בשבוע שעבר, כאשר הכרזתי
מעל במה זאת שהקיץ עומד
להיגמר, שכחתי מספר פרטים.
הפרט הכי ברור הוא כמובן
שעון החורף, שהפעם ליתר
שינוי התחיל כאשר באמת
מתקרר בחוץ. מלבד זאת,
קיימת כמובן גם העובדה שהשבוע הוא השבוע האחרון של חופשת הקיץ באוניברסיטאות, ובשבוע הבא יחזרו כמה מאנשי צוות האתר אל ספסלי הלימוד, חלקם בפעם הראשונה, ואולי ילמדו מספיק לוגיקה בשביל להבין מה המשפט האחרון ניסה לומר. אבל בינתיים, אני מפחד.
מספר אירועים משמעותיים עברו על טבלת שוברי הקופות בסוף שבוע זה. העיקרי שבהם מפחיד אותי, אז נתחיל עם הסרט שכבר הפך לשם נרדף לטבלה – 'החתונה היוונית שלי'. באופן בלתי אופייני, הכנסות הסרט בסוף שבוע זה ירדו במקצת. זה לא הפריע לו להישאר במקום הרביעי בטבלה השבועית, או לעקוף את 'לילו וסטיץ" ואת 'XXX' ולהגיע למקום השמיני בטבלת שוברי הקופות של השנה, כאשר המקום השביעי הוא עניין של שבוע נוסף לכל היותר. אם אפשר להאמין לשלטי החוצות (ואי אפשר), הסרט הגיע בארץ ל-200,000 צופים. כנראה ההצלחה האדירה והבלתי מוסברת שלו היא לא עניין ייחודי לארה"ב.
המקום הראשון עדיין מפחיד אותי, ולכן נעבור ישר למקום השני – המקום השני שייך לריס וויתרספון ו'Sweet Home Alabama', אשר עברה ירידה סבירה וצפויה ברווחיה. זה נכון גם לגבי 'הטוקסידו' של ג'קי צ'אן, אשר נמצא במקום השלישי. גם העובדה ש'מספרה', הלהיט של ספטמבר, ירד קלות למקום החמישי, לא מפחידה אף אחד, מכיוון שהסרט הוגדר הצלחה כלכלית כבר בסוף השבוע הראשון שלו, וסרט ההמשך כבר בתכנון.
מה שקורה לשאר הסרטים הישנים בעשירייה אמנם עלול להפחיד כמה אנשי שיווק, אבל אני יכול להתגבר על זה: 'האחיות באנגר' ו'ארבע הנוצות' ממשיכים לרדת בשלבי העשירייה יד ביד, כאשר הראשון עדיין נחשב הצלחה מסויימת ואילו השני – כשלון. 'החיים בתמונות' של רובין וויליאמס, האיש שמפחיד כמה שהוא מפחיד, צנח לו למקום העשירי, ומיד מתחתיו – בפעם הראשונה מחוץ לעשירייה הפותחת – 'סיינס' של שאמאלנו, השריד האחרון ללהיטי הקיץ, ובינתיים הסרט השלישי הכי מצליח שיצא ב-2002. לעומת זאת, 'Spirited Away' של מיזאקי, למי שעוקב, ממשיך לטפס לאט במעלה העשיריה השניה, ככל שהפצתו מתרחבת.
במקום התשיעי – תופעה נוספת שהתרגלנו אליה בזמן האחרון: שוב מדובר בסרט שיצא בשבוע הראשון שלו בהפצה מוגבלת, ומאוחר יותר עבר להפצה רחבה ונכנס לעשירייה הראשונה מלמטה. הפעם מדובר על 'Moonlight Mile', דרמה בה חתונתו של ג'ק גילנהאל (שם מפחיד, לא? כבר עדיף לקרוא לו 'דוני דארקו') מתבטלת עקב אסון, והוא מנסה להתחבב על חמו לעתיד, דאסטין הופמן, וחמותו, סוזן סרנדון (ואם יש סיפור לסרט הזה, אני לא הצלחתי למצוא אותו). המבקרים משווים אותו ל'בחדר המיטות', מסכימים שהוא מסחטת רגשות, ולא מצליחים להבין למה הם אוהבים אותו.
השבוע יצא גם סרט אחד לא מפחיד: 'Jonah: A VeggieTales Movie', מקורו בסדרת טלוויזיה באנימציה ממוחשבת פשוטה, בה ירקות-מדברים מלמדים ילדים רכים על ערכי הנצרות (האם יש אפרסק שמגיש את הלחי השנייה? תמהני). בסרט זה, חבורת הירקות מציגה את סיפורו של יונה הנביא. הסרט ממשיך את הקו המנחה של הסדרה, כלומר הוא דידקטי, נוצרי, ומצחיק למדי. הסרט נהנה מהמחסור הכללי בסרטי ילדים בבתי הקולנוע, והגיע למקום השישי. הביקורות מהללות – כלומר, אם אפשר להתעלם מהתיאולוגיה ומהמסר הנשפך מכל פריים, מקבלים סרט טוב, שילדים נוצרים קטנים יאהבו ומבוגרים אחרים יוכלו לעכל.
ועכשיו, באין ברירה, לסרט שבמקום הראשון. הוא חוזר, הפסיכופאט האהוב על כולם ומחבר רב המכר 'אנשים שאני אוהב… עם אורז בצד', ד"ר חניבעל לקטר! הסרט 'דרקון אדום' הוא רימייק של 'Manhunter', הסרט הראשון בו הופיע חניבעל לקטר (המוכר לכם מסרטי אימה כגון 'שתיקת הכבשים' ו'חניבעל'), כאשר הרימייק מתקן את הבעיה העיקרית ממנה סבל הסרט המקורי – אנתוני הופקינס לא השתתף בו. העלילה עוסקת בבלש FBI לשעבר (אדוארד נורטון, שהוסיף כמה שנים למראהו), שכמעט נהרג כאשר תפס לראשונה את חניבעל, אולם צריך כעת להיעזר בו על מנת לתפוס רוצח סדרתי אחר, "פיית השיניים". אמילי ווטסון ורלף פיינס מופיעים גם הם.
הסרט שבר שיא אחד – הכנסות סוף השבוע הראשון שלו הן הגבוהות ביותר אי פעם לחודש אוקטובר: 36.5 מיליון דולר. זה היה יכול להיות שיא משמעותי, אלמלא כמה פרטים קטנים: הקומדיה הקטנה 'Sweet Home Alabama', שיצאה בשבוע שעבר, הכניסה כמעט את אותו הסכום; לעומת זאת, הסרט הקודם בהשתתפות הקניבל, 'חניבעל', זכה להכנסות סופ"ש ראשון של 58 מיליון. בהתחשב במספרים האלה, 'דרקון אדום' הוא אכזבה רבתי. דוקא המבקרים תומכים הפעם: רובם מסכימים שהסרט טוב יותר מאשר 'חניבעל', אבל לא יותר מ'שתיקת הכבשים'. הדעות רק חלוקות האם אנתוני הופקינס מצליח להעלות את הרימייק מעבר לרמתו של הסרט המקורי (שלא הוקרן בארץ).
אבל עזבו את חניבעל לקטר. הפחד האמיתי הוא כמות הסרטים שייצאו בשבוע הבא לאקרנים: 11 סרטים חדשים רשומים, רבים מהם בהפצה רחבה, דבר שמפחיד כל סרט שרוצה להישאר בעשירייה (חוץ מ'החתונה היוונית', כמובן). בין הסרטים הנ"ל נמנים: 'The Transporter', סרט הפעולה הצרפתי שנדחה משבוע לא מוצלח לשבוע עמוס להחריד; 'Knockaround Guys', סרט על בעיות במאפיה וכסאח בכלל (גם הוא סרט שמועד הפצתו נדחה שוב ושוב); 'White Oleander', צ'יק-פליק עשיר בשחקניות בלונדיניות מוערכות; 'The Rules of Attraction', סרט על משולש אהבה לא שגרתי הכולל בתוכו את שאנין סוסאמון; 'Brown Sugar', קומדיה רומנטית שחורה (במובן של קומדיה עם שחקנים אפרו-אמריקאים, לא סוג ההומור); 'Tuck Everlasting', סרט תלבושות תקופתי עשיר בשחקנים מוערכים (וויליאם הארט, סיסי ספייסק, בן קינגסלי); 'Below', מותחן על צוללת שמגלה שהנאצים הם לא הדבר הכי רע באוקיינוס (ושוב, סרט שנדחה שוב ושוב); וגם: 'פוקימון 4' שיופץ במספר צנוע של קולנועים; 'Swept Away', הסרט החדש והידוע לשמצה של מדונה; ו-'Punch-Drunk Love', ניסיון של אדם סנדלר ליצור דרמה, עם אמילי ווטסון (שוב) ובבימויו של פול תומאס אנדרסון מ'מגנוליה'. מפחיד, הא?
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסות הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים, כפי שאמר פעם ראש ממשלה אחד, מ-פ-ח-ד-י-ם.
אני רוצה למחות
על הגדרתו של "דרקון אדום" רימייק.
רימייק הוא סרט שנעשה על יסוד סרט אחר.
"דרקון אדום" נעשה על יסוד *ספר*, של תומאס האריס. זה שכבר עשו קודם סרט על יסוד אותו ספר? אז עשו. זה לא הופך כל סרט תנ"כי, נגיד, לרימייק, המיני סדרה "חולית" אינה רימייק של הסרט "חולית", סרט חדש של "חלף עם הרוח" לא יהיה רימייק של הסרט הקודם, וכדומה.
כך שההגדרה לחלוטין לא נראית לי נכונה.
לא מדויקת? מסכים.
אבל מכיוון שכולם משווים את דרקון אדום לסרט הקודם, ולא לספר, גם אני משווה אותו- וכשמשווים סרט לסרט אחר, זה רימייק.
באמת?
אז אם אני משווה את "החבר'ה הטובים" ל"הסנדק", זה אומר שזה רימייק?
וואלה, לא חשבתי על זה ככה.
(או במילים אחרות: תחפש בבקשה טיעון קצת יותר הגיוני. כמובן שמשווים סרט לסרט אחר שנעשה על פי אותו ספר. זה עוד לא הופך אותו לרימייק).
לטענת אחת הביקורות שקראתי
הסרט החדש ("דרקון אדום") משחזר כמעט במדויק, סצנה לסצנה, את הסרט הקודם ("Manhunter"). לא ראיתי אף אחד משני הסרטים הנ"ל, כך שאינני יודע עד כמה הם נאמנים לספר, אך אני חושד שזה מקרב את הסרט החדש יותר לתואר "רימייק" מאשר לתואר "עיבוד לספר".
לא ראיתי את הסרט הקודם,
אם כי מן הסתם מתישהו אני אראה אותו, אבל אם הסרט מפגין איזושהי נאמנות לספר (והקודמים הפגינו נאמנות רבה למדי, חוץ מהסוף האומלל של חניבעל), זה לא יפתיע אותי אם יש דמיון בין הסרטים – הספר נשאר אותו ספר, והספרים של האריס הם מאד מאד מובְנים.
למה שמישהו ירצה לעשות רימייק לסרט שלא זכה להצלחה של ממש? לאלוהים הפתרונים. לי זה נשמע מוטל בספק, במקרה הטוב.
למה?
כי צייד נחשב סרט טוב, וכי אחרי חניבעל, כל סרט בו אנתוני הופקינס ישחק את ד"ר לקטר יהפך לשובר קופות (כמובן, נראה שההנחה הזאת עומדת להתבדות). בסך הכל, הדבר היחיד שהיה חסר הצייד בשביל להפוך אותו לפריקוול ממש של שתיקת הכבשים היה אנתוני הופקינס- ועכשיו זה מתוקן.
זה עדיין חסר הגיון.
במיוחד אם לוקחים בחשבון שלפני שנעשה הסרט ההוא, לא היו עדיין הסרטים החדשים. למשל, דמותו של לקטר נופחה מעבר לכל פרופורציה, והקהל אוהב את זה. אז ממשיכים עם זה.
כל סרט שנעשה בימינו בסדרה הזו חייב להסתמך על הסרטים הקודמים שנעשו בסדרה, כך שהוא לא יכול להסתמך ממש על סרט שלא נעשה במסגרת הסדרה, ועדיין להישאר עקבי.
ואני עדיין גורסת שזה ממש לא נכון לקרוא לזה רימייק. זה הכי מעצבן אותי כי זה מבזה את ערך הספר שעליו מבוסס הסרט, כאילו שלא צריך להתבסס על הספר כדי לעשות את הסרט – אפשר להתבסס על הסרט הקודם.
בוקר טוב, אליהו.
כאילו שאין מספיק סרטי קולנוע שעצם קיומם הבינוני מבזה את ערך הספרים שהם, כביכול, נעשו על פיהם.
וזה כולל גם את ''חכמת הבייגלה?''
אם משהו יבזה את הספר, אני אתפלא מאוד.
זה לא רלוונטי.
בעיניי ההתייחסות *של שלמקו* מבזה את ערכם של ספרים *באופן כללי*. בעיניי, להתייחס לסרט שנעשה על פי *ספר* כאל רימייק של *סרט* קודם כי הסרט הקודם נעשה על פי אותו ספר זה לזלזל בספר ולראות את עולם הקולנוע כאילו הוא סגור בתוך עצמו ושואב רק מעצמו.
אני לא יודעת אם הבהרתי את עצמי, אני מוצאת שקצת קשה לי לנסח מה אני רוצה להגיד כאן.
הייתי צריך לקרוא את זה פעמיים
לפני שהבנתי, אבל זה רק בגללל שעוד לא ישנתי מאז האיקון(חוץ מהפירדוטקון ועוד איזה פעם אחת שהתמוטתי).
אני חושב שזה תלוי אם הסרט נעשה בהקשר לסרט הקודם, או השתמש בו.
אני בעד בוג'י
גם בגלל שהספר מצויין, ולדעתי אף עולה על שתיקת הכבשים, וגם בגלל שהתפקיד של חניבעל בספר וגם בסרט הראשון (לא ראיתי אבל כך הבנתי) היה קטן ושולי ביותר ובסרט הנוכחי הוא נופח והפך למשמעותי יותר- כך שאין סיכוי ש"רד דרגון" הוא רימייק של הסרט.
גמני בעד בוג'י
גמני בעד בו- אה, לא חשוב.
תמיד, ברק. תמיד.
אני רוצה למחות
וגם כוכב הקופים של ברטון זה לא רימייק! זה סרט חדש לגמרי שפשוט במקרה נראה בדיוק אותו דבר כמו הראשון!
אה...
אתה בטוח שלא ראית את הסרט המקורי בטעות?
לא נכון בכוכב המקורי
היה יותר עירום גברי (לבגד של הסטון אי אפשר לקרוא בגד).
דברים מוזרים מושכים את מבטך.
ירקות ממוחשבים
נכון הם כאלה דוחים שבא לעשות מהם סלט?
שלמקו, אתה צודק, הסרט לא •הוקרן• בארץ (במובן של הקרנה מסחרית בקולנוע),
אך הוא כן •הופץ• בארץ (במובן של וידאו, וי.די.וי ושאר ירקות).
(חה! ירקות…)
שמו בישראל: "הצייד".
הוא היה חסר אצלי במאגר וכעת העוול הזה תוקן.
ובעתיד תרגיש(ו) חופשי להציק לי באופן ישיר אם לא תמצא(ו) משהו.
כן, באמת חיפשתי אותו...
אבל לא הייתי מטריד אותך בכל מקרה, מכיוון שסרט שאין לו שם מוכר בארץ, בכל מקרה לא מתרגמים את שמו (לפחות לא בפעם הראשונה שהוא מוזכר).
יש סרט בשם ''הדרקון האדום''
שמדי פעם מוקרן בערוץ 1, וגם בו יש רוצח מטורף (אם כי אני בכנות כבר לא זוכרת אם לקטר מעורב בו…).
איך הוא קשור לכל העניין?…
...ואפילו
הוקרן מס' פעמים בערוץ הראשון. מה שיכול להסביר באמת את חוסר חשיפתו…
אכן, ראיתי את ''הצייד''
כשהוא הוקרן בערוץ הראשון, ומדובר בסרט מותח ומרשים ביותר. חניבעל לקטר מופיע בו מעט יחסית, שום דבר שמזכיר את הדומיננטיות שלו בשתיקת הכבשים. ןמגלם אותו בריאן קוקס. נורא מעניין לראות שחקן אחר מגלם את הדמות שאנתוני הופקינס כל כך מזוהה איתה.
דרך אגב, הסרט נקרט "הצייד" ולא דרקון אדום כשהוא יצא ב-1986, כי באותו זמן יצא סרטו של מייקל צ'ימינו "שנת הדרקון", ודינו דה לורנטיס, המפיק, רצה למנוע בלבול.
בכל אופן, הסרט כנראה לא הצליח בקופות כי דה לורנטיס העביר את הזכויות לאנשים שעשו את שתיקת הכבשים. השאר היסטוריה.
ועכשיו, הוא מנסה לתקן את המעוות ולעשות עוד כמה גרושים מדמותו המפורסמת של לקטר.
ראיתי קטעים מהסרט ואני חושב שיש איזו בעיה. בגלל ששתיקת הכבשים היה סרט כה מצליח ומפורסם, נעשו על דמותו של לקטר (כפי שגילם אותה הופקינס), המון פרודיות, ועכשיו, כשהוא מגלם בפעם השלישית את אותה דמות מאחורי אותו תא בכלא משהופיע גם באותה סצנה מפורסמת (יין קיאנטי, מישהו?), הוא נראה קצת כמו פרודיה על עצמו…
הירקות החביבים עליכם עכשיו
בקולנוע! מעניין איך משחק הכרוב, החביב עלי כל כך.
כמו צנון
ידעתי שהיתה לזה איזושהי פואנטה!
סלחו לי
על בורותי אבל דרקונדום הוא לא פריקוול לשתיקת הכבשים ?
אני לא זוכר מאיפה, אבל קיבלתי את הרושם שכן,
מתיאור העלילה עושה רושם שלא.
!אמוטיקוןמבולבל!
כן.
דרקון אדום מתרחש לפני שתיקת הכבשים (ולטעמי, הספר לפחות טוב יותר). וויל גרהם, חוקר שפרש בעל מומחיות ברוצחים סדרתיים (הוא זה שלכד את לקטר), חוזר לבקשת הממונים עליו לנסות ולתפוס רוצח קטלני במיוחד שחיסל שתי משפחות חפות מפשע, על טפן וחיות המחמד שלהן (אם הסרט הוא כמו הספר, זאת אומרת). בדרך יש מעורבות שולית ביותר של לקטר, שמן הסתם בסרט תהיה רבה יותר מאשר בספר, כי נכס כזה לא מבזבזים.
קלריס סטרלינג לא מופיעה בסרט הזה, בעיקר בגלל שאו שהיא עדיין לא הגיעה לאקדמיה של ה-FBI, או שהיא ממש בשלבים התחלתיים של הקריירה שלה.
למרות ש...
אם בשתיקת הכבשים קלריס הייתה ג'ודי פוסטר ובחניבעל היא הפכה לג'וליאן מור, אין סיבה שהיא לא תהפוך פתאום לאדוארד נורטון.
מצד שני
אם זה אדוארד נורטון, יכול להיות שנגלה שקלריס היא בעצם לקטר.
הם לא שינו
הם אכן נשארו נאמנים למקור בחלק הזה והמשפחות וחיות המחמד נרצחו.
לצערי אני מסכימה עם המבקרים, הסרט יותר טוב מחניבעל (לא שזה כ"כ קשה) אבל עדיין לא מגיע לקרסוליים של שתיקת הכבשים.
מחמת חשש לספויילרים לא אכתוב את דעתי המלאה על הסרט, אבל הוא אכן שווה צפייה.
הספר הזה, נדמה לי,
קשה יותר להעברה למסך מאשר שתיקת הכבשים. יש בו הרבה יותר התעמקות פסיכולוגית ברוצח, מה שעושה אותו גם רחב יריעה יותר – מן הסתם היה קשה להגיע לאותה רמת העמקה באורך של סרט קונבנציונלי – וגם מסובך יותר לתרגום לקולנוע. יש שם ממש חפירה בדברים שהפכו את הרוצח למה שהוא, מלידתו חסרת המזל, דרך ילדותו המעונה, ועד בגרותו המעוותת.
אבל אני אחכה עד שאני אראה את זה.
ובזה, לדעתי,
הסרט די נחשל. לא מספיק מתעמקים במה שהפך אותו לרוצח ופסיכופט.
לא צריך לחשוש מספויילרים
במיוחד מי (מה מי? אני!) שכבר קרא אתמול כתבה מתורגמת של "טיים" על הסרט ב"24 שעות" של "ידיעות אחרונות". כבדרך אגב מסגירים מה קורה לאחת הדמויות. שיתנו אזהרת המאדר פאקרז!
אכפת לך לפרט?
(מה אכפת לך? סמן ספוילר ופרט חופשי…)
זה גם היה באחת מהתמונות
ששחררו לפני הרבה זמן. התפרסם פה לינק, וזו באמת היתה תמונה מרשימה.
אה, כן, אל תקראו את הספר. הוא יספיילר לכם את הסרט.
אם זה ספוילר, אז הם לא אשמים.
זו אחת התמונות הראשונות מהסרט שהתפרסמו ברשת.
אז זהו שלא ראיתי
את התמונה האמורה
בשבילי זה היה ספויילר
אבל אם כולם ספויילרו אז זה בסדר הוריי זוידברג!
תגידו, למה אתם לא מלבישים
יותר את הדולר של הדוחק"ו בעמוד הראשי?
את הדולר מלבישים כשיש
סרט שעשה בסופשבוע ה-מ-ו-ן כסף. כנראה שלא היה כזה לאחרונה.
בדיעבד
אולי היה כדאי לשים לג'ורג' פאה בלונדינית שבוע שעבר, מכיוון שריס מנעה מג'ורג' את מסכת חניבעל שהוא כל כך אוהב השבוע…
לדעתי,
אחרי הפיר.דוט.קון היה אפשר למסמר לו איזה לוחית על הפה.
קשה להאמין שאחרי כל כך הרבה זמן דווקא זה סחט ממני את התגובה הראשונה פה, אבל וואו!!
סרט חדש לפי ספר של ברט איסטון אליס, איזה יופי.
ובאותה הזדמנות קפצתי לתנ"ך וגיליתי שיש גם סרט לפי Less than zero מ-1987. מי ראה? מי שמע? מי יודע?
אתה לא היחיד שמתרגש
יש הרבה התרגשות מסביב ל'Rules of Attraction' משום מה. גורמים מסוימים שמסתובבים באתר הזה ושמם מתחיל בב' נורא אוהבים את הטריילר. באתרים אחרים נרשמה היסטריה רבתי בגלל הפוסטר (זה עם הארנבים). אני אישית לא ממש קולט על מה הרעש, אולי משום שאני לא מכיר את ברט איסטון אליס, אבל אני בהחלט לא מתנגד לסרטים טובים. אז תפדל.
אני חושב שזו לא הבעיה
זה יכול להיות שזה סרט מעולה אבל ברגע שרואים שמככבים בו דוסון או שותפיו יש רתיעה מהסרט וחבל.
את דוני דרקו למשל לא רציתי לראות כי חשבתי שזה סרט בסגנון "סיוט בחדר המורים" או "יעד סופי" למזלי עורכי האתר חשבו אחרת ולכן ראיתי את הסרט ולא התאכזבתי.
כדאי לך לראות
את הטריילר הראשון לסרט:
כתבה מספר 1064
אני זה לא דוגמה
אני רואה כל טריילר שיוצא (כן אפילו של סרט עם ג'ניפר לופז) ובאמת הוא נראה סרט עם פוטנציאל.
זה רק אצלי?
מיזיאקי ביים סרט בשם "2002" וכמובן הסרט הכי רווחי ב-Spirited Away? משעשע מאד…
ו"רלף פיינס" אמור להיו "רייף פיינס", או שזה עוד אח ממשפחת פיינס הענפה, רק כזה שטרם התפרסם כמו רייף וג'וזף (בעלי לעתיד)?
זה רלף, אח של.
העמוד שלו בימד"ב: http://us.imdb.com/Name?Fiennes,%20Ralph
זה רלף, שאת שמו מבטאים ''רייף''.
כן, קראתי את זה אח''כ בימד''ב,
אבל כבר לא היה לי כוח לכתוב עוד תגובה, או לתקן, או משהו.
למה באמת מבטאים את זה רייף?
הוא רוצה להרגיש מיוחד או מה?
או שרייף זה הניק שלו
הגוגל אמר:
http://home.the-wire.com/~steph/rfrr/rffaq.html
אז מתברר שבעבר האנגלים נהגו לבטא את השם כרייף ומאז זה נשאר ככה.
אז שאני אבין
הוא נולד בעת העתיקה? נדמה לי שב1962 היה השם ראלף די נפוץ (אפילו בימים מאושרים).
בקיצור התשובה ללונג ג'ון: כן הוא רצה להרגיש מיוחד.
בין כך ובין כך
עפ"י חוקי "עין הדג" (הלא רשמיים) נדמה לי שההחלטה נפלה על כתיבת שמות לועזיים עפ"י הגייתם (ואני לא אחזיר אותנו לדיון העקוב מדם בסוגיית שמו של במאי/מפיק יהודי אמריקאי מפורסם).
שטפן קינג?
אוי, לא.
הספיק לי מסשפילברג/שספילברג. לא הייתי רוצה שנתחיל גם עם ריילף/רלייף…
בעיתונות הישראלית יש תמימות דעים
או לפחות כך נדמה לי – עד היום ראיתי אותו כתוב תמיד בתור "רייף".
זה לא מדוייק
לבמאי היהודי אין כל מושג שבעברית יכולים לאיית את שמו בשני אופנים (או שכן אבל זה לא משנה). אבל במקרה של רייף הוא די מודע שהשם שלו נכתב בצורה המודרנית אבל הוא החליט להגות אותו כפי שהגו אבותיו הקדמוניים.
אין כאן כל קשר לחוקי עין הדג אלא אם הוא יחליט להגיב באתר ואז נראה איך יקרא לעצמו (נאצי לשעבר, המתמודד, הגומל או הנסיך של לופז).
מרשים לי קצת פרסומת עצמית
חסרת בושה?
ביקורת שלי על "חנות קטנה ומטריפה" עלתה זה עתה למסכי המחשב הקרובים לביתכם.
http://space.ort.org.il/sci/scripts/article.asp?item=964236229&pc=873406761
הידד לי!
נחמד מאוד
רק למה לא בעין הדג?
ואגב, אני יכולה להעיד על עצמי שראיתי את גירסת המקור נטולת השירים (עכשיו את מכירה מישהו), והיא הייתה ממש משעממת בהשוואה לגירסה המוזיקלית העכשווית. הייל סימור!
מטעמי דחף בריא
לשמירה על השפיות מצד עורכי האתר ומצדי כאחד.
לפרסם ביקורת שלי בעין הדג זו חוויה טראומטית לכל המעורבים. עדיף להימנע ממנה.
זה והעובדה
שהביקורת לא הייתה עולה בעין הדג בחצי השנה הקרובה?
זה דווקא לא ממש טורד את מנוחתי.
זה לא שאני לחוצת פרסום או משהו.
מזל טוב לXIROX!!!
היום הוא בן 17!
תשרשרו לו מזל"טים ואיחולים (:
תהיה שמח, תמיד!
!עוגה!
שפאטימה תרקוד לך המון ריקודי תאווה!
!קונפטי! !מזל''ט!
זהו, מילאתי את חובותי למדינה.
מזל''ט! הרבה הרבה מזל''ט!
ושתיקח את הרישיון כמה שיותר מהר, במיוחד לפני שייכנס החוק לגיל 21.
יומולדת שמח
שיהיו לך הרבה לילות שינה מאושרים.
תודג!
לא חושב שאשן אבל תודה על המחשבה! תודג כולכם!
מזל טוב
מש''א, רק פחות בפירוט.
מזל''ט מאוחר.
עד 120
מזל טוב כמובן.
אז תבוא ותיקח את מטרופוליס.
מזל''ט עוד יותר מאוחר.
בלונים משוכפלים:
מזל טוב לXIROX!!!
אם אני לומדת קולנוע...
יגרשו אותי מכאן בסוף?
:)
היום עברתי את השיעור הראשון שלי בקולנוע שהיה, במקרה (או שלא במקרה… :) שיעור ב"תיאוריה קולנועית", או- "איך להיות נחמן שניצלקלין בשלושה צעדים קלים".
האמת? היה כיף. נו, בטח – הלכתי ללמוד קולנוע-טלוויזיה כדי להרגיש חכמה נורא, והמרצה (אחד, נועם ענבר) ידע את זה. הוא בנה תיאוריה יפה שמראה איך סרטים לא נמצאים לבד בעולם, אלא הם – רגע, תנו להזכר במושג הפלצני – אינטרטקסטואלים. זהו. זה אומר שהם שואבים אחד מהשני ומשפיעים אחד על השני… והוא השתמש בה בזדוניות כדי להראות לנו איך צפייה של מי שכן למד תיאוריה קולנועית כל כך הרבה יותר מעניינת ממי שלא למד. בסרטים מסוימים.
אתה יודע, מה? השתכנעתי. אני רוצה להרשם ללמוד קולנוע וטלוויזיה.
אה, אוי, כבר עשיתי את זה :)
אם אני מתחילה להשמע פלצנית, נא לחבוט לי בראש עם איזה שטצד, בסדר?
תודג.
זבנננננננננג!!!
וכדי להוכיח שהוא טועה:
http://bananot.com/articles/564
(טוב, זה חקר תרבות ולא תיאוריה קולנועית, ובכל זאת).
אופס...
שכחתי את השטצד. הנה:
ספלאעכחט!!!
(זה שטצד יידישאי).
אני לא חושב שהוא טועה
כן מעניין יותר יותר לצפות בסרטים כשאתה מכיר תיאוריה קולנועית ואת תולדות הקולנוע. אבל אני לא חושב שזה הופך את הצפייה המודעת הזו לטובה או נעלה יותר מצפייה "רגילה". מקסימום זה נותן לצופה המודע יותר כלים להבין עוד רבדים ביצירה, ומכיוון אחר זה נותן לו עוד כלים לפספס את היצירה לחלוטין.