר כותב ביקורות בערך כמו עירית שמגר
שניהם כותבים מדי פעם במוסף תרבות של מעריב, אבל לא באופן קבוע. לעומת זאת, הגברת "ספוילרים חופשי" שמגר כן מופיעה בטבלה. באופן מוזר, הציונים בטבלה והציונים שהיא נותנת ב"השבוע" לא תמיד תואמים. מוזר.
אולי הם פונים לקהל יעד שונה
זה עניין של דיעה אישית, מן-הסתם,
אבל קח בחשבון שעבור הרבה מאוד אנשים (ואני בינהם) "סאות' פארק" הוא סרט ממש ממש טוב. אין לי כח לפרט, כבר עשו את זה לפניי, אז אני רק אומר שהסרט מצליח, לדעתי, להתרומם הרבה מעל מה שהסידרה אי-פעם הציעה, ושהוא באופן כללי אחת הסאטירות היותר טובות שראיתי בקולנוע, אם לא הטובה ביותר.
מבחינתי, "סאות' פארק" הוא אחד מסרטי האנימציה הטובים בכל הזמנים (ולא בזכות האנימציה…), ובכלל, אחד מ- נאמר- 100 הסרטים הטובים בהסטוריה.
לגבי "צעצוע 2", כבר אמרתי בסקר המתאים שזה סרט התלת הטוב ביותר שנעשה, לדעתי (יותר מ"שרק", יותר מ"מפלצות", יותר מ"צעצוע" הראשון ובטח שיותר מ"נמו"). חוץ מזה, נדמה לי (ותקנו אותי אם אני טועה) שזה הפיקסאר הראשון שבאמת היה הצלחה כלכלית ושם את האולפן ואת סגנונו על המפה, באופן שדחק סופית את דיסני.
נדמה לי שהסרט שהוכיח שדיסני מחוברים לחמצן של ''פיקסאר'' היה
"מפלצות בע"מ" – יצא באותה שנה שבה "אטלנטיס" שקע במצולות. וכמובן שהשנה הגיע "נימו" אחרי ההתרסקות של "כוכב המטמון".
מה שכן, לדיסני יש עוד שני ניסיונות לשקם את כבודם האבוד עם Brother Bear ו-Home on the Range לפני שיוצא "The Incredibles".
שוב, יכול להיות שאני טועה
(בדיקה קצרה בימד"ב יכולה לפתור את השאלה, אבל אני עצלן מדי), אבל נדמה לי שעם "צעצוע 2", פיקסאר נעצו את החרב בדיסני, עם "מפלצות" הם סובבו אותה בהנאה בתוך גופתו של הענק הנאנק ו"נמו" כבר הסתכל מלמעלה על השאריות המתפוררות של השלד של מה שהיה פעם אולפן האנימציה המוביל בעולם.
לגבי שיקום הכבוד, שכח מזה. לאף אחד מהסרטים שציינת אין סיכוי לעשות חצי ממה שלהיטי פיקסאר מכניסים בעקביות.
לא אמרתי שיש להם סיכוי (אם כי ניסים יכולים לקרות)
אמרתי שיש להם עוד שני ניסיונות…
אני מבין שאתה מצטט אותי.
כתבה מספר 1130
(בכלל, דיון מעניין באותו נושא).
מן הסתם.
1994 לנצח!
אני בדרך כלל לא מגיב פה, אבל הפעם הייתי חייב. חומות של תקווה, ספרות זולה, פורסט גאמפ, לאון… אפילו Clerks.
ואל תשכח את מלך האריות
איפה הייתם ב1990
כתה א'
עזה.
חופשת שחרור
1994 לנצח!
לאון? נאאא..
אבל חומות של תקווה ופורסט גאמפ בהחלט עולים על שני הסרטים שזיכו את 1939 כשנה הטובה בתולדות הוליווד.
מכיוון שקולנוע בשבילי הוא לא רק עלילה (שהיא מרכיב מרכזי מאוד), אלא גם עריכה ואפקטים וסאונד ושחקנים טובים, הרי שאין ספק שהסרטים משתבחים עם השנים ולכן מוזר שהשנים האחרונות לא התברגו למקומות הראשונים.
1982
(וזה לא אני טוענת, אלא יאיר רוה) עם:
אי. טי, בלייד ראנר, 48 שעות, פאני ואלכסנדר (של ברגמן) וצלילה חוזרת
ולפי אורי קליין, אין כמו 1959
''48 שעות''? למה?
קומדיית אקשן חביבה, לא יותר. זה הסרט שעושה שנה גדולה בקולנוע?
כבר ציינתי
שלא אני כתבתי את זה, אלא יאיר רוה.
האמת היא, שמכל הכתבה שלו אני זוכרת רק את אי.טי ובלייד ראנר, ומחיפוש בימד"ב מצאתי גם את השאר ולכן הוספתי קריצה.
כי גם לדעתי 48 שעות וצלילה חוזרת הם לא מה שעושים את השנה לכל כך נזכרת.
בכתבה שלו (לפני מספר חודשים) הוא ציין שכל 20 שנה יש שנה מעולה והביא כדוגמא את 1982 ו-2002. לצערי, אין ל"העיר" אתר או ארכיון מקוון, ואני לא יכולה להביא רפרנס או ציטוט מדוייק.
זהו, שאני קורא את המדור שלו בקביעות
ואני זוכר את הרשימה ההיא שלו, ודווקא לא זכרתי את "48 שעות" כחלק ממנה. נו שוין…
1994 כמובן
חומות של תקווה,
ספרות זולה,
מלך האריות,
פורסט גאמפ
לפי דעתי השנה החזקה בקולנוע