במקור: Horton Hears a Who
במאים: ג'ימי הייוורד וסטיב מרטינו
תסריט: קן דוריו, קינקו פול
על פי הספר מאת דוקטור סוס
קולות (גירסה אנגלית): ג'ים קארי, סטיב קארל, קרול ברנט, וויל ארנט, סת' רוגן, ג'ונה היל
קולות (גירסה עברית): אלי פיניש, מריאנו אידלמן, נורית בנאי קורן, מיכה מורים
לרגע נראה שיתפתח טרנד די מאוס
יצירת סרטים גרועים מסיפורי דוקטור סוס
תוקעים איזה סלב, מגזימים באיפור
מנפחים קצת כמה צדדים בסיפור
ולפני שתגידו "די כבר, לא שוב!"
יוצא לקולנוע עוד סרט עצוב
אבל אז לקולנוע הגיע סרט חדש
שמצליח לשבור את הרצף.
'הורטון שומע מישהו' מבוסס בחופשיות על הספר בעל אותו השם (או יותר נכון, בעל השם 'Horton Hears a Who'). בסרט, כמו בספר, הורטון (ג'ים קארי) הוא פיל ששומע גרגר אבק זועק לעזרה. במהרה הוא מגלה כי על גרגר האבק נמצאת עיר שלמה עיר ההוא-ים (כאילו, Who-ים), וכי אם הוא לא ימצא מקום יציב לגרגר האבק, העיר כולה תושמד. מהצד השני של סקאלת הגודל, סטיב קארל משחק את ראש העיר של עיר ההוא – אדם עסוק עם 96 בנות ובן, שלומד על החורבן המתקרב ומנסה להזהיר את תושבי עירו בפני האסון הנורא.
גם הורטון וגם ראש העיר צריכים להתמודד בפני שכנים סקפטים שמפקפקים בכל הסיפורים על עולמות גדולים או קטנים יותר. אצל ראש העיר, הבעיות באות בעיקר מכיוונה של מועצת העיר, שלא רוצה להחליף את חגיגות היובל ההוא-י בפאניקה המונית וירידה למקלטים. הורטון, בינתיים, צריך להתמודד עם מגוון רחב של תושבי היער, בהנהגתה של קנגרו זועפת, שמשוכנעים שהוא השתגע לחלוטין ושהוא משחת את זמנם של הילדים התמימים עם פנטזיות מיותרות.
אחרי שני הנסיונות הקודמים להמיר את סיפוריו של ד"ר סוס לקולנוע – 'הגרינץ' ו'חתול תעלול', 'הורטון שומע מישהו' משנה כיוון ובוחר להציג את הסיפור הישן בצורת סרט אנימציה. מאחורי הקלעים עומדים האנשים שהיו אחראים ל'עידן הקרח' (וגם 'רובוטס') – אולפן האנימציה Blue Sky, ויש להם בהחלט במה להתגאות. מעבר לעובדה שהם משוויצים לא-מעט ביכולת הטכנית שלהם באמצעות תמונות יפהפיות של ערימות פרחים מתעופפות ברוח, ערים גדולות ומורכבות ומשחקים מרשימים עם מים, הדמויות שהם מציירים נראות כאילו הן צוירו אישית על ידי דוקטור סוס.
אבל ויזואליזציה יפה זה לא הכל, במיוחד לאור משקל הנוצה-וחצי של הספר. את העלילה היה צריך לנפח לפני שהיא הועברה למסך הגדול: להוסיף פירוט על הדמויות והמקומות, להמציא כמה קווי-עלילה חדשים לחלוטין, והרבה מאוד בדיחות – חלקן על דברים שלא היו קיימים בתקופתו של דוקטור סוס (כמו סצינה מוצלחת במיוחד בה הורטון מדמיין שהוא משתתף בסרט אנימה). רוב השינויים האלה מתאימים לרוח המקור. המשפחה הגדולה של ראש העיר, למשל, משתלבת בעלילה בצורה כל כך טובה, עד שרק קריאה של הסיפור מאוחר יותר אישרה לי שהיא אכן לא הוזכרה כלל במקור הספרותי.
כל השינויים האלה בעלילה הופכים את הסרט ממשהו שמיועד לילדים בלבד לדוגמה קלאסית לסרט "לכל המשפחה". יש בו בדיחות שמתאימות לכל גיל, בערך (מרפרנסים תרבותיים ממוקמים-היטב ועד לקטעי סלפסטיק פשוטים יותר), והוא מצליח להחדיר לא-מעט מסרים על נאמנות ופתיחות מחשבתית לאורך השעה-וחצי שהוא נמשך. כל רגעי המוסר-השכל האלה מפוזרים בצורה מאוד מתונה לאורך הסרט, כך שהסרט אף פעם לא מרגיש טרחני מדי לצופה המבוגר.
הדיבוב אותו מובילים ג'ים קארי וסטיב קארל, גם הוא חביב במיוחד. העובדה שמדובר בסרט אנימציה חוסכת מאתנו את המניירות הפיזיות מוגזמות שג'ים קארי נוטה להיגרר אליהן. גם שחקני המשנה, כמו וויל ארנט ('משפחה בהפרעה') בתפקיד עוף דורס מרושע, ואיילה פישר ('לדפוק חתונה') בתפקיד מדענית הוא-ית – עושים עבודה טובה.
אז נכון, כבר מזמן עברתי את הגיל שבו אני קורא ספרים של ד"ר סוס להנאתי. אבל הסרט גרם לי להצטער על זה. 'הורטון שומע מישהו' הוא סרט קליל, מצחיק וכיפי, שבהחלט לא מיועד לילדים בלבד. למעשה, זה הסרט של אולפני Blue Sky שהכי נהניתי ממנו עד עכשיו. אז נכון, Blue Sky הם לא פיקסאר, אבל ההצהרה הזאת בכל זאת אומרת משהו.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- דוקטור סוס
- ספרי סוס – רשימה מלאה
סרט חביב למדי
אם כי מאוד הפריע לי השוביניזם של ה-Who-ים בקשר לראשי העיר שלהם. אבל מילא.
למה הגרגר קרא לעזרה? זה לא מתיישב עם שאר הסרט.
שאלה טובה
לפי הטריילרים, נראה כאילו במקור התנועה של הגרגר באוויר גרמה לזעזועים בעולם ההוא-ים (שהפסיקו כשהוא נח על הפרח), ומשם הגיעו הקריאות לעזרה. אבל בסרט זה באמת לא ברור.
סרט חביב למדי
הדבר הבאמת מוזר הוא שהוא מספר שתפקיד הבן הוא לרשת את אביו, ודקה לאחר מכן מראה את תמונת סבתא-רבה שכיהנה בתפקיד אי-אז.
הבן הוא הבכור, אומרים את זה במפורש.
בגלל זה הוא היורש. אז לא מפתיע שיש גם נשים בשושלת.
לא הוא הבן היחיד שנולד (ולכן הבן הבכור)
אבל הוא הילד הצעיר ביותר
הוא הבכור. ציטוט:
הוא אולי נמוך, אבל הוא עדיין מבוגר יותר מכל אחיותיו.
צודק
איזה תזמון, היום ראיתי אותו
אחד מסרטי האנימציה החמודים.
היוצרים באמת העבירו בצורה מקורית את רעיון הפתיחות והפחד מרעיונות חדשים, זה כמעט הזכיר לי את "משפט הקופים", ואירועים אחרים בהיסטוריה של האנושות.
האנימציה חמודה, וסטיב קארל עושה עבודה מצוינת, בדר"כ אני לא סובלת אותו. ברוב הסרטים שלו הוא פתטי מדי. אבל בדיבוב הוא מצויין.
סרט שעושה הרגשה טובה.:-)
''הורטון שומע מישהו'' הוא סרט סופר-נפלא
לפני שהלכתי לקולנוע קראתי כאן תגובה של מישהו שאמר שישמח לביקורת להורטון, הלכתי לקולנוע, ראיתי את הסרט, נהניתי, וחזרתי לראות שיש ביקורת הידד!
השירים בתחילת הביקורת נפלאים, שאר הביקורת די בסדר אבל קצרה מדי ולא מסבירה מספיק על איך היתה ההתרשמות של המבקר מהסרט, אבל ההתחלה מפצאת.
הסרט מצחיק, ברובו, חלק גדול מהבדיחות כבר ראיתי ביוטיוב, אבל זה עדיין היה נחמד ומצחיק, כמה מהבדיחות היו מעולות רק שלא הועברו בצורה הכי טובה, כך שלא הוצאיו ממני כלום חוץ מהערכה על הרעיון, הורטון מתנהג בדיוק כמו ג'ים קארי וסצינת האנימה היתה מדהימה, הפסקול גם היה מדהים כולל השיר "אנחנו כאן" שהיה מרהיב. עוד מישהו שם לב שבסצינה שבה ראש העיר רץ להחביא את הדברים החדים בכדי לשמור על שלום ידו הוא עשה את הקול המוזר הזה שהוא גם עשה ב"ברוס הגדול מכולם" בסצינת החדשות?
*ספוילר*
למישהו יש מושג למה בנה ג'וג'ו את הדברים האלה שהוא בנה?
אני מצטרף למחמאות
זה סרט יפהפה.
שככה יהיו לי חיים טובים, הרבה מאוד זמן לא התרגשתי מסרט ככה. אין לי מושג למה דווקא ד"ר סוס עושה לי את זה, אבל מהשיר האפי "We are here" יצאתי עם דמעות בעיניים. אני חושב שיש בזה משהו יהודי, בצורך הזה לשבור את שערי השמים וליצור קשר עם האלוהים.
וההומור הוא כל כך מוצלח! מאחורי כל השרקים והסופר-עלים לדורותיהם (כן כן, כולל שרק הראשון) הרגשתי בעיקר ריח של כסף. כאן ההרגשה היא שדברים נעשו מתוך עונג אמיתי ואהבת אדם. לרגע לא הרגשתי שיוצרי הסרט מנסים לרדת לרמתו של מישהו יותר טיפש מהם או ממני. אם לא הבהרתי את עצמי כראוי, נהניתי מן הסרט "נורטון שומע מישהו" ואמליץ עליו לכל מכרי.
נ.ב. BS אחשלו, הביקורת נאה וטובה, אבל לא כך חורזים חריזה סוסית. הטקסטים של הד"ר הטוב לא רק חרוזים אלא גם שקולים במשקל מוקפד, משחקים עם המצלול, מפתחים את המקצב ומביאים אותה בחריזה פנימית ובכל מיני מטעמים שגורמים לחובבי פרוזודיה לרייר.
אבל מה זה חשוב, איזה סרט, אח איזה סרט.
להיפך!
דווקא בסרט הזה מרגישים מקצועניות מדוייקת ללא שאר רוח.
הסיפור (על הילד והחליל)
אכן סיפור יפה, על חשיבות הכוונה לעומת המילים בתפילה.
לינק לסיפור-
בגרסתו של ש"י עגנון:
http://web.macam.ac.il/~tamarli/haimatar/g1.htm
ובגרסתו של מ.י ברדיצ'בסקי (צריך לדפדף מעט למטה, עד לסיפור ו'):
http://benyehuda.org/berdi/xasidim_vetzadikim.html
אה, ראיתי אותו היום.
מזמן לא ראיתי סרט כל כך דפוק.
כלומר, במובן הטוב והאוהד של המילה. הוא כל כך *סוסי* ומשעשע. והאנימציה פשוט נפלאה! לא רק הממוחשבת, גם האנימציה הדו-מימדית הייתה מצויינת. הקטע בסגנון אנימה היה קורע לגמרי.
עדיין לא החלטתי אם קייטי היא הדבר הכי חמוד ביקום או הדבר הכי מטריד ביקום.
לגבי קייטי - גם וגם כמובן
סרט נפלא, חמוד ומצחיק… אחלה המלצה
לא מסכימה
הסרט אומנם חביב ואף טיפה משעשע אך הביטוי "מתאים לכל המשפחה" לא נכון פה.
הסרט די צפוי ומשעמםואני חושבת שרק ילדים קטנים יכולים להנות בו.
קולע בול!
אכן תגובה קולעת בול. בניגוד לסרטים כמו "שרק" (הראשון), "משפחת סופר-על" ועוד – שמקרינים איזשהו קסם שמתאים "לכל המשפחה", "הורטון שומע מישהו" ממש לא.
הוא מתאים לילדים קטנים ולא לכל המשפחה שתשתעמם אם גילאי הצופים מעל 8.
"הורטון" עשוי היטב (מקצועית) אבל חסר לו אותו ניצוץ שהופך סרט לקאלט/קלסיקה.
"שרק" (הראשון) הוא דוגמה שהפכה לקלסיקה. "הורטון" – ממש לא באותה ליגה.
סתם מתוך סקרנות
מישהו הלך לגרסה העברית וראה עד כמה אלי ומריאנו הרסו את הסרט ?
ואם אהבתם את הסרט
אז אני מקווה שאף אחד לא לוקח ברצינות את הקונספט של 'לעבור את הגיל שבו קוראים ספרי ד"ר סוס להנאה'- אם אתם באמת חושבים שאין לכם מה לפתוח אותם, תחשבו שוב.
הרבה מאוד מאוד מספרי הילדים המצליחים ביותר נעשו כאלה כי המבוגרים כל כך נהנו להקריא אותם, ותמיד אפשר להנות מחריזה שטותית וציורים צמריריים.
כשהייתי קטנה לא סבלתי את ד''ר סוס.
הפנים הסוסיות (חה) של רוב הדמויות שלו נראו לי דוחות מאוד והסוריאליזם הפחיד אותי. רק בתיכון גיליתי את הקסם – Oh! The Places You'll Go!, למשל, הוא ספר מופלא עם ציורים יפהפיים, ואני לא רואה סיבה להשאיר דברים כאלה לילדים. (רק המסרים שלו כבר לא מתאימים לי — כלומר, יש שם קצת יותר מדי על הצלחה ולהיות הכי טוב מכולם.)
יש פלוצים בסרט הזה?
אפילו לא אחד.
יופי, ניקח את הילדים.
אגב, אחלה אתר.
ביקורת הדיבוב לעברית
עבודת התרגום שנעשתה טובה – בעיקר בחריזה של הקריין, שנשמעת דוקטור סוסית לגמרי – אבל הדיבוב הוא, נו, לא משהו. רוב השחקנים דווקא עושים עבודה לא רעה, אבל אלי פיניש בתפקיד הורטון פשוט נטול אנרגיה, וכיוון שהתפקיד שלו הוא הכי גדול, זה רע מאוד.
האמת, זה רע עד כדי כך שזה מוריד את הסרט מ"חביב ביותר" (הקונצנזוס כאן, נדמה לי) מ"בסדר, ככה בקושי".
מסכים.
עוד דבר שגרם לי לסלוד מהדיבוב העברי-דחיפת חיקויים של אישים מפורסמים מעולם הילדים, כמו יובל המבולבל. זה היה מגוחך ולא קשור.
מש''א + גם חיקויים מ'ארץ נהדרת' הם לא במקום.
אתם יכולים לפרט?
איך בדיוק הצליחו להכניס חיקויים חסרי הקשר לסרט? האם היה נסיון לתרגם איזה חיקויי זר שהופיע במקור או שפשוט רצו לסחוט עוד כמה צחוקים על ידי שימוש במניירות של צמד המדבבים? האם הורטון פולט משפטים קאנוניים לחדוות הילדים אך ללא שום הקשר לעלילה? האם הצליחו איכשהו לגרום לזה להישמע זורם?
ככל שאני מנסה לדמיין את זה כך התמונה נעשית יותר אבסורדית.
נשמע מאוד דומה (ודבילי באותה מידה)
לזה:
כתבה מספר 3246
אני לא זוכר פרטים,
אבל עצם זה שאני לא זוכר אומר שכנראה זה לא היה קשור במיוחד לעלילה. מצד שני, הורטון הוא פטפטן לא קטן, והרבה ממה שהוא אומר לא קשור לעלילה בכל מקרה – עכשיו הוא רק אומר חלק (קטן) מזה במבטא ו/או בסלנג.
אגב, במקור הנשר הרשע מדבר במבטא רוסי? כי לפי אפיון הדמות, הייתי מנחש שבמקור יש לו מבטא רומני – אבל בעברית הוא רוסי (ודווקא לא רע, אבל בהחלט מריח מהומור גזעני).
במקור קוראים אותו ולאד,
אבל המבטא שלו נשמע לי מעט עם נטיה לגרמני דווקא. בכל אופן, רוסי יהיה די הגיוני בהתחשב בשמו.
גם בעברית קוראים אותו ולאד,
ומי שמדבב אותו עושה עבודה מצוינת; אבל קטעי הפתיחה איתו מרמזים למסורות דרקולה השונות, אז חשבתי שהוא יהיה רומני.
לא נורא, אני כבר רגיל לטעות.
לי הוא הזכיר בקול דווקא
את Watto (כן, זה לא אותו מדובב, אבל הקול נשמע מאוד דומה לדעתי).
קישור לפרטים על Watto:
http://en.wikipedia.org/wiki/Watto
אתם יכולים לפרט?
גם בעידן הקרח 2 טל פרידמן מחקה את חיזקי שהיה בעונה הקודמת של ארץ
גם במקור
גם במקור האנגלי הדמויות (יכול להיות שרק הורטון) מחקות סלבריטאים מעולם הקולנוע. אז אין מה להלין על הדיבוב.
למה לא שומעים על הסרט?
מלבד האתר הזה, לא מצאתי שום ביקורת אחרת על הסרט.
ממש חבל שהסרט לא יצליח בגלל זה. לטעמי, אחד מסרטי האנימציה הטובים שנעשו.
כי חברת ההפצה של הסרט
מחרימה את מבקרי הקולנוע. למה הם עושים את זה – איש עוד לא הצליח להבין.
מאיזה גיל זה מתאים? גיל 4 מתאים?
נראה לי שכן.
למרות שיש התנהגות די מאיימת מצד חלק מהחיות, הורטון לא נראה באמת לחוץ בשום שלב, ולכן זה לא נהיה מפחיד.
ראיתי עם הילדים בני השנתיים והחמש – השני נהנה והראשון ראה בשקט עד הסוף, אבל נדמה לי שזה די חלף מעליו.
בהחלט האנימציה הטובה ביותר שראיתי עד עכשיו ואפילו יכולה להגיד שאחד הסרטים הטובים והכייפים שיצא לי לראות.
הוא מצחיק, מרגש ונורא נורא חמוד. הדיבוב של ג'ים קארי מעולה והדבר היחיד שחשבתי כשהסרט נגמר זה שאני ממש רוצה לראות אותו שוב.
יש איזשהוא מסר לסרט?
יש איזשהוא מסר לסרט?
"אדם הוא אדם, לא משנה כמה הוא קטן."
או משהו בסגנון.
אכן. אם כי תמהתי לעצמי,
מה בדיוק המסר הזה אומר בג'ונגל שכולו חיות.
אישיות (או ישות) גם יכולה להתאים, לא רק אדם.
יש גם מסר אחר, אבל הוא קצת מבולבל
נראה כאילו בבלו-סקיי התכוונו להכניס לסרט טיעון בעד האמונה באלוהים. גם הורטון וגם ראש העיר מאמינים בדברים שאף אחד אחר לא מאמין בהם, וצריכים לשכנע את העולם בצדקתם. במקרה של ראש העיר, זה די מפורש -הוא מדבר על מישהו גדול ובלתי נראה שנמצא בשמים, ויכול לגרום לרעידות אדמה או לשנות את מזג האויר. הקנגורית המעצבנת לא מוכנה שהורטון יספר על האמונה שלו לילדים (כלומר, יכניס דת לבתי ספר), מה שמזכיר את 'Expelled'.
אבל בתור משל על אמונה הסרט קצת מתעקם בהמשך. הקנגורית טוענת שוב ושוב ש"אם אי אפשר לראות את זה, לשמוע את זה או לגעת בזה, זה לא קיים" – אבל לא הטיעון הכי רלוונטי לדיון משום שהורטון כן שומע את ההוא-ים. היא גם מנסה בכח לאלץ אותו להודות שהם לא קיימים בשיטות שמזכירות את ימי הביניים, גליליאו, "ואף על פי כן נע תנוע" וכל זה, כלומר הופכת את התפקידים המסורתיים – במציאות אנשי הדת היו אלה שלא קיבלו שום דרך אחרת להסתכל על העולם ואנשי המדע היו הנרדפים. אז זה קצת בלגן.
אלא אם כן הסרט מנסה לומר משהו בסגנון
"המדע הוא הכנסיה של היום", ואז איכשהו זה מסתדר. אם כי לדעתי הם פשוט נהנו להשתשע עם הצופים, וספק אם באמת הם התכוונו להכניס סאב-טקסט תיאולוגי.
אז ילד בן 7 לא ילמד שום דבר מהסרט הזה?
ד"א האם מישהו ראה את "סוס הים", או "מכושפת", הבטחתי לאח הקטן שמחר רואים סרט, לאן כדאי ללכת משלושתם?
[בצורה כזו שגם אני לא אשתעמם לגמרי]
אני מציע שתיכנסי לאתרים באינטרנט,
('עין הדג', למשל), תקראי ביקורות ותגובות על הסרטים (יש אחת על 'מכושפת' כאן: http://www.fisheye.co.il/enchanted ) ואז תחליטי. אנשים זרים שלא מכירים אותך ולא את אחיך לא יכולים לעשות את ההחלטה בשבילך.
יש גם מסר אחר, אבל הוא קצת מבולבל
לא רואה את זה.
יש שורה אחת שבה ראש העיר מדבר על הורטון כמו שאפשר לדבר על אלוהים, אבל למיטב זכרוני זה קטע בודד.
הקנגורו, כמו שאני רואה את זה, לא מוכנה שהוא (הוא-הורטון, לא הוא-WHO) יספר את מה שהוא שומע לילדים כי זה נוגד את הסטטוס קוו, שזאת בדיוק אותה סיבה שבגללה מועצת השופטים (או מה שזה לא יהיה) בהו-וויל לא מוכנים להקשיב לראש העיר.
המסר נראה לי יותר בסגנון של "אם אתה יודע שמשהו נכון, אל תתן לאנשים אחרים לשכנע אותך להפך"
לדעתי ההתייחסות אליו היא יותר משורה אחת,
והמאבק על דת בבתי הספר הוא נושא "חם" מדי בארה"ב מכדי שהקנגורית תוכל לומר את מה שהיא אומרת בלי שיוצרי הסרט יהיו מודעים למשמעות הפוליטית האפשרית של זה. אבל אני מסכים שהסרט לא מתעכב על זה הרבה או מנסה לדחוף את המסר, וזה לא הפריע לי ליהנות ממנו.
איפה עוד יש התייחסות דומה?
ושאלה טכנית: איך אני עושה שהאימייל שלי לא יוצג אוטומטית, כדי שלא אצטרך למחוק אותו כל פעם?
יש גם מסר אחר, אבל הוא קצת מבולבל
אני בכלל לא חושבת שמבולבל.
מה יש לא להבין בדיוק? תפתח את הראש, אל תהיה תקוע. לא כל מה שאומרים לך חייב להיות נכון.
זכור לי משהו דומה מ''שאלתיאל קוואק''
רק ששם זה היה הפוך:
באחד הפרקים מגיע לכדור הארץ ברווז חייזר אם רגליים אנושיות שמאמין ב"ישות עליונה", אבל בעולם של שאלתיאל אין אמונה באלוהים אז כולם לא מבינים על מה הוא מדבר וחושבים שהוא מטורף, אבל לאט לאט כולם מתחילים לאמץ לעצמם את האמונה ב"ישות העליונה", חוץ משאלתיאל, שחושב שכולם התחרפנו ומתייחס לאמונה שמתפשטת כ"מגפה".
הממ.
אני דווקא זוכרת שהחייזר הנ"ל והחברים שלו היו באי בודד ששאלתי וחפי נקלעו אליו (עם הסירה המתנפחת שלהם בדרכם לקוטב הצפוני להציל את הלוויתנים). לא היה שם אף אחד חוץ משאלתי וחפי שהיה יכול להיות מושפע מדיבורים על "ישות עליונה" או מה שזה לא היה.
אני גם זוכר את הפרק שאתה מדבר עליו,
אבל אני מדבר על פרק אחר.
דווקא מדובר בפרק המבקר את הסיינטולוגיה
כן כן, מה ששמעתם.
לא זכור לי שהפרק ביקר את הסיינטולוגיה
זה היה די ברור שביקורת בפרק היא על הדת וההשפעה שלה על אנשים, איך הסיינטולוגיה בדיוק קשורה?
יש גם מסר אחר, אבל הוא קצת מבולבל
אני ראיתי עוד משהו קטן
אומנם מה שהורטון שמע אינו דמיון אלא אמת, לגברת קנגרו יש בעיה שהילדים יתעסקו בדמיון ויעשירו אותו במקום להיות מציאותים (היה אפילו ציטוט דומה). כמובן זכורה הסצנה בה כל ילד מחזיק סביון ביד ומספר על העולם שלו יש על הפרח, וכאן הייתי שמח אם מישהו היה זוכר את המדוייק בנוגע לסוסי הפוני והקקי הוורוד
זה דווקא משהו שהפריע לי.
הורטון לא סתם ממציא מהדמיון. יש לו גרגר אבק על הפרח והיה משהו בתוך גרגר האבק שהוא שמע. היה שם משהו מוחשי. אבל אחר כך כל מי שרצה להרגיש מהחבר'ה, לקח לעצמו פרח וסתם המציא איזשהו עולם שיש עליו, בלי להבין שהורטון לא ממציא ושזה לא תרגיל בדמיון.
במקום להבין את המהות של "יש אנשים שונים מאיתנו" או "יש עולמות אחרים", הלקח שלהם היה "בואו נעמיד פנים גם אנחנו, ונמציא מה היינו רוצים שיהיה בעולם הדמיוני".
כלומר, במקום להקשיב ולהבין את הערך של קבלת האחר, הם מתנהגים כמו הקנגרואית – בטח שהיא מוכנה לקבל את האחר, אבל בתנאים שלה. וגם הילדים וכל מי שהחזיק פרח – מוכנים לקבל את האחר, רק אם זה ביקום שבו הם קובעים מה הכללים (בניגוד להורטון, שמנסה לעזור לראש העיר לפי הכללים של הו-וויל, ומצד שני, מבהיר לראש העיר מה הכללים בג'ונגל וגורם לראש העיר להפנים אותם).
אולי שכחת שהם ילדים..?
או בהתחשב בעובדה שמדובר בחיות, גורים צעירים.
לדעתי הקטע הזה דווקא היה שובה לב, ולגמרי לא התנגש לי עם המסר.
סביר להניח שהילדים לא יתעמקו בגרגר של הורטון או יתעסקו בגרגר שלו ובמשמעות שלו כלפיו, אלא יחקו אותו ויפתחו את זה לגבי עצמם. ככה ילדים מתנהגים, אין מקום להשוואה בין זה לבין התפיסה של הקנגרואית (שמבוגרת יותר כרונולוגית).
לא רק הילדים, גם המבוגרים.
מש''א+זה היה קטע מגניב לחלוטין.
במיוחד עם קייטי והעולם המקסים-אך-מטריד שלה.
אני זוכר, אבל בגרסא האנגלית:
יש להעיר שבסצינה הזו התפקעתי מצחוק עד כדי אימה, עד הסצינה שבה הורטון עובר את הגשר. כל רגע שבו נזכרתי בקטע הזה התחלתי לצחוק.
נ.ב.
אני יודע שיש לי שגיאות בציטוט, אל תאירו את עיני גם ככה.
אז מה אם מרגלית צנעני לא מוכרת לקטנים (מה שלא נכון)?
אסור לה לדבב? באותה מידה היית צריך לשלול את רישיון הדיבוב מטל פרידמן או אלי פיניש.
ואגב, הורטון שומע את הצליל של אחד מהWhoים שצעקו הצילו בזמן שהגרגיר עף במורד הג'ונגל. העיר לא הראתה סימני הריסה או משהו מאותה סיבה שכשהורטון הטיל צל על הגרגיר אף אחד לא שם לב לזה, או כשהורטון צרח אל ראש העיר.
_____________
בלי בדיחות "הצילו! ילדים בני 12 משתלטים על האתר!". תודה.
אז מה אם מרגלית צנעני לא מוכרת לקטנים (מה שלא נכון)?
לצל פשוט אף אחד לא התייחס באימה יתרה, הם חשבו לעצמם, כולה צל.
אבל באמת מעניין אותי מי אותו אחד שצרח מהגרגר בהתחלה, הרי הכל היה בסדר עד אז. חבל שלא הבהירו את זה.
אני יודעת שבספר מההתחלה הם מודעים לכך שהם בגרגיר אבק ולכן הם צועים לעזרה, אבל הרי בסרט זה לא כך.
סתם שאלה
למה בן 12 הולכת לגרסה המדובבת?
סתם שאלה
בתור אבא בן 31 לילדה בת 4 וחצי אני מחזיק בדעה אותנטית משני צידי המתרס :)
הבת שלי צחקה מאוד לכל אורך הסרט – גם מקטעי הסלפסטיק וגם מהחיקוי הקטן של יובל המבולבל – גם לילדים בגיל הזה מותר להנות מרפרנסים למפורסמים "שלהם" וחוסר הקשר לאותה סיטואציה, בדיוק כמו שאני צחקתי כששמעתי את החיקוי של מרגול.
לא נראה לי שבסרט כזה צריך לחפש מסר מעבר למסר הברור של "תגן על הדעות שאתה מאמין בהם" -לא נראה לי שמישהו יחפש שם הקבלות לאלוהים/אמונה/לא יודע מה – זה לא matrix.
בקיצור, מוצלח מאוד.
יכול להיות שבגלל שהוא צריך ללכת עם אחיו הקטן.
לי זה קרה פעמיים – שלושה.
לא נכון, זה קרה לך פעמיים *שלוש*
*נבחנת השנה על שם המספר, עמכם הסליחה*
סתם שאלה
למה אני הולך לגרסא המדובבת?
אולי כי זה מה שהיה בבית הקולונע!! אבל לא אכפת לי היה לראות א הגרסא באנגלית, זאת אומרת עם תרגום..
אתה יכול...
ללכת לגרסה המדובבת, אבל לדאוג לשים אוזניות – ולהשמיע לעצמך ב-MP3 את פסקול הסרט המקורי באנגלית, שהורדת לפני כן באינטרנט.
תגידו הורטון הוא לא זה שדגר על ביצה
בספר "הורטון הפיל דוגר על ביצה"
כן, זה אותו פיל.
ובעקבות הצלחת הסרט, אפשר לנחש שאולפני בלו-סקיי כבר עובדים על דרך להפוך את 'הורטון דוגר על ביצה' לסרט המשך.
הורטון זו אסופת סיפורים,
ונחש מי היה הראשון בהם?
______________
לא התכוונתי להיות סרקסטי, אגב.
לא במקור
על פי ויקיפדיה, שאין לי סיבה לפקפק בה בנושא הזה, 'הורטון דוגר על ביצה' ו'הורטון שומע הו!' יצאו כשני ספרים נפרדים. ('ביצה' היה הראשון).
ו''ביצה'' זה ספר דוקטור סוס השני הכי אהוב עלי
אחרי "בא עם גרבים"
ספר הסוס האהוב עלי הוא דווקא חתול שאלול.
סיקוול שלישי שלא מבייש את פירמת החתול.
לא קראתי את ''חתול שאלול''
אבל אני מאוד אוהבת את "חתול תעלול חוזר"
או ודרך אגב:סימני קריאה…כל…כך…הרבה…סימני…קריאה!
איך זה שאף אחד לא מתייחס
למסר העיקרי – שגם אנחנו חיים על גרגר אבק שברירי ביקום
מה בדיוק המסר?
גם אנחנו חיים על גרגר אבק שברירי ביקום.
"גם אנחנו חיים על גרגר אבק שברירי ביקום"
זה לא מסר.
בדיוק ראיתי את הסרט.
אני חושב שזה הסרט ההכי מקסים שראיתי. פשוט נדהמתי. אני לא יכול להסביר.
אם לשאול את דעתי...
אכן סרט נפלא
המסר לדעתי הוא מסר של סובלנות והקשבה, פתיחות מעבר לידוע ולמובן מאליו, אנטי מלחמתיות אנטי בורגנות וגם מעורבות חברתית ואכפתיות.
אכזבה קשה.
כן, יש כמה הברקות בתסריט. כן, יש רגעים מרשימים חזותית. כן, יש כוונות טובות. אבל "הורטון שומע משהו" הוא הסרט השלישי ברציפות של אולפני "שמיים כחולים" שאני רואה שלא מצליח לקשור את כל הדברים האלה ביחד למשהו משמעותי ואפילו מעניין. יש בסרט הזה משהו שגרם לי להעיף מבט עצבני לשעון כל חצי שעה, ולגלות שעברו בדיוק ארבע דקות מאז הפעם האחרונה.
זה מתחיל מהסיפור הבסיסי, שמסתובב איפשהו בין ה-"קלוש" ל-"איננו". הגיבור צריך לעשות מסע קצרצר, אבל זה לוקח לו המון זמן, כי הוא עסוק בלעשות שטויות. המשפט האחרון, אגב, מסכם לא-רע את התפקיד של יתר הדמויות בג'ונגל: כל אחת ואחת מהן, מהגיבור ועד לנבלה, עבור בנשר, בקופים בעכבר ובכל האחרים – כל אחד שם מתאמץ, בכל הכח, לגרום לעצמו להיראות יותר אידיוט מזה שעומד לצדו על ידי עשיית פרצופים דביליים, נפילות על התחת והשמעת שנינויות עבשות, כששום דבר מהדברים האלה לא נראה קשור למשהו. זה לא מצחיק. רגע, אני חושב שלא הדגשתי מספיק את הנושא:
זה. לא. מצחיק.
(אוקי, הסצנה הדו-מימדית היתה משעשעת, אני מודה. אבל היא בלטה לטובה בתוך ים של שיממון).
גם מבחינה טכנית, יותר מדי דברים בסצנות הג'ונגל הרגישו כמו חלטורה לשמה. העיצוב, במיוחד, גרם לי לחשוד שכשאמני הרקע התיישבו לעבוד על הג'ונגל נגמר להם הכסף, או הזמן, או הכח, או שלושתם ביחד. יותר מדי צמחים שם נראו כאילו הם עשויים מפלסטיק.
הסצנות בהו-וויל, לעומת זאת, אכן היו שיפור משמעותי, אולי כי הן הרגישו (גם חזותית) בתור משהו קרוב יותר למקור הסוסי* (והיה גם משהו קצת טים-ברטוני במצפה הכוכבים). אבל הסצנות האלה נדחפו להערת-שוליים בין כל הצחוקים-עלק והשיגועים-בלאחס של החיות בג'ונגל, ובסופו של דבר, גם הן לא כאלה מבריקות ברמה שתציל את הסרט.
* אגב, החלטה קטלנית במיוחד מצד התסריטאים: לשים את הטקסט המקורי של סוס בקריינות, לצד הג'יפה הדיאלוגית שהם כתבו. זה אשכרה להסתובב ברחוב עם שלט "אנא, הכניסו לי מכות."