השמועה אומרת ש…

מאת
לונג ג'ון
– פורסם ב 6 בינואר 2006Posted in: ביקורות

במקור: …Rumor Has It
במאי: רוב ריינר
תסריט: ט. מ. גריפין
שחקנים: ג'ניפר אניסטון, שירלי מקליין, קווין קוסטנר, מארק רפאלו, מנה סובארי

יש סרט מפורסם, בשם 'הבוגר', שתמציתו היא בערך כך: היה היה פעם, בתקופה הקסומה הידועה כשנות השישים, איש צעיר ולחוץ, בנג'מין בראדוק שמו. הוא ניהל רומן עם אשה מבוגרת, וגם עם הבת שלה. זה יצר בלגן גדול, ולא מעט צרות נגרמו לכל המעורבים. הסוף.

שרה האטינגר (ג'ניפר אניסטון), לחוצה. החבר שלה הציע לה נישואין, ובעיקרון היא ענתה בחיוב, אבל אין לה מושג למה. זו הסיבה שבינתיים היא מבקשת ממנו לשמור את זה בסוד, כשהם בדרכם לחתונת אחותה, בבית המשפחה שבפסדנה. פסדנה מקום קטן, בו כולם מכירים את כולם והספורט הלאומי הוא רכילות. בעבר, היו שמועות על כך שבת המקום ברחה שבוע לפני חתונתה עם מישהו אחר. היא חזרה בזמן לחתונה, אבל עד היום אף אחד לא יודע מה היא עשתה בשבוע החסר ההוא, או מי זה היה. שרה מגלה את הסוד השמור של אותה שמועה: זו המשפחה שלה, והם היוו את ההשראה לכתיבת הספר 'הבוגר' (בידי בן פסדנה אחר), ועיבודו לסרט. המשמעות המעשית מבחינתה של שרה: אמא שלה (ז"ל) אולי ניהלה רומן עם גבר אחר ממש לפני נישואיה, וסבתא שלה (שירלי מקליין החיה מאוד) שכבה גם היא עם הבחור המסתורי.
לשרה ברור שעליה להגיע אל אותו "בנג'מין בראדוק", כדי לברר אם היא פרי השבוע האסור שלו ושל אמא שלה. הוא מוצאת אותו בדמותו של ביו בורוז (קווין קוסטנר) השרמנטי והעשיר, שמתעסק כרגע בדברים שקשורים למהפכה הגדולה הבאה – האינטרנט.

על פניו, ל'השמועה אומרת ש…' היה פוטנציאל גדול. הוא מבוסס בחופשיות על סיפור וסרט מוכרים, ומעניין היה לראות לאן הנושא הזה יתפתח, ואיזה קריצות למקור ישולבו בו. אולי מתוך חוסר רצון מודע להתמודד עם קלאסיקות קולנועיות שכאלה, 'השמועה אומרת ש…' מתחמק ממשחק במגרש של הגדולים. 'הבוגר' משמש עבורו כהשראה לנקודת זינוק – אם כי לא צריך לראות את 'הבוגר' כדי להבין מי נגד מי פה – ומשם הסרט ממשיך לכיוונים משל עצמו. הוא לא מנסה להצחיק את הקהל בפראות, אלא מתרכז בלהיות קומדיה מינורית. כלומר, יכול להיות שהוא קיווה להיות קומדיה פרועה, ואז זה פשוט לא הלך לו.

עיקר הסיטואציות הקומיות ב'השמועה אומרת ש…' נובעות משני גורמים – האובססיה של שרה להוכיח שבורוז הוא אביה האמיתי, מה שיסביר מדוע האופי שלה שונה כל כך משל שאר בני המשפחה; ובמקביל, המשיכה המינית שלה לבורוז. זאת במקביל להתלבטות לגבי החבר השווה שלה (מארק רפאלו). שווה שווה, אבל אם תסלחו לי, כל השקט החנוני הזה שלו, והשלווה הקריפית בה הוא מקבל כמעט הכל, מעידים רק על דבר אחד: הבן אדם פסיכופת, ועוד רגע הוא ירצח מישהו.

הסרט בונה יותר מדי על היכולת של הכוכבת הראשית שלו, ג'ניפר אניסטון, להחזיק הכל על כתפיה. זה לא שהיא שחקנית רעה (נדמה לי), אבל אחרי כל כך הרבה זמן בטלוויזיה, היא התרגלה לסגנון משחק מוגזם במקצת. במהלך הסרט שמתי לב שוב ושוב שהיא בורחת לפתרונות משחק קלים מדי. במקום להעביר רגש בצורה מעודנת, אניסטון נחושה להפיל על הקהל שלה את כל הפרצופים וההעוויות שיש לה בארסנל. אבל מה שעובר טוב בסיטקום, בו כולם מתנהגים ככה, נראה רע כשמדובר במסך הגדול, ובמיוחד כשהשחקנים האחרים בסרט מפגינים איפוק. מצד שני, כשהיא צריכה להצטמרר (ובאמת לא עושה את זה מוגזם מדי כמו בן סטילרים למיניהם) – זה מצחיק.

כפי שניתן להבין, שאר השחקנים לא בולטים כמו אניסטון, וזה לא נאמר דווקא לשלילה. קווין קוסטנר סביר. בעיני הוא לא היה יותר מטפט רקע שחצן עם בטחון עצמי גבוה מדי. צריך לזכור שהוא כבר מבוגר מאד, ונו, החימצון המוזר הזה בשיער לא עושה אותו אליל מין נחשק, למרות מה שהוא חושב. לא הייתי נופלת לרגליו, אבל אני יכולה להבין למה הדמות של אניסטון הסתכלה עליו ככה. לעומתו, שירלי מקליין נהדרת. היא לא מופיעה הרבה, אבל בתור הדמות שהיוותה את ההשראה למיסיס רובינסון, היא משכנעת: קשוחה, שותה, מדברת בלי שמץ טקט או נימוס, ולא מרשה לאף אחד להזכיר מה הגיל שלה.

בתור סרט לא במיוחד מצחיק, אין ל'השמועה אומרת ש…' גימיקים נוספים שישמרו על רמת העניין בו. העלילה שלו מתפתחת לכיוונים צפויים, הוא נשאר שטחי ורדוד לכל אורכו, ואין בו שום פרט ייחודי, גם לא בעשייה ה"טכנית", כמו צילום וכו'. המקסימום שהסרט מגיע אליו הם אזכורים מקריים לתקופה בה מתרחש הסרט – שנות ה-90, עת הפלאפונים היו גדולים ומסורבלים, האינטרנט היתה בחיתוליה, ושמועות כמו האיחוד בין AOL לוורנר נחשבו לאירוע שישנה את פני העולם. אמנם, האנקדוטות הנוסטלגיות האלה נכתבו בדיעבד, כשכולם כבר יודעים לאן כל זה התפתח ומה היו האירועים החשובים באמת בהיסטוריה של האינטרנט, אך לזכות הסרט יש לציין כי זה תורם לאמינות הכללית. הרי לו הסרט היה מתרחש בימינו אנו, כל מה ששרה היתה צריכה זה יכולת גיגול בסיסית, שאמנם מבטיחה תוצאות מהירות בהרבה, אבל קצת קשה לעשות ממנה סרט

בסך הכל, 'השמועה אומרת ש…' הוא סרט קליל, שיוכל להעביר בצורה נחמדה ערב בנות לא מחייב. אין זה אומר שכל הבנות ייהנו ממנו, אבל ככה זה עם הסרט הזה – הוא מינורי ולא חשוב. זה המקסימום שאפשר להגיד עליו, וזה המקסימום שתקבלו ממנו.

תגיות: