הנוסע

מאת
הכובען המטורף
– פורסם ב 10 באוקטובר 2004Posted in: ביקורות
שם רשמי
הנוסע
שם לועזי
Collateral
בימוי
מייקל מאן
תסריט
סטיוארט ביטי
שחקנים
ג'יידה פינקט סמית
ג'יימי פוקס
טום קרוז
מארק רפאלו
לדף הסרט

במקור: Collateral
במאי: מייקל מאן
תסריט: סטיוארט ביטי
שחקנים: ג'יימי פוקס, טום קרוז, ג'אדה פינקט-סמית, מארק רפאלו

קשים הם חייו של מקס (ג'יימי פוקס) – נהג מונית בלוס אנג'לס. בימים חולם הוא על הקמת חברת לימוזינות עם טאץ' אישי (מהלימוזינות שלו, הוא אומר, אף אחד לא ירצה לצאת בסוף הנסיעה), ואילו בלילות הוא עסוק בלהסיע אנשים במוניתו הנקיה להפליא. לילה אחד נכנסים לחייו – כל אחד בנפרד – שני זרים שמשנים את השגרה הברוכה. הראשונה היא אנני (ג'אדה פינקט-סמית) הלחוצה, לה הוא מספר על שיטת האסקפיזם שלו ובתמורה מקבל כרטיס ביקור עם מספר הטלפון שלה. הנוסע השני במוניתו הוא וינסנט, שמציע למקס 700$ תמורת הסעתו למספר פגישות עסקים בעיר, ובחזרה לשדה תעופה. מקס מסכים, בלי לדעת שלהצעה יש כמה צדדים לא שגרתיים.

קשים הם חייו של וינסנט (טום קרוז) – רוצח שכיר. רק הגיע לעיר, וכבר לעבודה. אפילו זמן לעשות טיול בבוורלי הילס אין לו. לא שהוא רוצה. מה לעשות, וינסנט לא אוהב את לוס אנג'לס. היא נראית לו עיר מפוזרת, שמורכבת מחלקים שלא מתחברים, ומאנשים שלא אכפת להם מאף אחד חוץ מעצמם. אבל כל אחד צריך להרוויח את לחמו, ולוינסנט יש חמישה אנשים אותם הוא צריך לבקר עד הזריחה, במטרה להפגישם עם הבורא. כיוון שהזמן קצר והמלאכה מרובה, צריך וינסנט להשתמש בשירותיו של מקס. אלא מה, הקורבן הראשון, באקט של חוסר התחשבות מזעזע, נופל מת דווקא על גג מוניתו של מקס. קצת זה משבש לוינסנט את התכניות, ומאלץ אותו להכניס את מקס למהלך העניינים.

קשים הם חיי המונית של מקס. בעליה מטפל בה באובססיביות, עד כדי היותה "המונית הנקיה ביותר בלוס אנג'לס", כדברי אחד הנוסעים. בכלל, מקס הוא עובד טוב, כמעט עד כדי טירוף. חוץ מאובססית הנקיון, הוא גם לא מרמה את לקוחותיו ובאמת מנסה להביא אותם ליעדם בזמן הקצר ביותר. אבל כל זה משתנה בפתאומיות. בשעות שלאחר נפילת הגופה על גגה, ממשיכה המונית לנסוע עם שמשה מנופצת, לכלוך על הכסא הקדמי וגופה מדממת בתא המטען. כמו המונית, גם הבעלים שלה הופך לפחות ופחות סטרילי במהלך הנסיעה.

קשים הם חייהם של הזוג מקס-וינסנט. רק נפגשו, וכבר התגלו אצלם חילוקי דיעות בלתי ניתנים לגישור בנוגע להריגת אנשים. עכשיו, חייב וינסנט לסיים את שאר חלקי עבודתו, כשעל ראשו יושב מקס הצדקן, שלא מפסיק להרצות לו עד כמה רצח אינו דבר נחמד. במקום להסביר למקס את טעותו באמצעות קנה אקדח, מעדיף וינסנט להתווכח איתו ארוכות. הויכוחים האלה מעבירים לזוג את זמן הנסיעה מקורבן אחד לשני, וגם אם הם עדיפים של שקט מוחלט, הם משעממים למדי.

קשים הם חייו של פאנינג (מרק רופאלו) – שוטר במשטרת לוס אנג'לס. עד שהוא מוצא לעצמו שעה פנויה להפגש עם מודיע, הוא מגיע לדירה מבולגנת עם חלון שבור, ומחסור חמור בגופה בין הזכוכיות למטה. איש מעמיתיו אינו מאמין שזו זירת פשע, וגם הימצאותו של תרמיל 9 מ"מ שמריח מאבק שריפה, לא גורמת להם לייחס משמעות רבה מדי לעניין.
מזמן לא ראיתי שוטרים פחות מעניינים מבסרט הזה. החקירה אותה הם מנהלים היא איטית, משעממת, ובעיקר משמשת כדי שלא כל זמן המסך יוקדש לוינסנט ולמקס. הבעיה היא שקו העלילה שלהם לא מעניין ולא מותח בכלל. מה שכן, כשצריך בשר תותחים בשביל סצינות אקשן, הם לא מהססים להגיע (לאחר סצינות הגעה ארוכות ומייגעות, אלא מה). אבל מה שהשוטרים מקלקלים, וינסנט מתקן. האקשן בסרט מצוין. קרוז, ושאר המשתתפים, לא מסתמכים על פיצוצים ראוותניים כדי לגרום נזק. במקום זה, הם מספקים קרבות יריות מסוגננים שמסתמכים על מהירות תנועותיו של טום קרוז, תזוזות מצלמה אפילפטיות מעט (אך לא מעיקות), ומוזיקה קצבית.

קשים הם חייהם של טום קרוז וג'יימי פוקס. קרוז בדרך כלל משחק את הגיבור הטוב והמגניב, ופוקס את האפרו-אמריקאי המצחיק. בסרט הזה, כל אחד מהם נדרש לוותר על תכונה סטריאוטיפית אחת. קרוז נשאר מגניב, אבל גיבור טוב הוא לא. ואילו פוקס החליט לוותר על הקומיות שלו, ולהשאיר את המוצא. שניהם, צריך לציין, מתמודדים עם התפקיד הלא אופייני בהצלחה מרובה, ויוצרים דמויות אמינות ולא מוגזמות. מה שכן, אם במקרה של ג'יימי פוקס השינוי הוא כוללני ולא נשאר שום זכר מהקומיות שלו, אצל טום קרוז אפשר למצוא כמה הפוגות מדמות הנבל, בהן אפשר לזהות את רוב דמויות הגיבורים הטובים אותן גילם בעבר.

קשים הם חייו של מייקל מאן – במאי סרטים הוליוודי. הוא רצה לעשות סרט שלא יהיה בו סתם אקשן, אלא משהו גדול יותר, עם ויכוחים על מהות היקום ועל ערך חיי אדם (וזו לא פעם ראשונה שלו. גם 'היט' היה אמור להיות כזה). הוא רצה דמויות מפותחות וחכמות, מוסיקה קלאסית וגם ג'אז. רצה מאד, אבל שכח את הפרופורציות הנכונות. ההקדמה ארוכה מדי, הויכוחים לא מעניינים מספיק כדי להצדיק את משך הזמן שמוקדש להם, והאקשן, למרות מצוינותו, מוגש במנות קצובות.

לעומת כל אלה, חייו של הכובען המטורף הרבה פחות קשים. נכון, הוא לא קיבל את הסרט המהיר והמגניב לו ציפה, אבל האקשן המצוין והשחקנים הטובים פיצו על זה. קחו אותו לסיבוב.

תגיות: