אם חוויותי בחודשים האחרונים בקולנוע לימדו אותי שני דברים, אלה הם:
א. אם זה סרט אימה – תברח.
ב. אם זה סרט צרפתי – תברח מהר.
רגע לפני שחובבי האימה והבאגטים שולחים אלי מחסלים הביתה, אני מבקש להבהיר: אלה אינם חוקים אבסולוטיים, כמובן. אי שם בעבר היו סרטים טובים משני הסוגים, ואני בטוח שגם בעתיד עוד יהיו. אבל בינתיים, בכל פעם שנתקלתי בסרט מאחד משני הסוגים, הצטערתי על כך. ויש רבים כאלה. טונות. לא ברור למה, אבל נראה כאילו רוב הסרטים המוקרנים בקולנוע הם צרפתיים או מנסים להפחיד. לשמחתי, לא הגיע אלינו לאחרונה אף סרט אימה צרפתי, לכן לא הזדמן לי לבדוק האם שתי התופעות מבטלות אחת את השניה, או שמא הן חלילה מגבירות זו את זו, וגורמות לתופעה שאפשר לתאר כ'collaborateur personnel et merle' (אין לי מושג מה זה אומר, אבל דג בבל מתעקש שככה אומרים בצרפתית 'באטמן ורובין'. לי יש ספקות).
האמריקאים אף פעם לא היו חובבים גדולים של סרטים צרפתיים, או של צרפתים בכלל, אם כבר נכנסים לזה. אבל לתחום האימה יש הצלחה מדהימה ומוזרה למדי בחודשים האחרונים. זה התחיל עם 'הטינה', שבאוקטובר האחרון הגיע איכשהו לפתיחה של 39 מיליון דולר וסיים את חייו עם יותר מ-100 מיליון בבנק, למרות הטענות המוצדקות נגדו; מיד אחריו הגיעו 'מסור', 'רעש לבן', 'משחקים נסתרים', 'ברידג'ט ג'ונס: עובדות החיים' ו'בוגימן' (וווואה! בוגימן!). כולם הכניסו סכומים לא רעים, למרות שכולם, כולל כולם, קיבלו ביקורות איומות. 'הטינה', שערו בנפשכם, הוא הסרט בעל ציון העגבניות-הרקובות הטוב ביותר מבין כל החבורה האומללה הזאת.
אבל אם הולכים קצת יותר אחורה, מי שבאמת התחיל את התופעה הוא 'הצלצול'. הסרט ההוא יצא לפני שנתיים והפך ללהיט ענק בקנה מידה של סרטי אימה – 129 מיליון דולר הכנסות בארה"ב. אבל זה רק קצת הקרחון. בקרב טווח גילאים מסוים, 'הצלצול' הפך לסרט חובה לא פחות מסרטיו של אורלנדו בלום אמאמם, והביא לכך שבביקורת שלו ב'עין הדג' נכתבו יותר תגובות בלי סימני פיסוק מבכל ביקורת אחרת. ההשפעה של 'הצלצול' על סרטי האימה דומה להשפעה של 'מטריקס' על סרטי האקשן: הוא הכתיב את הסטייל, ומאז כולם מחקים אותו. הרוצחים המטורפים ששוחטים בני נוער כמעט שנעלמו בין לילה, ובמקומם באה אימה עלק-פסיכולוגית, עם הרבה אווירה, רוחות רפאים ו-PG13. בעידן שאחרי 'הצלצול' סרט אימה צריך להיות שקט, מסתורי, מתורגם מיפנית, ולהכיל לפחות ילד/ה קטן/ה וקריפי/ת אחד.
זה שסרט ההמשך ל'צלצול' היה רק עניין של זמן, זה היה ברור. נדמה היה שדרימוורקס לא הולכים על הפתרון הקל – לחרטט משהו שיהיה כמה שיותר דומה לסרט המקורי ולהוציא אותו לשוק כמה שיותר מהר, לפני שהקהל של הסרט יהיה עסוק מדי בהתבגרות מינית – אלא מנסים לעשות סרט המשך ראוי לשמו. הם אפילו הביאו את הידאו נקטה, במאי 'רינג' היפני המקורי, כדי לביים את סרט ההמשך (מה שאומר של'רינג' היפני יש עכשיו שלושה המשכים שונים וסותרים זה את זה. כן, זה מטורף לגמרי). הציפיות, אפשר להבין, היו גבוהות.
'הצלצול 2' הכניס בסוף השבוע הראשון שלו בבתי הקולנוע 35 מיליון דולר. ובדיוק כמו ששאלתי כאן בשבוע שעבר על סרט אחר – 35 מיליון, זה הרבה או מעט? מצד אחד, זה סכום בכלל לא מבוטל, בעיקר לחודש מרץ, בעיקר לסרט אימה, והוא נותן לסרט בקלות את המקום הראשון. מצד שני – זה הצלצול פאקינג שתיים, והוא לא מצליח להגיע לפתיחה טובה יותר משל 'הטינה'?! 35? זה כל מה שיש לו להציע?
חקירה של המחדל מגלה את העובדות הבאות: 'הצלצול 2', בדיוק כמו כל סרטי האימה שהזכרתי קודם, לא התחמק מהגורל האכזר שציפה לו אצל המבקרים. אמנם הוא לא נחשב לגרוע בקנה המידה של 'משחקים נסתרים', למשל, ועדיין, לפחות לפי דעת המבקרים, הוא רחוק מלהשתוות לסרט הראשון בסדרה. לנו לא נשאר עוד הרבה לחכות עד שנוכל לחוות את דעתנו: הסרט עולה על המסכים אצלנו כבר ביום רביעי הקרוב. כלומר, בערך מחר. תלוי מתי אתם קוראים את זה.
'רובוטס' הורד למקום השני, ועשה את זה באופן לא חינני. הירידה בהכנסותיו מהשבוע שעבר היתה של 42% – ירידה סולידית עבור רוב סוגי הסרטים, אבל סרטי ילדים בכלל ואנימציה ממוחשבת בפרט בדרך כלל מאבדים גובה לאט יותר. 'רובוטס' ממשיך במגמה שהתחיל בשבוע שעבר – הוא לא בדיוק כושל, אבל הוא מאכזב. 'גבר מי שמטפלת' מראה לו איך סרט ילדים מצליח צריך להתנהג: ירידה של 31%, עוד 12 מיליון דולר בכיס, והכנסות כוללות של 72 מיליון עד היום.
אל המקום הרביעי הגיעה 'נסיכת הקרח', הלא היא מישל טרכטנברג. אם אי פעם היא תהפוך לכוכבת גדולה, אפשר יהיה לומר עליה בביטחון שהיא עשתה זאת למרות השם הבלתי-קליט ביותר מאז שוורצנגר. טרכט היא בת 19, יש מאחוריה תפקיד ב'באפי' ותפקיד נועז יותר ב'יורוטריפ' הכושל, והגיע הזמן שהיא תנסה לבדוק אם היא יכולה להיות הלינדסי לוהאן או ההילארי דאף החדשה. לצורך כך סופק לה סרט משלה שבו תוכל לככב, על פי נוסחה דיסניאית אופיינית: היא תלמידת תיכון חרשנית, שכנגד כל הסיכויים הופכת למחליקה-אמנותית-על-הקרח מקצוענית. אם תאמיני בעצמך, תוכלי להשיג הכל, וכל זה. למרות יחס פושר יחסית מהמבקרים, הסרט של אייס-ברג לא הגיע רחוק, עם הכנסות סופ"ש ראשון של 6.8 מיליון דולר.
ביקור נימוסין קצר אצל המתחרים על האיש עם המטאטא, כמעט חודש אחרי: קצת מתחת לעשרת הגדולים, 'הטייס' חוגג 100. אחרי 14 שבועות של עבודה קשה הסרט הגיע בכוחותיו האחרונים לקו 100 מיליון הדולר. 'מיליון דולר בייבי', שהביס את 'הטייס' באוסקר, עדיין לא שם: הוא שוהה כרגע במקום השמיני, והגיע להכנסות כוללות של 90 מיליון דולר. 'דרכים צדדיות' בכלל עושה חיים – הסרט הגיע כבר להכנסות של 70 מיליון, לא רע בכלל עבור סרט שתקציב ההפקה שלו עמד על 16 מיליון דולר בלבד.
בשבוע הבא עדיין לא צפויים סרטים צרפתיים. אלה החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שיגיעו 'איזו מין שוטרת 2' ו'Guess Who', שהוא עוד מין גירסה ל'פגוש את ההורים'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
יורוטריפ
כושל בקופות או לא, עדיין מדובר בסרט מצחיק מאוד, עם שיר נושא שעדיין נמצא על המחשב שלי ("Scotty doesn't know).
מוזר לי לחשוב על כריסטין קרוק ומישל טרכטנברג באותו סרט.
זה לא קצת redundant? הן פחות או יותר אותו בן אדם. חסרה רק רורי מ"בנות גילמור" וזו בכלל תהיה מתקפת המשובטים.
מוזר לי לחשוב על כריסטין קרוק ומישל טרכטנברג באותו סרט.
איך הן בדיוק אותו הבן-אדם? באמת שלא הבנתי מה הכוונה שלך, אולי דימיון כלשהו שלא הבחנתי בו בין האחות של מ"באפי" וזאתי מ"סמולוויל"?
לא משהו שיש לדון בו, סה"כ מדובר בסרט-נעורים אמריקאי שמצליח להצחיק =)
נ.ב.
רורי שולתת!!1
גם אני לא רואה דימיון ביניהן
מצד שני – לינדסי ברטילסון, שמשחקת את לילי בGROUNDED FOR LIFE, נורא מזכירה לי את מישל. רק שלינדסי יותר יפה, ומשחקת יותר טוב.
זה עניין של הקשר.
הברונטיות הענוגות עם שיער המשי הופיעו על המסך הקטן שלי באותה תקופה, ואז החלטתי שסביר שהן נשכרו כהעתקים זו של זו (לכולם יש רורי, גם אנחנו צריכים אחת!), ולפיכך אין שום סיבה שאבדיל ביניהן. מאז נוספת לרשימה עוד אחת מדי כמה חודשים.
יורוטריפ
אררררר…
ראיתי את יורוטריפ עם חברים שלי.
אני שומע את "סקוטי" 5 פעמים ביום בממוצע!
יורוטריפ
כנ"ל
ואיך אפשר להזכיר את יורוטריפ
מבלי להזכיר את הבחורה המדהימה אשר מוכרת את כרטיסי הטיסה לחבר'ה? היא הרי גונבת את ההצגה! מיד ניתן לזהות אותה מתפקידה הבלתי נשכח ב"הלבוי".
(וזה עוד מבלי להזכיר את העיצוב האמנותי המדהים של אלן סטרסקי, החתום גם על "רשימת שינדלר" ועל "הפסנתרן" ו"אוליבר טוויסט" של פולנסקי)
מה עם הקריירה שלה, באמת?
עושה רושם שהיא קצת נעצרה אחרי 'הלבוי'. נכון, זה קורה להרבה שחקנים אחרי תפקיד כל כך יוצא דופן ועשיר, שמותיר את חותמו על עולם הקולנוע כולו – אבל בכל זאת, מה עם מיליוני המעריצים שלה בכל העולם? הלנצח נגווע בצמא?
בתור המעריץ מספר 1
אספר לך שאנדריאה סטוארט עזבה את פראג לפני אי אילו חודשים, והתמקמה לה בעיר האורות, הלא היא פאריז. מה שלא מונע ממנה להגיע לגיחות קצרות בפראג על מנת להופיע עם להקתה Alvik
( http://www.alvik.cz ). למעשה, אם להיות קטנוניים, בדיוק לפני כ-8 שעות היא עזבה את דירתי הפראגאית בדרכה בחזרה לפאריז.
בחודשים שחלפו מאז תפקידה הבלתי נשכח ב"הלבוי", אנדריאה העדיפה להטביע את חותמה בעולם המשחק באמצעות אמנות הליהוק. היא לקחה חלק בליהוק של סרטים שונים שהצטלמו בפראג, כמו "Everything is illuminated" ו"אוליבר טוויסט" (בשניהם, אגב, השתתף שחקן ישראלי).
בנוסף, היא ביימה וערכה סרט קצר, כחלק מפרויקט סרטים קצרים של במאים צעירים מרחבי העולם, ואף ערכה סרט דוקומנטרי אודות הפרויקט.
בזמנה החופשי אנדריאה אוהבת לבשל ולבנות רהיטים, וחולמת לבסס סרט באורך מלא על תפקידה כ"נערה עם חתולים" ב"הלבוי". או שאולי זה רק אני.
עושים סרט מ-Everything is Illuminated?
המממ, מעניין איך זה יעבוד. הספר קצת בוסרי, אבל גם מעיד על כשרון עצום. מעניין אם יהפכו את זה לסרט-שואה בנאלי להחריד, או שיצליחו להתמודד עם הדיון המעניין של הסרט בהווה בברית-המועצות-שאחרי-הברית.
עם אלייז'ה ווד, לא פחות.
וגם לו יש פוסטר די יוצא מגדר הרגיל.
http://www.latinoreview.com/films_2005/showest/swp-6.html
פוסטר נפלא
על מה זה?
אני חושב שזה עוסק
בהווה בברית המועצות שאחרי הברית, ושהוא קצת בוסרי, אבל גם מעיד על כשרון עצום. במילים אחרות, אין לי מושג.
תודה. באמת נראה שיש המון פוטנציאל.
קראתי את הספר, אבל קשה להסביר.
יש בחור אמריקאי מוזר שכותב ספר על השורשים המשפחתיים שלו ונוסע לרוסיה בשביל לחקור אותם ומעסיק בחור רוסי מוזר בתור מדריך. "הכל מואר" הוא כאילו הספר שנכתב כתוצאה מהמחקר, והוא מורכב מ:
1. המכתבים שהרוסי שולח לאמריקאי בעקבות הטיול, עם המון דאחקות מוצלחות עקב האנגלית המשובשת;
2. קטעים "היסטוריים" מופרכים לחלוטין על החיים בעיירה היהודית שבה חיה משפחתו של האמריקאי, וכאן הספר מזכיר קצת את גבריאל גארסיה מארקס, באיזושהי וריאציה יהודית והלומת אסיד.
ואז מגיעים לקטע של השואה ומתחילים לבכות. ויותר מזה אין לי מה להגיד, כי יותר מזה לא הבנתי, אבל סביר להניח שאני צריכה לקרוא את זה שוב.
לענייננו – אין לי *מושג* איך מישהו אמור לעשות מהבלגן המגניב הזה סרט.
נשמע טוב. זה לפחות יהיה משהו מעניין, גם אם לא יהיה עשוי בצורה הטובה ביותר. וכל סרט שבפוסטר שלו כתוב משהו בסגנון:
כבר מקבל אצלי.
הבעיה היחידה היא הפער בין דמות שאמורה להיות מוזרה לבין אופי המשחק של אלייז'ה ווד, המאוד שגרתי ולא מקורי.
מממ... הפוסטר מזכיר סצנה מ''ביג פיש''
דווקא לי הוא הזכיר ציור של מגריט
עם השמיים הפסטורליים והפרח שמסתיר את הפנים.
גם לי.
למרות שלא ראיתי את הסרט.
עכשיו רק צריך להוסיף לשם שלו שלוש מילים,
לתרגם את זה ל'שורשים', וזהו.
אוי, זה לא פוסטר טוב (רגע, כן טוב, אבל לא לסרט הזה)
זאת אומרת, זה משדר משהו בין Big Fish ל"שמש נצחית", ובעיקר משדר "קומדיה". זה לא הכיוון של הספר (כאמור, יש בו קטעים מצחיקים מאוד, אבל הוא לא ספר קומי).
מצד שני, אני מאוד אוהב את לב שרייבר בתור שחקן (לא לגמרי ברור לי למה), וגרעיני חמניות זה טעים, אז מי יודע.
הוא כן קומי. והוא לא עוסק בחבר העמים.
ידעתי שאנשים תופסים ספרים בצורה שונה אבל זה כבר מוגזם.
לא אמרתי חבר העמים
אמרתי ברית-המועצות-לשעבר, כי לא זכרתי איפה בדיוק הוא מתרחש. אם אני לא טועה, מדובר באוקראינה (בכל מקרה לא רוסיה).
לדעתי לא מדובר בספר קומי כלל, אם כי, כפי שכתבת, בחלקים של המכתבים הוא ללא ספק מצחיק.
אחלה פוסטר!
מהטובים שראיתי לאחרונה..
הבאז סביב הסרט מאוד מאוד חיובי
יודעי דבר טוענים שהתסריט לא פחות מגאוני. אם כי זה הסרט הראשון כבמאי ותסריטאי של לב שרייבר, שחקן בימים כתיקונם, כך שאולי בדיוק כמו הספר (לטענתך), הוא יסבול מבוסריות.
בהצלחה!
מלוא ההצלחה שיהיה לה בפיתוח הקריירה! וכשהסרט באמת יצא, אני מבקש שעל הפוסטר יהיה תודה מיוחדת לי (הרי בכל זאת עשיתי את כל העבודה השחורה, ואתה יודע את זה- אין עוזר טוב ממני!).
יצאו מהדו''ח
ריי, 20 שבועות, 75M$
טיסת הפניקס, 13 שבועות, 21M$
בחברה טובה, 9 שבועות, 45M$
אוף טופיק:
אני יודע למה התכוון המשורר, ובכל זאת זה משעשע אותי – http://www.globusunited.co.il/Content/MovieDetails.php?MovieId=1404
הקומיקס היה יותר טוב
שתי הערות
א. ראיתי סרט אימה צרפתי. משהו ששודר בזמנו בערוצי הכבלים בשם "בין העצים" או "בתוך היער" או משהו כזה, והיה סוג של "צעקה" צרפתית.
חרא סרט אגב, אז כנראה שהאפקט לא מתבטל בשל שני המינוסים.
ב. אני מתנגד להערה כנגד מישל, ולו משום שהיא ואני חולקים כמעט את אותו שם משפחה (חוץ מהסיומת).
מה פתאום נגד?
זה פשוט לא נפוץ ששחקן שומר על שם כמו "טרכטנברג" או "שוורצנגר" במקום לעברת אותו למשהו שיהיה קל יותר להכניס לכותרות עיתונים, כמו "ארנולד סטרונג" או "מישל סוויט" או "וין דיזל". אם כבר, צריך להעריך שחקנים שמתעקשים לא לוותר על השם האמיתי שלם.
שומעת dawnie
קיבלת סוף סוף, את ההערכה שכל כך רצית.
מה פתאום נגד?
ישר כח, מישל, ולו רק כי אנחנו חולקות אותו שם משפחה בדיוק! ואגב, המשמעות היא "הר חושב".
לפחות לשם שלי יש משמעות
מי שמע על הר שחושב?
לפחות לשם שלי יש משמעות
הר חושב
לפתע יש לי פלאשבק של מורלה מהסיפור שאינו נגמר…
זו הזדמנות טובה
לדחוף לפה את השחקן שבחיים לא יהיה כוכב, רק בגלל שם המשפחה שלו: http://www.imdb.com/name/nm0991810/
ותודה ל-Mad Hatter, ששלח לי במקור את הלינק.
זו הזדמנות טובה
בעברית זה נשמע יותר טוב.
רק שזה השם הפרטי שלו.
טוק טוק!
מי שם?
עלי.
עלי מי?
מהרשללחשבז עלי.
אם זה השם הפרטי שלו, אז
טוק טוק.
מי שם?
מהרשללחשבז.
מהרשללחשבז מי?
כמה מהרשללחשבזים אתה כבר מכיר, יא אהבל?
חזק.
נראה כאילו מישהו שם נרדם על המקלדת.
ה''מישהו'' היה לא פחות ולא יותר
מאשר ה' צבאות בכבודו ובעצמו.
כך לפחות טוען ישעיהו –
http://www.mechon-mamre.org/i/t/x/x1008.htm
הממ... מתברר שהביטוי ''מצפצפים'' קיים כבר בתנ''ך
ויאמר לוט אל אשתו לא תסובי להביט אל העיר סדום ותצפצף.
ברגע שראיתי את השם שלו, נשפכתי מצחוק לאיזה 2 דקות.
אגב, שימו לב שלפי הביוגרפיה השם המקורי שלו היה מהרשללחשבז גילמור.
טוב, מי רוצה להסתובב עם שם כמו ''גילמור''?
וגם על הברידג'ט למעלה.
כנראה הוא היה צריך להחליף את השם כי כבר היה שחקן כזה רשום באיגוד השחקנים.
אז אתה בעצם אומר שאתה מעריך את קיאנו?
אין לי שום דבר נגד קיאנו
אבל מה כל כך בעייתי בשם שלו? זה שם קצר ומעניין שאי אפשר לטעות בו. לא שגרתי, נכון, אבל לא כולם צריכים להיות ג'ון כהן.
פתאום אתה מסתייג, הא?
1. תגובה 197064 מאת רד פיש: "צריך להעריך שחקנים שמתעקשים לא לוותר על השם האמיתי שלם".
2. קיאנו ריבס שמר על שמו למרות שבתחילת דרכו הסוכן והמנהל שלו שלחו אותו לאודישנים תחת שמות כמו פייג' טמפלטון או צ'אק ספידינה.
1+2 = רד פיש חושב שצריך להעריך את קיאנו ריבס.
כמובן שאתה דיברת על שחקנים כך שיש כאן הנחה סמויה שקיאנו ריבס הוא שחקן. אולי כאן הכשל הלוגי… (-:
הסוכן שחשב
ש"צ'אק ספידינה" הוא שם טוב יותר מ"קיאנו ריבס", אידיוט.
אם הוא היה מתחיל היום, בטח היו מציעים לו לוותר לגמרי על שם המשפחה, ולהתפרסם פשוט כ'קיאנו'.
צ'אק צפדינה
אני אומר שאין מספיק שחקנים שהם שלהם נשמע כמו מחלה.
כמו הבחור האמיץ הבא:http://www.imdb.com/name/nm1000531/
"לי זה לא אכפת אם שמך הוא מעוות,
או אם הוא נשמע כמו שם של מחלה.
עושה לי די בסדר וזה מה שקובע,
והחזה שלך זה משהו משגע.
זיווה – את גורמת לי לגלוש,
זיווה – אני מרגיש כמו עכברוש
זיווה – המצב כבר לא סביר
זיווה – השם שלך מגעיל."
אתה מדבר על מישהו
שהשתתף בסרט 'Wack Pack Gang Bang' בלוויית קלאופטרה, גארי המפגר והאנק הגמד השיכור הכועס? אז זהו, שיש לי חשד קל שזה לא השם האמיתי שלו.
נשמע כמו פארודיה על Joe Camel.
למה ללכלך על האנק הגמד השיכור הכועס?
זה סתם מעציב את אחותו, ז'ורז'ט השיכור הכועס בלומשטיין.
מרטין שין
שינה את שם משפחתו מאסטבז לשין ולעומת זאת, בנו אמיליו אימץ את שם המשפחה הקודם.
יש עוד אחד
(אימה צרפתי, ז"א) "אחוות הזאבים" שרק לאחרונה צפיתי בו ולא הבנתי על מה כל המהומה וההתלהבות. בעע.
יש עוד אחד
ואני חשבתי שזאת קומדיה ! (וכל הזמן מבלבל בינו לבין מלחמת האופל).
הוא לא כזה נורא
והוא גם לא כזה אימה…
הוא גם לא כזה אחווה
וגם לא ממש זאבים…
אבל הוא כן צרפתי ומנסה להיות אימה.
הוא לא כזה נקודה
הוא לא כזה שווה את הכסף שהשקענו בלקחת אותו מהדיוידיומט. וגם לא כזה שווה את הזמן שהושקע בלראות אותו.
הוא בטוח לא כזה שווה את הקלוריות שנבלסו תוך כדי צפייה בו…
אגב, מה זה היורוטריפ הזה שכולם מדברים עליו ואיך זה התפספס לעוגי?
וגם – עוגי לא מאמין שהוא נגרר לזה, אבל… מישל לוקחת את רורי ולאנה בכיס הקטן (לא להאמין שזה בא מאותו עוגי שייחל שהיא תחזור להיות איזה כדור אנרגיה ותעלם כלעומת שבאה)…
וביורוטריפ
יש אפילו קטע שהיא בלי חלק עליון
וביורוטריפ
עוגי לוקח את זה מחר!
מה, ברצינות?
היא לא קטינה?
ומה זה לעזאזל יורוטריפ?
לא, לא ברצינות.
היא באמת היתה קטינה כשצילמו את הסרט, מה שהופך את העניין למאוד לא סביר, אבל כבר קרו מקרים. אז רק כדי לוודא, הלכתי לאתר החינוכי והמשכיל cndb.com, וקראתי את חוות הדעת של מבקרי האתר רחבי האופקים ורבי הדעת. לא, מישל טרכטנברג לא מופיעה בעירום ב'יורוטריפ'. שחקניות אחרות כן.
לא, לא ברצינות.
רגע,
ושחקנים?
יש שחקנים שמופיעים בעירום?
למה האפליה הזאת?
עוגי דורש שוויון עירום!
כן, יש גם שחקנים. אבל זה לא ממש היה הנושא, נכון?
כלומר, אם עוגי באמת היה לוקח את הסרט על סמך ההודעה של בן קנובי, צופה בו ומתבעס כי דון לא מתפשטת, הוא היה אומר לעצמו "טוב, לפחות יש פה כמה בנים ערומים"? אני חושש שעוגי לא לגמרי כנה בדרישה שלו לשיוויוניות.
כשאתה צודק אתה צודק...
עוגי היה מעדיף שיהיו רק בחורים ערומים בסרטים.
אבל מה לעשות, צריך להתפשר…
זאת אחת הסיבות שעוגי מעריץ גדול של יואן מקגרגור שלא בוחל בהתפשטות בכל פעם שצריך ולפעמים כשלא צריך…
יש כפילים וניצבים ערומים (כולל ערום פרונטלי של ניצבים)
מישל אולי טופלס אבל מכסים או מצלמים מאחור.
למעשה
זה חוף נודיסטים שיש בו בערך 100 גברים (כן עירומים)ואם אתה מעוניין אפשר לראות אותם גם מלפנים וגם מאחור
אם הכותרת בהודעתי הקודמת
לא הבהירה זאת – צפיתי בסרט. ראיתי את הפרונט. היה נחמד. גם הסרט. אולי בקיץ ביס 1. (כאשר ה"אולי" מתייחס לקיץ, הסרט הוא של עמה יש ליס בלעדיות).
במקרה זה הופיע עכשיו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3062413,00.html
למעשה
חחחח
כנראה הדיון נסחף לנושאים ממש בעייתיים…
עוגי יודע איפה למצוא את הגברים שלו. ואולי אם ייצא (מתוך חסד לדון סאמרס) יעשה גם טובה וייראה את יורוטריפ. זה בטח לא ייקרה בקרוב.
יורוטריפ
הסרט מספר על נער טיפשעשרה ממוצע שיוצא ביחד עם חבריו למסע באירופה (מאמריקה) במטרה להגיע לבית אהובתו בגרמניה (מישל טכטנברג).
וזה היה בקיצור נמרץ כי מה שקורה בסרט הוא ממש מטורף.
מישל היא לא אהובתו מגרמניה
אלא ידידה שלו שמצטרפת למסע.
אווופס
נראה לי שיש לי טעות בשחקנים…אז לה אין סצינה בלי חלק עליון אלא לחברה של סקוטי
שכחת את הפרט הכי חשוב:
כל המסע הוא בכדי לאתר את מיקה.
כמובן, הם מאייתים את השם בצורה מעוותת לגמרי, ומאיזו שהיא סיבה לא ברורה סקוטי מניח שהיא בחור דווקא (אולי בגלל האיות הלא ברור. מצד שני, הוא כן מבטא את זה מיקה…)
והשיר בהחלט שולתתתת', וכן גם התפקיד של מאט דיימון.
ספיילרי חופשי. למה לא?
זה פרט שמתגלה בעשר הדקות הראשונות של הסרט
ממתי זה ספוילר?
כאילו, החוקיות של ספוילרים היא לא שמדובר בפרט שהורס את הצפיה בסרט? ואם כן, איך זה יכול להיות פרט שעליו מבוסס כל החיפוש?
ואפרופו, כבר כשאמרו שהוא נוסע באירופה כדי לחפש את החברה שלו, כבר ספיילרו את זה שהיא בחורה.
גררר… קיפוד, אתה איש מעצבן.
אכן
מאט דיימון בתפקיד חייו
מה מאט דימון עושה בדיוק ביורוטריפ?
יותר כיף כשלא יודעים.
אני דווקא אהבתי אותו.
הקרבות יפים וויזואלית, ובעצם הסרט כולו יפה ויזואלית, ומעניין יחסית לסרטי הז'אנר (מפלצת משחרת לטרף באזור כפרי נידח), גם אם צפוי מראש. אבל בעיקר, אהבתי אותו בגלל השחקן, שאין לי מושג מה שמו, שמשחק את האינדיאני (ושיחק גם, אם השעה המאוחרת בה ראיתי את הסרט לא הטעתה אותי, בסידרה העורב) – שקט, בעל מבט משועשע ציני ומרוחק, ויודע לבעוט בצורה כל כך זורמת וחלקה שזה ריקוד….יאמ, ככה אני אוהבת את שחקני האקשן שלי.
מארק דקסקוס
דקסקוס, שהוא במקור מהוואי, הוא אכן שחקן האקשן החביב עלי ביותר – סגנון הלחימה שלו הוא לא פחות ממפעים. הבעיה העיקרית איתו היא בחירת הסרטים הנוראה.
הסרט שבו התמכרתי לדקסקוס הוא "פרימן" (Crying Freeman), עוד אדפטציה לקומיקס, לפי דעתי יוצאת מהכלל, לפי דעת שאר העולם בינונית ומטה.
ואגב –
http://www.imdb.com/name/nm0001092/
מארק דקסקוס
אכן, גם אני זיהיתי אותו מ"העורב" ויש לציין שהוא באמת המשהו היחיד בסרט הזה שהיה לי מעניין, אבל אני לא יודעת אם זה לא היה בגלל שכל השאר היה לי מאכזב.
מה הקשר בין הדוחקו הזה לבין סרטים צרפתיים?
פשש...
איזה יופי של סיקור!
http://www.apple.com/trailers/lions_gate/high_tension/
צרפתי, מפחיד ואפילו טוב.
מש''א
שכחת את הפינה הציונית!
"ללכת על המים" מופץ כבר ב – 29 בתי קולנוע בסוף השבוע השלישי שלו והכניס בשבוע השלישי יותר הכנסות מבשני השבועות הראשונים גם יחד.
כל הכבוד!
למעשה הוא הכניס ב – 3 שבועות מה שכנפיים שבורות עשה ב – 10 שבועות (למרות שברור שכנפיים שבורות היה הרבה יותר טוב)
האם ידוע לכם מה הסרט הישראלי הכי מצליח בארה"ב אי פעם? או בשנים האחרונות מבחינת הכנסות?
סטאר וורז
גמור לאנשי הקולנוע, ולכאלה שסתם מבינים:
איך קוראים בעברית ל: steadicam?
נראה לי שאף אחד לא טרח אי פעם להמציא לזה מילה בעברית.
''סטדיקאם''
''סטדיקאם''
וואללה? אין לזה שם?
מוזר. אבל יותר טוב, לפחות זו מילה קצרה שנכנסת לכתובית בנוחות. תודה.
''סטדיקאם''
אם זה לעבודה או משהו מקצועי לא הייתי מסתמכת על זה. כדאי לבדוק קודם במקור קצת יותר מוסמך ממני .
לא מוזר בכלל
לרוב המונחים המקצועיים בקולנוע אין מילים בעברית, ואם יש להן, מעולם לא שמעתי מישהו משתמש בהן (למעט "חצובה" אולי, וגם זה רק מאחר ולמילה יש שימוש גם מחוץ לתחום המיקצועי).
כך שבעוד אנשי התאורה ממקמים את הבלנדה והגובו על הגריפסטנדים, ואם צריך נעזרים בקלאמפס, עוזר הצלם שם פילטר במאטבוקס ומחבר את ה-BNC למוניטור, בעוד הגאפר… הוא פשוט גאפר. ואז הבמאי מתלונן שיש לו flare ב-פריים, שצריך לסגור איזה סטופ או שניים, ושזה היה רעיון רע לצלם day for night. קאט, פרינט.
לא מוזר בכלל
מה שעצוב זה שגם אם ימציאו מלים בעברית לכל המושגים האלה אף-אחד לא ישתמש בהן.
מה עצוב בזה?
לא עצוב בכלל
תראה, אם אני צריך לבחור בין לומר "סטופ" ובין לומר "מיפתח צמצם", עם כל אהבתי הרבה לשפה העברית, אני אבחר באנגלית.
אם אני צריך לבחור בין "קלאמפ" ל"מלחציים", שוב האנגלית תנצח.
ואני גם מהמוזרים שמעדיפים "אקשן!" על "פעולה!".
בכל מה שקשור לתחומים שמערבים טכנולוגיה ומיכשור, העברית כמעט תמיד מפסידה מול האנגלית. אולי כי עברית שפה מאוד יפה ומתוחכמת עם מצלול שלא יאומן ממש, אבל לאנגלית יש יכולות טובות יותר כשפה פרקטית יומיומית. בוא נאמר שכשאתה רוצה לדבר על משהו במהירות וביעילות, מבלי לייפות את השפה שלא לצורך, יותר קל לבקש דולי מאשר מסילת-עגלה, בדיוק כפי שמנתחים מעדיפים לבקש סקלפל מאשר איזמל-מנתחים, ורובנו שולחים אימייל ולא דואר אלקטרוני.
לא הגיוני בכלל
אין ספק שבתחום בינלאומי באופיו, ובגלל הקשר ההדוק שלה לעולם המודרני, האנגלית נוחה יותר לשימוש בתחומים טכניים (מחשבים, קולנוע).
אבל לעגן את זה במבנה האינהרנטי של העברית ושל האנגלית נראה לי מוגזם. כן, "אזמל מנתחים" זה מסובך יותר מ"סקאלפל", אבל "אזמל" לא, ו"אקשן" זה בכלל לא יותר קצר ומסעיר מ"פעל!".
אנגלית היא שפה שלוקח, לרוב, יותר זמן ומקום להתבטא בה מאשר עברית – בעבודות שאנחנו בודקים באוניברסיטה, אנחנו תמיד מסכימים לקבל עבודות ארוכות יותר מאנשים שכותבים באנגלית, כי זה תמיד לוקח להם יותר מקום.
אז מה? זה אומר שהאנגלית שפה יעילה פחות? לא, זה רק מעיד על המבנה התחבירי שלה.
אוקי, אולי אתה צודק
ומדובר רק בתחושה סובייקטיבית שלי.
אני לא בלשן (ואם ישנו אחד כזה כאן, שיקום ויגיד שלום בכמה שפות), אבל אני מתרשם שלשפות שונות יש יכולות שונות שכן נובעות מהמבנה שלהן. במאמר מוסגר, זכור לי מחקר שהוכיח ששפות שונות מפעילות איזורים שונים במוח, כך שאף יש בכך הגיון ביולוגי.
אני יכול להדגים לך דרך השפה הצ'כית:
הצ'כים אולי יחלקו עלי, אך לאוזן של זר זו שפה טכנית ו"קשה" באופיה, נטולת דקויות ועידון באופן מאוד קיצוני, והדרך המהירה ביותר לקלוט את זה היא באמצעות האופן בו היא מיתרגמת לאנגלית.
לדוגמא, כשהמטרו מגיע לתחנתו האחרונה, הכרוז מודיע על כך ומבקש מהנוסעים לעזוב את הרכבת. אלא שמיד לאחר ההודעה בצ'כית, הוא מודיע על כך באנגלית, וזה נשמע כך: "Terminated. Please leave".
Terminated ולא Last stop למשל.
Please leave ולא Please leave the train, שהיה מרכך את האמירה והופך אותה מגירוש לקוני למשפט בקשה מלא.
ובדיוק כפי שכשחברי הטוב הונזה לא מרוצה ממשהו, הוא אומר It's horrible, ולא it's a pity, it's a shame, it's too bad, it's shitty, it's bad, it sucks, it's not great. כל דבר הוא Horrible, מאיחור של טראם ועד מוות של קרוב משפחה.
(וזה לא שאין מילים שונות בצ'כית לתיאור משהו רע. פשוט כולן מיתרגמות ל-Horrible…)
הרבה זרים שמגיעים לצ'כיה חווים הלם תרבותי קל, ומרגישים שהצ'כים הם גסי רוח. ואולי זה אפילו נכון חלקית, אבל הרבה מזה נובע מפערים בשפה, ומכך שמשפט לגיטימי בצ'כית נשמע קשה וגס רוח כשהוא מתורגם לאנגלית.
ועל כך אני נוהג לומר שזה כנראה לא מקרי שהצ'כית היא השפה שהולידה את המילה "רובוט"…
אז בצ'כית אין את המילה ''רע''?
מעניין.
יש
(Špatny – שפאטני)
אבל גם היא נשמעת קיצונית מידי כדי לתאר את מה שאתה מרגיש כשאתה מפספס טראם.
רובוט זה לא פועל (עובד) בפולנית?
כמובן, השפות קרובות – אולי זו אותה מילה בשתי השפות.
אני, רובוט
משמעות המילה Robota היא "עבודה", וממנה גזר המחזאי והסופר הצ'כי קארל צ'אפק את המילה Robot, והשמיע אותה לראשונה ב-1921 במחזה RUR.
http://www.frc.ri.cmu.edu/robotics-faq/1.html#1.2
צ'כית היא שפה סלאבית, והמילה רובוטה מצויה באופן טבעי גם בשפות סלאביות אחרות. אך המילה רובוט הומצאה במסגרת השפה הצ'כית ואומצה ע"י שאר שפות העולם לאחר מכן (אגב, אריק איינשטיין אומר "רובוטה – עבודה!" בפתיחה ל"שלוש ארבע ולעבודה").
לא, *אתה* צודק
זאת הרי נקודת המוצא שלי בכל דיון בינינו, שכחת?
בכל מקרה, אני מאוד מסכים עם הטענה לגבי הדרך השונה בה פועלות שפות שונות. ישנה טענה שהשפה קובעת כיצד אנחנו חושבים ותופסים את העולם – השערת ספיר-וורף – שעד היום מתווכחים אם היא מדויקת או לא.
זה לא הפוך?
חשבתי שהשפה מושפעת מהאנשים שמדברים אותה ומהתרבות דווקא…
זה לא הפוך?
זה עובד לשני הכיוונים, קצת כמו התרבות באופן כללי: אנשים מעוצבים ומושפעים ממנה (מסוגלים לחשוב ולפעול בעזרתה, ורק בעזרתה), אבל גם מעצבים אותה ומשפיעים עליה.
הניחוש שלי הוא שלגבי כל אדם ספציפי, ההשפעה של השפה עליו גדולה בהרבה מההשפעה שלו על השפה.
הצלחת לבלבל אותי
אז אתה נגד לעגן את כל העניין במבנה האינהרנטי של העברית והאנגלית, כפי שכתבת, או שאתה מסכים ששפות שונות פועלות בדרכים שונות?
הצלחת לבלבל אותי
אני חושב שהדיון שלך לגבי הסיבה שמשתמשים במונחי קולנוע לועזיים היה לא מדויק; אבל הטיעון שלך לגבי מבנה אינהרנטי של שפה המשפיע על הדוברים בה דווקא (כולל הדוגמאות לגבי הצ'כית) כן מדויק.
במלים אחרות, שפות שונות פועלות בדרכים שונות, אבל לא זאת הסיבה שאומרים "אקשן" ולא "פעל" בהפקות קולנוע ישראליות.
עוף בגולאש עם pivo צוננת
אני יודע שזה אופטופיקי לגמרי, אבל מאחר שהשפה צ'כית הוזכרה , אני אנסה לנצל את ההזדמנות לברר משהו שקצת בלבל אותי: vstup – יציאה או כניסה, או שתיהן? יש הבדל בין vchod ו-vychod?
שיעור צ'כית
Vstup – כניסה (תה"פ)
Vystup – לצאת, לעזוב (פ')
Nastup – להיכנס, להגיע, להתחיל (פ')
ולפני שתשאל, הנה מה שאתה מחפש:
או בתרגום חופשי – "סיימו בבקשה לצאת ולהיכנס, הדלת נסגרת".
לגבי השאר:
Vchod – דלת, שער, כניסה (ש"ע)
Vychod – מזרח
והנה מילון צ'כי-אנגלי מצוין:
http://www.slovnik.cz
mockrát děkuji
לא הגיוני בכלל
באנגלית בכל מילה יש הרבה פחות הברות. ברוב המילים יש רק הברה אחת, מקסימום שתיים. בעברית, לעומת זאת, המילים כוללות הברות רבות יותר. לכן השפה ארוכה יותר.
כדי להוכיח זאת, בצע/י תרגיל:
קח/י שיר באנגלית, כל שיר שהוא, ותרגמו אותו as is לעברית. נסה/י לשיר את המילים העבריות באותו לחן, באותו קצב ובאותו מיקום של הברות. האם הלחן נגמר לפני או אחרי שנגמרו המילים?
עכשיו קח/י שיר בעברית, תרגם/י אותו לאנגלית, ובצע/י את אותו התרגיל. נכון שברוב המקרים המילים נגמרות לפני הלחן?
דוגמה
במשפט "you want me" יש 3 הברות.
במשפט "את/ה רוצה אותי" יש 5-6 הברות. זה כפול!!
בעברית יש ארבעה זמנים. באנגלית - יותר.
ואם בעברית הזמנים מתבטאים בעיקר בתוספת של הברה-שתיים למילה, באנגלית לעיתים מדובר במילים שלמות.
תיאוריה זה יפה. הנה המציאות...
אני תרגמתי כמה וכמה ספרים בחיי. חלק מהספרים האלה תורגמו מעותק אלקטרוני, בו ניתן לבצע ספירת תווים.
טקסט עברי מתורגם הוא כ-70 אחוז מהטקסט המקורי באנגלית. וזה לא רק על פי ניסיוני (המגובה, כאמור, בספירת תווים), זה על סמך ניסיון של מתרגמים לא מעטים. וזה גם כלל ידוע בתעשייה – ספר בעברית שתורגם מאנגלית יהיה קצר יותר מן המקור.
בדיוק!!
אתה דיברת על שפה מדוברת. אתה דיברת על נוחות הדיבור בשפה המדוברת. לא על כתיבה.
לכן מספר התווים במילה איננו רלוונטי. מה שרלוונטי זה מספר ההברות. אורך המילה בדיבור איננו תלוי במספר התווים. הוא תלוי במספר ההברות!
I Go now: שלוש הברות
אני הולך עכשיו: שש הברות
פשוט קצר יותר לדבר באנגלית. כל כינויי הגוף הם של הברה אחת: I, you, we.
חלק גדול מהפעלים הם של הברה אחת: touch, think, love, take, eat, fuck, sleep.
כבר מזמן שמתי לב שמאוד קשה לבנות שירים בעברית בגלל השפה. ואני אתן לך דוגמא. עלי מוהר הוא פזמונאי ישראלי ידוע. פעם הייתי בהופעה שלו, והוא סיפר שם על איך שהוא חיבר את המילים לשיר "העיקר זה הרומנטיקה". חלק מהשורות בפזמון הן:
ניגשתי
גיששתי
ביקשתי
ת'חננתי
אמר עלי מוהר: 'אלו באמת מילים אידיוטיות, אבל יוני רכטר הביא לי מנגינה מוכנה והיה לי מאוד קשה להלביש עליה מילים. ליוני אין בעיה, בגלל שכשהוא מלחין הוא שר לעצמו באנגלית". ואז יוני רכטר שר את מה שהוא שר לעצמו כשהוא חיבר את הלחן:
שים לב. באנגלית נדחפו ללא קושי 3-4 מילים בכל שורה (שלוש מילים ב-2 השורות הראשונות, ארבע מילים בשורה השלישית). בעברית, היה מקום בכל שורה למילה אחת בלבד!
6 הברות. אם אתה מביא דוגמה, שלפחות תהיה בשפה ממנה אתה מנסה להביא דוגמה, בסדר?
I go now הן שלוש מלים בשפה האנגלית שהושמו זו לצד זו באופן די אקראי. זה לא משפט. וזה לא משהו שמישהו היה אומר.
צודק. דוגמה לא טובה
אבל הטענה עדיין בתוקף.
לא, היא לא.
הטענה של הממסד האפל לגבי מספר התווים מסבירה למה טקסט אנגלי יהיה ארוך יותר מטקסט מקביל בעברית (מה שהיתה גם טענתו המקורית של אדם).
טענתך שמשפט באנגלית קצר יותר להגיה ממשפט מקביל בעברית הופרכה על ידי הממסד ועל ידי. שוב: הזמנים השונים באנגלית מנפחים את השפה כדי להעניק את המשמעות המדויקת ביותר לכל משפט. נכון, אתה יכול להביא דוגמה שלא תכלול פעלים, אבל אתה באמת חושב שאפשר לבסס את מרבית השפה על משפטי תיאור בלבד?
לא, היא לא.
הטענה שלי לא הופרכה. זה שאת/ה אמרת שהטענה שגויה לא הופך אותה לשגויה. אחרת, שים/י לב באיזו קלות אני הולך "להפריך" את הטענה שלך:
"את/ה טועה!"
הטענה שלך לגבי הזמנים מאוד נחמדה, אבל היא לא עומדת במבחן העובדות. אני אומר שוב, אל תאמין/י לי. בצע/י ניסוי! תרגם/י קטע משפה לשפה וספו?ר/ס?פרי את מספר המילים!
בסופו של דבר, תוספת ההברות באנגלית הנגרמת כתוצאה מהזמנים היא שולית. בשפה ה*נהוגה*, בעבר מוסיפים בדרך-כלל ed, שזה לא מוסיף שום הברה. בהווה "פרוגרסיב" מוסיפים מילה אחת בת הברה אחת (הפועל be, שגם אותו בדרך-כלל הופכים לקיצור שלא מוסיף אפילו הברה אחת: I'm, you're, he's) ועוד הברה אחת (ing). בעתיד מוסיפים בדרך-כלל 'll. בזמנים המיוחדים, שנמצאים הרבה הרבה פחות בשימוש, משתמשים בעיקר בתוספת בת הפרה אחת (למשל- have בזמני פרפקט).
בטח מישהו קטנוני ימצא עכשיו ששכחתי איזה זמן באנגלית או לא דייקתי במה שאמרתי. אז הנה אני אומר מראש: מצדי תוסיפו לכל פועל באנגלית עוד 2 הברות. תביאו לי מצדי את הצורה "going to". זה עדיין לא משנה. מדוע?
משום שהתוספת בעברית תישאר גדולה יותר. בעברית, כמעט *בכל* מילה יש יותר הברות מבמקבילה האנגלית שלה. ואני חוזר: כמעט *כל* מילה!
אז מדובר כאן בהשוואה: מצד אחד, התוספת הקטנה באנגלית שגורמים לפעמים הזמנים למילות פועל בלבד. מצד שני, תוספת ההברות בעברית הנגרמת מכך שכמעט כל מילה מורכבת מיותר הברות.
מצטער, תגידו מה שתרצו, אבל בהשוואה הזו העברית לוקחת בגדול. היא פשוט ארוכה יותר לדיבור.
My argument was not rebutted. The fact that you said my argument is wrong does make it wrong. If not, watch how easily I am going to rebut your argument.
You are wrong!
Your argument about the times is very nice, but does withstand the reality check. Ill say it again, dont trust me. Make an experiment! Translate a piece from one language to the other and count the number of words!
The bottom line is that the excess syllables added by the progressive times are insignificant. In the *common* language, to past tense you usually add ed which does not add any syllable. In present progressive, only one single syllable word is added (the verb to be, which usually is abbreviated so it doesnt add even one syllable: hes, youre, Im) and another syllable (ing). With future tense, usually ll is added. In special tenses, that are a great deal less frequently used, mainly a single syllable addition is required (such as have in the perfect tenses).
Im sure a petty someone will find out that I forgot one tense or another, or that are inaccuracies in what I said. So Ill say this in advance: add two more syllables to each verb in English. As far as I care, you can use the 'going to' template. It still doesnt matter. Why?
Im sorry, but say what you might, in this comparison Hebrew takes the lead, big time. It is just longer for speech.
דרך אגב
לא ספרתי הברות – אין לי כח.
אבל באנגלית היו לי בערך 100 מילים יותר (30% גידול…) אבל רק 4 שורות יותר (השוואה בוצעה על ידי Word. ותודה למייקרוסופט שהביאוני עד הלום ).
וואו, אני לא מאמין שבאמת עשיתי את השטות הזו.
אני הולך לישון.I'm going to sleep.
אם כבר אז עד הסוף
בספירה נדיבה של ההברות בשלושת המשפטים המתורגמים הראשונים, בעברית תמיד יש יותר:
10/9 21/15 29/21 אני מתעסק בתרגום באופן חובבני וכמו שברור שהעברית קצרה מבחינת מספר האותיות יש בה המון הברות וזה עוד מבלי להתחשב בנטייה של האנגלית לקיצורים. לא צריך להשוות מילונים שלמים, מספיק להסתכל על המלים הפופולריות, לספור מלים בנות הברה אחת, או להסתכל על היחס בין אותיות והברות. באנגלית יש המון שוואים, יש שימוש רב יותר באותיות ניקוד ואין שימוש בבכל"מ אית"נ שה"ו וכו' אז ברור שהיא תופסת יותר נפח, אבל הברות זה סיפור אחר.
מבחן העובדות?
כדי להוכיח את הטענה שלמילה בעברית יש פחות הברות ממילה מקבילה באנגלית, תצטרך להביא השוואות בין מילונים שלמים, על הטיותיהן השונות של המילים בו (אל תשכח להכניס מילים כמו The, שלמרות היותה הברה אחת, עדיין ארוכה יותר מהמקבילה העברית, ומנפחת המון משפטים באנגלית).
ובכל מקרה, כבר הביאו בפניך את העובדות. הממסד האפל הסביר לך שספר שמתורגם לעברית הוא 70% מאורכו של הטקסט המקורי באנגלית. ואנחנו מדברים פה על ספרים שלמים, לא על שיר. ועוד מאדם שעוסק/עסק בזה למחייתו, ולכן, לפחות כרגע, יכול להיחשב בר סמכא יותר ממך.
עוסק.
אבל אלו לא עובדות רלוונטיות
הממסד האפל דיבר על אורך הקטע. כלומר, הוא דיבר על מספר התווים הכתובים. ואני מסכים איתו שמספר התווים בקטע באנגלית יהיה בדרך-כלל ארוך יותר (ואני מסכים איתו בגלל שאני לא מבין בזה והוא כן, כאדם שעוסק בזה למחייתו).
אבל העובדות האלו לא אומרות שום דבר על מספר ההברות בכל קטע.
צריך להבין שהברה אחת באנגלית מכילה בדרך-כלל הרבה יותר תווים מהברה אחת בעברית, כי כמעט בכל הברה יש גם אות ניקוד, ובנוסף יש כתיב מאוד בזבזני בעיצורים, והרבה אותיות "נחות", או מספר אותיות שיוצרות עיצור אחד.
כן ולא;
לפני שנה או יותר החלטתי לתרגם שירים ממחזמר של סדרה שאסור לדבר עליה (או ככה אומרים. אבל אז מסתבר שהיא אפילו מככבת לפעמים ביומיות ואז אין מנוס מלדבר עליה).
בהתחלה באמת הייתי מתוסכלת, כי זה נכון: ברמת העיקרון למלים בעברית יש יותר הברות מאשר למלים באנגלית, במיוחד אם מחשיבים את הקיצורים שהם חלק רשמי מהשפה (למשל Can't במקום can not).
מהצד השני, בעברית אפשר להעביר משפט שלם מאנגלית במלה אחת. אז נכון שלמלה הזו יהיו יותר הברות מאשר לכל אחת מהמלים באנגלית, ועדיין השורה התחתונה תהיה שאפשר לשמור גם על המשקל וגם על החריזה.
למשל שני המשפטים הבאים:
שבהחלט מיתרגם מילולית ל:
באש נוגעת וקופאת מקור
מבט בפנים והיא שחורה
על כל מלה בעברית יש שתיים באנגלית; במשפט הראשון יש שמונה מלים, לעומת ארבע, ובשני שבע אל מול ארבע. מיותר לציין שמספר ההברות נותר זהה.
אבל היו דוגמאות הרבה יותר משמעותיות, אני פשוט לא זוכרת אותן עכשיו.
לסיכום:
כל שפה היא נפלאה, כל עוד שולטים בה מספיק. כי אז, אפשר לקצר או להאריך כל דבר, בהתאם לרצון של המחבר.
נכון, אבל
אנחנו עוסקים כאן בשפה יומיומית. ובשפה יומיומית אדם לא אומר "באש נוגע". הוא אומר "אני נוגע באש".
אין ספק, כפי שאמרת, שניתן לבצע מניפולציות בשפה כדי לקצר או להאריך את הדיבור, אבל זה לא רלוונטי לשפה מדוברת. בשפה מדוברת אנחנו מדברים באופן טבעי וזורם, בלי לחשוב על מניפולציות לקיצור מספר ההברות.
ובשפה המדוברת, הזורמת, הטבעית, היומיומית, הבלתי מחושבת, יש בעברית יותר הברות מאשר באנגלית.
אם אנחנו עוסקים בשפה מדוברת,
למה נתנת דוגמאות משירים?
(הגבלת אחריות: אין בהודעה זאת בבחינת נקיטת עמדה. תודה.)
נראה לי שלא הבנת
כשאני מדבר על שפה מדוברת, אני לא מתכוון דווקא לפרוזה. אני מתכוון פשוט לשפה שיש לה שני מאפיינים:
א. אומרים או שומעים אותה (בשונה מכותבים או קוראים אותה).
ב. זו השפה האופיינית, הטבעית, הרגילה, היומיומית (בשונה משפה ארכאית, "של שבת" וכו').
השירים שעליהם אנחנו מדברים כאן עומדים בשתי הדרישות האלו.
בכל מקרה, שירים זו לא הנקודה. הבאתי שירים פשוט כי זו השוואה קלה יחסית. בפרוזה אתה פחות שם לב למספר ההברות בכל משפט. בשיר אתה יותר שם לב למספר ההברות, בגלל שהוא צריך להתאים לתווים של השיר. לכן קל יותר להשוות.
אם מה שמפריע לך זה השירים, תספור במקום זה הברות בהודעות כאן בפורום. זה לא ישנה לדעתי את התוצאה (כפי שהראה אחד המגיבים שהשווה כאן בין שתי הודעות בעלות תוכן זהה- אחת בעברית ואחת באנגלית).
מה שאתה שוכח הוא פרט קטן לכאורה, אך חשוב.
מניפולציה;
כל אחד יכול במקרה הזה לחזק את הטענה שלו בדוגמה מנצחת. אני יכולה לקחת טקסט ולסרבל אותו בטירוף בשפה אחת, ובשניה לפשט. זו לא חכמה.
בוא ננסה לדבוק בדברים בסיסיים, ולהשתמש בצורה הכי צורה והכי בסיסית להגיד אותם.
במרבית המקרים תגלה שעל אף שמלה-מלה באנגלית יש אכן פחות הברות, בשורה התחתונה בעברית יש פחות מלים בכל משפט, ולכן זה מתקזז.
במיוחד אם אתה מצמצם למינימום האפשרי, כשאתה שומר על תקינות השפה.
ומדוברת או לא – כאמור, כל אחד מדבר אחרת. ואני מכירה לא מעט מדי אנשים שכמוני, מדברים עברית תקנית (שמתפרשת לאנשים אחרים בטעות כ"גבוהה").
זה לא מתקזז
תבדקי בעצמך ותראי. תעשי ניסויים על תגובות כאן, למשל, ןתראי שכמעט תמיד בעברית יש יותר הברות. פשוט תנסי, ותראי שהתוצאות כמעט תמיד מדברות בעד עצמן. את לא יכולה לטעון שזה מתקזז לפני שראית שבשטח זה באמת מתקזז. אם תערכי כמה ניסויים תראי שבשטח זה פשוט לא מתקזז.
וגם בשפה גבוהה וגם בשפת רחוב מספר ההברות במילה לא ממש משתנה, כך שזה לא רלוונטי.
לא כתבתי שתרגמתי מחזמר שלם מאנגלית?
כי לדעתי זה נחשב כניסוי.
ואני מסכימה אתך שבעברית פר מלה יש יותר הברות, אבל טוענת שזה מתקזז כי בעברית יש פחות מלים מאשר באנגלית.
ועכשיו באמת די.
מיצינו.
לא מסכימה;
שפה מדוברת משתנה מאדם לאדם, ממקום למקום.
יש מקומות בהם אנשים מדברים יותר בסלנג וקיצורים, ויש מקומות בהם אנשים מדברים את השפה לאשורה. אבל כשאתה בוחן שפה מדוברת אחת אל מול השניה, אתה לא יכול להחליט שרק מפני שאתה לא מדבר בצורה מסוימת, זו אינה שפה מדוברת.
בעברית אין "עברית מדוברת" ו"עברית כתובה". זו אותה העברית.
למשל "אקחך" – מלה אחת פשוטה היא לחלוטין קבילה בעברית, לעומת I'll take you (וזאת חרף הקיצור). או נסה לתרגם מילולית את המשפט "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני" ( if i'll forget you Jerusalem, May my right hand be forgoten)
ורק תראה איך "ימיני" יכולה להיות גם "יד ימין שלי" אבל ממש לא צריכה, בעוד באנגלית איך שלא תסתכל על זה, יהיו שלוש מלים.
האפשרות לשייך מלים בעברית היא אפשרות שלא קיימת באנגלית. מצד שני, בעברית לא ניתן להפוך כל מלה לפועל, כך שבסופו של דבר – זה מתקזז.
תראי
תמיד אפשר להביא דוגמאות לכאן ולכאן. גם לכל כלל יש יוצאים מן הכלל.
בסך-הכל, למיטב נסיוני, ולדעתי גם מבחינה הגיונית-לשונית, ברובם המכריע של המקרים השימוש בעברית מצריך הברות רבות יותר. הרבה יותר.
כפי שאמרתי, את יכולה לנסות לתרגם. אני די משוכנע שברובם המכריע של המקרים תגיעי לתוצאה זהה. כמובן שיהיו גם מקרים הפוכים.
בכל מקרה, הטיעון שהבאת נראה לי יותר מדי כללי. את צודקת ש"שפה מדוברת משתנה מאדם לאדם", אבל אני בהחלט לא חושב שהיא משתנה עד כדי כך שהיא משנה את האופי הבסיסי של השפה. הטיעון שלך נשמע טוב, אבל לדעתי הוא לא משקף את המציאות. אמנם כל אדם משתמש באוצר מילים מעט שונה, אך בסך-הכל מספר המילים בעברית איננו בלתי מוגבל, ובהחלט ניתן לדבר על מאפיינים די כלליים ודי אופייניים של שפה. מדובר, כמובן, בהכללה. לדעתי ההכללה הזו נכונה ברובם המכריע של המקרים.
אינטואיטיבית, אני נוטה להסכים.
ולדעתי הדוגמה של השירים היא טובה. שירים פופולריים באמת משקפים משפטים קצרים בשפה המדוברת.
באנגלית אין משפט לא פעלי...
לכל משפט שבעברית יתורגם למשפט שמי יצורף פעל עזר
לדוגמא:
הילדה יפה
וכו'
גם הדוגמה השניה שלך לא משהו
"ניגשתי" זה משפט תקני בעברית!
משפט שלם שנכנס בתוך מילה אחת בת שלוש הברות. במה משפט אנגלי בין שלוש מילים בנות הברה אחת טוב ממנו?
בעברית יש אפילו משפטים יותר קצרים כמו "רצתי" למשל. (שתי הברות).
בוא נעשה ניסיון
קודם כל, לגבי הטענה שלך. אז *נכון* ש"ניגשתי" זה משפט שלם, אך עדיין יש בו יותר הברות ממשפט מקביל באנגלית. במשפט "ניגשתי" יש 3 הברות. במשפט "I came" יש רק 2. ואם תאמר I approached תגיע ל-3 הברות. בכל מקרה לא נגיע למשהו שלוקח להגיד יותר מהמשפט המקביל באנגלית.
הבה נעשה ניסיון. אני עושה אותו כרגע בלי תכנון. אפילו עוד לא בחרתי שיר. אני הולך לקחת בית בשיר באנגלית ולתרגם אותו לאנגלית. בואו נראה מה יהיו התוצאות.
טוב, בזמן שהקלדתי חשבתי על שיר. אבל אתם מוזמנים לחשוב על כל שיר או דקלום או פרוזה אחרת, ולבדוק אם התוצאות שלכם שונות. נראה מה יקרה כשאשתמש במילים רגילות (בלי פלצנות, בלי מילים ארכאיות, בלי שפה שלא נהוג להשתמש בה) במקום מילים רגילות באנגלית:
חללים ריקים, בשביל מה אנו חיים
10, 12
מקומות נטושים – אני מניח שאנו יודעים את התוצאה
11, 21
שוב ושוב, האם מישהו יודע מה אנו מחפשים…
15, 17
סה"כ: 36 הברות באנגלית. 50 הברות בעברית.
ואני נשבע שלא השתמשתי במילים ארוכות יותר או משהו בכוונה. אפילו כתבתי פעמיים "אנו" במקום ה"אנחנו" השגור יותר, כדי לחסוך הברות בעברית.
עזוב הברות. אף אחד חוץ ממך לא מדבר פה על הברות. תסתכל על הנפח שתופסת השורה באנגלית, מול האורך שלה בעברית. באנגלית זה ארוך יותר. מ.ש.ל
לא
אני ממשיך ומדבר על הברות בלבד, בגלל שהדיון עוסק בשפה המדוברת בלבד.
וכדי להבהיר, אני מסכם בזאת את עמדתי:
באנגלית יש יותר אותיות.
אבל בעברית יש יותר הברות.
כלומר:
ספר באנגלית הוא ארוך יותר מספר מקביל בעברית.
אבל מספר ההברות בספר הזה קטן יותר ממספר ההברות בספר שבעברית.
going זה 3 הברות? או ש-now זה 2?
בכל מקרה, אומרים I'm.
5 הברות. ליקוי חשבוני, וכאלה...
יש פה נקודה עדינה
ונכונה, בדברים של עידן. אנגלית היא אמנם ארוכה יותר מעברית, אך יש בה הרבה יותר מלים בנות הברה אחת. ואם תשימו לב, הרבה ממונחי הקולנוע שדובר עליהם קודם (גריפ, שוט, זום, קאט) הם בדיוק מלים כאלו. בעברית קשה מאוד למצוא מלים בנות הברה אחת שאינן מילות קישור, ולכן התרגום של מונחים אלו נעשה מסורבל ולא שימושי.
חייבים להמשיך בוויכוח הזה?
הרבה מהמילים האלה, I, we, you, מקופלות בפועל בעברית פעמים רבות. וזמנים של פעלים מובעים באנגלית במילים (were, did, will), בעוד שבעברית הם מובעים בהטיה.
המשפט "we were traveling" יובע בעברית במילה "נסענו".
ומעבר לכך, טיעון שאני לא זוכר אם הועלה, באנגלית אמנם יש יותר מלים קצרצרות, אבל גם יותר מילים מ-מ-ש ארוכות. הנה כמה דוגמאות, ולצידן התרגום העברי:
convoluted – סבוך
flabbergasted – מופתע, נדהם
contractual – חוזי
abbreviation – קיצור
aboriginal – יליד, קדמון
abomination – תיעוב, תועבה
vainglorious – יהיר
acceleration – האצה
רוב המלים הממש ארוכות בעברית באו משפות לעז. מילים עבריות לא נוטות, בדרך כלל, להיות ארוכות כאורך הגלות.
פעם ראשונה שאני שמה לב לאירוניה שבמילה abbreviation
תהיה
אני הייתי מתרגם flabbergasted
כ"מוכה תדהמה", לא כ"מופתע": זאת מילה 'חזקה' יותר מ-astonished או shocked. לא?
ואגב, abomination הייתי מתרגם כ"שיקוץ", אבל נראה לי שזה קצת ארכאי.
כנראה שלא
לי חבל שאחרי דיון כזה ארוך אין מסקנה, במקום בו צריכה להיות. הוויכוח הזה הוא אמפירי טהור, ברגע שמבינים מה זו הברה צריך רק להסכים מה זו שפה מדוברת ואז התוצאה חד משמעית. הוויכוח נמשך ונמשך כי אנשים לא היו סגורים על אף אחד מהדברים האלו וגלשו למקרים פרטיים. תכל'ס, יש וויכוחים שהמדיינים בהם רוצים להגיע לנקודה אבל לפעמים אנשים סתם נהנים להגיד את ההיפך. אז יאללה, אם למישהו יש כוח, שיצהיר באיזה מחנה הוא: הממסד האפל או עידו ויציע ניסוי. אני עם עידו ואני מציא את התרגום של נוירוטי, או לחלופין לתרגם כל תגובה אחרת עם יותר משלוש מאות מלים בעין הדג, אפשר גם לתרגם משהו מאנגלית לעברית.
והנה דוגמה מקרית ולא מייצגת, השאלה אם מישהו יוכל למצוא דוגמה מקבילה:
הצהרתי את זה כבר קודם -
מבחינתי כל השירים שאתם מביאים הם מה שאתה מכנה בתגובתך דוגמה פרטית ולא מייצגת. אם אתה או עידן רוצים להוכיח שהעברית ארוכה יותר לדיבור, אנא עירכו את ההשוואה המלומדת שלכם על כל המילים במילון. כי אם לא אכפת לך, הדוגמאות שלכם מוטות מראש. בניגוד לשפה המדוברת, עוד לא ראיתי שיר (פופולרי וקליט, כמובן) שגם משתמש בהרבה מילים ארוכות או מסובכות.
(אגב, צבוע, את הדוגמה שנתת אפשר לתרגם בשתי דרכים – כשהעברית קצרה יותר וכשהיא ארוכה יותר).
ועניתי (קודם)
לא צריך לתרגם את כול המילון, (כמו שהטיעון של הממסד שספרים אנגליים ארוכים יותר היה מספיק גם אם הוא היה רק על ספר אחד) מספיק לבדוק קטעים (שיוסכם שהם) מייצגים. אני ספרתי את ההברות בשלושת המשפטים הראשונים של התגובה של עידן, ובתרגום שלה, והתוצאה היתה לטובת העברית. אני לא כזה משועמם שאני אספור את המלים בכול הקטע, בטח אם אחר כך מישהו יגיד לי שזה לא מייצג.
התערבות, בכול אופן, הופכת דברים ליותר מעניינים – יש התערבות, לונג?
אבל ההתערבות שלך לא כוללת את הטענות שלי,
אז מה שווה לי להתווכח על טיעונים של אחרים?
שתי הטענות המרכזיות שלי כרגע הן אלה:
1. מי ששפת האם שלו אינה אנגלית או לא עוסק בזה לפרנסתו, לא מוסמך בעיני לתרגם את הקטעים שיוסכמו – או לא יוסכמו – על ידינו. בשנותי באוניברסיטה יצא לי לקרוא מאמרים ותיזות של חוקרים ישראליים, כמו גם אמריקאיים (Duh). היה קל מאד לזהות מתי הצעת החקר – הכתובה באנגלית – נכתבה על ידי חוקר דובר אנגלית, ומתי מדובר בישראלי שתרגם את המחקר שלו לאנגלית. הישראלים נטו להשתמש באנגלית "פשוטה", תיכונית – הם עשו שימוש במילים קצרות יותר ולא שמו לב לדקויות השפה (דוגמה זריזה שאינה קשורה לאותם מחקרים: אם אתה עגמומי, אתה לא Sad אלא Gloomy. או, דוגמה אחרת של הממסד האפל ואדם קלין אורון: shocked הקצרה והמוכרת מול flabbergasted).
2. גם מילים בנות הברה אחת יכולות להיות בעלות אורך שונה, ולדרוש זמן שונה להגיה. למשל: 'Ugh!' החנוקה מול 'אה.' התמציתית, 'הא' הארוכה יותר ו-'האאא'/'אההה' הארוכות ממש.
את יבשה
לונג ג'ון, אומר זאת כך,שפת האם שלי היא עברית, אז אני יכול לתרגם קטע מאנגלית ולעמוד בדרישות שלך.
הממסד הוא במקצוע וליאין שום בעיה (אם לו אין בעייה) שהוא יתרגם.
אז אני לא אומר שאת מתחמקת, אבל תכל'ס את מחפשת בעיות במקום שאני מחפש פתרון. אם אין לך כוח, סבבה, אבל אם הנושא עניין אותך מספיק בשביל לפרסם תגובה (וכך לגבי כול אחד אחר שהגיב) אז הוא שווה בדיקה.
ונונין, עוד שתי נקודות לטובת כוחות האור: בעברית ריבוי בד"כ מוסיף הברה וכך גם מעבר לצורת נקבה.
לא הבנתי את הדוגמה שלך.
כמו שג'ון אמרה, ניתן לתרגם את זה כך וכך. מסובך או מופשט.
בוא, כמו שאתה, כמו שהיית,
כמו שאני רוצה שתהיה
כחבר, כחבר, כאויב מושבע[1]
קח ת'זמן, תמהר
בחירה שלך, אל תאחר
תנוח, כחבר, כזיכרון ישן
בוא, מוכתם בבוץ, שרוי במלבין
כמו שאני רוצה שתהיה
כמגמה, כחבר, כזיכרון ישן
ונשבע שאין לי אקדח
לא, אין לי אקדח
באנגלית יש 80 מלים, בעברית 45. ובאמת שלא צמצמתי יתר על המדה, (כי take a rest הוא ציווי למשל, מה שמיתרגם כ"נוח", ולא "תנוח" – היי, הברה שלמה! שלא לדבר על "כמו שאתה" או "כמו שהיית" שמילולית נכון מאוד גם כ"כשאתה" ו"כשהיית").
בעברית יש 97 הברות, באנגלית 91. לא כזה הבדל, אה?
[1] זה פשוט נראה לי יותר נכון מ"ותיק" שזה התרגום המילולי.
בדיעבד לא דוגמא משהו
מה שתפס לי את העין היה שבשיר שלם יש משהו כמו שלוש מלים עם יותר מהברה אחת.
בכולופן, אני מאמין שאם היית מתרגמת את זה כמשפטים מסיפור היית משתמשת בביטואים כמו: "*ה*בחירה שלך*", "*ואני* נשבע". במקרה הזה בעברית היו יותר מ100 הברות ואז הייתה סטייה של 10% שלדעתי היא משמעותית.
ברור לי שעד עכשיו התעסקנו במקרים פרטיים. לכן עוד קודם הצעתי לבדוק קטע בן +500 מילה: זה יכול להיות תגובה עינדגית, כתבה בynet או קטע מספר. אני מעריך שהפרש ה-10% לא רק שיישמר אלא אפילו יגדל. תראי, הממסד עוסק בתרגום באופן מקצועי. אני, את, ועידו (נדמה לי) משתעשעים קצת בתרגום כך שלכול אחד יש תחושה של השפות. העניין הוא שברגע שנסכים על הבעייה תהיה תשובה *חד משמעית* ולכן אני דוחף לניסוי, אם אפשר מגובה בהתערבות. ספירת הברות זה דבר מיגע להפליא, כך שכולם מוזמנים!
אני לא יודעת איך מורכבות המילים באנגלית
אבל לכל מילה בעברית יש שורש של שלוש או ארבע אותיות שמוכנס לתוך בניין כלשהו. ההגבלה הזו יוצרת "סטנדרט" לאורך של מילה ומונעת יצירת מילים ארוכות מהרגיל. מה שכן בעברית יש די מעט שורשים ולכן בשביל דברים שבאנגלית יש להם מילה אחת, בעברית צריך הרבה פעמים להשתמש בצרופי מילים.
תגידו, מישהו ניסה לבדוק את הנושא
דרך גוגל או רחמנא לצלן באיזשהו ספר תאורטי על תרגום או בלשנות? כי ממש מוזר לי שאתם מתווכחים ויכוח ארוך כאורך הגלות על משהו שקשור בעובדות ולא בדעה אישית, ומן הסתם נבדק כבר. אגב, דעתי האישית היא שהתאוצה בנפילה חופשית היא 6.3 מ' לשניה בריבוע.
ואת צודקת לחלוטין.
רק, את יודעת, לא בכדור הארץ.
אני ממשיך בו רק בשביל הכיף.
ב"מלים בנות הברה אחת" לא התכוונתי דווקא לשמות-גוף או צורות של to be, אלא לpעלים יומיומיים כמו go,stop,look,love, have, see, fuck. die, lie, hold, hear, come,
(בעברית: הלך, עצר, הביט, אהב, ראה, זיין (או שכב), מת, שכב, אחז (או החזיק), שמע, בא.)
קשה למצוא בעברית פעלים בני הברה אחת.
כנ"ל שמות-עצם נפוצים: chair, hand,arm, face, eye, head, book,car, sign
(בעברית: כסא, כף-יז, זרוע, פנים, עין, ראש, ספר, מכונית, שלט)
[אציין שאת כל אחת מהרשימות באנגלית כתבתי אסוציאטיבית, בלי לבדוק קודם את התרגום לעברית]
גם בעניין שמות הגוף טענתך אינה מדויקת, כי מילות הגוף בעברית אינן "נעלמות", אלא הופכות להברה נוספת בגוף המילה (כלומר, יש שוויון). צריך גם לזכור שיש זמנים שבהם לא ניתן לבצע "תעלול" זה (למשל "אני הולך").
וולדוגמא שלך: אני חושב ש"נסענו" הוא תרגום ל" we travelled" (אותו מספר הברות) או אפילו ל- "we drove" (הברה אחת פחות). כדי לתרגם "we were travelling" בלי לאבד משמעות, תצטרך לומר "היינו בנסיעה" או "היינו נוסעים" (תלוי במשפט, כמובן). אבל אני אדגיש שוב שאין לכך כל משמעות בדיון זה, שכן הוא נסוב על מונחי קולנוע, שהם בדרך כלל מלים בודדות או פעלים בודדים.
ובכל זאת כל ספר של רוברט ג'ורדן הופך לשניים.
האם אני רוצה הסבר לזה? אני לא יודעת; ההסבר יפחיד אותי?
אם מפצלים ספר לשניים אפשר להרוויח יותר
במקום למכור ספר במחיר 90 ש"ח, מוכרים שני ספרים דקים במחיר 60 ש"ח, נגיד.
לא יודע אם זה המצב במקרה של ג'ורדן, אבל יש איזו סדרת סייבר-פאנק – "עיר הצל הזהוב", אאל"ט – שבה כל אחד מ-3 הספרים המקוריים פוצל ל-4 (!) ספרים בעברית. כלומר הפכו סדרה של 3 ספרים ל-12 ספרים.
אם מפצלים ספר לשניים אפשר להרוויח יותר
סליחה על הבורות, אבל מה זה אאל"ט? (לא נמצא במילון האתר)
אם אני לא טועה
וכדי לחסוך שאלות עתידיות: אאז"נ – אם אני זוכר נכון.
''ארץ אחרת''
סדרת סייבר-פאנק של טד וויליאמס. אם לוקחים בחשבון שכל אחד מהספרים נמכרו בכשבעים שח'…אין ספק שהרווח הכספי מכובד.
או שאפשר פשוט לקנות ספר אחד בשפת המקור בעשר דולר.
אם תוריד את המילה ''יותר'',
או תחליף את "להרוויח יותר" ב"לא להפסיד", תהיה קרוב יותר למציאות.
עושים את זה כי אחרת לא מרוויחים על הספרים האלה כסף. זאת הסיבה שבסדרה שלי במודן אני לא מוציא לאור ספרים בגודל הזה. העלויות גבוהות מדי לגודל השוק לספרי ז'אנר בישראל.
במקרה של ג'ורדן, מדובר בסופר שהוא רב מכר בארצות הברית, ובארץ מצליח במידה די צנועה (אם כי הקהל קבוע ונאמן, וקונה את הספרים מיד כשהם יוצאים לאור).
ואגב, גם הוצאות בארצות הברית עושות את זה. הוצאת Tor, שנחשבת כבר הרבה שנים להוצאה הטובה ביותר של ספרי ז'אנר, החלה בשנים האחרונות לחלק ספרים. הם לא מחלקים ספרים של ג'ורדן, כי אלה נמכרים במיליון עותקים, אבל ספרים שמנמנים שהפוטנציאל המסחרי שלהם קטן יותר מחולקים לשני חלקים ויותר.
אני לא אוהב את חלוקת הספרים. זה מרגיז קוראים, וגורם להם לתחושה שמרמים אותם. אבל זאת הדרך היחידה להוציא לאור ספרים מסוימים בלי להפסיד עליהם כסף.
למה אי אפשר להוציא ספר אחד במחיר גבוה?
עלות הייצור של ספר עבה אחד היא יותר משל ארבעה דקים?
או שניסו את זה, המחיר היה גבוה מדי, ואף אחד לא קנה?
במחירים של 100 ש''ח ומעלה,
אנשים נוטים להימנע מרכישה. זה עניין פסיכולוגי גרידא, שכן אותם אנשים ירכשו שני חצאים של אותו הספר ב-60 שקלים.
שני ספרים יקרים יותר להפקה מספר אחד גדול, אבל ההפרש בעלות אינו עצום. שני ספרים שעולים 60 ש"ח, יעלו 100-110 כספר אחד. וכמובן, המחירים האלה הם מהתקופה שהייתי באופוס, ואפילו לא מסופה. כיום, כל אחד מהספרים עולה יותר משישים ש"ח, ומחירו של ספר יחיד במימדים של הספרים המוקדמים בסדרת כישור הזמן היה יותר מ-120 ש"ח.
הספרים בסדרה כיום קצרים יותר בממוצע מכפי שהיו פעם ויכול להיות שאופוס היו מוציאים אותם בכרך אחד (אם כי, כמובן, אני לא יכול לדבר בשם חברה בה אני לא עובד כבר כמה שנים), אבל עכשיו יש עניין של אחידות, ואני מניח שיש חשש מבלבול הצרכנים, אז ממשיכים להוציא אותם בשני כרכים.
על ארבעה דקים אני אפילו לא מדבר. לא הייתי קשור להוצאה שעשתה את זה, ותחושתי היא שהניסיון הזה כשל באופן מוחלט. הם בהחלט לא חזרו על כך בסדרות אחרות.
תודה על ההסבר
זה מה שחשבתי (בנוגע למניע הפסיכולוגי), אבל נחמד לשמוע את זה ממקור מוסמך.
מזכיר לי מאמר שקראתי לפני מספר ימים, על כך שאנשים אינם שוקלים הנחה בקנייה רק בהתאם לערכה המוחלט, אלא, במידה רבה, בהתאם לערכה היחסי.
כלומר, בממוצע, אם אדם רוצה לקנות מנת פלאפל ב-7 שקלים במקום ב-10, וגם מחשב חדש ב-700 במקום ב-1000 שקל, הוא לא ישקיע פי 100 זמן במציאת המחשב, אלא הרבה הרבה פחות (למרות שהחיסכון במקרה השני הוא פי 100 – 300 שקלים לעומת 3). רק בגלל שהחיסכון באחוזים זהה בשני המקרים.
מנפלאות הפסיכולוגיה האנושית.
אתה דוד חנוך? היסטרי
קודם כל – ח"ח על סידרה מוצלחת בתוך הוצאה "רגילה" ועל תרגומים משובחים.
ולעניין – מה קורה עם "דרקון"? הוא גם יגיע? הרי זו אשמתך המלאה שהתמכרתי לסדרה של ולאד, אז זו גם אחריותך לספק את ההתמכרות…
הספר הבא על ולאד הוא
"טאלטוס". והוא בדרך. אני לא מוסר תאריכי יעד, במיוחד מכיוון שאני חלק קטן במערכת גדולה, ואין לי הרבה שליטה על מה שקורה עם הספרים אחרי שהם מתורגמים ונערכים. אבל הספר בתהליכים.
ואני חייב לומר שנהניתי ממנו יותר כשתרגמתי אותו מאשר בפעם הראשונה שקראתי אותו.
הבחור זריז משחשבתי.
כששמעתי על "דרקון" הנחתי שהוא הבא בתור, אבל או שהסופר הזה באמת מהזריזים (מה שלא פוגע באיכות, כפי שמשתמע מדבריך) או שאני (כקוראת התרגומים) בדיליי רציני.
הוא התחיל ה-ר-ב-ה יותר מוקדם
ממה שאת חושבת.
ג'הרג נכתב בשנת 1983. ינדי ב-84, טקלה ב-86, טאלטוס ב-88. ומאז בראסט מוציא ספר על בראסט כל שנתיים שלוש. כרגע יש תשעה כאלה, כשהאחרון יצא לאור בשנת 2001 (איסולה, הספר הטוב בסדרה לטעמי, תואר אותו הוא גזל מפניקס, הספר החמישי בסדרה).
יש עוד סדרה של ספרים שמתרחשים באותו עולם, החל מאלף שנים לפני חייו של ולאד, ועד קרוב לתקופת חייו, ששואבים השראה ניכרת, סגנונית ועלילתית מספרי המוסקיטרים של דיומא.
אפשר לראות רשימה מלאה של ספריו של בראסט באתר שלו:
http://www.dreamcafe.com/books.html
או!
אז קדימה, מה אתה כותב הודעות בעינדג? אתה לא רואה כמה עוד יש לך לתרגם?
אני שמחה לשמוע שהטוב עוד לפנינו כי ינדי היה דומה לג'הרג, כך שמיציתי את הסיגנון הזה, אבל אז בא טקלה והיה סתם מדכא…
עובדה שככה זה
הכתיב באנגלית מאוד לא יעיל (מבחינת אורך כמובן) ולכן בממוצע המלים באנגלית ארוכות מהמלים בעברית.
חוץ מזה בעברית ניתן ליצור משפטים הרבה יותר קומפקטיים אם אתה יודע להשתמש נכון בשפה – ז"א להעביר את אותה משמעות בפחות מלים.
שירים זו לא דוגמה טובה כי בשירים יש לך גם אלמנט של מקצב וגם פחות אופציות לשחק עם התרגום.
לא מוזר בכלל
לגאפר קוראים גם איזולירבנד חבלה – שזה קצת יותר קרוב לעברית.
לא לא לא לא!
איזולירבנד חבלה משאיר המון עקבות אחריו, גאפר לא. גאפר הוא בהגדרה סרט דבק שאפשר לחבר לדברים שלא רוצים שיהיה עליהם לכלוך קבוע, למשל מסננים לעדשות. ואיזולירבנד חבלה, הידוע בארה"ב כ-Duct Tape, חזק הרבה יותר מגאפר.
אני מריח מניח רעפים נוצרי
"איפה הגאפר? אין גאפר. טוב, מה אכפת לי שיהיה לכלוך. תביא ת'קסטה של הברווזים."
מריח רעפים נוצרי
דווקא לא הייתי דואג, מאחר ואין דבר כזה שאין גאפר. תמיד יש גאפר. עוד לא נולד הסט שאין בו גאפר.
למעשה, הנוכחות של הגאפר על הסט כל כך גדולה עד שנעשה בו שימוש גם לפני המצלמה, מה שהוליד את המשחק המשעשע "מצא את הגאפר"* – באינספור סרטים ניתן לאתר סרטי גאפר במקומות בהם בחיים האמיתיים אנשים אמיתיים היו משתמשים בצלוטייפ, מסקינגטייפ, איזולירבנד (יש הבדל?), או אפילו סתם חבל או חתיכת בד. למה? כי זה זמין.
החוטף חוסם את פיו של החטוף? הוא משתמש בגאפר. מישהו מדביק מודעה על עמוד? הוא משתמש בגאפר. וכן הלאה. נסו ותהנו!
___________________
* מבית היוצר של "מצא את מנורת השולחן הירוקה".
היות והעלית את הנושא
יש לך אולי הסבר גם לתופעת המנורה הירוקה?
היא מטרידה אותי כבר כמה שנים ועד היום לא מצאתי אף הסבר מניח את הדעת (תיאוריית יצרן המנורות שסוחט את האולפנים הגדולים נפלה בגלל היעדר הוכחות).
אפשר פרטים?
המנורה הירוקה
באינספור סרטים אמריקאיים מופיעה אותה מנורת שולחן ירוקה. קל לזהות אותה – היא בדרך נראית פשוטה אך אלגנטית, והיא מונחת לרוב על שולחן משרדי או בספריה.
אני לא יודע אם זו המנורה הפופולרית ביותר בארה"ב, אך באופן מפתיע, או שלא מפתיע (טרם החלטתי), חיפוש בגוגל אחר הביטוי המאוד כללי Green lamp מביא תמונות שלה בתוצאות הראשונות. הנה אחת:
היי, יש לנו אחת כזו...
אבא שלי קנה אותה ביארד סייל.
כנראה שהיא באמת פשוט נורא פופולרית.
לפני כמה שנים קניתי כזאת
וכיום, כשהיא כבר לא כל-כך מתאימה לשאר הרהיטים שיש בבית (איקאה…), היא מחדשת את ימיה בקיוביקל שלי בעבודה ומדי פעם עדיין סוחטת קריאות התפעלות.
הסיבה אגב מאוד פשוטה לדעתי – יש בה משהו נקי וקלאסי. אאל"ט מדובר בעיצוב משנות ה-30, שלפחות לי משדר פשטות, אלגנטיות ועוצמה שקטה.
היא מגניבה, והיא באמת מזכירה לי ספריות.
למרות שאין כאלה בספריות בארץ (לפחות אני לא נתקלתי בכאלה), ולכן יש לי ממנה קונוטציות של ששש…! ושל למידה אל תוך הלילה.
גם לי יש את אותן קונוטציות
ועוד מבלי שאיי פעם ראיתי מנורה כזו מול העיניים שלי. מדהים עד כמה הקולנוע מכתיב את עולם הדימויים שלנו.
גם לנו יש כזו בבית...
אגב,
גאפר הוא לא רק הסרט הדביק עצמו, אלא גם "תאורן ראשי". אבל דווקא בשמות של תפקידים כן משתמשים לרוב במונחים העבריים, למעט כמה יוצאים מן הכלל כמו "גריפ".
לא לא לא לא ועוד לא אחד!
duct dape הוא במקורו כסוף ונועד לעבודות תחזוקה, שרברבות וכו' (אטימת ההברגות של צינורות למשל) בעוד איזוליבנרד חבלה הינו לרוב שחור, כדי שיהיה מבצעי (למרות שניתן למצוא אותו בכל צבע). בנוגע לעקבות שהוא משאיר – זה כבר תלוי בחברה ממנה אתה קונה – אם בקולנוע משתמשים בגאפר איכותי, למשל של חברת Tessa, החי"רניק הממוצע משתמש במשהו פשוט תוצרת הארץ שמשאיר המון סימני דבק מאחוריו.
הרי ההבדל בין איזולירבנד רגיל לאיזולירנבד חבלה הוא שבעוד הרגיל הוא סתם סרט מדבק פלסטי שנועד לבידוד חשמל, איזוליבנד חבלה צריך להיות חזק יותר ולכן הוא ארוג מסוג זה או אחר של סיבי בד. היצרנים הישראלים פשוט עושים אריגה גרועה ודוחפים דבק פנימה וככה מתקבל איזוליבנרד חבלה / גאפר גרוע שמשאיר סימני דבק ובנוסף לא מחזיק חזק מספיק – ואז כל השפצו"רים נהרסים.
נראה לי שאני יודע הרבה יותר מידי על איזוליבנרד חבלה. מעניין אם אפשר לתבוע את משרד הבטחון על נכות מנטלית.
בקורת לsin city
אני מניח שלרבים ממכם יש מבקר קולנוע (בעין הדג או מחוצה לו) שבאופן די שיטטי קולע פחות או יותר לטעמכם. אצלי זהו ג'ימס ברארדינלי. ברארדינלי הוא , ככל הידוע לי, מבקר אינטרנטי בלבד. הכוונה שהביקורות שלו לא מופיעות כחלק נפרד מעיתון או אתר מסויים.
יכול להיות שרובכם כבר מכירים אותו מאחר ובצורה קבועה הוא מופיע פחות או יותר שלישי ברשימת ה"external reviews" בימד"ב (מה שבד"כ גורר קצב הקלקה גבוה אני מניח), אך במידה ולא, ואתם כן אוהבים לקרוא ביקורות קולנוע, הוא מומלץ ביותר. הייתי מגדיר אותו בתור "רוג'ר איברט שיכול להתלהב גם ממד"ב" או אולי אפילו "יאיר רווה באנגלית גם למי שלא גר בת"א". בכל אופן רבה הייתה שמחתי כשג'יימס הנ"ל פרסם בקורת מוקדמת לsin city וחילק לו 3 וחצי כוכבים, לא פחות ולא יותר. לשם השוואה, בשנה שעברה היה רק סרט אחד שקיבל 4 כוכבים ואולי 4 סרטים עם 3 וחצי.
לפני הלינק אזהרה: ברארדינלי הוא לא יהודה סתיו או מאיר שניצר והוא לא יספיילר לכם את הסרטים, לפחות לא בלי אזהרה לפני. למרות זאת, כאשר קראתי את הבקורת לא יכולתי להמנע מתחושה שאולי מספרים לי פה קצת יותר מידי. אני לא יכול לשפוט בוודאות כי לא קראתי את הקומיקס ובכל מקרה מדובר רק בשתי פסקאות שעוסקות בתיאור העלילה, אבל האזהרה בעינה נשארת לפחות עד שמישהו מוסמך יותר ממני יגיד לכם שזה בסדר. אז הנה: http://movie-reviews.colossus.net/movies/s/sin_city.html
דרך אגב, גם ב AICN התפרסמה ביקורת אבל אודה ולא אבוש שעדיין לא קראתי אותה. משום מה, ביקורת שמתחילה ומסתיימת במשפט "I totally camed in my pants" גם אם תהיה לסרט האוטוביגרפי שאביים מתישהוא, יש בה משהו, בואו נאמר, לא סמכותי במיוחד (אבל היא בהחלט נתנה boost קטן לסיןסיטי מיטר הפנימי שלי).
ב-AICN פורסמו כבר כמה ביקורות,
ברמות שונות של עילגות, וכולן משתחפלצות מרוב התלהבות ואושר. ב'עגבניות רקובות' יש בינתיים 7 ביקורות, ודירוג הטריות של הסרט הוא 100%.
רגע, ב-AICN יש חלקים שאינם עילגים?
כי אם כן, לא היה לי את העונג עד היום. קארמה רעה, אולי.
ניטפוק
ב-2004, מסתבר, היה לו סרט אחד שקיבל 4 כוכבים (לא מה שחשבתם), אבל לא פחות מ-21 סרטים שקיבלו 3 וחצי.
http://movie-reviews.colossus.net/movies/SPECIAL/2004list.html
כמה מהם – החלטות שנראות לי מאוד, מאוד ביזאריות ('אני, רובוט'? 'תפוס ת'כריש'?!?) אבל אני מניח שככה זה אצל כל מבקר.
אופס
לא בכוונה, נשבע.
בכל מקרה לטעמי האישי יחס הפגיעה הוא שלו הוא בסביבות ה 85% , גבוה למדי.
דווקא החוש השישי התחיל את כל ההאש של סרטי האימה החדשים
פארק היורה 4?
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=557258&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0
ידעתי שגם מזה יעשו תכנית ריאליטי
אבל הם יצטרכו לשנות את הקונספט
כבר יש תכנית ריאליטי שנקראית "השרדות".
לזה יקראו ''הכחדות''.
מתגבש טרנד:
במאים עם הערכה ריאליסטית לסרטים שלהם. גם ווס קרייבן מודה ש'הקללה' הוא סרט מחורבן.
http://www.nypost.com/entertainment/41755.htm
מתגבש טרנד
מבחינה מסחרית זה מאוד לא חכם מצדו להודות בכך לאחר מספר שבועות בודדים שהסרט יצא לאקרנים.
נכון.
מצד שני, כבר לא נשאר מה להציל.
לא נראה לי
שאיכפת לו בכלל שהסרט נכשל, אחרי שהאולפנים סירסו את הסרט.
או כך הוא טוען
קשה לי להאמין שגם לפני הסירוס
(ועוד לפני זה – כלומר, לפני ששלחו אותו לצלם מחדש כמעט חצי סרט, אחרי שהוא כבר השלים את הצילומים) הסרט הזה היה יצירת מופת. או אפילו סתם סרט טוב.
מצד שני
קל מאוד להאמין שהוא היה פחות גרוע מפיסת הזבל נטולת הערך התזונתי שמוצגת כרגע בקולנוע. תן טיפטיפה קרדיט לווס קרייבן, קווין וויליאמסון וכריסטינה ריצ'י. הם יכולים להגיע להישגים טובים יותר מ*זה*.
באמת שלא ראיתי את אותה ''פיסת זבל'' וגם אין לי כוונה לעשות את זה
במילניום הנוכחי. אב כאשר האולפן שולח במאי לצלם חצי סרט מחדש, זה אומר דרשני.
לפעמים
אך בחלק השני של המקרים זה אומר שהאולפן מטומטם.
יכול להיות, אבל בוא נבחן את מה שהלך פה:
האולפן נתן אור ירוק להפקת הסרט "הקללה". האולפן ראה את הסרט בשלבי הגימור הסופיים שלו, והחליט שהוא מחורבן.
עד כאן הכל סטנדרטי לגמרי. האולפן שאנחנו מדברים עליו (Dimension) לא התבייש בעבר להדביק את שמו על סרטים כמו "דראקולה 2000" וסדרת "מת לצעוק". את הסרטים האלה, בוא נגיד בעדינות, לא מפיקים מתוך תקווה לזכות באוסקר, או אפילו להיות מועמדים. ולמבקרים והצופים גם אין ציפיות לראות סרט שראוי לזכיה באוסקר, או אפילו להיות מועמד.
ואז האולפן מחליט שאפילו בסטנדרטים של הקהל הזה, הסרט פשוט לא ראוי למאכל אדם. ובמאי הסרט בעצמו אומר "וואלה, צודקים" והולך לצלם מחדש יותר מחצי סרט.
אז כן, בהיסטוריה של האולפנים בהוליווד (ובכל יתר העולם, אגב) יש לא מעט החלטות מטומטמות. פשוט לא נראה לי שזה המקרה הנדון כאן.
או, במחשבה שניה, בעצם כן: כשהאולפן הבין שלסרט הזה אין תקנה, הוא כנראה לא היה צריך לנסות להציל אותו, אלא לשלוח אותו למקומו הראוי: ישר למדפי הוידאו/DVD. היו דברים מעולם.
והפרשנות האלטרנטיבית לעובדות האלה:
באולפן ראו ש"הקללה" הוא סרט שונה, מוזר ויוצא דופן, ונבהלו כשהבינו שהוא לא הולך להיות עוד אחד מסרטי פס הייצור של "צעקה", שכבר הוכיחו שהם רווחיים מאוד. הם הכריחו את הבמאי לעשות סרט מיינסטרימי יותר, והוא שנא את זה – אבל עשה את זה, כי לא הייתה לו ברירה. כחלק מהגישה הזו, גם קיצצו מהסרט חלקים כדי להעניק לו דירוג P13.
התוצאה הסופית, שלא במפתיע, הייתה מחורבנת.
לפי הפרשנות הזו, האולפן אשם יותר מהבמאי.
יכול להיות.
אבל לפרשנות האלטרנטיבית הזאת קשה לי מאוד להאמין, בהתחשב במעורבים.
טוב, לא צריך להגזים
לפי מה ששמעתי על הגירסה המקורית של 'הקללה', זה לא היה בדיוק סרט אקספרמנטלי שיזעזע את אמות הסיפים. הוא היה מיינסטרימי גם קודם.
הקצנתי בכוונה, רק כדי לתת את האפשרות המנוגדת לזו שרז העלה
אני מנחש שהאמת היא די באמצע.
האמת נמצאת אי שם
קשה לי להאמין שגם לפני הסירוס
בהחלט, סרטים נוטים להיות טובים/רעים/משעממים/WHATEVER בעיקר אחרי שמצלמים אותם.
קרא נא את הודעתי פעם נוספת.
לא דיברתי על הסרט לפני שצילמו אותו. דיברתי על הסרט לפני שצילמו אותו *מחדש*.
מתנצל
לא שמתי לב להבדלים בינינו (כמה מפתיע…), מאחר אני מאמין שכשהאולפנים דרשו PG13 הסרט הלך לאבדון, ולא לפני כן.
הסרט הלך לעזאזל הרבה לפני זה.
קצת היסטוריה: הם צילמו סרט. הם כמעט גמרו לצלם את הסרט. ואז בא מישהו מגבוה והכריז שהסרט שהם מצלמים לא מוצא חן בעיניו, ולעצור הכל תיכף ומיד ועכשיו.
כתבה מספר 1691
שלחו את קווין וויליאמסון לכתוב את התסריט מחדש. ואני לא מדבר על שינוי פה, שינוי שם – *כל* התסריט נכתב מחדש, ברמה כזאת שהיה צריך ללהק את הסרט מחדש לגמרי. דמויות ראשיות שהופיעו בגירסה המקורית נמחקו לגמרי מהגירסה החדשה, ולעומת זאת, בגירסה החדשה נוסף לכריסטינה ריצ'י אח שלא היה קיים בגירסה המקורית. העלילה שונתה לגמרי. את העבודה הזאת קל לי להאמין שוויליאמסון עשה בלחץ זמן היסטרי ובחוסר חשק, לכן מה שיצא לו הוא גרוע. כמה חודשים אחרי הפסקת הצילומים, הם התחילו לצלם את הסרט מחדש, לפי התסריט החדש. יצא סרט מאוד לא משהו. רק *אז* האולפן התערב וחתך מהסרט את כל האיכסה והסקס (אם היה), כדי להגיע ל-PG13. זה לא שיפר את הסרט (הו, כמה מפתיע).
עכשיו אנקדוטה. די בתחילת הסרט, יש סצינת חלום נדושה צפויה ומשוחקת איום (להבדיל משאר הסצינות בסרט, שגם הן נדושות, צפויות ומשוחקות איום) שמסתיימת במונטאז' מהיר מאוד, של כמה שניות, מהסוג שנראה כמו הדבר שמגיע בסופי טריילרים: הרבה מאוד תמונות מהירות, שקשה לקלוט מהן משהו ברור. התמונות האלה, עד כמה שהצלחתי להבחין, לא מופיעות בהמשך הסרט. הניחוש שלי הוא שהן לקוחות מתוך הגירסה המקורית והגנוזה של הסרט. אולי ב-DVD אפשר יהיה להריץ את הקטע הזה פריים אחרי פריים ולקבל מושג על איך הסרט היה יכול להיות.
נסיכת הקרח הוא
סרט מקסים אני לא ממש מצליחה להצביע מה בוכל כך יפה
נראה לי שהקרח (במדינה חמה כמו שלנו…..).
שובו של הסופר
במקום הזה לפני חצי שנה התנהל ויכוח בהשתתפות של כעשרה עולשים בשאלה האם באנגלית או בעברית יש יותר הברות. לא הושגה הכרעה, וזה גם היה די מעייף.
אז זרקתי כפפה אבל היא עדיין צוברת אבק ביטים כמה תגובות מעליי. אז שוב, כל מי שהיה לו חשוב כל כך להגיד לי ולעידן שאנחנו טועים, שישים כסף או שווה כסף במקום בו פיו נמצא. בואו ניקח קטע ספר שתורגם כבר ומוסכם שהאנגלית שבו מייצגת, נחלק אתו לכמה מקטעים ונספור הברות בכל גרסה. נסכים מראש מהי הסטייה המנצחת, ונתערב לפני.
לונג, אני יודע שאני אשמח לאמוטיקון של צבוע (ההוא ממלך האריות) אני מוכן להבטיח להביא קילו גב"צ לקון או לחלופין להבטיח לא לבוא לקון – מה שישמח אותך יותר. מיקה, ממסד לא יודע מה אני יכול לתת לכם (כסף זה דבר שימושי, אבל יש דברים יותר מעניינים) אז זה פתוח למו"מ.
אפשר להגיד שאני קטנוני וכן שאר תארים נחמדים כאלו. זו לא הנקודה. אני שונא ויכוחים שלא נסגרים, בטח כשאני בטוח שאפשר לסגור אותם. בכלל זה נושא שכנראה לא נבדק (גיגלתי ושאלתי סטודנט לבלשנות, כך שעל זה אני לא אתערב) כך שיכול להיות שלניסוי שלנו יהיה ערך אקדמי.
מישהו מעוניין?
למה אתה נודניק?
אם אתה רוצה הוכחה, אז לך ובדוק ומצא שכמעט כל ספר שתורגם מאנגלית לעברית או להיפך, מכיל הרבה יותר עמודים, כי הוא מכיל יותר מלים, כי נדרשות יותר מלים באנגלית על מנת להעביר רעיון.
את אינספור הכפפות שזרקת הרמתי והגבתי עליהן, רק מפני שאני הבנאדם היחיד פה שמספיק משועמם בחייו (או לפחות היה) ומוצא טעם כלשהו בהוכחת נקודות.
זה שהטענות שלך נסתרו מרות (כלומר, מה שזה לא יהיה השיר/משפט שנתתם, שתורגם הלוך ושוב, שהבאתי לך דוגמה שתרגמתי את כל שירי המחזמר של באפי, ובכולם נשמרה המשמעות, החריזה והכי חשוב – המשקל) לא הניא אותך מלחשוב שאתה צודק, וכל המלים באנגלית מכילות הברה אחת, גג שתיים – זה כבר הסרט שלך.
שיהיה בהצלחה אתו, אה?
את מתעלמת מהגופנים והעימוד.
וכן, הוא נודניק.
האמת שדווקא לא.
אני – באופן אישי – כמו תמיד פועלת מהבטן, ולא מניסויים מדעיים.
כשקראתי את "מרשעת" באנגלית, לא היה לי קל. אמנם האנגלית שלי משובחת למדי, אבל השפה בה כתוב הספר הזה כל כך עשירה, שמצאתי את עצמי נזקקת נואשות לתרגום מדויק יותר. מכיוון שיש לי את הספר בעברית, התחלתי לקרוא אותם בד בבד. קראתי פרק באנגלית, ואז בעברית. לפעמים מקטעים מקטעים. האנגלית פשוט הכילה הרבה הרבה הרבה יותר. ויש לציין שהתרגום העברי נהדר ומשובח.
אנגלית היא פשוט מסה גדולה יותר, או מרגישה ככזו.
למרות ששוב – העמדה שלי היא שזה נכון, על פניו מלים בעברית מכילות הרבה יותר הברות. יחד עם זאת, באנגלית לכל דבר יש מילות שיוך ואינספור מלים מיותרות שצריך לדחוף לכל משפט, כך שבסופו של יום, כמות ההברות מתקזזת בין שתי השפות.
בעברים יש אותיות צרות
כמו י,ו,ן ואפילו נ ו-ז.
וכל ה קצר מכל the.
כך שהאורך הפיזי של הספר לא קובע.
גם באנגלית יש
J, I, L, T שבגרסתם הלא קפיטלית, j,i,l,t הן לא פחות צרות.
גם באנגלית יש
נכון.
אני זוכר את הדיון הזה
וגם אני עם צבוע.
אנגלית היא שפה יותר ארוכה מבחינת כתיבה, כי יש בה אותיות AUIOE (איך קוראים לאותיות האלה) או לא יודע למה, אבל בזה השתכנעתי.
מצד שני, מבחינת דיבור, אני די בטוח שאנגלית הרבה יותר קצרה, לפחות מבחינת מס' הברות.
דוגמה קטנה-
stand מול עמד, 5 אותיות מול 3, והברה אחת מול 2 בהתאמה
כי את מתחמקת
מיקה, במחבאפי יחד עם כל תיאורי המקום ושמות הדמויות יש פחות מ-10,000 מלים, אני תרגמתי יותר מ100,000 אז הייתי מציע לא להתלהב. (ברור שמול המספרים האלו הממסד מגחך באפילה). שום טענה לא נסתרה, גם בתרגום השיר וגם בתרגום הקטע של עידן, באנגלית היו יותר הברות – יש לך זכרון סלקטיבי, לא הוכחת כלום.
את רוצה להוכיח? אני מציע ניסוי אובייקטיבי של ספירת הברות בספר כמו מלכוד 22 או המדריך ואז נראה בבירור.
שמה כסף? אם את צודקת זה יהיה שווה את הזמן שלך.
ושלמקו, מכל האנשים *אתה* מדבר?
כן.
נכון.
אני מתחמקת.
לשים כסף? מה אתה, מהסופראנוס?
אנשים.
סליחה על ההפרעה,
אבל למה, בעצם, זה משנה?
זו בדיוק שאלת עשר האגורות
למה זה משנה אם זה בימבה או בינבה? למה זה משנה אם נינט דומה לפיאונה? מה זה משנה איך כותבים איאן מקרגור?
אותי זה מעניין כי תמיד התעניינתי בשפות ומלים. כעשרה אנשים התעניינו מספיק בשביל להגיב, וכולי תקווה שהם יתעניינו מספיק בשביל לבדוק. בנוסף, הנושא עצבן אותי כי הוא שוב הדגים כמה אנשים נהנים, ויותר מזה, משקיעים זמן ומאמץ בלהגיד את ההיפך ללא מושג של ממש. יחד עם זאת, הם נמנעים מבדיקה מעט מייגעת אבל חד משמעית. אני לא מצפה משום אדם שזה לא מעניין אותו להשתתף או אפילו לקרוא את התגובות בנושא.
ומיקה, ההתערבות מוסיפה עניין, משתלמת לצד הצודק ומבדילה בין פטפטנים לבעליי המילה. זה לא חייב להיות על כסף.
אבל זה באמת לא משנה
ויתרה מזאת, לא ראיתי שאף אחד מהצדדים בויכוחים שציינת חזר אחרי שנה והתחיל להתגרות באנשים בסגנון Put your money where your mouth is.
כמובן שזה עניין של טעם, אבל כולם – בעיקר אלו שהגיבו קודם – אומרים לך שזה לא מעניין אותם יותר (או מספיק).
במלים אחרות, אתה קצת אגרסיבי ואובססיבי.
מקובל עלי
הוויכוח על בינבה הוכרע, על פיונה הוא אסתטי (כלומר חסר סיכוי להכרעה) ומקרגור טרי. וויכוח ההברות לא הוכרע למרות שאין ספק שניתן לקבל בו תוצאה חד משמעית. על הרעיון למבחן חשבתי כבר אז אבל רק בשלב שהדיון הפך בהחלט מעיק (אם כי *לא* מיצה את עצמו), אני אוהב לסגור פינות אז החלטתי לחזור אליו כשיש לי זמן וכוח, בתקווה למצוא אנשים במצב דומה.
לא משנה/אובסיסיבי? הוויכוח הראשון כלל עשרות תגובות, אז כנראה שהוא קצת משנה. בכל אופן אם לא יגיבו לעניין אני ארד מהנושא.
אגרסיבי – נכון. בד"כ ההגהה כוללת מחיקת שגיאת הקלדה, ניסוחים קלוקלים ואגרסיביות. כשאני מתעצבן, למשל מאנשים שנהנים להגיב סתם, החלק השלישי נשאר. אגב אני לא רואה את ההתערבות כאקט כל כך אגריסיבי אלא כמכשיר פרקטי לכפות על אנשים לעמוד מאחורי המלים שלהם.
כולם!? – 3 אנשים הגיבו: מיקה שבערך עונה על הפרופיל שתיארת, three שממש לא, ושלמקו שענה לא לעניין ובסך הכל חיפש הזדמנות לנגח אותי, כנראה עקב דיון קודם.
נקודה למחשבה (אין צורך בתגובה): מה זה משנה אם אני מנסה לפתוח דיון על נושא שלא מעניין אותך? תתעלם ממנו או בכלל מהתגובות שלי.
יודע מה? בדקתי.
סיפור שסיימתי עכשיו לתרגם. במקור 6000 מילים, 6.5 עמודים, 33000 תווים.
בתרגום 4400 מילים, 6.5 עמודים, 24000 תווים.
עכשיו רק נשאר לצבוע לנחש את כיוון התרגום.
ומספר ההברות.
רגע,
אותו מספר עמודים עם 9000 תווים פחות? בטוח שזה אותו פונט?
הברות, שלמקו, הברות
א' – אה, ב' – בה.
לגבי מלל ותווים הממסד הגיב כאן כתבה מספר 2623
ומבחינתי סגר את הנושא.
הנה כמה דוגמאות און טופיק:
seven -2, שבעה חטאים -5
rat race – 2, מיליונר מי שגומר ראשון -9
A.I. , A.I – 2 . אינטליגנציה מלאכותית – 11
Gattaca – 3, מה קרה בגאטאקה? 7
City Slickers -4, תעצרו את העיר אני רוצה לרדת -14
בנוסף, בעברית הסופיות רצחני, קטלני ומת לצחוק נפוצות מאד, והן, בממוצע, יוצרות משפטים ארוכים יותר מהמשפטים האנגליים המקבילים.
מה פה און טופיק?
תרגום שמות סרטים? זה מה שבחרת? זה אפילו יותר הזוי מזה שרצית "לשים כסף".
בן אדם, הדברים האלה הם לא תרגום. בטח לא תרגום ישיר. אלו המצאות של זן המתרגמים הכי גרוע וידוע לשמצה בעולם. כאלה שעושים רולטה רוסית עם מלים בקנה, ומחליטים שזה תרגום שם ראוי.
אגב, אתה רוצה לשים כסף ולהפוך את זה לרציני? אז למה אתה מתעלם מההצעה של ג'ון, נדמה לי, לקחת מילון עברי, ואז מילון אנגלי, ואז לספור את כמות ההברות בכל המלים, ולעשות ממוצע, ואז לראות?
ושוב אני אנדנק לך גם עם דומגת שירי המחזמר –
המשמעות נשמרה בכולם, וכמו כן גם החריזה, ועדיין זה נכנס לתוך המשקל בדיוק, משמע מספר ההברות היה זהה.
זה ייתכן, זה אפשרי,
וזה בגלל שיש קיזוז.
*נודניק*
*מכשושה*
אני מודה שזה לא כזה מצחיק, אבל הדוגמאות היו מופרכות בכוונה – זה היה ניסיון להפוגה קומית. רק הדג האובייקטיבי יסיק מדו השיח הזה למי יש פחות חוש הומור.
אם את או לונג תמצאו רשימת בת אלף המלים הפופלריות ביותר, אני מוכן להכיל את ההתערבות עליה. אישית אני מעדיף בדיקה של משפטים של ממש כדי להתחשב גם במבנה התחבירי של השפה.
ושוב, מיקה, את משקיעה המון זמן ואנרגיה ב*להגיד* שאת צודקת, במקום ב*להוכיח* זאת. מלים הן זולות.
ומאץ' לא התווכחתי עם זה שאני אגרסיבי, פשוט התכוונתי שזה יותר בכיוון אסרטיבי מברוטלי.
ודיר באלאק אם תצפצף ככה עוד פעם, אני יודע איפה אתה גר*
* הערה לבעלי חוש ההומור השונה/רגיל/משופר – גם זו היתה הלצה.
whatever, גבר.
כולם יודעים איפה אני גרה.
יש לי נטייה מזעזעת להזכיר את ירושלים בכל הודעה שלישית בערך. מעבר לזה, כל מה שיש לי להוסיף מתומצת היטב במילים של סופרת מוצלחת ממני:
תיקון טעות:
למעשה אני גרה במבשרת, פשוט אני נוטה להדחיק את זה כי ברוחי אני ירושלמית עדיין. וכפי שכבר ציינתי במקום אחר, תביא שוקולד אם אתה בא.
את פסדר את, מאצ'ינקה. ~אוף טופיק~
אפשר להיות בורה ברבים ולשאול מי הסופרת אותה ציטטת?
אני מזדהה עמוקות עם הדברים המצוטטים.
(תמיד כשאנשים אומרים לי שאני נורא אמיצה, זה מפתיע אותי מחדש. אני לא אמיצה. אני רק עקשנית לאללה וטיפה מטומטמת)
הדוברת היא אליזבת
מגאווה ודעה קדומה מאת ג'יין אוסטין, שאמא שלי פשוט מכורה לספרים שלה. אני אישית אוהבת את גאווה ודעה קדומה, אבל לא ממש מתחברת לאחרים. ובכל זאת, זה אחד מהציטוטים הטובים והיעילים שנתקלתי בהם.
תודה!
לא אגרסיבי, רק כפיה?
וההגדרה שלך לאגרסיביות היא…
לא כפייתי?
על פי הטריילר של Caché
סרטו החדש של מיכאל הנקה, נראה שהגרועים בסיוטיו של רד פיש עומדים להתגשם – הוא צרפתי, הוא אמנותי, הוא סרט אימה ויש בו ילד קריפי. אמא'לה!
מצד שני בטח דן ברזל יהנה.
http://www.imdb.com/title/tt0387898/
והרי שהתקבלה זה עתה:
Cache ייקרא 'מחבואים' ויופץ בארץ החל מה-6 באפריל.
איך אני אוהב שכאלה מתקבלות!
אחרי ש"שעת הזאב" לא הופץ כאן, חששתי כבר שהמפיצים הרימו ידיים בנוגע להאנקה. טוב לראות שיש עוד תקווה.