במקור: Iron Man
במאי: ג'ון פברו
תסריט: מארק פרגוס ושות'
שחקנים: רוברט דאוני ג'וניור, ג'ף ברידג'ס, גווינת' פאלטרו, טרנס הווארד
מבקרי קולנוע יגידו לכם שסרטים על גיבורי על רק נראים כאילו הם סתם בידור קליל, ולמעשה הם עוסקים בבעיות העמוקות ביותר שמעסיקות אותנו בתור בני אדם ובתור חברה. מה אני אגיד לכם, המבקרים האלה צודקים. 'איירון מן' מטפל במצוקה קיומית כאובה שהטרידה אותי תמיד: העובדה שאנשים לא יכולים להיות חסיני קליעים, לעוף מהר כמו מטוס סילון ולירות טילים מהידיים.
כמו גיבורים רבים, טוני סטארק (רוברט דאוני ג'וניור) מתחיל את קריירת העל שלו בחיים שגרתיים ומשעממים: הוא אשף טכנולוגי מיליארדר, שגר באחוזה על צוק שמשקיף לים, יוצא עם דוגמניות ונוסע במטוס הפרטי שלו לכל מקום כדי לקדם מכירות עבור עסקי הנשק המשגשגים שלו. בהיותו שמוק יהיר, אין לטוני חברים אמיתיים, אבל יש לו עוזרת אישית שעונה לשם הג'יימס-בונדי פפר פוטס (גווינת' פאלטרו), ויחסיה הקורקטיים עם טוני מבטיחים להתחמם בשלב מסוים, אם לשפוט לפי הקלוז אפים התכופים על העין השמאלית שלה. יש לו גם מחשב בשם ג'רוויס, בעל חוש הומור בריטי, שמנהל את מעבדת הפיתוח ההייטקית של סטארק ויורד עליו מדי פעם, כי מישהו צריך. עמית שלישי הוא שותפו הוותיק של אביו של טוני ב'תעשיות סטארק', עובדיה (יש לו זקן, אבל אין לו קשר משפחתי לרב), המגולם על ידי עותק מאסיבי ומקריח קשות של ג'ף ברידג'ס.
בפתיחת הסרט, טוני סטארק טס להצגת תכלית של טיל-חדש-יותר-נורא-הרסני – ובקיצור טחינ"ה (בסרט קוראים לטיל 'יריחו', שזה בכלל טיל הקרקע-קרקע של ישראל). ההדגמה נערכת באפגניסטן, שם טחינ"ה הופך רכס הרים גדול לפיתה מול עיניהם המתרשמות של המוני גנרלים אמריקנים. אלא שאז מחכה לטוני הפתעת חייו: מתברר לו שגם ארגון הטרור המקומי משתמש בכלי הנשק שהוא מייצר, והם מעזים להרוג אנשים אמיתיים – חיילים אמריקנים. הטרוריסטים פוצעים ושובים את טוני, וגוררים אותו למאורתם. המפקד הבכיר במקום, בדרגת תת בין-לאדן, דורש מטוני להכין גם לו טחינ"ה, אבל סטארק זומם לברוח ומתכנן, לאחר שיעשה זאת, להפנות את כשרונותיו לכיוון חדש – להבטיח את השלום, השקט והסדר ברחבי תבל. ואיזו דרך טובה יש להבטיח את השלום, השקט והסדר ברחבי תבל, אם לא באמצעות זהות סודית, חליפת מלחמה משוריינת, והרבה כוח אש?
סיפור המסגרת הכללי עומד בכבוד בסטנדרטים הנמוכים של מרבית סרטי הקומיקס, בהיותו צפוי, בעל טוויסטים לא מפתיעים וחוקי פיזיקה גמישים. אבל הכל נעשה באופן חינני, עם הרבה שנינות, ולא סובל מרצינות יתר, כך שהעלילה קולחת. כמו החליפה של איירון מן, גם הסרט עצמו נוצץ, מלוטש ומצוחצח, וכיף להסתכל עליו. כל מכונית בסרט מבריקה, כל בחורה הורסת, כל מטוס קרב אף 22 הוא חתיכת מטוס קרב אף 22. הפיצוצים בסרט הם לא סתם פיצוצים קטנים ועלובים, אלא עננים זהובים-שחורים מסנוורים מלווים בקולות רעם בומבסטיים ורעד קל של רצפת אולם הקולנוע. חליפות המלחמה שיוצר טוני סטארק הן שחזור צבעוני ומשודרג של 'רובוקופ', והופכות אותו לאיש ברזל מלהיב וקטלני (אם כי מבחינה דקורטיבית נטו, הייתי מוותר על הפרוז'קטור שתקוע לטוני באמצע הסרעפת). מספר ותדירות קטעי הפעולה עלולים לאכזב מעט את המכורים לאקשן – בשלב כלשהו באמצע הסרט מדדתי מעל חצי שעה בלי שום פיצוץ – ועם זאת, לטעמי האיכות מפצה על הכמות. ניכר שג'ון פאברו, הבמאי של 'איירון מן', ראה את 'רובוטריקים' ושינן לעצמו היטב איך לא לעשות קטעי אקשן עם דמויות מתכתיות גדולות. התוצאות בהתאם – אפשר לראות מי עף לאן, מי מחטיף למי, מי מחזיק מכונית באוויר ולמי יש במרפק שלו להביור בילט אין. ככה צריך.
הסיבה האמיתית שנחמד לשבת מול 'איירון מן' היא רוברט דאוני. כשהוא מגלם תפקיד של פוץ חכמולוג ויהיר, הוא מגלם פוץ חכמולוג יהיר ומאוד משעשע, ודאוני הוא שחקן טוב מספיק כדי שהשינוי שדמותו עוברת, כשהוא הופך בהדרגה לפוץ יהיר שאכפת לו מאנשים, יהיה אמין ומעניין. הוא מצליח לגרום גם לשורות כמו "מה עדיף, שיפחדו ממך או יכבדו אותך? אני אומר, למה לא שניהם?", שאצל שחקן אחר היו עלולות להישמע רע מאוד, להישמע שנונות. עם שחקן ראשי אחר, הייתי עלול לשים לב לכך שגווינית' פאלטרו סתם בסדר כזו, שג'ף ברידג'ס לא מרשים במיוחד, ושכבר שכחתי איך קוראים לבחור השלישי, הקולונל השחור ההוא, כי הוא לא עושה שום דבר חשוב.
אם יש חיסרון עיקרי ל'איירון מן', זהו היעדר ערך מוסף שבזכותו יתעלה על סרטי גיבורי על/קומיקס קודמים, ויהפוך לסרט ראוי לציון באמת (אלא אם אתם מחשיבים את פסקול הרוק הכבד לאירוע ראוי לציון באמת). לא מאוד דחוף לי לדעת מתי בדיוק יוצא ה-DVD של הסרט, אבל למי שרוצה בידור קולנועי יעיל נטו כדאי מאוד ללכת לראות את 'איירון מן' צוחק על אנשים, מפוצץ דברים ולהיפך.
- האתר הרשמי
- רוברט דאוני ג'וניור
- הקומיקס – אתר מעריצים
- הקומיקס – כל העטיפות
- רובוטריקים
ואני חשבתי שהערבים מומחים לטחינ"ה.
במילה אחת: מ-גניב!
הקרב בסוף קצת מעפן (כן, גם בצפייה שניה), אבל כל השאר כל כך כיפי וכל כך בקצב הנכון, שנהניתי.
מן הסתם ארחיב בהמשך, אבל בינתיים איידע את מי שמתכוונים ללכת: אל תצאו מיד עם תום הסרט – יש סצינה אחרי הקרדיטים.
בגלל שכבר הייתי בסרט, ולא נשארתי עד אחרי הקרדיטים
מה קורה בסצינה?
תוך שעתיים-שלוש בטח תוכל למצוא אותה ביוטיוב
במילה אחת: מ-גניב!
אבל האם היא מצדיקה את ההישארות?
שאלה טובה.
אני לא חובבת של סצינות אחרי הקרדיטים, כיוון שלרוב הן קצרות מאד ולא קורה בהן כלום. לא יודעת להגיד לך אם זו של 'איירון מן' "שווה" – מן הסתם היא לא מאד חשובה לשום דבר אבל היא ארוכה יחסית, דווקא נחמדה, ובהתאם לשמועות יש בה הופעת אורח של דמות מארוול אחרת שתקבל סרט משלה (או תופיע בסרט של מישהו אחר. לך תדע עם המארוולים האלה).
חוץ מזה, יחסית לסרטים אחרים (ע"ע 'הארי פוטר'), הקרדיטים לא נמשכו נצח. מצד שני, הייתי שקועה בשיחות עם אחרים לאורכם, ואולי זה תרם להרגשה שלא היה צריך לחכות הרבה.
מדהים איך בהודעה אחת יש כל הרבה בנודע לעתיד לבוא :)
ומזל טוב לכבוד חזרת האתר לאויר (מתכוון למלחמת הDDOS הגדולה של 2016, לא לתקופה האפלה של 2009-2010)
ואני תודה,
האם הודעה זו נחשבת כספויילר?
אני ומי שאיתי ניסינו לקרוא את הכתוביות.
יש תפקידים משונים בהוליווד – זה היה כיף ומשעשע במפתיע.
במילה אחת: מ-גניב!
מגניב מגניב מגניב מגנייייב.
וזהו.
היה מגניב על. סופר על.
התאכזבתי שהיו ממש מעט אנשים באולם (בכוז רב חן רחובות ביום חמישי, ציפיתי ליותר) אבל הו, וול, היה שקט ואינטימי.
לכל חובבי המגניבות – רוצו לראות 8)
וואו, ראיתי היום את הסרט באולם 7 של הסינמה סיטי, עם ההקרנה הדיגטלית הראשונה בישראל (כמו שהסדרן בכניסה לאולם שמח להגיד לנו) והיה מדהים מבחינת איכות התמונה, ממש קפיצת מדרגה. העתיד דיגטלי.
הקרנה דיגיטלית
מצטער לאכזב אבל ההקרנה הדיגיטלית הראשונה היתה בגלובוס עזריאלי בשעה 20:00 בארוע שבו נכחו לוני הרציקוביץ ויורם גלובוס.
לא שזה באמת מעניין מישהו
הסרט מוקרן דיגיטלית גם בסינמה סיטי.
הסרט מוקרן דיגיטלית גם בסינמה סיטי.
לא הייתי בעזראילי, יהיה נחמד לשמוע איך הייתה ההקרנה שם?
בשמחה
אבל אני די תשוש כרגע. אני חושב שאת דיוני הדיגיטלי אני אשמור ליומית של מחר.
לוני הרציקוביץ: "כולכם תזכרו את התאריך הזה כיום שבו היתה ההקרנה הדיגיטלית הראשונה!"
לונג ג'ון: כן, יום השואה.
רד פיש: (נחנק מהפופקורן)
עוד מאורע ראוי לציון: הקרנת הטריילר ל'ספיד רייסר' לפני הסרט. בדיבוב לגרמנית.
אני חושב שיום השואה הוקדם השנה, ככה שאפשר לזכור את התאריך בתור היום שבו הייתה ההקרנה הדיגטלית הראשונה בישראל.
אין לי הרבה מילים לתאר את הסרט הזה
חוץ מ'שולת!!1'. אולי גם 'קשה להאמין אפילו לסרט גיבורי-על', אבל עזבו אתכם.
השאלה הייתה האם הסרט יכול לעמוד מול הטריילר. התשובה היא, הטריילר הו בדיחה מול הסרט. 50 הדקות הראשונות עברו – ללא הגזמה – כמו 20, ומאז סצינת האקשן הראשונה הייתי צמא לעוד. והיה שווה לחכות, כי כל סצינות האקשן – אולי חוץ מהאחרונה, שבאמת הייתה די מעאפנה וחסרת היגיון – היו פשוט מצויינות.
אבל חוץ מכל ההיי-פויינטס של הסרט – ויש הרבה – השאלה האמיתית שלי היא: מאיפה הוא הוציא את כל הטכנולוגיה הזאת? נכון שהוא גאון והכל וממש כיף, אבל איך אתה בונה רובוט מעופף מחתיכות של טילים? מילא זה, באמת לא היה אכפת לי, אבל הדברים שהיו לו בבית – רובוט עם בינה מלאכותית שהוא מתייחס אליו כאילו היה פחות שימושי משלט טלוויזייה, לדוגמא – באמת גרמו לי לשאול את עצמי איפה לעזאזל אפשר למצוא מוצר כזה, כי אני רוצה את אותו מחשב.
מחשב? עזבו אתכם, גם אני רוצה לעשות הולוגרמות כאילו היו חימר.
דווקא לגבי ההולוגרמות
כבר יש פיתוחים של מייקרוסופט שמתחילים להתקרב לזה. לא הולוגרמה תלת מימד, אבל כן עבודה על משטח דו מימד. את זה קיבלתי.
זה קצת מעבר למה שיש היום. אחרי הכל, גם הקשת הזאת שמספקת חשמל לא באמת קיימת, והיא מעט קשה יותר לסיספונד.
אבל המחשב היה קצת מעבר ליכולת הסיספונד שלי. הוא היה פשוט תבוני מדי.
הי
אפשר בבקשה קישור לפסקול? לא מוצא בשום מקום…
אם כוונתך היא מקום שבו אפשר לשמוע קטעים מהפסקול
אז באייטונז (באופן מפתיע, כי בדרך כלל זה מגיע קודם לאמאזון).
אבל עזוב אותך, הפסקול גרוע.
באמת גרוע ומשעמם, הייתי מעדיף אילו שמו את המנגינה הזו של השי של בלאק סאבאת' בתור המנגינה המרכזית, אבל גיליתי שהשיר עצמו אפילו לא נמצא בפסקול, מאכזב. לפחות יש את הפסקול של איך-קוראים-לו-זוכה-האוסקר-שהלחין-את-"כפרה" שיוצא בעוד שבוע ("ספיד רייסר")
הריף של Iron Man של בלאק סאבאת' היה, בסצינה האחרונה.
ואני לא מבין את התלונה שלך נגד הפסקול. הוא אולי לא היה מרשים כמו של, נניח, 'אמריקן גרפיטי' או 'פורסט גאמפ', אבל זה בגלל שלא רצו להשוות הרבה תשומת לב לפסקול, שזה מה שרוב הסרטים כיום עושים.
דווקא את השירים שזכורים לי כרגע אהבתי, והעובדה שאני בכלל זוכר אותם מעידה על שלסרט יש פסקול טוב.
לא דיברתי על השירים שבסרט
אלא על אלו שבדיסק הפסקול, עוד לא ראיתי את הסרט, אבל שמעתי כמה קטעים מדיסק הפסקול, הם משעממים ואין שם שירים (אולי חוץ מאחד), כי לא כל שיר שבסרט נכנס לפסקול.
אבל זה בגלל שאתה שומע אותם out of context
כמו שאמרתי, השירים נבחרים כדי ללוות את הסרט, ולא כדי לתפוס את כל תשומת הלב. אלה השירים שהכי תופסים בסצינות בהם הם מנגנים, ותאמין לי, הפסקול נופל יפה עם שאר הסרט.
זה שמלחין את "ספיד רייסר" (מייקל ג'י-משהו) הוא אותו אחד שקיבל את מועמדות האוסקר הראשונה שלו בטקס האחרון על הפסקול שעשה ל"רטטוי" (כמו כן, הוא מלחין הסדרה "אבודים" והלחין את "משפחת סופר-על"). אבל הוא לא זכה, והפסיד לדריו מריאנלי שזה *זה* שהלחין את "כפרה" (וגם את "ונדטה", "האחים גרים" ועוד).
עד לא מזמן, אפשר היה לשמוע את הפסקול המלא (שעתיים!) של "ספיד רייסר" באתר http://www.rr.com/flash/index.cfm?rev=10332&division=279&startView=SPEEDRACERRR, אך תוך ימים ספורים הורידו אותו וכיום אפשר למצוא 3 tracks לא רעים מתוך הפסקול. אני ממליץ לשמוע את Casa Cristo.
בקשר לפסקול של השעתיים, אני שמעתי אותו והוא אפילו שמור אצלי ב-media player. הוא לא רע בכלל, חצי השעה הראשונה בכלל יצירת מופת של מוזיקת אקשן. אך לאחר מכן זה קצת חוזר על עצמו יותר מדי וזה די נמאס לקראת הסוף. הפסקול רחוק מלהלהיב כמו זה של "רטטוי", אבל בטוח בדיסק שייצא אוטוטו יקצרו את הפסקול לשעה וקצת עם הקטעים הכי טובים ואז זה יהיה שווה כל אגורה.
התבלבלתי בשמות, בטח כי שניהם היו באוסקר
אבל לא משנה, הפסקול של "משפחת סופק-על" היה מדהים והמלחין הזה מצויין, עשית לי חשק לשמוע את הפסקול, אבל שאלה, נכנסתי לאתר ואני לא מוצא איפה שלושת הטראקים שעליהם דיברת!
אה זהו, מצאתי
אני שומע בטראק העליו המלצת כרגע, הוא באמת טוב, תודה.
אה זהו, מצאתי
האמת שהתכוונתי רק לרשימת השירים… תודה בכל מקרה
צד ימין, מתחת לתמונה של ספיד רייסר, איפה שכתוב Theme music
ביקורת מעולה....
עוד לא יצא לי לראות את הסרט.. אבל זה יקרה בקרוב…
אבל סתם ככה בלי קשר לסרט …אני עוקב אחרי האתר באופן הדוק כבר שנתיים שלוש ומכיוון שאני קורא בישן שבקושי מגיב עוד לא יצא לי לציין שהאתר פשוט כיפי, ענייני ומעולה…
אז כל הכבוד לך FISH EYE וחבריו……ותמשיכו ככה!!!
לא ייאומן!
נכון לעכשיו, איירון מן הוא הסרט שקיבל את הציון הכי טוב בקרב גולשי בוקס אופס מוג'ו אי פעם!
http://boxofficemojo.com/grades/?page=usergrades&p=.htm
אפקט שרק.
רק 370 מצביעים, זה לא אומר כלום
אבל זה נחמד, הישג מוצלח יותר הוא מה שעשה הסרט ב"עגבניות רקובות" עם 94%, אם אני לא טועה, זה הכי גבוה לסרט גיבורי-על.
הידעתם
הידעתם שלטכניון קוראים באנגלית MIT?
כי אני לא ידעתי, ומסתבר שגם הכותבים בויקיפדיה לא ידעו:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%9F
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A1%D7%A6'%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A1
הגיעו הזמן שמישהו יתקן את הערכים שם
כדי להתאימם לרמת הדיוק הגבוה של מתרגמי הסרט
(כזכור טוני סטרק למד בטכניון…, זה מוזכר בשתי סצנות לפחות…).
''הטכניון'' הוא פחות או יותר התרגום הקבוע ל-MIT
הוא תורגם ככה גם ב'21' ובהרבה סרטים נוספים. מה לעשות, זה הכי דומה ("MIT" זה לא תרגום, ולכתוב "המוסד לטכנולוגיה של מסצ'וסטס" זה טיפ-טיפה ארוך מדי).
''הטכניון'' הוא פחות או יותר התרגום הקבוע ל-MIT
למה MIT זה תרגום פחות טוב מFBI או CIA?
אני מעדיף תרגום שאולי חלק מהקהל לא יבין במלואו ופשוט יניח שמדובר במוסד אקדמי כלשהו, מאשר שיחשוב שלגיבור היה עבר לא ידוע בחיפה.
אולי מישהו מהטכניון מעודד את הבלבול הזה...
''הטכניון'' הוא פחות או יותר התרגום הקבוע ל-MIT
סליחה אבל זה לא דומה בכלל והעובדה שהרבה סרטים חוזרים על הטעות לא משפרת את המצב
רק תאר לך מה היו אומרים אם בכל סרט שהרוורד או ייל מוזכרים בהם היו מתרגמים לאוניברסיטת ת"א או האוניברסיטה עברית בהתאמה. זה היה יוצר משפטים אבסורדים כמו: המוסד צמח מתוך מועדון העצמות והגולגלות הסודי שבאוניברסיטה העברית…
זהו עיוות היסטורי מכוון שמנציח בורות בקרב הקהל, ומאדיר את הטכניון שלא לצורך, כי לטכניון יש מוניטין מכובד גם מבלי שיצטרך להתחזות ל MIT. יתרה מכך, שיטה זו עלולה להתגלות כבומרנג, כי גם כשכבר מזכירים באמת את הטכניון לשבח, בסרט אמריקאי, כבר לא יאמינו לזה.
והערה אחרונה: למה הטכניון ולא וייצמן למשל (שנחשב יותר)?
למעשה השיטה הכי טובה היא לתרגם: MIT (אוניברסיטה נחשבת בארה"ב). כך המשמעות המקורית נשארת, והקהל לומד מהי MIT ומרחיב את השכלתו במקום להנציח את בורותו.
עד כאן להיום מאור הזועם בדרכים שבהם מתרגמים סרטים לעברית.
אולי, פשוט,
בגלל שMIT זה הטכניון של מסצ'וסטס?
ברור! ככה אמרו ב''ארמגדון'' כבר לפני עשור
ומיד החלטתי שאם ככה, אז אני לומדת ב-MIT של ישראל
(אז זה היה נכון).
''אוניברסיטה נחשבת בארה''ב''?
במה שונה הטענה שתרגום "MIT" ל"טכניון" הוא עיוות הסטורי שמנציח בורות בקרב הקהל מהטענה כי התרגום ל"אוניברסיטה נחשבת בארה"ב" חוטא לאמת, מרדד את השפה העברית ומשחית את תפישת עולמם הקוגניטיבית של הצופים באשר הם – שהרי MIT הינו "מכון טכנולוגי" (בדומה לטכניון) ולכן אין זה יאה לתרגם את שמו כ"סתם" אוניברסיטה מן המניין.
באשר למכון וייצמן – מדובר במכון מחקר הכולל לימודים לתארים מתקדמים בלבד, כך שגם תרגום זה היה לוקה בחסר ומעלה את חמתם את הצופים.
בסופו של דבר – התרגום לא פגם בהבנת הסרט. אין חשש שתלמיד שירצה להתקבל ל-MIT יתבלבל וירשם לטכניון בגלל שככה היה כתוב ב"איירון מן". ואם כן – כנראה שהוא לא היה מתקבל בין כה וכה.
ו-liaison הוא בעל ברית.
זה דווקא מאוד נגע ללבי כשההוא קם והודיע שהוא בעל הברית הצבאי של טוני סטארק.
מה הטעם?
זה פאקינג סרט-קומיקס, שלא מסתיר את היותו כזה. הוא לא הגיוני. הפתעה גדולה. מה הטעם להצביע על כל הטעויות וחוסר ההגיון בסרט קומיקס? זה בערך כמו לשבת ב'הורטון שומע מישהו' ולהצביע אחת אחת על כל החיות שמופיעות על המסך ולהתלונן על כך שבמציאות הם לא יודעים לדבר. וחלק מהניטפוקים שלך הם ניטפוקים לשמם, שלא דורשים מאמץ-סיספונד בכלל (מי אמר שלפוצץ הכל ולעוף משם היתה התכנית המקורית?).
זה כיף.
אני בהחלט מסוגלת לנטפק ולסספנד בו-זמנית – למעשה, הניטפוק מקל על הסיספונד. להגיד "זה דבילי ולא אכפת לי" יותר קל לי באופן אישי מלעצום את העיניים ולהגיד "זה לא דבילי". כל אחד והכיף שלו.
ההודעה הזו באה בתגובה למישהי ששאלה אם באמת רק הדבר המזערי והמשונה שאמרתי שהפריע לי, הפריע לי. והתשובה היא לא – היו עוד הרבה דברים שהפריעו לי, אבל לא נתתי להם להפריע לי ליהנות.
אגב, יש גם הבדל בין ניטפוקים שהם סתם, ובאמת אין בעיה איתם, לניטפוקים שבכל זאת ולמרות הכל הם משמעותיים (למשל, כל עניין המצב הרפואי -זה באמת *כל כך* דבילי שאפילו בסרט קומיקס לא הצלחתי להתעלם).
כשלוקחים ומצלמים - בדרך כלל יש נסיון להתייחס יותר ברצינות
דוגמה טובה לסרט שיחסית היו לי פחות ניטפוקים בו – X men הראשון והשני. ראו שהתסריטאים ממש חשבו על כל הפרטים הקטנים ועל כך שתישמר לפחות איזו מידה גבולית של הגיון פנימי.
זה בהחלט אפשרי, וכמובן, לא חייבים להצמד לקומיקס בכל מחיר.
מה ש MR ציינה הפריע גם לי. למרות שידעתי מה אני הולכת לראות. זה פשוט פוגע בשלמות הסיפור, ולכן גם פוגע בחווית הצפיה.
כשלוקחים ומצלמים - בדרך כלל יש נסיון להתייחס יותר ברצינות
אין באיירון מן שומדבר שלא ניתן לפתור על ידי שימוש בהגיון הפנימי של הסרט, או סתם הגיון בריא.
– הדוקטור רץ כמו אידיוט כי הוא אמר אחר כך שהוא רצה למות, טוני לא תכנן לעוף מוקף בלהבות זה היה אלתור של הרגע, והטרוריסטים הצמידו לו את הדוקטור כי הוא היחיד עם שכל שם. טה דה. אני עושה גם בר מצוות).
וכן, זה כולל את הנקודות של MR, שנבעו מ, נראה לי, בעיקר חוסר מחשבה (לדוגמא, הקטעים במערה
ואגב, מחשב תבוני קשה לך לסספנד, אבל חליפת שריון שטסה במהירות על קולית קל לך?
הזוי משהו…
ברור שאת ג'ארוויס הכי קשה לסספנד
מילא שהוא שולט אוניברסאלי, מילא שהוא מספק הדמיות מרשימות, מילא שהוא ציני.. אבל מבטא בריטי, הגזמתם!
כן. תבונה מלאכותית זה הרבה יותר מסובך מסילון.
לבן אדם יש מחשב *תבוני*. מה תבוני? עם חוש הומור! זה הרבה יותר רחוק מאיתנו, טכנולוגית, מאשר חליפה מעופפת.
בדיוק
וזה לא שהחליפה לא הפריעה לי, אבל פחות. כי אני יכולה איכשהו לסספנד את החליפה הסילונית עם איזו התפתחות טכנולוגית מפתיעה.
אבל מחשב תבוני – זה משהו שלא יהיה בחמישים שנה הקרובות בוודאות.
אני מסכים איתך כאן.
למעשה כל הסרט נראה לי הגיוני לחלוטין וסספינד לגמרי מלבד קטע אחד:
בקטע שבו סטיין שיתק את טוני סטארק ונשא נאום באוזני טוני שלא יכול להזיז את איבריו. ידוע הרי שהשיתוק הזה פועל לרבע שעה בלבד (ככה סטיין אמר כמה סצינות מקודם).
והנאום שלו היה די ארוך. חשבתי כבר "אינעל רבאק, עד שאתה תסיים לדבר איתו הוא כבר יקום".
כאילו, דווקא הנבל שנואם נאום ומפרט את מה שהוא הולך לעשות הלאה באוזני הגיבור זה מה שהכי הפריע לי.
אממ... איזה?
'הסרט שלציין שהגיבור שלו מקבל כדור בראש יהיה ספוילר'.
תראי, לי המחשב התבוני פחות הפריע.
אבל אני מבינה למה הוא הפריע ליעל, וזו זכותה שזה יפריע לה. לי הפריע המגנט-לב, בעיקר, וזכותי שזה יפריע לי. כשאני באה לסרט יש לי ציפיות משלי, והן שונות משלך. אני רוצה הגיון פנימי מינימלי בעולם של הסרט, גם אם הוא סרט קיץ/קומיקס/אקשן. זו לא הדרישה היחידה שלי, ואני בהחלט יכולה ליהנות מסרט שאין לו ולו שמץ מזה (למשל איירון מן), אבל זה לא מונע ממני להתלונן, לטעון שהסרט היה יכול להיות טוב יותר אם היו משקיעים עוד טיפה מחשבה, ולנטפק ולקטר להנאתי – בין השאר כי זה *כיף*. מי שלא רוצה – שלא יקרא.
אבל ב''איירון מן'' הכל מוסבר.
ולכן לא צריך להשקיע ולהסביר עוד יותר.
הגיון פנימי יש בשפע, זה שאת לא מקבלת את זה זה משהו אחר.
לא, זה לא עובד ככה
הם מיקמו את הסרט בעולם שלנו. אז הסרט צריך לפחות להראות כאילו הוא מציית לכללים המקובלים בעולם שלנו, מקסימום מעקם אותם קצת.
ואני, מה לעשות, לא אוהבת כשאנשים שוברים את הכללים כי יותר קל להם לכתוב ככה. אתה יודע למה? כי אני כותבת בעצמי, ואני לא עושה את זה.
אני באה לקולנוע כדי לראות סיפור מצולם. רק בשביל האפקטים, אפשר הרי לצלם סתם אפקטים יפים וזהו. למה באמת לדחוף סיפור באמצע אם לא מתייחסים אליו ברצינות? לא חבל על העבודה של התסריטאים? שיקחו כוראוגרף, יצלמו אפקטים מרהיבים במשך שעה וחצי ותשב ותהנה.
אמממ הא?
סליחה, אבל אני לא מבין את ההקשר.
מה הקשר בין זה שהכל בסרט מוסבר לבין…. מה לעזאזל לא באת להגיד בהודעה שלך (שהסיפור לא מושקע? הוא כן , והוא מוסבר, ואין חורים, האקשן משני לכל השאר וכו' וכו' וכו')?
לגבי הלהתייחס ברצינות, פה מדובר בהעדפות אישיות נטו.
עוד דבר, הסרט לא ממוקם בעולם שלנו. הוא ממוקם בעולם של מארבל. יש נקודות דימיון, אולי אפילו רבות, אבל זה לא אותו עולם.
וגם אם את מסרבת לקבל את העובדה הזאת, אפשר להגיד שאיירון מן ממוקם בעולם של איירון מן, ולפי ההגיון הפנימי בעולם של איירון מן, הכל מתחבר, כי הרי, אין חורים. זה לא "שבירת כללים", כי העולם של איירון מן לאו דווקא כבול לכללים של העולם שלנו.
אי לכך ובהתאם לזאת, תמיהתי גדולה היא.
בעולם של מארוול ארצות הברית באפגניסטן?
היו שם יותר מדי פרטים קטנים שהשיקו לעולם האמיתי והיו שקולים להכרזה התסריטאית "אנחנו בעולם האמיתי".
דווקא באקס מן, התחילו אמנם במלחמת העולם השניה, אבל מיד אחר כך לקחו אותנו נורא רחוק מהעולם האמיתי, כך שהיה ברור שזה יקום בו יש דבר כזה כוחות על, ואסור להתבסס על מה שאני מכירה.
פה הם די טרחו לבסס אותנו בעולם האמיתי. הביסוס הכי גדול – ארצות הברית עדיין באפגניסטן, והאויבים שלה הם אותם אויבים. זה לא סתם העולם האמיתי, זה העולם האמיתי ממש עוד מעט.
ואז כשנוח להם הם מוציאים אותי מהעולם האמיתי? אני מרגישה מרומה.
שים לב: אני לא קראתי את הקומיקס. אני באתי לסרט בלי לדעת שום דבר על איירון מן.
בעולם של מארוול ארצות הברית באפגניסטן?
מסתבר שכן.
בקומיקס המקורי (שיצא ב60 ומשהו) כל העסק קרה בויאטנם, כך שפה מדובר במקרה ברור של התאמה לזמנים, פחות או יותר.
והאויבים הם לא אותם אויבים – אם הם היו אותם אויבים, היה קמאו של אוסאמה בן לאדן. גם משהו אומר יל שאין להם בדיוק אותם אינטרסים.
וכמו שאמרתי, גם עם הסרט לא בעולם של מארבל, הוא בעולם של איירון מן. וגם בעולם של איירון מן ארה"ב באפגניסטן. זה שיש כמה נקודות דימיון (וזה לא משנה הכמות), לא אומר שמדובר באותו עולם, או שהם מזגזגים.
אין לי בעיה שלך זה לא מפריע
אני רק ציינתי שבהנאה שלי זה פגע.
מבחינתי אם הם מציבים את הסיפור בעולם שלנו – ועצם ההצמדות לחדשות של אתמול זה מה שזה עושה מבחינתי – אני לא מצפה שבכזו קלות יתעלמו מהחוקים הרלוונטים להיום.
לך זה לא מפריע? מעולה. אני שמחה בשמחתך.
זה לא עניין של מפריע/לא מפריע.
זה עניין של נקודת מבט.
את משתמשת במברג בתור מעדר, אז פלא שאת מאוכזבת מהבור?
ושוב, אני חוזר על אותן הטענות, אבל בעיקרון, זה שאת מחשיבה את העולם שבו מתרחש איירון מן לעולם שלנו, לא אומר שזה נכון.
הם הציבו את איירון מן בעולם של איירון מן. זה שיש כמה נקודות דימיון לא אומר שזה אותו עולם (ולראיה, אחת מבין רבות – המצב באפגניסטן שונה באופן מהותי בשני העולמות). הם לא מתעלמים מחוקים שרלוונטים להיום, הם יוצרים עולם אחר עם חוקים אחרים.
ומצטער על האנאלוגיה הביזארית.
'כמה נקודות דמיון'
זה מה שיש בין העולם שלנו לעולם של שר הטבעות. בשני העולמות האלה יש חלוקה של אורגניזמים לזכרים ונקבות, יש גיאוגרפיה שכוללת עצים, הרים ונהרות, ויש יצורים תבוניים עם שפה, תרבות ומלחמות.
העולם של 'איירון מן' (הסרט) הוא העולם שלנו, עם נקודת שוני בסיסית אחת – יש בו גאון שממציא דברים שלא קיימים כרגע בעולם שלנו. הדברים האלה מתחלקים לכלי נשק (שמבחינת עקרונות ההפעלה הבסיסיים שלהם הם מהווים בסך הכול שכלול, גם אם לא מתקבל על הדעת, של כלי נשק קיימים), ולעוד כמה פיתוחים טכנולוגיים, הבולט ביניהם הוא מחשב עם בינה מלאכותית (מה שכבר נדון כאן בהרחבה).
אם אתה לא מתייחס לעולם של איירון מן בתור העולם שלנו – כנראה שאי אפשר להתייחס לשום סרט שכולל אלמנטים של מדע בדיוני בתור סרט שמתרחש בעולם שלנו.
ואפילו אם לא היה העולם שלנו, אלא עולם נפרד.
הוא פועל על פי הגיון דומה, ויש דברים שהייתי מצפה שיקרו אם מישהו היה מפתח בינה מלאכותית בעולם שקרוב – במשהו – לשלנו, בטכנולוגיה שקרובה – במשהו – לשלנו. אבל באיירון מן הבינה המלאכותית היא דאחקה, אין לה שום ביטוי או השפעה, אף אחד לא מופתע למצוא אותה שם, נציג הצבא לא מנדנד לסטארק שיארגן גם להם אחת, כלום. כאילו "אה, וואי, המחשב שלך חושב ומדבר? חמוד. אז תספר לי עוד על הבטרייה הזו שהמצאת."
כמדומני שכדאי לסמן ספוילר על התגובה מעל
אני חוזר ומזכיר את חוק סטן לי לצירופי מקרים:
אם משהו מתאים עלילתית לקיומו ביקום של מארוול, הרי שההסתברות שהוא יתקיים היא 100%.
לפרטים: כתבה מספר 3868
להזכירך, עוד לא הומצאה חליפה שהודפת כדורים ביעילות.
שלא לדבר על טילי א"א.
ובכל זאת קל לך עם החליפה שעוד לא הומצאה טסה במהירות שמצריכה משהו שגדול בערך פי 10 בשביל להגיע אליה.
הנקדה שלי – אם טוני יכול לבנות חליפה שכזאת, הוא מסוגל לתכנת מחשב עם חוש הומור ומבטא בריטי.
להזכירך, עוד לא הומצאה חליפה שהודפת כדורים ביעילות.
תתפלא. לתכנת מחשב תבוני זה הרבה יותר קשה.
אני לא מדברת על חוש ההומור והמבטא. זה באמת לא כזה מסובך. אני מדברת על העובדה שמחשב הזה חושב בכוחות עצמו. הוא חושב.
אני מקבלת את זה ביקום של סטארוורז. אני לא מקבלת את זה בעולם שלנו + 5 שנים.
וזה לא שאני מאמינה שבעוד 5 שנים ימציאו חליפה כזו. אני לא. אבל זה בגדר האפשר. איכשהו. מחשב תבוני – לא.
נקודות התנגשות כאלה פשוט שולפות אותי מהריכוז בסרט. זו הסיבה שאני מתלוננת, זה מוציא אותי מהאשליה המתוקה שכל מה שקורה על המסך הוא אמיתי. ואז אני פחות נהנית.
למה בעצם?
נראה לי שקשה להסביר למי שלא נמצא "בתוך" מדעי המחשב עד כמה אנחנו רחוקים שנות אור ממחשב שאפילו מתחיל לגלות שמץ כלשהו של מחשבה. המחשבים ה"חושבים" של ימינו בסך הכל יודעים לבצע אלגוריתמי חיפוש מסויימים בצורה יעילה יחסית בזכות היוריסטיקות שמישהו המציא ואפשר לתקן נסיונות חוזרים ונשנים. זו לא מחשבה. זה אפילו לא אפס קצה של מחשבה.
גם קאבאלר זה לא אפס קצה של חליפה הודפת כדורים.
שלא לדבר על זה שפה נכנסים לויכוח מאוד פילוסופי ומאוד לא מתקדם לשום מקום לגבי "מהי מחשבה".
אין שום דבר פילוסופי
באמירה שלמחשבים אין חוש הומור. מחשבים בעוד עשר שנים אולי יהיו חזקים פי מיליון ומהירים פי מיליון מהיום – ועדיין לא יהיה להם חוש הומור. אלא אם כן הם יתעוררו לחיים, טרמינייטור-סטייל; אבל אם לטוני סטארק יש מחשב שהתעורר לחיים ופיתח מחשבה עצמאית, זה הרבה יותר חשוב וקריטי לגורל האנושות כולה מאשר איזה טרוריסט שהוא הרג או לא הרג. כל הרפתקאותיו של איירון מן הן לא יותר מהערת שוליים שולית וזניחה בסיפור האמיתי: לטוני סטארק יש מחשב שחושב לבד. ומספר בדיחות. במבטא בריטי.
אני עדיין חושב שהביאו את זה לשיא בספיידרמן 2,
שם דוק אוק הוא פשוט איש רנסאנס ברמות שהעולם לא ידע כמותן: http://www.fisheye.co.il/spiderman2#169293
מצד שני, חוק סטן לי לצירופי מקרים וגו' (כן, אני אמשיך לצטט את עצמי עד שמישהו יעשה זאת במקומי).
זה הציק לי הרבה יותר בספיידי 2
גם מה שכתבת שם על הזרועות, וגם העובדה שאף אחד לא עצר אותו לאחר המצאת הזרועות והחליט לעזוב רגע את ההיתוך ולהתחיל לייצר פרוטזות מתקדמות לנכים.
הסבר נחמד, וקרוב לוודאי שגם נכון. איך זה קשור לסרט?
הסרט מתרחש בעתיד הלא רחוק, ובעולם של הסרט זה כן אפשרי, ממש כשם שהחליפה של סטארק אפשרית באותו עולם, למרות שגם היא לא כל כך אפשרית בעתיד הקרוב של העולם שלנו. אם החליפה אפשרית בעולם של הסרט, כך גם המחשב.
ובכלל, מה שאפשרי או לא אפשרי במציאות שלנו או בעתיד של המציאות שלנו לא רלוונטי ליצירות בדיוניות, כל עוד הן שומרות על ההגיון הפנימי שלהן. אני לא מצאתי ב"איירון מן" חורים יותר מדי גדולים שיפריעו לסיספונס שלי.
הסבר נחמד, וקרוב לוודאי שגם נכון. איך זה קשור לסרט?
אין קשר לסרט, חשבתי שבהודעה שלך דיברת על העולם האמיתי. בכל הנוגע לסרט, אני בהחלט מסכים (לי המחשב לא הפריע לרגע).
התייחסתי רק לסרט.
בנוגע לעולם האמיתי, קטונתי. הוא מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש.
אני מסכים עם החלק הראשון במה שאמרת
אין לי בעיה להניח בסרט קומיקס, שהגיבור הוא גאון גאוני מארץ הגאונים, ושהוא יכול להמציא כל דבר שהוא אפשרי, גם אם סביר שלמין האנושי ייקח עוד הרבה שנים להגיע לשם. זה מסתדר גם עם החליפה וגם עם המחשב החושב.
אבל לדעתי גם השאר מסתדר:
א. הנונשלנטיות שלו לגבי ההמצאה האדירה שלו הגיונית, כי היא מסתדרת עם האישיות שלו.
ב. העובדה שלאף אחד אחר אין כזה הגיונית, בדיוק כמו שהוא לא ימכור את חליפת האיירון מן. הוא מטפטף לעולם את מוצרי הגאונות שלו כי הוא אוהב להיות עשיר, אבל הוא לא רוצה לעשות מהפכות קיצוניות מדי.
ג'רוויס לא מפוצץ דברים.
זה למה שאולי טוני לא מוכר אותו.
הכול כמובן השערות, אבל אני יכול לחשוב על כמה סיבות:
1. טוני של תחילת הסרט יכול לחיות באשלייה שהנשקים שלו משמשים רק להגנה או ווטאבר, אבל אפילו הוא לא יכול לדמיין שמכירת האל 9000 לעולם לא תשנה אותו מהיסוד, אולי לטובה ואולי לרעה.
2. זה מתאים לאישיות שלו כי הערצה על הגאונות שלו כבר יש לו, אבל אם הוא לא מוכר את המחשב אז יש לו גם משהו מדהים שאין לאף אחד אחר.
3. כמו שהמלאך אמר, הם חברת נשק, והמחשב לא מפוצץ שום דבר. יש להם מספיק מוצרים חדשניים למכור ומספיק כסף, לא צריך עוד תחום. (סיבה קצת חלשה, אבל אפשר לשלב אותה עם האחרות)
למה לטרוח למצוא סיבה
כשברור שג'ארויס בסרט רק כדי להיראות טוב ולהביא הפוגה קומית?
הוא לא מהווה גורם משמעותי בעלילה, באותה מידה היו יכולים להראות חישובים רצים על מסך מחשב, אבל זה היה קצת משעמם.
הוא לא איזה דאוס אקס מכינה (הא הא) שפתר חור עצום בעלילה ולכן ההימצאות שלו בסרט היא לא כזאת זולה ומרגיזה.
אפשר באותה המידה גם לתהות איך זה ייתכן שהענק הירוק נשאר לבוש כשזה די ברור שהוא ואדוארד נורטון לא בדיוק חולקים את אותה המידה במכנסיים.
ומישהו באמת דיבר על מידת המכנסיים של הענק... :)
אין לי כח למצוא בדיוק באיזו כתבה, אבל היה על זה דיון קצר.
להזכירך, עוד לא הומצאה חליפה שהודפת כדורים ביעילות.
הפסקה האחרונה שלך היא בדיוק מה שניסיתי להבהיר למעלה.
כשלוקחים ומצלמים - בדרך כלל יש נסיון להתייחס יותר ברצינות
באופן אישי – לי הכי הפריע שבתחילת הסרט, כשטוני סטארק באפגניסטאן, הוא משתמש בטלפון LG VX9400 שעובד רק ברשת CDMA בעוד שבאפגניסטאן לא פרושה רשת שכזאת. (
)
ע"ע: http://www.imdb.com/title/tt0371746/goofs
הסספונד המוצלח הוא ביחס ישיר למוצלחות הסרט
(ספוילרים מינוריים ביותר לספיידרמן ו-X מן)
או לפחות במידת יכולתו להסיח את דעתנו. בסופו של דבר, X מן (שלושתם) הם כולם בלתי סספינדים בעליל. לפחות איירון מן לא מפר באופן מופגן חוקי פיזיקה בסיסיים (מאיפה שואב וולברין חומר לאחות את פצעיו?). באמת שלא קשה למצוא בעיות בסרטי קומיקס, החל מהרעיון שבאמת איש לא ידע על מטוס הסילון המגוחך בגודלו של גיבורי האקס מן ועד לכך שספיידרמן חשף את פרצופו מספר מגוחך של פעמים אבל איש לא פרסם את זהותו.
אז טכנולוגיות סופר מגניבות שפשוט לא מוסברות בשום אופן חוץ מ"זה נראה לנו מגניב אז למה לא?" הן משהו שלפחות אפשר להעביר איתו סרט. אפשר לשרוד עם "מצב בריאותי חדש שאתם לא מכירים". אפשר להגיד שהתוכנית שלו השתנתה, שהחליפה צריכה תוכנה בדיוק כמו שכל טיל צריך תכנות כלשהו. אלו הם דברים שסתם לא מספרים לנו, אבל לו היו רוצים היה אפשר להסביר זאת ברמה זו או אחרת של הגיון. זה לפחות לא משהו שצריך לסובב בשבילו כמה חוקים פיזיקלים ואולי לבנות תיאוריה חדשה על מבנה היקום, נפש האדם או יכולות המודיעין האמריקאיות (שמוצאים נשק כימי בלתי קיים בעיראק אבל לא מטוס סילון סופר מתקדם יש מאין באמצע ניו אינגלנד).
אל תבינו לא נכון
נהניתי מהסרט! באמת.
ועדיין – ההבדל הגדול בין X Men לאיירון מן הוא שה X כן הגדיר מחדש את החוקים בעולם. הוא שינה את חוקי הפיסיקה.
איירון מן, לפחות לכאורה – לא שינה. לפחות בסרט הזה.
ועל ספיידרמן אני מעדיפה לא לדבר. להבדיל מ ה X והאיירון – רוב הבעיות של ספיידרמן הן ברמת התסריט, כך שהניטפוקים במילא הם מקום שני.
המצב הרפואי הדבילי שהדביקו לו
הוא אותו מצב מהקומיקס, לפחות אליבא דוויקיפדיה. Damned if you do, damned if you don't?
לא מכירה קומיקס.
באתי לסרט, ויש לי ציפיות מינימליות. במקרה הזה הסרט עונה על הציפיות המינימליות, כי רוברט דאוני ג'וניור, אבל אלמלא הדאוני, אני לא כל כך בטוחה שהפרט הזה לא מרכזי מספיק להרוס לי חלק משמעותי מהכיף.
אבל מעריצי הקומיקס כן
וכנראה שהם היו צולבים את הבמאי אילו העז לתת לו מצב רפואי יותר הגיוני.
אבל מעריצי הקומיקס כן
היי, אם לוולברין לקחו את החליפה הצהובה ולא עשו עם זה כלום, אזי דבר קטנטן שכזה הוא כלום.
דוקא זה אחד מהקטעים בעלי ההגיון היותר סביר בסרט
טוני לא מגיב כך רק משום שהמכשיר לא בפנים, אלא בגלל שהמוח שלו משותק.
הם יכלו פשוט להפוך את זה לקוצב לב ממש מתוחכם
היה משרת אותה מטרה – כנראה טוב יותר, ופחות גורם לעוויתות אצל חלק מהצופים.
יופי של ביקורת
הרבה יותר שנונה מזו שהייתה לי בראש. אין לי מושג איך אנשים מצליחים לכתוב היטב על דברים טובים
מישהו יכול להרחיב את היריעה (ספוילר בהמשך)?
בעולם הULTIMATE של מארוול ניק פיורי הוא אפרו-אמריאי קירח ומעוצב עפ"י סמואל אל ג'קסון
http://en.wikipedia.org/wiki/Ultimate_Nick_Fury
וואלה.
זה די מצחיק, כי במשחק פלייסטיישן של האולטימייט ניק פיורי הוא לבן, אבל ניחא.
וואלה.
לא רק זה, באחד הקומיקסים ניק פיורי אומר במפורש שהוא רוצה שג'קסון יגלם אותו בסרט.
וואלה.
בעקרון אני נוטה להסכים איתך עם שתי הסתייגויות:
א. למיטב ידיעתי רוב הקוראים שמכירים את פיורי מכירים את הגרסה הלבנה שלו כך שבכל זאת יש פה תעוזה מסויימת.
ב. גם כשאומן הקומיקס טורח ומצייר דמויות שנראות כמו שחקני קולנוע מוכרים לא תמיד לוקחים אותם לגלם את הדמויות האלה בסרט – ראה מקרה WANTED שם כמעט כל הדמויות בקומיקס מבוססת על שחקני קולנוע אמיתיים ואף אחד מהם לא משחק בסרט (אם כי יכול להיות שהציעו להם ואף אחד לא הסכים).
זה מה שטוב
ומשום מה זה יוצא טוב, או סביר,בזכות מגניביותו האינסופית של סמואל, בניגוד ל, נניח, אנתוני הופקינס, שלא אומר אף פעם לא, והתוצאות עשויות להיות די מביכות (ראה "אינסטינקט", "הכתם האנושי", ועוד ועוד)
סרט טוב.
אבל הרגשתי מרומה.
3 סצינות אקשן בכל הסרט?
אם אתם רוצים לראות פיצוצים ויריות, תשקלו שוב אם כדאי לכם ללכת לסרט הזה.
לעומת זאת, הוא מתפקד ממש טוב בתור קומדיה (מצחיק יותר מרוב הקומדיות שיוצאות כיום).
ורק אחת מהן שווה משהו.
מסצינות האקשן, כמובן.
והכוונה היא לסצינה שבה איירון מן מתחמק מהמטוסים.
נקווה שבסרט הבא יהיה יותר אקשן ושהבמאי לא יפחד ללכת עד הקצה איתן.
דווקא הבריחה מהמטוסים נראית מגוחכת בטריילר.
אבל עוד לא ראיתי את הרט, אז אנמיך את הציפיות לקטעי האקשן.
הסצנה עם המטוסים לא שווה משהו.
היא נהדרת! מהירה, פרועה, משונה וקומית, ונהדרת (וזאת למרות כל עניין איירון מן והטייס שקצת נתקע שם באמצע).
למען האמת,
תהליך העריכה של הביקורות של עכרור כולל הפחתה משמעותית של מינון הבדיחות.
לפעמים הביקורת היא רק תירוץ
והרשה לי לצטט מראש העמוד: "ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע ".
חזרתי לא מזמן מהסרט
ההקרנה ב'גלובוס עזריאלי' הייתה מרשימה וטכנולוגיית ה HD באמת עושה רושם טוב.
עזבו מה כולם אומרים, בשבילכם קיבצתי את שלוש הסיבות הטובות ביותר ללמה לראות את הסרט:
1.רוברט
2.דואני
3.ג'וניור(!!)
*מאץ'- הרצפה הייתה דביקה בצורה מטורפת. בקושי יכולתי ללכת. מצחיק שעלית על זה.
אחלה סרט
בעיקר כי הוא לא מנסה לספק קליימקסים דרמטיים, שאף פעם לא כל כך הולכים בסרטי סופר-הירואוז בגלל שמאזן הכוחות כזה מכור. איירון מן עושה בחוכמה לא לנסות ולו לרגע להעמיד את הגיבור בפוזיציה אנדרדוגית מוכוונת אמפתיה או מתח, ובמקום זה נותן לנו לשמוח עם האגו-טריפ המוצדק של סטארק מהתחלה עד הסוף.
מצפה לראות במהרה
כיף לאיירון מן שיכול להגיד למזכירה שלו:
"לכי תכיני לי את החליפה של האיומים".
רוברט דאוני - תעשה לי ילד!
ועדיף אחד שיש לו חליפה חסינת כדורים ומגדלור בחזה.
אחד הסרטים הכייפיים של השנה (חוץ מ"מכושפת"- אבל אפשר להחשיב אותו לשנה שעברה).
רוברט דאוני מצויין, ושנון וקול וממש נהניתי לשנוא אותו בחצי הראשון של הסרט.
החיסרון הגדול היחדי שלו היתה גוונית' פאלטרו שהיתה מעצבנת ברמות שלא ידעתי ששחקנית ברמה שלה יכולה להגיע אליהן.
אני דווקא חשבתי שגווינת' פאלטרו היתה מצוינת.
מצוינת בתור מה? :-)
בתור עוזרת ג'ינג'ית שווה, כמובן.
הו! היא הייתה שווה...
הו! היא הייתה שווה...
אם היא היתה שווה אז הידד למאפרים, למלבישים, ולהורים שלה שתרמו את הגנים, אבל המשחק שלה היה כל כך מעצבן ומאולץ, כל הסרט רק חשבתי על לתת לה סטירת "צאי מזה!!!".
לא,
אבל פשוט לך לראות את הסרט מה הבעיה?
קצת.
פיורי מעביר ביקורת קלה על ההתנהגות של איירון מן בסצנה האחרונה בסרט, כך שהיא די תיהרס לך…
טוב, אז כנראה שאני לא אצפה בה
ואתאפק לסרט (איתי, אני באמת רוצה לראות את הסרט אך כעת אני לא יכול), חוץ מזה, כבר גיליתי שצפיה בהרבה סצינות של הסר לפני הצפיה בסרט עלולה להרוס את הסרט (למשל, הסרט של נרניה לא יצא, אבל אחרי 33 קטעי מאחורי הקלעים וטריילרים וסצינות (מדהימות, יש לציין) יש לי הרגשה שלא נותר דבר לסרט).
אסור לראות מאחורי הקלעים לפני צפיה בסרט
יש לי מן כללי ברזל שאני מאד מקפיד עליהם לפני צפיה בסרטים, לא מאחורי הקלעים, לא טריילרים ואפילו לא תקציר בעיתון.
טריילרים - מילא
כלומר, אם אתה מצליח לא לראות אף טריילר ולא לקרוא אף תקציר לפני שאתה רואה את הסרט – נהדר, אבל קצת קשה לקבוע אם אתה בכלל רוצה לראות אותו בלי אף אחד מהם. אבל מאחורי הקלעימים למיניהם באמת מכילים בדרך כלל הרבה יותר מדי קטעים מתוך הסרט.
נדמה לי שמי שקבע שיא בכך השנה הוא לא 'הנסיך כספיאן' אלא דווקא 'ספיד רייסר'. חוץ מ-17 הטריילרים השונים ששוחררו לו, כל כך הרבה קטעים ממנו (חלקם לגמרי לא קצרים) פורסמו ברשת בלעדית באתר זה או אתר אחר שבאמת נראה שאפשר לחבר אותם ולקבל את הסרט כולו. ודווקא זה כשמדובר בסרט שנראה כמו משהו שחייבים לראות על מסך גדול כדי להתרשם.
''ספיד ריסר'' נראה עבורי כמו סרט
שאסור לראות בקולנוע רגיל, באמת, חבל על הכסף, כי את "ספיד רייסר" אני אראה (אם אראה) רק באיימקס.
''איירון מן'' וההקרנה הדיגיטלית
הסרט חביב ביותר, בוודאי אחד מסרטי הקומיקס הנוסחתיים הטובים יותר של השנים האחרונות, לא מעט בזכות משחקו המשובב של רוברט דאוני ג'וניור שפשוט עושה את הסרט. עדיין, סרטי הקומיקס הטובים ביותר אי פעם – עד כה – הם "באטמן" ו"באטמן חוזר" של ברטון, אבל "איירון מן בהחלט עושה את העבודה, והוא מהווה יומית משובחת ביותר.
ועכשיו כמה דברים על ההקרנה הדיגיטלית:
ראיתי את הסרט היום אחה"צ באולם 7 בסינמה סיטי ואין מה לומר: ההקרנה היתה משובחת, אין הבדל בין הקרנת 35 ממ משובחת (ללא שריטות) והקרנה דיגיטלית. אילמלא כותרות התרגום לא הייתי חש בהבדל, וזה נהדר. אבל פה בדיוק טמונה גם האכזבה שלי מהפורמט הדיגיטלי בבתי קולנוע: כרגע אין בו שום יתרון על הקרנת 35ממ. היתרון הוא לצוות הקולנוע, ובמיוחד למקרינים שלא צריכים להתעסק יותר בגלילי פילם ענקיים ומקרינים את הסרט מקובץ דיגיטלי. אבל לקהל, לצופה, אין יתרון. זו לא קפיצת המדרגה שהיתה מסרטים אילמים למדברים, זו לא קפיצת המדרגה לסרטי מסך רחב וסינמסקופ, זו בוודאי לא קפיצת המדרגה מסרטי 35ממ לסרטי 70 ממ (ואני ראיתי כמה וכמה סרטי 70 ממ). אין פה שום קפיצת מדרגה, אין פה שום יתרון שלא היה לקולנוע על הטלוויזיה גם קודם. הייתי חושב שאם כבר מתקדמים לטכנולוגיה חדשנית יותר ישדרגו את החוויה גם כלפי הצופים. בשנות ה 60 וה 70 נהגו לעטר את המודעות של סרטי 70 ממ בתגיות גדולות שהכריזו כי בבית קולנוע מסוים הסרט מוצג בפורמט הגדול יותר, והצופים ידעו אז כי באולם מסוים מצפה להם חוויה משודרגת. לא כך הדבר כאן: המפיצים יכולים לכתוב עד מחר בבוקר כי באולמות אלה ואלה הסרט מוקרן דיגיטלית, ולא יהיה שום הבדל בחווית הצפיה מבתי קולנוע שמקרינים את אותו הסרט ממש בפילם.
הייתי מצפה שעם השידרוג הטכנולוגי יגיע גם שידרוג בחווית הצפיה. זה לא קרה. כרגע, אין שום סיבה להעדיף הקרנה דיגיטלית על הקרנה רגילה.
הרגע נכנסתי הביתה מהסרט
וישר רצתי לכתוב ש:
א. בסרט יש יותר חורים מאשר בבתי זונות רוסי,
ב. דאוני בלי חולצה גרם לי להרטיב עד שהבנתי שהקולה שוב נפתחה,
ג. כמדומני, הבמאי איכשלאקוראיםלו הציץ בסרט בתור יו הפנר.
ובעיקר – אחלה בחלה של סרט, טיפשי, משעשע במידה ומהנה במיוחד.
וזאת הסיבה שצריך לחשוב פעמיים לפני שמגיבים בשלוש בבוקר
אבל אולי באמת הגיע הזמן שיקום מישהו להגן על זכויות הגברים ההטרוסקסואלים בז'אנר גיבורי-העל בקולנוע.
זה בהחלט תחום שכבר הרבה זמן עומד בפני משבר גדול.
ועוד בעניין - לאן נעלמו הנשים בקולנוע,
כתבה היום ב"גלריה" של הארץ. לטענתם, הנשים פשוט נעלמו ממסכי הקולנוע, והוחלפו בדמויות גברים "נשיות" – גברים מנומסים, אדיבים ורגישים.
ושלא יגידו שהתעצלתי – http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,392,209,22992,.aspx
ועוד בעניין - לאן נעלמו הנשים בקולנוע,
עם כל אהבתי לבאטמן ואיירון מן, זה באמת די מבאס.
הדבר הכי קרוב שהיה יכול לאזן קצת את העניינים היה וונדר וומן של ווידון, אבל גם אותו העיפו קיבינימט.
נו, אולי דומסדיי ייצא טוב.
ולחשוב
שהיו דיבורים על טום קרוז בתפקיד הראשי.
*צמרמורת* 
הוא היה יכול להיות לא רע.
לא שהוא היה עדיף על דאוני, שהיה מושלם בתפקיד – אבל בהחלט אפשר להבין למה חשבו שהוא מתאים.
סרט בהחלט מעולה
אז בשמחה רב ובתרועות ראיתי את הסרט, ונהנתי מכל שנייה.
אז נכון שאין בו הרבה אקשן, אבל מה שיש עשוי טוב, וכשאין זה פשוט זורום וכיפי ומצחיק כל שזה לא משנה.
ואני דווקא לא מצאתי שום חור שלא ניתן להסביר ע"י ההגיון הפנימי של הסרט. המקרה היחיד שבו יש משהו שמתקרב לחור, למרות שזה לא חור, זה יותר כמו טעות תסריט, וזה הקטע בגג עם התקרת זכוכית.
סרט קיטשי להחריד, בינוני ומטה
אני לא סומך יותר על Rotten Tomatoes :)
היו כמה קטעים בסרט שהסתכלתי על החברה שלי במבט של "אני מצטער שלקחתי אותך לסרט הזה".
השעה הראשונה נחמדה, השעה השניה הרבה פחות.
הסרט הזה הוא בדיוק מה שאמריקאים רוצים לראות- גיבור על מיליארדר וגאון ששוכב עם הרבה בלונדיניות, ופתאום מתחיל להיות מוסרי, אבל רק אחרי שהוא שכב עם כל הבלונדיניות, כאמור.
היו כמה קטעים כל כך קיטשיים, כאלה שראינו כבר מליון פעמים בסרטים אחרים.
הסרט צפוי לחלוטין מלבד לכמה קטעי אקשן בודדים שהיו קצת מגניבים, חבל שזה לא היה סרט אקשן נטו, הוא היה עדיין גרוע אבל אולי יותר מגניב.
ואל תאמרו לי שסרט קומיקס חייב להיות רדוד.
זה סרט די גרוע ולא מלהיב בעליל.
סרט קומיקס לא חייב להיות רדוד
מצד שני, הוא לא אמור לספק עלילה שתשאיר אותנו מהורהרים פילוסופית.
לטעמי 'איירון מן' סיפק את הסחורה: מלא אקשן ואפקטים מגניבים, נארטיב קל ומעניין ובעיקר- רוברט דואני ג'וניור בתפקיד מצוין.
כמו שאמרתי בתגובה למטה
מה שאכזב אותי במיוחד זה לא רק שהסרט רדוד, אלא שיש בו קיטש ולא יותר מזה.
אני מחבב מאוד סרטי קומיקס, הסרט הזה הייתה אכזבה ענקית.
אני לא יכול לחלוק על דעתך האישית, כמובן
אבל מעניין אותי לדעת איזה סרט קומיקס כן אהבת? כי לדעתי אין הרבה סיכוי שנהנית מסרט קומיקס כלשהו חוץ מ"באטמן מתחיל".
הקונצנזוס בקשר לסרט הזה הוא די רחב, ומקיף לא רק את Rotten Tomatoes, זה לא סרט מופת, אבל בהחלט נכנס לקטוגרית ה"אחלה סרט" לדעת רבים.
לא מסכים שהקלישאות הורסות את הסרט
הרבה מההומור בסרט דווקא בורח מקלישאות, רוברט דאוני ג'וניור שינה את התסריט במקומות שהוא חשב שהוא דבילי ולדעתי רואים את זה בתוצר הסופי. העובדה הזו וההופעה שלו בתפקיד הראשי הן מה שסוחב את הסרט, לוקח אותו ממחוזות הקלישאה אל מחוזות הסרט הטוב והכיפי שהוא.
כפי שאני רואה את הדברים, זה שהוא צפוי ונופל לכמה קלישאות זה בהחלט מינוס, אבל לא מינוס מספיק גדול בשביל לפסול אותו.
אגב, לירות כדי להרוג לקח את עצמו כל כך לא ברצינות שזה התחיל להיות משעמם באיזשהו שלב. אני אוהב אלימות מסוגננת (זה כל כך ביטוי של ארגוני הורים קתוליים), אבל כשהסרט צחק לעצמו בפנים באובר-מודעות עצמית וזרק את הריאליזם קיבינימאט הוא איבד אותי.
ולגבי סרטו השני של קלייב אוון שאתה מזכיר כאן, Children of men, מה הבעיה שלך עם התסריט שלו?
אין לי בעיה עם התסריט של ''הילדים של מחר''
(כלומר, היו לי אי-אילו בעיות שפירטתי בביקורת לסרט, אבל חוץ מהן באמת שזה היה סרט מצוין), פשוט האנשים שכתבו אותו לא עולים לי לראש בתור הבחירה המובנת מאליה לכתיבת הומור. וכפי ש-"איירון מן" מוכיח, זה באמת לא תחום שכדאי להם להתמקד בו בעתיד.
ועכשיו, כשקראתי שוב את התגובה שפרסמתי בביקורת על ''הילדים של מחר''
הגעתי למסקנה שיש סוג של סיפורים שלתסריטאים של הסרט הנ"ל ושל זה הנדון פה אסור להתקרב אליהם: סיפורים על דמויות שעוברות מהפך פסיכולוגי/אידאולוגי או מה שלא יהיה. לצמד הזה פשוט אין מושג איך לבנות סיפור כזה, לא ב-"הילדים של מחר", וגם לא ב-"איירון-מן".
בשני הסרטים הם נכשלים בדיוק באותה צורה: הם מפזרים בנדיבות את כל הגורמים ללמה זה קורה, אבל כשהם מגיעים ל-"איך", הם מריצים את הכל בפאסט-פורוורד. גם טוני סטארק וגם הגיבור של "הילדים של מחר" הופכים ממניאקים אנוכיים לחלק מהל"ו בפרק זמן קצר מדי, ובנקודה מוקדמת מדי בסרטים שלהם. זה לא רק לא אמין, זה גם לא ממש מעניין.
הל''ו?
ל''ו צדיקים.
שזה, בכתיב המתאים, או המחלקה שלי בטירונות,
או לחילופין אגדה על כך שבכל דור יש ל"ו צדיקים נסתרים שבזכותם מתקיים העולם.
טוני וינסן הם BFF!
הם מה?
לכל מי שטוען
שזה לא ריאליסטי שאדם אחד יתכנן ויבנה לעצמו חליפה-מעופפת-סילונית זעירה: תראו את זה.
פשוט מדהים.
http://www.youtube.com/watch?v=bEXxkWXncuo
לדעתי, לא *כזה* מדהים.
הרעיון נחמד מאד, אבל הסרט אפילו לא מראה בבירור עד כמה המתקן הזה מאפשר להישאר באוויר, ולא להמשיך לצנוח תוך כדי התקדמות.
ובכל מקרה, זה עוד רחוק שנות אור מחליפה עצמאית לחלוטין, שיכולה להמריא, לטוס ולנחות בכוחות עצמה (כלומר, בלי להזדקק למטוס).
ומשהו קצת יותר מדהים, לטעמי:
לא רחוק היום בו נתחיל לראות מכוניות מעופפות כמו ב"בחזרה לעתיד":
http://www.youtube.com/watch?v=nXF-K90nUZA
עכשיו רק צריך שהמותג "דלוריאן" יקום לתחיה.
ושחכתי היא גם הולכת להיות חסינה לקליעים
בעיקרון רוב הדברים בחליפה בכלל לא מופרכים
הדבר הייחיד שהוא מופרך מאוד זה יכולת התעופה שלה, מבחינת זה שצריכים לתקוע שם 4 מנועי סילון עוצמתיים ללא שום "עומק", כלומר שטוחים לגמרי, כאשר אין מקום לשום סוג של דלק, וכמובן כל עניין האנרגיה שהחליפה צורכת, שלשם כך המציאו את אותו כור אנרגיה אינסופית שלא מוזכר כלל מה מקורה.
ובאופן כללי המימדים ה"צמודים" של החליפה הם בעייה, כי זה לא רובוקופ, הנשקים שיוצאים החוצה צריכים מקום בפנים, וה"בפנים" הזה הוא גופו של טוני סטארק.
זריקות אדרנלין וקרישת דם זה סביר,
וגם קפיצה וריצה עוד נשמע הגיוני איכשהו, אבל חליפה שתאפשר לבנאדם להרים *חמישים טון* – פי 500 מהמשקל שלו? ועוד עד 2020? או שהוספת בטעות כמה אפסים למשקל שקראת, או שהכתבה הזו היא קידום מכירות בוטה וחסר קשר למציאות של החברות שמפתחות את הדברים האלה.
אני יכולה לבדוק את זה עבורך
חלק מהכתבות של פופולר סיינס מתפרסמות בנענע מחשבים, ובאמת התלבטתי אם לפרסם גם את זו (היא רק נורא ארוכה).
הנה קישור לכתבה (באנגלית)
http://www.popsci.com/scitech/article/2008-04/building-real-iron-man
זה 5 טון התבלבלתי. אבל זה עדיין הרבה
זאת אותה כתבה שבאדי לינקק אליה, או כתבה אחרת?
כי עברתי על הכתבה שלונקקה כאן, ולא ראיתי את הפרטים שציינת.
בכל אופן, גם 5 טון נשמע לי כמו משפט קידום מכירות שנזרק לאוויר סתם. לא רק מפני שעדיין מדובר בפי חמישים ממשקל של אדם מאסיבי, אלא מפני שרוב הדברים ששוקלים חמישה טון יהיו כל כך גדולים שיחייבו את המתקן שמרים אותם להיות בעל מוטת זרועות גדולה מאוד, וקשה לראות איך משלבים כזה דבר בחליפה אישית.
זאת כתבה אחרת. לפחות בגיליון, הכתבה מופיעה באותו הקשר בעמוד שלאחר מכן. הכתבה הזו מדברת על זרועות מכניות שמסגולות להרים 200 קילו +. במשך הרבה מאוד זמן. דבר שאפשרי כבר עכשיו. ובעמוד שלאחר מכן מדובר על חליפה שאמורה להיות מוכנה ב2020.
אני חושב שהגודל לא מהווה בעיה, מה שמביא לבן אדם את היכולת להרים 200 קילוגרם זה לא הגודל שלה זרועות, הזרועות הן בסך הכל מתקן כדי להחזיק שרירים מלאכותים שהם אלו שעוזרים לבן אדם להרים חפצים כבדים [אם הבנתי נכון] אז כנראה זה יותר עניין של כימיה ומציאת חומרים חזקים יותר.
מה שלי הפריעה זו היציבות, בן אדם שמרים 5 טון במקביל לגוף שלו יוכל להרים אותם אבל ייפול שנייה אחרי זה, כי אין שום דבר שמאזן אותו.
אני חוזר על עצמי, אבל בכל זאת:
גם אם השאלה היא שאלה של מציאת חומרים חזקים מספיק לתמוך במשקל כזה, עדיין יש הבדל עצום בין עזרים מכאניים שמאפשרים כיום להרים 200 ק"ג לבין הרמה של 5 טון. להרים 200 ק"ג לזמן קצר נמצא בתחום היכולת האנושית אפילו בלי עזרים מלאכותיים, ככה שמיכשור שמאפשר לעשות את זה לאורך זמן נשמע סביר. להרים 5 טון זה פי 25 מכך, כלומר קפיצת מדרגה מאוד מאוד גדולה.
בנוגע לגודל/יציבות, אני חושב שהתכוונו בערך לאותה נקודה.
ועוד שאלה
במהלך הסרט הפריעה לי העובדה שכשסטארק עם החליפה תמיד האלקטרו מגנט נשאר גלוי מואר ובולט לעין כמו לבן בהרלאם.
דבר שני שהוא בולט הוא יותר פגיע, בתור הדבר ששומר עליך חי הייתי מכסה אותו בכמה שכבות טובות של פלדה או כל דבר אחר שייגן עליו במקום לסמן עליו עיגול מואר של מטרה שכתוב עליה "תפגעו בי"
בהחלט, גם לי זה צרם לעין.
ואתה יודע מה התשובה...
ככה זה בקומיקס.
(לא, לא סיבה טובה לדעתי)
עוד סיבה
כן,
יש סיכוי לא רע שהוא לא רוצה שידעו שסטארק נרצח, כיוון שזה יערב אותו בחקירה מיותרת, יבזבז זמן ואולי הוא גם יהיה חשוד (נסיון השתלטות על העסק?) יריה בראש היא רמז די בוטה לרצח. הוצאת הלב – אולי סטארק הוציא? אולי זה נפל? ממילא השוטרים לא מבינים שומדבר בטכנולוגיה המהפכנית הזו, עובדיה יכול למכור להם לוקשים על זה שזה התפוגג או התקצר.
זמן וזקן
חבר'ה, חבר'ה, פסק זמן! אנחנו מדברים כאן על סרט קומיקס, ועל הקלישאה מס' 1 בתולדות כל הסרטים שבהם יש גיבור ונבל. האם אנחנו לא לוקחים את עצמנו טיפה יותר מדי ברצינות?
אבל למה ''סרט קומיקס'' צריך להיות סיבה למיחזור?
את צודקת, אבל לפחות הם עשו את זה ממש טוב.
אבל הסרט לא ניסה לשווק את עצמו אחרת.
כלומר, זה נחמד לנטפק את הסרט, אם מנטפקים כי זה מצחיק או מגוחך. זה מטופש ללכת לסרט אקשן חסר היגיון, שכבר לפי הטריילר רואים שהוא סרט אקשן חסר הגיון, שמשווק את עצמו כסרט אקשן חסר היגיון – ואז להגיד "היי, יש פה אחלה אקשן, אבל הסרט חסר היגיון!".
ולא, לא כי מדובר בסרט קומיקס. לא חסרים סרטי אקשן-קומדיה שלא אכפת להם לענות על כל הקלישאות האפשריות לטובת קידום העלילה. אבל אם עושים את זה בחן, ואם לא מעמידים פנים, ואם הסרט מפצה על זה בהרבה תחומים אחרים – זה משונה להאשים אותו שלא קיבלת תמורה לכספך.
לא רוצה קלישאות, לא רוצה חוסר היגיון? אל תלכי לבלוקבאסטר קיץ, על בחור שבונה לעצמו חליפה מעופפת.
זה לא שחור-לבן. גם בחוסר ההגיון של סרט כזה, יש משמעות לדקויות.
אני נהניתי מאיירון מן – אגב, גם יעל אמרה שהיא נהנתה ממנו, ככה שהיא לא מבקשת את הכסף שלה חזרה – ובכל זאת אני מסכים איתה: לא היה קשה להפוך קטעים ספציפיים בתוכו לפחות קלישאתיים ויותר סבירים. זה באמת לא היה מחייב כישרון שייקספירי, רק קצת מחשבה מקורית – ומכיוון שכך, למרות כל ההשקעה באיירון מן, בחוסר הההשקעה בתסריט יש שמץ של זלזול בצופים.
דווקא בגלל חוסר ההגיון המובנה הזה, צריך לשמור לפחות על הדמויות
זה העניין: אני מוכנה להעלים עין מחליפות מעופפות שיורות טילים שיצאו – ככל הנראה – ישירות מהזרוע של מי שלובש אותן, כל עוד מי שלובש אותן הוא דמות מוצלחת. אני מוכנה להתעלם מחוסר ההיגיון הבסיסי של העולם כל עוד בגבולות חוסר ההיגיון הבסיסי הזה, הדברים הגיוניים. אומרים לי משהו ביזארי כמו "המזרקה בחצר היא שער לגיהנום"? סבבה – עכשיו, *בתוך* הגיהנום, ובעולם שבו יש שערים אליו, תתנהגו בהתאם. דווקא בתחומי הפנטזיה המוחלטת, ההיגיון הפנימי הכי חשוב.
וחוץ מזה, מש"א לכל מה שהעכרור אמר.
בדיוק. מש''א לשניכם!
כתבתי תגובה.
ועכשיו אני לא רואה אותה. זה מדכא.
אז אני אסכם את דברי:
אני לא מצפה משום סרט להיות מושלם. אם הוא כן, אני מאוד שמחה, אבל אני לא באה עם ציפיות כאלה.
לכן, בעיני לכל סרט יש פאקים שיותר הגיוני שיהיו לו. אם נניח לאיירון מן לא היה אקשן טוב – הייתי מאוכזבת, כי זה לא מה שהבטיחו. אבל אם יש לו חורים בתסריט – זה אמנם מאכזב ברמה הכללית, אבל זה צפוי, וזה לא נורא.
ודבר אחרון – מבחינתי, כמו שאמרתי, לנטפק זה סבבה. רק כשאנשים מתחילים לדבר על זה שהם מרגישים מרומים, או לא קיבלו תמורה לכספם, זה מוזר בעיני.
כתבתי תגובה.
לא כתבתי שרומיתי, ולא כתבתי שלא קיבלתי תמורה לכספי.
להפך, טרחתי להדגיש שנהניתי.
פשוט הייתי נהנית יותר אילו גם התסריט היה טוב. התאכזבתי מהעובדה שלא היתה השקעה בתסריט באותה רמה שבה השקיעו בשאר חלקי הסרט. וזו בעיה שחוזרת ביותר מדי סרטים – חוסר השקעה בתסריט מתוך ההנחה שהקהל סופג הכל.
אילו התסריט היה טוב יותר, הייתי מרגישה מרוצה יותר בסוף הסרט ושרכישת הכרטיס היתה כדאית יותר. זה הכל.
אני מרגישה פה קצת כמו האמא שנוזפת בילד שלא הוציא מאה במבחן, ואתם הילד ששולף את המבחן ומראה את הציון 90 העגול והיפה, ואני שוב האמא שאומרת לו – אבל זו היתה השאלה הכי קלה שלא ענית עליה. למה לא למדת קצת יותר? איך זה שאתה לא יודע כמה זה חמש כפול שלוש, אם פתרת נכון את שאלת האינטגרלים?
כתבתי תגובה.
כתבת שלא קיבלת מקוריות תמורת הכסף ששילמתי. פרשתי את זה כתלונה שלא קיבלת תמורה שחשבת שמגיעה לך לכספך.
אבל כנראה לקחתי את ההודעה שלך להיות קצת יותר קיצונית ממה שהיא באמת. אולי כי בתגובות הלכה וחזרה התלונה על חוסר ההיגיון, שכאמור – באמת לא צריך להפתיע אף אחד.
אבל הסרט לא ניסה לשווק את עצמו אחרת.
אני מסכימה מאוד עם מה שאת אומרת.
אני לא מבינה למה הסרט הזה מקבל כל כך הרבה ניטפוקים. אולי בגלל שהוא יצר ציפיות מוקדמות מאוד גבוהות והרבה הייפ.
מצד שני, את כל הניטפוקים אני רואה בעיקר כאן באתר וגם זה מגיע כבר מאותם האנשים.
ההתעקשות לאורך כל הדיון להוכיח שהסרט לא מושלם כבר מתחילה להצחיק, במיוחד לאור כך, כמו שציינה האקסמנית, שאני לא חושבת שליוצרים היו כוונות ליצור סרט כזה.
גם בסרטי אקס-מן ובאטמן האחרון, שאני אוהבת מאוד, יש מספיק חורים בעלילה וקטעים-דורשי-סיספונד שלא זכו לביקורת מחמירות במיוחד.
אני מניחה שאני פשוט לא מסכימה עם הגישה, שכאשר מתרגמים קומיקס לקולנוע – כל מרכיבי הפנטזיה והמד"ב שבו צריכים להפוך לדברים יעילים שמותאמים לחלוטין למציאות שלנו, ואני חושבת שצריך לעשות הפרדה בין זה לבין איכות התסריט.
למשל הנסיבות שהובילו לקרב האחרון והקרב עצמו היו בעיני הנקודה החלשה ביותר בסרט, וכן ציפיתי לקצת יותר השקעה במה שאמור להיות אחת מנקודות השיא בסרט.
לעומת זאת, דמותו של ג'ארוויס, יכולת התעופה של השיריון, טבעת האנרגיה בחליפה, שהיא חלק ממנה כמו הקורים של ספיידרמן והאוזניים המחודדות של באטמן – לא גרמו לי להתקף סיספונד נוראי ובהחלט לא גרמו לי לתחושה שיוצרי הסרט זילזלו בי בתור צופה.
אני מסכימה שהסרט לא מושלם ושהיה אפשר לשפר חלקים ממנו. רוב הסרטים כאלה, לא?
אני יכולה להבין את זה שאנשים יוצאים מהסרט ואומרים "היה מגניב, אבל יכולתם לשפר כאן וכאן וכאן ולא ברור למה לא עושים את זה, זה כל כך פשוט".
ראיתי המון ראיונות שנעשו עם היוצרים של הסרט ומבחינתי זה ברור שהם השקיעו בו המון אנרגיה ומחשבה, שהיתה להם הערכה רבה לחומר שהם עסקו בו וכבוד לקהל הפוטנציאלי שלהם ושהם בהחלט לא בחרו בקלישאות כדי לסיים כבר עם התסריט ולהתחיל בצילומים. להיפך, נראה שלכל אורך הצילומים הם המשיכו לשפר ולשדרג את התסריט.
לכן אני לא מרגישה צורך לבקר כל כך הרבה חלקים בסרט, בעיקר בגלל שאני מרגישה שכן נעשה פה מאמץ גדול ושלא ניסו לעשות כאן קיצורי דרך על חשבון הצופים.
אוי, נו.
החלק של ה''יותר מזה''
אתה צודק בחלק של ה"יותר מזה". בתכלס, "שר המלחמה" שכולו נוצר רק כדי להגיד מה שאיירון-מן אמר ונחשב לטוב למרות שלא הגיע לרמת הבידור של איירון-מן.
''שר המלחמה''
הוא סאטירה חריפה ונוקבת ביותר, הרבה יותר מ'איירון מן', שם הביקורת סמויה ושולית.
וניק קייג' מלך!
אני שואל ברצינות,
מה סאטירי ב'שר המלחמה'?
להבנתי, הוא לא ניסה להציב מראה מעוותת מול המציאות, אלא להציג איזו מציאות. הוא היה בעיני לא סטירי כי אם דרמה פוליטית.
מצאתי את 'שר המלחמה' סאטירי
בעיקר בזכות דמותו של יורי אורלוב. הוא לוקח תופעה חברתית, למעשה, את המציאות כפי שהיא, ולועג עליה. הוא מתייחס אליה באדישות, מדבר איתה בטון סרקסטי מתנשא. הוא מודע למעשיו הנוראיים ובכל זאת, נשאר נונשלנטי ושווה נפש. בעיניי זו סאטירה גדולה.
מצאתי את 'שר המלחמה' סאטירי
אני לא בטוח שאני מבין מה סאטירי כאן. המילה המתאימה יותר היא "ציני".
סרט מאוד אוברייטד
''איירון מן''
סרט אקשן טיפוסי ומצוין, אמנם לא ה"ספייד-מן 2" של השנה אבל מאוד נהניתי, השחקנים טובים (אם כי נראה לי שדואני ג'וניור היה די אובר-רייטד, לא?), העלילה פשוטה ולא מסובכת, הדיאלוגים טובים, האקשן לא רע בכלל (בסרט ההמשך אני רוצה יותר, בסדר?), בסך הכל סרט די מהנה, לא יותר מזה.
הסצינה בסוף, מה בדיוק אמר סמיואל לטוני? לא הצלחתי לקלוט (והאם דמותו תשוב לסרט ההמשך, או שיהיה לה סרט משלה?).
בעיות קלות בתרגום לעברית.
ראיתי אתמול את הסרט ב-DVD (שוב), ושמתי לב שהתרגום לעברית היה, נו, ובכן, לא לגמרי תמיד מדויק.
לא מדובר בשום דבר בקנה מידה של 'מניח רעפים נוצרי', אבל, לדוגמא:
כשהקולונל אומר Are you saying this appeared out of nowhere? התרגום הוא "אתם אומרים שזה נעלם לשום מקום?"
לקראת הסוף, כשאיירון מן וג'רוויס מדברים על הכוח של הגנרטור, הם מתייחסים אליו כאל ה-chest piece, פעמיים ברצף. בשני המקרים, התרגום הוא "שריון החזה".
בסרט הזה הושקע הון עתק, ובניגוד לסרטים אחרים, גם קל מאוד לראות איפה נשפך הכסף – האפקטים ללא רבב וגם מגניבים כדבעי. למה המפיצים בארץ לא יכלו להשקיע עוד כמה מאות שקלים עלובים ולוודא שהתרגום מדויק? זה יחס לא ראוי לצופים וזה מעצבן.
איזה סרט מטופש!
צפיתי בו הערב עם בן זוגי ושנינו לא נפלנו מהספה. משעשע אכן, ורד"ג מצוין כתמיד, אבל לא כ"כ ברורה לנו ההתלהבות הגדולה מהסרט. צפינו בו לקראת "הנוקמים" ואם זה נחשב לטוב(!) מבין חמשת הסרטים… אוי. אולי קל יותר למי שכבר יודע למה לצפות, אבל אני לא קוראת קומיקס ואין לי מושג בסיסי בגיבורי על ידועים; אני יודעת שסופרמן הוא קלרק קנט ומכירה קצת אקס-מן כי צפיתי בסדרה המצוירת (ומאז גם בסרטים, וגם הם חידשו לי הרבה). אפשר לומר שכל פרט שהופיע במעט הסרטים שראיתי היה חדש עבורי (אפילו שמו האמיתי של בטמן או העובדה שאין לו כוחות על) וכך היה גם הפעם. ידענו לפני הצפייה שלושה דברים בלבד: שם הסרט, שם השחקן הראשי, ואיך נראית החליפה.
סיבה נוספת להתלהבות היא כנראה צפייה קולנועית. אין ספק שבאולם הוא מרשים בהרבה מצפייה ביתית (ב-HD, ועדיין). עם זאת, ב"באטמן מתחיל" צפיתי במסך מחשב CRT ישן ("17) והתאהבתי מיד בצפייה ראשונה. האקשן נראה פחות טוב (הביקורות על צילומי האקשן של נולאן מוצדקות) אבל אני לא צופה בסרט אקשן כי האקשן יפה; זה מבחינתי רק הקישוט על העוגה, לפני כן חשוב לי שהבצק והקרם יהיו מוצלחים.
ההשוואה ל"בטמן מתחיל" הולמת מאחר שהסרט הזה הוא למעשה "איירון מן מתחיל" וגם הוא מנסה, לכאורה, להיות סרט קומיקס מציאותי מאוד. אולי אפילו מציאותי יותר מבאטמן, מאחר שהוא לא מתרחש בערים דמיוניות ומחובר היטב לפוליטיקה העכשווית. אבל בנקודה הזו הוא גם נופל, כי מכשיר הסיספונד שלי הוציא הודעת שגיאה וקרס כבר בתחילת הסרט. השתלת עצם זר בחזה בתנאי שדה ללא זיהום? ניחא; אלקטרומגנט (או ווטאבר) בחזה ששומר אותך בחיים? שיהיה; ייצור כור גרעיני זעיר והשתלתו באדם?! *חרחורי גסיסה* ואמנם, ידוע שכל בוגר מצטיין של MIT הוא לא רק מהנדס מכונות, חשמל, מחשבים ורובוטיקה גאון אלא גם טכנאי אלקטרוניקה מחונן וממציא על, אבל פיתוח ויישום טכנולוגיות עילית תוך זמן קצר במערה תוך שימוש בלפטופ ומלחם… *קאבום*
והמופרכות הפריכה ממש לא הסתיימה באקספוזיציה…
גם "באטמן" של נולאן עושה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות מעבר לקיימות (למיטב ידיעתי לפחות), אבל הוא הצליח לעשות זאת באופן אמין שלא נראה לי מגוחך (טוב, הנשק של הרעים היה די מטופש, אבל באופן נסלח, והיה היגיון עלילתי). כשצפיתי ב"באטמן" לא הייתי צריכה להזכיר לעצמי "נו, זה רק סרט" כל הזמן. אולי כי "באטמן" (כלומר נולאן) לוקח את עצמו ברצינות ו"איירון מן" לא. אבל היה לי קל יותר לא לקחת אותו ברצינות אלמלא הוא התחזה לכזה, בפרט בתחילתו: העיסוק בצבא האמריקני, נשק, אפגניסטן ועוד נושאים אמיתיים עד כאב פשוט לא מתערבב עם גיבור על קומיקסי מאגניב ונוצר אצלי דיסוננס. לו מלכתחילה היו הולכים על קו קליל של מאגניבות נטולת רצינות ולא קשורה למציאות, היה לי הרבה יותר קל להתחבר אליו. נסים ונפלאות במערה של "עלי בבא" – V, במערה של טרוריסטים אפגניים – X.
בשלב מסוים ביקשתי מבן הזוג לבדוק מה אורך הסרט והייתי בטוחה שהוא לפחות שעתיים וחצי ואנחנו כבר אחרי שעתיים; אבל המונה הראה 1:25… לא השתעממתי ולא סבלתי ולא היו בסרט סצינות מיותרות ולמרות זאת הזמן עבר לי לאט (וזה לא סימן טוב). בסה"כ סרט קיץ חביב, רד"ג וג'ף ברידג'ס הם שחקנים שתמיד כיף לי לראות והגבינית נראית נהדר בג'ינג'י; אבל אחרי כל ההתלהבות ממנו ציפיתי ליותר, ואולי זה גם נולאן שהעלה את הסטנדרטים שלי וגרם לי לצפות ליותר. נראה שכריסטופר נולאן יש רק אחד (אבל גם ג'וס ווידונז יש רק אחד, אז אני מקווה שהוא לא יאכזבני).
מטופש לתפארת
להשוות את 'איירון מן' ל'באטמן מתחיל' זה כמו להשוות את משחק שחמט למשחק כדורסל: הנאה מסוג אחר לגמרי. לדעתי, הסרט הזה מצליח לא רע ללכת על הקו הדק בין אדיוטיות-מוחלטת לבין ריאליזם-קליל, אבל זה באמת היה לי פחות חשוב. מבחינתי, מדובר בסרט שכל כולו Cool: רד"ג, זוויות הצילום, ההתפעלות מאלימות, ובעיקר הסגידה המוחלטת, הארוטית, הפטישיסטית לחלוטין והמהנה-עד-בלי-די לטכנולוגיה.
'באטמן מתחיל' הוא סרט נהדר, אבל Cool? אולי הג'וקר, אבל בוודאי שלא הסרט או הגיבור הראשי שלו.
זו דעתך; בעיניי ההשוואה מתבקשת
כי יש דמיון בין סוג גיבורי העל (לא מוטציה גנטית או כוחות מיוחדים אלא גבר עשיר בחליפה מלאה בגאג'טים מיוחדים) ושני הסרטים עוסקים בהיווצרות גיבור העל שלהם. אכן הם שונים מאוד זה מזה מכיוון שהבמאים נקטו גישה שונה מאוד והתייחסתי לכך; כפי שהסברתי, לא הפריע לי שאיירון מן קליל ו"קול" אלא שהוא ממקם את עצמו בסוגיה פוליטית מציאותית בוערת (ולא קולית בכלל) ומתחזה בתחילתו למשהו אחר. כאמור, למי שהגיע בידיעה שזה יהיה כזה סרט זה לא מפתיע וכנראה גם לא מפריע; עבורנו, נטולי הידע המוקדם, זו הייתה תחושה שהסרט מתחיל בסגנון א' ואז פתאום שובר את החוקים והופך ל-ב'. לו הוא היה מתחיל כפי שהיה ממשיך, לא הייתה לי בעיה. אבל לטעמי יש פער בין העולם שבו הוא פועל ובין האופן שבו הוא פועל בו ואצלי זה יצר דיסוננס. לא אכפת לי אם הסרט הוא "קול" או לא, חשוב לי שיהיה טוב ושיהיה בעל היגיון פנימי מבחינתי. ל"באטמן" יש היגיון פנימי שלא נשבר, ל"איירון מן" אין. ההיגיון שלו הוא "טוני סטארק הוא גאון על כל יכול ולכן כל דבר שהוא עושה הגיוני" וזו גישה קבילה בסרט גיבורי על, אבל כדי שאקבל זאת הסרט היה צריך להיבנות אחרת, למקם את עצמו בעולם קומיקסי, לא בג'יפ צבא אמריקני באפגניסטן.
כן, אני בדרך כלל כותב את דעתי.
לגבי כל השאר, נזכרתי במשהו ואין צורך בדיון הזה. לא נהנית? חבל.
לפני "הנוקמים"
צפיתי ב"איירון מן 2", כי זה מה שהיה בהישג יד, והיה נחמד.
היום התיישבתי לצפות בראשון, והוא בהחלט יותר טוב.
מובן שישר נכנסתי לקרוא את הביקורת והדיון (זה יותר קל מהתמודדות עם 600-700 של "עלייתו" שממתין לי לקריאה). היה מאוד נחמד לראות לאורך התגובות התייחסויות וניחושים לגבי "הנוקמים" שכנראה קורם עור וגידים. ארבע שנים אחורה.