מה עוד יכול בנאדם לבקש לעצמו?
טראפלס שוקולד משגעים בסוף
השבוע, צ'יפסים מטוגנים פריכים
ביום ראשון, חתול קל דעת
מצופה שומשום לקינוח. וזהו.
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
שבוע מפוהק עבר על האמריקאים. 'אקס-מן 2' ייצא רק בשבוע הבא, 'המטריקס Reloaded' רחוק אפילו יותר, והקון של 'עין דג' מן הסתם לא מעניין להם את קצה הזרת, וחבל. באין אטרקציות גדולות אחרות, הם לא הסכימו להסתפק אפילו בסרטים מרובי כוכבים, אך בעלי פרופיל נמוך קצת יותר.
אבל לא כל האמריקאים פיהקו משעמום השבוע. חלקם הלכו לראות את 'Identity' עם ג'ון קיוזאק, רבקה ד'מורניי, ריי ליוטה, אמנדה פיט, וקליאה דובל – אולי כי זה זול יותר מלפתור את בעיית הזהות שלהם על ספת הפסיכולוג. עזבו, סתם בדיחה לא טובה. בכל אופן, 'Identity' מציב את גיבוריו במלון מבודד, שדרכי הגישה אליו, כמו גם קווי הטלפון שלו, נותקו בעקבות סופת גשם אימתנית. תשעה אורחים סטריאוטיפיים ובעל המלון (שסוד אפל בעברו, כמיטב המסורת), וו-הו, ובקבוק של רום. אז מה הפלא שהם מתחילים להירצח כמו אורז של סוגת – אחד אחד. "אל תאמינו למה שאתם רואים!", אומר התקציר.
המבקרים, ברובם, דווקא אהבו את הסרט. אמרו שהוא אפל במידה, אפקטיבי, ושההומור של הדמויות רק מוסיף לו. אלא מה, הבעיה היא בסוף. לסרט יש טוויסט, מסכימים כולם, שאי אפשר להישאר אדיש אליו: או שמתרשמים ממנו, או שמתרגזים ממנו מאוד. הו, מעניין לאיזה סרט מתבקש להשוות את 'זהות' עכשיו. אם נוסיף לזה את נתוני הקופות הלא מדהימים שלו (17 מיליון דולר, מספיק בשביל לתפוס את המקום הראשון), ההשוואה הזו הופכת רלוונטית אף יותר. או שאולי לא. לכו תדעו, הרי בסרט הזה אסור לנו להאמין למה שאנחנו רואים. אולי הוא בכלל הצלחה מסחררת ואנחנו רק לא שמנו לב.
כיוון שבארץ הזהות לא יכולה לעמוד בפני עצמה, אלא מגיעה עם תוספת במשקל 'קטולה' שמבארת אותה, אני מהמרת על 'זהות חבולה'. אפשרויות אחרות, הגיוניות גם כן, הן 'זהות בהולה' (כי זה סרט מפחיד), 'זהות נעולה', 'זהות חלולה', או 'זהות שתולה', שגם אם אין קשר בינו לבין הסרט, עדיין נשמע כמו שם טוב באופן כללי. אם המפיצים ירצו להתחכם, השם שייבחר יהיה 'זהות כלולה במחיר' או 'זהות חתולה', שם שיכול לחתום כל ויכוח שיעלה בנושא.
מכאן אנו קופצים מטה, מטה, אל המקום החמישי, שם חולקת עוד
נבחרת כוכבים מכובדת מקום עם המון בטחון. 'Confidence' הוא
סרט עוקץ עם עלילה שנועדה להישמע מבלבלת, אבל כשמסירים
ממנה את רשימת דמויות המשנה, היא מתגלה כקלה לתמצות: חבורתו
של ג'ייק ויג (אדוארד ברנז) גונבת כספים ששייכים למס' 1 של הפושעים, דסטין הופמן. כדי לפצות, ג'ייק מציע לשדוד בנקאי עשיר, ומביא כשחקנית חיזוק את לילי הכייסת (רייצ'ל ווייז, 'רווק פלוס ילד', 'המומיה'). אלא שלילי צובעת את שיערה לאדום לוהט, ועל פי אמונתם של השאר זה סימן למזל רע. בכל הסמטוחה הזו מתערב שוטר FBI (אנדי גרסיה), הארכי-אויב של ג'ייק. וכל הבלגאן הזה בשביל מה? בשביל 4.7 מיליון דולר שהכניס הסרט בסוף השבוע הראשון, ובשביל כמה ביקורות פושרות שאומרות שהסרט לא חדשני, אבל בהחלט מהנה, ולו בגלל הקאסט.
מפה אנו נסחפים הלאה, הלאה אל המרחב, ואל משפחת דגלאס שבמקום התשיעי והמאכזב: 'It Runs in the Family'. מייקל דגלאס הוא אלכס גרומברג, שמנסה להימנע מעשיית אותן הטעויות שעשה אביו בשעתו. מרוב שהוא מנסה, אין לו זמן לאביו (קירק דגלאס, כאילו, Duh), שמנסה להתפייס עימו, וכן אין לו זמן לשטויות של אשר, הבן שלו (קמרון דגלאס, אלא מה). עוד משתתפים בקומדיה על המשפחה הלא מתפקדת הזו: דיאנה דגלאס ורורי דגלאס (לשעבר קאלקין). המבקרים לא התרשמו במיוחד מהגימיק, והפנו אותו לעבר הדגלאסים כמו בומרנג: הם טענו שזה בדיוק כמו לצפות בסרטי הוידאו הביתיים של השכן ממול, ולמי יש כוח לזה, לעזאזל. כדי לתקוע מסמר אחרון בארון, הם גם טענו, רחמנא ליצלן, שבין השחקנים אין כימיה!
רק עוד דבר אחד יכול להיות גרוע יותר מסרט ביתי: סרט ריאליטי. הקונספט פשוט מאוד: המפיקים של 'העולם האמיתי' עברו ברחבי הקולג'ים בארה"ב ובחרו צעירים, אותם הם שלחו לעיירה קנקון שבמקסיקו לנפוש שם במהלך חודש מרץ. הקריטריונים לבחירת הצעירים היו פשוטים מאוד: כאלה שיש להם שם פרטי בלבד. שמות משפחה הם מחוץ לתחום. וזהו.
באופן משעשע למדי, כשל הקונספט שלא יכול להיכשל. הסרט דל התקציב (הוא צולם בעלות של 8 מיליון דולר, ועוד 20 מיליון הוצאו על יחסי הציבור ושיווקו) הכניס כשני מיליון דולר במהלך סוף השבוע הראשון שלו על המסכים, תוך שהוא סופג ביקורות חריפות: "הסרט משעמם", הטיחו בו המבקרים, "והאנשים שנבחרו לחלוטין לא מעניינים. והם גם טיפשים". "בעצם", הם חככו בדעתם אחרי רגע או שניים, "אולי הורים שמשלמים עבור לימודיהם של ילדיהם יתעניינו במה שקורה שם ויוכלו ללמוד משהו על מה שמעניין את הילדים שלהם". מה שמעניין את הילדים, באופן צפוי, זה אלכוהול והניסיונות לתפוס זיון. שוב ושוב ושוב. 97 דקות מזה. כאילו שיותר מזה אנחנו לא צריכים.
ובאמת, למה שנהיה צריכים? כל מה שהאמריקאים (ובעצם, גם אנחנו. בעיקר אנחנו) צריכים עכשיו היא קצת סבלנות. בשבוע הבא, כאמור, יחזרו המוטאנטים והקיץ יפרוץ. הקופות צפויות להשתגע, בין השאר כי מדובר במספר שיא של קולנועים בהם יציג הסרט: 3,700. אפילו לא אחד פחות. רק סרט אחד ינסה את מזלו מול ההיסטריה ההולכת ומתהווה הזו: 'The Lizzie McGuire Movie', קומדיה של דיסני, המבוססת על סדרת טלוויזיה.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסות הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
אז זהו. בשבוע שעבר זה קרה.
לאחר 52 שבועות – שנה שלמה של נישואים מוצלחים! – בה נוכחותו בטבלה נראתה לנו ברורה מאליה עד שלא היה צורך להזכיר שהוא שם, עזב 'החתונה היוונית שלי' את מסכי הקולנוע של ארה"ב. בשבוע שעבר, עת הוצג הסרט בקולנוע אחד בודד, הוא עוד הספיק להרוויח 27$ צנועים (שלושה מבוגרים? שני הורים וילד?), שחתמו את הרומן שלו עם הקהל האמריקאי. הרומן הזה הציב את 'החתונה' במקום החמישי ברשימת הסרטים הרווחיים בארה"ב לשנת 2002 (קודמים לו בטבלה: 'ספיידרמן', 'שרה"ט 2', 'מלחמת הכוכבים פרק 2', ו'הארי פוטר 2'), ובמקום ה-28 ברשימת הסרטים הרווחיים בכל הזמנים בארה"ב.
אצלנו 'החתונה' ירד השבוע, אמנם לאחר פחות משנה, אבל גם שהייתו אצלנו היתה מכובדת לא פחות.
זה אומר
שההימור שלי היה נכון!
ייההיי מי!
מסקנה
בעקבות זה אני שוקל לכתוב סרט חדש "החתונה המרוקאית שלי",
זה חייב להיות יותר מצחיק,לא?
מה זה?
אני שומע פעמוני חתונה?
אה.. שניה… אוי מכשיר השמיעה שלי שוב התקלקל.
או אולי ''החתונה הפולנית שלי עם מרוקאי''
זו תהיה כמובן טרגדיה: "את תהרגי את אבא שלך, לסבא שלך כבר יש בעיות בלחץ דם ואין לנו כסף לארח את כולם! חוץ מזה, איפה תגורו, אצל ההורים שלו? אה, אתם מחפשים דירה? רעיון טוב, יהיה לכם איפה לשים עשרה ילדים כשאתם מחפשים איך לשלם משכנתא. ואל תבואי אלינו אחר-כך כי ברור שאם את לא מעוניינת בדעתנו עכשיו, למה שנעניין אותך אחר-כך?
לא יכולת להתחתן עם הבן של מינה? אז מה אם הוא נשוי, זה רק מראה איזה תזמון גרוע יש לחתונה הזו."
זה תמיד עדיף על ''החתונה ההוליוודית שלי''
הוא במאי מצליח.. היא דוגמנית מהוללת.. הם מתחתנים – מתגרשים – מתחתנים חדש – יולדים ילדים – מתגרשים מחדש -מתכסחים אצל ג'רי ספרינגר – מככבים בסרט דל תקציב ביחד – הולכים לבית-משפט לתביעות קטנות – מגלמים עו"ד ונאבקים זה מול זה במותחן משפטי.
וכמובן, ברגע זה נפתחת התחרות
הלא נושאת פרסים: כמה X2 יעשה בסוף השבוע הבא?
תרשמו לי 83.
77
64
רק בשביל הקטע.
49
להוריד ציפיות. זה בריא לחוט השדרה..
אגב.. חובבי הפלאש שבינינו – האתר של Identity.. ממממ..
93
הולך לי בזמן האחרון בהימורים.
אגב, גם באתר של 'קאינה'
מהיומית של אתמול יש קטע פלאש "אקספרמטלי" מעניין עם כמה דברים יפים:
http://www.kaena.lycos.fr/dream/index.php?lang=fr
הפלאש באתר של 'קאינה'
אחד היפים שראיתי בזמן האחרון.
69
תחושת הבטן שלי אומרת לא ללכת נגד האומדנים המוצלחים של MadHattr, אבל שיקוליי הבלתי-אובייקטיביים שבין היתר מתבטאים באיחולי לדייויד הייטר להישרף בגהינום, משפיעים על ההערכה שלי.
102
נו, אם אני אטעה, ואני אטעה, אחרי יומיים כולם ישכחו.
71
אתה לא מתכוון
אולי הוא מתכוון
ל- Space, above and beyond?
התכוונתי, במקור.
אבל הכוונות שלי משתנות בזמן אמת.
טוב, נו, שיהיה 86.
76
עם "גלגל הצלה"
ו"חבר טלפוני"(שלא עונה)
ו"עזרה מקהל" (שלא מבין דבר וחצי בעניין)
96.2
78
הממ 58
81 כמובן
110 למה לא?
אפשר להציע יותר מהצעה אחת?
כי אם כן-אז 93
היי
למה את גונבת?
מה אתה מתקיף?
לא ראיתי בשומקום שהגנת על ההימור שלך בזכויות יוצרים, או כסימן רשום.
אפשר להציע יותר מהצעה אחת?
כי אם כן, אז אני לוקח את כל המספרים בין 45 ל-128 חוץ מהראשוניים (לא אוהב אותם).
אפשר להציע יותר מהצעה אחת?
כמה הכניס הקודם? לפי המוג'ו: $54,471,475
וזה היה על 3025 אולמות. החדש יוצא על 3700 אולמות, זה הסרט הפותח את הקיץ, המממ…
אופציה א' – המאכזבת:
55 מיליון דולר ומטה.
אופציה ב' – המרשימה אך לא מנתצת שיאים עכבישיים:
70-100 מיליון דולר.
אופציה ג' – תזכירו לי מי זה האומו בחליפה האדומה-כחולה? :
115 מיליון דולר ומעלה.
אני נוטה לחשוב
שספיידרמן היה תופעה חד פעמית, ושנקודת ההתייחסות השפויה יותר צריכה להיות 'הארי פוטר'. כלומר: אופציה ב'.
מצד שני, לך תדע
אולי בעקבות המלחמה בעיראק גבר הדחף והחשק של האמריקאים לסופר הירוז.
זה לא נשמע לי הגיוני
אבל ממתי האמריקאים מתנהגים בהגיון. מה שכן, 'אקס-מן' הם יותר בקטע של "אנחנו מטאפורה! אנחנו מטאפורה! די לגזענות", ולא "אני גאה להיות נציגה של אמריקה, האומה הדגולה בעולם, הך בקומוניזם!" כמו ספיידרמן.
נכון.
*עכשיו* צריך היה לצאת אחד מעשרות סרטי המלחמה שנכשלו בקופות.
לא משנה המספר
העיקר שאני אזכה!
אני מוכן להסתפק בסכום צנוע של 10% מרווחי הסרט
וכיוון שאני כבר תאב בצע, ההימור שלי הוא 128
אז אני לוקחת את הראשוניים. מתה עליהם פשוט .רשע טהור המספרים האלה
76
ויורד
55
וכמובן, ברגע זה נפתחת התחרות
82.5 ומעלה
מכיוון שאת 83 אני כבר תפסתי,
זה לא משאיר לך הרבה מרחב.
83.5
הא לך.
97
87.
זה ההימור שלי!
66.6
וזה מדעי
78
קצת באיחור אבל בכל זאת
97.5
קצת באיחור אבל בכל זאת
אני מהמר על pi^2 מיליוני דולרים…
זה לא קצת מעט?
תנסה pi^4
זה לא קצת מעט?
סליחה, התכוונתי ל pi^2 עשרות מילוני דולרים…
75
דעת המומחים
ממיטב האתרים המתחילים ב-BoxOffice:
מוג'ו: 77.2
ריפורט: 82
גורו: 85
פרופטס: 88.7
מצד שני, לפני שנה בדיוק אף אחד מהם לא התקרב אפילו לחזות את ההכנסות של 'ספיידרמן'. הניחושים האלה אולי מלומדים, אבל הם עדיין ניחושים.
עגבניות
87% טריות!! (ממש לא ייאמן עבור סרט אפקטים)
גם המבקרים המובילים לא שונאים – 77% !
http://www.rottentomatoes.com/m/X2XMenUnited-1122256/
כן, סה''כ סרט לא רע
בגבולות הז'אנר שלו. אני אלך לראותו כמובן גם על מסך הקולנוע כדי שאוכל להנות מתמונה גדולה וסאונד מפוצץ (וגם כדי שלא יאשימו אותי בגזילת כספים מאולפני )
תשמע,
לפרסם ספוילר, כל ספוילר, על סרט שרוב האנשים לא יוכלו לראות עוד חודש לפחות, נראה לי דבר די מטופש/נבזי. בבקשה, אל.
אבל
סימנתי ספוילר בכותרת וסימנתי בגוף ההודעה.
מה גם מה שפרסמתי איננו סנל"ל שיהרוס לצופים את ההנאה מהסרט או פירוט מהעלילה. אשמח לדבר על הסרט אבל, כמו שכתבתי, אחכה ליוני בשביל זה. זה שאני יכול לגלות לאנשים את העלילה לא אומר שאני רוצה או אעשה.
בסדר,
לא צלבתי אותך. אתה רשאי לפרסם כל ספוילר כל עוד הוא מסומן. אבל מה הטעם לפרסם ספוילרים לסרט שאף אחד לא ראה? אפילו אם הם באמת מסומנים? יכולים לקרות (וקורים) מקרים של "החלקת עין", ותועלת זה לא יביא.
מעצבן
צפייה בסרט תוך ידיעה כי בסופו קיים טוויסט אומנם לא הורסת אותו לחלוטין אך פוגמת בחוויה. אנו צופים דרוכים בדמויות שעל המסך ואם הסרט גרוע – אנו תולים תקוות שהטוויסט העתידי ישפר את המצב פלאים, דבר שכמובן לא קורה כך שנפילה קטסטרופלית יותר. אבל אם הסרט טוב? הצפייה לטוויסט מקהה את העוצמתיות שהיוצר קיווה לתת ליצרתו ומחבלת בעבודה הקשה שהשקיע התסריטאי. ולמה אני מבלבל לכם תשכל? כי אולי הגיע הזמן שיפסיקו לכתוב ב"תקצירים" ש"הסוף משנה הכל" ו "תתכוננו לשוק טוטאלי" או "אל תגלו את הסוף" (מהפוסטר של "האחרים"!), כי מה? אנשים לא יוכלו לחיות עם המסתורין וירוצו לקולנוע אחוזים תזזית?
אז יפה שעה אחת קודם, וכמובן שעין הדג ראויה להיות חלוצה בעניין: כולם ביחד: אל תגלו לנו על טוויסט עתידי. נגלה אותו לבד.
וכן, אפילו שמדובר בסרט שיגיע בעוד חצי שנה. יש לי זכרון טוב…
אוה, אבל פה זה שונה.
נכון, לא חייבים להגיד שיש בסרט טוויסט. למרות שיש מקרים בהם זה ברור מאוד (למשל: סרטי אימה). אבל כאשר הטוויסט הוא זה שקובע אם הסרט טוב או לא, אני חושבת שיש בעיה מסוימת שיש לדבר עליה – נוצר בעצם מצב בו איכותו של הסרט נקבעת לפי הטוויסט שלו. כלומר, הסרט לא עומד בפני עצמו. הוא לא טוב כי הוא טוב. הוא יכול להיות סרט משעמם, שרק הטוויסט שלו משדרג אותו לרמת סרט טוב. ובעיני, סרט כזה לא יכול להיחשב טוב ממש.
בכל מקרה, בעניין 'זהות' – רוצה לשמוע משהו? תיאור העלילה היה מפורט הרבה יותר, וכלל דברים שבעיני (ובעיני רד) נשמעו כמו ספוילרים, למרות שהם היו אמורים להיות רק תחילתו של תיאור העלילה. כך שמה שמצפים לו כטוויסט, עשוי להתברר בסרט הזה כחלק ה"רגיל" של העלילה (כי הרי לא כל הטוויסטים מגיעים תמיד בדקות האחרונות של הסרט), ואחרי שסיפקת את מחשבתך וזכרונך ונאנחת בהשלמה ש"אוקיי, זה היה הטוויסט שדיברו עליו", עשוי להגיע הטוויסט האמיתי, ולהפתיע אותך.
אוה, אבל פה זה שונה.
נכון, זה ברור, אך רק בסוג מסויים של סרטי אימה ("אני יודע מה צעקת בקיץ האחרון וכו') כאשר המיימד הטוויסטי מהווה המרכז הבידורי של הסרט והיוצרים של סרטים אלה יודעים זאת ומקפידים לשתול רמזים שנונים ומחוות קולנעיות שיובילו את הצופה (האינטיליגנט) לסוף הצפוי אך המשעשע. או בסרטי טראש סטייל "משולש פראי" שהוא גימיק ותו לא. אבל קיימים גם מקרים אחרים. נייט שאיימלאן חפר לעצמו את הקבר כשייצר את "בלתי שביר" המחפיר. הצפייה לטוויסט המפתיע היתה כה גדולה שהצופים הסכימו לבלוע בשקיקה את מצעד הטימטום שקדם לו, ובשביל מה? אכזבה טוטאלית בטוויסט הגובל בפיגור. תארו לכם אם לסרט היה סוף רגיל, סטנדרטי, ללא הפתעות – כאן היתה טמונה ההפתעה האמיתית. אולי מספר צופים היו עוזבים את בית הקולנוע בתחושת "רימו אותנו" קלה, אך ההמשך הישיר והמחפיר לא פחות שלו "סיינס" – היה נמנע. גימיק לא יכול להחזיק סרט שלם על הכתפיים (ב"החוש השישי" הרתיעה והאימה, שיכלה להתקיים גם ללא הטוויסט בסוף, היא היא שגרמה להצלחה של הסרט), והניסיונות לבסס קמפיין שלם של סרט חדש על גביו נידון תמיד לכישלון, כלכלי וביקורתי.
העניין הוא שסרטים טובים נפגמים סתם ("האחרים" דוגמא מצויינת). הבלטת הטוויסט כגימיק מושך קהל אולי נכונה מסחרית אך הרסנית אומנותית.
'האחרים' דוגמא מצוינת גם לטענה שלי:
(ראית 'האחרים', נכון? נכון?!? כי הולך לבוא פה חתיכת סנל"לי ל'האחרים'):
רוב הצופים, שלא מחפשים טוויסטים מחוכמים בנרות, אבל יודעים שאמור לבוא טוויסט כזה, מניחים שההפתעה הגדולה היא שהמשרתים מתו מזמן. לא כולם לוקחים את זה רחוק יותר וחושבים שכדי לראות את המשרתים, ניקול קידמן צריכה להיות מתה בעצמה.
סוף
אבל אני לא רואה איך סרטי אימה רגילים שונים מסרטי אימה "משעשעים" מבחינת הטוויסט: גם באלה וגם באלה שותלים היוצרים רמזים שיוכלו להוביל את הצופה לפתרון, או שיספקו לו סיבה לצפייה נוספת בה הוא יוכל להגיד בדיעבד "אה, וואלה!".
סרט טוב הוא כזה שמגרה את הצופה לכל אורכו, והוא טוב "אבסולוטית", למרות שיודעים שעומד לבוא טוויסט בסוף, ואחרי הצפייה – הוא שורד צפיות נוספות, למרות שיודעים מה הטוויסט. ובמקרה כזה, אני לא בטוחה שלהגיד שיש טוויסט אמור לשנות. הסרט אמור להשאר טוב גם אם יודעים שמשהו בו אמור להפתיע (ואני שוב אשתמש ב'האחרים' כדוגמה – עבורי הוא היה מותח ומעניין למרות שידעתי שיהיה לו טוויסט, ויותר מזה – למרות שעקב צירוף נסיבות אומלל במיוחד, שיערתי מה יהיה הטוויסט המדובר).
'האחרים' דוגמא מצוינת גם לטענה שלי:
צפיתי ב"האחרים" בבכורה בשל חיבתי הרבה לאחנדרו אמנבר (במאי חובב טוויסטים ידוע), ניקול קידמן ("Dopville" של לארס פון טרייר בכיכובה פותח את קאן ובסתיו יצא החדש של אנטוני מינגלה איתה ועם רנה זלוויגר… אני מריח אוסקר שני רצוף?) ובשל הקפדתי ללכת לסרטי מתח\\פסיכולוגי\\אימה-איכותיים בטרם כל חבריי ואישתו צופים בהם ומגלים לי את כל מהלכי העלילה המפתיעים (כן, אני קנאי בקטעים האלה) עם ידידה קרובה. כשתנועת המצלמה עלתה אט אט מעל שער הבית אפוף העשן והפסנתר החל לנגן את מנגינת הנושא קמה לה ידידתי מהכסא. מייד נזפתי בה שזה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה ולאן היא בכלל ממהרת. פשוט הרגשתי שראוי שאקבל טוויסט טעים נוסף, כי אין כמו רצף שיאים מבריק להשלמת היצירה בצורה הראוייה (הנוסע השמיני2 הוא המודל שלי). כן, גם אחרי הקתרזיס. ונו, אולי בכל זאת. בדרך חזרה הבנתי שאני קורבן למסע פרסום קלוקל ולמאמר אחד יותר מידי של יאיר רווה (עזבו, לא משנה).
העיקר במועדון קרב הייתי בשוק :)
כמובן.
עדיין זוכרים לי את זה, הא...
אשר לי, יש מעט מאוד סרטים
שאני לא רוצה לדעת עליהם כמעט כלום לפני הצפייה. 'האחרים' היה סרט כזה, מה שהעצים את הטראומה.
כן
ולא רק זה, אלא שלמרות שקראתי את ההודעה המדוברת לפני המון המון זמן, הרי שזכרתי במעורפל מה היא אמרה ובצפייה הראשונה שלי בסרט (לפני פחות מחודשיים), ניחשתי את הטוויסט.
אמנות וטוויסטים.
ובכלל, סרט שההנאה ממנו נשענת על הטוויסט, אינו ממש אמנות. הטוויסט הוא בסה"כ ערך מוסף.
אגב, מה עם סרטים שהם לא רעים, אבל הטוויסט הורס אותם? הייתה כתבה באתר שבה טען הכותב (רד פיש נדמה לי) על סרט מסוים שהוא בדיוק כזה.
אם הסרט טוב
וידענו שיש טוויסט בסוף, הוא די אמור להשכיח מאיתנו את העובדה הזו. ואני לא הולך לסרטים בשביל אפקט השיימאלאן ממילא, כך שאני לא אפתח תקוות מהסוג הנ"ל.
ואם תסריטאי שכותב טוויסט לא מודע לעובדה שקיומו יתפרסם בראש חוצות, אני באמת מרחם עליו.
אם הייתי תסריטאי
וקיומו של משהו שיצרתי היה מתפרסם בראש חוצות, אז אני חושב שהרחמים שלך קצת לא במקום, כי אני מיליונר!
אם הייתי תסריטאי
אז, כאילו, למה אתה לא תסריטאי בעצם?
אתה בלונדיני?
אתה בלונדיני?
אין דרך לענות על השאלה הזאת בלי או להעליב מישהו או להעליב את עצמי. ומה, בעצם, אני לא מישהו? אה? אה?
זהו. נעלבתי.
באמת מעניין למה...
תסריטאי? מיליונר?
סדאם חוסיין כתב כמה ספרים.
הדרך מכאן ועד לתסריטאיות אינה רבה.
מתוך – "53 דברים שהייתי עושה אילו הייתי טיראן מרושע":
46 : מפיק סרט על המורה שהעמידה אותי בפינה בכיתה ד', ועל העונשים האכזריים המוטלים עליה.
הסרט יהיה בכיכובה של אותה מורה בעצמה, כמובן.
דווקא יש בזה משהו.
אולי הייתי צריך להביא בחשבון את העובדה שבעצם רוב הדברים שהתסריטאי כותב לא מגיעים רחוק מדי, ואפילו הטוויסט עשוי להתפתל (או במקרה הגרוע באמת, להתווסף) בהפקה ובפוסט-פרודקשן. כך שבאותה מידה שמילות התסריטאי היו מתפרסמות בראש חוצות – כן, מיליונר, למה לא.
לכל באי הקון:
סרטים – יהיו, אוכל – יהיה, פלטות חשמליות לחימום האוכל – יהיו (אם כי צריך עוד אחת או שתיים, כדי שלא יווצר לחץ. תגידו, בקון הקודם היו מספיק טוסטרים?), מה שכן חסר זו פלטה חשמלית אחת לפחות שתהיה כשרה-חלבית. אם למישהו מכן יש והוא יכול להביא – אנא הודיעוני, ותבוא עליכם הברכה.
באשר לכלים עבור שומרי הכשרות: אם מישהו מכם יכול לדאוג למצקת (או מצקת של לפתן, או כף עמוקה) חלבית – זה יהיה מושלם. אם לא – לא נורא. אפשר יהיה להסתדר עם כפות חדפעמיות.
_____
אה, לא. לא מרקים. חם עכשיו. זה משהו אחר. יותר כיפי.
מה צריך לעשות
כדי שהפלטה תהיה חלבית? צריך להשרות אותה בחלב לילה שלם?
כי יש לי פלטה אבל אין לי מושג אם היא חלבית או לא, ניסיתי לשאול אותה אבל היא די סנובית ולא משתפת אותי במוצאה.
מה צריך לעשות
אני חושב שאם מעולם לא חרכת עליה בשר של ילדים קטנים באקט קניבלי נתעב (או לחילופין, סתם טיגנת המבורגר) אז היא נחשבת חלבית.
לונג, זה בסדר אם אחרי שנרשמים צץ משהו ולא בטוח שאפשר להגיע? איפה מודיעים ברגע האחרון ומתי הרגע הזה?
מודיעים באימייל, ב-ICQ, בטופס או באתר
אבל אם לא תגיע אני אעלב מאוד מאוד.
מודיעים באימייל, ב-ICQ, בטופס או באתר
אני נורא רוצה אבל אני לא ממש מתמודד טוב עם קונים, רגליים קרות וכאלה (פשוט תשאלי את בוג'י). חוצמזה, זה יום העצמאות ויש אלפי דברים שחשבתי לעשות (כמו לשבת בבית ולבהות בדף הפתיחה של עינה דג. לא, סתם). ואם לא כל אלה, תמיד יש את תירוץ התחבורה.
אהמ.
אני אודיע.
אה, אם ככה,
אז אתה תבוא. בטוח.
כמה ימים
אתם חוגגים את יום העצמאות?
בחולון זה רק יום אחד. אני צריך לגור בעיר אחרת.
הוא קיבוצניק.
ובקיבוץ יש מועדון (לא "מועדון תרבות". כזה שרוקדים בו). לא יודעת לגבי היום, אבל פעם הוא היה ממש נחמד ואפילו הייתי נוסעת לשם מדי פעם.
בכל מקרה, כשיש מועדון זה אומר שעושים לחג "גשר" עד סוף השבוע.
הוא לא קיבוצניק.
האמת שזה לא קשור למועדון החביב (להלן: "הפאב") שיש לנו כאן.
ואני לא באמת קיבוצניק, אני רק שכיר ושוכר כאן.
ובכלל, התבלבלתי וחשבתי שהקון בדיוק ביום העצמאות. אין שום גשר לצערי (למרות שאני חושב לעשות גשר אישי).
וזהו.
כמה ימים
מי זה אתם?
מה כבר עשיתי?
תבוא, תבוא!
חוץ מזה שיהיה כיף, אני אוכל להוכיח לאנשים שאני זה לא אתה (ולהיפך, אם תרצה).
תבוא, תבוא!
למה שאנשים יבלבלו בינינו?
כי אתם נורא דומים!
כי אתם נורא דומים!
דומים how?
אמממ...
זאת היתה בדיחה, לא ראיתי אף אחד מכם לכן זה משעשע שאני אומר שאתם דומים! אני מצחיק בערך כמו 'המזכירה'.. רייבי, צחקת?
כי הניקים של שניכם נגמרים ב-ן'?
יופי של הגיון, פינגי
אז יחד איתך אנחנו שלישייה ממש…
אם מישהו יבלבל אותך עם פינגווין
המצב שלך יותר גרוע משחשבתי.
אם מישהו יבלבל אותך עם פינגווין
אוקיי, עכשיו אני *בטוח* לא בא…
כי מר אדון
הוא בטוח בן. מה שלא בטוח שבן הוא אכן אדון וגם לא בטוח שהוא מר.
כן, תבוא, תבוא.
יש קוסם בסוף. או משהו.
פשוט תגיע, אוקיי?
אני צריך ללחוץ עליך קצת :-)
פשוט תגיע, אוקיי?
ללחוץ אליי בשביל שאגיע או ללחוץ עליי כשאני מגיע?
כשאתה בה...
זהו, הייתה לי הרגשה
להביא איתי נוטפאד, פוטושופ ואקספלורר?
וגם ישבן לחיץ.
הישבן תמיד לחיץ. וגם רחיץ.
העיקר שלא יפלי_.
(כן זה היה נמוך).
קיבלתי כיסא חדש, ואחד הממונים עלי אמר ש"זה בדיוק לישבן שלך". ממ.
מאוחר יותר נשמע צפצוף ארוך ומוזר מאחד המחשבים, והוא שאל, תקשיבו טוב, אם יש לי "משהו מצפצף בישבן".
איך עונים לשאלה כזאת?
זו לא הטרדה מינית?
זו לא הטרדה מינית?
אני לא מחשיב את התחת שלי כאטרקציה בראד-פיטית. אני לא יודע, זה היה פשוט פאקינג מוזר. הבנאדם נשוי, מבוגר, בכיר ממני…
הוא אמר את זה באותה נימה שאומרים "סיימת להשתמש במדפסת?", "אפשר רגע את העט?"…
"יש לך משהו מצפצף בישבן?"
וואו...
נשמע משעשע.
לפחות הוא לא שאל אם יש לך משו רוטט בישבן. לא, זה כבר יהיה ברור מדי.
אותי הכי מטריד השימוש במילה ''ישבן'' דווקא. מוזר.
אותי הכי מטריד השימוש במילה ''ישבן'' דווקא. מוזר.
אם הוא היה אומר "תחת" הוא היה מקבל סטירה.
"ישבן" עוד איכשהו נשמע הגיוני.
שאר המשפט? פאקינג מוזר.
אםם...
אני יכול להביא לפטופ, אבל גג- עם גימפ…
ואני גם לא יכול לשים עליו PWS/IIS…. (מקסימום אפצ'י.. שלא ממש עוזר לנו)
אז אולי גם אני אצטרך להעליבך
תודה, אבל פלטה לא צריכה הכשר
בגלל שהיא לא באה בכלל במגע עם האוכל.
פשוט לנקות אותה היטב משרידים של לכלוך ואוכל, ואפשר לחמם עליה מה שרוצים.
תודה!
(למעוניינים: ביררתי עם הרב שלי).
נייר כסף יכול לעזור
ומצקת: אין בעיה.
אה. זה מפשט את העניינים.
הנושא הודגש בכמה טפסים שונים, אז נכנסתי כבר לחרדות.
מצקת חלבית: נא להזכיר לי יום לפני הקון.
בעצם, גם מרית חלבית, אם אפשר.
(מילא המצקת, אבל למרית אני כרגע מתקשה למצוא תחליף הולם).
אין בעיות.
תזכירי יום לפני, אחד מאיתנו יביא.
אין בעיות.
עזוב מצקת, מה עם עותק צרוב של הפסקול של "בת הים הקטנה" בעברית? :)
פונדו שוקולד?
לא, זה לא ספוילר,
כי בקון יהיה משהו אחר.
פונדו גבינה?
בשביל פונדו, מכל סוג,
הייתי מבקשת את עזרת הציבור בהבאת סירי פונדו, נכון?
אלא אם כן אתה מניח שיש לי חמישה סירי פונדו בבית. ואין לי. אפילו לא אחד.
איך זה שאין בשום מקום פתילים העוסקים בטרמפים לקון?
או שלכולם חוץ ממני יש טרמפ/ פרטית? כולכם מסודרים עוד מהקון-שלא-היה?
ובכן, מכשפה תל אביבית מחפשת טרמפ לקון. תודה מראש למגיבים.
כי כבר יש לעורכים נסיון עם טרמפתילטרמפים
ובגלל זה, הטרמפים מאורגנים באופן אישי על פי הטפסים.
והייתי מציע לך מקום, אלמלא השלמקומוביל כבר משוריין, ותל אביב לא נמצאת בדרך…
יש אזורים בעיתיים.
ויש אזורים שעוד לא הגעתי אליהם…
סבלנות, בבקשה.
סליחה שהתפרצתי לדלת פתוחה (או משהו),
לא ידעתי על עניין ה"טרמפים-רק-באימיילים".
זה לא מוגבל רק לאימיילים.
עניין הטפסים והאימיילים פשוט נועד כדי לפתור את בעית ה"יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה". כלומר, במקום שאנשים ישאלו אם יש טרמפים מאזור מסוים, ואף אחד לא יידע להגיד להם (או שמה שיגידו להם יתברר כלא רלוונטי כי שניה לפני כן מישהו כבר תפס את המקום האחרון בטרמפ), אני פשוט אוספת את הפרטים של כל אלה שיש להם רכב ומוכנים להסיע, ואת הפרטים של כל אלה שצריכים טרמפ, ומנסה לשדך כמיטב יכולתי כדי שכולם יגיעו לקון בנוחות מירבית.
בכל מקרה, זה מבוסס גם על סדרי עדיפויות. למשל, אם נשאר רק מקום אחד באוטו של מישהו, אני מעדיפה לתת אותו לטינאייג'ר מאשר למישהו בן 20+ (במידה ואני יודעת גילאים), מתוך רציונל שבני 20+ עצמאיים קצת יותר ויוכלו להסתדר טוב יותר בדרך למקומות שהם לא מכירים. כמובן, הנוער של היום עצמאי יותר ולא צריך שאני אגונן עליו, אבל ככה חינכו אותי, מה לעשות (אני לא מאמינה שאני אומרת את זה. אני רצה לשטוף את הפה במים וסבון).
wow. קבלי את הערצתי על יכולת האירגון.
זו של הטרמפים טעונה שיפור.
היא נקנתה בהרבה דם ודמים.
רגע, פתאום קלטתי,
הרי שלחתי לך אימייל לגבי טרמפ, ואפילו ענית לי!
(טוב, בכל מקרה זה למייל. שניה).
"המערכת אינה נושאת ולא תשא בכל אחריות לכל תוכן שהתפרסם באתר ולכל תוצאה שתנבע ממנו, כולל הליכה לסרטים מחורבנים על בסיס המלצות שהופיעו באתר"
עכשיו אתם אומרים לי? וזה אחרי שהלכתי לכל כך הבה סרטים גרועים בגלל שאיזה מגיב אלמוני (או כותב קצת פחות) טען שזהו סרט מוצלח? כל דף התביעה שלי ירד עכשיו לתמיון וזה אחרי שהצטברו בו כ"כ הרבה נק'.
ידעתי שהמשפט הזה יהיה שימושי ביום מן הימים.
אתה לא יודע עד כמה
משפט שימושי ביותר ונכתב ברוח האתר (יכול להכנס כאחד מערכי צה"ל הדג או משהו כזה)
_____________________
גד"פש חושב שהוא אחד הראשונים שבאמת קרא את תנאי השימוש באתר ועוד עד הסוף, טוב שלקח לי שנה וחצי.
צרת רבים חצי נחמה!
אתמול ראיתי את ג'וני אינגלש של רון אטינקסון. הסרט התחיל בתור פרודיה נחמדה אך באמצע העלילה שלו עצבנה אותי כל כך שהצטערתי על כל שקל, אם מישהוא ראה את הסרט ונהנה ממנו שיספר לי.
אוף גילית
עכשיו הכיסוי שלי נחשף. אי אפשר עוד לכתוב תגובות שקריות במטרה לגרום לגד"פש ללכת לסרטים גרועים.
סיפרתי לך כבר ש"לוכד החלומות" סרט נפלא?
______
עדי מנסה להאחז בשביב תקווה.
ומה למדנו היום, ילדים?
אסור לקבל המלצות לסרטים מדוגמניות.
אפילו אם הן יושבות באולפן של "סינמה 3" (בעצם, בעיקר אם הן יושבות שם).
אני חושב שהערך ההומוריסטי
של הבדיחה הזאת ירד לאפס בערך ברגע זה. No offence, זה באמת היה מצחיק פעם.
מישהו באמת היה צריך להגיד את זה
אני כבר התיאשתי.
ואני חשבתי שהוא מדבר על סינמה 3
ו נוסף
אני פשוט מלא בהם היום
במוסף 7 לילות האחרון בכתבה "איך פיקששתי" שמדבר על שחקנים שויתרו על תפקידים בסרטים שהפכו לשוברי דו"חות.
"בלה בלה בלה מטריקס בקיץ בלה, יהיו עוד כמה שחקנים שיהיו עסוקים בלבעוט בעצמם. יואן מקגרגור סירב לשחק את ניאו, וואל קילמר נטש את תפקיד מורפיוס. אבל השחקן עם הסיבות הטובות ביותר להכנס לעצב … הוא וויל סמית, שויתר על התפקיד הראשי … "
עכשיו מישהו יכול לדמיין את וואל קילמר כמורפיוס? (או כל אופציה אחרת מהנ"ל, אני לא) אבל משהו אחר, אמנם מקגרגור סירב לשחק את ניאו, אבל זה בניגוד לסמית שסירב לשחק את התפקיד הראשי?. מה לא מסתדר לי עם המשפט הזה.
והכי גרועה
אאליה שויתרה על תפקיד בסרטי ההמשך כבר אחרי שהצילומים התחילו. באמת, מה היא חושבת לעצמה? ללכת ולהתרסק ככה כשהסרט עוד לא גמור.
למה לדמיין?
אני חושב שלא משנה מה...
מי ששיחק במאטריקס שיחק מצוין. דמיינתי את שורות המחץ של השחקנים שהיו מועמדים [וויל, ואל] בסרט, ונהיה לי בלאגן אחד. מי ששיחק שיחק מצוין. הייתי ממש מרוצה מהסרט. אם וויל סמית היה שם לא בהכרח הייתי אוהב את זה. וויל סמית אף באוויר ועושה BULLET TIME? לא מסתדר.
אני חושב שלא משנה מה...
אף=עף
העניין הוא
שגם קיאנו ריבס עף באויר ועושה Bullet-time לא ממש אמור להסתדר. התפקיד שהכי מתאים לקיאנו ריבס היה ב'ביל וטד' (ולמי שלא מכירים את הסרט הזה: תחשבו 'אחי, איפה האוטו?'). הוא נראה כמו טמבל חביב, לכל היותר. אבל הנה, זה עבד. אני חושב שזה היה עובד גם עם וויל סמית. אין ספק שהוא יודע להיות קול, כשצריך.
כבר כעסו עלי בגלל זה פעם
אז עכשיו תורי להעיר. אין מזכירים את ביל וטד לצד הסרט של צמד האהבלים האחרים ללא גדר הפרדה חשמלית, או לפחות שלט אזהרה!
למה?
שניהם נחמדים.
ולעוד (הרבה) פרטים בנושא, ע"ע:
כתבה מספר 299
ובכלל
אחי איפה האוטו מתברר כסרט שהנוסטלגיה עושה לו רק טוב.
אל תסתכל עלי
(ברצינות, אל תסתכל עלי, זה מאוד מלחיץ כשאנשים יכולים לראות אותי בלי שאני יכול לראות אותם), אני כבר ספגתי הערה כי השוותי כביכול בין הסרטים כשניסיתי להגדיר קמ"ב (קומדיה מטומטמת במכוון).
נוסטלגיה עצבנית
אבל לא בשבילי (לא הייתי אז באתר).
מה שכן וזה ציטוט
"מניח רעפים הגיע אתמול ל200 תגובות, במזל טוב"
כמה זה היום? וכמה תגובות הספיקו להמחק משם?
טכנית,
מני רעפים הגיע סביר להניח ליותר ממועדון קרב ביחד. כאילו, לפי דעתי זה אי שם בסיביבות 1200 תגובות אם לא היו מוחקים.
דיעה או עובדה? (עם אילנה דיין)
ו נוסף
מה זאת אומרת? וויל סמית היה אמור לשחק את טריניטי!
ניאו ומורפאוס הם אמנם
תפקידים מרכזיים, אבל התפקיד הראשי בסרט הוא בלי ספק של החתול דז'ה וו.
ידעתי
חיכיתי שאחד מכם יגיד את זה, רק חשבתי שזו תהיה לונג.
רגע,
אז ג'אדה פינקט סמית' תשחק בסרט השני בתפקיד וויל סמית', או בתפקיד הראשי שהיה אמור להיות של וויל סמית'?
אני לא סובלת את ואל קילמר.
זהו, רק רציתי להגיד את זה.
לפני שאת מפזרת את מררתך לכל רוח,
הייתי מציעה לך להביט שוב בסרט "סודי ביותר" משנות השמונים המוקדמות (של המאה, את שנות השמונים המוקדמות שלי כבר עברתי עוד לפני האימפריה הרומית).
מעבר לכישורי הריקודים יוצאי הדופן שמר קילמר מפגין שם, הוא פשוט כל כך חינני – שבא לאכול אותו.
(ולמען האמת, חבל שאף אחד לא עשה את זה אז, כי בינתיים יש אמנם הרבה יותר ואל קילמר בשביל לאכול, אבל גם הרבה פחות חשק).
שלי היה יותר טוב.
חברים יקרים,
רק לעדכן: שלחתי את הקובץ עם הוראות ההגעה והמפות לכל הנרשמים. אנא בדקו אימיילכם. אם מישהו לא קיבל את המסמך – אנא הודיעוני באמצעות האימייל (או טופס, או אייסיקיו, או ווטאבר) ואשלח.
כפי שכתבתי באימייל – שידוכי טרמפים יחכו למחר. כבר מאוחר ואני רוצה ללכת לישון (אני בשלב הבלאק-אאוט למילים, ועוד מעט הוא יחמיר. וזה רק השלב הראשון של עייפות-יתר. וויהי!).
קיבלתי את האימייל
שכולל את הקובץ והכל בסדר. מה שכן, החתימה בסוף המכתב לא כוללת – באופן חשוד! – את ארלקינה.
ככה יפה? וזה אחרי שאתמול שיעשעתי אותה כל כך?
היא לא בצוות האתר.
היא משעשעת – ומשתעשעת – אבל אם יש דבר אחד שהיא טרם חמסה מפורפי (בין אם לגמרי ובין אם את זכויות היוצרים עליו), זה מקום רשמי בצוות האתר.
לא יפה.
האם אני צריך להתחיל לארגן את ההפגנות? לפתוח בשביתה או משהו?
יש לה תפקידים אחרים.
כמו שפורפי יכולה לשמור על חלומות של אנשים וארלקינה לא, כי היא לא יודעת איך, ככה גם פה. ועד שהיא לא תלמד להיות אחראית ולא לטפס על השיש במטבח או לא להפוך את פח האשפה של חדר האמבטיה, אז היא לא תוכל לקבל תפקידים שדורשים אחריות רבה, אלא מקסימום להיות בתפקיד ליצן החצר.
הו, לכל הרוחות.
רגע, מה אתה רוצה?
להתהפך על הגב אתה יכול?
ולצייץ כמו ציפור?
להתיישב על המחשב, להתרכז בלעשות חיינדאלעך ואז ליפול לפח כי הריכוז שלך מוגבל לדבר אחד?
לא? אז באמת כדאי שתחפש עבודה אחרת.
(הערה קלאונופובית אוף טופיקית)
לא הולכים באמת למנות ליצן חצר.. נכון? נכון???
(מסתכל לצדדים.. ממשיך ישר).
הקרב על המודמים
אחד באפריל, אלפיים ושלוש. הקהל שהתקבץ במרתף החם והאפלולי צפה באדיקות בשני היריבים, בעודם מתארגנים זה מול זה. בלי נעליים, בלי חולצות, עם מבט של רצח בעיניים.
בצד ימין עמד שליט המועדון, "פריטי-פייס" גונקל. צנום, צעיר למראה, וזו לו הפעם הראשונה בזירה. אך אל תטעו בו: הוא בעל ניסיון מקרבות ברחובות הרשת, שולט היטב ברזי הפ"מ וחמוש בפרס התיאטרון על יכולתו הוירטואוזית. לחשוש עבר בקהל כשפשט את חולצתו, והמנהיג שחלף מאחור הנהן בהערכה.
בצד שמאל, מולו, כבר היה מוכן איש הקרב, "ביג לו" טווידלדי. שבע קרבות, בוגר זירות הדם והאש של ירושלים, היסטוריון צבאי במקצועו, לוחם ללא חת שהתפרסם בגישתו החדה והחותכת, עכשיו ומייד, לניצחון. חמוש במשקפיים, נשען לאחור על הקיר רווי הפיח, בטרם ניתק ממנו לקול צהלות קהלו וניגש אל מרכז הזירה.
הקהל התחמם. איזה קרב זה הולך להיות. מישהו בשוליים ליחשש משהו על איזו חתונה, יוונית, או מטורפת, וטען שהגיבורים הראשיים יהיו דג וג'ירפה. זה נשמע כמו סרט של דיסני, ניסה מישהו לומר, אבל מייד השתיקו אותו. "החוק הראשון של עין הדג," אמרו לו, "הוא שלא מדברים על הדג."
טווידלדי פתח באופן מהמם. תוך פחות מ- 24 שעות הוא כבר הנחית את גונקל על הארץ, וחבט בו ללא רחמים. גישת האנטי שלו גרמה לקרבות להתרחש בפינה שלו, עוררה את כל חברי המועדון להגיב אליו בזה אחר זה, לפרוק את מרצם ואת תשוקוהיתם בביקורת שלו, רק שלו. גונקל נראה כמובס. פניו נשמטו אל הארץ. היו מי שכבר הציעו להכריז על הקרב כגמור, אבל המנהיג, טיילר דנברזלן, סירב. "החוק הרביעי של עין הדג," הסביר, "זה לא נגמר עד שמישהו מזכיר פוסטמודרניזם. או נאצים."
והוא צדק. לא עבר זמן רב ולמקום הגיעה הפיראטית מחרבת החתונות, לונג ג'ון סינגר. במהלך מתוחכם, שנראה תחילה כשאלה תמימה וחסרת פואנטה, שינתה את מסלול הקרב. גונקל קם מהקרשים והחל להכות חזרה ביריבו המדושן. טוויסט – חבט בפרצופו. פרשנות – היכה בבטנו. צפיה שניה, שלישית, רביעית, חמישית… המכות לא הפסיקו להגיע. עד מהרה עמד גונקל מול טווידלדי פנים אל פנים, מאות תגובות על כתפיהם, וקולות העידוד של מבקרי האתר עולים באוזניהם בווליום מוחלש. לאן ילך כעת הקרב?
לזמן מה נטל "פריטי-פייס" את השליטה. מתודלק בציטוטים פוסטמודרניסטיים מסרטים אחרים, שמר על פער כמעט בלתי נראה לעין מיריבו כבד המשקל. אפריל המשיך להזדחל בחוץ, חתונות הוכרזו, ביקורות נוספות ניסו להרים את ראשן, אבל ללא הועיל: הקרב נותר הדבר המעניין ביותר במועדון. וכפי שאמר טיילר, "החוק השישי של עין הדג: קרבות על המודמים יימשכו כמה שצריך, או לפחות עד סוף החודש."
וכך היה. טווידלדי לא זרק את המגבת, אלא רק ענה בתמרון מהפכני, כשהוא צורב את כף ידו שוב ושוב בחומצה גיתיתית, ומקדם בכך את תרבות הצריחה. את הכפפה המיובלת הרימה לונג ג'ון סינגר, וכולם התחילו לשחק אותה פרסומאים. גרסת הקרב התעלתה שוב על עצמה, חדרה באון אל תוך העשירייה הראשונה של כל הזמנים, ולא נתנה לצלצול המתמשך של הטבעת הטלפונית להפריע לה במטרת ההרס שלה. "פריטי פייס" אמנם לא ויתר, אבל כעת היה ברור שהוא רק נגרר אחרי התהילה. האחד במאי התקרב, תאריך המציין לא רק את יום הפועלים הבינלאומי אלא גם את תחילתו של החודש הבא, בו יוחלף מועדון הקרב בלהיט חדש, כמיטב המסורת הקפיטליסטית. שני המתמודדים הביטו מבעד לזרמי הדם שעל פניהם, והנה לפניהם יום הדין – יום המודמים השבורים.
"ניצחון." קבע טווידלדי בשקט, אך מראהו היה כמו זירת קרב. "תבוסה," לחש גונקל מפינתו, אך חיוכו כבש את כל הנוכחים. "יש לי תחושה," אמרה לונג ג'ון סינגר, "שפגשתי אתכם בחודש מאוד מוזר בחייכם." וקול מוזר הדהד במרחקים, "אין כף, אין כף, אין זירת קרב. יש קון." שני המתחרים הביטו זה בזה, והתחבקו.
באותו רגע הצטרף אליהם מנהיג הסתרים, טיילר דנברזלן . "אכן," אמר, "בקרב שלכם יצרתם משהו מעבר לעצמכם. זה הדבר הגדול ביותר שהיה אי פעם בעין הדג. הסתכלו על עצמכם, ותבינו: אתם אחד. אתם ביקורת אחת, מפוצלת לשתיים רק בגלל שככה העורך הראשי רצה את זה. ואני," הוא המשיך, מביט בהם בעיניים הרושפות, "אני לא מאמין בעורך הראשי. אחרי מספיק זמן באתר הזה אתה מתחיל לחשוב שאולי, יכול להיות, שהעורך הראשי לא אוהב אותך. ואז מה נשאר? רק אתה."
לונג ג'ון סינגר ניסתה לומר משהו, אבל דנברזלן רק המשיך לדבר. "גם את, בעצם, אותו אדם כמונו. אנחנו כולנו תאים בתוך עין של דג, אז למה להילחם? תא ביקורת תוקף תא סרט. תא עורך תוקף תא טרול. תסתכלי סביבך! את לא מיוחדת. אתה לא מיוחד. אתם האלקטרונים הקופצים והמרקדים של העולם."
רחש עבר באתר. זחליליות אמרו זו לזו 'הוא ישן רק שעה אחת בלילה, וגם אז הוא ער. אומרים שהוא יכול להיות בפראג ובעין החורש באותו זמן'. היגואר השתתק. הילה מקרית ביאליק ויתרה על בריטני ספירז. כל העינים היו נשואות למרכז הזירה, מקום בו התאחדו שתי הביקורות על 'מועדון קרב' לאחת, ובהבזק אור שהמם את כולם נולד מתוך המיזוג גוף חדש, גוף שנראה לתדהמת הכל ממש כמו אגרוף בצבעי אדום-שחור.
"ויוה לה רזיסטאנס" לחש טיילר דנברזלן.
האורות כבו. זין ענק הבזיק לרגע, ונדם.
ענק!
אתה מצליח להתעלות על עצמך כל פעם מחדש.
כלהקבוד!
אכן, גדול
מה שלא הוזכר מפורשות הוא שאם באמת מאחדים את שתי הביקורות מפוצלות-האישיות של 'מועדון קרב' (שלא להזכיר הרבה דיונים בכתבות אחרות), ל'מועדון קרב' יש 850 תגובות – מה שהופך אותו, בהפרש גדול מאוד, לסרט הנדון ביותר בתולדות עין הדג.
אכן, גדול
וזה עוד בלי לספור עשרות תגובות בכתבות שונות לאורך ההיסטוריה של האתר.
דרך אגב, דג
נא להתעלם מהעובדה שציינת את זה בעצמך, חם היום.
נפלא
מצוין!
זהו דוח המודמים השבורים הטוב ביותר שקראתי עד כה.
הלינקים
דו"ח של כל הזמנים (נכון לסוף אפריל)
http://fisheye.alon.wox.org/cgi-bin/stats.pl?month=200305
דו"ח לחודש אפריל
http://fisheye.alon.wox.org/cgi-bin/stats.pl?month=200305&ref=200304
דו"ח נכון לעכשיו
http://fisheye.alon.wox.org/cgi-bin/stats.pl
תאים בגוף
http://www.cellsalive.com/
וואו..
אני רק חייב לדעת, הציטוט "כולנו תאים בתוך עין של דג וכו"', הוא מחווה לציטוט מהתסריט של "השלושה" של דונאלד, או שזו מקריות ממש מוזרה?
הקרב על המודמים
משובח. זה הדו"חמו הראשון שקראתי. ועוד בעבודה.
ממו טו סלף: לא מומלץ להתפקע מצחוק כשהבוס מדבר בטלפון עם המנכ"ל.
(חייכתי לאורך כל הקטע, אבל ב"אתם האלקטרונים" כבר גיחכתי בקול רם, וכזה הגיע ל"אומרים שהוא יכול להיות בו זמנית" ומיד אחר כך "זין ענק", ממש התפרצתי. תודה.).
אוי, מי שלא ראה את מועדון קרב פספס כל-כך הרבה בדיחות בדוחמ"ו הזה. בכל אופן, .
אין ספק נונין
אני שמח שלא באמת פרשת מכתיבת דו"חמואים.
אחד הטובים ביותר בכל הזמנים, רק חסר שם גם איזה נספחון לגבי שאר הכתבות (שלא עשו כלום ביחס למ"ק X2)
והרי נספחון
אז נכון, באמת כל החודש הזה נראה כמו הערת שוליים למ"קים, וכמו שאמר לי רד פיש 'עד שהעלאת את הדו"חמו של מרץ, כבר קרו כל הדברים החשובים של אפריל'.
אבל בכל זאת. רד פיש כבר דאג לצייו את העובדות שמאחורי הקרב על המודמים – 850 תגובות לשני המ"קים, יותר מכל כתבה אחרת אי פעם. גם באופן עצמאי השניים נכנסים לעשירייה הראשונה של כל הזמנים, במקומות השביעי והתשיעי.
ובכל זאת, מה עוד קרה החודש?
בתחום ביקורות הסרטים (אחרי הכל זה אתר סרטים, לא?) תפס את המקום השלישי המכובד סרט סופר-הירוז מהסוג הרגיל, הלא הוא דרדרביל (שילוב של דרדסבא וקלינטון. שנאמר: 'זה עוד ארוך, דרדביל?'). 186 תגובות הובילו את גיבור העל למקום השלישי החודש (27 בדרוג הכללי).
מי שעוד התקדמו יפה החודש הם שלושה סרטי קאלט, הותיק (מאטריקס) החצי-ותיק (דוני דרקו) והצלצול (הצלצול). זה האחרון לא רק השיג את המקום החמישי לחודש אפריל, אלא גם נצמד לתחת של ספיידרמן בכנסיה לעשירייה הפותחת של כל הזמנים. בהקשר הזה אני משאיר לכם לחשוב על הערה מצחיקה בעצמכם.
פרט לסרטים, הדבר הראוי לציון היחיד באפריל היה כמובן האחד באפריל, או במלים אחרות יומית החתונה, שאמנם הצליחה רק לחדור בקושי ל- 20 היומיות המובילות, אבלך השיגה הרבה יותר תגובות מסרט הדרדסים עם שון קונרי. כנראה צריך היה ללהק את ביל קלינטון לתפקיד במקום הסקוטי המזדקן.
לינקים נתן כבר אפסאלון, ולכן כאן אחתום.
—————————
איזה יופי! איזה ניצחון!
ידעתי שהיה שווה להיכנס לדו"חקו של השבוע, מבין עשרות הכתבות (באמת, זה כבר נהיה עשרות) שלא נכנסתי אליהן בכלל באתר.
עכשיו רק נותר לי לקרוא את גרסת ה"קרב" של טוויטלדי, ואני אדע באמת על מה כולם מדברים.
, ושוב , ושוב ושוב ושוב
נונין, אתה ענק ואני (מ)עריץ.
אכן, ענק.
אבל דווקא חשבתי שהחוק הראשון של עין הדג הוא שלא מדברים על באפי.
מילא.
דוח מצחיק, אבל עם ההערה הזו – טוב, אני מקווה שלא הערתי אף אחד.
לדו''חקו הבא
לפי נתונים ראשוניים, "אקס מן 2" הכניס 32.5 מיליון דולר ביום הראשון להקרנתו. זהו הסכום השני בגודלו לאחר "ספיידרמן" שהכניס 39.4 ביום הראשון. "הארי פוטר ואבן החכמים" הכניס 32.3 מיליון דולר ואם "אקס מן 2" אכן הכניס 32.5 מיליון אז הוא עקף את הארי.
לפיכך, סכום של 85 עד 95 מיליון דולר לסוף השבוע הינו הערכה מתקבלת על הדעת באשר לסך הכנסותיו.
יש הימור "תוך כמה זמן יגיע ל-200"?
לדו''חקו הבא
האמריקאים הטיפשים האלה…
הם צריכים להחרים את Xמן לטובת reloaded.
נכון.
בשביל מה ללכת לסרט השבוע אם אפשר ללכת לסרט בעוד שבועיים?
לא נראה לי שהם
הלכו לאקס מן כי הוא הציג השבוע. אבל אם אקס מן ומאטריקס היו יוצאים באותו סוף שבוע עדיין היה לאקס מן קהל (ולא רק אוהדי קומיקס), למרות שהסרט הראשון יצר יותר מדי הייפ והיה ממוצע לגמרי, בניגוד מוחלט למאטריקס.
מאחר ו-X2 ו-Reloaded לא יוצאים באותם שבוע
כל ההשערות בנושא הזה הן ספקולציה טהורה (אלא אם כן למישהו פה יש בעזרתה הוא יכול להעמיד את הנושא למבחן מעשי). בכל זאת, את המטריקס הראשון ראו לא מעט אנשים, והייתי מצפה שאיזה שניים-שלושה או מיליון וחצי מהם היו בכל זאת הולכים לספק את סקרנותם בנוגע ל-Reloaded – גם על חשבון סקרנותם ל-X2.
יש
וגם השתמשתי בה. אתה רואה, במקור אקס-מן ומטריקס (שני הסיקוולים) היו אמורים לצאת באותו שבוע. זה לא עבד. אז חזרתי בזמן כדי לתקן את השגיאה הזאת. עכשיו הם לא יוצאים באותו שבוע והכל בסדר. אבל עשיתי טעות ויצא (בלי כוונה) שבארץ אקס-מן יצא רק ב-19 ליוני.
אז מעכשיו לא נותנים לי את ה- …
ואת מופתעת?
שלמקו לא היה אמור לתת לך את המפתחות ממילא.
בקו הזמן החדש שנוצר, גם לא נתתי.
ומיד נוצר אחד מהloopים החביבים האלה
ששיגעו לי את השכל כשראיתי לראשונה את "בחזרה לעתיד" (הקונספט שהסרט עצמו תעה היה יותר מידי בשביל המוח הצעיר שלי, ושנים הייתי בטוחה שפיספסתי שם משהו).
פרדוקסי זמן הם לא בעייתיים
כל מה שצריך זה להתמודד איתם כמוני: להתעלם מהם.
להתעלם ממה?
בניגוד מוחלט למטריקס?
כלומר, המטריקס היה יצירת מופת שלא הוערכה מספיק בזמנה? הרשה לי לגחח.
אגב, בדקתי ואכן ל-X2 היה קהל גם כשהוא יצא באותו סופ"ש עם רילואודד. מדהים, לא? האמריקאים הטיפשים לא יודעים שאסור להם ללכת לסרטים עד שכל אחד ואחד מהם ישיג כרטיס למטריקס החדש. בדיוק כשחשבתי שהעולם לא יכול להדרדר עוד.
כן.
אתה בהחלט מורשה לגחך.
אני לא אומר שלאקס-מן לא צריך להיות קהל. פשוט התייחסתי להייפ המגוחך שיצר הראשון לפני שחרורו והכך הגביר את הציפיות לתמימם שביננו. לעומת (וגם: בניגוד מוחלט) מאטריקס, שיצר אותו אחרי בעקבות ביקורות (על האקשן) ורבבות ילדים קטנים שדנים ב"מהי המאטריקס".
ומה שאמרת בקשר לכרטיסים למאטריקס: צודק לחלוטין (ברצינות גמורה)!
צריך היה, למעשה, להשבית את הקולנוע כחודשיים לפני הבכורה. כל דבר שונה הוא בזיון מוחלט ובושה לקפיטליזם העולמי.
כתבה על שינויים בהרגלי הצריכה בספריות הוידאו:
http://e.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&id=383206&path=1000
קצת יותר פרוט ב''הארץ''
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=289318&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0