כששמעתי בפעם הראשונה על 'דמדומים', ומישהו אמר שזה נראה קצת כמו ה'הארי פוטר' הבא, זה נשמע לי מאוד לא סביר.
כששמעתי שאחרי דחייתו של 'הארי פוטר' החדש לקיץ הבא, 'דמדומים' הוזז כדי לתפוס את מקומו בלוח ההפצה, זה נשמע כמו יומרנות חסרת כיסוי.
אבל היא לא היתה. 'דמדומים', מתברר, היא תופעה שגם אם היא לא מגיעה לרמת הפופולריות של הארי פוטר, היא בהחלט באזור. הסרט, המבוסס על סדרת ספרי הנוער, פתח השבוע עם 70 מיליון דולר, 36 מתוכם ביום הראשון להקרנתו.
וואט דה פאק זה 'דמדומים'? זה ספר על רומן בין נערת תיכון חולמנית לערפד חתיך ומהמם, שהפך ללהיט ענק בקרב ילדות בנות עשרה ואימותיהן באמריקה. הספר בזמנו היה מספיק לא-ידוע כדי שאף אחד מהאולפנים הגדולים לא ירצה לקנות את זכויות ההסרטה שלו, ומי שזכה בהן בסופו של דבר (וזכה בפיס, כפי שמתברר עכשיו) הוא האולפן העצמאי הקטן Summit. ביימה אותו קתרין הרדוויק ('שלוש עשרה'), הנערה היא קריסטן סטוארט ('החדר', 'לך תבין נשים'), והערפד הוא רוברט פטינסון, מי שהיה קפטן נבחרת הקווידיץ' בבסרטי 'הארי פוטר', סדריק דיגורי. הסרט הופק בתקציב צנוע של 37 מיליון דולר, והחזיר את ההשקעה בו תוך משהו כמו יום אחד ושעתיים.
כמו כל דבר שהוא פופולרי אצל בנות, שיודעות שהוא הכי מושלם ומדהים בעולם (גם אם הן עוד לא ראו אותו), מיד מתאגדת תנועה נגדית של בנים שבטוחה שזה הדבר הכי גרוע בעולם ואם אהבת אותו אתה אומו (גם אם הם לא ראו אותו, ואין להם שום כוונה לראות). רואים את זה היטב בדירוגים של הסרט ב-IMDb: חמישים ותשעה אחוזים מכלל המדרגים (כלומר, המעריצות) נתנו לסרט את הציון 10. 27% מהם (כלומר, השונאים) נתנו לו את הציון 1. 14% בלבד נתנו לו ציון כלשהו שבין 2 ל-9, כלומר, באמת השקיעו מחשבה ושיקול דעת כלשהו בהצבעה. בדרך כלל הייתי נזהר בהכללות כאלה, אבל במקרה הזה אין ויכוח: בנות אוהבות את הסרט, בנים לא. נדמה שאף פעם לא היה סרט שחילק את העולם לנשים וגברים באופן כל כך בולט, אפילו לא "סקס והעיר הגדולה". בקרב בנות מתחת לגיל 18, הציון הממוצע שהסרט קיבל הוא 8.6 (כש-88% מהן נתנו לו את הציון 10. תשע מתוך כל עשר ילדות חשבו שהסרט מושלם) ובקרב בנים באותו חתך גילאים, הציון הממוצע הוא 3.9 (כשיותר מחצי מהם דירגו אותו 1).
האמת, איך לא, נמצאת כנראה איפשהו באמצע. בקרב המבקרים הסרט זוכה למשיכות כתפיים. זה בהחלט לא נחשב למוצר הגרוע ביותר שגרם אי פעם לשגעון-נוער כזה, אבל גם יצירת מופת זה ממש לא.
החיים של 'דמדומים' בקולנוע כנראה לא יהיו ארוכים. 'היי סקול מיוזיקל 3', וסרט ההופעה של האנה מונטנה, הוכיחו שסרטים שהם ה-דבר ה-חם אצל נערות בנות עשרה מתחילים בגדול ונעלמים מהר. העובדה שחצי מהכנסות הסופ"ש של הסרט הגיעו ביום שישי לבדו גם היא מבשרת על כך שמעכשיו הכל יהיה נפילה חדה. כל זה ממש לא מדאיג את "סומיט". הם עסוקים מדי בלשחות בשמפניה. שני סרטי המשך המבוססים על הספרים הבאים בסדרה כבר אושרו להפקה.
בשבוע שעבר הדגים 'קוואנטום של נחמה' את העיקרון שלפיו הכנסות סוף השבוע הראשון של סרט המשך תלויות באיכות של הסרט שקדם לו וכיוון ש'קזינו רויאל' היה סרט מצוין, 'קוואנטום' פתח בגדול. לרוע מזלו של 'קוואנטום', בסוף השבוע השני הסרט כבר עומד בפני עצמו, וכיוון ש'קוואנטום' הוא סרט מחורבן, הוא צנח ב-60% (לשם השוואה: ירידת סוף השבוע השני של 'קזינו רויאל' היתה 25%). זה הספיק לו כדי לשמור על המקום השני, בקושי. ההכנסות הכוללות של 'קוואנטום' בארה"ב עומדות על 109 מיליון דולר, אבל לאור הקריסה הנוכחית, הוא כנראה ייאלץ לוותר על החלום להיות סרט בונד הראשון שמגיע ל-200 מיליון. מצד שני, בכל העולם הוא הגיע כבר למעל 400 מיליון.
בונד מנהל מאבק צמוד על המקום השני עם 'בולט', סרט האנימציה החדש של דיסני. ההשפעה של הקוסמים מפיקסאר על דיסני מורגשת היטב: סרטי האנימציה האחרונים של דיסני לפני האיחוד עם פיקסאר היו 'צ'יקן ליטל' ו'מרד החיות', סרטים ש"נו, בסדר" יעשה איתם חסד. אחרי האיחוד, הם הוציאו את 'פגוש את הרובינסונים' המצוין, ועכשיו גם את 'בולט', שהוא לכל הדעות (של המבקרים) סרט נחמד ביותר גם אם לא ממש מתחרה בסרטיהם של פיקסאר עצמה. בולט הוא כלב שמשחק בסדרת טלויזיה כלב-על בעל כוחות מיוחדים, שמביס את הרעים בעזרת נביחת-הרעם וכשכוש-הברק. אלא שהוא עצמו מאמין שכוחותיו אמיתיים, מה שמסבך אותו כשהוא יוצא לראשונה מהאולפן ומגלה את העולם האמיתי שבחוץ.
הטעות של דיסני היתה כנראה שהם לא העריכו נכון את הכח של 'דמדומים' כשהחליטו להוציא את 'בולט' באותו סוף שבוע. 'בולט' הכניס 27 מיליון, סכום סביר אמנם, אבל מאכזב מאוד ביחס לפתיחות של סרטי אנימציה גדולים אחרים שיצאו השנה, כמו 'מדגסקר 2' (63 מיליון), 'קונג פו פנדה' (60 מיליון) ואפילו 'הורטון שומע מישהו' (45 מיליון). למרבה הבושה, בולט לא הצליח אפילו להתעלות על הסרט הקודם בכיכובו של כלב שדיסני הוציאה, 'הצ'יוואווה מבברלי הילס' (29 מיליון). 'בולט' הוא לא כישלון: חג ההודיה שיגיע בשבוע הבא בטח יעזור לו להשלים פערים, וממילא הסרטים של דיסני הם להיטי ענק בטוחים בדי.וי.די. אבל הוא בלי ספק אכזבה, וזאת כנראה אשמת הערפדים.
'מדגסקר 2', אם כבר דיברנו עליו, נמצא במקום הרביעי, וגם הוא סבל קשות מהתחרות הגדולה מהצפוי השבוע, עם ירידה של 54% ל-16 מיליון דולר. ההכנסות שלו בסך הכל עומדות על 137 מיליון; יהיה לו קשה מאוד לעקוף מכאן את הכנסות 'מדגסקר' הראשון, שהגיע ל-193 מיליון דולר.
במקום התשיעי, הפתעה: 'הנער בפיג'מת הפסים', שמוצג כבר שבועיים בהפצה מצומצמת (ובמקביל מוצג גם בארץ), עלה להפצה (עדיין קטנה) של 400 בתי קולנוע, והצליח להשתחל לעשיריה עם 1.7 מיליון דולר. הסרט הוא פנטזית שואה שמספרת סיפור בלתי סביר במידה קיצונית על ידידות בין בנו של קצין אס.אס. לילד יהודי במחנה ריכוז, וברור למה הוא מופץ בארץ (אנחנו הרי מתים על שואה. תשאלו את כוכבי 'מדגסקר 2', שנחתו לביקור קצרצר בארץ ומיד נגררו ליד ושם), אבל האמריקאים? אלה שלא מוכנים ללכת לאף סרט שבו מוזכרת המילה "עיראק"? מה להם ולגרמניה הנאצית? אולי הם חשבו שאינדיאנה ג'ונס מתארח בסרט (הבהרה: הוא לא).
צמוד צמוד לעשיריה אבל עדיין לא בפנים, 'נער החידות ממומביי' השיג כמעט מיליון דולר מ-32 בתי קולנוע בלבד. אם צריך להמר על סרט שיהיה ה'ג'ונו' של השנה סרט שמתחיל בקטן-קטן והופך ללהיט גדול אז זה הסרט. בשבוע הבא הפצתו תגדל ובטח כבר נראה אותו בתוך העשיריה.
עוד בשבוע הבא, ייצא 'אוסטרליה', האפוס המסקרן של באז לורמן עם יו ג'קמן וניקול קידמן, ולצידו קומדית הכריסטמס המתחייבת, 'Four Christmases', וגם 'המשלח 3'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
פיש, איך אתה יכול לטעון שקוואנטום מחורבן?
טוב, אני מבין. אתה חושב שהוא מחורבן, אבל הדו"ח קופות לא נראה לי כמו המקום המתאים לשפוך עליו דעות, כפי שהתייחסת לאיכותם של שאר הסרטים בטבלה לפי הביקורות שה מקבלים, ככה גם צריך להתייחס לבונד, ולפי הביקוקות הוא לגמרי לא מחורבן, עם ממוצע של 65% בעגבניות, מדו"ח כזה אפשר להסיק שהוא יותר גרוע ממדגסקר או הצ'יואווא (איך כותבים את זה?).
בקשר ל"בולט", אכן פתיחה מאכזבת, אך לפי מה שהבנתי הוא טיפה יותר מסתם 'נחמד', גם אם מתעלמים מ85% הטריות שיש לו, המבקרים טוענים שמדובר בסרט האנימציה הטוב ביותר שדיסני הוציאו בשנים האחרונות מלבד סרטי פיקסאר, אחד מהם אפילו טען שהוא אחד הטובים של דיסני בכלל. הנשיא של חברת דיסני אמר ש'הקהל בקרוב יעזו את "דמדומים" ולקראת החגים יתפנו לסרטים אחרים, הבחירה הראשונה שלהם תהיה "בולט"'. ניחוש שלי, "בולט" יסיים עם 140 מיליון דולר בכיס (לא לשכוח שגם כריסמס בא, זה לא רק חג ההודיה).
זה רק אני או שבאמת בדו"ח לא הייתה הזכרה לדחיה של "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם"? מה שמזכיר לי, מה פתאום אנשי וורנר חושבים שהקהל 'מאוכזב אבל לא כועס', זה בדיוק ההפך, אומנם יש אכזבה אך הכעס הוא זה שממלא את רגשותיי בכל פעם שאני חושב על הדחייה, בעיק בגלל שאני חושב שהארי פוטר הם סרט כריסטמס. וגםבגלל שהטריילר, גם אחרי צפייה מי יודע כמה, היה מדהים!
הייתה ועוד איך הזכרה לדחיית הארי פוטר.
קרא היטב..
אני מביע דעה בכל מקום שנראה לי.
בדרך כלל בדו"חקו אני לא יכול להביע דעה אישית, אלא רק לדווח על דעותיהם של אחרים, פשוט משום שעדיין לא ראיתי את הסרטים שמדוברים בו. אבל כשראיתי, אין לי בעיה לומר מה דעתי עליהם. בכל מקרה, אתה יכול לראות את המשפט הזה כהתייחסות לדעתו של הקהל האמריקאי על הסרט, כפי שהיא משתקפת באופן שלא משתמע לשני פנים בהבדלים בירידה בהכנסות בין הבונד הזה לבונד הקודם.
'בולט' ירוויח מחג ההודיה, אבל עד כריסטמס יש עוד יותר מחודש, ועד אז גם תהיה לו תחרות בתחום סרטי הילדים, כך שכריסטמס יעזור לו, אבל לא בהרבה. אני חושב שהערכה של 140 מיליון היא אופטימית מדי (לצערי, כי הוא באמת עושה רושם נחמד).
פיש, איך אתה יכול לטעון שקוואנטום מחורבן?
בתור אחד שראה את הסרט ועוד בהצגת בכורה מבוזבזת מותר לי לומר שהסרט משעמם , מאכזב , צילומי הפעולה תזזיים ולא ברורים , העלילה כל כך מטופשת ודבילית ובנוסף לא הגיונית . לפחות הבחורות נשארו סקסיות .
למה קומדיית כריסטמס מתבקשת בנובמבר?
לא יודע, אבל ככה זה.
קומדיות כריסטמס תמיד מתחילות לצאת בת'נקסגיבינג. הם עם מוזר.
טירוף הכריסטמס
מתחיל בארה"ב החל מחג ההודיה, ולא רק בקולנוע. קניונים, חנויות, רחובות… הכל מתחיל לקבל צבעים אדומים עם מוסיקת כריסטמס מעצבנת ברקע. זה משהו תרבותי כזה, אז זה רק יאה שיכניסו את כולם לאווירה גם עם סרט.
נו רז אז כבר ראית את פוניו על הצוק ליד הים?
כתבה מספר 4564
האם אני היחידי
שרוצה שמייאזאקי יחזור לעשות סרטי אקשן אלימים כמו הנסיכה מונונקי,כי כבר 11 שנה הוא לא הוציא סרט כזה ולפי דעתי הנסיכה מוננוקי הוא הסרט הכי טוב שלו(עדיין חסרים לי טוטרו שראיתי לפני הרבה זמן,ונסיכת עמק הרוח)וכל האחרונים היו יותר מדי אופטימיים
וגם ממש אהבתי את מונונוקי שהחזיר לי את אהבה לאנימה אחרי שבניתי את אהבתי עם פוקימון ודיג'ימון.הייתי קטן וביס היה ספיישל אנימה וישר חשבתי מגניב,ולילד בן10 אקירה זה סרט ממש אבל ממש אכזרי ומאז פחדתי מכל אנימה.מונונוקי החזיר לי את האהבה אפילו שגם פעם ראשונה שראיתי אותו הייתי בן 12 וכבר אז הבנתי שזה סרט ברמה אחרת ממה שראיתי לפני.
אתה ממש לא היחידי.
מייזאקי יוצר כיום סרטי "עליסה בארץ הפלאות" נפלאים, אך בשביל זה יש את דיסני ואת כל העולם. מייזאקי ירד מהדבר היחיד שרק הוא יודע לעשות. בעיקר אהבתי במונונוקי את השילוב של אלימות עם רוך.
מצטרף לשאלה המעניינת מעליי.
אני עכשיו עושה את היחידה החמישית במדעי החברה שהיא עבודה.
הנושא שלי הוא האם צפייה בסרטים אלימים יגרום לאלימות פיזית ואני צריך מקורות על סרטים אלימים והשפעתם,מישהו יכול להפנות אותי למאמר טוב או כתבה על נושא זה?
תודה מראש
באחד מהם, שהתקיים לפני כמה שנים, הבאתי מאמר שמסכם עשרות (או מאות) מחקרים שהיו בתחום, ושמסקנתו הכללית הייתה שמגיל די מוקדם, אין השפעה ממשית. נדמה לי שהמחקר לא הגביל את עצמו לקולנוע, אלא עסק גם (או בעיקר?) בטלוויזיה.
אני לא זוכר את המיקום המדויק, אבל החיפוש המתקדם (או משתמש טוב לב שיגיב כאן) יכולים להביא אותם אליו.
מצאתי דיון בו אתה מקשר למאמר שטוען אחרת:
כתבה מספר 2730
המאמר הזה עוסק יותר בסיקור תקשורתי ובקשר בין תפוצות אלימות במדיה לתפוצתה בחברה. הטענה הקודמת שלי (עם המאמר השני) הייתה שאין קשר בין חשיפה של אדם *ספציפי* לאלימות לבין הפיכתו לאלים.
אפשר להגיד שהטענה הראשונה היא מתחום התקשורת והסוציולוגיה, והשנייה מתחום החינוך והפסיכולוגיה.
לא בדיוק
והנה היום קראתי באיזו שהוא עיתון, שהמון אנשים התחילו לפתח תסמונת חדשה שנקראת "תסמונת טרומן", ובה מתבטאת סוג של סכיזופרניה/ מחלת רדיפה/ פרנויה, בגינה אנשים משוכנעים שהם כוכבים של תוכנית ריאליטי.
אנשים שמאמינים שהעולם הוא סט שנבנה בכדי לשדר את חייהם ללא הסכמת לעולם, אנשים שמחפשים מי שיעזור להם להשתחרר מחוזה הריאליטי הדמיוני שעליו חתמו ולכן משעבד את חייהם, וכן הלאה.
הסיבה שזה מתקשר לי לשאלת האלימות בסרטים/טלויזיה והשפעתה על חיינו (או אי השפעתה) היא שהעובדה הזו היא הוכחה כלשהי שלטלויזיה/סרטים כן יש השפעה על המציאות, כי הנה, תרבות הריאליטי וסרטי "תאוריות הקונספירציה של הריאליטי" הולידו זן חדש של מחלה (או תת זן של המחלות שהוזכרו לעיל).
והסיבה שאני מעלה את זה פה היא מפני שזה פשוט לא מסתדר לי.
מישהו מוכן להתנדב ולעשות לי קצת סדר בדברים?
פרנויה זה לא דבר חדש
ונראה שגם בסובלים ממנה יש טרנדים בהתאם לתקופה. פעם זה היה סוכני ביון רוסים, אחר כך חייזרים, ואז הסי.אי.איי (או "המדינה" לצורך העניין) והיום זה התקשורת. לא הייתי מסיקה מזה יותר מדי.
(נ.ב. הסדר שציינתי אינו מחייב)
תודה רבה לכולם
אבל מה שאני קצת חיפשתי זה איך התפתחה האלימות בסרטים ואיך שהיא מיוצגת וגם אולי איך הסרטים ניהיו יותר ויותר אלימים עד לרמה של המסור והוסטל.
אבל העזרה הכי גדולה שתוכלו להביא לי זה איך מלחמת וויטנאם גרמה להתפתחות סרטי האימה האלימים והכניסה אלימות למיינסטרי כמו בבוני וקלייד ונהג מונית בשנות ה70 וגם למה
תודה מראש
זה כבר לא יהיה להפנות אותך למקורות מידע,
אלא לעשות עבורך את שיעורי הבית.
נדמה לי שיש את המחקר של בנדורה (טוב אני לא בטוח שזה השם המלא אבל זה היה איזה שיבוש של עגבניה). מה שהלך בניסוי היה בדיקה האם אלימות בסרטים תשפיע על ילדים או שאולי צפייה באלימות אמיתית של מבוגרים תשפיע על ילדים. התוצאות? טוב את זה תחפש לבד בגוגל אני את הקורס מבוא בפסיכולוגיה סיימתי כבר לפני שנים.
כן, יש את המחקר האמת, בספר הפסיכולוגיה שלומדים בתיכון, אז אם למדת עם הספר אתה יכול להוציא אותו משם, קוראים לו "מפגשים עם פסיכולוגיה", יש שם את כל התאוריה של בנדורה כולל המחקר.
פרופ' דפנה למיש
תחפש מאמרים ו/או ספרים שלה. היא מהחוג לתקשורת באוניברסיטת ת"א, ועוסקת בהשפעת התקשורת על ילדים ובני נוער, ובמיוחד אלימות.
הארי והערפד
שוב אני קצת (מנסה ל)משבית שמחות. ההשוואה להארי פוטר לא לגמרי במקום. במיוחד לאור ההסברים המקיפים של רד:
הארי פוטר תפס אנשים מבוגרים וצעירים כאחת, נשים וגברים. בעוד שהנ"ל – לפי דברי רד – זוהי תופעה של בזזזז בנות בדווקא.
בנוסף לכך – אמנם לא קראתי את הספר, אבל אני מתקשה להאמין שמדובר באותו סדר גודל ספרותי. אני חושב שהארי פוטר הספר הוא יצירה ספרותית מרשימה וחדשנית. לא שאין דבר כזה, יש ויש. אבל לא כל שנתיים נכתבת קלאסיקה ספרותית. ועוד נקודה, לא כל קלאסיקה ספרותית מצליחה לתפוס ולרתק את ההמונים. הארי פוטר נתייחד בכך שהוא גם סדרה איכותית וגם היתה הדבר הנכון בזמן הנכון. שני האלמנטים הללו חיזקו זה את זה ומכאן צמחה תופעה היסטרית שאנו עדיין בתוכה.
הארי והערפד
הפעם האחרונה שהארי ופוטר ואיכות הלכו ביחד הייתה באיזה רגש המום בספר השלישי והרביעי שפילס את דרכו במעומעם לסרט השלישי.
אבל חוץ מזה יש לך נקודה נהדרת, ההשוואה קיימת רק מנקודת ה"סדרות פנטזיה מרוויחות כסף" ולא בהרבה מזה.
הארי והערפד
אני כאמור ממש לא מסכים לחלק הראשון של דבריך…
גם לדעתי.
הארי פוטר היא לא סדרה גרועה בשום אופן, היא אפילו סידרה טובה. אבל מכאן ועד קלאסיקה ספרותית… גם לדעתי, עוד ארוכה הדרך.
אתה צודק לגמרי.
ההשוואה בין הארי פוטר ו'דמדומים' היא רק מהבחינה הקופתית. יש מעט מאוד משותף להם חוץ מזה, גם מהבחינה הזאת הדמיון כנראה יאזל בשבוע הבא.
מצחיק
זה בדיוק מה שחשבתי על הארי פוטר אחרי שקראתי אותו, התקשיתי להאמין שזה היצירה הספרותית המרשימה שכולם מספרים עליה.
דווקא הסרטים היו בכלל לא רעים, במיוחד "גביע האש" שגרם להזדהות יותר גדולה עם הדמויות מאשר הספר המקביל.
אצלי זה דווקא ההפך
אני דווקא חושב שגביע האש הוא הסרט והספר הטוב ביותר ומאוד נהניתי מהסרט. הוא היה הראשון שידע לשלב בין העיצוב הקולנועי לעלילה (1 ו2 סידרו נחמד את העלילה אבל נראו כמו סרטים של דיסני, 3 נראה כמו סרט של ה"פ אבל שחט את העלילה… 4 מצא פשרה באמצע).
הארי והערפד
אתה קובע כאן הרבה מאוד עובדות שהן לאו דווקא שיא הקונצנזוס. הארי פוטר הוא תופעה תרבותית עם מנגנון שיווק אדיר – בכך הספרים הפכו למותג בפני עצמם. בין זה לבין איכות אין קשר ודאי, בטח שלא בין זה לבין קלאסיקה. אני לא אומר שהספרים הם לא איכותיים (טוב, לדעתי הם ברמה בינונית ומטה ברובם, אבל אני לא אומר את זה כרגע), אבל אין להסיק מפופולריות לאיכות. קלאסיקה? אצלי זה נמדד באופן היסטורי ועוד מוקדם מדי מכדי לדעת. הסדרה רק הסתיימה. האם ספרי ילדים עד נוער יושפעו לאורך זמן ממנה? האם הארי פוטר תהיה אמת המידה האיכותית (לא מסחרית) אליה ישוו יצירות עתידיות? נדע אחרי שנחצה את הגשר, אבל בינתיים אפילו לא הגענו אליו.
מאותה בחינה, לא סביר בעיני להגיד שהארי פוטר לא שווה לסדרת הערפדים, במיוחד אם לא קראת את הספר. גם אני לא קראתי את הספר, אבל זה לא סביר להצהיר מראש שרק בגלל שזה לא זכה לאותה פופולריות אז זה לא באותה איכות ספרותית. מהמעט שעיינתי לגבי הספרים האלו באינטרנט, עושה רושם שהם כן דיי חדשניים במידת הרצינות בה הם כתובים, אם כי אין לי מושג עד כמה זה מוצלח.
לא שגעון, תסביך קל בלבד
אבל ציינתי שזה רק ממה שקראת *על* הסדרה. באמת שאין לי כוונה לקרוא אותה, אבל אני לא הולך לפסול אותה מראש כפי שנעשה כאן, בטח שלא על ידי השוואה להארי פוטר (ושוב – אני לא מכניס לנושא את ביקורתי האישית כלפי הארי פוטר, שכבר פירטתי אי שם בעבר).
הארי והערפד
לא אמרתי שבגלל שהארי פוטר הצליח הוא איכותי.
אמרתי שהארי פוטר הוא גם מצליח וגם איכותי – ושזה דבר שלא קורה הרבה, ושבגללל זה – לדעתי – הוא מצליח לאורך זמן.
אני חושב שתופעות של בינוניות או זבל שתופס הצלחה מטאורית גם מתרסק די מהר וממצה את עצמו. העובדה שעם הארי פוטר זה לא ככה. ההצלחה של הסרטים למשל היא יציבה לאורך השנים, וגם הבזזזזז סביב הספרים כמובן.
אז יש לי שתי טיעונים:
1. הארי פוטר מצליח – לאורך זמן. עם זה אין מה להתווכח.
2. הארי פוטר הוא חתיכת ספרות משובחת.
את זה אני צריך להוכיח, ואני עשיתי את זה כמה פעמים (פה בקיצור רב). יש בוחנים ספרותיים מקובלים ואני חושב שאפשר להראות את האיכות של ספר בעזרתם. מבחינה זו ההצלחה עושה לו עוול כי זה מזמין ביקורות שמבוססות על ההנחה שמה שמאד מאד מצליח הוא זבל. נדמה לי שהאתר הזה מבוסס על הנחה נגדית.
ומכאן אני מסיק מסקנה נוספת – שכאשר אמנות איכותית הופכת לפופלרית מאד זה נותן לה איכות נוספת. מכיוון שזה אומר שהיא מרובת רבדים מאד ומליחה לענות לצרכים של הרבה מאד אנשים וסוגי אנשים (בניגוד לערפדון למשל) ועדיין לשמור על איכות.
אני מסכים שהאם זה קלאסיקה השאלה תבחן בעוד שנים בפרספקטיבה. אבל אני חושב אישית שכבר עכשיו אפשר לראות כיוון.
טוב, זה אמנם
, אבל יש גבול.
הארי פוטר הוא *לא* "חתיכת ספרות משובחת. למעשה, ספרי הארי פוטר בקושי נכנסים להגדרה של ספרות. קראתי אותם (טוב, מהספר הרביעי והלאה) והדבר הטוב ביותר שיש לי להגיד הוא שמדובר בספרים טובים למדי *לסוגם* (כלומר: בתוך ז'אנר הפנטזיה/הרפתקאות לנוער), שיכולים לשמש כ'ספר טיסה' טוב למבוגרים (ספר שמעביר את הזמן בכיף, מקביל נניח לבלוקבאסטר קיצי בקולנוע). ספרות, ו'ספרות משובחת' בפרט, זה משהו אחר לגמרי.
למען הפרופורציה הייתי משווה את סדרת ה"פ לסדרות מצליחות אחרות בז'אנר, מ"נרניה" ועד ספרי הבלשים של אניד בלייטון. ה"פ לא יוצר רע מההשוואה הזו – אבל גם לא טוב או מבריק במיוחד.
הי! אתה לא יכול לשים את נרניה ואניד בלייטון באותו הסל!
רק בגלל ששניהם מיועדים לילדים. " ספרי ילדים" לא = זבל כמו שפופולרי לא = זבל. אני לא פוטריסטית בכלל, אגב, ולא חושבת שהארי פוטר הוא ספרות מופת, אבל יש הרבה מאוד ספרי ילדים שכן.
הי! אתה לא יכול לשים את נרניה ואניד בלייטון באותו הסל!
אוקיי, אנחנו לגמרי ב
, אבל רק להבהרת העניין – הם באותו הסל כי הם בערך באותו ז'אנר (ספרי הרפתקאות/פנטזיה לילדים ולנוער). ספרי נרניה איכותיים הרבה יותר (אם כי גם בהם יש בעיות מסוימות), אבל גם הספרים של בלייטון אינם 'זבל' בעיני, אלא 'סתם ספרי קריאה'. הה"פ נמצא איפשהו באמצע בסקלה הזו.
טוב, הם גם באותו הסל של ''ספרות ילדים''
או "ספרים" בכלל, או "מוצרי נייר דליקים" וכדומה, אבל חוץ מהעובדה שהם מופנים לילדים ועוסקים בילדים אין בינהם שום קשר, בטח שלא איכותי. רוב הספרים של בלייטון עוסקים בילדים בלשים (חוץ מסדרת "נדי" ועוד ספר שפעם נתקלתי בו על פנימיית בנות), נרניה שייכת לספרות הפנטזיה.
הפוטר הראשון, שהוא היחיד מהסדרה שקראתי,
היה דווקא רע מאוד יחסית לז'אנר (אני מדברת על פנטסיה לנוער, מה שלא כולל את אניד בלייטון). בהשוואה לקלאסיקות כמו "האריה והמכשפה" הוא נטול רגש ונשמה ודי עילג מבחינת הכתיבה, ובהשוואה לספרים מאוחרים ומתוחכמים יותר, כמו לה גווין, פולמן או אפילו דיאנה ווין ג'ונס, הוא פשוט שטחי וטפשי.
בחזרה לטופיק: גם "דמדומים" חרא ספר. והוא ספוג במזוכיזם נשי קיצוני שאני לא יודעת אם הוא יותר מצחיק (כי ברור שהסופרת לא מוכנה להודות בפני עצמה שהיא רוצה שבעלה יקשור אותה למיטה וישלוף שוט) או יותר מטריד.
בהתחלה הייתי בלחץ
אבל אחרי שהשוות את הארי לנרניה ואניד בלייטון (וכולם אני מבין לדעתך הם בקושי ספרות ובטוח לא ספרות קלאסית) – נרגעתי.
אם אני לא ממש טועה,
הוא לא אמר שהם לא ספרות קלאסית, הוא אמר שהם לא ספרות משובחת. יש בהחלט הבדל.
אני לא יודע בן כמה אתה
או אלו ספרים קראת. אני אישית קראתי את 'נרניה' ואת הספרים של בלייטון בסביבות גיל 12. ומאוד נהניתי. הזכרתי את שתי הסדרות האלה דווקא בגלל (כפי שכתבתי קודם) הן בגבולות האיכות של הז'אנר: הסדרות של בלייטון רחוקות מלהיות ספרות טובה, אבל מעבירות את הזמן לילדים; ואילו ב'נרניה' יש גם כמה איכויות קלאסיות (גם אם החלק העמוק ביותר בהם הוא אנלוגיה די ישירה לנצרות; יש ספרם בז'אנר שאני מחשיב כטובים יותר, כמו לה גווין שכבר הוזכרה כאן). כתבתי שאפילו יחסית לז'אנר, ספרי הארי פוטר יוצאים לא יותר מ'בסדר' (ואגב, כפי שציינתי, קראתי רק החל מהרביעי, כך שיכול להיות שהראשונים ממש איומים). יש פער עצום בין זה לבין 'יצירת מופת ספרותית חד-פעמית' כמו שאנשים מסוימים מתייחסים אליהם.
עכשיו הייתי רוצה לדעת מה דעתך על ''מומו''
את ''מומו'' אני מאוד מאוד אוהב.
אני חושב שזה אחד הספרים המעטים שחורגים מהז'אנר והופכים לספקות של ממש.
ספקות של ממש?
עברו כמה שנים מאז שקראתי את 'מומו'. מה החמצתי?
אה, וואלה, ספרות.
מסתבר שאני צריך לישון קצת יותר.
אני לא באמת יודעת להגיד כי קראתי את הספר בגיל מוקדם מאוד (לפחות בפעם הראשונה) ולכן אני לא בטוחה שהנוסטלגיה לא גורמת לי – בכל קריאה מחדש – להמשיך להעריך אותו לא רק כקלאסיקה, אלא כיצירה ספרותית של ממש.
ועכשיו עולה שאלה אחרת;
בגלל כל הדיונים על סרמאגו לאחרונה, ובמיוחד בעקבות הדיון הלא נגמר ב"יוקרה", שב ועלה בי הצורך לקרוא את "האדם המשוכפל". ופתאום שמתי לב שבעצם כל הספרים של סרמאגו (לפחות כל אלו שקראתי אני) הם לחלוטין פנטזיה/מד"ב.
בכולם מתרחש משהו פנטסטי, בלתי מקבל על הדעת וללא הסבר מדעי – שגורם להתנהגות קיצונית בחייהם של בני אדם. ולבד מאחד שניזון מהשפעות תיאולוגיות – ולכן קצת חורג מהמשוואה הזו, אבל עדיין בגדר "פנטסטי" – אף אחד מהם אינו נכתב כאילו הוא ספר פנטזיה. הם כולם נכתבים כמו היו ספרים מעוגנים בעולם שלנו, על חוקי הפיזיקה שלו וכיו"ב.
איפה זה ממקם את סרמאגו אם כך?
מתי פנטזיה חורגת מ"בידורית" והופכת ל"ספרותית"?
האם יש קורלציה בין יוצר כמו סרמאגו, לבין (ותסלחו לי על עולמי שצר כעולם נמלה) עבודתו של ווידון, שמשתמש בכיסוי של פנטזיה בשביל לפשט דילמות אנושיות ולהציגן כאנלוגיות?
ולמה אני תופסת טרמפ על אתר של קולנוע בשביל להעלות את הדיון הזה?
לא יודעת.
אני רק יודעת שלפעמים צצים כאן דיונים שדוחפים אותי לחשוב בכיוונים לא צפויים, עם אנשים שאולי לא תמיד אני מסמפטת – אבל אני מעריכה את האינטלקט שלהם.
אז סליחה אם זה לא המקום והעורכים רוצים שאפסיק. רק תגידו את המלה ואני מבטיחה לא להמשיך בכיוון.
היצירות המזוהות ביותר עם ספרות המד''ב/פנטזיה
הן יצירות שמבקשות לברוא קוסמוס (במובן של יקום סגור ואוטרקי)משל עצמו, וחלק מההנאה מהיצירות הללו היא האקספליקציה של חוקי העולם (וזה, יותר מאלמנטים אחרים הופך אותה לספרות אסקפיסטית). כמובן, לא כל יצירות המד"ב/פנטזיה הן כאלו, אבל המצליחות ביותר, לכל הפחות, מצייתות לתיאור הזה.
סאראמגו שייך יותר למסורת הריאליזם המאגי הלטיני מאשר לז'אנרים הנ"ל. ההבדל העיקרי בין שתי הסוגות, מעבר לנטייה של המד"ב/פנטזיה אל האפי והנטייה ההפוכה של הריאליזם המאגי, היא שהיסודות הלא-ריאליסטיים הם נקודת העונג האמיתית של הסוגה הראשונה ואילו בסוגה השנייה האי-ריאליזם מתפקד פעם כאלגוריה פוליטית, פעם כהומאז' לספרות דתית או ילידית ופעם כעירוב של כל אלה ועוד.
צריך כמובן להעיר שספרות המד"ב/פנטזיה היא תוצר מובהק של תרבות פרוטסטנטית: אחת הסיבות הטובות לגידוד מד"ב ופנטזיה יחדיו היא הצורך של מחברים משני הז'אנרים להעמיד גיבור שנבחר על ידי כוח עליון על מנת שיממש את ייעודו האפי, ואילו הריאליזם המאגי, שהיחס שלו ללא-ריאליסטי נונשלנטי הרבה יותר, הוא בן לתרבות קתולית. "הבשורה על פי ישו" הוא כל כולו עשיית חוכא ואיטלולא מהאתוס הפרוטסטנטי של המד"ב/פנטזיה.
לבסוף, לסאראמגו יש כמה ספרים שאין בהם מרכיבים פנטסטיים: "המערה" ו"תולדות המצור על ליסבון" הם אלו שאני זוכר כרגע.
אבל מה עם ''אוטופיה'' של תומס מור?
איך הוא נכנס במשוואה הקתולית-פרוטסטנטית? וגם לא ממש הבנתי למה גיבורים אפיים שייכים לפרוטסטנטים בעוד שקתולים הם יותר "לא נון-שלנטים", הסבר בבקשה?
''אוטופיה'' לא נכנס למשוואה
משום ש-(א) כשהוא נכתב עדיין לא היו פרוטסטנטים, ו-(ב) יהיה זה אנכרוניזם גמור לכלול ספר פרה-מודרני בסוגה מודרנית כמו מד"ב.
לגבי עניין הקתולים-פרוטסטנטים, יש לזכור שהדיבר הראשון של הכנסייה הקתולית היא "אין גאולה מחוץ לכנסייה". במילים אחרות, מערך הטקסים הקתולי, ובעיקר טקס הוידוי, מספק למאמין מנגנון המאפשר לו לכפר על חטאיו באמצעות תפילות ו/או שלמונים ובכך להבטיח את מקומו בגן-עדן. גם חוטאים גדולים יכולים להימשח על ערש דווי ולמות בידיעה שהם בדרך לשמיים.
התיאולוגיה הפרוטסטנטית, וביתר שאת זו הקלווינסטית, סילקה את הוודאות היחסית שליוותה את חיי האמונה של הקתולי. ברגע שפורק מנגנון הגאולה הכנסייתי, שאלת גאולתו של אדם הפכה לעניין פרטי ופסיכולוגי (יש מי שמזהה כאן את הולדתו של האינדיבידואל המודרני). גרוע מכך, את המפה הקוגניטיבית הברורה של הקתוליציזם החליפה אצל התיאולוגים הפרוטסטנטים עמימות מכוונת: אם ניקח את קלווין כדוגמא, לא רק שאי אפשר לדעת בחיים האלו מי נגאל, לא כולם יגאלו ובכלל אלוהים כבר החליט מי ייגאל הרבה לפני שנולדנו. מתוך רצון להאדיר את שמו של אלוהים ולתקן את הנצרות הועידו התיאולוגים הפרוטסטנטים לחיים של חרדה קיומית.
אבל בני האדם מתקשים לחיות בחרדה קיומית מתמדת. המאמינים הפרוטסטנטים, מספר לנו מקס וובר, החלו לחפש סימנים ארציים לגאולתם. אחת האינדיקציות היא הצלחתו של המאמין. מכיוון שתכלית קיומו של הפרוטסטנט היא האדרת שמו של האל, הרי מי שמצליח במקצועו משרת מניה וביה את מטרותיו של האלוהים. כך הופך משלח-היד מפרנסה לייעוד.
עכשיו, אם נביט באחד מהמאפיינים החשובים ביותר של אפוסי הפנטזיה והמד"ב, כלומר, בהעמדת גיבור שעליו מדברת "הנבואה עתיקת היומין" ושייעודו בחיים הוא למצוא את שרביט הכסף של אורגדור ולהציל את הממלכה משלטונו האכזרי של הקיסר מונדרור, הרי אנחנו מגלים שהמבנה הבסיסי הזה מתאים כפתור ופרח לפסיכה הפרוטסטנטית: הגיבור, דהיינו מוקד ההזדהות שלנו, הוא אדם שמוצא את ייעודו (בדרך הוא מתחיל כנער אורוות או משהו בסגנון) וייעודו הלז קשור תמיד למטרה מטאפיזית נעלה. חשוב מכך, הגיבור שלנו, בניגוד לרוב בני האדם, *יודע* שהוא נבחר משום שכך אומר לו מפורשות יודה או גנדלף או כל איש אלוהים אחר. במילים אחרות, אפוס הפנטזיה/מד"ב מעניק לקורא הפרוטסטנט מה שהתיאולוגיה לעולם לא תוכל להעניק לו: גאולה וודאית.
מכיוון שאצל הקתולים גאולה היא עניין מסובך הרבה פחות, ברי כי גיבורים מהסוג הזה קורצים להם פחות.
''אוטופיה'' הוא מהותי כי הוא אב טיפוס
ולכן הוא לא יכול להיות אנכרוניסטי. נכון שהוא הקדים את הרפורמציה (בשנה אחת…) אבל זה עדיין לא משנה כי לפי התיאוריה שלך זה עיניין של אתוס, והרי מור היה קתולי שמת אפילו כקדוש מעונה. תאוריות אוטופיות היו נפוצות גם קודם בעולם הקתולי (יואכים מפיורה למשל) וגם עולמות פנטזיה.
בעיניין הקלוויניזם והספק התמידי אני חולקת עליך. נכון ש"הפרוטסטנטיות… סילקה את הוודאות היחסית שליוותה את חיי האמונה של הקתולי" אבל דווקא קלווין פתר את הבעיה הזאת בקלי קלות. אם אתה קלוויניסטי אדוק וגם "מצליחן" הרי שמן הסתם אתה חבר בכנסיה הנסתרת ואין לך דאגות בחיים האלו לגבי החיים שאחריהם ואתה גם פטור מכל דאגה לכל אלו שגורלם שפר עליהם פחות משלך, כי אם אלוהים לא אוהב אותם – גם אתה לא צריך.
אני מכירה את התאוריה של וובר על הפרוטסנטיות והקפיטליזם, אני פשוט לא מבינה איך אפשר למתוח אותה עד כדי שהיא תכלול גם את תחום הפנטזיה והמד"ב רק בהסתמך על כך שהפרוטסטנטים זקוקים יותר למודל של "גאולה ודאית" מאחרים. כל אגדות העם הרי בנויות בדיוק באותה הצורה שאתה מתאר, וגם "מסע הצליין" של באניין מסתמך על סכמות עתיקות יותר מהעולם הקתולי. הייתי אומרת שאולי פנטזיה תשגשג יותר בקלות בעולם הפרוטסטנטי כי אין בו סמכות מובהקת וברורה שעלולה לדכא אותה אלא שבעצם כתיבת שורות אלו נזכרתי שהפרוטסטנטים יכולים להיות דכאניים יותר מהקתולים כשהם רוצים…
ז'ול וורן, חלוץ המד''ב, היה קתולי.
כמו שכתבתי, לא כל הספרים בתחום מצייתים לתזה.
לגבי קלווין, הוא *במפורש* לא פתר את הבעיה. קלווין התעקש שאי אפשר לדעת בחיים האלו האם אתה שייך לגאולים. אלה המאמינים הקלוויניסטים שפיתחו שיטות, בלית ברירה, לעקיפת הנקודה התיאולוגית הזו.
לגבי אגדות-עם וכולי, ברור שיש למד"ב/פנטזיה אבות קדומים, אלא שהם לא מילאו את אותה פונקציה שממלא הז'אנר אצל הקורא המודרני. למשל, אנשי ימי הביניים שהאזינו לסיפורי קדושים לא התייחסו אליהם, לרוב, כאל פיקציות פנטסטיות.
להיות בטוחים לגמרי אי אפשר עד שמתים (-;
אבל זה נכון גם לגבי הקתולים, ובגדול לקלווינסטים יש שיטה לא פחות יעילה ואני מתערבת איתך שקלווין קשישא עצמו היה בטוח שיש לו מקום שמור בגן עדן (-;
לסיפורי הקדושים סביר להניח שהתייחסו ברצינות אבל רובם בכלל לא שייכים לתחום הפנטזיה, אני מתכוונת לאגדות העם על נסיכות במצוקה, צרפדעים עם ייחוס מלכותי ודרקונים מטילי אש ואימה. קח לדוגמא את אגדות המלך ארתור שהן לגמרי פנטזיה עם מוטיב הגיבור הנבחר או "אוקסן וניקולט" שבו הגיבור מגיע בשיטוטיו לעולם פנטסטי הפוך לעולמו שלו וכולי.
''המערה'' אאל''ט, כן הכיל אלמנטיים בלתי מציאותיים
אבל אני באמת בקושי זוכרת אותו, ולא בטוחה שאני בכלל חושבת על הספר הנכון.
זה על העיר העתידנית שכל כולה בתוך קניון, או משהו כזה. לא?
ב'תולדות המצור'
יש אלמנט פנטסטי מסוים (ההשפעה של השינוי שעורך המגיה על ההיסטוריה). אבל אני מסכים לניתוח הכללי שלך, על ההבדל בין הריאליזם המאגי לבין הפנטזיה הבוראת-עולם.
''צריך כמובן להעיר''?
זו תובנה נחמדה, על קתוליות מול פרוטסטנטיות, אבל התקפות שלה מוגבלת לחלקים מסוימים מאוד של שני הז'אנרים (מד"ב ופנטסיה. על ריאליזם מאגי אני לא יודעת הרבה), ויש הרבה גורמים אחרים שיותר מתקבל על הדעת לתלות בהם את מוטיב הייעוד של הגיבור. במילים אחרות, אפשר להגיד את זה, ואפשר גם לא.
אני גם לא בטוחה אם אני מסכימה עם ההגדרה שלך להבדל העיקרי בין מד"ב ופנטזיה לבין ריאליזם מאגי.
מצד שני, יכול להיות שכל הפרשנויות הסמכותיות האלה הן עוד גילוי של האירוניה הנמרודית שאני לא מבינה.
סוגת הגיבור
לא שהתזה שלך לא מעניינת, אבל סיפורים על גיבור אפי שצריך למצוא את ייעודו נפוצים מאוד במיתולוגיות רבות, שלא לדבר על תפוצתם העצומה במיתולוגיה היוונית.
אלא שסיפורי פנטזיה/מד''ב הם לא מיתולוגיות
והם יכולים להיכתב רק על רקע הפרדה ברורה בין ריאליסטי/פנטסטי, הפרדה שמיתולוגיות אינן מצטיינות בה.
בלי קשר לדעתי האישית על ה''פ
אתה חושב שזה נבון להעביר ביקורת על סדרה כשאתה מתחיל אותה מהכרך הרביעי?
ועוד מדובר בסדרה בה הספרים הם המשך ישיר זה לזה (ולא סדרה כדוגמת נרניה, בה הספרים אינם המשכיים מבחינת זמן ו/או עלילה)…
במילה אחת - כן.
ביותר מלים: קראתי את הספר הרביעי אחרי שראיתי את הסרטים 1-3, כך שהכרתי את העלילה. לא היתה לי שום בעיה להבין ולהכיר את הדמויות, ולו בגלל שכמעט כל פעם שמופיעה בספר דמות או שמופיע מושג כלשהו, יש הסבר מלא מי זה ועל מה מדובר.
כל מי שדיברתי אתו אמר שהספרים הראשונים פחות טובים ופחות בוגרים, ושהסדרה משתפרת מספר לספר; כך שאם נתתי ביקורת עפ"י הספרים המאוחרים (הטובים יותר) הריש היא בסה"כ נוטה לטובת הסדרה (מאשר לו הייתי קורא את הכל).
תרשה לי לא להסכים.
א- אני לא בטוחה מה שמעת על הסרטים, אבל הם מאוד לא משקפים את הספרים (מבחינת בניית הדמויות, היחסים ביניהן, ואפילו ברצף העלילה עצמו).
ב- אני לא יודעת עם מי דיברת, אבל אני מכירה הרבה מאוד אנשים שחושבים שהספר השלישי הוא אחד הטובים אם לא הטוב ביותר בסדרה.
ג- אחד הדברים שאני הכי אוהבת בספרי ה"פ זו ההמשכיות, הפרט הקטן שמופיע בספר השני ופתאום חוזר בשישי, האיש ששמו מוזכר לרגע בראשון ומככב בשלישי, וכו'.
ההנאה מהפרטים האלה מתפספסת כשלא קוראים את כל הספרים.
ובלי קשר לכל זה, פשוט נראה לי מוזר ואפילו יומרני מצדך להעביר כזו ביקורת על סדרה שקראת רק חצי ממנה (שוב, את הסרטים אני לא מחשיבה מכיוון שהם כל כך שונים (לרעה) מהספרים).
תרשה לי לא להסכים.
אני חוזר ואומר –
לא הרגשתי שחסר לי כלום לא מוסבר בספרים. למעשה, להיפך: חשתי שפעם אחר פעם רולינג נותנת הקדמות ארוכות ומפורטות שמשלימות רקע מהספרים הקודמים.
מאחר שקראתי את ארבעת הספרים האחרונים וה'כבדים' בהרבה, אני חושב שקראתי מספיק מהסדרה בכדי לראות אם היא 'יצירת מופת'. בעיני, היא לא קרובה לזה אפילו; יש לי חשד שלו הייתי מתחיל מהספר הראשון הביקורת שלי היתה אפילו חריפה יותר.
(אגב – הסרט השלישי היה בעיני הטוב ביותר מכל הסרטים בסדרה, ולמעשה יותר טוב גם מרוב הספרים בסדרה)
לא ''בכדי'', אלא ''כדי''.
אנא.
איכותיים או לא
בזכות ספרי החמישייה למדתי מה זה טוזיג! (אם כי זה יותר בזכות המתרגם ופחות בגלל אניד בלייטון).
אני לא יודע בן כמה אתה
אני רק רוצה לציין שהשלישי הוא הספר (ובעקבות כך הסרט) הכי טוב שלה, בגלל שאין מלחמה ישירה עם וולדמורט וכל הבלה בלה הזה
הוכחת? למי בדיוק?
הדרך המקובלת הבודדת שאני מכיר להוכחה כי ספרות מסוימת היא איכותית או קלאסית היא הסכמה ממסדית רחבה על כך. אני לא מכיר אמצעי אמפירי בו כל אדם יכול לקרוא יצירה כלשהי ולהגיד "אהה! זה עונה על קריטריונים 1, 4, 17 ו-23 סעיף קטן ג' – אז זה בטוח איכותי, ואם רק זה יענה גם על סעיף 64 ג' *וגם* על 64 ד' – זה גם יהיה קלאסיקה".
אתה למעשה ממשיך לטעון שבגלל שהארי פוטר מצליח – ניתן לדעת שהוא איכותי, וזה כבר ממש זן. אני עדיין מנסה להמנע מלהפוך את הדיון הזה ל"האם הארי פוטר טוב או לא", כי יש גבול לאופ-טופקיות בדוחק"ו שלא עוסק בו, אז אני לא מנסה להוכיח כאן שהארי פוטר הוא לא איכותי. מאותה סיבה גם אתה לא צריך להוכיח את זה כאן. הנושא שאני העלתי הוא העובדה שאתה קובע בשביל כולם שהוא כן, בזמן שאתה פותר (האהא!) מראש את סדרת "דמדומים" מבלי לקרוא אותה(!) כ"לא איכותית".
גם דימדומים ואראגון מצליחים
זה אומר שהם איכותיים?
הארי פוטר פופולרי. זה הדבר היחיד שאפשר להסכים לגביו בעניין.
אני נאלץ, בצער מה, לבקש מכולם להפסיק את דיון ה
הזה.
אם אתם מקשרים אותו לסרטים – אפילו באופן כללי, ובוודאי באופן ספציפי לדוחק"ו הזה (למשל 'דמדומים') – אפשר להמשיך.
אבל כרגע, הדיון מדבר רק על ספרות, וזה לא הפורום המתאים לקיומו.
לא, הפסיקו את האוף הזה, נקודה.
אני מכירה את הגולשים פה מספיק זמן כדי לדעת שמבחינתם ברור שהדיון קשור לסרטים באופן כללי. אז לא, מקומו של האוף טופיק הזה לא כאן, ולא משנה כמה שמיניות באוויר תעשו. תודה ולהתראות.
יש לי בעיה עם התגובה הזו.
אני פה לא מהיום, ואני מכיר, מעריך ומוקיר את פועלם של העורכים לטובת האתר. אני גם מכיר היטב את מדיניות האון-טופיק כאן.
ובכל זאת, נדמה לי שמשהו מתפספס.
חלק מהקסם של 'עין הדג' הוא תחושת הקהילה, וזו נוצרת לא על ידי הכתבות אלא מדיונים ארוכים, רבי משתתפים ומעניינים. מטבע הדברים, דיונים כאלה לא בהכרח נשארים בנושא הכתבה או אפילו בנושא קולנוע בכלל. אני יכול להבין את הרצון לא להעיק על מישהו שנכנס לביקורת על סרט בדיונים שאינם קשורים לסרט; אבל כאן מדובר בדו"חקו, ואני לא מאמין שיש הרבה קוראים שנכנסים לכאן כדי לקרוא דיונים על נתוני הקופות בארה"ב. על מה כבר אפשר לדבר שקשור לנתוני הקופות? הרי אף אחד מאתנו לא ראה את רוב הסרטים ברשימה, ולכן אי אפשר לדבר עליהם; ההגבלה של הדיונים גורמת לכך שהדו"חקו הופך ללוח מודעות של לינקים, טריילרים ותגובות של שורה אחת – לאו דווקא מה שיעניין את הקורא הממוצע. ההחלטה הקטגורית לסיים דיונים כאלה באיבם ובצורה כה חד-משמעית ("מקומו של האוף טופיק הזה לא כאן, ולא משנה כמה שמיניות באוויר תעשו. תודה ולהתראות.") מרחיקה מהאתר דווקא את המתדיינים האיכותיים שאתם מעוניינים לשמר (ואני לא מדבר דווקא על עצמי), וזה חבל.
מעבר לכך, נדמה לי שיש משהו אנכרוניסטי בהתעקשות הזו של 'אנחנו אתר על קולנוע'. קחי למשל את הדו"חקו הזה: הוא מתחיל – כבר בעמוד הראשי – בהשוואה בין 'הארי פוטר' ל'דמדומים'. אבל ההשוואה הזו לא מתבססת על שום דבר קולנועי: הסרטים שונים באופיים, בנושאיהם, בבמאיהם (יש שחקן אחד משותף). ההשוואה נובעת אך ורק מכך שבשני המקרים מדובר בתופעה שהחלה בתחום הספרים לבני נוער וגלשה משם לקולנוע. בשני המקרים, ההיסטריה סביב הסדרה לא החלה בקולנוע, אלא נסובה בעיקר סביב הספרים. הגבלת הדיון ל'קולנוע בלבד' בעצם מעקרת לחלוטין את ההשוואה הזו. דיון בספרי 'הארי פוטר' (ובספרי 'דמדומים') הוא לגמרי און-טופיק לדו"חקו, גם אם אינו עוסק בקולנוע.
השוואה בין 'דמדומים' ו'הארי פוטר' היא לעניין
דיונים על סיפורי נרניה, אניד בלייטון, מיכאל אנדה, הגדרת הפנטזיה, ספרות הילדים בחצי הראשון של המאה ה-20, "אוטופיה", אפלטון, משל המערה ומצב החסה באימפריה העותומנית בימי הביניים – לא. אני לא מביע שום זלזול בדיונים שנערכו כאן, אבל אין לנו משאבים כדי לנהל פורום דיונים לענייני הכל (תכלס, אין לנו אפילו משאבים כדי לנהל פורום דיונים בענייני קולנוע). מדיניות האון-טופיק של האתר רחוקה מלהיות חדשה והיא מוכרת כאן לכולם. אני מצטער, אבל זה המצב.
אבל רד, האימפריה העותומנית לא הייתה קיימת בימי הביניים...
טוב, בסדר, בסדר, הבנתי…
אז למה לא לשים פורום כללי
שכל מי שנכנס אליו יודע מראש שהוא עומד להיתקל בכל מיני דברים, ושם אנשים יוכלו לפרוק את מטעני הידע המצטבר והבלתי נחוץ שלהם, ואתם לא תצטרכו לסנן אותו
משתי סיבות:
1. כי אין לנו אפשרות טכנית. פורום כזה יהיה צריך להיות בנוי בצורה שונה ממבנה הכתבות והתגובות הרגיל של 'עין הדג', ואין לנו איך ליישם את זה כרגע במסגרת האתר.
2. כי אין דבר כזה "לא לסנן". תמיד תמיד צריך לעבור על הודעות כדי למחוק קללות, הודעות חסרות טעם ("משעמם לי. מה נשמע?") וכו'. גם אם זה יהיה ברמה פחותה מאשר ניטור כתבות רגילות, זה עדיין דורש משאבים שאין לנו.
אתם לא מבינים משהו – פתילי אוף טופיק באתר גורמים לנו סבל. כשאתם מנסים להלחם בנו או מתווכחים עם המדיניות שלנו או עם בקשות שלנו, אתם רק מקרבים את הקץ.
אופ טופיק (בערך...)
מישהוא יכול להסביר לי איך סרטים כמו קיל שוט (ראיתי, ממוצע ביותר) מגיעים לארץ חודשיים לפני ארה"ב? מהי הסיבה? יש מצב שהוא ילך ישירות לDVD?
אתה חושב שמדובר בסרט סביר,
אני חושב שהוא מאוד סתמי, אחרים שמכירים את המקור הספרותי ודאי ישמחו להרחיב ולהסביר למה הוא פספוס מוחלט, ואילו המפיצים בארה"ב לא חושבים שהוא שווה את המסך שהוא יוקרן עליו ובגלל זה הוא שוכב ערוך ומוכן ומחכה למפיץ כבר שנתיים.
אבל בארץ מצאו דרך וסיבה להקרין אותו – את הכרזה של הסרט מעטר "הפקה של טרנטינו" די בולט, למרות שאין לו שום קשר לסרט.
אגב, בניגוד למה שרשום בדבי ובכל התקצירים על הסרט, רוזי לא מופיה בסרט הזה. זאת לא היא.
לא ''בלאגן בחווה'', אלא ''מרד החיות''.
"בלאגן בחווה" הוא בכלל סרט של ניקלודיאון. זה הסרט שדווח עליו (לא ראיתי אישית) שיש בו שור עם עטינים.
"מרד החיות" הוא סרט על בסיס אנימציה קלאסית, שהוציאו דיסני בתחיחלת אפריל 2004.
מעניין שלא ציינת את פאדיחת "ג'ונגל סיטי".
צודק בקשר לסרטים עם החיות, יתוקן.
'ג'ונגל סיטי' (הגרוע מאוד) לא ממש נחשב, כי הוא לא נופק באולפני האנימציה של דיסני. דיסני רק הפיצו אותו. (אותו הדבר נכון לגבי 'פגוש את היונים').
נכון.
אם אני לא טועה, "ג'ונגל סיטי" נעשה באולפני ".C.O.R.E" והופץ ע"י דיסני.
''פיג'מה'' -
האם זהו עוד סרט בז'אנר המפואר של "נאצים טובי לב" (אחרי "שינדלר" ו"הפסנתרן" ולפני "ואלקירי")?
לא.
נשמע יותר כמו עוד סרט בז'אנר המפואר של
"תשמעו חבר'ה, השואה הזאת היתה משהו ממש מבאס. בכלל לא היה כיף ליהודים בשואה."
לפי ''הארץ'' - סופ''ש של דמדומים, השני הכי גדול השנה.
למרבה המזל, העיתון לא התעלם מ"האביר האפל", אבל הוא כן מצא דרך להתעלם מכל שוברי הקופות של מאי (שזה לפני בדיוק חצי שנה).
מה אני אגיד? קטעים איתם.
אוסטרליה הסרט
אפשר לדעת בכמה אולמות יפתח אוסטרליה עם צאתו לאקרנים כבר מחר ביום רביעי? ומה הצפיות לגבי ההצלחה שלו?
2600 מסכים
http://www.boxofficemojo.com/schedule/
וטיפ קטן: שמור את האתר בפייבוריטס וכך תחסוך שאלות עתידיות
ערפדים 3>
כל דבר שקשור לערפדים תמיד היה אובססיה אצלי, ולכן סדרת הספרים של Twilight הפכה מיידית לאהבה ממבט ראשון.
כששמעתי על הסרט קפצתי משמחה ובעיקר בגלל הליהוק של סדריק דיגורי המושלם (שנלקח ממני בטרם עת בהארי פוטר) לתפקיד קצת יותר מתאים, הערפד המיוסר.
הספר מצויין וממה שראיתי מהטריילר הסרט נאמן למקור.
בארה"ב דמדומים זאת תופעת קאלט שפונה לבני נוער מבוגרים יותר מאשר הקהל של האנה מונטנה והיי סקול מיוזקל.
אם יעשו סרטים גם מהספרים האחרים (יש עוד 3) גם הם יהיו להיט.
אל תמהרו לשפוט את דמדומים כתופעה חולפת, כי כמו הארי פוטר, זה בדיוק ההפך. מדובר בתעשייה מתפתחת של ספרים, בגדים ובובות סביב ההיסטריה של הערפדים וזה רק עניין של זמן עד שזה יגיע גם לפה.
ואם זה לא יגיע? יותר טוב, ככה אני לא אצטרך לחלוק אולם עם ילדות בנות 16 שמזילות ריר על הבחור שלי :P
את התסריט של "האביר האפל" בזמן שאתם מקשיבים לפסקול המדהים של "המקרה המסקרן של בנג'מין בוטון".
מומלץ – http://warnerbros2008.warnerbros.com/bafta/#
תודה על הקישור!
יש גם אתר עם גירסה מוקדמת של התסריט לבאטמן מתחיל, ואני זוכרת שהיה מעניין לראות את כל השינויים הרבים שנערכו בו.
בקשר ל''הילד בפיג'מת הפסים''?
מה דעת המבקרים עליו? אומנם הציון שלו בעגבניו די נמוך יחסית לציפיות (שלי), אבל היו פה ושם כמה ציטוטים ממבקרים שאהבו את הסרט. רק רציתי לדעת עד כמה הדעה הכללית טוענת שהוא טוב? ואם לראות אותו עם ציפיות גבוהות או לא.
בקשר ל''הילד בפיג'מת הפסים''?
הטריילר היה מאוד מושך, מצטרפת לשאלה לגבי גובה הציפיות
פלאש פוסטר לטרמינטור
דרך מגניבה לעשות פוסטרים.
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=50815
תפקידם של מבקרי קולנוע הוא לקבוע מה איכותי
בשביל באמת לחזור לגבולות האתר.
אז אני מסכים איתך חלקית.
[ואנחנו בתחום הקולנוע:] א. יכול להיות שמצפים ממבקרי קולנוע לקבוע איכות אבל לא תמיד זה המצב.
ב. – והוא העניין הייותר חשוב:
חוקר קולנוע – להבנתי – לומד את המורכבות של העלילה; את האמצעים האמנותיים; את מימד פריצת הדרך; ועוד. בעיני האמצעיים האמנותיים והשימוש בהם – הוא כלי אובייקטיבי יחסית שמאפשר לזהות איכות. הניתוח הספרותי המוקפד נותן כלים שמצביעים על איכויות אוביקטיביות. על גבי זה באה התרשמות סובייקטיבית.
אני לא יודע כ"כ להסביר את עצמי במדוייק, אבל אני חושב ששיפוט של יצירת אמנות מורכב מכמה מימדים שאחד המרכזיים שבהם הוא ניתוח היצירה באמצעים ה"מדעיים" שנתגלו ונוצרו עד כה. עוד אחד הוא עד כמה זה נגע והשפיע על אנשים. ועוד אחד זה שיפוט סובייקטיבי תלוי תרבות וזמן. אבל כל אחד מהקריטריונים הללו עומ בפני עצמו.
היו בעין הדג כבר כמה וכמה דיונים על איכות סרטים באופן כללי. ביניהם הדיונים הארוכים על השאלה "מי ראוי לכתוב ביקורת קולנוע" ומה עליה להכיל. ואחת המסקנות שלי באופן כללי היא שלשים את האיכות אצל המבקרים ולהעדיר אותה מן החוקרים זה לא נכון.
גם לונג-שוטים סטאטיים וגם קלוזאפים רועדים
הם אמצעים אמנותיים. איך אפשר לקבוע באופן אובייקטיבי מי מהם יותר איכותי?
גם לונג-שוטים סטאטיים וגם קלוזאפים רועדים
אני חושב שזאת ממש לא השאלה. הנקודה היא שחוקר מזהה למשל בהקשר זה שמדובר בשימוש בלונג שוטים סטאטיים. הוא גם מזהה את הנושא של הסרט – הגלוי, ונושאים סמויים, הוא גם מבחין בשחקנים/גיבורים של העלילה, ואז אפשר התחיל בשלב הבא של חיבור בין האמצעים האמנותיים – לונג שוטים וכו' – והעלילה ולראות אם הם משתלבי אחד עם השני או לא קשורים.
תראה, הגעתי למסקנה שהיכולת שלי לנתח אמצעים אמנותיים קולנועיים פרופר היא נמוכה. אני יכול לומר שהצילום בסרט תפס אותי או לא. שהרגשתי שהוא איכותי מאד או לא אבל אני לא יכול להוכיח את זה. מה שאני יותר יודע זה להתייחס לתוכן. גם לגבי המשחק – אני יכול ומר הוא היה משכנע או לא. אני לא יודע להסביר את הלמה.
אני אנסה להדגים דרך שני סרטים: "הנפילה" ו"הלבוי 2". הראשון הוא לעניות דעתי איכותי מאד והשני בינוני. זה לא סותר שאדם יכול לומר שהוא נהנה או אהב יותר את השני.
האם אפשר "להוכיח" את זה?
אני חושב שדרך ניתוח של שתני הסרטים אפשר. צילום, עלילה משחק – הם קריטריונים שאפשר להצביע עליהם. גם עומק או רדידות של דמות.
היטלר של הנפילה, הוא דמות עם עומק. הגם שהוא יצור נאלח. לעומת זאת הלבוי הוא משכנע אבל ממש לא עמוק. נראה לי שזו הערכה אובייקטיבית. העלילה של הנפילה היא עלילה חזקה. החלקים שלה מעצימים זה את זה. למשל היחס בין הצילומים בבונקר לבין הגיחות החוצה. דוגמה: יש מוטיב של שריפה: שריפת המסמכים במפקדה בברלין, שריפת המסמכים של הבונקר לידו, ובאותו אתר שריפת גופתיהם של היטלר ואווה, ואח"כ של גבלס ואשתו. אני חושב שיש קשר מובהק בין השריפות השונות – קודם כל שריפת המסמכים הכללית, וזו של המסמכים של היטלר והמפקדה שלו. ואח"כ בין שריפת היטלר וגבלס. ובין השריפות של הגופות לבין שריפת המסמכים. וכל זה מתחבר ל"שריפה" של ברלין. גם אני מזהה רמיזה לשריפת הספרים היהודיים ואחרים בברלין. כל זה מתחבר להתאבדות הקולקטיבית שהיטלר כפה על העם הגרמני, לכליון העצמי, ובמרומז להשוואה בין השמדת העם היהודי לבין השמדת העם הגרמני ששניהם נעשו ע"י היטלר והמשטר הנאצי. זה אגב נאמר בתוספות בפירוש ע"י ההיסטוריון ששכחתי את שמו. שהיטלר באופן פרדוכסלי ניסה לחסל שני עמים. תחילה כמובן את העם היהודי ובסופו של דבר כשראה את התבוסה מתקרבת – את העם הגרמני. גם איכות המשחק של השחקן שמשחק את היטלר היא גבוהה לדעתי – ללא עוררין. הוא מצליח להיות משכנע, אמין, ולהראות את תנודות במצב רוחו של הרודן באופן משכנע.
עד כאן זה בקיצור ניתוח קטן שמוכיח הרבה עומק ומחשבה. ואני חושב שבנוסף לדברים נוספים אפשר לבנות מסה של תובנות ופרטים שמוכיחים ש"הנפילה" הוא סרט איכותי. אח"כ אפשר להתווכח עליו בלי סוף אבל לא על האיכות.
הלבוי מצד שני, יש בו קטעים ויזואליים מהממים. ואין ספק שהבמאי יצירתי מאד, כפי שכבר נאמר. אבל העלילה היא לא משהו, וגם המשחק של הדמויות הוא טוב אבל לא מדהים. ורמת העומק של הדמויות היא גם בינונית.
אם יבוא מישהו ויגיד שהלבוי הוא יצירת מופת והנפילה שאיכותו הקולנועית היא נמוכה, ובסך הכל הוא סרט סוג ג' – אני חושב שהוא לא רציני. ואני גם חושב שאי אפשר לייחס את השיפוט ל"פוליטיקה של הביקורת".
האם הבהרתי את הטיעון?
הרי אתה אומר במפורש שאין ביכולתך
להוכיח את מה שאתה מרגיש לגבי המשחק והצילום ב"נפילה". מעבר לכך, אתה מציע סאבטקסט המוסיף עומק לסרט. כל זה טוב ויפה, אבל הטענה שסאבטקסט מוסיף "איכות" לסרט היא לא קביעה אובייקטיבית אלא מוסכמה תרבותית. שנית, מי לכפך ייתקע שלהלבוי אין סאבטקסט? במילים אחרות, נשארנו עם תפיסה סובייקטיבית של קולנוע.
אין פירוש הדבר שאסור לך להחזיק בדיעות מוצקות לגבי טוב ורע קולנועיים, אלא שכדאי להחזיק בהן מתוך הכרה שלא מדובר באמיתות אוניברסליות אלא בהשקפתך הפרטית.
בא נלך הפוך
אתה מבין בקולנוע יותר ממני, ויש לך יותר כלים ומלים לבטא את זה ככל הנראה.
האם אתה לא מודה שבאופן חד משמעי "הנפילה" הוא לפחות סרט איכותי מאד מהרבה בחינות, עם תוצאה מרשימה מבחינה אמנותית, ו"הלבוי 2" הוא בינוני במקרה הטוב?
האם אתה לא מסכים שחבורה גדולה של אנשים שמבינים בקולנוע מכיוונים שונים, ושמנתחים קולנוע באופן מקצועי יסכימו לכך?
אז אני חושב שאתה טוען טענה שהיא אולי נכונה מבחינת האידאולוגיה שלך אבל במבחן המציאות אני נוטה לחשוב שבפועל אתה מתנהג ומתייחס לסרטים ולספרים על פי ההנחה שיש מדד אובייקטיבי גם אם מעורפל או קשה להוכחה או ניתן לויכוח של איכות.
תקן רותי אם אני טועה.
אני אחזור על הפסקה האחרונה בהודעה האחרונה שלי:
הסכמה בין-סובייקטיבית (שהיא מה שאתה מתאר)היא לא מדד אובייקטיבי. אובייקטיביות, בהגדרה, לא תלויה במגבלות התפישה של הסובייקט. דיון באמנות, בהגדרה, נשען על מגבלות התפישה של הסובייקט, משום שעצם השאלה "מהי אמנות" היא שאלה תלוית-תפישה ותלוית-הקשר, כלומר, היא פוליטית.
כמובן, יש לי דיעות מוצקות לגבי סרטים, אבל אני לא חושב שהדיעות הללו הן נגזרות ממדד אובייקטיבי, אלא מההעדפות האישיות שלי.
אאם אני לא טועה
אתה עכשיו בעצם טוען שבגלל שהאמנות היא משהו שתלוי בחוות דעת אנושות ואיננו ניתן למדידה "מדעית" אובייקטיבית לגמרי, אז אין מדד איכות אובייקטיבי כלל והכל סובייקטיבי לגמרי. שזה אומר שלכאורה כל מה שקשור לתחומי מדעי האדם: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ספרות, קולנוע, פילוסופיה, תאולוגיה, ציור, מחול…
הכל בכל הוא סובייקטיבי ואין הצדקה לטעון טענות על איכות כמשהו אובייקטיבי, ואולי בכלל אין שום אפשרות לטעון טענה מדעית במובן המקובל.
אז אפשר די לסיים כאן, כי זו טענה שאני מאד לא מסכים איתה אבל אין לי כח להתווכח עליה עכשיו. זה באמת עניין של אידאולוגיה כללית.
אני מסכים איתך שהאובייקטיביות במדעים המדוייקים ומדעי החיים היא לא בדיוק באותה איכותאו הגדרה מדוייקת כמו מדעי הרוח או מדעי החברה. אבל אני חושב שיש קריטריונים אובייקטיבים בהנ"ל, ושידע בתחומים אלו כמו גם הבעת עמדה רצינית הם תוצאה של צירוף של ידע אובייקטיבי וידע אניטואיטיבי סובייקטיבי. וגם – שאפשר לומר על דברים מסויימים שהם שטויות מקושקשות – כמו למשל הצהרה שהלבוי או מיוזיקל סקול 3 או המסור 5 הם יצירות מופת ופריצת דרך חשובה בעולם האמנות. באותה מדה שזה שטויות אויליות לומר שהיצירות של באך הם אמנות גרועה.
יש תחומים אפורים אבל יש גם תחומים ברורים לגמרי.
לסספנד
בכתבה של איימן סיכסק נתקלתי בצרוף:
"השעיית הספק"
ונראה לי כמו תחליף טוב ל"סיספונד"
במילון האתר הגדרתם את זה כ-"השעיית חוסר האמונה"
והגרסה של איימן נראית לי מוצלחת יותר. אולי אפילו ניתנת לשימוש במקום המילה הלועזית? (או שאולי הגזמתי פה לחלוטין…)
אני יודעת ששאלו את זה כבר הרבה כאן, אבל:
למיטב זכרוני, תקציב הסרט לא כולל את תקציב הפרסום, ולא כולל את הכסף שהולך לבתי הקולנוע שמקרינים אותו. אני לא מומחית בתקציבים, אבל תקציב שיווק יכול להגיע למיליונים רבים – אם כך, מי אמר שסומיט אכן הרוויחו כל כך הרבה? הם בטוח לא הרוויחו 36 מיליון…
כמובן שהוציאו כמה דולרים על פרסום הסרט, אבל היה לו כבר באזז מוכן
מראש. ראית באיזה רשלנות עשוי הפוסטר של טווילייט? ראית כמה איום הטריילר של הסרט? פיכס!
תקציב הפרסום של רוב הסרטים
עומד על 25 מיליון דולר (בהכללה גסה ושאר דיסקליימרים). אני לא מוצאת נתונים ספציפיים על תקציב השיווק של 'דמדומים' – רק אמירות על כך שהוא היה נמוך משמעותית. כל מקרה, הסרט כיסה את כל העלויות שלו והרוויח טוב.
התשלום לבעלי הקולנועים מתקזז עם תשלומים שמתקבלים מחו"ל, והכנסות נלוות אחרות – לפחות, עבור נוחות החישוב.
תסבירו לי בבקשה
מה יש באתר האתר ומה הרשימה הזאת http://www.boxofficemojo.com/movies/mostpopular.htm
גם אני תהיתי רבות מה איך מדדו את רשימת הפופלריות הזו
אך אם כבר מוג'ו, הרגע הבחנתי שהם מאחרים ביום, אתמול היו אמורים להתעדכן עם הרווחים של רביעי. אך זה לא קרה. ישנו סוף שבוע בן חמישה ימים או משהו מיוחד כתירוץ לכך?
יש עכשיו את חג ההודיה
אבל למרות זאת,למה הרווחים לא מתעדכנים?
משהו שאני לא סובל אצל פסי קול
של סרטים הוא שרבים מהם דואגים לספיילר את הסרט בכותרות של הקטעים המוזיקליים. סרטים כמו "קזינו רויאל", "בולט", "הארי פוטר ןמסדר עוף החול", "גאווה ודעה קדומה" ועוד רבים, רבים אחרים…
למה הם לא מתחשבים בנו וממשיכים לעשות זאת?
כנראה מניחים שמי שרוכש פסקול של סרט כבר צפה בו.
אבל לא צריכים לקנות את הפסקול כדי לקרוא את כותרותיו
למען האמת, רוב האנשים (אני חושב), שומעים קטעים קצרים מכל פסקול (דרך אייטונס, אמאזון ועוד המון אתרים אחרים) ורק אז מחליטים אם לקנות. קטעים אלו משוחררים בידי האולפנים בצורה חוקית ולכן סביר לניח שהם יודעים שחלק מהאנשים שייתקלו בהם עוד לא ראו את הסרט.
כמה אנשים שומעים פסקולים או נכנסים לאתרים שלהם לפני שצפו בסרט?
נראה לי שאתה במיעוט מאוד קטן פה. לעומת זאת, כשיש לשירים שות משמעותיים זה עוזר לך למצוא בקלות את הקטעים שאהבת בסרט.
באותה מידה אתה יכול להתלונן על כותרות הפרקים של סרט DVD, גם הם חושפים את העלילה.
ואותם אפשר למצוא באינטרנט מהיום הראשון שבו הסרט מגיע לקולנוע?
ובכותרות לפרקים אפשר לדעת מראש שיש ספוילרים, ומהם אפשר להתעלם (ולמה שמישהו יקרא אותם אם לא ראה את הסרט?), מכותרות של פסי קול אי אפשר להתעלם. הקשר למיעוט, זה נורא מוזר שרק מעטים מתעניינים בפסי קול, אבל גם למעטים אלו צריך לרכוש קצת כבוד.
אם כך גם אני ב''מיעוט'' הזה..
ואני גם מסכים עם אדון האופל שזאת בעיה רצינית על הספוילרים של כותרות המנגינות, זה פשוט חסר רחמים מה שקורה בנושא הזה.
אם בסרטי ערפדים עסקינן, אז למה לא בטובים? מישהו יודע אם הסרט Let the right one in יוצג בארץ?
-האשף הדגול
אני משתמש בדי וי די במחשב והקטע הוא שיש לי כמה סרטים של אזור 1 שמהווים את המיעוט. אני צפיתי בהם כמה וכמה פעמים בערבוב לצד הדיסקים של אזור 2 שיש לי. כיום הכנסתי את הדיסק של The Devil's Rejects כדי לסיים לצפות בתוספות שיש שם והמחשב טוען שהאזור שלי נקבע ל-1 ושנותרו לי 0 שינויים ובעצם אני לא יכול לצפות בדיסקים של אזור 1 יותר.
מישהו יודע איך אני יכול לעקוף את הבעיה?
גוגל
זו לא בדיחה, הפתרון שאתה מחפש תלוי במערכת ההפעלה ובחומרה, רק גוגל יעזור פה.
נסה את הנגן VLC media player .
אצלי, לפחות, הוא מאפשר לנגן דוידים זרים,בלי צורך בשינוי הגדרת האזור במחשב.
והוא חינמי לגמרי. גגל, הורד והפעל.
יש את האתר CD FREAKS יש בו עידכוני קושחה לקונני DVD. פעם זה היה בדף היום זה בפורומים שלהם. מה שאתב צריך זה עדכון שישנה את זה מ RPC2 ל RPC1 ותוכנה שתבלבל את המנגנון של חלונות כמו DVD GENIE (זה מה שהיה לי בפעם האחרונה שעשיתי את זה לפני שנים רבות)
-האשף הדגול
לדעתי, DVD43 עדיף על DVD GENIE
יותר פשוט וידידותי (http://www.dvd43.com/).
כן תצטרך לפתור את בעיית RPC2 — RPC1 בהתאם לסוג הנגן שלך.
ובכן,
תודה רבה לכל מי שהעלה רעיונות לפתרון.
אכן, הבעיה נפתרה
סרטון מהמם! (וסליחה על האוף)
http://www.youtube.com/watch?v=TArfrz6pIgU
פשוט מקסים, גם אם זה לא קשור כרגע, האנשים שבאתר הזה חייבים לראות את זה.
באופן מפתיע, זה לא לגמרי
:
מדובר בסרטון אנימציה (בעיקר) של בוגר בצלאל בשם אלון חיטיאת (ואני מקווה שאני מאיית את שמו נכון). באמת מקסים.
סרטון על מה?
סרטון על מה?
מעבירים מסובבים ידית המחוברת לארגז וזכרונות ילדות פורצים ממנו וממלאים את החדר. באמת יפה.
אלון שאטיאט.
סליחה שלא כתבתי בעצמי מה הקישור הזה, גם אני לא אוהב שנותנים קישור נסתר.
בכל אופן, אני ממליץ לכולם, זה גם מדהים לקרוא את אלפי תגובות של גולשים לא יהודים מרחבי העולם שהסרטון העלה דמעות בעיניהם/ן.
למה אך אחד לא מתרגם את הטריילרים של אוסטרליה
הרי הטריילרים אמורים כבר להיות מתורגמים בכל מקום שיש אפשרות לצפות בטריילר. אז איך מצפים שהסרט יצליח בארץ מבלי לעשות קמפיין ומסע קידום בתקשורת באינטרנט ובטלוויזיה כשנותר פחות מחצי חודש להפצתו לאקרנים בארץ.
הנה האתר לטריילרים של אוסטרליה – ומי שמוכן שיואיל בטובתו לתרגם את זה ויצרף בדונקי שיוכלו לצפות ולהסתקרן בסרט – http://media.movies.ign.com/media/741/741698/vids_1.html
ראיתי אתמול ברב חן טריילר של אוסטרליה
וניקול קידמן נראית בו כאילו עבר עליה ציקלון פוטושופי.
על "ציקלון פוטושופי".
תפסיקו כבר לתקוף אותה!! לא דיי במבקרים קולנוענים שתוקפים אותה אלא גם צופים.
אתה לא מרוכז.
לא הצופים תוקפים אותה, אלא הציקלונים הפוטושופים.
יכול להיות,אולי,ממש סיכוי קטנטן,שיש איזו שהיא סיבה לתקיפות האלו?
אני מצטער, אבל 30 בנובמבר הוא יום העצמאות של איי ברבדוס
שאותו באופן מסורתי חוגגים בהשמצת ניקול קידמן.
עזבוווו את ניקי במנוחהההההההההההה!