במקור: The Simpsons Movie
במאי: דייויד סילברמן
תסריט: מאט גריינינג, ג'יימס ל. ברוקס, מייק סקאלי ועוד המון אנשים
קולות: דן קסטלנטה, ג'ולי קאבנר, ננסי קארטרייט, יארדלי סמית, הארי שירר, האנק עזריה
זאת הרגשה מוזרה, להציג את משפחת סימפסון. אחרי הכל, המשפחה הצהובה והלא-מתפקדת נמצאת באזור כבר כמעט עשרים שנה. בהתחשב בעובדה שבזמן שהפציעו לראשונה בערוץ 1 (בשעות שנקבעו מחדש, בצורה אקראית לחלוטין, כל שבועיים) אני הייתי קצת יותר צעיר מליסה, אפשר היה לצפות שהם יהיו אלה שיציגו אותי. אז לא, אני לא הולך לעבור על הדמויות הראשיות של המשפחה הזאת. אם השמות הומר, ליסה, מארג', מגי ובארט לא מעלים לכם מיד את תמונות החורבן הרלוונטיות בראש, כל מה שאני יכול לעשות זה רק לתהות עם איזו אישיות פוליטית בכירה התיידדתם כדי שיסדרו חיבור אינטרנט למערה שאתם מתגוררים בה.
גם לדבר על 'משפחת סימפסון: הסרט' זו הרגשה קצת מוזרה. גם אחרי שראיתי אותו (והתפקעתי מצחוק, אבל עוד רגע נגיע לזה) עדיין לא עיכלתי לחלוטין את העובדה שהוא סוף כל סוף נמצא כאן. בכל זאת, השמועות הראשונות על הסרט התחילו בערך בתקופה שבה פרסומות בערוץ 2 היו עדיין גימיק של 'העולם הערב'. זהו רק קצה הקרחון של המטען ההיסטורי שסחבתי איתי לסרט: לאורך השנים, 'משפחת סימפסון' בנתה לעצמה ארסנל עצום של דמויות משנה, ציטוטים משעשעים, והתכתבויות עם כל דבר שנכתב, שודר, הושמע או הוקרן במקום כלשהו מאז שחר הקיום האנושי. קצת משונה לסחוב את המטען הזה לסרט, רק בשביל לגלות שמדובר, פחות או יותר, בפרק ארוך במיוחד של הסדרה.
הסרט נפתח בסדרה של אירועים שאינם קשורים זה לזה, לכאורה. מצד אחד – סבא סימפסון חוטף התקף מוזר בכנסיה, ומתגלגל על השטיח בשעה שהוא ממלמל נבואות זעם על "זנב מתפתל", "אלף עיניים" ו"לכודים לנצח". מצד שני – האדישות ההולכת וגוברת של תושבי ספרינגפילד מביאה את רמת הזיהום באגם הסמוך לעיר לרמות קריטיות. לפני שתשעים הדקות של הסרט יסתיימו, אנחנו עוד צפויים לצפות בסצינת עירום מלא, ביקור באלסקה, טיפול בבעיות זוגיות וירי בלתי פוסק של כארבע בדיחות בדקה. רוב הבדיחות האלה עובדות מצוין. והאמת, זה כל מה שאתם צריכים לדעת לפני שאתם רצים לראות את הסרט הזה.
חלקכם לא יסתפק בזה. כמה מכם יסתכלו בזעם על צירוף המילים "פרק ארוך במיוחד של הסדרה" ויתהו "האם לסרט הזה ייחלנו? שנים של ציפיה, וזה מה שקיבלנו בסופו של דבר?". התשובה שמגיעה לאנשים האלה היא פשוט "מי החליט שזה רע?".
לאורך כל שנות קיומה, 'משפחת סימפסון' בנתה לעצמה מוניטין של קומדיה מוצלחת. היו לה כמה עונות טובות יותר וכמה טובות פחות, והיא אף פעם לא היתה נשכנית כמו סדרות אנימציה צעירות יותר ופרועות יותר. ובכל זאת היא מצליחה להכיל בתוכה, זה לצד זה, גם הומור פיסי מטופש, גם אזכורים מתחכמים למגוון רחב של תופעות תרבותיות וגם קצת ביקורת על הדרך המוזרה שבה העולם שלנו מתנהל, וכמה רגעים נחוצים של מוסר-השכל אמריקאי טיפוסי בנוגע לחשיבות התא המשפחתי.
הסרט, כאמור, לא מנסה להמציא את הסדרה מחדש. הוא מדלג בקלילות בין הומור סלפסטיק (כלומר, מערך העצמות של הומר חוטף מכות יבשות) לבדיחות קצת פחות מטופשות: כשבארט מתלונן על כך ש"זה היום הגרוע ביותר בחיי!", הומר מעודד אותו עם המשפט "היום הגרוע בחייך – עד כה!". לפעמים הוא קורץ בצורה חסרת בושה לאירועים אקטואליים (בהופעת אורח: הנשיא שוורצנגר), וכמו הסדרה, גם משתמש במחוות לא עדינות לתופעות תרבותיות מוכרות (למשל, בניסיון של ציפורי היער לעזור להומר להוריד את הבגדים, דיסני-סטייל). בכמה רגעים נבחרים, הוא אפילו מתובל בהומור עצמי מוצלח במיוחד (או במילותיו של הומר: "למה אנחנו צריכים לשלם על משהו שאנחנו יכולים לראות בחינם בטלוויזיה?").
לא רק ההומור השתמר מהסדרה המצוירת. אפילו שיר הפתיחה והופעות האורח של הסלבריטאים-בתפקיד-עצמם משחקים תפקיד קטן בסרט. הנאמנות הזו למקור הטלוויזיוני אומרת שהרגעים מרטיטי-הלבבות תופסים חלק נכבד מהתסריט – אבל הם אף פעם לא מכבידים יותר מדי, במיוחד מכיוון שבדרך כלל הם מהווים לא יותר מהפוגה קלה בין בדיחה אחת לשניה.
להעברת הסימפסונים לעולם הקולנוע יש קצת תופעות לוואי, כשהעיקרית שבהן היא הגרנדיוזיות. הכל ב'משפחת סימפסון: הסרט' הוא, בהתאם ליחס בין גודל מסך הקולנוע לטלוויזיה שיש לכם בבית, קצת גדול יותר. העלילה היא קצת אפית יותר. המשברים המשפחתיים קצת רציניים יותר. אבל הניפוח הזה לא העיק עלי באף נקודה בסרט. קצת יותר מעצבנת היא ההתמקדות הכמעט מוחלטת בדמויות הראשיות בעולמם של הסימפסונים, בעוד דמויות אהובות כמו מר ברנז או מו הברמן לא מופיעות ליותר מסצינה אחת או שתים.
מלבד שתי הבעיות האלה, בשורה התחתונה 'משפחת סימפסון: הסרט' מתנהג בדיוק כמו פרק קלאסי בסדרת הטלוויזיה שעליו הוא מבוסס. חלקכם עלול לשאול, בתגובה, את השאלה אותה מעלה הומר במהלך הסרט: האם שווה לנו להוציא כסף על משהו שאנחנו יכולים לראות בחינם? על כך אני יכול רק להשיב במשפט שכבר מלמלתי קודם: הסרט מאוד מצחיק. מצחיק מספיק כדי להזכיר את העונות הראשונות של 'הסימפסונים', לפני שכולנו התחלנו להתייחס אליהם כמובנים מאליהם. ואני מסתכן בלהישמע מתלהב מדי כשאני אומר את זה, אבל כנראה שמדובר בסרט המצחיק ביותר שמוקרן עכשיו בקולנוע. זה עונה לך על השאלה, הומר?
- האתר הרשמי
- הסדרה – אתר רשמי
- ארכיון הסימפסונס
- הסימפסונס בחיים
- הסימפסונס במתמטיקה
אני לא יודע אם זה
, אבל:
וכמובן שגם
גנבת לי את התגובה!
גם לי
אני שר את זה כבר יומיים
אני לא יודע אם זה
, אבל:
Idanyd .. הודעה חמודה .. השיר הזה כל הזמן מזמזם לי במוח ! ושאני רואה את המילים זה יותר כיף
אהבתי את הביקורת
ספוילר מעל…
אלה היו קטעים שהורסים את ההנאה?
{{ נבוך מאוד ומבין שכל דבר שלא נרשם בביקורת הוא בגדר ספויילר }}
לא בדיוק ספוילר קלאסי
אבל בהחלט הסגרת כאן את אחת הבדיחות המצחיקות ביותר בסרט. ובדיחה שאתה יודע את הסוף שלה, מה לעשות, לפעמים קצת פחות מצחיקה.
הבדיחה הכי מצחיקה בסרט?
מה פתאום. הבדיחה הכי מצחיקה בסרט זה הבדיחה שרד ספיילר על הגמד שעף כשהוא יורה מתותח.
רגע, יש לי טעות בסרט כנראה…
שה''ק 3...
לא שוכח ולא סולח!
ספיילרת קשות את אחת הבדיחות
וזו גם הבדיחה היחידה למיטב זכרוני שבנויה על אלמנט הפתעה מסוים.. אז לתאר בדיוק מה קורה שם זה קצת שונה מסתם לציין איזו שורה מצחיקה מהסרט או להגיד באופן כללי ש"היה עירום" כמו שנעשה בביקורת…
זו לא הביקורת הראשונה שמתייחסת לסרט כ"פרק ארוך במיוחד" וזו כנראה גם הדרך הטובה ביותר לתאר את הסרט. הוא בהחלט אחד משני הדברים המצחיקים ביותר שראיתי השנה בקולנוע (יחד עם המוסד הסגור) וכשעה וחצי של כיף טהור. הבעיה היחידה היא שהתזמון מוריד בצורה משמעותית מהאפקט.
כשטריי פרקר ומאט סטון הפכו את סאות'פארק לסרט, הם הוסיפו לדמויות הרגילות שירים קליטים, סטירה חריפה ועלילה רחבת יריעה בהרבה מזו של שתי העונות שקדמו לסרט. משפחת סימפסון נמצאת על המסך כבר 18 שנה והם הספיקו לבקר בכל היבשות מלבד אנטרקטיקה, לחוות את יום הדין לפחות פעמיים ולעבור על פני מאות הופעות אורח של מפורסמים בתפקיד עצמם.
אחרי כל מה שעברו, הסרט לא מחדש דבר מלבד אנימציה יותר מתקדמת ושני דברים* שאסור להראות בטלויזיה (שאלת הצורך בדיבוב חזקה מתמיד). אז העיר כולה במשבר והמשפחה עובר טלטלות שמאיימות על שלמותה. ראינו את זה כבר יותר מפעם בעבר.
אז כן, מדובר בסרט מאוד מאוד מצחיק שיורה בדיחות ברמה גבוהה בקצב של ספידי גונזלס על מכונת קפה. הוא פשוט לא מחדש כלום ואפשר לקבל את אותו הדבר בחינם בטלויזיה. בעצם, השיר של ספיידר-פיג שוה הוצאה של כמה גרושים.
*שני דברים = לא מה שאתם חושבים.
הומר הבטיח שהם יזיעו לאנטרטיקה
בפרק בו הם נוסעים לברזיל (פרק מאוחר די גאוני, דרך אגב) הוא אמר שהם יסיעו לאנטרטיקה בשנה הבאה. מאז חלפו חמש שנים.
ובעניין הגרושים: מלבד הספיידרפיג המעולה ועוד די הרבה בדיחות מבריקות, הרי בסך הכל, את הפרק הספיציפי הזה של הסדרה לא ניתן לראות בטלוויזיה.
הפתעה נעימה
כמו לא מעט אנשים, גדלתי על הסימפסונס והעמסתי ספריות בקלטות וידאו מלאות בפרקים של הסדרה הגדולה הזו.
כמו לא מעט אנשים, התאכזבתי מאד מהעונות האחרונות של הסדרה, ונאלצתי להיגמל מההתמכרות הזו כדי לא להרוס לעצמי את הזכרונות מהימים הטובים.
זו הסיבה לכך שלא ממש שמחתי כששמעתי לראשונה על יציאתו הצפויה של הסרט – העובדה שסדרה שבאמת אהבת איבדה את זה באופן טוטאלי ויוצריה בכל זאת מסרבים להכיר בעובדות ולהיפרד כמו שצריך היא קצת מבאסת, והסרט נשמע כמו רעיון מיותר מאד, שרק ידגיש את נפילת המותג.
לשמחתי ולהפתעתי הוא דווקא התגלה כמתנת פרידה מצחיקה וראויה ביותר.
אז נכון, אין ספק שהסרט הוא לא יותר מפרק ארוך של הסדרה, ואפילו לא פרק שיכול להתברג גבוה מדי בצמרת רשימת הפרקים הגדולים, אבל הוא בהחלט ברמה שמתאימה לעונות הטובות. תוסיפו לכך את הערך המוסף של המסך הגדול והקהל הנלהב, וקיבלתם פינאלה משובחת שתספיק כדי להעלים עין מהנשימות האחרונות שהסדרה עדיין מתכוונת לקחת ולזכור אותה כמו שצריך.
הפתעה נעימה
יש בי חלק שמסכים איתך, גם אני אחת מהאנשים האלו שראו את הסימפסונס אהבו, וחיכו, התאכזבו, חזרו והתאכזבו שוב, אבל אני שמרתי אמונים לסדרה הזאת, ברמה כזאת שבשנה שעברה כשהודיעו שהסרט יצא סופית, ליקטתי מידע צר על העירום והמילה הראשונה, ניסיתי לשריין לעצמי כרטיסים כבר לפניי כמה חודשים לבכורה(וגם הצלחתי).
לא היה בן אדם יותר מאושר ממני בתום ההקרנה, כל כך פחדתי שאתאכזב וזה פשוט לא קרה.
הסרט שילב בין סלפסטיק לסאטירה אינטיליגנטית בהפרשים של שניות, הקהל היה נלהב ביותר, מה שרק הוסיף להתלהבות שלי, אבל יותר חשוב מהכל, אני כל כך שמחה ששמרתי להם אמונים. כשהומר קם וצחק עליי ידעתי שהולך להיות טוב, ידעתי שזה ההומר שאני מכירה ואוהבת.
הפתעה נעימה
זה בדיוק מה שכל כך טוב בסרט הזה. מרוב שמצפים לו כבר כמעט מחכים מראש לאכזבה, כמו שקורה לעתים קרובות. אבל ברגע שהסרט מתחיל, מקבלים בדיוק מה שרצינו מלכתחילה: את הסימפסונים בדיוק כמו שאנחנו אוהבים אותם, רק במינון הרבה יותר גבוה. וזה כל כך כיף לא להתאכזב…
שעת סי-מפסון
אני מצטרף למקהלה – פרק ארוך, ומצחיק, כיף טהור וגו'.
אז נכון, כש"סאות' פארק" עשו סרט הם שידרגו את האנימציה בטירוף, עבדו עם תסריט מלוטש ומבריק, הוסיפו שירים נפלאים והוציאו תחת ידם את אחת מיצירות המופת הגדולות של העשור, לא פחות. הסרט היה הרבה יותר מפרק ארוך – הוא היה יצירה קולנועית עצמאית ומצויינת.
וסימפסון בסך הכל עשו פרק ארוך ומשעשע, כזה שבפרק ממוצע של פיוצ'רמה יש אנימציה יותר מרהיבה מאשר בו.
אז מה. עדיין – איזה כיף. היה לי חיוך מרוח על הפרצוף במשך שעה וחצי ברצף. זה כבר המון.
לסיום, שני דברים נשגבים מבינתי –
1. הסדרה משפחת סימפסון מתאפיינת במוסיקה מופלאה של אלף קלאוזן. וזה עוד מבלי להתייחס לנעימת הפתיחה הגאונית, העבודה הכי מפורסמת של דני אלפמן. אז בבואך לנפח את הסדרה לסרט, היש דבר טבעי יותר מלהשתמש בשירותיו הטובים של קלאוזן, או לשלם סכום מפלצתי לאלפמן? אך לא – באופן מפתיע למדי נשכר לעבודה האנס זימר, אחד ממחריבי הפסקולים הגדולים של הוליווד. מלחין שידוע לשמצה בכך שהוא כותב בחצי דקה 12 תימות בשני שקל ואז נותן לצוות של עבדים ללטש ולעבד אותם. ולמעט יציאה אחת גאונית (בסצינת הסקייטבורד של בארט, כשגיטרת הסרף מפציעה לרגע), מדובר בפסקול סתמי ומשמים, שלחלוטין לא הולם יצירה שמתאפיינת לרוב במקוריות וכשרון.
2. איזה מן בן אדם הולך לסרט של משפחת סימפסון ולא נשאר לקרדיטים?!
הבדיחות ממשיכות שם עד השניה האחרונה, לא כדאי לפספס.
האנס זימר
תוכל להרחיב קצת על שיטת העבודה של זימר? נשמע עסיסי.. (אם זה אכן כך, אני בטוח שהוא לא המציא את זה – זה משהו מקובל אצל מלחינים?)
האנס זימר
כמעט לכל מלחין גדול בהוליווד יש עוזרים. אנשים שמלטשים רעיונות, מנקים טיוטות, כותבים עיבודים ואפילו מלחינים קטעי ביניים או קטעים קטנים מאפס.
אבל מה שחשוב הוא שהייחוד של הפסקול כיצירת אומנות נשאר. פסקול של דני אלפמן הוא תמיד פסקול של דני אלפמן – בין אם הוא טוב או רע (ובשנים האחרונות הוא רע), הוא תמיד כולל את האינפוט האלפמני, את הסגנון הייחודי שלו. זה תמיד פסקול שהוא יצר, באמצעות עזרה של כמה אנשים, באופן דומה לאיך שמעצב תפאורה נעזר בנגרים וצבעים. הם אנשים טכניים שמבצעים את החזון האומנותי שלו.
אצל זימר המצב דומה, אך שונה. גם לו יש צוות עוזרים. למעשה, יש לו חברה שלמה (פעם קראו לה Media Ventures, היום קוראים לה Remote Control Productions) שמורכבת ממלחינים.
הבעיה אצל זימר היא כפולה:
ראשית, הפסקולים שהוא עצמו מלחין הם על פי רוב שטחיים, שטיחיים (מלשון שטיח), לא מדגדגים את פני הסצינה, לא חודרים לפסיכולוגיה של הדמויות, לא מפרשים את ההתרחשות ברובד העמוק שלה. אלו פסקולים בהם ניתן לשים כל קטע שקט על כל סצינה רגועה בכל סרט, ולהניח כל קטע אקשן על כל סצינת אקשן בכל סרט. פסקולים גנריים, כמו מוסיקת ספרייה.
שנית, הוא כבר מזמן הפסיק להלחין בעצמו. תסתכל בקרדיטים של סימפסונס: השם "האנס זימר" מופיע בקרדיטים הראשיים ונותן לסרט יוקרה (אלוהים יודע למה). אבל בהמשך, באותיות הקטנות, רשומים לא פחות מחמישה (!) מלחינים שמקבלים את הקרדיט additional music. כל המלחינים האלו עובדים בחברה של זימר. פה כבר ברור שלא מדובר בעוזרים שהוא חונך, שרק מסייעים לו להגשים את החזון שלו. פה כבר מדובר בעבודת צוות פשוטה: מייקל ילחין את הסצינה עם האופנוע, בזמן שלורן תלחין את נסיעת הסקייטבורד, כשבאותו זמן הנרי ילחין את כתוביות הסיום. זימר רק יבוא בסוף היום לשמוע שזה בסדר, יחתום על זה, ויעביר ללקוח. כמו בנגריה.
אין ספק שזה חוסך המון זמן, דבר שמסביר איך זימר חתום על כ-5 עד 7 סרטים בשנה בזמן שאחרים חתומים על 3-4 לכל היותר (אם כי לאחרונה הוא האט קצת). אין ספק גם שזה מאוד כלכלי (נחש כמה זימר מקבל לפסקול. נחש כמה חמשת המלחינים מקבלים ביחד). אבל אין ספק גם שזה מכחיד את הפסקול כיצירת אומנות, והופך אותו לעניין טכני חסר זהות.
אגב, משעשע לציין שזימר הגיח לתודעתנו כקלידן בלהקת The Buggles, אשר הייתה אחראית ללהיט Video killed the radio star. רצח של מדיומים אמנותיים זה אצלו בדם כנראה.
האנס זימר
תודה! תשובה נהדרת. מסכים עם הביקורת על שיטת העבודה שלו, אם כי התימות המוזיקליות שלו (?) עושות את העבודה.
(אגב – בתקופת הפריצה לאלקטרז הוא כבר עבד ככה, או שאת ההוא הוא כתב ממש בעצמו?)
ואם כבר פתחנו את הנושא, ואני רואה שיש לי עסק עם מבין – תמיד תהיתי איך עובד העסק הזה של כתיבת פסקול – איך בכלל אפשר לכתוב יצירה מוזיקלית *במקביל* ליצירת סרט?
אני מניח שאת הסקיצות אין בעיה לכתוב על פי התסריט, אבל הסרט המצולם המוגמר הוא כל כך שונה לפעמים מהתסריט – הבימוי או אילוצים טכניים יכולים לשנות את האווירה, וכו'.
אז איך התהליך הזה מתבצע? צעד אחרי צעד ביחד עם הצילומים? כותבים מראש ומקווים שיתאים? או שמפתחים את הסקיצות רק אחרי הצילומים?
ואני כבר לא מדבר על התזמונים..
הלחנת פסקול
ישנם תרחישים שונים להלחנת פסקול. לפעמים המלחין נכנס להפקה כשהיא עוד בחיתוליה. לפעמים הוא מצטרף רק לאחר שכל הצילומים הושלמו, עם תחילת תהליך העריכה. לפעמים הוא נכנס לתמונה ממש בסוף, לאחר שהכל כבר נערך (למשל, במקרה והמלחין המקורי שנשכר לעבודה הגיש פסקול שהאולפן פסל, דבר שקורה מידי פעם).
וגם לכל תרחיש כזה יש תתי תרחישים, שמושפעים בעיקר מיחסי העבודה בין הבמאי למלחין. כשהם פוריים ומבוססים על דיאלוג – העבודה מאוד צמודה (כמו אצל היצ'קוק וברנרד הרמן או ספילברג וג'ון וויליאמס). כשהם תקועים ומבוססים על הכתבות של הבמאי והתעלמות מדעת המלחין, העבודה מקוטעת ולא אחידה (כמו אצל רידלי סקוט וג'רי גולדסמית', שהפסקול שלו ל"נוסע השמיני" הושחת באופן קיצוני במהלך העריכה).
לצורך העניין נתייחס לתהליך האופטימלי:
ראשית, הבמאי נפגש עם המלחין לפני הצילומים. הם משתפים זה את זה בחזון שלהם בנוגע לפסקול, זורקים רעיונות לגבי סצינות ספציפיות או לגבי סגנון התזמור באופן כללי. בעקבות השיחה ולעיתים אפילו במהלכה המלחין יוצר את הכיוון הבסיסי של חלק מהתימות של הסרט. למשל, תימות לדמויות הראשיות, או לנושאים שהסרט עוסק בהם, או למצבי רוח שהסרט נוגע בהם.
לעיתים, המלחין אף יוזמן לסט הצילומים כדי לספוג את האווירה, לצפות בחומרים שכבר הצטלמו וכן הלאה.
במהלך העריכה, הבמאי והעורך ישתמשו לרוב בפסקולים זמניים (על פי רוב משתמשים בפסקולים של סרטים מז'אנרים דומים, במקרים מסוימים אפילו בפסקולים קודמים שהולחנו ע"י אותו מלחין שנשכר להלחין את הסרט).
גרסאות ראשוניות של הסצינות מועברות למלחין, שמצידו מתחיל לפתח את התימות שהוא הציג לבמאי בהתאם לאופי של המוסיקה הזמנית. אלא אם יש לו הצעות שהבמאי והעורך לא חשבו עליהן, כמובן.
בעבר, המלחין היה מקליט לרוב סקיצות על פסנתר ומעביר אותן לבמאי. כיום, בעידן המחשב, רוב המלחינים מעבירים ביצועים מעובדים (לפחות חלקית), אותם הבמאי והעורך יכולים לבדוק אל מול הסצינות, להדק את העריכה לפי ביטים מוסיקליים, ולהחזיר למלחין. המלחין משכתב את המוסיקה בהתאם לשינויים בסצינה ולהערות הבמאי, וחוזר חלילה.
כשהסרט ערוך וגמור, מקליטים את הפסקול עם תזמורת, שמבצעת את הפסקול מול הקרנה חיה של הסצינות.
התזמונים מסומנים על גבי התווים, והמנצח אחראי לכך שהם ייפלו בהתאמה מושלמת למתרחש על המסך (ומה שהמנצח מפספס קלות, טכנאי הסאונד מתקן).
אלא שלפעמים גם אחרי השלב הזה חוזרים לחדר העריכה (למורת רוחו של המלחין, על פי רוב) ומתחילים לשחק עם הפסקול. במקרים קיצוניים, קטע שהולחן לסצינה אחת עשוי למצוא את עצמו מלווה סצינה אחרת. במקרים קיצוניים יותר, קטעים מסויימים יוחלפו בפסקולים קיימים באופן קבוע, או יוחזרו למלחין לשכתוב נוסף (מעשה מאוד לא כלכלי, מאחר ושכירת תזמורת להקלטה בשכר סביר לרוב נעשית כשנה מראש).
על זה אני יכול לענות. על "הפריצה לאלקטרז", לעומת זאת, אין לי מושג.
מצער אותי לשמוע דברים כאלה על האנס זימר
כי אני לא יכול לספור את כמות הפעמים שהאזנתי לפסקול של Batman Begins, Gladiator, The rock וכו', ואני תמיד נהנה מכל שניה (אם כי אחרי שחרשתי על "גלדיאטור" עשרות פעמים בזמן שלמדתי לפיינל בפסיכולוגיה, נוצר לי classical conditioning שמזכיר לי ניסויים מסוימים בפסיכולוגיה בזמן שקטעים מסוימים מתנגנים).
אני די אוהב את האנס, למרות שאני מודה
שמפסקול של הסימפסון ציפיתי ממנו ליותר. הפסקול קצר (אולי בגלל שלא היה לא הרבה זמן לעשות את הפסקול – הוא רק סיים לעשות את הפסקול של שה"ק 3…) ולא מפוצץ באקשן(!). הוא שקט מדי וכמה רמות מתחת לפסקול האחרון שלו של שה"ק. אבל אולי כשאתחיל לשמוע אותו בתדירות של 10 פעמים ביום אני איכשהו יאהב, כי תמיד קורה לי עם זימר שבהתחלה אני לא ממש מתחבר לפסקול ואחרי כמה שמיעות אני משנה לגמרי את הדעה.
בכל מקרה, אני מכיר מלחינים הרבה (אבל הרבה) יותר גרועים ממנו, וזה פשע לדעתי להגיד דברים רעים עליו.
הסרט בכל זאת ביקר בכמה טריטוריות שהסדרה לא.
אציין שהמונולוג של מארג' בקלטת שהיא משאירה להומר הייתה מופת של
voice acting ו character animation. ממש הפגנת יכולות מרשימה.
הסימפסונס מעולם לא הפסיקו להצחיק אותי, אבל הם חדלו לרגש אותי די מזמן (זו הייתה נטישה דו צדדית- אני נהייתי יותר ציני והם מצידם עזבו את מוסר ההשכל שאפיין את העונות הראשונות.
בקיצור, המונולוג הזה ריגש אותי שוב.
ניטפוק
לג'ולי אבני קוראים ג'ולי קאבנר
לא ראיתי את הסרט,
אבל אני חייב לומר שלי, לפחות, יש סטנדרטים שונים מפרק של סדרת טלוויזייה לסרט. אם זה פשוט היה פרק ספיישל של שעה וחצי, כנראה הייתי נהנה מאוד, אבל אם הסרט מיוצג במדיום הקולנועי, יש לי דרישות קצת יותר גבוהות מפרק רגיל של 'הסימפסונים'.
…אבל אני כנראה לבד.
התאכזבתי עמוקות.
רוב הביקורות שקראתי אמרו את אותו הדבר כמו הביקורת הזאת – סרט מאוד מצחיק. הערות לגבי מימד סטירי זה או אחר הם רק חלק מניתוח הסרט (ברי אי אפשר לפרסם ביקורת של שתי משפטים – מצחיק רוצו לראות.)
כמובן אם לא מצאת את זה מצחיק את זאת בעיה, אבל לא המימד הסאטירי והאקטואלי היה זה שגרם לי לאהוב את הסרט.
-האשף הדגול
מה תגיד עלי
אני חושב שהעונות המאוחרת יותר טובות מן העונות המוקדמות (כן, הייתה נפילה באזור עונה 10, אבל אחרי כמה זמן הם התאוששו וחזרו בגדול). ולגבי המימד הסאטירי: בניגוד תסדרות שבאו אחריה, הסימפסונס, כמה שלא תהיה חתרנית, מנסה לקסון גם לקהל שמרני, בעזרת מוסרי השכל טובים ועידון הביקורת, מה שמאפשר לה לפעמים להחדיר מסרים בצורה יותר יעילה. אז הסתירה כאן לא ממש חדה, אבל אנשים שלא יקשיבו לסאותפארק בעניין איכות הסביבה אולי יקשיבו לזה.
בקשר לאהדתך לעונות המאוחרות
אני לא מבין את ההתלהבות החוזרת מהנשכנות של שאות' פארק. הסדרה הנ"ל היתה יחודית בגסות הרוח שלה ולא בתחנים חתרניים במיוחד. המון התרכזות בדיחות פיפי-קאקי והומור דומה. המון אלימות יאנו לא טלוויזיונית וכו. מזעזע אולי' אבל לא זה מה שמגדיר סאטירה.
סימפסונס שנונים יותר גם בסאטירה וגם בבדיחות הלא קשורות לכלום. וקו העלילה בסרט היה טוב למדי בעיני. יחסי בארט פלנדרס היו מעיינים לטעמי ושום רומנטיקה טמטום בסגנון קוסבי לא היתה פה. היתה סה"כ קצת דרמה לקידום העלילה שבוצעה בטוב טעם.
-האשף הדגול
התאכזבתי עמוקות.
ראשית, לגבי סיווג "מי שיהנה מהסרט":
א) אין פרק של סימפסונס שלא ראיתי לפחות פעמיים. הסיבה שרק פעמיים היא שהחל מעונה 16 אני מתחיל לקבל עוויתות כשאני רואה את הפרקים כי הם ממש גרועים ברובם. אם תחתוך את העונות האלה, ראיתי כל פרק בסדרה לפחות חמש פעמים*.
ב) סף הצחוק שלי ממש לא נמוך. למעשה, אני מבאס קומדיות ידוע.
ג) ממש אהבתי את הסרט, וחשבתי שהוא מצחיק בצורה היסטרית.
כן, גם אני מכיר את הביקורת של "בלה בלה פרק ארוך בלה את העלילה הזאת כבר היה ב13 פרקים שונים". זה לא מפתיע במיוחד, כי בסדרה של 400 פרקים, כמעט כל עלילה שתראה קוהרנטית לאנשים שאינם מעריצים שרופים כנראה תחזור על משהו שכבר נעשה. יתרה מזאת, את אותה הביקורת אתה יכול להעביר על כמעט כל דרמה שאי פעם יצאה, זה רק עניין של כמה מכלילים. הרי יש אינספור סרטים על יחסי אב-בן, לדוגמה, או על משפחות במשבר או על סוד אפל שמאיים להחריב חיים מושלמים של מישהו. ככה זה. עלילות גנריות שונות זו מזו יש מעט. אלוהים, אבל, נמצא בפרטים הקטנים.
והפרטים הקטנים, בסרט, עשויים בהקפדה אדירה, שמעלה אותו הרבה מעל לרמה של "עוד פרק בסדרה". אפילו מבחינה טכנית הסרט טוב הרבה יותר. האנימציה המשודרגת באמת מוסיפה הרבה וגם (אולי זה רק אני) הוויס אקטינג יותר טוב מבדרך כלל.
הדבר השני שאתה מלין עליו הוא סוג ההומור. ואכן, הסרט הוא יותר סלפסטיקי וגאגי במהותו, ומכיל פחות רפרנסים והסאטירה בו לא מאד נשכנית. אישית אני לא יותר מדי דואג מנין הצחוקים שלי מגיעים כל עוד הם מגיעים (ואם לשפוט לפי אולם הקולנוע שהייתי בו, הם בהחלט מגיעים לרוב הציבור), אבל אם זה מפריע לך, לגיטימי.
אני, בכל אופן, מאד נהניתי, ואני אומר את זה בתור מישהו שבמהלך העונות האחרונות כל שבוע מתרגז מחדש מכמה הפרק היה גרוע. הסרט האחרון שצחקתי בו כ"כ הרבה היה "עולמו של ווין", ואז הייתי בערך בן 13.
* ועכשיו שכתבתי את זה הבנתי שזה אומר שהשקעתי כמעט חודש נטו מהחיים רק בלראות סימפסונס. אני מקווה שאלוהים הוא מאט גרונינג או משהו, אחרת זה מאד עצוב.
התאכזבתי עמוקות.
אררר, ידעתי שכולם יבינו אותי לא נכון. לא מפריע לי שהסאטירה לא נושכת מספיק ולא בגלל זה הסרט לא הצחיק אותי, הוא לא הצחיק אותי סתם כי הוא לא היה מצחיק (לדעתי, כמובן). כל מה שכתבתי בנוגע לסאטירה בא בתגובה לביקורות אחרות שקראתי וכי באופן כללי מרגיז אותי כשמעניקים ליצירות תארים שלא מגיעים להן.
ונכון שכל הסיפורים כבר סופרו ונכתבו, אבל במקרה הספציפי הזה זה כבר מעבר לזה, כי מדובר בתרחישים זהים לחלוטין לפרקים מסויימים בסדרה, ברמה שאפשר היה לחתוך סצינות ולהחליף ביניהן ולא הייתי שם לב להבדל. נכון שמאוד קשה לחדש אחרי 400 פרקים, אבל מי אמר שבאמת חייבים להמשיך 400 פרקים? אני בדיעה שאם אין לך רעיונות טובים, אז לא חייבים לעשות בכוח.
גם לא הפריע לי במיוחד שזה היה סתם פרק ארוך במיוחד. כלומר, כן הפריע לי כי חשבתי שיכלו לנצל את הפורמט הזה בצורה הרבה הרבה הרבה יותר מוצלחת, אבל לא זה שמנע ממני להנות מהסרט. מה שמנע ממני להנות ממנו, בפשטות, ואני לא יכול להדגיש את זה יותר, הוא שהוא לא מצחיק (ואולי זה שראיתי את הטריילר שהבדיחות שכן היו מצחיקות בסרט כבר הופיעו בו).
אני אשכרה צריך להראות לך מראי מקום?
לא מצאת את הסרט מצחיק, בסדר, אבל למה אתה מנסה להוכיח שהוא אובייקטיבית לא מצחיק? זה שהוא מאוד פופאלארי בקרב מעריצים שרופים ולא שרופים כאחד לא מרמז לך שכנראה העלילה שלו לא היתה יותר מדי דומה לאחד הפרקים? אם זה היה נכון כנראה שזה היה מפריאה לאלא שראו את הפרקים ומכירים אותם טוב בהרבה ממך.
-האשף הדגול
מתי ניסיתי להוכיח שהוא אובייקטיבית לא מצחיק?
השימוש ב"לפחות לדעתי" ארבע פעמים בהודעה לא היה מספיק?
מתי ניסיתי להוכיח שהוא אובייקטיבית לא מצחיק?
אתה יכול להסתייג עוד ארבע פעמים, אבל הטיעונים שלך הם בנושא נדושות עלילתית.
-האשף הדגול
שניה...
אז הוא אמור להגיד שהוא חושב שהסרט לא מצחיק, אבל לא למה הוא חושב כך*, כי אז הוא בעצם "מנסה להוכיח אובייקטיבית שהסרט לא מצחיק"? לא הבנתי. אז מתי מותר לדבר על סרטים? מתי אתה יכול להגיד מה הפריע לך, אבל אתה לא מנסה "להוכיח אובייקטיבית" שהסרט לא מצחיק/לא מרגש/לא טוב/לא מעניין וכיוב'?
אולי עדיף בעצם לא לטעון טיעונים יותר, ומעתה לצייר ציורים יפים שממחישים את רגשותינו בצבע וצורה.
(אני ממש אהבתי את הסרט, אגב)
* ונתעלם מכך שהוברט אומר די בבירור "אני חושב שהסרט לא מצחיק כי הוא לא הצחיק אותי", השאר זה עוד דברים שהופכים אותו ללא כל כך טוב לדעתי.
אשמח לראות ציורים של דעותיך
אבל בלי קשר לזה בהחלט מותר להביא דעה על סרטים. הנקודה היא שאני לוקח הסתייגויות בעירבון מוגבל. לכל טיעון ונושא דיון יש מידה מסוימת של דעה עצמית מול הערכת כללית. לדוגמא אני יכול להגיד שהצילום של הסרט גרוע כי א,ב,ג . התוספת של לדעתי למשפט חסרת כל משמעות כי אלא אם אני בפרוש מצטט מישהו שהוא לא אני, אני יכול להביא רק את דעתי. אין באמת הבדל בין הטיעון "העלילה של הסרט ממוחזרת" לבין "העלילה של הסרט ממוחזרת, לדעתי".
כשמדברים על נושאים שונים לכל אחד מהם יש הרבה אומדנים שניתן לשפוט אותם לפיהם, ככל שהאומדן מפורט יותר כך קשה יותר להתווכח על התוצאה, ולכן, במידה מסוימת, היא אובייקטיבית יותר.
הטענה שהסרט ממחזר עלילה היא מאוד מאוד ספציפית ולכן אין בה הרבה מרווח שבו ניתן לטעון לדעה, במיוחד שכלל אין דוגמאות ספציפיות לטענה. טענתי שהניסיון טיפשי כי עלילה ממוחזרת הייתה מן הסתם בולטת יותר למומחי הסדרה שראו כל פרק חמש פעמים ומכירים אותם בעל-פה (כמו אנטרס).
-האשף הדגול
אבל זו לא הנקודה...
טענת שהוא מנסה "להוכיח בצורה אובייקטיבית שהסרט לא מצחיק" נכון? כל ההודעה שלי מתבססת על הטענה הזאת, ואתה לא מתייחס אליה.
"להוכיח שהסרט לא מצחיק" זה לא אותו דבר כמו "להוכיח שהסרט ממחזר את הסדרה", ואין לי בעיה שתתווכח איתו עד מחר על האם הסרט ממחזר את הסדרה או לא. אני תוהה איך הוברט יכל להגיד שהסרט לא מצחיק, בלי לנסות "להוכיח אובייקטיבית" שהסרט לא מצחיק. כל נימוק שהוא מתבסס על הנחות יסוד עם מידה של אובייקטיביות בבסיסן, ואם אתה שולל את הלגיטימציה של אלה אתה נשאר רק עם "לדעתי"ים למיניהם. הוא אמר שהסרט לא מצחיק לדעתו, והסביר-בערך-למה, תוך הכרה בכך שמדובר בתחושה סובייקטיבית שמייצגת רק אותו.
וכל עניין ה"אחרים ראו את הפרקים יותר והם חושבים אחרת אז הנה" ובכן… לא מקבל את זה. אני ראיתי את הפרקים וראיתי את הסרט וזה מכשיר אותי למתוח קווי דמיון. אדם שראה את הפרקים 13 פעם יכול לא להסכים איתי, כמובן, אבל לדעתו אין תוקף מיוחד. זה שזה לא מפריע לו אומר רק שזה לא מפריע לו, לא שזה לא קיים.
אבל זו לא הנקודה...
ובכן עלית על הנקודה עליה אנחנו חולקים. הוא כן חזר והתווכח שהסרט לא מצחיק כי הוא ממחזר את הסדרה, וכיוון שבעצמו הודה שאיננו בדיוק זוכר קווי דמיון אמרתי זה ניסיון מפרח, כי דמיון עלילתי או ממש שיחזור או מיחזור או SAME OLD זה דבר שהוא לא סובייקטיבי כלל כשמדובר בעלילה, ולא משנה כמה פעמים הוא מסתייג. במיוחד לאור העובדה שאנשים שמכירים אותה טוב יותר לא חשבו כך כלל. שוב, לא טענתי שהעיניין לא לגיטימי חס וחלילה, כל וויכוח או טיעון הוא לגיטימי – אני אישית טוען לגבי הרבה סרטים שהם גרועים (ראה ערך רובוטריקים לסרט עדכני).
-האשף הדגול
הוברט לא אמר שהוא לא זוכר קווי דמיון,
אלא שהוא לא זוכר מראי מקום לכל הדז'ה וו שהתעוררו בו.
הוברט לא אמר שהוא לא זוכר קווי דמיון,
טוב זה בדיוק מה שאמרתי רק במילים אחרות. כשאני אומר ששתי דברים דומים, אבל לא זוגר למה זה יכול באמת להיות זוג של דה-ז'א-וו. ובכל מקרה, שתינו הבאנו את דעתנו. אני חושב שדשתי מספיק על כוונתי, והוברט על כוונתו.
-האשף הדגול
אבל בדיחות הן תמיד פואנטה (ל''ת)
הסרט המצחיק ביותר שראיתי בקולנוע מזה שנים
עם לא אי-פעם. מצטרף לכותב הביקורת על כך שהטענה שזה עוד פרק לאו דווקה שלילית. הנאה צרופה של שעה וחצי כמעט (כולל כתוביות ארוכות).
-האשף הדגול
משהו מצחיק בנושא הזה מאחד הפרקים
באחד הפרקים האחרונים הומר השבית את שירות הכבאים וקנט ברוקמן ראיין מישהו תוך כדי שביתו נשרף ושאל : איך ההרגשה לדעת שאף אחד לא יבוא להציל אותך. אז האיש ענה : לא נעים אבל זה עדיף מהידיעה שישנן מדינות בהן גברים יכולים להתחתן אחד עם השני
למעט השורה האחרונה - מסכים.
הסאטירה אכן אינה חזקה, אך הבדיחות מצוינות.
בתכל'ס, סדאם קטן, אתה סתם מתבאס מכך שבסאות' פארק נתנו לך תפקיד ובסימפסונס לא.
המרכז שמאתר שיחות של אנשים הוא לא פרודיה על תורות קונספירציה,
אלא התייחסות ישירה לנושא פוליטי "חם" בארה"ב – העובדה שממשל בוש אישר והורה על הפעלת ציתותים לשיחות בתוך תחומי ארצות הברית:
http://en.wikipedia.org/wiki/NSA_warrantless_surveillance_controversy
http://en.wikipedia.org/wiki/Terrorist_surveillance_program
זאת בנוסף לכך שכבר עשורים קיימת מערכת שמצותתת לכל שאר העולם:
http://en.wikipedia.org/wiki/ECHELON
שמרנים בארה"ב רואים בפעולות ובמערכות האלה כלי הכרחי במאבק בטרור, בעוד שגורמים ליברליים וביקורתיים יותר טוענים שמדובר בהרחבה בלתי מוצדקת ולא יעילה של סמכויות הממשל, ופגיעה בלתי מידתית בפרטיות ובזכויות האזרח.
ומילה אחת ברצינות
פעם הייתי בחוג על סאטירה בקולנוע, ולאחר שראינו את "כשהרוח נושבת"(הישן המצויר) המורה אמר שהסאטירה בסרט, אף שלא הופיעו בו מנהיגים והמלחמה הקרה הוזכרה כלאחר יד, היא סאטירה חריפה במיוחד מכיוון שהיא לא מטילה את האחריות על המנהיגים המרושעים אלא על האזרחים הפשוטים והלא מעורבים. בסימפסונס, יש ניגוד ברור מאוד בין "הרעים", הממשלה הרעה לבין "הטובים", אזרחי ספרינגפילד הפשוטים.זאת אחת הסיבות, שעל אף שהסרט מכיל את "הבעת חוסר האמון בממסד הגדולה ביותר שאני מסוגל לחשוב עליה בקולנוע הנוכחי", במילותיך, ועדיין להיות סרט לכל המשפחה היא שהוא מאפשר לקהל האמריקאי לצחוק ובו בזמן לחוש "אקטיביסטים" ולהזדעזע מזוועות בוש. הרי לרדת על הנשיא זאת סאטירה כמו ש"ארץ נהדרת" יורדת על אחמדינג'אד: היא נראת כמו סאטירה, אבל בעצם היא יורדת על מי שממילא לא רואה את התוכנית. בסופו של דבר, ארה"ב היא מדינה דמוקרטית, ואנשי ספרינגפילד יכלו להצביע בבחיורות, ולכן יש להם חלק לא מבוטל במה שקרא להם.
אויש, לא שמתי לב להודעה שלך כשכתבתי את שלי.
בכל מקרה: מה שאתה אמרת.
מישהו יודע
אם זה שיש סרט רומז לזה שהסדרה עומדת להיפסק?
לא
מאט גרוינינג תכנן לעשות את הסרט אחרי שהסדרה תסתיים, אבל ויתר על הרעיון. הסדרה תמשיך עוד כמה עונות, ואני מקווה שכשסוף-סוף יחליטו להרוג אותה, זה יהיה אחרי עונה מוצלחת, ולא אחרי הדרדרות ברמה (כמו ההדרדרות שקרתה עם כמעט כל סדרה ארוכה, כולל הסימפסונס).
מישהו יודע
עד כמה שאני יודע, הם חתומים כבר עד עונה 20, כך שלפחות בשנה הקרובה הסדרה לא תגמר.
בלי קשר, מאט גרונינג מאמין שהסדרה טובה כפי שהיא הייתה מאז ומתמיד, כלומר הוא לא רואה את אותה עייפות החומר שהמעריצים מתלוננים עליה.
סליחה שאני הורס את החגיגה
…לכל מי שנהנה להשמיץ את הסדרה.
ברור שהסדרה לא חדשנית כמו שהיא היתה לפני עשרים שנה, אבל מישהו יכול להגיד שהפרק האחרון של העונה האחרונה (הפרק ה-400) לא היה מופתי?
בכל אחת מהעונות האחרונות יש לפחות פרק או שניים שאפשר להכליל כמבריקים. מה ששונה יחסית לעונות הראשונות זה ששאר הפרקים הם "בסדר" או אפילו גרועים. מכאן ועד להודעות "הסדרה גמרה את הסוס" יש עוד דרך ארוכה.
סליחה שאני הורס את החגיגה
כן, אני. הפרק לא רק שלא היה מופתי, הוא גם היה ממש משעמם, וגם גנוב מסאות'פרק (strike 2 בעונה הזו, הפעם הראשונה הייתה Marge Gamer).
הייתי שמח להכנס איתך לדיון על מה בדיוק מצאת בפרק הזה, כי הרבה זמן אני מחפש מישהו שיגיד "פי, עונה 18 הזאת לפנים", אבל אני חושד שזה יהיה מעט יותר מדי
סליחה שאני הורס את החגיגה
בקצרה:
בניגוד לפרקים "חגיגיים" אחרים שבהם סדרות נוהגות לטפוח לעצמן על השכם ולהביא כוכב אורח בצירוף כמה פרצופים ישנים, הפרק הזה היה ביקורת נוקבת על ההתנהלות של הרשת שבה הסימפסונס משודרים.
תחשוב מה עשו עם התחקיר של עובדה ותבין כמה אומץ צריך בשביל לעשות כזה דבר ועוד בפרק שאתה יודע שיזכה לאחוזי צפייה גבוהים במיוחד.
כשאני חושב על זה
באמת יש ירידה בעונות האחרונות, מה שבה לידי ביטוי בכך שבכל העונות האחרונות, הפרקים הגדולים ביותר היו הראשון (האלווין) והאחרון (בו באופן מסורתי בשנים האחרונות הביקורת קצת יותר נוקבת). באמצע יש עוד מספר פרקים חביבים וכמה פרקים מעולים (אהבתי את הפרודיה על 24 ואת Marge Gamer שרובו לא גנוב מסאותפארק, שמיצם כבר הודו בפרק מבריק בגניבות מן הסימפסונס).
רק להביר
הירידה ברמה היא מול עונות שהכל בהם היה גאוני (5-9 בעיקר, העונות הראשונות היו גם הן פחות טובות).
רק אציין
ש"הגג המשובח" עם הקשקוש על הקלסתרונים הוא אחת הבדיחות הלעוסות והמאוסות ביותר במחסן היד-שניה של קומדיות הזבל המסחריות. בשליפה אני יכול לחשוב על שלושה סרטים באורך מלא שביצעו את הגאג הזה. כולם גרועים, ובכולם הוא בוצע יותר טוב מבסרט של הסימפסונ'ס.
בפסקה הזו, אגב, יכולתי להציב בערך שליש מהבדיחות בסרט.
שלוף
באיזה עוד קומדיות (מלבד 'הסימפסונס' עצמה) היתה הבדיחה הזאת?
ספייסבולס.
אז מה, להודות שראיתי מיוזמתי את 'הנמלט מת מצחוק'?
יאללה- ראיתי. הייתי צעיר ותמים. ראיתי גם את 'ג'וני אינגליש', 'ספייסבולס' ואיזה סרט זניח עם ג'וליה סטיילס וג'ייסון לי שהוקרן פעם במהלך טיסה לקליפורניה. "עניין של גברים", או משהו.
שנאמר, אם כבר לגנוב, אז לפחות לדעת ממי.
רק אציין (כה''ב)
ועדיין, בעיני זו היתה בדיחה אפקטיבית ביותר. לא הרגשתי שהיא מקורית, אבל זה לא שינה דבר. הרבה פעמים אני שומעת קומיקאי מספר בדיחה שחוקה, אבל הוא יודע להגיש אותה כך שאני עדיין אצחק ממנה, אפילו שאני כבר מכירה את הפאנץ' (ובפרט, אנחנו צוחקים לא פעם מקומדיות גם בצפיות נוספות).
במקרה של הבדיחה הנ"ל אני מודה שלא צפיתי מראש את הסוף שלה, והיא הצחיקה אותי מאד. גם מי שבא איתי צחק, והקהל באולם צחק, וזה מה שחשוב בסופו של דבר…
לא באתי לסרט כדי שהוא יחדש לי, ירגש אותי או שיהיה בו מסר חשוב לאומה. באתי לצחוק מול גרסה קולנועית של הסימפסונז, צחקתי לאורך כל הסרט מבחינתי קיבלתי תמורה מלאה לכספי.
אני יודע שזו שאלה טיפשית
אבל זה לא באמת ספויילר נכון?
אם כן אז זו פשוט רשעות, כי אין שום דרך לא לקרוא את הכותרת
הספוילרים של גונקל נמצאים בגוף ההודעה.
הכותרת היא טייקאוף על "אוי מיי גוד! הם הרגו את קני" מסאות' פארק.
זה בסדר, את סאות' פרק אני מכיר
רק רציתי לוודא.
אחרי הכל בסימפסון הכל יכול להיות
אני מאמינה שלו משהו כזה היה קורה,
ערוץ 2 לא היו מתאפקים ומספילרים את זה קבל עם וחדשות.
אתם יודעים מה באמת היה צריך לקרות בסרט?
מגי הייתה צריכה להגיד את המילה הראשונה שלה, או משהו בסגנון.
(הכל בהנחה כמובן שהיא לא עשתה כן במהלך הסדרה).
אתם יודעים מה באמת היה צריך לקרות בסרט?
המילה הראשונה של מגי היא "מו" בעונה השלישית…
לא, זה רק בדמיון של הומר
המילה הראשונה האמיתית שלה
הייתה "אבא" במחווה נאה לכך שגם בארט וגם ליסה סירבו לקרוא להומר במילה הזאת בהיותם תינוקות.
מתחיל טוב
מחצית השעה הראשונה של הסרט, באמת ממש מוצלחת ומצחיקה, כמה רמות מעל בהשוואה לעונות האחרונות.
אבל! משם הדרך למטה ארוכה מאוד.
משהו כמה שעה למהדרין. לקראת סוף הסרט כבר מחכים שזה יגמר ונוכל לחזור הביתה ולראות Spiderpig ביו-טיוב, כי הרבה מעבר לזה, לא נשאר.
אחלה סרט
אחלה סרט!
כמות הדיחות שהסרט ממטיר עליך היא בלתי נתפסת. אולי הייתי מאריך מעט את הסרט ומפזר את כל הבדיחות בו באופן טיפה יותר מרווח(לא מוכן לוותר על אף-אחת! הן מעולות!).
שווה לראות, אחד הסרטים הטובים של הקיץ.
הייתי שמח אם היו קטעים דרמטיים עם 0 בדיחות(מי שראה את הסרט יידע בדיוק על איזה קטע אני מדבר). רק כדי קצת להירגע.
מדובר בממוצע של בדיחה פעם ב 20 שניות(לא יודע אם זו היסחפות או לא, אני אצטרך לראות את הסרט שוב כדי לענות על זה).
בכל-מקרה – לכו לראות.
כל מילה נכונה
גם אני ציפיתי לקצת יותר מפרק ארוך בסדרה, אבל בשורה התחתונה, מאוד נהניתי.
כמובן שרוב הקטעים כבר הופיעו בסדרה בגלגול כזה או אחר (הכיפה שנועדה להסתיר את השמש בפרק הכפול!), אבל גם לראות סוף סוף אנימציה יותר מושקעת זה חידוש נחמד.
אם היו רוצים למצוא עלילה ממש מקורית, היו צריכים לקחת את הסימפסונים לעתיד, לעבר, או למימד אחר, וזה היה סיכון גדול מדי כנראה.
הבעיה היחידה מבחינתי היא באמת שרוב הדמויות הפחות חשובות קיבלו זמן מסך ממש זעיר, ואת הראשיות אנחנו כבר מכירים טוב מדי… אם יש דמות אחת שלא הופיעה והיתה חסרה לי מאוד, זה סייד שוו בוב (אלא אם כן פיספסתי אותו). אם הוא חוזר כל עונה כמעט, למה שהוא לא יופיע גם בסרט?
נ.ב
ארר, ידעתי שיש עוד משהוא בסוף הכתוביות!
פשוט כיף
אני לא עוקב אחרי הסימפסונים מאז העונה החמישית שלהם או משהו. נראה לי שפשוט קשה לי לעכל שיש כל כך הרבה פרקים שלהם, אז אני מעדיף להתעלם.
ומאוד מאוד נהניתי מהסרט. זה כמו פרק ארוך ומבריק במיוחד. וחוץ מזה, כל כך כיף לראות את הסימפסונים שאני כל כך מכיר (ועדיין אוהב), אבל על המסך הרחב, ובאנימציה משופרת ומשובחת (בניגוד לסרט של סאות'פארק, למשל, שאמנם היה שנון, אבל איכות האנימציה היתה די קרובה לסידרה עצמה).
סרט שעושה טוב על הנשמה. אמנם את הסוף היה אפשר לשפר, אבל מילא.
לדעתי, מה שהסימפסונים צריכים מעכשיו זה המשכיות. רד פעם ציין שהסימפסונים הם כמו משפחת קוסבי-הקסטאבל (מהם הם גנבו את הבכורה לפני כ-19 שנה) – הפרקים נוטים שלא להשפיע אחד על השני, ולרוב אין תלות בין הפרקים.
הגיע הזמן שהם יגדלו.
האם מישהו שלא ראה את הסדרה יכול להנות?
ראיתי פרקים ספורים בלבד מהסדרה כי היא לא ממש תפסה אותי. היום אני מעדיפה הרבה יותר את 'איש משפחה'.
האם כדאי ללכת לראות את הסרט?
הקטע במוטל
עם הלב והto be continued, immediately הוא ממש לא קטע שאמור לצמרר לך את העור…
בדיוק ההיפך.. עוד בקלטת שמארג' משאירה הרגשתי שהסימפסונים בועטים לנו בפרצוף ולא בלב, וצחקתי(בניגוד לרב הסובבים אותי) הקטע התבהר לי עוד יותר בסוף הדיבור של מארג' והמשך קטע החתונה, עם השיר Close To You שתוקעים בכל דרמה/קומדיה רומנטית וההמשך המבהיר מקוק(שזו פרודיה) בו הומר שט על הקרח הלבבי הנשבר לשתיים( שמאוד הזכיר לי סצינה בשמש נצחית בראש צלול) וקרע לקהל המתרגש את הלב בto be continued…
בקיצור, לא, הם לא ניסו לרגש אותך, למעשה, כל שנייה חצי מרגשת שהייתה בסרט נשברה מאוד מהר.
נו, באמת. הדופק שלי בסדר גמור.
ואני אוהב את הסימפסונס. אבל אחרי משבר הנישואין מספר 27 שלהם, תסלח לי אם עוד מריבה שלהם, עוד פעם מארג' רוצה לעזוב ועוד פעם הומר מבקש סליחה, לא באמת מרגשת אותי. אחרי שראיתי את זה כל כך הרבה פעמים, קשה אפילו להעמיד פנים שאני לא יודע שהכל יסתדר ב-23 הדקותו הקרובות.
השיר Close to you
דווקא נועד לרגש, לפחות את המעריצים האדוקים יותר: זהו השיר של הומר ומארג', מאז הפגישה הראשונה שלהם.
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Way_We_Was
הוא מופיע עוד כמה פעמים בהמשך
למרות שזה לא משנה, ממילא ההמשכיות (Continuity) שלהם על הפנים. לחתונה עצמה היו לפחות שלוש גירסאות שונות
אל תדאג
ראיתי את כל הפרקים שיצאו עם כה לסדרה והבנתי את הרעיון של השיר עם הפלאשבק של הצופים.. ובכל זאת, זה אפילו מחזק את הטענה שלי שזה פארודיה על קומדיות רומנטיות שדואגות לצבוט לנו את הלב כל כך חזק עם פלאשבקים ו"השיר שלהם".
צר לי.. אבל אני כן חושבת שזאת פארודיה..
לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא
לא קורא את כל הספויילרים לבדיחות בסרט!! לא ולא, לא ולא, לא ולא!
בושה וחרפה!
רוצים שאני אספלייר לכולם את הספר השישי והשביעי של הארי פוטר?! אז אל תעשו לי את מה שאתם לא רוצים שאני אעשה לכם!
טרחת לפרסם תגובה רק כדי להבהיר שלא קראת את הביקורת?
מגניב.
אני רוצה להצהיר קבל עם ועדה שלא אכלתי היום בננה ולא שברתי את את שיא העולם לריצת 5,000 מטר. אכן, time well-spent.
טוב, אז בספר השביעי הארי
אמרתי שלא קראתי את הבדיחות בביקורת (שליש מהביקורת, בערך). את השאר קראתי.
והרעיון המרכזי של הודעתי הייתה להתלונן על הספויילרים.
טוב, אז בספר השביעי הארי
אין בביקורת אפילו לא ספוילר אחד.
למה, אני ספרתי שלוש בדיחות שלמות.
בסך הכל, 45 מילים. מתוך 744 מילים בביקורת. לא ממש שליש ביקורת, יותר קרוב ל-1/20, אבל אני מבין את פולני, קשה מאוד לדעת מה יש בחלקים של הביקורת שאתה לא קורא.
למה, אני ספרתי שלוש בדיחות שלמות.
אני חושב שהוא צודק. לגלות בדיחות מסרט קומדיה זה סוג של ספויילר. זה שונה מלספר על רקע עלילתי כללי, זה כבר ממש פרטים, כמו לתאר קטעי אקשן או מתח.
-האשף הדגול
תשמע
אם מישהו באמת מוטרד מתיאור של בערך שני אחוזים מהבדיחות בסרט, כנראה שאין לו ברירה אלא להימנע מכל חשיפה מינימלית עד שיצפה בו, וזה כולל ביקורות.
בדיוק חשבתי -
אם בפרק ממוצע העלילה משתנה בערך שלוש פעמים לעלילה אחת שלא קשורה בכלל לשום דבר, כמה פעמים זה קורה בסרט?
בדיוק חשבתי -
זה לא קורה בכלל בסרט, בגלל זה הסרט משעמם.
מה שכן יש זה כמה עלילות (לא מעניינות), חסרות פואנטה לכל אחד מבני המשפחה.
אויש, סורי.
זה עוד כלום
אתה יודע כמה חתומים על השיר Smack my bitch up של הפרודיג'י? חמישה. זה יותר ממספר המילים!
למה? בשיר יש שמונה מילים.
ניטפיקר!
דבר משעשע מן הקרדיטים:
כיוון שסיפרו לי שיש גם משהו בסוף (חמוד, לא ממש מצחיק) נשארתי כמו ילדה טובה עד סוף הקרדיטים (למען האמת אני אוהבת לעשות את זה תמיד, אז זה נחמד כשיש לי "אישור" רשמי…) ובזמן שהקרדיטים הארוכים מאד עברו, ניסיתי לשעשע את עצמי איכשהו. בשלב כשלהו עברו לחלק שנעשה ע"י צוותים סיניים, וכל השמות שלהם זה "וונג -אה -מיי" "צ'י-אוו-יונג" וכאלה, והתחלתי פשוט לנסות לקרוא כמה שיותר מהם בקול רם… המסקנה המהירה היתה שאמנם יש מליארד סינים, אבל כמות הגיוון בשמות שלהם קטנה להחריד וממש לא ברור לי איך הם מסתדרים עם כזו כמות קטנה של עיצורים והכל בהברה אחת! (מצד שני, השפות שלהם טונאליות. זה כנראה זה).
אמרו שהסרט הוא כמו פרק ארוך ומצחיק צדקו. באנו ליהנות, צחקנו, בלסתי פופ-קורן וקולה בינוניים ע"ח כרטיס "חן פלוס" (וקיבלתי אפילו כרטיס חינם לנצל עד סוף החודש, כן כן! עוד יש מה לעשות עם הכרטיס, מי אמר שלא?) והיה סבבה לגמרי. ניקוי ראש של 90 דקות בכיף, למה לא.
קוריאנים.
ומגוון שמות המשפחה שלהם באמת קטן להפליא.
סרט ענק
עונה על כל הציפיות
האם יש
משהו שאמור לבוא עם הסרט "סימפסון" (סרט קצר לפניו, למשל) ולא מוקרן כאן? אני שואל כי נדמה לי משום מה ששמעתי איפהשהו (לא יודע איפה)מישהו מזכיר דבר כזה.
סיכום הסרט בכמה מילים
כבר מזמן (מאז בוראט, ואני לא זוכר איזה סרט לפניו) לא הייתי בסרט שבו כל הקהל צוחק יותר מפעם אחת או שתיים. קהל צוחק זאת הביקורת הכי כנה והכי טובה שהסרט הזה יכל לקבל. ציפיתי לפרק ארוך של הסדרה שאני כל כך אוהב, זה מה שקיבלתי. אבל זה מצחיק. וכן, גם אם אפשר לראות את זה בטלוויזיה, זה עדיין שווה לדעתי יותר מאשר סרטים אחרים שיוצאים בפני עצמם.
יש כאן החזרת עטרה ליושנה
סיכום הסרט בכמה מילים
ויש כאן גם זכייה כמעט מובטחת באוסקר.
בחיים לא.
השנה, קטגוריית האנימציה באמת תהיה קשה ומסובכת.
מצד אחד -רטטוי, סרט של פיקסאר, מוערך על ידי המבקרים וגם [בערך, מבחינה כלכלית] על ידי הקהל. מצד שני הסימפסונס – אחת הסדרות המוערכות כיום, וגם סרט שמסתמן כמוצלח, עם הצלחה כלכלית גבוהה וביקורות אוהדות. אני לא יודעת האם החברים באקדמיה לא יצביעו לסימפסונס מתוך הנחה שתמיד יהיו סרטים של פיקסאר, אבל סימפסונס זה, ובכן, סימפסונס.
לא נראה ככה
לרטטוי יש ביקורות טובות, מעמד כאחד מסרטי האנימציה הטובים של העשור ובראד בירד הוכתר בידי מספר עיתונים כ"אוטר של אנימציה". משפחת סימפסון מנצח בקופות, אבל לא בביקורות והבמאי נותר אלמוני, עד שבסרט הבא שלו יוכלו לכתוב "(משפחת סימפסון: הסרט)". במילים אחרות, דיוויד סילברמן זקוק למשפחת סימפסון בכדי שאנשים ידעו מי הוא בכלל, בעוד בראד בירד הפך לשם גדול בפני עצמו.
אין נוסחה בטוחה לזכיה באוסקר, אבל יש תגובות שנשמעות עם יציאת הסרטים שלפיהן ניתן לאמוד לאיזה כיוון כל אחד כנראה הולך. התגובות לרטטוי היו בסגנון "סרט ענקקקק… בראד בירד שולת!!1" (רק בשפה קצת יותר גבוהה). על משפחת סימפסון חוזרים ואומרים שמדובר בפרק ארוך במיוחד של הסדרה. האקדמיה נוטה להעדיף סרטים שמצדיקים את קיומו של המדיום הקולנועי ולא כאלה שנפתחים באזכור לכך שניתן לראות אותו דבר בטלויזיה בחינם*.
הכנסות אינן מדד לסיכויי זכיה בקטגורית האנימציה. לראיה, המסע המופלא גבר על לילו וסטיץ' ועידן הקרח וסרטים כמו רובוטס ומדגסקר כלל לא היו מועמדים. קיימת הסכמה על כך שרטטוי ומשפחת סימפסון כנראה מספיק מוצלחים בכדי להבטיח לעצמם מועמדות. השאלה הגדולה היא מי יהיה המועמד השלישי. אני נוטה לטובת פגוש את הרובינסונים, בגלל התגובות החיוביות סה"כ, בעוד יש מי שמשוכנעים ששרק השלישי יקח, פשוט כי זה שרק. האמיצים הולכים על סרטים שלא ידוע הרבה על סיכוייהם, כמו בי-מובי ופרספוליס.
אגב, פיקסאר זכו עד כה באוסקר רק פעמיים (מוצאים את נמו, משפחת סופר-על) והפסידו פעמיים (מפלצות בע"מ, מכוניות). אין ספק שמתישהו יתחילו להתחשבן יותר האם הסרט מספיק גדול ומיוחד בכדי להצדיק זכיה נוספת של פיקסאר (כנ"ל לגבי ימאזאקי), אבל לא נראה שרטטוי יהיה זה שיפסיד מכך.
*באופן אירוני, חברי אקדמיה רבים עוד מעדיפים לראות סקרינרים בבית במקום לצאת לבכורות חגיגיות ורטטוי צפוי ממילא לצאת לדויד עד ההצבעה לאוסקר.
שאלה חשובה: האם יש בסרט את Groundkeeper Willie?
הוא הדמות החביבה עלי, ואין לי מושג אם הוא עדיין קיים בסדרה (נטשתי אותה אי שם בעונה העשירית)
קיים גם קיים בסדרה.
טוב לשמוע. ובסרט?
כמו כל הדמויות.
כך הנחתי. תודה.
שאלת תם
ביום ראשון הקרוב אני וחבריי מתכוונים לחנוך את הקומפלקס בקריון (אגב, מישהו ביקר ויכול להמליץ/להזהיר?), ואנחנו חושבים בכיוון הסימפסונס.
השאלה שלי היא, בתור אנשים שראו רק פרקים בודדים מהסדרה ולא מכירים את הדמויות והשטיקים הקבועים שלהם, האם ההנאה שלנו מהסרט תפגם, והאם עדיין כדאי לראות אותו? תודה:)
לדעתי, סביר להניח שתהנו יותר
מאנשים שכבר מכירים את כל השטיקים הקבועים של הסימפסונס, אבל כנראה שאני במיעוט. אלא אם כן הסיבה שלא ראיתם הרבה פרקים של הסימפסונס היא כי הסדרה עצמה לא הצחיקה אתכם, ואז לא נראה לי שיש טעם לראות את הסרט, זה פחות או יותר אותו הדבר.
מתברר שהאולם שמקרין את הסימפסונס
מיום רביעי עדיין לא נפתח. עדיף שתתקשר לשם ביום ראשון לראות אם הבנייה הסתיימה.
אכזבה.
ציפיתי למשהו מיוחד יותר. הומר בעצמו אומר שאנחנו פריארים ששילמנו 70 שקלים על משהו שאפשר לראות חינם בTV.
לא מאד מצחיק. לעיתים משעמם. הגרנדיוזיות מופרכת ופוגעת באותנטיות של הסיפור ושל הסדרה. הדמויות לא לגמרי 'אותו דבר' כפי שהורגלנו.
סתאם סרט מבעס – שווה לחכות ל DVD ואין שןם סיבה ללכת.
חבל שאף אחד לא אמר לי לפני כן…
אה… אבל שכחתי… המוסיקה בסוף הסרט פשוט נהדרת !!! אבל ממש !!!
אחלה סרט.
ולשם שינוי, ההתחלה הייתה קשורה איכשהו לסוף.
האמת שהומר לא ממש טיפש,
הוא סוג של גאון לעומת פיטר גריפין.
בדיוק
דמויות האב והבעל ב american dad ובמיוחד ב family guy הרבה יותר גרועות מאשר הומר, ובכל זאת שומרות לדעתך על רלוונטיות.
הבעיה עם הסדרות האלה
הוא שיחס ההברקות לעומת בדיחות לא מוצלחות ובעיות תזמון הוא לא סביר. ישנן הרבה בדיחות שפשוט לא הולכות טוב ב"אבא" וב"איש", אבל הרבה פחות מזה בסימפסונס. גם כאשר יש כאלה באחרונה – הן לא גורמות לי להרים גבה ולתהות מה עבר בראש הכותבים, כי הנפילות המעטות נבלעות טוב יותר בבליל הבדיחות הטובות.
אז אולי ההומור של של שתי הסדרות האלו הוא יותר אקטואלי, יותר רלוונטי ויותר נשכני, אבל הן לא מצליחות להגיע לרמת המקצוענות של הסימפסונס. היחידים שמגיעים לזה הם סאות' פארק, אבל סוג ההומור שלהם הוא יותר בוטה מאשר זה של שלושת הסדרות האלה ביחד, ולכן קהל היעד שלו מעט יותר מצומצם.
הן יותר רלוונטיות, משום שהן לא מנסות למכור לנו את האשליה
שאבא יציל את המצב בחמש הדקות האחרונות. במדינה שבה יותר מחצי הזוגות מתגרשים, מערכת היחסים בין הומר למארג' נראית נאיבית ופנטסטית לא פחות מזו של קליף וקלייר. אצל הגריפינז אף אחד כבר לא מנסה להצדיק את קיומה של המשפחה – היא קיימת רק משום שהסדרה ממשיכה לרוץ. פיטר הוא אולי אדיוט גמור, אבל שאר המשפחה שלו לא טובה יותר. הם כולם פגומים להפליא. אופי היחסים ביניהם מזכיר יותר את סיינפלד מאשר את הסימפסונז. בקיצור, נראה לי ש"פאמילי גאי" משקפת, באמצעות הבלבול ששורר בה, את המשבר שעובר על התא המשפחתי האמריקני, בעוד הסימפסונז מנסים להגן על מציאות נכחדת.
הגשתי לא מכבר עבודה על הסימפסונס
בערך על הנושא הזה- הפער שיש בין המסרים החתרנים לבין המבנה הבביבי המאוד שמרני של הסדרה- תמיד חוזרים למשפחה הגריענית כערך מוביל, הגברים עובדים ונשים לא וכו'. אפשר לקרוא את השילוב הזה כדבר המאפשר לסימפסונס לפנות אל פלך אוכלוסיה גדול יותר ושמקרני יותר, אפשר גם לפרש את השמרנות של הסדרה כסוג של פרודיה מועדת לעצמה. בסך הכך, חיי הנישואין של הומר ומארג' עברו די הרבהטלטלות ורבים לא פשוטים כך שאני לא חושב שנכון לקבוע שהסדרה לא מתעסקת עם חומרים מורכבים או שהנישואין של הומר ומארג' נאיבים- הם עברו די הרבה משברים ושמראים למה זוגות כן מתגרשים. הדבר הנאיבי בסדרה שזה שהיא כן מאמינה בערכים שמרנים מסוימים- של חשיבות המשפחה ואהבה כדבר הקיים בעולם. לי, בכל אופן, העובדה שיש בסדרה משהו מלבד בדיחות ושבירת מוסכמות גווקא מחזקת אותה- למרות שאני אוהב גם את פמלי גאי (ממנה לצערי ראיתי פחות).
כנראה שלא ראית מספיק סימפסון
אל תמהר להקים מצבות צהבהבות. כשפיטר גריפין עוד היה שרבוט במחברת של אנימטור מתוסכל, פרקים של סימפסון הסתיימו באופן מתריס בלי סגירת מעגל וסוף טוב, הומר ומארג' כבר הספיקו לחזור זה לזה בלי שום סיבה של ממש, הומר התייחס כמה וכמה פעמים לכך שהוא לא באמת עובד או שלא באמת משנה לו שהוא מפוטר (פעם אחר פעם) וכן הלאה.
נכון, הסרט לא מהווה התקדמות מבחינת הסדרה, מעבר להוכחה שהסגנון הסימפסוני עובד טוב גם כשמותחים אותו על פני שעה וחצי. אבל מכאן ועד ההשלכות שעשית על הסדרה כולה יש מרחק.
הקטע הכי זכור לי בהקשר הזה,
הוא שבסיום של פרק אחד הומר שואל את ליסה מה היא למדה מהאירועים שהיו בפרק. כשהיא עונה לו שהיא לא למדה כלום הוא מנסה לחקות את הקול שלה ואומר איזה מסר דביק.
הקצנה.
בזה בדיוק מסתכמת היצירתיות והחדשנות של 'איש משפחה' , פשוט לקחת את כל המאפיינים של הסימפסונס ולהציג ברמה יותר מוקצנת (אפיון הדמויות , הפלשבקים , הבדיחות פנים-תרבותיות , הגבולות האדומים).
שפתיים יישקו.
ואוסיף: סימפסונז עצמה ויתרה על הסיבה הלגיטימית שהייתה לה להיות פחות פרועה ואקספירנטלית מפמילי גאי, כסדרה שמשחקת על המתח בין שמירה על מסגרת ז'אנרית ועל מציאות אריסטוטלית [סליחה] לבין דיסוננסים ומיינד-פאקס. היום (וגם בסרט), כשהעוגן שהיה לה פעם בפסיכולוגיה של הדמויות ובייצוג סאטירי עדין של עולם מאופיין מאוד התאדה לגמרי, היא לא יותר מפמילי גאי לייט בלי האומץ להשתולל באמת.
תמיד חשבתי שהזוגות הטלוויזיוניים שבהם הגבר מטומטם (וגם שמן, אגב)
והאשה מוצלחת (וכוסית) נובעים מכך שגברים רוצים שיגידו להם שהם יכולים להשיג כוסית גם אם הם לוזרים גמורים. אבל במחשבה שניה, זה פשוט בגלל שההזדהות הקולקטיבית היא עם הגבר.
נד מפרט את המדינות:
אוהיו, נבדה, מיין, קנטאקי. מבט במפת ארצות הברית מגלה שמבין אלה, רק לאוהיו וקנטאקי יש גבול משותף. במילים אחרות, ספרינגפילד נמצאת בנקודה גאוגרפית בלתי אפשרית.
באמת מישהו צחק בסרט הזה?
וואו. לי מקסימום הוא העלה חיוך מטופש. לא צחקתי בקול רם אפילו פעם אחת, וגם שאר האנשים באולם לא צחקו יותר מדי.
מה אני אגיד לכם – צחקתי יותר בסרט של בובספוג…
אני מת לראות את הסרט כבר הרבה זמן
אני לא מבין שכל כך הרבה זמן חיכיתי לפרק ארוך במיוחד של מישפחת סימפסון, ציפיתי לעלילה מיוחדת, למשהו שיקרה רק בסרט, ולא בסדרה. אבל אף אחד לא אמר שזה רע…
מחשבה שעלתה לי
מישהו יכול לחשוב על משהו שהם יכלו לעשות שהם עוד לא עשו בסדרה? איזו עלילה יותר מטורפת (כי הם היו די מטורפים), שבירה של המדיום (שהם גם הרבו לעשות) או גימיק אחר (גם היו להם די הרבה פרקי גימיקים)?
הם לא נתנו לאחת הדמויות לאכול את ההורים שלה כתבשיל צ'ילי.
והומר מעולם לא הלך מכות עם תרגול ענקי.
אני די בטוח שהומר הלך מכות עם תרנגול ענקי
טוב, אדם בתלבושת של תרנגול ענקי.
אולי זה היה פיטר גריפין בתלבושת התרנגול?
לתת לבארט לעלות כיתה.
למעשה היה, בעונה הראשונה
זה היה בתקופה בה היה לבארט אכפת מציונים והכותבים לא צחקו על זה שהעלילה לא מתקדמת מפרק לפרק.
אכן, בפרק השני.
שבארט מעתיק במבחן וכולם חושבים שהוא גאון. פרק לא מצחיק ומאוד מאוד מביך. אבל מזל שהעונות הראשונות וגרועות הצליחו והסדרה לא נגדעה אי שם בתחילת שנות התשעים.
התכוונתי לפרק אחר
בו בארט צריך להשיג ציון טוב במבחן בהיסטוריה, או שישאר כתה.
התכוונתי לפרק אחר
זה פרק הפתיחה של העונה השנייה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Bart_Gets_an_F
ומה השתנה?
17 שנים אחר כך, הוא עדיין בכתה ד'. ליסה בכיתה ב'. מגי בת שנה.
לא במקרה הפרקים הבודדים של הסימפסונים שבהם הם חורגים ממסגרת הזמן הזאת, כמו 'החתונה של ליסה', הם בין הפופולריים ביותר. נורא משעמם להיות תקועים באותו גיל ובאותו מצב שנה אחרי שנה. מה אם בסרט, נגיד, היינו רואים אותם לשם שינוי אשכרה מתבגרים?
ממה שאני זוכר
היו דיבורים (שמועות) על כך שהסרט יתרחש עשר שנים אחרי הסדרה. בין השאר, דובר על כך שבארט מאבד את הבתולין לאישה מבוגרת. אולי זה מה שהיה קורה לו הסדרה הייתה יורדת מהמסך כפי שמאט גריינינג תכנן בזמן אותה שמועה. יתכן שהעובדה שעוד מופקים פרקים שבועיים מונעת מעלילת הסרט לחרוג ממה שהסדרה מכתיבה.
ובכך דנה את הסרט להפוך לפרק ארוך.
למה שלא יחרגו? סרט זה סרט, סדרה היא סדרה. כמו שיש סדרות ספינ-אוף וקומיקסי אולטימייט שמציגים את כל הסיפור של הדמויות שלהם מהתחלה, ככה אפשר להפריד את הסרט של הסימפסונס מהסדרה.
לא נראה לי שהאפשרות קיימת כרגע
כשסאות'פארק הפכה לסרט (כן, שוב ההשוואה הזו), הוא נערך באופן שמציג את הדמויות מחדש עבור מי שלא מכיר אותן. כך, למשל, כשמר גריסון נכנס לכיתה בפעם הראשונה, יש קלוז אפ על מר כובע, כדי להדגיש שהמורה נעזר בבובה בכדי לדבר אל התלמידים. הסרט גם טורח לציין שאייק קנדי ובעצם מבסס את העלילה על פרק שהופיע בעונה הראשונה. ההבדל הוא שסאות'פארק עוד הייתה צעירה באותו הזמן ולכן, היה מאוד קל לשבור את המסגרת העלילתית הרגילה וללכת הרבה יותר רחוק. כיום, הסיפור של מלחמה וגהנום לא רחוק בהרבה מדברים שכבר הופיעו בסדרה.
משפחת סימפסון משודרת כבר 18 שנה והספיקה ללכת כמעט לכל כיוון אפשרי, כאשר התנאי היחיד הוא שהסוף כמעט לעולם אינו מאלץ את הכותבים להכניס שינויים שישפיעו על המשך הסדרה. בגלל זה, לא הפריע לאף שבסדרה, ספרינגפילד נמצאת לחוף האוקינוס ובסרט, היא ממוקמת בלב היבשת.
הבעיה היא שהעקרון המנחה הזה קיים גם בסרט. סוף הסרט לא יכול לסתור את הסדרה שעוד משודרת מכיוון שלפחות בתאוריה, הצופים לא יתמודדו יפה עם סתירה בין עלילת הסרט לפרקים שיבואו אחריו. מבחינת היוצרים ואולי גם רוב הצופים, הסרט הוא באמת פרק ארוך ולא נסיון לבנות את הסדרה מחדש, תוך התעלמות מהפרקים המשודרים. סאות'פארק הייתה מלכתחילה סדרה לקהל קטן יותר ולכן, יותר קל לקחת אותה לקיצוניות עלילתית. למשפחת סימפסון יש קהל ענק ומפיקי הסרט מפחדים לפגוע בהמשכיות (בעצם, חוסר ההמשכיות) של הפרקים שעוד ישודרו.
לא פלא שהשמועות על סרט שעלילתו תתרחש עשר שנים לאחר הסדרה, עלו במקביל לשמועות על סופה הקרב. מאט גריינינג כבר מזמן רוצה להעביר לדמויות ולשלד העלילתי זעזוע משמעותי, אבל כל עוד יש להם מילה בנושא, פוקס מעדיפים לשלם לו בכדי שלא יגע לאמריקה במשפחה הצהובה האהובה עליה. מקסימום, מרשים לו להרוג או להוציא מהארון דמות משנית פעם בכמה עונות.
גם הסרט של סאות'פארק לא השפיע ממש על הסדרה
קני מת כרגיל וכמובן בפרק אחרי זה הוא חזר.
כשאני חושב על זה קני הוא בעצם הדרך של סאות'פארק לצחוק על הסדרות האלו שבהן הכל יכול לקרות אבל בפרק אחרי זה לא ישנה דבר.
אפשר לומר שהסרט השפיע מעט בגלל פרקים הרבה יותר מאוחרים, בהם מופיע סדאם בגיהנום ואירועי הסרט מוזכרים.
אבל בסדרה שגם משתדלת להגיע ל200 פרקים זה לא ממש משנה.
לא הילדים או טרנס ופיליפ בכלל מזכירים את אירועי הסרט.
לכן לא כתבתי את זה
הסרט של סאות'פארק לא השפיע על הרצף העלילתי של הסדרה וכך גם לא משפחת סימפסון. מה שכן, מכיוון שסאות'פארק הייתה סדרה צעירה בזמן הפקת הסרט, היה הרבה יותר קל לחדש ולהגדיר מחדש את גבולות העלילה הבסיסית. משפחת סימפסון זכתה לסרט הרבה אחרי שהומר טס בחלל, ליסה התאהבה כבר מספר פעמים, מר ברנז נורה ופרקי ליל כל הקדושים הרגו פחות או יותר כל דמות אפשרית באופן חד פעמי. כשהעדר פיקוח על עירום ותנועות מגונות הוא הדבר היחיד בו הסרט יכול לחדש (South Park did it!), נדמה לי שהוא פספס את הטיימינג הנכון.
עשה ואל תעשה
אל תראו את הסרט הזה פעם שלישית באמת, אל.
ונקודה חשובה, האם זה סרט שלא מתאים לDVD? אני אומרת שלא.
עשה ואל תעשה
למה?
עשה ואל תעשה
התכוונתי בעיקר לפעם השלישית.
בקשר לבדיחת הקולנוע – אחלה, היא במיטבה כשהיא בקולנוע (למרות שגם מי שלא בקולנוע יצחק), אבל אחרי הפעם הראשונה היא מאבדת את האפקטיביות בכל מקרה, אז מה זה משנה אם רואים בקולנוע או ב-DVD?
בסרט "גרמלינס 2" הייתה סצינה בה הגרמלינס הורסים את הפילם וקוטעים את הקרנת הסרט באולם (מזל שהאלק הוגאן בא לצעוק עליהם שיחזירו את הסרט).
בגרסת הוידאו, האפקט הוחלף בתקלה בקלטת וידאו.
http://www.imdb.com/title/tt0099700/trivia
רק בוידאו, כנראה
בגרסה שמשודרת בהוט, רואים פילם נהרס. הסצנה עדיין מצחיקה, למרות שזה בטלויזיה והאלק הוגאן כבר לא ממש פרצוף מוכר לצופים הצעירים יותר.
גם אני לא זוכר את זה כ''תקלה בוידאו''
ודווקא ראיתי את הסרט בוידאו. חוץ מזה, אם זה וידאו ולא סרט, איך בדיוק משתלב שם האלק?
הוא לא.
בוידיאו יש את ג'ון וויין.
יש סיכוי ללינק לוידאו?
לא ראיתי את זה וג'ון ויין אדיר
אחלה סרט
מצחיק בטירוף בהחלט שווה צפייה גם למי שלא רואה את הסדרה
כגודל הציפיה כגודל ההנאה
כל מי שהגיע לסרט עם ציפיה לראות משהו אוונגארדי שלא נעשה אף פעם הגיע בגישה לא נכונה.
הסדרה (המצוינת) רצה כבר 18 עונות ואני לא חושב שיוצרי הסידרה יכלו לעשות משהו חדש באמת.
אני מאוד נהנתי, בכל זאת לא כל יום ניתן לצפות בפרק בן 87 דקות של הסימפסונס ועוד בקולנוע.
בתקופת מבול של אכזבות מרימייקים קלאסיים זה דווקא פורח.
הדיבוב
די בסדר, אבל בהחלט לא מתקרב למקור, משתי סיבות: הם פיספסו הרבה מהבדיחות (נראה לי שיותר בלית ברירה מאשר מחוסר מאמץ); והמדבבים המקומיים לא מתקרבים לרמה של המקור (אבל זה פחות או יותר בלתי אפשרי).
הילד נהנה, אבל האמת – היינו לבד לגמרי, בקולנוע שכל אולמותיו האחרים היו מפוצצים בילדים. לא הייתה ממש סיבה לדבב.
כמה מפתיע.
הדיבוב רע!
יש לי את הדי-וי-די בבית וכדי להעביר את הזמן ראיתי יחד עם אחותי הקטנה (8)בדיבוב.
הקולות העיבריים מחקים את הקולות המקוריים בלי הצלחה.ורוב הבדיחות הלא-ויזואליות נהרסו
אני כבר לא זוכרת מתי בפעם הראשונה שראיתי את משפחת סימפסון, אבל זה היה בערך מגיל ארבע חמש ככה, חח,הסדרה הזאתי היא היסטוריה הכי טובה של הטלויזיה.
יש פה2 סרטונים חמודים של סימפסון(אנגלית):
http://www.youtube.com/watch?v=KPFSl48W_Hk
ו-
http://www.youtube.com/watch?v=addXg-iDSfc
לא מבין מה הבעיה.
הומר לא אומר שבארט צריך לכבד את האנשים שעשו את הסרט. הוא אומר שכל מה שהאנשים האלה מבקשים בתמורה לעבודה הקשה שלהם זה שיזכרו בעל-פה את השמות של כולם. זו לא שאלה שמעידה על התחשבות, זו שאלה שמעידה על בורות תמימה.
הומר אומר את זה, נכון, אבל די בציניות כי אחרי שליסה רואה שלא פגעו בחיות הוא מושך את כולם מיד החוצה.
משפחת סימפסון - הסרט: אפילוג.
זו הפתיחה של הפרק הראשון של העונה ה-19 של הסימפסונים:
http://www.youtube.com/watch?v=KyZlbe7HDyE
ענק!!!
מגניב
עוד משהו
השוואה בתמונות בין קטעים מהסדרה לסרטים אליהם הם מתייחסים:
http://www.joeydevilla.com/2007/09/22/simpsons-scenes-and-their-reference-movies/
FOX תבעו מYOUTUBE להוריד את הקטע,
וכך היה
FOX תבעו מYOUTUBE להוריד את הקטע,
http://www.youtube.com/watch?v=1yzFQXphIwI
ו?כ?א?ש??ר י?ע?נ?ו? א?תו?, כ??ן י?ר?ב??ה ו?כ?ן י?פ?ר?ץ
פוקס חזקים יותר, אבל הגולשים פשוט יותר.
באשר לפתיח עצמו, למרבה הצער זה החלק הטוב היחיד בכל הפרק הדלוח הזה.
באיחור אופנתי ולגמרי במקרה,
גיליתי ששיר הספיידר-פיג מבוסס על שיר אמיתי (בטח הרבה שמו לב קודם, אני לא) – 'ספיידר מן' של הראמונס:
http://www.youtube.com/watch?v=i5P8lrgBtcU
באיחור אופנתי ולגמרי במקרה,
…שבתורו מבוסס על שיר הנושא מתוך סדרת הטלוויזיה המצויירת:
http://www.youtube.com/watch?v=4o29VoxtsFk
אני חושב שההנחה שספיידר-פיג מבוסס ישירות על השיר הזה ולא על הראמונס היא הנחה סבירה.
הגיוני מאוד.
ועכשיו כששמת את הקישור,
אני פתאום שם לב שלעכביש שעל התלבושת של ספיידי, מלפנים ומאחור, יש רק שש רגליים. מה שאומר שספיידרמן הוא בעצם סתם קרצייה.
ו*רק עכשיו* הגעת למסקנה הזו?
כאילו, היה ספיידרמן 3!
איך אומרים Spiderman בעברית?
אתמול בהיתי קצת ב'ספיידרמן' הראשון בטלוויזיה, כשבני עבר בסביבה ושאל מה אני רואה.
"ספיידרמן"
"ספיידרפיג? זה עם ונום?"
"זה הסרט השלישי, אני מסתכל על הראשון"
"אז מי האויבים בספיידרפיג הראשון?"
"למה אתה אומר ספיידרפיג? קוראים לו ספיידרמן"
"לא, זה באנגלית. אני קורא לו בשם שלו בעברית: 'ספיידרפיג"'
אז היית צריך לנהל איתו את השיחה הבלתי נמנעת על חזירים ועכבישים?
אם הייתי אבא טוב, בטח.
בפועל, הייתי צריך לגרד את עצמי מהרצפה בשפכטל.