 |
||
| המכון האמריקני לקולנוע (AFI) ממשיך במסורת רשימת ה-100 השנתית שלו. והפעם: 100 הסרטים הרומנטיים הטובים ביותר אי פעם. 'קזבלנקה' במקום הראשון (אלא מה) ואחריו 'חלף עם הרוח' ו'סיפור הפרברים'. |
12.06.2002
|
|
יומית
המכון האמריקני לקולנוע (AFI) ממשיך
במסורת רשימת ה-100 השנתית שלו.
והפעם: 100 הסרטים הרומנטיים הטובים
ביותר אי פעם. 'קזבלנקה'
במקום הראשון (אלא מה) ואחריו
'חלף עם הרוח' ו'סיפור הפרברים'.
המכון האמריקני לקולנוע (AFI) ממשיךבמסורת רשימת ה-100 השנתית שלו.
והפעם: 100 הסרטים הרומנטיים הטובים
ביותר אי פעם. 'קזבלנקה'
במקום הראשון (אלא מה) ואחריו
'חלף עם הרוח' ו'סיפור הפרברים'.
הו!!!
טוב, אז לא ראיתי את קזבלנקה. תירו בי. אז מה.
אבל חלף עם הרוח? כלומר, כן, סרט גדול (ארבע שעות!), ואחלה משחק, אבל הוא לא כזה סרט מוצלח, ודי רחוק מהספר המקורי (שאותו, אגב, אני מאד אוהבת).
מצד שני,
אני בכלל לא אוהבת סרטים רומנטיים. פויה סרטים רומנטיים. ומה פתאום, אף פעם לא ראיתי את חלף עם הרוח, מי אמר שראיתי אותו בכלל. או אף סרט רומנטי אחר. ושאף אחד לא יחשוב אחרת!
(מתקפת השיבוטות נחשב, עם כל הסכרין?)
הנסיכה הקסומה במקום
88 (!)
מה שמפתיע אותי הוא הכמות המזערית של סרטים חדשים ברשימה.
יש 12 החל מ1990, (כולל "היפה והחיה"!), ורובם מתרכזים בשנים המוקדמות של העשור הוא. אין אף סרט בעל קידומת 2000, והסרט המאוחר ביותר ברשימה הוא "שייקספיר מאוהב" משנת 98, במקום החמישים.
חוסר בפרספקטיבה
סרטים רומנטיים הם סרטים שלא עברו התפתחות טכנולוגית גדולה מאז שעברו לקולנוע בצבע. זה עדיין אחד מהז'אנרים הבודדים בהם סיפור טוב ו*שחקנים טובים* מהווים את המדד היחיד לאיכות. עם השנים, ישנם פחות ופחות סיפורים טובים מקוריים (פילים עגומים), ואם מתעלמים ממג ראיין- ישנם פחות ופחות זוגות רומנטיים גדולים כמו שהיו פעם. אז בוודאי, שסרט של קלארק גייבל יחשב לסרט איכותי יותר- אפילו בסטנדרטים של היום. ומלבד זאת- ככל שהסרט חדש יותר, יש פחות פרספקטיבה- האם הסרט הוא טוב בגלל שהוא טוב, או טוב בגלל שאין משהו טוב יותר.
מג ראיין היא זוג רומנטי?
צ'מע, יכולות מדהימות יש לברנשית הזו.
למעשה, היא 2.04 אנשים רומנטיים
וכמובן, כל מי שנמצא איתה, שמעון פרנס או לא שמעון פאנס, אוטומטית הופך לחלק מזוג רומנטי.
ואם כבר התעקשו לדחוף לרשימה
כל סרט מלפני שנת שבעים, אז איפה הסרט הישן שבאמת שווה צפיה- "גילדה"?
מספרים שכולם היו בטוחים שבאמת קורה משהו בין השחקנים הראשיים ( ריטה היוורת ועוד מישהו) מרוב הכימיה המחשמלת שהיתה בינהם בסרט.
אבל גילדה סרט *רע*.
המשחק רע, התסריט מטומטם. בגלל זה הוא לא מקבל הרבה כבוד בימינו (רגע, תמחקו את המשפט האחרון, מאות סרטים גרועים באותה המידה מקבלים כבוד בימינו). גם לא ראיתי מי יודע מה כימיה בין השחקנים הראשיים – ריטה הייוורת מדהימה, כמובן, אבל בן-זוגה קפוא ועציצי להפליא.
בקיצור, לכל מי שעוד לא ראה, חובה למצוא איפשהו את הקטע עם הריקוד של הייוורת על הבמה. אפשר לוותר באלגנטיות על שאר הסרט.
אני היחידה שחושבת
שהריקוד של גילדה היה טיפשי ומיותר?
אוקיי... אממ... למה?
כי זה לא תורם לעלילה? זה שם כדי להדהים אותנו במדהימותה של גילדה, וזה עושה את העבודה מצוין. גם אם את חושבת שהריקוד טיפשי (שזה אני יכולה בערך להבין, אם את לא אוהבת את השיר הספציפי, או את התנועות, או משהו), במה הוא מיותר? קחי בחשבון שאת מדברת עם מישהי שכאמור לא אוהבת את הסרט כלל וכלל.
מממ.... מיותר...
אני מניחה שזאת בחירה לא נכונה של מילים.
כוונתי הייתה ששמעתי כל כך הרבה פעמים כמה הריקוד הזה סקסי ומדהים, ואיך גילדה מורידה את הכפפות בחושניות מהממת, וכל מה שאני ראיתי זה שיכורה צוחקת עם ידיים חשופות.
אני מניחה שהאשמה, כרגיל, היא בי, הא?
בדיוק!
טוב, נו, אני משערת שמותר לך לא לאהוב את זה גם אם אני כן אוהבת… אבל שזה לא יקרה שוב.
אני מבין
גם אני לא ראיתי את חלף עם הרוח ואת קזבלנקה וסיפור הפרברים תמיד נראה קצת דבילי. אבל יש לי רק שאלה אחת: קינג-קונג במקום 24? למה הוא נחשב רומנטי?
ראית מה הקוף מוכן לעשות
בשביל פיי ריי? לטפס על האמפייר סטייט- זו רומנטיקה!
אני לא יודע מי נמצא במכון
הזה, אבל הוא נראה לי גרוע ממש כמו האוסקר.
זה תמיד ככה
ברשימת 100 הסרטים הטובים ביותר שפורסמה ב-1998 הופיעו רק (תקנו אותי אם אני טועה) 4 סרטים משנות ה-90: שתיקת הכבשים, ספרות זולה, רשימת שינדלר ופורסט גאמפ. כולם היו מועמדים לאוסקר על הסרט הטוב ביותר (וכולם חוץ מספרות זולה זכו), בעוד שהסרט שנבחר במקום הראשון-האזרח קין היה מועמד רק לפרס שולי אחד.
אני חושב שהעניין הוא שרוב אלו שמצביעים ברשימות האלה מעדיפים סרטים שקל לזכור והשם שלהם ישר עולה לראש. הם גם נוטים לזלזל באיכות הסרטים שיצאו בשלושים השנים האחרונות.
לא ממש הבנתי
מה בדיוק הרלוונטיות של מספר הפרסים שהיה מועמד להם האזרח קיין.
הכוונה היא
שאת האזרח קיין הכניסו לרשימה ב-1998 כי הוא כבר היה מוכר ומוערך כ"סרט הטוב ביותר". הוא מוכר ככה מאז שנות ה-60, אבל באוסקר די התעלמו ממנו. הסרטים החדשים ברשימה היו כולם מועמדים לאוסקר והמדרגים לא רצו לקחת סיכון עם סרטים שלא מוכרים בעיני רבים כ"טובים ביותר".
באותה מידה, יכולה להתפרסם בעוד 50 שנה רשימה בה החוש השישי, מועדון קרב, מטריקס ושרק יופיעו בלי קשר למספר המועמדויות שלהם. הם כבר יכנסו עד אז לתודעה כסרטים משובחים. סרט שייצא שנתיים לפני זה (נגיד אינדיאנה ג'ונס 32: שודדי ההליכון האבוד) לא יכנס.
לגמרי לא נכון, במקרה הזה.
אמנם הסרט החדש ביותר ברשימה הוא מ-1998, אבל הרשימה מכילה 11 סרטים משנות ה-90 ו-13 משנות ה-80. אם כבר, אז יש ברשימה יתרון קטן לסרטים חדשים.
אני אסביר
אני דיברתי על הרשימה שהתפרסמה ב-100 "1998 הסרטים הטובים ביותר" בה היה זלזול מודגש בסרטים חדשים יחסית.
הרשימה החדשה מעודכנת יותר ומופיעים בה סרטים שהספיקו בינתיים להכנס לתודעה כסרטים רומנטיים.
למרות שאני חושב שהנסיכה הקסומה יותר רומנטי (וגם יותר מוצלח) מסיפור הפרברים, יש אנשים שאצלם סיפור הפרברים הוא קלאסיקה, לא חשוב כמה הוא נראה מגוחך. אני מתאר לעצמי שהרבה מגולשי האתר היו מציינים את בני וג'ון כרומנטי ולא חושבים בכלל על סיפור פילדלפיה (שהוא, למען האמת, מצדיק את מיקומו ברשימה). הכל יחסי.
עוד נקודה
באותו עניין, ברשימת 100 הסרטים המותחים ביותר, אתם רוצים לומר לי שפסיכו (מקום 1) וקזבלנקה (מקום 37) באמת מותחים עד כדי כך לעומת החוש השישי (מקום 60)? לא שהסרטים ברשימה לא מותחים, אבל חוץ משתיקת הכבשים יש זלזול.
כן.
החוש השישי הוא סרט איטי מאוד, ואם יש בו מתח הוא מתמסמס במריחה של הסרט.
היום (הדל) בטלוויזיה
12.6.02
דיגיטלי
סינמה שלוש – 18:50 מהממת-
——
בחורה מוצאת בנמל פתק בבקבוק ועליו רשומים כתובת ושם בהונג קונג. היא נוסעת לפגוש את הבחור כשהיא משוכנעת כי זה גורלה, אך מגלה כי הוא הומו. (עם ג'קי צ'אן, שו ווי. במאי וינסטנט קוק)
עשר שנים לאחר שסיימו את האוניברסיטה, מזמין פיטר את שבעת חבריו ללימודים, לאחוזתו לכבוד ראש השנה האזרחית. (עם אמה תומפסון, קנת' בראנה שגם ביים)
סיפורה של חבורת צעירים מכורים להרואין, השודדים בתי מרקחת כדי לספק את הרגלי הצריכה שלהם. (עם מט דילון, קלי לינץ'. במאי גאס ואן סאנט)
לויין
אם.ג'י.אם -20:20 החברים של פיטר-
—–
ראה דיגיטלי.
ראה דיגיטלי.
צעיר המוורד במשפחתו העשירה, עוזב את הטירה בה הוא התגורר ומתחבר לחבורת הולכי בטל ומהגרים בפאריז. (עם ניקו טארילשווילי, לילי לאבינה. במאי אוטר יוסליאני)
פקיד אפרורי שוכר דירה בבנן המאוכלס בדיירים ביזאריים, ומתחיל לחשוד כי הדיירים מנסים לגרום לו ללכת בדרכה של הדיירת הקודמת, ולהתאבד. (עם רומן פולנסקי, איזבל אג'אני. סמאח רומן פולנסקי)
מקרא-
שווה צפייה.
שווה צפיה בפוטנציה (יענו לא ראיתי, אבל אמור להיות טוב).
קומדיה.
סתם שאלה
אין עוד איזה "הדייר" של היצ'קוק?
כי כשראיתי את השם ישר חשבתי עליו.
יש. סרט מוקדם מאד של
היצ'קוק, שהוא סוג של גרסה לסיפור ג'ק המרטש.
וואו, איזו שלישיה פותחת...
אתם בטוחים שזה "הסרטים הרומנטיים הטובים ביותר" ולא "הסרטים שאני אלך לראות רק אם ישלמו לי ממש הרבה כסף"? חלף עם וסיפור הפרברים פשוט גרועים עד גיחוך, קזבלנקה פחות זוועתי אבל גם הוא ראוי לרדת לתהום הנשיה.
טוב, תראו, באמת קצת קשה להשוות סרט שראית לפני יומיים, לסרט שכבר הספקת לראות כמה פעמים, ובכמה סיטואציות. סרטים, כמו כל דבר, הם לא רק מה שהם, אלא מה שאתה מוסיף עליהם מהנסיון והחוויות. אם סרט הוא ישן יותר, יש לו יותר זמן לצבור 'חוויות-לוואי' (זה נשמע רע, אבל אתם מבינים).
חוץ מזה, הסרטים של השנים האחרונות הם ציניים מאוד, ככה שהם לא רומנטיים.
כלי חרס כמושא לתשוקה רומנטית
"רוח רפאים" במקום 19, לפני "הנסיכה הקסומה", "צלילי המוסיקה", "כשהארי פגש את סאלי" ועוד רבים וטובים אחרים? מה עלה בדעתם?
פטריק סוויזי שר ''אני הנרי ה8''
אני. הנרי השמיני אני, אני.
גבירתי הנאווה
במקום ה-12. הסרט הזה הוא לא רומנטי בכלל. מסופר על נערה שמתאהבת במורה שלה שמתייחס אליה בזלזול ונדמה לי שגם כך זה נגמר. בלי מילות אהבה בלי נשיקות ובלי פוצי מוצי.
קינג קונג במקום 24?
וואו, זה היה כ"כ רומנטי איך הקוף הענק תפס ת'בחורה, נלחם בדינוזאור ענק, ואז הלך והשמיד את ניו- יורק.
מחיתי דמעה מרוב רומנטיקה.
איך, איך פיספסו את גודזילה ברשימה?
שמח שאתם מסכימים.
להלן מקבץ קטן של טריילרים שעלו לרשת בעת האחרונה:
ובשלושה גדלים (מהכבד לקל):
• המרשים והמעניין: Minority Report – Internet Exclusive בפורמט
http://a772.g.akamai.net/5/772/51/83415b58578a25/1a1a1aaa2198c627970773d80669d84574a8d80d3cb12453c02589f25382f668c9329e0375e8177dec64930069d746b821950e6ddf44b4239509/minority_report-tlr3i_m480.mov
http://a772.g.akamai.net/5/772/51/83415b58578a25/1a1a1aaa2198c627970773d80669d84574a8d80d3cb12453c02589f25382f668c9329e0375e8177dec64930069d746b821950e6ddf44b4239509/minority_report-tlr3i_m320.mov
http://a772.g.akamai.net/5/772/51/83415b58578a25/1a1a1aaa2198c627970773d80669d84574a8d80d3cb12453c02589f25382f668c9329e0375e8177dec64930069d746b821950e6ddf44b4239509/minority_report-tlr3i_m240.mov
• לחובבי הארי פוטר ו/או המשכים: הארי פוטר וחדר הסודות: קטעון מתוך הטיזר לסרט השני (מתוך האתר הרשמי) בפורמט
(יש רק גודל אחד):
http://media.warnerbros.com/harrypotter/us/med/trailer/hp2_tease_qt_300.mov
• לחובבי נוסטלגיה ושנות השמונים: טיזר לסדרת החדשה של He-Man and the Masters of the Universe בפורמט
(שוב, רק גודל אחד, אבל לא סטרימינג):
http://www.he-man.org/news_images/motu_trailer.rm
מה זאת אומרת קטע?
למה אין את כל הטיזר לסרט?
זה טיזר לטיזר.
וכאן המקום להוסיף את אחת מהערות ה"היי, אני לא המצאתי את זה, אני רק עובד פה".
הטיזר המלא יעלה לרשת במועד לא ידוע כלשהו שבין רגע זה ליום שישי, וילווה כנראה ביומית, כראוי.
חלף עם הרוח?
וואו. כשהייתי עלמה ממש ממש צעירה, החלטתי להרחיב את ידיעותי הקולנועיות ולראות חלף עם הרוח. ובכן, כשסיימתי לראות את הסרט הייתי סתם עלמה צעירה…
יכול להיות שזו הייתה השעה המאוחרת (היא לא הייתה כל כך מאוחרת כשהתחלתי אם אני זוכרת נכון…), או השחור-לבניות, או העובדה שהייתי בת 10, אבל לא ממש התרשמתי יותר מדי מהסרט הנ"ל.
דעתי על הנסיכה הקסומה לעומת זאת, ידועה בהחלט ולכן אני לא אפרט אותה.
(מצד שני, במסגרת פרויקט "בואו ננסה לשפר את האנגלית שלנו בלי קשר לבתי ספר ומבחנים" הגעתי כבר לעמוד מאתיים ומשהו בספר. וכן, היא אכן נשמעת כמו בחורה סתומה לחתולין…)
'חלף עם הרוח' הוא צבעוני.
אז מה זה "שחור-לבניות"?
'חלף עם הרוח' הוא צבעוני?
טוב, טעות שלי אם ככה.
אני בטח מתבלבלת עם "רבקה" (שדווקא חיבבתי פלוס) או משהו כזה.
אבל את חלף עם הרוח לא צבעו? ז'תומרת, הוא לא צולם במקור בשחור לבן? טוב, יכול להיות שאני סתם מתבלבלת.
היה לנו את אותו הדיון
בקשר ל'שלגיה' ו'הקוסם מארץ עוץ'. כולם סרטים צבעוניים. הטכנולוגיה לצביעת סרטים שצולמו במקור בשחור-לבן אמנם קיימת, ויש סרטים שנצבעו ככה, אבל עד כמה שאני זוכר יש מעטים מאוד כאלה שאפשר להשיג, ואף אחת מהגרסאות הצבועות לא קיבלה התייחסות רצינית (ובצדק). רובם המכריע של הסרטים שראית בצבע היו צבעוניים גם במקור.
צבעוניים או לא צבעוניים
כמה מהסרטים הרומנטיים היפים ביותר ברשימה הם בשחור לבן: קזבלנקה, סברינה, להחזיק ולאבד, אשת השנה וחופשה ברומא ואם אני זוכרת נכון, גם סיפור פילדלפיה ו – An Affair to Remember. בכולם מופיעים הכוכבים הגדולים – בוגרט, קרי גרנט וההפבורניות.
אם כבר רומנטיקה בשחור לבן
ראיתי פעם בסינמטק בחיפה סרט מדהים שנקרא "מכתב מאישה אלמונית" או משהו בסגנון… הוא היה ממש יפה, וראיתי אותו לבדי והתרגשתי מאד, למרות הברבורים של השניים-שלושה האנשים האחרים שהיו באולם.
מישהו מכיר את הסרט?
כן, אני.
ראיתי אותו בקולנוע ספיר, בקרית ביאליק. היו ימים… הייתי בערך בת 14 ואשכרה בכיתי בו. אכן סרט רומנטי ועצוב ביותר.
ורטיגו
אם כבר הזכירו פה את הסרט הזה לא מעט, אז זה סרט שבמשך לא מעט זמן, חשבתי שהוא צולם במקור בשחור לבן, מה שכמובן לא נכון.
הלכתי לסרט הזה בקולנוע פאר, בדייט ראשון עם אחת מבאות האתר, בשלהי התיכון, שנים לפני שמישהו מאיתנו חלם שהוא יזכה לכתוב כאן, וכנראה גם הרבה לפני שהאתר הזה זכה לתכנון כלשהו.
בכל מקרה, למחרת היום, אמא שלי שאלה אותי איזה סרט ראיתי אתמול, וכשעניתי "ורטיגו" (אם כי התעלמתי מהשאלה המעצבנת "ועם מי הלכת"), היא טענה ש"היא עוד ראתה את זה בשחור לבן בזמנו". ומה שהכי נורא – האמנתי לה! לאמא שלי – שראתה פעם את "מת לחיות" בערוץ 1, נהנתה מאוד, ושאלה אותי איך קוראים לשחקן בתפקיד הראשי.
כאמור, זה פשוט לא נכון, ורטיגו צולם במקור בצבע. ואם אני לא טועה, אגב, היצ'קוק היה הראשון שצילם סרט בשחור לבן בתור "החלטה אמנותית", כשהמדובר ב"פסיכו", שצולם לאחר שהיצ'קוק כבר ביים כמה וכמה סרטים צבעוניים.
החלטה אמנותית?
האגדה מספרת ש'פסיכו' צולם בשחור לבן כיוון שהיצ'קוק חשב שמראה הדם הזורם באמבטיה יהיה מזעזע מדי לגבי הקהל של אז אם הוא יהיה, חלילה, אדום. בכל מקרה, שיקולים אמנותיים או לא, היצ'קוק בהחלט לא היה הראשון. לדוגמה, שנה לפני 'פסיכו' צולם 'חמים וטעים' בשחור לבן, מתוך חשש שהאיפור של ג'ק למון וטוני קרטיס המחופשים לנשים לא ייראה משכנע בצבע.
ואולי אמא שלך פשוט ראתה את 'ורטיגו' בטלויזה הישראלית, לפני שהיא עברה לצבע?
פרוטקציות
לא, היא ראתה את זה בקולנוע איזה חמישים פעם, כמו את כל הסרטים האחרים מהתקופה הנ"ל.
כשאמא שלי היתה בתיכון, חברה טובה שלה (שבינתיים ירדה מהארץ, בלי לקחת את אמא שלי איתה, ואם מגדלי התאומים לא היו נופלים עליה, הייתי ממש מתעצבן), יצאה עם אחד הסדרנים בקולנוע המקומי. וכדי להתחנף, הוא היה מכניס את שתיהן כל יום לאיזה סרט שלא הציג שם.
למה, אגב, נראה לך שלטלביזיה הישראלית היה תקציב, בתקופת השחור לבן, לסרטים של היצ'קוק? לפי הסאטיריקן החביב על דן ברזל וטווידלדי, אפרים קישון, הם היו משדרים רק סרטים אילמים מסוף המאה ה-19.
בכלל לא נכון.
סתם השמצות על הטלוויזיה.
הם היו קונים פנס קסם מסתובב (לא זוכרת איך קראו לזה במקור). לפחות לפי קישון.
באמת שאני לא זוכר,
אבל נדמה לי שזה עלה ארבע לירות והיה איכשהו קשור לשולטהייס.
הכל קשור לשולטהייס איכשהו.
זה לא רק זה
כפי שנאמר לא פעם, דם מלאכותי רגיל לא נראה משכנע בשחור-לבן. בפסיכו השתמשו בסירופ שוקולד במקום. חשבתי שזו סתם אגדה, אבל הייתי ביוניברסל סטודיוס והם הבטיחו שזו אמת.
חוץ מזה, נראה לי שאפשר להחשיב את הקוסם מארץ עוץ בתור סרט שצולם (בחלקו) בשחור-לבן מסיבות אמנותיות.
הכה את המומחית
בתור מבקרת קבועה באתר(על אף שהפסקתי לשלוח תגובות מחמת דלות השפה מיעוט הידע )הידועה ,למי שזוכר ,כחובבת מושבעת של סרטים רומנטיים הריני לפרסם ברבים את דעתי על הרשימה הזו:
הסרטים שנכנסו בטעות:
ורטיגו- רז כבר אמר את מה שצריך היה להאמר
קינג קונג – הרבה כבר אמרו
הדוור מצלצל פעמיים – איפה יש שם סיפור אהבה איפה?
הבוגר- הלו?? הסיפור שם הוא על האובססיה של אחת מיסיס רובינסון כלפי בחור צעיר ממנה בעשרים שנה. הקטע עם הבת שלה (זה הדבר שיכול להחשב רומנטי)בא כדי ללבות אש בעלילה. הרבה יותר מענין לשמוע על בחור שגם מתעסק עם האמא וגם מאוהב בבת ,לא?
אורות הכרך – ההפתעה של השבוע?
*זה* סרט שנכנס לעשרת הגדולים??
על מה ולמה?
– המשך יבוא…
המממ
"קצין וג'נטלמן", שנמצא ברשימה הזאת במקום העשרים ותשעה, הוא אולי סרט הרומנטי האהוב עלי ביותר.
כדי שרד ולונג יהיו מרוצים, אני אבהיר מראש שאני _לא_ בוכה כשאני רואה אותו, אבל אין לי בעיה לצפות בו שוב ושוב. אני משער שזה השילוב בין ריצ'ארד גיר ודברה וינגר, היפים והנעימים, ולא פחות חשוב, העדיין צעירים (הוא 33, היא 27), שעושה לי את זה במיוחד.
חוץ מזה יש לנו את לואיס גוסט ג'וניור (סמל המחלקה) ורוברט לוג'יה (אבא של ריצ'רד), שני שחקנים מעולים שאני אוהב, שעושים את התפקידים שלהם למופת. ואסור גם לשכוח את הציטוט המופתי (מהזכרון):
בכלל, נראה לי שהסרט מתאר אמריקה שכבר כמעט לא רואים היום בסרטים. כל מיני אנשים Hard Working כאלה, צווארון סגול, וטיפוסים כמו האבא של דברה וינגר, שמעביר בי צמרמורת כל פעם מחדש. וגם אם כבר עושים כזה סרט, אז הלן האנט משחקת את האמא המלצרית הטפשה, וכמה שאני אוהב את הסרטים שלה, זה פשוט לא אותו הדבר.
(אי אפשר כל החיים לשחק את ג'יימי המתוחכמת שגרה בניו-יורק וגורמת לפול לעשות כל מה שהיא רוצה, בערך, ואז לצפות שנאמין שהיא אם חד הורית עם ילד ושבעלה לשעבר הוא ג'ון בון ג'ובי).
ברשימה יש גם (מקום 59), את "הפצוע האנגלי". מעניין מה היה לאיליין להגיד על זה. אם כי היא בטח תהיה מרוצה ממקום 25, "כשהארי פגש את סאלי". "Well, if it isn't the first lady of the American theatre". אחוות זייפניות, נו.
ולסיום, אני חייב לשאול (ברצינות!), איך הם מעיזים שלא לכלול את "ארבע חתונות ולוויה אחת", "נוטינג היל", "החתונה של החבר שלי" ו"ברידג'ט ג'ונס". יכול להיות שחלקם נפסלים מכיוון שהם מתרחשים בלונדון? (אם כי למיטב ידיעתי, כולם הפקות אמריקאיות). זאת פשוט חוצפה! רשימה של סרטים רומנטיים, בלי יו גרנט, ועם ג'וליה רוברטס רק פעם אחת? לאן הגענו?
לרשימה יש הסתייגות...
זאת רשימה של סרטים אמריקניים בלבד
חלק מהסרטים הבריטיים שציינת כנראה באמת לא מספיק אמריקניים.
אמנם עבר הרבה זמן מאז שראיתי את 'קצין וג'נטלמן', אבל אני מאוד בספק אם הציטוט שהבאת נכון. 50 מדינות זה מספיק בהחלט.
ואין לי שום דבר נגד בכי. לבכות זה מצוין.
אהא!!!
אף פעם לא טענתי שאני יודע לספור עד יותר מעשרים ואחד, וגם בגאוגרפיה אף פעם לא הייתי חזק במיוחד, אבל ציטוטים מסרטים אני דווקא אוהב לזכור. ראיתי היום את "קצין וג'נטלמן" בפעם המי יודע כמה, והציטוט שהבאתי הוא מדוייק. הבחור בסרט נוקב בחמישים ושתיים מדינות.
והסרט עדיין נהדר. מאוד לא מציאותי, כרגיל, אבל נהדר ומקסים. כמו שחנוך כתב פעם, שעתיים של אמת בתוך השקר שהם חיינו. אולי זה מציק קצת, שהאושר הכי גדול שיש בחיים נח בדמיון, ולא במציאות, אבל הפתרון לכך הוא פשוט למדי: לבלות כמה שיותר זמן בצד של הדמיון.
ואם כבר מדברים על
הלן האנט הממלצרת, מה עם "הכי טוב שיש" ? רומנטיקה כמו שרק ג'ק ניקולסון יכול להגיש לנו. וכמובן הלן האנט עם המשפט האלמותי, שלפחות לי יצא להגיד אותו בארבעה מקרים שונים:
זה סיפור אהבה.
הוליווד התקדמה?
אם אתה קורא התקדמות לרומן בין תרח זקן בן 77 בערך לאישה צעירה יחסית (עוד לא בת 40 להערכתי), ועוד שזה יחשב סוף טוב, אז אני לא יודעת מה נחשב אצלך רגרסיה.
נמאס כבר מהרומנים הלא הגיוניים האלה. בחורות בנות 30 + לא מתות על חתיארים (וכוכי מרדכי היא לא דוגמא לכלום) אלא אם אין ברירה – למשל אין להן כסף לשלם עבור הטיפול הרפואי של בנן ולזקן דווקא יש.
כמו שאמרה ג'קי קנדי, כששאלו אותה אם אונאסיס לא קצת נמוך בשבילה – לא כשהוא עומד על הכסף שלו.
אם היו מראים רומן בין ג'ודי דנץ' לבראד פיט לא הייתם נגנבים מחוסר האמינות?
יוצא מן הכלל אחד – המפרי בוגרט ולורן באקול ב"להחזיק ולאבד" היפהפה (If you need me just whistle).
כן
קודם כל, ב-97, בעת הפקת "הכי טוב שיש", ניקולסון היה בדיוק בן שישים, והאנט בת 34.
שנית, גם בגילו המופלג,יש לג'ק ניקולסון סקס אפיל גדול יותר מהרבה גברים אחרים.
ושלישית, למרות שזהו כלל שהוליווד לא המציאה, ויש הרבה זוגות בעולם שבהם הגבר מבוגר, לעיתים בהרבה, מן האישה, דווקא הופקו בהוליווד לא מעט סרטים שמתארים רומן של גבר צעיר עם אישה המבוגרת ממנו בהרבה. לדוגמא, "הבוגר", שמופיע ברשימה הנ"ל, וגם ב"מופע של דרו קארי", דרו יוצא עם ישישה בת שישים וחמש (שהיא אפילו לא סקסית, חוצפה!).
ואני לא יודע לגבי ג'ודי דנץ' ובראד פיט, אבל לא מזמן היה לי חלום מוזר, שבו הלכתי לסרט בקולנוע אסתר (בכיכר דיזינגוף, היום נמצא שם בית מלון "סינמה"), והסרט סבב סביב רומן בין מריל סטריפ (ילידת 49) וריבר פיניקס (יליד 70).
בסרטים הוליוודיים הגבר יכול
להיות בן שבעים ובת זוגו בת שלושים, כי לגבר זה "בסדר" להיות בן שבעים ולאשה לא. המסר הוא שגבר בן שבעים הוא עדיין סקסי, כי יש לו הרבה דברים, בעוד שלאשה יש רק יופי גופני – וזה, מה לעשות, אובד בגיל שלושים עד ארבעים וחמש.
אם זה מייצג את המציאות? אולי. אם ראוי להציג את זה בסרט כהגיוני ומקובל בעוד שהמקרה ההפוך מוצג כסטיה (האשה המבוגרת המתוסבכת שמפתה את הילד התמים, וכאלה)? תחשוב בעצמך.
אגב, בבאפי היתה ילדה בת שבע עשרה שיצאה עם גבר בן מאתיים ארבעים וארבע. לא בושה? :)
רמז לגבי ג'יימס בונד?
עין המתבונן
יש לך דרך מאוד מעניינת להסתכל על דברים בשחור ולבן, בעוד שברור לכל מי שצופה בסרטים, שהעולם הוא בצבע אפרפר למדי.
"הוליבוד נוטה להציג דברים באור שמוצא חן בעיניה", זאת הצהרה שהיא לפעמים נכונה ולפעמים לא, ובד"כ איפה שהוא באמצע. דווקא בתחום הזה, של מערכות יחסים של גברים מבוגרים ונשים צעירות, ולהפך, הוליבוד נוטה להציג מציאות.
מציאות 1: יש הרבה יותר, אבל הרבה יותר, מערכות יחסים שבהן הגבר מבוגר בעשרים שנה ויותר מהאישה, מאשר להפך.
מציאות 2: יש כל כך מעט מערכות יחסים הפוכות, עד שכשאחת כזאת מופיעה, היא לחלוטין נושא לרכילויות, וכן, לפעמים גם לגיחוך מסויים אצל אנשים מסויימים.
מציאות 3: רוב הנשים, אולי את ואביגיל לא, אבל רוב הנשים, נוטות לבחור בגברים "בוגרים" ו"אינטליגנטים" כגברים "יפים". כך למשל האריסון פורד ומיודענו ג'ק ניקולסון, זוכים לבחירה כגברים סקסיים כבר שנים רבות, ע"י נשים.
מציאות 4: כל אחד רואה מה שהוא רוצה לראות. ב"הבוגר", אני ראיתי אישה חזקה ודומיננטית, שעושה מה שהיא רק רוצה, וגבר צעיר וחלוש שלא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו. את ראית "אישה מבוגרת ומתוסבך"? זבש"ך.
כן, העולם הוא אפרפר וכאלה.
אפשר להגיד את זה כתשובה לכל שאלה, או שאפשר בכל זאת לגבש דעה על מה שקורה ולחלוק אותה עם אנשים, למרות שהיא "שחורה ולבנה".
ראית פעם בחורה בת עשרים שיוצאת עם גבר בן ארבעים? אני ראיתי כמה וכמה פעמים. אז תגיד לי: מה מערכת היחסים ביניהם? על מה היא מבוססת? האם היא התאהבה בו בגלל אישיותו המקסימה והמרשימה? האם ההתאהבות שלו בה קשורה איכשהו לזה שהיא צעירה ו(יחסית) כוסית? האם לבחורה הזו יש, כרגע או בדרך כלל, חיי אהבה בריאים?
התשובות שהוליווד נותנת לשאלות האלה הן בדר"כ אחידות (כן, הבחורה חזקה, בוגרת ומאושרת. היא התאהבה בזקן כי הוא נראה לה סקסי, שום קשר לזה שחסרה לה סמכות אבהית בחיים או שחסר לה כסף. כן, יש ביניהם מערכת יחסים שוויונית) – תשובות אחידות והפוכות לתשובות שהמציאות נוטה לתת.
ואגב, אני לא מדברת על סרטים שעוסקים ספציפית בנושא הזה אלא על סרטים שמציגים את זה כבדרך אגב, כמו סרטים של קלינט איסטווד או האריסון פורד או מייקל דאגלס בזקנתם.
לגבי מידת הסקסיות של גברים מבוגרים: חלק, לא גדול דווקא, מהשחקנים שעושים לי את זה הם בסביבות גיל הארבעים וחמש. So? אני חלק מהחברה שלי, ומה שלימדו אותי, למדתי. למזלי יש לי יותר מדי כבוד עצמי מכדי לחשוק במערכת יחסים פסודו-אבהית, שבה אני אשחק את הכוסית הצעירה והרכה, בחיים האמיתיים.
במקרה של מייקל דאגלס
זו גם המציאות. חוץ מזה, כתוספת אני רוצה להדגיש שיש גם הרבה נשים מפורסמות מעל גיל ארבעים שנחשבות יפות מאוד. לדוגמה: מדונה, שרון סטון, מירנדה ריצ'רדסון, פטרישיה היטון, דיאן קיטון, רנה רוסו, אמה תומפסון… שאני אמשיך?
אתה לא צריך להמשיך, משתי סיבות:
האחת, הנשים הללו הן כוכבות קולנוע, וככאלה, יש להן צורך עז להראות צעירות, כדי לקבל תפקידים (מריל סטריפ אוהבת לבכות על כך שיש מעט תפקידים לנשים בגילה בקולנוע). בנוסף, יש להן גם זמן וכסף לעשות טונה של ניתוחים פלסטיים וכושר כל יום עם מאמן פרטי, כדי להראות ככה. בל נשכח גם שאנחנו לא רואים אותן מקרוב עם כל מיני קמטים ודלדולים, אלא דרך פילטרים של מצלמות ותאורה מרוככת.
הסיבה השניה – לא איכפת לי שנשים צעירות יוצאות/מתחתנות עם גברים מבוגרים בקולנוע, אבל בואו נשים את *כל* הקלפים על השולחן. בואו נודה בכך שהן עושות את זה משיקולים פסיכולוגיים (חוסר דמות אב) או פיננסיים (המבוגר הרבה יותר עשיר/מקושר, ראו מקרה מייקל דאגלס). ברגע שגברים יבינו שאלו הסיבות שבגללן צעירות נמשכות אליהם, הם יפסיקו לחשוב שהם כל כך סקסיים בגילם המופרז ויפסיקו לצפות מאיתנו להראות פיצוץ מעבר לגיל 30.
ואגב, מקרה מדונה וגאי ריצ'י בדיוק ממחיש את התאוריה שלי, המופיעה בסעיף 2: מדונה הרבה יותר עשירה ומקושרת מגאי ריצ'י, שאף אחד לא שמע עליו, עד שהתחיל לצאת איתה. בהנחה שהיא יפה וסקסית גם מקרוב, האם מופרז מצידי לחשוב שהוא התחתן איתה, כי היא מדונה ולא סתם אישה יפה בת 40+?
ואם כבר מדברים על הטענות שיש למריל סטריפ על נשים בנות 40+ בקולנוע, הרי שגם היא שיחקה בסרט שבו קלינט איסטווד בן ה- 70 היה מאהב סקסי, שאיתו שקלה לברוח מהבית. היא היתה צריכה לדרוש מישהו בגילה!
תקראו לי תמים
אבל אף אחד מכם לא חושב אפילו לרגע אחד שאולי, אבל רק אולי, חלק מהנישואים הנ"ל נעשו מתוך אהבה אמיתית? לא אובססיה, לא פרסום, לא כסף, לא בעיה-פסיכולוגית\\חוסר-בדמות-אב, אלא מהסיבה הפשוטה וההגיונית של אהבה.
ובקשר לגיא ריצ'י, בטח שידעו מי הוא לפני החתונה. לוק סטוק הביא אותו לתודעה של אנשים מסויימים (כל מעריצי טרנטינו לדוגמה)
תמים!
בטח, בטח שמאהבה. אבל להזכירך, אהבה אינה תלויה בדבר, ושוב, כמו במקרה גאי ריצ'י, האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שמלצרית היתה מתאהבת בלקוח מקשיש, מכוער, גועלי ואובססיבי, אלמלא היה ג'ק ניקולסון?
ובקשר למי שידע או לא ידע על גאי ריצ'י – לפני החתונה עם מדונה הוא היה ידוע למתי מעט. אחריה – כל מאות מיליוני מעריציה של מדונה יודעים עליו.
למה לא,
פור גאד סייק, דברים כאלה קורים!
נכון, זה מעצבן שתמיד בקולנוע נראה קשיש מכעור עם בלונדינית צעירה תלויה על זרועו, אבל לעזאזל, לא חסרות זוגיות מלאות אהבה, שהתחילו מאהבה, ויסיימו באהבה, גם עם הפרשי גילאים.
נכון.
אני בטוחה שיש הרבה. עשיתי הכללה מסוימת לגבי המציאות, והכללה אחרת לגבי איך זה בקולנוע, והגעתי למסקנה לגבי הקשר (או חוסר הקשר) בין הקולנוע למציאות. אני לא אומרת שאין מקרים שלא מתאימים להכללות שלי.
את לא סתרת אותי
ברור שאהבה אינה תלויה בדבר ואני לתומי חשבתי שזה היה ברור מההודעה שלי שהתכוונתי לאהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר.
אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שמלצרית הייתה מתאהבת בלקוח מקשיש, מכוער, גועלי ואובססיבי אבל אנחנו גם לא יכולים להיות בטוחים שהיא הייתה מתאהבת בלקוח צעיר, יפה, נחמד ונורמלי. חוסר הוודאות אינו מוכיח שהסיבה היחידה להתאהבות היא היותו ג'ק ניקולסון.
אני די בספק
גאי ריצ'י ומדונה הכירו דרך שידוך של סטינג. הם התחתנו והולידו ילד (פחות או יותר בסדר הזה). אני בספק אם כל זה רק מפני שמדונה היא מפורסמת ועשירה. אמנם הזוגיות ביניהם מאוד עזרה לריצ'י לחדור לתודעה, אבל במאה ה-21 אפשרי למעשה שגבר ימשך לאישה שמבוגרת ממנו בלי שזה יחשב מוזר (בעיקר אם שניהם מפורסמים).
נתתי את הרשימה המאוד חלקית של נשים יפות מעל גיל 40 כדי להראות שלא כל הנשים (כפי שנטען) מאבדות את היופי ואת העניין בהן אחרי גיל 35. יכלתי גם לתת דוגמאות של נשים מבוגרות לא מפורסמות שאני מכיר ונראות טוב.
אתה מציג סדרה של נשים שעוסקות בדיאטה ובאימוני כושר באופן אובססיבי, שמאחורי כל אחת מהן אלוהים יודע כמה ניתוחים פלסטיים, ושמתירות פרסום רק של צילומים שמחמיאים להן. וזו הדוגמה שלך לנשים מבוגרות שנראות טוב?
אז א' – להראות טוב בתור אשה מבוגרת, לטעמי, זה לא "להיראות כמה שיותר דומה לאיך שנראית בגיל שבע עשרה". לטעמי, בכל גיל אמורים להיות ערכי אסתטיקה שונים.
ב' – הדגם שלך מלאכותי לחלוטין. תסתכל מסביבך, בעולם האמיתי, ותגיד לי כמה נשים נראות ככה, והאם הנשים האלה הן דוגמה בריאה ליצורי אנוש. באמת נדמה לך שהאובססיה למראה החיצוני שמהווה את מוקד חייהן של הנשים האלה עובדת לטובת הדוגמה שלך?
אני הייתי רוצה לראות יותר סרטים שבהם רואים נשים מבוגרות יפות כמו שנשים מבוגרות יפות באמת נראות – עם עודף משקל, עם קמטים, עם שיער מאפיר, עם גוף לא מושלם שלא עבדו עליו אנשי מקצוע במשך חמישים שעות בשבוע. ואתה יודע משהו? גם נשים מבוגרות מכוערות זה בסדר. אחרי הכל, הן קיימות באוכלוסיה, לא? וכנ"ל לגבי נשים צעירות מכוערות, ונשים צעירות לא ממש יפות ולא ממש מכוערות, וגברים לא לגמרי יפים, ו… אתה תופס את התמונה.
ולגבי כל התפיסה המעוותת שגבר מבוגר עם אשה צעירה זה אחלה ואשה מבוגרת עם גבר צעיר זה קוריוז – נו, כבר אמרנו על זה את כל מה שהיה להגיד בדיונים קודמים באתר הזה, נדמה לי. אלו נורמות מעוותות שמבוססות על העולם המעוות של הקולנוע. חבל שיש אנשים שבאמת לומדים מזה איך לחיות.
כן
אני אישית מכיר הרבה נשים שעברו את הארבעים ונראות טוב. אני לא בא לשפוט בתחרות יופי ולא מתכוון להגדיר מהו יופי ומי ראוי לו. האירוניה היא שהמסר הפמיניסטי שניסו להעביר פה, לפיו נשים מבוגרות לא חייבות להראות כמו בנות עשרים כדי להיות מבוקשות (בניגוד לסרטים), הפך להחלטה לפיה אשה מאבדת את יופיה הטבעי אוטומטית בגיל 40 (או שאולי זו צביעות, אני לפעמים מתבלבל ביניהן). הרשימה שנתתי היא של נשים ש*נחשבות* יפות, תבינו מזה מה שתרצו. אני אישית מאמין שיש נשים שנראות טוב באופן טבעי, אפילו אם הן (חס וחלילה) עושות כושר כדי לשמור על גזרה. אישית, אני מתנגד לניתוחים פלסטיים וחושב שהם עיוות פתטי של המציאות, אני גם מאמין שלא ציינתי אף כוכבת שעברה באופן ודאי תחת הסכין.
אם אתם רוצים לראות תמונות לא מחמיאות שלהן, ימד"ב מלא בהן.
רק רציתי להוסיף
אני גם לא מבין למה זה משנה אם גבר מזדקן יוצא עם נערה, או שאשה מזדקנת יוצאת עם נער. בשני המקרים זה יכול להיות בגלל אחת משתי סיבות:
1. הם מאוהבים.
2. הם לא.
בכל מקרה, בסרטים יש באמת בעיה עם התפיסה הזו.
כן
טוב, זאת כבר ממש קטנוניות.
אני בטוחה שא.ק. יכול לתת דוגמאות לנשים מעל 48 וחצי שנראות מעולה והן לא מפורסמות. אבל ברגע שאנחנו לא מכירים אותן, כל הדיון מאבד מתוקפו.
אם אני מנסה להוכיח שישנן נשים שנראות מעולה גם בגיל 50, אני יכולה לטעון שהגברת עליזה גרוסקו חכמוני היא בת 56, נראית פצצה ויוצאת עם פספוס בן 46. נו, כל עוד לא מכירים את הגברת גרוסקו חכמוני, אני לא ממש רואה את התועלת שבלדבר עליה.
הסיכויים גבוהים יותר שתדעו מיהן הגברות סטון, סרנדון וחברותיהן.
עליזה גרוסלב-חכמוני,
כפי שנדמה לי שקראו לה, צריכה להיות היום בת 22 בערך.
עליזה גרוסלב-חכמוני?
אתה בטוח? לדעתי זה גרוסקו. באמת. אבל מצד שני, מי אני שאדע משהו?
מה שרק מוכיח את הטענה שלי- אי אפשר לדבר על אנשים שלא כולם מכירים…
אני לא בטוח.
כלומר, לא כמו שאני בטוח שבינבה היא בינבה.
גם אני לא בטוחה
בכל אופן, זה *לא* דיון שאנחנו מעונינים שימשיך, נכון?
למעשה זה גרוסקוב
שזה גם שילוב של הגרסאות שלכם, והיא באמת אמורה להיות צעירה.
נדמה לי שבאיזשהו שלב
(כלומר, באחת ההופעות שלה) השם שלה השתנה בצורה מסתורית. אני כבר לא זוכרת אם זה היה השם הפרטי שהשתנה למשהו אחר או שם המשפחה השני. מישהו זוכר משהו בכיוון?
גרוסקו, גרוסקו. נו, ב'מת.
רגע, אז אני לא מבינה.
אי אפשר להביא דוגמאות של נשים מפורסמות, מבוגרות ויפות – כי הן בטח יפות באופן לא טבעי, מתאמנות הרבה וכו'.
אבל אי אפשר לתת דוגמאות של סתם נשים מבוגרות ויפות, כי אנחנו לא מכירים אותם.
אז מה כן אפשר להביא?
אבטיח.
אבטיח זה דבר מצוין להביא, ויתקבל טוב מאד בחום של הימים האחרונים.
אני איתך.
או בעברית לו"ל (תרנגולות).
לא, לא, לא.
אבטיח זה קר ועסיסי, וטוב להביא בימי הקיץ החמים.
לול זה דבר מחניק ומסריח, ובשום אופן לא להביא אותו כעת.
היו 400 מועמדים
ברשימת המועמדים מופיעים נוטינג היל והחתונה של החבר שלי. יומנה של ברידג'ט ג'ונס וארבע חתונות ולוויה אחת באמת לא נכללו.
חוצפה!
מה עם "בראדוק: מבצע בעורף האויב 3" לפעמים אני לא מבין את האמריקאים האלה
קומורדים, כמעט סיפור אהבה?
ומה עם "Comrades Almost A Love Story"? זה אחד הסרטים הכי רומנטיים שראיתי בחיי (למרות ואולי בגלל שהיא לא מורידה לו את המיקי מאוס).
אני חושב שהבעיה בלביים סרט רומנטי, דומה קצת בבעיה שנוצרת בלהיות הלך – בשלב מסויים של תחרויות הליכה, רוב המתחרים או סתם הולכים לאט מדי, או שהם נפסלים כי הם מתחילים לרוץ. אותו דבר בסרטים רומנטיים – או שהם משעממים מאוד, או שהם מתדרדרים לקיטש. הסרט הזה מצליח לללכת על הקו דק של בין לבין.
אגב, אני תוהה אם עוד מישהו חוץ משנינו ראה את זה בכלל, למרות שרד כאן טוען ש"העידן שבו רק אתה ועוד מישהו ראיתם סרט עבר מן העולם", כך שאולי עוד יש תקוה.
ושאלה: אם נגיד יווצר מצב היפוטטי, שבו אתה תיסע לחו"ל לתקופה של, הממ, נגיד שנה, אני יכול לקבל את ה-DVD של זה, לבינתיים?
קומורדים, כמעט סיפור אהבה?
אני משוכנע שעוד אנשים ראו, זה בכל אופן זוכה פרס האוסקר ההונג קונגי לסרט הטוב ביותר בשנת 1996, פיטר צ'אן אפילו עשה סרט אמריקאי די זניח מאז שנקרא "The love letter", תמיד מציק לראות יוצרים מוכשרים עוזבים את כור מחצבתם בשביל לעשות סרטים זניחים במקומות אחרים.
הוא חזר עכשיו לאסיה ופתח איזה חברת הפקה חדשה שמטרתה לקדם יוצרים צעירים בכל רחבי אסיה, הגל הראשון של הסרטים שהם עשו נראה די מעניין, הנה האתר.
http://www.applausepictures.com/main/home.html
באשר ל "comrades" אתה כמובן מוזמן לשמור לי על הדויד עד שאני חוזר, אולי תשכנע עוד אנשים לראות וכך תפיץ את התורה.
האמת שבשביל 8 דולר אולי כדאי לך אפילו להרביץ בהזדמנות עותק
פרטי משלך.
להלן הלינק.
http://www.coolashop.com/webapp/commerce/command/ProductDisplay?prrfnbr=2298&prmenbr=7246&merchant_rn=7246&lang=1
מה עם "משאלת מוות" ואיך זה שאף סרט של קאנון לא נכנס לרשימה, יש אנשים שפשוט לא מבינים מה זה רומנטיקה אמיתית.
:-)