הופעתו הטובה ביותר של לאונרדו דיקפריו:
153  |
מה עובר על גילברט |
16  |
רומאו וג'ולייט |
| 60 |
טיטניק |
| 36 |
כנופיות ניו יורק |
| 116 |
תפוס אותי אם תוכל |
| 37 |
הטייס |
| 125 |
השתולים |
| 47 |
לגעת ביהלום |
| 3 |
גוף השקרים |
| 11 |
חלון פנורמי |
מספר מצביעים: 604
זה לא יהיה עצוב?
אם 'מה עובר על גילברט' ינצח ובכך ייקבע כי שיא הקריירה של דיקפריו היה סרטו הראשון?
הטייס
הגישה המזלזלת שלי כלפי ליאו נמחקה אחרי הסרט הזה. אז גיליתי שהבנאדם יכול להיות שחקן מאוד מוכשר, בהינתן דמות טובה, ובמאי מוכשר.
בחלון פנורמי התאכזבתי ממנו מחדש.
*יש לציין שלא ראיתי את 'מה עובר על גילברט', ורבים אמרו לי בעבר שהוא דווקא הוכיח את היכולות שלו כבר שם.
מה עם יומן נעורים?
הראשון שעלה לי לראש, והופתעתי לגלות סרטים נחותים בהרבה (לגעת ביהלום, גוף השקרים) בסקר ולא את הסרט הזה.
בהיעדר ''יומן נעורים'' הצבעתי ל''תפוס אותי אם תוכל''
שהוא אחד מתוך שלושה סרטים בהם מצאתי את הופעתו של דיקפריו נסבלת ואפילו מצויינת.
הייתי מצביע ל''יומו נעורים''
בהיעדרו – "לגעת ביהלום". סרט טוב, ועבודה טובה של דיקפריו. האמנתי לו לכל אורך הדרך (מה שקשה להגיד על "תפוס אותי אם תוכל", למשל)
בגיא פינס.
משחק אמין
שחקנים בעלי יכולת מוגבלת – או אולי כאלו בעלי פרסונה חוץ-קולנועית משתלטת, אם לתת להם להנות מהספק – צריכים להיות מלוהקים נכון.
ב'תפוס אותי אם תוכל' ליאו משחק בחור מקסים שמנסה להיות מה שהוא לא, ולכן, זו ההופעה הכי טובה שלו.
למרות שאני לא מסכים לגבי יכולתו של די-קפריו.
ואני עדיין מקוננת, בסתר לבי
על כך שהתסריט המדהים שנכתב לפי "נוף מהגשר" של מילר, לא ייצא לפועל, ושאם וכאשר הוא ייצא, ליאו לא ישחק בתפקיד הראשי של רודולפו.
ולמי שלא מכיר את "נוף מהגשר" של מילר, רודולפו הוא אחד מצמד אחים איטלקיים, מהגרים לא חוקיים שמגיעים לארה"ב בתקופת השפל כדי למצוא עבודה. רודולפו בולט לעין, כי הוא איטלקי בלונדיני ותכול מבט, יפה עד כאב, ויש בו משהו מאוד נשי (במיוחד לעיניהם של פועלי נמל בברוקלין של שנות השלושים). הוא שר, רוקד, מקסים את הבחורות – אבל כל עובדי הנמל בטוחים שמשהו בו לא בסדר.
תפור על ליאו. פשוט תפור עליו.
(ואני לא מסכימה אתך אדם, שמדובר בשחקן מוגבל)
לצורך העניין...
הייתי מצטרף לאדם ואומר ש"בתפוס אותי אם תוכל" דה קפריו מלוהק לתפקיד שמתלבש עליו אחלה, ולכן זהו סרט מצויין והוא משחק שם נהדר (הרבה יותר מ"נסבל" כפי שציינו פה חלק). הייתי אף מוסיף ואומר שדה קפריו סובל מ"תסמונת בראד פיט" (להבדיל אלפי הבדלות)- לשניהם (ובמיוחד פיט) סרטים בהם הם נותנים הופעות מצוינות, אבל אנשים ממשיכים להמנע מלהתייחס אליהם כאל שחקנים רציניים בגלל שהם יפים, זה קשה מדי לאנשים לייחס לשחקן גם מראה חיצוני טוב וגם כשרון משחק…הרי זה לא הוגן שאלוהים נתן להם את הכל…
לצורך העניין...
ומה היית אומר למי שמאמין שאנשים יפים מסוימים (נניח… בראד פיט, ג'וני דפ, פול גרוס, איתן הוק וג'וד לאו – בשלוף, ולא מעט בגלל שגטקה הוזכר כאן לאחרונה) הם שחקנים מצוינים, ואנשים יפים אחרים (למשל ליאונרדו דקפריו, או אורלנדו בלום) לא יודעים לשחק? איך תפסול את דעותיהם על הסף אז?
בביטול מתנשא, כמובן.
איך ניחשת? פשוט כיוונת לדעת גדולים
ועכשיו ברצינות לרגע…. העובדה שיש אנשים כמוך שלא מתייחסים למראה כאל קריטריון להערכת שחקן הוא דבר אחד, שאינו תלוי כלל בעובדת קיומו של מה שכיניתי "סינדרום בראד פיט", בסה"כ ציינתי עובדה ששמתי לב שקיימת אצל לא מעט אנשים (ואני חוזר ומציין, לא אצל כולם),והיא חוסר הערכה למשחק של שחקן כלשהו בגלל שהוא בעל מראה מצודד במיוחד.
ואני חושבת שאם תחקור לעומק את אותם אנשים,
לפחות ברוב המקרים תגלה שהם מעריכים את המשחק של אנשים מצודדים לא פחות. ואם תשאל אותם "זה בגלל שהוא יפה?" הם יענו לך שלא. כך שההסקה שאותו שחקן זוכה לבוז רק בגלל שהוא יפה היא כולה אצלך, ולא בהכרח מבוססת.
זה לא ממש נכון ואת יודעת את זה
לפחות בתעשייה רווחת האמונה שאנשים ממש יפים הם לא "שחקנים" אלא פוטנציאל להיות "כוכבים", שזה לא אותו דבר.
כמה קשה היו צריכים לעבוד חצי מהאנשים ברשימה שלך כדי להוכיח שהם בעצם גם שחקנים של ממש? כמה הם היו צריכים לשכנע, עד שמישהו נתן להם צ'אנס לא רק לחרוך את המסך עם המבט החודר והבטן השטוחה, אלא גם לשחק על אמת?
אנשים מכוערים בהוליווד
גם השחקנים ה"מכוערים" הם לרוב לא באמת מכוערים, אלא פשוט מכוערים יחסית לשאר. גם מישהו שנחשב לשחקן מעולה בזכות יכולות המשחק שלו, הוא בעצם לרוב אדם יפה.
הוליווד פשוט אינה מסוגלת ליותר משני פגמים פר אדם. ואיתה, גם אנחנו.
ואם במקרה מצליח להסתנן איזה מכוער
אז מרוב שלא יודעים איך לאכול אותו, מייד מכתירים אותו כשחקן מדהים
(*אהמ*ניקולס קייג'*אהמ*)
את מתכוונת
(*אהמ*סטיב בושמי*אהמ*)
לא אני, אבל אולי :)
(בעיני הוא דווקא יפיוף)
סליחה שאני מתערב
אבל סטיב בושמי הוא השחקן הכי מנייריסטי שאני מכיר ואני פשוט לא מבין איך ממשיכים ללהק אותו.
סליחה שאני מתערב
סטיב בושמי שחקן אדיר בעיניי. היו לו הופעות פחות טובות, אבל בביג לבובסקי ובפארגו לודגמה הוא פשוט ענק.
וההופעה שלו בתור הפסיכופט היא הדבר היחיד שאני זוכר מקונ-אייר.
סליחה שאני מתערב
דווקא ההופעה שלו בפארגו היא אחד הדברים שהרסו לי את הסרט. זה לא שהיא לא טובה, פשוט לא הצלחתי להבין איך היא מתקשרת לסרט. הרגשתי כאילו התחשק לאחים כהן לעשות סרט של טרנטינו, והתוצאה לא לכאן ולא לכאן.
לעומת זאת, ב'סידורים אחרונים בדנוור' הוא נהדר.
כמו כל הסרט הזה, בעצם.
לא יצא לי לראות
לך על זה. לא תצטער.
אלך על זה. תודה על ההמלצה.
אני לא מבין מאיפה הגעת להנחה
שהמסקנה שלך יותר מבוססת משלי, אבל אם זה מה שאת רוצה, ניחא, שיהיה לך לבריאות…
אם יומן נעורים היה מופיע, הייתי מצביעה לו
מכוון שהוא לא מופיע, ולא ראיתי מה עובר על גילברט (שנחשב לתצוגת המשחק הטובה ביותר שלו), אצביע ל-תפוס אותי אם תוכל.
בהתחלה ליאו בחר תפקידים של יפיוף מלוקק (טיטאניק, רומאו ויוליה) אחר כך הוא ניסה להוכיח שהוא שחקן רציני, השמין מאוד (בכוונה או שלא), הפסיק להיות חתיך ולוהק לתפקידים רציניים בעיקר ע"י סקורסזה שדורשים ממנו להגיד המון "פאק".
בין כל אלה, הוא עשה את תפוס אותי עם תוכל, בו הוא חזר כביכול לפרסונה הראשונה שלו, חתיך יפיפוף עם המון חן, רק שלתפקיד הזה הוסיף גם המון שנינות ומודעות עצמית, מה התיישב עליו בול. אז בחרתי בזה.
היה חסר לי "החוף"- סרט שנקטל המון אבל לדעתי היה מעולה.
האיש במסיכת הברזל
בהחלט ההופעה הטובה ביותר לפי דעתי, שכן הוא מגלם בו תפקיד כפול (את המלך לואי, ואת פיליפ אחיו התאום במסיכת הברזל).
ראיתי את הסרט 4 פעמים (יש לו אותו בוידיאו) ולא נמאס לי ממנו אפילו פעם אחת. חבל שהסרט לא מפורסם כל-כך, כי הליהוק שלו נהדר. את שלושת המוסקטרים ודארטאניין מגלמים ג'רארד דפרדייה, ג'ון מלקוביץ', גבריאל בירן (הפסיכולוג מ"בטיפול" האמריקאי) וג'רמי איירונס.
מדובר אגב בסרטו הראשון של דיקפריו שיצא אחרי הטיטאניק. משעשע לראות איך אחרי מיד אפוס עתיר תקציב שזכה להצלחה גלובלית הוא משתתף בסרט איכותי ומשעשע אומנם, אך רחוק מההצלחה לה זכה הטיטאניק.
בכל אופן, בהיעדר אופציה זו הצבעתי ל"לגעת ביהלום". המבטא המשכנע, המשחק והתסריט קנו את הקול שלי.
האיש במסיכת הברזל
אותי הסרט הזה תמיד מדהים, כי קיבצו כל-כך הרבה שחקנים נהדרים לסאגה כתובה ומבוימת בצורה רשלנית וקיטשית להחריד.
סקר מעניין. על אף כמה אופציות תמוהות.
אני בניגוד לדעה הרווחת, משוכנע שדה-קפריו הוא שחקן מצויין. עם איכויות וגם עם בחירת תסריטים מאוד מעניינת.
)
חסרה לי האופציה 'ליקוי מאורות' בו דה-קפריו משחק ברב כישרון את ארתור רמבו, המשורר האלוהי. (לבנות ולסקרנים, בסרט מופיע למספר רגעים גם איבר מינו של דה קפריו.
ההתלבטות שלי הייתה בין:
תפוס אותי אם תוכל
הטייס
מה עובר על גילברט
בסוף בחרתי במה עובר על גילבט. הוא נותן הופעה מרגשת בסרט מקסים ושובה לב.
הצבעתי ל"מה עובר על גילברט" כי ראיתי שם ליאו שלא נראה ככה אף פעם מאז.
קשה לי לדעת מה זה בדיוק משחק טוב ואשמח לדעת איך לשיטתכם מזהים זאת.
אני יודעת לזהות משחק ממש גרוע שמפריע לאמינות. כמו כן אני יודעת לזהות כאשר אדם משנה את עצמו מאוד מאיך שאני רגילה, וזה עדיין אמין. אבל אם אני רואה שחקן בפעם הראשונה, או אם הוא משחק תפקיד שלא מצריך ממנו להיות מאוד שונה מבדרך כלל, קשה לי בדרך כלל מאוד לשפוט אם המשחק טוב, טוב מאוד או מצויין.
אפשר לשפוט אם יש לשחקן כריזמה, נוכחות על המסך. זה כן. האם זה אותו דבר? ומה אם עליו לשחק מישהו נטול כריזמה?
בעניין הזה דווקא אני חושבת עכשיו על המשחק בסדרה הישראלית "תמרות עשן". מישהו רואה?
שלושה שחקנים שם – אפרת בן צור, אלי גורשטיין וצחי גראד, מצליחים להשכיח ממני את כל הדמויות הקודמות שלהם שאני מכירה וגם להפנט אותי למסך.
מה שגורם לי לחשוב שזה באמת לא נורא ללהק כל הזמן את אותם שחקנים לסדרות, אם באמת מצליחים להוציא מהם כזו ווריאציה. זה גם גורם לי לחשוב שאולי איבגי לא כזה שחקן טוב כמו שאומרים, כי הוא תמיד נראה לי איבגי.
אלי גורשטיין? ב'תמרות עשן'? את בטוחה? לגבי גראד אני מסכים מאוד, ולגבי בן צור, למדי.
(אגב, זה באמת
, אז את מוזמנת לענות לי בדואר אלקטרוני)
בדקתי וצודק - זה לא הוא
רק מישהו עם קול מאוד ומה לשלו… לא פלא שזה לא נראה כמוהו
(חשבתי שהוא משחק את צלם אנוש).
השחקן נקרא אמיר אוריין
סתם ניטפוק:
אלי גורנשטיין (ה-נ' באמצע נשכחה לכם).
טוב שתיקנת
ככה קוצ'יק אוהב
משחק טוב
זה כשמישהו מצליח להשכיח ממך שמדובר בסרט/הצגה, שמדובר בשחקן.
אם השחקן באמת מאמין במה שהוא אומר ועושה – גם את תאמיני לו.
יש כאלה שגם מאוד זיקית, כמו דניאל דיי לואיס, קייט בלאנשט וג'וני דפ, או קצת פחות מפורסמים, ג'ואן אלן, לורה ליני, אוליבר פלאט (למשל).
ויש כאלה שהם פשוט הם, אבל כל דמות שלהם היא דמות עגולה, מלאה ואמיתית – גם אם המנייריזם שלהם לא משתנה.
מה שמשותף לכולם היא היכולת להפוך לאחד עם הדמות. תחשבי על זה כמו ההבדל בין להפוך את הדמות אליך, או להפוך אותך אל הדמות – עדיין, ברגע שאין הפרדה בין "דמות" ו"שחקן" – את יודעת שמישהו עושה פה עבודה טובה.
אז אם אני פתי שמאמין לכל מי שקצת מושך באפו, הרווחתי?
כן
אני לא יודעת אם שמעת, אבל הכל בעיני המתבונן (או זה שאוחז בכוס הבירה, אומרים).
כמו כל דבר אחר, גם משחק טוב הוא עניין סובייקטיבי. אם אתה מאמין לכל פתי – אשריך.
הסבר טוב
לפעמים קשה להבחין מתי הדמות היא עגולה ואנושית בגלל המשחק או בגלל התסריט. (בעיקר במקרים בהם היא לא עגולה דווקא בגלל התסריט)
אבל אם חושבים על זה בטח כן אפשר להפריד.
במקרים האלה, זה משחק טוב
כי כשהתסריט טוב, קל נורא לראות את זה. ניתן למצוא את העומק של הדמות בדברים הבולטים, במעשים. נבל שעושה משהו טוב, אדם "הגון" שעושה משהו רע – אם לפשט את זה לבסיס הכי בסיסי, הכי פשטני.
אבל כשאת מרגישה את העומק של הדמות מהדברים שהדמות אומרת, או מההתנהגות שלה (להבדיל ממעשים. אולי זה יהיה יותר טוב באנגלית: Action vs Behavior) – אז את יודעת שזה בא מהשחקן.
שתי דוגמאות שאולי ימחישו:
לפני שלוש שנים עזרתי לחברה להפיק סרט קצר וללהק אותו. עשינו ניפוי די משמעותי, אבל בסוף בכל זאת הגיעה בחורה אחת שלא נראתה בדיוק כמו שהיא נראתה מהתמונות שלה. היא היתה יפה, אבל חיפשנו סוג של ג'ני מקארתי – פצצה, שיודעת שהיא פצצה, אבל לא מפחדת להיות "בלתי נשית". נכנסת בחורה יפה, עדינה – ואפילו שהיתה יכולה להיות כוסית בקלות, היא לא היתה כוסית. נו, לא היתה לה מודעות של כוסית.
החברה ואני הבטנו אחת בשניה. לרב יש לנו חילוקי דיעות היסטריים, אבל הפעם לשתינו היה ברור – זה לא זה.
ואז, היא פתחה את הפה.
היא לא העבירה את השורות בטון ה"נכון", היא לא עשתה שום דבר כמו שראינו בדמיון שלנו.
אבל ישבה מולנו בחורה אמיתית, ולא דמות.
כמובן שמיד הבטנו אחת בשניה, ושוב היתה הסכמה מוחלטת. הבחורה הזו בטוח חוזרת לאודישן נוסף, זה המכריע.
דוגמה שניה, היא דווקא עדות לבימוי נורא, שנתן את אותותיו בשחקנים. קטע קומי בטירוף, שמנהל התאטרון ראה את החזרה הגנרלית שלו, ואמר "וואו, אני כמעט יכול לראות את זה כקומדיה".
אאוץ'.
אוי... לגבי הקטע השני
אני מניחה שהרבה פעמים הכי קל לראות משחק טוב כאשר משווים בין שניים שמשחקים את אותו תסריטה (יותר נפוץ – אותו מחזה).
וואו, לא ידעתי שהרבה אהבו את ההופעה שלו ב''תפוס אותי אם תוכל''
כמוני.
אני לא חושב שליאו הוא שחקן ענק. לפעמים הוא פשוט יכול להיות מביך ("לגעת ביהלום" עם המבטא המעצבן), לפעמים נחמד ("טיטניק") ולפעמים ממש נחמד ומגניב ("תפוס אותי אם תוכל"). הוא קצת דומה (כמו שאמרו) לבראד פיט. שניהם משחקים בסדר, לפעמים יוצא להם איזו פנינה ("12 קופים" אצל פיט) אך בדרך כלל הם נחמדים עד משעממים. אני חושב שאני יותר מחבב את משחקו של ליאו מאשר את זה של בראד פיט.
מה זה צריך להיות?
יש מישהו שראה הטייס ולא הצביע ל"הטייס"? זה אפשרי בכלל?
לשחק ילד מפגר זה מרשים מאוד, אבל בכל זאת לא צריך להסחף.
הכי אהבתי אותו ב ''החוף''.
כנראה אני במיעוט
אבל מאוד מאוד אהבתי את ההופעה של ליאונרדו דיקפריו בסרט "השתולים".
אהבתי את הסרט בכלל, ואת ההופעה שלו בפרט…
זה אפילו הסרט היחיד בחיים שראיתי פעמיים בקולנוע!
(למרות שבמחשבה שניה, אולי הפעם בדרום אמריקה לא ממש נחשבת. המחיר של סרט שם כל כך נמוך שזה נפלא. רק מראה איך זה אמור להיות…)
כנראה אני במיעוט
אני איתך. המשחק של ליאו ב"שתולים" היה נהדר. אני גם חושב שליאו שחקן מצויין. אבל את הקול שלי נתתי ל"מה עובר על גילברט", כי שם הוא הביא אותה בענק.
כשהצבעתי ל''תפוס אותי אם תוכל'',
הייתי בטוח שאהיה במיעוט…נראה שהסרט מוביל כרגע, מוזר.
טוב, לאור שעור...
ההצבעה הגבוה ל"מה עובר על גילברט", אני אומר רשמית שאתם נדושים וקלישאתים.
ולרצו?ץ ומצו?ץ – אל דאגה. אני הבן-אדם האחרון שהתמונה בדיוידי שלו לא תהיה מכוונת. אני אפילו מודד את המרחק לרמקולים ומכוון אותם בהתאם בהגדרות של המגבר.
אני יודע, זו היתה בדיחה.
בפעם הבאה אקפיד להציב את האמוטיקון הדרוש.
לא נורא...
רומיאו ויוליה
כי שם די קפריו נראה לגמרי במקומו מונח. נכון, אין שם תצוגת משחק מדהימה מצידו, אבל הוא משתלב בצורה מושלמת בחזון של הבמאי (לורמן, לא?). אין לי כל כך עניין לחפש את הסיבות המעמיקות לכך – האם זה קרה רק כי הוא היה בעל המראה הנכון? האנרגיה הנכונה? השבריריות? מה זה משנה, העיקר התוצאה הסופית – והיא נהדרת.
דווקא שם לא התרשמתי ממנו.
אבל האמת, לא התרשמתי מרוב השחקנים שאכלסו את הסרט הזה. רובם נראו (ונשמעו) כאילו אין להם ממש מושג לגבי המשמעות של הטקסטים שהם מדקלמים.
התרשמתי מהמכלול.
אני מאוד נהניתי. בעיניי מרבית השחקנים היו מצוינים, במיוחד מרקוציו וטיבלט (פרנאו ולגוזיאמו), והניגוד בין הטקסט השייקספירי למה שרואים על המסך עבד (עליי) נפלא.
למה תמיד כל כך הרבה אנשים כועסים
על האופציה המובילה? זה רק בגלל שהיא מובילה או שיש עוד סיבות?
כל פעם שיהיה רוב, יהיה מיעוט שיגיד כמה הרוב טועה.
אלא אם כן ג'וני דפ מוביל.
אתה צוחק, נכון? ג'וני דפ משחק ב''מה עובר על גילברט''.
'תפוס אותי אם תוכל'.
ב'השתולים' הוא היה חלק מקאסט מרשים והצליח להתבלט אף על פי כן.
ב'כנופיות ניו-יורק' הוא שיחק היטב, אך ההצגה כמובן הייתה כולה של דניאל דיי לואיס.
'תפוס אותי אם תוכל' הוא התפקיד האולטימטיבי של דיקפריו, התפקיד האהוב עלי בכל קריירת המשחק שלו.
אחד הסקרים הקשים ביותר שהצבתם
בחרתי ב"טייס" אך באותה מידה יכולתי לבחור בסרטים אחרים של ליאו.
כמה מילים באשר לבחור : התנגדתי, התנגדתי אך בסוף נפלתי שדודה בקסמיו.
מדובר האחד השחקנים הטובים ביותר שפועלים כיום במרחב ההוליוודי.
לטעמי, הוא השחקן הצעיר הטוב ביותר. הוא רק בן 34 אך הבשלות שלו אופיינית לשחקנים מצויינים הרבה יותר ותיקים.
ובאשר להיצע :
את "כנופיות ניו-יורק", "תפוס אותי אם תוכל" ו-"גוף השקרים", לא ראיתי עד היום לבושתי הרבה.
את "חלון פנורמי" אראה בקרוב (נראה לי סרט מעניין מאוד ולא רק בגלל האיחוד המדובר עם ווינסלט).
אהבתי מאוד את הסרט "הטייס" ואת משחקו של דיקפריו כהוארד יוז (על אף שאין כלל דמיון ביניהם). זה תפקיד קשה אך ליאו מבצעו בהצטיינות רבה.
"השתולים" – כשראיתי את הסרט לראשונה בקולנוע קיבלתי כאב ראש
מהקצב הרצחני וכלל לא חיבבתי אותו. היום אני חושבת שזהו סרט ממש טוב עם הופעות משחק שוות.
תצוגת המשחק המרשימה ביותר שייכת לליאו (כן, הוא היה טוב יותר גם מג'ק ניקולסון, מרטין שין ואלק בולדווין הנפלאים!).
מבחינתי הוא הדבר הטוב ביותר בסרט המרשים הזה.
"לגעת ביהלום" – עוד וואו.
איזה שחקן מפעים הוא!
"רומיאו וג'ולייט" – הרבה רעש, מעט סרט. ליאו עושה כמיטב יכולתו.
"טיטניק" – ראיתי את הסרט שנים לאחר כל ה"היי" שמסביבו. פסק הדין : חביב והשחקנים טובים.
"מה עובר על גילברט" – המשחק הטוב ביותר של מפגר שראיתי מימי (וראיתי הרבה סרטים שהציגו דמויות חריגות). ממש אחד לאחד. גם עבדתי עם מפגרים, כך שאני יודעת להעריך היטב את משחקו המדהים. הייתי בטוחה כשצפיתי בסרט, שליאו גדל בבית אחד עם אח מפגר…
היה ראוי לאוסקר משנה על משחקו בסרט זה, אך בעצם היה ראוי לאוסקר על רבים מסרטיו.
לסיכום, אחד הגדולים ומראהו הטוב לא פוגם באהדתי כלפיו (מקנאה בך, בר רפאלי, לבריאות וחיים טובים…)
אחד הסקרים הקשים ביותר שהצבתם
נדמה לי שקראתי את אורי קליין טוען כמוך שדיקפריו הוא השחקן הטוב בדורו.
אחד הסקרים הקשים ביותר שהצבתם
נדמה לי שאורי קליין צריך לעשן פחות מריחואנה.
אחד הסקרים הקשים ביותר שהצבתם
את לא צריכה כ"כ להתבייש שלא ראית את "גוף השקרים" ו"תפוס אותי אם תוכל". אלה לא סרטי חובה.
אבל את כן צריכה להתבייש שלא ראית את "כנופיות ניו-יורק" :)
ורשמת:
"התנגדתי, התנגדתי אך בסוף נפלתי שדודה בקסמיו."
על איזו דודה בדיוק את מדברת, לא הבנתי איך זה קשור לכאן ;)
החוף!!!
אני לא מאמין שלא הכניסו את החוף אפילו לאפשרויות…
ואללה, נכון. הוא היה לא רע בכלל שם.
שכחתם את הסרט הראשון שלו
בכל אופן אני חושבת שהוא הראשון, בו הוא משחק כבנה של אלן ארקין, אם חד הורית שמתחברת אל נבל שמגולם ע"י רוברט דה נירו. וכדרכו, רוברט הוא אב חורג רשע מרושע ויורד לחייו של ליאו המתוק.
סרט זה נעשה ע"פ אוטוביוגרפיה של טוביאס משהו, אינני זוכרת את שם משפחתו.
לדעתי ליאו הוא שחקן טוב שיופיו מטשטש מעט את איכותו. ולצערנו, למכוער קל יותר להיות שחקן טוב, בכל אופן ככה אנחנו מקנאים פחות (מה, גם יפה וגם אופה וגם בר רפאלי? זה לא מוגזם בשביל בן אדם אחד עם שם של גאון היסטורי?)
בכל מקרה, בעוד עשרים שנה כשישאלו את הילדים מי היה לאונרדו, הם יענו אחת מהתשובות הבאות:
1. איזה שחקן
2. פעם הוא היה החבר של בר רפאלי
את דה וינצ'י אף אחד לא יזכיר, מקסימום את סרט המופת (של הטעם הרע) צופן דה וינצ'י.
קודם כל, לאונרדו הוא צב נינג'ה.
שנית, אין לי הרבה ספק שאת דה וינצ'י יזכרו הרבה אחרי דה קפריו. לא שאני מזלזל בפועלו של בחורנו הנאה, אבל יש נטייה קלה להיסחף כשמדברים על התדרדרות החינוך של ילדינו או על מהירות התפוגגותם של נכסי צאן ברזל תרבותיים.
קודם כל, לאונרדו הוא צב נינג'ה.
לו יהי. אשרי המאמין.
כל מה שצריך זו קצת פרספקטיבה היסטורית.
הרבה דורות – כולל אלו מלפני אלפי שנים – התלוננו שהנוער של היום הוא לא מה שהיה פעם, שהחינוך נמצא בתהליך התמוטטות, שהציביליזציה הולכת ונמוגה.
מעטים מהם צדקו, נכון – אבל בסך הכל, אנחנו עדיין כאן, וגם דה וינצ'י.
צודקת. הסרט הטוב הזה נקרא בעברית ''כך הייתי''.
לא הספקתי להצביע,
אבל ללא כל ספק "חלון פנורמי", קיוויתי שקייט ווינסלט תדהים אותי בהופעה מהפנטת וקיבלתי במקום את ליאו גונב לה את ההצגה.