ואלו המועמדים השנה לפרס המוישה ("האוסקר הישראלי") לסרט הטוב ביותר: 'איש החשמל', 'ג'ירפות', 'חתונה מאוחרת', 'שישה מיליון רסיסים' ו'Made in Israel'. המועמדים בכל הקטגוריות האחרות: כנ"ל. |
18.10.2001
|
יומית
ואלו המועמדים השנה לפרס המוישה
("האוסקר הישראלי") לסרט הטוב ביותר:
'איש החשמל', 'ג'ירפות', 'חתונה
מאוחרת', 'שישה מיליון רסיסים'
ו'Made in Israel'. המועמדים בכל
הקטגוריות האחרות: כנ"ל.
ואלו המועמדים השנה לפרס המוישה
("האוסקר הישראלי") לסרט הטוב ביותר:
'איש החשמל', 'ג'ירפות', 'חתונה
מאוחרת', 'שישה מיליון רסיסים'
ו'Made in Israel'. המועמדים בכל
הקטגוריות האחרות: כנ"ל.
מה עם איזה משחק הימורים בנושא ?
גם למוישה שלנו מגיע!
כולם יודעים לאן מושך הדג...
ועד כמה הוא אובייקטיבי.
אבל, לא הבנתי איך ג'ירפות מועמד ל-14 קטגוריות אם יש רק 13 כאלה (אם לא מחשבים 'סרט תעודי', 'סדרת דרמה' ו'דרמת טלוויזה'), ספרתי.
יש לו שתי מועמדויות
על שחקנית המשנה.
מה שיותר מתמיה אותי הוא המוישה על העריכה, על העיצוב האומנותי, ועיצוב התלבושות. המועמד הבולט: 'אסקימו לימון – החגיגה נמשכת'.
יש כמה שראו את הסרט הזה. תגידו, העריכה באמת היתה כל כך ראויה לציון?
זה חוקי?
בפח של אוסקר זה לא היה קורה…
העריכה של אסקימו לימון
היא היא האירוע הקולנועי האמיתי של השנה. לא כל אחד יכול לקחת חומר גלם מצולם מחורבן ולהפוך אותו לעוד יותר גרוע. בשביל זה צריך להיות כשרון מאוד מיוחד. אני כבר יודעת למי קולי נתון….
כולם יודעים לאן מושכת הג'ירפה...
ראית את הדג מושך לאנשהו באתר הזה?
שחקנית משנה: ליאת גליק על "ג'ירפות", טינקרבל על "ג'ירפות".
ואני ברצינות ממליץ על קצת יותר מיומית על האירוע השנתי החשוב ביותר לקונוע הישראלי. (אני מוכן לתרום טופס )
למה?
א. טקס המוישה עצמו לא מעניין.
ב. רוב האנשים לא ראו אפילו סרט אחד מהרשימה ('אסקימו' לא נחשב) ולא יהיה להם בסיס להימור.
ג. מה מעניין בלהמר כל פעם על אותם הסרטים רק בקטגוריות שונות? רוצים גיוון!
נהפכהו
א. הטקס יהיה מעניין בזכות האתר.
ב. אולי זה יעודד אנשים לראות את הסרטים. ג'ירפות ומייד אין איזראל מוקרנים, סינמטק חיפה יקרין את חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט (ושם תהיה מיני תחרות – חביב הקהל), גם בסינמטקים האחרים יוקרנו חלק מהסרטים.
ג. יש אנשים שהרבה יותר קל להם להתרכז בחמישה שישה סרטים, לא כולם בוגרים מצטיינים של שוביז…
בקיצור, תעוררו עיניין – ויהיה מעניין.
תוספת קטנה ל ב'
גם באוסקר האמריקאי חלק נכבד מהסרטים המשתתפים, הם סרטים שלא הוקרנו בישראל.
ובכל זאת...
מעטים מאוד ייראו את הסרטים האלה עד הטקס. אני בספק אם יהיה מישהו שיראה את כולם, ואני בטוח שרוב הגולשים לא ראו אף אחד מהסרטים. אי אפשר גם לבסס ניחושים על באז, כי אין כזה (על 'שישה מיליון רסיסים' בכלל לא שמעתי עד היום). בקיצור, זה יהיה כמו טוטו על משחקי הליגה האינדונזית – סתם ניחוש. לא מעניין.
אני יודע שלא תאמינו לי,
אבל בזמן קריאת ההודעה של לונג ג'ון היה לי דז'ה-וו מטורף. לונג או רד – יכול להיות שסיפרתי לכם פעם שחלמתי משהו דומה?
טינקר? מילא משנה, אבל שחקנית?
הרי למרות מעלותיה (היא חיפאית במקור, זה בטח נותן לה יתרון אצל עורכי האתר), יש כמה דברים שהיא לא יודעת לעשות:
1. לשחק.
2. כל השאר.
כדבריה על 'ההסדר', "הרבה שחקניות לא היו יכולות לעשות את התפקיד הזה". וגם היא לא.
אבל לעניין אחר: איך עברה בשקט השמה והשערורה שסרט שכבר מוקרן בבתי הקולנוע מועמד? יש לזה תקדימים? האם המוישה ייעשה מקצועי, חלילה?
ימשיכו ככה, והדבר הבא שנראה הוא שאקי אבני לא מנחה את הטקס!
איך הבחירה מתבצעת?
יש אקדמיה? (אם כן – כמה אנשים היא כוללת, ואיך הם הגיעו לשם?) או שזה ע"י בחירת הקהל בטלמסר? (או גם וגם?)
אני מוכנה להמר, למרות שלא ראיתי אף סרט, מבחינה הסתברותית יש לי סיכוי די גבוה.
האקדמיה הישראלית לקולנוע
ולטלוויזיה היא הגוף הבוחר. אני מניח שכל מי שעוסק בתחום ומשלם להם דמי חבר יכול לבחור.
השנה יהיה גם פרס של הקהל לסרט האהוב עליו, הסרטים יוקרנו בסינמטקים של ירושלים וחיפה ושם גם יהיו תיבות הצבעה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1210689,FF.html
למרות המספר המצומצם יחסית של הסרטים, עדיין מבחינה הסתברותית הסיכוי לנחש הוא לא גבוה.
הא?
אפילו לא שמתי לב שאני מושך.
(כן, יש סרט אחד מבין החמישה שזכיתו תשמח אותי מסיבות אישיות. אבל איפה משכתי/הזכרתי/רמזתי את זה? האשמות חמורות את משמיעה, אני מקווה שיש לך גם ראיות).
וודאי שאתה מושך.
במיוחד עם הז'אקט המדאים הזה, קושקוש. לאכול אותך.
נכון, ספל, תסבירי את עצמך -
דיברת על 'ג'ירפות' או 'Made in Israel'?
מושך זאת מילה חזקה מדי
כנראה.
בעיקר בהקשר של הנודניק.
דיברתי על מידאינאיזראל, ג'רפות זאת המחלקה שלך.
תהיה רצינית ביותר:
מה הטעם של כל האנשים שטרחו כל כך על יצירותיהם, לעשות סרטים, אם אף אחד לא רואה אותם?
תשובה רצינית ביותר.
כמו שלומד כל גרפופיל, מי שעושה משהו בשביל שיראו אותו בסוף לא עושה כלום.
אתה עושה משהו בגלל שאתה רוצה, בגלל שאתה אוהב, בארץ אין את הפריבילגיה לעשות משהו בשביל שיראו אותו או בשביל להרוויח כסף.
כן, ברור, אבל כל המטרה
בסרטים היא שמישהו יראה אותם, בשביל זה הם שם, בשביל זה מתחילים ליצור אותם בכלל, אם זה כדי להרוויח כסף מהכרטיסים או להעביר מסר חברתי חשוב או סתם לשעשע אנשים ברעיונות שלך. אין להם ערך אם לא צופים בהם, ולא משנה עד כמה הם משמעותיים ליוצרים.
למה?
סתם לשם הדוגמא- לא חסרים הרי אנשים שכותבים למגירה, ולמענה בלבד. האם במקרה כזה גם אין ערך ליצירה שלהם?
או שמא הכללים בכל מה שקשור לסרטים הם שונים?
כי לדעתי, יצירה היא יצירה היא יצירה. לא חשוב כמה אנשים רואים/שומעים/חווים אותה.
לכל אחד יש את המטרה שלו ליצירה שלו- אם זה קידום מטרות נעלות כאלו ואחרות (ואז מן הסתם חשוב מאד שהחשיפה תהיה למקסימום אנשים) ואם זה פורקן או ניתוח חייו המרתקים במידה קלושה עד בינונית. (ואז אין משמעות אם מישהו בכלל נחשף ליצירה- מה שחשוב זה התהליך ולא התוצר) >נשימה עמוקה< ו… זהו.
כן, אבל זה תקף ליצירה אמנותית.
לא לסרטי קולנוע ישראליים.
איפה האספלט?
עברתי שוב על רשימת המועמדים, ויש משהו שאני לא מבין: מישהו יודע לאן נעלם 'אספלט צהוב', שזכה בתחרות הסרטים הישראליים בפסטיבל חיפה הקודם, וגם קיבל כמה פרסים ארופאיים, אם אני לא טועה? בהתחלה חשבתי שאולי הוא נכלל בתחרות של השנה שעברה, אבל גם ברשימת המועמדים ההיא הוא לא מופיע. יכול להיות ש'אסקימו לימון' כן ו'אספלט צהוב' לא!? ריח קונספירציה נישא באויר.
לא ריח קונספירציה
פשוט טעם רע.
לא ריח קונספירציה
ראיתי את "אספלט צהוב". סרט חביב, אבל מאוד לא מלהיב. יש בו משהו מאוד סתמי, וחלקים שונים בעשייה שלו קצת מרושלים, לצד אלמנטים אחרים שעשויים במקצועיות מפתיעה (במשחק ובצילום בעיקר).
אני לא אומר ש"אסקימו" טוב יותר ממנו חס וחלילה, אבל לפחות בתחום העיצוב אין לי ספק ש"אסקימו" יותר ראוי מ"אספלט", לאור העובדה שבאחרון כמעט לא היה עיצוב מעבר לשימוש בלוקיישנים ואביזרים קיימים, ובראשון היה שחזור תקופתי.
השאלה היא,
האם אתה מעריך בכנות ש'אספלט צהוב' הוא כל כך גרוע, בכל תחום, מהסרטים הישראלים האחרים השנה, עד כדי שלא מגיעה לו אף מועמדות אחת?
הבעיה היא,
שהסרט קצת מכשיל את עצמו מראש מבחינת המוישה. קשה לתת לו פרסים על משחק, מאחר והוא בנוי משלושה סיפורים קצרים שאין בינהם קשר, וקשה למצוא שחקנים ראשיים בחצי שעה סרט. מצד שני, אם 10 שניות מזכות את אפרת בן צור במועמדות לשחקנית משנה, אני בטוח שאפשר היה לתת מועמדות לשחקני החלק השלישי והמצוין של הסרט, אלא שרצה הגורל והשמות שלהם לא מוכרים לציבור (סמי סמיר אומר לכם משהו?), מה גם שהם ערבים, רחמנא ליצלן (אני מאשים!). והם באמת היו מצוינים, אז חבל.
לגבי שאר הפרסים: התסריט צולע ברובו, הבימוי טוב אך קורקטי (ויאמר לטובת "מייד אין איזרעאל" שהבימוי בו, שמתפזר לכל עבר, לפחות תופס את העין), עיצוב הפסקול איום ונורא וכל מה שקשור לעיצוב מאוד בסדר, אבל מבוסס בחלקים נרחבים, עושה רושם, על מה שהיה למדבר ולשבט הג'האלין הבדווי להציע.
לעומת זאת, העריכה הייתה טובה, בטח עולה עשרות מונים על זו של "מייד", והפסקול המקורי שנכתב לסרט היה מהפנט, כך שבמחשבה שנייה, אולי כן הייתה כאן קונספירציה קטנה.
איך יודעים מתי בימוי הוא טוב?
באמת שאין לי מושג איך מאבחנים את הדברים האלה. אני אשמח אם תסביר מה זאת אומרת "בימוי טוב אך קורקטי", ומה רואים ב"בימוי שמתפזר לכל הכיוונים _אך תופס את העין_"?
מצטרפת לקריאה ולשאלה
בתור אחת שלומדת קולנוע בתיכון כבר יותר משנתיים (מי? את? לא היינו מאמינים) צר לי לומר שעד היום לא הצלחתי להבין איך בודקים את רמת הבימוי. הפקה אני יודעת לאבחן, צילום אני יודעת להעריך, עריכה אני יודעת להעריץ, אבל איך לעזאזל מבחינים בין במאי טוב לבמאי רע?
בתיאטרון, תפקידו של הבמאי קשור בעיקר בשחקנים – הוא נותן את הטון הרצוי להצגה ואומר לשחקנים באיזה דרך הם צריכים להציג את הדברים; בקולנוע, הבמאי צריך למשל להחליט אם סצינה מסויימת תצולם מרחוק (לונג שוט), מקרוב (קלוז אפ), או לחילופין בסגנון המערב-הפרוע, מלמטה למעלה (אמריקן שוט).
כך לפחות חשבתי במשך די הרבה זמן, אבל מה עם התפקיד שמופיע בכל סרט הוליוודי ראוי, Director of Photography? מה ההבדל בינו ובין הבמאי הראשי, ואם גם הבמאי בקולנוע אמור להחליט החלטות חשובות כמו שחקנים, מה תפקידם של המלהקים, אנשי הCasting בז'רגון המקצועי?
בקיצור, אף פעם לא הבנתי מה בדיוק תפקידו של הבמאי בקולנוע ואיך אפשר לבחון אם סרט מסויים מבויים טוב או לא, אני לא מצליחה לזהות במאי מסויים לפי אופי הסרט, ובאמת שאין לי מושג מה זה "בימוי שמתפזר לכל הכיוונים". הסברים מהדן או מכל אחד אחר, יתקבלו בברכה.
שאלת השאלות
שאלת השאלות, ואני פונה בקריאה נרגשת למר ברזל (הוא נראה לי היחיד שמסוגל) לענות על השאלה.
גם אני שנים מתחבט בשאלה מה הוא תפקידו של הצלם שהוא הDirector of Photography
אם יש במאי?
ואם נאמר על סרט מסוים שהוא מבוים בצורה נהדרת ,איך נדע שהכבוד מגיע לבמאי ולא לצלם או לעורך? וגם ההפך !
בקיצור, שאלת השאלות.
קטונתי
להסביר מה זה בימוי? זאת מילה מאוד כללית שכל במאי נותן לה פרשנות משלו. אם להתפשר על הגדרה כוללנית במיוחד, אפשר לומר שהוא פשוט נמצא בראש ההיררכיה היצירתית בעשיית הסרט. בכך הוא דומה לראש ממשלה שמפקד על שרים, למנצח מול תזמורת, למאמן מול קבוצת כדורסל וכן הלאה.
נכון, יש צלם (DOP), כמו שיש מעצב(ת) ומלחין ומעצב פסקול ושחקנים, וכל אחד מהם נותן את התרומה שלו במידה כזו או אחרת, בהתאם לחופש הפעולה שנותן להם הבמאי. אבל בסופו של דבר, זהו תפקידו של הבמאי להוביל את כל הקבוצה אל קו הגמר, להיות הפוסק האחרון, לעורר את היוצרים שסביבו וכן הלאה.
יחסי העבודה בין הבמאי לצוותו משתנים מיוצר ליוצר. אפרים קישון למשל, בא מהמילה הכתובה, ועל כן בסרטיו לא התעסק כמעט כלל בהיבט הויזואלי, ונתן יד כמעט חופשית לצלמים שעבדו איתו. קיובריק לעומת זאת התערב בכל פסיק של הצלם שלו ג'ון אלקוט, ובכך אני מתכוון לעיצוב הפריימים ותכנון התאורה. עם שחקנים הסיפור לא פחות מורכב: כולכם שמעתם על מרלון ברנדו שהתעלם מהבמאי שלו פרנק אוז, בעוד שאדוארד נורטון העדיף לעבוד איתו ולשכתב איתו את התסריט. הדינמיקה האנושית הזאת מאוד מורכבת.
ישנם מעט מאוד במאים טוטאליים ששולטים ממש בכל פסיק של העשייה בסרטיהם ולא מתמקדים רק בצד הויזואלי או רק בשחקנים וכן הלאה. לי באופן אישי קופצים לראש גיליאם, גרינווי וארונופסקי למשל. לעומת זאת וודי אלן או דייוויד מאמט הם בדרך כלל במאים שנמשכים לתסריט ושחקנים, ומשאירים את הצד הויזואלי לטיפולם של הצלמים המוכשרים מאוד שלהם (בייחוד גורדון וויליס בסרטיו של אלן).
חזרה לגיליאם: הנה דוגמא לבמאי שמתכנן בקפידה כל פריים ופריים יחד עם הצלם שלו, בישיבות ארוכות לפני הצילומים. הוא נותן לו מספיק יד חופשית לתרום מרעיונותיו שלו בתהליך, אך הוא מוביל את הגישה האומנותית והוא הבורר האחרון. תשליכו מכאן על שאר התהליכים האומנותיים בהפקת סרט כדי לקבל תמונה מלאה.
בסופו של דבר ההגדרה של בימוי תחת "טוב" ו"רע" היא סובייקטיבית לחלוטין, כמו כל דבר אחר.
לגבי השאלות הספציפיות יותר שהועלו כאן:
"בימוי טוב אך קורקטי" הכוונה היא שנוקיו ורטה לא הוביל את השחקנים למלודרמטיות מביכה אך גם לא הוביל אותם לשיאים מרגשים. שהמצלמה שלו הוציאה פריימים יפים ותנועות מצלמה מסוגננות, אך הן לא יצרו אווירה מיוחדת או בנו קומפוזיציות טעונות. שהעריכה שלו הייתה נכונה ובקצב הולם, אך לא מתבלטת במיוחד לכאן או לכאן. וכו'.
בבימוי ב"מייד" לעומת זאת ניכר שמר פולמן נמשך לאילתורים (לא רק של השחקנים), מה שנותן לכל הסרט הרבה אנרגיה מצד אחד, אך גם הרבה חפיפניקיות מצד שני. ברוב המיקרים, נראה שהדמויות מצולמות מזוויות שרירותיות לחלוטין, שהקומפוזיציה בפריים סתם נראתה לצלם נאה באותו הרגע, ששום דבר לא התקבל כתוצאה של ישיבת מערכת. אז יש הרבה יציאות מפתיעות, אבל אין קו מנחה או סגנון אחיד.
איך נדע למי מגיע הכבוד – לבמאי או לצוותו? קשה לדעת. דרך אחת היא באמצעות פרספקטיבה. גיליאם למשל עשה סרטים נהדרים עם הצלם רוג'ר פראט (ברזיל, פישר קינג, 12 קופים), אך כשהוא בגד עם צלמים אחרים, הוא התפזר (הברון מינכאוזן, פחד ותיעוב). אולי זה מיקרי ואולי לא. בוב פוסי (קברט, לני, כל הג'אז הזה) עבד עם עורכים שונים, אך לכל סרטיו יש סגנון עריכה מאוד דומה, קיצבי, מוסיקלי ממש. זה ללא ספק בא ממנו. הסרטים של קיובריק, גם אחרי מותו של צלמו הקבוע וגם לפני שיתוף הפעולה בינהם, נראים מאוד אחידים מבחינה סגנונית.
דרך נוספת לדעת היא עפ"י ההכשרה של הבמאי. וודי אלן, למשל, הגיע מכתיבה באופן מובהק. הסרטים הראשונים שלו נראים זיפת. רק כשהוא התחיל לעבוד עם גורדון וויליס הסרטים שלו שודרגו לכדי יצירות עם אחדות ויזואלית. הסגנון האקספרסיוניסטי ב"צללים וערפל" למשל נוסח אולי ברמת הרעיון אצל אלן, אך כל מה שקשור לתכנון השוטים בפועל נזקף לזכות וויליס. לעומת זאת, בסרטים מאוחרים יותר של אלן ניכר כי הוא למד לרתום כמה דברים שלמד מצלמיו וויליס, קרלו דה-פלמה וסוון ניקוויסט והתחיל ליזום בעצמו חלק מהויזואליה בסרטיו, לפחות ברמת הקונספט.
ואם נגיע מהסוגייה הזאת לארי פולמן – שמועות שהגיעו לאוזני ממקורות יודעי דבר טוענות ש"קלרה הקדושה" החביב על רבים כל כך בויים בפועל ע"י הצלם והמעצב של הסרט, מאחר ומר פולמן וסיוון לא ידעו מה הם עושים, עד כדי שהם נאלצו לצאת מהסט בבימוי סיקוונס החסידה המפורסם. אבל כאמור, זוהי שמועה.
וזה מביא אותי שוב למסקנה
שאליה הגעתי כבר לפני שנים רבות, כשעוד לא ידעתי כלום על במאים ולא ידעתי הרבה על סרטים: הבמאים הם לא כאלה אנשים חשובים כמו שעושים מהם. כך תמיד האמנתי, כך אני עדיין משוכנעת, ואני לא מבינה למה למשל כשראיתי לא מזמן את "החבל" של היצ'קוק ובפתיחה היה כתוב באנגלית Directed by Alfred Hitchcock המתרגם הפך את זה אוטומטית ל"סרטו של אלפרד היצ'קוק" – וכך תמיד נוטים לייחס כל סרט שיוצא אל הבמאי בלבד.
גם כשנתבקשנו לבחור במגמת הקולנוע שלי איזה תפקיד אנחנו רוצים לבצע בסרט הגמר מתוך ארבעת התפקידים במאי, מפיק, צלם או עורך, שקלתי ברצינות את שלושת התפקידים ורק על במאות בכלל לא חשבתי. סמאחית אני כבר לא אהיה.
אבל תודה על ההבהרה.
דווקא היצ'קוק
הוא דוגמא לבמאי ששמו האדיר עומד לו בצדק. הנה במאי ששלט כל כך בכל שלב ביצירה שלו, עד שבדרך כלל מרבית אנשי הצוות שלו הוקטנו למעמד פקידותי כמעט. דברים נעשו בדרך שלו בלבד, עם מעט מאוד תרומות מאחרים. אומנם היו אנשים מסוימים שהעבודה שלו איתם הולידה אמון מספיק גדול מצידו כדי לתת להם להשפיע עליו, דוגמת השחקנים ג'ימי סטיוארט וקרי גרנט או המלחין ברנרד הרמן, אבל זה היה אפקט נרכש ונדיר.
תלמידי קולנוע בדרך כלל זוכים לשמוע את הטענה המפורסמת שהיצ'קוק לעיתים לא היה טורח להגיע לסטים. הוא פשוט הכין כרטיסיות עם הוראות מדויקות עד הפרט האחרון לכל איש צוות, מהשחקן הראשי והצלם ועד עוזר הבמאי ואחרון התאורנים, והסרט היה "מתביים" מעצמו עפ"י החזון ההיצ'קוקי. אני לא יודע כמה זה מדוייק, אבל זה נותן מושג מסויים על דרך העבודה של הבנאדם.
ויחד עם זאת, אחת הסצינות המזוהות ביותר איתו – סצינת המקלחת ב"פסיכו" – הייתה בכלל רעיון של סול בס, מי שאחראי לסצינות הכותרות הגאוניות בסרטיו ושימש כבמאי צללים בהפקות שונות, ללא קרדיט. אבל גם אז, חשוב לזקוף לזכות היצ'קוק את קבלת ההחלטה, שדרשה הרבה אומץ וחזון.
כל מי שמצביע בסקרי עין הדג יודע שלבחור זה דבר לא קל. תחשבו שבמאי צריך לעשות מאות בחירות בכל יום, ורצוי שתהיה לו גם את היכולת להעלות חלק מההצעות. זה לא קל.
אגב, ההגדרה "סרטו של" היא לא המצאה של התרגום הישראלי. יש קרדיט לבמאי, יש קרדיט למפיק, ויש קרדיט של "סרטו של" (A Film By). פעם "סרטו של" יוחס בדרך כלל למפיק. כיום זה מיוחס בדרך כלל לבמאי. אבל זאת החלטה (לעיתים פוליטית, לעיתים רגשית) של יוצרי הסרט, ולא פעם קרה שהקרדיט התחלק בין יוצרים שונים. "מוציאים עשן" למשל, למיטב זכרוני, הוא "סרטם של וויין וואנג ופול אוסטר" (הבמאי והתסריטאי).
אני יודעת, אני יודעת
בדיוק קראתי היום כתבה מלפני כמה שבועות מ"הארץ" על היצ'קוק וההשפעות האומנותיות שלו, גם ראיתי מספיק סרטים שלו וסרטים שנעשו עליו בשביל להבין שהבן אדם היה גאון, ויש לי מספיק הערכה כלפיו אז אולי זו לא היתה דוגמה טובה (זאת היתה דוגמה בכלל? לא ידעתי).
אין לי כח להגיב ברצינות עכשיו כי אני אחרי עבודה רצינית מאוד (ומלאה בבולשיט) שהכנתי לשיעור קולנוע שלי מחר על הגל החדש הצרפתי, אז אני אגיב על הכל אולי מתישהו פעם אחרת, אבל אם אני כבר כאן ואם כבר הזכרתי את הגל החדש, מעניין לדעת שאת סצינת המקלחת מ"פסיכו" היצ'קוק לקח מסרט שנעשה ארבע שנים קודם לכן ע"י קלוד שאברול (אני חושבת, השעה מאוחרת אז אולי אני לא זוכרת את הכל כמו שצריך) שנראתה כמעט בדיוק אותו דבר. אם מישהו יודע למצוא לינק למוסף של הארץ מלפני שבועיים הוא מוזמן, הכתבה היתה מאוד מעניינת.
ואת התיאוריה שהיצ'קוק לא טרח להופיע לסטים של הסרטים שלו אני לא מוכנה לקבל – איך אם ככה הוא יכל לעשות את כל הופעות האורח הקצרות שלו בכל הסרטים שלו?
והיה לי עוד משהו להגיד, אבל הוא ברח. כשאני אמצא אותו אני אגיד לכם.
תגידי
את יכולה אולי להגיד לי באיזה ספרי לימוד אתם משתמשים במגמת הקולנוע שלכם? ואם הם ניתנים לרכישה בחנויות רגילות?
בספרי הלימוד המצוינים
של דני דין וחבורתו. ז"א אין לנו כאלה, מצטערת. החומר הוא אך ואך ממוחו המבריק ומזכרונו המצוין של המורה שלנו. (או שלא)
אבל אם מעניין אותך ישנם הרבה ספרים כללים בנושא תולדות הקולנוע שלא קשה להשיג, ואם מאוד מעניין אותך אני יכולה ללכת לספריה בביה"ס שלי ולבדוק איזה ספרים יש שם, לא שיש שם משהו כל כך טוב נכון לפעם האחרונה שבדקתי.
היום בכל מקרה התחלנו ללמוד על היצ'קוק, מה שצריך להיות מעניין.
מה שאני מכיר
יש לי ספר אחד בנושא קולנוע "אמנות הסרט -הטכניקה והפואטיקה של המבע הקולנועי" מאת אילן אבישר שהוא מעניין מאוד אבל קצר מידי ולא מפורט מספיק לטעמי. את הספר הזה מצאתי בחיפוש במדפיה הווירטואלים של בוקנט ,אבל בגלל הסיבה הפשוטה שלא לכל ספר יש תקציר, קשה לדעת מה טוב ומה רע.
אה ,ויש לי גם את הספר "על מה הסרט הזה" מאת קובי ניב, שגם הוא מעניין אבל מתעמק אך ורק בתסריטים. מה ששוב גרם לי לתמוה מי שולט בסרט, הבמאי או התסריטאי.
בכל אופן, אם יש לך המלצות ,יתקבלו בברכה. ואני מפנה את הבקשה גם למר ברזל שאני בטוח שיש לו משהו להרחיב בנושא.
מה שאני מכיר
ישנו הספר "קולנוע ופילוסופיה" של הנרי אונגר שהוא אמנם לא מקיף על ההיסטוריה של הקולנוע, אבל יש בו הסבר מצויין וכתוב נחמד על קולנוע פילוסופי. ספר טוב מאד לאנשים שמבינים ממש קצת בקולנוע. בנוסף ישנם משהו כמו 5 ספרים אחרים של אונגר על קולנוע, עליהם לא הצלחתי לשים את ידי המשופמות.
יש המון ספרים כלליים על הקולנוע בכלל ותולדותיו, ויש את המורה שלי שגם מלמד בעל פה.
אני ממליץ על אונגר, שכותב מעניין וגם מתבל בהומור.
אספלט צהוב
גם לי היתה הרגשה של החמצה בזמן הצפיה באספלט צהוב. אולי בגלל חוסר המקצועיות של השחקנים או שהבמאי לא הדריך אותם – הם לא רגשו אותי, כמו שציפיתי להתרגש מהחוויות והתהליכים שעוברים עליהם. אפילו סצינה חזקה כמו מבחן האש, לא גרמה לי לחרוד מה יהיה אם הוא יכשל, וכנ"ל לגבי גורלה של האישה בפרק השני (אני מנסה בכל כוחי לא להזדקק למקש הספוילר). אולי לזה התכוון המשורר באומרו "בימוי קורקטי"?
בכל מקרה, כל הנ"ל לא מצדיק היעדרות כה בולטת מהטקס הנחזה להיות האוסקר הישראלי. ואיך זה שאפילו איבגי לא קיבל מועמדות?
איבגי לא,
אבל מנשה נוי קיבל שתיים, ונראה שהוא בדרך הנכונה להיהפך למשה איבגי של שנות ה-2000.
לא התעמקתי
אבל נראה לי ששתי המועמדויות של משה נוי הן על "איש החשמל" ועל made in Israel. איש החשמל נשמע לי מעניין ומושקע (אולי בגלל השחזור התקופתי) ובהחלט יש בי סקרנות ללכת לראותו. לעומת זאת made נשמע לי מחורטט, ועל כן אמנע ממנו, למרות שאני הולכת כמעט לכל סרט ישראלי, כדי לתמוך בתעשיה (וזה למרות האתר היפהפה שגלשתי בו ארוכות).
לא התעמקתי
אל תפסלי את "מייד" על הסף.
הוא אמנם רחוק משלמות, אבל מדובר בסרט חביב למדי, שמתעלה בלי הרבה בעיה על סרטים אמריקאים מסויימים שמופיעים פה, ושעל חלקם גם נכתבה ביקורת.
אם מדובר בבחירה בין סרטים ישראליים, אז תעשי את השיקולים שלך, אבל אני חושב שיהיה יותר נבון לבחור בין סרטים בכלל, ו"מייד אין איזראל", בהשוואה למה שיש כרגע בקולנוע, הוא בכלל לא רע.
הסתמכתי
על הביקורת שפורסמה כאן על made על מנת לגבש את דעתי השלילית עליו. האתר היפהפה דווקא תרם להחלטתי הראשונית כן ללכת אליו.
אינני בוחרת בין סרטים ישראליים, אלא להיפך, אני משתדלת ללכת לכולם (אלא אם אני שומעת ביקורת מזועזעת על סרט מסוים), כדי לתמוך בתעשיה. נתת לי עוד חומר למחשבה על made, והכף שוב נוטה לטובת הליכה אליו.
עוף טפיק
כמה שורות בידיעה לא קשורה במעריב אומרות משהו בערך כזה:
הולכים לשנות את התסריט של סרט ג'יימס בונד הבא כדי שהוא יכלול את ה 11 בספטמבר ואת הארועים האחרונים.
ומה שמעניין באמת זה האם רמבו יחפר על מעשיו הרעים ויבוא לעזור לו?
לינק, בבקשה.
על פניו, נשמע לי מאוד מפוקפק, מכיוון שלא ראיתי שום דבר על כך בשום מקום, ואפילו Bond20.com, האתר הכמעט-רשמי לענייני בונד החדש, לא מזכיר את זה.
אני לא יודע עד כמה זה מבוסס
רק איזו שורה קטנה.
זה כתוב ממש בסוף:
http://images.maariv.co.il/cache/ART199860.html
גם אני קראתי את זה...
אבל בעיתון אמיתי ולא וירטואלי!!!
בכל אופן, יש רגישות רבה למגדלי התאומים ואני ממש רוצה לראות סרט שמקשר את האירועים הללו מצליח להגיע לארה"ב…
בכלל זה נראה כאילו ארצות הברית בפיקודו של האח הגדול – ג'ורג' עלקדאבליו בוש, מנסים לגרום למגדלים להעלם מדפי ההיסטוריה. אולי בגלל שהם לא רוצים את החרפה שנובעת מכך… אבל כמעט בכל סדרה, אפילו בסקס והעיר הגדולה, מורידים, מוחקים, עורכים הכל בשביל שמגדלי התאומים לא יראו… מוזר…
גם אני קראתי את זה...
בעיתון אמיתי!!!
אבל לעיתון אמיתי אי אפשר לעשות לינק!
מייד אין איזראל שולת!!!1
(לא! לא למחוק…רק הפעם?)
החגיגה צריכה להמשך
אולי לכבוד המאורע של מועמדות לאוסקר (ולא אחת, 3!) הגיע הזמן להמשיך את החגיגה של אסקימו לימון להשיב את הסרט למסכים כדי שמעט הצופים שטרם הספיקו לראות את הסרט מטעמים יוכלו להגשים חלום? (מקש לחוץ חזק).
אני שוברת את הקונצנזוס,כרגיל
או שמא את הסטטוס קוו?
מה-זה-לא-ראיתן?
אבל סרטי זבל-אמריקאים אתן רצות לראות,רק כדי להתלונן שהם זבליים?
אולי משהו ניסה לעשות קלקולציה מזערית ולהבין שכדי שיצא כאן סרט טוב,לשם שינוי,צריך להיות איזשהו ביקוש,שלא לומר יחס אוהד לעניין.
מובן שתעשייה זו מילה שמתאימה יותר למערכת הסמים המפותחת(ומתפתחת) בארץ ולא למה שקורה כאן עם הסרטים,אבל להגיד שאלה סרטים שאפ'חד לא יראה,זה כבר ממש-ממש-מעצבנ'תי!
אולי תשקיעו מעט מזמנכם הדחוק למען צפייה באחד מהסרטים(ולא בהוא עם החגיגה וכל זה) ואז תחזרו לכאן להגיד שהוא זבל?
גם לא לאכול את העוגה וגם להגיד שלא מכינים לכן עוגות טעימות? זו כבר חוצפה!
כנראה שמגיע לנו שנקבל עוד הרבה כמו "החגיגה נמשכת",אם אנחנו לא נוקפות אצבע של כף רגל כדי להגיע לראות סרט ישראלי.
ולסיום,צפיתי בבכורה של "גירפות",מי שעוד לא ראתה -שתרוץ.
מי שראתה,אשמח לשמוע את ביקורתה.
לכל שאר הדברים אני מסכימה…
הפעם באמת אני רותחת!
ררררררררררררררררררר
צודקת, צודקת, צודקת
לא אמרתי שאף אחד לא צריך לראות אותם. אמרתי שאף אחד לא יראה אותם. אתם יודעים מה? סביר להניח שגם האמריקאי הממוצע לא ראה את רוב הסרטים שמועמדים לאוסקר, הישראלי בטח שלא, אבל לכל סרט יש איזשהו קול בתקשורת, שנותן לך הזדמנות להכיר אותו ולדעת במה מדובר. פה שמות (רוב) הסרטים סתומים לחלוטין לאזרח הממוצע, זה מאד רע שזה ככה, אבל אלה העובדות כפי שהן ניצבות בפנינו כיום, וסביר להניח שלא ישתנו לפני המוישה 2001.
אין צורך לרתוח, אבל כדאי לבעבע.
אמנם קיימים פה ושם סרטים ישראלים חביבים, אבל למה שאסתכן ואלך לראות סרט שרוב הסיכויים הם שהוא גרוע? חוץ מזה, נניח שהיה סרט ישראלי שרץ עכשיו שאותו הייתי רוצה לראות, אין לי איפה לראות אותו גם ככה, כי באיזור שלי סרטים ישראליים בדרך כלל לא מגיעים לקולנוע.
בקיצור, מהניסיון שלי סרטים ישראליים הם די חרא, לעומת "סרטי זבל-אמריקאים", שאני דווקא מאוד אוהבת. ואם אני כבר הולכת לראות סרט, זה צריך להיות סרט שאני מעוניינת לראות.
ובלי קשר, האם יש סיבה מיוחדת שבגללה את פונה רק לנקבות שבינינו?
יש. היא שוביניסטית גאה.
(פמיניזם הוא שוויון זכויות. שוביניזם – עליונות של מין אחד על פני האחר. כבר היה איפושהו באתר דיון על זה).
הנערה ה-מה?
בטח כבר דשתן בנושא, אבל לי אין מושג מה אומר שמך,וכנראה בגלל-זה אני מעונינת לדעת.
ועכשיו לעסק-
אולי אני אעורר עוד ענק מרבצו, אבל משפט כמו"מהנסיון שלי סרטים ישראלים הם דיי חרא" גורם לי לתהות כמה תהיות(או טעיות?)
1. אולי כדאי לעשות סקר כמה סרטים ראתה כל אחת ב-שנה אחרונה,שדוברים עברית, לא כולל פרסומות לדנונה ולמעצב שיער.
2. איזה סרטים ישראלים ראית,וכמה, שנאספים לכדי נסיון?
3. אולי הם באמת היו חרא,מה שלא אמור להשפיע על כל הטובים האחרים.
4. האם העובדה שסרטים ישראלים שראית הם חרא מרפה את ידייך מלרצות להמשיך לראות עוד ועוד ישראלים?
5. אם בחורה צעירה משתדלת לא לראות ישראלים, למה שמבוגרים יראו.
או אולי ה-שאלה האמיתית-האם יש צורך כלשהו בסרטים ישראלים בכלל?
אם יש סרטים אמריקאיים כ"כ טובים,למה לנסות לעשות כאלה בעברית?.
נחליט שיהיו רק סדרות ישראליות בטלויזיה(שינסו באי-הצלחה לחקות כאלה אמריקאיות) והקולנוע יפסיק לדבר עברית.
המצב קשה, ואין כל ריח של שינוי.
צד שני,משהו פעם חשב שאין רוקנרול בעברית ואלקטרוני בשפת הקודש יהיה נפילה.
תגידו את זה ל-א.א ולכנסיית השכל.
הנערה ה-מה?
בדיחות גרועות
יש ברשימת המועמדויות כמה דברים מקוממים. אם יורשה לי שוב לצאת כנגד "מייד אין יזרעאל", אני חושב שהמועמדות למעצבות, המלבישה והעורך הן בושה לאקדמיה (יש לנו אקדמיה?).
ב"מייד" *לא* הייתה שום החלטת עיצוב. לא כזאת שאני הצלחתי להבחין בה בכל אופן. זה ממש הזכיר לי סרטים מהתיכון, בהם העיקרון המנחה בעיצוב הוא "מה יש לנו על הסט?". ובאשר לעריכה – העורך דב שטויר נחשב לבכיר עורכי הפיצ'רים בארצנו, הודות לפילמוגרפיה מכובדת שכוללת בין השאר את "קלרה הקדושה", "לנגד עיניים מערביות", "אהבה אסורה", "בסמה מוצ'ו" ועוד. לאור העריכה המזעזעת לחלוטין שיש ב"מייד" (הן מבחינת מבנה עלילתי והן מבחינת קאטים וקצב), נראה לי שהמועמדות ניתנה לו באופן אוטומטי.
אה, כן, ומנשה נוי, שעושה את אחד התפקידים הגרועים ביותר שאני זוכר בזמן האחרון. אני מקווה שב"איש החשמל" הוא טוב יותר. ואפרת בן צור, שמופיעה לעשר שניות וזוכה על זה למועמדות של שחקנית משנה. נו באמת.
אבל מה שהכי מקומם אותי ברשימה בכלל לא מעניין את רובכם: בקטגורית הסרט הדוקומנטרי נעדר הסרט הטוב ביותר שנעשה בארץ מזה שנים. ולא רק בתחום הדוקומנטרי, אלא בכלל. פשוט הדבר הטוב ביותר שנעשה כאן, נקודה. אני מדבר על "זמני" של איילת מנחמי ואילונה אריאל, ששודר לאחרונה ביום כיפור בערוץ 8. זה סרט שבא ללכוד את חווית הזמן הישראלי, ומצליח בדרך להצחיק, לרגש, להעציב ואלוהים אדירים, לגרום לצופה לחשוב. והסגנון שלו הוא חסר תקדים בקנה מידה בינלאומי. אבל אנשי המוישה התעלמו ממנו.
דבר נוסף שצורם לי הוא המיקום של טינקרבל וליאת גליק המצוינות כשחקניות משנה ב"ג'ירפות" במקום כשחקניות ראשיות. כן, אני הייתי בכיף נותן מועמדות לשלושת הבנות שמככבות בסרט.
מצד שני, אני שמח ש"ג'ירפות" מוביל במועמדויות, שמיכה סלקטר המצוין מועמד לשחקן ראשי וגל זייד הענק מועמד לשחקן משנה. חבל רק שהם לא יזכו ויפסידו את הכל ל"חתונה מאוחרת", למעט תסריט ועיצוב.
הערה על דרמות הטלוויזיה
ראיתי שלוש מתוך 5 המועדויות – "הבן שלי" של גורפינקל ג'וניור, "פרצוף של פוקר" של איתן ענר ו"3 אצבעות" של דפנה לוין. הראשונה, לעניות דעתי הצנועה ובלי לפגוע באף אחד, נכנסה משיקולים פוליטיים בעיקר, כי באמת שזה נראה לי סרט סתמי. השני בסדר אך לא להיט. לעומת זאת, אני מחזיק הרבה יותר משלוש אצבעות ל"3 אצבעות", שישודר בערוץ 2 בפברואר.
זה סרט קצת פסיכי ולא אחיד לכל אורכו, ויש בו קטעים שעם קצת חוסר תשומת לב הצופה עלול להזדעזע מהם במקום להישפך מצחוק, כי הקונטקסט הקומי לא תמיד ברור למי שלא שם לב לפרטים. אבל זה בובה של סרט: זוג מבוגרים (סביבות ה-60 פלוס), בכיכובם של דליה פרידלנד ולא אחר מאשר אריק לביא (שניהם מצוינים) נפרדים ליום היסטרי אחד, לאחר שהזקן חתך שלוש מאצבעותיו (כפי שמומחש לנו גראפית באחד הקטעים המזעזעים והמצחיקים ביותר בתולדות העשייה הישראלית) והובהל לבית החולים, בעוד שאשתו טרודה ברדיפה אחרי האצבעות החתוכות, שיוצאות למסע ברחבי הארץ שלא באשמתן. ובדרך, כמובן, פוגשים דמויות מצחיקות ושובות לב, ועוברים סיטואציות פסיכיות, בעוד שהבעל משתכנע שאשתו נטשה אותו.
נקודה נוספת חשובה לציון: זהו הפסקול האחרון של עדי כהן, הדני אלפמן הישראלי, מי שכתב את הפסקולים המושקעים של "שירת הסירנה", "לילסדה", "סודות משפחה" ו"מסוכנת". כהן, לצערי הרב, נטש את ארצנו צרפתה, בחיפוש אחר מקום בו יעריכו את כישוריו (הבחור התפרנס, בין השאר, מכתיבת ג'ינגלים). לא תמצאו סרט טלוויזיה ישראלי נוסף שיש בו כזו השקעה בפסקול.
נקודת זכות נוספת
לטובת "3 אצבעות" היא סצינת הכותרות המבריקה, שהיא אולי הפעם הראשונה בה מישהו טורח להשקיע באמת בכותרות פתיחה של משהו בארץ. מצד שני, אני משוחד מאחר וחבר שלי עשה אותן, על טהרת אנימצית הפלאש.
חכו לפברואר.
אנחנו מחכים
נשמע כמו גרסא ישראלית של Idle Hands, רק מצחיק.
______
ליידי ג'ון, את לא בסדר.
מה זאת אומרת אין מועמדות ל"מארס תורכי"?
(הוא יצא השנה, לא?)
סוף סוף, סרט ישראלי טוב, בלי 'אבל', בלי 'למרות', ובלי תירוצים אחרים. סרט טוב.
ליידי, אני דורש שהמצב יתוקן.
הוא היה מועמד בשנה שעברה.
הוא היה מועמד בשנה שעברה.
אז איך הדברים האלו עובדים?
קודם תחרות, ורק אז הפצה?
מוזר, לא?