שלום וברוכים הבאים, כבכול שנה, לתוכניתנו "רד פיש לא יכול לנשום", שבה ידגים רד צפצופים, חרחורים, שיעולים ושינה של חצי שעה בלילה. האטרקציה הפופולרית הזאת חוזרת הודות לאלוהי האלרגיה (אלרגיוס) מדי שנה בשנה, כמו שעון – או יותר נכון לומר, כמו לוח שנה – איפשהו בסוף אוקטובר, והיא תמיד פופולרית מאוד, בעיקר בקרב החתולות.
לסדרה הזאת יש הרבה במשותף עם סדרת "המסור", שגם היא חוזרת בכל שנה בסוף אוקטובר, וגם ממנה אני לא נהנה. השנה, זו הפעם החמישית ברציפות, יצא עוד סרט בסדרה, בדרך לעוד סופ"ש מסורי סטנדרטי, אבל הפעם הצטרף למשחק מתחרה חדש ומפתיע (ויהיו רבים שיגידו, מזוויע הרבה יותר): 'היי סקול מיוזיקל 3'.
אם הצלחתם לא להכיר את 'היי סקול מיוזיקל', אז שני הסרטים הראשונים היו סרטי טלויזיה שהוקרנו ופומפמו בערוצים של דיסני, הפכו לתופעה בינלאומית בקרב הקהל הכי חזק ונחשב בעולם – ילדות בנות 12. כשילדות בנות 12 מחליטות שהן אוהבות משהו הן ממש אוהבות אותו. אלבום הפסקול של הסרט הראשון היה הדיסק הנמכר ביותר בארה"ב בשנת 2006. ההכנסות של דיסני, מרצ'נדייז והכל, מכל אחד מה'היי סקול מיוזיקלס' מוערכות במשהו כמו מיליארד דולר.
אפשר לומר על דיסני הרבה דברים, אבל לא שהם לא יודעים לנצל את הפוטנציאל המסחרי של הפרנצ'ייזים שלהם. אז אמנם הם עושים מהס"מ הרבה מאוד כסף, אבל זו לא סיבה לא לעשות עוד קצת. בדיוק כמו האנה מונטנה, שהתחילה כתופעה טלויזיונית והגיעה גם לקולנוע השנה (ותחזור גם בשנה הבאה), גם 'היי סקול מיוזיקל' עבר, בסיבוב השלישי, לקולנוע. שני הסרטים הראשונים נחשבים לזבל מסחרי טהור, נטול כל ערך תזונתי כלשהו, ואפשר היה לצפות שגם 'היי סקול מיוזיקל 3' יישחט. למרבה ההפתעה, הביקורות שהוא מקבל הן לא-מתעבות. יותר מזה: לפי מדד העגבניות, זה הסרט הכי טוב בעשיריה השבוע – ואני לא אוהב להוסיף סימני קריאה בתוך סוגריים, אבל זה דורש איזה (!!!). לא שהוא יזכה באוסקרים כלשהם – העלילה שבלונית כצפוי, על פי המבקרים, אבל יש שירים נחמדים ואחלה כוריאוגרפיה, אז מה רע.
כשהסרט הכניס 17 מיליון דולר ביום שישי בלבד, היה נראה שזה הולך להיות פיצוץ. סרטי ילדים ונוער בדרך כלל מכניסים יותר כסף בימים שבת וראשון מאשר בשישי, כך שנראה כאילו הדרך של 'היי סקול מיוזיקל 3' לסופ"ש ראשון של 50 מיליון דולר פלוס סלולה. אבל אז התברר שכל המעריצות השרופות שקנו כרטיסים מראש להקרנה הראשונה האפשרית, לא חזרו לצפיה נוספת ביום שבת, וביתר הסופ"ש הכנסות הסרט נחלשו. הוא סיים אותו עם "רק" 42 מיליון דולר. עדיין מקום ראשון, בקלות, ועוד בוחטת ענק לדיסני: דווח שתקציב הסרט היה 11 מיליון דולר בלבד.
היי סקול וכו' דחק את 'המסור' למקום השני. בכלל, 'המסור' כבר ראה ימים יפים יותר. שני הסרטים הראשונים היו טובים לסוגם, אחר כך חלה הידרדרות עקבית בתגובות הביקורת לסדרה. עכשיו, עם הסרט החמישי, הגענו כבר למיץ של הזבל. מבקרים אף פעם לא התלהבו מהסרטים האלה, פשוט משום שרובם לא מתים על הסאדיסטיות המובנית בהם, אבל הפעם גם רוב חובבי הז'אנר מסכימים שהסדרה מיצתה את עצמה. אלה הם אחוזי ה"עגבניות הרקובות" שקיבלו סרטי הסדרה, מהראשון ועד לאחרון: 46, 36, 26, 18, 15. אבל למעריצי הסדרה זה לא מזיז, והם ממשיכים לבוא כל שנה באותם מספרים, כנראה כדי לראות איך לעזאזל מחזיקים בחיים סדרה שה"גיבור" הראשי שלה מת לפני שני סרטים. החל מ'המסור 2' והלאה, כל סרטי הסדרה פתחו עם 30 וקצת מיליון דולר, וגם החמישי לא יוצא דופן: הוא עשה, לפי ההערכות, 30.5 מיליון.
הסרט השלישי שיצא השבוע הוא 'גאווה ותהילה', ואלה שני דברים שהוא לא יעניק ליוצריו או לכוכבים שלו, קולין פארל ואדוארד נורטון (שבאמת צריך לדעת לבחור סרטים טוב יותר). כל שנה יוצאים כמה סרטים כאלה, על שוטרים שנקרעים בין נאמנות למשפחה לבין נאמנות לתפקיד וכו', ורק לעתים קרובות הם מצליחים לבלוט ('השתולים', למשל). 'גאווה ותהילה' הוא לא אחד מאלה. הוא סטנדרטי, אומרים כולם, סטנדרטי כמו השם שלו. ראינו דברים כאלה יותר מדי פעמים והוא לא עושה שום דבר באופן מקורי או זכיר. הוא הגיע רק למקום החמישי, עם 6 מיליון דולר. נקסט.
גם סרטי השבוע שעבר לא השאירו הרבה זכר, והם נופלים במורד הטבלה במהירות. כולם, חוץ מ'לכודים ברשת', שבאופן בלתי מוסבר יורד לאט למדי (הוא איבד 26% השבוע), כאילו היה איזה סרט איכות או משהו. מתחת לעשיריה, הסרטים שמכוונים לאוסקר מתחילים לבצבץ בהקרנות מצומצמות: 'ההחלפה' של איסטווד, עם אנג'לינה ג'ולי (המבקרים התאכזבו), 'סינקדוכה, ניו יורק' שכתב וביים צ'רלי קאופמן (המבקרים התבלבלו) ו'לאהוב אותך מאז' הצרפתי, שכבר מוקרן אצלנו (המבקרים אהבו מאוד ומדברים על קריסטין סקוט תומס כמועמדת אפשרית לאוסקר השחקנית).
בשבוע הבא 'ההחלפה' יגיע להפצה רחבה, וכמוהו גם 'זאק ומירי עושים פורנו' של קווין סמית וסרט הרוחות 'The Haunting of Molly Hartley'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
נמ.
אני לא יודע כל כך מה להגיד על הייסקול מיוזיקל, במיוחד אחרי ששפכתי עשרות אלפי קובים על מה שחשבתי על הסרט הזה, אבל לאחר שגיליתי שהסרט הזה לא נורא כמו שאומרים עליו (לפי הביקורות, כלומר) אז אולי אני אראה. צפו לביקורת
נחמד, רק חבל ש''מקס פיין'' מיתרדר.
וקיוויתי שתהיה מילה על "הסיוט של חג המולד" (ככה בכלל קוראים לו?), שאומם הכניס "רק" 0.3 מיליון דולר (לעומת 5 מיליון בשנה שעברה) בסוף השבוע הראשון, אבל צריך לזכור שדיסני לא בזבזו עליו אפילו לא סנט, אין לו פוסטר, אין לו טריילר ואין לו מסע פרסום. והאם הוא יבוא גם בשנה הבאה (אני מאוד מקווה שגם בארץ)?
עם מספרים כאלה? אין סיכוי.
וחבל כי ממש ציפיתי לזה.
לא יודע,
הרעיון היה להוציא אותו מחדש כל שנה, והם באמת עושים את זה כבר שלוש שנים ברציפות. הם בטח לא ציפו שהוא ישבור קופות בכל שנה מחדש.
נחמד, רק חבל ש''מקס פיין'' מיתרדר.
בקשר להפצה מחדש:
למה לא עושים את זה יותר, או בכלל, בארץ? למשל עם שר הטבעות או מטריקס או סרטים בסגנון שחוויה לראות אותם בקולנוע, לדעתי צריך להפיץ מחדש את שר הטבעות שיבת המלך בקולנוע והוא יעשה יותר מאשר סרטים אחרים שמפיצים בארץ ובקושי מוכרים כרטיסים (ויש יותר מדי כאלה).
הקטע הזה של מבטא בריטי מתחיל לעלות לי על העצבים.
כל סרט שנעשה בתקופה שהיא לא של ההווה צריך לקבל מבטא בריטי. זה היה מגוחך בטרויה, 300 ואלכסנדר, שכולם התעלמו שהמבטא הבריטי הומצא (כנראה) כנראה כמה מאות שנים אחרי ההתרחשויות בעבר. המבטא הזה מגניב והכל, אבל למה אנשים שחיו ביוון ורומא צריכים לדבר במבטא בריטי?
ההודעה הזו לא הייתה נכתבת לולא ראיתי את הטריילר ל"הנער בפיג'מת הפסים" (http://www.rav-hen.co.il/pyjamas/). אחלה של טריילר, נראה כמו שילוב מלחיץ בין דרמת "ידידות אמיצה בין X ל-Y" למסמך אנושי מזעזע על השואה. ומה הקשר בין מחט לתחת? ובכן, לאלה שלא טרחו ללחוץ על הלינק (וכדאי, מומלץ), הסרט, שמתרחש בגרמניה (!) דובר מבטא בריטי כשר למהדרין (למרות שהמשפט הזה לא תקף לגבי בריטניה, שמספר היהודים בה, אפעס, מעט מצומצם). עכשיו, תסבירו לאנוכי ההדיוט, למה סרט שמתרחש בגרמניה צריך לדבר כמו אחרוני הדייויד בקהאם?!
שאלה טובה
אבל איכשהו אני מרגיש שזה עדיף על סרטים שבהם מדברים באנגלית במבטא שבו באמת דיברו שם. בכלל, אני חושב שסרטים שקורים בגרמניה צריכים לדבר בגרמנית, סרטים שקורים בסין לדבר בסינית וכן הלאה. כשמדברים באנגלית במבטא של המקום זה רק גורם לצרימה גדולה יותר של זיוף, בעיני.
שאלה טובה
איך? לא ללהק לסרטים מסחריים שחקנים אמרקאיים/בריטים מוכרים? לא לעשות סרטים שמתרחשים במקומות שלא מדברים בהם אנגלית? לעשות, אבל רק עם שחקנים ממדינות זרות?
ללמד את השחקן את השפה, ואז להוסיף תרגום?
בהחלט עדיף המצב היום, תמיד אנגלית (בסרטים אמריקאיים/בריטים כמובן)
אבל למה סרט, שרוב ההפקה שלו אמריקאית, כמו 300, חייב לדבר אנגלית?
מצפים ממני לחשוב שבספרטה דיברו אנגלית בריטית? (אה, ותירוץ "ג'ראלד באטלר אירי" לא תקף, מכיוון שהוא דיבר בסרט 300 "בריטית") אכי אני לא קונה את זה.
ושוב, הזעם שלי לא היה כל כך גדול לולא סרט שמתרחש בגרמניה (!) חייב לדבר במבטא בריטי, במיוחד שמבטא גרמני קל לעשות, אם רק מצמידים לשחקנים איזה מורה טוב למבטא.
אבל למה סרט, שרוב ההפקה שלו אמריקאית, כמו 300, חייב לדבר אנגלית?
זה היה יותר נכון אם בספרטה היו מדברים אנגלית ללא מבטא?
ונראה לי שלדבר אנגלית במבטא מתאים הרבה יותר צורם באוזן.
לא, זה היה נכון אם הם היו מדברים במבטא יווני.
לא, זה היה נכון אם הם היו מדברים במבטא יווני.
בספרטה לא דיברו אנגלית במבטא יווני
באמת?
אבל דיברו במבטא יווני וזה מספיק לי.
למה ללכת רחוק?
קח לדוגמה את "אביב 41". הסרט הוא הפקה ישראלית-פולנית. התסריטאי והבמאי ישראלים והסרט צולם בפולין. הוא דובר אנגלית ולתפקידים הראשיים לוהקו שחקנים בריטיים. זאת למרות שרק בסיפור המסגרת יש הגיון שידברו אנגלית (אחת הדמויות נולדה בקנדה).
למה עושים את זה? כי רוצים למכור את הסרט לאמריקה. מאוד נדיר שסרטים שאינם דוברי אנגלית מכניסים יותר משניים-שלושה מיליון דולר בארה"ב. אז לקחו שחקנים דוברי אנגלית, נתנו להם לעבוד על מבטא פולני והציגו בפני קונים פוטנציאליים מעבר לים.
כן, אבל אתה לא חושב שהיו יכולים לסדר לג'וזף פיינס מבטא פולני?
אה, ואביב 41 במילא לא נראה משהו.
סדרו לו
אני לא יודע אם המבטא הזה באמת פולני, או סתם מזרח אירופאי כללי, אבל הוא מדבר בסרט אנגלית עם מבטא. העניין הוא שהסרט צולם בפולין וממשלת פולין תומכת כספית בסרט, אבל עדיין הוא דובר אנגלית כדי שיוכלו לשווק אותו גם במדינות אחרות.
שוב: אין לי בעיה אם אנגלית בסרטים שלא מתרחשים במדינה אנגלו-סקסית
יש לי בעיה עם זה שהמבטא של האנגלית הזו היא בריטית. שוב, זה צרם לי ב"נער עם פיג'מת הפסים". סרט שמתרחש בגרמניה, שידבר אנגלית, למה לא? אבל שלפחות האנגלית לא תהיה במבטא בריטי!
ואיזה מבטא יספק אותך?
ואיזה מבטא יספק אותך?
לדעתי האישית, בכל הסרטים שהעלילה שלהם לא מתרחשת בארה"ב או באנגליה צריכים לדבר במבטא סקוטי.
אבל אף אחד לא שואל אותי …
לא רק זה: גם במציאות צריך שכל העולם ידבר אנגלית במבטא סקוטי.
שמעו, שמעו!
כן!
זה יפתור את כל המלחמות.
אחרי הכל, איך אפשר לירות במישהו כשאתה לא מבין מילה מה שהוא אומר?
כן, זה עובד ממש טוב עד עכשיו.
בה!
מי צריך *אנגלית* (?!) במבטא סקוטי? פיכסה. אני רוצה את הדבר האמיתי.
כל העולם, חוץ מהרוסים, כמובן, צריך לדבר *סקוטית* במבטא סקוטי.
בה!
ועכשיו נשאלת השאלה: איזו סקוטית? האם Scots או סקוטית גאלית?
גאלית, כמובן.
גאלית זה צרפת
לא, גאליה זה צרפת
גאלית זו לשון קלטית שהייתה נפוצה בניבים שונים ברחבי צפון-מערב אירופה.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99%D7%AA
לא רק.
גאלית, Gaelic, היא שפה שמדוברת בסקוטלנד ובאירלנד. פעם דוברה שפה בשם הזה באי מן, אבל היא לפני שלושים שנה. אירית וסקוטית נחשבות לשתי שפות שונות, אבל ההבדלים העיקריים בין השתיים, לפי מה ששמעתי, הם בהגייה ובאיות, ובכל השאר הן כמעט זהות. אירית היא השפה הרשמית השניה של אירלנד.
גאלית סקוטית:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99%D7%AA
אין שום קשר לגאלים של צרפת.
המבטא של המדינה בה מרחש הסרט.
ואולי לזרוק פה ושם משפטים בשפה המקורית. מקום טוב שבו עשו את זה זה דווקא בזוהן. אולי המבטא של אדם סנדלר לא היה ישראלי כל כך (בלשון המעטה) אבל הוא לא נפל למלכודת ה"כל סרט שלא מתרחש באמריקה חייב לדבר אנגלית במבטא בריטי".
אה, נכון, כי שחקן בריטי
המדקלם טקסט מבטא גרמני זה אמין יותר. "רשימת שינדלר" ראית?
כן. זה אמין.
וכן, ראיתי חלקים נרחבים מ"שינדלר" (ואהבתי מאוד את ליאם ניסן, אק"א השחקן שמדקלם טקסט במבטא גרמני).
ראלף פיינס.
מבטא ה"בוראט" שלו, למקרה שפספסת: http://www.youtube.com/watch?v=qsKXzFyCJO8
טוב, זה רק בגלל שפשוט לא נתנו לו מורה טוב למבטא.
או שפשוט הוא לא טוב בלעשות מבטא גרמני.
רייף פינס עושה הכל טוב!
הכל, אתה שומע?! הכל!!
אמממ, סליחה. זה קורה לי לפעמים.
לא, זה לא אמין.
שחקנים שמדברים אנגלית במבטא זר כדי לגרום לצופה לחשוב שהם מדברים בשפה זרה נשמעים מגוחך. סרטים אמורים ליצור את האשלייה שמה שהם מראים קורה באמת. אני לא מאמין שיש מדינה שככל תושביה מדברים זה עם זה אנגלית במבטא רוסי כבד. אם אצפה בסרט כזה, אשב ואגיד לעצמי כל הזמן: "נו, אידיוטים, תתחילו לדבר רוסית!". לא אוכל להתרכז בסרט וליהנות ממנו. אמנם, ברוסיה לא מדברים אנגלית, אבל אנגלית במבטא בריטי או אמריקאי היא לפחות אמצעי תקשורת נורמאלי. אנגלית בסרט אנגלי או אמריקאי שמתרחש ברוסיה היא בלתי נמנעת, ואני מוכן להאמין שזו פשוט רוסית מוסווית (למה רוסיה, באמת, אם דיברת על גרמניה, נדמה לי? רק דבר אחד יש לי בראש). אנגלית במבטא רוסי היא סתם זיוף דפוק שהורס את האמינות של הסרט.
I sink chell no.
אז אתה מעדיף שסרט גרמני בכל רמ''ח איבריו ידבר בריטית?
אוקי, מילא שזה לא המבטא או השפה המקורית, אבל חבר'ה, למה לא לגוון?
טוב, אני פשוט לא סובל אנגלית אמריקאית.
אני דובר Received Pronunciation גאה.
תראה את הגרסא הבינלאומית של 'ריקוד מסוכן'
ואז תגיד לי שאתה עוד רוצה שבכל סרט ידברו במבטא של הארץ בה הסרט ממוקם.
עמדתי, אבל אז נזכרתי שאני אוהב את החיים שלי.
לא אהבתי (בלשון המעטה) את הגרסא הראשונה, אז את השנייה?
אבל באמת, תזכור שאותה החלטה (להפיץ את הסרט בגרסא אנגלית) הייתה טיפשית מלכתחילה.
אבל היא פחות או יותר מה שאתה מבקש.
ואני אישית קיבלתי דימום באוזניים מהסרט.
בשביל לקבל דימום אוזניים מריקוד מסוכן לא צריך אנגלית.
צריך את השוט הראשון של הסרט וכבר אז אתה קולט את ההרגשה (הידועה בשמה
).
טוב, פה למען האמת אני חייב להסכים.
תשובה
בערך.
היום ראיתי שוב במקרה את הסרט "היום הארוך ביותר". סרט מלה"ע 2 אפי (אולי אחד היותר אפיים שנעשו על המלחמה). הסרט מציג כמות גדולה של דמויות לא אמריקניות – כלומר צרפתיות וגרמניות. הדמויות הללו מדברות את שפתן לחלוטין (ובמהירות ראויה לציון). הגרמנים מדברים גרמנים, הצרפתים מדברים צרפתית, הבריטים מדברים במבטא אנגלית והאמריקנים מדברים כמו ג'ון ויין (שאגב, משחק שם). אף אחד לא מדבר אנגלית במבטא גרמני וכו. עכשיו לפני שיגידו שמדובר בתפקידים מצומצמים, לפי הערכה שלי כמעט חצי מהסרט היה בגרמנית נטו (הפתיחה עצמה הייתה בצרפתית).
אני זוכר שהיו עוד כמה סרטים כאלה, בעיקר על מלה"ע 2, שנעשו בשנות ה-60. מתישהו, לא ברור לי מתי, הוליווד עברה לדבר אנגלית במבטאים ומאז זה נשאר.
אז כן, עדיף שילהקו שחקנים לא אמריקניים (זה לא כאילו זה מפריע להם כ"כ) או לחילופין שהשחקנים ילמדו את השפה.
אבל בכל מקרה, שלא יהפכו את המבטא הבריטי (המזוייף) למבטא של כל אותם אלה שחיו לפני 1940. זה מגוחך.
שאלה טובה
בעולם מושלםהיו צריכים לקחת שחקנים מהמדינה המדוברת ולהוסיף תרגום
אבל זה לא יקרה כי לאמריקאים אין כוח לקרוא כתוביות והאולפנים לה יהיו מוכנים להשקיע ולחפש שחקן טוב ממדינה זרה (כי לא יכול להיות שכל השחקנים הטובים שלא נקראים ג'וני דפ הם בריטים).
התנגדות!
אני כ"כ לא מסכימה… בעולם מושלם הסרטים האמריקאיים צריכים להיות באנגלית.
האלטרנטיבות:
לקחת שחקנים זרים? לוותר על פנים מוכרות בסרטים רק בשביל שלא נוכל להבין את השפה של הסרט? לא נראה לי…
מה גם שבהרבה מדינות השחקנים נוטים לשחק בצורה מוגזמת ומוזרה לטעמי. קוריאה לדוגמא, וסין. בסרטים קוראניים זה בא בטוב, אבל בסרטים אמריקאיים זה סתם נראה מוזר.
לגבי זה שלאמריקאים אין כח לקרוא כתוביות.. וואלה, גם לי אין כח לקרוא כתוביות. כשזה באנגלית אני מבינה את הרוב, דברים לא אובדים בתירגום, ובכלל, אם יש לי אפשרות להבין כל מה שהשחקן אומר, למה שאני אסתפק ב-2 שורות התירגום?
ללמד את השחקנים שפה זרה ואז לתרגם? מאמץ כפול של עושי הסרט, מאמץ של הצופים בשימוש בתירגום, ומה הרווחנו? אמינות? אני חושבת שמול הרווח של הבנת הסרט זה ממש בטל בשישים.
כמובן הפיתרון המושלם הוא לדבר שפה זרה בסרטים ולחלק בכניסה לקולנוע דגי בבל קטנים לכל הצופים. עד אז, שיישאר ככה.
מבחינתי האמינות לא נפגעת. אני יכול להתעלם מזה שמדברים אנגלית בגרמניה. היה מפריע לי הרבה יותר אם הסרט היה דובר גרמנית והייתי צריך להבין פחות טוב בעזרת תרגום.
כי גם כשהתירגום מושלם ואין אף מניח רעפים נוצרי, דברים הולכים לאיבוד בתרגום. פשוט ככה זה.
אי חושב אם סרט אמריקא מתרחש בגרמניה, נגיד
וכל הדמויות גרמניות, אז מצדי שידבר אנגלית, זה לא מפריע. אבל אם בסרט יש גם דמויות גרמניות וגם אמריקאיות אז עדיף שכל אחד ידבר בשפה שלו. למשל, אני מעדיף שהסרט עם הילד והפיג'מה יהיה כולו באנגלית, אבל הייתי מאוד כועס אם "רודף העפיפונים" היה כולו באנגלית.
אבל
דווקא היו כמה סרטים אמריקניים שיצאו בשנים האחרונות שלא שהיו על טהרת האנגלית. השניים שעולים לי לראש הוא הפסיון של ישו ואפוקליפטו. את הפסיון לא ראיתי, אבל אפוקליפטו היה מעניין, בין השאר כי הוא לא דיבר אנגלית (אבל זה מל גיבסון והשטויות שלו, אז ניחא). אני חושב שב-U-שקר כלשהו (לא זוכר את המספר) הגרמנים לא דיברו אנגלית והיה עוד איזה סרט שבוא אמרתי לעצמי "אה, איזה מאגניב, הזרים לא מדברים אנגלית במבטא גרוע".
הרבה הרבה יותר דוגמאות יש לסרטים שלוקחים שחקנים לא אמריקנים לתפקידים מסויימים – לרוב מדובר בתפקידי משנה של הרע\הסייד קיק היפאני\סיני\ערבי\הכנס מיעוט לא שחור פה כי לא חסרים אמריקנים כאלה). הם לרוב, אגב, לומדים אנגלית.
לדעתי יש הצדקה שכל הסרט יהיה באנגלית או לחילופין שכל דמות תדבר בשפתה. הבעיה היא כשדמות מסויימת מדברת באנגלית במשך כל הסרט, מחליפה לשפה זרה כל שהיא בדיוק לכמה שניות ואחר כך חוזרת לאנגלית. זה כבר קצת דבילי (קורה הרבה בסרטי מד"ב).
ולא, לא מפריע לי לראות פנים לא מוכרות בסרט. אני מוכן להחליף פנים מוכרות של שחקן שמוכר רק כי הוא נראה טוב בפנים של שחקן לא מוכר אבל טוב. אבל זה כי אני מוזר
אבל
טוב, עניין של טעם אישי.
אני אוהבת לראות בסרטים שחקנים שאני אוהבת, וזה גם לא כזה מוזר.
וחוץ מזה, פנים מוכרות מביאות צופים (ובצדק), ואני לא רואה סיבה שהאולפנים ייוותרו על זה רק כדי להיות נאמנים לאותנטיות, בסרט שמכל בחינה אחרת הוא לא אותנטי בכלל.
שפה כראי התרבות
באמת אחד הדיונים המרתקים, ואני חייב לקחת את הצד שבעד שימוש בשפה של המקום / הדמויות בהם מתרחש הסרט, מכמה סיבות:
1. אי אפשר להפריד תרבות של עם מסוים מהשפה אותה הוא דובר. באותה המידה, למשל, אם תרצה להראות צרפתים אוכלים, כנראה שזה יהיה במסעדת פירות ים עם כוס יין אדום ולא באיזה מזללה מטונפת (אלא אם כן אתה מנסה להעביר אמירה מאוד ספציפית). הדוגמא הכי טובה שבה הדבר בא לידי ביטוי בשפה עליה אני יכול לחשוב (לצערי הרב) היא קללות של חייל נאצי בכל שפה שאינה גרמנית. אני באמת חושב שזה לא אותו הדבר.
2. קשה לי לקבל את הטיעון לפיו "באנגלית אני מבין טוב יותר את הסרט". אם ככה, אנחנו יכולים לשלול כאן על הסף כל סרט שלא יוצא מהוליווד. לטעמי, ואתם בהחלט יכולים לא להסכים איתי, חלק גדול מהסרטים הטובים שראינו על המסכים בשנים האחרונות אינם מפרי היוצר של האולפנים האמריקאיים ואינם דוברי אנגלית.
3.לגבי טיב השחקנים, שחקנים מוכרים וכיוצ"ב, אני חושב שאנחנו נוטים להיות מקובעים מידי על אליטה מסוימת של שחקנים. מה גם שמתוך הידע המצומצם שלי (ואני בטוח שמגיבים משכילים ממני יכולים להרחיב את הרשימה), חלק מהשחקנים הטובים היום בהוליווד אינם אמריקאים במוצאם ואנגלית אינה שפתם. אני כרגע מצליח לחשוב על חוויאר ברדם ופנלופה קרוז שעושים חייל גם בשפת אימם, ספרדית.ובכלל, אני חושב שלא יקרה שום דבר רע לאולפנים אם הם ישקיעו קצת מאמץ בליהוק טוב (נגיד,סתם כדוגמא, במקום המון אפקטים ויזואליים).
קצת
ואולי גם קצת 
על הסרט "אקסודוס":
לפני שבוע בערך ראיתי את הסרט "אקסודוס" המפורסם על כל העליה לארץ המאבק במנדט הבריטי וקום המדינה. הסתכלתי, ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות. נכון, גם אני לא ממש הייתי קיים באותה תקופה, אבל לראות את כל הישראלים גבוהים ובלונדינים, את הסצנה שבה המוחתאר הערבי (שאבא שלו, כמובן, נתן את שטחי אדמות הכפר שלו כדי שיקום קיבוץ "בית דפנה" או משהו בסגנון) מדבר על החיבה והרעות בין הערבים ליהודים בארץ באותה תקופה ואת הצורה השטחית בה הציגו את הניסוין של ניצולי השואה להתגבר על החוויה הנוראית שעברו באמצעות המאבק בארץ – כל אלה היו לא אמינים ומופרכים בעליל.
וכשכל הדמויות בסרט הזה דוברות אנגלית, והעברית בסרט מסתכמת ב"יאללה יאללה", באמת שאפשר לזרוק כל אמת היסטורית מהחלון.
לגבי 2
אני לא שולל סרט שלא דובר אנגלית, אני טוען שאני אבין את כל הרבדים בו פחות, ולכן אעריך/אהנה ממנו קצת פחות.
מצד שני, סרט שמופק במדינה דוברת אנגלית יהיה (לטעמי) באיכות מסויימת בלי קשר לשפה בה השחקנים בו ידברו. אם יוצא שהאיכות הזו היא גבוהה, אז אני אישית אשמח להנות מהסרט בשפה אותה אני מבין. זה בהחלט לא אומר שהוא לא יהיה טוב בשפה אחרת (כמובן לא מדובר בדיבובים מזעזעים למיניהם).
הבעיה היא שכמו שציינת - אתה לא מהתקופה
סבתא שלי, לעומת זאת, דווקא כן.
כשהיא ראתה לראשונה את גיסי, שב"כניק חסון, גבוה, בהיר שיער וכחול עיניים ובעל לסת מסוקסת, דוק של נוסטלגיה עטף אותה. האכזבה מכלתה ה"ערביה" דור חמישי בארץ, המקור מסוריה) ומנכדותיה החצי-ערביות הטשטשה.
"ככה נראה צבר אמיתי!" היא ספקה כפיים. אחותי ואני הותקפנו פרצוצי צחוק בלתי נשלטים.
"הפולני הזה? כן, כי צברים הם גבוהים, בלונדינים וכחולי עיניים" צחקנו.
אבל אז, סבתא הזכירה לנו את החלוצים, ואמרה שכולם היו שזופים, תמירים ו… בלונדינים. עם עיניים כחולות.
הפואנטה היא שבמקרה הזה, אקסודוס דווקא מדויק היסטורית ונאמן לתקופה.
לא שאני מפקפק בסבתא שלך
אבל בניגוד לדעה הרווחת "העובדה שהיית שם לא בהכרח אומרת שאתה יודע על מה אתה מדבר".
למה? כי המחשבה האנושית היא דבר חי ומתעתע. היא משתנה עם הזמן והיא מושפעת מדברים שונים ומשונים. עשו לא מעט מחקרים על הצורה בה היום-יום והסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו משפיעים על הדרך בה אנו זוכרים החוויות שלנו. לא מעט חיילים, לדוגמא, שמספרים את סיפור הקרב שלהם (ביחוד שנים רבות אחרי המעשה) כבר בנו לעצמם סיפור שלם ומונוליטי בראש שלפעמים כל קשר בינו לבין המציאות מקרי (אחת הסיבות לפיה יש לי בעיה עם חלק מהמחקרים של אמברוס על יום הפלישה).
מעבר לזה, סבתא שלך כנראה לא הכירה את כל החלוצים בארץ (כי היו לא מעט) ולכן היא לא מקור מוסמך ל"איך נראה חלוץ". אם לחזור לדוגמה של החיילים, יש לא מעט תיאורים מחוף אומהה במלה"ע 2 שאומרים שלא היו טנקים על החוף כלל ושכולם טבעו בהנחתה. למעשה, היו יותר מ-30 טנקים על החוף (לאורך גזרה של פלוס מינוס 5 ק"מ, לא זוכר בדיוק את המספרים) מגדוד 743 (אאל"ט). למה יוצאי הקרב לא זוכרים את זה? כי הם לא ראו שום דבר שהיה מעבר ל-100 מ' מהמקום בו הם נחתו, כי הם בנו לעצמם תמונה לפיה הפקירו אותם לבד על החוף, כי הם הושפעו מהתפיסה הרווחת לפיה לא היו טנקים על החוף וכולם טבעו עקב אווילותם של הגנרלים האמריקנים – תפיסה שהגיעה מכיוון גזרת החוף של רגימנט 16 (שם זה היה נכון) אך לא הייתה נכונה לשאר החוף, ביחוד לא לגזרת דוג גרין (אותה מתאר שפילברג ב"להציל את טוראי ראיין") וכו.
אחד הדברים שמשפיעים על תפיסתנו את ההיסטוריה הם סרטים. איך נראה והתנהג וויליאם וולאס? כנראה כמו מל גיבסון. איך נראתה הנחיתה בחוף אומהה? כנראה כמו בטוראי ראיין או ביום הארוך ביותר. איך נראו לוחמי חטיבה 7 בתש"ח? בטח כמו שהם מתוארים ב"הטל צל ענק". איך נראתה מלחמת וייטנאם? כמו בפלאטון או באפוקליפסה עכשיו.
התשובה האמיתית לשאלות האלה הן כמובן לא. ויליאם ואלאס כנראה שלא היה דומה בכלל למל גיבסון ב"לב אמיץ" (שיצא כנגד כ"כ הרבה קונבנציות חברתיות בימה"ב שאני בכלל לא יכול להתחיל לספור אותן). הנחיתה בחוף אומהה לא הייתה דומה בכלל למה שמתואר בטוראי ראיין (וזה עוד תיאור יחסית אמין) ועל אחת כמה וכמה לא לג'ון ויין המקפץ בין היריות ב"יום הארוך ביותר". הלוחמים של חטיבה 7 בקרב על לטרון לא באמת היו אבק האדם שרק ירד מהאוניות, כמו שאוהבים לתאר אותו (ומח"ט 7 הקדיש לא מעט זמן כדי להוכיח שהוא לא שלח חבורה של ניצולי שואה להיטבח בלטרון ורוב ההרוגים היו למעשה מהחטיבה השניה שלחמה שם) ומלחמת וייטנאם לא נראתה כלל כמו ב"אפוקליפסה עכשיו" או בפלאטון (למרות שפלאטון הוא קצת יותר אמין כי הבמאי באמת לחם במלחמה).
אז הנקודה היא שגם החלוצים לא בהכרח נראו כמו באקסודוס. למה סבתא שלך הגיבה כמו שהגיבה? אולי כי גם היא ראתה אקסודוס? אולי כי זו הדמות ש"התעמולה הציונית" ביקשה לטפח, בניגוד גמור לדימוי "הגלותי" של היהודי המסורתי (שהממסד הציוני ניסה במשך שנים למחוק – ע"ע כור ההיתוך)? אולי כי הזיכרון שלה מושפע גם מהנוסטלגיה והגעגועים לפעם, כשהכל היה טוב יותר וכולנו היינו גאים, גבוהים, יפים ועם עיניים כחולות.
אני לא אומר שלא היו כאלה חלוצים. כנראה שכן (כי יש לא מעט ישראלים שעונים לתיאור הזה וכשעובדים בחוץ, אז משתזפים). אבל הם לא היו הרוב והעובדה שסבתא שלך אומרת שכן לא בהכרח מהווה מקור אמין להסתמך עליו.
כל הכבוד על התגובה הארוכה והמנומקת (שאני מסכים עם כל מילה בה).
אבל שלא תחשוב שזה בהכרח ימנע ממיקה להתווכח איתך…
לא שאני מפקפק בפקפוק,
אבל רוב החלוצים באו ממזרח אירופה, דהינו, לרבים מהם (בהחלט לא לרובם) היו שיער ועיניים בהירות.
לגבי הגבוהים והחסונים – ככה האנשים האלה רצו לראות את עצמם (גבוהים, שזופים, חסונים) וככה הם ניסו לעצב את עצמם.
לגבי כור ההיתוך – הוא לא רלוונטי למושג "חלוץ" או למושג "צבר". ראשית, המושגים הללו קודמים לרבות מהעליות הלא-אשכנזיות. שנית, כשהעליות הלא-אשכנזיות הגיעו לארץ, הדימויים הללו כבר היו "תפוסים", וגם הלא-עירוניים שבמזרחים ניסו – לעתים מזומנות – לעצב את עצמם בדמות האשכנזית האמורה.
אל תבין אותי לא נכון – אני לא מתווכח עם הניתוח שלך לדרכי הפעולה של זכרון אישי וזכרון קולקטיבי. אני רק אומר שאין צורך, בשם הנרטיביות הפוסט-מודרנית, להפוך את הכל לסובייקטיבי, ולכן ללא קביל כעדות ממשית.
לפקפק בלי לפהק
(שוב, הזהרת
ל"אקסודוס")
אותי מה שהצחיק הייתה האידאליזציה שעשו בסרט לכל מה שהלך כאן באותם ימים. כאילו לא היו יוצאי עדות המזרח, כאילו לא הייתה שנאה ומלחמה עקובה מדם עם הערבים, כאילו השואה הייתה איזה זכרון מעורפל בו השתמשו בסרט כדילהראות שלדמויות יש קצת רגש. בשנה בה הסרט יצא (1960) כך רצינו גם אנחנו לחשוב ולהרגיש בארץ ולא משנה עד כמה המציאות טפחה על פנינו.
השבר כנראה היה איפהשהו במלחמת יום הכיפור, והחלה תהליך שהפך אותנו בסופו של דבר לישראלים המרירים והציניים שאנחנו היום. אני לא אחת מצטער על כך ומקווה שנחליף לפעמים את הציניות בציונות, אבל זה אני.
ועם זאת, אני הרי אותו ישראלי שכרגע תיארתי, ולכן קשה לי שלא לצחקק כשאני רואה שכך מוצגים פני הדברים.
לא שאני מפקפק בפקפוק,
חלק מהחלוצים באו ממז' אירופה. אם אני זוכר נכונה, היו גם כמה יוצאי ארצות ערב שהגיעו בשנים האלה. חוץ מזה, גם רוב יוצאי מזרח אירופה לא היו בלונדינים עם עיניים כחולות. אני מסכים שהיו חלוצים גבוהים, בלונדינים, עיניים כחולות וכו, אבל זה לא היה מכנה משותף לכולם ואפילו לא לרובה. כמו שאמרת, זה היה דימוי שהיה לנו מאוד נוח להקרין, פנימה והחוצה.
בקשר לכור ההיתוך: אין לי הרבה ויכוח, רק הערה: זה לא משנה שהמושגים "צבר" ו"חלוץ" היו קודם (זה כן משנה, רק לא לדיון האמור). השאלה היא איך אנחנו תופסים את המושגים האלה היום, לאור ההשפעה של המציאות שהממסד התאמץ לבנות. נכון שהדימויים היו תפוסים, זה לא אומר שהם היו סטטיים.
והערה נוספת: למילים "ממסד", "תעמולה", "ממסד ציוני" וכו יש קונוטציה מאוד שלילית ולא אליה התכוונתי. שלא תבינו לא נכון, יש לי לא מעט הערכה למאמצים הכבירים שעשה "הממסד" על מנת לבנות פה חברה מ-0. טעויות נעשו ואנשים נפגעו (ואפילו לא מעט אנשים. לדוגמה, המשפחה שלי שהגיעה מכורדיסטאן ב-51' ולא היו לה חיים קלים) אבל המאמצים (והטעויות) נעשו ברובם בתום לב ולמען, בסופו של דבר, טובת עם ישראל, כפי שהם ראו אותה באותה התקופה ולאור הערכים בה.
ואם נחזור לנושא, הכל סובייקטיבי, זו המציאות העגומה. להגיד שזה לא נעים ולא נחמד לא הופך את התמונה. לא באתי להגיד שהזיכרון הוא לא עדות קבילה, אלא שכל עדות יחידה שלא נסמכת על כלום חוץ מזיכרון היא בעייתית. אז מה עושים? הדרך להגיע קרוב ככל האפשר ל"אמת" האובייקטיבית (שזה דיון נפרד, ארוך וממש ממש מייגע שלא בא לי להיכנס אליו) היא לשלב עדויות. לקחת את העדות של סבתא X, להצליב אותה עם עוד כמה וכמה עדויות בע"פ, עוד כמה מסמכים מהתקופה, צילומים וכו וכו ולראות מה עולה מתוך כלל העדויות.
זיכרון הוא כמו חתיכה אחת מפאזל.לבד הוא חסר ערך, בדיוק כמו כל מסמך היסטורי אחר שעומד לבד. יש לו ערך רק בתוך מכלול מקורות אחרים (או כסיפור נחמד שסבתא מספרת). לכן להגיד "סבתא אמרה לי ולכן זה נכון כי היא הייתה שם" זה דיי שטויות.זה מה שרציתי להגיד.
עם זה אני כבר מסכים (כמעט) לגמרי.
כמה הערות:
1. בטוראי ראיין דווקא מסתובב לו איזה טנק על החוף כמדומני. חוץ מזה, בחצי שעה-שעה הראשונה, היה מספר מוגבל יותר.
2. אני עדיין מחכה שמישהו ימצא את הקטעים שהצוות של פורד צילם במהלך הנחיתה בחוף אומהה ויחשוף אותם.
כמה הערות:
1. ראיתי בשבוע שעבר את הסרט. לא נראה טנק אחד לרפואה על החוף. אולי בגרסת הבמאי
דווקא בחצי השעה הראשונה כן היו טנקים. לפי התוכנית היו אמורים להגיע בש-5 דקות 32 טנקים אמפיביים ובשעת ה-ש 16 טנקים נוספים על נחתות בכל גזרה רגימנטלית. בגזרת רגימנט 16 טבעו 27 מתוך 32 הטנקים האמפיביים ו(אאל"ט) 14 מתוך הטנקים המושטים ובאמת היו אך ורק 5 טנקים על החוף (שנפגעו דיי מהר מאש נ"ט). אבל בגזרת רגימנט 116 טבעו רק 3 מהטנקים האמפיביים (כי למישהו היה את השכל לא להשיט אותם אמפיבית אלא להנחית אותם על החוף) ועוד כמה (נראה לי בין 4-6) מהטנקית המונחתים. ככה שבגזרת רג' 116 היו יחסית הרבה טנקים, אבל לא יותר מידי חי"ר. שאר הטנקים הטנקים אמורים היו להגיע בגל השני, ב-ש+3 שעות והלאה.
http://www.history.army.mil/books/wwii/100-11/100-11.htm
(ולמה אני עדיין זוכר את כל זה? כי לפני 5 ימים הגשתי לפרופ' קדיש עבודה סמינריונית על הקרב)
בטח זה קבור שמה מאחורי איזה ארון. אם הגוים במח' ההיסטוריה האמריקנית היו עושים נקיון פסח כל שנה, בטח היו מוצאים את זה…
ואם הם היו ישראלים, בטח איזה קשר היה לוקח את זה הביתה ומוצא את זה בבוידעם אחרי 30 שנה.
אשמח אם תוכל לשלוח לי את העבודה למייל.
מצטרף לבקשה
ותודה מראש.
לא שאני מפקפקת בניתוח שלך את הזיכרון האנושי
לא, אני מאוד מסכימה.
ואני גם לא חולקת עליך שהזיכרון של סבתא שלי סובייקטיבי ובהיותה בלונדינית גבוהה ותכולת מבט עוד יותר סביר שהיא ראתה רק את אלה שדמו לה, ועוטפת זכרונותיה ברומנטיזציה מוגזמת.
אבל להגיד שפול ניומנים על תקן חלוצים זה מופרך מכאן ומכאן זו לא פחות הגזמה.
היו הרבה מזרח אירופאים בהירים, ומזרח אירופאים היוו רב כמעט מוחלט של החלוצים.
אם אני לא טועה, דווקא לגבי אוסטיודן מהתקופה
יש נתונים טובים על צבע שיער, צבע עיניים ותווי פנים. היו אנשים שזה מאד עניין אותם.
שפה כראי התרבות
* אני בת, אחרת הייתי ג'יזבר..
אני לא יכולה להסכים איתך כי אנחנו לא מסכימים על הבסיס, ראיתי את זה כבר מהכותרת שלך, שפה כראי התרבות…
1. אני הולכת לראות סרט כדי להתרגש, לצחוק, לבכות, להתעצבן, להשתעמם, לא כדי שיישקפו לי איזושהי תרבות. אם הסרט עושה את זה אני מניחה שיש פה איזשהו ערך מוסף, אבל זו לא הסיבה שלשמה התכנסתי כאן (אני, באופן אישי)
2. אני מבינה יותר טוב באנגלית – זה יותר מזה, סרט טוב בעיני הוא סרט שנחווה בצורה בלתי אמצעית, ככל שאני יותר "שם" אני יותר נהנית. והתרגום מפריע, הוא נעמד ביני לבין הסרט. כמובן, יכול להיות שהסרט יהיה כל-כך אמיתי שאני אשקע בו לחלוטין, אבל אני זוכרת רק פעם אחת שזה קרה לי ("חיים של אחרים"). בד"כ לסרט יש כ"כ הרבה מחסומים לעבור לפני שהוא נוגע בי (מעצם זה שהוא סרט ולא המציאות) ולא חייבים להוסיף עוד גורמים מפריעים בדרך אם לא חייבים.
עוד נקודה, קצת חמקמקה. כשאני רואה סרט זר אני מרגישה משהו אחר. אני לא יודעת איך להגדיר את זה, זרות? זה בד"כ סרט שונה, מוזר, חוויה אחרת. אם להיות קונקרטיים, כשאני אלך היום לקולנוע ואתלבט בין לקרוא ולשרוף להלבוי2 אני לא אוסיף לרשימה גם את בקצה גן העדן, כי לסרט זר אני אלך במיוחד, בשביל החוויה השונה, ולא כי "מתחשק לי לראות סרט". ואחד הגורמים, נראה לי, זה השפה הלא מובנת, שגורמת לי להרגיש כאילו לקחתי צעד אחד אחורה מהסרט. אז אני רוצה שהתחושה הזאת תישאר רק בסרטים "הזרים", או ב"הפקה משותפת לכמה מדינות" ותשאיר לי את שאר הסרטים כמו שהם.
3. בקשר לשחקנים, אני נהנית מפנים מוכרות, עניין סובייקטיבי לחלוטין כמו שציינתי בהתחלה.
בנוגע לאוף-טופיק שלך,אקסודוס, זאת הייתה דוגמא מצויינת לגישה שלי לסרטים. אני בחיים לא אשתתף או אפילו אקרא דיון כזה ארוך כמו שהתפתח פה, כי זה נראה לי חלק כ"כ שולי בסרט, ממש לא חלק מהחוויה שמושפעת מדברים שונים לחלוטין מהאם זה היה ככה באמת, זה לא אותנטי בכלל וכו'. זה בכלל לא נוגע לסרט מבחינתי. זהו.
יצאה לי הודעה ממש ארוכה בגלל שלפעמים מעצבנות אותי הודעות בסגנון "מתי כבר האמריקאים הטיפשים יילמדו שלא בכל העולם מדברים אנגלית" (לא אתה, מר שועית
), זה כאילו מבטל אותי.
קראתי שוב מה שכתבתי וראיתי שאולי נושבת מזה רוח של "סרטים צריכים לראות בשביל ליהנות ולא כדי להיות פלצנים". אז אם זה מה שמישהו קלט, זה לא ככה. אני מודעת לכל אלה שלוקחים מסרטים עוד דברים מלבד הנאה רגעית וחולפת והיו שמחים לראות יותר שפות זרות בסרטים אמריקאיים, ורוצים שסרטים יהיו יותר מדוייקים היסטורית ותרבותית, זאת פשוט לא אני.
שפה כראי התרבות
אני מבין את מה שאת אומרת ועדיין לא מסכים. קצת מצחיק, רצית להעביר מסר של "בואו לא נדוש בכל המעטפת של הסרט ופשוט נראה אותו" או בשפה קצת יותר עממית "בואו לא נחפור" ואנחנו מנהלים פה דיון חופר למידי. האירוניה.
ולהתייחסות הרצינית לגבי מה שאמרת:
1. אני מהאנשים שעדיין מאמינים שכל סרט (או ספר) טוב, מקורם, כמעט תמיד, בסיפור טוב (חוץ ממקרים נדירים וספציפיים מאוד). מכאן שסרט טוב, במיוחד אם הוא עוסק בסיפורים אנושיים יומיומיים, חייב בעיני להיות אמין. אתה לא יכול לעשות סרט על המלחמה בצפון אירלנד, למשל, מבלי להבין לעומק את הסכסוך בין הפרוטסטנטיים לבין הקתולים, בין המעצמה האנגלית לבין המדינה האירית שנלחמת על חירותה, בין התרבויות השונות -תחת קטגוריה זו נכלל במידה לא מבוטלת, גם המאבק בין השפה האנגלית לשפה הקלטית. כאשר נבנית אמינות כזו, נוצר אמון ביני לבין הדמויות, ואני יכול להאמין למה שהם אומרים ולהתרגש ממה שהם עושים. את יכולה לבוא ולהגיד שיש דברים אוניברסליים ושכל אחד מאיתנו מרגיש שנאה, כאב, אכזבה וכו', אבל אם תשימי לב כמעט לא קיימים סיפורים שמרחפים באוויר או מתקיימים בתוך ואקום. תמיד הסיפור מתחבר לאדם מסוים שחי במקום מסוים בתקופה מסוימת. כך שגם אם תנסה מאוד, לא תצליח לשלול את ההקשר התרבותי.
2.מצחיק שדווקא הסרט שהזכרת כאן (אותו, בצירוף מקרים מדהים, ראיתי אתמול בערב), "חיים של אחרים" – הוא סרט גרמני ולא הוליוודי. זה מוכיח את הטענה (אלא אם כן את דוברת גרמנית שוטפת) שהסרט לא צריך להיות באנגלית כדי שיהיה מרגש. הסרט הזה במיוחד, כמו שציינתי בסעיף הראשון, מתקשר לזמן ולתקופה מאוד מסוימים (סוג של
לסרט) – שכל כולו עוסק בהתנהלות המשטרה החשאית במזרח גרמניה בתקופה שלפני נפילת החומה. לצורך העניין, היית יכולה לדמיין את הסרט הזה דובר אנגלית? אני באופן אישי חושב שזה היה מוריד מערכו (כי זה באמת סרט מעולה).
מצחיק אגב, שאת (ואת לא לבד) מתייחסת לסרטים באנגלית כסרטים "מהתרבות שלך" לעומת סרטים אחרים שהם "סרטים זרים". בפעם האחרונה שבדקתי, אף אחד מאיתנו לא גר בניו יורק או לוס אנג'לס (ושוב, את מוזמנת לתקן אותי אם אני טועה) ככה שסרטים הוליוודיים אמורים להיות "סרטים זרים" בדיוק באותה המידה. למרבה האירוניה, אנשים בארץ מרגישים הרבה פעמים שסרטים ישראליים נכנסים תחת הקטגוריה של "סרט זר" הרבה יותר מאשר כל סרט הוליוודי אחר. (זה הקטע בו אני באמת יכול להתחיל דיון על כמה התרבות האמריקאית חדרה אלינו וכו וכו אבל לאף אחד אין כוח לזה)
בסופו של דבר, את צודקת, סרטים הם אמצעי בידור. אף אחד מאיתנו לא הולך לסרט כדי לסבול או להשתעמם אלא כדי להנות. אבל בעיני, סרט טוב הוא גם סרט שאני זוכר גם אחרי שהמסך יורד והאורות נדלקים. סרט מעולה הוא סרט שגורם לי לחשוב ויוצר אצלי תהיות. ולצערי הרב, בשנים האחרונות, במיוחד בכל מה שקשור לכל מה שמגיע מהוליווד (וברור שיש חריגים), אין הרבה סרטים כאלה.
המשך חפירות
אני ממש בעד חפירות על סרטים, זה אחד הדברים הכי כיפיים בסרט, רק לא בהקשר של זה היה ככה במציאות, לא זה לא, בוא נערוך ביקור בויקיפדיה…
והתייחסות להתייחסות הרצינית:
1. הידע שלי בהיסטוריה וגיאוגרפיה שואף לאפס. אני ממש גרועה בניים-דרופינג אז קשה לי לשלוף סרט-מבוסס-תקופה שבו נהניתי למרות שלא ידעתי את הרקע. אבל סרט שבו לא התחברתי כי לא הכרתי את התקופה? נראה לי שהייתי מתעצבנת וזוכרת משהו כזה , אז כנראה שזה לא קרה לי, בדיוק מהסיבה שאמרת: "את יכולה לבוא ולהגיד שיש דברים אוניברסליים ושכל אחד מאיתנו מרגיש שנאה, כאב, אכזבה וכו" ואז שללת את זה כי "לא קיימים סיפורים שמרחפים באוויר או מתקיימים בתוך ואקום". מבחינתי, זה בדיוק מה שקורה בסרטים, ואם לא זה היה נותן לי טעם לפגם. היוצר של הסרט יכול לרצות להציג התרחשויות שקרו בתקופה מסויימת ומושפעות ממנה, אבל שיסביר מה קורה ולמה ולא ייסתמך על הידע המוקדם שלי.
2. חיים של אחרים הוא אכן סרט גרמני שמתרחש בגרמניה ולכן מדבר גרמנית. אבל אם הוא היה סרט אמריקאי שמתרחש בגרמניה, אני מעדיפה שיהיה באנגלית. זה לא יפגום לי באמינות שלו בשום צורה, כי זה פשוט סיפור.
נתתי אותו כדוגמא לסרט כ"כ טוב שהשפה השונה לא הפריעה לי. אבל בד"כ הסרטים הם לא ממש טובים, הם פשוט בסדר ואז השפה השונה הייתה מפריעה לי.
ובקשר לנקודה הכי מעניינת שלך, שהסרטים מהתרבות שלי הם אמריקאיים, זה כ"כ נכון. אני באמת בקושי רואה סרטים ישראלים ומחשיבה אותם כסרטים זרים ומוזרים, זה היה נראה לי מובן מאליו אז אפילו לא התייחסתי לזה.
סליחה על החפירות…
שפה כראי התרבות
אז זה מה שאת מחפשת בסרטים. אבל בחיפוש אחרי פנים מוכרות ופאן סתם, את מאבדת במקום כל שהוא ערך מוסף שהוא לדעתי מאוד משמעותי.
כמו שנאמר, שפה היא תרבות וסרטים באים לשקף את אותה התרבות ואותו המקום בו מתרחש הסרט (אני מתכוון סרטים רציניים, לא סרטי פעולה/קומדיות רומנטיות וכו שהם אחלה סרטים ואני מאוד מחבב אותם [ובכן, לפחות סרטי פעולה], אבל הם לא תמיד רציניים). כשאת משנה את השפה, את הורסת את היחוד הזה.
אתמול הלכתי לראות הנרי ה-V בתאטרון. המחזה הוצג במקור האנגלי (באנגלית של המאה ה-16) והיו בו קטעים שהצרפתים באמת מדברים בצרפתית.
חלק מהשחקנים היו ישראלים, חלק אמריקניים. אף אחד מהם לא היה אנגלי (עד כמה שאני יודע) ורק אחד היה צרפתי. הם למדו את הטקסט, למרות השפה הקשה וחלקם הציגו אותו בצורה מאוד משכנעת (ביחוד מי ששיחקה את קאתרין שדיברה צרפתית במהירות ראויה לציון, למרות שצרפתיה היא לא). כי זה מה ששחקנים עושים. כמו שאנחנו דורשים מהם להציג שוטר או שודד או מורה או לוחם קומנדו או חשפן בצורה משכנעת (והרציניים שבהם הולכים ועושים הכנה לא קצרה על התפקידים), כך גם אפשר לבקש מהם ללמוד את השפה בצורה משכנעת.
עכשיו, אני יכול להגיד לך שזו הפעם השלישית שיוצא לי לראות הנרי ה-V במדיום זה או אחר. בפעם הראשונה הייתי צריך להפעיל את התרגום בצרפתית (כי באנגלית לא היה על ה-DVD) כדי להבין משהו (ולא, אני לא דובר צרפתית בכלל, זה היה פשוט יותר מלהבין את האנגלית). גם הפעם לא הבנתי יותר מחצי, אבל בשום פנים ואופן לא הייתי מחליף את זה בהצגה באנגלית מודרנית או (חס ושלום) בעברית מודרנית (אבל הייתי מוכן להתפשר על כתוביות
).
השפה היא חלק מהכיף במחזה (שלא לדבר על זה שאין על כתיבה של שייקספיר) והיא חלק מההרגשה שאמור לתת לך הסרט (בייחוד מהז'אנר ההיסטורי) של "אתה שם ואתה חלק מזה". אחרת אפשר פשוט לקרוא את הספר.
לדעתי לפחות.
בעולם מושלם
היינו צריכים להשתמש במסרטת-זמן ולראות את הסרט כפי שהוא באמת קרה, בלי הפרשנות של הבמאי או התסריטאי והשחקן. ככה זה היה הכי אוריגינלי שאפשר.
ובמקרה של סרטים בדיוניים, להשתמש בwhat if machine ולא במסרטת זמן. ככה זה הכי אמין שאפשר.
עד אז, בעולם הלא מושלם, מבטא בריטי הוא מבטא שרוב השחקנים מסוגלים לאמץ בלי להישמע מעוותים מדי.
שאלה טובה
אם כבר אפשר לקחת מכונת זמן לשייקספיר ולהגיד לו לכתוב את רומאו ויוליה באיטלקית, בשביל האוטנתיות כמובן.
הקטע הזה של מבטא בריטי מתחיל לעלות לי על העצבים.
יש את הקטע בתפיסה של אנשים שאנגלית אמריקאית זה משהו ששייך לעידן החדש ואנגלית בריטית זה משהו יותר עתיק שיכול להשתייך ליותר תקופות/ תרבויות. בהרבה מקרים מבטא אמריקאי יהיה מאוד צורם בגלל זה.
זה נכון
יש את הדוגמה של "עכשיו ולתמיד", בו דרו ברימור ואנג'ליקה יוסטון מדברות במבטא בריטי. זה נעשה כביכול כדי להתאים לתקופה בה הסרט מתרחש. אלא שהסרט מתרחש בצרפת ולאף אחד אין מבטא צרפתי.
וזה דבילי.
בהחלט.
יש לציין
שהעלילה של 'הנער בפיג'מת הפסים' כל כך מופרכת שקל כבר לדמיין שהוא בעצם מתרחש בייקום אלטרנטיבי שבו השואה התרחשה באנגליה.
וואו.
קפיצות כאלה בהכנסות של המקום הראשון והשני לעומת השבוע שעבר, זה נורמלי? זה משהו של תחילת החגים/קיץ?
האלווין
אני מניחה..
אבל האלווין זה רק מחר.
''ורק לעתים קרובות הם מצליחים לבלוט''
שגיאה או בדיחה שעברה לי מעל הראש?
כן, גם אני תהיתי אותו הדבר.
רד?
איזו שגיאה?
איזו שגיאה?
רק + קרובות
אוקסימורון
:0
מאמר מאוד מצחיק באתר Cracked על גרסאות ראשוניות איומות לסרטים שיצאו בסה"כ לא רע.
ים לגלדיאטור ולמטריקס.
http://www.cracked.com/article_16716_7-terrible-early-versions-great-movies.html
מכיל
הפתיחה של הייסקול 3 היא -
זבלית במובן של המילה – 42 מיליון לחלק כרטיס קולנוע 7.08$ יוצא בערך 6 מיליון צופים. אין בארה"ב שום היסטריה. לא מדובר בשום סכומים אדירים וחסרי תקדים בהיסטוריה. זה רק עניין של אינפלציה. גם סקס והעיר הגדולה, מאמא מאיה לא הביאו קהלים גדולים בארה"ב. ביחד שני הסרטים אלו הביאו יותר מ40 מיליון צופים. ההצלחה הגדולה שלהם זכו היה רק בזכות עלות מחיר כרטיס קולנוע יקר. כך שבשנים אחרונות יורד מספר הצופים באופן משמעותי.
מחיר כרטיסי קולנוע בארה''ב לא קבוע
באיזורים מסויימים זה עולה 5$, באחרים זה עשוי לעלות 10$. לעשות ממוצע לא בדיוק יעזור לך לחשב את מספר הצופים.
אתה מזכיר לי משהו שתמיד רציתי לשאול
יש איפשהו נתונים לגבי הסרט שמכר הכי הרבה *כרטיסים* ?
עזבו מותאם אינפלציה, לא מותאם, ארה"ב, חו"ל לא משנה.
איזושהי טבלה של..מכירת כרטיסים ולא הכנסות בשקלים, כדי לראות כמה אנשים הלכו לסרט. (ולא משנה אם זה אותו אחד 7 פעמים..)
דווקא, למען האמת, נראה שזו פתיחה מאוד טובה-
בעיקר מכיוון שבסוף שבוע הקרוב יש את האלווין שבמקרה נופל על יום שישי (וזה מזכר לי, למה לא הפיצו את "הסיוט שלפני חג המולד" דווקא ביום ההאלווין), ולכן יש לצפות למיוזיקל שלנו תהיה ירידהקטנה מאוד מאוד בהכנסות (ואולי אפילו עליה). אתם לא חושבים כך?
נכון
פתיחה טובה מאוד לחודש אוקטובר.
מצד שני לא חסרים סרטי ילדים מצליחים יותר.
אני מפחד לחשוב על זה...
אבל נראה לי שספיילרתם את הסרט השלישי של Saw. ומאחר ומדיניות האתר אמורה להיות ללא ספויילרים, אני חושב שגם ספוילר עקיף כזה לא צריך להיות פה (במיוחד כי אני מאוכזב קשות כרגע)
קשה עד בלתי אפשרי לומר משהו על סרט חמישי בסדרה
בלי לספיילר את הסרטים הקודמים בסדרה. ומכיוון שאני לא יודע איזה מהסרטים ראית ואיזה לא, אני גם לא יכול להסביר את עצמי בלי לספיילר חלק מהסדרה. אז בבקשה: הפיסקה הבאה מהווה ספוילר ל'המסור' 1 ו-2, ומסבירה למה *לא* ספיילרתי את 'המסור 3'.
בתחילת 'המסור 3' ג'יגסו מספר שהוא גוסס (מה שידוע עוד מהסרטים הקודמים) ונשארו לו שעות בודדות לחיות. לכן זה מובן מאליו (או לפחות לא מאוד מפתיע) שהוא עומד למות במהלך הסרט.
זה לא מובן מאליו בסרטי אימה
כמה פעמים כבר אמרו לנו ש(הכנס שם דמות מפחידה מסדרת סרטי אימה) מת באופן סופי ולא יופיע יותר? ראיתי את המסור הראשון, כך שאני יודע על ג'יגסו. את ההמשכים לא ראיתי, אז אם היה איזה טוויסט דרמתי במצבו, לא ידוע לי על כך.
רציני, מכיוון שמדובר באחד המאפיינים הבסיסיים של הדמות.
מצד שני, אני מסכים שבמקרה של ג'יגסו, זה לא
מפגשים מהסוג הביזארי עם ''היי סקול מיוזיקל''
אז אתמול הלכתי לראות את "הלבוי 2" (התרשמות בביקורת הרלבנטית בקרוב) וזכיתי גם להתרשמות כלשהי ממערך היחצ"נות של הפלא המכונה "היי סקול מיוזיקל 3".
נתחיל מדמויות הקרטון של שני כוכבי הסרט (נדמה לי שאלה כוכבי הסרט, אני לא בטוח). מדובר באחד הדברים היותר קריפיים שיצא לי להתקל בהם באחרונה, ואני כולל בזה גם את שלל יצירי הגועל-נפש אותם באתי לראות ב-"הלבוי 2". יכול להיות שזה בגלל הנקודות האסטרטגיות שבהן פיזרו אנשי "יס פלאנט" את הקרטונים האלה (ליד הקופות, קרוב לשירותים ובכניסה לאולמות), אבל כשמבחינים בהם בפעם הראשונה, אלא אם כן זה *ממש* מקרוב, נורא קל לטעות ולחשוב שמדובר באנשים בשר-ודם. זה השתלב מצוין עם בני-הנוער שישבו על הספות שליד הקופות בקולנוע, ועסקו בהשמעת קולות ונהמות משונים, תוך תרומה משמעותית לאווירת הביזאר. כאמור, קריפי. עצה לחברת הפרסום: כשהסרט ירד פה מהמסכים, אל תשליכו את הקרטונים האלה לאשפה – תשלחו אותם לדייויד לינץ', הוא כבר ימצא להם שימוש בסרט הבא שלו (וזה יתרום גם לאיכות הסביבה). ואם אפשר, תשלחו ללינץ' גם את כל אותם בני-נוער שהשמיעו קולות משונים ליד הקופות, אני בטוח שגם להם הוא ימצא שימוש (ויעלה, בהעדרם, גם את איכות החיים הכללית במדינת ישראל).
ואז, לפני הצפייה ב-"הלבוי 2", ראיתי גם את הטריילר ל-"היי סקול מיוזיקל 3". קשה לומר שהתרשמתי, אבל אני כנראה לא קהל היעד. מצד שני, היה לי איזה רגע של WTF – לפחות קטע אחד עם דמות שפוצחת שם בזמר נראה כמו משהו ישר מתוך "פספוסים". אני מתכוון, כל שניה מתוך הקטע הזה הבהירה לצופים שהאיש רק מזיז את השפתיים, ושמישהו אחר שר במקומו. יכול להיות שהיתה בעיה בהקרנה או משהו? בכל מקרה זה נראה ונשמע כמו פרודיה עצמית. וקריפית.
הייסקול מיוזיקול לא כזה מזעזע O:
הממ אני בת 16 וקוראת פה דיי הרבה. אני רואה גם 'סרטי איכות' וגם סרטים הוליוודים בתקציבים ענקיים ונהנית משניהם.
הלכתי אתמול להייסקול מיוזיקל 3 עם אחותי, ודיי נהניתי O: זה לא איזה זוועת עולם או משהו! זה סרט דיסני אמריקאי שנועד להיות לילדים בני 12, לא באמת מצפים למשהו יותר מדי אינטלגנטי. כלומר, כן העלילה קצת…דפוקה, אבל שירים מלהיבים כל 5 דקות בהחלט מתגברים על המכשול הזה!
חוץ מזה יש איזהשהו מסר (בכל זאת, סרט של דיסני) שהסרט מנסה לשדר, אז זה לא כזה גרוע שילדים אוהבים את הסרט….
אומנם הם ממש מנסים לסחוט את טיפת הכסף האחרונה מכל העניין הזה, אבל מה כל כך רע בזה. סרט מלהיב ועם מסר…אני לא חושבת שזאת בעיה שילדים ילכו לזה.
העניין עם הייסקול מיוזקל הוא כזה -
אני אוהבת סרטי טראש, באמת. אפילו כאלה קיטשיים ומטופשים ברמות. אז כשחברים שלי אמרו לי שיצא סרט באמריקה שממש יש לו הייפ, והוא עם הכוכב של היירספריי (סרט שמאוד אהבתי), שמחתי שמחה רבה.
אז התכנסתי לראות את הייסקול מיוזקל הראשון עם חברים, באמת שכל אחד בא בלי שום דעות קדומות ועם צפייה למחזמר כייפי ומטופש – והסרט היה נורא. אבל ממש ממש נורא.
המשחק והבימוי היו פשוט נחותים (כולל סצנת הפתיחה שבה הילדה הביישנית מצמידה ספר אל החזה שלה ומשפילה מבט, אכן עיצוב דמות מקוצעי ומקורי). העלילה הייתה צפויה – שזה הגיוני – אבל היא גם הייתה ממש משעממת. ואפילו, ישמור השם, השירים היו גרועים והכירוגרפיה זולה (אולי חוץ מהשיר בקפיטריה באמצע הסרט).
בקיצור, לדעתי הבעיה היא לא המסחריות של הסרט, וגם לא הקיטש שלו, ואפילו לא זה שאני כנראה כבר ממזמן לא בגיל היעד המקורי של הסרט. לדעתי הבעיה האמיתית נעוצה בזה שמדובר בסרט שהוא באמת, אבל באמת לא טוב.
אקסמנית, אף פעם, אבל אף פעם לא חשתי יותר מש''א מעכשיו.
העניין עם הייסקול מיוזקל הוא כזה -
ראיתי את הראשון במלואו אחרי שראיתי את השלישי, והשירים שם באמת פחות טובים מהשלישי (הם ממש העלו את התקציב בשלישי לעומת הכראשון!). אבל עדיין נהניתי.
לא יודעת, באתי בראש פתוח.
זה לא משהו שהייתי הולכת אליו לבד. ראיתי את זה עם אחותי.
אולי גם ההתלהבות שלה גרמה לי להתלהב.
העלילה באמת נדושה, הבימוי לא משהו, והתסריט לא הכי אינטלגנטי…אבל עדיין נהניתי.
אני כנראה נורא אוהבת את הקיצ'יות האמריקאית הזו, וכל ההגזמה (בכל זאת, מחזמר) עם הסטריאוטיפים האמריקאיים שם הייתה נורא משעשעת.
אז ככה, חבר שלי משגע אותי עם סרט שהוא לא מצליח להיזכר בשמו
הוא אומר שבסרט יש באר שאל תוכו כל אחד זורק חפץ כלשהו וחלומותיו מתגשמים, אה, ובסרט יש גם ארנב כלשהו. אז, אם מישהו יודע, איך קוראים לסרט? ואיך קוראים לארנב?
זה?
http://www.imdb.com/title/tt0085390/
http://www.wonder-who.com/index.html
מה הסיכוי שזה אמיתי, ולא סתם עבודה של מעריץ?
שום סיכוי.
הסרט המצולם על וונדר וומן מוקפא כרגע. חוץ מזה, כאשר יוקם אתר רשמי לסרט, סביר שהאולפן לא יבחר בצירוף Wonder-who עבור הכתובת שלו.
ויקנו דומיין שלא רשום על שם שקר-כשלהו מאריזונה.
קלוש מאוד.
לפי התזמון הייתי מנחש שזאת שרה פיילין מתחבאת שם.
לא שרה פיילין.
למי שעדיין במתח – השחקנית שנחשפה בתמונה המלאה היא מייגן פוקס. (הכתובת אותה כתובת, http://wonder-who.com/ ).
זאת בלי ספק עבודה של מעריצים ולא אתר רשמי – התלבושת שלה בתמונה היא לא אמיתית אלא מצוירת, ותמונת הפנים שלה לא מקורית אלא לקוחה מהתמונה הזאת:
מצד שני חייבים לתת ליוצר האתר הזה קרדיט – ה"קמפיין" היה בנוי מצוין ומסקרן (עובדה שאני הסתקרנתי מספיק כדי לחזור לאתר ולגלות במה היה מדובר).
אז הפוסטר עם הנשר לא אמיתי?
כי הוא היה מצוין, חייבים להשתמש בו גם בקמפיין האמיתי.
הבחור כנראה מנסה לבנות לעצמו קריירה בהוליווד.
הסרט של "וונדר-וומן" כנראה לא יופק בעתיד הקרוב, אבל הוא הוכיח את עצמו כמקפצה לא-רעה לנושא: שני תסריטאים כבר הצליחו למכור לו תסריט שלאולפן לא היתה שום כוונה להשתמש בו, והוא קנה אותו כדי לא להסתבך בצרות משפטיות אחר-כך.
האמת? מי שעשה את האתר הזה באמת מוכשר, ולא רק בגלל עניין הציפיה, גם עבודת הפוטושופ משכנעת.
קצת מזכיר ''גרייסון''
פרוייקט המחמד של אחד ג'ון פירולה. הבחור יצר טריילר פקטיבי לסרט המספר את סיפורו של דיק גרייסון, הרובין הראשון, במסעו לגלות מי הרג את באטמ ובדרך הוא מקים עליו אויבים חדשים וישנים כאחד.
למרבה הפלא, עד "האביר האפל" החשבתי את הסרט הזה כטוב ביותר בסדרת באטמן
אני מנסה שוב ושוב ללא הועיל להוריד למחשב את הגרסה החדשה של האייטונס, ובשביל זה צריך לשדרג גם את הקוויקטיים. אז הלכתי לאתר של אפל והורדתי, והמחשב לא מוצא את זה. ניסיתי למחוק את הגרסאות הקודמות של האייטונס והקוויקטיים, וזה לא עזר.
עזרה, מישהו?
בעיה ידועה.
אני מחקתי והתקנתי מחקתי והתקנתי ובסוף זה הסתדר. נסי למחוק כל זכר לאייטונס וקוויקטיים (כולל תקיות משנה, טמפרורי וכו'), לאחר מכן הורידי מהאתר של אפל את הגרסה האחרונה של אייטונס (שכבר כוללת את הקוויקטיים החדש). אמור לעבוד.
רק לשם ההבהרה,
כשיצא הטריילר לסרט המוזר הזה, הלכתי לבדוק מה משמעות המילה ("מכלול שנקרא בשמו של מאפיין שלו" – כמו שאומרים על מישהו שהוא כזה 'מוח') ומבטאים אותה סינקדוקי (Sin-nek-doh-kee)
נדמה לי שזה רק באנגלית,
ובעברית הולכים על 'סינקדוכה'. המקור, בכל מקרה, יווני; והמושג מתייחס גם לחלק שנקרא בשמו של השלם, ולא רק להיפך.
והנה ההגדרה ממילון רב-מילים:
ס?ינ?ק?ד?ו?כ?ה ש?ם נ': [יוונית] אמצעי ביטוי סגנוני המבוסס על שימוש בחלק במקום בשלם, בשלם במקום בחלק, בכלל במקום בפרט, בפרט במקום בכלל, בסוג במקום במין, במין במקום בסוג וכד'.
הצירוף 'מס גולגולת' הוא דוגמה לסינקדוכה שבה מציינים את החלק (גולגולת) במקום השלם (איש).
הפסוק "ל?א ת?נ?יף ע?ל?יה?ם ב??ר?ז?ל" (דברים כז ה) הוא דוגמה לסינקדוכה שבה מציינים את החומר (ברזל) במקום הכלי (חרב עשויה ברזל).