במקור: The Constant Gardener
במאי: פרננדו מיירלס
תסריט: ג'פרי קיין
על פי ספרו של ג'ון לה קארה
שחקנים: רייף פיינס, רייצ'ל וייס, הוברט קונדה, דני יוסטון, ביל ניי
ביבשת אפריקה חיים כיום בערך 26 מליון איש נשאי HIV כ-7% מהאוכלוסיה הבוגרת. בשנת 2004 נדבקו במחלה כ-3 מליון אנשים, ו-2.3 מליון מתו כתוצאה מאיידס. במדינות הנמצאות בדרום היבשת (דרום אפריקה, מוזמביק ובוטסואנה) יותר משליש מהנשים ההרות הנן נשאיות HIV. כמחצית מהן יעבירו את הוירוס לרך הנולד, וחצי מאותם התינוקות ידבקו באיידס במהלך השנה הראשונה לחייהם. תוחלת החיים (לילודים) בזימבבואה היא 34 שנים.
את כל הנתונים האלו לא תלמדו מצפייה בסרט 'הגנן המסור', סרטו החדש של פרננדו מיירלס ('עיר האלוהים'), אבל יש סיכוי לא רע שיתעורר בכם חשק – שאפשר לקרוא לו גם נקיפות מצפון או פשוט אנושיו?ת – לגלוש באינטרנט ולגלות קצת יותר על מה שמכונה 'היבשת השחורה'. לכן, אם הסטטיסטיקות האלו גרמו לכם לרצון עז ללכת לראות את 'Doom – הסרט' או לפחות לדלג ישירות אל הדוח"קו, עשו לעצמכם טובה, ואל תלכו לראות את הסרט. אם, לעומת זאת, אתם מרגישים שתהום קטנה נפערה מתחת לרגליכם, ומעניין אתכם להציץ לתוכה, לכו גם לכו.
לג'סטין קוייל (רייף פינס), דיפלומט זוטר בשגרירות האנגלית בקניה, יש אישה בעייתית. טסה (רייצ'ל וייס) מסרבת להיות יפה ולהגיש פררו רושה במסיבות הקוקטייל, ומתעקשת לבקר בהריסות המכונות 'שכונות מגורים', להתערבב עם המקומיים, ולהתחבר עם ארגוני צדקה ובריאות בינלאומיים. בעיקר היא מסתובבת עם רופא שחור בשם ארנולד, ועורכת תחקירים מוזרים המתרחשים בשעות חשודות, ולעתים דווקא במלונות. ג'סטין לא יכול שלא להיזכר בכך שבעצם הוא לא ממש מכיר את טסה. הוא התחתן איתה אחרי היכרות חטופה, ובעוד שהוא אוהב בעיקר לטפח את הגינה שלו, היא תמיד העדיפה למרוד במוסכמות. אבל לפני שיש לג'סטין זמן לתקן את יחסיו עם אשתו, מבשרים לו שטסה נרצחה באכזריות, במהלך מסע שערכה עם ארנולד.
ג'סטין הוא אולי דיפלומט זוטר, איש עדין נפש ובעל חשדן, אבל אדיוט הוא לא. הוא מתחיל לעקוב אחרי שביל הפרורים שהשאירה אחריה טסה, בנסיון עיקש לגלות מה קרה, מה חקרו טסה וארנולד, ואיך כל זה קשור לחברות התרופות הגדולות שמנהלות, בעצם, את מערכת הרפואה בקניה. העסק מסתבך כשגורמים רשמיים ורשמיים-פחות ממהרים להבהיר לג'סטין שעדיף שירפה מהענין. כשהוא מתעקש, מבט אטום ונחוש בעיניו, הוא נשלח בחזרה לבריטניה, ודרכונו הדיפלומטי נשלל ממנו, "כחלק מהליך בירוקרטי רגיל לחלוטין". ג'סטין מסרב להתייאש וממשיך לחקור, בעוד יד נעלמה נמצאת במקרה הטוב צעד אחד מאחוריו, לעתים צעד אחד לפניו, ולרוב קפוצה לאגרוף המכה בבטנו.
'הגנן המסור' מורכב, בעצם, משלושה סרטים: סיפור האהבה בין ג'סטין וטסה על גלגוליו השונים, כפי שהוא נחשף לאחר מותה, בפלאשבקים; סיפור המתח שבו ג'סטין מנסה לחשוף את האמת אודות מותה של טסה; וביקורת חברתית-פוליטית על המצב הנוכחי באפריקה. לא מדובר ממש בסרט מתח מהסוג הבלשי: מהר מאוד אנחנו יכולים לנחש מי הטובים ומי הרעים, למה הרעים עשו את מה שעשו. ובכל זאת, ככל שלוח השחמט הולך ומתבהר, ככל שנהיה לנו מובן לחלוטין שג'סטין הוא פיון במצב אסטרטגי נורא, השאלה האם הוא יצליח להגיע לצדו השני של הלוח, ואיך לעזאזל הוא יעשה את זה, הולכת ונהיית דחופה ונואשת.
סיפור מתח כזה כבר ראינו, והוא היה יכול אפילו להזכיר קצת את היצ'קוק אם סגנון הבימוי של מיירלס לא היה ייחודי כל כך. סיפור האהבה כאן מקורי יותר. הניואנסים במשחק המצוין של פיינס (עצור ומדוכא כרגיל, אבל עושה את זה טוב יותר מכל אחד אחר, שוב כרגיל) הם אלה שנותנים את הערך המוסף. גם הקפיצות קדימה ואחורה בזמן, בעיקר בחצי הראשון של הסרט, עוזרות להבין את הדמויות ואת היחס שלהן אחת לשניה טוב יותר. יחסית לפיינס, המשחק של רייצ'ל וייס נראה יעיל ולא יותר, אבל הדמות שלה ממשיכה להיות אניגמטית ומעניינת עד הסוף (לא שלה, של הסרט). גם לתפקידים האחרים, כולל הקצרצרים, טרחו ללהק שחקנים מצוינים ולתת להם לשחק דמויות מעניינות. לדוגמה: פיט פוסטלתווייט בתפקיד רופא בעל מצפון, או שמא חסר מצפון, או שמא בעל מצפון; או דונלד סומפטר בתפקיד טים, הגרסה המקומית והצינית לג'יימס בונד.
אבל, וזה העיקר, הסרט הביקורתי הוא אחד הסרטים החשובים והטובים ביותר שראיתי בשנים האחרונות. לאט, תוך אהדה עצומה לאנשים המקומיים, בעבודת צילום צבעונית ומדהימה (סיזר שרלון), מיירלס שואב אותנו אל תוך היאוש הנורא וההרס העצום באפריקה של ימינו. הוא מצליח לעשות את זה מבלי להתחסד, להתנשא או להטיף, אלא באמצעות צילומים בגובה העיניים (ולפעמים בגובה הרצפה), פסקול מרגש ולא אגרסיבי (אלברטו איגלסיאס), ותשומת לב עצומה לפרטים. מיירלס, שב'עיר האלוהים' הראה את המצב בשיכוני העוני וההרס של ברזיל, מוכיח שוב שיש לו יותר אמפטיה וכשרון באצבע הקטנה שלו משיש באולם המוזמנים בטקס אוסקר ממוצע. בעוד מיירלס הוא, אחרי הכל, ברזילאי, אין ספק שאפריקאי הוא לא – ובכל זאת הוא התעקש שהמלחין שלו ילמד את המוזיקה המקומית, הוא התעקש שהסרט יצולם בקניה (ולא בדרום אפריקה, כמו מרבית הסרטים שיש בהם 'סצינות אפריקאיות').
אל תטעו – זה שהסרט חשוב לא מפריע לו להיות מעניין, מותח, או רומנטי; זה שהוא אסתטי ויוצא דופן לא הופך אותו לסרט-סינמטקים מרדים ויומרני; וזה שתלמדו ממנו משהו לא אומר שתרגישו כאילו יצאתם משיעור באוניברסיטה. בסרט אין ולו סטטיסטיקה אחת. הוא אפילו לא עוסק באיידס, או בשחיתות השלטון המקומי באפריקה, באופן ישיר. אבל שבוע אחרי שראיתי אותו הוא לא יוצא לי מהראש. מיירלס, באמצעות לה-קארה והוליווד, הצליח להעמיד מולנו טלסקופ המכוון אל אפריקה – שכולנו מעדיפים להתנהג כאילו מה שקורה בה קורה בפלנטה אחרת, ולא בחצר האחורית של כולנו, ואחרי הכל, בתמיכתנו המלאה. אולי, בעצם, מדויק יותר להגיד שמיירלס העמיד מראה אל מול פרצופי המערבי, הדשן ומבוטח-הבריאות, ומה שראיתי בה מתפתל לי בבטן עד עכשיו.
הסרט נשמע נפלא
הביקורת הזו עשתה לי חשק לראות אותו ואני כנראה אעשה זאת כשזה יגיע לעירי.
רק שאלה אחת: מה הקשר לשם "הגנן המסור"?
תשובה חלקית
ג'סטין משקיע הרבה מאוד ממרצו, ואת מרבית זמנו הפנוי, בטיפוח הגינה שלצד ביתו.
אולי יש בשם גם רמז לכך שהוא מסרב להרפות מהחקירה שלו, אבל במקרה זה Constant הוא לא בדיוק שם-התואר שבו הייתי בוחר. נראה לי שלשם הסרט יש משמעות נוספת, אלגורית יותר, אבל אני חייב להודות שהיא חמקה ממני לחלוטין.
לא ראיתי עדיין את הסרט,
[למרות שבעקבות הביקורת, המצויינת, אגב, אשקול בחיוב ללכת] אבל עלה במוחי רעיון לפרשנות נוספת לסרט.
גננים מסורים, מטבעם, רוצים לעקור שורשים ועשבים שוטים, על מנת לאפשר לצמחים שלהם לגדול היטב. אולי הפרשנות יכולה ללכת לעבר הביקורת בעניין אפריקה, על העובדה שנדרשת עבודת עיקירה מין השורש, או אולי דווקא השורשים שלא נעקרים (מחלת האיידס, למשל, שורש הרע).
פרשנות נוספת שאולי יכולה לעזור לך היא "הגננות המסורה של ארה"ב המטפחת את שתיליה הבריאים והטובים, כבעצם כל השורשים רקובים מבפנים והם "מתחת לאדמה".
סתם, עוד הצעה.
לא ראיתי עדיין את הסרט,
גם אני עדיין לא ראיתי וגם לי יש הצעה:
הגנן המסור מתרכז בחלקתו הקטנה ולא רואה מה קורה מעבר לה, עד המקרה שמאלץ אותו לפקוח את העיניים?
לפני שראיתי את הסרט
דיברתי עם עכרור על משמעות השם שלו, והבטחתי לו שמתישהו במשך הסרט מישהו (כנראה חברו הכומר של הגיבור, שימות לקראת הסוף) יגיד משפט בסגנון "אלוהים הוא כגנן מסור המטפל בגנו, משקה ומטפח אך גם מנכש עשבים שוטים", או משהו בסגנון זה.
טעיתי.
מצד שני, הסרט מבוסס על ספר בעל אותו שם (בתרגום לעברית קוראים לו 'הגנן המתמיד'). יכול להיות שבספר השם מובהר יותר, או שבכל זאת מופיע שם המשפט על אלוהים.
ואולי?
יש כאן רמיזה לגנן המזדמן של קושינסקי ואשבי – Chance the gardener, בניגוד לגנן הקבוע – constant gardener?
נשמע מאוד הגיוני
אבל על מה מדובר?
''להיות שם''
Being there – סרט של האל אשבי לפי ספר ותסריט של יז'י קושינסקי. http://www.imdb.com/title/tt0078841/ אם זו היתה השאלה.
שם הגיבור נקרא Chanse the gardener ושמו מעוות ל-Chaunsey Gardiner או משהו כזה, והבחירה לקרוא ה"גנן הקבוע" (Constant Gardener) עומדת כנגד ה"גנן המקרי" או ה"מזדמן" אצל אשבי/קושינסקי. מה שבטוח – בשני המקרים יש ביקורת בוטה על התנהלות העולם המערבי והנהגתו.
ג.
עוד קצת על ''להיות שם'', ובנוגע לשם ''הגנן המסור''
"להיות שם" של קושינסקי הוא ספר על גנן מפגר, אבל נאה מאוד ומרשים פיסית, שכל מה שמעניין אותו זה טלוויזיה. בגלל שרשרת צירופי מקרים, הוא הופך תוך מספר ימים לדמות פוליטית חשובה, כשכל השטויות הנבובות שהוא אומר נחשבות לפניני חוכמה, ואף אחד לא מבין שהוא בעצם רפה שכל.ספר שרק הולך ונהיה רלוונטי יותר עם הזמן, אבל לא נראה לי קשור ל"הגנן המסור".
לעומת זאת, קראתי באיזה מקום ציטוט של לה קארה בנוגע ל"הגנן המסור". אאל"ט, הוא אמר ששם הספר רומז לכך שאפריקה היא, מבחינת שאר העולם, גן שאפשר לגדל בו הכול, ולקחת ממנו הכול, עוד מתקופת הקולוניאליזם. זה מתחבר טוב מאוד למסר של הסרט, והופך את התחביב של ג'סטין לאירוני, כי הוא מורד ב"גננות" הזו שהמערב מנהל באפריקה.
עוד קצת על ''להיות שם'', ובנוגע לשם ''הגנן המסור''
לא קוראים לזה פורסט גאמפ?
ביקורת מצוינת.
סרט מצוין
ותודה רבה.
אותי שכנעת.
האמת, אני לא כ''כ נהניתי מהסרט,
(קודם פשוט לא היה לי כ"כ זמן להרחיב), אבל קריאת הביקורת שלך גרמה לי להיזכר בדברים המוצלחים של הסרט ולהעריך אותו יותר. הניתוח שלו שעשית כאן היה פשוט מוצלח, וכן הכתיבה שלך על הסרט הייתה מרתקת ומעניינת. היה חשוב לי לציין את זה קודם בשתי מילים, ועכשיו בקצת יותר.
אויש, זה יצא נורא מתלקק, אז תסלח לי אם אני אסיים במשהו שלילי… אה… אין לי מה. תחשבו על קללה עסיסית, ותעשה כאילו אני אמרתי לך אותה. תודה.
באמת? את יכולה לפרט?
לא לגבי המחמאות, אני מתכוון (
), אלא לגבי הסיבות שבגללן לא נהנית מהסרט.
ואת יודעת מה, אם את רוצה, אפשר גם לגבי המחמאות.
בוודאי שאני יכולה לפרט
(גם לגבי המחמאות…) אבל מבחינת הסרט: הסיבה שלא נהניתי ממנו לא ממש קשורה אליו – פשוט ראיתי קצת מההתחלה, וקצת מהסוף. כל השאר זה big blur בשבילי, כי חרפתי כמו דוב קוטב באמצע שיא החורף. אבל שמעתי שהיה מצוין..
וממה שכן ראיתי בין הניקורים השונים, הבנתי פחות או יותר את מה שקרה שם ותיארת בביקורת, וזה מתקשר בערך לסיבה שאהבתי אותה כל-כך – זו הייתה ביקורת רהוטה ומעמיקה שכיף ומועיל לקרוא גם אם טרם ראית את הסרט, וגם אחרי שראית אותו (או את רובו. או את חלקו).
בכל מקרה הסרט עשה רושם של סרט טוב עם פוטנציאל, פשוט בעיני הוא היה מעט איטי ועם אלמנט שעמום קל שרק התגבר לנוכח קצת השעות שישנתי באותו שבוע.
לסיכום, הסרט לא רע, אבל הביקורת הייתה טובה יותר…
אולי אלך בעצמי לראות
זה נשמע סרט מעניין במיוחד ורואים שהתרשמת ממנו
המבקר המסור
ממש עשית לי חשק ללכת לראות את הסרט הזה.
אני כבר התעניינתי מהרגע ששמעתי שידו של מיירלס קשורה בעניין, אבל שאר הבקורות ששמעתי על הסרט הזה היו לא מאוד החלטיות, הכותבים והמספרים היו מאוד לא סגורים על עצמם.
עכשיו סופסוף הצלחת לשכנע אותי שהוא שווה צפיה. בקורת מצוינת.
סרט קצת
אני לא מחדש דבר שלא כתוב בביקורת אבל בכל זאת כדאי להדגיש:
האם זה סרט מתח? קצת
סרט רומנטי? קצת
סרט "חברתי"? קצת
וזה מזכיר לי, קצת, את נקמה בוערת שהיה מורכב משני סרטים שונים, באיזשהו מקום סותרים (כלומר מי שבמצב רוח לסרט מתח לאו דווקא רוצה לראות סרט רגשני, ולהיפך), שאף אחד מהם לא היה טוב במיוחד. כאן הפסיפס מורכב ואינטלגנטי יותר, ועדיין, כדי שאדם באמת יהנה מהסרט הוא צריך לחבב את הן את שלושת הז'אנרים והן את השילוב הספציפי שלהם.
התסריט סך הכל די חלש, עלילה מתפתלת שדי חוזרת על עצמה – כל אדם שולח את הגיבור לאדם הבא שיתן לו עוד חלק מהפאזל, כאשר התמונה הגדולה די ברורה עוד מההתחלה. גם שיבוץ הפלאשבקים ותמונות העוני אינו מוסיף שום רובד או ייחוד.
האם הסרט שווה צפייה בקולנוע? הצילום אכן מרשים ומן הסתם יתפספס בכל פורמט אחר. מאידך, מכל היבט אחר אפשר לחכות לדויד ומרעיו.
לזכותו של הסרט הוא לא מניפולטיבי בכלל. מהמעט שאני יודע על המצב באפריקה זו תמונה מעודנת למדי, מה גם שסרטים "חברתיים" נוטים לעתים להדגיש את הסבל (סצינות ארוכות, מפורטות ורוויות קלוז אפים של גוססים). אבל, אפשר ללכת לראות המון סרטים שאין בהם סצינות כאלו.
שום ייחוד?
שוב אני נפעם מהקלות שבה אנשים שולפים ביטויים אבסולוטיים.
תן לי סרט מתח אחר שמשלב "תמונות עוני" בצורה כזאת, דהינו, שממש מתבוננת בעוני ולא רק מאפשרת לגיבור לרוץ דרכו תוך כדי מנוסה מהרודפים אחריו.
כל אחד הוא מיוחד
שוב אני לא מופתע מאופי התגובה שלך.
אם נקבל את הגדרת ימד"ב למותחן אז גם עיר האלוהים ומלון רואנדה הם מותחנים. תכל'ס גם צ'יינטאון ונהג מונית הציגו סוג מסויים של דלות. אבל זו לא הנקודה: גם אם בסרט היה פיל, שוברת קרח או שהיו מסתובבים בו אנשים סגולים היה לו ייחוד, אבל עניים מצולמים זה לא ה"יחוד" שמשדרג סרט מתח, להפך, זה מאט אותו.
מה שמעניין בסרט הוא הצגת חברות התרופות המערביות, ועדיין עדיף לתמצת את הביקורת כנגדן למאתיים מילה ולא להבטיח סרט מתח יוצא דופן. בשורה התחתונה, הסרט שכל כך הערכת עומד כרגע על 7.7 בימד"ב מה שמראה שמרבית האנשים חושבים שהוא בסך הכל עוד סרט טוב.
אז אם רגשות אשם עושים בשבילך סרט בינוני פלוס לסרט מצויין, סחתיין. לי זה לא ממש משנה. ומול ביקורת נלהבת כמו שלך, איתה אני לא מסכים, חשוב לי להציג תמונה פושרת.
כל אחד הוא סופר-גיבור
אני מניח שאתה יודע מה זה אד-הומינם, אז אני לא אפרט.
לגבי השאר, כתבתי כאן תגובה מנומקת היטב, אבל אז הבנתי שהדיון הזה עקר ומחקתי אותה. שיהיה לך שבוע טוב (7.9 לפחות).
מסכים - סרט טוב
מה בכל זאת קצת הפריע לי? אולי המבט המערבי שלא מצליח להכנס פנימה. כל הגיבורים לבנים (חוץ מאחד לא מאד מרכזי ומאופיין), כולם מדברים אנגלית, המקומיים מיוצגים במיוחד על ידי ילדים פוטוגנים שנראים מאד חמודים כאשר הם פולטים משפט מיקרי באנגלית, האפריקאים מתחלקים לנזקקים שצריך לנסות להציל אותם או למושחתים – אין יותר גוונים.
וכך, למרות שהסרט עשוי היטב, מצולם ובעיקר ערוך נפלא, הוא לא מצליח להעניק פרספקטיבה שלא הכרתי, "רק" להעלות את המודעות באופן משכנע ומעניין יותר ממדונה, יו2, סר פול ופינק פלויד הגריאטרים ביחד.
איזה מזל, כמעט הלכתי לסרט!
חשבתי שהסרט נקרא: "הגנן והמסור" – פינטזתי כבר על סרט שבו מככב גנן חביב האוהב לנסות את מסורו האהוב על בנות קליפורניה השזופות (והחשופות) שנקלעות לגנו בטעות…
ברגע האחרון שמתי לב לטעות בשם ונמנעתי מפדיחה!.
אוי, נורא. תמשיך ככה.
רוברטס עוד לא קיבלה את התפקיד,
וכבר אתה מפטר אותה?
ואולי כבר עבר לא מעט זמן, אבל לא ראיתי חיוך המתעלה על זה שחמושה בו אודרי הפברן. הייתי מתחתן איתה אם היא לא היתה כל כך זקנה בימינו (לא, זה שהיא כבר מתה לא מפריע לי כמו עצם היותה זקנה כל כך. ענין של סדרי עדיפויות.).
מצא את ההבדלים
ג'וליה:
אודרי:
מצא את ההבדלים
לא עובדים הקישורים. שניהם.
אבל זה דווקא מה שמשותף להם.
ביקשתי שתמצא את ההבדלים…
בוא ננסה שוב:
ג'וליה:
אודרי:
http://www.popartuk.com/film/audrey-hepburn-is-holly-golightly-1331f0-poster.asp
אלוהים! המקל תקוע לה בלחי, שמישהו יעזור לה!
אתה קצת סותר את עצמך.
לא ראיתי את הסרט. אבל מצד אחד אתה אומר שהסרט מתעסק כל הזמן במוות, ומצד שני אתה אומר שאיש לא מת בו. תוכל להסביר לי למה בדיוק התכוונת?
ביקורת מקסימה.
אין כמוך
אהמ.. תהיה קטנה.
אדם, דרום אפריקה היא מדינה מודרנית פי כמה לעומת מדינות אחרות באפריקה כמו בוטסואנה. אתה בטוח לגבי נתוני האיידס שמסרת? לגבי בוטסואנה אני יודעת שזה נכון, אבל לגבי דרום אפריקה? נשמע לי תמוה ששליש מהנשים ההרות שם חולות איידס.
אהמ.. תהיה קטנה.
מבחינת איידס, דרום אפריקה היא לא מודרנית כלל: היא המדינה עם הכי הרבה אנשים חולים באיידס בעולם. אחוז הנשים ההרות בה שדווחו כחולות באיידס (אני מניח שבפועל האחוז גבוה יותר, אגב) עמד בשנת 2003 על 30% (בבוטצואנה: 40%).
אם לצטט מדו"ח האו"ם בנושא משנת 2004 (http://www.unaids.org/wad2004/EPIupdate2004_html_en/Epi04_05_en.htm#P64_10688) אז –
South Africa continues to have the highest number of people living with HIV in the world. An estimated 5.3 million [4.5 million6.2 million] people were living with HIV end-2003 in South Africa2.9 million [2.5 million3.3 million] of them women. Unfortunately, there is no sign yet of a decline in the epidemic. Overall HIV prevalence among pregnant women was 27.9% in 2003, compared with 26.5% in 2002 and 25% the year before that. Latest data suggest prevalence levels are still increasing in all age groups, except for pregnant women older than 40 years of age, as Figure 8 shows. One recent population-based survey has indicated possible shifts towards safer sex among young South Africans (Reproductive Health Research Unit, Medical Research Council, 2004). However, prevalence levels among pregnant women aged 1524 years have continued to risefrom 23.1% in 2001 to 24.3% in 2003. The survey reveals significant regional variation, with prevalence among pregnant women exceeding 30% in three provinces (Free State, Mpumalanga and KwaZulu-Natal, reaching 37.5% in the latter) while ranging between 13% and 17.5% in Western Cape, Northern Cape and Limpopo. Since 2001, HIV prevalence has risen in all but two provinces (Free State and Gauteng) (Ministry of Health South Africa, 2004).
חשוב, חשוב אבל...
עם כל הכבוד לביקורת, כשראיתי את הסרט הרגשתי שאני צופה בערוץ הנשיונל ג'אוגרפיק.
חן חן להתעסקות של יוצרי הסרט בנושא חשוב , אך זהו גם חסרונו- ברגעים מסוימים מרגישים את התעמולה החברתית נכנסת לורידים עד שמתחשק לצעוק די.
סרט הוא גם סוג של בידור ןככזה, הציפיות מסרט מתח-ריגול איכותי של אחד מהסופרים הטובים בז'אנר- היו פשוט אכזבה.
ואת זה כותב אדם שכן מתעניין באקטואליה ופוליטיקה- חבר שלי פשוט נרדם. ממש.
לבוא לסרט רק אחרי שהורדתם ציפיות לסרט ויותר למסמך פוליטי.
לא אני שמתי את התמונה,
אבל אם אני לא מאוד טועה (ובהתחשב בלבוש שלו ומצב הנקיון האישי שלו, לא נראה לי שאני טועה) – אכן.
אה תודה!
המוזיקה בסרט
למי ידוע האם אפשר לרכוש דיסק עם המוזיקה בסרט?
באמאזון
http://www.amazon.com/gp/product/B000A7DVPY/104-6184566-5111925?v=glance&n=5174
היה מקום.
הטייס אמר שההנחיה הרשמית היא לפנות רק אנשי סיוע ושהוא לא מוכן לחרוג ממנה.
שאלה???
אדם מאיפה כל הפרטי סטטיטיקה על מצב החולים באפריקה???
בנוסף איך תעשיית הבידור מרשה לסרט כזה להתפרסם שרובו ככולו מעורר משהו כה פוליטי , הרי גם סרטים דוקומנטריים רבים כמו פרנהייט- ניסו לא לשדר??
הסטטיסטקות - מהאו''ם
ספציפית, מהלינק האחרון בסוף של הביקורת, http://www.unaids.org/en/
צריך לשוטט קצת באתר, אבל לא קשה במיוחד למצוא את הנתונים. זה רק מדכא נורא.
אני חושב שהתבלבלת בין תעשיית הבידור ליהודים.
בעצם, היהודים שולטים בהוליווד, אז…
לא חשוב.
את יכולה רק להודות על כך
שפרמקולוגיה היא נושאם של סרטים בודדים. אלמנטים כמו מערכות מחשב, למשל, מופיעים בכל סרט שני. ותאמיני לי, זה כואב לא פחות.
תודה לאל שאף אחד אף פעם לא מצטט סוציולוגים.
תודה על ההרחבה
ותגידי, יש מצב שאת מעבירה לי במייל את פרטי אותו בכיר באחד המשרדים הממשלתיים? אני מכיר כמה עיתונאים שישמחו מאוד לעשות *עליו* כמה ניסויים קליניים.
לא התכוונתי שזה בדיוק אותו דבר בפרטים.
ה"כי" היא הפרשנות שלך (וכמובן, של הסרט, המאוד מוטה). ברשותך, לא ניכנס כאן לדיון כי אין לו קשר לקולנוע והוא יהיה ארוך מאוד. הנקודה העיקרית היא שלדעתי לא ניתן להתעלם מהפרטים – וכשמסתכלים על הפרטים, ההבדל בין הסרט לבין המקרה הזה, כפי שהוא מצטייר ממה שצוטט עד עתה, הוא עצום.
גם לי לא בא להתווכח (זה קורה לפעמים).
אני אשאיר לכל מי שראה את הסרט, ואולי ייכנס ללינק ההוא – להחליט איפה ההטיה, האם זה דומה או לא, וכן הלאה.
ככה עושים ניסויים בתרופות
היי, את משכנעת את המשוכנע. לא לי את צריכה לענות.
תקראי את המאמרים שלינקקתי אליהם
אני מבין מהם שפייזר עשו, ככל הנראה, את סעיף 2. שלך. בלי לקבל לכך אישור ממשלתי, ובלי לומר להורים במה מדובר, הם חילקו לילדים תרופה ניסיונית כדי לבדוק את השפעות הלוואי השליליות שלה, בזמן שחולקה באותו בית חולים אנטיביוטיקה מאושרת. במילים אחרות – ניסו עליהם תרופות חדשות, בלי לומר להם, בזמן שתרופות בדוקות ויעילות היו זמינות.
לי זה נשמע כמו פשע. אולי אני לא מבין את פרטי המקרה כהלכה, ואם כן – אנא תקני אותי.
תקראי את המאמרים שלינקקתי אליהם
קראתי את המאמרים אבל לא מצאתי בהם מקום שאומר שהם קיבלו את התרופה הנסיונית *במקום* תרופות רגילות (כלומר, שמנעו מהם תרופות רגילות). כמו שאמרתי קודם – אם עשו משהו כזה, זה הדבר החמור באמת. תוכל לצטט לי את המקום שבו אומרים כזה דבר?
כבר ציטטתי את זה בתגובה קודמת
המשפט האחרון בקטע הבא:
"5 ילדים מתו לאחר שטופלו באנטיביוטיקה הנסיונית, ואחרים חלו בדלקת פרקים, אף כי אין הוכחות למעורבות התרופה בדבר. 6 ילדים שנטלו תרופה אחרת מתו גם הם, לדברי ה"פוסט". באותה תקופה, ארגון "רופאים ללא גבולות" חילק אנטיביוטיקה מאושרת בבית החולים".
אבל אני חושב שבכל מקרה, להחליט בשביל ההורים והילדים שישתמשו עליהם בתרופות נסיוניות, בלי להגיד להם, זה פשע.
כבר ציטטתי את זה בתגובה קודמת
למרות שאתה כנראה צודק, הסקפטיות שלי עובדת בדרך כלל שעות נוספות: גם מהציטוט שלך לא ברור שהתרופה הנסיונית שהם קיבלו מנעה מהם לקבל אנטיביוטיקה. רק יודעים שבאותו הזמן חולקה גם אנטיביוטיקה. לא אומרים, למשל, מה היו הכמויות והאם כל חולה שרצה, קיבל. גם לא אומרים אם מנעו מאנשים לקחת את שני סוגי האנטיביוטיקה. בקיצור – לא ברור עד הסוף.
השאלה העיקרית היא
האם סיפרו לנבדקים (או להוריהם) מה הברירות שלהם ומה המשמעויות שלהן ונתנו להם לבחור.
ייתכן שבאותה תקופה חולקה אנטיביוטיקה בבתי החולים, אך היתה במחסור או שהייתה להורים סיבה אחרת לבחור להשתתף בניסוי, למרות הסיכון.
בכל מקרה, כעס של אנשים שנמצאים בקבוצת הביקורת הוא נפוץ גם בעולם המערבי, למרות שכולם לכאורה יודעים מה זה ניסוי ומה משמעותו.
צילומים מדהימים
הסרט עשוי טוב, הצלומים פשוטים אמיתים ויפים מאוד. הפסקול מדהים אך אני יכולה להשיג את הפסקול
הערת תרגום
אני משתדל שלא לפרסם את תחושותי ודעתי על סרטים שזה עתה ראיתי, לכן, לעת-עתה, אסתפק בהערה תרגומית-פוליטית אחת.
מספר פעמים בסרט, לקראת סופו, משתמשות הדמויות בביטוי "Bleeding hearts" כדי לתאר את טסה, את ג'סטין ואחרים. התרגום המדויק ביותר לביטוי הזה, כפי שהוא משמש באנגלית בריטית, הוא "יפי נפש".
המתרגמ/ת האלמונית בחר לתרגם את הביטוי ל-"רגשן". בכך הוא חטא לתרגום, שכן הוא בחר במינוח הפחות-מדויק, שגם מפספס את המשמעויות הפוליטיות שצפונות בביטוי הזה (גם ב-"ישראלית" היינו מכנים את טסה "יפת נפש"). אבל יותר מזאת – הוא בחר בחירה פוליטית. ברגע שהוא נמנע מכך הוא כשל בחיבור הסרט הזה לרובד פוליטי, ולנסות לעקר את הסרט מהמימד הזה, ובוודאי כשהיכולת כל כך זמינה, זה ממש פשע תרגומי, בעיני.