 |
||
| ל'תיאטראות אילת' היתה בעיה: בעותק של 'מצפן הזהב' חסרות הדקות האחרונות. הפתרון: להקרין את הסרט בהנחה של חמישה שקלים, ולתת לצופים לנחש את הסוף. אל תמהרו לקפוץ על המציאה המדהימה – העותק הפגום כבר הוחלף. |
20.12.2007
|
|
יומית
ל'תיאטראות אילת' היתה בעיה: בעותק של 'מצפן הזהב' חסרות הדקות האחרונות. הפתרון: להקרין את הסרט בהנחה של חמישה שקלים, ולתת לצופים לנחש את הסוף. אל תמהרו לקפוץ על המציאה המדהימה – העותק הפגום כבר הוחלף.
ל'תיאטראות אילת' היתה בעיה: בעותק של 'מצפן הזהב' חסרות הדקות האחרונות. הפתרון: להקרין את הסרט בהנחה של חמישה שקלים, ולתת לצופים לנחש את הסוף. אל תמהרו לקפוץ על המציאה המדהימה – העותק הפגום כבר הוחלף.
אגב, לי קרה משהו דומה לפני כמה שנים
בקולנוע המקומי בקרית-שושנה הוקרן סרט שהיו חסר לו הסוף, אבל לא שום דבר משמעותי (רק חמש הדקות האחרונות), ובאופן הוגן מאוד הם הסכימו להקרין אותו בהנחה משמעותית (ארבעה וחצי שקלים). צפיתי בסרט ומאוד נהניתי, ואני לא חושב שפספסתי שום דבר.
איזה סרט זה היה?
'החוש השישי'.
ואללה יותר טוב.
הסוף שמה רק מבלבל אותך אחרי שכבר הבנת מה הולך, והם אפילו לא מסבירים איזה בעיה היתה לילד שבגללה היה לו את כל הדימיונות האלה.
מקרה מופלא של בדיחה בהמשכים.
ברוב הסרטים (אולי חוץ מ'החוש') של נ.מ. שמלמאן הסופים לא שווים
אפילו את החמישה שקלים.
אילתים
האילתים האלה, תמיד מקבלים הנחות..
חחח רק ישראלים.. רק ישראלים
לו היו עושים את זה לכל סרט של שפילברג.
לו היו עושים את זה ל''שיבת המלך''...
היו יכולים להוריד גם עשר דקות, אפילו רבע שעה.
למעשה הורידו שם יותר.
את הגירסה המלאה אפשר לראות רק בבית ב DVD.
הסוף(ים) הם אותו דבר גם בגירסה המלאה.
הגרסה המלאה *הנוכחית*.
פיטר ג'קסון צילם אפילוג בו הוא חוזר לדמויות הראשיות (בקומנטרי הוא הזכיר את לגולאס, גמלי וארגורן) ומראה "איפה הן היום".
הוא התבדח שנראה את הצילומים הללו בגרסת העשור לטרילוגיה, אבל לאחרונה התחילו לצוץ שמועות שיש כוונה להחזיר את הסרטים לקולנוע ב3D במהלך העשור הבא (כאשר יהיו מספיק אולמות המותאמים לטכנולגיה). אם זה יקרה, הוא וודאי יוסיף את הסוף הגנוז ל"שיבת המלך 3D".
ומחלקים שק''שים בכניסה לאולמות?
ומחלקים שק''שים בכניסה לאולמות?
עשור מהיום
375 דקות מתחילת ההקרנה, נשמעים קולות חשודים מכיוון המסדרון. כולם מתנתקים לרגע מהמסך ותוהים מה פשר הקולות. סדרן שבתחילת הסרט עוד היה נער מחוצ'קן וכעת מעטר את פניו זקן קצר, מארגן משלחת לבדוק מה קרה. עם תחילת שיבת המלך, חוזרים אחדים מהם שותתי דם וממלמלים משהו על קיומם של "אחרים".
אתה לא במקרה מתכוון...108 דקות?
הגרסה המלאה *הנוכחית*.
הוא צילם את הסרט גם ב-3D? (חייבים לצלם במיוחד כדי שיהיה אפשר אח"כ להקרין תלת-ממד, לא? או שאפשר לקחת סרט דו-ממדי ולהפוך אותו לתלת-ממדי?)
אפשר, אבל (מאוד) קשה.
זה מה שעשו ל'הסיוט שלפני חג המולד', שצולם במקור כסרט רגיל אבל עבר הסבה לתלת-מימד. אבל הרבה יותר קל לעשות את זה לסרט בובות (שמכיל צורות פשוטות יחסית) מאשר לסרט מצולם ועשיר בפרטים. להפוך את כל שר"ה לתלת-מימדי יצריך כל כך הרבה עבודה, שיהיה קל יותר לצלם את הטרילוגיה מחדש. לכן אני מפקפק בשמועה הזאת.
לו היו עושים את זה ל''שיבת המלך''...
עדיין ניתן היה לצפות ב-10 דקות של כתוביות…
חוצפה!
זו חוצפה. לא להקרין את הסרט עד שהעותק מוקרן בשלמותו. מה זו השטות הזו לשלם פחות כסף עבור סרט חתוך? רק במדינה הפרימיטיבית הזו יכלו לחשוב על רעיון כ"כ מטופש.
חוצפה!
זה לא נחשב להפרת זכויות יוצרים או משהו? כי בתחום הזה אנחנו ממש לא פרמיטיביים.
חוצפה!
אני לא יודע לגבי הפרת זכויות אבל כל סרט,טוב או לא,ראוי להיות מוצג מתחילתו עד סופו בוודאי כשגובים על זה כסף.זה צריך להיות מובן מאליו.
וגם די ברור
שאם לא גובים עליו מחיר מלא, מותר לתת שירות חלקי כל עוד מודיעים מראש.
וגם די ברור
אני לא מסכים איתך. כמו שאתה לא קונה מכנסיים שיש להם רק חלק אחד כך אינך צופה בסרט קטוע. הודעה מראש יש בה מן ההגינות המסויימת אבל זה בכל זאת מוצר פגום ולא צריך לגבות כסף על מוצר שלוקה בחסר.
הם יכולים לגבות כסף גם על סרט שמוקרן לאחור,
השאלה היא האם אתה מוכן לשלם. היה מקום להתרעמות אם באמצע הסרט היו קוטעים אותו ואומרים "זה מה יש", אבל אם הם מזהירים מראש, ואנשים בכל זאת בוחרים לצפות בסרט? בעיה של האנשים.
הם יכולים לגבות כסף גם על סרט שמוקרן לאחור,
אם יש אנשים שמוכנים לצפות בסרט ללא הסוף(ואני אישית לא מכיר אנשים כאלה) שיבושם להם, אבל הייתי מייעץ להם ללכת להיבדק אצל פסיכיאטר כדי להבין מדוע הם מוכנים להיפרד מכספם תמורת מוצר לא מושלם ואלו שמציעים אופציה כזאת הם פשוט נוכלים ומי שמתפתה לעסקה שהם מציעים הוא אידיוט.
לא, הם לא יכולים
ככל שאני מבין, כשהם מקרינים סרט הם עושים עיסקה לא רק עם הצופים אלא גם עם מפיצי הסרט (ובעקיפין, עם היוצרים שלו), וחלק מהעניין הוא להקרין את כל הסרט. כמו שלקולנוע אין זכות להחליט ש'שר הטבעות: שיבת המלך' הוא ארוך מדי בשביל להיות סרט אחד, ולכן להקרין אותו בנפרד כשני סרטים ('שיבת' ו'המלך'), אין לו גם זכות להקרין סרט לא בשלמותו, ולא משנה כמה הם גובים על כרטיס.
לא, הם לא יכולים
איך נכנסת צנזורה לעניין? אם הצנזורה אומרת "תקרינו את כל הסרט חוץ מסצינות הסקס", היא לא מפירה את ההסכם העקיף עם היוצרים?
יש השוואה לבגדים, אז אני קופצת.
יש אנשים שתוהים איך על כמות כ"כ מעטה של חומר (ביקיני, מיני, חגורה, סנדל) גובים כ"כ הרבה כסף, כי ההגיון אומר שעל פחות משלמים פחות.
יש אנשים (כמדומני, אותו סוג האנשים, אני בכ"א נמנית על שתי הקבוצות) שמשלמים לפעמים מעט מאד כסף על בגדים, ובתמורה מקבלים בגדים באיכות נמוכה. כמו שאמרו פה, זה שיקול אישי ומודע, אתה אולי לא היית עושה את זה, אבל מה אכפת לך שאחרים כן?
________
במחשבה נוספת, רצוי לציין שהמשוואה לפיה מחיר גבוה יותר=איכות גבוהה יותר אמנם אינה תמיד נכונה, אבל תופסת בתחומים רבים.
יש השוואה לבגדים, אז אני קופצת.
לדעתי השוואה יותר קרובה היא מקרים בהם את מוכנה לקנות בגד שיש בו פגם כלשהו (כתם קטן, תפר שלא נעשה כמו שצריך וכו') כל עוד המוכרים גובים ממך סכום נמוך יותר מזה שהיו גובים על אותו בגד בצורתו המושלמת.
חשבתי שזה מובן מאליו שהתכוונתי גם לזה.
כשאני מסתכלת עכשיו על מה שכתבתי אני מבינה איך זה לא משתמע ב-100%, אבל כן, גם לזה התכוונתי.
זה לא בדיוק אותו דבר
כתם או קרע הוא פגם שנמצא בבגד כל הזמן, בין אם לובשים אותו או לא. עדיין אפשר להנות מהבגד בבית, כשרוצים שלב ביניים בין פיג'מה לתלבושת לעבודה. סרט שנגמר מוקדם מדי, עלול (במקרים מסוימים) לאבד את הפואנטה המרכזית שלו. למשל, החוש השישי או החשוד המיידי, שני סרטים שבלי חמש הדקות האחרונות שלהם, חווית הצפיה שונה לחלוטין. אם להשוות לביגוד, זה יותר כמו לקנות מכנסיים עם רוכסן שאי אפשר לסגור. הדבר שהופך את הבגד לפרקטי, חסר.
בלי להתכוון מפתחת פה דיון מעניין על מהות האמנות
רבים מכם מדברים על יצירה שלמה שאם חותכים ממנה 5 דקות היא איננה שלמה.
מצד שני ובאותה נשימה מדברים על סרטים שעדיף שהיו נחתכים קודם.
נכון שיש יצירת אמנות ומי שיצר אותה מאוד קנאי לה, אבל דווקא בסרטיםמעורב יותר מאדם אחד בתהליך ונכנסים כל מיני שיקולים של קיצור או עידון שגורמים לכך שמה שאנחנו רואים אינו בהכרח חזונו המדוייק של האמן.
ואז נשאלת שאלה האם היצירה לא שווה *כלום* בלי הסוף המקורי שלה.
הרי יש סרטים עם סופים "לא סגורים" ואנחנו לא רואים אותם כפחות יצירות אמנות.
בואו ניקח את הדוגמא הקיצונית שלם החוש השישי. נניח שאנחנו רואים אותו בקולנוע, ולא רואים את הסוף. יש לנו חוויה אחת. אח"כ רואים בDVD במלואו, ויש חוויה שניה. אין ספק שהסרט הספציפי הזה עוצמתי מאוד בגלל סופו, אבל האם אין ערך כלשהו לסרט הזה מינוס חמש דקות? כמי שיודעים את הסוף אנחנו מתקוממים על זה. אבל אם לא היינו יודעים? הרי יש המון סרטים בלי סוף כל כך משמעותי. היינו יכולים לחשוב שזה פשוט עוד אחד כזה.
במקרה יצא לי לראות שני ספרים של חברה במהלך תהליך הכתיבה, שהגיעו אליי בלי הסופים. ואללה, בשני המקרים יכלתי לומר שמה שהגיע אליי הוא יצירה מושלמת בפני עצמו.
יותר מדי באוויר.
יש סרטים שהסוף שלהם נמרח. לעומת זאת, יש סרטים שכמו שפינגווין כתב, מאבדים את הפואנטה שלהם אם יחתכו מהם את הסוף.
זה יפה מאד שיש לך חווית צפיה אחת מ'החוש השישי' נטול הסוף, אבל זו לא חווית צפייה בסרט אלא בחלקו. בדיוק כמו שחוויית הצפיה שלך בכל סרט אחר לא תהיה שלמה אם תצאי באמצע. עברת משהו, וזה נחמד, אבל את לא יכולה לדבר על זה בשיחות סלון כי חסר לך מידע מכריע.
נכון, יש אנשים שיחשבו שפסל ונוס בלי היד הוא אמנות שלמה, ושלא היתה צריכה להיות לה יד שניה. אבל ברגע שמישהו תוהה למה, בעצם, יש לה רק יד אחת, זה מראה שמשהו ב"מהות" שאת מדברת עליה בעייתי, שכן יש צרימה. אז כן, יש סרטים שהסוף שלהם לא משמעותי ויכול להיות שיש כמה אנשים שלא יבינו עד כמה הסוף של 'מצפן הזהב' חיוני לו – במקרה הזה הם קיבלו חווייה פגומה, ויכול להיות שהם לא יתנו לסרט הזדמנות שניה בדיוידי כדי לבדוק אם החוויה שלהם תשתנה בעקבות השלמת הדקות החסרות.
ואם היצירה נראית שלמה גם ללא הסוף המקורי? נו, אז יש שלם ויש שלם יותר. תשאלי את רידלי סקוט ו'בלייד ראנר' שלו.
את לא באמת עונה לה...
את פשוט מסרבת לקבל את כיוון המחשבה שלה כי הוא תאורטי לך מדי ("באוויר"). אבל ככה זה, יש גם מקום למחשבה תאורטית על אמנות, גם אם את אישית לא מתה על זה.
השאלה היא לא אם יש מישהו שחושב שוונוס ממילו יפה כמו שהיא — אלא אם אפשר בכלל לדבר על גרסה אחת אידיאלית של יצירה שהיא שלמה וכל סטיה ממנה היא, ובכן, סטיה.
אינדי אומרת שיכול להיות שיש יצירות שזה נכון בהן, נניח פסלים, שנוצרים ע"י בן אדם אחד על פי תוכנית אחת שלו. אבל מכיוון שסרטים עוברים ממילא מיליון ידיים ויוצאים הרבה פעמים במיליון גרסאות, כל גרסה מקוצצת עשויה להיחשב, אם יוצאים לרגע מנורמות המחשבה האוטומטיות, לפשוט עוד גרסה אלטרנטיבית. וזה בכלל לא משנה כרגע אם היא טובה או לא או מעוררת תחושת "צרימה" או לא… הרבה סרטים יוצרים תחושת צרימה גם כשהם מוקרנים בגרסה שקיבלה את כל החותמות הרשמיות.
זה כמובן לא מצדיק את הפרטצ'יות המשעשעת/מביכה שהובילה בפועל להקרנה המקוצצת הספציפית הזאת.
ומכאן מגיעים לדוגמא של מלחמת הכוכבים.
השינויים של הסרט נתפסים כחטא ליצירה, למרות שהם נעשים על ידי היוצר עצמו – כלומר קיימת האפשרות לאיזו מהות ערטילאית שבה היצירה "מושלמת", וממנה גם ליוצר אסור לשנות…
כשאת ''מעריצה'' (TM), הדיון התאורטי הזה
הופך לבעיה מעשית לגמרי מבחינה פסיכולוגית, כי העולם של היצירה הוא לגמרי עולם חלופי אמיתי בשבילך, וצריך להיות בן אדם אמיץ כדי להיות מסוגל לקבל את העובדה שהעולם הזה רעוע ויכולות להיות לו המון מציאויות שונות לגיטימיות.
רובנו לא בנויים לפ"מ.
אישית, בכל פעם שאני רואה סצינות שירדו בעריכה באחד ה-DVD של בטלסטאר גלקטיקה, ומוודאת שכן, הן בסך הכל מתאימות לרושם שקיבלתי מהפרק ה"רשמי" ששודר, אני חשה הקלה שאין להכחישה.
עם כל אהבתי לET, למשל, אני לא חיה בעולם היצירה.
והחלפת הרובים בפנסים היא בעיני זוועה. כלומר נתינת ערך לצורה אחת של היצירה הוא לאו דווקא אקט של הערצה קיצונית.
ומכאן מגיעים לדוגמא של מלחמת הכוכבים.
זה לא בדיוק "היוצר עצמו". זה היוצר עצמו כשהוא מבוגר ב-20 שנים בערך. אולי מבחינה פיזית והיסטורית זה נחשב אותו אדם, אבל מבחינה "יצירתית" זה יכול להיות אדם שונה לגמרי.
את מכניסה אותנו למחוזות סקר הפרשנות
(האם תקבל פרשנות של במאי ליצירה שלו, פרשנות של כל אחד מהעוסקים במלאכה – כולל השחקנים – או שאף פרשנות אינה קבילה).
סרטים עוברים מיליון ידיים לפני שהסרט מוכן – אף אחד לא מכחיש את זה. אבל לרוב, הסרט נושא את המשמעות שיוצרו ניסה להעניק לו. החריג היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא 'ברזיל' שיצא בתחילה עם סוף שונה מהותית מזה שיוצרו התכוון אליו (במידה מסוימת גם 'בלייד ראנר', אבל בעיני המקרה שלו לא מספיק קיצוני). אבל מרגע שהסרט עבר את הידיים האלה ויצא לאקרנים הוא נחשב סרט מוכן, בעל כיוון מסוים. יכול להיות ש'החוש השישי' לא יצא בדיוק כפי ששמאלאן התכוון, אבל אין עוררין על כך שהסוף שלו מכיל – בצורה מסוימת, מדויקת יותר או פחות – את הפואנטה ששאמאלן כיוון אליה.
אנחנו לא מדברים פה על ספר בתהליכי כתיבה, אלא על סרט שלם שכבר יצא. באמת שלא ברור לי מה ההבדל בין גרסה אלטרנטיבית שהצופה יצר לעצמו משום שהשמיט את הסוף, לבין גרסה אלטרנטיבית אחרת, שבה הצופה יצא באמצע הסרט.
יש השוואה לבגדים, אז אני קופצת.
נראה בעיני טפשי שמישהו ישלם כסף במודע כדי לראות סרט לא שלם, אבל מי שרוצה שיבושם לו. בעיניי ובעיני כל בר דעת זוהי התנהגות תמוהה אם להשתמש במילים עדינות.
הועלו כאן שתי נקודות, משתי זוויות שונות
1. הזווית הצרכנית:
לדעתי אין כאן בעיה צרכנית. זכותו של צרכן לשלם כל סכום שנכון בעיניו עבור המוצר, כל עוד הוא יודע בדיוק מה הוא מקבל. כיוון שהיה כאן גילוי נאות, מי שהסכים הוא אמנם אדיוט (גם בעיני), אבל זכותו.
2. הזווית האמנותית / המוסרית:
יוצרי הסרט התכוונו שצופיו יצפו בסרט במלואו. אמנם, צופה יכול להחליט שהוא יוצא באמצע, ולכן לכאורה גם יכול להחליט שהוא נכנס להקרנה שבה הוא מודע לכך שלא יוקרן הסוף, אבל לגוף מסחרי אסור ליצור אופציה כזו מלכתחילה. כלומר, לבית הקולנוע אין זכות להקרין רק חלק מהסרט מכל סיבה שהיא. אני לא עורכת דין ולכן ייתכן שאין מניעה חוקית, אבל מבחינה מוסרית, ערכית וכו' יש בזה טעם לפגם. אני משוכנעת שאף מוזיקאי לא היה מוכן שחברת התקליטים שלו תשווק דיסק שלו במחיר מוזל, שבו חסרה חצי הדקה האחרונה בכל שיר.
אם ניקח אנלוגיה מעולם הבגדים שהוזכר כאן קודם זה מקובל מאד שיש סוג ב', ועודפים וכו', ולא פעם אנחנו קונים בגד בהנחה כיוון שידוע שיש בו איזשהו פגם. מדובר כמובן בפגמים קטנים (כתם, תפר) ולא בפגם שהופך את הבגד לחסר ערך (בלתי ניתן ללבישה). סרט בלי סוף הוא בעיני בגד שלא ראוי להילבש, אבל על זה עוד אפשר להתווכח; ניקח את האנלוגיה לכיוון הנקודה השנייה: האם מעצב בגדים היה מוכן שיימכר בגד שהוא עיצב במחיר מוזל כיוון שחסר בו הצווארון למשל? הוא עיצב אותו כדי שישדר מראה מסויים, הכל כולל הכל; אם הלקוח קנה ורוצה אח"כ לעשות בו שינויים (לצאת מהסרט באמצע, למשל) זו כמובן זכותו; אבל אני מאמינה שאף מעצב לא היה מוכן לאפשר מצב שבו בגדים שהוא עיצב ימכרו מלכתחילה באופן שחוטא לעיצוב (שעליו הוא עמל קשות).