השחקן השחור החביב עליך:
23  |
קובה גודינג ג'וניור |
| 9 |
דני גלובר |
217  |
סמואל ל. ג'קסון |
| 15 |
מייקל קלארק דאנקן |
| 76 |
דנזל וושינגטון |
| 30 |
כריס טאקר |
| 83 |
אדי מרפי |
| 167 |
וויל סמית |
| 116 |
מורגן פרימן |
| 71 |
לא נעים להגיד, אבל אני לא מבדיל בינהם |
מספר מצביעים: 807
אהרו''כ
ג'קסון,אבל רק בגלל התפקיד הענק שהוא עשה בספרות זולה.
ג'קסון,
אבל הייתה התלבטות עזה בינו לבין פרימן. בסוף הבנתי שלו הייתי בוחרת בפרימן זה היה רק בגלל שראיתי אתמול את "חומות של תקווה". אז ג'קסון.
פרימן שיחק ב''אחות בטי''?
איפה ברוך דגו??
קבל
איפה ברוך דגו??
פינה חמה בליבי
שמורה למורגן פרימן על רד מ"חומות של תקווה" (ואולי מדובר באפקט שרק פרטי, כי הסרט שודר רק אתמול ב"יס").
בהזדמנות זו: אני מנסה כבר שבועות להיזכר, לשווא, בשמו ו/או פילמוגרפיתו של שחקן שחור מסויים. לצערי, הנסיון לגגל מידע כלשהוא עליו משול לנסיון למצוא שיר שכל מה שיודעים עליו זה לזמזם את השורה האחרונה בפזמון. אבל אני אנסה את מזלי בין חובבי הקולנוע כאן: איך שדמותו מצטיירת בזיכרוני, יש לו רווח קל בין השיניים הקדמיות, ובאחד מתפקידיו לבש מדי צבא והיה מצוייד בחיוך מרושע (כלומר היה שייך לרעים?). אוף, ידעתי שזה חסר סיכוי
.
יכול להיות
שאת מתכוונת ללואי גוסט ג'וניור? ששיחק ב"קצין וג'נטלמן"?
http://www.imdb.com/name/nm0001283/
דמיט, גנבת לי את התשובה
זכרתי שהיה שחקן כזה, זכרתי שהוא הופיע בסרט של גולן לצד צ'אק נוריס, רק שמו זרח מפרחוני.
זה לא הוא,
ואני חושבת שאני זוכרת את האלמוני שלי מסרט חדש יותר.
אבל תודה :)
את רוצה להגיד
שיש עוד שחור עם רווח בין השיניים שנוהג להופיע בתפקיד אנשי צבא?
מורגן פרימן
שיחק גנרל מרושע ב"לוכד החלומות". אני רק לא זוכר אם הוא שיחק גם רווח בין השיניים.
אני מנחש שאת מתכוונת
לטוני טוד, ששיחק קצין מרושע ב"הפריצה לאלקטרז". יש לו פרצוף של מניאק.
http://us.imdb.com/name/nm0865302/
פינה חמה בליבי
בסרט שיער מופיע בדיוק אחד כזה בתפקיד פעוט של קצין גיוס… אבל אני מניחה שלא לזה הכוונה. הוא פשוט קפץ לי לראש עם התיאור.
ספארקס
פינה חמה בליבי
אולי לורנס פישבורן מהמטריקס? יש לו רווח בשיניים ומתאים לו לשחק איש צבא קשוח….
יש לי תאוריה
ידוע שבסרטי מלחמה, השחקן השחור (שהוא במקרה גם החבר הכי טוב של הגיבור) תמיד מת ראשון. כנראה שהדרך היחידה של שחורים לשרוד בסרט כזה היא לא להתחבר עם לבנים. אלה שמצליחים במשימה שורדים ועקב היותם חיילים מצטיינים, מתקדמים במעלה סולם הדרגות והופכים לקצינים בעמדות מפתח. זה יכול גם להסביר למה קצינים שחורים תמיד מוצגים בסרטים כמיזנטרופיים בעלי חכמת רחוב.
יש לי תאוריה
או שהם פורשים מהצבא והופכים למפקד-השחור-העצבני בסדרות משטרה.
יש לי תאוריה
כנראה שהתאוריה שלך באמת עובדת.
ים כחול עמוק
שם הוא לא התחבר עם אף אחד, ושרד.
סוף
תודה למי שניסה לעזור
אמנם לא מצאתם את השחקן האבוד אבל כנראה נתתם לי השראה, כי הבוקר היה לי קצת יותר מזל בימד"ב. קבלו את קית' דיויד…
וכאן אפשר לראות את ההבעה המרושעת (?) שנחקקה בזיכרוני (ומסתבר שסתם העללתי עליו לגבי הרווח בשיניים)
http://www.filmbug.com/db/254954
דברים מוזרים טורדים את מנוחתי. יותר מידי זמן פנוי…
אה, זה ההוא מ'רידייייק!!'
אה, זה ההוא מרקוויאם לחלום אולי?
גם, אבל זה לא מצחיק כמו לצעוק ''רידייייק!!''.
אולי
זה ההוא ממת לחיות 2?
פינה חמה בליבי
אולי אדביזי? (Adewale Akinnuoye-Agbaje) או לורנס פישבורן?
סמואל אל. ג'קסון
טוב, זה היה קל. שנעבור לשאלה הבאה?
•קובה גודינג ג'וניור: מוזר, פעם חשבתי שהוא שחקן טוב. בג'רי מגוואייר והכי טוב שיש הוא עשה עבודה טובה. משום מה, בשבע השנים שחלפו מאז, אין שום דבר חדש לכתוב עליו. האם מתישהו יחלפו שבע השנים הרעות?
•דני גלובר: זקן מדי בשביל החרא הזה.
•מייקל קלרק דנקן: טיפוס מאוד חביב, בעיקר בניגודים בין המסה העצומה שלו והרגישות בתפקידיו. את גרין מייל אני מצליח לפספס בעקביות (נשבע שלא בכוונה), בארמגדון אהבתי רק את סטיב בושמי שלא מפסיק להתבזבז על תפקידי משנה נשכחים. בללכת על הכל הוא היה חביב, אבל שמתי לב בעיקר לאמנדה פיט.
•דנזל וושינגטון: עד האוסקר השני שלו, דווקא היה בסדר גמור. מאז, הוא לא יותר מ"יאללה בסדר". באיש על האש, הוא עציצי למדי ומחוויר לעומת דקוטה פנינג (שבכלל עוד לא נולדה כשדנזל זכה באוסקר הראשון שלו).
•כריס טאקר: ניתן לו קרדיט, באלמנט החמישי הוא ממש מתאים לדמות הכוכב/פרימדונה האגואיסט והמעצבן. חבל רק שעדיין לא עבר לדמות חדשה.
•אדי מרפי: מעדיף אותו בתור מדובב. כל סרט לא אנימציה שהוא משתתף בו ישר מדליק אצלי נורה אדומה.
•וויל סמית: באופן מפתיע, ביג ווילי הוא דווקא שחקן בכלל לא רע. באופן לא מפתיע, הוא תמיד מגלם את הגיבור שנאבק כנגד כל הסיכויים. בגברים בשחור הוא טוב, ביום השלישי קלישאתי ובעלי* מטריד מרוב אמינות. את אני, רובוט עוד לא ראיתי.
•מורגן פרימן: שחקן מצוין. בעיקר אהבתי אותו בחומות של תקוה, שבעה חטאים ולוויטי (גם אם הסרט לא כזה מי יודע מה, פרימן מצוין שם). נמצא אצלי במקום השני רק כי הוא חסר את ה-cool הטבעי של סמואל אל. מאדרפאקר ג'קסון.
אגב, שחקן אחד שחסר לי בסקר, אבל לא במפתיע, הוא טיי דיגס (אקוויליבריום, שיקגו, רק נשיקה). לדעתי, מדובר בשחקן מצוין עם נוכחות מרשימה על המסך שבכל יום עשוי לקבל את התפקיד שיקפיץ אותו מסתם שחקן שנראה מוכר מאיזה סרט לכוכב מוערך.
עוד אגב, אם הסקר היה נערך שנה מעכשיו, סביר להניח שהיה מופיע בו גם ג'יימי פוקס. אם הכל ילך כמתוכנן (ויש אנשים שהעבודה שלהם היא לדאוג שהכל ילך כמתוכנן), בסוף פברואר, ג'יימי פוקס יעמוד על הבמה ויודה לריי צ'רלס על התמיכה וההשראה שעזרה לפוקס לזכות באוסקר לשחקן הטוב ביותר.
*הכוונה היא לסרט "עלי", למקרה שמישהו קרא לא נכון.
מורגן פרימן שיחק גם בבלתי נסלח
וכמו כל דבר (בערך) בסרט היה מעולה.
נ.ב.
למה לא שמו את כריס רוק בסקר?
זו הזדמנות לציין שלא אהבתי את ''הבלתי נסלח''
אפילו שמורגן פרימן היה טוב כרגיל, פשוט לא אהבתי את הסרט. לדעתי, ההופעה הטובה ביותר שלו (מבין הסרטים שראיתי, כמובן) היא דווקא בלוויטי. הוא מגלם שם כומר שעוזר לנוער עבריין להשתקם בעזרת שיעורי תנ"ך והענקת מחסה, אבל שומר על מעטה מסתוריות חשוד. דווקא שם הרגשתי שהוא שבר תבנית מסוימת שמזוהה איתו, של המוסרי והצדקני בעל הקול הצלול. הוא אמנם כבר גילם דמויות שנויות במחלוקת בעבר, אבל בד"כ הן מוצגות באור חיובי יחסית (חוץ מ"האחות בטי", אולי).
אני לא כל כך זוכרת את הסרט...
כי ראיתי אותו במטוס וכשהאנשים נראים כל כך קטנים, הם גם נשמעים מצחיק ולא מבינים אותם כמו שצריך, אבל האם הדמות של פרימן לא היתה חיובית וצדקנית גם ב"לוויטי"? אם אני זוכרת נוכון הוא דווקא זה שמחזיר את בילי בוב לדרך הישר, עוזר לו ומלמד אותו דבר או שניים אודות החיים.
איך משהו יכול להיות גם חיובי וגם צדקני?
ולוויטי היה סרט כל כך צדקני, עד כדי מבחילות.
איך משהו יכול להיות גם חיובי וגם צדקני?
הוא צדקני בענינו. מבחינת הסרט הוא דמות חיובית. פרימן מרבה לשחק את דמות החכמה והתבונה, אני פשוט לא הבנתי למה היתה הכוונה בטענה שזוהי דמות שונה ממה שהוא משחק בדרך כלל.
הוא צדקני, נקודה.
יש דברים שאני לא מוכן להשאיר לרלטיביסטיות הפוסט-מודרניסטית. בעצם, אני לא מוכן להשאיר לה כמעט שום דבר.
ונכון, יש דברים כמו צדקנות, שמבחוץ יותר קל לשים אליהם לב.
כנראה פספסת את הסוף
בלי לפרט יותר מדי (בכל זאת,
) אני אוסיף ציטוט מימד"ב:
ג'קסון כי הוא...
הופיע במאות אלפי סרטים, ונחמד מדי פעם לראות איזה סרט ישן ולגלות בהם את סמואל.ל..
דרך אגב, שכחתם את די ג'יי מורפיאוס.
ג'קסון כי הוא...
כמו בפרק בפאמילי גאי שבריאן מביים סרטים כחולים, וכריס אומר כשהוא מגיע לסט שבטח סמואל ל. ג'קסון נמצא שם, "',cause his in everithing" ואז רואים אותו שם.
אוי, הנעמת לי את היום עכשיו.
טוב זה היה קל
ואולי לצערי – קל מדי.
טוב, אולי לא לצערי.
אך אין מה לעשות, וצפייה מחודשת בספרות זולה לפני כיומיים שלושה רק הזכירה לי שאין, אבל אין, פשוט אין ואין אין אין שחקן מגניב ונוטף כולו מגניבות מציפורן בוהן ועד קצה שערת ערווה כמו סמואל אל. ג'קסון.
אפילו בסטאר וורז, עם כל העמעום האפשרי עליו, הוא הצליח לפרוץ ולהיות מגניב, אם כי בקטנה. אבל זאת יאמר לזכותו – היה קשה מאוד להיות אפילו קצת מגניב שם.
לא נעים לי לשאול,
אבל את בטוחה שמה שנטף לו מקצה שערת הערווה זה מגניבות?
תשמעי
לפעמים גם דברים אחרים נוטפים משם. חוק טבע.
טוב זה היה קל
בStar Wars הוא הרבה יותר מגניב ממה שרוב האנשים חושבים. הוא הסכים להופיע בתפקידים קטנים מאוד בפרק I ובפרק II כי ג'ורג' לוקאס כתב תפקיד ענקי למייס וינדו בפרק III.
פורסט וויטאקר
אבל הוא לא כאן, אז אני בינתיים מתלבט אם ללכת על הפייבוריט.
פורסט וויטאקר
הוצאת לי את המלים מהפה. ולו רק בזכות הסמוראי הראשון – "כלב רוח".
והצעה לסקר, אם כבר הולכים על סקרים עם צבע של חוסר תקינות פוליטית – מי האמא היהודיה הכי משכנעת? ומי ה-JAP הכי מעצבנת? ומי השחקן הישראלי הכי משכנע בתור ערבי רשע ומכוער?
ג.
גזע
האמא היהודיה הכי אמינה היא כמובן שרה גולדפרב (אלן בורסטין) ברקוויאם לחלום.
בואי נגלוש למחוזות הבנאליות
JAP – גולדי הון
שיכמבער"מ – ג'וליאנו מר חמיס
בעניין האמא שרה גולדפרב אמנם מרטיטה, אך עניין יהודתה לא מוזכר בסרט ולו פעם אחת… האמתי שאלה קשה. אני צריך לחשוב על זה.
בואי נגלוש למחוזות הבנאליות
זה אומנם לא סרט, אבל ללא ספק אמא של ג'רי סיינפלד
וויל סמית'
אז מה אם הוא משחק את אותה דמות כל פעם מחדש. הוא עושה את זה טוב, הוא מצחיק אותי, והוא גיבור ילדות שלי.
איפה מרטין לורנס???
בחרתי באדי מרפי, אחרי התלבטות בינו לוויל סמית'…
אני חושב שגם מורגן פרימן שחקן ענק, אבל את סמואל ל. ג'קסון אחרי "משנים כיוון" התחלתי לשנוא אותו…
כריס טאקר יכול להרגיז לפעמים, וקובה גודינג ג'וניור לא עשה מספיק סרטים לדעתי שקיבלו "כותרות" (פרל הארבור, אמריקן טריפ, וג'רי מגווייר)
דני גלובר הנצחי שייזכר לתמיד מ"נשק קטלני", אבל באמת… איפה מרטין לורנס?
אם היה אותו זאת הייתה הבחירה שלי, הסרט "הנוכל המבריק" נראה לי היה אחד הסרטים שהכי הרגו אותי מצחוק חחח, אז חבל…
לגבי קובה
קשה לומר שג'רי מגווייר לא קיבל כותרות. אחרי הכל, קובה גודינג ג'וניור זכה באוסקר בזכותו והסרט עצמו היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. לעומת פרל הרבור (שעשה בעיקר כותרות שליליות) ואמריקן טריפ, ג'רי מגווייר קיבל יופי של כותרות.
לגבי קובה
התכוונתי שאלה היו הסרטים היחידים *שכן* קיבלו כותרות, הכוונה הייתה שלא היו לו עוד סרטים מפורסמים יחסית…
ושכחתי גם את כריס רוק… אתמול היה נשק קטלני 4 ב-יס, ושוב השחקן הזה הרג אותי…
איפה מרטין לורנס???
מצטרף לגבי מרטין..
תקדים- אין לי מושג מה לכתוב בכותרת. אפילו לא "המממ…" או "אמממ…" או "וואו" שאני מרבה לכתוב. אז בואו נשאיר את זה ככה… בכל אופן, לעניננו:
אחרי 3 סקרים ברצף שהצבעתי וגיליתי שהמועדף עליי הוא המועדף על הכלל, מגיע הסקר השני ברצף שאין לי מושג למי להצביע.
אני שוב לא מכירה את כל האופציות (או לפחות לא ראיתי את כולם משחקים. כמו מורגן פרימן, למשל), אבל עדיין- אופציות מצויינות (חוץ מהאחרונה. גזענית טיפה, אתם לא חושבים?).
ההתלבטות הראשונה שלי הייתה בין דנזל וושינגטון לוויל סמית', ואז הגעתי למסקנה שגם אדי מרפי לא רע בכלל (למרות ש- כמו שמישהו אמר פה- אני מעדיפה אותו בתור מדובב. אין על החמור שלו בשרק…).
חוץ מזה, יש גם את סמואל אל ג'קסון, שלא ראיתי ביותר מדי סרטים (גם את ספרות זולה לא ראיתי. רק קטעים נבחרים…) אבל בדיוק כשהתחלתי לכתוב את התגובה נזכרתי באיפשהו שראיתי אותו ואהבתי מאוד, ובדיוק כשהגעתי לשלב הזה, בו אני אמורה לספר על זה, שכחתי מה זה היה…
אז אחרי שברברתי במוח שעה ארוכה (התגובה הכי ארוכה שלי עד עכשיו, אני חושבת. לא שהיו לי יותר מדי…) אני אומר רק שלמרות שהרעיון של הסקר הזה קצת גזעני, יש אחלה מועמדים, אז מגיע לכם כל הכבוד על זה.
אופס...
שכחתי את כריס טאקר! גם אחלה שחקן.
2 דברים:
1. יש לי הרגשה שאני אהיה המגיבה היחידה על ההודעות של עצמי…
2. נזכרתי איפה אהבתי את סמואל אל ג'קסון: במת לחיות 3.
הוא היה שם פשוט מעולה.
התשובה האחרונה היא על תקן ה-
אבל עדיין יש בה עדיין מעט גזענות גם לטעמי
התשובה האחרונה היא על תקן ה-
אם הגענו למצב שבו אסור לצחוק על גזענים מחשש למחסור בפוליטיקלי קורקטיות, אפשר לבטל את ההומור וללכת הביתה.
או במילים אחרות – נו, באמת.
לא עד כדי כך גזענות.
לי אישית קשה להבדיל בין שחורים, ואני בכלל לא מתחילה לדבר על יפנים/קוריאנים/סיניים, שאני חושבת שאפילו עם לבוש מסורתי לא הייתי מצליחה לשייך אותם לגזע כלשהו, אז בטח שלא להבדיל בין פריטים.
מצד שני, אני לא עד כדי כך דוגמא, כי אני גם לא מבדילה בין מעודדות בלונדיניות, ספורטאים או אנשים בעלי שיער קצר. למען האמת, רוב הסרט אני בכלל בטוחה שהאחות היא המאהבת, והטכנאי הוא הבעל הנבגד.
מעט כמו סרט פורנו.
האמת היא שגם אני חשבתי
שאני אף פעם לא מצליח להבדיל בין שחורים שונים, בעיקר על סמך הכמה אתיופים אצלי בשכבה שאני אף פעם לא מצליח להבדיל ביניהם. אבל כשהסתכלתי על המועמדים בסקר שמתי לב שלמרות שכולם שם שחורים, אף אחד שם לא ממש דומה לאחר חוץ מבצבע העור ובשיער. ככה שאולי סתם לא התעמקתי בשחורים מהבית ספר שלי עד עכשיו כדי להבדיל…
אז זהו,
שאצלי לאנשים יש בדיוק שלושה קריטריונים – שיער, גובה ומשקל. כלומר, אחרי שלוש שנים עם אותה כיתה חצי מהאנשים שם מחולקים בשבילי למתולתל הנמוך" ו"המתולתל השמן הנמוך". כשאני ממש מרחיקה לכת ושמה לב לפרטים, זה "המתולתל הנמוך עם האף הפחוס".
הסיכוי שאני אצליח להבדיל בין שני גברים שחורים, שתי בלונדיניות או שני לבקנים בעלי מבנה זהה – הוא אפסי.
לא עד כדי כך גזענות. (כה''ב)
אני הצבעתי לאופציה האחרונה. אני לא מבדילה גם בין שחקנים לבנים ובדר"כ בכלל לא מכירה את שמות השחקנים (אם היו שמות של דמויות, או סרטים, אז אולי היה איזה סיכוי).
צר לי, זה לא נופל לקטגוריית גזענות...
זה נופל לקטגוריית האופטומטריה…
לא עניין של גזענות.
קודם כל לעניין הסקר עצמו – תראי, אנחנו לא יכולים לשאול מי השחקן הכי טוב אי פעם, נכון? אז צריך משהו שרירותי שיבדיל את השחקנים (או כל אפשרות אחרת) בסקר מאחרים. כבר היה לנו סקר בו האפליה היתה על רקע גיל, והיה סקר לסרטים זוכי אוסקר (מה, סרטים אחרים לא יכולים להיות טובים?), והיה סקר על סרטים "זרים" (חתיכת אפליה – הם לא פחות סרטים מסרטים אמריקאיים), וכן הלאה.
לעניין האפשרות האחרונה – אני יכולה להגיד לך שאני, למשל, מתבלבלת בין כריס טאקר לכריס רוק. אם תחטטי קצת באתר, תוכלי למצוא תגובות של גולשים שמתבלבלים בין דנזל וושינגטון לסמואל אל ג'קסון (או בין סמואל ג'קסון לג'יימי פוקס). יש, כמובן, טעויות נפוצות נוספות. אגב, טעויות כאלה מתרחשות גם בין שחקנים לבנים שונים (מאט דיימון/מארק וולנברג, אם לתת דוגמה). זה לא נובע מגזענות, אלא מכך ששני שחקנים שונים, דומים במראה (לפחות בסרטים, אחרי האיפור), משתלטים שניהם על נישות דומות מאד.
אה, והיתה לנו גם אפליה על רקע צבע שיער,
בסקר הבלונדינית.
קצת
לונג, אמרת פעם שלפי דעתך רוב המגיבים באתר הם צעירים, אבל רוב הקוראים השקטים הם בני 30-40. למה את חושבת שזה ככה? (יכולת ההגבה יורדת עם הגיל? איזה נתון עצוב…)
וחוצמזה, לפי דעתי הaka שלך לא צריך להיות ג'ירפה אלא בכלל גטקע, היחיד של גטקעס! לא ככה?
זה לא שיכולת ההגבה יורדת עם הגיל.
בואי נתחיל מזה שלא לכולם (עם או בלי קשר לעניין הגיל) יש זמן פנוי. ולכתוב תגובות דורש השקעה של זמן. עכשיו, כשמדובר באנשים עובדים, לא לכולם יש אינטרנט בעבודה, או האפשרות לגלוש לאתרים שלא קשורים ישירות לעבודה (בוס שבוחן, סתם לא נעים וכו'). לעומת זאת, כשאנשים חוזרים הביתה לא תמיד יש להם כוח להשקיע אנרגיה נוספת מעבר לקריאה פשוטה. לא תמיד יש משהו חשוב מספיק כדי להיכתב (לעומת המתלהבים, שכותבים כל מה שעולה להם בראש).
עם קשר לעניין הגיל – סטטיסטית, יש יותר מבוגרים בעלי עבודה ומעט זמן פנוי, מאשר ילדים. לכן, תיאורטית, הסיבות שלעיל יכולות להסביר למה מרבית המגיבים הם צעירים.
וגם (זהירות פרובוקציה)
היכולת לסנן בין כל מה שאתה חושב או לא חושב את מה שבאמת ראוי ומעניין להגיד היא תכונה שמתפתחת עם הגיל.
(יאללה, כל בני ה-12 באתר, להתחיל לתקוף אותי על זה שאני מכליל ושאתם דווקא חושבים הרבה לפני שאתם כותבים כל הודעה).
האם ניחוח התנשאות עולה באפי?
איזה מזל שעברתי את גיל 12 מזמן…
היי, לא מדברים פה על באפי.
אמרתי כבר ואני אגיד שוב
(מה שרק מוכיח שאני לא מסננת את התגובות שלי)
לפעמים אני בשוק מאיכות התגובות של החבר'ה הצעירים יותר באתר.
מישהו עושה לך ניתוח מדהים של השפעות פרוידיאניות על שרק, ואז אומר "טוב, אני צריך ללכת, יש לי מחר מבחן בתורה".
באמת שלפעמים לגיל אין שום משמעות.
בהחלט נכון. לפעמים.
אני, כאמור הכללתי (באופן גס ולא הוגן).
אני אף פעם לא מצליחה להבדיל
בין הקשישים לילדים. אני תמיד מנהלת דיונים רבי משמעות עם אנשים על המשמעויות הרבות של סרטו האחרון של הבמאי האירני האלמוני מוחדישו קמישאווה ואז פתאום הם אומרים לי שהם חייבים ללכת כי אמא אמרה שיום לפני מבחן בתורה צריך ללכת לישון ב-21:00.
ועוד משהו:
(בתור אחת שעברה את גיל שלושים ויש לה עבודה בלי אינטרנט) – לא לכל המבוגרים יש זמן ללכת לראות סרטים בקצב שבו הם יוצאים לאקרנים.
אני למשל כמעט לא הולכת לקולנוע, וכשאני כבר רואה סרט – זה ב- DVD, כלומר הרבה זמן (יחסית) אחרי שהוא יצא ואחרי שההייפ סביבו שכך.
דבר שני – איכות הסרטים היא לא משהו בעיני (ועוד פחות מזה בעיני בעלי), כך שגם המבחר מצטמצם.
הבנתי.
תודה על ההסבר.
האמת היא שעכשיו אני מרגישה קצת מטומטמת, בייחוד בגלל שכמו שמישהי אחרת כתבה פה (מצטערת שאני לא זוכרת מי) גם אני לא ממש מבדילה בין קוריאנים/ סינים/ יפנים/ פיליפינים… בין מאט דיימון למארק וולברג אני דווקא כן מבדילה.
על החמור שלו בשרק
יש את מושו במולאן.
אולי אני מסתכנת בסקילה, אבל שם הוא פשוט הרבה, אבל הרבה יותר טוב.
אני מסכימה אתך
במולאן הוא הכי פצצתי שיש! מושו בהחלט יכול לגבור על כל חמור ועל כל שוטר, לא משנה מאיפה הוא.
יומיים אחרי שידור ספרות בערוץ 10
אנו צופים באפקט שרק במלוא תפארתו.
סמואל ל. ג'קסון הוא שחקן לא מגוון בעליל. בדיוק כמו וויל סמית', תמיד אותה דמות רק בסרט אחר.
הוא הניגר וית' ד'ה ליפ, זה שמדבר רהוט ובנחרצות, מקלל הרבה, תפוס תחת על הסביבה, צועק הרבה, וכשהוא לא כזה – כמו במלחמת הכוכבים – הוא אנמי ומשעמם. נטול נוכחות לחלוטין.
ויחד עם זאת? הצבעתי לו. שרק.
אני רק רוצה לציין שבסצנת הפלאש באק עם השעון צחקתי מכל הלב לפני יומיים. וזאת הפעם ה-38 בערך שראיתי את הסרט.
ואתמול בעת שאני לוגם גינס, ישבנו לתרגם סצנות מהסרט.
"של מי האופניים האלה, גבר? זה לא אופניים, סוכר, זה BMX. של מי בBMX האלה, גבר? של ז'. מי זה ז'? ז' מת בובה, ז' מת."
דנזל! דנזל! דנזל!
אולי אני לא יכולה להיזכר ביותר משני סרטים שראיתי אותו – אבל זה מספיק כדי לקבוע שהוא מאמי אמיתי, ושווה את האוסקר שנתנו לו.
שלום.
האמת, האוסקר לא הגיע לו.
לא על הסרט ההוא, על כל פנים ("יום אימונים מסוכן").
נכון.
כלומר, אולי נכון – אני לא יכולה לקבוע כי לא ראיתי את "יום אימונים מסוכן" – אבל אני יכולה לנחש שזה לא סרט שווה אוסקר, בשום קטגוריה.
לעומת זאת, בסרט עם אנג'לינה ג'ולי ("אספן העצמות" נדמה לי) הוא היה מעולה. וחוץ מזה, הוא מסוג האנשים שבא לי לצבוט חזק בלחי ולשאול "מי חמוד של אמא?"
נכון.
הוא אולי היה שם לא רע בכלל, אבל כל שחקן שמשתמש בקול הצרוד של ברוס וויליס
כולל ברוס עצמו, מוריד את הרמת המשחק שלו בכמה רמות…
סמואל אל בלי שום ספק
מייקל קלארק דאנקן טוב אבל אני פשוט חולה על ג'קסון מאז ספרות זולה…
דאנקן, חבל חבל שאין את פורסט וויטאקר
סמואל אל ג'קסון נוטף "קול" רק בספרות זולה, לא ממש אהבתי את ההופעה שלו בסרטים אחרים שראיתי אותו בהם. כך שקשה לי להבין למה כל-כך הרבה אנשים הצביעו לו.
התלבטתי בין פרימן לדאנקן, התלבטות קשה עד מאוד, ובסופו של דבר הלכתי עם דאנקן כי הנחתי שפרימן יקח בפור גדול.
חבל מאוד שאין את פורסט וויטאקר שמוכיח אפילו בזוועה כמו הקרב על כדה"א שהוא יודע לשחק, כמות נכבדת מהשחקנים המופיעים בסקר הם במקור קומיקאים/ראפרים/whatever, חבל שהכנסתם אותם לסקר במקום שחקנים "אמיתיים", פורסט וויטאקר שולת!!1 בכם.
נתקלתי בבעיה..
אני חייב להודות שהסקר הזה הציב אותי בפני דילמה:
תחילה לא ראיתי שם שממש ריגש אותי. אף אחד מהשחקנים לא ממש נשאר בזיכרוני מסרט מסויים, ולכן נאלצתי לחפור עמוק בין התאים האפורים בכדי לנסות להוציא משו.
תחילה חשבתי אולי לתת את קולי לדאנקן- הוא הרי באמת היה כלכך חמוד בגרין מייל, ובכלל יש בו משו שאני אוהב.. אני חושב שקצת מגזימים בקשר לדנזל וושינגטון- הרי ברור שהוא שחקן טוב והכל, אבל הוא לא כלכך מרשים לדעתי.
פרימן גם מוצא חן בעיניי, אבל יש בו קצת משו משעמם (אל תהרגו אותי!). לבסוף החלטתי לתת את הקול שלי לאיש שהופיע אולי בכל סרט שקיים- ג'קסון. בכלליות אני לא מת עליו, אבל כשאני רק נזכר בו בספרות זולה אני לא יכול שלא להתאהב בו!
חסר לי ...
השחקן המהולל אנדרה ברואר
הלא הוא פרנק פמבלטון מרצח מאדום לשחור, כמבון שלא ציפיתי שיוכלל ברשימה לאור הפילמוגרפיה הדלה שלו
אהה ופורסט וויטאקר בעיני עדיף מכל שאר המתמודדים.
אבל בלית ברירה הצבעתי לone trick poney סמואל ל גקסון
חסר לי ...
אכן, בראוור הוא חתיכת שחקן.
אבל ויטאקר הוא בהחלט המרשים והמגוון מכולם לדעתי. בירד, משחק הדמעות וSmoke.
מצטרף לאוהדי פורסט וויטאקר
זה היה הוא ב"משחק הדמעות", נכון?
מאחר שהוא לא היה, הלכתי על סמיואל אל ג'קסון – רוב האחרים הם בעיני חסרי כריזמה או "מתלהבים מעצמם". במקום השני – כריס טאקר.
התלבטות קשה בין דני גלובר
למורגן פרימן.
דני גלובר בעיקר בגלל גרנד קניון, שם הוא דפק וואחד הופעה בת זונה.
אבל בסוף פרימן לקח. חומות של תקווה הוא סרט מושלם לא מעט בזכותו.
זאת הפעם הראשונה
שאפילו לפני שראיתי את התגובות ידעתי מי הולך להיות המוביל ללא עוררין. אין ספק. אין לו מתחרה בכלל. זה נכון שהוא לא מגוון במיוחד (הוא עושה סרטים שונים אבל הוא תמיד משחק את אותו התפקיד) אבל הוא המלך. אי אפשר להתווכח עם ג'ולס ועם ציטוט הפסוקים מהתנ"ך, אי אפשר להתחרות עם זוס והכימיה שהיתה לו עם ברוס וויליס, ופשוט אין על הצמה שלו ב"ג'קי בראון" (שבאה הרבה לפני זוג הצמות של ג'וני דפ).
אז מה אם הוא לא מגוון במיוחד, הוא יודע מה הוא עושה והוא עושה את זה טוב*.
*הנפילה היחידה שלו היתה בסרט הזה… משהו "איש המערות". הוא היה הגרוע שבגרועים שם, אבל עשר שניות לאחר שאני אסיים לכתוב את התגובה הזאת, אני פשוט אמחוק את הסרט הזה מזכרוני ככה שזה לא יכנס לרזומה שלו, אצלי לפחות. 10…9…8…7…
זאת הפעם הראשונה
זוס וג'ולס דומים? אה? הם אפילו לא נראים דומה.
א. לא התכוונתי במראה
ב. כן, הם מאוד דומים. סמואל ל. ג'קסון תמיד משחק את הגבר השחור (שתמיד דואג להזכיר לנו שהוא שחור, ומקופח, ובגלל זה כל הלבנים צריכים למות) בעל תדמית הקו?ל חסר הגבולות שתמיד יוצא להגן על טוהר הגזע שלו ותמיד תוקע משפטים בלתי נשכחים שמבהירים לנו בדיוק מי הבוס.
ובגלל זה – הוא באמת *ה*בוס.
אין לי ספק במי אני בוחרת
רק חבל נורא שהוא לא בסקר.
פורסט וית'קר
http://www.imdb.com/name/nm0001845/
וויטקר
ת – th. ט – t.
זה מסביר למה כותבים תומס בת' (thomas) אבל טום בט' (tom).
הסיווג שלי.
מבחינתי, הרשימה צריכה להיות מחולקת ל5 סוגים (וגם צריכה לכלול עוד כמה חבר'ה). חלק מהסוגים נחשבים נחותים באופן טבעי.
א. הקומיקאי.
את וויל סמית' קשה להכניס לסוג הזה, מכיוון שלמרות שהוא התחיל כקומיקאי, הוא מנסה לצאת מהנישה. לכן…
ארבעה מתאימים להגדרה, לורנס, רוק, טאקר ומרפי. כאשר שלושת הראשונים הם חיקוי (חיוור למדי) של הראשון. רוק וטאקר מעצבנים ברמות (אגב, לטאקר יש רק 10 קרדיטים בימד"ב, לא ברור לי מה הוא עושה בסקר). לורנס קצת חמוד, אבל גם מעצבן למדי, ופחות מוכשר אפילו משתי הכריסים.
מרפי לעומתם, הוא אבטיפוס משובח. הוא זורם הרבה יותר מאשר שלושת האחרים שמעצבנים אפילו בלי לנסות (או שכן).
2. הnigger:
3 שחקנים נכנסים להגדרה הזו. הראשון הוא דון צ'ידל, השני הוא סמואל ל. ג'קסון, אך בעוד ג'קסון הוא ניגר טיפוסי, לפחות צ'ידל מנסה לגוון.
התפקיד של צ'ידל בהאשה שלבשה כחול למשל, הוא תפקיד כושי למהדרין, כאשר גם בסרטים אחרים הוא נותן הופעות דומות, אך מסוגל גם לשחק סתם בחור בצבע שחור (המשימה מאדים למשל).
סמואל ג'קסון לעומתו, הוא הnigger הכי קלאסי בתולדות הקולנוע, שחור, גדול ועצבני. עם חוכמת רחוב, ונימוסים של הארלם. הוא עושה את זה בשאפט, במת לחיות ובספרות זולה, וגם כשהוא מנסה לשחק דמות סולידית יותר (עת להרוג למשל) קשה שלא להתעלם מהעובדה שהדמות שהוא משחק היא דמות שחורה.
קובה גודינג הוא השלישי בנישה הזו. בגברים של כבוד ובפרל הרבור הוא משחק את ה"שחור", כך גם בג'רי מגוואייר, כך גם בבחורים טובים. מצד שני הוא משחק את ה"לבן" בסרטים אחרים (לחלום אותך, והסרט עם השם הטוב מכולם – murder of crows).
3. הלבן:
הלבנים, הם שחורים שמשחקים דמויות לבנות. דוגמא בולטת? דני גלובר – במקום כל הסייד קיקים השחורים בסרטי הזוגות האחרים (שעת שיא, השוטר מבברלי הילס וכו'), דווקא גלובר של גיבסון בנשק קטלני הוא הסולידי והמחושב, אם תרצו – הלבן.
גלובר הוא גם השופט במוריד הגשם (ובהלקוח אאל"ט). אבל גם גלובר שיחק בתפקידים "שחורים".
וויטאקר, הוא דוגמא קלאסית עוד יותר. הוא משחק חייל בריטי ללא שמץ רמיזה לצבעו במשחק הדמעות, הוא משחק סמוראי בגוסט דוג, והוא משחק את הבוגר מבין שני הפושעים ב"החדר". בכל מקרה, מדובר בשחקן השלישי בטיבו מבין שחורי הוליווד.
ווסלי סנייפס, עוד שם שנעדר מהרשימה, משחק ברבים מהסרטים שלו דוקא דמויות לבנות במוצהר. ברכבת הכסף הוא אחיו של וודי הרלסון, בלילה חד פעמי הוא דופק את נסטסיה קינסקי. ובהמצוד הוא מחליף את הריסון פורד. חוץ מזה הוא משחק בעיקר בסרטי פעולה עם גיבור בודד (בניגוד לסרטי הפעולה של מרפי ושות'), סוג של ברוס וויליס לעניים.
תת ז'אנר של הnigger, אבל שני שחקנים הם סיבה מספיק טובה בשביל לתת להם הגדרה משלהם.
הראשון הוא ריימס, השני הוא דאנקן. מבחינתי ריימס הוא שחקן ראוי יותר מאשר השני, בספרות זולה (תפקידו החשוב ביותר) הוא שיחק את הגדול והמפחיד, ובעתיד קיים פרוייקט בו הוא אמור להיכנס לנעליו של סוני ליסטון (אחד מגדולי המתאגרפים של כל הזמנים), גם בשחר המתים הוא מפחיד. לצידו דאנקן שיחק בדרדוויל בדיוק את אותה דמות, וגם בללכת על הכל (בדמות קומית יותר). לזכותו ייאמר שהוא שיחק גם נשמות עדינות (גרין מייל).
5. השחקן השלם.
והנה סוף סוף, השחקנים השחורים, שמצד אחד נותנים תפקידי אופי ענקיים, ומצד שני אף אחד לא מתעלם מעובדת היותם שחורים, ומנצל את זה לצד הטוב ביותר.
וויל סמית' הקומיקאי לשעבר, הוא הראשון והפחות מוכשר. נמצא כאן בעיקר בגלל תפקידי םאחרונים (משחק החיים, אויב המדינה) בכל מקרה, אני כבר לא חוזה לו עתיד גדול.
אבל שני הגדולים באמת נמצאים כאן:
הראשון הוא פרימן. שחקן אופי מרשים, שמסוגל לשחק את האיש הרע באיפוק מרשים, או לחילופין את האיש הטוב באופן המשכנע ביותר. בין אם מדובר בדמותו בסרטים כמו גשם חזק או האחות בטי, בהם הדמות שלו מצמררת. ובין אם מדובר בסרטים כמו חומות של תקווה, וסרטי אלקס קרוס בהם הדמות שלו מרשימה. הוא מסוגל לשחק את הנשיא האמריקאי מצד אחד, אבל גם פרא מוסלמי (רובין הוד). הוא נותן תפקידים רגישים בסרטים קטנים בהם הוא "שחור" לגמרי (הנהג של מיס דייזי), ובאופן כללי הוא פשוט שחקן מצוין.
אבל פחות טוב מדנזל וושינגטון. שהוא אולי בחירה בנאלית, אבל הוא השחקן הטוב ברשימה. וושינגטון אף פעם לא התבייש בהיותו שחור (הוריקן המאד מרשים, ומלקולם איקס שלצערי פיספסתי). אבל נותן גם תפקידי אופי אמיתיים (נקמה בוערת, כן, כן אני מאד אהבתי אותו שם). ביום אימונים מסוכן הוא מוכיח ורסיטליות. ובפילדלפיה או נקודת מגע (אגב, הסוף של נקודת מגע הוא מהמבריקים באמת, ומגדיר מחדש את המושג טוויסט) הוא רגיש לגמרי.
וושינגטון הוא שחקן שלם, בוגר, מגוון. והוא שולט בכל רזי המקצוע. בפירוש, השחקן השחור הטוב מכולם. כועס, לוחם, שקט ורגוע. מהטובים שבשחקני הדור הנוכחי.
שכחת את סידני פואטייה.
מה עם 'בלתי שביר'?
שמואל ל. יעקובסון מגלם שם דמות שונה לחלוטין מהניגר הטיפוסי.
לכל כלל יש כמובן יוצא מן הכלל.
וזה ברור. השאלה שהנחתה אותי היא רק מהו הטייפקאסט המוביל של אותם שחקנים.
לגבי פואטייה, לא בדיוק שכחתי אותו. ראיתי אותו רק בשני סרטים (סניקרס והתן), ולכן קשה לי לחוות דעה על שחקן שפיספסתי את השנים הגדולות באמת שלו. גם מקי פייפר, אייזיאה וושינגטון, ג'יימי פוקס ואנדרה ברוואר (שאגב מאד לא הרשים אותי בתפקידיו הקולנועיים, למרות פמבלטון. הבחור לא עובר את המסך הגדול) לא ברשימה, ומן הסתם יש עוד כמה עשרות שחקנים שחורים שמשחקים פה ושם בהוליווד.
הסיווג שלי.
"נחותים באופן טבעי"?
יש לך מזל שאף אחד כאן עוד לא פיתח רגישות פוליטיקלי-קורקט.
ואגב אם ביחסי שחורים-לבנים עסקינן: דנזל וושינגטון, אם אני זוכרת נכון, לא הסכים בזמנו לשחק מאהב של אשה לבנה בעיבוד של "מהומה רבה על לא דבר" של בראנה, ולכן קיבל את תפקיד הנסיך (הדמות היחידה שאין לה רומן). לא הייתם אומרים שזה קצת בעייתי לשחקן? כלומר, לבראנה כנראה לא היתה בעיה לשנות ליהוק. אבל איך דנזל מצליח להמשיך להימנע מנשים לבנות? איך מקבלים פטורים כאלו?
מצטער, אבל למרות
גאוניות מוכחת של אי אלו קומיקאים, או הברקות של משחק מוחצן של אנשים משולי החברה, קשה יותר ומרשים יותר לשחק משחק דרמטי רגיל, כאשר הוא מבוצע טוב.
כפי שכתבתי, אדי מרפי מוכשר בצורה בלתי רגילה, וסמואל ג'קסון הוא nigger אמיתי. אבל המבחן האמיתי מבחינתי הוא בז'אנרים "גבוהים".
לגבי פוליטיקלי קורקט. מצטער, אני לא מכיר במושג.
לא מכיר במושג הזה?
"אולי לך אין עניין במלחמה, אבל למלחמה יש עניין בך"…
חכה חכה עד שתגיע משטרת הפוליטיקלי-קורקט ותכיר ב ך!
תפוזים הרבה יותר שווה מבננות!
"מה יותר קשה לשחק" זה ויכוח טפשי. זה בכלל לא קל להצחיק. זה גם לא קל לשחק דמות דרמטית באופן רציני ואמין. יש אנשים שמוכשרים יותר באחד, יש כאלה שמוכשרים יותר בשני, ואי אפשר להשוות "מה יותר קשה" יותר משאפשר לפסוק האם קילו קמח שוקל יותר מקילו זיתים חריפים.
אבל מקילו זיתים חריפים קשה לבנות בית.
וזה רק מוכיח את הנקודה.
מקובל, אבל ברור שפתוח לדיון, לזהות את הדרמה כנעלה על הקומדיה. אין הרבה קומדיות ב100הסרטים המובילים של ימד"ב ולא הרבה אוסקרים לתפקידים קומיים, אין הרבה ספרים הומוריסטים הנחשבים ליצירות מופת וגם שירים דרמתיים נחשבים יותר משירי "שמח".
בסה"כ, הוויכוח הזה לא יותר מטופש מהשאלה איזה שחקן שחור הוא הטוב ביותר.
נכון, בשורה התחתונה זה עניין של טעם אבל כדאי לקרוא גם את מה שכתוב בשורות שמעליה.
וברור שתפוזים הרבה יותר שווים מבננות, אם היית משווה אותם למנגו או אפילו לאפרסקים עוד היה מקום לדיון. ככה, אתה רק מפיל את הטיעון שלך.
קשה יותר
להיות שחקן מגוון שעושה את שניהם לעילא. כי כן, לא קל להצחיק, ולא קל להיות שחקן דרמטי טוב, אבל כן קל להתחפר בנישה אחת בלי לאתגר את עצמך או את הצופים. אלה השחקנים שיכולים לשבור לך את הלב סרט אחד ולהפיל אותך לרצפה באחר (או אולי אפילו את שניהם באותו סרט) שמדהימים באמת.
הסיווג שלי.
ובכן, דנזל וושינגטון ומילה גובוביץ' "עושים את זה" ב"יש לו את זה", סרט הכדורסל של ספייק לי.
הסיווג שלי.
לא נראה לי שזאת היתה סיבת הליהוק שלו בתפקיד הנסיך, סליחה, דון פדרו, ב"מהומה". הוא פשוט תפור לתפקיד הזה. ואגב – כן היתה רמיזה על מערכת יחסים בינו לבין אשה לבנה בסרט הזה. זה, אבל, תלוי בהאם הוא התנגד לצלם סצינה שכזו או בכלל התנגד לרעיון של גבר שחור-אשה לבנה.
כמה הכללות והנחות
בתגובה אחת, שאלוהים יעזור לי.
דני גלובר עושה תפקיד לבן לצד מל גיבסון כי הוא השקול והמיושב? מה לבן בשיקול דעת ויישוב דעת?
ווסלי סנייפס עושה תפקידים לבנים? כי אין התיחסות לצבע שלו בלילה חד פעמי? מה?
כמו שהסברתי בהודעה שלי
זה לא שיש משהו מיושב בלהיות לבן. יש רק משהו מיושב בלהיות לבן כאשר אתה משחק בקומדית אקשן על זוג בלשים.
אדי מרפי בנה על זה קריירה, גם מרטין לורנס היה הסיידקיק לצידו של טים רובינס, בסרט שאיני זוכר את שמו. וגם כריס טאקר היה של ג'קי צ'אן בשעת שיא.
אז כן, מבחינה קולנועית. כאשר יש צמד כזה בקומדיה, הלבן הוא השקול והמיושב, השחור הוא הבדחן. חוץ מדני גלובר כמובן. (המלצה אגב, פעם הבאה, אנא, טרחי לקרוא את המשפט המלא).
ווסלי סנייפס הוא עסק מורכב יותר. אני הבאתי שלוש דוגמאות בהם הוא משחק את הלבן (מצטער, בהוליווד זה לא מאד מקובל ששחור מקיים יחסים עם לבנה. למעשה, היה ת'רד כזה כאן לפני חודש או משהו כזה, ונמצאו בודדים בלבד. סנייפס וקינסקי היו מהבודדים). בהמצוד הוא כאמור החליף את פורד, וברכבת הכסף הוא אחיו של הרלסון.
ברור לי כמובן שההכללות אינן גורפות, ושגם סנייפס שיחק בתפקידים שחורים ("גברים לבנים אינם יכולים", וגם "בלייד" מנצל במידה רבה את העובדה שסנייפס שחור), אבל מצד שני הוא גם משחק דמויות עשירות או מבוססות יותר מהשחור הממוצע בהוליווד (שימי לב, "בהוליווד"). למשל ב"שמש עולה".
מי הלבן ב''שעת שיא''?
אני מניח שהוא התכוון לג'קי צ'אן
שכמובן אינו לבן, אבל הוא שוטר זר. ושוטרים זרים בסרטים אמריקניים הם בדרך כלל הרציניים/חנונים במיוחד – עד שבא השותף האמריקני החדש שלהם ומלמד אותם איך מכייפים בארה"ב.
שאלה
איך קוראים לשחקן ששיחק עם מישל פייפר בסרט שמתרחש אחרי הרצח של קנדי והיא מעריצה שם את ג'קי? אה כן, ואיך קוראים לסרט?
תשובה לעצמי..
Dennis Haysbert שמשחק (או שיחק – הפסקתי לעקוב באמצע העונה עקב שעמום) את הסנטור ב "24".
סמואל ל. ג'קסון, כמובן
כי, כמו שכבר אמרו את זה קודם, הוא הכי cool. בעיקר בגלל "ספרות זולה", אבל גם בגלל "עת להרוג", שם הוא משחק דמות אחרת לחלוטין.
ויל סמית – בגלל "הנסיך המדליק מבל אייר" ובגלל "היום השלישי". קול, אבל מסוג אחר – צעיר ופוחז.
אדי מרפי – בצעירותו, כמובן: "השוטר מבברלי הילס", ו"raw".
מורגן פרימן – בגלל "חומות של תקווה" ובגלל "הנהג של מיס דייזי". תמיד נראה משלים עם גורלו.
דנזל וושינגטון – כי הוא חתיך נורא, ובגלל "תיק שקנאי" (סרט גרוע בכל קנה מידה).
קובה גודינג ג'וניור – הגיבור האמיתי ב"ג'רי מקגווייר", אבל חוץ מזה אני לא זוכרת אותו בכלום.
לורנס פישבורן – לא אכפת לי שהוא לא בסקר. הוא הסיבה העיקרית שאהבתי את המטריקס (בטח לא קיאנו ריבס העציצי).
כריס רוק – אמנם גם הוא לא בסקר, אבל נפלתי ממנו ב"דוגמה".
פורסט וויטאקר – עוד שחקן שחור שהיה צריך להיות בסקר. בגלל המשחק המעולה ועיני הקוקר ספנייל העצובות שלו ב"משחק הדמעות" וב"גוסט דוג".
לגבי האחרים:
אדי מרפי!!!
ולו רק בגלל "מגלה את אמריקה".
וגם בגלל "בגסות".
אדי מרפי של פעם...
"מגלה את אמריקה" נחרש אצלי רבות על הוידאו (כשלא היה משהו מעניין לראות בכבלים הפיראטיים, אי אז בשנות השמונים).
לרגע קל אכן חלפה בי המחשבה להצביע לו, לזכר הימים הטובים. אבל זכר הימים הרעים שלו, בשנות התשעים עד ימינו אנו, די מחק את הרושם הטוב. אני לא חושבת שאני מתכוונת להצביע למישהו שהסכים לשחק בסרטים כמו "ד"ר דוליטל", או "הטירה המכושפת" (האמת, את השני לא ראיתי. אני מסתמכת עליכם בעיניים עצומות).
המועמד הבא שלי היה כריס טאקר, ואליו גם הלך קולי לבסוף. הוא פשוט מאוד משעשע אותי, מ"האלמנט החמישי", ועד שעות השיא למיניהן. אני לא יכולה להגיד על אף שחקן אחר שאני אהיה שמחה במיוחד לראות אותו על המסך, ודווקא כריס טאקר כן עושה איזה חשק לראות אותו. הוא אמנם ממחזר שטיקים, אבל כמו שכתבתם רבות בתגובות למעלה, גם סמואל. ל. ג'קסון עושה את זה.
לגבי שאר המועמדים אין לי הרבה מה להגיד. הקובה היה מצוין בסרט ההוא עם "Show me the money!!!1" (נו, ג'רי מקגוויר), אבל הזכרון הכי חזק שלי ממנו זה משום מה מאיזה סרט איום שהוא שיחק בו (משהו עם סופר שגונב ספר של מישהו אחר. אין לי ממש מוטיבציה לימד"ב כעת), שם סבלתי מכל פריים ופריים.
ולגבי שאר המועמדים אני די אדישה. ואגב, בהחלט נחמד להתקל בסקר בו אפשר להצביע בלב שלם, כשאני מכירה כל מועמד ומועמד, ואף מצליחה להבדיל ביניהם (ודווקא יש כמה שחקנים לבנים שנראה לעולם לא אצליח לזהות, למרות שראיתי אותם בלא מעט סרטים).
רב מכר לרצח
או כמו שכתבתי קודם, שם מושלם לסרט. (רק חבל שלא סרט מושלם לשם).
אני היחיד שחושב שבחורים רעים זה אחד הסרטים המהנים בהיסטוריה?
רק בגלל הסרט הזה לבי יהיה תמיד שמור לוויל סמית ומרטין לורנס (שחסר לי בסקר).
ואני היחיד שלא מצליח להתחבר למורגן פרימן? הוא מעביר בי תמיד תחושה מנוכרת שכזו.
ודנזל… דנזל תמיד שולט… כל עוד הוא לא עושה תפקיד של איזה שחור שכל החיים שלו דפקו אותו, הפלו אותו, ולא חיבקו אותו מספיק שהוא היה קטן. כשדנזל לא עושה תפקידים כאלו הוא פשוט המלך.
התלבטות קשה
ואלו הנימוקים:
דנזל וושינגטון – אהבתי בעבר את המשחק שלו ב "אומץ תחת אש", אבל לאחרונה הייתי מאוכזבת מהסרטים שעשה, ובראשם "יום אימונים מסוכן", אז הוא נפל מהפרק.
וויל סמית – אמנם את "עלי" לא ראיתי, ולכן ייתכן שאני עושה לו עוול, אבל הוא בד"כ משחק את אותו טיפוס, של שוטר/ לוחם בחייזרים, בסרטים עתירי אפקטים, שהמשחק בהם הוא שולי לעומת האנימציה ההמוחשבת, ולכן קשה לי להצביע עבורו.
סמואל ל. ג'קסון – יותר ותיק מרוב השחקנים, ולכן גם בעל רזומה ארוך יותר, אבל משום מה הוא לא מצליח לשבות את ליבי, למרות "עת להרוג".
אדי מרפי קומיקאי טוב, אבל ממתי קומיקאים זוכים בפרס על איכות?
מורגן פרימן – זכור לטובה מה"נהג של מיס דייזי", ומ"חומות של תקווה", אבל היה מי שהעפיל עליו…
קובה גודינג ג'וניור זכה בקולי בעיקר בגלל המשחק הנהדר שלו בסרט "רדיו", שם הוא משחק בחור עם הפרעה שכלית, באופן אמין ומרגש. הבעות הפנים, שפת הגוף והניצוץ בעיניים, שכבה ונדלק בעת הצורך, יצרו סרט מצויין.
מהרהר בקול רם...
מישהו יודע מה ה"אל" של סמואל "אל" ג'קסון?
מהרהר בקול רם...
תודה
עכשיו אני יכול לישון בשקט
מה עם פורסט וויטקר?
ששיחק בהרבה הרבה סרטים טובים?
תספרו עוד הצבעה בדיעבד לפורסט וויטקר
השלב הבא הוא עצומה "העם למען פורסט", ואם זה לא יעזור להשגת דרישותנו (אשר עדיין לא גובשו סופית אבל הן נחרצות עד מאד) נצית את המדינה בהפגנות, שביתות ודואר זבל לרוב.
נחסום כבישים
עד שיוכר פורסט ו"Ghost Dog" יזכה באוסקר!
אני מצטרפת
עם כל הכבוד לג'קסון (השחור עם האף הנורמלי, לא החייזר), פורסט הוא הכי טוב. ו"גוסט דוג" הוא סרט מעולה שלא קיבל את ההכרה שמגיעה לו.
וגם אני
גוסט דוג הוא אחד הסרטים הבודדים שהצליחו לשבור לי את הלב מאז גיליתי את הציניות, לא מעט בזכות המשחק המחונן של וויטקר.
מורגן פרימן vs סמואל ל. ג'קסון
עם כל הכבוד של התפקיד של ג'קסון בספרות זולה, את פרימן אני מחבב תמיד. יש לו אפילו איזה סרט מתח סוג ה' מהשנים האחרונות שמשודר מדי פעם בהוט, ואפילו שם הוא מצליח להרים את הסרט מכישלון מוחלט.
בכל מקרה, איך אפשר לשכוח לו את חומות של תקווה?
וולקאם טו דה הוד
סקר מוצלח, אם כי נראה שהקוראים קצת התבלבלו וחשבו שמדובר בסקר לבחירת הבחור הכי קול שאפשר למצוא היום בסביבה. למרות שגם אני, אהמ, הצבעתי לסמואל ל. ג'קסון. למה? כי הוא תותח, זה למה.
אבל אם אני כבר כאן, כמה הגיגים.
אין לי מושג מה כל הרעש סביב דנזל. הוא לא יפה בעיני, לא שקסי, ואני ממש לא מבינה על מה היה האוסקר הזה ב"יום אוננות מסוכן". אפילו אית'ן הוק, המשורר הרגיש, היה יותר אמין ממנו. את אדי מרפי אני ממש לא סובלת, אף פעם לא הצלחתי לראות את raw עד הסוף, ואני לא עדינת נפש. מורגן פרימן היה הבחירה השנייה שלי, הוא בהחלט מביא איתו המון אופי לכל דבר שהוא עושה. וויל סמית גם ממש מצויין, בקומדיה וגם בדרמה, ומי שלא נקרע ממנו ב"mib 2" לא ראה שמחת בית השואבה מימיו (תקופת החגים מקשה עלי, סלחו).
אבל אני פה בשביל כריס. כריס טאקר.
אתמול ראיתי, יחד עם כל עמישראל האוחז בכבלים, את "שעת שיא", ולמרות שזו אולי הפעם העשירית שלי, נדהמתי איך הבחור קורע כל פעם מחדש. אז נכון שהוא עושה רק קומדיות, אבל דאם! הי איז גוד במה שהוא עושה! מספיק שיפלבל בעיניו, ישרבב את שפתיו ויקשקש משהו בכושית, ואני על הרצפה. לבכות, פשוט לבכות ממנו.
יוצאו ההגיגים מהודעה זו כספר!
פשוט תיאור מוצלח ומצחיק של רוב מה שאני חושבת על גיבורי הסקר (חוץ מהמסקנה הסופית והעובדה שללא שם הסרט אני לא מצליחה להבין מי זה מי).
לא נעים לי
אני לא רוצה להשמע גזען ( זה כנראה התגובע של93.7% מהקוראים).אבל אני רואה בכל השחקנים הנ"ל התלהבות מהעובדה שהם שחורים ואפילו מחפשים אנשים שיגידו את זה כי הם נהנים לכעוס מכאלה דברים.
דוגמאות?
לכל הגזענים שהצביעו לאפשרות האחרונה
זה פשוט בושה שכל שחקן אפרו אמריקאי מקוטלג כ"שחור".
יש גם לנו רגשות..
זה בייחוד בעיה אם הוא לא אמריקאי
כי שחור שנולד וגדל באנגליה, למשל, הוא לא פחות שחור, אבל הוא בטח שלא אפרו-אמריקאי.
כמו שהסבירו קודם (וגם אני) – זו אופציית מילוט ואני, למשל, לא מבדילה גם בין שחקנים לבנים, או אסייתים, כך שבכלל לא זיהיתי חלק גדול מהמועמדים עד שהתחילו לפרט שמות של סרטים.
זה בייחוד בעיה אם הוא לא אמריקאי
לא מזמן קראתי כתבה ב"הארץ" על כך שבארצות הברית מתנגדים צאצאי העבדים השחורים, שמכנים את עצמם "אפרו אמריקאים", לכך שגם שחורים "אחרים" (למשל, עולים חדשים מאפריקה) ייקראו "אפרו אמריקאים".
הביטוי "אפרו אמריקאי" ככינוי לאדם שחור הוא ביטוי פוליטיקלי קורקטי מטופש במיוחד. אם כבר עדיפה המילה המוקצית מחמת מיאוס "כושי", שכשמסתכלים עליה מבחינה נייטרלית, בלי קונוטציות תרבותיות, היא הרבה פחות מעליבה מאשר "שחור".
אבל כל מה שיש זה הקשר תרבותי.
הסיבה היחידה להעדפת כינוי כזה או אחר לתיאור מאפיין אנושי מסויים (כי פשוט להתעלם בכוח מכך שצבעו של אדם שונה זה מפגר – הוא שם, תתמודדו עם זה) היא ההקשרים התרבותיים שהוא סוחב עימו. בעברית "שחור" ככינוי ל… אדם כהה עור סוחב איתו פחות מטען מאשר "כושי". אותו שם בדיוק, אגב, נשמע רע כאשר פונים ליהודי שמוצא משפחתו מארץ ערבית. הכל בהקשר התרבותי ובקונוטציות שהוא מעורר.
בתור אחת שקראו לה חצי מהחיים
שלה שחורה – נו, באמת. אם אנשים רוצים להעליב אותך, הם ימצאו דרך. הם יכולים לרדת על זה שאתה לבן מדי, כהה עור, או עם נטייה לצהבת. כל מכבסת המילים הזאת לא תורמת ולא מורידה.
אני אישית משתמשת במילה שחור. למה? ככה. כי צבע העור של אנשים שחורים הוא באמת שחור (יותר נכון חום כהה, אבל זה לא מוטבע בשפה שלי). אני גם קוראת לאנשים לבנים לבנים, ככה פשוט.
אם מישהו רוצה להעלב מזה – סבבה, אני לא אשתמש במילה "שחור" לידו. אבל לא חבל שבעולם שבו כל כך הרבה רוצים להעליב אותך ולפגוע בך, תפגע גם כשלא צריך?…
בדיוק.
אחרי התלבטות בין פרימן לסמית'
בחרתי בסמית', בגלל 'Six Degrees of Seperation'.
Separation, אפילו.
מורגן פרימן
הוא ללא ספק השחקן הטוב ביותר שבחבורה. הוא אולי לא קול כמו ג'קסון, או חתיך כמו וויל סמית, אבל כל פעם שהוא על המסך אני לא מסוגל להוריד ממנו את העיניים. שחקן בחסד, ואחד מהאהובים עליי בכל הזמנים.
הצבעתי לאדי מרפי
מתוך הנחה שהכוונה היא לאדי מרפי עד סוף השמונים ו/או בדיבוב. כי כזו אני, לא משנה עד כמה הוא יורד לזנות, אני לא יכולה שלא לזכור לו חסד נעורים.
השחקן השחור האהוב עלי הוא
בלייר אנדרווד. ולא בגלל כשרון משחק (שאמנם יש) אלא בגלל שרמנטיות וסקסיות ברמה שבמדינות מתוקנות צריכה להיות מחוץ לחוק. (כפי שהפגין היטב ב"סקס והעיר"). להזיל עליו ריר.
אם מתעקשים על כשרון משחק, אז הגביע הולך ללא תחרות לוויין בריידי.
[אני יודעת שהסקר הוא על סרטים ולא טלויזיה. אז מה?]
שטינקר
לא נעים להלשין, אבל יש די הרבה חברה שהצביעו לויל סמית, אתם קולטים?. ממש ביננו חיים אנשים שאנו נתקלים בהם כל יום ולא יודעים שהם מעדיפים את ויל סמית על סמואל או מורגן.
מורגן פרימן
מורגן פרימן הוא אחד השחקנים היותר אהובים עלי (שחורים,לבנים,סינים או אלבנים…)
הסרט הראשון שראיתי את מורגן משחק בו היה הנהג של מיז דייזי,שבו הוא נותן תצוגת דרמה מדהימה (שחזרה על עצמה בהארי ובנו,חומות של תקווה,גלורי וכו'),
נכון שבדרך כלל הוא משחק דמות משנה אבל ב80 אחוז מהמקרים המשחק שלו גונב את ההצגה למשל אני לא חושב שללא הדמות שלו ברובין הוד נסיך הגנבים היה לי סיבה לראות את הסרט הבנאלי הזה.
הוא אחד השחקנים היחידים שאני הולך לסרטים בגלל שהם משחקים בהם.
ללא כותרת
אני הצבעתי לוויל סמית'. גם אם הוא לרוב משחק את הגיבור שמנצח כנגד כל הסיכויים וכו'. דבר ראשון, אני לא רואה בזה משהו רע או "נחות". דבר שני, הוא פשוט עושה את זה טוב. גם מרגש וגם מצחיק. כקומיקאי אהבתי אותו בעיקר בנסיך המדליק ופחות ב MIBים… שם הוא עצמו לא ממש מצחיק (הכוונה יותר לדמות).
ועוד כמה מילים…
דני גלובר:
אמנם לא הבחירה שלי, אבל אני ממש אוהב אותו. כמובן שבגלל דמותו בנשק קטלני. הוא גם היה נחמד בסילברדו ועוד סרט שבו הוא משחק קבצן שחור ומדריך ילד שעבר לגור ברחוב… שכחתי מה שם הסרט.
סמואל ל. ג'קסון: אני חושב שהוא שחקן מצויין. אבל גם לא ראיתי הרבה סרטים שלו וגם אני פשוט לא אוהב אותו יותר מדי משום מה.
מייקל קלארק דאנקן:
הוא מגניב למדי… תמיד מרשים ומתיר רושם. אבל הוא תמיד שחקן משנה ואי אפשר להצביע לשחקן כזה (טוב אפשר, אבל שיהיה).
דנזל וושינגטון:
האמת שנראה לי שראיתי אותו רק באספן העצמות.
כריס טאקר:
הוא באמת שחקן שמשחק את אותה דמות תמיד. אבל הוא פשוט מצחיק. וזו בערך המטרה שלו. ככה שאם הוא ממלא את המטרה בצורה כל כך טובה…. הוא שחקן מעולה. בקיצר- אני אוהב אותו. אבל הוא לא מגוון מספיק בשביל להיות מעבר לנחמד. בכל מקרה- הוא עדיף על כפילו כריס רוק.
אדי מרפי: אין לי הסבר… אבל אני לא סובל אותו.
מורגן פרימן: אותו באמת קשה לי להגדיר… מצד אחד שחקן מדהים (כמובן שיש לציין את חומות של תקווה). אבל בהרבה תפקידים, למרות שהוא משכנע אותך, משהו מעצבן אותי בו. כמו בנהג של מיס דייזי: לדעתי הדמות מוצגת באופן מוגזם. הוא משכנע בתור הכושי הצנוע והחכם, וזהו. הרגשתי משום מה שמטרת הסרט היא להגיד את זה. וזה לא ריגש אותי…. שיהיה.
מלאכים אבודים במנהטן
זה שם הסרט של דני גלובר שהזכרת. הוא הומלס (לא קבצן)שממנטר (מלשון מנטור) את מאט דילון התם שזה עתה הפך להומלס בעצמו. סרט מצוין.
סמואל ל. ג'קסון...
מה דעתכם על שמו העברי התקני?
שמואל "המלך" בן-יעקוב…
אגב
אחרי שראיתי שבוע שעבר את "שבעת הסמוראים". האם מישהו שם לב לדמיון המדהים בין טאקאשי שימורה (מנהיג הסמוראים בסרט ההוא) למורגן פרימן. כאילו שמדובר בגירסה היפנית מצד אחד, והאפרו אמריקאית מהצד השני, לאותו האדם עצמו.
(לצערי, חיפשתי ולא מצאתי תמונות של שימורה ברשת. אבל הדמיון באמת מרשים).
בתור שירות לדורות הבאים:
טקאשי שימורה:
מורגן פרימן:
יש דמיון כלשהו. קלוש, אבל אם מצמצמים את העיניים ומטים את הראש טיפה…
מזל שהחמצתי את ההצבעה
כיוון שהייתי מתקשה להכריע בין דני גלובר ובין דנזל וושינגטון – שני שחקנים שאני מאוד אוהבת.
בעוד שדנזל המוכשר, הגברי והאצילי מוערך עד מאוד בתעשיה (ולראיה שני האוסקרים בהם זכה – משנה על גלורי וראשי על יום אימונים מסוכן), דני גלובר אינו מוערך דיו.
מדובר בלא פחות משחקן ענק וסרטים כמו גרנד קניון, הצבע ארגמן, סידרת נשק קטלני ואחרים, הינם ההוכחה לכך.
בנוסף מדובר על איש מקסים, חם ואוהב ישראל – כפי שנוכחנו בביקורו בארץ מלפני מספר שנים.
חסרים לי בסקר שחקנים מצויינים כמו פורסט וויטקר, כפי שהזכירו אחרים לפני, ודון צ'ידל – שחקן משנה קלאסי, שתמיד עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר.
הכושי של גרין מייל היה ענק!
מורגן פרימן מצוין. גם השחקן של ספרות זולה מעוללה
לא ענק. בעל עצמות גדולות.
מייקל קלארק דנקן זה ההוןא ששיחק בארמגדון וקון אייר?
כי אם כן הוא *ממש* דומה לוינג ריימס (אני זוכר את ריימס רק מספרות זולה הענק אבל עדיין).
בארמגדון.
בקון אייר זה דווקא וינג ריימס.
אבל אני מסכים איתך, ממש קל להתבלבל ביניהם.
לי דווקא אין בעיה להבדיל ביניהם
מייקל קלרק דנקן זה הענק עם המבט הקיקלופי, וינג ריימס נמוך יותר, פחות שרירי (או לפחות, פחות מזכיר טרקטור) ונוהג להתהדר מדי פעם בשפמפם. לא קרה מעולם שהתבלבלתי בין מק"ד לשחקן אחר, אבל יכול להיות שזה מפני שאני שמאלני.
זו בדיוק הבעיה עם הביטוי ''ואני לא שמאלני, למרות מה שכתבתי שם.''
הוא מפלה לרעה אחוז נכבד של האוכלוסייה, שפשוט לא יכול להשתמש בו אם ברצונו לומר אמת.
גם לי לא קרה מעולם שהתבלבלתי בין מק''ד לשחקן אחר.
כלומר, מאז שלמדתי שיש שחקן בשם מייקל קלארק דאנקן.
בעצם מדובר בקבוצה שלמה של שחקנים שחורים וקשוחים שבעבר לא הצלחתי להבחין ביניהם. חוץ ממק"ד וריימס חברים בה שחקנים מוכרים פחות, כמו (וברשותך, אני אוותר על הימדו"ב) קפטן המארינס דארו מ'הפריצה לאלקטרז' ומפקד יחידת הקומנדו מ'מת לחיות 2'.