הסרט מעורר התאבון ביותר:
16  |
טמפופו |
| 16 |
החגיגה של באבט |
| 15 |
מיסטיק פיצה |
| 24 |
עגבניות ירוקות מטוגנות |
| 33 |
אוכל, שתיה, גבר, אישה |
187  |
שוקולד |
| 34 |
דינר רש |
| 15 |
המטבח של מרתה |
| 6 |
אהבה, פלפל וקינמון |
| 52 |
לאכול בגדול |
מספר מצביעים: 398
ראיתי רק את ''המטבח של מרתה''
והוא לא ממש עורר בי תיאבון יתר על המידה, אז הלכתי על הזאב רווח…
דינר רש
זה לא שהמאכלים בסרט כל-כך מושכים אותי. אני לא טיפוס של לובסטרים בשמפניה, אבל יש לסרט אווירה כל כך מציאותית (טוב, באופן יחסי), שבכל צפיה אני מרגיש כאילו אני יושב במסעדה עצמה ומוכן להזמין.
ראיתי חמישה מהסרטים, אחד מהם (עגבניות ירוקות מטוגנות) אני בקושי זוכר.
מיסטיק פיצה לא מציג פיצה כפי שהייתי רוצה לראות אותה בסרט. אם כבר, צבי הנינג'ה הפכו את המאכל לפולחן קולינרי אמיתי ו"סודי ביותר" עורר את סקרנותי בגמישותה של גבינה מותכת.
המטבח של מרתה קצת פספס אותי בעניין האוכל. אני לא מצליח להיזכר באף מאכל שהוכן שם, רק בדברים שוליים כמו העלילה והמשחק המצויין.
כמעט הצבעתי לשוקולד, אבל אז נזכרתי ששוקולד זה לא אוכל. ברצינות, לא צריך תאבון כדי לרצות לאכול שוקולד, אלה שני גורמים נפרדים לחלוטין. שוקולד הוא צורך קיומי בסיסי, בעוד ארוחות מסודרות הן מוצר מותרות בלבד.
בעצם, יש בדינר רש מאכל אחד שהייתי שמח לטעום
הנקניק המטוגן שדנקן מכין למר קרופה בתחילת הערב. אפשר ממש להריח אותו דרך המסך. הממ… נקניק.
כמובן ששוקולד.
ראיתי אותו בקולנוע, ומייד אחריו הקהל נהר החוצה וחיפש משהו מתוק. היה דוכן קרוב שמכר שוקולטה, ולדעתי התקופה שבה הקרינו את הסרט הייתה תור הזהב של העסק.
טמפופו...
לעולם לא אסתכל על דבש וביצה נעה באותה צורה אחרי המעשים שנעשו בהם …סרט מקסים
ככלל אצבע,
אם הביצה נעה, לא מומלץ לאכול אותה.
אני שונאת את "שוקולד", אני אוהבת שוקולד.
"המטבח של מרתה" החביב עלי, בלא ספק. מעביר מצוין את האובססיה ההתמכרותית למזון ולהכנתו, כמו שאני חשה אותה.
הרוטב.. והדג.. והרוטב..
דמוסתנס.
שוקולד סרט ''מתוק''
איך אפשר לא לאהוב? גם את ג'וני וגם את ג'ולייט באריזת בונבוניירה אחת. ללקק את המסך.
לוקי
דמוסתנס ולוק(י)?
האם עלי להבין מזה שאתם רק מעמידים פנים שיש לכם דעות מנוגדות לגבי הסרט "שוקולד", ולמעשה אתם שני אחים שכותבים מאותו מחשב וזוממים להשתלט על העולם?
אל חשש!
באתר הזה יש מקום רק לצמד אחים אחד שזומם להשתלט עליו, ועינו פקוחה תמיד על קהל הדגים התמימים.
אנו אמנם שקטים, אך האמינו שאנו שוחים קרוב למדי לפני המים ויומנו יגיע בקרוב! ג'וני ובריטני לנצח!!1
(אני מניחה שרוב הקוראים לא יבינו על מה ולמה, אבל זה לא חשוב, כי בעצם דמיינתם את כל ההודעה הביזארית הזאת, עכשיו אני אקיש באצבעותיי ואתם תתעוררו רעננים ולא תזכרו דבר…)
אה, כן. בקיצור, אני לצערי ראיתי רק את שוקולד מבין הסרטים האמורים (אני יודעת, הבורות,הבורות), אבל למען האמת הוא לא עורר בי בכלל תיאבון.
אל תבינו לא נכון – מאוד אהבתי את הסרט, אבל בזמן שחברותיי לצפיה הגירו ריר בכמויות בלתי נתפסות, הסרט לא העלה לי את רף החשק לשוקולד מעבר למצב הרגיל. כמובן שיש לזכור שבאופן טבעי אני ממוקמת כבר מראש בראש הסקלה של זוללי השוקולד, אז יכול להיות שאני כבר פשוט עמידה בפני פיתויים נוספים.
אה, וכשחושבים על זה (ע"ע הודעות בהמשך הפתיל) גם אני מצאתי את ספרות זולה מעורר תיאבון באופן מפתיע.
בתאבון!
או, שנים לא שמענו ממך!
לאן נעלמת?
אמרתי, ששחיתי קרוב לפני המים...
נגיד.
בכל מקרה, אני כבר לא זוכרת, זה הכל מסתכם במן טשטוש מוזר. מה שברור זה שהמערכת הצבאית האיומה – שבה אני לוקחת חלק מזה זמן רב מדי – דיכאה את יצר הדגיגות שבי עד למצב בו כמעט ואיבדתי את זהותי הגיקית האמיתית. אני מניחה שחוסר זמן ועייפות משוועת הם חלק מהגורמים העיקריים, לצד העובדה שכבר הפסקתי להכיר את רוב הגולשים באתר.
אבל אל דאגה! חזרתי (מה חזרתי? הרי מעולם לא עזבתי בתוך לבי פנימה!) ואני עמוסה בחוויות צפייה מוזלות לאחר כמעט שנתיים של סרטים באמצע השבוע עם הנחת חייל.
אז אני מניחה שנתראה באתר
אם אי פעם תרצו להשתלט על העולם,
אני והדו"חמו ז"ל שלי לרשותכם.
וכך אכן יהיה
הדו"חמו ייוולד מן העפר כמו הפניקס האגדי ואנו נדהר עליו אל עבר השקיעה כשברקע יתנגנו בלופ סרטי צ'יק פליקס נבחרים…
אח, אח, אח...
יש בעייתיות מסוימת בסקר
שבעטיה לדעתי גם יש כ"כ הרבה קולות לזאב רווח.
למעט המוביל הגדול ,שוקולד (שגם אני הצבעתי עבורו), רוב הסרטים האחרים הם ישנים – שנות השמונים או ראשית שנות התשעים (החגיגה של באבט, טמפופו, עגבניות ירוקות מטוגנות, מיסטיק פיצה) ואני מניחה שהרבה גולשים צעירים לא ראו אותם ולא מצביעים עבורם. כלומר, לא מצביעים עבורם לא כי הם לא מעוררי תיאבון אלא כי הם לא מוכרים לחלק גדול מהאנשים באתר.
אולי בגלל זה לאכול בגדול, סרט שלא ממש מציג מאכלי גורמה בתאורה מפתה בליווי קריין בעל קול קטיפה שמספר על הנפלאות שמאכלים אלה יחוללו בחלקים נבחרים של גופנו, זכה למספר מכובד של קולות. כי למי שראה רק את שוקולד ולא אהב אותו אין ממש אופציות אחרות.
עד כאן ניתוחי המלומד. כמובן שיכול להיות שביום שלישי התמונה תתהפך כליל והתיאוריה שלי תקרוס כתפיחת שוקולד חצי אפויה.
את יוצאת מנקודת הנחה שהקהל באתר צעיר.
זה לא נכון.
אמנם הרבה מן המגיבים שייכים לקבוצת הצעירים, אבל להערכתי, מרבית הגולשים השקטים (שבתכל'ס מהווים את עיקר התנועה באתר) הם בני 30+ או אף 40+.
זה מעיד
על תרבות התזונה הקלוקלת בחברה המערבית בכלל ובקרב גולשי 'עין הדג' בפרט. מציעים להם שפע של ארוחות אקזוטיות, מושקעות ומזינות, ומה מעניין אותם? שוקולד. ואחר כך מתפלאים שרפי גינת רעב.
לאוו דווקא.
הסקר עוסק בסרט מעורר התיאבון ביותר, כלומר – בשיווק האפקטיבי והטוב ביותר.
) ולא מצביעים לסרט שהם אהבו יותר, אלא לסרט שגורם להם לרצות לאכול משהו שבדרך כלל הם היו נמנעים ממנו (או סתם הכי גורם להם לרצות לאכול את מה שיש לו למכור).
יכול להיות שהגולשים מעדיפים ארוחות מאוזנות ומושקעות, אבל לשם שינוי מתייחסים לשאלת הסקר כפשוטה (
את יוצאת מנקודת הנחה שהקהל באתר צעיר.
על מה מבוססת ההנכה הזאת? לי יש הרגשה שחובבי אתר ביקורות צבעוני וצעיר מאין זה (בסגנון הביקורות, כמו גם בסגנון העיצוב) אינם מעל גיל 40 או 30. רוב הגולשים פה, אני דיי בטוח הינם סביב גיל 25 ומטה. דרך אגב הרי לכם רעיון(אם כי מעט נדוש) לסקר.
-האשף הדגול
רק שיהיה ברור,
איך את מגדירה "הרבה קולות"? כי הוא כרגע נמצא בפיגור מאד גדול מאחורי המוביל, ולא בהרבה מוביל מאחורי השאר.
טוב, אז אנחנו יודעים שאין באמת אפקט שרק,
אבל אפקט "שוקולד" כנראה שיש. מהו? לא יודע להסביר. לא רואה שום נימוק למה דווקא הסרט הזה. אפקט "שוקולד" הוא כנראה משהו דומה למשק הפרפר, אתם יודעים, כשסרט ממש רע מגיע משום מה למקום הראשון בסקר בפור גדול. מישהו יסביר לי מה הולך כאן? (אני שואל ברצינות, הסבר טוב ואתרצה).
אני, אגב, בחרתי טמפופו.
''כי שאלו איזה סרט הוא מעורר התאבון ביותר,
לא איזה סרט הוא הטוב ביותר" זו תשובה מספיק טובה?
זה יכול להיות קשור לעובדה
שהרבה אנשים חושבים ששוקולד הוא סרט טוב. אולי גם לעובדה שהוא אולי הסרט המוכר ברשימה. זה יכול להיות גם כי הרוב באמת חושבים שהוא יותר מעורר תאבון מהשאר.
או כי הוא היחידי שאנשים ראו
כפי שכתבתי כמה תגובות מעל.
אני באמת חשבתי שהוא סרט טוב
כמובן שלכל סרט שאני מחשיבה כטוב יש עוד 10 סרטים שאתם יכולים להגיד לי שהוא לא מגרד להם את קצה הזנב, אבל בכל זאת, יש סרטים גרועים ממנו בהרבה. סרט מלבב למדי. ושוב, יכול להיות שאני פשוט בהשפעתו הקוסמית של אדון דפ מסויים. וכמובן – השוקולד. איזה אמצעי שפל למשוך אנשים לקולנוע- לפתות אותם במטעמים…
מעודדות צמודות
סקר כלבבי
התלבטתי בין 'המטבח של מרטה' ל'חגיגה של בבט' והאחרון זכה. 'שוקולד', למרות שהוא בהחלט גורם לצופה הממוצע לרוץ לדוכן 'מקס ברנר' הקרוב למקום מגוריו ולהשקיע שם את ממונו, לא גורם לתאבון באופן כללי אלא לשוקולד באופן ספציפי ולכן נפסל אצלי.
לפינת "הסרט שלא נכנס לסקר" אני מכניס את 'כמו מים לשוקולדה' המקסיקני (http://www.imdb.com/title/tt0103994/) שבהחלט היה יכול להתחרות בשניים שהזכרתי למעלה ואולי אפילו לנצח.
בדיוק. מאוד חסר!
זו היתה הבחירה שלי ללא התלבטות רבה. במצב הקיים נורא התלבטתי.
הבעיה היא שבהגדרה "מעורר תאבון" נופלים כמה סרטים שפשוט לא אהבתי את סגנון האוכל בהם.
למשל, טמפופו, סרט אהוב ביותר. אבל מרק ראמן אני לא אוהבת. כך שהסרט היה מבחינתי "פול גז בניוטרל" בענין המרק. חלמון ביצה – גם לא. אני מאנשי המקושקשת…
שוקולד? אחרי הסצנה של אלפרד מולינה בחלון הראווה – עבר לי מייד החשק… גם ככה שוקולד הוא לא כוס התה שלי.
תבשיל העגבניות הירוקות המטוגנות אף פעם לא עשה עלי רושם. את הסרט מאוד אהבתי. מאוד.
בסוף בחרתי ב"אוכל שתיה, גבר אישה", אחרי שלא הצלחתי להיזכר מה בבט ומרתה הכינו בסעודה שלהן. באוכל, שתיה… אני זוכרת בעיקר את האוכל ופחות את העלילה. "כמו מים לשוקולדה" עולה עליו בהחלט וגם "אישה על הגובה" (שממנו עד היום אני מצטטת כל מני משפטים על הקשר שבין אוכל ואהבה…)
אם אני זוכר נכון
היה שם קטע בו מלמד אחד ההומלסים חובבי הגורמה איך להכין מקושקשת עם אורז.
ראיתי את הסרט בקולנוע, ועברו כמה שנים מאז, כך שיש סיכוי טוב שאני טועה.
התלבטתי
בין שוקולד לדינר ראש ובסוף הצבעתי לדינר ראש כי אני אוהב אוכל איטלקי.
אני אוהב גם שוקולד אבל, לצערי, אני לא צריך תיאבון כדי לזלול אותו.
חוץ מזה ממתקים זה לא אוכל!
מה אתה מדבר? שוקולד זה אחד מאבות המזון.
וואו, שלישי ברצף!...
שוב פעם הצבעתי לסרט ואז גיליתי שיש לו הכי הרבה מצביעים…
ובאמת שאי אפשר לראות את שוקולד בלי להתחיל להזיל ריר (ואם לא על השוקולדים אז על ג'וני דפ).
שוקולד
הוא בהחלט האלוף ללא עוררין.
אי אפשר לראות את הסרט מבלי לפתח תשוקה חסרת שליטה לקוביות הקקאו, לשוקו הסמיך ולפולים החמחמים…
הדרך הטובה ביותר לראות את זה היא עם ערימות של שוקולד בהישג יד (מה שעשיתי פעם עם כמה חברות שלי. זה הסתיים בכאב בטן ובבחילה. כדברי פז: אוי).
אבל… זה לא הסרט מעורר התיאבון שחשבתי עליו. יש סרט אחד שבכל פעם שאני רואה אותו אני מפתחת תיאבון בלתי מוסבר (באופן חשוד ביותר) לג'אנק פוד. האם אני היחידה ש"ספרות זולה" גורם לה לרצות לשדוד דיינר אמריקאי טיפוסי ממוצרי המזון שבו ולא מן הקופה?
כל הדיבורים על "לה ביג מק", "5$ שייק", "ביג קאהונה בורגר", "טייסטי בוורג"' ו"פנקייקים עם חמאה" פשוט עושים לי חשק להרס עצמי. אחרי כל פעם שאני צופה בסרט אני רצה למטבח להכין כמה פנקייקים ולחגוג עם גלידה טובה. מאז כל אזכור לרוצחים שכירים, אנסים סדיסטיים ומנות יתר גורם לי לרצות לרוץ למקונלדס.
ספרות זולה תמיד עושה לי חשק להמבורגר ומילקשייק
ספרות זולה תמיד עושה לי חשק לפופ-טארט
נזכרתי נא
קטע מעולה… עכשיו בא לי גם פופ-טארט בנוסף להמבורגר, מילקשייק, פנקייק, חמאה, קולה, ספרייט, מקדונלדס, בורגר קינג, קפה טוב וצ'יפס. זה באמת הסרט הכי מעורר תיאבון שיש.
ולי תמיד מתחשק פופ-טארט.
בטעם קינמון מצופה, כמובן.
זה עושה לי תאבון !
אוי ווי...
לא ראיתי אף אחד מהסרטים. איזה מחדל מצידי…
שוקולד
כי המראות בשילוב עם המוזיקה, שמלווה כל קטע שבו מופיעה הכנת השוקולד, אי אפשר לעמוד נול שניהם ביחד, באתי לאולם עם קופסא מלאה בשוקולד וחילקתי לאנשים מסביבי…
האמת שהקטעים טיפה מתסכלים-כי באמצע הסרט אף אחד הרי לא יצא, אבל אם אין לכם שוקולד בסביבה זה יכול להיות קצת מייסר
ומבחינתי הסרט שהיה צריך להיכלל הוא הטבח הגנב אשתו והמאהב
נכון שבארוחה האחרונה לא הייתי רוצה להיות נוכחת אבל (למרות שזה די מוזר), כל שאר הסרט הצליח לעורר בי תחושת תאבון…
בעיקר מאיך שמדברים שם על אוכל
הטבח והגנב
ראיתי אותו מאוד מזמן, והאמת שזכור לי שלכל אורך הסרט תחושת התאבון (שעשויה להתעורר במסעדה עם מטבח כזה מושקע) מוחלפת ברגשות מעורבים אחרים: אימה, גועל, התפעלות אסטטית, חוסר נוחות כללית…
עכשיו, כשאני מוכנה נפשית לזוועות הפתיחה והסוף (ובעצם, גם חלק מהאמצע…), נראה לי שיכול להיות משעשע לראות את דמבלדור ואת נערת לוח השנה בצעירותם…
הטבח והגנב
דמבלדור?
אנא, פרט. מי זה שם?
אלוהים כמה משקעים שהסרט הזה הותיר בי.
ובסקר? כרגיל, חלק מההמון חסר הפנים. שוקולד.
הטבח והגנב
מייקל גמבון – דמבלדור החדש, גילם בטבח והגנב את דמותו של אלברט ספיקה. לא שזכרתי את השמות של הדמויות, אבל טוב שיש ימד"ב ברגעים כאלה.
אם אני לא טועה, הוא היה בעלה הנבגד של הלן מירן (גם הוא, כמו ביל של אומה, "קצת" overreacted). יכול להיות שאני טועה, כי ראיתי את הסרט מאוד מזמן, והפרצוף שלו בסרט קצת מודחק אצלי…
אולי מישהו עם זיכרון יותר טוב יכול לתקן או לאשר…
הטבח והגנב
זה אכן הוא אבל הוא לא כל כך מגיב באופן מוגזם (לעומת כל אדם אחר הוא אכן מגזים) אבל אם מסתכלים על מעלליו לאורך כל הסרט זה לא כל כך מעורר תדהמה
אשתו והמאהב
בעיני כל הסרט היה תדהמה אחת גדולה שהלכה וגברה…
מבחינת האסטטיקה – התדהמה היתה בהחלט חיובית.
מבחינת המעשים של הדמויות, וביחוד סצנות הפתיחה והסיום – קצת התכווצתי בכיסא…
לא פרט, אלא פרטי...
לא פרט, אלא פרטי...
סליחה, ותודה:)
אלוהים..
כמובן ששוקולד. אני מודה, ראיתי רק עוד 2 סרטים ברשימה (ולא, לאכול בגדול לא אחד מהם), אבל אבל.. השוקולד.. המוזיקה.. השוקולד.. השוקולד.. השוקולד.. השוקולד.. ובעיקר היחס של כל מי שהוא לא בת ואישה אליו, הם מתייחסים אליו כמו.. שוקולד. מתלהבים. מזילים ריר כמעט דרך המסך, מתענגים. אי אפשר פשוט לעמוד בזה.
(אלוהים איזה תיאורים לשוקולד. אבל זה שווה את זה)
ובקשר ללאכול בגדול – עוד פעם מישהו לא הבין את הבדיחה? או שאני מפספס נקודה בתור אחד שלא ראה את הסרט? הוא לא אמור לגרום לך להתרחק מהדוכן של מקדונלדס בסוף הסרט?
אני חושב שסכום ההצבעות הגבוה
שיש על "לאכול בגדול" מעלה את השאלה הנושנה – האם יש באמת אנשים שחושבים שאם הצביעו לזאב רווח, זאת בדיחה מוצלחת? כלומר, ברור, הזאב רווח עצמו יכול להיות מצחיק, אבל אולי יש אנשים שבטוחים שאם רק לחצו על כפתור העכבר זה מנכס להם את הבדיחה? יושבים ואומרים "חה חה! "לאכול בגדול" הוא סרט לא מעורר תיאבון! אצביע *דווקא* לו! כמה שאני משעשע, הפוך על הפוך ושנון!". או אולי זה בסך הכל מעיד שהם נהנו מהבדיחה?
לא יודע. בחיי, כמה שאלות שהסקר הזה חופר מנבכי נשמתי.
זאב רווח = פתק לבן
אני חושב שהם חושבים יותר בנוסח "לא ראיתי אף אחד מהמועמדים, אז אני אביע את השתתפותי בהצבעה לאופציה הסאטירית".
זאב רווח = פתק לבן
חבל שבמקרים מסויימים האופציה הזאת מראה נוכחות משמעותית מדי.
מה לעשות?
אף אחד לא רואה את כל הסרטים שיצאו, ואם, למשל, אתה לא מתעניין במיוחד בסרטי אוכל, בהחלט יכול להיות שלא ראית אף אחד (או כמעט אף אחד) מהסרטים שבסקר הזה. אין מה להתבייש בזה.
אז במקרה כזה
למה להצביע בכלל?
תגיד - אפשר להיות מעריץ של סרטי אוכל?
אפשר ולא צריך לבקש רשות
לא ביקשתי רשות. רציתי לדעת אם זה אפשרי.
ואם כן – האם אפשר להפוך את זה לז'אנר רשמי? זה יהיה הסימן שלו:
זאב רווח = פתק לבן
או לחילופין, מישהו שראה אחד מהסרטים ("המטבח של מרתה" במקרה שלי) ולא מצא אותו מעורר תאבון במיוחד.
ללא פתק
אבל אני ראיתי רק אחד מהסרטים (דינר ראש) ולא הצבעתי כי אני לא יכולה להשוות אותו לשאר הסרטים ברשימה. אם כי, אני חייבת לציין, שיצאתי ממנו רעבה למדי.
(וכשיצאנו מ'נמו' בנזוגי שאל אם עכשיו הולכים למסעדת דגים. מה זה אומר?)
שבנזוגך שקנאי?
שבנזוגך שקנאי?
אוכל, קדימה אוכל
"אוכל, שתיה, גבר, אישה" ולו רק בגלל שחוברת המתכונים שחולקה כשהסרט הזה יצא (כן, כן) עדיין בארון המטבח שלי, ועדיין לא הכנתי ממנה אפילו מאכל אחד.
לא פקפקתי לרגע
בניצחון המוחץ של "שוקולד".
גם בלי לראות כמעט אף סרט אחר מהרשימה (חוץ מ"שוקולד", כמובן. ארבע פעמים. guilty pleasure), "שוקולד" הוא פשוט אחד הסרטים הכי טעימים שיצא לי לראות, וזה לא ביטוי שאני נוהגת להשתמש בו בדרך כלל.
טוב נו, ייאמר לזכותו של ג'וני דפ שהוא לא בדיוק גורע מהתיאבון – אבל אני מבטיחה שזה מאוד מאוד לא תלוי רק בו.
צריך להודות...
שהיותו של ג'וני ברשימה קצת מוכרת את התוצאות. נראה לי שאני באופן בלתי מודע אבחר בכל סרט שג'וני משתתף בו, גם אם הוא חסר כל קשר לסקר עצמו.
אני אסכים עם מי שלא אמר שאי אפשר ממש לייחס שוקולד כמאכל מפני שהוא מין מצרך קיומי חובה, לעומת אוכל שזה תחביב, אבל לא יכולתי בסרט הזה! נכון, זה הסרט היחיד שראיתי מבין כולם, אבל עצם היותי שוקוהליסט, המראה המלבב של השוקולד וג'וני דפ פשוט כבשו אותי! היו כלכך הרבה קטעים בסרט הזה שפשוט נמסתי לתוך הכסא שלי וכלכך רציתי לקפוץ לתוך המסך ולקרוע את הבגדים שלו מעליו.. אופס.. ולטרוף כל שוקולד אפשרי.
אררר שוקולד!
לא רק מראה השוקולדים למיניהם,
אלא גם השחקן המסוקס עד מאוד שמפלפל ומוסיף המון לטעם הנפלא של הסרט!
יחי ג'וני!
החגיגה של באבט
לא ראיתי את הסרט, אבל מקום ירושלמי שקרוי על שמו עולה במוחי אוטומטית, ואף על פי שבחיים אני לא אוכל שם יותר (בגלל תנאי ההיגיינה המחפירים שלהם אליהם נסחפתי) – הריר דואה בי למשמע השם או המחשבה עליו בכל פעם.
בעיה.
אוף.
עכשיו אני רוצה לאכול שוב.
אגב
אותו מקום ירושלמי, קרוי על שם הסרט, ופוסטר של הסרט מופיע בו במקום בולט.
אגב, ה"חגיגה של באבט" היתה הבחירה שלי, בשל העובדה שהוא פשוט הסרט הטוב יותר מבין השלוש שראיתי ברשימה, והיחיד שבו האוכל מהווה סוג של קתרזיס.
(עגבניות ירוקות מטוגנות, ודינר רש, הם השניים האחרים).
ניסיתי פעם לאכול קתרזיס לארוחת הצהריים,
למרבה האכזבה, לסאב טקסטים שלו לא היה בשר.
בפעם הבאה תזמיני סאבמרין.
או פשוט סאביח.
מה מכיל הסביח שלך שיש בו א'?
סאב טקסטים.
חאצילים
סאלט, ביצים, יותר חצילים
החגיגה של באבט
לא ידעתי שהמקום עוד קיים. האם נילי בעלת השביס עוד מנהלת אותו? דווקא בעמק רפאים (לנפי 10 שנים בערך) התנאים הסניטריים היו בסדר גמור – והריח של הופל הבלגי, מקלות הקינמון, הוניל והשוקולד… הממממממ (שקעתי בהזיות…)
עוד סרט מעורר תאבון שלא נכנס לסקר
"רסיסי אפריל" (Pieces of April) של פיטר הדג'ס מתרחש בזמן הכנות לארוחת חג ההודיה. הנושא המרכזי בסרט הוא הנתק בין אפריל (קייתי הולמס), הבת הבכורה שחיה בניו יורק, לבין משפחתה שמגיעה לבקר. הדבר שבאמת מניע את העלילה הוא ההכנות לארוחת החג. מומלץ לצפיה מחר, רגע לפני שמגיעים האורחים.
מעורר תאבון?!
הסרט סובב סביב כך שהיא לא יודעת לבשל. מה מעורר תאבון שם?
היא לא יודעת לבשל, אבל השכנים שלה יודעים יופי
ראיתי די מעט מהסרטים
והצבעתי ל"המטבח של מרתה", שהיה סרט לא משהו אבל עורר בי תיאבון גם למאכלים שמרתה מכינה לפסיכולוג שלה 0יופי של סצנה) וגם לספגטי שמכין לה השף האיטלקי.
כמו הרוב המכריע - שוקולד
ראיתי שלושה סרטים מן הרשימה.
מיסטיק פיצה ועגבניות ירוקות מטוגנות – 2 סרטים מקסימים, אך אינם נסובים סביב האוכל כלל ועיקר.
שוקולד, לעומת זאת, שגם הוא הינו סרט מלבב – עיקרו הוא המאכל המתוק והשפעתו על אנשים.
אכן, הסרט מעורר חשק לשוקולד על כל צורותיו. את תיאבוני האישי עורר ג'וני דפ בהופעתו בסרט זה – מממ… הוא נראה ממש טעים… .
אני לא יודע לגבי סרט מעורר תאבון, אבל הסצינה האחרונה של Big Night היא סצינת האוכל הטובה ביותר שאני זוכר.
לאכול בגדול
כי אני אוהב את הנאגטס של מקדונלדס
אה, כן, איך שכחתי,
יש את כל סדרת הסרטים של נרו וולף, כמעט בכל פרק יש שם אובססיה לאוכל.
הביקורת על איש על האש
אני לא יודע מה אתכם, אבל אף סרט לא עבד על הבטן שלי כמו שהביקורת של פינגווין על נקמה בוערת עבדה. אם לא הייתי גר בקיבוץ באמצע שומקום מיד הייתי רץ לקנות שלוש ארוחות ראנצ' כפול ומגש של סיני לקינוח. מזל שיש קיבוץ באמצע שומקום לשמור על הגזרה החטובה שלי.