תגידו, עשיתי משהו רע למישהו
מכם? לא חייכתי מספיק? ניסיתי
למכור למישהו מקרר מקולקל?
כי אחרת אני לא יכולה להבין למה
שמישהו מכם ירצה להטיל עלי את
"קללת המרים". ההיא מהפונט.
לאחרונה, בכל פעם שאני פותחת
מסמך כלשהו שאינו בפונט 'מרים' – המחשב מודיע כי ביצעתי עבירה פלילית וסוגר את הוורד. גם הסרת הווינדוז כולו, יחד עם האופיס, והתקנתם מחדש לא עזרה. המחשב בשלו (ואגב, אם מישהו יעז להציע לי לעבור למוזילה/לינוקס, רק בגלל שהוא אנטי-מייקרוסופט – דמו בראשו).
אבל את מי מעניינות הצרות שלי, כשמסביב יום יום חג. כן, נו, האמריקאים האלה לא מפספסים הזדמנויות לחגוג, ועוד יותר לא מפספסים הזדמנויות להפוך את החגים האלו לימי חופש – כאלה שהולכים בהם לקולנוע.
לא רק הולנטיין נחגג בסוף השבוע האחרון. גם "President’s Day", שהוא, אם לפשט את הנושא, ממוצע ימי ההולדת של אייב לינקולן ושל וושינגטון. ההוא מהדוחק"ו. המהדרין מעלים בשלישית את תאריך מותו של לינקולן, חלקי השורש הריבועי של סך זמן כהונתו של וושינגטון, ומדי שנה מעוברת מכפילים את הכל בסכום במיליונים שהשיג הסרט שמיקומו בטבלה מייצג את ספרת האחדות של אותה שנה.
לא, אני רצינית. ככה כתוב בגוגל.
במקום להביא בחורה יפה שתקפוץ מעוגה ותמתיק בקולה "Happy Birthday Mr. Mister President", האמריקאים בחרו להגיש לנשיאם בחור עיוור בטייץ. לא ברור אם הרקע למעשה הוא אופנה שהתחלפה, או נקמה פעוטה.
אותו בחור, דרדוויל, הוא עורך דין במקצועו ביום (בן אפלק, כמה שנים אחרי סיומו של 'משנים כיוון'), ולוחם צדק בלילה. כאמור, הוא גם עיוור. אבל כפיצוי, שאר החושים שלו מחודדים ביותר. ולא רק זה, ג'ניפר גארנר היא החברה שלו. צמד הפוצי-מוצי הזה לוחם יחדיו בכוחות הרשע, עד ש…
המבקרים לא אוהבים את בן אפלק בטייץ. את חוסר אהדתם המופגן הם תרגמו לירידות על הסקס-אפיל שלו, על הכריזמה, ועל איך שהוא לא מתקרב לקרסוליהם של באטמן או ספיידרמן. מבקר אחד הגדיל לעשות והשווה את דרדוויל ל'גודזילה'.
ובכל זאת, הקהל נהר. למה? כי דרדוויל הוא גיבור קומיקס, וגיבורים הם מה שאמריקה צריכה בתקופת טרום-המלחמה בה היא מצויה.
השבוע הגיע לקולנוע בחור נוסף בלבוש לא קונבנציונלי. מוגלי, שדומה כי לא התבגר ולו ביום מאז 'ספר הג'ונגל', מתגעגע לידידיו הותיקים. הדוב בלו גם היה רוצה לפגוש בידידו הקטון. יחד, צמד הפוצי-מוצי הזה לוחם בכוחות הרשע – הנמר שיר-קאן, המחפש נקמה.
המבקרים קובעים בתמציתיות: בהה, מה חבל שהסרט לא יצא ישירות לוידיאו. אבל דיסני, כמו דיסני, פימפמו חזק את גרסת הסמאשינג פמפקינס ל"Bear Necessities", כמו גם את השירים החדשים מהסרט, והילדים הפתיים הרקידו את הסרט למקום הרביעי בטבלה השבוע.
'איך להיפטר מבחור תוך עשרה ימים', רכוב על גלי האנרגיה החיוביות שמפיץ סביבו יום האוהבים, נמצא במקום השני, לאחר ירידה סולידית ברווחיו.
אבל ירידות כאלו אינן מטרידות את 'שיקאגו', שכמו רוב הסרטים שהוכרזו השבוע כמועמדים לאוסקר, רשם עליה ברווחיו. נישאים על התהילה, רשמו אותם סרטים עלייה גם במספר הקולנועים בהם הם מוצגים. בעצם, פרט ל'אודות שמידט', שכפיצוי, חזר לעשיריה לאחד שנפל ממנה בשבוע שעבר.
עוד אחד עולה – והנה אחר יורד. רווחיו של 'שר הטבעות – שני הצריחים' כמעט ולא ירדו כלל. כולה ירידה של 1.9%. אבל מסתבר שאלה היו שני אחוזים יותר מדי, וחבורת היפיופים של האחווה נדחקה החוצה לטובת ניקולסון פרוע השיער ומטורף המבט.
בשבוע הבא יגיעו קווין ספייסי וקייט ווינסלייט, עם המותחן 'החיים של דייויד גייל', שהטריילר שלו כבר רץ על מסכי ארצנו; קורט ראסל יגיש לנו מותחן אחר, 'Dark Blue', על שוטרים גיבורים בלוס אנג'לס; יגיעו גם 'Gods and Generals', פריקוול לסרט 'גטיסבורג' מ-93', שיספר על גיבור המלחמה המהולל "ג'קסון קיר-אבן"; 'Old School', קומדיה על חיי הקולג', וגם הדיוידי של 'חתונה מאוחרת'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסות הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
- מה יהיה – Daredevil
- Daredevil
- ספר הג'ונגל 2
כבר מהטריילר היה ברור שזה לא משהו
זה גם לא הגיע לשיאים של הסופ"ש הראשון של ספיידרמן, ככה שנראה שדארדביל ייעלם במהירות לתהומות השכחה.
אה, ונתתם שני לינקים זהים. אבל לא חשוב.
נכון...
מבין הסופר הירו'ז שהופיעו בסידרה הסופר מצוינת של ספידרמן(המצויירת ללא הסוף שדחפו לה את טל מוסרי בתרגום לעברית) דארדביל הוא השנוא עלי מכולם.
הוא לא יותר סופר הירו מבאטמן…
אני קורא למפיקים להוציא את כל הרווחים של הסרט על סיקוול לסידרה של ספידרמן!
קדימה למסע ההתרמה!
גם אני בעד גיוס הכספים להמשך הסדרה המצוירת (והנהדרת) ספיידרמן. זה היה כל כך מאכזב ולא ברור (גם חשבתי שאולי פשוט הפסיקו לשדר את זה אצלינו) כשזה נקטע בפתאומיות בלי שספידדרמן הספיק למצוא את מארי ג'יין. למרות שהפרקים היו פחות טובים משאר הסדרה…
דוחק''ו אור ליום שני? הכיצד?
בטח החמצתי משהו בגוף הכתבה?
גם לי אין מושג איך זה קרה.
כנראה שסופשבוע משעמם פירושו שלא צריך לחכות לקולות החיילים.
יוחזרו לאלתר הסוגריים של המספרים בסוגריים
את... .יכולה...
יש…. דרך…. לחסל…. את…. מרים….
את… יכולה… לעבור… ללי..כחחחחח בעע.
____________
אפסאלון, דמו בראשו.
את... .יכולה...
אפסלון, העיצה שלך בקשר לעוגיות, לא רק שלא איפשרה לי להתחבר למתמשכים, עכשיו המחשב הדפוק כבר לא מוכן גם לשלוח דואל, הוא נפגע, לקח את זה ממש אישי.
אל תעברי ללינוקס! !אןף!
ולא בגלל שהיא לא טובה או בגלל משהו, פשוט אם את לא מבינה ממש טוב במחשבים אז חבל לך על הזמן. אני התקנתי אותה ועכשיו נתקעתי איתה כי אני לא מצליח להסיר אותה. והדבר שהכי עצבן אותי בה זה שלא יכולתי לצפות בסרטים שלי איתה! היו לי שם את שר הטבעות 2 ולא יכולתי לצפות בזה כי הדיויX לא עובד שם טוב.
אגב אפסאלון, ששש.. באוזן שלא ישמעו….
*אם אני נכנס לאתרים למבוגרים ואחרי זה רוצה למחוק את השם שלהם מן שורת הכתובת, איך אני עושה את זה?*
נ.ב:
דרדויל סרט דפוק!
ומה באשר לאנשים המציעים
לך לעבור למערכת הפעלה חופשית לא משום שנאת מיקרוסופט אלא בגלל אהבת אדם?.
טוב. אז אל תעברי ללינוקס. חכי חודשיים, ליציאת OpenOffice בעברית ואז תעברי ללינוקס. ולא בגלל שמקרוסופט זה רע אלא משום שלינוקס היא מערכת טובה יותר, יציבה יותר ו*קלה* יותר לשימוש. (שלא לדבר על זולה יותר, אבל לכמה אנשים זה כבר משנה בארץ הזו?)
וזה עוד לפני שדנו באידאולוגיה שמאחרוי תוכנה חופשית…
במגזין net הוקדש קטע לאתרים על סרטים
למה "יעל הולכת לסרט שם", ואתר קולנוע עם יד לא?
מי אמר שהניחוש שלי נמוך?
אמרתי 40, והייתי ממש קרוב (אין לי כוח לבדוק אם הייתי הכי קרוב)
תגידו, 'דייויד גייל' הזה שווה משהו, או שגלובוס שום נתקעו בלי סרטים והם מביאים מה שיש?
0% עגבניות (3 ביקורות שליליות). לא רע.
אני רוצה לציין כבר מעכשיו
ומבלי לראות את הסרט, שסופו של "חייו של דיויד גייל" אינו מפתיע.
הטריילר כבר מספק את כל המידע הנחוץ. יותר מדי ממנו.
המנצח הוא
ג'ים קארי, שהימר 45.
אחריו נונין עם 40, אחריו הדג עם 48, גבל פאק עם 51, שלמקו עם 55, ואחרון- האשף הלא ככ דגול עם 65.
אני רוצה לציין למען הפרוטוקול
שג'ים קארי גנב לי את ההימור. חוץ מזה, יכול להיות שכשיתפרסמו המספרים הסופיים יסתבר שנונין בכל זאת היה הכי קרוב.
השבוע הבא הרבה יותר בעייתי. מי מבין ארבעת הסרטים החדשים (והאחד הישן) יהיה במקום הראשון, ובכמה? יש מהמרים? ורצוי לפני שהמקצוענים (מוג'ו, גורו, הנביאים) מפרסמים את התחזיות שלהם. זאת לא חכמה.
ההימור שלי: דרדביל נשאר ראשון.
ובו במידה, יתרסק בהכנסותיו.
אני אומר שאף סרט לא יעשה יותר מ20 מיליון בסוף השבוע הבא.
דרדביל
אני תוהה מתי לראשונה הוא יספר שלא עשה סקס עם דרדמוניקה.
דרדביל
יאללה, הסרט-קומיקס R-rated הראשון מאז "העורב".
דרדביל? דרדמוניקה?
הדרדסים חוזרים?
אללי, מה דרדצ'נדלר יחשוב?
אז זהו, שבסוף זה היה נונין שניצח.
על פי נתוני האמת, 'דרדוויל' עשה 40.3 מיליון: http://www.boxofficemojo.com/weekend/chart/?yr=2003&wknd=07
הוריי!;
ממש מתאים לי למצח בטוטו קופות שאין בו פרסים. אבל יגיע טווט האוסקר רב הפרסים, ואתם תראו אותי שוב מחטיא ובגדול.
יופי.
אז בקון הקרוב ממש שווה לך לעלות לבמה. יהיה כיף.
(אני? רמזתי משהו? מה פתאום!)
זה טעות או שפספסתי בדיחה ?
זה בכוונה. מעין קריצה למר אדון.
אני היחיד שחושב
שפיתוח מערכת היחסים בין מוגלי והילדה ההודית (כאשר שניהם לא התבגרו בשניה מהסרט הראשון) מטרידה משהו?
גם לופרקליה היתה בסוף השבוע הזה...
שמעתי שמועה
ורציתי לדעת עד כמה היא נכונה… מישהו שמע במקרה על מת לחיות 4 בכיכובה של ב. ספירס?
יש שמועות.
אומרים שהיא תשחק את בתו של ג'ון מקליין. שום דבר רשמי או אמין בשלב זה. אישית, נשמע לי לגמרי לא סביר.
למה לא?
בשנת 1988 שזו שנת ההתרחשות של "מת לחיות", הבת שלו היתה בת חמש שזה אומר שהיום היא צריכה להיות בת 20 שזה די מתאים.
היי יש לי רעיון: ברוס ויליס וסמואל ל. ג'קסון יהיו צמד שוטרים ואז יצטרף שוטר צעיר נוסף שיהיה חבר של הבת של ברוס ויליס בלי שהוא ידע.
ואגב שמועות: יש שמועה די מבוססת שחברת פאראמאונט לוחצת על לוקאס ושפילברג להוציא את אינדיאנה ג'ונס כטרילוגיה בדיוידי עוד השנה ואולי אפילו את סדרת הטלויזיה "אינדי הצעיר".
http://www.hometheaterforum.com/htforum/showthread.php?s=&threadid=112590&pagenumber=10
לא קשור
אז בריטני ספירס היא בגיל המתאים. אז מה? זה לא נשמע סביר משום שסרט חדש של 'מת לחיות' יעשה כסף בכל מקרה, ולא צריך תגבורת של אלילות נוער שלא יודעות לשחק, אבל לוקחות על כך הרבה כסף, ושקהל המעריצים שלהם לגמרי לא חופף לקהל של סדרת הסרטים.
אמנם לא צריך
אבל זה לא משנה אם המפיקים יחליטו לצרף את בריטני ספירס אז הם יצרפו, להזיק זה לא יזיק (אני לא חושב שהמשכורת של ה"שחקנית" זה מה שיפריע להם).
מקסימום זה יפתח את הסרט לעוד קהל שלא איכפת לו מכישורי המשחק של הגברת (אפשר לחשוב איזה כשרון משחק צריך להיות לה, הרי מה שהיא צריכה לעשות זה קצת לצעוק, להרים אקדח ולרוץ).
זה סרט מסחרי מכל הבחינות.
בטח שזה יכול להזיק.
קודם כל, המשכורת של השחקנית היא דבר שאי אפשר להתעלם ממנו. אתה לא יכול סתם ככה לזרוק הצידה כמה מיליונים. לאיכות הסרט ו(הרבה יותר חשוב)לתדמית שלו היא יכולה רק להזיק. בקרב צופים של סרטי אקשן יש יותר שונאי-בריטני מאשר מעריצים שלה, והנוכחות שלה תהיה סיבה מצוינת בשבילם *לא* לראות אותו. הקיצר, נשמע כמו חרא ליהוק.
אממ...
אתה מכיר מישהו מבין מעריצי הז'אנר או סדרת "מת לחיות" שלא ילך לסרט הזה רק בגלל שבריטני מופיע בו בתפקיד כלשהו? אני די בספק. אם יש מספיק אקשן ופיצוצים שום בריטני לא תפריע לזה.
זה דיון די מוזר על דבר שסביר להניח שלא יקרה.
מה שכן, את גרסת הדיוידי הם יקנו על בטוח,
במיוחד אם יובטח להם סוף אלטרנטיבי.
סוף אלטרנטיבי
למשל בריטני וחברתה במכונית פתוחה דוהרות לתהום?
זו אופציה אחת.
חשבתי יותר בכיוון של ( עלק) ברוס נאבק בחוטפים, בשניה האחונה מגיע לבריטני הקשורה לכסא, ופצצה מתקתקת מחוברת אליה בסופר-גלו, תופס קאטר שבמקרה היה בסביבה (או שהיא החביאה בתוך החזיה), ושניה אחת לפני הפיצוץ הוא חותך את החוט. אבל מסתבר שהחוטפים היו מנוולים, והחליפו את צבעי החוטים, כך שאם בד"כ צריך היה לחתוך את החוט הכחול, הם מראש הבינו שזה מה שאנשים יחתכו ולכן החליפו בין צבעי החוטים (כך שהכחול עתה גורם לפיצוץ). החסרון היחיד בסוף האלטרנטיבי הזה הוא שברוס ויליס מת. לכן, בעודו נאבק בחוטפים, אפשר לשלוח לשם את בלש המשטרה הצעיר שהוא במקרה גם החבר שלה, הוא יכרע מולה ברך, יציע לה נישואין (ברקע: ברוס והחוטף עוצרים את הקרב, על פניהם מבט המום). בריטני מזילה דמעה מתוקה, ומתנשקת בלהט עם הבלש/חבר. בהיותו בנאדם מעשי, ברוס צווח בבעתה. בריטני לא מבינה: "אבל אבא, הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו! הוא בחור טוב, אבא!", ומביטה באהבה אין קץ בחבר שלה. פתאום החבר/בלש מגלה כי נותרו עוד שתי שניות בלבד עד לפיצוץ. הוא נבהל. היא צורחת. ברוס לא מאבד את העשתונות, וזורק לו קאטר. החבר/בלש תופס אותו במיומנות, ובזריזות מושיט ידו לעבר החוט. אבל לא מספיק מהר. Game Over.
טוב, אז ככה
שמעתי אתזה מאח שלי, שאני לא ממש סומך עליו, אבל הוא אמר שאמרו אתזה באיזה תוכנית (אבק כוככבים או משו כזה). בכל מקרה, חשבתי שיהיה בדיקה. בכתבה המשיכו להגיד ש ( אפשרי) ברוס וויליס לא רוצה להמשיך וכנראה שמקליין אכן ימות בסרט זה. (סוף ). לא יודע אם נכון או לא, אבל בכל מקרה, בקשר להאם יפגע בעסקים, אז זה אומנם לא יפגע במעריצי מת לחיות, אבל יש הרבה "קולות צפים", אוהבי סרטי אקשן שונאי קיטצ', שיכוליות לא יסכימו להקריב את כספם להעלאת פופולריותה כביכול של הנל.
זה לא דבר
שיחסי ציבור לא יוכלו לפתור.
זוכר את הרעש שהיה
על כך שאנ-סינק עשויים להופיע ב'פרק 2', בתפקיד זעיר של כמה שניות?
תכפיל ב-16.
זה בדיוק זה
רעש גדול ובסוף כולם הולכים לסרט.
אני לא זוכר איזשהו חרם על סרט במימדים יוצאי דופן. למרות הביקורות ולמרות הסנוביות המבורכת הקהל עדיין הולך לקולנוע ושיאים עדיין נשברים.
אם אן-סינק היו מופיעים לא היית הולך למתקפת המשובטים?
nsync rulez!
אנסינק באמת הצטלמו לסרט, רק בגלל שהבנות של הבמאי מעריצות אותם. אז הם הצטלמו והכל אבל הורידו את זה בעריכה.
לצערי זאת הייתה אחת הסיבות שרציתי ללכת לראות את הסרט ובגלל שהורידו את הסצינה הזאת הם הפסידו הרבה מאוד צופים- למרות שזה לא ממש הפריע להם בקופות.
ולסיום: ג'יי סי החתיך!
(זה הגיל שמשפיע)
זכור לי רעש גדול עוד יותר
על זה שטום בומבדיל לא מופיע ב-"שר"ה: אחוות הטבעת".
ועל זה שהקורים של ספיידרמן הם טבעיים (איזה מזל שזה לא היה לפני כל כך הרבה זמן. אני לא חושב שהיו מאמנים לי אחרת).
ועוד זכורות לי במעומעם הפגנות מחאה סוערות על כך שמייקל קיטון נבחר כדי לגלם את באטמן, והפגנות מחאה סוערות לא פחות לאחר שהוחלט להחליף אותו.*
או, בקיצור – לפעמים, לא תמיד, מעריצים שעושים רעש הם רק מעריצים שעושים רעש. על ביצועי הסרט בקופות זה לא בהכרח משפיע.
* אין בכך, כמובן, כדי להעיד על טיב העבודה של מייקל קיטון או ואל קילמר בתפקיד באטמן – למעשה, אני סבור כי שני השחקנים הנ"ל לא עשו עבודה ממש טובה בתפקיד – אך זה אינו גורע במאומה מן השורה התחתונה, כפי שהצגתיה כאן.
כבר עשו את זה
http://us.imdb.com/Title?0122151
כאילו... דה?
כאילו... דה-דה-דה-דההה?
היה היה
אהממ אהממ
תגידו, מה התוצאות של כל השאלונים נושאי "הפרסים" שהיו פה?
למה יש לי הרגשה שזה רק בכדי לדעת כמה קוראים פה באתר
פרנואיד, משהו?
כדי לדעת כמה אנשים נכנסים לאתר אנחנו לא צריכים תחרויות נושאות פרסים.
ולהאשמה כאילו אנחנו שקרנים אני אתן לאנשים אחרים לענות, כי אני לא מסוגל לענות עליה בנימוס.
שלא לדבר על זה
שבכדי לדעת כמה גולשים יש לאתר צריך לעשות שאלונים נושאי פרסים כל שעה בערך…(לא שאני רומז למשהו).
בקרוב יש אוסקרים.
אהמ בחזרה.
בכל אחת מהתחרויות הנ"ל, הפרסים נשלחו לזוכים בדואר. לא רק זה – תוצאות אותן תחרויות, כמו גם שמות (או הניקים) של הזוכים, פורסמו באתר בכל פעם ופעם.
ובשביל לדעת כמה גולשים אצלנו אנחנו לא צריכים תחרויות. יש לנו מערכת שסופרת את כל הכניסות לאתר ושאר נתונים סטטיסטיים.
שכחת להוסיף
ברוהאהאהאהאהאהא…
שיר-קאן ו'אגדות'
מעניין שלונג מזכירה את שיר-קאן, כי זה מאפשר לי לדחוף המלצה לסדרת קומיקס יחסית חדשה של ורטיגו בשם Fables (עד עכשיו התפרסמו בחו"ל 10 חוברות). כחלופה ל'ספר הג'ונגל 2' אפשר לקרוא את הופעת האורח של שיר-קאן בכמה חוברות אחרונות. רק אציין, שבסצינה האחרונה שלו הוא מתמודד נגד שלגיה, ומלותיו האחרונות הן "?Mercy? Please".
ולמי שמתעניין תמצית העלילה היא: אוייב אכזר (שזהותו עדיין לא ידועה) כבש את עולמות האגדה, ועל מנת לשרוד האגדות נמלטו לעולם בני האדם . הסדרה עוקבת אחר מעלליהן בימינו בעיר ניו-יורק. הכוכבים הראשיים של הסדרה לעת עתה הם שלגייה (סגן ראש העיר של עירגדה) וזאב גדליהו (איש החוק של הקהילה). בהופעות אורח נצפו הנסיך המקסים, ג'ק קוטל הענקים, כחול הזקן, שלושת החזירים, כאמור שיר-קאן, ועוד רבים וטובים.
ולמי שרוצה ניתן להוריד את החוברת הראשונה בסדרה בפורמט pdf (רק אזהרה, הקובץ שוקל כחמישה מגה):
http://www.dccomics.com/features/fables/FABL001.pdf
מומלץ בחום.
דיי
פואנטות בסרטים שנוצלו עד הסוף במאות סרטים, עד כדי כך שכבר נ-מ-א-ס!:
1. גיבורי על מתחילים ולא יוצלחים
2. סרטי חג מולד קיטשיים
3. חיות שמדברות
4. אשא פוגשת גבר, שונאת אותו בהתחלה ואז הוא משתנה למענה והם מתאהבים.
5. החברה הכי טובה של הגיבורה שתמיד מעודדת אותה ובסוף מתאהבת בחבר הכי טוב של החבר של החברה שלה.
אני בטוחה שיש עוד… יש לכם עוד רעיונות?
אנשים שמתלוננים על קלישאות בסרטים?
זו לא ירידה, זו קלישאה אמיתית.
אבל בלי אנשים כאלה
האתר הזה לא היה מתקיים…
לא סובלת את בן פאקלק!
לא נראה לי שאלך לראות את דרדוויל מסיבה אחת- בן פאקלק, הוא פשוט מעצבן אותי! לא יודעת מה ג'יי לו מצאה בו?!
הסיבות שבאמריקה הרבה אנשים ראו את הסרט:
1. בן פאקלק
2. זה קומיקס- האמריקאים אוהבים קומיקס: תנו להם בחור יתום, תלבישו אותו בטייץ צמוד ואפילו תוסיפו תחתונים על המכנסיים (סטייל סופרמן) ותנו לו להילחם בכוחות הרשע ולהציל את העולם והם יתלהבו וירוצו לקולנוע כדי לצפות בהרפתקאותיו.
ואני אומרת – אם כבר אז צריך להלביש את בוש בטייץ צבע סגול (נמאס כבר מאדום) ולעשות עליו סרט איך הוא נלחם בסאדם חוסיין הרשע ומציל את העולם ואת ישראל!
בוש כבר לבש טייץ סגול
אחרי שפיטרו אותו כי הוא איבד את הסכם השלום במזה"ת, הוא הפך למתאבק בשם "הלוזר המסתורי", ולבש טייץ סגול.
(ומי שלא קולט ערוץ "ביפ", כנראה חושב שאני על כדורים).
זה לא הטיק???
זה לא הטיק???
לא, הטיק לובש טייץ כחול ויש לו אנטנות על הראש. בוש פוטר באחד הפרקים של "זה הבוש שלי" שמשודרת בביפ ומצא עבודה כמתאבק.
לא סובלת את בן פאקלק!
גם אני מתעבת את האפלק, עוד מימי צ'ייסינג איימי. בכל הסרטים שלו הוא מדיף ניחוח של "וואו, התיכון נגמר, אף אחד לא יורד עליי והם משוכנעים שאני ממש קול! הם מאמינים שאני שחקן שווה" (רק שהוא עצמו לא משתחרר מהדימוי העצמי של חנון וזה מתבטא במשחק שלו). חוץ מזה, לא תואר לו ולא הדר. הוא לא מכוער באופן אקטיבי כמו אהוב ליבו מאט דיימון, אבל מה מצאו בו כולם זו תעלומה.
המוצא הישר יבוא על שכרו (אבל לא ממני, כי ממש לא אכפת לי).
לא סובלת את בן פאקלק!
אני לא אומרת שהוא ממש מכוער,
אבל אני פשוט מפחדת לראות אותו בטייץ אדום.
נראה לי שבסוף הוא יעזוב את ג'יי לו יקירתי לטובת החבר הזה שלו- מאט דיימון…
אבל עשו עליו סרט!
נו טוב, משחק מחשב.
http://www.idleworm.com/nws/2002/11/iraq2.shtml
ם זאת לא טרחה גדולה
מישהו יכול לתת לי לינק לאתר שבו אפשר לראות את רווחי הסרטים?
נ.ב
הדגים "סמלס" בזמן האחרון.
*קריצה*
חוץ מבדוחק''ו?
נסה בימד"ב us.imdb.com
האתר הכי טוב לזה הוא:
אבל תצטרך לבחור לאיזה קטגוריה הסרט שלך משתייך.
ם זאת לא טרחה גדולה
אני מעדיפה את זאבי הרווחים של הסרטים.
הדג מסריח מהראש…
נו, מה עם הימור על Gods and Generals?
כמה ירוויח בסוף שבוע הראשון?
אפוס של יותר משלוש וחצי שעות, חמישים דקות יותר מ"כנופיות ניו יורק", שלוש דקות פחות מ"שערי החופש". מדד העגבניות הנוכחי הוא 0%, רק שבע ביקורות בינתיים. התקציב, אבל, סביר – 54 מיליון.
אלוהים אדירים!
לא הקדשתי לסרט הזה שום תשומת לב עד עכשיו, ולא הייתי מודע למוזרות הזאת. מה זה הדבר הזה?! מישהו מצפה להרוויח מזה? 'גטיסבורג', שהסרט הזה הוא פריקוול שלו, היה אמנם יותר ארוך, כמעט ארבע וחצי שעות(ואין בו שירים!) אבל הוא הכניס, לפי ימד"ב, 11 מיליון דולר. אז נשקיע 54 מיליון בסרט ההמשך, למה לא. בטח יש פה איזשהו שיקול כלכלי שאני לא מצליח לראות.
הימור לסופ"ש ראשון? 4 מיליון במקרה הטוב.
בכל אופן, אני מהסרט הזה שומר מרחק. אני עדיין בטראומה מ'ארבע הנוצות' ו'כנופיות ניו יורק'. כל אפוס רחב-יריעה וארוך במיוחד שמגיע לכיווני בחודשים הקרובים צריך לבוא עם בוחטה של המלצות כדי שאני אשקול להסתכל לכוונו.
לא בדיוק
"גטיסבורג", למרות שברוב המקומות מתייחסים אליו בתור סרט, היה בעצם מיני-סדרה של טד טורנר שהופצה בבתי הקולנוע חצי שנה לפני שהוקרנה באחת מרשתות הטלוויזיה שלו. בגלל זה האורך, ובגלל זה הוא נחשב למוצלח ומצליח, למרות שנכשל בקופות:
מיליון וחצי. אולי שניים.
אז ראיתי את ''שני הצריחים'' סוף סוף
(כנראה שבשביל אנשים כמוני עוד משאירים את זה בקולנוע)
והסיבה שאני כותבת את זה כאן ולא בביקורת המתאימה, היא שאין לי משהו רלוונטי כרגע לדיון על הסרט.
רק דבר אחד רציתי להגיד פה, וכשחשבתי על זה תוך כדי הסרט בכלל לא חשבתי על היומית של "מתקפת המשובטים". אבל זו עובדה – השחקנית של אירוון נורא דומה לחני פירטנסברג (או איך שלא קוראים לזאת ששרה את "דרכנו"). השיער, העיניים, והרווח בשיניים, ממש קופי!
זהו, זה כל מה שרציתי להגיד.
אז ראיתי את ''שני הצריחים'' סוף סוף
זאת?
כן, יש דמיון.
(לא ראיתי אותה קודם מעודי, סליחה.)
אכן דמיון מפתיע
יש מצב לתאומות סיאמיות שהופרדו בילדותן והורחקו לעד?
אם כן, אז מעניין מאוד ששתיהן הגיעו לעסקי השעשועים.
ואם יש עוד מישהו שטרם צפה
אז מהשבוע הסרט מוקרן גם באולם ה"סינמקס" בסינמה סיטי. סוף סוף.
מתחרה מבטיח לאידיוטומט
הלא היא Confuse-o-Rama:
http://www.villagevoice.com/issues/0308/tracking.php
תגידו,
איך אני משנה את המייל שלי בהתאמה האישית?
אתה שולח מייל לעורכים,
מציין את כתובת האימייל הישנה שלך, ואת הכתובת החדשה, ומבקש לשנות.
''היי, נונין, תפרט על ''העולם שבפנים''''
''העולם שבפנים'''' - מה דעתך?
ביקשת פירוט וקיבלת. כעת אשמח לדעתך בנדון.
סליחה?
ב"העולם שבפנים" לא מצאתי אתגר אינטלקטואלי מיוחד, או מאבק להיות אמיתי.
מה שכן מצאתי, היא גיבורה ראשית גועלית למדי, אגוצנטרית כמעט-מאין-כמוה, שהמאבק שלה כולל רק דריסה של כל מי שאפשר ובכיינות. ריאליסטי?
כן. בהחלט. אבל ריאליסטי כמו קלוז-אפ של משתנה ציבורית.
אם תשים לב
אמרתי שאין מאבק ולא אמור להיות. אני הזדהיתי עם אניד למרות ההתנהגות שלה, ואפילו בגללה. אם אתה לא, יכול להיות שאתה לא גיק מספיק.
ובגיק מספיק אני לא מתכוון לזה שאין לך מספיק ספרי מד"ב על המדף (כי את זה יש לכולם חוץ ממני), אלא זה שהטעם שלך לא נמשך בצורה בלתי רצונית לעבר האזוטריקה. אם הוא היה, כנראה שהיית יכול להעריך את דמותה של אניד יותר. מה שכן, דירוג העגבניות של "העולם שבפנים" אומר דבר או שניים על הטעם של רוב המבקרים שכתבו עליו.
לא מסכים.
הטעם שלי נמשך מאוד לאזוטריקה, אם אני מבין נכון את משמעות המונח (בין האהבות שלי ניתן למצוא את קרוננברג, גרינווי, לינץ' ו'אגדות וסיפורים'. לא ביזארי?) ובכל זאת לא התחברתי לאניד. כי היא לא באמת ביזארית. היא קצת רמאות. זה יכול היה להיות מעניין אם היא הייתה מתמודדת עם העובדה הזאת במהלך הסרט, אבל זה לא קורה. למעשה זה מה שאמור לקרות מייד 'אחרי הסוף' של הסרט, אחרי שאניד חטפה את המכה ויצאה לדרך. *שם* היה יכול להיות סרט מעניין.
לא מסכים.
קודם כל גרינווי, לינץ' וקרוננברג הם (א) לא אזוטריים בגלל שכולם מכירים אותם ו(ב) *מאוד* לא אזוטריים בגלל שהסרטים שלהם מוקרנים בקולנוע כשהם יוצאים ומשודרים בטלוויזיה בשעות שיא לאחר מכן, גם הישנים יותר.
ואין שום קשר בין הביזאריות של אניד להזדהות איתה. אתה מזדהה עם דמות כי אתה הרגשת בעבר את מה שהיא מרגישה תוך כדי הסרט. אם זה לא קרה, אין לי שום אפשרות להסביר או לתאר את זה במילים. בקשר להתמודדות שלה "אחרי סוף הסרט" זה רק מראה כמה שאתה לא יכול להעריך את מה שכן ראית. כוונת הסרט היא לשים את הדברים בפרספקטיבה, הסוף הפתוח רק מעצים את החוויה. מה שהוא שם בפרספקטיבה זה את חוסר היכולת של אניד להתמודד עם החיים אחרי סיום התיכון למרות שלסיים את התיכון זה כל מה שהיא רצתה לפני, חוסר ההתאמה שלה לעולם החיצוני וחוסר הנכונות שלה להשתנות. לי, אישית, אין שום עניין בלראות אותה משנה את הגישה שלה, או להבדיל ממשיכה בלי להשתנות, לי מספיק מה שראיתי.
מה זה אזוטרי?
גם 'העולם שבפנים' הוקרן בקולנוע בארץ (שלושה שבועות בקושי, אבל הוקרן). אם זו הקטגוריה שלפיה אתה בוחן 'אזוטריקה', הרי ש'דוני דרקו' אזוטרי יותר. אבל זה לא נראה לי בכלל קטגוריה, או טעם בסרטים, כך שלא ברור לי מהו 'טעם אזוטרי'. הרי רשימת הסרטים שלא מוצגים כאן בקולנוע כוללת סרטים מסוגים וגוונים שונים לחלוטין.
לגבי הזדהות עם אניד: יש בי הזדהות *מסוימת* לאניד, שקשורה בתחושת האאוטסיידריות והתחושה שאיש אינו מבין אותך. הבעיה העיקרית היא שלאניד אין באמת חלומות, תשוקות ודברים שהיא רוצה לעשות, או לפחות, אין כאלה שממש מופיעים בסרט. היא עושה דברים 'סתם ככה' ולפעמים סתם מתוך אכזריות. הדמות שלה יוצאת פתטית, רדודה, מתיימרת. קשה לי אישית להזדהות עם דמות כזו.
ההגדרה שלך לאזוטריה
פשוט מתירנית מדי. כדי להגדיר את עצמך כחובב קולנוע בעל טעם איזוטרי, הכלל צריך להיות כזה: תשאל 100 אנשים אקראיים ברחוב. אם אחד מהם או יותר שמע על הסרט – הוא לא אזוטרי מספיק.
דוגמאות:
לא אזוטרי:
http://us.imdb.com/Title?0120591
אזוטרי:
http://us.imdb.com/Title?0030845
לא אזוטרי:
http://us.imdb.com/Title?0119698
אזוטרי:
http://us.imdb.com/Title?0242506
לא אזוטרי:
http://us.imdb.com/Title?0052311
אזוטרי:
http://us.imdb.com/Title?0111341
Hard Gore? אני לא רוצה לדעת...
אני מקווה שאתה ציני.
כי בטווח בין 100 קולות בימד"ב לכמה אלפים, שזה מה שנתת, יש מרווח אדיר, ולכן השאלה היא איפה אתה מציב את קו האזוטריה, בהנחה שהוא נקבע לפי ספר המצביעים בימד"ב. לגבי הסרטים שנידונו כאן, הבה נראה:
'העולם שבפנים' (הסרט שהתחיל את הדיון, ושצריך טעם אזוטרי כדי להכיר ולאהוב, לפי רייבי): 9797 קולות.
לינץ' – מלהולנד 16161. קטיפה כחולה 11049. לב פראי, 5856.
גרינאוויי – כתוב בעור 2486. טובעים במספרים – 1258. חוזה השרטט – 791.
סולונדז – ברוכים הבאים לבית הבובות 3996. אגדות וסיפורים 2022.
לפיכך, לפחות גרינאוויי וסולונדז הם בפירוש אזוטריים יותר מ'העולם שבפנים'. ובכל מקרה מדובר בסרטים שראיתי ואהבתי. לאיזה כמות הצבעות צריך לרדת כדי להיות אזוטרי?
אתה מעוות את מה שאמרתי
אמרתי בסך הכל שצריך להיות בעל טעם אזוטרי כדי להזדהות עם הדמות. לא שצריך טעם אזוטרי כדי להכיר את הסרט, הסרט עצמו לא אזוטרי.
כל הדיון הזה של השוואת *התוכן* של "העולם שבפנים" לאזוטריקה כמו לינץ', גרינאווי וסולונדז הוא פשוט מגוחך. שמת לב שהטעם של *גיבורי הסרט* כולל מוזיקת בלוז משנות ה-30 (לא בילי הולידיי ושות') ואומנות פופולרית מאותה תקופה? אתה באמת משווה את זה לסרטים שנמצאים בבלוקבאסטר הקרוב, בד"כ ביותר מעותק אחד?
עכשיו הבנתי.
לא הצלחתי להבין שאתה מתכוון לדמויות בסרט ולא לסרט עצמו.
אבל הטענה שצריך טעם אזוטרי כדי להזדהות מאוד גבולית. האם אניד *באמת* מתעניינת בלהיטי בלוז משנות ה- 30, סרטים הודים וכד? לא קיבלתי את זה מהסרט. התחושה שלי הייתה יותר שהיא בחזקת 'פתח לעצמך תחביב', ושהיא מתעניינת יותר בסימור מאשר בכל העניין הזה.
חוץ מזה, התחביב אולי אזוטרי, אך מעצם העובדה שיש שותפים לתחביב הזה (סימור וחבורתו) בעיר מולדתה של אניד, הרי הוא לא פחות אזוטרי מהרבה תחביבים אחרים, שהעוסקים בהם מפתחים 'מועדונים' משל עצמם ומתקשים למצוא רבים אחרים שאוהבים אותם דברים, אם זה שחקני גו, חובבי סרטי זוועה משנות השישים, וכד'.
האם הסרט מיועד רק לאנשים שיש להם תחביב אזוטרי? זאת נראית לי הגדרה ממש מגבילה לאישיות של אניד.
שוב, לא תחביב אזוטרי
אלא משיכה לאזוטריקה. שים לב שהיא מקשיבה לשיר בתקליט של סימור בלופ אינסופי. לא נראה לי שזה בגלל סימור עצמו.
העולם שבפנים
ספוילר – הישמרו לכם!
ושוב אני מוצאת את עצמי מסכימה עם ravy (פעמיים תוך שבוע!). אהבתי מאד את העולם שבפנים וראיתי אותו… פעמיים תוך שבוע (למען האמת תוך 4 ימים). הלכתי לסרט לא כי הוא על אאוטסיידרים, אלא כי הממסד המליץ בחום. אני גם מספיק מבוגרת כדי לדעת שיש יותר מסוג אחד של אאוטסיידר. האאוטסיידר שרוב הכותבים פה ציפו למצוא הוא סוג של קלישאה. כזה שבתיכון לא הלך לו משהו ואחר כך מצא את עצמו וגילה שיש עוד אלפי אאוטסיידרים כמותו ושהכל בעצם בסדר בחיים. ויש אאוטסיידרים כמו סימור שזה מעולם לא עבר להם ושגם בגיל 40 הם הכי אאוט שאפשר, בודדים, לא מאושרים, ולמה הם בכלל ממשיכים לנסות רק אלוהים יודעת.
את הקומיקס לא קראתי ומקובלות עליי הטענות של אי נאמנות לו. אבל אם מתיחסים לסרט הזה כאל סרט ולא בתור עיבוד לקומיקס הוא בסדר גמור (וזה אנדרסטייטמנט מטורף).
אני גם לא חושבת שאיניד היא רעה או טיפשה. אהבתי מאד את הדמות. היא לא יודעת מה לעשות עם החיים שלה ולא מוכנה להתבגר, כי היא רואה מה הדרכים שעומדות בפניה ולא רוצה לבחור באף אחת מהן (ובצדק). הדרך של החברה שלה, סקרלט ג'והנסן, של להפוך מבועטת לקונפורמיסטית ורק להמשיך לחשוב שאת אחרת: לשכור דירה, להתלבש יפה כדי להשיג את דירה, לעבוד במק-ג'וב ולצאת עם רוקר-וונאביז. על הדרך הביזרית של בראד רנפרו אני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר. להיות כמו אבא שלה זה גם לא שוס גדול. היא באמת לא יודע מה היא רוצה מהחיים של עצמה, במובן הכי לא מטפורי של הביטוי. המורה שלה לאמנות לאט לאט כובשת אותה, למרות הפתטיות המזעזעת שלה, ומראה לה אלטרנטיבה, וגם היא מתנפצת לה בפנים בסוף.
הסרט מראה שמי שמנסה לעשות דברים סתמיים ורעים – מצליח לו. כי העולם הזה סתמי ורע. ומי שמשתדל לעשות דברים אחרת, מתוך טוב לב, יוקע ויוצא עוד יותר החוצה מהמעגל החברתי. כך המורה לאמנות שתולה את התמונה של איניד, וגורמת לאיניד ולסימור המון צרות (ודוקא המורה הזו הציעה לאיניד כיוון בחיים, למרבה האירוניה). כך גם מערכת היחסים של איניד וסימור, שברגע שהפסיקה להיות צינית ומרושעת – כלומר ברגע שאיניד התחילה לראות את סיור כאדם ולא כקריקטורה – התקרבה אל עברי פי פחת, גלשה מעברם והתרסקה. אני אישית הייתי עם דמעות בעיניים והרגשתי זעזוע עמוק בסצינה שבה היא מפתה אותו. הבנתי כמה נורא ולא בסדר זה וכמה זה יוביל למפלת שניהם.
נכון שבצפייה השניה נהניתי פחות והסרט לא חף מפגמים. אבל יחסית לסרט ראשון – וואו.
ולבסוף – אני ממש מתפעלת מכל מי שחשב שת'ורה נראית בסרט הזה מדהים למרות כל הקילוגרמים הנוספים, ואני לא צינית. מקסים לדעת שלא צריך לשקול 45 ק"ג כדי להיחשב לוהטת.
העולם שבפנים
מממ… אני חושב ששכנעת אותי לראות את הסרט שוב.
כי בצפייה ראשונה ראיתי בעיקר את הפגמים זבו, עליהן כבר דנתי כאן. נראה.
העולם שבפנים
אולי זה ההבדל בינינו: מבחינתי סרטים בד"כ צריכים לגרום לי *להרגיש*, הרבה לפני שהם גורמים לי *לחשוב*. בלי שום סוג של אמפתיה – אפילו הפרברטית ביותר – אני לא מרגיש את הסרט.
אז איך עושים סרט על אנטיפת?
מבלי להפוך אותו לאיש נחמד וחביב תוך כדי הסרט. משהו כמו "הכי טוב שיש"?
העולם שבפנים
אתה מעלה נקודה מעניינת.לי דווקא נראה, שסרט טוב, הוא כמו ספר טוב. הוא אמור "לעורר אותך".
אחד הדברים היותר גרועים, שסופרים מתחילים עושים. זה להסביר לך מה הדמות מרגישה, למה וכמה. מה שנקרא, "להאכיל את הקורא בכפית". לדעתי אותו כלל חל על גבי סרטים. אני אישית לא אוהבת סרטים שהם "מסחטת רגשות". אולי בגלל זה דווקא, נורא התחברתי ל-Ghost world.
העולם שבפנים
טוב, מבחינתי יש אופציות ביניים. אפשר לרגש בלי לסחוט, ותת תוכן בלי להאכיל בכפית. 'העולם שבפנים', מבחינתי, הוא סרט 'כמעט'. הוא עושה כל מיני דברים, אבל לא ממש מצליח לגרום לכך שיהיה איכפת לי מכל הדברים האלה.
קולדנ'ט האב סייד איט בטר
יש פה אינדיקציה מעניינת למשהו כאשר סרטי אאוטסיידרים מפוקפקים כמו "אמריקן ביוטי" מציגים גרסה מעוותת ומזויפת של המציאות, מעין "התפסן בשדה שיפון" חלקי שתיים, לאף אחד לא ממש איכפת כי לא פגעו לו בנקודת ההזדהות עם הדמויות. כשמציגים גרסה יותר אמינה ומתוחכמת, נגיד משהו שיותר מתקרב לכיוון של "פראני וזואי", פתאום קמה צעקה גדולה.
תשובה לשתי התגובות.
1. את 'פראני וזואי' אני מאוד אוהב (אתה מדבר על הספר, נכון? לא עשו מזה סרט בינתיים, נכון?)
2. לגבי סרטים על אנטיפתים, יש לי רק את סולונדז בארסנל, אבל את 'אגדות וסיפורים' לא ראית.
3. כפי שכתבתי, הזדהות יכולה להיות פרברטית. כדי לעשות סרט על אנטיפת, צריך להתחבר לאנטיפת הקטן בכל אחד מאתנו. אה, בעצם יש דוגמא אקטואלית – 'וידויים של מוח מסוכן'.
עשו סרט...
הודי. אבל לא ראיתי.
http://us.imdb.com/Title?0114092
בכל מקרה, אם אני כבר ממשיך את האנלוגיה הדפוקה שלי, זה נראה כאילו רוב הסרטים עוצרים ב"פראני" (הגדרת השונות) ומעט מאוד מגיעים ל"זואי" (בחינה של אותה השונות והגילוי המרעיש שהיא לא ייחודית לדמות הראשית בלבד).
הסבר, פרט ונמק.
האם זו 'שונות' אם היא לא ייחודית?
שונות שהיא סובייקטיבית, לא אבסולוטית
כמו שמן הסתם הרבה אנשים חושבים שהם שונים בגלל שהם לובשים שחור ושומעים מוזיקה צורמנית. רמז אחד: הם לא.
ולמה אנחנו בכלל נכנסים למשהו כל כך שקוף? עכשיו אתה רוצה שאני אסביר לך את "פראני וזואי"?
שונות היא ודאי סובייקטיבית,
וודאי לא 'מוגבלת לדמות הראשית'. ואתה מעליב.
ודאי ודאי
עכשיו הבא דוגמאות לחמישה סרטים שמכירים בעובדה הזאת.
ואת מי אני מעליב?
אז ככה:
'אגדות וסיפורים' ו'אושר', כמובן.
'להיות ג'ון מלקוביץ"
'רקוויאם לחלום' (טוב, יש בו כמה דמויות ראשיות)
ואפילו 'מועדון ארוחת הבוקר' משנות השמונים.
ברצינות, העניין של 'אני שונה, אתה שונה, כולנו שונים, כל אחד בדרכו' הוא כל-כך פי סי אמריקאי ומגעיל, שממש לא בא לי לדוש בו.
וזה שאנשים לא מבינים את כוונתך לא מוביל ישירות לכך שהם אידיוטים ולא רואים דברים שקופים. אולי פשוט לא הסברת את עצמך מספיק טוב.
משהו למארגני הקון
נראה לי שצריך שמירה אישית על כמה מבאי הקון מחשש לפגיעה.
לתשומת לבכם!
שישמרו על עצמם
כל מה שאנחנו מבקשים זה שאם העניינים מגיעים לכדי מכות או הזכרת פוסטמודרניזם, לא לעשות את זה בתוך האולם.
אבל לא ''כל אחד בדרכו שלו'', אלא באותה הדרך
הפואנטה שלי היא שכל אדם שונה מהשני, אלא שבני האדם שמוגדרים כשונים בעצם מאוד דומים אחד לשני, זהים בצורה שבה הם שונים. חלק מהקטע של "העולם שבפנים", אם נחזור לרגע לדיון המקורי, הוא שצורות השוני "הסטנדרטיות" הופכות לאופנה, אובייקט שרירותי שבעזרתו אנשים טרנדיים מזדהים ופוגשים אנשים טרנדיים אחרים. השוני היותר בסיסי של אניד וסימור, בגלל האזוטריות שלו רק מרחיק אותם יותר ויותר משאר החברה.
"אושר" הוא דוגמה טובה, בלי שום קשר, ולו רק בגלל הדמות של לארה פלין בויל שמנסה לייחד את עצמה בכל דרך אפשרית.
את הקשר של "מלקוביץ"' לא הבנתי, גם לא את "רקוויאם". הם שונים רק בגלל שהם מסוממים? "מועדון ארוחת הבוקר" הוא סתם רמאות. אז הוא מגלה לך שלכ-ו-ל-ם יש רגעים רעים, שזה ממש לא אותו הדבר, ואז לוקח את אלי שידי ועושה ממנה את מולי רינגוולד. וזה אמור להסביר או לתקן את הכל איך בדיוק? רוצה אולי להסביר לי את המשמעות של סוף הסרט?
קודם כל, אם אתה רוצה דוגמאות למה שדיברתי עליו מהסרט עצמה, הנה:
חבורת החנונים של סימור הם אנשים שבאמת מתעניינים במה שהם מתעניינים בו. מצד שני, חבורות צעירים שרואים לאורך הסרט, שעושים את הדברים "המוזרים" שכל החברים שלהם עושים, החל מהאיש הנחמד שקורא בקול גדול "You guys up for some reggae tonight?". הקונפליקט בא לידי ביטוי כאשר סימור בא לראות את נגן הבלוז הכושי וזוכה להופעה בלתי רצויה של Blues Hammer. האנשים שסביבו דווקא נהנים מאוד מההופעה, כי הם, כמובן, חובבי בלוז מושבעים.
בקשר למה שהבנת מהסצנות האחרונות של הסרט והפואנטה שלו, אני ממש לא רואה את זה. אניד לא מנסה להשיג שום עמדה וגם לא לפגוע בכוונה בסימור ע"י הצגת הרדי-מייד. איזה אינדיקציה קיבלת מהסרט לגבי שני הדברים האלה? הרדי-מייד מוצג, סימור מפוטר, לכן אניד הציגה אותו מתוך ידיעה שזה יגרום לפיטורו של סימור? טווווב.
לא כדי להשתייך
אלא, אם לא שמת לב, זאת סיטואציה נוספת בה אניד תוקפת את העולם החיצון. הציורים המקוריים שלה לא הצליחו לעשות שום רושם על המורה, כמו שהם גם לא עשו עליך, בגלל שהם לא מציגים "נושאים גדולים וחשובים" כמו דיכוי הנשים שמתאר הטמפון בכוס תה. אז היא מוצאת רדי-מייד שכן מציג נושא חשוב, ושאין בעיה להלביש עליו כל אידאולוגיה ליברלית אפשרית אבל הוא לא קרוב לליבה, וגוררת אותו לכתה בתור הפגנת בוז כלפי המורה וכל הקורס. שזה בערך ההפך המוחלט מלנסות למצוא חן בעיני המורה.
אז איך אתה מסביר את זה
שרוב המבקרים כן שיבחו והיללו? או שהמבקרים הם אנשי "אנטי" מיסודם, או שיש בסרט טיפה מעבר.
הם גם שיבחו את 'ספיידר'.
ו''ספיידר'' הוא אכן סרט מצוין
אבל לא כייפי לצפייה. אני רגיל לדברים כאלה, לכן לקחתי את הסיכון ומאוד נהניתי בחוסר ההנאה שלי. החבר שהלכתי איתו דפוק פחות ממני, ונהנה אפילו יותר. כנראה שיש לשנינו עתיד גדול בכתיבת שטויות יומרניות. קאנ'ט הארדלי וויט.
אין לי מושג.
אבל 'רוב המבקרים' זה טיעון מאוד גבולי. רוב המבקרים גם גמרו את ההלל על 'גוספורד פארק', שמבחינתי הוא הרבה פחות טוב מ'העולם שבפנים'.
אני שוב חוזר: לא אמרתי ש'העולם שבפנים' חרא סרט. הנקדוה היא שלפי נקודת המוצא שלו, היה לו פוטנציאל להיכנס לסרטים האהובים עלי באמת, והוא לא עשה את זה. למה? לפסיכולוגית שלי פתרונים.
זה הכל בתת מודע.
בתת מודע שלי, שלה, שלך או של אניד?
בטטה קרה...
אי אפשר לתמצת את החיים במשפט זן אחד.
כל ההכללות מוטעות מיסודן.
אני מצטערת שהתחלתי עם זה.
צער הוא מפלטם של חסרי המחק.
ואיזה טיעון זה, במחילה?
"רוב המבקרים אהבו" הוא לא הוכחה לשום דבר, כמדומה.
אז למה דעתם של ''רוב'' המבקרים
עולה כל הזמן בדוחק"וים? האם היא הופכת פתאום ללא-רלוונטית כאשר הסרט מגיע לארץ?
כן. בדיוק.
רוב המבקרים היא אינדיקציה לאיכות של סרט. אבל, מה לעשות, יכול להיות שבמעבר לארץ, מתגלה שסרט שהם דווקא לא אהבו פתאום מוצלח יותר לדוברי העברית. קורה.
רוב המבקרים זה ציון נתון, לא עובדה מחייבת.
רלוונטי בדוח"קואים, לא רלוונטי כטיעון מחץ.
Satantango הוקרן בארץ לפני כמה חודשים
ראיתי, אבל רק את השליש הראשון (שעתיים מתוך שש).
באמת?!
אם הייתי יודע, לא הייתי בא.
ותגובה יותר עניינית
איך היה?
אני מאוד אהבתי
הייתי הולך לראות גם את שני החלקים האחרים, אבל לא יצא לי.
אזוטריה איז דה ניו פוסטמודרניזם!
גם אני לא מת על קומיקס
עכשיו תסביר את מה שאמרת. כמה סרטים ראית שהיו מבוססים על קומיקס שהוא לא מסוג הסופר-הירו? "ממעמקי הגיהנום"? "הדרך לפרדישן"? עוד משהו? יכול להיות שבאמת אין הבדל בין סוג הקומיקס ש"באטמן" מבוסס עליו לבין סוג הקומיקס ש"העולם שבפנים" מבוסס עליו. ואולי בעצם יש.
בכל מקרה, זה שאניד לא באמצע שום דבר זה לא ממש נכון. כמו שאמרתי, לא מתרחש בסרט שום מאבק, ולא אמור להתרחש. מה שכן קורה שם, זה שהצופה מקבל פרספקטיבה יותר רחבה על מה שקורה לאניד מאשר אניד עצמה. הגיבורה ב"בית הבובות" היא אולי לא מושלמת, אבל זה גם "לא באשמתה", והיא פאסיבית מדי בשביל לעשות משהו שלילי באמת. הדבר השלילי היחיד שזכור לי שהיא עשתה בסרט זה קיללה את אחותה הקטנה או משהו. יופי, סרט מורכב ומאתגר לילדים מבוגרים יותר בשנה-שנתיים מדמויות הילדים בסרט עצמו.
קודם כל, הערה.
חבל שאתה משלב בדברים המעניינים שאתה אומר הערות פרסונליות לגבי הטעם של אחרים ומה שזה אומר על רמת הבגרות שלהם. אני לא יודע, בעיני הערות רדודות כאלו לא מעידות על יותר מדי בגרות. אז אנא, תפסיק עם זה.
אכן,לא ראיתי הרבה סרטי קומיקס שאינם בענייני גיבורי-על (אפילו 'בלתי שביר' לא ממש נכנס לקטגוריית 'סרט קומיקס שאינו גיבור-על', ואותו, אגב, ממש שנאתי). זו הסיבה שאת התיאוריה שלי לגבי קומיקס העליתי בסימן שאלה.
אני לא מבין כיצד מה שאמרת מתנגש עם מה שאני אמרתי. אתה אומר שאין מאבק וגם לא צריך להיות; זו טענה מאוד חזקה, בהתחשב בכך שלמיטב ידיעתי הקונפליקט הוא חלק בלתי נפרד מכל דרמה. אבל זה בדיוק אומר שאניד לא נמצאת באמצע של שום דבר, של שום תהליך. הצופה מקבל פרספקטיבה על מה שקורה לאניד? הצופה מקבל את הפרספקטיבה הזו ברבע שעה מקסימום, ובשאר הסרט הוא מנסה לחפש האם יש משהו נוסף שהוא פספס, משהו באניד או בסביבתה. אז כן, הסרט משרה מעין תחושה לא נוחה, אבל לא ברור לי אם זו הייתה מטרתו או שהוא פשוט לא טוב.
לגבי 'בית הבובות', קשה לי להגיב לטענות שלך, כי עבר הרבה זמן מאז שראיתי את הסרט וכי אתה בבירור לא מתחבר אליו. לצורך העניין בוא ניקח כדוגמא סרט אחר של סולונדז, שגם בו הגיבורים לא מושלמים: 'אגדות וסיפורים'. ההבדל הוא שב'אגדות' קורה משהו, יש איזושהי מראה שמוצגת לגיבורים (זה שהם לא מסוגלים לראות אותה, זה משהו אחר) בעוד ש'העולם שבפנים' הוא לגמרי לא מנומק, והגיבורה בו היא לא רק 'לא מושלמת' אלא ממש דוחה.
אכן אכן.
כשאתה מסכים לתגובה כזו ארוכה,
כדאי להגידגם למה אתה מסכים, לא? אחרת אני עוד עלול לחשוב שאתה מסכים לכל מה שכתבתי…
אני מסכים עם כל מה שכתבת,
אבל במיוחד לגבי 'העולם שבפנים'. אני נמצא בפרופיל הנכון לאהוב את הסרט הזה, הייתי אמור לאהוב אותו, וממש לא אהבתי אותו, בדיוק מהסיבות שציינת. חסכת לי הקלדה.
אני מסכים אתך בדבר אחד:
אם אהבה לסרט תלויה בהזדהות אינטואיטיבית עם הדמות של אניד, הרי שברור למה לא אהבתי אותו: *לא הזדהיתי עם אניד*. אם בכלל, הזדהיתי (קצת) עם סימור, וקצת עם המורה לאמנות (כפי שכבר כתבתי). אבל האמת, כשאני חושב על זה שוב, ומשקלל את מה שידוע לי על ההתנהלות שלך באתר (שזה, אני מודה, מעט מאוד לשיפוט אישיות, אבל זה מה יש), אני חושב שאני יכול לראות אותך מזדהה אינטואיטיבית עם אניד.
הממפף.
האמפף אינדיד
אני לא אגיד שלא. אבל אני כן אשאל, מה לעזאזל עם המורה לאומנות? למה היא בכלל נראית לך כמו דמות חיובית?
חיובית? לרגע לא אמרתי.
אבל יש משהו נוגע בתמימות שלה, בהנחה שלה שאם היא חושבת שמשהו הוא אומנות טובה, אפשר לקדם כך את אניד.
אבל אין לה יכולת בסיסית להבדיל בין אומנות טובה לרעה...
לפי מה שאני ראיתי
גם לך אין.
אני לא אגיד שלא, אבל יש הבדל
אני לא דמות שנכתבה ע"י תסריטאי במיוחד כדי להעביר מסר מסוים. נונין משום מה קיבל את המסר ההפוך.
הרבה יותר קשה להעליב אנשים כיום..
סתם, סתם.
אבל 'מפגש בגרוס פוינט'? זה ממש סרט גרוע..
ארר.
חשבת פעם על משרה בתור מורה לאמנות?
לא,
אבל חשבתי על עבודה בתור אוטו ארר.
מה, גם אתה תומך בסיעת הגרוס פוינט? רק אני חושב שזה סרט ממש משעמם? ודווקא בדרך כלל אני מוצא את ג'ון קיוזאק מקסים להפליא, אני לא יודע איך הוא הגיע לסרט המחורבן הזה..
כמובן.
והנה הצעה לעוכרים, שפסלו את ה-Boondock Saints מהקרנה בקון:
למה לא "מפגש בגרוס פוינט" במקום?
רק בגלל שלא קלטת אותו
לא אומר שזה סרט גרוע. תלמד לעשות את ההפרדה. והסרט הזה, בדיוק כמו "העולם שבפנים" ו"מוח מסוכן", או שקולטים אותו או שלא.
טוב טוב טוב
אתה פשוט מתבייש להודות שזה סרט גרוע, אז אתה אומר שלא קלטתי אותו.
נו בסדר. חלק אוהבים סרטים טובים, וחלק מסתפקים במיני דרייבר.
כן כן
יש כאלה שאוהבים קומדיות מצחיקות, ועוד כאלה שיש להם רעיון מקורי או שניים בראש, ויש כאלה שמעדיפים את "קלרקס".
הייתי אומר 'על טעם ועל ריח אין להתווכח' אבל בדיוק אתמול המורה שלי להבעה נתנה לנו נאום ארוך על זה שדווקא עם טעם ועל ריח יש להתווכח, אז אני לא אגיד את זה.
וקווין סמית רולז!!!1
קווין סמית אכן רולז
אבל לא ב"קלרקס", או ממש במידה זניחה. הכל תלוי באם אתה חושב שאנשים הופכים ליותר או פחות חכמים ומתוחכמים עם הגיל. לא שאני הרבה יותר מבוגר ממך, אבל גם אני פעם אהבתי את "קלרקס".
אה, פעם..
הסבירות שההתלהבות שלי מקווין סמית תחזיק מעמד עוד כמה שנים היא מאוד נמוכה, אני נוהג להחליף אובססיות כל שנתיים בערך, אז גם אם אני לא אוהב את קלרקס עוד כמה שנים, אני לא מאשים את הסרט אלא אותי.
ורגע, אם אתה אומר שקווין סמית רולז אבל לא בקלרקס, אז איפה כן? צ'ייסינג איימי?
כמו שכתבתי כבר
לדעתי "צ'ייסינג איימי" ו"מולרטס" הם הטובים ביותר שלו. "מכים שנית" נחמד מאוד, "קלרקס" נחמד הרבה פחות, ו"דוגמה" פשוט רע.
עוד הוכחה שחוש ההומור שלך
מפותח בדיוק כמו זה של מישהו בגיל של אריאל.
לא בדיוק
זאת אומרת אני לא אומר שהוא לא, אבל הוא טיפה יותר רחב מסרטי קווין סמית. בין השאר אני אוהב את הקומדיות היותר מתוחכמות של שנות ה-30 וה-40 (ארנסט לוביטש ופרסטון סטורג'ס), את באסטר קיטון, האוורד הוקס, וו.סי. פילדס, בילי ווילדר, האחים מארקס וכל מיני כאלה.
אבל כן, התגובה שלך מתאימה ואופיינית לתיכוניסטית שרק לפני שנה-שנתיים-שלוש גילתה את מונטי פייתון-וודי אלן-מלכוד 22-קורט וונגוט-דאגלס אדמס-וואטבר. כן, את מלכת העולם והטעם שלך בקומדיה הוא הכי סבבה, בטח יותר סבבה משלי.
אולי אתה צודק, כי התגובה
הראשונה שלי לתגובה שלך היתה רצון לכתוב משהו מגעיל ומתנשא באותה מידה, אבל אני לא.
מה שהתכוונתי לומר הוא שאף על פי שאתה צופה בכל כך הרבה סרטים ומכיר כל כך הרבה שמות (מי זה הווארד הוקס?) הטעם שלך זהה בדיוק לאותו מטומם בכיתה שלי שראה את האקדח מת מצחוק. חבל.
מכירים את האמרה
"נא לא להאכיל את הטרול"?
מכירה את האמרה
"טרול מי שמגיב אחרון (ואין לו באמת משהו חשוב לומר)"?
לא הבנתי
חוץ מזה שאני אוהב הרבה דברים שונים ומגוונים, חלקם אינטליגנטיים ו/או מתוחכמים וחלקם סתם דביליים, הטעם שלי זהה למישהו שאוהב משהו ספציפי אחד שהוא לא אינטליגנטי ולא מתוחכם?
טוב, מקובל עלי.
האוורד הוקס הוא במאי הוליוודי שעשה סרטים משנות ה-20 ועד 1970. לא כל הסרטים שלו קומדיות אבל רוב הקומדיות שלו משובחות ובעלות סאבטקסט רציני ומעמיק שהקומדיות המודרניות היו מתות להגיע אליו. או שלא, כי הן רוב הזמן לא ממש מנסות. בכל מקרה, "צער בעלי חיים" ו"גברים מעדיפים בלונדיניות" הן שתיים מהקומדיות היותר מפורסמות שלו, שאני אישית לא ממש אוהב. אני כן אוהב את "נערתו ששת", "כדור האש", Monkey Business, Man's ו-Favorite Sport.
כי לא ראיתי
שהמורה מתייחסת למיצג של אניד כיותר או פחות טוב מהאומנות המזעזעת של שאר התלמידים. ראיתי את הסרט פעמיים ולא ראיתי שום הבדל – היא מתלהבת מכל דבר שמראים לה, חוץ מהציורים במחברת של אניד, אלה שבאים ישר מהלב. גם האומנות שלה עצמה לא משהו, אם שמת לב.
אאל''ט
היא דחפה את אניד לתערוכה, מה שהיא לא עשתה לשאר תלמידי הכיתה, ואף הציעה לה ללמוד בצרפת. מה אני יכול ללמוד מכך, אם לא שהיא העדיפה את הרדי מייד של אניד על שאר החומר בכיתה?
ולגבי 'הציורים הבאים מן הלב בהמחברת של אניד' – אתה באמת חושב שזו אמנות? אמנות טובה?
כן, אומנות טובה
אתה יודע, אומנות מודרנית לא ממש נראת או אמורה להיראות כמו רמברנדט. יש גם את קית' הארינג ז"ל. ויש גם את אומן הקומיקס רוברט קראמב, נושא סרטו הדוקומנטרי המופתי של במאי "העולם שבפנים". בגלל שאתה לא אוהב קומיקס, וגם אני לא, אני לא אעיק עליך בהסברים. אבל בתו של קראמב עשתה את הציורים של אניד בסגנון דומה מאוד לסגנון של אביה. אז אולי לך זה לא נראה כמו אומנות "טובה", אבל אני יכול להבטיח לך שזהו המסר שאתה אמור לקבל, גם אם לא קבלת. עוד כשלון מצד הסרט.
זה נראה לי מוזר.
אני אמור לקבל את מה שאניד עושה כאמנות טובה על אף שאניד עצמה לא ממש עומדת מאחוריו?
אולי זו הבעיה שלי. קשה לי עם דמות ראשית שלא עומדת מאחורי שום החלטה שלה, שלא מתחייבת לשום דבר (כולל לאנטי). כמו שתמי אמרה: אניד לא בוחרת שום אפשרות. עבורי זה יוצר קושי בהזדהות.
————————–
נונין, מודע לעובדה שהדיון הזה הרס כל סיכוי שתתפרסם באתר אי-פעם ביקורת על הסרט.
למה הרס?
הדיון לא יוכל להמשיך עם אנשים אחרים? או לגרום לאנשים אחרים להחליט שבא להם לצפות/להמנע מצפייה בסרט?
וזה שעל 'פייט קלאב' היו המון דיונים אחרים, מונע מאיתנו לשים ביקורת? (טוב, אז זו לא דוגמה טובה. יש הרבה הבדל בין השניים. ובכל זאת).
נראה לי שפספסתי כמה תגובות
(אולי כי לא קראתי ספויילרים) אבל מישהו יכול להגיד לי על איזה סרט מדובר.
'Ghost World' ('העולם שבפנים').
אם אני חושב על זה
כבר יש לי עוד מבחן רורשאך בשבילך, "מוכה אהבה" שהייתה לו טרום בכורה והוא יוצא השבוע. או שלא תאהב אותו "בגלל שאתה לא אוהב סרטים של אדם סנדלר", או שכן, בגלל שזה אחד מהסרטים הכי טובים של החודשים האחרונים. בכל מקרה, שתי נקודות משותפות עם "העולם שבפנים": גיבור ראשי שלא נועד לעורר בכוח אמפתיה אצל הצופה, ו"מאבק-אין מאבק" שהוא לדעתך החלק הפחות מעניין של הסרט. יש כמובן גם את "Igby Goes Down" אבל הוא בדי.וי.די, והבלוקבאסטר רחוק.
אח, איזה יופי.
הנה, אחרי שסוף סוף ראיתי את איגבי, אני מחפש מה אמרו עליו באתר ומגיע לתגובה ששלחה אותי לראות אותו. וראו זה פלא, בדיוק לפני שבוע ראיתי גם את "מוכה אהבה".
דעתי?
את איגבי אהבתי, גם אם הסוף בעיני היה קצת "לא סוף". והוא בהחלט מעורר הזדהות, למרות שהדמות הראשית מאוד משונה. את "מוכה אהבה"… ממ…. חיבבתי. כלומר, קלטתי מה הוא מנסה לעשות והוא אפילו עשה לי קצת, אבל כל הזמן הרגשתי שהטכניקה מפריעה לי לראות את הסרט.
מה שאגב מעניין הוא שבזמן שחלף מאז ראיתי גם שוב את "העולם שבפנים", והחיבה שלי אליו גדלה משמעותית.
לנהל דיונים על סרט שנוי במחלוקת רק עשר שנים ומעלה אחרי יציאתו.
ואתה, מי יתן ותחייה בזמנים מעניינים.
והנה הסבר על למה City of God לא מועמד לאוסקר
http://www.suntimes.com/output/answ-man/sho-sunday-ebert23.html
הכל פוליטיקה!
מעניין מתי היו ההקרנות של כנפיים שבורות.
באותו לינק גם שעשע אותי עניין היותו של דונלד קאופמן מועמד לאוסקר, יחד עם צ'רלי, על התסריט לאדפטציה.
ואם אנחנו כבר אוף! טופיק, מתי אדפטציה מגיע ארצה?
הוא אשר אני כל הזמן טוען
כל עוד הנציג הישראלי לאוסקר נבחר באוקטובר, אין לו – ולא משנה איזה סרט נבחר – שום סיכוי להכנס לחמשת המועמדים הסופיים. הכל עניין של באז, וחודש וחצי הוא לא מספיק זמן כדי ליצור באז. אם 'עיר האלוהים' לא יכול, אז בטח שגם 'כנפיים שבורות' לא.
ובעניין אדפטיישן: מתישהו במרץ. מצטער, אבל אני לא יכול להיות ספציפי יותר.