במקור: Hulk
במאי: אנג לי
תסריט: ג'יימס שאמוס, ג'ון
טורמן, מייקל פראנס
על פי דמויות הקומיקס של
סטאן לי וג'ק קירבי
שחקנים: אריק באנה, ג'ניפר
קונלי, ניק נולטה, סאם אליוט,
ג'וש לוקאס
אם תרשו לי להיות פואטי לרגע, 'הענק' דומה לאותו גוש בשר מסתורי, 12 מטר ארכו, שנסחף לפני כמה שבועות לחופי צ'ילה ואין איש יודע מה טיבו. כמוהו, גם הסרט הזה הוא גוש בשרני ענק ומוזר (וירוק), והתגובה המתבקשת של כל מי שצופה בו היא "מה זה הדבר הזה?!".
'הענק' היה אמור להיות האיש החושב של סרטי הקומיקס. בניגוד לרוב הסופר-גיבורים, ברוס באנר (אריק באנה) לא לובש חליפת עור צמודה עם לוגו עליה. הוא בקושי לובש מכנסיים. הוא בכלל לא גיבור, ולא שם לו למטרה להילחם בפשע. ושלא כמו רוב הסופר-גיבורים, התאונה-הגורלית לא הפכה את ברוס באנר לענק. התאונה-הגורלית רק שחררה את מה שהיה חבוי בו מאז לידתו. מה שלא יהיה הגורם לכך, מאותו רגע, אם ברוס מתרגז יותר מדי, הוא מתנפח מכעס, בגדיו נקרעים מעל גופו והוא מוריק, כמה מביך. 'הענק' עוסק בדברים כמו שליטה בכעס, יחסים עם אבא והענק הירוק שבכולנו, ובניגוד לסרטי קומיקס אחרים, הוא לא מכיל מיליון ורבע דמויות ראשיות ולא מכוון דווקא לילדים בבית ספר יסודי. וכשעל הסרט מופקד במאי מוערך (ובצדק) כמו אנג לי ('סופת קרח', 'נמר, דרקון'), ידעתי שאין מה להתרגש מהטענות כאילו בסרט הזה יש יותר דיבורים מאקשן. אני יכול להתמודד עם דיבורים. בעיקר כשג'ניפר קונלי בסביבה.
ובאמת, כמובטח, 'הענק' זז לאט, ומלא בפטפטת. לוקח הרבה, הרבה זמן מתחילת הסרט ועד שברוס מקבל את מכת הקרינה הגורלית, ועוד יותר זמן עד שהוא מגלה את הענק הפנימי שבו, והאקשן מתחיל. וברגע שהאקשן התחיל, ייחלתי לכך שהוא ייפסק מיד ויחזרו לקטע של הדיבורים, ומצידי שידברו על מזג האויר.
כי הענק הזה נראה רע, והענק הוא מה שחשוב. ל'פארק היורה' באנו לראות דינוזאורים. ל'הענק' באנו כדי לראות את הענק. אם הענק אינו קול, אין לסרט זכות קיום, והענק הזה איננו קול. נתחיל מזה שהוא ירוק. נכון, לא היתה שום דרך להימנע מזה. אם הענק לא היה ירוק הוא לא היה 'הענק', ועדרים של מעריצים היו עושים למפיקי הסרט דברים שעוד לא המציאו להם שמות. אבל יש ירוק ויש ירוק. צבעו של 'הענק', ירוק-מרקר זרחני, אינו כזה שהייתי יכול איכשהו להאמין שיהיה צבעו של יצור חי כלשהו. בסצינה אומללה במיוחד נראה ברוס כשהוא הופך בהדרגה לענק, שינוי שמתחיל בכך שהראש של ברוס מתנפח בבת אחת, ממש כמו דג אבו-נפחא, והופך, כמובן, לירוק. אולי קיים במקום כלשהו בעולם איש האפקטים המוכשר שהיה מסוגל להפוך בנאדם שהראש שלו מתנפח ומוריק למראה מגניב, אבל אם קיים איש כזה, הוא לא עבד ב'הענק'. זוהי אולי סצינת הפעלולים המביכה ביותר שנעשתה בסרט הוליוודי מאז 'באטמן ורובין'.
הענק מונפש היטב, בהתאם לסטנדרטים המקובלים בימינו – יש לו בהחלט כושר הבעה מסוים – אבל זה לא גורם לי להאמין שהוא באמת נמצא שם. הוא נראה קל מדי, כאילו בתוך כל המאסה הירוקה הזאת הוא בעצם חלול (אישוש נוסף לתאורית האבו-נפחא!). זה נהיה גרוע יותר כשהוא מתחיל לדלג ולקפץ כיודה בשעתו. אני מסרב להאמין שאם תזרוק מגובה 500 מטר יצור עם מבנה גוף של שוורצנגר בריבוע, הוא יגיב כמו כדור גומי. קו דק מבדיל בין המגניב למגוחך, והענק חוצה את הקו הזה בדילוגי ענק לכוון הלא נכון.
אפילו אחרי שהענק נהיה ענק, העלילה ממשיכה להיות קטנה, חלשה ודלילה: הטיפוס הזה הופך לענק. הצבא רודף אחריו. הוא נלכד. הוא בורח. הצבא רודף אחריו שוב. פרט לכך, הוא סובל מהבעיה שתמיד מטרידה אותי אצל סופר-גיבורים: את מי בכלל מעניין לראות סרט על יצור בלתי-מנוצח? אין מי שיכול על הענק. כדורים לא שורטים אותו. פיצוצים עושים לו נעים בגב. פצצת מימן עם ראש בלתי קונוונציונלי עשויה לגרום לו להגיד "איי". לכן אין שום עניין או מתח בקרבות של הענק נגד צבא ארה"ב. אפילו חבורת כלבים שעברו תהליך עינוק (האלקיזציה), והפכו לגדולים, מכוערים ועצבניים לא מציבים לו אתגר רציני (וככל שהענק נראה רע, הכלבים הארורים האלה נראים הרבה יותר גרוע). רק בשלב מאוחר מאוד בסרט, כשהפופקורן כולו כבר מזמן נאכל ואיננו והתחלתי להרהר בשאלה האם אספיק להגיע הביתה בזמן לראות את 'אסתי המכוערת', נזכרו התסריטאים לדאוג לענק גם לאויב בגודל שלו, שאיתו יוכל להילחם כמו שצריך.
חבל לראות את ג'ניפר קונלי, שלקחה על עצמה כבר תפקידים עם אתגר ('רקוויאם לחלום'), מתבזבזת שוב על תפקיד "האישה שלצידו". תפקידה בסרט מתמצה בלהיראות רגישה ואוהבת. חבל לראות את ניק נולטה לא מתאמץ בתפקיד דייויד באנר, אביו של ברוס, מדען מבריק ופסיכי מדופלם. קל מאוד לשחק פסיכי. צריך רק לא להתגלח, לצרוח הרבה ולעשות פרצופים. מצד שני, אני מקווה שהסרט הזה לא יפריע יותר מדי לקריירה של אריק באנה, השחקן שמגלם את ברוס. הוא עושה רושם לא רע, בהתחשב בכך שבכל הסצינות החשובות ביותר של הדמות שלו הוא לא נוכח.
ובכל זאת, יש בסרט כמה רגעים ויזואליים יפים, רובם בסצינות של חלומות, הזיות וסתם מטאפורות חולפות. מלבדן, הדבר היחיד בסרט שמצליח לרכוש את התואר "מגניב" בזכות הוא העריכה. ייתכן שזהו הסרט הראשון בהיסטוריה שבו הקאטים היו מוצלחים יותר מהסצינות שבינהן. 'הענק' הוא "סרט קומיקס" במובן שעוד לא ראינו עד היום: מהפונטים של כותרות הפתיחה ועד לקרדיטים בסיום, הוא מחופש לספר קומיקס. הוא משתמש בלי הפסקה במסכים מפוצלים, בתמונות-בתוך-תמונות תחומות בקו שחור עבה, ובמעברים יצירתיים במיוחד מתמונה לתמונה – הסצינה הבאה "צובעת" את עצמה על פני הקודמת, דוחפת את הסצינה הקודמת החוצה או מגיחה במפתיע מעברו של עץ, תריס או להביו של מסוק. ראינו דברים כאלה בעבר, כמובן, אבל לא בכמות וביצירתיות כזאת. זה חמוד להפליא, משעשע, ולחלוטין לא מתאים לסרט הזה, שהיה, כזכור, אמור להיות סרט רציני ומהורהר. כשמותה של דמות מסוימת, במקום להיות ריאליסטי, נחתך על ידי קאט מגניב שכזה, זה לגמרי לא עזר לי לקחת את המוות ברצינות.
יש הרבה דברים רעים לומר על 'הענק', המוטציה הירוקה המוזרה הזאת, אבל לפחות אי אפשר להגיד עליו שהוא גרוע באופן ההוליוודי הנדוש. הוא מוצא דרכים חדשות לגמרי להיות גרוע, וגם זה שווה משהו. הקומיקס, בלי ספק, היה יותר טוב.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- מה יהיה עם הענק
- הקומיקס – אתר רשמי
- אתר מעריצים של הסרט
- אתר מעריצים של הקומיקס
- אריק באנה
- ג'ניפר קונלי
- ניק נולטה
- סאם אליוט
- מה הדבר הזה ?
- אבו נפחא
- הענק הורוד
גוש ירוק וגדול?...
מישהו שכח לנקות אחרי החתול שלו לאחר שאכל מזון חתולים מקולקל…
(אהרו"כ, הייתכן?)
הגוש הזה בצ'ילה...
אז מצאו שזה לוויתן זרע, ולמען האמת, אני חושב שיוצרי הענק אכן יצרו דבר הנראה כמו שיירי שומן של לוויתן זרע.
למעשה, אני ראיתי ב'מאחורי הקלעים' של הענק, שאנג לי נתן ליוצרי האפקטים תמונות של גוויות של לוויתני זרע וקופסאות טונה, וביקש שיקבלו מזה השראה.
בקשר למראה של הולק
אני דווקא חושב שהענק עצמו נראה מעולה. אומנם תהליך השינוי מוזר והפרצוף של הולק חמוד מדי, אבל בסך-הכל הוא עשוי מעולה.
לא יודע אם שמתם לב לזה
אבל הענק לבדו נראה כל כך ממוחשב שזה מעצבן. הוא באמת ממוחשב כשלוקחים את התמונה שלו ללא רקע. אבל ברקע הוא נראה משתלב, אמיתי ושילוב של אנימציה וצילום מצויינים. שימו לב איך הענק נראה כאילו הוא באמת דורך על הרצפה, כאילו הוא באמת מטפס על סולם כאילו הוא באמת נמצא שם.
פספס את הטרנד.
ירוק, גדול ולא-סימפטי זה *כל-כך* קטע של השנה שעברה.
יש, שרק 2 הגיע לארץ!
סרקזם, איזו המצאה מבורכת.
אני באמת לא חושב שזה סימן טוב לסרט הוליוודי שנעשה בתקציב כזה ונדחף לכל פינת פרסום אפשרית (אין לאן לברוח), כשמצפים לו פחות מלסרט ישראלי שנעשה באולי מאית התקציב. בעיקר בהתחשב בכך שהסרט ההוליוודי נעשה ע"י הבמאי של נמר דרקון, בעוד שלבמאי הישראלי יש נסיון רק בסרטי טלוויזיה.
יש, שרק 2 הגיע לארץ!
אפילו לא מאית התקציב, שכן הסרט הזה ("הענק") עלה לאולפנים בערך 130 מיליון דולאר ואני בספק אם יש סרטים בארץ עם תקציב של מיליון ושלוש מאות אלף דולאר.
מחירי קטלוג:
רק בשביל לוודא:
מה בדיוק המשמעות של פצצת מימן עם ראש כן-קונבנציונלי, ואיפה מוכרים כאלה? (אני מעוניינת להשלים סריה).
אבל חוצמזה: הליידי שועשעה, רד יקירנו. ביקורות שליליות, לעניות דעתנו, מוציאות את הטוב ביותר מכל מבקר.
פצצה עם ראש קונבנציונאלי
יוצאת אחרי הצבא לנקות את הראש כמה חודשים בהודו, ואז חוזרת להרשם ללימודים גבוהים.
ולא מוכרים כאלו. סחר בפצצות אסור ע"פ הסכמים בינלאומיים.
אפילו לא באי-ביי?
כן, בטח, לא מוכרים...
אתה פשוט רוצה את כל המלאי לעצמך!
אל תאמינו לו, אנשים! פצצות אפשר לקנות ב
http://www.villainsupply.com
כמה הערות
1.הביקורת של רד פיש כוללת כמה ספוילרים לפי דעתי..
2.ראיתי את הסרט אתמול במצב הכי אופטימלי לראות סרט : סינמה סיטי אולם מס' 1 (אולם הכי טוב בארץ) בשורה הכי טובה איפה שרואים את כל המסך ולא פיקסלים ממנו פופקורן ענק קולה ענקית חבר'ה שמבינים עניין לידי אבל כל זה לא עזר פשוט סרט כזה גרוע !
הדבר היחיד שאהבתי בסרט זה העריכה וקפיצה מסצנה לסצנה שהזכירה קצת את הסידרה 24 (למי שרואה..) ואולי באמת קצת מהחלומות..
מה שהכי לא אהבתי בסצנות של האקשן במדבר זה שהרגשתי שאני שמדובר בפרסומת למשחק מסויים בפליי סטיישן 2 !!
אני רציני ככה נראים משחקים שם..
פשוט זוועה..
ובאמת הביקורת של רד פיש מלאה בספויילרים, אתם לא מסכימים איתי?
תן דוגמה, מה למשל בביקורת הוא ספוילר.
תן דוגמה, מה למשל בביקורת הוא ספוילר.
לא שזה משנה הרבה כי כל הסרטים ההוליוודיים בנויים בערך באותו האופן, אבל כל הפיסקה השישית של הביקורת די מתארת מה קורה לאורך חלקו השני של הסרט…
לגבי "הענק" : נראה שאנג לי ובלוקבאסטר אמריקאי לא הולכים ביחד.
זה תיאור העלילה.
מה לעשות, כשלסרט לוקח כמעט שעה רק כדי להגיע לתחילת העלילה (כלומר, לזה שברוס באנר הופך לענק ירוק), התיאור של מה אמור ליצור את העניין בסרט, גולש כבר לחלק השני שלו.
זה תיאור העלילה?!?
אם זה לא משהו שהורס את חווית הצפיה, זה לא ספוילר. חד וחלק.
כשהייתי ביסודי
היתה בארץ אופנה של מכנסי ג'ינס-סטרץ'. מנסיון אני יכולה לומר שהם אכן מתרחבים ואחר כך מוצרים בחזרה (נו, עשיתי הרבה דיאטות אז, שעבדו בדיוק כמו שדיאטות עובדות בימינו – בכיוון למטה ואחר כך בכיוון למעלה), אבל כנראה לא בקנה המידה הנדרש על ידי הסרט המדובר.
ועל זה נאמר
http://cartoons.sev.com.au/archivepage.php?cartoonid=s644
(ותביטו על האפשרות שבמקום הראשון. גאוניות שכזו במילים, וחבל מאד שהיא לא נבחרה)
וואלה צודק.
מסכימה לגמרי
פאתוס. זו המילה שחיפשתי. בקשר לזה שהאב משתלב עם כל חומר- זה כאילו שגם כשהאב לא נמצא עם ברוס, הוא תמיד יהיה שם, מסתכל עליו בכעס ממאחורי הוילון, ממתחת לספה, מתמזג עם רגל השולחן… ושוב- זה מה שרצו היוצרים להעביר. ולא הצליחו, דווקא כי התאצמו מדי. והרי כשתופסים סבון בכוח, הוא תמיד מחליק לכיור.
כל סיפור הסכסוך של קונולי/ קולוני עם אביה סתם משחק בכוח על קלישאת ה"בנות מחפשות להתחתן עם אבא", מאחר וגם ברוס וגם אבא שלה הם פוצים אטומים רגשית. אבל כל ההקבלות בין ברוס לאב כל כך מאולצות ומתחכמות, שזה סתם מצחיק. כן, אנחנו נשרטים קשות ע"י הורינו, נרדפים על ידיהם ובסוף גם מתחתנים אתם ויולדים אותם, אבל למה לקחת את זה כל כך קשה? זה קורה במשפחות הכי טובות.
אם כבר להנפיש את הענק, למה לא לעשות את כל הסרט באנימציה ממוחשבת? פיקסאר היו עושים את זה הרבה יותר טוב, וחוץ מזה זה מדיום שיועיל לקומיקס בסרטים.
באמת חשבתי
שפורמט ה"סרט שהוא קומיקס" היה יכול לעבוד נהדר ב'The Incredibles'.
אוי ואבוי...
ראיתי את הסרט הזה אתמול,
זה היה כל כך גרוע…
מזמן לא ראיתי סרט כל כך גרוע,
וזאת הפעם הראשונה שאני נרדם בסרט! ממש היה קשה לי להשאיר את העיניים פתוחות, ואין לי שמץ של מושג מה קרה בסוף, ואתם יודעים מה ? לא אכפת לי!
גם חברים שלי לא ממש ידעו לספר לי מה קרה בסוף כי גם הם לא היו הכי ערניים, אבל הם מלמלו משהו על כך שהוא הפך לספרדי…
העלילה משעממת,
ההתחלה נמרחת,
והצילום נראה כאילו צילם אותו צלם חתונות שממש מתלהב מהאפקטים שהמצלמה שלו יכולה לעשות…זה היה כל כך פאתטי כל הקטע של המסך שמחולק לשניים וכל זה…
בקיצור גרוע , גרוע, גרוע.
ואם אתם עדיין מתלבטים אם ללכת לזה או לא – אז אל תתלבטו. פשוט תחסכו מעצמכם את השיעמום הזה.
זהוווווווווווווווו הוצאתי את זה….
סרט דרמה ולא אקשן
לא בדיוק סופרמן אבל הוא רצה את ארבעת המופלאים ולא קיבל
הענק
היה סרט נחמד- אבל לא משהו.
המלצה שלי- אם אתם הולכים לראות סרט והאפשרויות היחידות שלכם הם הענק או מוצאים את נמו- לכו למוצאים את נמו!
אורי קליין דווקא אהב נורא,
שיבח פלאות, תירץ "צחקוקים בלתי נמנעים", הזכיר פרט טריוויה, מצא יחסי אבות ובנים, ובכלל אהב מאוד מאוד מאוד.
למי שרשום ב"הארץ", לינק.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=322865&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0
למה?
הוא חייב להיות יוצא דופן? זו הביקורת החיובית הראשונה ששמעתי על הסרט – בינתיים קיבלתי רק אזהרות "אל תלכי לראות את 'הענק"'…
גם יאיר רווה ב"העיר" נתן בסך הכל ביקורת די חיובית.
ביקורת חיובית וגם לא
יאיר רווה כתב מתוך פיצול אישיות. מבקר הקולנוע השניצקלייני שבו אהב את מערכות היחסים מלאי המשמעויות והפרטים שטווה אנג לי. לעומת זאת, רווה הוא גם חובב אקשן אמריקאי עתיר פיצוצים ופעלולי מצלמה ומחשב והצד הזה שלו הביע אכזבה מתבקשת מהפעלולים, קטעי האקשן וביצועי הענק. גם אם הסה"כ היה חיובי, קשה לבוא אליו בטענות על העלמת עין מהמגרעות מחמת כבוד לבמאי הדגול.
לעומת זאת, לאורי קליין יש רק דברים טובים לומר. גם אם משהו מגוחך הרי זוהי הייתה כוונתו של אנג לי מלכתחילה. באיזו חוכמה ושנינות הוא מעצב את דמות הענק כיציר אפקטי מחשב ובכך מעניק לסרט ציביון של הזיה קולנועית עשירה. אם הסרט נכשל, אין זאת כיוון שהאקשן גרוע והסרט נסחב, אלא כיוון שהצופים לא היו מספיק חכמים להבין את כוונת המשורר.
יום יבוא והעולם יבין את מה שאורי קליין ידע כבר מזמן.
המפלצת הטובה
ביקורת שכתבתי על הסרט לאחד השבועונים בארץ לעיונכם. תודה, יוני
בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר למעבר של כוכבי קומיקס מן הנייר המודפס אל המסך הגדול. באטמן, דרדוויל, בלייד, אקס-מן ועוד, כולם דמויות מפס הייצור המוצלח של מרבל – בית הגידול לגיבורי העל בקטגוריית הקומיקס בארה"ב. מסרט לסרט עלו הסטנדרטים עד אשר ניראה שאך טבעי הוא שדמויות הקומיקס הללו יככבו בסרט הוליוודי נפוח תקציב משלהם. 'הענק', סרטו החדש של הבמאי אנג לי, חורג מעט מתפיסה זאת ומציג לא רק אדפטציה צורנית מוצלחת במעבר מן הדפוס אל המקרן, אלא גם מצליח להעביר אמירה ייחודית ומשל על הטבע האנושי.
לי (נמר דרקון, לרכב עם השטן), ממוצא טיוואני ואחד הבמאים המסקרנים והמוערכים כיום בהוליווד, התייחס אל סיפור 'הענק' רק כנקודת מוצא. אמנם הוא שמר על רצף העלילתי המוכר ונישאר נאמן לתבנית הצורנית של הקומיקס, אך כל זה שימש את לי לאמר לנו משהו על עצמנו, משהו על העולם הקשוח והאכזר בו אנו חיים, על היצר ההרסני הטבוע בכל אחד מאיתנו ועל הילד בתוכנו.
הסרט מביא את סיפורו של דר' ברוס באנר (אריק באנה), מדען מוצלח באחד מהפרויקטים החשובים ביותר של צבא ארה"ב בתחום הגנטיקה. באנר עובד באותו תחום שבו עבד אביו, דר' דיוויד באמר (ניק נולטה). בתקרית מצערת במעבדה נחשף באנר הצעיר לכמות אדירה של קרני גמא אשר מעירה בתוכו משהו זר אך מוכר. זהו ענק ירוק ושרירי המתעורר בעת זעם רב ותסכול אינסופי. את הענק מנסה לתפוס הגנרל ברק רוס (סם אליוט), אביה של בטי (ג'ניפר קונלי), חברתו לשעבר של באנר אשר נפרדה ממנו על רקע מצבי הרוח המשתנים שלו. בטי, יותר מכולם, נוטה להבין את הענק כבן אנוש ולא כמפלצת, ילד, כמו כולנו, אשר זקוק למעט תשומת לב וחיבוק גדול.
אחד ממאפייניו של ז'אנר הקומיקס הוא היכולת לשלב בין הריאליסטי לפנטסטי, מעין משל מוסרי מיתולוגי בן זמננו. דמותו של הענק הופיעה לראשונה בסדרת הקומיקס מספר 6 של מארבל בשנת 1962, כיצירתם של סטן לי והצייר ג'ק קירבי. הדמות התגלתה כפופולארית ועד שנת 1968 הענק כבר כיכב בספר משלו. סדרת הקומיקס המשיכה עד לשנת 1999 וכללה 474 גיליונות, מייד עם סיומה הושקה סדרה חדשה של הענק שממשיכה להתפרסם ולהצליח עד היום.
לי משרטט ברגישות רבה את המפלצת -'הענק' – כדמות אנושית, כזו אשר שקועה בתסביך אדיפלי עם האב, כזו אשר מבקשת לבטא את כעסה באופן הטהור ביותר וללא טיפת רציונל וכזו הזקוקה ליד רכה. הענק, ע"פ לי, הוא אתה ואני, הוא כל אחד מאיתנו המבקש להיות מפלצת ולשחרר, ולו לרגע קט, את יצר ההרס שלו כלפי עצמו וכלפי הסביבה ללא חשבון. לי ממקם את דר' באנר בסביבה דרמטית ורוויות קונפליקטים. ע"י שימוש מתוחכם בזוויות צילום ודיאלוגים טעונים, הוא מעביר לנו חווית את סערת הנפש המתחוללת בלבו החצוי של הגיבור, דבר אשר מגביר את האמפתיה שלנו כלפי הדמות ואת ההזדהות המעורבת שאנו חשים כלפי התנהגותה ההרסנית של המפלצת.
לאורך כל הסרט שומר לי על 'תחושת הקומיקס' – נושא שהשפיע על כל בחירה שנעשתה בנוגע לסרט – החל מתאורה, דרך זוויות מצלמה, וכלה בבחירת השוטים, בחירת צבעים, סאונד והלבשה. המעברים מסצנה אחת לשניה תמיד מפתיעים ויצירתיים כמו גם השימוש בחיתוכי המסך, שילוב תמונות ועוד. לי מבקש להעביר את תחושת הקומיקס אל הסרט בכדי להעצים את חווית הצפייה מבלי לפגוע באיכות הצורנית הייחודית שיש לז'אנר הקומיקס להציע. ועדיין, הסרט מצליח להיות ריאליסטי ופנטסטי בעת ובעונה אחת. ריאליסטי בזכות הדגש על הפרטים, על עבודת השחקנים ועיצוב הסט ופנטסטי משום כל האחרונים משתרגים היטב בתוך עלילה בדיונית.
'הענק' של לי ומרבל מתאר את חולשותינו בעיתות מצוקה. הזעם, זה הפורץ מאיתנו בעיתות אלו, הוא המקור לבירור המטפורי בדמותו של הענק שלי מבקש לברר. העמדה כלפי הענק מצד לי היא בראש ובראשונה מוסרית ולא מתנשאת, כך, מתוך מקום זה של הזדהות, ניתן לגלות שבכל אדם יש מין ענק שכזה ובכל ענק טמון ילד המבקש מעט אהבה.
המפלצת הטובה
כביקורת כתובה. היא בהחלט כתובה טוב, לפחות בעיני. מנומקת, ומקיפה.
מה שכן, אני לא מסכים עם כמעט כלום מהתוכן, הסיפור האדיפלי של ברוס ואביו לא בא בשילוב מוצלח עם עלילת הסרט, כך שלעיתים הסרט נראה כמו שני סרטים.הסיפור של ברוס ואביו, כמנותק לחלוטין (לא רעיונית, אך תסריטית)מהעלילה עצמה
"אדפטציה צורנית מוצלחת" – נו באמת, מי? דמות הענק? העובדה שהסיפור לא ממריא עד בערך האמצע של הסרט? אפילו ההברקה של המעברים הקומיקסאים, הוא יותר הברקה בפוטנציה ממשהו בולט בתוך הסרט. הסרט על אף המעברים האלו לא נראה כמו קומיקס, מה שגם שבחצי השני של הסרט – החצי הקומיקסי המהיר והאקשני יותר, לי כמעט ומוותר לחלוטין על הטכניקה הזו.
לדעתי מדובר בסרט עם פוטנציאל לא רע אולי, אבל ביצוע מאד מאד חובבני ולא נכון.
ביקורת מצוינת, אבל אתה פשוט לא צודק.
המפלצת הטובה - תגובה
בפסקא הראשונה כתוב "שלהם" – צ"ל "שלהן".
בפסקא השניה כתוב "לאמר" – הכתיב הנכון הוא "לומר".
.
ועכשיו לתוכן –
למרות שהביקורת הייתה בנימה חיובית, היא לא עשתה לי חשק לראות את הסרט. הביקורת כתובה יותר כמו נסיון לנתח את הסרט על רגל אחת לשיעור ספרות מאשר נסיון לספר לקורא קצת על הסרט ולעזור לו להחליט אם הוא רוצה לראות אותו.
המפלצת הטובה - ניטפוק מעצבן לתגובה
בפסקה הראשונה כתוב 'פסקא' – צ"ל 'פסקה'.
(שימוש נפוץ במשפט: קמרון דיאז *פסקה* רגליה ואמרה: "בוא ליאופולד, אני כבר לא יכולה לחכות")
לאחר מכן,
היא אמרה "זהו זמן תרנגול ההודו. גובל גובל"?
ובהמשך ליומית של היום,
חשבתי שדווקא ג'יי-לו מפסקת רגליה, וקוראת לתרנוגולי ההודו לאכול. או משהו.
המפלצת הטובה - ניטפוק
בטמן אינו מבית היוצר של מרוול, עד כמה שזכור לי הוא שיך ל DC COMICS.
צודק.
וואו
אתה ממש גרמת לי לחשוב לרגע שמדובר בסרט טוב.
חרא של סרט!
ישבתי בקולנוע עם עוד שתי חברות ופשוט חיכינו שהסרט יגמר, רק שיגמר! ובחיים זה לא קרה לי עם שום סרט גם אם הוא היה ממש משעמם לא קיוויתי כל כך שהוא יגמר כמו שיחלתי בסרט הזה… דבר אחד כן אהבתי המעברים מקטע לקטע אבל גם זה מתחיל לעייף אחרי שעה וארבעים וחמש דקות של סרט…!
גם לא כל כך אהבתי את הסוף… הוא היה צפוי ואידיוטי לחלוטין ושלא תבינו לא נכון אני נורא אוהבת את הסוג הזה של הסרטים…
סתם הערה כללית.
כתבת כאן מאסה ארוכה ונכבדת, שעל פי פסקת הפתיחה אולי נועדה גם לשכנע אנשים לראות אותו. אולם, איך אקרא ההודעה, ואולי אשתכנע, אם היא מספיילרת?
אז לא קראתי. ונראה לי שחבל.
סתם הערה כללית.
לא ממש. בפיסקה 5 יש משפט אחד שמסגיר פחות או יותר את המאבק הסופי בין הענק לאויבו, אבל מעבר לזה, הקריאה חופשית.
הבעיה שלי עם מה שכתבת היא אחת:
דיברת על הציפיות המוקדמות לקראת הסרט. 'הענק' פורסם ושווק כסרט אקשן המבוסס על קומיקס, ומכיוון שכך, רק הגיוני שהצופים מצפים לאקשן ולקפיצות, ומתרכזים בצד ה-fun של הסרט ולא בצד הרגיש שלו, כך שהטענות שלך נגד רד ושאר הצופים נשמעות לי לא כל כך במקום. הן נכונות (במקרה שכוונתו של הסרט אכן להתרכז בנושאי אב ובן וכו', ולא באקשן – לא יודעת, לא ראיתי את הסרט), אבל זה לא סותר את זה שהטענות האלה נשמעות קצת… תוקפניות מדי.
תסלח לי מאוד, אדון בלתי נסלח
מכיוון שבתחילת התגובה שלך התייחסת אישית אלי (שלא לומר, ירדת עלי רצח) אני מרשה לעצמי לקחת את כל התגובה באופן אישי. את כל הוויכוח איתי כבר ניהלת, אתה יודע בדיוק מה "אתם" (כלומר, אנחנו, כלומר, אני) חושבים ולמה. אז תסלח לי מאוד, אבל לויכוח, כמו למנגו, צריך שניים. והצד שנגדך בויכוח הדמיוני שניהלת לא דומה לי בכלל.
1. תסלח לי על זה שאני מתייחס לסרט פעלולים כמו לסרט פעלולים. וזה מה שזה. אני מודה שההשפעה של העליבות של הענק על עתיד האנושות היא לא מכרעת, ולכן גם לא דנתי בה באריכות (או בכלל) בביקורת. החלטת שאני מתעניין רק במשקפי השמש של הגיבורים ולא בשום דבר אחר. החלטת שאני מתנגד לכל ניסיון לתת לסרט קיץ עלילה קצת יותר אינטליגנטית. החלטת שאני תינוק שלא יודע לנסח דעה מורכבת יותר מ"סרט אחלה!!1" או "סרט חרא!!1" וש"סרט טוב, חבל שהפעלולים גרועים" נמצא רחוק מעבר לתפישתו. תסלח לי מאוד, אבל החלטת לא נכון, וגם קראת לא נכון: אמרתי שלדעתי 'הענק' הוא סרט גרוע, לא רק בתור סרט פעלולים אלא בתור סרט. לא אהבתי אותו גם בתור דרמה. אבל אם כבר מדברים, כן, לעובדה שהענק נראה כמו בלון יש חשיבות לא קטנה בכלל על האיכות של הסרט, כיוון שאיך שלא תנסה לברוח מזה, זה *כן* סרט סופר-גיבורים. אף אחד לא הכריח את אנג לי לעשות סרט על גיבור קומיקס. לא זכור לי שהתלוננתי על הפעלולים ב'סופת קרח' (סרט נהדר, אגב). אבל אם אנג לי עושה סרט על ענק ירוק, הענק הירוק צריך להיות אמין. למרות שהאנושות תשרוד גם אם הוא לא יהיה.
2. אם נמאס לך מ"גיבורים ורשעים צפויים, מרדפים "מגניבים", פיצוצים וסופים ידועים מראש", באמת שלא היית צריך לראות את 'הענק', שמלא בכל הדברים האלה בדיוק. גם הסיום האמביוולנטי והמעומעם נראה לי סוף הוליוודי נדוש וקלישאי שנבנה כהכנה לסרט ההמשך. זה שהדמויות ב'ענק' מדברות יותר מאלה ב'אקס מן 2', לא עושה אותן עמוקות יותר, רק פטפטניות יותר. זה שהוא ארוך יותר לא הופך אותו למאתגר יותר, פרט לאתגר הברור לעמוד בפני הדחף לצאת לשרותים עד סוף הסרט.
3. מעולם לא אמרתי שהניסיון לעשות סרט קומיקס כדרמה רצינית נידון לכשלון. אמרתי שהוא נכשל. יש הבדל.
4. הודעה ארוכה בת לא פחות משלושה קיפולים כתבת, ועדיין לא הבנתי מתוכה את ההשקפה שלך בנושא, פרט לכך שהענק ענק ושאני אידיוט. אני אשמח אם תפרט גם *למה* הסרט טוב לדעתך (אתה בוודאי לא חושב שהסרט הוא יצירת מופת רק משום שהוא עוסק ביחסי הורים ובנים ושיש בו השפעות ברורות מדבר זה או אחר, נכון?). ואני עוד יותר אשמח אם תוותר על הניסיון להחליט בשבילי למה אהבתי, או לא אהבתי, את הסרט.
אני אאמין לך בכל הנוגע לתוכן
(גם בגלל שכל התגובה הזאת מבוססת על כך שעדיין לא ראיתי את הסרט).
אבל תוכן לבדו לא מספיק בשביל ליצור סרט. בשביל סרט, צריכה להיות *צורה* ביחד עם תוכן. תוכן לבדו לא מספיק לשום דבר חוץ מאשר מאמר אקדמאי (וגם אז בערבון מאד מוגבל). באותה מידה, צורה בלבד בלי תוכן יוצרת סרטים רעים עד בינוניים ביותר. אם אנג לי יצר סרט רע, לא משנה כמה תוכן טוב ונכון הוא דחף בפנים- הסרט פשוט רע. זה כמו מאמר שכתוב כולו בשגיאות כתיב ודקדוק- המאמר יכול אולי להיות גאוני, אבל אף אחד לא יקרא אותו או יתייחס אליו, כי אף אחד לא יצליח לברור את התוכן מהצורה הנוראית. ואם אנשים אומרים שהם לא יכולים להתייחס לענק ברצינות בגלל הצורנ שלו, אז לא מעניין אותי מהו התוכן שמסתתר שם.
ועוד דבר אחד- בקשר לכך שלא הגענו לטכנולוגיה שבא הענק יהיה משכנע- זאת, בלתי נסלח יקר, שטות גמורה. הטכנולוגיה הגיעה מזמן למצב בו הענק יראה אמין, כמו אותם דינוזאורים של פארק היורה שהכנסת מיד אחרי. אם אנג לי בחר לא להשקיע בענק אמין, אז זאתי סיבה מספיק טובה להעלות את הנושא הזה. אולי הוא בחר להשקיע בתוכן במקום הצורה של הענק. היה עדיף אם הוא היה משקיע בשניהם.
סרט נפלא
זה נכון שאני קרוע על סרטי גיבורי-על, ונכון גם שציפיתי למשהו אחר לגמרי, אבל בסופו של דבר הענק הוא סרט מדהים בעיני. ההתחלה אמנם מאד איטית אך גם מרתקת. יש בה משהו אפל ומאיים, האווירה טעונה ביותר, והמתח מוחשי מאד ונבנה בהדרגה לקראת השיא. הזדהיתי במיוחד עם תחושת הזעם והפורקן שהיא נותנת, ומעולם לא ראיתי סרט שנתן לי את אותה תחושת התעלות והזדהות כמו הסצנות שבהן הענק מתפרץ. פשוט הרגשתי שהענק הוא אני, והוא עושה את כל מה שהייתי רוצה לעשות פעמים כה רבות.
הקפיצות הארוכות וקטעי האקשן רק תרמו להרגשה זו – תחושה של כח כמעט אינסופי וזעם שמכלה הכל.
אין לי ספק שמי שציפה לסרט קיץ קליל בנוסח סופרמן סביר שהתאכזב, אבל כמי שהצליח "לשנות כיוון" ולהיכנס לסרט, אני יכול לומר שהוא השפיע עלי עמוקות ונשאר איתי זמן רב אחרי הצפייה. מומלץ בחום!
החלק הראשון יותר מדי וידאוקליפי לטעמי
לא ממוקד וחסר עומק. כמו זפזופ בערוצי המוסיקה הלוויניים לפני שמתחיל סרט בטלוויזיה. זה לא תפס אותי וסתם בהיתי ללא יכולת להתעמק כי הסצינות התחלפו מהר כמו דפדוף בחוברת קומיקס בזמן סערה.
כסף וקצב (וקצת על יצירותמופת)
למה חייבים להתייחס לסרט הזה כסרט אקשן, ולמה אסור להתייחס אליו כסרט דרמה?
זאת השאלה שמאבחנת מבחינתך את איכות הסרט הזה.
אני יתן כמה סיבות לכך שהתייחסות היחידה לסרט היא כסרט אקשן:
1. הסרט יצא בקיץ.
2. הסרט הוא על גיבור קומיקס
3. הסרט בוים על ידי מי שעשה את נמר דרקון, ושבנוסף לכל גם בא מפחות או יותר אותו מקום ממנו הגיע ג'ון וו.
במילים אחרות: האם נראה לך הבלתי נסלח, לשניה אחת, שהמפיקים של הסרט לא רצו לשווק אותו בתור סרט אקשן קיצי. האם לא נראה לך שאנג לי עשה עוול לאלו שהשקיעו בסרט, האם לא נראה לך שבעקבות גירסת אנג לי – גירסה שהיתה מיועדת לכשלון יחסי בקופות, הוא יכול להתחיל לשכוח מביום בלוקבאסטרים בארה"ב, ולא רק בגלל שהסרט הזה לא הצליח, אלא בגלל שהסרט הזה לא הצליח בכוונה.
טוב, אז אנג לי לכלך, אבל בדיעבד למה לא להתייחס אליו בתור סרט טוב? כי הוא פשוט לא. כי הקצב בסרט הזה מגוחך, כי ה50 דקות הראשונות היו מגוחכות קולנועית. כשמצד אחד אתה מביים סרט בקצב של וידאו קליפ, ומצד שני קצב ההתרחשויות בבימוי התזזיתי הזה שואף לאפס, ובנוסף לכל אתה גם לא ממלא את הציפיות של כל מי שהגיע לקולנוע. אתה בהחלט נמצא בבעיה. השליש הראשון של הסרט, כל כך בעייתי ומחורבן, שקשה לי לראות איך בכלל אפשר לחשוב שהם טובות. (וכדי שתבין קצב טוב מהו, – מגנוליה).
בניגוד לנמר דרקון בו סיפור האהבה עבד באופן מדויק עם העלילה מצד אחד, והאקשן מצד שני, פה זה פשוט לא היה.
אני מסכים שרמת התובנה של הסרט היא גבוהה מאד, בטח ביחס לסרטי קיץ, אבל קשה קצת להתעלם מהעובדה, שכל זה נעשה עם המון פאתוס וקיטש. יותר מדי רגעים מביכים. וכפי שהזכירו פה כבר, למה קטעי האקשן בסוף, אלו שהיו אמורים לספר לנו את התובנות בנוגע ליחסים האדיפליים שלנו כאן, נעשו בחושך מוחלט ולא איפשרו לנו להבין כלום
הסרט לעיתים נראה כמו שני סרטים, וגם זה מביך לחלוטין, במקום לייצר נמסיס אמיתי (ראה הג'וקר, או ווליאם דפו בספיידרמן)הרי שהאב, לא יוצר כנמסיס, ולעיתים נראה כאילו האיום האמיתי על הענק הוא דוקא הצבא, וחבל. במקום להשקיע במאבק אמיתי (בכל המישורים) בין האב לבן, האב נזנח כל כך ברוב שלבי הסרט וחבל. אילו רק היה הסרט משקיע יותר באפיק הזה, הרי אז היינו מקבלים תובנות דומות, שמשתלבות בדיוק עם הקצב של הסרט.
כדוגמא: תאר לך את ספיידרמן, רק שבמקום ספיידרמן היה את הענק ובמקום ווליאם דפו, היה את ניק נולטי, (והייתי מוכן אפילו להוסיף 2-3 משפטים עמוקים), האם אז המסר של הסרט לא היה מועבר בבהירות רבה הרבה יותר. האם הזנחת האב לאורך חלקים גדולים מדי בסרט לא פגעה ברמת התסריט
ואם הסרט ניסה בסה"כ להשוות בין שני זוגות הבנים עם האבות, האם לא היה עדיף להשקיע עוד קצת בסיפור של קונלי (על כל הנוכחות המדהימה שלה) וסם אליוט, האם לא היה הגיוני יותר לחדד את הניגודים בסצינות מנוגדות במהלך הסרט, במקום רק בסוף מעורפל ואמביולנטי מדי.
ועוד משהו קטן, אני בדרך כלל מגדיר סרט כיצירת מופת, רק פעם או פעמיים בשנה, במקרים מיוחדים באמת (דוני דארקו, מלהולנד דרייב כדוגמאות מאוחרות). אבל אם אצלך כל סרט כמעט ראוי לתואר, אז אני בהחלט יכול להבין למה גם הענק קיבל אותו.
תגובה קצרה
בלי להיכנס שוב לדיון שלם על הסרט (תגובה מפורטת מסרתי כבר לרדפיש), ענייני "איך הסרט שווק" וכד' אמורות לעניין כאמור בעיקר את היחצ"נים של יוניברסל.
כן, אין ספק, אנג לי תקע לאולפן שלו תרגיל מלוכלך. כפי שספילברג עשה עם AI (ששווק כפנטזיה לכל המשפחה) ועם דו"ח מיוחד (ששווק כסרט אקשן). כפי שאורסון וולס עשה עם ה"אזרח קיין" וכפי שבילי ויילדר עשה עם "שדרות סאנסט". לפעמים, בשביל לעשות סרטים אומנותיים בהוליווד, צריך לדעת לעבוד מתחת לאף של האולפנים שלך ומתחת לאף של קהל היעד שלך בשביל ליצור סרט שאולי מדבר אל פחות אנשים, אבל הוא יצירת אומנות שלך. זה לגיטימי וזה הגורם למרבית יצירות המופת ההוליודיות. אבל אני לא אאשים את האולפן, אם מעכשיו הם לא יתנו לאנג לי לעבוד יותר על על בלוקבאסטרים. מדובר בהשקעה כספית שלהם. אבל לאורך זמן, כך אני מאמין, אנשים יסתכלו על הסרט ויבחנו אותו כמו שהוא ולא ינסו לחפש האם הוא באמת עומד בציפיות שהפוסטר שלו ניסה לממש מול קהל היעד שלו.
ולגבי יצירות מופת: צודק, אני לארג' בקטע הזה. אין ספק, אני פשוט אוהב קולנוע. וסרט שנוגע בי אישית ושאני מרגיש שהוא מושלם בעשייתו וחזונו זוכה מבחינתי בתואר הזה. מה לעשות, ככה אני מרגיש.
תגובה קצרה
יש בעיה בלקרוא לסרט יצירת אמנות שלך ובו זמנית לתת לאולפנים לשווק אותו בתור משהו שהוא לא. אני לא יודע עד כמה אנג לי היה מעורב בשיווק הסרט כמתחרה לאקס-מן וספיידרמן מבחינת אקשן, אבל הוא לא ממש טרח להכחיש. יש בזה משהו מטריד, אם כל-כך חשוב שיראו כמה הסרט עמוק ומחושב, למה לעשות סרט שקהל היעד העיקרי שלו מראש יחפש אפקטים וקרבות?
חוץ מזה, לא ראיתי את הסרט, אז קשה לי לשפוט אותו, אבל על סמך תגובות פה, מה שהפריע לרוב האנשים לא היה האכזבה מהאפקטים, אלא זה שפשוט לא אהבו את הסרט.
הי. סוף סוף מישהו כמוני שאהב את הסרט!
כמה דברים. נכון, העריכה באמת יפה ומאוד מתאימה לסרט מהרגע שהאקשן התחיל, הופכת את הסצינות למדהימות מהחינה ויזואלית, מעשירה אותם, והכי חשוב- עוזרת להשאר באווירת הסרט שעות אחרי שאתה יוצא.
בחמישים דקות שלפני היא דווקא הורסת- כי היא לא מתאימה לדרמה. עריכת הקומיקס בקטע הדרמה הייתה לא שייכת- והפריעה.
הסצנה של המונולוג של האבא (כששניהם ישבו באולם הזה) היה קטע מדהים- הזדמהות מדהימה לשחקן להוציא את כישוריו- דבר שהשחקן הזה בהחלט עשה.
הסרט גם גרם לי לחשוב אחרי שהוא נגמר. שזה דבר ראוי לציון בכל סרט הוליוודי.
היא נתנה לך להחזיק לה את הפופקורן?
לא
התכוונתי לזה שהיא ישבה לידי,
התכוונתי לזה שזה היה הסרט הראשון שבו היא הופיעה שראיתי.
חוץ מ"המבוך", אבל זה היה מזמן
לעיונך, פתיל שיבהיר את כוונת המשורר
כתבה מספר 1256
ואתה מזכיר לי בדיוק
למה.
הרי כלבי הקש הוא בדיוק סרט כזה, אבל אם ב"ענק" מילות הסיום הם סתם קיטש בנאלי. הרי שבכלבי הקש, מילות הסיום הם סיכום של ההבדל בין במאי ויזואלי מוכשר, לבין במאי חכם, ואני מתכוון לצד השולל. שהרי מסרט כמו כלבי הקש שהיה יכול להוות משל לכל כך הרבה דברים (יחסים אמריקאים-אירופאיים, משל לכיבוש האמריקאי, ולעדינות האירופאית המסרסת והצבועה, או סתם מסע חזק במיוחד של אדם אל עבר מרכז הכוח שלו, פקינפה שכנראה היה במאי מוכשר אבל אדם לא חכם במיוחד, פישט את הסרט עד אין קץ.
בכל מקרה, אני בהחלט מבין את ההשקפה שלך לגבי משפטי סיכום, לפעמים הם עובדים, לפעמים הם בנאליים , ולפעמים הם פשטניים. בכל מקרה, וזאת תמיד היתה דעתי, משפטי מפתח למסר של הסרט חייבים בעיקר לבוא באמצע (כשבסוף הסרט, האמצעי היחיד להעברת מסרים ללא חטאים כפי אלו שהזכרתי, הם באמצעים ויזואליים – או משחקי במאי, אבל ממש ממש ממש לא משפט)
מדהים
שהעלת כל כך הרבה רעיונות בקשר למה "כלבי קש" היה יכול להיות ופספסת לגמרי את ההישגים האמיתיים שלו. קרא בבקשה:
http://dir.salon.com/ent/col/srag/1999/07/29/straw/index.html
אוף
מתברר שהאינטרנט הכל יכול, לא יכול אפילו לתת לי תסריט מלא של כלבי הקש, לאחר שעה של חיפושים וחבל.
בכל מקרה,
א. הייתי רוצה להתווכח איתך רייוי ולא רק עם כתבות מסלון.
ב. בסדר, אז אני חייב לקבל ביקורות מסלון כתורה מסיני? מתי הוחלט שפרשנות קולנוע היא אובייקטיבית?
ג. הפרשנות גם לא מבריקה במיוחד, ומעבר לדרמטיזציה של המונח סקס לא ראיתי בה המון. כך למשל אין ספק כי דאסטין הופמן ואשתו אכן אינם מתאימים, אך אי ההתאמה הזו יכולה להשתלב יפה בכל אחת מהפרשנויות שהצעתי.
לדוגמא: האנטוגוניזם וההתנשאות של דסטין הופמן, שצדק בסוף, יכול להוות ביקורות פשוטה על ההתנשאות האירופאית בהפוך על הפוך, או במילים אחרות, ההאשמה של מדינות אירופה כלפי ארה"ב בהתנשאות, יכולה להתבטא בדמותו של דסטין הופמן, שבסופו של דבר, מוכיח שגם ארוגנטיות אנטוגוניסטית עשויה להוליך לתוצאות חיוביות, ובמטאפורה – שגם לארה"ב יש זכות על אף הארוגנטיות לכאורה שלה, ובעקבות עובדת היותה שוטרת עולמית (מחה"ע 1,2) להתנשא, ולו משום העליונות המוסרית הברורה. (מצטער על חוסר הבהירות, והייתי מת לפתח את הנושא, אם תרצה).
הכותב הנאור בסלון גם לא הזכיר את העובדה הפשוטה שהסרט שהיה יכול בקלות לדון בסיפור פשוט כפי שהוא, אך בגבולי ארה"ב. היה חייב משום מה לעבור לאנגליה. בשל מה? שואל הצופה האינטלגנטי. ומדוע פקינפה היה חייב להעביר את סדר ההתרחשויות. והתשובה למעלה.
מעבר לכך, רייוי התייחסת אל דבריו של הכותב הנאור, כאל אמת אובייקטיבית כפי שכתבת קודם, אבל בחיפושי אחר התסריט המלא של הסרט, המוטיב החוזר היה שאכן מדובר בסרט שדן בנושאים דומים לחלוטין לאלו של התפוז המכני. כשללא ספק, אילולי הפרשנות הפוליטית שהבאתי קודם, אפשר בהחלט לפרש את הסרט ככזה שמהווה בדיקה וחקירה אל מקורות הכעס והאלימות האנושית ובדיוק כמו התפוז המכני (ושוב, עם כל הכבוד לכותב הנאור של סלון שחייב לחלוק על קונצנזוס). ובאופן בלתי מפתיע קובריק עשה את זה מבריק הרבה הרבה יותר.
האם הסרט אכן חם ואנושי, כפי שהכותב הנאור כותב, לא יודע ולמעשה גם לא חושב שהרי בפרספקטיבה של קולנוע מאוחר יותר, מדובר בלא יותר מאשר גירסה נוספת לסרט מתח (ברובד החיצוני של הדברים) רגיל. מעבר לכך זכור לי כי אתה בעצמך כתבת לי בזמנו (אם כי יכול להיות שאני טועה), כי העובדה שסרט כמו ממנטו למשל הוא יחסית מנותק וחסר רגש אינה מורידה מערכו. כך נאמר ובצדק.
מעבר לכך, גם לא ברורה הטענה לגבי המכניות של התפוז המכני, כשבאופן אישי לפחות הרי שהייחוד הסגנוני של התפוז המכני (ובטח לעומת כלבי הקש), גרם לי להזדהות דווקא יותר עם אלכס. ובכל מקרה, טיעון כזה של הכותב הנאור אינו אלא טיעון סובייקטיבי גרידא, שהרי הוא דן ברגשות, וכשלעצמי לפחות היו רגשות הפוכים לחלוטין.
ולבסוף, הסיטואציה שנוצרה ובה בחור בשם "כלבי הקש" כותב על מילות סיום בסרט אחר, היתה פשוט מחויבת מענה, שהרי בכאן בדיוק חולשתו של כלבי הקש. שהזמין כל כך הרבה דיונים (החל מאדון סלון היקר, דרך דיונים של שלושים שנה, ועד השורות האחרונות שאני כתבתי). ובכל זאת בלבל אותם בסוף פשטני לחלוטין, חד משמעי וחסר אמביוולנטיות בסיסית. בסופו של אותו סרט. וחבל.
עכשיו כבר איבדת אותי
ממתי "התפוז המכני" הוא "בדיקה וחקירה אל מקורות הכעס"? קודם כל האלימות בסרט בד"כ לא מערבת כעס, ושנית הסרט בשום שלב לא חוקר את המקורות של כעס או אלימות – האלימות בסרט קיימת מתחילתו ועד סופו והסרט לא מראה מה הפך את אלכס לאלים מלכתחילה.
חוץ מזה, ממתי "התפוז" הוא דוגמה לתחכום ואמביוולנטיות? מכל הסרטים של קובריק הוא אולי הכי פחות אמביוולנטי והכי פחות מתוחכם. גם אם אתה לא מרגיש את זה, הסרט מטיף. הוא מטיף כל הזמן. הוא מציג דרך אחת ויחידה להסתכל על דברים ושולל את כל הדרכים האחרות. אמביוולנטי הוא לא.
בקשר ל"כלבי קש", הייתי מאוד רוצה להתווכח, אבל אין לי על מה. את הביקורת הבאתי כי אני בעצמי לא ראיתי את הסרט לפחות בחמש השנים האחרונות. אם אני אראה, אני אתווכח. אם לא, לא.
המכנה המשותף
כן, אני יודע שבשניה שהזכרתי את התפוז המכני, נידונתי לצליבה על ידך, ובכל זאת. על אף העובדה כי מנקודת מבטי לפחות התפוז המכני הוא בראש ובראשונה, ביקורת נוקבת על החברה. ועל התוצאות שהצביעות שלה גורמות. הרי שכאשר דנים על מכנה משותף בין התפוז המכני לכלבי הקש, (מכנה משותף שבמהלך שיטוטי באינטרנט חוזר שוב ושוב, כולל בימד"ב), הרי שאין ספק שמדובר במקור הכעס. גם אם בתפוז המכני המקור הוא החברה שבעצם מוליכה את אלכס לכעס ולשנאה, וגם אם בכלבי הקש, זאת המציאות הקשה, והריאליזם שבמצבים מסובכים, הרי שבשניהם הדיון הוא אותו דיון.
לא זכור לי שדיברתי על אמביוולנטיות בנוגע לתפוז, אבל תחכום – כן, בהחלט תחכום. כי דווקא הסצינה האחרונה, המבריקה כל כך היא זו שמאירה את דמותו של אלכס הישן, אלכס שלפני התפוז המכני, התיאוריה של קובריק בסרט היא דטרמינטסית במוצהר, וביקורתית לחלוטין, אבל לא על אלכס. ובכך קובריק אולי הפך את עצמו לחוזה הגדול, של מה שהפך להיות נחלת הכלל היום בבתי המשפט (בארה"ב בעיקר), בעקבות משפטים כשל האחים מננדז וכו'. העובדה כי הנאשם הוא הקרבן. אמביוולנטיות – לא. מסר חד וחותך – בהחלט כן.
מה שהתכוונתי בסיפוח המונח "סובייקטיבי" לגבי התפוז המכני, אינו בא כדי לרמוז על אמביוולנטיות בסרט, אלא בעיקר על העובדה כי מבחינה רגשית, הסרט הזה (ולמעשה, כמעט כל סרט אחר) הינו סובייקטיבי, כאשר יש כאלו שיתחברו לאלכס (ודוקא אני לא ביניהם באופן מוחלט) ויש כאלה שלחלוטין לא (הכותב הנאור מסלון כמובן).
ועוד נקודה אחת, שלגביה אני תמה, האם העובדה כי סרט אינו אמביוולנטי מאלצת את העובדה כי הסרט מטיף? האם נידונו 80% מסרטי העולם על ידך, להיות מוקעים בשל חוסר דו הערכיות שלהם, המובילה להטפה??
זה לא הפרמטר היחיד
אמרת בעצמך שהסרט מביא "מסר חד וחותך". אני לא יודע אם זה מחדש משהו למישהו, אבל לדעתי חוסר אמביוולנטיות + מסר חד וחותך = מטיפנות. כשקובריק עושה את זה, זה חתיכת מטיפנות נאורה וגם מאוד כיפית, אבל זה לא הופך אותה למשהו אחר.
מצד שני, יש סרטים שאינם מציגים מסר חד וחותך אלא מסתכלים על טבע האדם מנקודת מבט משועשעת משהו. או, להבדיל, לא מציגים מסר מפורש. יש ויש.
מכיוון שזה לא האתר של אבן שושן
אני לא יתווכח לגבי משמעות ה"הטפה", רק אומר כי בעיני הטפה היא יותר מאשר העברת מסר, אלא גם שידול ושכנוע למעשה מסוים. (כך שלדוגמא דרשה של מסיונר נוצרי או של הרב אמנון יצחק תיחשב להטפה, אך לא כן דרשה של הרב הראשי לישראל למשל, שגם אם בסופה קיימת פואנטה, הרי שזו לא בדיוק הטפה). יכול להיות שאני טועה, אני לא מומחה לעברית. ו – וואטאבר.
למה
אתה חושב שהמשפטים האלה הם בנאלייה קיטשית?
לדעתי זה ניסיון להגיד משהו אמיתי, על אהבה, על קשר בין שני אנשים.
על זהות.
לדעתי זה אמיץ לנסות לוותר, לפעמים, על אירוניה וציניות כדי לנסות לרגש, לרגע.
ובז'אנר, של הסרט זה גם מתבקש.
כדוגמא נגדית אני יכול להביא את המפגש של ספיידרמן עם הבחורה בהלוויה, שאותי עיצבן מאוד, אבל זה עיניין של טעם, אני מניח.
ולא הבנתי למה אסור להגיד משפטים שמנסים לבטא את הרעיון של הסרט בסוף.
זה פשטני מידי או משהו?
כל סרט ומה שמתאים לו, אני חושב, אין חוקים.
ודבר אחרון, אני חושב שכלבי הקש מוכיח שפקינפה הוא הרבה יותר במבמאי ויזואלי מוכשר,
הוכחות:
הביאו לי את ראשו של אלפרדו גרסייה
כלבי הקש
חבורת הפראים.
אני יודע שלא הוכחתי כלום
מבחן ובדיקה
בהנחה שיש לך חברה/אשה/מישהי/מישהו.
אנא נסה לאחר משבר קשה במיוחד לומר את מילות הסיום של הסרט "מצאת אותי", תבדוק איך הצד השני יענה, ואם רק במקרה היא תגיד "זה לא היה קשה" נא אמור "זה כן היה קשה". הקלט את המפגש הטעון, והרי לך מערכון מגוחך של חצי דקה. בקיצור, אף בן אדם בעולם לא היה אומר משפט כזה, והוא נועד באופן טהור ומוחלט למניפולציה רגשית, בנאלית וזולה.
לגבי סם פקינפה, האמת היא שחוץ מכלבי הקש לא ראיתי אף סרט שלו, כלבי הקש גרם לי לחשוב שהוא טיפש, יכול להיות שאני טועה והבן אדם גאון, לא יודע.
לגבי משפטים מסכמים בסוף סרט. ומכיון שבתגובה למעלה הזכרתי את התפוז המכני. הרי שסיומו של התפוז המכני הוא דוגמא מובהקת (וגאונית), לסיום של סרט במשפט, אבל כזה שמחדש והופך (שהרי אלכס, עד סיומו של הסרט הוא במצב תפוז מכני), לא כזה שמסכם.
סיכומים גורמים לצופה לחשוב שהוא דביל, שחייבים להאכיל אותו בכפית, שהוא לא מסוגל לחשוב על מסר לבד, שהוא לא מסוגל לחבר משפטי מפתח, או טריקים אחרים שהיו באמצע הסרט, לכדי אמירה כוללת.
סיכומים הם עלבון לצופה.
מה שכן תמונה ויזואלית, שממחישה את המסר, הוא עלבון פחות בהרבה, ובמקרים רבים הוא גם הברקה לא קטנה, שהרי כידוע תמונה שווה אלף מילים. וכפי שכתבתי כאן לא מעט פעמים בעבר, הדוגמא הבולטת למשהו כזה היא "יצרים" של מיכלאנג'לו אנטוניוני, שהוא סיכום מבריק במיוחד.
אולי
זה היה יוצא מגוחך.
אבל אולי זה רק בגלל שאני לא הופך למפלצת ירוקה שקופצת נורא גבוה כשאני כועס
כי בסרט זה לא היה מגוחך בכלל.
ובכלל, לא נכון לדעתי לבדוק דיאלוגים בסרטים לפי רמת האמינות שלהם.
לא אמין שכל החברה בצומת מילר ייאמרו רק דברים מבריקים, אבל זה סוג הדיאלוג הכי נכון לסרט הזה.
וכדאי לך לראות עוד סרטים של פקינפה.
אני לא רואה זילות של הקולנוע בשימוש בדיאלוגים ש"אומרים לנו על מה הסרט".
שפת הדיבור היא חלק משפת הקולנוע, לפעמים טוב ונכון יותר להשתמש במשפטים ולפעמים בדימוי ויזואלי.
כמו תמיד, זה תלוי באיך עושים את זה, וכבר הסכמנו (לפחות אני הסכמתי) שאנחנו מסכימים לא להסכים בקשר ל"ענק"
אז..
גם אני מסכים לא להסכים.
ואגב, לגבי פקינפה, קל לדבר. אבל ממש לא קל להשיג סרטים שלו. ואת הwild bunch אני מחפש מזמן.
איפה אתה מחפש?
קשה להשיג אותם בערך כמו שקשה להשיג כל סרט שיצא לפני שנות התשעים. סרטים רבים שלו משודרים בערוצי הסרטים של YES, ולפני זה הוא היה אורח קבוע ב"הצגה שנייה" לפני שהם התקלקלו.
האמת היא
שגם הסרט שלו על פט גארט מופיע מדי פעם באמ.ג'י.אמ ורק עצלנות מונעת ממני להקליט אותו. (מופיע בזמנים לא הכי נוחים). חוץ מזה אין לי יס (כבלים דיגיטליים שאולי מחזיקים בערוצי קולנוע דפוקים מאד לעומת הלווין, אבל גם בבאפי, וזה מבחינתי מסכם הכל).
בכל מקרה, תודה על הטיפים. אני ישתדל למצוא חבר עם יס. ולהקליט ממנו.
דווקא
פט גארט הוא סרט פחות טוב, יחסית.
אבל זה נחמד לראות את בוב דילן באחת מההופעות היותר תמוהות.
אנג לי
בימד"ב ציינו בטריוויה שהציעו למר אנג לביים את T3 אבל הוא העדיף לביים את הענק הירוק. ואני חושב שזה מזל, כי זה היה יכול להיות ממש מאכזב אם T3, הסרט שציפו לו כמעט כמו למטריקס, היה יוצא עלוב כמו הענק הירוק.
לדעתי, היו בסרט שני קטעים מביכים ביותר. בקטע הראשון ג'ניפר נגעה בפנים של הענק אחרי שהוא הציל אותה מהפודלים. זה נראה כאילו שהוא בובת פלסטיק (אולי הוא באמת היה כזה?). הקטע השני היה הסוף של סצנת האקשן האחרונה (הענן שהקרינו עליו פנים).
היו יותר מדי ציפיות מהסרט ...
ולכן (לדעתי) כגודל הציפיה – כך גודל הנפילה.
אילו היו קוראים לסרט: "שרק בשורטס" – או משהו דומה, אולי האכזבה היתה מועטה יותר.
מצד שני, אולי לא …
שרק בשורטס
חבל באמת שלא קראו לסרט הזה בשם שהצעת. הרבה אנשים היו מוותרים על התענוג וזה היה חוסך להם את השעמום והתסכול מהסרט הזה.
גם יוצר הקומיקס המקורי לא האמין ששיש יצורים אמיתיים בירוק זרחני.
בחוברות הקומיקס הראשונות צבעו העור של הענק הוא אפור,הוא הוחלף לירוק בגלל קשיי הדפסה של האור והצל. אין לי מושג מה כל כך מסובך בלהדפיס באפור אבל כך אמרו בסרטון "מאחורי הקלעים" על הסרט.
אני נהנתי
אולי לא הברקת המאה, אבל לדעתי סרט די אינטליגנטי אם עלילה רציפה וטובה, דמויות מעניינות ומשחר טוב. גם האפקטים היו טובים מאוד רוב הזמן. הענק נראה די אמין. יש לי הרגשה רעה שכל האלהום השלילי הוא תוצעה של אנשים שמצטרפים חגיגת הירידות. כמו כן, אני עדיין לא מבין את ההתלהבות מנמר דרקון סרט גרוע מכל הבחינת כל דבר חוץ מהסטים, הסרט הזה היה טוב.
-האשף הדגול
לפי דעתי הביקורת קוטלת את הענק יותר ממה שמגיע לו
והאמת הרבה יותר ממה שמגיע לו.
כנראה שהאכזבה שלכם נבעה מציפיות גבוהות, והמחשבה שאתם הולכים לראות סרט אקשן נון סטופ. ובכן, אני קראתי ביקורות, ושמעתי סיפורים, והציפיות שלי הונמכו לתחתית הטבלה, ויחד עם זאת ידעתי באיזה מן סרט אני הולך לצפות.
ראיתי את הסרט אתמול ואני חייב להגיד שזה אחד הסרטים הכי כיפיים שראיתי בקיץ הזה (לא ראיתי את שודדי הקריביים). בניגוד לביקורת, אני חושב שהאנשים שיכלו לעשות את הענק אמיתי הם בדיוק האנשים שעבדו על הסרט הזה.הגרפיקאים או איך שלא ייקראו להם, עשו את הצורה של הענק ושל הכלבים כל כך ממוחשבת שפשוט רואים שהם ניסו לשמור על התחושה הנפלאה בקריאת קומיקס אמריקני, הרבה צבעים, ציורים מוגזמים, מדעיות מטומטמת, פיזיקה שונה…
למרות שהענק נראה רע, השילוב שלו עם הרקע מצויין, וההתנהגות שלו *כל כך* אנושית ו*כל כך* אמיתית לבן אדם שמתעצבן שזה מדהים. גם אני כשאני רוצה להרביץ למישהו אני לוקח מקל כדי להכות בו, וגם זורק מה שזה לא יהיה עליו. צפיתי בסרט וחשבתי שאני צופה בהברקת המאה. סרט כיפי מאוד, כל הסרט תהיה לכם תחושה שאתם בסרט קומיקס (ולא שמתי לב לסצנה שמוחקת את הסצנה שלפניה), אין בו הרבה צחוקים (אני צחקתי כשהענק מתחיל לריב עם מכונות) אבל האקשן מעולה. ולמרות כל הדיבורים כאן על זה שהסרט איטי זה ממש לא נכון. כנראה שככה היה הקומיקס וכנראה שרצו להסביר לנו בדיוק למה קרה לברוס מה שקרה. הרבע הראשון של הסרט מלווה כולו במוזיקה מקפיצה, הסצנות לא נמשכות שם יותר מכמה שניות, ההסברים מוסברים בעזרת מחבורותיו של הפרופסור ולא בעזרת דיבורים והכי טוב זה איך יש מלא צבעים בסרט הזה. אחרי הרבע הראשון בסרט עוברים לאיזה 10 דקות הסברים לגבי מה ברוס עושה עכשיו ועם איזה מן אנשים הוא מסתובב והופ! הוא הופך לענק ומכאן האקשן לא נגמר.
הענק הוא סרט טוב, אבל הוא מן הסרטים האלה שבכל זאת מצריכים טיפה מחשבה. רק תלכו בידיעה לאיזה סרט אתם הולכים!
סרט מעולה, אני חייב לצפות בו שוב….
חשבתי לא מעט על הסרט ההוא..
והגעתי למסקנה המתבקשת שמה שהפיל את הסרט הוא לא ההייפ לקראתו ולא הגראפיקה הלא מלוטשת. הסרט היה *גרוע*. במובן הקשה, הכואב והחד-צדדי של המילה.
X2 היה סרט כיף. מטריקס רילודד היה סרט מגניב וeye-candy לא קטן. הענק היה מכוער, מוקצן, בר-ניטפוק ובאופן כללי – פשוט לא מעניין. העריכה המגניבה לא הצילה את הסרט הזה. ג'ניפר לא הצילה את הסרט הזה. האפקטים המגניבים בסצינה האחרונה לא הצילו את הסרט הזה. הוא קיבל את מה שהגיע לו. חד וחלק.
נחמד מאוד שצוות ההפקה של הסרט רצה לתרום לאווירה הקומיקסית בו. אבל הסרט כתוצאה מכך הוא בקושי בר-צפייה. אני ממליץ לך ללכת לשודדי הקאריביים ולהפנים סרט קיץ מהו.
היו אפקטים מגניבים בסצינה האחרונה?
לי זה נראה כמו אנטי-קליימקס מוחלט.
לא יודע מה אתך
אני בסרט הזה ממש נהניתי.
אותי, הוא לא שעמם בכלל, האקשן בעיניי היה ממש מגניב והצבעים והעריכה הם מה שעשו את הסרט הזה סרט מעולה לדעתי. באקס מן לצערי נעלמה כל תחושת הקומיקסיות, כמו כן בספיידרמן וחבל. הענק שהצליח לשמור על התחושה של הקומיקסיות וגם על עלילה טובה ועם אקשן גרם לי להנאה מרובה. אולי אם אצפה בו בפעם שנייה אני אגלה שהוא לא משהו, אבל בצפייה ראשונה הוא בהחלט סרט הקיץ הטוב ביותר שראיתי.
X2 היה סרט מעולה ומשתווה לענק, מטריקס היה חרא של סרט, סליחה על הביטוי, והוא פשוט הרס את הסרט הקודם של הדסרה. ותפסיקו לתת שבחים לקאריביים לעזעזל!!! אני רוצה לראות את הסרט הזה אבל לא מעיז בגלל ציפיות גבוהות מדי. כל מי שראיתי השבוע וראה את הסרט הזה אמר לי ללכת לראות אותו חד משמעית כי זה סרט ענק. איך אני אמור להנות מסרט ככה!?
''שודדי הקאריביים'' הוא לא סרט ענק,
הוא סרט טוב למדי.
עכשיו לך לראות.
הענק הירוק
אני דווקל אהבתי את הסרט בגלל היחודיות שלו ושהוא לא דבילי כמו ספיידרמן ודרדוויל
הענק הירוק
מה הקטע של להקת לימפ ביזקיט עם הענק הירוק על עטיפת האלבום החדש שלהם. הנה, כאן:
http://www.allmusic.com/cg/amg.dll?p=amg&uid=1:12:24|PM&sql=Afmh1z83a4yv8
מישהו יקרא את תגובתי?
כי היום ה28/11, ואני באיחור מגיבה.אבל חייבת להגיב. כי הסרט פתטי בטירוווווף! עורי נעשה ירוק רק מלשמוע את המילה הזו- "הענק". בקשר למימדים אליהם אני מתנפחת- זה כבר בגלל הקרמבו. מתה על החורף.
בכל מקרה, הסרט משתמש בנושאים מתחום הפסיכואנליזה בצורה מלודרמטית עד כדי פארודיה. כנראה לפרויד. מכירים את הסרט הישן הזה של היצ'קוק עם התלמידה לפסיכולוגיה, שמרפאה בחור שאיבד את זכרונו, כי קשה לו להתמודד עם עברו הטראומתי? ובכן, מה שקורה בסוף אותו סרט, הוא שהשניים מגלים שהדבר אותו הבחור כל כך מנסה להדחיק, הוא זיכרון ילדות על איך רצח בטעות את אחיו, כשהיו קטנים. כשהגיבורה מגלה את זה, היא מנתרת וצועקת בשמחה-"אה!!! אז עכשיו אני מבינה למה איבדת את הזיכרון! אין עלי, איזה כלה אני. תקשיב מותק, אח שלך מת בטעות. אתה לא אשם. אתה יכול להפסיק להדחיק, ולהתחיל להתנהג נורמאלי." והבחור נושם לרווחה, ותוך שתי שניות זכרונו חוזר אליו והוא לוקח לו את השרינקית לאשה.
"הענק" סובל מאותה רמת פשטנות, חוסר מודעות עצמית ופתטיות, עם דיאולוגים שנשמעים כמו שירים שאפילו ילדה רגשנית ביסודי היתה מחביאה מבושה מתחת לכרית.
ג'ניפר קולוני (או קונולי?), המקסימה בד"כ, מסתובבת שעתיים שלמות עם עיני אחות רחמניה כלבלביות ועצובות, ונטייה ללחוש ולהאנח.אריק באנה סתם מזיע ממאמץ לשחק את "המיוסר".
האמת, עכשיו אני מבינה למה כל פעם שאני מקלפת מנדרינה פני קודרות. אני לא מתבאסת כי זה התחליף החורפי הכי טוב לקרמבו המשמין. אני מתבאסת כי התת מודע שלי עדיין זוכר איך בגן כולם קראו לי רינה-מנדרינה.בקרוב אתחיל לרסק בניינים.
תזכורת לעצמי:
אם אי פעם יהיו לי ילדים, לא לקרוא להם בשמות מוזרים (ציפור, יהלומה, ארלקינה), שמות שאפשר לעוות למשהו מעליב או שיש להם באנגלית משמעות אחרת מכוונת המשורר (דור-Door, בר-Bar, אנאל, שכינוי החיבה שלו הוא "אנאלי", לגולאס-"לגו"), או שמות שאפשר לחרוז לכדי שירים מעליבים. בקיצור, אולי כדאי שאקרא לכל הילדים ההיפותטיים שלי עינת*.
_____
* אבל מה שיבדיל ביניהם יהיה שם המשפחה. את שם המשפחה שלי כבר עיוותו מספיק, תודה.
ענו לי!
איזה כיף! זה האתר היחיד שהמבקרים בו מתכתבים עם המגיבים. תודה לך. אגב, גם מורן לא נשמע משהו באנגלית.
עינת-דג?
כשנולדתי רצו לקרוא לי ''יונתן'',
אך אחי הגדול שיכנע את הוריי שכל הילדים בגן יצחקו עלי ויקראו לי "יונתן הקטן".
וכך נתקעתי עם השם שלי. אולי אני אשנה אותו יום אחד?
ו"יונתן" הוא עדיין אחד השמות האהובים עלי.
יש פה מין הספיילור של הסרט ההיצ'קוקי ההוא...
אבל אם כבר מספיילרים איך הוא הצליח "לרצוח – בטעות"?
א) אני שמח שהצלחת להבין את ההודעה שלי
גם בלי הפסיק החיוני באמצע.
ב) זה לא לרצוח, זה סתם "בטעות".
ג) אנשים בהחלט חוזרים לקרוא מתמשכים. רצוי להמנע מספוילרים כאלה מבלי להודיע קודם כדי לא לפגוע בהם [והכי גרוע שאני אמנם יודע את הסוף של הסרט אבל לא את השם שלו ואני לא ידע איזה סרט של היצ'קוק כבר לא
שווה לי לקחת מספריית הדויד( כאילו שבאמת יש להם סרטים של היצ'קוק)].
דרמה מיי אס
זה שהסרט הוא בחלקו דרמה הופך אותו אוטומטית לסרט טוב? מה, אין דרמות גרועות בעולם הזה? ובכלל- משמעויות ורבדים אינם הופכים סרט לטוב, במיוחד אם הבמאי/תסריטאי דוחף אותם לפרצוף בצורה צעקנית ופתטית. אלה שאהבו את הסרט כי הם ציפו לפעלולון וקיבלו דרמה, יאהבו את טומב ריידר כי הם ציפו לפעלולון וקיבלו שעור בהיסטוריה/מיתולוגיה, ואת הדיסק החדש של בריטני ספירס, כי באחד השירים יש מילה ארוכה ומתוחכמת, וזה מה זה לא מתאים לבריטני ספירס!
נורא!
זה אחד הסרטים הנוראיים ביותר שראיתי בחיי!! כל סרט שראיתי מאז, אם לרגע חשבתי כי הוא נורא, אני מיד חושב על הענק וקולט איזה סרט מדהים הסרט הנוכחי לעומת השטות הירוקה שהוליווד העיזה להפיק (ולא- אני לא מדבר על מאטריקס 2 או 3). ראיתי אותו לפני שנה בדיוק, עוד בארה"ב לפני שהוא היה בארץ, והסיבה היחידה לזה שראיתי אותו זה כי אבא שלי עובד בחברת אנימצייה ומחשבים, והוא רצה לראות את האיכות (אל תדאגו- דרישותיו אף הן לא מומשו). אני לא עובד עליכם כשאני אומר שהיינו היחידים לגמרי באולם, מה שרק הוטיב לעניין- תנומה שקטה ונחמדה. אתם מכירים את זה שלפעמים רואים סרט כשממש עייפים, ואם נרדמים בקטעים מסויימים, כשמתעוררים מתבאסים כי חושבים שבטח פיספסת חלק חשוב? אז הייתי דיי עייף כשראיתי את זה, ונרדמתי כמה וכמה פעמים, ובניגוד למה שצפוי- ממש ממש שמחתי!! פשוט חשבתי לעצמי שעכשיו סוף כל סוף הסרט יגיע לסופו יותר מהר, ולכן אני אחזור לישון. הכמה דקות שכן ראיתי כמעט והרגו אותי!! לכאורה היוצרים רצו לעשות סרט שלא יהיה כמו סרטי הקומיקס הקודמים, ולשם שינוי יביא עומק וחשיבות לכל עניין השרירים המנופחים והגוף החטוב. אבל חוסר הידיעה של לדעת מתי עוברים את הגבול היא שהרסה את הסרט לחלוטין! היוצרים כנראה לא הבינו מתי ההתפלצפויות הפילוסופיות מוגזמות, ולכן כל תזוזה חייבת להיות מובנת והגיונית מבחינה פילוסופית!! זה שיגע אותי! בכל מקרה, אני רק שמת שהסרט הזה מאחוריי, ואולי עוד כמה שנים הסרט הזה יהפוך להיות קאלט מטורף שאנשים ישבו ויצפו תוך כדי גיחוך לאור האפקטים הבזויים והעלילה המייגעת..
למה?
דבר אחד אני לא מבין. ראיתי את הסרט 'הענק' ודי נהניתי בו. כמו שכבר אמרתי פעמים רבות הפסקול והעריכה המושלמים הביאו אותי לגבול האורגזמה. עכשיו אני אספור את החסרונות של הסרט הזה:
1) התפלספויות על החיים ועל כל מיני דברים כמו אהבה ורצונות בני האדם.
2) קטעים יבשים עם דיאלוגיים טפשיים המנסים לקשר בין קטעי אקשן.
3) אקשן די טוב אבל הדמויות הממוחשבות נראות יותר מדי ממוחשבות.
ועכשיו כשהפרדתי את החסרונות, זה מזכיר לי משום מה סרט אחר עם אותם החסרונות ב-ד-י-ו-ק שקיבל באתר תגובות טובות +. ולפי דעתי הסרט הזה יותר טוב מהאחר!
למה?
אם יש כאן רמיזה למה שאני חושב, אבוי!
תלוי מה אתה חושב...
בחיים לא!
הענק לא יותר טוב מדוני דארקו!
בחיים לא!
(אופס. שכחתי להוסיף
)
טוב לא משנה. דיברתי על 'ספיידרמן 2'.
טוב לא משנה. דיברתי על 'ספיידרמן 2'.
אני חששתי לרגע לחייך!! פחדתי שאתה מתכוון לשרה… בכל מקרה- איך לא אהבת את ספיידרמן? עצם העובדה שלקחת ברצינות את כל ההתפלספויות וכדומה האלה מעידים שלא הבנת את הסרט! זה הכל בדיחה אחת גדולה חביבי! אתה באמת חושב שלא בכוונה, ובתת המודע שלהם הם צוחקים על עצמם בצורה מתמשכת? כל רמיזה לסגנון מסויים, כל התפלסות, כל קטע אובר-דרמטי הוא בצחוק לגמרי! זה סרט קורע!! ביחוד הקטע של פיטר עם השעון..
אם כן, אז הבמאי פספס את הז'אנר שאליו הוא כיוון,
ומשום מה נראה לי שוא לא ניסה ליצור סאטירה או פארודיה מסויימת על סרטי הקומיקס. מה שנראה לי שהוא ניסה לעשות זה ליצור הזדהות עם הגיבור ומה שיצא לו זה דיאלוגים משעממים מדי, משמימים מדי ומכוונים גבוה מדי. אני מדבר על ספיידרמן…
אם כן, אז הבמאי פספס את הז'אנר שאליו הוא כיוון,
העניין הוא שאני חושב שהבמאי קיבל קצת שכל, והבין שלא צריך להיות נורא כבדים ולקחת את הכל ברצינות, אלה להיות יותר קלילם ולצחוק על העניין. הוא הבין שאנשים יצחקו עליו אם הוא ינסה ליצור קיצ'יות ופלצנות רצינית, ולכן הוא עשה קיצ'יות ופלצנות מגוחכת שבכוונתה להעלות חיוך על הפנים..
על הפנים שלי הוא לא העלה חיוך
יש דרכים לעשות את זה באופן מצחיק, וזה לא היה כך בספיידי 2.
כל הנאומים הוציאו ממני רצון להרביץ למישהו (בייחוד לדודה מיי).
וחבל, כי בסך הכל זה סרט טוב.
יש קטע שאחרי שתופסים בו את הענק ולוקחים אותו לבסיס הצבאי משמיעים מוסיקה ערבית ממש מדהימה, מישהו יכול להגיד לי מי שר את זה או מה השיר?
ואתמול הורדתי גרסה מיוחדת לשיר של רקוויאם לחלום עם שילוב של שר הטבעות, כשבאמצע השיר מישהו שר שם ממש יפה ואז גם מגיעה הנעימה המלחמתית. ממש יפה.
וואי איזה שיר זה?? איך קוראים לו ושל מי זה? ציינת עכשיו אולי את 2 הסרטים האהובים עליי (אחרי ששרה אולי מופיע כ-100000 הראשונים).
אם ראית את הטריילר של שר הטבעות שני הצריחים
תשים לב שלקחו שם את המוזיקה של רקוויאם לחלום והוסיפו לה נעימה מלחמתית אקשנית. אז לקחו את המוזיקה המשולבת הזאת ויש שם אחד שצורח באופן ממש יפה ברקע וזה יוצר שיר מושלם. באמת הרגשה מוזרה. תחפש בקאזה רקוויאם ותמצא שם משהו עם שני הצריחים ותוריד את זה.
אם ראית את הטריילר של שר הטבעות שני הצריחים
ברור ששמתי לב לזה!
כל העניין של 'הענק' נראה לי כמו שרטוט גס של שום דבר.
העלילה – בגרוש. ועוד אנו עלולים לחשוב שמאז שאלתו-תהייתו של מרק טויין 'על מה ולמה אנו לא מסוגלים לביצועים האקרובטיים של החרקים' כמו למשל לבצע קפיצת חגב ענקית – לא הבנו כלום.
דווקא יש סרט אנימציה שכן מתייחס לזה – 'עבודת נמלים' מומלץ לגמרי!