לפי כל המסורות של הדוחק"ו,
כאן הייתה אמורה לבוא שאלה
הנוגעת בפיר.דוט.קון, האם
נהניתם, מה דעתכם על היאטה
השנה, וגם לברך את סרין
על חזרתה למקום בו כל פיסת
אספלט יודעת את שמה. אבל לא
בא לי.
(האידיוטים מהשורה הראשונה: עצלן.)
קשה להאמין. למעשה, יש אפשרות, אבל רק אפשרות, שזה באמת קורה וזו לא רק אשליה. אני אפילו יכול לומר שבהתייחסות לנתוני הקופה השבועיים, ובהשוואה אל השבועות הקודמים, ניתן לומר בסבירות גבוהה (אש"ר: נו, תגיע כבר לנקודה!), שהעונה המתה של ספטמבר בקולנוע באה לידי סיום, ומעכשיו כתיבת דוחק"ו הולכת להיות הרבה יותר מעניינת. ואפילו יש לי הוכחות.
הוכחה ראשונה: מי שלא קרא את הדוחק"ו של השבוע שעבר, לא יכיר את רוב הסרטים שנמצאים השבוע בעשירייה הראשונה. שישה סרטים חדשים בעשירייה הראשונה תוך שבועיים העלימו את כל סרטי הקיץ אשר ליוו את הדוחק"ו במשך שבועות רבים – בלי אוסטין, בלי זאנדר, בלי הילדים המרגלים, השריד היחיד לסרטי הקיץ הוא מל גיבסון והסימנים שלו (אש"ר: להתראות, שאמאלאן!), אי שם במקום התשיעי.
(אש"ר: היי, לא שכחת משהו?)
אה, כן. החתונה היוונית שלי. אין שינוי כאן. אני מתכוון, ממש אין שינוי. בדיוק אותן הכנסות כמו בשבוע שעבר. אמנם, מה שהספיק בשבוע שעבר למקום השלישי הביא השבוע את טולה למקום הרביעי, אבל מקומה בפסגה לא הזדעזע. במהלך השבוע היא צפויה לעקוף את 'XXX' בהכנסות הכוללות, תוך שבוע-שבועיים היא תעקוף גם את לילו וסקובי, ורק למקום ראשון שבועי כבר אין לה סיכוי להגיע, עם החורף שמתקרב. עוד פליט משבועות קודמים הוא רובין וויליאמס ו'החיים בתמונות', אי שם במקום השביעי, שלפי ההערכות כיסה את כל עלויות הפיתוח וההפצה שלו.
הוכחה שנייה שהתקופה המתה נגמרת: ריס ווית'רספון (אש"ר: *שריקת התפעלות*) והסרט החדש שלה, 'Sweet Home Alabama'. הסרט נכנס למקום הראשון עם ההכנסות הגבוהות ביותר מאז ש-'XXX' יצא אל המסכים, לפני שבעה שבועות: יותר מ-37 מיליוני דולרים עומדים בטור ההכנסות של הסרט. זה, דרך אגב, יותר מסכום ההכנסות של כל ארבעת הסרטים (שאינם חתונה יוונית) שהיו במקומות הראשונים בשבוע שעבר (אש"ר: הא?). זה יותר ממה שכל קומדיה רומנטית אי פעם הרוויחה בסוף שבוע ראשון, ג'וליה או לא. והדג מוסר לי באוזניות שזה הכרטיס של ריס למשכורות שמונה-ספרתיות.
(אש"ר: מספיק סטטיסטיקות, רוצים עלילה!) העלילה? (אש"ר: כאילו, דה!): ריס ווית'רספון היא מעצבת אופנה מצליחה, המתארסת לבחור החלומות, אבל לפני שתוכל לארגן לעצמה חתונה יוונית משל עצמה, ישנה הבעיה הקטנה של בעלה הראשון, אי שם באלבאמה, שמסרב לתת לה גט (אש"ר: אפשר להאשים אותו?). כמו הרבה סיפורים אחרים, היא חייבת לחזור לעיירת הולדתה ולהתעמת עם עברה (אש"ר: יאדה, יאדה, יאדה).
והביקורות? הסרט הוא סרט רומנטי לפגישות רומנטיות, אבל לא יותר מזה. ריס וויתרספון נהדרת (אש"ר: אמן!), אבל הסרט קלישאי, לא מצחיק מספיק בשביל קומדיה רומנטית, והסיבה היחידה והמספקת לראות אותו היא ריס עצמה, שמעלה אותו בכמה דרגות, מסרט לווידיאו לסרט אכיל.
סרט חדש נוסף שיצא השבוע (טוב, טכנית יצאו הרבה סרטים חדשים השבוע, כולל הוצאה מחודשת של 'לורנס איש ערב', אבל כולם נמצאים בתחתית העשירייה השנייה, אם לא יותר נמוך), ושהתיישב במקום השני מן ההפקר, הוא 'הטוקסידו' של ג'קי צ'אן. ג'קי, נהג מונית שביצועיו ישאירו את סרין המומה, נשכר כנהגו הפרטי של מיליונר. כאשר הבוס עובר תאונה קלה (אש"ר: עם חומרי נפץ!), ג'קי לובש עליו את חליפת הטוקסידו שלו, שהיא למעשה שילוב היי-טקי של החליפה של באטמן והמעיל של ג'רי, והופך למרגל על. כמובן, למרגל החדש אין מושג מה לעשות; רק לשותפה החדשה שהצמידו לו – ג'ניפר לאב יואיט – יש פחות מושג (אש"ר: מה לעשות?). האם שני המרגלים חסרי הניסיון יתאהבו? (אש"ר: סביר להניח שכן.) האם הם יצליחו להתגבר על בורותם ויסיימו את המשימה בהצלחה? (אש"ר: זאת קומדיה, לא?) והאם האידיוטים מהשורה הראשונה סופסוף יסתמו את הפה? (אש"ר: לא סביר).
הביקורות מהללות, רק להפך. ג'קי צ'אן נטש כאן את אומנויות הלחימה שכל כך התגאה בהם לטובת אפקטים מיוחדים וכפילים, והתוצאה היא אולי הסרט האמריקאי הרע ביותר שלו: הרעיון טוב, הביצוע רע, וקל לראות את התפרים שמחזיקים אותו (אש"ר: משחקי מילים זה לא הקטע החזק שלך).
בשאר הסרטים בעשירייה, ההתנהגות כרגיל: 'מספרה' במקום השלישי עושה חיל וגוונים, 'האחיות באנגר' סבלו מהנפילה הגדולה ביותר בדירוג, מצבן של 'ארבע הנוצות' רע, מצבם של באנדרס וליו ב'באליסטי' רע יותר, ו-'SwimFan' מדשדש במים הרדודים של המקום העשירי.
הוכחה שלישית שהחורף מגיע: בשבוע הבא מגיע סופסוף סרט גדול עתיר כוכבים, 'דרקון אדום', עם הופקינס ונורטון (האידיוטים בשורה הראשונה לבשו שריון מתכת והחליטו להתרחק מכל רמז לקיאנטי). מלבדו, יוצאים גם 'Jonah: A VeggieTales Movie', סיפורו של יונה במעי הדג כפי שמגולם ע"י ירקות; 'שמיים' (אשר כבר הוקרן בארץ) – סיפורה של קייט בלאנשט שהרגה את רוצח בעלה ומתאהבת בשוטר שעצר אותה; ו-'Welcome to Collinwood', גרסת התקציב הנמוך של 'אושן 11', בכיכובם של ג'ורג' קלוני, סאם רוקוול ווויליאם ה. מייסי. (אש"ר: יהיה מעניין!).
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסות הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים עזבו בהתרסה בגלל האידיוטים מהשורה הראשונה.
דו''חקו מהפכני!
שלמקו מדבר עם עצמו!
ועכשיו גם קלטתי
מה מזכיר לי הזהו עם אלבאמה! מה מונח אצלי על שולחן הלילה ממש ליד האקמול שהלכתי עכשיו לקחת? (כן, זה היה רמז נוסף בנסיונות שלי לסחוט רחמים מהסביבה): "הסנדלרית", של עירית לינור, כמובן!
נו, אז עשו עוד סרט על פי עירית לינור. אני מתפעלת.
זה לא קצת ספוילר לספר?
(קראתי אותו מזמן, כך שאני לא זוכרת באיזה שלב בא "הגילוי")
אם אני לא טועה,
זה מופיע על הכריכה האחורית. ובערך בפרק השני של הספר. בפעם הבאה שאני אעבור ליד שולחן הלילה שלי, נגיד, בחיפוש אחר המדחום (כן, כן, שוב החיפוש אחר רחמים. רחמים, רחמים, אייכה!) אני אבדוק את זה.
זה בדיוק מה שאני חשבתי,
כשקראתי את העלילה (כאילו דה?) של הסרט. זה הספר שלה שכמעט הכי פחות אהבתי, ועוד קניתי אותו (בניגוד ל"בנות בראון", אותו בהחלט הכי פחות אהבתי, והחזרתי לחנות למחרת).
לקבלן שמשפץ את הדירה שלי קוראים אשר ולכן קריאת הדוחקו היתה בערך כמו השיחות שלי איתו. כל משפט שלי הוא קוטע בתובנות משלו, שמעצבנות לא פחות מהאידיוטים מהשורה הראשונה.
ועכשיו אני מבינה איך הרגישו יושבי השורות האמצעיות והאחרונות ב"דוני דראקו".
אני מניחה שזה היה
כדי לתת לאלה שלא היו הרגשה שהם לא החמיצו *הכל*…
ולגבי "הסנדלרית" – להפתעתי האינסופית, זה הספר היחיד של הלינורית שאי אפשר להשיג בחנויות הוירטואליות, מה שאומר שכנראה לא טורחים להדפיס ממנו מהדורות נוספות (שתי שלגיות ושירת הסירנה, למרות יושנם הרב, מצויים להשגה בכל החנויות הוירטואליות). כנראה שאנחנו לא היחידות שלא השתגעו על הספר הזה. זה ספר שנראה כמו ספר נוסחה של לינור, רק בלי הברק המשעשע שעוד איכשהו אפיין את שני הקודמים שלה.
ואני עוד לא קראתי את "בנות בראון", ולמרות מסע ההפחדות, אני מתכננת לקרוא אותו, לפחות כדי שאוכל להגיד "כן, קראתי, לא שווה".
הבלונדית הסודית!
"מהו הספר הבאמת מצחיק של עירית לינור?"
"דינג דינג דינג! תשובה נכונה! לאן את תורמת את 100,000 השקלים שלך העלמה עפרונית?"
"לטובת עלמות במצוקה חסרות עבודה, אלי"
________
העלמה עפרונית, שדווקא עובדת לא מעט לאחרונה.
הסנדלרית (איזה מזל שאפשר
לכתוב כאן תגובות יות).
אכן חסר ברק ושנינות (ששירת הסירנה (הספר, לא הסרט) היה מלא בשניהם).
אל נא תנסי להוציא עליו כספים מיותרים. נסי בחנויות יד שניה, או יותר טוב, בספריות הציבוריות. בספריה שלי יש 2 עותקים שלו שמונחים משועממים על המדפים.
באשר לבנות בראון, תעשי מה שאני עשיתי: קניתי אותו בסטימצקי (יום אחרי שהוא יצא, כל כך הייתי סקרנית לקרוא משהו חדש של עירית לינור), קראתי אותו בזהירות (בלי לקמט ובלי לאכול לידו) והחזרתי למחרת (בסניף אחר). ככה גם קראתי וגם לא ניזוקתי כספית.
ובכל זאת אני מחכה לסדרה עם ירדן בר כוכבא. אולי בטלוויזיה זה יהיה יותר טוב.
את הסנדלרית כבר יש לי.
הסרט "שירת הסירנה" לטעמי היה ממש עגום. והבנתי שהסדרה "בנות בראון" דווקא זכתה ליופי של ביקורות.
הבלונדינית הסודית גם הוא
נמצא בספריות (הפרטית וגם הציבורית). סורי, משום מה חשבתי שאת מדברת על הסנדלרית…
חוץ מזה, יש לי גם אוסף של כתבות מ"חדשות" ומ"הארץ" (ממש פריט לאספנים ), שנתלשו בתקופה שעירית לינור כתבה בשנינות רבה על גברים בעיקר והחיים בכלל ואני הערצתי כל מילה שיצאה מפיה.
גם אני חשבתי על זה פעם, עד שגיליתי שבסטימצקי נותנים החזר של 70% ולא החזר מלא. גם אם לא נשמת על הספר.
אני חושבת שאני אשאר נאמנה לספריות.
____
העלמה עפרונית, גאה ומאושרת לבשר שכבר למעלה מ24 שעות יש כאן סתיו.
מה מהפכני בזה?
תמיד דיברתי עם עצמי. רק עכשיו עצמי עונה לי בסוגריים.
זה אתהמהעתיד?
זו האישיות וחצי שלי
זו שאין מספיק ממנה בשביל להרגיש הבדלים, אבל שיש לה מספיק בשביל לערוך דיונים. לפעמים אפילו ויכוחים אמיתיים.
היא לא נעלבה?
החצי אישיות שלך? חצי, חצי אבל סוגריים? נו באמת! גם לחצי אישיות מגיע להיות לפחות ב-italic…
סרט ''אכיל''
נורא יפה לכנות ככה סרטים. אני רק מקפיד להשתמש בשם התואר הזה לאוכל מוכן בלבד. לעולם אני לא אומר "אכיל" על אוכל שמישהו הכין במו ידיו.
כמובן, זוהי רק הקדמה
לדו"ח (המיוחד) החשוב באמת. רוצים דו"ח מודמים! רוצים דו"ח מודמים!
דו''ח מודמים יגיע באיחור קל
בשל חופשה ויום הולדת של נונין שמתרחש היום . כמו כן, צפויה הפתעה טכנית קלה בדו"חמו הקרוב ובזה שאחריו.
יום הולדת לנונין?
מזל טוב ותדע שנולדת בתאריך היסטורי: יום ההולדת של אחד בשם עדי אשכנזי.
מזל טוב לעדי ולנונין.
מזל טוב לעדי ולנונין.
הוצאת לי את המילים מהפה.
או! מזל טוב, נונין!
מה שהיא אמרה!
(אש"ר: אם אין לך משהו חדש להגיד, אל תגיד אותו, אידיוט!)
נונין ועדי-
אני רק רוצה לציין שחיכתה לכם הודעת "מומולדת שמח" ביומית, שנמחקה מסיבה שעדיין לא הצלחתי להבין.
(אני מניחה שמסיבה כלשהי ראו בה אוףטופיקית משהו, אבל חשבתי שיומיות זה המקום לברכות מומולדת, לא? ואני אפילו חיכיתי עד שתעלה היומית של היום כדי להיות בסדר…)
בכל אופן, יום הולדת שמח.
ותדמיינו לעצמכם ברכה מגניבה יותר.
_____
העלמה עפרונית, תמהה.
תודה רבה
ראיתי את ההודעה המקורית שלך ומאוד התרגשתי. בקרוב אצלך.
______
עדי ראה עכשיו את beauty and the beast בדויד ונמצא עדיין בהשפעת הסרט.
אני?
אני אהיה בקרוב דוגמנית כוסית בת 18?
מעולה. כי בדיוק תהיתי איך אני הולכת להתמודד עם החלפת הקידומת הצפויה בתחילת דצמבר…
____
העלמה עפרונית, שורקת בשקט ולא מנסה לרמוז •שום דבר• בהודעה שברור לה שמיועדת להמחק,וחבל.
תודג לכולם ובייחוד לעפרונית
(דו"חמו יעלה מאוחר יותר היום. כנראה. ואם לא אז מחר.)
(אש"ר: אין לנו מה להגיד)
כמה ימים באיחור, מזל טוב!
לנונין, שתמשיך לכתוב וליצור בכזה כישרון, לנתח סרטים בפרטי-פרטים ולכתוב ביקורות על סרטים שלא ראיתי אבל אני נורא רוצה לראות! (ע"ע רוקי)
ולעדי, אני לא מכירה אותך כ"כ אז אני יכולה רק לאחל שפעם הבאה שאני אראה את השם שלך אני לא אחשוב עליך בלשון נקבה… שוב.
(כבר ציינתי שיש הרבה יותר מדי ימי הולדת בספטמבר-אוקטובר?)
מזל טוב מזל טוב מזל טוב!
מזל טוב באיחור מאוד לא אופנתי.
מזל טוב לעדי (שהוא לא דוגמנית), ובאותה הזדמנות תודה רבה על ההסעה לקון. מי יתן ותחיה עד 120 כדי להמשיך לכתוב באתר.
וגם המון המון מזל טוב לנונין, שתמשיך להיות בן אדם שכיף ומעניין לדבר איתו ותמשיך לכתוב ביקורות על סרטים שיגרמו לי לרצות לראות אותם ולבכות על החסר הקולנועי שלי.
והמון המון לשניכם.
דו''ח מודמים - הלינק
http://fisheye.alon.wox.org/cgi-bin/stats.pl?month=200210
לא נחמד מצידכם להגביל
ל open source. למזלי יש לי את הלינק של השני:
http://alon1.dhs.org/cgi-bin/ie/stats.pl?mt=1025631612&top=10&cat=&Go%21=Go%21&new=0
אפשר גם להוסיף
ie/ במקומות אסטרטגיים, כמו למשל:
http://fisheye.alon.wox.org/cgi-bin/ie/stats.pl?month=200210
לא הגיע הזמן
(לקראת יציאתו לאקרנים של בן דודו האמריקאי של רד פיש – רד דרגון) לאיזה משחקון "נחש כמה חני יכניס?" לאחר ש"חניבעל" הכניס בסופש הראשון שלו 58,003,121$ (וסך של 165,092,056 ג'ורג' וושינגטונים) כמה לדעתכם יכניס הסרט? יותר? פחות? ב-ד-י-ו-ק אותו דבר?! הזוכה יקבל ארוחת ערב עם חני
(לחובבי הסטטיסטיקה – "שתיקת הכבשים" הכניס 13,766,814 דולר בסופש הראשון וסך הכנסותיו הגיעו ל- 130,742,922 דולר ב-1991.
Manhunter מ-1986, העיבוד המקורי ל"דרקון אדום" הכניס 2.204 מיליון $ בסופשו הראשון, 8.62 מיליון סה"כ)
אני מהמר על 45.4 מיליון $
(פלוס מינוס כמה עשרות מיליונים, לא צריך להיות קטנוני).
אני אומר
שהוא יגיע ל-42 בסופ"ש הראשון ואם הוא יהיה טוב הוא יעבור את ה-200 בכוללות. לפחות הוא יגיע 193. ואם הוא יהיה גרוע כמו חניבעל הוא יעשה 130 בקושי.
אם אתה רוצה לשחק
ואני לא אומר שמשחק כזה יהיה, דרקונאדום יעשה 55 מיל', ולו בגלל הוואקום שהיה.
ובאופן מתאים להפליא
הדוחקו מדגים עד כמה הערות ביניים (א"שר או לא אש"ר) יכולות להיות מעצבנות ומעיקות…
אכן
אלא אם המטרה היתה לחרפן את הקורא, הרי שההערות בסוגריים היו מיותרות.
אני דווקא נהניתי מהן מאד.
וזה למרות שההערות של שלמקו בסרטים באמת גורמות לי לרצות לרצוח אותו.
למעשה, אני זוכרת שפעם אחת באמת איימתי עליו ועל זיו ברצח (מי שלא מכיר את זיו, אגב, שיגיד תודה לגורלו על זה ש*הוא* לא היה בקון. שלמקו וזיו ביחד זה צירוף קטלני, שכמוהו לא ברא השטן). זה היה בהרצאה של תומס גודמן, ונדרש שכנוע רציני ביותר כדי להבהיר להם שבאנו לשמוע את תומס, לא את חוכמותיהם של שלמקו וזיו.
אז אני צריך לנסות ללכת איתם לסרט
נראה אם אפשר לרכז מספיק אנרגיה כדי לפתוח חור למימד אחר או לפחות להשמיד את העולם.
דחקות בדוחקו
"החיים בתמונות"…"כיסה את עלויות הפיתוח שלו".
לדעתי פוספס כאן פוטנציאל לבדיחה.
לדעתי הוא לא פוספס.
המעיל של ג'רי
הו, פרקר לואיס. געגועים, אין ספק. למרות שהעלילה יותר הזכירה לי את חושחש הבלש.
אה, ו-"עלילותיו של יונה במעי הלווייתן מגולמים ע"י ירקות"? מה לא בסדר בתמונה הזאת?
דו"חקו לתפארת, עלה והצלח.
לויתן הוא יונק
ולא דג, לכן הגרסה הזו פסולה מלהחשב צימחונית. מישהו יכול להסביר לי סוף-סוף, למה דג לא נחשב בשר?
אאל''ט
יש איזו סידרת דת נוצרית בארה"ב שגיבוריה הם ירקות. זה לא במקרה אותו הדבר?
שם זה נקרא "וג'י טיילס"
בדיוק
זה הסרט הראשון של הצוות של התוכנית. כמו תיאטרון מדע מסתורי ותיאטרון מדע מסתורי- הסרט.
בדיוק
הירקות מצויירים או מפלסטלינה?
חשבתי שאלה שחקנים-ירקות אמיתיים.
ואגב, זה נשמע נתעב בצורה חסרת תקדים.
ממוחשבים
ומי שלא ראה קישוא מסתכל דרך משקף ועגבניה נוהגת במכונית לא ראה מחזה סוריאליסטי מימיו.
זה בטח נוצרי וממותק
עד לשד עצמותיו. משהו כמו משפחת פלנדרז רק ירוקים…וזה מגיע לארץ?
אם יצליח, אולי
למרות שקשה לי לראות איך אפשר להפוך את יונה לסיפור נוצרי. אל מעוצבן, תכמן, קטנוני, ואף אחד לא מת.
או שיצליח, או שלא. בהחלט יש לו פוטנציאל טוב- אין שום סרט ילדים טוב בעשירייה הראשונה, וההוריים שיגיעו לדרקון אדום בטח יבחרו לשלם בשביל כרטיס ליונה במקום לקחת שמרטפית.
אל תדאג, הם יצליחו
שים מבטחך בפרנסי הוליווד והארגונים הנוצריים בה.
אם דיסני הצליחו להפוך את פוקהונטס ממקרה טראגי ומצער של טבח עם לסיפור מתוק לילדים, גם את יונה אפשר. תמיד אפשר להשמיט, לערוך ולערבב עם סיפורים אחרים.
לדוגמא כמו שהולמארק עשו לסיפור הבריאה בסאגה שלהם (ערבבו את אדם הראשון עם נוח ובכלל עשו סאמאטוחה גדולה).
עיווט האמת אף פעם לא הפריעה להם, זו אפילו מומחיות של חלקם.
על אמת, מציאות וירקות אחרים
קודם כל, זו רק הדעה שלי ואין לי שום ידע להצדיק את העובדה שאני מרשה לעצמי להביעה…
האנשים היחידים בתעשיית הקולנוע שאי פעם התיימרו להציג את האירועים כפי שהם קרו הם עושי הסרטים הדוקומינטריים וגם אז זה לא ממש פוגע בנקודה כי לרוב הסרטים יוצאים חסרי רגש ומעניינים בדיוק כמו המורה שלי להיסטוריה.
סרטים נועדו כדי להנות מהם. ואף אחד לא ישלם שלושים שקל כדי לראות את חייו המשעממים מוקרנים במסך. הקולנוענים למיניהם, ובמיחד הוליוודים, מנסים להרוויח כסף ולכן הם יוצרים דמויות שהקהל ירצה להיות, או מכניסים דמויות יום-יומיות למצבים מסוכנים.
המציאות היא דבר משעמם ואפור, סרטים מכניסים קצת צבע למונוכרום הזה.
אז טכנית הוליווד מעוותת את האמת כי רק כך אנו נוכל להינות ממנה.
ודרך אגב, הולמארק הם האלופים בעיוות האמת. מי עוד יכול היה להכניס את שייקספיר ל'סיפורי אלף לילה ולילה'?
לאו דווקא
הוליוד מייצרת הרבה סרטים שמבוססים על סיפור אמיתי. לרוב, סרט שמבוסס על סיפור אמיתי כן מתיימר להציג את מה שקרה ולכן צריך לדבוק במה שבאמת קרה.
תראה, המציאות הוכיחה עצמה כעולה על כל דימיונותיהם של תסריטאי הוליווד עשרות פעמים. ראה את מגדלי התאומים לדוגמא. אף אחד אפילו לא העיז לנחש את התרחיש הזה.
בהתחלה הוליווד באמת לא הייתה דבקה כל כך בסיפור המקורי אבל לאחרונה יותר ויותר במאים ותסריטאים מבינים שהמציאות היא הרבה יותר טובה ממוחם הקודח ואם שווה לעשות סרט מהסיפור אז כבר כדאי להשאיר אותו כמו שהוא. כך יצאו לאקרנים סרטים יחסית מדוייקים כמו "חיילים היינו", "בלאק הוק דאוון" ועוד אי אלו דרמות ביוגרפיות כמו "הגנרל" לדוגמא.
חוץ מזה, בהקשר לנושא הדיון, התנ"ך, אם אתה מסריט אותו טוב, יכול להיות הרבה יותר מרתק מהרבה הרבה הרבה סרטים שראיתי. זה לא הפריע להם לעווט את יציאת מצריים ואת סיפורי בראשית.
אם הם לא יכולים לעשות סרט מעניין שמבוסס על סיפור אמיתי, שלא יבססו אותו על סיפור אמיתי. פשוט ככה.
נכון, ובכל זאת...
איך אתה יודע שהסיפור אמיתי?
נכון, ובכל זאת...
לא קשור אמיתי או לא, ברגע שסרט מתבסס על סיפור קיים, הוא צריך להיות כמה שיותר קרוב לסיפור הזה. כמובן שחיתוכים מסויימים הכרחיים אבל הסרט חייב להשאר נאמן למקור, אם לא אז שלא יבססו אותו על המקור.
אתה לא יכול לעשות סרט על מלחמת העולם השניה ולהגיד שהגרמנים תקפו את פרל הרבור והאנגלים את פולין נכון?
למה לא, בעצם?
הרי זה קולנוע, לא? אמנות וכאלה, לא? אז אם יש לך אמירה אמנותית מעניינת שמבוססת על עיוות המציאות, למה לא?
דוגמאות שקופצות לראשי? זליג מצד אחד ופורסט גאמפ מהצד השני. מבוסס על היסטוריה אמיתית. משובש מכל הכיוונים. ואחלה עבודה (טוב, לגבי זליג, לפחות. את פ"ג לא ראיתי. לא, לא ראיתי. טוב, קטעים.)
אה, כן, שכחתי את הדוגמה השלישית:
"טיטוס". הסרט שעד היום לא הצלחתי להחליט אם הוא מוצא חן בעיניי או לא (התשובה, כמובן, היא כן ולא. הוא גם מצא חן בעיניי, וגם לא. למה חייבים תמיד להחליט?)
היצמדות מושלמת לטקסט המחזה של שייקספיר, ככל שאני יודעת. היצמדות קצת פחות מושלמת ל, אה, תפאורה, סביבה, תיאורי רקע, כאלה. אני די בטוחה שאנשים שם לא הסתובבו במקור על אופנועים, או במעילי עור. ולא שזה מצא חן בעיניי, אבל אני די בטוחה שהיתה שם איזושהי אמירה אמנותית. או אופנתית. או משהו.
אז תנסי לתפוס את ההפקה של המלט
ב-Hallmark.
התפאורה עדכנית לאריסטוקרטיה דיי עכשווית ועד כמה שאני יכול לראות, הם נצמדים מאוד למקור. אף פעם לא ראיתי הצגה של המלט לפי הטקסט המקורי של שייקספיר (אבל קראתי את מה שנתנו לנו בבית ספר) כך שאין לי הרבה למה להשוות אבל זה ההמלט המצולם הטוב ביותר שראיתי. השחקנים פשוט מצויינים.
ארכיטקטורה, לא?
ראיתי
וזה היה מעולה
אז ככה
פורסט גאמפ לא היה מבוסס על חייו של בחור אמיתי. לכן זה בעיקרו היה סיפור בדיוני. אם בסיפור מסויים התקופה לא משחקת תפקיד מכריע ולהסטוריה אין ממש חשיבות אז אין בעיה לשחק איתה קצת (והדגש הוא על קצת). לפי זכרוני, אומנם ההסטוריה הייתה טיפה מעוותת אבל אפילו לא קרוב ל"נוח פגש את אדם הראשון".
מצד שני, בסרטים בהם ההסטוריה והעובדות הקשורות בה כן משחקות תפקיד מכריע, כמו לדוגמא בכל מיני סרטי מלחמה המבוססים על ארועים אמיתיים וסרטים ביוגרפיים אלו או אחרים, החשיבות של ההצמדות למה שבאמת קרה הוא מכריע.
מה שקרה בטיטוס זה שלסיפור באמת נצמדו בקנאות (אני לא בטוח עד כמה שקספיר נצמד, אבל התסריטאים נצמדו). אם התפאורה הוחלפה אז ניחא אבל הסיפור, זה מה שמשנה.
ואם התסריתאי\במאי\אולפן רוצים לעשות משהו אומנותי, שיבנו את זה על בסיס מקורי לגמרי. זה לא יוריד כהוא זה מהערך האומנותי, אלא להפך.
זה לא מה שבאמת קורה, אני יודע, אבל זה משהו שאני רוצה שיקרה
אז זהו, שכן עושים את זה. אני זוכרת סרט אוסטרי שהוכיח, בתקיפות, שבכלל השואה לא התקיימה וזאת רק קונספירציה של היהודים כדי להשיג כסף ואת ישראל. אני זוכרת את הולמארק שלקחו את מורגן דה לה פיי והצמידו לה רומן עם עוזר של מכשפה אחרת. והדוגמאות עוד רבות.
אז לא נשארים קרובים לסיפור הקיים, לוקחים אותו ומעבדים למשהו אחר.
אני יודע, וחבל...
מורגן לה-פיי, בלי ''דה''
דווקא בהולמארק די נצמדו לסיפור המקורי (שיש עוד ויכוחים לגבי מי כתב אותו ראשון ומתי). לפחות האבירים בקמלוט לא התחילו לשיר ולרקוד ובנוסף טרחו לציין את הכיסא הריק בשולחן העגול ולא הפגישו בין ארתור לגבירת האגם. בניגוד לרוב הגרסאות, בהולמארק למעשה השאירו את מרלין כדמות הראשית ואת ארתור כדמות משנית. ברוב הגרסאות מבלבלים בין כל הדמויות ומשאירים הרבה דמויות חשובות (גלאהד, המלכה מאב, כמה מלכים היסטוריים) מחוץ לעלילה.
מורגן לה-פיי, בלי ''דה''
לסיפורי המלך ארתור יש יותר מגרסה אחת לא?
אני לא יודע איזו היא הנכונה, אבל לשם שינוי הגרסה ההולמרקית הייתה טובה יותר מהגרסה ההוליוודית שראיתי (אקסקליבר קראו לה, אאל"ט)
יש הרבה גרסאות
וכל אחת נחשדת לעיתים כקדומה ביותר. מה שכן, במקור המלך ארתור לא היה יותר מדמות משנית. כנראה שזיהו בו פוטנציאל של גיבור והעדיפו אותו כדמות ראשית. בנוסף, מרלין סימן פגאניזם בעוד שארתור הוא מלך נוצרי למהדרין. כדי להשאיר איכשהו את מרלין בסיפור (קוסמים זה מגניב!), נתנו לו כל מיני תפקידים מזוייפים. פעם הוא הרשע, פעם סתם זקן סנילי, פעם הוא הגנדאלף של הסיפור.
ראיתי פעם סרט עם וופי גולדברג בו היא חוזרת אחורה בזמן לקמלוט (נתעלם מהעובדה שמדובר במיתוס) והופכת לקוסמת הראשית על חשבון מרלין. סרט די גרוע.
ולסיכום:
אפשר להשיג איפהשהו
את הגרסה הכתובה? זו שנכתבה בידי הנזיר ההוא ששכחתי את שמו.
יש הרבה גרסאות
הסרט עם וופי גולדברג מבוסס על סיפור ע"י מרק טוון בו הוא מספר על אמריקאי מתקופתו אשר בלי כוונה הגיע לחצר המלך ארתור…
רק עוד דרך לא להיצמד לסיפור
אפשר גם לומר מורגנה, לא עקרוני
ובמקור, בכלל מוריהאן-
הטעות רבת השנים נובעת מהעובדה המצערת שמוריהאן כותבים, בגיילית, Morighan.
עצבים
• סרטים דוקומנטריים מתיימרים לתאר את המציאות – כבר מזמן לא. המונח "אובייקטיביות" נחשב כיום לחסר משמעות אפילו יותר מ"יש לי בטחון בשלום של שרון". סרטים דוקומנטריים, מעצם היותם יצירה אנושית בדיוק כמו סרטים עלילתיים בידיוניים, מתארים פלח מסויים ומוטה, ולעיתים מעוות, של המציאות.
• סרטים דוקומנטריים הם חסרי רגש ומשעממים – ההמלצה המתבקשת כדי לנפץ את המיתוס הזה היא לצפות בסרטים שונים של דוקומנטריסט אמריקאי בשם ארול מוריס, ובייחוד בסרטו האחרון "מר מוות: סיפורו של פרד לויכטר". מוריס משתמש בצלמי קולנוע, שיחזורי אילוסטרציה דרמטיים, מוסיקה מקורית נפלאה, בונה דמויות ועלילות מרתקות, ביזאריות ומצחיקות, וגם מצליח לקומם ולעורר מחלוקת ומודעות. המלצה נוספת, קרובה יותר לבית: "זמני", סרט דוקומנטרי של איילת מנחמי ואילונה הראל שמנסה להסביר מהו הזמן הישראלי. עריכה קליפית שהיא לא פחות מגאונית, מוסיקת ג'אז מקורית, והמון, ה-מ-ו-ן, רגש.
• סרטים נועדו כדי להנות מהם – ומוסיקה נועדה כדי לרקוד לצליליה, ומגפיים אלה נועדו להליכה. אני מסרב לקבל את ההנחה שמדיום אומנותי כלשהו "נועד" למטרה כלשהי (אלא אם אנו מתעסקים בצד ההיסטורי, במטרה המקורית שייעדו למדיום הקולנועי לפני שהוא החל להיתפס כסוג לגיטימי של אומנות).
• החיים הם דבר משעמם ואפור ומזל שהוליווד גואלת אותנו מהשעמום – אני לא יודע איפה להתחיל להסביר למה וכמה עצוב לי לקרוא מישהי שחושבת ככה באמת ובתמים.
כבר אמרו לפני
שההסטוריה נכתבת בידי המנצחים,
כך גם הסרטים הדקומנטרים.
אין דבר כזה בלקסיקון האנושי שנקרא אובייקטיביות וגם לא יכול להיות.
תמיד, כל יצירה אנושית וכל סיפור אנושי יהיה מוטה. השאלה היא רק עד כמה.
מה שכן, אובייקטיביות זה יעד שצריך לשאוף אליו. משהו כמו ארץ ישראל למשה רבינו. שואפים שואפים, אבל להגיע ממש אי אפשר…
בלב אמיץ אומרים
בתחילת הסרט:"ההסטוריה נכתבת בידי אלה שתלו את הגיבורים."
ובמציאות לא תמיד הגיבורים מנצחים
מ.ש.ל
לכל חוק יש יוצאי דופן
אני לא אינטליגנטית מספיק וגם אין לי מספיק ידע לענות על הנקודה הראשונה.
נכון, לא כל הסרטים הדוקומינטריים חסרי רגש (יותר נכון, חסרי יכולת לגרום לקהל רגש). אבל כל דבר שהוא נכון יש יוצאי דופן לדוגמא:
אין ספרי פנטסיה ישראליים מקוריים טובים!- קראת את הספר של רז קולר?
המכשפה מן המערב היא רעה! -גם את WICKED של מגוויר לא קראת, נכון?
להמשיך?
אומנות קיימת כי למישהו יש רצון עז להביע את עצמו, אז היא נועדה כדי שהיוצר יוכר להביע את עצמו. אני, אישית, מסרבת להאמין שמשהו קורה בלי סיבה!
לא רק הוליווד גואלת אותי מהשעמום, יש לי גם תחביבים אחרים. אבל השגרה משעממת, ואולי אני צעירה מדי להגיד את זה אבל לא נראה לי שהמשך החיים שלי יהיו יותר מניינים.
Wicked ישראלי?
לא נראה לי. לגבי הטיעון שלך לנקודה הראשונה, אני אישית חושב שדרושה אינטליגנציה ברמה מסויימת כדי להודות באי-ידיעה.
אני חושב, לא יודע בעצם, אני לא מבין גדול בנושא.
יש לי אינטליגנציה מסויימת
אני הרבה יותר אינטליגנטית מאמבה, ואולי לא…
איזה כיף שאמרת Wicked,
זה נותן לי הזדמנות להגיד –
אוה, איזה ספר נפלא!
וכמה הוא יפה!
ובעיקר – וואלה, תרגום לעברית שהוא לא סתם לא-רע אלא אפילו די-טוב, שזה כבר סיבה לקרוא את הספר הזה, שהוא ספר מדהים, וגורם לי, כמכשפה, הרבה נחת.
לא רציתי להגיד קודם...
אבל הוא באמת ספר מהמם שהתרגום אפילו מוסיף משהו לספר (הערה לעצמי: לבדוק מי המתרגם).
מומלץ ביותר!!!
מתרגמת: מאירה לבנת
עכשיו אני חייבת לבקש הבהרה:
את טענת כרגע ש"הבוגד ממנדגן" של רז קולר הוא דוגמה לפנטזיה ישראלית *טובה*???
*טובה*???
כמו ב"ההפך מרעה"???
(ואגב, "הבוגד ממנדגן", לפי עדות הסופר עצמו, הוא מד"ב, לא פנטזיה. אבל מה אני יודעת.)
יונה הוא •כבר• סיפור נוצרי
(ולפני שמישהו מתחיל להתעצבן, דיסקליימר: אני מביאה כאן את הדעה מהזוית הנוצרית, זו לא הדעה הפרטית שלי).
יונה נחשב למשל, או לסיפור נבואי לישו.
יונה היה 3 ימים בבטן הדג ואז הוקא החוצה, וחזר לעולם.
ישו כידוע, נקבר במערה, ויצא ממנה 3 ימים לאחר מותו.
כמה פשוט, ככה נכון…
זו השוואה נוצרית מאד מקובלת, והיא מופיעה בהמון יצירות אמנות נוצריות.
_________________________
(איזה יופי שלמדתי אמנות, ידעתי שזה יהיה שימושי יום אחד!)
עוד אימוץ נוצרי
באופרה האמריקאית "פורגי ובס" הסיפור זוכה לביצוע גוספל נפלא בשיר "it aint necessarily so".
מי שלא ראה
קישוא מסתכל דרך משקף ועגבניה נוהגת במכונית, כנראה שרימו אותו עם האסיד שמכרו לו.
ערכים נוצריים טובים, עלק.
יש לינק?
תמיד.
http://www.movie-list.com/j/jonah.shtml
חמוד, אבל...
פיראטים?
אגב, קלוני לא שיחק גם באושן 11?
אני מריח טייפקאסטינג מגיע…
פאוארפף
מכיוון שעדיין לא התפרסמה כתבה על הסרט, רק רציתי להמליץ למי שטרם ראה – לכו לראות את הסרט!
זה סרט כלכך כיפי.
ראיתי רק מעט פרקים של הסדרה, אז קשה לי ממש להשוות את הסרט לסדרה, אבל אני מאוד מאוד נהניתי מהסרט, אפילו יותר מהפרקים שראיתי.
זה חכם ומצחיק וחמוד מאוד ויש המון בדיחות שמתייחסות לסרטים אחרים.
בשמחה הייתי הולך לראות אותו שוב.
זה בתהליכים, קטן אמונה שכמוך!
לא קטן אמונה, אלא חסר סבלנות
סרט ישראלי חדש (ומחריד)
אתמול, בחזרה מאיזו חתונה, ראיתי שלט-חוצות שמכריז שב-10.10 או משהו כזה יצא למרקעים הסרט "פיתוי", המבוסס על ספרו של רם אורן. זה אמיתי? עוד מישהו שמע על זה? ומי מתנדב ללכת לבקר (אני לא!)?
מתוך ציונות טהורה,
לאומיות חזקה ופטריוטיזם עיקש – נראה לי שעדיף יהיה אם לא אראה ואכתוב ביקורת. אנחנו מאחלים לסרט שיצליח למרות הכל, לא?
ראיתי את הטריילר.
הספיק לי. לא זה מה שיציל את תעשיית הקולנוע בארץ.
רם אורן
צריך להוסיף?
אבל נו, לפחות התחילו להסריט ספרים אז מי יודע, אולי מתישהו יצא גם משהו טוב…
ספרים ישראלים?
בסוף הם עוד יסריטו ספרים של סמדר שיר.
מארס תורכי.
הפסקת להיות חולה?
לא, עוד לא.
אבל אני מסוגלת לציין את המובן מאליו ולהיות חולה בו זמנית.
הקיץ של אביה
עזית הצנחנית וג'נג'י (שעובד לטלוויזיה ולא לקולנוע). כבר היו תקדימים, לא תמיד טובים אבל היו.
הוא הלך בשדות.
בקרוב בספריות הוידאו
(כי אין ממש סיכוי, בהתחשב בהכנסות הנמוכות של הסרט, שהוא יגיע להקרנות מסחריות בארץ). ראיתי את "מוות לסמוצ'י" (Death To Smoochy), כשלון מסחרי של ממש בארה"ב שכבר הגיע לדויד. מה אני אגיד לכם? אהבתי. הסרט נכשל כנראה כי האמריקאים כבר הוכיחו לא פעם כמה קשה להם לראות מעבר למובן מאליו. הסרט נראה כמו קומדיה סתמית שמדי פעם מבליחה עם בדיחה מוצלחת (הרוב באדיבות רובין וויליאמס), אבל רוב הזמן לא מקורית. האמת היא שמדובר בסאטירה די רצינית על תעשיית הרייטינג האמריקאי. הסרט מתרחש במנהטן ומי שהיה שם יודע כמה טיים סקוור היא מיקום אסטרטגי חשוב בהשפעה על אופנת הבידור האמריקאי.
הסרט מציג לא מעט שחקנים טובים ומוערכים שנכנסים לתפקיד כמו שצריך: אדוארד נורטון, רובין וויליאמס, קתרין קינר (להיות ג'ון מלקוביץ'), דני וודבורן (מיקי מ"סיינפלד") ועוד.
אולי אני אכתוב ביקורת נורמלית על הסרט ברגע שאני אדע בוודאות באיזה פורמט הוא מגיע לארץ. בינתיים כמה מסקנות:
1. אדוארד נורטון משחק מצויין אפילו בתחפושת קרנף סגול (במסורת בארני).
2. דני דה-ויטו יותר מוצלח כבמאי מאשר כשחקן והוא הוכיח את זה לדעתי עוד כשעשה את "מטילדה".
3. האמריקאים שוב מוכיחים שהם לא יודעים לקבל סאטירה על עצמם. בימד"ב, הסרט דווקא קיבל ציון סביר בהחלט לכשלון קופתי (6.8 מתוך עשר).
4. אם לינץ' או אלטמן היה מביים את הסרט, המבקרים היו משבחים אותו וקוראים לסרט "סאטירה מבריקה ונועזת". מפני ששניצקליינים לא מכירים בבמאים פחות "איכותיים", הסרט הזה ישכח במהירות ללא תמיכה מצופי הדויד והוידאו.
5. ג'ון סטיוארט (דיילי שואו) נראה ממש מגוחך עם תספורת חנן גולדבלט.
מה זאת אומרת?
קומדיה סתמית שמידי פעם מבליחה
עם בדיחה מוצלחת, אבל רוב הזמן לא מקורית?
מה זה אומר?
אם כך אתה כותב על סרט שאתה אוהב, מעניין לראות איך אתה כותב על סרט שאתה ממש לא אוהב.
סאטירה מוצלחת בקומדיה בינונית.
סאטירה מוצלחת בקומדיה בינונית.
משהו כזה. די הזכיר לי את ג'וזי והפוסיקאטס, רק יותר מוצלח.
אז זה הולך להיות
הסרט הלא מוערך מסיבה לא ידוע של הקון הבא?
זה כבר לא תלוי בי
נכון לעכשיו, אין כוונה להביא את הסרט להקרנות מסחריות בארץ, אבל אי אפשר לדעת, בבריטניה הוא יעלה בנובמבר. "צילו של ערפד" הגיע לארץ יותר משנה לאחר שיצא באמריקה, ככה שהכל פתוח. מה שכן, כבר אפשר להשיג את מוות לסמוצ'י בספריות דויד שונות. אני שוקל לכתוב עליו ביקורת, אבל לא מתחייב. ג'וזי והפוסיקאטס לפחות זכה להיות מוקרן בקולנוע בארץ ודוני דארקו זכה לתמיכה מלאה מהעורכים. היחס לגבי מוות לסמוצ'י לא ברור כרגע כי יש עליו רק שתי דעות באתר והן מנוגדות למדי.
בינתיים, הנה ציטוט נחמד מהסרט
זה מתוך שיר ילדים ששלדון (אדוארד נורטון) בתפקיד סמוצ'י הקרנף שר לילדים בתוכנית שלו.
תמיד אפשר לקוות
אדוארד נורטון הוא שחקן טוב. בכלל בסרט הייתה גלריה מרשימה יחסית לסרט קומדיה\ילדים (אם זה בכלל סרט ילדים או קומדיה). גם אם הסרט גרוע, לפחות אפשר להתנחם שההצגה הייתה טובה.
סרט ילדים זה לא
גם כקומדיה זה לא ממש מוצלח אם לא מתייחסים לרעיון מאחורי הסרט, אבל על זה כבר קשקשתי מספיק. הסרט מסווג כ-R rated בגלל שפה די בוטה ורמיזות מיניות (אם להוריד תחפושת מאחורי וילון נחשב מיני מדי בשביל בני 13). לדעתי, השפה אמנם בוטה, אבל הגזימו עם הדירוג. באופן מוזר, לילדים בסרט (סמוצ'י הוא כוכב תוכנית לילדים) אין ממש בעיה כשרובין וויליאמס צורח בפניהם את כל הכינויים המוכרים וגם כמה לא מוכרים לאיבר זכרי מסויים.
אדוארד נורטון בהחלט לא מאכזב ואני מאוד התרשמתי מהמשחק שלו בסרט. למרות שזו דמות שונה ממה שנורטון עשה עד עכשיו (קומית בהרבה וגם רגישה בהרבה מרוב הדמויות שלו), הוא עושה אותה כמו שצריך.
לפי הטריילר
אם הוא זכור לי נכונה, הייתי בטוח שזה מכוון די נמוך מבחינת הגיל.
חוץ מזה, מפתיע אותך שהאמריקאים טיפ טיפה מגזמים עם הסיווג לגיל? כמו תמיד…
לא ראיתי את הטריילר
אבל אם זה הרושם שהוא יוצר, אני לא מתפלא שהסרט נכשל.
אני לא מתפלא שהסרט נכשל.
נקודה. רע. רע. רע, הסרט.
רע.
בהתחשב במסורת התביעות האמריקאיות, אם אגיש תביעה יצוגית נגד יוצרי הסרט על בזבוז זמני וזמנם של אנשים רבים עלי אדמות, יש לי יסוד די מבוסס להניח שאזכה.
עזוב
אם התביעה שלי נגד רוברט אלטמן לא קבילה, אני בספק אם יש לך קייס נגד דני דה-ויטו.
לפחות אני לא היחיד שראה את הסרט (ולא היחיד שנהנה, תאמין או לא), גם אם רק אני מדבר לטובתו באתר. גם זה משהו.
הו, אתה רשאי לאהוב אותו.
טעם רע הוא לא בניגוד לחוק, עדיין. ובתקווה הוא לא יהיה, לפני שאני אהיה המחוקק.
מה שמפחיד אותי, זה הכמות של המילים שאתה מוציא בשבחי הסרט. גם זה לא בניגוד לחוק, כמובן, אך אני מפחד שיווצר רושם אצל אנשים שהסרט טוב, ואחר-כך הם יבואו -אלי- ויתבעו -אותי- על כך שלא טרחתי מספיק להזהיר אותם מפני הזוועה.
מזה אני מפחד.
אני מרגיש כמו בכנסת
שני אנשים עם דעות מנוגדות לחלוטין מתווכחים וכל אחד משוכנע שיש למישהו מושג על הוא מדבר. בכל אופן, אם מישהו אחר היה מגיב, הייתי נפגע מהשימוש בביטוי "טעם רע". מכיוון שזה אתה, אני לא לוקח את מה שאתה טוען כמייצג.
אם תשאל מבקר מקצועי ממוצע, הוא יודיע לך שאני מקרה קשה של בן-אדם שלא מבין מה מדהים בסרטים איכותיים או סתם פופולאריים, אבל כן מתלהב דווקא מסרטים מהם מתעלמים לרוב. העובדה היא שאני חושב שהסרט היה טוב, גם אם לא ממש מצחיק, זה עניין של טעם. את רקוויאם לחלום עתור השבחים, או את דו"ח מיוחד לא אהבתי. מה תעשה? תתבע אותי על חוסר הבנה בסיסי בקולנוע?
אני לא טוען לשום יצוג.
אני טוען שסמוצ'י הוא מעבר לסתם רע.
הוא איום ונורא.
אם לגנוב מרוג'ר איברט את משפטי הסיום שלו על הסרט, ללא קרדיט הולם –
העיקר שיש לך דעה מבוססת על הסרט. כמו שאמרתי, זכותך לשנוא אותו עד הפריים האחרון. אני לא סבלתי ואפילו חשבתי שהוא די מוצלח.
מה זאת אומרת?
איכשהו הצלחת להתעלם מהביטוי "נראה כמו". הכוונה היא שהתייחסו לסרט מבחינת רמת הבדיחות בו ולא מבחינת המסר. הרעיון במשפט התמוה הוא שהסרט לא ממש מצחיק (חוץ מבדיחה אחת טובה פעם בכמה זמן, לרוב קשורה לרובין וויליאמס ולקיר בטון) אם אתה לא שם לב למסר שלו.
הרעיון במוות לסמוצ'י הוא סאטירה על תרבות הרייטינג באמריקה ועל השחיתות בה, תוך כדי הגזמה נדרשת. אם היו עושים בסרט העתק מדוייק של השיחות שמנהלים מפיקים על התוכניות וניצול הפוטנציאל הכספי שלהן, הסרט היה נמשך חודשים ועדיין אי אפשר היה לעקוב אחרי כל הסתירות בעלילה. מוות לסמוצ'י עובר במהירות לאורך יותר מחצי שנה (לא נאמר כמה זמן בדיוק) ומדגישים רק את הרעיונות הקיצוניים של התעשיה. יש בסרט כנופיות, סחיטות, תאוות בצע וכוכב אחד (אדוארד נורטון) תמים שלא מבין למה צריך את כל הדברים האלה.
כדי לראות איך אני כותב על סרט שאני לא אוהב, רק צריך להזכיר לי את מלהולנד דרייב, לילות בוגי (ראה יומית), או הכי מתוק שיש (או כמו שאני מכנה אותו: "הגירסה הארוכה לפרסומת לוואי-קארד בתוספת אנשים שמקיאים כל דקה").
איזה מסר?
מה הסרט חידש לך? מה הסרט אמר שלא ידעת? שכולם מושחתים? וואו, בשביל זה היה שווה לך לסבול 100 דקות משמימות מהן זכורה לי הבלחה אחת בלבד?
ממתי מסר חייב לחדש?
זה כמו לראות "היפה והחיה" ולדעת שהמסר הוא שיופי הוא דבר פנימי. מיליוני ילדים ומבוגרים שראו את הסרט ידעו את זה גם בלי דיסני. מה המסר חידש להם?
אם לא אהבת את הסרט, זכותך לומר עליו מה שבא לך. אני חשבתי שיש בסרט יותר ממה שנראה לעין. חוץ מקומדיה בינונית, יש בו גם אמירה, שתעשיית הבידור האמריקאית היא דבר מסוכן כשהיא מונעת אך ורק בידי תאווי כח וכסף. האמירה הייתה ידועה לי ממזמן ולכן התייחסתי לסרט כאמצעי להמחיש את האמירה ולא כאמצעי ללמד אותה.
לא סבלתי מהסרט, דווקא מאוד נהנתי ממנו. לא רק כי ידעתי כבר מההתחלה מה המסר בו, אלא כי נהנתי מהצורה שבה הוא הומחש.
ממתי מסר חייב לחדש? חלק ב'
עוד משהו. אין סרטים שמחדשים לי עם מסר שלא חשבתי עליו קודם. הוליווד מיצתה כבר את כל המסרים שהיא יכולה להעביר וכל ילד בכיתה א' מכיר כבר את כולם, אבל יש רעיונות שפשוט לא מתייחסים אליהם לפני הסרט.
כשראיתי את "אגדות וסיפורים", הוא העלה לפני רעיון שלא ממש התייחסתי אליו לפני הצפייה בסרט. הרעיון האם הדמויות בסרט מסוגלות לחשוב בדיעבד על מעשים שאנחנו יודעים שהיו שגויים, אבל הדמויות עשו כאילו כלום. לא אהבתי את אגדות וסיפורים בגלל הצורה בה הוצגו המסרים שכאילו ניסו בכוונה לזעזע במקום להתאים לסיפור. במוות לסמוצ'י, כל הסרט נבנה סביב רעיון, אבל בשום מקום לא דחפו לי את המסר ישר בפנים, אלא נתנו לי להבין אותו לבד דרך ההתפתחות של העלילה. לא גרמו לסרט לשרת את המסר, אלא גרמו למסר להשתמע מהסיפור.
אני מניח שאני נוטה להתבטא בצורה קצת מבלבלת. אני מצטער, אבל זה בעיקר כי אני מקליד תוך כדי חשיבה על הנושא ולפעמים נותן ליותר מדי מחשבות לצאת בו זמנית דרך המקלדת במקום להתעכב על ניסוח משפטים.
דו''ח מודמים שבורים - אוקטובר
זה היה חודש קשה.
היו חגים, המחשב עבר אוברול, חצי העולם ישן אצלי בדירה, והיה גם קון.
הגיע לי לצאת לשלושה ימים בים המלח. בפרט בהתחשב בעובדה שבאמצעות פלאי הטכנולוגיה והאפסאלוניקה נשמר בזיכרון הדו"חמו בדיוק כפי שהיה בראשון באוקטובר, שהוא במקרה יומולדתי, והדו"ח יתייחס למצב כפי שהיה אז (ואם אתם לא מקבלים את ההסבר הזה, אני מוכן להודות שגנבתי לשלמקו את מכונת הזמן בזמן שהוא היה עסוק בלהשתיק את אש"ר).
לפני שהחל ספטמבר ציפינו לפיצוץ בגזרת הדו"חמו. אתם יודעים, סרטים חדשים, קיץ קטלני, ואפילו קון לשיפור המוראל הלאומי. התוצאה? אכזבה אחת גדולה. סרטי הקיץ הגדולים, סיינס וטריפל אקס, לא הגיעו אפילו למאה תגובות (גורמים דגיים לוחשים: מאה תגובות זה באמת כלום) וכך התפנה הדיווח שלנו לסרטים ישנים, כמו למשל 'מופע הקולנוע של רוקי', שבאדיבות אייקון פיצח לראשונה את תקרת הזכוכית של העשירייה הראשונה, והעניק לעבדכם הנאמן את הכתבה הראשונה שלו אי-פעם בעשרת הגדולים (גד"ל: לפחות עד שיבוא המחק הגדול). משעשעת עוד יותר היא העובדה שרוקי הדיח מהעשירייה את 'מפלצות בע"מ' וזאת למרות הקרנת מיפלע בפיר.דוט.קון. כנראה שכל מי שהיה בקון כבר ראה את הסרט עשרות פעמים ואין לו מה לחדש… (גד"ל: ובכל זאת הקרנו אותו בקון כי בא לנו.)
ואפרופו הקון, כאן נחלנו אכזבה נוספת. מספר התגובות ביומית הקון, וגם ביומת הטרום-קון היה נמוך באופן משמעותי ממספר התגובות ביומיות המובילות של הפורים.קון.(גד"ל: אבל לפחות כיסינו את ההוצאות הפעם!) האם היו באמת פחות אנשים? האם קור יותר מגבש מחום? אינני יודע. אבל צמד היומיות נחתו רק במקומות ה- 8 וה- 9 בטבלת היומיות המובילות (מקומות 33 ו- 35 באופן כללי). וזה עוד בלי מחיקות משמעותיות!
עם זאת, יכול להיות שהסיבה למיעוט ההודעות היא עלייתה המקבילה של הביקורת על דוני דרקו – הסרט החדש שהוקרן בקון. בארבעת הימים של ספטמבר שנותרו מרגע עליית הביקורת, זכה הד"ד ל- 220 תגובות (55 ליום!), הגיע למקום ה- 13-14 בין הסרטים, ומאיים ברצינות לפרוץ לעשיריה… (גד"ל: אמרתי לכם שזה סרט טוב, לא?).
נסיים בזתי הערות שוליים והבטחה:
1. אחרי שנראה כאילו המקום הראשון שמור לספילהרג-קרוז לנצח, בא המחק ופתח מחדש את הקרב בין הדו"חות המיוחדים למשובטים. קרוז עדיין מוביל במעט, אבל אנחנו נמשיך לעקוב.
2. 'מלהולנד דרייב' אמנם לא מקיים בדיוק את התחזית שנחזתה לגביו, אבל ממשיך לטפס בטבלה, והא כבר במקום ה- 18 עם 191 תגובות.
הבטחה – בחודש הבא דו"ח מודמים שבורים יעלה בזמן (גד"ל: בטח…), יהיה מצחיק (גד"ל: ודאי…) ויכיל הפתעה מרתקת המבוססת על שיפור טכני מרהיב (גד"ל: אבל בלי אף מילה על קוד פתוח, בסדר?)
לינקים (ל- 1/10)
דו"ח מודמים כללי:
http://alon1.dhs.org/cgi-bin/ie/stats.pl?month=20021001&top=50&cat=&Go%21=Go%21
סרטים בלבד:
http://alon1.dhs.org/cgi-bin/ie/stats.pl?month=20021001&top=25&cat=1+2+3&Go%21=Go%21
יומיות:
http://alon1.dhs.org/cgi-bin/ie/stats.pl?month=20021001&top=10&cat=6&Go%21=Go%21
אייקון:
http://icon2001.sf-f.org.il/index1.html
התחזית על מלהולנד דרייב:
כתבה מספר 799
גד"ל:
http://www.logic.at/kgs/home.html
הלו, הלו, אני מבקשת.
האמנם יכול להיות ש'סיינס' לא הגיע לשומקום כי בסוף הביקורת עליו הפטירה המבקרת הנחצצת שזה לא סרט ששווה לדון בו?
(תנו לי לחיות באשליות, מה אכפת לכם?)
וכמו כן ברצוני להעיר ש'ספיידרמן' חווה תחייה מחודשת, בגלל הגובלין הירוק (שהוא – קרוב לוודאי – גם מגניטו, שהוא גם דארת' ווידר) שמשמש לנו מדי פעם כשק אגרוף (אני הודיתי בדבר כזה?) וממשיך בעקשנות מעוררת קנאה לנסות לחנך אותנו בהבדלים שבין חוברת הקומיקס מס' 25 לעומת הסרט, ובהבדלים שבין התפתחות הדמויות עד חוברת 48 וכו', וכו'. או משהו.
תוך התעלמות מתמשכת
מה שאוחזת בתגובות של שאר תושבי האתר לתגובות שלו.
גד''ל, אש''ר, עכשיו רק בא''ך חסר.
תמציאו לבד את הראשי תיבות.
בואי שרל'ה הולכים?
בחורים אחרים, כאילו?
ורבי שלמקו היה עושה בהם סימנים
דצ"ך, עד"ש, באח"ב
דבילים צריכים כאפה,
עוד דבילים שמדברים, בחורים אחרים חושבים בשקט.
בא''ך זה דווקא מובן מאליו.
"בוג'י אומרת כך".
ומה שבא''ך בש''ן.