במקור: Enchanted
במאי: קווין לימה
תסריט: ביל קלי
שחקנים: איימי אדאמס, פטריק דמפסי, ג'יימס מארסדן, סוזן סרנדון, טימותי ספאל, רייצ'ל קובי
נתוני הפתיחה של 'מכושפת' הם הטעיה פושעת של הציבור. על הנייר הוא נשמע כמו בליץ אכזרי על המוח והטעם: סרט מצולם של דיסני, שמהווה מחווה לסרטי האנימציה הקלאסיים של דיסני, ובו נסיכונת מתקתקה מז'אנר 'היפהפיה הנרדמת' או 'בת הים הקטנה' נוחתת בניו יורק כדי ללמד את המקומיים הציניים מהי אהבת אמת. אם זה לא גרוע מספיק, הסרט הזה מופץ בשיא פאזת הנסיכה כמותג: אריאל, בל וחברותיהן מופיעות בימים אלה על יותר יומנים, מדבקות וזבלוני מרצ'נדייז ורדרדים ויקרים אחרים משאדם בריא בנפשו יכול לדמיין.
אבל כאמור, כל הנתונים האלה מטעים. בפועל לא מדובר בפיסת מרצ'נדייז דוחה שמטרתה להפנט עוד יותר את הפקאצות הקטנות – לפחות לא בבוטות שהייתם מצפים לה. זה גם לא חיקוי לפארודיות הדיסני של 'שרק': מלבד פתיחת הסרט, המוצגת באנימציה שמחקה את סרטי דיסני הקלאסיים, הסרט בקושי טורח לאזכר סרטים ספציפיים או דמויות מתוכם.
מה זה כן? פנטזיה קומית קטנה, צנועה להפתיע, משעשעת מספיק כדי להעביר את הזמן בנעימים וחיננית מספיק כדי לקזז את רוב הקיטש הרעיל. אם נתקלתם פעם בסרט פנטזיה בערוץ הולמארק שהתבלט מעל הטראש הרגיל, והצליח לעשות לכם מצב רוח טוב, אז כזה – רק עם יותר צחוקים.
הסרט פוצח, כאמור, בסצינה מצוירת פסטורלית ומשעשעת, בכיכוב ג'יזל, כוסית מונפשת על ספידים שמבלה את ימיה בקולולו וטרילילי עם חיות היער ובשירה על האביר שיבוא וייתן לה "נשיקה של אהבת אמת" (היכונו לזמזם את זה יומיים שלמים לאחר הצפיה). אבל לכשהאביר סוף סוף מגיע, מתברר שאמו החורגת והמכשפה (סוזן סרנדון) לא מרוצה מהשידוך, וכמיטב המסורת היא זורקת את ג'יזל לבאר ללא תחתית – כלומר יש תחתית, רק שהיא נמצאת ביקום אחר אז זה לא נחשב.
ביקום הזר הזה, התלת-ממדי להחריד, ג'יזל נופלת מהשמיים למעלה לביוב – אל תשאלו אותי איך זה עובד מבחינה פיזיקלית – ומוצאת את עצמה, על מלמלותיה וקרינולינותיה, במנהטן הרועשת, האלימה ואפופת הערפיח. אחרי הסצינות הנדרשות של היא-כמעט-נדרסת והיא-נחמדה-מדי-לאנשים ואופס-מישהו-מכייס-אותה, ג'יזל נופלת, מילולית, לזרועותיו של רוברט, עו"ד חביב עד מעו"ד אך ציני ומיואש, המגלם את ההיפך המוחלט מ"אושר ועושר עד עצם היום הזה": הוא עוסק בדיני גירושין, ומגדל לבדו ילדה קטנה, שאמה נטשה אותו.
הגשם השוטף (מה סרטים רומנטיים היו עושים בלעדיו?) גורם לרוברט לקחת את ערימת המלמלה הרטובה והאומללה הביתה. יכול להיות שהוא מתחרט על זה כשחישוקי השמלה שלה לא עוברים בדלת, והנסיכה עצמה מתגלה כעליזה ומטושטשת במידה מדאיגה. אבל ההחלטה מתגלה כנבונה מאוד, כי חוץ מזה שג'יזל מסתדרת טוב עם מורגן הקטנה – שמופתעת ומוקסמת לגלות פרינצסה אמיתית מחוץ לסרט של דיסני – היא גם אוהבת, כדרכן של נסיכות, לנקות בתים ביסודיות, בלוויית שירה ופיזוזים ובעזרתן של חיות אדיבות. למרבה הצער, בהעדר ארנבונים וסנאים ושאר פיסות פסטורליה במנהטן, החיות שעוזרות לג'יזל הן עכברושים, יונים, זבובים וג'וקים. עוד למרבה הצער, בת זוגו של רוברט, ננסי, באה לבקר בבוקר יום המחרת ומוצאת את רוברט בנסיבות מרשיעות עם ג'יזל הרטובה ועטוית המגבת. בינתיים גם הנסיך אדוארד (ג'יימס מרסדן) עוזב את לה-לה לנד ומגיע למנהטן, כדי לחפש אחר ג'יזל שלו.
כעת כבר קיבלתם את כל המידע הדרוש כדי לחשב את שאר הסרט בגיליון האלקטרוני שלכם, כן? יש כאן סיפור אהבה שיגיע למקומו בשלום, והעו"ד יגלה שאפשר להיות שמח, וניו יורק הקרה תלמד משהו על רומנטיקה ושמחת חיים מעולם האנימציה; בשלב כלשהו יהיה מונטאז' שופינג; וכיוון שהסרט הזה לא מאוד מעצבן, אז גם הילדה תלמד שלמצוא נסיך שייקח אותך לאישה זה לא הכל בחיים, ושקריירה זה בסופו של דבר נחמד.
בזזזז: Wrong. כלומר, כן, אושר ועושר וכו', אבל עם עניין המימוש העצמי הנשי לא קורה דבר. הכל רומז שזה הולך להיות חלק חשוב מהסרט: הספר על הנשים החשובות בהיסטוריה שרוברט נותן לבתו, התיאור של ננסי כמישהי שדומה לנשים מהספר הזה, או העובדה שהילדה אמנם חובבת נסיכות של דיסני אבל במקביל לומדת ג'ודו. אלא שמישהו חתך החוצה את העלילה שהיתה אמורה לתת משמעות לכל הרמזים האלה, ומה שנשאר בסוף הסרט הוא ניצחון מוחץ של "אהבת האמת" נוסח דיסני על העליבות והבדידות של מה שאנחנו נהנים לכנות "העולם האמיתי". מה שאומר שאולי מדובר בסרט-מצב-רוח-טוב, אבל היציאה מאולם הקולנוע אחרי הסרט, בהנחה שאתם גרים בעיר ישראלית ממוצעת ולא בפנטסיה בצבעי פסטל, לגמרי הולכת לדכא אתכם.
הגדולה האמיתית של הסרט היא ליהוק חכם. איימי אדמס פעורת העיניים מצליחה דרך פלא למלא את תפקיד הצייצנית ההיפראקטיבית בלי לעצבן, העו"ד (פטריק דמפסי) משכנע בתור אבא חד הורי עייף, והילדונת השמנמנה והשתקנית (רייצ'ל קובי) בהחלט דורשת חיבוק דוב אבל רחוקה מלשדר מלאכיות סכרינית בסגנון דקוטה פאנינג. הנסיך של ג'יזל מתגלה כתהיה-יפה-ותשתוק מהסוג הקטלני ביותר, אבל לפחות הוא (א) מצחיק ו-(ב) יפה. ורק באשר למלכה המרשעת סוזן סרנדון (שמופיעה גם היא בעולם האמיתי, שהרי לא לקחו את סוזן סרנדון רק כדי שתדבב את הפתיח המונפש) – ובכן, בין התלבושת המביכה להעוויות המוזרות, מדובר בבזבוז מוחלט של שחקנית שנולדה להיות מלכה ביצ'ית, ולגמרי היה עדיף אם היתה נשארת בארץ האנימציה.
ובאשר למונטאז' השופינג, הוא אכן מגיע – דהיינו, סצינה שבה הבנות נכנסות ויוצאות מכל מיני חנויות יקרות כשאינספור שקיות קניות בידיהן, חיוך על פניהן וברקע מוזיקה עליזה. זה מביך ממש כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם. מה שמרשים הוא שזו הסצינה היחידה בסרט המאוד שמרני ולא מאוד מבריק הזה שבאמת מעוררת איזושהי התנגדות. כל השאר פשוט סימפטי מדי.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- מדריך לרפרנסים בסרט
- נסיכות דיסני – האימפריה
- שרק
- נשים בסרטי דיסני
אחלה ביקורת(:
אכן סרט דבילי (לא יותר ממה שניתן היה לצפות) אבל חינני. מומלץ בתנאי שהסוג הזה של סרטים לא עושה לכם בחילה קשה וכאב שיניים.
זר פרחים ענקי עם סרט ורוד
למי שחשב על הדמות של נתניאל. באמת איך זה שאף אחד לא מתעניין באנשים השמנמנים והקומיים?
אני מניח שזה באמת סרט חינני
רק חייבים לבוא אליו מוכנים מראש שהאספקט הפארודי בו מוגבל עד לא קיים. בתור אחד שראה מתחילת הסרט הרמות להנחתות ציניות במיוחד והתאכזב כשהכל נשאר באוויר והתפוגג לשיר, מומלץ להתאים ציפיות. זה סרט דיסני קלאסי, וזה לאו דווקא רע, רק לא מתאים לכולם.
אחלה ביקרות :)
וכן, זה בהחלט סרט דיסני טיפוסי ויותר.
אני נהנהתי.
בהחלט מומלץ למי שסרטים כאלה לא עושים לא כאב שיניים.
ועכשיו,
איפה אפשר להשיג את הפסקול? :P
תכתבי יותר ביקורות.
את כותבת ממש טוב
תכתבי יותר ביקורות.
נקרעתי מצחוק ממך! "טרילילי וקולולו"??? כיף לקרא את הביקורת יותר מאשר לראות את הסרט!!!
ביקורת טובה,
אבל הייתה לי בעיית ספויילרים מסוימת.
עוד לא ראיתי את הסרט כך שקשה לי להיות ספציפית, אבל דיבורים מפורשים על הסוף נראים לי קצת לא נחמדים למי שלא ראה.
אין פה ספוילרים.
נכון שדורה אומרת "אושר ועושר", אבל על סמך זה אי אפשר להסיק את הפרטים המדויקים, ובטח שלא את ה"איך".
כן, אבל היא לגמרי שוללת סוף רע ומר..
(ההפך של אושר ועושר, נכון?
)
זה דבר אחד כששרק עושה פרודיה על סרטי דיסני ואגדות. זה דבר שונה לחלוטין, וקצת מדאיג, כשדיסני מתחילים לצחוק על עצמם.
נכון, שלגיה, בל ואריאל אולי קצת תלושות בעולמנו הקר והמנוכר, אבל מה לא הייתי נותנת שדיסני יחזרו לעשות סרטים כאלה, ולא המשכונים סוג ג' או סרטים מתחכמים שמתאמצים נורא להצחיק גם את ההורים (בדרך כלל בעזרת בדיחות סקס שילדים לא שמים לב אליהם). הסרטים עם פיקסאר היו (לרוב) חביבים בהחלט, אבל למה לוותר על אנימציה אמיתית?
בסך הכל, "מכושפת" מספק די הרבה בידור, אבל אחרי שיוצאים מהאולם והחיוך מתפוגג, מבינים כמה הומור כזה הוא עקר.
נראה שג'יימס מרסדן מצא את הנישה שלו. פה וב"היירספריי" הוא פשוט מאמי.
ג'יימס מרסדן
בעצם, הוא מצא את הנישה הזאת עוד קודם: ב'Sugar and Spice' (הסרט שתורגם באופן אסוני ל'הורמונים בפעולה') הוא עושה תפקיד כמעט זהה – החתיך המושלם והתם, מצחיק מרוב ג'נטלמניות. רק 'אקס-מן' היה טעות.
אני לא מצליחה לדמיין אותו בתפקיד אחר.
הפנים שלו כל כך יפות-נדושות שאי אפשר לקחת אותו ברצינות.
זה כמו ארון אקהרט מ"תודה שעישנתם" — הוא לא יפה כמו מרסדן, אבל הוא כל כך התגלמות סטריאוטיפ הגיבור ההוליוודי השרמנטי במראה שלו, שקשה להאמין לו בתפקיד שלא מתייחס לזה (ולכן הוא היה ליהוק מושלם בתפקיד המניאק החלקלק).
בסרט ההוא על הרכילות
(עם קייט האדסון ולינה הדי) הוא גילם תפקיד מאוד מאוד שונה, ובצורה מאוד מוצלחת.
ג'יימס מרסדן
גם הוא היה כזה חתיך מצוחצח ומיותר לגמריי בסופרמן חוזר.
הפארודיה עדינה מאוד..
זה יותר סרט דיסני טיפוסי מאשר פארודיה על אחד כזה.
ודיסני אמורים להוציא איזה סרט אנימציה מתישהו, לא? פרוג פרינסס או משהו בסגנון…
'הנסיכה והצפרדע' אמור לצאת ב-2009.
אבל גם זה לא בדיוק "סרט נסיכות" קלאסי – הוא מתרחש בניו אורלינס.
עדיף יותר
שבמקום חזור לנסיכות, יחזרו לעשות סרטים בסגנון: פיטר פן, חתולים בצמרת, במבי, אליס בארץ הפלאות וכו'. אלו הסרטים שהכי אהבתי. בעצם גם שלגיה מתקבלת על הדעת.
תודה למחמיאים. איזה כיף.
נכון כולם אומרים שהטקסט שלהם לא היה טוב בכלל לפני שרד פיש ו/או לונג ג'ון ערכו אותו ברוב חוכמה והשקעה? אז כזה.
אני באמת לא מבין איך כתבת עד עכשיו רק 2 ביקורות באתר.
לא התכוונתי שדיסני צריכים לעשות עוד סרטי נסיכות, זה באמת כבר לא כלכך רלוונטי. 'מולאן' נראה כמו תחילתו של תור זהב – סרט שנראה כמו התפתחות הגיונית וחיננית לסרטי נסיכות. חבל.
מההה?
"מלבד פתיחת הסרט, המוצגת באנימציה שמחקה את סרטי דיסני הקלאסיים, הסרט בקושי טורח לאזכר סרטים ספציפיים או דמויות מתוכם".
זו שגיאה. יש בסרט, בחלקיו הלא-מצוירים, איזכורים ל"היפה והחיה" (תנועת המצלמה בסצינת אולם הנשפים), "סינדרלה" (השתקפותה של ג'יזל על בועות הסבון) ועוד הרבה.
''בקושי טורח''
כלומר, מאזכר מדי פעם אבל זו לא המטרה הראשית.
הסרט טורח במיטב מאמציו לכל אורכו,
וזוהי מטרה ראשית בו. האזכורים נמצאים בסרט יותר מאשר "מדי פעם".
אוקיי, יכול להיות שזה לא היה ניסוח מוצלח.
אבל ההשוואה היתה לשרק, והכוונה היתה שלא תראו פה ביקורים מפתיעים ומשעשעים (?) של שלגיה שמתגלה כביצ'ית ריקנית או של הסרטן מבת הים הקטנה שמתגלה כמכור להרואין. זה לא מה שמעניין את הסרט הזה. אם אני זוכרת נכון היה רק רגע אחד שהזכיר את הסטייל הזה, עם הסיפור על כיפה אדומה המרושעת — וזה היה רק סיפור, והוא גם לא עסק בכוכבת דיסני.
איימי אדמס
זאת לא הסולנית של אוואנסנס?
איימי אדמס
לא, זאת איימי לי.
איימי אדמס
ואם כבר, אני חושב שזה אמי לי. כמו הפרס.
לא הכי מדוייקת הכתבה
סיגנון קצת בוטה, לא? את שוכחת שזה סרט חג-מולד קלאסי, עם כל הסממנים ועל פי כל המקובל. לא לחינם הוא פרץ לראש רשימת המכירות בארה"ב וישאר בצמרת עוד זמן רב. זה בדיוק מה שהאמריקאים אוהבים וכל אות ותג בסרט תוכננו בקפידה ובהתאם. איני סבור גם שיש פה הטעייה כלשהי – מסע יחסי הציבור, כמו גם הטריילרים נאמנים להפליא הן לסרט והן לכוונת המפיקים. אגב – יש בסרט המון הומאז'ים גם לסרטי דיסני וגם לקלסיקות אנימציה נוספות
לא הבנתי מהתגובה שלך מה לא מדויק בביקורת
ולא ראיתי עדיין את הסרט, ככה שאני אשמח אם תוכל להרחיב.
דורה – אחלה ביקורת, אהבתי במיוחד את העו"ד החביב עד מעו"ד ואת הגיליון האלקטרוני. ניטפוק קל – בהנחה שהגיבורה בסרט היא נסיכת דיסני טיפוסית, "כוסית על" זה באמת תיאור מדויק שלה? בדרך כלל גיבורות דיסני יותר סטריליות.
אררר,
זה לא היה צריך להיות "כוסית על" אלא "כוסית על ספידים".
אני לא יודעת מה זה ''כוסית'' בעיניך,
אבל כשאני משתמשת בזה זה רק אומר שהיא נראית טוב.
אגב, במרצ'נדייז הנסיכות של דיסני מהתקופה האחרונה, כולן מעפעפות בארוטיות ומחייכות חיוכים נורא רומזניים. אני נשבעת. סרקתי פעם דוגמאות כדי להעלות על זה פוסט.
כשאני רואה את המילה ''כוסית'' בכתב
הקונוטציה שלי היא לא סתם למישהי שנראית טוב, אלא – כמו שהערת על איך שהנסיכות של דיסני נראות לך – דמות מעפעפת / רומזנית / מעכסת / בגדי-עור / בגדים צמודים-לעור / וכו'.
אני גם לא משתגע על המילה הזו באופן כללי, אבל אאז"נ, בנושא הזה כבר היה כאן פעם דיון ארוך (שבטח נמחק כאופטופיק).
אם ראיתה ת הסרט
הייתה יודע שהיא לא נסיכה!
תודה על המידע השימושי
מה הייתי עושה בלי התגובה שלך.
חי בשקר לנצח.
לא הבנתי את כל מה שכתבת,
אבל נראה שקראת אותי באופן מילולי מדי בקטע של ה"הטעיה". מה שאמרתי הוא שלפי כל העובדות תקציר הסרט, העובדה שהוא של דיסני, התזמון שלו בשיא אופנת ה"נסיכות" זה לא היה אמור להיות סרט שבן אדם מבוגר וציני למדי יכול להנות ממנו בצורה כלשהי.
לא הבנתי את כל מה שכתבת,
מה את אומרת…
אני בת 23, כבר הרבה מעבר לשלב הדיסני שלי, ואחד האנשים היותר ציניים שיש ואני נהנתי כ"כ בסרט הזה, עד כדי כך שחשבתי עליו עוד כמה ימים אחרי זה. סרט מקסים ומחמם לב, וחוץ מההתחלה המצויירת המעיקה, אחד הסרטים הטובים שיצאו לי לראות.
אני חושב שפספסת את המילים ''זה לא היה אמור''
את בעצם מסכימה עם דורה.
מה זה, חג ''בואו לא נבין את דורה'' הבינלאומי?
הא?
מישהו ראה אולי את הגרסה המדובבת?
כי אני שוקלת להשתמש שוב באחי הקטן כדי לסחוב אותו לסרטי "ילדים" שאני רוצה לראות, ובתור מישהי שמתגעגעת בטירוף לאריאל, יסמין וחברותיהן ולז'אנר באופן כללי, זו נראית לי הזדמנות נהדרת. אז הגרסה המדובבת ניתנת לצפייה או סתם דבילית? אף פעם אי אפשר לדעת מראש…
שאלה טובה, אני אשמח אם מישהו ידווח.
כבר למדו בארץ לעשות דיבובים טובים ואמינים לסרטים מצוירים, אבל כשמדובר בסרט מצולם (ברובו) זה עדיין נשמע רע, בדרך כלל.
אני ראיתי את הגרסא המדובבת
אני לא יכול להשוות לאנגלית כי לא ראיתי אותה אבל היתה היתה ממש נחמדה, לא צרמה או נראתה מגוכחת מדי
שניה -
מפריע לך שיש סרט ילדים שמתייחס לכך שיש בעולם גירושין ושתפקיד הנסיכה (=אישה) הוא לא רק לשבת ולחכות שיבוא נסיך ויציל אותה? כלומר, מפריע לך שהסרט ש*לא* מזהם לילדים את השכל?
נכון.
ובכל זאת, אפילו הרמז (שלא כל כך מתממש) למסר קצת שונה מהרגיל הטריד את oYo.
ההפך הוא הנכון
לדעתי, עצם העובדה שהסרט מציג זווית שונה למסר הקיטשי, מעמיד אותו במבחן המציאות ואל מושגים ואמיתות שילדים בין כה וכה נחשפים אליהם, ובכל זאת מציג אותו כמסר תקף ורלבנטי, רק מחזק אותו יותר מאשר סרט דיסני רגיל.
אחלה סרט!!
הסרט מצוין וחביב מצחיק ביותר שווה לראות! תסריט שנון ומצחיק ביותר.
ראיתי עם חברה שלי ומאוד נהננו שווה לראות!! תהיו בטוחים!!
גלאדיס
"ביקום הזר הזה, התלת-ממדי להחריד, ג'יזל נופלת מהשמיים למעלה לביוב – אל תשאלו אותי איך זה עובד מבחינה פיזיקלית"…
למישהו פה יצא לשחק ב"פורטל"? :-)
סרט חמוד
רק חבל שאת רוב הקטעים המצחיקים (שהיו בעיקרם דמותו הפארודית של הנסיך בגילום מוצלח ביותר של מרסדן) הראו כבר בטריילר.
נהנתי מהביקורת
אחלה ביקורת. אני מכירה את עצמי כבחורה שלא אוהבת לקרוא, אני משתעממת מהר.אבל לא הפעם. בכל משפט ומשפט נקרעתי מצחוק. הקריאת היתה זורמת ומהנה תמשיכי ככה
אושר ועושר עד עצם היום הזה?
תיאורטית, הייתי אמורה להיות מופתעת מהבחור המוצע לה במציאותנו הקודרת, גרוש פלוס ילד.
אבל זה דיסני, וכשחושבים על זה, המודלים המשפחתיים שדיסני מציגה הם בדר"כ לא משהו מושלם. להלן, הדוגמאות:
סינדרלה? אבא שמת ומשאיר אותה עם אם חורגת ואחיות מרושעות שהופכות אותה למשרתת.
שלגיה? אבא מת, אמא חורגת מרשעת שמנסה להרוג אותה.
בת הים הקטנה? אבא טריטון גדול מפחיד וקיים, אבל אמא, שוב, לא בתמונה.
מלך האריות? הדוד רוצח את האבא (סוף סוף! קצת גיוון).
אלאדין? ככל הידוע לנו אמא שלו אינה ידועה לנו ואבא שלו עזב את הבית מתישהו לפני שהספיק למות (פשלה של התסריטאים כנראה). ההורים של יסמין מצד שני…טוב, יש לה רק אבא.
היפה והחיה? אמא של בל אינה בנמצא.
במבי? …
אני יודעת שיש מודלים קצת יותר אופטימיים, משפחת דארלינג למשל (אם כי עושה רושם שהכלבה דואגת לילדים יותר מהמצופה) או המשפחה של אורורה, היפיפיה הנרדמת, ואפילו ההורים של הרקולס דואגים לו מלמעלה (אם כי יש שיחשיבו את זה לחלק מהמינוסים של הסרט), אבל בגדול? לא, דיסני ממש לא מטפחת יותר מידי ציפיות בנושא המשפחתי.
אושר ועושר עד עצם היום הזה?
שכחת את הרובינסונים
מעניין - למה באמת באגדות קלאסיות המשפחות לא מתפקדות?
אולי זה עוד חלק מהעיסוק שלהם בפחדים החזקים ביותר: לא רק שהזאב הרשע יאנוס אותך, גם אבא שלך יזרוק אותך ביער.
כי כשהמשפחה מתפקדת, הדמות לא עוברת שום תהליך.
קח את סימבה בתור דוגמה – היו לו זוג הורים דואגים, אוהבים ומתפקדים, וכל מה שקרה זה שהוא היה כפיר מאושר שמשחק בשדה עם החברה שלו. רק אחרי שרצחו את אבא שלו, הוא ירד לשפל ומשם יכל להיבנות.
בשאר הסרטים המשפחה לא מתפקדת כדי שלא יהיה צריך להאשים אף אחד. לו לשלגיה היו זוג הורים אוהבים והיא היתה נעלמת ביער – היו עולות שאלות קשות באשר לכישורי ההורות של אבאמא; לו הוריו של אלאדין היו מחנכים אותו, הוא לא היה הופך לגנב פרחח ואם כן – הסרט היה נתפס כלא אמין בידי קהל היעד שלו (משפחות שרוצות זמן איכות עם הילד ומאמינות שאצלן הכל מושלם ולהן זה לא יקרה).
וחוץ מזה, לא מדובר רק באגדות קלאסיות.
גם בהרבה סרטים עכשוויים שעוסקים בנוער, הורים קיימים רק כשצריך אותם (לדוגמה, 'מעודדות צמודות', שבו קורים הרבה דברים ללא נוכחות הורית מסוג כלשהו, או 'מהיר ועצבני' השלישי, שהורה אחד מבליח בתחילתו ונעלם מיד).
לאלאדין, אגב, היתה אמא
אבל היא נחתכה בשלב כלשהו של פיתוח התסריט. ב-DVD של הסרט אפשר לראות סצינות שנחתכו בהשתתפותה.
אבל סימבה איננו שלגיה.
במקרה של סימבה, יש לו זוג הורים מושלמים ודוד מרושע. לשלגיה יש אבא שמתעלם מעצם קיומה; אבא של עמי ותמי אשכרה לוקח אותם ליער וזורק אותם שם בכוונה שלא יחזרו; אמא (חורגת, וזה באמת קצת שונה) של לכלוכית הפכה אותה לשפחה.
אנחנו לא מדברים כאן על התפתחות של הדמות או על העדר התייחסות, אלא על תמה מרכזית בפני עצמה: הורים אכזריים בצורה קיצונית.
למה דווקא באגדות יש דגש חזק כל-כך על זה?
אבל אתה מתעלם מהמשך דברי -
כשהאגדות מציגות הורים אכזריים (אני לא מסכימה שהם אכזריים במידה בלתי רגילה. אני יכולה לחשוב על דברים אכזריים יותר שהורים יעשו), זה מחזק את תחושת ה"בסדר" וה"ביחד" של משפחות שהולכות לסרטים האלה.
ההורים האכזריים גורמים לדמות להגיע לשפל – ומשם היא יכולה לעלות לגדולה. כשההורים סתם מזניחים, לכל היותר תקבל ילדה הזייתית כמו ב'טיידלנד'.
בכל מקרה, באותה מידה אפשר לדוש איך זה שכל זמר שמכבד את עצמו מחזיק בארון סיפור על נפילתו לסמים ועל אשתו שהצילה אותו (או שלא. יש כמה שמתו מזה).
נדמה לי שאדם התייחס ל"אגדות" ולא ל"סרטים המבוססים על אגדות". אם ככה – נדמה לי שכל מבין דבר יסביר שאגדות מדברות על הפחדים הלא-מודעים של ילדים, וביניהם חרדת הנטישה. לגבי הסרטים – באגדות הקלאסיות הם פשוט הלכו לפי העלילה של האגדה המקורית. באגדות המודרניות, זה לפי מה שלונג ג'ון אמרה, לדעתי.
לא התבלבלתי.
העובדה שהיוזמה לא נבעה ממנו לא משנה את זה שהוא ביצע אותה.
אני מבינה.
הוא פשוט פחד ממנה. הזכרתי קודם את האולטימטום שהיא הציבה לו. יש גם את האגדות האחרות (שלגיה, סינדרלה וכו') שבהן לך תדע איפה האב. הוא לא נמצא. התשובה הצפויה תהיה שהוא עסוק בענייניו או מפחד להתערב ולהסתבך בריב עם אשתו או מרגיש שהוא לא מבין בזה ועדיף שיתרחק.
אבל השאלה אינה האם ניתן להמציא תירוצים לאבות,
אלא למה אבות פאסיבים (במקרה הטוב) ואמהות מניפולטיביות (במקרה הרע) הן הסטנדרט באגדות ילדים אירופאיות.
ברונו בטלהיים עשה קריירה מלענות לשאלות האלה.
והתשובות שלו מעניינות למדי, גם אם לא הייתי ממליץ לגדל ילדים לפי המשנה הסדורה שלו.
כן, אני יודע, אבל קיוותי שמישהו ימסור לי תקציר טוב,
או יציע הסברים אלטרנטיביים. מתחשק לך?
עד כמה שזכור לי, תסביכי אדיפוס/אלקטרה וכיוצא בכאלה.
אם כי אני לא ממש זוכר את הפרטים.
אולי כי זו הייתה הנורמה בגידול ילדים
(לא אמהות מניפולטיביות, אלא אבות פסיביים). האמת, שאפשר להגיד שזה ככה גם כיום, הדמות שיותר מעורבת בגידול היומיומי של הילדים היא בד"כ האם ולא האב.
אולי בגלל זה הקונפילקט המרכזי במעשיות הוא נגד האם. זו הייתה הברירת מחדל כשעוסקים בקונפילקטיים משפחתיים, או שקשורות ליחסי הורים- ילדים. סתם השערה.
גם אין לה קריירה בגלל הילדים
וגם מוציאים אותה רעה. בואנ'ה, לא שווה להיות אמא.
השערה נאה, אבל הייתי מוסיף לה מידה בריאה של מיזוגניה:
להיות עצמאית ולדאוג לעצמך – רע (ברמת המכשפה);
לחפש נסיך שיציל אותך ולגדל את ילדיו – טוב (ברמת השלגיה).
טוב, זה כבר סוס בצבע אחר לגמרי
הוא מה??
הוא לא הנסיך אדווארד (המצויר)
אלא, רוב (העו"ד מניו-יורק)
וואלה, נראה לי שאתה צודק.
אבל אני לא מוצאת סקרינשוטים טובים. הוא בהחלט לבוש כמו רוב יותר מאשר כמו הנסיך…
סרט קסום!
כשתי דקות לפני שהסרט התחיל התלוננתי בפני חברתי הטובה שכבר כמה שנים טובות לא ראיתי סרט טוב של דיסני או של דרימוורקס, המגמה החדשה של הסרטים הממוחשבים ופינגווינים מרקדים לא ממש עושה לי את זה ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת קשות לימי אלאדין והיפה והחיה.
פעם הסרטים של דיסני היו משהו לצפות לו, היום זה אוסף של קלישאות מיותרות ולא מבדרות.
לשמחתי הרבה הסרט התחיל בנימה נוסטלגית לדיסני של פעם, שילוב בין שילגיה ליפהפייה נרדמת וקצת מסינדרלה ביחד.
התענגתי על האנימציה הנוסטלגית וחיכיתי בחוסר סבלנות לחלק שבו הם נופלים לעולם האמיתי.
ג'יזל רוב הזמן נראתה כמו היפית שעישנה יותר מדי חומרים ירוקים אבל באותה מידה היתה גם מקסימה וכובשת.
פטריק דמפסי היה מקסים ושובה לב כהרגלו והצליח ללא קושי להעפיל על דמותו המגוחכת של הנסיך אדוארד, שהיה עוד יפיוף נבוב וחסר מוח שנתקע בימי הביניים וכל שאיפתו היא לחזר ברומנטיות אחרי היפהפייה שלו מבלי באמת לדעת מה יש בתוך הקנקן שלה.
בגדול היה כייף לראות את סוזן סרנדון עושה משהו קצת מחוץ לקופסא ונהנתי מכל רגע ממעלליו של הסנאי המקסים בעולם, פיפ.
הסרט הזה לקח אותי לתקופה בה לסרטים רומנטים, קלישאתיים ככל שהיו, היתה משמעות, ונהנתי לספוג את השמאלץ.
השירים, הריקודים, הציבעוניות וגם הקלישאות, היו מעל ומעבר למה שציפיתי.
היו המון קטעי הומור והתמוגגתי מכל דקה.
סרט מומלץ לכל חובבי הדיסני של פעם.
סרט נפלא!
אני כבר מהמר על "That's How You Know" בתור הזוכה של השנה בקטגורית השיר המקורי.
סרט פשוט נהדר! התענגתי על כל דקה
"חבל שלא תגלה לה"?
זה התרגום בעברית לשיר "That's How You Know"?
הממ...
אני לא יודעת איך תרגמו את השם אבל זו השורה הראשונה של הפזמון, על המשקל של "How does she know that you love her", נדמה לי.
לא מסכימה
לסינדרלה?!?!?! סצנת הניקיון לסינדרלה?!?!?! סצנת הניקיון הייתה רובה שילגיה בבירור… רק השנייה הקצרצרה עם הבועות הייתה מסינדרלה!!!
וואו.
הסרט הזה כל כך דבילי וקיטשי, אבל הוא עשה לי הרגשה טובה.
אם אחת המטרות של הסרט הזה הייתה לגרום לאנשים לצפות בקוצר רוח ל"הנסיכה והצפרדע" (לא קלטתי כמה התגעגעתי לאנימציה קלאסית עד שראיתי את הפתיחה המונפשת בסרט הזה) ולרצות לקנות את כל הסרטים של דיסני שחסרים להם ב-DVD, הם הצליחו, לפחות במקרה שלי. מכרסם נתעב.
''מכרסם נתעב''?
אתה בסרט הנכון?
דיסני=מיקי מאוס=מכרסם נתעב
נראה לי לפחות שזאת הייתה הכוונה.
דיסני=מיקי מאוס=מכרסם נתעב
זו אכן הייתה הכוונה.
לעזאזל עם דיסני האלה. הם כמו האקס המיתולוגית שאיכזבה אותך כל כך הרבה פעמים, ובכל זאת אתה כל הזמן חוזר אליה ל"סטוצים" לכאורה, וזאת למרות שאתה יודע שזה לא טוב לבריאות הנפשית שלך.
וואו.
כולם יצאו בחיוך מאוזן לאוזן. עלי אישית ההשפעה עוד עובדת כבר שעה בערך מאז סוף הסרט – בטח יעבור עד הבוקר.
דבר אחד לא היה לי ברור בסרט – איך כולם קמים ולא מסתכלים בהיפנוט על כתוביות הסיום – לדעתי האנימציה בהן התעלתה אפילו על האנימציה בהתחלה!
מחר בבוקר?!
אני מזמזמת את That's How You Know משלשום.
איך שכחתם - לינקים
שלגיה במאה ה-20
http://www.tvclassic.net/programs/charmings/charmings.html
מזל ששכחתם - לינקים
הסיפור המקורי של שלגיה:
http://www.straightdope.com/columns/071026.html
ככה כותבים אגדה נכונה פוליטית:
http://www.gwu.edu/~folktale/GERM232/sleepingb/persun.html
לא יודע בקשר לדמות המצוירת,
אבל איימי אדאמס בת 33.
בוא נגיד את זה ככה
הלוואי עליי להראות ככה בגיל 33.
חוץ מזה, ממתי הגיל של השחקניות תואם לדמויות שהן מגלמות? יש מלא דוגמאות של דמויות שקשה להאמין שנשארו רווקות (שלא לומר בתולות) בעולם בו הן חיות, בגילן המופלג של השחקניות שמגלמות אותן.
נגיד ניקול קידמן ב"קולד מאונטן", סתם דוגמא שעלתה לי לראש.
לעזאזל
עברו כבר יותר משבועיים, איך מוציאים את השיר הזה מהראש?@#%
לעזאזל
צועקים שלוש פעמים "צא דיבוק צא", ואז מזריקים מים קדושים עם מזרק פליז של עשרים גלון, תשלימי לבד.
צופים ב''PoP! Goes my Heart''.
צופים ב''PoP! Goes my Heart''.
חחח, תכלס!
אני אישית תקועה על True Love's Kiss
אם חצאית מתנפנפת מאפשרת לך לכתוב 2900 מילה,
אני מיד הולך לקסטרו.
רואים שעוד לא יצא לך
ללבוש חצאית מתנפנפת…
ולאפונית –
היו כמה נקודות בתגובה שהיו נכונות בעיני, כמה שאהבתי וכמה שאני עוד חושבת עליהן. בכל זאת, נראה לי שהיה יותר קל להבין, לזכור ולחשוב על מה שניסית לומר אם זה היה מפוצל לתגובות קטנות יותר.
חצאיות מתנפנפות זה מגניב.
לגבי הקטע הזה:
"אין לי מספיק ידע בקולנוע או בספרות, אבל בכל זאת אני מעזה לומר שמתגבש בי הרושם שלפחות חלק מסיפורי הפנטסיה של השנים האחרונות מנסים לשבור את החוקים בעולמות הרחוקים, ולייצר סיפורים מורכבים ומגוונים יותר."
פנטסיה זה הרבה דברים, והסרטים של דיסני ש"מכושפת" מגיב אליהם ממש לא דומים לספרי פנטסיה רציניים וכבודים שמיועדים למבוגרים. אבל באמת יש כמה מגמות כאלה — כמו טרנד של ספרי פנטסיה לילדים שהם לא מאוד מתוקים (ע"ע ניל גיימן). נראה לי ש"מכושפת" מתחבר, כמו שרק, לטרנד של פרודיות/שכתובים חתרניים של אגדות — מ"Politically Correct Bedtime Stories" (תהרגי אותי אם אני זוכרת איך תרגמו את זה לעברית) עד "כיפה אדומה – הסיפור האמיתי".
תודה על התשובה!
התכוונת למשהו נוסח הספר הזה?
http://209.85.129.104/search?q=cache:mztAeCydbHEJ:www.zap.co.il/fs.asp%3FPID%3D259037114%26sog%3Dm-books+%D7%90%D7%92%D7%93%D7%95%D7%AA+%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%99+%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%98&hl=iw&ct=clnk&cd=1&gl=il
אוה, ובכל המילים ששפכתי למעלה, לא יכולתי למצוא כמה כדי לומר שמאוד אהבתי את הביקורת? היא העבירה בעיני בדיוק את החוויה שמצאתי בסרט (שהיא יכול להפוך לחגיגת-ציניות, אבל היה כל כך נחמד, עד שאי אפשר היה לעשות לו את זה, ממש כמו שכתבת). אז תודה רבה.
בדיוק, זה הספר שהתכוונתי אליו.
ותודה על המחמאה. נסי לשלוח ביקורת בעצמך בפעם הבאה — אם תצליחי לקצר ל-800 מילה.
צמח לי זקן..!
(הישג מרשים ביותר, במיוחד בהתחשב בעובדה שאני בחורה)
אבל היה מעניין.(:
הסיפור של לה-גווין
תורגם לעברית? אם כן, איפה אפשר למצוא אותו?
הסיפור של לה-גווין
הסיפור תורגם לעברית, מזמן, ואפשר למצוא אותו באחד הקבצים של הסיפורים זוכי ההוגו שיצאו בהוצאת "לדורי", אאל"ט, ונקראו "הטוב שבטוב". *אם* אפשר למצוא את הספרים, וזה כבר לא ברור מאליו, כי הם די ישנים.
(אוה, והתרגום בהם די מזעזע, בדרך כלל, לצערי. אין לי מושג אם יש תרגום נוסף.)
בהצלחה!
לא אהבתי את הביקורת.
היא מכוונת בכלל לאנשים שלא ראו את הסרט?
אם כן, בשביל מה חצי ממנה רק עושה ספויילרים חסרי מטרה לסרט. למה להרוס? בשביל מה לתקצר את כל השליש הראשון של הסרט?
וגם נמאס שכל הביקורות באתר הזה מנסות להצחיק, זה סתם מתיש ומיותר. זאת איזה נוסחה שלפיה אתם צריכים לכתוב?
רוב הביקורות הזאת הייתה תקצירים מיותרים וכל מני שטויות שבכלל לא קשורים לסרט.
מעבר לכך, אין שום תחושה שהמבקרת מבינה בכלל בקולנוע, כי אין בה שום יזכור לבעיות הבימואי, צילום, תסריט, משחק וכו' שיש בסרט.
איך הביקורות כל כך ארוכה, ואין שום יזכור לבימואי?
על הסרט עצמו.
למה להתעקב על העובדה שלא העבירו ביקורת פמניסטית? למי אכפת שיש בסרט הזה כל כך הרבה בעיות יותר רציניות.
כמו חוסר מודעות טוטלית. דיסני כביכול צוחקים על עצמם, אבל אני בספק שהם קולטים איזה מסרים הם מעבירים על הסרטים שלהם, כי אני בטוחה שהם בעצם לא מסכימים איתם, ומעבר לזה, הם גם לא נכונים.
לדוגמה, שנסיכות דיסני אף פעם לא עצובות. אני לא יכולה לחשוב על סרט אחד שהנסיכה בו לא עצובה מתישהו.
וגם לא הבנתי בכלל עם יש פו פארודיה על דיסני או על אגדות.
חוסר המודעות גם קיים, כמובן, בקטעים הרציניים של הסרט. המון חורים עלילתיים. דיאלוגים נוראים. היוצרים לא קולטים בכלל שהקהל שלהם יודע בכל רגע מה הולך לקרות.
המשחק היה גרוע מאוד, במיוחד בקטעי הדרמה.
וכמעט ולא מורגש שיש בכלל במאי לסרט הזה.
מה שכן טוב, שהיו כמה קטעים מצחיקים, והאנימציה בתחילת הסרט הייתה מדהימה וגרמה לי להתגעגע לאנימציה דו מימדית.
ובכן, זה נכון: אני לא מבינה בקולנוע.
המטרה בביקורות כאן, כפי שאני מבינה אותה (ואני מגיבה באתר הזה כבר… אה… שבע שנים? בני כמה אנחנו?) היא לתת טעימה מהסרט לאנשים שטרם ראו אותו כדי שיחליטו בעצמם אם בא להם ללכת, ומעבר לזה לפתוח כמה נושאים לדיון. זה נכון שהפורמט הארוך באמת גורר הסגרת יותר פרטים על הסרט ממה שאתה רואה בביקורת קצרה בעיתון, אבל מצד שני – ביקורת קצרה יכולה בעיקר לתייג את הסרט ("קומדיה קיטשית") ולהמליץ או לא להמליץ, שני דברים שרלוונטיים לך כמישהו ששוקל לראות את הסרט רק אם אתה מכיר את המבקר וסומך עליו.
אבל נראה לי שאתה לא מבדיל בין הבעיות הלגיטימיות שלך עם הפורמט לבין זה שאתה פשוט לא מסכים עם הדעה שלי על הסרט.
אמנם אני לא מסכים אתך לגמרי
אבל יש דבר שאני כן מסכים איתו:הבדיחות.אמנם יש באתר לא מעט משפטים קורעים אבל ברוב הביקורות האחרונות נראה כאילו הכותב מנסה לדחוף פנימה בדיחות בכוח.וזה לא יוצא מצחיק.חבל,אבל צריכים להבין שלא כל ביקורת חייבת להיות קורעת ואם אין לך בדיחות טובות להכניס אז אין צורך.
כנראה כי זה מיועד בעיקר לילדים,
ולילדים אין סבלנות? לא יודעת. אני מסכימה שהסצינות האלה הן מהסוג הלא-מיותר, וגם אני תמיד תוהה למה הם לא משבצים את הסצינות המקוצצות בחזרה בתוך הסרט ב-DVD — אולי כאופציה נפרדת אם לא כברירת מחדל. אולי בבלו-ריי, עם כל התוספות המוקרצות שהם מכניסים שם, הם יעלו גם על הרעיון הבסיסי הזה?
חשבתי על זה בפעם הראשונה כשראיתי את ה-DVD של "גלקסי קווסט": התסריט היה בנוי בצורה מאוד מחושבת ויעילה, עם סצינת-שיא אחת לכל דמות, שמבהירה את ה"arc" של הדמות הזאת ואת תרומתה לחבורה. כשקיצצו כמה מהסצינות האלה, פשוט השאירו חצי מהדמויות תלויות באוויר (במיוחד את חבורת הילדים החנונים) וכך גם פגעו מאוד במה שהסרט מנסה להעביר. רק צפיה בסצינות שקוצצו מבהירה כמה הסרט הקטן הזה הוא באמת מלאכת-מחשבת. מאוד מגיעה לו איזו "גרסת הבמאי" מאולתרת.
צודקת, בדקתי בימד''ב 5-6 מהקאסיקות של דיסני והן בין 80 ל-90 דקות.
ילדים ארורים, הם ממילא כולם על ריטלין היום, לא? מה הבעיה שלהם לשבת עוד רבע שעה בשקט?
ריטלין הוא לא תרופת פלא
כלומר, במקרים רבים הוא באמת עוזר מאוד להרגיע את הילדים (ובמקרים קשים זה גם עוזר להם להפסיק להתמרח על הרצפה כל הזמן), אבל זה לא אומר שהם יצליחו לשבת בשקט יותר מ-90 דקות.
לא התכוונתי ברצינות
סתם בדיחה, אולי קצת חסרת טאקט.
אני חייבת לנצל את ההזדמנות
חיפשתי השבוע את הDVD של גלקסי קווסט והמוכר הודיע לי שאין דבר כזה. מה שראית היה עם תרגום?
היתה בזמנו הפצה של הסרט עם תרגום בוידאו
(תחת השם "כיבוש הגלקסיה") אבל דומני שבמהדורת DVD מקומית הוא לא יצא, למרבה הצער.
חבל
זה בדיוק מסוג הסרטים שהייתי רוצה להחזיק בבית (יש לי הקלטה דהויה שלו מאיפשהו, אבל זה לא אותו דבר).
האמת, לא זכרתי...
אז מזל שה-DVD ברשותי ויכולתי לבדוק. לא, זה לא מתורגם. אבל נדמה לי שזה ניתן להשגה בזול בחנויות הרלוונטיות.
מישהו יכול לפרט על הסצנות שירדו?
כלומר, על אלו שדורה לא דיברה עליהן…
מצאתי ביוטיוב רק שתיים.
אבל רואים...
שפיפ רואה את ג'יזל נופלת לבאר, ורץ להזעיק את אדוארד. ורואים שהם מגיעים ביחד – אז בכלל -ניתן מזה להסיק איך הוא בכלל ידע שמשהו קרה לג'יזל.
באמת? כנראה פספסתי את זה.
מה שאני לא הבנתי
זה איך הוא מצא את הבניין שבו היא מתגוררת מכל מנהטן.
כמו שכבר (נדמה לי ש)אמרתי:
היא אכן נתנה את הכתובת של המסעדה, ואין שום סבירות שהמסעדה נמצאת באותו הבלוק (באותו הבניין זה כבר בכלל לא אפשרי, שכן זה בבירור בניין דורמן על סף סנטרל פארק).
דיבוב נהדר!
אתמול ראיתי את הסרט לראשונה עם הילדים, ומסתבר שמישהו (מולי שולמן, עמיחי הרטוב, הדס מוזס ואסנת סדן) טרח לעשות לו דיבוב יוצא מהכלל, אחד הטובים שראיתי.
חוץ מזה שהתרגום זורם ומרגיש טבעי, תרגמו גם את כל השירים, וגם בהם עשו עבודה נהדרת. וליאת הר לב צייצנית וכובשת בדיוק כמו איימי אדמס. אחח, עונג צרוף.
אגב, מעניין שהסרט הזה חיסל את הקריירה הקולנועית גם של הבמאי קווין לימה, וגם של התסריטאי ביל קלי, שלא עשו מאז כלום. בהתחשב במתיקות שלו, ממש קשה לי להבין למה.
אגב, מי שמבצעת את קטעי השירה של ג'יזל היא ליאל קולט.
(ל"ת)