 |
||
| ערפדים הם כמו יתושים: מוצצים דם, ואי אפשר להיפטר מהם. אלכס פרויאס ('אני, רובוט') עשוי לביים את 'דרקולה: השנה הראשונה', שמספר איך הפך ולאד המשפד לערפד הידוע – אם הסרט על פי 'ההיסטוריונית', באותו נושא, לא יגיע קודם. |
13.07.2007
|
|
יומית
ערפדים הם כמו יתושים: מוצצים דם, ואי אפשר להיפטר מהם. אלכס פרויאס ('אני, רובוט') עשוי לביים את 'דרקולה: השנה הראשונה', שמספר איך הפך ולאד המשפד לערפד הידוע – אם הסרט על פי 'ההיסטוריונית', באותו נושא, לא יגיע קודם.
ערפדים הם כמו יתושים: מוצצים דם, ואי אפשר להיפטר מהם. אלכס פרויאס ('אני, רובוט') עשוי לביים את 'דרקולה: השנה הראשונה', שמספר איך הפך ולאד המשפד לערפד הידוע – אם הסרט על פי 'ההיסטוריונית', באותו נושא, לא יגיע קודם.
אלכס פרויאס הוא במאי מעולה.
אני תמיד אזכור אותו בזכות "העורב" ו"עיר אפלה", שתי יצירות מופת לדעתי. העורב הוא עדיין סרט הקומיקס האהוב עלי ועיר אפלה לדעתי עוסק בצורה הכי יפה ומרגשת שסרט יכול לעסוק בנפש האנושית. מה גם שהעיצוב של פרויאס מאד אפל ומורבידי, לדעתי הוא אוכל את ברטון בלי מלח.
אבל משהו קרה לפרויאס עם "אני, רובוט", זה היה בסך הכל סרט נחמד ומטה. אחלה קטעי אקשן אבל העיצוב שייחד את פרויאס הלך לעזאזל והעלילה היתה חלשה.
הסרט הזה מסמן חזרה למקורות, אני אישית חושב שפרויאס יתעשת ויביא לנו חתיכת סרט.
כאן כאן!
מש"א לגמרי, בקשר ל'עורב', 'עיר אפילה' וכו'. אם פרויאס חוזר למקורות, יש פה סיכוי לסרט מעולה. 'אני רובוט' היה סרט אקשן חסר נשמה ועתיר בדיחות בשקל.
יש קשר בין עיר אפלה ואני, רובוט?
ברצינות? לא יאומן.
מסתבר שהם חולקים במאי.
אכן מזעזע.
"העורב" ו"עיר אפלה" היו שני סרטים ייחודיים מאד גם מבחינה ויזואלית וגם מבחינת התוכן של הסיפור (מלבד העובדה שהעורב מבוסס על קומיקס).
"אני, רובוט" לעומת זאת מבזה את הספר ממנו הוא קיבל השראה (אני מתעקש שאנשים לא יגידו שזה מבוסס על הספר) ומלבד זאת לא מצליח לרגש כמו העורב ועיר אפלה. הרי הייחוד של פרויאס לדעתי זה המיזוג המושלם (באמת מושלם, אני לא מגזים) אצלו בין האקשן לרומנטיקה והרגש. אצל פרויאס החיבור הזה בין שני ז'אנרים מנוגדים לגמרי הוא טבעי לחלוטין.
אז ב"אני, רובוט" יש אחלה אקשן אבל איפה הרגש? איפה האנושיות? איפה העלילה בכלל? ולמה הסרט מציג את העתיד בצורה צבעונית ומבטיחה יחסית במקום בצורה אפלה ו"פרויאסית"?
כששמעתי לראשונה שפרויאס יביים את "אני, רובוט" ללא ספק חשבתי שזאת בחירה מעניינת ושהוא בוודאי יוציא משהו טוב מכל הקונספט הזה של שלושת חוקי הרובוטיקה.
בסיפור המקור של דרקולה יש גם אקשן, גם אימה וגם רומנטיקה ובבסיסו הסיפור יותר דומה ל"העורב" ומצריך עיבוד אפל. ככה שאני חושב שאלכס פרויאס הוא בחירה טבעית לבימוי הסרט הזה. השאלה היא האם פרויאס עצמו עדיין זוכר איך עושים סרט טוב.
באמת קשה לומר ש''אני רובוט'' מבוסס על הספר.
חבל שיורשיו של אסימוב לא ביקשו לנצל את הזכות האישית-מוסרית שלהם. לדעתי הם יכולים היו לפעול בשתי דרכים – א. להסתמך על הזכות שלא תיוחס אליך יצירה שלא חיברת, ולדרוש שלא לקשור את הסרט אל אסימוב בשום דרך. ב. להשתמש בזכות לשלמות היצירה, במסגרתה יכול היוצר למנוע את הרס, עיוות וסילוף יצירתו גם על ידי מי שרכש את הזכויות החומריות (כך למשל פעלו חברי מונטי פייתון כשרשת ABC ביקשה לשדר גרסה ערוכה ומצונזרת של פרקי התכנית).
אוקיי, אני היחיד שחשב ש''העורב'' הוא סרט מחורבן עד כאב?
למרות שיתכן שאני זוכר אותו גרוע עוד יותר ממה שהוא באמת, כי אני הבאתי הביתה כסרט למשפחה עקב המלצה, והייתי צריך להתמודד במבוכה נוראית עם המבטים הזועמים של ההורים שלי על שהכנסתי את פיסת הדביליות הזו לבית.
הקונספט, אני מודה, מגניב, ואולי הקומיקס טוב, אבל הסרט *זוועתי*. המשחק די גרוע ממה שאני זוכר, ולא היה דיאלוג אחד שלא חשבתי אחריו "המ. מקורי מאוד."
מה? שוטר שחור וטוב שמגן על ילדי השכונה וחובר לגיבור?
מה? איש שחוזר מהמתים לנקום ברוצחי אישתו עם הרבה רובים?
מה? גנגסטר סדיסט ומופרע ועושי דברו האלימים והטיפשים?
אני לא ראיתי אף אחד מהדברים האלה אף פעם!
וזה בלי להזכיר את האפקטים העילגים. אז בבקשה, שמישהו יסביר לי ממה מתלהבים?
שכחת שהוא מנגן בגיטרה חשמלית
הארדקור!!!1
למעשה, זאת מחווה לגותיק רוק.
לא סתם השיר שמתנגן כאשר אריק קם לתחיה הוא Burn של The Cure.
הסרט יצא ב-1994 והיה דל תקציב.
לכן אולי הוא לא עונה על הסטנדרטים של היום.
מה שהיה טוב ב"העורב" זה שהוא היה סרט אקשן עם רגשות.
הוא היה סרט מגניב, אפל, מצמרר ונוגע ללב.
אני מאד אהבתי את הדיאלוגים דווקא בגלל הפשטות שלהם. חוץ מזה, שאר הדיאלוגים היו בעלי איכות קאלטית ולדעתי זה סרט שפשוט כיף לצטט ממנו.
יפה.
כמעט כמעט שהצלחת להעביר משהו ממשהו שאני הייתי מצליחה להסביר אם הייתי מנסה. אני התכוונתי לענות לו ש – סבבה. יש דברים שאני כל כך אוהבת, כמו הסרט הזה, שאני לא מוכנה להתחיל לחשוב איך להגן עליהם.
שלא יראה. שאף אחד לא יראה. סרט שלי וזהו.
היי! גם שלי!
סבבה.
גם אתה.
אבל זהו, כן?
רק על עצמי לספר ידעתי.
אישית, אהבתי את סצנות האקשן – אמנויות הלחימה, זוויות הצילום, תאורה… נהניתי מהפסקול, מהקונספט, ומהטראשיות. אבל הכי הכי נהניתי כי הגעתי לסרט דרך הסדרה שיצרו בעקבותיו, שאמנם היתה בכלל לא משהו אבל עשתה לי היכרות עם מארק דקסקוס, כוכב הפעולה האהוב עלי מאז. כך שהגעתי מלאה הכרת תודה ושאר רגשות חיוביים, ושמחתי לגלות סרט מבדר להפליא.
אגב, מי שלא ראה את דקסקוס בגרסה האמריקנית ל'איירון שף'..
..לא ראה קריירה מבוזבזת מימיו.
אנשים ששואבים כזו הנאה מלשבור לי את הלב...
לא יקבלו בהשאלה דיוידים מסוימים.
שמעתם, אנשים?! היא מדברת אליכם! כן, אליכם!
לא יודע בקשר לסרט של דרקולה, אבל קראתי את ההיסטוריונית והוא פשוט מצויין (למרות התחלה חלשה), ואם יעבדו אותו טוב – הסרט יהיה מעולה.
אני תוהה אם במילים ''התחלה חלשה''
התכוונת לשלושה רבעים הראשונים של הספר, כי אני קוראת אותו עכשיו, והוא משעמם אותי עד דמעות. הכתיבה איומה, העלילה משעממת, הדמויות מציקות. ולחשוב שהתחלתי לקרוא אותו כדי למצוא הפוגה ממשתה לעורבים, שמשעמם אותי ומציק לי אף הוא.
מי שקרא היום את "קפטן אינטרנט" בדה מרקר עלול לחשוב שלא. הרבה יותר בטוח לצפות בדגים באקווריום…
http://themarker.captain.co.il/captain/spages/881648.html
מראה , שום , צלב , חופן גרגירים , מים קדושים ואזוביון....
וואי מגניב סרט על ולאד המשפד.. הוא באמת דמות גדולה ובכלל כל המיתוס שנוצר סביבו.. אין ספק שלשפד בני אדם חיים מאיזור הישבן בעודם חיים ולהשאיר אותם למות , יכול להוציא לך שם של יצור בעל אישיות שטנית… אבל זה היה אחלה לוחמה פסיכולוגית עבור הצבאות והאוייבים שראו זאת… (לא לנסות בבית)
מומלץ לבקר בשרידי הטירה… נוף מהמם!!!