זהות כפולה

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 25 באוקטובר 2002Posted in: ביקורות

במקור: The Bourne Identity
במאי: דאג לימן
תסריט: טוני גילרוי, וו. בלאק הרון
על פי ספרו של רוברט לודלום
שחקנים: מאט דיימון, פרנקה
פוטנטה, קלייב אוון, כריס קופר,
בריאן קוקס, ג'וליה סטיילס

בחיים לא הייתי מאמין שוודי אלן יכול להיות כוכב אקשן. תחשבו על זה: איש קטן וממושקף אוחז ברובה גדול, מגמגם שנינויות, מחסל את הרעים ומתנצל? לא הולך. גם על ריק מוראניס לא הייתי מאמין, מאותה הסיבה. כנ"ל ג'רי סיינפלד. על רובין וויליאמס הייתי אומר שהוא פשוט נחמד מדי – כוכב אקשן צריך להיות קשוח, לא נחמד – אבל לפי הסרטים האחרונים שלו, לכו תדעו מה הוא עוד מתכוון לעשות.

לגבי מאט דיימון, לעומת זאת, אין לי דעה. אף פעם לא השקעתי מחשבה בשאלה "מה היה קורה אילו היו נותנים למאט דיימון לככב בסרט פעולה?". זה נשמע רלוונטי לחיי לא יותר מ"מה היה קורה אילו לעכבר היה ראש של פיל?". אפילו ערך פארודי אין לזה, זה סתם לא מתאים. את תאומו הסיאמי, בן אפלק, לא היה לי קשה מדי לקבל בתור איש חצי-אקשן ב'כל הפחדים כולם'. אבל מאט דיימון ואקשן? מה הקשר?

מפתיע שמישהו בכלל השקיע מחשבה לנושא, ואפילו יצר סרט כדי לבדוק את העניין. מפתיע עוד יותר שזה פועל. מאט דיימון יודע קראטה, צולף ממרחק ועושה פרצוף קשוח, וזה אפילו לא נראה מגוחך! בחיים לא הייתי חושב שזה יעבוד, אבל זה בגלל שהייתי עסוק בלשעשע את עצמי במחשבות על וודי אלן ככוכב אקשן.

הוא נשלה מהים התיכון לתוך ספינת דייגים צרפתית, עם שני כדורים בגב ובלי שום זיכרון. אפילו קעקועים מועילים אין עליו. אבל למזלו, הוחבא מתחת לעור הירך שלו עט-לייזר קטן (מהסוג השימושי בעיקר להעסקת חתולים), שבמקום המשפט "I Love You" מקרין מספר של חשבון בנק שוויצרי. עט זה הוחבא בירך שלו מראש, במיוחד למקרה שבעליו יאבד את הזיכרון ויימשה ממצולות הים התיכון על ידי ספינת דייגים צרפתית, שהרי שימוש אחר לא יכול להיות לו. בכל מקרה, אחרי שבועיים על ספינת הדיג וחמש דקות של סרט, יורד האיש ללא שם מהספינה (מעניין איך הדייגים קראו לו במשך כל הזמן הזה – "היי, אתה"? "גיבור גדול"?) ויוצא לשוויץ, שם הוא מוצא בכספת האישית שלו ממון רב ואת זהותו – והנה כבר הלך המסתורין: קוראים לו ג'ייסון בורן. וגם אדם קיין. וגם ז'אן-לוק לפרטי, פרנצ'סקה סמית' ויוסף שוורץ.

מספר הדרכונים והזהויות שאיך-קוראים-לו החזיק בבנק ההוא, שלא לדבר על האקדח, לא מותיר מקום לספק: מה-שמו הוא, או לפחות היה, סוכן חשאי בשירותו של מישהו. ואם זה לא היה מספיק, האיש שקורא לעצמו עכשיו ג'ייסון בורן מגלה שהוא גם מומחה לאומנויות לחימה ולשימוש בנשק, מדבר שש עשרה שפות וגם מבשל ממש לא רע, או בקיצור: הוא סוכן חשאי שיכול להציב תחרות הוגנת לג'יימס בונד (או איתן האנט). ואז אנשים מנסים להרוג אותו, כי הסרט צריך אקשן, והוא פוגש את פרנקה פוטנטה (זאת מ'ראן לולה ראן' רק שקשה מאוד לזהות אותה בלי השיער), כי צריך גם מתח מיני כלשהו.

הממ. כשרואים את זה בסרט זה דווקא נשמע פחות טיפשי. אוקיי, אז מקוריות עלילתית, ועלילה בכלל, היא לא הצד החזק של הסרט. אבל החלק המעניין הוא זה: זה לא מפריע. לא יודע למה. ראיתי כבר הרבה סרטי הגיבור-שאיבד-את-הזיכרון, והרבה יותר סרטי סוכן חשאי – מספיק כדי לזהות את כל הקלישאות ש'זהות כפולה' מורכב מהן. וזה לא מפריע. הוא לא נראה כמו חיקוי, אלא כמו סיפור חדש, שלגמרי במקרה דומה להרבה סיפורים ששמעתי כבר קודם. לא סיפור מבריק במיוחד, אבל מחזיק שעה וחצי בקלות. בגלל זה אני אפילו מוכן לסלוח לסרט על התפקיד העציצי והזעיר של ג'וליה סטיילס, בו היא מתחבאת מתחת לכל כך הרבה שכבות של איפור עד שאי אפשר לראות כמה היא יפה.

נעזוב את מיס סטיילס, שכבודה במקומה מונח, לטובת העניין החשוב יותר בסרטים מסוג זה: האקשן. בניגוד למקובל בשנים האחרונות 'זהות כפולה', לא מנסה להיות סרט האקשן הכי גדול, הכי יפה והכי חזק בעולם. הפיצוצים בו לא הכי גדולים, המכות לא מערבות ריחוף באוויר, ובמרדף המכוניות מככבת מכונית מיני-מיינור זעירה. אבל הסרט מוכיח שאפילו באקשן, לא רק הגודל חשוב אלא גם הטכניקה: האקשן צנוע, אבל מצוין. במרדף, זה עם המיני-מיינור, נפגעות מעט מאוד מכוניות (שאף אחת מהן אינה פרארי), רק לוח זכוכית אחד נשבר ושום שוק לא נהרס, ובכל זאת הוא כיף נורא: הוא פשוט מרגיש אמיתי. את הסרט ביים דג לימן (לא, אין קשר), שיצירתו הידועה ביותר עד כה היתה הספרות-זולה לעניים 'גו', אבל ייעודו האמיתי בחיים הוא בימוי סרטי אקשן. הוא בטח יידע לעשות כמה דברים יפים גם עם פרארי.

לא בכל סרט צריך להציל את העולם. ב'זהות כפולה' העולם לא נמצא אפילו בסכנה. עתיד העולם החופשי לא תלוי בשאלה האם החנון שאולי קוראים לו ג'ייסון בורן יצליח לשרוד את שרשרת ההתנקשויות בחייו. אבל עדיין נחמד לדעת אם הוא באמת ניצל בסוף. זה לא משהו שלא תוכלו לסלוח לעצמכם אם תפספסו, אבל הוא שווה גיחה לקולנוע. עכשיו, לו רק וודי אלן היה משחק את ג'ייסון בורן, זו כבר היתה צפיה חובה.

תגיות: