במקור: Talladega Nights: The Ballad of Ricky Bobby
במאי: אדם מק'קיי
תסריט: אדם מק'קי, וויל פרל
שחקנים: וויל פרל, ג'ון סי. ריילי, סשה ברון כהן, לסלי ביב, גארי קול
אינני מסוג האנשים שנוהגים לצפות באירועי ספורט. אבי מולידי הוא יותר חובב פיזיקה מאשר חובב ספורט, ובמקום לקחת אותי למשחקים צבוע ולבוש בסמלי הקבוצה, הוא היה מספר לי על נפלאות היקום, דופק בידו החזקה על הדש-בורד של הפג'ו שלנו וזועק בהשתאות: "זה עשוי בעצם מריק, הדבר הזה, אתה מבין?! ריק!". כך יצא שעובדת הספורט היחידה שאני יכול לשלוף במקרה חירום היא שהיחס בין גרעין האטום לאלקטרון דומה ליחס בין כדורגל ואיצטדיון. או משהו כזה.
זו גם הסיבה שקומדיות ספורט נוטות להשאיר אותי אדיש עד מפוהק. בדרך כלל מדובר בז'אנר המשלב פולחני גבריות גסים וסוג של נוקשות עלילתית השמורה לסרטי פורנו: הניצחון, כמו המפגש הלהוט בין שליח הפיצה ועקרת הבית, בלתי נמנע. אבל כאילו היה בעצמו גיבור של סרט-ספורט, 'לילות טלדגה: הבלדה על ריקי בובי' הצליח, כנגד כל הסיכויים, לכבוש אותי בקסמיו.
מעשה שהיה בריקי בובי (וויל פרל). ריקי זה גד?ל בצפון קרוליינה וחולם להיות נהג מירוץ כמו אביו, שנעלם מחייו בשלב מוקדם. יום אחד צץ האב בכיתה של ריקי, מודיע לנוכחים שנהיגת מירוצים היא המקצוע השווה בעולם, ונעלם שוב מחיי בנו מאחורי ענן של אדי מפלט. כל מה שנותר לילד מאביו הוא פילוסופיית חיים המסתכמת בסלוגן: "אם אתה לא ראשון, אתה אחרון".
פאסט פורוורד להווה. ריקי לקח ברצינות את המוטו של האב, והפך לנהג המירוצים המוביל ב-NASCAR, ענף ספורט שעיקרו נסיעה בסיבובים, כאילו היית כלב הרודף אחרי זנבו במהירות של 150 קילומטר לשעה. לריקי יש כל מה שאתלט בעל תבונה ממוצעת ומטה יכול לבקש: אישה מאממת (לסלי ביב), שני בנים סמוקי לחיים וחצופי לב בשם ווקר וטקסס ריינג'ר, וידיד נפש בשם קאל נוטון ג'וניור (ג'ון סי ריילי), אף הוא מתחרה ב-NASCAR, שעוזר לריקי ונותן לו לנצח בכל מירוץ.
כמו בכל סרט ספורט המכבד את שמו, ריקי קוצר תהילה מוקדם מדי, והוא מתהלך לאורך חציו הראשון של הסרט כטווס מנופח חזה וחלול גולגולת. השעה הראשונה של 'לילות טלדגה' מציעה ביקורת מפתיעה בחריפותה על אתוס הניצחון-בכל-מחיר ונגזרותיו החברתיות. ריקי הוא אחד מאותם ילדים מגודלים שאמריקה כה מיטיבה להצמיח, כולו אומר כוחניות ויוהרה וטמימות-מוחין. הוא מתייחס לחברו הטוב כמובן-מאליו, אל אשתו כחתיכת בשר, ומחנך את ילדיו לחמוס ולרדות בחלש, כולל בסבם המקשיש. הנפילה לא מאחרת להגיע: אל השכונה מגיע כוכב מירוצים חדש בשם ז'אן ז'רארד (סשה ברון-כהן), שהוא לא עלינו צרפתי, וכתוצאה מכך, באופן בלתי נמנע, הומו. במהלך המפגש הראשון ביניהם על המסלול ריקי עובר תאונה קשה המותירה בו חרדת-הגה. הוא מאבד באחת את מעמדו, אשתו וחברו הטוב. הו, איך שגלגל מסתובב לו. לא מחשש ספויילר אני עוצר כאן את תיאור העלילה; אתם כבר יודעים, עוד לפני שראיתם את הסרט, כיצד היא עתידה להסתיים. רק אציין שבחלקו השני של הסרט, העוקב אחרי השתקמותו המרגשת של ריקי, מינוני הסאטירה יורדים למינימום, והסרט מתרכז בלהיות קומדיה חסרת יומרות.
על הנייר, 'טלדגה' נדמה כקומדיית ספורט לעוסה וטרחנית, אבל שני גורמים הופכים אותו לסרט ממש חמוד. הראשון הוא התסריט המוצלח שכתבו (או אילתרו) פרל ואדם מק'קיי, שגם ביים. ראשית כל, התפריט נתפר למידותיו של פארל, המתמחה בגילום גברים לא מאוד חכמים; אין פלא שיש קווי דמיון רבים בין ריקי בובי לחיקוי של ג'ורג' וו. בוש שפירסם את פרל. הנוסחא של פארל פשוטה מאוד: קח גבר גדול מימדים עם נפש של ילד בן 11, הצב אותו בתוך סיטואציה אבסורדית, וקיבלת שובר קופות. דוגמא אופיינית לכך היא סצנה שבה ריקי מתעקש, כדי לשמור על כבודה של אמריקה, שז'אן ז'רארד ישבור לו את היד. אבל מעבר לצחוקים ולשיגועים, ההישג הגדול של פארל ומק'קיי הוא שעל אף העובדה שהקומדיה שלהם נמוכת-מצח משהו, אף אחת מהדמויות שלהם אינה קריקטורה חד-מימדית. בה במידה שהם לועגים לרד-נקס מהדרום, הם גם אוהבים אותם באמת ובתמים. למשל, רגע לפני שריקי הופך להיות סופרסטאר, הוא מתראיין לראשונה ל-ESPN ופשוט לא יודע איפה לשים את הידיים שלו. אני מתכוון לכך באופן מילולי – בשלב מסוים הוא ממש תולה אותן באוויר. הקטע הזה מצליח להיות גם מצחיק וגם נוגע ללב. יתר על כן, מתחת לעננת ההומופוביה השורה על הסרט, מתגלה שרטוט מתוחכם של משולש היחסים בין ריקי, קאל וז'אן. לא רק שהתחרות המאצ'ואיסטית בין ז'אן וריקי מעלה סומק הומו-אירוטי ברור ככל שמתקדמת העלילה, תיאור אהבתו של קאל לריקי והחברות האמיצה ביניהם הוא מהמקסימים שראיתי בזמן האחרון. איך כתוב איפשהו: "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים".
וזה מוביל אותי לנקודה הבאה. 'טלדגה' מתברך בליהוק מצוין. ג'ון סי ריילי הולך וממצב את עצמו כבכיר שחקני המשנה של הוליווד. לא משנה אם הוא משחק באפוס תובעני של פול תומס אנדרסון או במחזמר עם רנה זלווגר, הבחור מבצע את המוטל עליו בהתלהבות מדבקת, והכימיה בינו לבין פרל נושאת על כתפיה את הסרט ברגעיו החלשים. בקיצור, אוהבים אותך הרבה, ג'וני. גם לסלי ביב, בתפקיד אשתו הבלונדית הביצ'ית של ריקי בובי, מרחיקה את דמותה ממלכודת הסטריאוטיפ בזכות תזמון קומי מדויק. דווקא מברון-כהן (המוכר יותר כבוראט) התאכזבתי קצת. זה לא שהוא לא מצחיק, אבל המבטא הצרפתי שלו מרושל, והג'סטות שלו די צפויות. אולם אפילו הוא זוכה לרגעי חסד, ודווקא כשהדמות שלו נכנסת למצב רוח מלנכולי היא מצחיקה במיוחד.
השילוב בין אהבת-אדם, פארודיה קלה ומטחי סאטירה מדודים הופך את 'לילות טלדגה' לסרט מוצלח. קשה היה לי להחליט אחת ולתמיד אם מצפים ממני ללגלג על הקלישאות המוטחות בפנינו – הסנסאי שחונך את ריקי, אהבת האמת, ניצחון החברות, המירוץ הגורלי – או לאמץ אותן. המשחק המתוחכם הזה בין לגלוג והערצה הופך את 'לילות טלדגה' לסרט שמציע משהו כמעט לכל אחד, וחשוב מזה, ליותר מעוד קומדיה על אמריקנים מטומטמים.
- האתר הרשמי
- ה-DVD העברי
- וויל פרל
- 'בעלת הבית' עם וויל פרל
- NASCAR
עלילות וויל פרל וארץ הקודש
'לילות טלדגה', למרות שהצליח מאוד בארה"ב, לא הוקרן בקולנוע בארץ אלא רק יצא, באיחור, ב-DVD. הרעיון היה לפרסם את הביקורת על הסרט לכבוד צאתו לקולנוע של קומדית הספורט החדשה של פרל, 'Blades of Glory' – אבל אז התברר שגם הסרט הזה לא יופץ בארץ.
עכשיו, נתון: לפניכם רשימה מלאה של כל הסרטים בעשור האחרון שהכניסו מעל 100 מיליון דולר בארה"ב, ובכל זאת לא הוקרנו בארץ.
1. הפסיון של ישו
2. Elf ('קטן עליו') עם וויל פרל
3. לילות טלדגה, עם וויל פרל
4. סדרה של צרות
5. Blades of Glory, עם וויל פרל
זהו. זאת הרשימה כולה. מתוך חמישה סרטים כאלה, בשלושה משתתף וויל פרל. וגם אם אפשר להבין למה 'הפסיון של ישו' לא היה רצוי בארץ, הסרטים של פרל הם קומדיות חביבות ומוצלחות שאין שום סיבה לחשוב שלא היו מביאות כאן קהל סביר. בנוסף, שני סרטים נוספים שלו שהצליחות טיפה פחות, אבל בהחלט הצליחו (הכניסו 80 ומשהו מיליון) – 'והרי החדשות' ו'Old School' – גם הם לא הוקרנו בארץ.
מסקנה: וויל פרל דרך פעם על הרגל של מפיץ ישראלי כלשהו, ומאז הם מחרימים אותו. הסבר יותר הגיוני מזה – אין לי.
עלילות וויל פרל וארץ הקודש
יכול להיות שהמפיצים חושבים שפרל הוא עדיין כוכב שמוכר רק לצופי SNL.
זה באמת תמוה שלא מביאים סרטים שלו. כישרון המשחק שלו הופך את הקומדיות נמוכות המצח ביותר לכיף גדול.
חשבתי ש''לילות טלדגה'' יצא בישראל...
אני אפילו זוכר שהיה כתוב באתר seret.co.il עוד כמה שבועות הוא אמור לצאת.
אז ויתרו עליו בסופו של דבר?
מוזר. פשוט קללה מה שקורה לוויל בישראל.
תן לי כל יום קללות כאלה
וגם את הרווחים שלו מהסרטים. לא תשמע אותי מתלונן.
עלילות וויל פרל וארץ הקודש
למען ההגינות חייבים לציין ששלושת נושאי הסרטים של וויל פארל ברשימה רחוקים שנות דור מהישראלי הממוצע:
1.elf (קטנים עליו) – עוסק בחג המולד.
2. לילות טלדגה – עוסק בנסקאר.
4. להבי התהילה – עוסק בהחלקה על הקרח.
אין משמעות לקומדיה (שברובה היא פרודיה) ללא הקשר לעולם התרבותי שממנו היא נובעת.
אם אתה לא יודע מה זה נסקאר ו"רדנקס" הקומדיה המגניבה, עם כל הירידות השנונות, תהפוך במקרה הטוב לסלפסטיק דלוח.
(לחילופין תחשבו על הקרנה של שימי ופילוס בדרך לאצ'קלונה ב"סטרדיי נייט לייב").
ובכל זאת
טים אלן כסטנה כן הוקרן כאן (אם אני לא טועה).ושני הסרטים המצליחים האחרים שלו לא עוסקים בנושאים הזרים לישראלים.
ובכל זאת
אולי חלק מהישראלים יודעים מה זה נסקאר, והחלקה על הקרח (אני אפילו שיחקתי הוקי קרח בצעירותי), אבל עדיין זה לא הרוב ולכן לא כלכלי.
וגם אני בהחלט צפיתי ואצפה בקומדיות של פארל, אבל לא בטוח שאלך לראותן בקולנוע.
לפי ההגיון הזה אין טעם להפיץ בארץ גם את סרטי ''שר הטבעות''
כי עד שהסרטים יצאו מעט ישראלים, יחסית, ידעו מה זה בכלל (ואכן, "פורום פילם" שקלו בשיא הרצינות את אי הפצת הסרט הראשון בטרילוגיה לבתי הקולנוע בארץ), לפי ההגיון הזה אין טעם להפיץ בארץ סרטים שעוסקים בתעשיית הפורנו בארה"ב בשנות השבעים (ובכל זאת, "לילות בוגי" הלך פה לא רע), לפי ההגיון הזה אין טעם להפיץ בארץ סרטים שמבוססים על מתקן לונה פארק בדיסנילנד כי כמה ישראלים כבר מכירים אותו?
הנקודה היא שאם נתחיל למנות את כל הנושאים שישראלים לא כל כך מכירים ניאלץ למנוע מרשימה מאד גדולה של סרטים להיות מוקרנים בבתי הקולנוע בארץ.
אז אולי רוב הישראלים לא בדיוק מכירים את הנאסקאר, אבל אני מניח שרובם יודעים מה זה מירוץ מכוניות ונראה לי שזה די מספיק כדי להינות מהסרט. ההחלטה הזו באמת לא ברורה לי. במיוחד בהתחשב בעובדה שיש פה סרטים שישראל היא המדינה היחידה בעולם שהם מוקרנים בה בבתי קולנוע בשעה שבשאר העולם הם יוצאים ישר ל DVD. וזה לא שהם מנפצים פה את הקופות. אין לי ספק שכל אחד מסרטי הרשימה הנ"ל (אולי אפילו "הפסיון של ישו", אבל נשים אותו רגע בצד) היה עושה יותר כסף בקופות מאשר – נגיד – "אדיסון" או כל סרט אחר שנועד ישר ל DVD והבליח פה לרגעים ספורים על מסכי הקולנוע.
אני אפילו לא כל כך מסוגל להבין את השיקול הכלכלי שבהחלטה הזו.
לפי ההגיון הזה אין טעם להפיץ בארץ גם את סרטי ''שר הטבעות''
למה לעצור רק כאן?
לפי ההיגיון הזה, "אף פעם לא התנשקה" לא היה צריך להיות מופץ כי בזמנו, לפחות, לא היו נשפי סיום בבתי הספר.
יחצ"ן המסיבות וחלקים מאמריקן פאי לא היו צריכים להיות מופצים, כי לישראלי אין חווית קולג'.
סרטי ויאטנם לא היו צריכים להיות מופצים, כי הישראלים לא נלחמים בג'ונגלים במרחק חצי עולם מביתם.
סרטי גריינדהאוס לרא צריכים להיות מוקרנים הארץ, למרות ש… למרות ש… טוב, מבחינת שחזסזור החוויה הקולנועית, רשת "חן" הרגילה אותנו שנים לצפיה ברמה הזו.
בגדול ,העולם (וישראל) אוכלים הרבה סרטים
אמרקיאיים שעוסקים בתרבות ובהיסטוריה האמריקאית:סרטי כריסמס ,סרטי\\קומדיות נעורים עם הנשף הבלתי נלאה (בעיקר בסוף שנות ה-90) וכן הלאה.
לעומת זאת ישנם סוגי סרטים אמריקאיים טיפוסיים שלפחות בישראל מסרבים להפיץ ,מצליחים ככל שיהיו:סרטי ספורט אמריקאי,סרטים של קומקאים שחורים ושחורים בכלל (הסרטים שפונים בארה"ב לקהל השחור),השניים המדוברים של פארל (לדעתי)נכנסים בהגדרה השנייה.
'לילות טלדגה' ,לדעתי , הוא מסוג הסרטים (ו'לילה במוזיאון' ביניהם) שהאמריקאים מתלהבים מהם יותר מדי והעולם מגיב אליהם ביחס צונן משהו ,מתובל בחוסר הבנה.
בשליפה:
סרט הפוטבול 'לזכור את הטיטאנים', סרט האנימציה על הילד עם אלת הבייסבול המדברת, סרט הצ'ירלידינג 'מעודדות צמודות', ובטח יש עוד הרבה. כך שנראה לי שצריך לחפש סיבה אחרת. חוץ מזה, התיאוריה שלך לא מסבירה למה סרטי ספורט לא שורדים את המיון, ואילו סרטי כריטמס וסרטים אחרים שלא קשורים דווקא לתרבות הישראלית – כן.
אני אנסה לפשט את התיאוריה שלי:
הרבה סרטים אמריקאיים נוגעים בתרבות והמנהגים האמריקאיים שלא ממש נוגע לצופה החוץ אמריקאי הממוצע.
ישנם סוגי סרטים שהוא מתרגל אליהם ו"מאמצם" וכאלה שלא ויש כמובן יוצאים מן הכלל.
'מעודדות צמודות'-נכנס יותר בהגדרה של סרט נעורים.
'לזכור את הטיטאנים'-התהדר בדנזל וושינגטון,סיבה בפני עצמה.
'גיבור של כולם'("סרט האנימציה על הילד עם האלת בייסבול המדברת"? ,קצת כבוד לריב,גרוע ככל שיהיה הסרט)-אמרת בעצמך,אנימציה (שאגב אפשר לשבץ אותה בהגדרה הראשונה ,יש סרט אנימציה שלא הוקרן בארץ?).
אבל בואי נראה אותך מפריכה את הטענה ששחורים (סרטים) לא עוברים סלקציה בארץ ?
כשיש ''סרט שחורים'' שמרוויח מעל 100 מיליון דולר -
'ביג מאמא' למשל – אז הוא כן מגיע לארץ.
לא, לא כל סרטי האנימציה מוקרנים בארץ. 'קרוסלת הקסמים', 'יונה', 'ג'ימי ניוטרון' – כולם לא הוקרנו כאן.
וזה כבר אוף לגמרי, אבל עם כל הכבוד לכריסטופר ריב, הוא לא ביים את 'גיבור של כולם' וזה שקר מוחלט מצד מפיקי ומפיצי הסרט לטעון שהוא כן. היתה לכריסטופר ריב סיבה מצוינת לא לביים את הסרט: הוא היה מת.
למען המגיבים הבאים
המשך הפתיל הועבר (ואפילו לא ביוזמתי!) לדו"חקו:
כתבה מספר 3917
אם זה היה מכוון לכל אחד מהסרטים בנפרד
הייתי אומר שזה נכון. בהתחלה, כשרק 'Elf' לא הגיע לארץ, הנחתי שזה בגלל הכריסטמסיות שלו (למרות שסרטי כריסטמס מצליחים אחרים כן הוקרנו בארץ).
אבל שלושה סרטים מתוך החמישה היחידים? זה כבר יותר מדי בשביל להיות סתם מקרה. לא יכול להיות שמכל הסרטים המצליחים בעשור האחרון, אלה של וויל פרל הם היחידים שעוסקים בנושאים שלא מעניינים את הישראלי הממוצע.
עלילות וויל פרל וארץ הקודש
old school – סרט על חברים שלא השתחררו מהקטע הילדותי שלהם, ומחליטים להקים אחווה בקולג' לשעבר שלהם למרות שהם כבר מזמן סיימו אותו, בגלל חסך שהיה להם.
The anchorman – סרט על מגיש חדשות מוערץ ועתור תהילה כמו שרק ארה"ב בשנות ה70 (וישראל בשנות ה-2000) יודעת להעריץ. המגיש שצריך להתמודד עם מגישת חדשות יפה ומשכילה שמצטרפת לצוות החדשות ולוקחת לו את הבכורה. מעין מיקי ויעקב אילון/גדי ויונית על ספידים.
אלו שני סרטים שדווקא הייתי מצפה שכן יתאימו יחסית לקהל בארץ.
את השני דווקא ראיתי
ואלוהים אדירים, הוא לא נגמר. מזמן לא ראיתי בדיחה שמתחו אותה יותר מדי כמו הסרט הזה (למרות הופעות האורח משובבות הנפש).
בואו נעמיד דברים על מקומם
אותה סצינת ההופעות האורחות המשותפת (וויל פארל, וינס ווהן, לוק ווילסון, בן סטילר וסטיב קארל על מסך אחד) הייתה הדבר הטוב *היחיד* בסרט ההוא.
בואו נעמיד דברים על מקומם (כה''ב)
א. גם טים רובינס השתתף בסצנה.
ב. אני דווקא חושב שהסצנה מסמנת זינוק משמעותי ברמת ההומור של הסרט. הוא הופך באותו רגע מאוסף משעמם של בדיחות שחוקות לקומדיה קצבית שעובדת מבלי לעשות שביעיות באויר.
כן, אני כבר רואה את המפיץ הישראל
הולך לכיוון וויל פרל, זורק עליו את העותק של הסרט וצועק:
למה למפיץ הישראלי יש מבטא צרפתי?
אין לו
אבל גם לסשה ברון כהן אין בדיוק מבטא צרפתי, אלא משהו שמנסה להישמע כמו בדיחה הזויה לחלוטין על סטריאוטיפ של מבטא צרפתי.
המבטא הצרפתי של ז'אן ז'רארד
הוא לא סתם מרושל- הוא מזעזע, והוא בקושי צרפתי. עכשיו, לי אישית נראה שזו אחת מהבדיחות בסרט, מין "אנחנו לוקחים את הקלישאה של הצרפתי ההומו אבל אנחנו כל כך עקומים שאפילו את המבטא אנחנו לא יודעים לעשות כמו שצריך". פארודיה-על-ייצוג-של-צרפתים-בסרטים-אמריקאיים שכזה.
אני אוסיף שהיה משונה מאוד לראות את ברון כהן בלי שפם ליותר מחמש דקות.
סרט ענק באופן כללי, נורא מצחיק ומאוד מומלץ, ואם לסכם:
אחרי הקון אני מדמין את פרשדונה מבצע חיקוי של המשפט הזה במבטא צרפתי מזעזע…
נסו ותהנו!
פייר? זה היה הקטע היחיד בסרט שאהבתי. הסרט לדעתי היה משעמם וטפשי בצורה לא מהנה. מתוך 4 צופים בסלון רק 3 שרדו את רוב הסרט, ואף אחד מאיתנו לא נהנה ממנו. לא מבין מה כולם כל כך מחזיקים מהסרט הזה.
תשמע, לא סרט איכות אבל בתור סרט דבילי הוא עושה את העבודה
מה שנקרא קומדיית וויל פארל רגילה
רק מה, קצת ארוך לקומדיה (122 דקות הלא מצונזרת)
גם אני חשבתי שזה לא ממש משהו.
קצת אכזבה , אחרי anchorman ו old school שממש אהבתי..
זה כאילו חצי מגוחך כמו anchorman אבל לא ממש הולך עם זה עד הסוף
אז כמה הסרט דומה ל''והרי החדשות''?
כי הבעיה של "והרי החדשות" הוא שהוא היה יותר מדי דבילי ומופרך בשבילי – כמו לראות סרט וידאו של ילדים משתטים.
הסרט הזה שייך לאותה ליגה, או שהוא שונה באיזו צורה?
מ''והרי החדשות'' לא נהניתי ומהסרט הזה כן
אבל יש סיכוי לא רע שההבדלים נובעים מאופי הצפייה בכ"א מהם – את החדשות (שאני כבר ממש לא זוכר) ראיתי לבד וכשהייתי במצב רוח לא מתאים במיוחד לסרט טיפשי, ואת טלדגה ראיתי עם עוד אנשים ואווירה הרבה יותר מתאימה.
בגדול אפשר לומר שפשוט זורקים שם בדיחה אחרי בדיחה בלי להפסיק לרגע, כך שהצופים יתחלקו כנראה לשניים – אלה שיהנו מרוב הבדיחות ויחשבו שהסרט מצחיק בטירוף (ואני בטוח שיש מספיק כאלה בארץ כדי להצדיק את הפצתו), ואלה שההומור הזה לא עובד מבחינתם ויאבדו סבלנות אחרי עשרים דקות.
אני אישית ממליץ לנסות.
ה יש לכם הסרטים שלו דיבילים בכוונה
הם בכוונה צוחקים על מה שאמריקאים אוהבים על כל הסטריוטיפים שלהם ועשים את זה מבריק. כל הסרטים שלו הםפ בעצם פארודיות אבל לא במובן המל ברוקסי או המת לצעוק אלא במובן שאלו הם סרטים בפני עצמם אם דמויות ועלילה (מפגרות) ובתוך העלילה יש תמיד קיריצות וירידות על אמריקנה ועוד מלא דברים שקשה לי לנסח בכתב
סרט משעמם, ממש.
אחד הקומדיות הפחות מצחיקות שיצא לי לראות. מתוך 5 אנשים שראו אותו, שניים פרשו בשלב מוקדם (אני ביניהם), והשלושה האחרים שרדו עד בערך השני שליש הראשונים.
סרט מופרך, מעצבן ולא מצחיק. להימנע.
סרט משעמם, ממש.
אתם יודעים, אחרי התגובות כאן – פה שלושה נרדמים, שם ארבעה נוטשים – מתחיל להתברר מדוע באמת לא הציגו את הסרט בארץ…
כן, רק שזה עובד רק אם אתה קורא כל תגובה שישית.
סרט משעמם, ממש.
מסכים.
ראיתי עם חבר רק בגלל שהטריילר הצחיק אותי. הסרט היה מצחיק בעשר דקות הראשונות. הקטעים שהיו בטריילר כבר לא הצחיקו אותי (כי הכרתי אותם). זהו.
את שאר הסרט בילינו בהתחבטות אם לכבות את הטלויזיה או לא. בראיה לאחור, עשינו טעות כשהחלטנו לנסות לראות עד הסוף. בזבוז זמן אדיר.
אגב, אני מאוד אוהב קומדיות על כל סוגיהן. זו היתה פשוט מיותרת.
הבלדה על ריקי בובי מקגיי
אני היחיד, שמשום מה, ברגע הראשון קרא ככה את הכותרת…?
הוא משתתף שם, אבל לא מככב
וחוץ מזה, המחזמר הועלה בתאטרון בישראל באותה התקופה.
אני אפילו לא בטוח שיש אותו בוידיומטאים… ולמי שלא גר במרכז, זה לא הכי פשוט להגיע לספרית וידאו של ממש. (אני מחפש את ימים קפואים, ונראה לי שגם זו תהיה משימה קשה).
זה סרט וויל "גיחי גיחי" פארל טיפוסי. הומור דבילי ולא מתוחכם אבל וויל עושה את זה בכל כך הרבה חינניות וללא מאמץ שזה מאוד מצחיק. ויש כמה קטעים מבריקים כמו התאונה בסוף.
בקיצר סרט מאוד מצחיק, ואם לא בשביל וויל אז בשביל בוראט.
ואל תפספספו את הפיספוסים בסוף.
נצל''ש - Blades Of Glory
דובר כאן על כך ש blades of glory לא יגיע לארץ. האם הוא אמור לצאת בדיוידי? ואם כן, האם ידוע מתי?
תודה