ברכותינו, שרדתם עוד שנה. איך היתה 2006? טעים? הסיכומים יבואו עוד מעט, גם שלנו, וגם של שאר העולם. ובינתיים, קצת דו"חקואיות של קצה השנה.
בסוף כל שנה נמצאת תקופת הכריסטמס, שהכללים הרגילים לא חלים עליה. האמריקאים יוצאים בהמוניהם לחופש עם המשפחה, ובתוספת גשרים ומנהרות, זה יוצא לפחות עשרה ימים של חופש. אם בכל שאר השנה סוף השבוע הוא כל מה שנחשב באמת, וההכנסות במשך שאר השבוע זניחות, בעשרת הימים האלה כל יום הוא סופ"ש, וסרטים יוצאים מתי שבא להם, לאו דווקא בימי שישי.
ביום רביעי, למשל, יצא לאקרנים 'רוקי בלבואה'. השם המתבקש יותר לסרט היה אמור להיות פשוט 'רוקי 6', אבל שם כזה היה בבחינת הודאה בכך שהיה גם 'רוקי 5', וזאת עובדה שכל המעורבים היו מעדיפים להשכיח. גם ככה, לעשות בשנת 2006 המשך נוסף ל'רוקי' נשמע כמו בדיחה גרועה כמעט כמו 'אינסטינקט בסיסי 2'. אנחנו נמצאים 30 שנה אחרי 'רוקי' הראשון (והפיכתו של סילבסטר סטאלון לכוכב ענק), ו-16 שנה אחרי 'רוקי' האחרון (והפיכתו של סילבסטר סטאלון להאז-בין פתטי). בקיצור, הסרט הזה נראה כאילו הוא נועד רק לספק קצת חומר לבדיחות על סרטים כושלים במשך החג. אבל אז קרה דבר מאוד מפתיע: התברר ש'רוקי בלבואה' לא רע. למעשה, מכל הסרטים שיצאו השבוע הוא קיבל את הביקורות הטובות ביותר, כשמבקרים רבים קובעים שזה ה'רוקי' הטוב ביותר מאז הראשון. גם הקהל הגיב לא רע: בטבלה היומית של יום רביעי הסרט היה במקום הראשון, עם 6.2 מיליון דולר. במהלך סוף השבוע הוא כבר ירד למקום השלישי, עם 12 מיליון. אז אוקיי, ברור שזה לא יהפוך אותו שוב לאלוף העולם וילדים קטנים לא יורידו מהקירות את הפוסטרים של ג'סטין טימברלייק ויתלו במקומם את סטאלון, אבל בהתחשב בציפיות שהיו בקרשים, זה דווקא די מכובד. סטאלון, בינתיים, ממשיך בניסיונות החייאת הקריירה שלו עם 'רמבו 4'. אם גם הסרט הזה יתברר כמוצלח, יהיו חסרים רק קצת שלג בגיהינום ופגישה עם וואלה נטוורק שאשכרה מתקיימת כדי להשלים את התמונה.
ביום שישי הצטרפו עוד כמה סרטים חדשים, ביניהם מה שהיה ברור שיתפוס את המקום הראשון: 'לילה במוזיאון', סרט שנראה כאילו נרקח במכונת עשה-לך-להיט-קופתי אוטומטית. קח גימיק שאפשר לנסח בשורה אחת (בלילה, כל המוזיאון מתעורר לחיים!), כוכב פופולרי (בן סטילר), הכנס קטעי פעלולים מגניבים שנראים טוב בטריילרים (שלד של טירנוזאורוס רקס מתרוצץ במסדרונות!) וכמה הופעות אורח, בשביל אבא (דיק ואן דייק), בשביל סבא (מיקי רוני) ובשביל כולם (רובין וויליאמס). אם אפשר שהסרט גם לא יהיה לגמרי גרוע, זה עוזר (רוב המבקרים בדעה שהסרט די בסדר דווקא). ערבבו את הכל יחד, וקיבלתם סוף שבוע ראשון נכבד של 30 מיליון דולר, שהופך לנכבד יותר אם לוקחים בחשבון שהשבוע הקרוב הוא כולו חופש, אז יש לסרט סיכוי סביר להגיע ל-100 מיליון עד סוף סוף השבוע הבא.
100 מיליון נראה כמו משימה אפשרית גם לגבי 'המרדף לאושר', שנדחק למקום השני. בכלל, החג עושה טוב לרוב סרטי השבועות הקודמים, ששומרים על הכנסות נאות, חוץ מ'אראגון' שנפל ב-70%, אולי בגלל שהוא לא סרט כל כך טוב, ו'אפוקליפטו' שהתפוגג לחלוטין בגלל שהוא סרט מחליא ואין באמריקה מספיק סאדיסטים נאצים כדי להשאיר אותו בטבלה יותר משבועיים. אופס, איבדתי את האובייקטיביות לרגע. בכל מקרה, נדמה לי ש'אפוקליפטו' שבר איזה שיא מהירות בחציית המרחק שבין המקום הראשון למקום ה-13 בכוון מטה.
ובחזרה לסרטים החדשים: במקום הרביעי נמצא 'The Good Shepherd', או בעברית 'שומר המדינה' (Shepherd זה "שומר" ו-Good זה "המדינה", כנראה), אחד מאותם הסרטים ששובצו בסוף השנה מתוך תקווה שהם ישתלבו במרוץ לאוסקר, אבל זה לא הלך. זה משהו בין מותחן לדרמה, בו מאט דיימון מתגייס ל-CIA בראשית דרכו, שומר על המדינה (מכבשים אכזריות?) אבל גם הופך לפרנואיד מעבר לרמה הבריאה. רוברט דה נירו ביים, וליהק בשיטת "מי שבא ברוך הבא, אם הוא מפורסם": אלק בולדווין, אנג'לינה ג'ולי, מייקל גמבון, וויליאם הרט, בילי קרדאפ, ג'ו פשי, ג'ון טורטורו ואחרים קופצים לביקור, וכמובן, גם דה נירו עצמו. בזמן האחרון נראה שלסרטים עם יותר מדי כוכבים יש נטייה להתפרק ('בובי', למשל). 'שומר המדינה' לא בדיוק נקטל, אף אחד לא טוען שהוא סרט איום, אבל גם לא רבים מרחיקים בשבחו הרבה מעל לבסדר-פלוס. חוץ מזה, הוא ארוך מדי, טענה נפוצה מאוד בנוגע לסרטים שמנסים לגעת באוסקר.
אל המקום השביעי נכנס 'We are Marshall', שחוסך לנו את הצורך לנסות לתרגם את שמו מכיוון שסביר להניח שהוא לא יוקרן בארץ, בשל סעיף "סרט על פוטבול". הסרט המבוסס על סיפור אמיתי (כמובן) מספר על תאונת המטוס שבה נהרגה כל נבחרת הפוטבול של אוניברסיטת מרשל, ועל המאמן (מתיו מקונוהי) שהקים קבוצה חדשה מתוך ההריסות (מטאפורית!). נשמע קצת מדכא מדי בתור סרט לראות בכריסטמס, ואולי בגלל זה הוא הכניס פחות מ-7 מיליון דולר. ורק עוד הערה אחת על הסרט – ביים אותו מק'ג'י, מי שיצר את 'המלאכיות של צ'רלי', 'המלאכיות של צ'רלי 2', והרבה קליפים ופרסומות. 'אנחנו מרשל' היה הניסיון הראשון שלו לביים סרט בלי התחת של קמרון דיאז. אולי בגלל זה הוא קצת מדכא.
הסרטים של סוף השבוע הזה ימשיכו, כאמור, לעשות כסף לאורך השבוע כולו, ואליהם יצטרפו בהמשך גם רימייק האימה 'Black Christmas', 'נערות החלומות' שהפצתו תורחב, ומספר סרטים בהפצה מוגבלת (ביניהם 'הילדים של מחר' ו'המבוך של פאן') שמנצלים את הימים האחרונים של השנה כדי לקבל בדקה התשעים רשיון לאוסקר, בהפצה מוגבלת. להתראות בשנה הבאה.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
רוקי 6
מזכיר לי את "בחזרה לעתיד 2", כשמייקל ג'יי פוקס רואה פרסומת הולוגרמה ל"מלתעות 19".
אמנם רוקי ולא מלתעות אבל בכל זאת נבואה שמגשימה את עצמה :)
באחד ממשחקי המחשב העתיקים האהובים עלי,
"Rise of the Dragon" שמתרחש בשנת אלפיים ומשהו, "רמבו 12" הוא הבילוי המועדף לאנשים שנשארו בבית בשעות הלילה המאוחרות מאוד.
וגם הנבואה הזו בדרך להתגשם. אוי.
וכמובן יש את רוקי 5000
מ"ספייסבולס".
לא זוכר את זה...
אבל ב'טיסה נעימה 2', כשההוא הולך לקנות את פצצת הזמן השנייה מימין, יש פוסטר של רוקי 36 (או משהו כזה) ותמונה של זקן מקומט עם כפפות אגרוף שבקושי מסוגל לעמוד.
שנת אלפיים ומשהו
זה לא עכשיו?
לא.
עכשיו אלפיים ושש.
המשחק הזה יצא בשנת 1990
והוא מתרחש בשנת 2053, כך שעוד נותרו לנו כמה שנים עד הקטסטרופה.
שמתם לב לזה שלאנשים אכפת כמה סרטים יצאו
רק כשמספר הסרט מופיע בשם שלו?
קחו לדוגמא את "מלחמת הכוכבים", אוא דוגמא אפילו טובה בהרבה – "נרו וולף".
שתי סדרות סרטים מעולות, אבל אם תראו בטלויזיה פתאום "מלחמת הכוכבים 8", או "נרו וולף 13", זה קצת ירתיע אתכם, לא?
שמתם לב לזה שלאנשים אכפת כמה סרטים יצאו
נרו וולף זאת הסדרת סרטים בלשיים הזאת שיש ביס?
כי אם כן אז אני חייב להיות כן, ברגע שראיתי שיש איזה שבע מליון סרטים בסדרה הזאת, ורובם נעשות באותה שנה, זה באמת די הרתיע אותי.
כן, יש אותה בעיקר ביס,
(אבל גם בהוט). יש המון סרטים בסדרה, אבל כל אחד מהם הוא פשוט יהלום לדעתי.
נ"ב – רובם המכריע של הסרטים האלו יצאו ב-2002. בכלל, שמתם לב שכל שנה יש יותר ויותר סרטים שיצאו ב-2002?
הילדים של מחר
יוצא בארה"ב רק עכשיו? מוזר.
נכון,
ב"עולם ה-כן" (yes planet?) טוחנים את הטריילר שלו כבר חודש ומשהו (זה נראה שמישהו נכנס שם לחנות אלקט' ואמר 'תן לי 20-30 פלאזמות').
ומצד שני המרדף אחרי האושר יצא שבוע שעבר וידידה שלי כבר ראתה אותו בטרום בכורה בסנימטק… והמליצה.
אה, ויש להם גם פוסטר של הסרט של סימפסון. מישהו רוצה להצטרף אלי לאיזה פריצה לילית לקניון איילון?
מילא זה שטוחנים את הטריילר שלו
הם כבר מקרינים אותו בערך חודשים!
באמת התפלאתי למה הטריילר כל כך ארוך.
סמינר קולנוע, אנימציה ופסקול
החל מיום חמישי הזה, מקיימת "המכללה הישראלית לאנימציה" סמינר בן 6 מפגשים, העוסק בקו התפר שבין קולנוע, אנימציה, תסריט ופסקול.
בין היתר ירצו בסמינר המבקר חביב האתר יאיר רוה ובמאי הקולנוע יוסי מדמוני (המנגליסטים, בת-ים-ניו-יורק).
פרטים נוספים כאן:
http://iac.ani-mator.com/filmanim_seminar_2006.html
ועוד כנס מעניין על זכויות יוצרים ותמלוגים
פאנל בהשתתפות דורון צברי, העיתונאי אביב לביא, שוב יוסי מדמוני ועוד.
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/523/351.html
''רקס, איזה פחד.. נדמה לי שהעין של הדג שם זזה! עוקבים אחרינו!''
''אין מצב. אני לא אוכל את זה.''
(מה? זה שהוא שלד של דינוזאור לא אומר שהוא בעונש)
אגב כבשים אכזריות
לינק לטריילר של black sheep – הסרט הניו זילנדי על הכבשים הרצחניות – כבר היה כאן?
כי אם לא, http://www.blacksheep-themovie.com/
הודעה מיותרת אך בלתי נמנעת
הא! אמרתי לכם!
כתבה מספר 3392
רד שכחת להזכיר את המכתבים מאיו ג'מה
שיצא בהפצה מאוד מצומצמת אבל קיבל ביקורות משובחות מאוד באתר של עגבניות 94 אחוז ובעוד אתר 100 אחוז
המממ.
יוצא שזה אפילו טוב יותר מדגלי אבותינו.
מה שמגדיל את הסיכויים של איסטווד באוסקר אם כי ברור שתהיה התפצלות בקולות לגבי שני הסרטים.
בכל אופן, שניהם ממש גרועים בקופות (אם כי לזכות השני יאמר שהוא מוקרן בהפצה מצומצמת).
לא נראה לי שתהיה התפצלות רצינית
מכתבים מאיוו ג'ימה נחשב למוצלח בהרבה מגיבורי הדגל והקמפיינים לאוסקר מתמקדים במכתבים (כולל הקדמת הפצתו בכמה חודשים, מעשה מיליון דולר בייבי). החסרון הגדול של מכתבים הוא היותו דובר יפנית, אבל הוא זוכה לביקורות הרבה יותר מוצלחות מגיבורי ומככב בכמעט כל רשימת סוף שנה. זו תהיה הפתעה אם איסטווד יהיה מועמד על גיבורי הדגל ולא על מכתבים.
לאן נעלמו הפרסומות?
והאם יש לזה קשר לפגישות עם וואלה נטוורק שלא מתקיימות?
כנראה הפרסומת עם הגבר מופשל המכנסיים שברה את גב הדג
למי ששכח, למי שהדחיק
סצנה של דקה וחצי תחזיר לכם פלשבקים מימים ההם כשארסים בתחפושת שחבשו כובע הפוך בגלל סטלון במעבר לשיא ואחר כך רצו לראות את רוקי 5, הקיאו מגועל בתום הצפייה ונשבעו שאיתו הם גמרו.
http://www.youtube.com/watch?v=heFkyvHG47Y&mode=related&search=
בהצלחה.
סאבטקסט!
"נא לא להאכיל את המוצגים"
סאבטקסט!
"פוגש את הפוקרס עיצבן לא רק בני אדם"
קיימן לא יוצא ברביעי. לתשומת ליבם.
של מי?
אתה צודק, ו"לא סופי" יעודכן.
(למעשה, אם אני לא מאוד טועה, *אף סרט* לא יוצא בשבוע הבא. משונה).
דווקא אהבתי את רוקי 5
סרט יותר מאופק מאשר שאר הסיקוולים.
המלצה על סרט, בערך.
נתקלתי באחד הערוצים בסרט הזוי ומופרך להפליא בשם "אלביס מלך לנצח" (Elvis has left the building בלעז), שמכיל כתוביות פתיחה מהמוצלחות שנוצרו מאז הגביע הקדוש ועוסק במישהי שהורגת בטעות חקייני אלויס. אני לא יודעת אם אפשר להמליץ עליו באופן גורף, אבל אם ורוד לא עושה לכם רע על הנשמה (ואולי גם אם כן – אני הצלחתי לסלוח לו על הורדרדות הגורפת שהוא מפגין ולהנות ממנו עד מאוד), קוהרנטיות והגיון עלילתי לא באמת חשובים לכם וביזאר משעשע אתכם… הרבה זמן לא צחקתי ככה.
מצטרף להמלצה-בערך.
אני לא זוכר מהסרט הרבה, חוץ מזה שקים בייסניגר הייתה מתוקה, ושהרבה אנשים בחליפות עם פאייטים מתו כמו בסרטים מצוירים – אבל אני זוכר שרוב הזמן זה הצחיק אותי.
מצטרף להמלצה-בערך (מש''א)
יש רגעים של קיטש ולא מעט קטעים מתים, אבל בסך הכל, מדובר בקומדיה חביבה ולא מזיקה לשעות אחר הצהריים. סוכן ה-FBI ההיפוכונדר מאוד נחמד.
דו''חקו ישראלי שנתי
בבלוג שלה, דבורית שרגל מסכמת את השנה, וגם מציגה את הנתונים לגבי הסרטים המצליחים ביותר בארץ, שאותם המפיצים מואילים בטובם לשחרר פעם בשנה, וגם זה בערבון מוגבל:
http://www.notes.co.il/dvorit/26978.asp
למה בערבון מוגבל? קודם כל, אני לא קונה את הקטע של "אביבה – 302 אלף; שודדי הקאריביים – 301 אלף". אני לא מתווכח עם זה שאלה הם שני הסרטים המצליחים של השנה, אבל המספרים הם יפים מדי. זאת הדרך הכי קלה להציג נתונים שיגידו ששני הסרטים הגיעו למעל 300 אלף, ואביבה הצליח טיפה יותר. בכלל, כשמפיצים (לא רק בארץ, אגב) מדברים על "301 אלף", סביר להניח שזו הגזמה קלה, ובעצם המספר הוא קרוב ל-300 אלף, אבל מהצד הנמוך יותר.
עוד כמה אבחנות: סרטי ילדים הם כרגיל העסק הכי משתלם בארץ. בקרב בינהם, כבר בקיץ חשדתי שזה המצב, ועכשיו יש לזה אישור רשמי, 'מעבר ליער' הצליח בארץ יותר מ'מכוניות'. ובצדק. אותי זה משמח. מה שפחות משמח אותי זה ההוכחה לכך שסרטי ילדים יכולים להצליח בארץ גם אם הם עלובים, בזויים ונחותים ('גארפילד 2', 'ג'ונגל סיטי', ובעיקר 'מסביב לעולם עם פליקס', התירוץ הכי עלוב לסרט שהוקרן השנה).
בולטים בהעדרם: סופרמן, אקס-מן, 'קליק' של אדם סנדלר – סרטים מצליחים מאוד באמריקה, שבארץ, מסתבר, מכרו פחות כרטיסים מ'יש לה ביצים'.
גולשי IMDB מבלבלים אותי
בסקירה שלהם לשנת 2006, הבלבול שיוצרים המצביעים אצלי הוא מטורף. דבר ראשון, שודדי הקאריביים מופיע כמעט בכל קטגוריה. ממש כך. סרט הכי טוב, סרט הכי גרוע, שחקן/שחקנית הכי טובים/גרועים ועוד ועוד. הסרט הזה כנראה עשה משהו, כי נראה שלקהל קשה להתנער ממנו. אותו דבר עם בוראט. מסתבר גם שעם כל הקוטביות שהיתה בתגובות למעיין, הדעה הרווחת אוהדת. בכלל, מעניינים החבר'ה האלה.
זה לא הגולשים
זה הסטטיסטיקה הטהורה.
את 'שודדי הקאריביים' ראו השנה הרבה יותר אנשים מכל סרט אחר. לכן, הסיכויים שלו להיות מוזכר בסקר – כל סקר, לא משנה אם לטובה או לרעה – הם הכי גדולים. נורא פשוט.
חוץ מזה, סקרים שליליים – הסרט/השחקן/השיר/המסעדה הגרוע של השנה – הם *תמיד* חסרי כל משמעות.
והחיוביים?
טוב, תודה
על לא דבר
אבל אני לא רואה שום סיבה שהסקרים השליליים יהיו חסרי משמעות והחיוביים יהיו בעלי משמעות. עצם זה שאותם פריטים מופיעים גם בסקרים החיוביים מרמז שהחיוביים הם חסרי ערך באותה מידה.
אם סרט קיבל ביקורת שלילית,
אנשים לא הולכים אליו. אם מבקשים מהם בכל זאת לבחור סרט גרוע, הם בוחרים אחד (או יותר) מבין הסרטים שהם כן ראו ולא אהבו – יכול להיות שלאותם אנשים יצא לראות כמה סרטים גרועים במהלך השנה, אבל לא את כל הסרטים הכי גרועים, כך שהבחירה שלהם היא של הגרועים מבין הפחות גרועים. לעומת זאת, יש יותר סיכוי שאנשים ילכו לסרטים שקיבלו ביקורות טובות, או שאם הם ראו רק סרטים גרועים והם יודעים את זה – הם לא יבחרו בסרטים האלה לרשימת הסרטים הטובים של השנה.
חוצמזה, לסרטים גדולים יש נטיה ליצור אנטי, ולא משנה אם הם טובים או לא. אז תמיד יהיה מי שיבחר בהם לתואר הסרט הגרוע של השנה, גם אם זה לא בצדק.
הסבר מעניין
אבל הוא מכסה רק חלק קטן מהאפשרויות. רוב הצופים צופים רק בסרטים גדולים, בין אם הם טובים או רעים, בין אם הם קיבלו ביקורות חיוביות או שליליות. סרטים קטנים פונים לקהל יעד הרבה יותר קטן, שלא יכול בדרך כלל להשפיע על תוצאות של סקרים. אם מסתכלים רק על הסרטים הגדולים, זה כבר הופך להיות לעניין של טעם. יש צופים שאוהבים סרטים טובים, יש כאלה שאוהבים גרועים, ויש כאלה שחושבים שהטובים הם גרועים והגרועים הם טובים. וזה בא לידי ביטוי גם בסקרים שליליים וגם בחיוביים. אני עדיין לא רואה הבדל מהותי בין השניים.
אתה סתם מסבך, וגם לא ממש מדייק.
ברשותך, אתייחס בשלב זה לסוגיה עקרונית אחת. אתה אומר: "רוב הצופים צופים רק בסרטים גדולים". נשאלת השאלה, איך אתה מגדיר סרט גדול – סרט שיוצריו התכוונו שיהיה גדול, או רק סרטים שבפועל הצליחו כלכלית. ישנם הרבה מאד סרטים שהיו אמורים להיות הדבר הגדול הבא, יצאו במסעות פרסום מושקעים הרבה מעבר לרגיל, ובסוף התרסקו. אז מצד אחד, בהערכה גסה, על כל בלוקבאסטר מוצלח יש חמישה סרטים שהתכוונו להיות בלוקבאסטרים, מסעות הפרסום שלהם הדגישו שהם הדבר הגדול הבא ואז הם כשלו. מצד שני, אם אתה מתייחס רק לסרטים שמראש הצליחו, ברור שרוב האנשים צופים בסרטים גדולים – כי אתה לא נותן את האפשרות שיהיו סרטים קטנים.
כשאני אומר סרטים גדולים
אני מתכוון לסרטים עם הפצה רחבה. ברור שרובם עדיין נכשלים אבל סרטים שלא יוצאים בהפצה רחבה כלל לא מגיעים לתודעה של רוב הקהל.
נכון, זה כי אין צדק בעולם.
ובגלל זה סקרים כאלה אף פעם לא יהיו "מדעיים", ולא יתנו איזה מדד מדויק על איכות של סרט. אבל זה שהסקרים החיוביים רחוקים מלהיות מושלמים לא הופך את הסקרים השליליים למשמעותיים יותר. אם היום היה מעונן, זה לא הופך את אתמול לפחות גשום.
המשפט ''יש צופים שאוהבים סרטים גרועים'' לא הגיוני.
אנשים לא אוהבים סרטים גרועים. במקרים מאוד נדירים, כמו 'נערות שעשועים', סרט גרוע הופך לקאלט, אבל זה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל, ולא להפך.
באופן כללי, הבעיה עם משאלים* כמו 'הסרט הכי גרוע של השנה', היא כזו: גם אם מדברים רק על הסרטים הגדולים, כמו שהגדרת את זה – הרבה פחות אנשים ראו את הסרטים שנחשבו גרועים באמת. בגלל זה, סביר שהסרט שיוכתר בתור 'הסרט הגרוע' הוא לא הסרט הכי גרוע, אלא סרט בינוני מינוס – כזה שעדיין היה מספיק סביר כדי שאנשים יבואו לראות אותו, ויצביעו לו אחר כך. זה מנוגד לגמרי למצב כששואלים על סרטים טובים: ככל שסרט נחשב טוב יותר, סביר שיותר אנשים ראו אותו, ויוכלו להצביע עבורו.
*'משאלים', כי בכל מקרה אלה לא 'סקרים' מדעיים, בדיוק כמו שה'סקרים' שלנו כאן באתר הם לא סקרים מדעיים.
מה לא הגיוני בו?
סרטים גרועים יוצאים כל שבוע, מקבלים ביקורות שליליות ועדיין זוכים למספר רב של צופי קולנוע. אם אתה רוצה להגיד לי שהם גרועים אבל לא הכי-גרועים-הוכח-מדעית, אני מסכים איתך. אבל גם הסרטים שנבחרים במשאלים החיוביים הם לא הכי-טובים-מוכח-מדעית. כרגע בראש שוברי הקופות מככב "לילה במוזיאון". הוא נראה לך כמו סרט טוב?
לפעמים הם אפילו לא גרועים.
במשאל של ימד"ב על "השחקן הגרוע של השנה" נמצא במקום הראשון, בהפרש גדול, טום קרוז על 'משימה בלתי אפשרית 3'. מישהו משלה את עצמו שבאמת יש לזה קשר כלשהו לאיכות המשחק (הלא רעה) שלו בסרט? מישהו באמת חושב שכל האנשים שהצביעו נגדו בכלל ראו את הסרט? אני אתפלא אם רבע מהם ראו אותו, מסיבה פשוטה: אנשים שלא אוהבים את טום קרוז לא הולכים לסרטים עם טום קרוז.
להשפעות חיצוניות כאלה יש השפעה גם על הסקרים החיוביים, כמובן, אבל בסקרים השליליים כמעט לא קיים שום דבר *חוץ* מהשפעות חיצוניות. לכן הם חסרי כל משמעות.
זאת הייתה הרמה להנחתה?
אתה טוען שהמצביעים בסקר השלילי פשוט לא ראו את הסרטים שהם הצביעו להם. אבל מה גורם לך לחשוב שהמצביעים בסקר החיובי כן ראו? זה אפילו לא מסתדר כרונולוגית. חלק מהסרטים שמככבים בסקר החיובי עלו לאקרנים בארה"ב לפני ימים ספורים בלבד, חלק מהם לא יצאו בארה"ב בכלל ובקושי הוקרנו בשאר העולם. מי הספיק לראות אותם? מי הצביע להם? צופי פסטיבלים?
הגיון פשוט
איזה משני המקרים סביר יותר: אדם שומע על סרט גרוע, לא הולך לראות אותו והוא נשאר מתוייק בראשו כסרט גרוע, או אדם שומע על סרט טוב, לא הולך לראות אותו, והוא נשאר מתוייק במוחו כסרט טוב? כמובן ששני המקרים קורים, אבל *הרבה* יותר סביר שאדם לא ילך לראות סרט בעל מוניטין גרוע, על מנת לקבל רושם מבוסס עליו, מאשר סרט בעל מוניטין חיובי.
על מה אתה מדבר?
הסרט היחיד ברשימת הסרטים בקטגורית 'הסרט הטוב ביותר' שלא הוקרן בארה"ב (כלומר הוקרן, אבל רק לפני ימים בודדים ובאופן מצומצם) הוא 'הילדים של מחר'. אבל ההצבעה בסקר לא סגורה רק לתושבי ארה"ב, ו'הילדים של מחר' כבר הוקרן בבריטניה, אוסטרליה, יפן, ספרד, צרפת, ישראל ולמעשה כמעט בכל העולם המערבי חוץ מארה"ב. ולמרות זה הוא קיבל רק 3% מהקולות בסקר. מה מופרך פה?
אני מדבר על כל הקטגוריות
בעוד אתה מדבר על קטגוריה אחת בלבד. בשאר הקטגוריות מופיעים די הרבה סרטים מוזרים. כמה צופים כבר ראו את "מכתבים מאיוו ג'ימה", שיצא רק ביפן ובקושי בארה"ב? כמה ראו את "הלבירינת של פאן"? כמה את הסרט ההודי Rang De Basanti? לדעתי לא יותר מדי.
אתה שוב מתכוון, כמה *אמריקאים* ראו אותם.
את הסרט ההודי ואת המבוך של פאן כבר ראו הרבה מאוד אנשים (רובם, כנראה, לא אמריקאים), כפי שמתבטא במספר ההצבעות שהם קיבלו באותו האתר עצמו. הסרט היחיד שהנוכחות שלו בסקר באמת תמוהה הוא 'מכתבים מאיוו ג'ימה', שנמצא במצב די אבסורדי – הוא קיבל 782 קולות בסקר, בעוד הסרט עצמו קיבל רק 457 דירוגים. קרוב לוודאי באמת שאת רוב הקולות הוא קיבל על סמך ההייפ לבדו, ולא מאנשים שבאמת ראו אותו. יפה – מצאנו סרט אחד כזה ברשימת הטובים. ברשימת הגרועים, יהיה קשה למצוא סרט אחד *שאינו* כזה.
אתה יוצא מנקודת הנחה שכל הדירוגים באתר עצמו
הם אותנטיים. אני לא כל כך בטוח, ויש מספר סרטים שכמות ההצבעות שלהם במשאל קרובה במידה מחשידה לכמות ההצבעות באתר.
לא נכון.
את 'אינסטינקט בסיסי 2', למשל, ראו (יחסית) ממש מעט אנשים בקולנוע. זו גם תוצאה, וגם סיבה, של זה שהוא נחשב לסרט גרוע.
כמו שאמרתי, בכל מקרה אנחנו לא מדברים פה על 'הוכחה מדעית'. אנחנו מדברים על משאל הוגן. ומשאל על הסרט הכי גרוע, בניגוד למשאל על סרט הכי טוב, הוא משאל *לא* הוגן, מהסיבות שפירטתי בתגובה האחרונה שלי.
בעולם שבו הנוסע ה-8 נגד הטורף הוא המלצת היום של HOT...
אני לא בטוחה כמה הכוחות הפועלים הם הגיוניים. חוץ מזה, זכורות לי 20 דקות מחיי שנבלעו על ידי צפייה במאנוס, מסיבה כלשהי…
אנשים עושים דברים משונים.
ורק הערה קטנה (בעיקר לעכרור, אבל לא רק): בתור מי שבילתה שעות ארוכות (והן באמת היו מאוד, מאוד ארוכות) מחייה בללמוד למה סקרים "מדעיים" הם מאוד לא מדעיים, לא מדויקים, ולא דרך טובה למדוד דברים בכלל – אני לא יודעת עד כמה ההפרדה ביניהם לבין סקרי אינטרנט היא מהותית…
לפחות הוא מומלץ בתור פארודיה על עצמו?
ובקשר לסקרים: ברור שבהרבה סקרים יש בעיות מתודולוגיות. ברור גם שסקרים בכלל מוגבלים למדידת מידע מסוים מאוד בדרכים מסוימות מאוד, כמו כל מדד סטטיסטי, שמראה רק נתונים שיכולים להיות מטעים. ע"ע למשל "הצמיחה בכלכלת ישראל" בשנים האחרונות.
בכל זאת, יש הבדל מהותי בין סקר שבו נעשה מאמץ לדגום את כל האוכלוסיה הרלוונטית לשאלה, לבין משאל, שבו רק אנשים מסוימים (שמחוברים לאינטרנט, נכנסו לאתר מסוים וכן הלאה) מצביעים ביוזמתם. אפשר היה לראות את זה בבחירות של השנים האחרונות, בהבדלים בין משאלי אינטרנט לבין סקרים רציניים על הצבעה למפלגות. הסקרים הרציניים, אלה שנעשו בלי זיקה למפלגה מסוימת, היו ברובם הרבה יותר קרובים לתוצאות האמיתיות.
לא, הוא סתם מומלץ.
אני בעד לארגן תביעת נזיקין ייצוגית, אבל מצד שני ראיתי רק חמש דקות מתוכו, אז אני לא יודעת אם אני יכולה להוכיח נזק מתמשך.
ולגבי הסקרים, כן, סקרים "רציניים" הם יותר, טוב, רציניים. אבל מדעיים?… זו קצת הוזלה של המונח, לטעמי. יותר מדי קפיצות לוגיות.
יש לכם כמה דקות פנויות?
נסו לראות כמה ציטוטים מהפוסטר של טקס האוסקר הבא עלינו לטובה, אתם מצליחים לזהות:
יש לכם כמה דקות פנויות?
הקישור שנתת מביא למקום אחר באתר משום מה. אולי זה יעבוד: http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=18082
אגב, שימו לב מה הסרט היחיד שיש מתוכו שני ציטוטים. מוזר.
אין צורך לנחש
המקור לציטוטים מופיע מתחת לפוסטר. משום מה ג'רי מגוויר (שהוא הפיל גוד מובי החביב עלי) זכה בכבוד.
למקרה שלא היה ברור
שומר נפשו ירחק: ספוילר מחוות ל-OVER THE HEDGE!!
STELLA ו-ROSEBUD, שהם במקרה שני הכיתובים ה-כ-י גדולים בפוסטר, הן שתי המחוות שהופיעו ב-OVER THE HEDGE.
אותי זה שעשע…
המלכה.
למרות שמדובר בשני פרוייקטים טלוויזיוניים, אני מרשה לעצמי להמליץ עליהם קצרות, מתוך תקווה שלא אצטרך בסוף למחוק את עצמי.
מדובר בשני השת"פים של אמה תומפסון, מייק ניקולס ו-HBO. "מלאכים באמריקה" היא מיני-סדרה מדוברת מאוד – המסיימת את דרכה בערוץ אחד ברגעים אלו – ועקב הקאסט המכוכב ותקציב העתק שלה אני ממקם אותה על קו התפר בין טלוויזיה וקולנוע. "מלאכים מאמריקה" היא כל מה שאפשר לבקש מיצירת מופת בלתי-מושלמת: כתובה ומשוחקת להפליא, פיוטית ופטפטנית, ארוכה ועמוקה, מכוונת ללב ולאינטלקט כאחד. יצירה כזו מזכירה לנו למה פעם "אינטלקטואלים" היה כינוי לסופרים ומחזאים, ולא לפרופסורים לאנגלית מברקלי.
ואם בפרופסורים עסקינן. "שנינות" הוא בדיוק ההיפך מ"מלאכים". סרט קטנטן ומינימלי על מומחית ליצירתו של ג'ון דאן המגלה שהיא גוססת מסרטן. הסרט כולו נטוי על כתפיה השבריריות של תומפסון, והיא נותנת הופעה מושלמת. לא רק מבחינה טכנית – אין רגע של זיוף בהבעה של תומפסון – אלא גם מבחינה רגשית. העובדה שתומפסון היא טכנאית עילאית נדחקת הצידה מהר מאוד לטובת גוש גדול ומענג בגרון וצורך דחוף מאוד לחבק את אמה וללחוש לה שהכל יהיה בסדר.
שני הסרטים ניתנים להשגה באוזן השלישית:
http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=28484
http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=22520
''שנינות'' משודר לפעמים בערוצי הסרטים של הוט,
כך שאפשר להתייחס אליו כסרט קולנוע, ולא כאל פרוייקט טלווזיה.
ראיתי את כל החלקים של "מלאכים באמריקה". ולמרות שהחזקתי עד הסוף, ממש לא נהנתי. כלומר, המשחק היה בסדר ברובו, והיו כמה שורות דיאלוג נהדרות (בעיקר האלו שיצאו מפיו של
אל פצ'ינו). אבל בסך הכל מדובר באחד הפרוייקטים האובר-רייטדים ביותר שיצאו מהשנים האחרונות בטלוויזיה האמריקאית. מילא הפומפוזיות המתנשאת והפלצנית במקצת שבוקעת מכל סצנה בו, ומילא שהמסר שלו מתחנף וגס בצורה בלתי רגילה. אני ממש השתעממתי מהסדרה, ולא הבנתי ממנה כלום. מצטער, אבל לא מצאתי בה את העומק שאתה מצאת בה.
אני דווקא כן מצאתי יופי ב''מלאכים באמריקה''
ואני מסכימה עם כל מילה של נימרוד לגביו.
המיני סידרה הזו מאוד יפה. משוחקת נפלא על ידי כל שחקניה וכאן זה יהיה מקום טוב להדגיש את המשחק המצוין לדעתי של השחקנית מרי לואיס פרקר. ששיחקה את הרפר (עקרת בית מסוממת מעולם לא שוחקה בצורה כזו עמוקה.)
עוד שחקן שהשאיר עליי רושם רב היה השחקן ג'יימס קורנוול ששיחק את לואיס, דמות שכל פעולותיה ומעשיה אמורות היו לעורר בנו סלידה ושנאה לדמות אך בגלל המשחק המצויון שלו אנו פוגשים בדמות טובת לב שעושה מעשים נוראים ואיומים, וחשה קרועה מבפנים בשל זה.
הסידרה כתובה היטב על ידי המחזאי טוני קושנר עם דיאולוגים ומונולוגים נוגעים ללב כמעט כל אחד ואחד מהם.
זהו פשוט סיפור שופע דמיון, יצירתיות וחיים על מציאות כל כך קשה בשנות ה-80 באמריקה.
* לכן אני רואה אותה כל יום כיפורים בשנים האחרונות, זה פשוט נהפך למסורת עבורי.
רק תיקון קטן:
את לואיס משחק בן שנקמן ("פיי"). ג'יימס קרומוול ("בייב", "עמוק באדמה") משחק את הרופא של רוי כהן.
ועוד ניטפוק
מרי-לואיז ולא מרי לואיס. וגם ג'סטין קירק נהדר שם. כולם, בעצם.
''שנינות'' כבר הוזכר פעם בתור מר''ן
כתבה מספר 234
רוקי בלבואה
סרט נוסטלגי, חביב – לא גרנדיוזי כמו הסרטים שקדמו לו ועדיין הרבה יותר אותנטי וטבעי. מתאים במיוחד לבני ה-30 ומעלה שבינינו. לא מדהים, לא פצצה אבל בהחלט נחמד.