דו"ח קופות שבורות – 23.3.2003

הנשרים פשטו עם שחר ומצב
הרוח הלאומי ירד פלאים.
זה הרי לא מוסרי ליהנות
כשחיילנו הגיבורים נמצאים
בניכר, מגינים על מולדתם
של האמיצים מפני ארץ קטנה
עם שפם. ובשבוע בו היה ברור
שרווחי הקופות היו בשפל, סרטים הפכו לעניין של "מי מציע יותר". היה צריך הצעה שאי אפשר לסרב לה כדי להוציא את האמריקאים מהבית ולהוביל אותם לקולנוע.

שיווק נכון הוא לא רק עניין של פרסום מאסיבי. לפעמים שיווק נמדד ביכולת למנוע מסרט גרוע להפוך לפלופ לא נורמלי – בין אם אלה טריילרים מגניבים שהופכים את הסרט להרבה יותר ממה שהוא, ובין אם מדובר בטריילרים לסרטים אחרים שמוצמדים אליו, ונחשבים נחשקים מספיק כדי למשוך קהל שבשום מקרה אחר לא היה הולך לסרט. זה קרה בעבר עם 'פוקימון 3' והטריילר ל'הארי פוטר', ובמידה קיצונית אף יותר, כזה הוא 'Dreamcatcher'. לא ברור איך 'לוכד החלומות' יצא כל כך רע – הוא מבוסס על ספר מצליח של סטפן קינג, התסריטאי הוא ווילאם גולדמן ('הנסיכה הקסומה'), הבמאי – לורנס קאסדן ('מאמפורד', 'החברים של אלכס') ומככבים בו מורגן פרימן, טום סייזמור וג'ייסון לי. ובכל זאת, מרגע שהתברר שכל השמות הגדולים האלה לא ימשכו קהל כי השלם מבייש את סך חלקיו, היה צריך למצוא מוצא אחר, ומהר. הפתרון – לנצל את קהל הממתינים ל'מטריקס': לסרט צורף כבונוס 'The Final Flight of the Osiris', סרטון אנימציה ממוחשבת מסדרת האנימטריקס, מבית 'SquareSoft' (האולפן שעשה את 'פיינל פנטזי'). וזה עבד. בערך.

אבל סרטון האנימציה נמשך רק 9 דקות, והסרט עצמו הוא זה שתופס את עיקר הזמן, ולכן – העלילה: אי שם בעבר, 4 ילדים אזרו אומץ והצילו ילד מוזר מפני ילדים גדולים שהציקו לו. המוזר הפך לחלק מהחבורה שלהם, והעביר להם כוחות מסתוריים גדולים (אבל לא אחריות גדולה). 20 שנה לאחר מכן, אחרי שאחד מהם כמעט נהרג בתאונה, הם מתאספים לפגישת מחזור בבקתה עלומה, וחייבים לאחד כוחות כדי לנצח את הרוע ואת האימה, או משהו. יש גם איזה עניין עם איש רדיואקטיבי וחייזרים.

הביקורות שחטו: טענו שזה ארוך מדי, נמרח מדי, מבוזבז מדי, רשלני מדי ומעבר לכמה הדקות הראשונות – פשוט לא מפחיד. מבקר אחד שלא היה בטוח שהסופרלטיבים הנ"ל יבהירו את גודל האסון לקהל הקוראים שלו, טרח והסביר שהסרט יומרני כמו 'הקרב על כדור הארץ', אלא שבניגוד ל'לוכד החלומות', על 'הקרב על כדור הארץ' לפחות אפשר היה לצחוק. אבל כאמור, ה'אנימטריקס' איפשר ל'לוכד החלומות' להגיע למקום השני בטבלה השבוע, אחרי 'Bringing down the House' ששומר על המקום הראשון כבר שלושה שבועות. מצד אחד – סכום זעום ותוצאה על הפנים, במיוחד אם מתחשבים בכך שהסרט פתח במעט פחות מ-3000 אולמות. ומצד שני – היה יכול להיות יותר גרוע. 'לוכד החלומות' מיועד להגיע לארץ ב-10 באפריל.

גם המותג גווינית' פאלטרו איבד מערכו. הגבינית לא הצליחה למשוך קהל ופתחה רק במקום הרביעי בטבלה, עם ביקורות גרועות במיוחד. בלונדיניות לא צריכות עלילה, ואולי עצם זה שלמיס פאלטרו יש אחת כזו פגע בה. באופן חשוד, אותה עלילה מזכירה עלילה של בלונדינית אחרת – ריס "אין כף", ב'לא רק בלונדינית' ו'בחירות או לא להיות': יש בלונדינית, יש לה חלומות גבוהים. למשל, להיות דיילת-על בטיסות בינלאומיות. כבלונדינית, חשוב לה להגיע למשהו (היא לא רק יפה – היא גם אופה!) ולכן היא מוכנה לעשות כל מה שיידרש, גם אם זה קשה. סוף.
הביקורות, במצב-רוח מחורבן במיוחד (חיילים היינו בניכר, זוכרים?), טענו כי הסרט מבזה את הקאסט הבלונדיני שלו (כריסטינה אפלגייט וקנדיס ברגן לחיזוק שורשי השיער), ערוך באופן גרוע במיוחד, ואינו אחיד ברמתו.

במקום השביעי – עוד סרט דיסני מסדרת "קח מותג וסחוט אותו כמיטב יכולתך". והפעם על הכוונת: 'הסרט הגדול של חזרזיר'. כן, החבר ההוא של פו הדוב. אבל מה, בסרטי ילדים קל יותר להוציא חיוך מהמבקרים. ואולי הם הגיעו לשם מראש במצב כפית, או זוכרים לחזרזיר את חסד נעוריו: חבריו של חזרזיר יוצאים למבצע רדיית דבש, ואומרים לי כי הוא קטן מדי מכדי לעזור (אני לא מבינה למה. אפשר היה בקלות לדחוף אותו לתוך אחת הכוורות האלה שבעצים ולתת לו לאסוף דבש. ככה זה בספרים). כשחזרזיר נעלם, חבריו נעזרים באלבום שלו שמשמש להם כמפה, כדי למצוא אותו. מה שהם מגלים, כמובן, זה שהיצור הורוד הקטון הזה, הוא בעצם גיבור גדול שהיה מעורב בהרפתקאות רבות. קרלי סימון הוסיפה מספר שירים (חדשים!) לסרט. Yay!

האמריקאים רק שמעו שמדובר בערכים הטובים והישנים – אחווה, חברות, אומץ – והתמוססו לגמרי. מחמאות רבות נשפכו על הסרט ("מתאים לילדים מגיל 2 ועד 12!", "קרלי סימון שולתת!!!1", "הצבעים בסרט פסטליים!"), וההתמוגגות שרתה בכל. חוץ מאשר בקופות. הסרט עשה 6.1 מיליון דולר סולידיים. לא רע בשביל סרט ילדים פסטלי, אבל שום דבר מעבר להכנסה צדדית של דיסני.

את הטבלה חותם 'Boat Trip', קומדיה רומנטית עם קובה גודינג ג'וניור (שם לא רומנטי בעליל. זה כמו לקרוא למישהו "יום-טוב רגל קרושה"). בסיפור המסגרת קובה מנסה להתגבר על הפרידה מחברתו, ומצטרף לקרוז רווקים שמפליג אי שם לעבר השקיעה. אך אויה! מתברר כי קובה עלה לקרוז שהמשתתפים בו הינם הומוסקסואלים. כדי להפוך את הנ"ל לקומדיה רומנטית כהלכתה, קובה מתאהב במישהי מצוות האניה. אך אויה! לאחר שורת חברים מעפנים, נשבר לה מגברים והיא ויתרה על האהבה! בניסיון להתקרב אליה, קובה מתחזה להומו. אך דווקא אז, אויה! הוא והיא מתאהבים! אך אויה! האקסית של קובה מופיעה על הסיפון משום מקום ומחליטה להחזיר אותו אליה. הו, מה יהיה, מה יהיה?

המבקרים כמעט הקיאו, ונדמה לי שאת הביקורות שלהם ואת הטענות מה הם לא אהבו בסרט תוכלו להשלים לבד.

בשבוע הבא תגיע 'שעת האפס'. לא, לא זו שבגללה צריך לקום נורא נורא מוקדם לבית הספר. זו שנמצאת במעמקי כדור הארץ. ליבה, נו. יחד איתה יגיעו 'Basic' (ג'ון טרוולטה, הצביקה-פיק של אמריקה, בסרט מתח), ו-'Head of State' (כריס רוק מביים את עצמו רץ לנשיאות. איזה קטעים!).


הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסות הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.

1. Bringing Down the House – 16.2 (83.4)
2. Dreamcatcher – 15.3 (15.3)
3. Agent Cody Banks – 9.3 (26.6)
4. View from the Top – 7.6 (7.6)
5. The Hunted – 6.6 (23.4)
6. Chicago – 6.2 (134.1)
7. Piglet's Big Movie – 6.1 (6.1)
8. Tears of the Sun – 4.5 (38.0)
9. Old School – 4.0 (67.1)
10. Boat Trip – 3.7 (3.7)