במאי: ערן ריקליס
תסריט: ערן ריקליס וסוהא עראף
שחקנים: היאם עבאס, מכרם ח'ורי, קלרה ח'ורי, אשרף ברהום, איאד שיתי
במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את הרמה הסורית, ושינתה את שמה לרמת הגולן. כמעט כל תושבי הרמה הדרוזים שנותרו בה, סרבו להכיר בשלטון החדש ולקבל אזרחות ישראלית. עד היום הם ממשיכים לראות בסוריה את מולדתם, ומקיימים בכל דרך אפשרית קשרים איתה ועם קרוביהם בה, מהם הופרדו במלחמה. בין השאר, הם גם מתחתנים עם אזרחים סורים. המלכוד: מרגע שהוחלט על חתונה, הדרוזי או הדרוזית תושבי הגולן מקבלים מישראל כרטיס לכיוון אחד לסוריה. כשהם מממשים אותו ועוברים לצד השני של הגבול, הם מתנתקים ממשפחתם, שנשארת מאחור.
'הכלה הסורית' מתרחש ביום של חתונה כזאת. מונה (קלרה חורי) ממג'דל שאמס, היישוב הדרוזי הגדול בגולן, אמורה לעבור את הגבול מישראל לסוריה. שם, היא אמורה להתחתן עם טלאל מדמשק, שחקן בסדרת טלוויזיה סורית מצליחה. לפני שמונה עוזבת, החמולה שלה עורכת לה מסיבת חתונה, שהיא גם מסיבת פרידה-לתמיד. כרגיל בדרמות, מפגש משפחתי חשוב כזה, שמפגיש בין כולם אחרי זמן רב, מנקז אליו את כל הבעיות הבלתי פתורות. כך למשל אחותה של מונה, אמאל (היאם עבאס), לא מסתדרת עם בעלה, המשוכנע שנשים צריכות לעשות מה שאומרים להן. או למשל אביה של מונה, חאמד, נעצר בעבר בעוון פעילות פרו-סורית ועתה הוא צריך להתעמת עם שוטר כוחני כדי להיפרד מבתו בגבול (אגב, את חאמד מגלם מכרם חורי, אבא של "מונה" גם בחיים, ושחקן וותיק, מוערך ומצליח במיוחד. ההוכחה האולטימטיבית: הוא הופיע בפרק של 'הבית הלבן'!). חאמד גם מסוכסך קשות עם בנו, חאתם (איאד שיתי, 'זינזאנה'), אחיהן של מונה ואמאל. חאתם בגד בערכים המקומיים כשעזב את הגולן, ועכשיו הוא עוד מופיע לחתונה עם אשתו ובנו מרוסיה, רחמנא ליצלן. כל אלה הם רק חלק מהעימותים, שמתפרצים בזמן החינגה לכבוד החתונה.
עם תום המסיבה, מונה והמשפחה מגיעים לגבול, כדי שמונה תעבור לצד השני, תפגוש את ארוסה לראשונה, ותתחתן איתו. במעבר הגבול מגלה המשפחה, שלביורוקרטיה האכזרית של ישראל וסוריה יש בשבילם כמה הפתעות חדשות ומייאשות. מדובר בתסבוכת שלמה, שמעמידה בספק את האפשרות שמונה תעבור את הגבול.
יש ב'כלה הסורית' הרבה דברים טובים. נופי הגולן מצטלמים נהדר, והכפר הדרוזי נראה אותנטי לחלוטין. אין הכוונה לכך שהסרט נראה כאילו צולם ברחוב אקראי במג'דל שמס במצלמת וידאו, כי ללא ספק ההפקה מושקעת. השחקנים טובים, וגם אם הם מתנהגים בצורה מלודרמטית מדי, אפשר לסלוח להם – אחרי הכול זאת מלודרמה.
אבל הבעיה העיקרית עם הסרט – וזו בעיה גדולה – היא התסריט, שנכתב על ידי ערן ריקליס וסוהא עראף (לא אלמנת הראיס). הסרט מורכב מהרבה מאד סיפורים קטנים, אולי הרבה מדי, ולאף אחד מהם, בסופו של דבר, לא מוקדשת הרבה תשומת לב. אנו אמנם לומדים על הדמויות במהלך הסרט, אבל לא מספיק, ולכן, כפי שקורה לעתים קרובות בסרטים מרובי דמויות, היה קשה – לי, לפחות – לפתח הזדהות עם מי מהן. ריבוי הסיפורים גם גורם לכך שיש הרבה סיטואציות קטנות שלא מתחברות ברובן, ויותר מדי פעמים הסרט מתחיל להתעסק עם נושא כלשהו, ואז פשוט עוזב אותו בלי לחזור אליו מאוחר יותר. רוב הבעיות השונות בתוך המשפחה לא נפתרות ולא מגיעות לשום שיא, מה שגורם לסרט להיראות כמו פרק אחד מתוך סדרה.
הדמות שהכי קרובה להיות דמות ראשית היא לא מונה, שנשארת פאסיבית כמעט לגמרי לאורך כל הסרט, אלא אמאל אחותה. היה מדויק יותר לקרוא לסרט 'אחותה של הכלה הסורית'. לאמאל יש, כאמור, עימות עם בעלה, אבל מלבדו היא לוקחת על עצמה גם חלק מהבעיות של בני המשפחה האחרים, בוחשת בקלחת ועושה כמיטב יכולתה כדי שהמשפחה כולה תוכל ליהנות מהיום האחרון עם מונה. היאם עבאס מגלמת את אמאל בצורה משכנעת, ולפעמים מרגשת. אבל איכשהו, גם איתה לא קורה הרבה בסופו של דבר, ולכן כל הצילומים שלה מתייסרת משאירים תחושת ציפייה לפואנטה שלא באה.
הבעיה הגדולה ביותר היא הסוף המבלבל של 'הכלה הסורית'. הסרט בונה מתח, מכניס את הדמויות למצב קשה במיוחד, ואז, כדי לצאת ממנו בסוף, מעמיד פנים שלא מדובר פה בדרמה מציאותית, אלא בפנטסיה. לפעמים, בסרטים שמזגזגים על הקו בין אירועים הגיוניים לאירועים בלתי-הגיוניים, זה עובד. במקרה הזה לא: עד אותו רגע, הסרט הוא ריאליסטי לגמרי, והסוף ה"לא הגיוני" נראה מלאכותי ומאולץ.
כל אלה מפריעים ליהנות מהסרט כחוויה בידורית, אלא אם כן אתם יודעים ליהנות מפרטים קטנים בנפרד – סצינות נפרדות, אמינות, שמשוחקות טוב, אבל לא מתחברות להרבה. אבל ברובד אחר, כשמתייחסים ל'כלה הסורית' כאל הצהרה חברתית-פוליטית מעוררת מחשבה, לסרט יש אמירה ברורה. מאז נסיגת צה"ל מלבנון, אין בישראל דיון ציבורי על עתיד הגולן. 'הכלה הסורית' הוא תזכורת לכך שגם בגולן, כמו בשטחים, עם האדמה הכבושה הגיעה ב-1967 אוכלוסיה כבושה. האוכלוסיה הזו עלולה יום אחד לפתוח בהתקוממות כללית (אחרי הכול, גם השטחים היו שקטים לפני 1987). אבל האם התזכורת הזו תביא, כמו שאולי רצו היוצרים, לחשיבה מחדש של הצופים הישראלים על יחס העלות/תועלת שבשליטה בגולן? בכלל, כמה טעם יש בהצהרה חברתית-פוליטית של סרט? קשה להאמין שאמירה של סרט יכולה להשפיע משמעותית – שאלו את מייקל מור על 'פרנהייט 11/9'. לא, הכי סביר שההשפעה היחידה של 'הכלה הסורית' תהיה שיום אחד, נוכל להסתכל בו ולהגיד "וואללה, אפשר היה לנחש שתהיה אינתיפאדה דרוזית בגולן לפני שהיא התחילה".
שמת לב כמה דרוזים יש בגולן?
גם מוטיב המסה חיוני להתקוממות הגונה.
שמת לב כמה דרוזים יש בגולן?
מתוך הכמות (המזערית גם ככה), רק אחוז קטן יחסית באמת מעדיפים את סוריה על ישראל.
כמי שחי עד לפני כמה חודשים למרגלות רמת הגולן, ויצא לו להכיר רבים מהם (היו לי מורים דרוזים, עבדו אצלינו אנשים דרוזים וכו') הצלחתי להבין שהרוב הגדול מפשוט מעדיף את ישראל, בעיקר בגלל שהם מניחים שרמת החיים פה תהייה גבוהה יותר מזו לה יזכו בסוריה. בין אלה שכן מצהירים בגלוי על ההעדפה לסוריה יש רבים שעושים זאת פשוט כדי למצוא חן בעיני הסורים, וזאת לקראת חזרת הרמה לסוריה.
כמובן שהם היו מעדיפים שתהיה להם אופציית מעבר חופשית לסוריה ולבנון, אבל כרגע זה לא אקטואלי.
אגב, יש בודדים שכן נוהגים לבקר את משפחותיהם בסוריה ולבנון, מי טיסה לתורכיה ומעבר משם, ומי בדרכים אחרות.
נחיה ונראה (+הערה חשובה למי ששוקל לראות את הסרט)
אני מקווה שאתה וטווידלדי צודקים בנוגע לעתיד, ולא אני ויוצרי הסרט (אם הבנתי נכון את המשמעות שהם התכוונו לתת לסרט). אגב, בכל מקרה ברור שלא יקרה בגולן בדיוק מה שקרה בשטחים, כי הסיטואציה שונה משמעותית. השאלה לא אם יקרה אותו דבר, אלא אם השלווה שיש שם כרגע תתנפץ, כמו שהשלווה שהייתה בשטחים לפני דצמבר 1987 התנפצה.
• והערה חשובה למי ששוקל ללכת •
אל תבינו מהביקורת שהסרט מלא בדיונים פוליטיים, כי הוא לא – הוא מלא בבעיות חברתיות ואישיות שנוצרות בגלל בעיות פוליטיות. רק כדי שלא ייווצר הרושם שמדובר פה באיזה "פרנהייט 11.9", עם הדרוזים בתפקיד העיראקים – הסרט הזה הוא קודם כל דרמה, ורק אחר כך כל דבר אחר.
שמת לב כמה דרוזים יש בגולן?
שלום לך
אני בחורה מרמת הגולן ולצערי לא מצדיקה את מה שאמרת
רוצה לשאול אותך שאלה אם תהיה במקומי ונניח שערב סעודיה כבשה ישראל ואתה עוד לא נולדת אלא נולדת מתחת לשלטון הסעודי אז תגיד לי אתה משנה את האופי שלך לערבי וההורים שלך עוד ישראלים
אני עונה לא
זה לא יקרה לעולם אנחנו סורים ערבים יש לנו אופי מזרחי ותמיד נהיה כך אתה לא יכול לעשות שטיפת מוח לאף אחד
אם הבנתי את הכוונה (סימני פיסוק, בבקשה)
במצב בו אני הייתי נולד להורים ישראלים תחת שלטון ערבי, הייתי מעדיף את ההווה על פני ההיסטוריה. כלומר, בהנחה שהייתי מורגל מגיל אפס לחיים בסטנדרטים וקודי החברה הסעודיים, לא הייתי רוצה שינויים באורח החיים שלי, אלא מעדיף לקבל את הטוב והרע שכבר יש על פני מעבר למצב זר לי. זה לא נשמע אמיץ במיוחד ואפילו שטחי, אבל אני מעדיף יציבות על פני חיים של מישהו אחר (ההורים).
כמובן, חובה עלי לסייג ולהבהיר שהייתי מעדיף חיים בחברה מערבית פתוחה על פני חברה שמרנית פנאטית. מצד שני, אני כנראה אומר זאת פשוט כי אני מכיר את האופציה הראשונה ורגיל אליה. בנוסף, כניסה לדוגמאות מההיסטוריה בטח תביא להפסד בדיון, אז אסתפק בדוגמה ההיפותטית של דרין.
בגולן יש כ-17,000 דרוזים וכ-20,000 יהודים
מה שאומר א. יחסית לכלל אזרחי ישראל, הדרוזים בגולן הם מיעוט זעיר. ב. אם, למרות הגורמים החזקים מאוד שמרסנים אותם, הדרוזים בגולן ירצו לעשות צרות ליהודים בגולן, הם יוכלו לעשות את זה.
עכשיו מייקל מור יגנוב את הרעיון!
לסרט חדש "הכלה העיראקית".
תקנו אותי אם אני טועה
אם זכור לי נכון, חלק מהמסורת הדרוזית אומרת שאין להם שום רצון להקים מדינה עצמאית ושהם מחויבים לקבל את חוקי המדינה בה חיים.
לכן אני מאוד בספק אם התקוממות דרוזית היא תסריט סביר.
סיפור קטן: לפני כמה חודשים, האוטו של הפלוגה שלי ובו המ"פ, אחד המ"מים ואני, נתקע בתוך מג'דל. ביליתי במקום הזה יותר משעתיים, כשמסביבי מתהלכים דרוזים, ועדיין הרגשתי בטוח לחלוטין. יותר מזה: כמות האנשים שרצו לעזור היתה רבה יותר מכשנתקע אוטו בו נסעתי במרכזה של חיפה.
אם אלו הם האנשים שלא מכירים בשלטון ישראל, אז הם בהחלט מסתירים את האי-הכרה מצויין.
אתה טועה
ואני ממליץ לקרוא את מאמרו המצויין של יונתן אופנהיימר, "הדרוזים בישראל כערבים וכלא-ערבים".
לגבי תחושתך האישית, סחתיין, אבל זה לא ממש משקף הרבה. כשאשתי הייתה חיילת, היא נכנסה פעם למסעדה במג'דל שאמס על מדים, וסירבו לשרת אותה. גם זה, כמובן, לא משקף כלום – אבל סתם דוגמת נגד.
אתה לא יכול סתם ככה להמליץ על מאמר,
ועוד כזה שנשמע מעניין במיוחד, מבלי לתת איזשהו לינק לרפואה.
סתם, לא עמדתי בפיתוי הכותרת.
המאמר התפרסם במחברות למחקר ולביקורת , 3: 41-58, 1979.
כיוון שאני מניח שלרוב האנשים כאן יהיה קשה להגיע לכתב העת הזה, הנה קישור לסיכום של המאמר שכתבתי מזמן, כשקראתי אותו לקורס "מבוא לסוציולוגיה":
http://www.seri-levi.com/word/masoc/druz.doc
המאמר הזה הוא שקרי
לגמרי. החל מטעות עובדתית גסה ומבישה, כבר בנתון הבסיסי של מספר הדרוזים בישראל – יש 110 אלף במציאות ו 40 אלף במאמר, וכלה בטענה השקרית לגמרי שהדרוזים אינם נבדלים מבחינה היסטורית מן הערבים, בעוד המציאות היא שהדרוזים פעלו תמיד כקבוצה נפרדת לגמרי – וראה למשל המרד הדרוזי ב 1925.
המאמר הזה הוא שקרי
אתה מודע לעובדה שהמאמר נכתב ב-1979, כן? לגבי הכמות אני מתכוון.
לפי דעתי זה טפשי ומעליב
לרמוז אפילו שדרוזים ייתכוונו אי פעם בעתיד לקומם מרד נגד ישראל. זה טיפשי מפני שמעל 70% מהנערים הדרוזים מתגייסים לצה"ל ורובם משרתים ביחידות קרביות. זה טפשי בגלל שרוב הדרוזים יודעים איזה מין שלטון היה ויהיה תחת ידם של הסורים או הלבנונים. זה טפשי בגלל שבין הדרוזים ליהודים שוררת אהבה פחות או יותר.
חוץ מזה, למרות שלא ראיתי את הסרט, גיליתי כבר מעכשיו מלא חורים בעלילה. התסריט כנראה לא נכתב ע"י דרוזים, ואם כן הם לא כל כך משכילים בעינייני העדה. למשל, אם בן המשפחה היה מתחתן עם אישה שהיא לא דרוזית וגם נולד להם ילד, הוא לא יוכל לחזור לכפר בחיים. במיוחד לא בשביל חתונה, ובמיוחד לא עם האישה והילד. כמו כן הדרוזים שגרים ברמת הגולן הם דרוזים יותר מסורתיים מאשר דרוזים שגרים דרומית יותר, ולכן לא תמצאו דרוזית שעונדת עגילים, או לובשת לבוד חוש]ני כמו בסרט. כמו כן, בכפר הדרוזי ירכא למשל השייחים (כמו הרבנים, רק דרוזים, וגם להם יש את השגעונות שלהם) אסרו על הכלות שלהן ללבוש לבן ביום חתונתה. היא יכולה ללבוש שחור, אדום או אפילו סגול רק לא לבן, לכן אני חושב שגם במג'דל אל שמס יש איסור דומה.
אני אראה את הסרט, אבל למרות זאת אני מצטער מאוד ונעלב מאוד לשמוע שזה המסר שהסרט מנסה להעביר. לפי מה שהבנתי הסרט מנסה להזהיר את היהודים במדינה מהדרוזים. טיפשי, מטומטם אבל ביקורת יותר ממצה תהייה לאחר שאני אראה את הסרט. רק חבל שהוא לא נכתב בידי מישהו שמבין על מה הוא כותב.
לא מדוייק בכלל...
ה – 70% מהדרוזים שאתה מדבר עליהם הם לא תושבי רמת הגולן (אשר להם אין חובת גיוס כלל וכלל), אלא הדרוזים מהגליל העליון…
אבל זה באמת לא קשור לאתר ביקורות לסרטים…
אולי זה לא צוין בצורה מספיק ברורה בביקורת:
*****************************
הדרוזים שבהם מדובר בסרט, אלה שלא מכירים בשלטון הישראלי, הם תושבי רמת הגולן *בלבד*!
****************************
הדרוזים בשאר מדינת ישראל *לא רק מכירים בישראל, אלא גם נאמנים לה הרבה יותר מהרבה יהודים, למשל משרתים בצבא בכל התפקידים* (וכמובן, כמו הבדווים, עדיין מופלים לרעה כמגזר, דבר מקומם במיוחד, אבל זה דיון נפרד)
*****************************
אני מבין ומודע לעובדה שהדרוזים
עליהם מדובר הם תושבי רמת הגולן. ועדיין, גם משם רבים מתגייסים לצה"ל וגם שם הם מעדיפים שלטון יהודי דמוקרטי ולא סורי. כמו שאמרו כאן, אם הרמה תוחזר לסורים, למי שהביע תמיכה ביהודים לא יהיה ממש כיף. וכן, הדבר לא מצויין בצורה מספיק ברורה בביקורת.
מה שהסרט מראה
הוא הפגנת תמיכה בסוריה שנערכת במג'דל שמס – דבר שקורה באמת.
לפי דעתי זה טפשי ומעליב
כנראה זה אתה שלא יודע כלום על הדרוזים, בפעם הבאה לפני שתתאמץ לכתוב כל כך הרבה תלמד קצת יותר לעומק על השכנים שלך….
ארר... אבל יגואר הוא דרוזי.
*חונקת צחקוק*
כמעט נתקע לי המסטיק בגרון.
ננסח את זה ככה
זה כמו שנטען שטומי לפיד (וסליחה מראש על ההשוואה) לא יודע כלום על אשכנזים. למעשה, ככל הידוע לי, השכנים של ג'גואר הם באמת דרוזים. אם הוא לא מכיר אותם כמו שצריך, זה לא משהו שכוס קפה אחרי הצהריים לא תפתור.
חוק מספר 1 באינטרנט:
אל תניח הנחות מוקדמות על הרקע של הצד השני בדיון.
כן, טעיתי בכמה דברים.
טעיתי במשהו מאוד קטן. מג'דל אל שמס הוא כפר לא יותר מסורתי מהכפרים דליה ועוספיא ושם עונדים עגילים ולובשים לבוש יותר חושפני.
עכשיו משהו קטן, תשמעו איזה קטע:
אני לומד תקשורת בבית רוטנברג בחיפה ולפני שבכלל שמעתי משהו על הסרט הזה החלטתי שהסרט הדוקומנטרי שאני עושה הוא על חתונה דרוזית. רציתי להראות על חתונה דרוזית מנקודת מבט פנימית, ולא כיצד האנשים האחרים רואים איך החתונה שלנו מתנהלת. לבסוף, לאחר שכנועים בלי סוף, גיליתי שיוצא הסרט הזה ועוד סרט בערוץ 1 בהפקתו של רפיק חלבי. אז הורדתי את הרעיון.
סתם רציתי לקבל משוב. הרעיון החדש שלי הוא לעשות השוואה בין מעמד האישה בחברה הדרוזית ומעמד האישה בחברה היהודית. אני אקח שתי נשים בנות 25+ רווקות ובעלות קריירה ו… זהו. אין לי ממש משהו מעניין לעשות עם זה. רעיונות יתקבלו בשמחה.
סתם רעיון: הסרט יכול לעסוק בשתיהן כשהן מתקבלות לאותה עבודה
חדשה ויוקרתית, באותו זמן, ולהראות את התגובות של הסביבה שלהן. גם יכול להיות מעניין אם הן ייפגשו, יהפכו לחברות, וכל אחת מהן תקנא דווקא בשנייה על הדברים שיש בסביבה/חברה/משפחה שלה.
מעניין אותי מאוד לדעת מה תחשוב על "הכלה הסורית", אל תשכח לפרסם תגובה כשתראה אותו.
וואי, הכלה הסורית הוא באמת ברשימת
הדחופים שלי. עם הבגרויות והפסיכומטרי והלימודים והצבא אין זמן לכלום. בכל זאת, הרעיון שלך נחמד אבל הסרט שלי הוא דוקומנטרי וזאת הבעיה.
דרוזים..
א. הטענה של דרוזים לאי-קבלת הרעיון הציוני ומהות מדינת ישראל, נובעת לרוב בשל העובדה שעדיף להם להתנגד למשטר דמוקרטי מבין ומקבל מאשר למשטר דיקטטורי פרימיטיבי שיתלה אותם בכיכרות כפריהם אם חלילה, תוחזר הרמה.
ב. הדרוזים במדינת ישראל, למי שלא ידע, הם פטריוטים אמיתיים. שיעור הגיוס הוא מהגבוהים באוכלוסייה זו, ואין צורך אפילו לציין שצבא ההגנה לישראל חייב להם הרבה מעבר למה שהוא חייב לאוכלוסיות רבות וגדולות מהם במדינה.
ג. אין מניעה, לפי התפיסה הדתית הדרוזית, לאוטונומיה דרוזית. זה פשוט ככה, יוצא ככה.
ד. דרוזים לא מעשנים, לא שותים ולא מכניסים לגופם שומדבר שעלול להזיק להם. מאוד מאוד מומלץ.
דרוזים..
האידיליה שאתה מתאר בסעיף האחרון רחוקה מלהיות נכונה. כלומר, זה באמת מומלץ לא להכניס דברים כאלה לגוף, ועדיין הרבה מאוד דרוזים עושים את זה. לעומת זאת הדרוזיות לא.
וופס
זו הייתה כוונתי.. קצת התבלבלתי..
חרף הביקורת הלא מאוד מתלהבת,
הלכתי.
ומאוד נהנתי. הייתי אומר שזה הסרט הישראלי הטוב של השנה האחרונה, אבל אין מולי את רשימת הסרטים הישראליים של השנה האחרונה, כך שאני בטוח שאגלה שזכרוני סתם מתעתע בי. אבל, גם בלי קשר לדירוגו בסולם, סרט מוצלח ביותר.
לא הרגשתי כאילו דמויות כאלו ואחרות זכו לחוסר פיתוח, פרט לכלה עצמה, דבר שאני מניח שהיה מכוון. גם העלילות הקטנות היו נהדרות. וגם אם אכן לא כולן זכו להתרה, הרי שאנו יודעים בדיוק מאין באו ולאן הן הולכות. והרי ברור שהבן הדון ז'ואן ימשיך בעסקיו המפוקפקים, ובדון ז'ואניות שלו גם לאחר כתוביות הסיום. בשעה וחצי של סרט, לא ניתן לתקן את כל עוולות העולם.
''הכלה''
קשה להימנע מאסוציאציות לקיל ביל (לי לפחות).
לא רק בתגובה שלך, לכל אורך הדיון.
סוג של אהרו"כ?
הכלה הסורית-כבוד לישראל!
הביקורת, לדעתי, מחמירה עם הסרט באופן שמעיד אולי על הכותב יותר מאשר על הסרט. התסריט נבון, מלא בהערות ובהארות קטנות על החיים בכלל ועל העימות הישראלי-ערבי, בפרט, ובעיקר חף כמעט לחלוטין מהגזמות ומסטריאוטיפים. כל מי שגר בגליל ומכיר דרוזים יסכים עם דברי. בסרט יש סצינות רבות שהן גם מרגשות וגם מצחיקות ובעיקר – אנושיות. לדעתי הכלה הסורית הרבה יותר טוב ממרבית הסרטים האמריקאים שזוכים אצלינו לביקורות משבחות ומפליגות עד כדי פאתטיות. ראה: הסרטים של טרנטינו, למשל. כל הכבוד לערן ריקליס!
כיוון שכותב הביקורת הוא שמאלני יפה נפש
(כפי שמעידות תגובות קודמות שלו באתר), אני לא חושבת שניתן להאשים אותו במשהו, פרט לדעה שונה משלך.
בכלל, חורה לי הרמיזה כאילו כל מי שלא אהב את הסרט עד כלות נשמתו אינו אדם נאור או פתוח. אמירה כזו לא הופכת אותך לטובה יותר, אלא דווקא להיפך.
עוד אני מסיקה מדברייך, שאת הסרט הזה לא צריך לשפוט לפי איכותו, אלא היא נקבעת לפי נושאו. כלומר, כיוון שהסרט עוסק ב-X-Y-Z, הוא בהכרח טוב, ולא צריך לשפוט אותו באותה צורה בה אנו שופטים סרטים אחרים, אלא להתייחס אליו כ"סרט איכותי" ותו לא.
היי! אני שמאלני, אבל לא יפה נפש. אני מכוער-נפש.
למרות שאני בכלל מעדיף את כינוי החיבה שעמיתיי לעבודה העניקו לי – אחרי כמה וויכוחים פוליטיים – והוא: "גייס" (קיצור של "גייס חמישי וסרטן בגוף האומה")
למיטב זכרוני, הדרוזים לא ממש מהווים
חלק מהותי מהסכסוך הערבי-ישראלי.
ומה הקשר לטרנטינו, בדיוק?
פה יש כלה ושם יש כלה.
ובתגובות לביקורת הזו מתיחסים אליה כאל 'הכלה'.
הייתי צריך לבדוק בשביל לוודא שלא קיפוד כתב את הביקורת.
רואים שאת יפת נפש, אחרת היית כותבת תגובת נאצה שמכבדת את עצמה,
במקום בנוסח המרוכך הזה. אבל ברצינות: למה זה שלא התלהבתי מאוד מהסרט, אומר משהו על הדעות הפוליטיות שלי? נראה כאילו את חושבת (בטעות) שאין לי יכולת להפריד בין העמדות שלי לבין רמת סרטים שמשקפים אותן. אם כך, אני מזמין אותך לקרוא את הביקורת שלי באתר הזה על "פרנהייט 9.11", ואת התגובות שלי בדיון אחריה.
כן, תשלח אותה אל העונש שמגיע לה.
מעכשיו והלאה, כל מי שיעלה נושא פוליטי, בעיקר לא קשור וסתם מעצבן, בעינדג, יישלח אל הביקורת ל"9/11" – ואם זה לא יספיק, ימשיך נא אל "האושפיזין".
רק מי שיביא ענף של זית מהקצה השני של כ-ל התגובות בדיונים האלה – דינוי ישקל שוב, האם להתיר לו להשאר כאן, או לשלחו אל האייל הקורא ולקרוא אחריו קריאות דגים.
צודקת. My Bad
אני בעצמי אעדיף לראות שוב את "דוקטור דוליטל" ולא לקרוא שוב את כל התגובות האלה, אז זה באמת מוגזם להציע את זה למישהו אחר.
סליחה.
עוד דבר שלא צוין
דבר אחד שלא צוין בביקורת ואהבתי במיוחד הוא את בליל השפות בסרט. מה שעבד בסרט "סוף העולם שמאלה" עובד גם כאן. הדמויות בסרט מדברות בלא פחות מחמש שפות: ערבית, עברית, אנגלית, רוסית וצרפתית.זה נשמע מצוין, במיוחד כשבסצינה היו מעברים משפה אחת לשנייה. בלטו במיוחד לטובה בני הזוג מרוסיה, כשחכאם(ככה קראו לו?) מדבר רוסית במבטא ערבי, ואשתו לומדת את השפה הערבית.
(ודרך אגב, תגובה ראשונה שלי באתר אחרי כמעט שנה שאני גולש בו)
ברוך הכותב.
מש''א.
אכזבה
הנידון:"הכלה הסורית"-אכזבה מהסרט והשחקנים! הסרט היה ממש לא מעניין..השחקנית הראשית הייתה גרועה! טוב שכל אחת יכלה להחליף אותה כי היא בכלל לא שיחקה! בקיצור חבל..יכל להיות אחלה סרט אם הישראלים היו קצת יותר משקיעים!
אחח... הישראלים האלה.
וואלה.
הסרט היה הרבה יותר טוב אם היו משקיעים בפיסוק ובדעות מנומקות. או משהו.
מאמר עמוס בדברי תפל שמתיימרים להבין משהו בקולנוע! סוף סוף סרט ענק באמת. סרט עמוק, ורגיש . סרט שנע בתבונה רבה בין הכאב האישי והכאב הפוליטי.מלא בסמלים שנונים , מלא ברמיזות, שרק הצופה, שראוי לכך יוכל להבין. בקיצור יצאתי נדהם.. והמשכתי לחשוב עליו עוד שעות רבות!! תודה ליוצרים המדהימים!!
א. אני לא מתיימר, ולא מתכוון להתיימר, להבין משהו בקולנוע.
ב. אני מסכים שזו לא ביקורת מבריקה (למשל, לא ארצה שעל מצבתי יהיה כתוב "האיש שכתב את הביקורת על הכלה הסורית"), אבל "דברי תפל" זה קצת מוגזם.
ג. מהן הרמיזות "שרק הצופה שראוי לכך יכול להבין"? בלי , אני, בכנות, סקרן לדעת מה לדעתך היה מרומז בסרט, ואני פיספסתי אותו.
אבל מה הצביון שלו?
והאם הוא בו-בזמן פרטיקולרי ואוניברסלי, או שמא הוא שובר את הנראטיב העלילתי המקובל תוך עיסוק ביחסי אב ובנו?
ומה עושה אותך לצופה שראוי לכך?
מה זאת אומרת?
הוצאת לי את המלים מהפה.
סרט מדהים ומרגש
אין ספק שכבר נמאס לי לראות סרטים ישראלים… ופתאום משום מקום הופיע "הכלה הסורית".
הסרט מדהים ביופיו, המשחק מטמטם והוא מרתק מתחילתו ועד סופו. הוא שווה את כל הפרסים שניתנו לו . המוזר הוא שבארץ לא זכה לפרסים ראויים. זהו ללא ספק הסרט הישראלי הטוב ביותר בשנים האחרונות.
השחקניות ממגנטות ומעבירות עוצמה ללא מלים וכל הסרט והתסריט בנויים בחוכמה.
לכו לכו לכו ותהנו מסרט מרגש
במבט לאחור, הביקורת הזו יצאה יותר שלילית ממה שהתכוונתי
כי כן נהניתי מהסרט – אבל הייתה לי הרגשה שהוא היה יכול להיות הרבה יותר טוב, ושהוא הסתבך עם עצמו באיזשהו מקום.
בכל זאת, הסוף עדיין נראה לי מאולץ. עניין של טעם, כנראה.
למה הם כל-כך דרמטיים? כי יש להם סיבה טובה
למיטב ידיעתי הדרוזים שמגיעים מישראל לא מקבלים אישורי יציאה מסוריה (גם לא לעמאן) כך שהם נשארים תקועים בסוריה לנצח (או עד למהפכה הבאה)
למה הם כל-כך דרמטיים? כי יש להם סיבה טובה
אם ככה, הם לא צריכים להתחתן עם סורים.
יש לך כלה, שמתחתנת בנישואי שידוך. היא לא התאהבה בסורי. שידכו אותה עם סורי, שהיא מעולם לא פגשה, והוא גם בן דוד שלה, כי הרי חייבים להתחתן בתוך המשפחה.
אז סליחה.
או שלא תתחתנו עם סורים, או שלא תתבכיינו שלא תראו יותר את הבת שלכם. הרי אתם חיתנתם אותה!
התגובה שלך מטומטמת ומעידה על בורות!
נימוקים ו/או הסברים היו מתקבלים בברכה.
סבבה:
לא! דרוזים ממש, אבל ממש לא צריכים להתחתן בתוך המשפחה. לא ראיתי את הכלה הסורית, אבל כשמישהי שכנראה בחיים שלה לא ראתה דרוזי או שמעה על המסורת ואורחות החיים, צועקת שאנחנו חייבים להתחתן בתוך המשפחה זה טיפשות נטו! להזכירך, גם יהודי אירופה התחתנו בתוך המשפחה על מנת לא להתבולל ומפני שלא היו להם אפשרויות רבות אחרות.
דבר שני, מדובר בסיפור שמתרחש במג'דל שמס. ב5 שנים האחרונות דובר כל כך הרבה על להחזיר את רמת הגולן לסוריה בשביל שלום, שרוב האנשים באמת רואים זאת בעתיד. משפחה שמחתנת את ילדיה עם סורים, ולא עם ישראלים, עושים זאת עם סיבה. תארו לכם מה יקרה ל"בוגדים" האלו כשהם יחזרו לסוריה, כשילדיהם נישאו לאנשי הצבא הציוני (כי כידוע דרוזים מחוייבים ל-3 שנות שירות חובה). חוץ מזה, אם הם יתחתנו עם ישראלים, כשהם יוחזרו לסוריה הם בקושי יוכלו לראות את ילדיהם שגרים בארץ. דילמה!
דבר שלישי, היום אין שידוך!!!
שידוך שהו מושג ישן מאוד שמשתמשים בו רק הדרוזים הדתיים (ועוד מישהו… אה… מעניין מאוד. אה! היהודים הדתיים!). דרוזים שמתחתנים ועוברים לסוריה אומנם לא הכירו בצורה הנורמלית שאנו מכירים, אך זה לא בעזרת שידוך של 'יש לך גבר, תשתקי ותתחתני!'.
אם להגיב בהודעה כל כך פוגעת, ראוי לבדוק כמה עובדות. למשל שלמשפחה אין מילה על החתונה, ומי שמחליט אם להתחתן או לא בסופו של דבר היא רק הכלה.
נ.ב:
כל ההודעה נכתבה על דרוזים באופן כללי, ולא על הכלה הסורית. אם זה הרושם שקיבלתם מהסרט הרי שהוא מוטעה ולא נכון. לעומת זאת, הודעתה של נועה לא בדיוק מופנית לסרט, אלא אליהם, לזרים האלה, הדרוזים. מפני כן התגובה שלי כל כך תוקפנית.
חלילה וחס. אין לי שום דבר נגד דרוזים
להיפך. אני מעריכה ומכבדת אותם מאוד.
יש לי בעיה עם האמירה של הסרט, ועם המסקנה שלו: יש 3 צדדים לבעיה. הסורים, הישראלים, והדרוזים.
בצד הדרוזי, יש בחורה שחיתנו אותה עם הבן דוד שלה. היא מעולם לא פגשה אותו. סבבה. היא הסכימה. מצויין. אבל לא מדובר על נישואי אהבה – היא הרי לא פגשה אותו.
גם אם הקהילה קטנה לא חייבים להתחתן בתוך המשפחה. אם היא היתה מתחתנת אם מישהו ממג'דל שאמס או ממסעדה, המאגר הגנטי, עם כל הכבוד, היה קצת יותר רחב מבן הדוד מדרגה ראשונה.
מהצד הסורי, יש את זה שאם הם יתחתנו עם דרוזים מישראל, אסד יתלה את כולם.
המסקנה מהסרט, היא שעל אף שהבחורה ממש לא חייבת להתחתן עם הבן דוד שלה שאותו היא מעולם לא פגשה ויכולה להנשא לבחור דרוזי מהגולן, ועל אף שאסד ממש לא חייב לתלות את כל מי שינשא לישראלים ששירתו בצה"ל, מי שאשם זו ישראל.
וכן, נישואי קרובים היה משהו מאוד נפוץ באירופה, ולא בגלל שלא היה להם עם מי להתחתן. אני יודעת על מקרה במשפחה שלי, בדור הסבתא-רבא, של מישהי שנסעה מרוסיה לאיטליה רק על מנת להתחתן עם הבן דוד שלה, גם כן נישואי שידוך (היתה לה אמירה, והיא מאוד רצתה, אגב). מזכיר משהו? מתוך 10 ילדים, מתו להם 5.
עין הדג
אחלה מקום לביקורות ודיונים על סרטים.
לנבואות פוליטות – קצת פחות.