היום התקשרה אלי סוקרת.
אני תמיד שמחה לשטוח את
משנתי הצרכנית בפני סוקרות
למיניהן, כך שהסכמתי בשמחה
לענות לה על השאלות. במשך
הרבה מאוד זמן השווינו חברות
ומותגים של אבקות מרק באריזה אישית (אני קונה מדי פעם מרקים – אלו של ה-4 מנות, שמספיקים לשני אנשים במקרה הטוב – לרגעים בהם אתעצל להכין מרק משלי, ותמיד מוצאת את עצמי מוסיפה להם מכל טוב המקרר), ואז פתאום היא עברה לדבר איתי על גברים. מה מאפיין לדעתי את הגבר הישראלי, איזו תכונת אופי הייתי רוצה שתהיה בבן הזוג שלי, ואיך הייתי מדרגת את איכות כל אחד ממותגי המרקים של כל חברה. זה קצת התמיה אותי כי חשבתי שזה מה שעשינו עד כה. אבל היא הסבירה לי שעד עכשיו השוויתי את איכות המוצר רק לפי שם היצרן או לפי שם המותג, ואילו עכשיו השאלה מזכירה מפורשות את שם המותג ושם היצרן ביחד. יש בזה היגיון מסוים, אבל לא יכולתי שלא לצחוק.
אה, לא, זה לא קשור לדוחק"ו וגם אין סיכוי שאצליח לקשר את זה בצורה כלשהי. רק שהשבוע 'חתול תעלול' הגיע למקום הראשון, למרות שכולם מסכימים שהוא גרוע, וזה די מבאס אותי, אז אני מנסה לדחות את כתיבת הדוחק"ו עצמו כמה שאפשר.
"שמעתי אותך מתקתקת כל כך הרבה וכל מה שכתבת עליו זה מרק?", לפעמים נורא מצחיק לראות את הדג מזועזע. "זה שבוע קל, יש הרבה מה להגיד על 'חתול תעלול"'.
התעצבנתי: "אני אמרתי שאין מה להגיד עליו? אמרתי שאני מבואסת!".
"אז את יכולה להתבאס קצת יותר מהר?".
נו. כשאין ברירה, אז אין ברירה.
מייק מאיירס החליט להרוג השבוע שתי ציפורים במכה: להוציא שם רע לחתולים באשר הם, וגם להרוס את הקלאסיקה הספרותית של ד"ר סוס. על פי העיבוד הקולנועי, כשאמא של סאלי וקונרד משאירה אותם לבד בבית, מגיע החתול והופך להם את הבית לבלגאן אחד גדול וממוחשב. ומה שיותר גרוע – מייק מאיירס בכלל לא נראה כמו חתול. מקסימום כמו מייקל ג'קסון.
המבקרים המחרחרים הקיאו את נשמתם, ומיד ביקשו שישלמו להם פיצויים עבור הצפייה בסרט. חלקם הצליחו עוד לומר מילה טובה על עיצוב הסביבה, אבל מיד שבו לעסוק בנושא שלשמו התכנסו: הסרט גרוע, גרוע עד כדי כך שהורים צריכים לשלוח אליו את הילדים שלהם רק אם הם ממש רוצים להעניש אותם. ומייק מאיירס לא מצחיק. בכלל.
כמה מבקרים אף הצליחו להצביע על מה שהיתה לדעתם הבעיה הכי גדולה בהופעה שלו: התחפושת. מה לעשות, כשאתה תחוב בתוך תחפושת כמו זו של החתול, מרוח בהרבה שכבות איפור, העוויות גוף או פנים לא נראות כמו אלו שעשית אתמול מול המראה.
אבל ביקורות לחוד ומעשים לחוד. ההמונים (אולי אלו שהפילו בברלין את החומה) שמעו "ד"ר סוס", נזכרו ב'גרינץ", הסרט הקודם שהיווה עיבוד לסיפור שלו, ורצו ל'חתול'. אז 'גרינץ" זה לא, אבל גם 38 מיליון דולר הם פתיחה מכובדת.
למרות הכל, יש עוד תקווה, ובשבוע הבא מאוד סביר שרווחיו של 'חתול תעלול' יצנחו בחדות, כ-'מטריקס Revolutions' בשעתו.
במקום השני, באופן מפתיע-משהו, נמצאת האלי ברי עם סרט המתח/אימה 'גותיקה' (או 'גוטיקה', כפי שמתעקשים המפיצים בארץ). האליברי היא פסיכולוגית מוערכת של פושעים, ותחת הדרכתו של בעלה, היא מטפלת בפושעת הפסיכופתית קלואי (פנלופה קרוז). לילה אחד היא מעורבת בתאונה, ומתעוררת למחרת כשהיא מאושפזת בבית החולים הפסיכיאטרי בו קיימה פגישות עם מטופלים. עמית ללימודים שמטפל בה (רוברט דאוני ג'וניור) מסביר לה שהיא מואשמת ברצח בעלה. האליברי בטוחה שאין צל של סיכוי שהיא עשתה כזה דבר למישהו שהיא אוהבת, ויוצאת, כמיטב יכולתה, לחקירה משלה.
19 מיליון דולר הרוויח 'גותיקה', שזה יותר ממה שצפו לו, וטוב שכך, אחרת האליברי היתה קצת בצרות. עד כה, סרטים שהיא כיכבה בהם לא ממש כיכבו בטבלה בארה"ב, והסרטים היחידים בהשתתפותה שכן היו הצלחה כלכלית, הם כאלה שבהם היא מופיעה כחלק מצוות ('אקס מן', למשל), או בתפקיד משני. 'גותיקה' לא עתיד לשפר את המאזן הזה אלא יכול רק למנוע מהאליברי לצנוח מהר מדי למעמד של "עזבו, אמנם יש לה אוסקר, לזאת, אבל היא לא מביאה קהל".
האליברי, אומרים המבקרים, היא הדבר הכי טוב בסרט, והמשחק הטוב שלה מצליח להשכיח את הדיאלוגים הפתטיים והמחורבנות הכללית של הסרט. הבעיה בסרט, הם ניתחו, היא שהוא מעניין רק כשהמוסיקה המפחידה נפסקת. וגם הסוף נוראי.
בשבוע השלישי להקרנתו על המסכים, מזכיר 'מטריקס Revolutions' יותר מהכל כדור שלג. השבוע רווחיו ירדו בכ-60% נוספים, ולא נראה שנפילה הזו תיעצר בקרוב.
גם רווחיהם של הלוני-טונס ירדו בחדות, ולא נראה כי יצליחו לכסות את עלות הפקת הסרט. לעומתם, 'אלף' ו-'אחי הדב' עושים חיל בזירת סרטי הילדים, כש'אחי הדב' מצליח לשמור על הכנסות יפות יחסית להיותו סרט ותיק ברשימה, ויחסית לתחרות העזה שהוא נתון בה.
בשבוע הבא: אדי מרפי ינסה להצחיק ב'הטירה המכושפת', בילי בוב ינסה לא להפחיד (ואולי אף ממש להצחיק) ב'סנטה רע', פול ווקר ינסה לגרור אותנו להרפתקה כשייצא להציל את הפרופסור שלו, שנלכד בעבר, וטומי לי ג'ונס ינסה לרגש אותנו עת ינסה להתאחד עם קייט בלאנשט ב-'The Missing'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסות הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
שעות דביליות
אני דווקא חושב שעדיף לקט המינסטרונה המוכן של סנפרוסט כשאין כוח להכין מרק מההתחלה – חצי שעה ויש מרק לא רע בכלל.
נ.ב. – חתול תעלול היה אחד הספרים המפחידים ביותר של ילדותי המוקדמת. ממש פחדתי שהפסיכופת חסר-העכבות הזה יגיע אלי הביתה ויעשה שמות. בררר.
מרקים מוכנים..
אני היחיד ששם לב לטעם וניחוח של סבון כלים בכל המרקים המיובשים-מוכנים של קנור?
(ואם אין לי כוח להכין מרק, אני לא אשב ואקצוץ ירקות רק כדי שיפעפעו להם בעיסת המונוסודיום עד לאובדן כל צורה ממשית.. אני אשתה את המונוסודיום as-is..).
הייתה תקופה סבונית
אבל כבר הרבה זמן לא נתקלתי בטעם הזה. או שאלה היו פשוט כמה מרקים לא מוצלחים, או שכבר התרגלתי לטעם (ואני מכין בממוצע מרק אחד לשבוע).
הייתה תקופה סבונית
אני לא יודעת על המרק אבל לאורז בהחלט יש טעם לואי חשוד.
הייתה תקופה סבונית
היית צריך לבקש אותו "נקי"
חצי שעה זה הרבה זמן לאנשים מורעבים כמוני.
מקרים של אבקה הם כאלה שבהם המרק צריך להיות מוכן תוך 10 דק' לכל היותר.
אני מאוד אהבתי את הגרינץ',
אבל כמו שאמרתי, מייק מאיירס מפחיד אותי נורא עם התחפושת הזו.
מז''ט, כתבו עליכם בעיתון (שוב).
בקפטן אינטרנט ב"הארץ". הם ממליצים על "תמליצלי" ואף קוראים לכם אנשים חביבים.
הידיעה על עינ''ה אפילו הייתה בראש העמוד..
(מוזר שהם לא כתבו אהרו"כ..).
לינק
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=364704&objNo=10045&returnParam=Y
[מדור אתרים מומלצים מאת איתי בנר]
אה, זה איתי בנר.
לא חכמה, הוא איש חביב בעצמו.
נו, ואני הרגע מיהרתי למחשב כדי לספר על זה.
מזל"ט בכל מקרה.
סרטים שכאלה..
שהטריילרים שלהם מעידים בבירור שרק אנשים נטולי מזגן באמצע אוגוסט ישראלי ילכו לבהות בהם לא צריכים לצאת לאקרנים. כל הקרנה שכזו היא הקרנה מבוזבזת של קיל ביל.
ולעניין ההאליברי – מישהו מעוניין להזכיר לי מאיפה היא פילחה את האוסקר שלה?
אה. אתה שואל ברצינות?
עם כל הכבוד..
אם יש דבר אחד בכל תעשיית הקולנוע הזו שאני לא סובל זה הטקסיאדה השנתית חסרת הטעם המכונה בפינו "אוסקר". אם סרט טוב – הוא טוב. אם שחקן משחק בצורה יוצאת מן הכלל – נהדר! באמת לא אכפת לי אם במאי זה או אחר כיסה את המדף שבביתו באנשים עם מטאטא. אותי מעניין אם אהבתי את הסרטים שלו או לא.
והנה אנקדוטה חביבה של השניצל
איך באמת מקבלים
דבר ראשון: הצטייד ב"חברים טובים"
(בסוף הכתבה על הקשר כביכול בין עבריינים לזמר המזרחי. כותרת: "ותודה לדון קורליאונה")
http://images.maariv.co.il/cache/ART590613.html
או בשמו העברי (המפתיע): מונסטר בול
גוטיקה זה לא שם פולני?
ולגבי "מה שלונג ג'ון לא אוהבת בגבר הישראלי" (היי, רק בגלל הליד הזה נכנסתי): מישהו מוכן אחת ולתמיד לפרסם את שמו של הגבר הישראלי גס הרוח והמגעיל ההוא, כדי שכולנו נימנע ממנו? אני רואה שהוא תמיד צץ בסקרים ודברים כאלה, אם כי הגברים הישראליים שאני מכירה *שאינם הוא* הם דווקא בסדר, בדרך כלל. אז תביאו כבר את השם של אותו "הגבר הישראלי" מהסקרים, ונסגור עניין!
הוא פשוט ישראלי.
מעולם לא טענתי שמכרי הם ישראלים מצויים. למעשה, אני נורא שמחה על כך שהם לא מצויים. את המצוי יצא לי לראות יותר מדי פעמים בכל מיני מקומות (פעם אחד כזה נשען עלי באוטובוס! ואני עוד מאלה שלא אוהבים שנוגעים בהם אנשים שהם לא מכירים), ובכל פעם אני מתחלחלת מחדש. חוצמזה, האפשרויות שהציעה הסוקרת היו "מצ'ואיסטי", או "רגיש", "נבון" ועוד כמה כאלה.
וכאן אני לא מסכימה אתך.
כמה גברים נשענו עלייך באוטובוס? כמה גברים *לא* נשענו עלייך באוטובוס, ולא היו מעלים על דעתם לעשות זאת אי פעם?
אני די בטוחה שהראשונים הם מיעוט, והאחרונים הם רוב, שלצורך העניין נגדיר אותו "הרוב הדומם". הרוב שאת לא שמה לב אליו, כי הוא לא עושה לך שום דבר רע. הרוב שיושב לידך באוטובוס ולא נשען עלייך, ולא ממשש אותך, ולא תופס גם חלק מהמושב שלך. הרוב שלא נכנס לוויכוחים קולניים ברמזורים, שלא נדחף לפנייך בתור, שטורח להתקלח מדי פעם ואפילו משתמש בדאודורנט אחר כך.
זה שיש מיעוט קטן ובולט של טיפוסים מגעילים? בכל העולם זה ככה. אבל למה להשמיץ את כל השאר, אלה שמעולם לא עשו לך שום דבר רע? ולמה להגדיר את זה כ"ישראלי", בכלל? יש ארץ שבה אין גברים כאלה?
__________________
בוג'י עדיין לא מאמינה שהיא עולה על בריקדות להגנתם של גברים, ושואלת את עצמה מה קרה לפמיניסטית המסרסת שבראי, זאת שלמדה להכיר ולאהוב.
רוצה לסרס אותי רק בשביל לשמור על כושר?
לא כל גבר ששותק באוטובוס
במשך חצי נסיעה לפחות, הוא גבר שאני יכולה לדעת עליו שאינו גס רוח. יכול להיות שהתפלק לו בטעות. לא יודעת להגדיר את זה בדיוק. אולי מה שהתכוונתי אליו היה דווקא הצעקנות הזו (שלא מאפיינת רק גברים. לפני זמן מה יצא לי לנסוע באוטובוס עמוס ודחוס – מאלה שבאיזשהו שלב לא עוצרים בתחנה כי אפילו גמד לא יוכל לעלות עליהם. באחד מהמושבים של הארבעה – אלה של שניים מול שניים – ישב חייל, והתיק העצום שלו היה מונח בין המושבים. אישה אחת התחילה לצעוק עליו שבגללו היא לא יכולה לשבת שם ותכל'ס, עדיף היה שהתיק שלו מונח שם ו"הורס" מקום ישיבה אחד, מאשר לו הוא היה מונח במעבר, ומונע מ-8 אנשים לפחות לעמוד).
מה שכן, לגברים הישראליים יש תכונה אחת שאין לגברים אחרים: "תכונת החריץ". איכשהו, כשישראלי מתכופף, זה בהכרח חושף את תחתוניו או את חריצו הסקסי שגורם לבנות להשתטח לרגליו בתחינות נואשות לקצת צומי.
יודעת מה, ''שחצן'' הולך?
_____
ואגב, כמו שאת לא מכירה את הרוב הגס, ככה לי לא יצא להכיר את המחקרים בהם טענו שהוא כזה.
סליחה שאני מתערב בשיחת נשים
אבל עם המכנסיים נמוכי הגזרה לא צריך להתכופף כדי שיראו לך את התחתונים.
מזה אנו למדים שברגע שנשים החליטו שגם הן רוצות להראות את תחתוניהן, על מנת לחסוך במאמץ של ההתכופפות (או אולי המאמץ של ההתיישרות אח"כ) הומצאה הגזרה הנמוכה.
—————–
ידוע לכותב כי מסקנה זו איננה היחידה המתבקשת, אבל הוא יעשה הכל כדי להוכיח את הטיעון שלו, גם אם הטיעון לא ברור לו.
מכנסיים נמוכי גזרה נכנסים לקטגוריית
"אסון אופנתי", כמו עוד הרבה אסונות אחרים שאימצו לעצמן הנשים.
אסונות אופנתיים
ע"ע נעלי עקב שפשוט לא מפסיקים לחזור
נעלי עקב לפחות נראות טוב.
מכנסיים נמוכים נראים טוב רק על דוגמניות, וגם עליהן, בדרך כלל, מכנסיים גבוהים נראים יותר טוב.
הסיבה שנעלי עקב מחזיקות מעמד כל כך הרבה שנים (הן מעולם לא יצאו מהאופנה), פרט לעובדה שהן מוסיפות גובה (משאת נפשן של בחורות רבות), זה שהן מאד מחטבות את צורת הרגל. הן גם מקצרות את גיד אכילס ומזיקות לגב, אבל זה עניין אחר, שיותר מתאים לדיון ביומית של אתמול.
''שרברב'' קוראים לזה
לונג, להבא רשמי: כשישראלי מתכופף, הוא חושף את השרברב שלו.
אני קוראת לזה ''חביב'',
על שם שכן של חברה. "שרברב" פשוט לא מקורי מספיק.
אין שום דבר חביב בחריץ הישבן של שרברב.
קוראים לזה ציניות,
אני חושבת.
ככל שהבנתי גם השכן אינו חביב, אבל זה שמו.
ישראל - גם בחו''ל יש חרא
כשהחתול יגיע לארץ
ברור לכם שרד פיש חייב להיות זה שיכתוב את הביקורת, נכון?
למה?
מה קרה לחתול המחייך?
או לקיפוד שאינו משה?
ולתומי חשבתי שהתשובה ברורה
"המשחק הזה לא שוה כלום.
זה משחק לא טוב,"
אמר הדג האומלל.
"לא אהבתי אותו בכלל."
...והשעון?
לא יעזור לכם כל השאון
שכחו מהחתול וודאי מהשעון.
מסרט כזה אי-אפשר להתאושש
לכן ממנו אתרחק כמו מאש.
קולנוע גרוע הוא עניין מייאש..
או שאני סתם טיפש..
(זה כבר לא דר. סוס אני חושש..)
מה, לא ארלקינה?
עשיתי לך משהו רע?
אתה חייב את זה למעריציך
או לשונאיך.
למה?
אם הם מעריצים אותו ואכפת להם ממנו, הם לא ינסו לגרום לו לסבל מיותר.
תחשבי על זה ככה
הם מעריכים אותו כי הוא מוכן לסכן את שפיותו למען בטחונם. הרי איך ידעו אנשים להיזהר מסרט, אם מישהו שאינם מאמינים בו בעיניים עצומות יכתוב את הביקורת?
חוץ מזה, ככה הביקורת תהיה יותר נאמנה למקור הספרותי מהסרט עצמו (כן, אני יודע שאפילו התגובה הזו יותר נאמנה לספר מהסרט עם מייק מאיירס).
למה?
זה לא שהניק של רד לקוח מהספר של ד"ר סוס. זה שיש שם רד פיש (וגם שמות לאחים שלו, למרות שהסדר שלהם שונה) – זה בונוס.
טקס האוסקר ואתם:
השנה עמדנו בפני תקדים בעל השפעות עמוקות על החברה: זכיינית טקס האוסקר החליטה להעלות מחירים בצורה דרסטית (100 אלף דולר לשידור הטקס, ומקורות אחרים טוענים שמדובר ב-160 אלף דולר) ואף אחת מהחברות בישראל לא היתה מוכנה לקנות את זכויות השידור – לא הכבלים ולא הלווין. עמדנו בפני שנה נטולת אוסקרים, ובלי יכולת לצפות בטקס – איך תהיה כתבה?!?
אבל, מסתבר, העקשנות הישראלית ("לא רוצים? לא צריך!") עשתה את שלה, ודיסני (או יותר נכון ABC, ששייכת לדיסני) התקפלה והורידה מחירים ב-70%(!), עד לרמת המחירים של לפני שנתיים. אז השנה מנויי הלוויין כמו גם מנויי הכבלים, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, יוכלו לראות את הטקס.
הידיעה במעריב: http://images.maariv.co.il/channels/5/ART/595/440.html
הידיעה באייס: http://www.ice.co.il/article.asp?catId=2&pgId=59154
יופי, אני לא אצטרך לנסוע עד גבעתיים
תקנו אותי אם אני טועה, אבל לא הייתה כבר איזו שנה שהאוסקר שודר גם בכבלים וגם בלווין, כשערוץ 4 עוד נקלט ביס?
נראה לי שכן.
שנה שעברה החלטתי לראות את כל הטקס. היה כל כך משעמם, עד שהבטחתי לעצמי שהאפשרות היחידה היא לראות את זה בהמון חברותא. אז אם הדג מארגן הקרנה משותפת, אני בפנים. אם לא, תספרו לי איך היה.
אין לנו בעיה לארגן הקרנה משותפת,
כל עוד מישהו מוכן לתרום בית עם כבלים/לווין.
כל עוד לא יהיו
טריילרים נוראיים ל"סדווווווווק" – אני מתנדב.
אם יהיו טריילרים נוראיים
אני מבטיחה לכסות לך את העיניים במטפחת מבושמת, ולטפוח על כתפך בחיבה.
ולהיות לטובתי
במשחק המונופול שיקדים את הטקס?
אחלה. ועכשיו משהו חשוב מאוד שחשבתי עליו. מה התאריך של הטקס? אני פשוט פוחד שזה שוב עלול ליפול על המילואים שלי.
זה אפילו כתוב ב''לא סופי'':
29 לפברואר. הרבה הרבה לפני המילואים שלך.
אז אם כך,
אני רגוע. ו-29 בפברואר? אחלה תאריך שבעולם. 2004 שולתת!1
וואלה, נכון. בטח יהיו על זה כמה בדיחות.
לעומת הטקס של לפני שנתיים
שנה שעברה היה הקרנבל בריו.
בהחלט.
אבל בשנה שעברה לא היה
שומדבר דומה לסצינת "האליברי בוכה כמו דמות מנגה". הא!
היה את
"האליברי מותקפת מינית על ידי איש שמח מאוד עם אף עקום" הרבה יותר שווה.
שווה, אבל לא יותר שווה.
השימוש של לונג ג'ון בב.א.ס (במקום ב.ע.ס)
מישהו מוכן להסביר לי פעם אחת ולתמיד מה זה באסה ומה זה בעסה?
והאם אפשר לשלב ולהגיד שנפלה עליי בעאסה?
(אני מניח שאותה שאלה גם רלונטית לארסים, ערסים, ועארסים)
באסה זה הכתיב הנכון,
בעסה לא, וגם לא בעאסה.
לגבי ערסים אני לא בטוחה. לפי אותו הגיון, הכתיב הנכון אמור להיות ארסים, אבל בכל הפעמים שאני שמעתי אנשים מזכירים את האוכלוסיה הזו, זה נאמר ב-ע' גרונית. מה גם שלכתוב ב-א' עלול לבלבל מבחינת משמעות (אם לא במשפט אז לפחות בעין). בדיוק כמו בעית "אלפים" מול "עלפים".
*שולף מילון ערבי עברי*
המילה באס בערבית – אומץ, כוח וגם קשיים, סבל, פחד, רע.
המילה בס בערבית – חתול (הממ.. יש קשר? המדידאם..).
ובסלנג ערבי (במקומות מסויימים) – באסה = דחיפת מקל לאזור שבו השמש אינה זורחת.
ולכן, מומלץ לא להתחיל משפט ב"אני מה-זה מבואס"..
(ולבעסה כפי שכתבה לונג אין שום משמעות בתעתיק הגיוני כלשהו)
אלא אם כן, כמובן, הסיבה שאתה מבואס
זה שדחפו לך מקל למקומות שהשמש אינה זורחת בהם.
או זה שלא דחפו. אנשים שונים מתבאסים מדברים שונים.
*שולף מילון ערבי-ערבי*
אם אפיץ את זה בין באי האתר פעם נוספת אולי אנשים נוספים יזכרו וידעו להבא:
השורש הערבי ב.א.ס. מיועד לתאר מצבי אומללות, מסכנות ואסון (ובהקשרים אחרים גם גבורה ואומץ לב…), לפיכך "באסה" (שווא בא') נקלטה בעברית במשמעותה המקורית. נפוץ בערבית הביטוי "לַא באסה" במשמעות "אין דבר"/ "לא נורא".
ובאשר לע/ארסים – השורש ע.ר.ס. נועד לזיווגים וחתונות – עֻרס הוא טקס החתונה, עריס הוא חתן וערוס היא הכלה, ומכאן שעארִס הוא השדכן, ובנסיבות פחות חגיגיות – המתווך, כלומר הסרסור. מי שדמות ה"פימפ" נראית לו דמות "עארסית" יכול להבין את ההשאלה.
עד כאן לשונאות.
ג.
ורק הערה קטנטונת..
המקור הערבי ל"ערס" שלנו הוא עַ(ר)רָס ספרותי ולא עארס. (אני רוצה להודות לחברי האקדמיה ולאברהם שרוני)
*שולף מילון ערבי עברי*
עניין האחוריים מגיע משורש ערבי אחר, שורש מרובע – "בעבצ" (עם צא"ד, סמ"כית שכזו, כמו של צדאם חוסיין). אדם המבעבץ את חברו תוחב את אצבעו לאחוריו ומסובב אותה אנה ואנה.
ומכאן, "אדא לו בעבוצה" – הביא לו שטוזה.
מה שמוכיח..
שאכן לערבים יש פועל לכל דבר ודבר.
לא מי יודע מה נכון,
כמו שכולם יודעים (ואמרתי את זה כבר אלף פעמים) יש מלא לשונות לערבית. למשל, יש מוסלמים ונוצרים ערביים שיגידו באסה, יש כאלו שיגידו בחסה ויש בעוספיא אומרים בעסה.
המילה בעסה שהועתקה לעברית באה מהמילה בעסה שמשמעותה לדחוף את האצבע לחור בתחת. כמו כן להעלבה, או ל"ייבוש" אומרים בעסה.
לכל יודעי הערבית, אם ילד יקבל במיבחן 0 הוא יגיד 'וואלאי אל בעסה", יעני כאילו המורה דחפה לו אצבע בתחת ועכשיו הוא מרגיש את אותה ההרגשה.
אני לא כל כך בקיא בערבית אבל לפעמים גם אומרים בעבאסה. שזה אותה משמעות.
בכל מקרה, צריך להגיד בעסה, כי משם באה המילה, מדחיפת האצבע למקום ההוא…
לא מי יודע מה נכון (כה''ב)
מי יודע, אולי אם המורה הייתה דוחפת לו אצבע הוא דווקא היה נהנה?
אם זו המשמעות המקורית של המילה, אחוז מסויים באוכלוסיה (ההומוסקסואלית וההטרוסקסואלית כאחד) איבד את הזכות להשתמש בה ללא אירוניה עצמית.
מי יודע מה נכון
ומשעשע את ה – %10 הנותרים
בזמנים שבהם המציאו את השפה הערבית,
התרבות הערבית הייתה מצ'ואיסטית מדיי. לא ידוע לי שהיו הרבה הומוסקסואלים באותם זמנים אך ללא ספק הם לא היו מציגים עצמם בפומבי. חוץ מזה, גם בנות לפעמים משתמשות במילה הזאת, ויש גם סטרייטים שאולי יהנו מההרגשה.
צריך לנסות כדי לדעת!
רד הסב את תשומת ליבי לסרטי השבוע בקולנוע:
'דוגוויל' – סרט בלי תפאורה
'עשר' – סרט בלי עלילה
'גיהוק' – סרט (כמעט) בלי דיבורים
'תור לכרטיסים' - סרט בלי מצלמה
ועוד דבר
השבוע יוצא לאקרנים הסרט 'עשר' (אין קשר לבו דרק). בשבוע הבא ייצא הסרט 'שלוש עשרה'. ואיך אנחנו אמורים למלא את הפער שבאמצע?
בתורנויות.
זה מה שאני עושה בסוף השבוע הזה.
ועוד דבר
עם ocean's 11 ו12 קופים כמובן.
ועכשיו אחרי תמליצלי, יש תוכניות לפונקציות נוספות באתר ?
יש תכניות
אבל שום דבר חדש לא צפוי ביום-יומיים הקרובים.
כמובן. לא חשבתי כך. אפשר פירוט בכל זאת ?
אני מעדיפה שלא.
אתה יודע איך זה – תחרות, פחד מהעתקה וכאלה.
תחרות? איזו תחרות?
אין אתר שמגיע לקרסוליים של עין הדג. אני מתכוון לזה. עין הדג הוא האתר האהוב עליי באינטרנט.
התחרות מי יחשוב על זה ראשון,
ובעיקר מי יעלה ראשון את הפיצ'ר לרשת, יעשה לו יחצ"נות טובה וימשוך אליו עוד כמה גולשים.
לדוגמה, ''לא סופי''
הוא פיצ'ר שלא היה קיים ברשת הישראלית עד שאנחנו המצאנו אותו, למרות שהוא לא בדיוק פרוייקט שדורש שנים של תכנות. ובכל זאת, חודש אחרי שהעלינו אותו, הופיע ב'וואלה סרטים' פיצ'ר דומה להפליא, גם בעיצוב החיצוני. מעניין כמה זמן ייקח להם לגנוב מאיתנו את "תמליצלי", שכן דורש עבודה.
הייתה בוואלה
רשימת סרטים עתידיים. נכון היא הייתה די קצרה ולא תמיד מעודכנת, אבל הייתה.
ומה עם העציוב החדש של האתר?
מישהו דיבר?
האם זו שאלה לא הולמת שלא ראויה אפילו לתגובה של שתוק, ואל תזכיר את העיצוב החדש אפילו?
די, די עם הרחמים העצמיים האלה.
קורה שמישהו מאיתנו מפספס איזו תגובה, או לא עונה לה באופן מיידי, או סתם לא יכול להגיב כי אין לו/לה מחשב.
בכל מקרה, העיצוב החדש דורש זמן (כי הוא עוד לא מוכן לגמרי), וזה משהו שאין לנו לאחרונה, וסביר שגם לא יהיה בקרוב. בקיצור: סבלנות.
נתנייתים, בקרוב תקבלו עשירייה
חברת "גלובוס גרופ" (שב"הארץ" מתעקשים להמשיך לקרוא לה "גולן גלובוס") מתכננת להקים בנתניה קומפלקס בידורי שיכלול בין היתר 10 אולמות קולנוע. ההצלחה של ה"סינמה סיטי" באזור דרבנה אותם לפתוח באזור עוד קומפלקס בידורי.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=366351&contrassID=2&subContrassID=10&sbSubContrassID=2
כאילו כמו סינמה סיטי
רק יותר קטן ומפוצץ ערסים?
כנראה
ואפרופו ג.ג. וערסים: בקריית-גת יפתח לקראת פסח קומפלקס קולנועי ראשון. חמישה אולמות.
http://www.ice.co.il/article.asp?pgId=59277&catId=4
בניגוד לסינמה סיטי הרגיל?
כן... קצת... בערך
אני יכול להמשיך את התגובה הזו, אבל בהתחשב בכך שיוצא לי להיות בנתניה די הרבה, אני אשתוק.
שידור חי
באינטרנט של מצעד "שר הטבעות" ושידור מהשטיח האדום.
http://www.wcc.govt.nz/lotr/parade.html
הקדושים מבוסטון
ראיתי היום את הסרט הנ"ל (או בשמו המקורי The Boondock Saints) אחרי שקראתי תגובות חיוביות עליו באתר. מה אני אגיד לכם, לא ראיתי סרט כל כך דפוק וחסר עניין לפחות שבוע. תסריט אידיוטי ומתלהב, בימוי מרושל (ומתלהב), משחק מעצבן (ומתלהב). משעמם, חד-גוני, לא מצחיק, לא משכנע, וגם האקשן לא משהו. פספסתי משהו?
כן.
"חדוות חיים", קוראים לזה.
אני בטוח שהיא הייתה שם איפשהו
תחת הרבה שכבות של טמטום, זיוף ושביעות רצון עצמית. סלח לי אם לא שמתי לב אליה.
הקדושים מבוסטון
ראיתי את הסרט לפני כמעט שנה ולא התלהבתי יותר מדי. לא חשבתי שהוא גרוע, אלא סתם לא מנצל את הפוטנציאל שיש לו, אבל דבר אחד מאוד הרשים אותי. ההופעה של בילי קונולי, אחד מהשחקנים המגוונים ביותר בספקטרום התפקידים שלהם שראיתי בשנים האחרונות. מדהים אותי שעם ליפה שנויה במחלוקת ומבטא כבד, הוא מופיע גם בדרמות, גם בקומדיות וגם בסרטי אקשן.
טוווב
טכנית זה נכון, הוא מופיע בסרט אקשן. אבל לעמוד עם שני אקדחים ולירות לתוך המצלמה לא דורש הרבה. מה גם, שיש לו בערך שתי שורות דיאלוג בכל הסרט. אז רואים זקן עם שני אקדחים, נו ו…?
אבל הנוכחות... הוי, הנוכחות