ינואר הגדול ביותר קופתית אי פעם נסגר עם סוף שבוע שלא היה מפתיע כמו קודמיו, ובכל זאת היה גדול מהרגיל. ארבעת הסופ"שים של ינואר הזה היו ארבעה מבין חמשת הסופ"שים הגדולים ביותר שנרשמו אי פעם בחודש ינואר, מה שבוודאי גרם להרבה בכירים בהוליווד לגרד בראש במרץ ולשקול מחדש את כל עניין ה"עונות המתות" בלוח השנה הקולנועי. אולי ינואר וספטמבר לא חייבים תמיד להיות גטאות עבור הסרטים הכושלים של השנה? אולי שוברי הקופות הגדולים של השנה לא חייבים לצאת רק במאי ויולי? אולי לפעמים חנוכה יוצא בקיץ?
'Paul Blart, Mall Cop' הפתיע בשבוע שעבר, כשנכנס למקום הראשון. השבוע הוא הפתיע שוב בכך שהוא נשאר שם. קומדיה עממית עם שחקנים לא מאוד ידועים היא לא ז'אנר שנהוג לצפות ממנו לאורך חיים ארוך בטבלה, אבל 'פול בלארט' איבד פחות משליש מהכנסותיו מהשבוע שעבר, מה שהביא אותו השבוע להכנסות של עוד 21.5 מיליון דולר, ולשבוע נוסף במקום הראשון. הוא הגיע בתוך פחות משבועיים להכנסות של 65 מיליון דולר. איש לא שיער.
התעקשות הבלתי מוסברת של בלארט להיצמד למקום הראשון דחקה את 'Underworld: Rise of the Lycans' למקום השני. זה הסרט השלישי בסדרת 'Underworld', הידועה בארץ בשם 'מלחמת האופל', וידועה בכל העולם בזכות הקונספט האולטרה-מגניב (ערפדים נגד אנשי-זאב), עיצוב אפל, מסוגנן ומרהיב עין, קייט בקינסייל בבגדי עור, ועלילה מסובכת ושטותית. בקיצור, אלה הסרטים הגרועים הכי יפים שיש. הסרט השלישי הוא פריקוול שמתרחש בזמן מרד אנשי הזאב נגד אדוניהם הערפדים, וקייט בקינסייל לא משתתפת בו. היא הוחלפה ברונה מיטרה, שחקנית הראויה לציון בכך שהיא ממש דומה לקייט בקינסייל. גם הבמאי התחלף, ובכל זאת הסרט השלישי, על פי התגובות אליו, דומה בכל לשניים הקודמים, כלומר: יפהפה וגרוע. בקופות הוא הצליח קצת פחות מהקודמים: הוא פתח עם 20 מיליון דולר, לעומת 23 מיליון לסרט הראשון בסדרה, ו-26 לשני.
הלהיט המפתיע של החודש שהוא לא 'פול בלארט' היה 'גראן טורינו', וגם השבוע הוא ממשיך בירידה איטית: 27% בלבד, מה שמביא את הסרט למקום השלישי ולהכנסות כוללות של 100 מיליון דולר. כל זה למרות שהסרט לא קיבל אפילו מועמדות קטנה אחת לאוסקר (מבין סרטי קלינט איסטווד השנה, האקדמיה העדיפה דווקא את 'ההחלפה'). הסרטים שכן קיבלו צרור מועמדויות זינקו בהכנסותיהם בעקבות זאת: 'נער החידות ממומביי', הפייבורייט נכון לעכשיו, הגיע סוף סוף להפצה רחבה יחסית (1,400 קולנועים) וקפץ מהמקום העשירי לחמישי. 'הסיפור המופלא של בנג'מין באטן', שכבר עשה סיבוב בעשיריה, הכניס יותר מ-100 מיליון דולר ועזב אותה, קפץ חזרה אל המקום התשיעי. גם 'חלון פנורמי', 'המתאבק' ו'פרוסט/ניקסון' קיבלו דחיפה הפצתית וקופתית, אבל נשארו בעשיריה השניה.
הדבר שהיה חסר בינואר הזה – ושבדרך כלל מאפיין אותו – הוא כשלונות קופתיים. משום מה החודש הזה הם פשוט לא קרו, עד השבוע האחרון. 'לב של דיו' הוא הסרט היחיד שיצא בהפצה רחבה החודש ואיכזב: הוא הכניס 7.7 מיליון דולר. הסרט הוא פנטזיית אקשן לילדים, על אב (ברנדן פרייז'ר) ובתו שמסוגלים להביא סיפורים לחיים על ידי קריאתם בקול רם, והנבל (אנדי סרקיס) שיוצא מספר ומסרב לחזור. אפשר בקלות לקשר את הכשלון של 'לב של דיו' לדעיכתו ההולכת ונמשכת של ז'אנר הפנטזיה לנוער, אבל מן הסתם גם יש לזה גם הרבה קשר לעובדה שעלילת הסרט נשמעת דומה להפליא לזו של 'סיפורים לפני השינה', שיצא רק לפני שבועות בודדים וזכה להצלחה יפה (הכנסות של 107 מיליון דולר).
פינת הפטריוטיות: עם המועמדות לאוסקר הגיעה גם הרחבה קלה של הפצת 'ואלס עם באשיר' (25 קולנועים! טוב, זה 16 יותר מאשר בשבוע שעבר), וגם עליה גדולה בהכנסותיו, בהתאם – 153 אלף דולר. בסך הכל הוא הגיע כבר להכנסות של 738 אלף דולר בארה"ב.
פינת הבשבוע הבא: בשבוע הבא יצא בארה"ב 'חטופה' עם ליאם ניסן, אותו אתם עשויים לזכור בתור סרט האקשן הזניח למדי שיצא בארץ כבר לפני כמעט שנה. תמוה. עוד יגיעו סרט האימה 'The Uninvited' והקומדיה הרומנטית 'חדשה בעיר' עם רנה זלווגר.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
אין כמו אנדרדוג שהופך לאפרדוג
קדימה פול בלארט!
אני חושב שזה הרגע להכריז שוואלס יהיה הסרט הישראלי הכי רווחי
אי פעם. לדעתי ברגע שהוא יכה הפצה רחווה, או אחרי האוסקר (בהנחה שהוא יזכה) הוא יפציץ.
אפילו אם הוא יזכה באוסקר,
אני לא חושב שבאשיר יגיע אי פעם להפצה רחבה. ההמונים באמריקה לא מעוניינים לראות סרטים מצוירים בעברית על מלחמות של אחרים. אם תקרין אותו באלף אולמות תקבל 990 אולמות ריקים. עדיין, גם בהפצה מצומצמת הוא מצליח יפה.
אפילו אם הוא יזכה באוסקר,
אני די בטוח שהסרט מעורר עניין. יותר ממה שביקור התזמורת ובופור עוררו. סרט מעניין!
בניו יורק, אף אחד כמעט לא שמע עליו
במיוחד מבין הלא ישראלים. לפחות נכון ללפני שבוע.
לא כל סרט מעניין הוא רווחי
למרות שסרטים רווחים בדרך כלל נוטים להיות מעניינים. בכל מקרה, אני גם לא יודע עד כמה האוסקר, בקטגורית הסרט הזר, הוא מדד להצלחה של סרטים. אולי הוא מוסיף עוד טיפה באז אבל לדעתי בשביל רוב הצופים זאת קטגוריה זניחה (אני למשל לא זוכר מי זכה בשנה שעברה, בעצם כן 'הזייפנים' אבל רק בגלל שהוא התמודד מול 'בופור' הישראלי).
אני לא בטוח ממש אבל נדמה לי שיש סתירה בין שני המשפטים הראשונים שכתבת .
לא ממש..
במשפט הראשון יש טענת קיום (קיים סרט ש..) והשני הוא משפט הכללה (כל הסרטים המעניינים הם..) ואחד לא סותר את השני, וגם אם הייתי כותב את השלילה הלוגית ההפוכה עדיין השתמשתי במילה "למרות" (שמביעה הסתייגות).
כבר פגשתי אמריקאים בניו יורק שראו סרטים ישראלים
ולא, אני לא מדבר על יהודים. אחד ראה את "ואלס עם באשיר" והשני ראה את "הבועה" (והוא לא יודע כלום על ישראל).
אני חושב שזה הרגע להכריז שוואלס יהיה הסרט הישראלי הכי רווחי
ולדעתי יש סיכוי טוב מאד שהוא יזכה.
הסתייגות: אפילו לא יצא לי עדיין לראות את הסרט (אני כרגע בארה"ב והוא עדיין לא מוקרן בעיר בה אני נמצא), אבל על פי כל האינדיקטורים הסיכוי שהוא יזכה להערכתי הוא קצת מעל 50%.
המתחרה הבולט ביותר שלו הוא כניראה הסרט הצרפתי, Entre les murs, שזכה בפסטיבל קאן. בטומטומטר אין הבדל משמעותי ביניהם מבחינת הציון הכללי (95 לעומת 96 אחוז לטובת הצרפתי), אבל את ואלס יש יותר מבקרים שסיקרו, מה שאומר שהוא מעורר יותר עניין, והוא גם מביא איתו שורה ארוכה יותר של פרסים. כל השאר הרחק מאחור וזו תהיה בשבילי הפתעה של ממש אם אחד משלושת האחרים יזכה.
''חטופה'' עוד לא יצא בארה''ב?
זה משהו שקורה בדרך כלל? אני ראיתי את הסרט הזה לפני כמה חודשים!
קורה לפעמים
בדרך כלל, אלה סרטים אירופאיים שמגיעים לארץ זמן מה לפני ארה"ב, אבל ישנם מקרים בהם סרט אמריקאי נדחה לתאריך פחות אטרקטיבי. "88 דקות" יצא בארה"ב רק בספטמבר השנה ו"קילשוט" עלה רק החודש, אולי כדי לנצל את המועמדות של מיקי רורק לאוסקר.
ו'חטופה' הוא לא סרט אמריקאי
אלא צרפתי (למרות שהוא מתחפש לאמריקאי).
זניח לא זניח,
אני חשבתי שהוא המותחן הכי מהנה שראיתי ב-2008.
פשוט.. סרט שכיף לראות בלי שום מחשבים שמסתתרים מאחורי הקנוניה.
'קילשוט' עלה השבוע בארה''ב
אבל באופן ייצוגי לגמרי. הוא הוקרן בחמישה בתי קולנוע.
ואל תשכח את 'הילדים של מחר'.
שהוא סרט בריטי.
אני יודע את זה. לא לזה התכוונתי.
נתת דוגמאות לסרטים שיצאו פה הרבה לפני שהם יצאו בארה"ב, אבל רובם היו איומים. אז אני הזכרתי שגם 'הילדים של מחר', שיש הרבה אנשים (ואני בינהם) שחושבים שהוא היה הסרט הטוב ביותר ב-2006.
לא הבנתי, מה ה''כישלון''?
לב של דיו.
בו-הו-הו-הו... בו-הו-הו...
ובפרק הנוסף של הסאגה סרטי-פנטזיה-לנוער-שהם-לא-הארי-פוטר
והשקפותיהם של רד-פיש ואור-נערב בעניין…
אני מתחיל לנטות לקבל את הדין שזו מן תקופה כזו. אבל מצד שני – העובדה שכפי שרד אמר סיפורים לנפי השינה הצליחו יפה. אתמהה. אני מחכה לראות את הסרט בארץ (מקווה שהוא לא יתעכב בגלל ה"כשלון"). לראות האם האשמה היא בסרט או בגלובליזציה העולמצית.
הספר כאמור ממש מוצלח, אז אני מקווה שלא חירבו אותו לרעה. ניכר מהטריילר שיש שינויים אבל התחושה שלי היתה שהם היו לטובה. יש תקווה שהוא כ"כ טוב שאנשים ישמעו עליו מפה לפה ותהיה עליה…
אין לנו אלא לחכות לה"פ 6 ולהוביט שיצילו את כבוד הז'אנר.
הכישלון של לב דיו הוא כלכלי בלבד?
כי הטריילר לסרט נראה דווקא מגניב לאללה, בעיקר בזכות אנדי סרקיס. זה נראה סרט שהוא בז'אנר של האפלים-עלק אבל גם יצא איכשהו שהוא קצת אפל באמת. יהיה מבאס מאוד לשמוע שהוא לא מי יודע מה בסוף.
36% בעגבנומטר, 6.7 בדבי
כנראה שהכשלון הוא לא רק מסחרי, אם כי מה שסופרים בסופו של דבר, זה את הכסף ולא הביקורות.
יש בעיה קשה לטריילר
רואים שם את ברנדן פרייז'ר. זה כבר סימן רע מאוד.
לב של דיו וסיפורים לפני השינה
לא רק העלילה דומה, גם הפוסטרים כמעט זהים:
לבדיו:
http://www.imdb.com/media/rm3197342720/tt0494238
לפני השינה:
http://www.imdb.com/media/rm1196528640/tt0960731
איפה הקטע הכמעט זהה?
איפה הקטע הכמעט זהה?
עומד מישהו – שהוא המספר, והוא מבוגר ומעליו נפתח – בחצי העליון של הפוסטר מעין קשת של מה שיוצא מהסיפורים שלו. בערך.
א-מה-מה — לענ"ד הקטנה והצנועה, מהפוסטרים מועברת תחושה – שסיפורים לפני השינה הוא סרט קומדיה לידלדים נוער וחובבי אדם סנדלר. התחושה שאני מקבל מהפוסטר זה הומור שמודע לעצמו.
ואילו לב של דיו משדר משהו הרבה יותר מחובר לעולם שאותו הוא מעלה, ומתייחס לעצמו ברצינות. לב של דיו – הוא סיפור שאלמנט הפנטזיה שבו מתחבר למציאות באופן רציני מאד.
לא יודע – אבל למרות שאני אישית אשמח לראות את שניהם – מהפוסטר, וגם מהטריילר – מאד ברור לי שאני אעדיף את לב של דיו ללא פיקפוק.
מקווה שהסרט לא יהרוס לי…
קרה משהו מעניין עם ההוצאה המחודשת של ''האביר''?
וופסי
התשובה היא לא, אבל הייתי צריך להזכיר את ההוצאה המחודשת בכל זאת. הסרט חזר ל-350 בתי קולנוע, אבל היה ברור שיהיה קשה להביא שוב לקולנוע אנשים בשביל סרט שכבר זמין (ונמכר במיליונים רבים) ב-DVD. אם הוא היה מקבל הרבה מועמדויות רציניות לאוסקר זה אולי היה מעורר יותר עניין, אבל זה לא קרה. הוא הכניס 667 אלף דולר השבוע (ממוצע של 1,900 דולר לאולם. היה יכול להיות גרוע יותר).
המטרה הלא-מוצהרת של ההפצה מחדש הזאת היתה בוודאי להביא את הכנסות הסרט בכל העולם, שעומדות כרגע על 997 מיליון, למיליארד עגול. אבל לפי ההכנסות השבוע, לא בטוח שזה יקרה. הסרט עלול להיתקע במרחק של רבע סנטימטר מהמספר העגול.
תודה
מתי משודר האוסקר בארץ?
בלילה בין ה22 ל23 נכון?
אני בטוחה שזה כבר נשאל פה.. וגם באיזה ערוץ?
תעזרו בבקשה לחיילת עפוצה וחסרת אמצעים
מתי משודר האוסקר בארץ?
זה בלילה בין ה-22 ל-23 בפברואר.
אני מניח שזה יהיה משודר גם ביס וגם בהוט באחד מערוצי הסרטים, כמידי שנה.
מתכוונת לראות אותו בשידור חי?
מתי משודר האוסקר בארץ?
תודה!
אם אני אצליח לחתום על יום חופש אז כן (8
אם כבר נקלענו ל
טקס האוסקר הראשון שראיתי בשידור חי היה בדיוק בלילה שלפני שהשתחררתי מצה"ל. הבנתי שאני נהנה מהצפיה כשבשבע בבוקר, אחרי שתי שעות שינה וחצי וטקס של ארבע שעות, הייתה לי מספיק אנרגיה לנהוג לבקו"ם ובחזרה.
אם כבר נקלענו ל
אני מרגיש שנהייתי סוג של מכור לצפייה הלילית הזאת. גם השנה, כשאין שום דבר שבאמת מושך אותי לצפות בטקס, אני משוכנע שאני אמצע את עצמי יושב מול המסך ב-3 בבוקר.
רוב תודות!
ילדים נוטים לגנוב את ההצגה – ולשנות לחלוטין את הרגלי הגלישה באינטרנט וצפייה בסרטים (שלא לדבר על פעולות זניחות כמו שינה ואכילה) של הוריהם. מה גם שדעות מנומקות מחייבות חשיבה בהירה וקוהרנטית – תכונות שלצערי נעלמות גם הן עם פרוץ דור ההמשך. בקיצור, תני לי עוד שנתיים-שלוש, ואולי אז אצליח לגמור מחשבה אחת מההתחלה ועד הסוף.
ורק כדי שזה לא יצא לא רק אוף טופיק אלא גם עוף אישי – סתם מתוך סקרנות, מישהו יודע אם יש בישראל הקרנות של סרטים להורים ותינוקות? (בד"כ בשעות הבוקר, בד"כ לאימהות, ובדר"כ מלווה בבכי של תינוקות שהחדש של פינצ'ר לא לטעמם)?
סיפורים לפני השינה
מישהו ראה את הסרט סיפורים לפני השינה? האם הוא סרט ילדים בלבד?
כן
זה סרט בסדר לילדים, אבל ילדותי מדי, טפשי מדי ולא מצחיק מדי למבוגרים.
תודה רבה
פשוט משדרים אותו בעשר, אז לא הייתי בטוחה…
תודה רבה
האמת שדווקא צחקתי לא מעט – אבל אני צוחק מכל מיני שטויות… :-)
רשימת השחקנים/שחקניות היהודים בהוליווד:
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Jewish_actors_and_actresses
שאלה רצינית עכשיו, יש בהוליווד גם שחקנים גויים?
מל גיבסון.
, אבל היסטרי
חלקם לא נראים לי מאוד אמינים
הרשימה הזכירה לי רשימה אחרת כזו בה נתקלתי פעם, שציינה בין השאר את וופי גולדברג כשחקנית יהודיה.
יכול להיות שזו פשוט בורות שלי, אבל ג'ייק ג'ילנהאל? סקארלט ג'והאנסן? לא כל -סן הוא יהודי, חלקם רק דנים.
חלקם לא נראים לי מאוד אמינים
ממה שאני הבנתי, ג'ילנהול יהודי. לגבי סקרלט אני לא בטוח
אמא של סקרלט יהודיה
כך שמבחינה הלכתית היא יהודיה.
כך, לפחות, אומרת ויקיפדיה.
גם לי החדשות לגבי סקרלט היו מפתיעות, אז פתחתי את הדף שלה בויקי, וזה מה שהיה כתוב שם.
ויקיפדיה, אם כל הכבוד לה, עדיין לא יכולה להוות משענת אמיתית
לעובדה כה מערערעת-יסודות-עולם.
במיוחד לא עם אחת בשם יוהנסון.
ועל כן, סייגתי דבריי בכותרת הפוסט.
אז הנה עדות בגוף ראשון:
http://www.youtube.com/watch?v=ffKJuV_-TlU
אמא של סקרלט יהודיה
I stand corrected. אם כי האף שלה בהחלט לא מספיק יהודי בשבילי. סתם תפו"א.
ג'ייק ומגי ג'ילנהאל יהודים כשרים
למה זה חשוב?
באמת, למה זה משנה אם שחקן הוא יהודי או לא? חוץ מהנטייה הישראלית לנכס כל מי שנחשד כיהודי כמישהו "משלנו". מה זה משנה?
זה מקל על הגזענים
קצת גאווה, מה יש?
שון פן, דניאל דיי לואיס, אני גאה, מה יש?
הגעתי לזה בעקבות בדיקה האם דניאל קרייג (ששיחק יהודי בכמה הזדמנויות) הוא יהודי או לא.
התשובה היא (ציטוט מויקי):
אבל זו בדיוק השאלה שלי, איפה הגאווה?
להיוולד יהודי זה סוג של הישג? העובדה שהם יהודים מחמיאה לך באופן אישי? אני באמת לא מבינה את ההתעסקות בזה.
למה אנחנו שמחים כשישראלי זוכה במדליה באוליפיאדה?
תרמנו לזה משהו באופן אישי?
לא, אבל הוא אחד משלנו.
ישראלי זה משהו אחר בעיני.
אבל אנחנו עומדים על סף תהום האוף טופיק.
כשישראלי זוכה במדליה באוליפיאדה, סביר מאוד שכספי משלם-המיסים
הישראלי מימנו לפחות חלק מהדרך שלו לשם. כנ"ל כאשר ישראלי מועמד או זוכה באוסקר. זה נותן למשלם המיסים הנ"ל סיבה להרגיש שהוא תרם להישג הזה משהו באופן אישי (ולהיפך: כשספורטאי ישראלי מפגין ביצועים מזעזעים באולימפיאדה, או סרט ישראלי יוצא גרוע, זה נותן לאותו משלם מיסים את כל הזכות שבעולם לבוא בטענות – קשות אפילו – כלפי אותו ספורטאי או יוצריו של אותו סרט).
ואם לרוץ עם הדוגמאות האלה,
בשני המקרים מדובר על ייצוג של מדינה – בטבלת המדליות האולימפיות רשום ישראל, לא יעל ארד.
בכל מקרה, מדובר על לאום, ולא על דת.
אתה לוקח את זה לגישה רציונלית מדי
מדובר בנושא רגשי, ואני בספק רב אם, אפילו ברמת התת מודע, רוב האוהדים שואלים את עצמם האם הם תרמו להישג של המדליסט הישראלי או, לחילופין, בעלי צידוק לבקרו.
מריעים עקב תחושת אחווה, עקב הרצון לראות שהנה – אחד משלנו הצליח, ואם נריע לו ונגיד "הוא משלנו" – ההצלחה שלו תשתקף גם עלינו, בין אם מבחינת היוקרה או מבחינת האפשרות שגם אנו נגיע למעמד זה. אנו מריעים כי ככה זה נהוג, כי אנו מחפשים איזושהי הזדהות וכי אנחנו רוצים להרגיש מעורבים במידה מסוימת באירוע הנוצץ.
אז אם וכאשר ואלס עם באשיר יזכה – אנחנו נריע, ולא רק בגלל שלדעתנו הוא סרט מצוין שמגיע לו אוסקר (ויתכן שגם מי שלא חושב כך יריע). זה נותן לנו עניין באוסקר – אנחנו בעד מישהו ולא צופים פאסיבים. בהכרזת הזוכה בקטגוריה בה יש לי פייבוריט אישי אני יותר מתעניין מאשר קטגוריות בהן לא ראיתי ולא שמעתי על אף אחד מהסרטים (טקס פרסי האופיר, למשל, נהג לתת פרסים לסרטים שיצאו במהלך השנה ועל כן היה משעמם לרוב). ונניח שיזכה, ובעוד שבועיים יבואו הקרובים מאמריקה או התיירות משבדיה לקיבוץ ונוכל להגיד – "סי? דיס וואן וואז אן איזראלי מובי, אבאוט דה וור אין לוונון. איי וואז אה ראבאט אין דה קירייה ד'ן".
למה אנחנו שמחים כשישראלי זוכה במדליה באוליפיאדה?
כשישראלי זוכה באולימפיאדה \ אוסקר, זה מכניס כסף לישראל.
זה מתחיל בכסף שזורם לכיוון הספורטאי או המפיק הספציפי של הסרט, ממשיך במאמנים \ שחקנים \ תסריטאים \ עוזרי הפקה למינהם ונגמר בשירותי הקטרינג שמקבלים הזמנה ליום צילומים או הסנדביציה שבה אוכלים העובדים החדשים צהריים.
ולכן זה טוב לך, שאולי יום אחד תהיה עובד הפקה או מאמן או תסריטאי או עו"ד שמטפל בענייני הספורטאי \ מפיק הנ"ל וכולי וכולי ואם לא לך אז לחברים שלך.
ולכן אתה צריך להיות שמח במידה מסוימת.
ועוד לא דיברנו על כך שאם סרט ישראלי זוכה באוסקר יש יותר סיכוי שמשקיעים זרים יבואו וישקיעו בעוד סרטים מישראל כי זאת תהיה הוכחה שיש פה כשרון (זול!) ששווה להשקיע בו.
(ההמשך קצת אוף טופיק)
לגבי היהודים, אני באמת לא מבין את זה – אבל אני מניח שלדתיים \ שומרי מסורת זה יותר משמעותי מסיבות של אמונה גזענית – יהודים הם העם הנבחר וכו'.
לגבי ה"אחד משלנו", הרי לך שורש כל המלחמות בעולם בשתי מילים.
למה אנחנו שמחים כשישראלי זוכה במדליה באוליפיאדה?
הסברת יפה איך הכנסותיו של הישראלי הממוצע גדלות בעקבות זכייה ישראלית באולימפיאדה או באוסקר, אבל שכחת להוסיף שגם הוצאתיו גדלות: כל הצלחה של הספורט או הקולנוע הישראליים היא פתח לתביעות חדשות מהממשלה שתגדיל את התמיכה בענף, וכתוצאה מכך נטל המס כבד. אני מתאר לעצמי שקשה מאוד לערוך מאזן מדויק של הוצאות מול הכנסות, אבל באופן אישי יש לי הרגשה שלא מדובר בעסקה משתלמת מבחינה כלכלית.
אני ממש לא חושב שבמצבים כאלה אנשים שמחים בגלל הכסף
זה אולי נכון חלקית לגבי מי שנמצא בתחום הרלוונטי – ספורטאים במקרה של מדליה, אנשי קולנוע במקרה של 'באשיר'. אבל לגבי רובנו, ההשפעה הכלכלית היא אפסית, והשמחה היא בגלל שקיימת תחושה (בצדק או שלא בצדק, לא משנה) שההישג מביא כבוד לכולנו.
זו הסיבה שגם אם 'באשיר' יזכה באוסקר, הרבה אנשים בישראל יקבלו את זה בתחושה מעורבת. ההרגשה תהיה שנותנים לנו כבוד על סרט שמבקר אותנו – שזה, איך להגיד, לא לגמרי מחמאה.
ויקי כריסטינה ברצלונה - קריינות
את הסרט הזה מלווה קריין לכל אורכו. הוא לא מופיע רק בפתיחה כדי לספר את הרקע, הוא לא נמצא שם כדי לספר לנו אירועים שלא היה זמן/צורך להראות. הוא פשוט מקריין את כ-ל הסרט, פשוט הכל, רגשות, מחשבות אירועים שלא מתרחשים על המסך ואירועים שכן ("ויקי וכריסטינה אכלו ארוחת בוקר" אנחנו רואים שהן אוכלות ארוחת בוקר, קריין מעצבן!). כאילו וודי אלן התלהב מהכלי הקולנועי הזה שנקרא קריינות והשתמש בו ללא הבחנה וללא תבונה. מה קרה ל"תראה, אל תספר"?
מאוד מציק..
וזה לא רק אלן
גם סקורסזה ב"החבר'ה הטובים" פון טרייר ב"דוגוויל" וקובריק בורב הסרטים שלו פשוט לא שמעו על הכלל הזה! חובבים! ואולי הם חשבו שאם אומרים דברים אשר אינם נראים והקריינות יוצרת אווירה מסוימת. ויש גם בסרטים דברםי שנראים ואינם מותארים.אבל ככה לחרוג מכלל כה חשוב, לא נאה.
הערה: אין אני אומר הכלל הזה לא נכון, אבל "תראה אל תספר" קיים גם ביחס לספרות ושימוש יצירתי בוייס-אובר יכול עדיין להישמע לו בדרכו. ב"ויקי כרסטינה ברצולנה" חלק מן הוייס-אובר אכן מיותר.
לא חושב שהסרקזם כאן היה במקום
בגוף השאלה צוין "קריינות ללא אבחנה וללא תבונה", כלומר נעשתה כאן הפרדה ולא פסילה גורפת של קריינות כאמצעי קולנועי. בסופו של דבר הסכמת איתה (שבסרט הספציפי הזה הקריינות הייתה קצת מיותרת) אבל לא לפני שטרחת להפריך משהו שהיא לא טענה (שקריינות זה תמיד מיותר).
וזה לא רק אלן
לא ממש הבנתי מה אמרת, אז אולי אני לא עונה קשור…
לא יצאתי חוצץ נגד שימוש בקריינות. כמו כל דבר אחר, כשמשתמשים בה נכון היא מעשירה את הסרט (אווירה, מידע חדש וכו'), ולא אמרתי ש"תראה אל תספר" זה כלל הברזל לפיהם חייבים לפעול כל הסרטים ורק אם אין ברירה אפשר לקריין.
אמרתי, שספיציפית בסרט הזה וודי אלן סיפר את הסרט כל הזמן, בלי מינון ובלי קשר לנסיבות הסרט. כל ערך מוסף שהיה יכול להיות אבד בשימוש היתר. אם כבר, זה רק עצבן (אותי). אז לתת דוגמא מבמאים שכן עשו את זה נכון זה מיותר.
וכן, אם במאי עושה משהו שלא נראה לי אני לא אגיד "אבל הוא לא חובבן! הוא בטח יודע מה הוא עושה!", אלא אני בהחלט אתלונן!
מה עוד אני יכולה לעשות?
וזה לא רק אלן
<<וכן, אם במאי עושה משהו שלא נראה לי אני לא אגיד "אבל הוא לא חובבן! הוא בטח יודע מה הוא עושה!", אלא אני בהחלט אתלונן!>>
לדעתי חלק גדול מהביקורת על אלן (הקריין מדבר יותר מדי, הדיאלוגים לא אמינים, הדמויות לא מספיק מפותחות…) נובע מציפיות מסוימות שהוא כנראה בכלל לא מעוניין למלא, או במילים אחרות, מניסיון לכפות עליו קריטריונים אסתטיים שאינם תואמים לחזון הקולנועי שלו.
וזה לא רק אלן
דווקא לא. אין לי ביקורת כי הוא וודי אלן וציפיתי ליותר. ההפך: לפני שאני רוצה שבמאי ייענה על הציפיות שלי ממנו כבמאי (לא שזה קורה בהכרח), אני אצפה פשוט להינות מהסרט ולזרום איתו. אם זה לא קורה, אני לא אתן לבמאי להינות מהספק רק כי הוא ידוע כסמאח.
וזה לא רק אלן
אבל יכול להיות שהאי הנאה שלך מהסרט נובעת מחוסר התאמה בין טעמך הקולנועי ובין חזונו של הבמאי…
אני איתך במאבקך הצודק, אם כי אינני אופטימית.
לצאת נגד שלל הטיעונים שבגללם אין לך זכות לדעה או טעם משלך (אני מאמינה שאת סובלת מזן 4, "זה לא יכות להיות רע, הרי הבמאי גאון") זה קצת כמו לצאת נגד טחנת רוח, רק פחות יעיל ופחות מספק.
צודק במאה אחוז
סקורסזה, פון טרייר, קובריק.. הרי ברור שאם זורקים את השמות האלה קל לנצח בויכוח. חכה אני אוסיף עוד כמה: שפילברג, האחים כהן, לוקאס.. וואו זה נותן הרגשה טובה.
איך שכנעת אותי בשורה אחת..
אני לא אומר שהטיעון נכון או לא, כי אני גם מתלבט בסוגיה, רק יצאתי נגד צורת הטענה זה הכל.
ויקי כריסטינה ברצלונה - קריינות
לי הקריינות לא הפריעה. אני גם חושב שיש לה משמעות אסתטית: הקריין חוצץ מעט בין הצופה למתרחש בסרט ויוצר תחושה שלא הצופה עד לסיפור, אלא הקריין שמוסר לו אותו. אני מניח שהיה לזה חלק ברושם שהסרט יצר אצלי, רושם של מין אגדה מודרנית, להבדיל מריאליזם נוקב. אני מנחש שלאלן חשוב ליצור את הרושם הזה כדי להקל על הצופה לקבל אלמנטים לא לגמרי ריאליסטיים שיש בסרט, כמו הקיצוניות שבדמויות שמגלמים ברדם וקרוז או יופיו הרב של העולם המוצג בסרט.
ויקי כריסטינה ברצלונה - קריינות
מעניין. באמת ובתמים חשבתי שזה היה מיותר לגמרי. אז אולי לא
באופן כלי, סרט מעצבן למדי
אחת הסיבות המשמעותיות שבגללן הוא מעצבן היא הקריינות הזו.
...
ה-DVD של 'Tales of the Black Freighter':
http://www.dvdtimes.co.uk/content/id/69939/watchmen-tales-of-the-black-freighter-r1us-bd-in-march.html
מה נסגר עם נשים מעל גיל 45?
נכון שבימד"ב יש את הפירוט של המצביעים?
אז נראה שבאופן עקבי למדי, נשים מעל גיל 45 נותנות לסרטים את הציונים הנמוכים ביותר.
ומצד שני, עוד קהל שבאופן עקבי נותן ציונים נמוכים מהרגיל הוא בנות מתחת לגיל 18.
(התפלגות סימטרית עם זנב לימין!)
מהו התהליך המסתורי הזה שמשפיע על הביקורתיות של נשים ברגע שהן מגיעות לגיל 45?
אני לא זוכרת גם שאני הייתי ביקורתית במיוחד כשהייתי ילדה. להיפך, אם כבר.
הסרט האהוב עלי היה 'איש הנצח'. (איש הנצח!)
זהו. הרהורים והצעות יתקבלו בברכה.
(גילוי נאות – מבחן בסטטיסטיקה הולך ומתקרב. עשוי להביא למחשבות הזויות מהרגיל.)
מה נסגר עם נשים מעל גיל 45?
ניראה לי שזה עניין של Selection bias.
נשים מעל גיל 45 הן קבוצת האוכלוסיה עם הכי פחות נגישות לאינטרנט (באופן יחסי), ובפרט כאלו שתגענה לאתרים כגון ימד"ב. בפרט, הקבוצה הזו לא תכלול את ה-fan boys/fan girls שנרשמים במיוחד בכדי לתת ציון גבוה בימד"ב לסרט האהוב עליהן.
מי שנשאר אלו נשים משכילות, חובבות סרטים שמדרגות סרטים באופן קבוע בימד"ב, וזו קבוצה שתיתן ציונים נמוכים יותר בממוצע.
לגבי בנות מתחת ל-18, אני משער שפשוט לא הסתכלת על הסרטים המתאימים. אם היית בודקת את היי סקול מיוזיקל 3 או דמדומים, התמונה היתה שונה, אבל עבור הסרטים שהסתכלת זו שוב היתה קבוצת המשתתפות הקבועות נטולת "פאן גירלז".
נ.ב. איש הנצח זו לא בחירה כזו נוראה דווקא, וזה אפילו סרט מהנה למדי (הראשון! האחרים לא קיימים מבחינתי).
אני מנחש
אבל לדעתי בארה"ב פלח הגיל הזה שגולש באופן ניכר ברשת שייך לקבוצות ימין שמרניות (כל מיני אימהות כדורגל אוונגליסטיות שמסתובבות ברשת ומעירות לכולם שישו לא היה מאשר את הצפייה בסרט הזה)
אני מנחש
יש שם חלוקה לפי מדינות או שהערה הזאת פשוט נובאת מאנטי-אמריקניזם?
מה פתאום, זה ידוע שדמוקרטיות בנות 45+
לא גולשות באינטרנט.
זה בגלל שאמהות הכדורגל האוונגליסטיות מסתובבות ברחובות עם shot gun ומורידות להן את האצבעות. והכל בזכות התיקון השני לחוקה.
האמריקאים האלו…
לא, זה לא אנטי אמריקניזם
שוב, זה ניחוש. את הניחוש ביססתי על פי מה שנראה לי עיקר הגולשים האמריקנים באינטרנט. או שמדובר בצעירים שגולשים מכל מיני סיבות, או שמדובר בהורים מבוגרים שבעיקר מנסים להעביר את מורת רוחם על "דור האינטרנט המקולקל".
ולשנון שהגיב מעליי, שמחתי לגלות שההפך מאוונגליסט זה דמוקרטי.
הסבר
התייחסתי ל"קבוצות ימין שמרניות", ודיברתי על המפלגה הדמוקרטית, ולא על "אנשים שמאמינים בדמוקרטיה כצורת שלטון".
שם מבלבל, אני מודה, כי מן הסתם גם הרפובליקנים מאמינים בדמוקרטיה, אבל לא אני המצאתי אותו.
מעבר לכך, מעולם לא טענתי שהדמוקרטים הם "ההפך" מקבוצות הימין השמרניות או מהאוונגליסטים. אבל אני די בטוח שהאוונגליסטים אינם תומכים במפלגה הדמוקרטית.
התוצאה הראשונה בחיפוש זריז בגוגל של "המפלגה הדמוקרטית אוונגליסטים" מעלה את התוצאה הבאה, שמסבירה די בבירור מה זה אוונגליסטית ומה מיקומם במפה הפוליטית האמריקאית:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3562856,00.html
לסיכום, אתה מניח (או מנחש) שרוב משתמשי האינטרנט המבוגרים בארה"ב משתייכים לקבוצות ימין שמרניות, ואני טוען שגם אנשים שמשתייכים לקבוצות שמאל ליברליות משתמשים באינטרנט.
לא לי ולא לך אין הוכחות בעניין הזה, אבל הניחוש שלי הוא שאין קשר בין הדברים, ושאחוז האנשים שמתחברים לאינטרנט רק כדי לרדוף אחרי תועבות למיניהן קטן יחסית מאחוז האנשים ה"נורמליים" שמשתמשים באינטרנט כדי, למשל, לקבל מידע על סרטים, לקרוא ולהגיב בעניין, כמו שאני ואתה עושים כרגע. גם בגילאי 45+.
אני מבסס את הניחוש שלי על כך שאחוז הקיצוניים בכל תחום הוא יחסית נמוך מעצם היותם קיצוניים.
על מה אתה מבסס את הניחוש שלך?
מי לא מכיר את הסבתות
שכל הזמן מתלוננות שהסרט "אלים" מדי ושהיו יכולים להוריד את רמת האלימות, גם אם לא ראו טיפת דם אחת במהלך כל הסרט? רק השנה יצא לי לראות דוגמא לכך – כשסבתא אחת אמרה לי ש"הפעם ממש הגזימו עם האלימות בסרט החדש הזה של באטמן!"
10 שניות (מאוד מרשימות) מהטריילר ל'G.I. Joe: The Rise of Cobra'
שישודר במהלך הפרסומות של הסופרבול:
http://www.slashfilm.com/2009/01/31/sneak-peek-gi-joe-superbowl-teaser/
זה לא אומר כלום.
בנתיים זה נראה סתם כמו סרט בלוקבסטר טיפשי עם אליל בנות בתור שחקן ראשי סתם בשביל להרוויח עוד כסף מבני הנוער.
הפוסטרים המכוערים שיצאו לאחרונה (ונמצאים בדף הסרט בימד"ב) רק מחזקים את הטענה.
10 שניות (מאוד מרשימות) מהטריילר ל'G.I. Joe: The Rise of Cobra'
מה שמזכיר לי….מתי הסופרבול? אני כבר לא יכול לחכות לפרסומות (שהן בדרך כלל, מאכזבות, אבל מספקות הצצות ראשונות על כמה סרטים).
מחר בלילה.
ועכשיו יצא הטיזר המלא:
http://www.youtube.com/watch?v=YlSzTdDQx2M
ימות משיח בחיי?
איזה מבקר קולנוע ישראלי מצוטט על מודעות אחד הסרטים כאומר "צחקתי, נהניתי, ביליתי"?
(בין הפותרים נכונה לא תוגרל ביקורת עמוסת ספויילרים, מילים מפוצצות ופרשנויות אין קץ).
אורי קליין (מ''הארץ'')
על הסרט "אצבע אלוהים". אז מה אמרתם שאני מקבל?
(זאת הייתה סוג של שאלה רטורית)
בהנחה שהציטוט לא הוצא מהקשרו, רק לי זה מוזר שסרט, חסר תוכן, מרים עצמו להנחתה והמבקר הממסדי בתורו, במקום לחבוט בו ולשוחטו שחיטה יהודית כשרה למהדרין, מתנסח כמו ילד בן 12 שראה 'אמריקן פאי 7'?
לומר כל הכבוד.
בעוד אני וחבר צופים בטלויזיה שוב מזכירים את מועמדותו לטקס פרסי האוסקר של הסרט "ואלס עם באשיר" באחת ממהדורות החדשות.
איתי: "סרט מצוין. כל הכבוד."
ת': "נכון. אבל פולמן הוא סמולני מסריח."
איתי: "למי 'כפת? הוא עשה בן זונה של סרט."
אנשים, "ואלס עם באשיר" מייצג את מדינת ישראל ומעניק לה גאווה לאומית. אמנם, לכם דעות פוליטיות, אבל נסו לחשוב על יצירה למען יצירה. על אמנות לשמה. הפסיקו לפחד על הצגתה של מדינת ישראל בפניי אומות העולם. אמרו כל הכבוד, כל כך פשוט. כל כך קל. אין כאן הצהרת כוונות או עמדה רעשנית. רק 'כל הכבוד' על הישג תרבותי. כל הכבוד.
לומר כל הכבוד.
הממממממממ, איך לומר את זה?
אם באמת ואלס עם באשיר מציג את ישראל באור רע, איכשהו מן הסתם הוא לא יועיל לגאווה הלאומית. כנ"ל אם המשהו המייצג של ישראל מייצג אותה כמדינה אפעס לא משהו בכלל.
לומר כל הכבוד.
שוב, נסה להתייחס ליצירה כאל מכלול אמנותי שלם, בלי עמדה פוליטית. אני יודע שזה קשה. אבל, מועמדות הסרט בטקס פרסי אוסקר *בינלאומי* מייצגת אופי "מדיני- תרבותי", ולא- "מדיני- פוליטי".
אתה מבין לאן אני חותר?
לומר כל הכבוד.
בדיוק כרגע התייחסתי בלי דעות פוליטיות; השתמשתי ב'אם' וכו', בגלל שזה בדיוק טיעון עקרוני, בלי שום קשר מיוחד ל'ואלס': אם סרט שיוצא ממדינה מגנה אותה ומציג אותה באור רע, הציפיה שהוא יתרום לגאווה הלאומית אפעס מוגזמת, אלא אם המדינה ההיא שייכת לאנשים שנהנים להכות על חזם בצורה יוצאת דופן. זה עד כדי כך פשוט: 'הישג אמנותי' שיש לו משמעות פוליטית לא יכול להיות בבועה. אם לצורך העניין הסרט שיזכה באוסקר הסרט הזר הוא 'פריז, קמצ'טקה', הקו-פרודוקציה פורצת הדרך מבחינה טכנית שבה ז'ראר דפארדייה מגלם את נשיא צרפת המתכנן להרעיל את כל הלא-צרפתים, בתמיכתם של גדולי הפילוסופים והבימאים הצרפתים, ובאהדה שקטה של הרחוב הצרפתי, תוך ציון שתרבות צרפת איננה אלא מזימה רצחנית וכל הדוגמאות לתרומות לעולם למעשה נגנבו מתת-שבט הקטנגה בזימבבווה, ובתפקיד הגיבור יהיה דניאל קרייג כבריטי הנלחם בזוועה הצרפתית –
אני מוכן להבטיח לך שהסרט הזה לא יתרום לגאווה הלאומית הצרפתית ולו כזית, למרות ההישג האומנותי יוצא הדופן ופורץ הגבולות בשחזור האונס ההמוני של הגאלים ברומאיות, שלא לדבר על פרס לשחקן המשנה לדניאל רדקליף המגלם את איש האיינזצגרופה המנסה להציל ילדים מזעמם של אנשי 'צרפת החופשית'.
עכשיו, אני מקווה, הטיעון ברור יותר.
לאו דווקא ברור יותר, אבל מצחיק יותר.
וזה, בפרספקטיבה היסטורית רחבה, הרבה יותר חשוב.
תגידו, ממתי סרטים מוערכים מציגים משהו באור חיובי בכלל?
טוב, מן הסתם אני מגזים ומכליל, אבל סרטים שמעבירים ביקורת נוקבת על תופעה חברתית, שמציגים את חוליי התרבות המערבית, את זוועות העולם השלישי, את הגיהנום במלחמה, את אטימות השילטון, וכו הם הם הסרטים שלהם אומרים "כל הכבוד".
תחשבו על סרטי וויטנאם, נניח אפוקליפסה עכשיו, לא ראוי להגיד לו "כל הכבוד" רק בגלל שאתה אמריקאי? כולם חייבים להיות 100% פטריוטים כל הזמן? אז אולי סרטי רמבו צריכים להיות מוערכים יותר מבחינה אומנותית.
"אפוקליפסה עכשיו" נתן כבוד לעשיית הקולנוע האמריקאי, כך גם "נולד בארבעה ביולי". "חיים של אחרים" כנ"ל לקולנוע הגרמני, "4 חודשים 3 שבועות ויומיים" לרומני (טוב, אם הוא לא היה מחורבן…) וכולם ביקרו את המדינה בדרך זו או אחרת, מתוך קונצנזוס או שלא.
"ואלס עם באשיר" עושה הרבה כבוד לקולנוע הישראלי.
ומהדוגמה המוקצנת הצרפתית אני רק יכול להסיק שכלל לא ראית את "ואלס עם באשיר", כי רמת ה"אנטי ישראליות" שלו או אפילו שמאלניות שלו בפועל היא ממש מזערית. וצרפתים הם אף פעם לא דוגמא לשום דבר…
מה דעתך לקרוא כמה מהתגובות שלי,
כולל זו המפרטת את דעתי המנומקת למדי על הסרט, ואז להחליט האם ראיתי אותו?
(אה, כן, ואני חושש שלא הבנת את הטיעון, וגם העובדה שהשתמשתי בהומור לא פוסלת אותו. יום טוב).
אכן התעצלתי לחפש את כל התגובות שלך על הסרט
סה"כ, שעה מאוחרת והכל…
אבל לא ממש רלוונטי.
טעיתי בהערכתי, ראית את הסרט, סבבה. אני עדיין לא מסכים עם הטיעונים שלך, וזה ממש לא בגלל השימוש בהומור, אפילו אני ניסיתי קצת להשתמש בהומור, גם אם לא הצליח לי…
בכל מקרה, נשפכו על זה כבר מספיק ביטים, והדיון הזה מסתדר טוב מאוד גם בלעדיי, אז המשך נעים.
לומר כל הכבוד.
איתי, למה שנעשה את זה? האם פולמן אמר לעצמו שהוא עומד ליצור סרט, יצירה אומנותית-תרבותית, ולכן הוא ימנע מלהכניס את הדעות הפוליטיות שלו?
אז למה אני צריכה להתאמץ ולעשות את ההפרדה המלאכותית הזאת?
לומר כל הכבוד.
את טועה בבסיס טענתך.
עם העובדה שלסרט יש הצהרות פוליטיות ברורות, כמו גם ליוצרו ארי פולמן, אי אפשר להתווכח. אבל, יצירה, כמכלול יצירה, וודאי תביע רגש, עמדה, מסר או רעיון חברתי. לכן, "ואלס עם באשיר", קודם לזהותו הציבורית, הוא מוצר אמנותי. ופסל האוסקר הוא בדיוק פרס שכזה. למען האומנות. משום כך, מועמדותו של זה היא הישג לאומי- בתחום האומנות.
אני מתקשה לנסח אמירה חד משמעית, כי אנחנו עוסקים ברגש. ורגש הוא נושא מורכב. אבל שימי לב שלא הבעתי, אפילו לא מעט, מדעותיי הפוליטיות. כי אני מכיר בפלורליזם. וישראל, חברה רבת שסעים, היא חברה דמוקרטית. והיום שבו יצירה תכשל רק על סמך אידיאל- תפיסה, יהיה יום נורא. 'ואלס' נוקט עמדה, אך הוא עושה זאת על בסיס הרעיונות החופשיים שמרכיבים חברה ליברלית, מפותחת. ועל הגשמת חזונו וכישוריו, ובפרט, על מועמדותו בטקס בינלאומי, בהחלט נאמר כל הכבוד.
לומר כל הכבוד.
אני רוצה להתייחס לכמה דברים שהעלית (ניסיתי לפשט את מה שאמרת כדי שיהיה לי קל להתנסח ולא כדי לשים דברים בפיך):
1. "יש לעשות הפרדה בין מסר של יצירה לבין האיכות שלה מבחינה אובייקטיבית ואפשר "להריע" לאיכות של ואלס עם באשיר גם אם לא מסכימים עם המסר" – ההפרדה הזאת נראית לי מלאכותית ובלתי אפשרית. הדעה שלי על הטיב של ספרים/סרטים תמיד תהיה מושפעת ממה שהם אומרים ולא רק מהדרך שבה הם אומרים את זה. לדוגמא, המסר של וול-אי על איכות הסביבה, שהיה שחוק ובנאלי, הוריד מערכו בעיניי. זה עשה את האנימציה לפחות יפה? האמת היא שכן, ברגע שראיתי לאן הסרט הולך האנימציה נראתה לי יותר ילדותית ופחות "היי-טקית".
לכן כשראיתי את ואלס עם באשיר האנימציה החדשנית והכישרון שניכר בסרט היו קשורים אצלי בקשר בל-יינתק למסר שלו.
2. "מדובר בהישג לאומי + הסרט הזה מעיד על הפלורליסטיות והדמוקרטיה בישראל, וכל הכבוד שהוא מנצל את הערכים הללו כדי ללכת רחוק עם יצירתו" – אם זה הישג *לאומי* שמעיד על ערכים ב*מדינה* ממנה יצא הסרט, ולכן אני צריכה כביכול להתגאות בתור אזרחית במדינה/ אותו לאום וכדומה, איפה ההפרדה בין האמנות לפוליטיקה? או שמתרגשים מכל יצירה ללא הבדל דת גזע ומין או שניגשים ליצירה כאל "אחת משלנו" ואז מאבדים את האובייקטיביות כשמתרשמים ממנה.
3. "היום שבו יצירה תכשל רק על סמך אידיאל- תפיסה, יהיה יום נורא" – למה? אסור שיצירה תיאסר או תצונזר על סמך אידיאולוגיה, ללא ספק. אבל כישלון? אם הציבור לא משלם מכספו כדי ליהנות מיצירה מסוימת בגלל המסר שלה הרי זו דרכו של הציבור להביע את האידיאולוגיה *שלו*, דרך לגיטימית לא פחות מליצור סרט.
לומר כל הכבוד.
1. "יש לעשות הפרדה בין מסר של יצירה לבין האיכות שלה מבחינה אובייקטיבית ואפשר "להריע" לאיכות של ואלס עם באשיר גם אם לא מסכימים עם המסר"- ואת זה בדיוק *לא* טענתי. בואי רק נניח שהסרט "ואלס עם באשיר" מועמד כחלק מפרויקט הסברה ישראלי. למען מדינת ישראל. יהיה ברור מאד כיצד האחראים על מועמדותו רואים את הסרט כמשקף מציאות ישראלית. כלומר, הבחירה בסרט כמיצג לאומי, במקרה הנזכר, בפירוש פוליטית. מפני שהמועמדות שלו אינטגרלית לתהליך הסברה ישראלי. עד כאן, מובן. יופי.
עכשיו, נניח(והוא המקרה האמיתי) שהסרט מועמד בטקס פרסי האוסקר. קרי, פרס אמנותי לשם האמנות. נכון, היצירה מביעה עמדה בתוך המפה החברתית בישראל- על ישראל. אבל, באקדמיה בוחנים את הסרט על סמך המאפיינים השונים והמשונים שבונים יצירה. בכללותה- גם מסרים פוליטיים. כלומר, עצם העובדה שהסרט זכה להשתתפות מעידה על יצירה מקצועית מספיק טובה למעמד הספציפי. כלומר, *ישראל* הוציאה מתוכה יצירה אומנותית טובה עד כדי נטילת חלק בטקס האוסקר. משמע, לישראל 'מגיע' כל הכבוד על תרבות אמנותית גבוהה.
2. אני לא בטוח שהבנתי אותך. אבל, כפי שכבר אמרתי, אין צורך בהפרדה בין אמנות לפוליטיקה בהקשר היצירה. רק צריך להתייחס למועמדות עצמה כהישג אמנותי, ולא פוליטי.
3. את בוודאי צודקת. התכוונתי בבחינת הצנזורה.
לומר כל הכבוד.
יש לי מילה אחת לומר על זה:
אולימפיה.
לומר כל הכבוד.
אני לא משוכנע שהבנתי. אולימפיה? זו מטאפורה לעומק הדיון? הערה צינית? לא יודע..
לומר כל הכבוד.
סרט של לני ריפנשטאל מ-1936. מהרבה בחינות הישג אמנותי מרשים מאוד.
טוב, נשברתי.
אולי תאמרו משהו אחר חוץ מכל הכבוד?
אין מילה כזו "קולנועים"
ובעברית: בתי קולנוע
בעברית גם יש נקודות בסופי משפטים.
מסקנה: לכולנו יש כללים שאנחנו מודעים אליהם ובכל זאת לא מקפידים עליהם.