הולך בדרכי

מאת
מרווין
– פורסם ב 16 במרץ 2006Posted in: ביקורות

במקור: Walk the Line
במאי: ג'יימס מנגולד
תסריט: גיל דניס, ג'יימס מנגולד
שחקנים: חואקין פניקס, ריס ווית'רספון, רוברט פטריק, גיניפר גודווין

סרטי ביוגרפיה, כבר אמרו חכמים, מתקשים להפתיע. אני חושש שגם 'הולך בדרכי' יהיה צפוי מראש, לכל מי שיש לו מושג קלוש על נושא הסרט. נדמה לי שהנקודה היחידה בסרט, בה הופתעתי באמת ובתמים, היתה כאשר התנדנד לו הגיבור על כיסא, ולפתע נפל לאחור. רואים שהוא לא התאמן על זה בצורה מסודרת בבית ספר ישראלי.

סיפורנו מתחיל בעת הופעתו של זמר הקאנטרי האמריקני ג'וני קאש (חואקין פיניקס) בכלא פולסום, בשנת 1968. ההופעה החיה, שהוקלטה והפכה לאלבום המצליח ביותר שלו. משמשת פתיחה לעיקר הסרט – סדרת פלאשבקים, שסוקרת בדילוגים את חייו של קאש עד אותו יום.

ילדותו של גיבורנו אינה סוגה בשושנים: מגורים בחווה נידחת בארקנסו, וקטיף כותנה תחת השמש הקופחת, כאשר הבילויים היחידים הם דיג בשבתות והאזנה לרדיו – בעיקר לשיריה של משפחת קרטר הפופולרית. ג'יי. אר. הצעיר אוהב במיוחד לשמוע את ג'ו?ן קרטר הקטנה. הוא גם נורא אוהב לשיר, אבל אביו הביקורתי (רוברט פטריק), המאוכזב מכישוריו הדלים של בנו בכל תחום אחר, דואג להבהיר לו שממנו ומהמוסיקה שלו לא יצא שום דבר. האם חובבת המוסיקה אמנם תומכת בבנה, אך דמותו הדומיננטית של האב השתלטן תישאר עם קאש עוד שנים רבות.

חלפו כמה שנים, ובהשראת שירותו הצבאי, שגורם לו להרגיש כלוא, ג'וני שלנו מתחיל לחבר שירים עגמומיים – ולמרבה המזל, הוא לא זונח אותם על דלתות השירותים. לאחר היציאה לאזרחות והנישואין, הוא מנסה לפתח קריירה מוסיקלית. הרעיון גורר מלחמה מול אשתו ויויאן (ג'ניפר גודווין), שמעדיפה שבעלה יעזוב את השטויות, יתמסד, וישתלב בעסק של אביה. אך ג'וני לא מתייאש, ומצליח להיפגש עם מנהל אולפן הקלטות. משם והלאה מסתבר שהמסלול להצלחה הוא בעצם די פשוט (לטעמי אפילו פשוט מדי – אבל מה אני יודע, אולי ככה זה היה באמת). שירי דכדוך וסכסוך הם כנראה דבר חם, וחיש מהר מוציא ג'וני אלבום והופך לאליל ההמונים. השלב הבא הוא סיבוב הופעות ברחבי הסטייטס, בצוותא עם כישרונות צעירים נוספים – כמו ג'רי לי לואיס, אלילת ילדותו ג'ון קרטר (ריס ווית'רספון), ואיזה אלביס משהו. ועם ההצלחה, כידוע, באים הפיתויים.

מקומה של ההידרדרות המסורתית לא נפקד, וזמרנו העולה מתמכר לשלל הרגלים מגונים. במקביל, יש בעיות גם בבית – ויויאן לא בדיוק מרוצה מהתרוצצותו של בעלה בדרכים, מהזנחת בנותיהם הקטנות, ובעיקר לא מהקשר המתפתח עם הזמרת ג'ון קרטר, שכעת מלווה אותו בהופעותיו.

מערכת היחסים בין קאש לקרטר היא זו שתופסת את רובו של הסרט. קרטר, שנמצאת עם קאש בחיי היום-יום, נאלצת לצפות מקרוב בהסתאבותו המתמשכת, ולהחליט מה, אם בכלל, היא עושה בעניין. ווית'רספון משחקת פה דמות אמינה למדי – ויש לציין שהיא מצליחה לעשות את זה במקביל לשירה, נגינה וסטנד-אפ פרימיטיבי, כולם מתובלים במבטא דרומי מזעזע. גם התסריט יוצר בין השניים מערכת יחסים, שמצליחה להיות קצת יותר מורכבת מ"אוי, אבל אתה נשוי. פאוזה. טוב, בוא למיטה".

אני מרשה לעצמי להניח שגם במקרה הזה שיפצו מעט את סיפור חייו של גיבורנו. אז מה? לבור בענייני ג'וני קאש, כמוני, זה כלל לא הפריע. מה שבכל זאת הפריע לי הוא מערכת היחסים הקלישאתית משהו בין קאש לאביו הממעיט בערכו, אם כי חוץ מסצנה אחת זה נעשה בנגיעות קצרות, ולא תופס יותר מדי נפח. תופעה מטרידה יותר – הרגשתי שהתסריט מנסה לפעמים ליצור קישורים מאולצים בין חלקי הסרט, ולגרום לי בכוח לפרוץ באנחת "אהה" כשאיזו פיסת פאזל משתבצת, כביכול, במקומה. כך, למשל, מפתחת ג'ון נטייה מעצבנת להוכיח את חבריה ההוללים במילים כמו "Y'all can't walk no line!". מצלצל מוכר? למי שלא, נסביר ששם הסרט מבוסס על שם שירו של קאש "I Walk The Line".

כפי שאמרתי, בסרט הזה אל תצפו להפתעות. אבל מי אמר שתמיד צריך הפתעות? הסיפור אולי צפוי אבל נחמד, והשחקנים משכנעים: יחד עם ווית'רספון, פיניקס מצליח מצד אחד לתת שואו ומצד שני להיות מיוסר במידה; רוברט פטריק נכנס היטב לתפקיד האב המדכא; וגודווין אמנם אנמית מעט, אך זה משתלב עם הדמות הפסיבית שלה. והעיקר: יש מוסיקה טובה. ממש טובה.

כותב שורות אלו לא האזין מעולם למוסיקה של ג'וני קאש עד בואו של 'הולך בדרכי'. בכלל, מוסיקת קאנטרי מעולם לא היתה כוס הדיאט קולה שלי. זה לא מנע ממני ליהנות. כוכבי הסרט מבצעים בעצמם את השירים המלווים אותו – ויש הרבה כאלו. חואקין פיניקס מפגין יכולת שירה לא רעה בכלל, וווית'רספון – טוב, אני רק אומר שאם יום אחד יימאס לה מהקטע הזה של סרטים ואוסקרים, היא בהחלט יכולה לבנות על קריירה בתחום המוסיקה.

אז אם אתם מעוניינים בדרמה צפויה אך כובשת, שתעביר לכם שעתיים בכיף, או במופע קאנטרי שווה של ריס ווית'רספון וחואקין פיניקס, במחיר כרטיס קולנוע בלבד – זה הסרט בשבילכם. מומלץ רק לוודא שאתם רואים אותו באולם עם סאונד איכותי.

תגיות: