המדע מכיר בשני סוגים של תקופות בהפצת סרטים: עידנים של מעט סרטים גדולים, וכאלה של הרבה סרטים קטנים. החודש הזה, למשל, מגיעים לארץ מספר קטן יחסית של סרטים, אבל כל סרט – סרט. אחרי תקופת אין-מה-לראות ארוכה, בתוך שלושה שבועות אנחנו מקבלים את 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', 'מלחמת הכוכבים, פרק 3' ו'עיר החטאים', שלוש מהאטרקציות הגדולות ביותר של השנה, לפחות עבור הזן המעט גיקי של הצופים. גם בארה"ב זו בדרך כלל הצורה שבה החודש הזה עובד: תחילת הקיץ מביאה כמה מהסרטים שעליהם כ-ו-ל-ם מדברים, מה שלא משאיר הרבה מקום לאף סרט אחר.
השנה, החודש הזה עובד לפי חוקים אחרים. הקיץ כהלכתו ממשיך ומבושש לבוא, ובמקום מעט סרטים ענקיים, האמריקאים מקבלים הרבה סרטים קטנים. במקום שהשבוע יצא סרט אחד שיפתח עם הכנסות של, נגיד, 50 מיליון, אותו הסכום התחלק על פני ארבעה סרטים חדשים. מה יצא לנו מזה? שזה השבוע החמש מאות שישים ושבעה ברציפות, אם ספרתי נכון, שבו הסרט שבמקום הראשון הכניס עשרים מיליון דולר פלוס-מינוס. אז סחתיין על העקביות, אבל איפה העניין? איפה הריגוש? איפה ישנם עוד אנשים?
התשובה, אגב, היא בשבוע הבא, עם 'מלחמת הכוכבים'. אבל זה בשבוע הבא.
בינתיים, בשני המקומות הראשונים נמצאות שתי קומדיות קלילות שקיבלו ביקורות גרועות – אף אחד לא ציפה מהן ליותר מהכנסות סבירות, ובציפיות האלה הן בהחלט עמדו. במקום הראשון, עם 23 מיליון דולר, נמצא 'Monster In Law', שם שעקב אי-תרגימיות הוחלף בארץ ל'חותנת בהפרעה', ובכך הפך רשמית את 'בהפרעה' (כאלה היו כבר 'נערה' ו'משפחה') לטרנד המעצבן החדש בעברות שמות סרטים. מבחינת תוכן הסרט – גם זה חשוב – הוא שייך לטרנד מעצבן אחר: חיקויי 'פגוש את ההורים'. אחרי שפגשתי את ההורים ואת הפוקרס, אחרי 'נחשו מי' ועכשיו גם הסרט הזה, אני חושב שרעיון הקומדיות על אנשים שעומדים להתחתן, אבל מאוד לא מסתדרים עם האבא/אמא של החתן/כלה המיועד, הרעיון הזה די מיצה את עצמו. במקרה הנוכחי הכלה היא ג'יי-לו, והאמא המפלצתית היא ג'יי-פו, הלא היא ג'יין פונדה. אותה פונדה, שחקנית זוכת אוסקר (פעמיים!) ופופולרית שמתקרבת לגיל שבעים, פרשה מהקולנוע לפני 15 שנה, ובחרה דווקא בסרט הזה כדי לבצע קאמבק כחותנת-לעתיד הבעייתית. יש מעט מאוד מילים שצריך לשנות במשפט האחרון, אגב, כדי שהוא יהיה נכון לגבי ברברה סטרייסנד ב'פגוש את הפוקרס'.
אף אחד לא ממש אוהב את הסרט הזה. המבקרים, ליתר דיוק, ממש מתעבים אותו (ואלה אותם מבקרים שמשום מה טענו שהם נהנו מ'פגוש את ההורים'. מוזר). אם כי הם לא עומדים בפיתוי הנוסטלגי של ההתפעלות מקסמיה של פונדה הותיקה.
ממש לא רחוק מאחורי ג'יי וג'יי נמצא 'Kicking and Screaming' ('בועט וצורח') עם הקומיקאי העולה וויל פרל, אדם שיודע שהתהילה חולפת מהר, ומנצל את רגעי החסד שלו להופעה בכמה שיותר סרטים תוך כמה שפחות זמן. כאן הוא מאמן את קבוצת הכדורגל של בנו בן ה-10, וצריך ללמוד להסתדר איתם ולזכות במשחקים בגול בשניות האחרונות. בדרך הוא גם מגלה שבעקבות השפעתו של אביו (רוברט דובאל) הוא הפך לתחרותי באופן מוגזם. אוקיי, זה אולי לא בדיוק רעיון מקורי, אבל לפחות הוא לא מחייב אותו לפגוש את ההורים של אף אחד. למרות זאת, גם ממנו המבקרים לא התלהבו, וסיכמו שהסרט הוא, במקרה הטוב, קלישאתי אבל בסדר, כזה.
אמן הלחימה ג'ט לי ניסה להיות הג'קי צ'אן, או לפחות הז'אן קלוד ואן דאם הנוכחי, ולא כל כך הצליח. במזרח הרחוק הוא אמנם כוכב גדול, אבל אף אחד מהסרטים האמריקאיים שלו ('האחד', 'רומאו חייב למות') לא הצליח באמת. לכן הוא עבר לאירופה. 'Unleashed' (שנודע בעבר בשם 'Danny the Dog') הוא סרט דובר אנגלית, בהפקה צרפתית בעיקרה, כשאת תפקיד המפיק והתסריטאי מאייש לוק בסון ('לאון'). ג'ט לי בסרט הוא דני, שגדל כחיית השעשועים של עשיר פסיכופט (בוב הוסקינס). הוא לא למד לקרוא או בכלל לתקשר עם בני אדם: כל מה שהוא יודע זה איך להלחם. תוסיפו לזה את מורגן פרימן, וקיבלתם סרט שנשמע מסקרן בהחלט. בדרכו המחוספסת, זה אפילו סרט טוב, ככה טוענים המבקרים. ובכל זאת באמריקה לא לגמרי קנו את זה. הסרט הגיע רק למקום השלישי, עם 11 מיליון דולר.
'ממלכת גן עדן' הוא עכשיו רשמית פאדיחה. זאת הרי לא איזו קומדיה משפחתית עם ג'ניפר לופז, זה אפוס ענק עם אורלנדו בלום ועוד מכובדים. ובכל זאת הוא לא הצליח, בשבוע שעבר, לעשות יותר מכל קומדיה ממוצעת, וגם השבוע לא הציל את כבודו, עם ירידה של מעל 50% בהכנסותיו, מה שמנחית אותו למקום הרביעי. כמו הרבה אפוסים הסטוריים לפניו, הסרט מצליח מחוץ לארה"ב הרבה יותר, אבל עדיין לא מספיק.
אחד הסימנים הברורים לכך שסרט עומד להיות כשלון הוא אם האולפן לא מצליח להחליט על תאריך הפצה עבורו, ודוחה את הפצתו שוב ושוב. בשנים האחרונות היו כמה מקרים כאלה, אבל 'Mindhunters', נדמה לי, קבע בעניין איזה שיא: אם מפיקי הסרט היו מקבלים דולר עבור כל תאריך הפצה מיועד שהיה לסרט, הם היו מרוויחים יותר מאשר מהכנסותיו של הסרט בפועל. 'ציידי מוחות' (או משהו) צולם לפני שלוש שנים, והיה מיועד לצאת במשך 2003, אחר כך בינואר 2004, אחר כך במאי 2004, אחר כך בינואר 2005, ואחר כך עכשיו, עם עוד כמה תנודות קלות קדימה ואחורה בדרך. בינתיים הבמאי, רני הארלין, הספיק לצלם ולהוציא לאקרנים סרט נוסף, שנחשב גם הוא לאיום: 'מגרש השדים: ההתחלה'. אם את זה האולפן הסכים להוציא, אבל את 'ציידי המוחות' לא, נראה היה שמדובר בביזיון ברמות באטמן ורוביניות. אבל המציאות אכזבה. השבוע, כשהסרט נפלט בסופו של דבר, הביקורות שהוא קיבל היו, כצפוי, גרועות – אבל לא גרועות כמו אלה של, נגיד, 'חותנת בהפרעה'. זה לא הפריע לסרט לעשות, קופתית, בדיוק את המצופה ממנו, כלומר לא להצליח להתרומם מהרצפה: פחות מ-2 מיליון דולר, והמקום העשירי. במקרה שאתם מתעניינים, בסרט משתתפים ואל קילמר, ג'וני לי מילר, כריסטיאן סלייטר, וכולם נראים בו הרבה יותר צעירים ממה שהם היום.
אני חושב שציינתי כבר שבשבוע הבא יוצא, בארה"ב ואצלנו, 'מלחמת הכוכבים, פרק 3: נקמת הסית". אז הנה אני מציין שוב. זה אמנם לקח יותר זמן מהרגיל, אבל החלק המעניין של הקיץ הגיע בסופו של דבר.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
8. The Interpreter 4.6 (61.2)
חותפלצת
חמה חמומה
סית' אובו סית'
גוד דוג
סביר מאד להניח
שהטרנד המאוס של מתחתנים שלא מסתדרים עם וגו'. תפס תאוצה בשל הסרטים החברתיים שדנו בנושאים דומים מיד לפני "חתונה מאוחרת" "יאללה יאללה" ובעיקר "my big fat greek wedding" (שכחתי את שמו בעברית). כשאאל"ט גם היה סרט בריטי כלשהו עם תמות דומות.
הפוטנציאל להצחקה פשוט התגלה יחד עם הסרטים האלה. וברגע שהססמן החברתי\רציני נמחק. הוליווד היתה יכולה לייצר בקלות את הגירסאות שלה לנושא.
עם כל הכבוד,
לטרנד הזה יש בדיוק 3 סיבות, לא פחות ולא יותר: א. פגוש את ההורים, ב. פגוש את ההורים ו-ג. פגוש את ההורים.
כן, גם זה קיים באמת
אם נחדד
לטרנד הזה יש 445 מיליון סיבות: הכנסות שני סרטי "פגוש את ההורים" בארה"ב. אולפנים אחרים ראו – ורצו גם.
כבר אפשר להתחיל להריץ הימורים
על כמה פרק 3 יעשה בסופש?
פרק 1 הכניס 64 מיליון בסופש הראשון, פרק 2 עשה 80 בסופש הפתיחה שלו.
הימור זהיר שלי: 90 מיליון דולר.
אני דווקא פאסימי, משום מה
69.3
לא כל כך הבנתי את הסופשבוע...
היה נדמה לי עד עכשיו שבארה"ב סרטים יוצאים בימי שישי, ולא חמישי כמו בישראל. אבל הנה מלחמת הכוכבים יוצא לו כבר ביום חמישי. יש לזה סיבה מיוחדת?
לא שאני מתלוננת כמובן, אני הולכת לסרט ביום רביעי בחצות ודקה מצוידת במצלמה. D:
לאו דוקא
לפעמים סרטים פותחים שם גם בימי רביעי (פרק 1 נדמה לי פתח ברביעי). במידה מסוימת זה פוגע בהכנסות הסופש, כלומר אם פרק 3 יוצא בחמישי ועושה, נניח, 20 מיליון, אז בסופש הוא יעשה נניח 80 (או לפי ההימור שלי – 90). אם היה יוצא בשישי, יש סיכוי שהסכום הכולל בסופש היה גבוה יותר. לא שזה משנה הרבה, הסרט יעשה בוכטה נאה בכל מקרה, זה רק ענין של סטיטיסטיקות ותארי "הסרט שעשה הכי הרבה בסופש" למיניהם.
כבר אפשר להתחיל להריץ הימורים
76
מצד אחד בהקרנות המוקדמות טוענים שהוא לא רע.
מצד שני, אחרי שתי אכזבות אני נוטה להאמין שאנשים פחות ינהרו מפעם.
אז אני אהיה סולידי: 75 מיליון דולר.
מצד אחד בהקרנות המוקדמות טוענים שהוא לא רע.
אבא שלי חזר היום הביתה (מעבודה, לא מעבר לזה) והצהיר כי מבקר הסרטים של הטיימס אמר שזה הסרט הטוב ביותר מבין כל השישה. לא קראתי את מה שיש לו להגיד אף פעם, אבל זה העלה לי את הציפיות. בוא נקווה שלא יותר מידי..
השאלה היא אחרת.
כבר התנהל כאן הדיון בשאלה "למה טוענים שהאימפריה מכה שנית הכי טוב"? כי פעם הייתי מאלו שמשוכנעים בכך, ואז ראיתי שוב את שלושת הסרטים המקוריים (הראשון עולה בהרבה על שני האחרים, לטעמי).
והשאלה החשובה באמת:
האם הוא טוב מספיק לגרום לאנשים שנכוו בפרק 1 והחליטו לדבוק בטרילוגיה המקורית, לראות את פרק 2, שהם שמעו עליו שמועות מזעזעות ביותר?
אה, לא.
גם אם הסרט טוב, הוא לא הופך את הסרטים שלפניו לטובים יותר.
לא חשבתי שכן.
אבל כדי לראות את החלק השלישי צריך לעבור בחלק השני בדרך… והשאלה היא האם חוויית צפייה אחת שווה את השניה.
לא נכון, לא צריך.
לדעתי הצנועה,
פרק II עולה בכמה רמות על פרק I. זה עדיין לא הופך אותו לסרט טוב במיוחד, אבל הוא מהנה במידה עבור אנשים שלא נושמים SW.
ועוד מדעתי – אני חושב שכן צריך לראות את פרק II לפני פרק III, כי אם את הולכת לסרט עבור יותר מפיצוצים וקרבות סיף, עדיף להכיר את הדמויות וההתרחשויות מהפרק הקודם.
ומי שמעוניין לצפות בכל הסרטים
החל מיום חמישי, ה-2/6/05, ישדרו בישראל 10 ב-21:45 את חמשת סרטי "מלחמת הכוכבים", פרקים 1-2, 4-6.
2/6/05 מלחמת הכוכבים פרק 4: תקווה חדשה.
9/6/05 מלחמת הכוכבים פרק 5: האימפריה מכה שנית.
16/6/05 מלחמת הכוכבים פרק 6: שובו של הג`דיי.
23/6/05 מלחמת הכוכבים פרק 1: אימת הפאנטום.
30/6/05 מלחמת הכוכבים פרק 2: מתקפת המשובטים.
וואו.
מסך מלא? סטריאו? פרסומות?
זאת הקרנה בערוץ מסחרי,
אז אני מניח שהתשובה לכל השאלות היא כן.
לא, אני דיברתי על ההקרנה של פרק III בסינמה סיטי.
אה
אז אם כך, מסך מלא, לא מפוקס, רואים את הבום, מונו, רעש מבחוץ, הפסקה. ופרסומות.
טאמבלים ערוץ 10,
אם הם היו שמים את זה בשבוע-שבועיים האחרונים אז אנשים כבר היו רואים ת'סרטים ועכשיו כשפרק 3 יצא היו הולכים לקולנוע. זה יותר אפקטיבי.
אם כבר להיפך,
עם כל הבאז סביב הסרטים אנשים ירצו לראות את הפרקים המוקדמים, אולי גם כאלה שיראו בקולנוע וזה יעשה להם נוסטלגיה (נניח). אין לערוץ 10 אינטרס לגרום לאנשים ללכת לקולנוע.
אולי הם טאמבלים
ואולי זה לוקאספילם. כאשר מדובר בזכויות הקרנה, התאריך נקבע, גם בסרטים לא חדשים, על ידי הספק.
, עימם אין ליס חוזה.
, יצפו לראשונה בפרקים 1 ,5, ו-6. הם שידרו באותה תקופה את פרק 4 בלבד.
לצורך הדוגמה, נניח שבלוקאספילם מכרו להם זכויות שידור שמשתחררות רק ב-1/6/05.
זה גם מסביר למה לפעמים משודר גם ביס וגם בהוט, באותה שעה ממש סרט בבכורה. האולפן אומר להם "אתם יכולים לשדר את הסרט מתאריך איקס" ולכן לפעמים יש בכורות זהות בשתי החברות.
אגב, "מלחמת הכוכבים פרק II: מתקפת המשובטים" הוא בבכורה טלוויזיונית בארץ. הוא לא שודר מעולם בטלוויזיה, באף ערוץ ואף חברה, גם לא בשירותי הזמנת הסרטים למיניהם.
מנויי יס יצפו לראשונה ב"מלחמת הכוכבים פרק IV: תקווה חדשה". לפני כארבע שנים שודרו פרקים 5,6,1 ביס. זכויות הסרטים הנ"ל הן של לוקאספילם. זכויות פרק 4 הן של
לעומתם, מנויי הוט, לה יש חוזה עם
איך עדיף לראות את מלחמת הכוכבים?
1-6 או 4-6 ואחר כך 1-3
4-6,
ואחר כך, אם יש זמן, 1-3. בלי ספק.
והרעיון הוא
לראות את הטובים קודם והגרועים אחר כך או מבחינת סדר עלילתי יותר נוח ככה?
גם וגם
אבל התכוונתי מבחינת הסדר העלילתי. פרקים 1-3 נוצרו עבור אנשים שיודעים כבר מה קורה ב-4-6.
אוקיי, תודה
מכיוון שהאקספוזיציה לעולם נמצאת בפרק 4.
למעשה, לא
בפרק 4 כמעט ואין אקספוזיציה, וזה מה שטוב בו. פרקים 1-3 הם אקספוזיציה אחת ארוכה.
4-6 בגרסא המקורית או המעובדת דיגיטלית?
זה לא שיש לך ברירה.
הם לא מוכרים יותר את הגירסא המקורית.
אבל הם גם לא פרצו עדיין לבתים של אנשים ושרפו את כל העותקים שלה..
למרות שלוקאס בטח היה רוצה.
זה מה שאתה חושב.
אם יש לך אפשרות להשיג את הגירסה המקורית
אז בוודאי, את הגירסה המקורית.
אם יש לך אפשרות להשיג את הגירסה המקורית
למה היא עדיפה? עד כמה שאני זוכר, בגרסה הדיגיטלית יש כמה תוספות נחמדות. איזה השחתות (חוץ מהאן השולף האיטי במוס אייסלי) יש שם?
אני חושב שאתה צודק
למי שצופה בסרטים בפעם הראשונה, ורוצה לראות אותם רק בשביל ההנאה, לא בתור מסמכים היסטוריים – השינוי העלילתי היחיד לרעה הוא היריה של האן. חוץ מזה, הסרטים בגירסה המחודשת נראים ונשמעים טוב יותר.
והיידן כריסטיאנסן בהופעת אורח בשובו של הג'דיי?
זה בסדר?
וכן, מי יורה ראשון זו סיבה לראות את הגירסה המקורית אם אפשר.
שלא לדבר על כל מיני סצינות שהוספו
לסרטים המקוריים, שלדעתי פוגמות בעלילה. (השיחה של האן וג'אבה במוס אייסלי ועוד).
והיידן כריסטיאנסן בהופעת אורח
זה דבר שמפריע, ובצדק, למי שמכיר את המקור ולא אוהב שמתעסקים לו בקלאסיקה. לגבי מי שלא ראה את הסרטים בגירסה המקורית שלהם, זה לא מפריע. להיפך, זה נראה הרבה יותר הגיוני מאשר להביא פתאום איזה שחקן אלמוני עם פנים לא מוכרות.
"גרידו יורה ראשון", לעומת זאת, לוקח סצינה טובה והופך אותה לסצינה גרועה, ומפריע לבניית הדמות של האן. כל זה בלי שום קשר לשאלת הנאמנות ההיסטורית.
גם ההופעה של ג'אבה בפרק 4.
היא הפכה את ג'אבה מאיזה קינגפין אדיר שכולם פוחדים רק למשמע השם שלו, למאפיונר פשוט שתוכל לדרוך לו על הזנב, והא בתגובה יחמיץ קצת פנים.
אני לא חושב שהחלק השני
היה כל כך משמעותי עד כדי כך שאי אפשר בלעדיו לראות ולהבין את "נקמת הסית"'. אם כבר, נראה לי שכדאי לראות את "מלחמת הכוכבים" של 77' כדי להתחבר אליו יותר טוב.
אני מצדד בעידניד
צריך לצפות קודם בפרק II.
הוא טוב יותר מפרק I, הוא כולל עלילה פוליטית מפותלת והוא כולל מספר סצינות משובחות. וחוץ מזה, הבה ננמיך ציפיות, פרק III לא מוחה כבמטה קסם את החסרונות של הסרטים הראשונים (החדשים-הראשונים), והוא לא חף מפגמים. אבל פירוט, אני מניח, בביקורת, לכשתעלה.
בינתיים, תזכורת:
כתבה מספר 952
מי שרוצה לחסוך לעצמו צפייה בפרק II, שיקרא, כולל הודעות מספיילרות. אני כאמור, ממליץ על צפייה בפרק II. בטח ובטח לפני צפייה בפרק III.
כבר אפשר להתחיל להריץ הימורים
ההכנסות הכלל עולמיות:145 מיליון. הכנסות בארה"ב בלבד:82 מיליון. הכנסות כלליות לאחר 3 חודשי הקרנה: 870 מיליון.
סתם כי בא לי להגיד משהו טוב על ג'יי לו
אני לא ממעריציה או משהו, אבל לדעתי היא דווקא שחקנית לא רעה בכלל, כפי שנוכחתי שוב אתמול ב"וויל וגרייס" ובעבר ב"הנרקוד" וכן ב"מארגנת החתונות" או איך שלא קראו לסרט הזה שראיתי פעם בטעות (בטלויזיה).
אבל בעיקר בוויל וגרייס. היא היתה ממש מתוקה שם.
ג'יי לו
הפתיעה אותי פעם אחת לטובה ב"סיבוב פרסה", והקפידה שלא לחזור על כך מאז. אולי כי אז עוד קראו לה ג'ניפר לופז?
סתם כי בא לי להגיד משהו טוב על ג'יי לו
בוויל וגרייס היו לה קטעים באמת טובים.
הסרט אמנם הרוויח רק 10 מיליון בסופ"ש האחרון, אבל הוא שוחרר במחצית ממספר האקרנים שהסרטים במקום הראשון והשני שוחררו, אז זה לא ממש נכון, שהקהל לא קנה את זה…
יצאו מהדו''ח
פנטום האופרה, 20 שבועות, 51M$
פסים מדברים, 17 שבועות, 49M$
היצ', 13 שבועות, 177M$
הקללה, 11 שבועות, 19M$
הצלצול 2, 8 שבועות, 75M$
לאחרון אגב הייתה פתיחה של 35M$. אז לא רד, לא ספרת נכון (-;
8 שבועות, והוא כבר בחוץ?
לעזאזל, פחות מ'הקללה'?!
זה עתה סיימתי את קריאת הספר האמור, קריאה שהיא עניין זול יותר מהשתתפות בסמינר הידוע לשמצה של המחבר.
לפני חודשיים פלוס-מינוס פרסמתי פה הודעה די נזעמת על האיש, בעקבות ראיון נפוח מחשיבות עצמית אותו הוא העניק ל-"7 ימים". כשלקחתי את הספר ליד, לקחתי באותה הזדמנות גם נשימה עמוקה, אמרתי לעצמי "אנהג באי-משוא פנים", והתחלתי לקרוא.
ובכן הספר מעניין. מועיל? תלוי למי.
את הספר, בניגוד לנעשה בצה"ל, אפשר לחלק לשני חלקים: ישנו החלק הפילוסופי והחלק המעשי.
החלק הפילוסופי הוא החלק שבו מקי מסביר מהי התפיסה שלו לגבי "סיפור טוב". עם תפיסה כזאת, כידוע, אפשר להתווכח בלי סוף, אבל השורה התחתונה היא שאותי, ברוב המקרים, הוא הצליח לשכנע. הספר בהחלט עזר לי לשים את האצבע על דברים שלדעתי לא עבדו כמו שצריך בכל מני סרטים ולמה זה קרה. אם בזה היה אמור לעסוק הספר – כלומר, ספר שמלמד אותך איך "לקרוא" סרטים ולא בהכרח איך לכתוב אותם, הוא היה זוכה אצלי לניקוד גבוה בהרבה. או בקיצור: ספר באמת מומלץ לכל מי שעוסק בביקורת קולנוע.
ואז בא החלק המעשי (החלוקה הזו היא לא פיסית – לאורך הספר, שני החלקים שלובים זה בזה). את החלק הזה אפשר לסכם במשפט קצר – "כל סצנה בסרט צריכה להביא אתה שינוי".
עם האמירה הזאת, על כל המשתמע ממנה והאופן בו היא מכתיבה את יתר החלק המעשי, קל הרבה יותר להתווכח – במיוחד כשהמושג "שינוי" בהגדרתו של מקי הוא כל-כך רחב, עד שבשלב מסוים הוא מעקר את עצמו. וכמוהו גם החלקים האחרים בספר, במיוחד זה שעוסק במבנה – מקי מסבך את עצמו לדעת עם מיליון ואחד הסברים על למה המבנה המסורתי הוא לא המבנה היחיד, אבל הוא בכל זאת המבנה המומלץ, למרות שנהוג להשתמש בו לא נכון, וכו' וכו' וכו'. אז אפשר להגיד לטובת מקי שהוא לא כובל את הקוראים שלו למבנה אחיד מהסוג שמוצאים בספרים של קובי ניב או סיד פילד (שהופיע גם בתרגום לעברית). לחובתו תיזקף העובדה שלגמרי לא בטוח שבתום הקריאה הקוראים יבינו מה הוא רוצה מהחיים שלהם.
מה אין בספר: ובכן, החלק העוסק בדיאלוגים מדהים בדלילותו. שמתי לב שרוב האנשים שכותבים ספרים בנושא תסריטאות מעדיפים להסתובב כמה שפחות בשדה המוקשים הזה – יכול להיות שבכל הנוגע לדיאלוג באמת אין שום קונצים, או שיש לך כשרון לזה, או שאין לך ושום דבר לא יעזור? אבל דווקא קראתי ספר לא רע בכלל שדי התעמק בנושא (ולא תורגם) – הספר של ג' מייקל סטרזינסקי.
חוץ מזה, הסברים טכניים על כתיבת תסריט אין בספר בכלל. זה לא כזה אסון (למצוא היום פורמט של תסריט זו לא בעיה), ועדיין, בספר גדול למדי, אפשר לתהות אם היה כל-כך קשה להכניס גם איזו מלה או שתיים בנושא.
אז בשורה התחתונה? מומלץ למדי. מקבלים את האיש בלי החלקים היותר בעייתיים של האישיות שלו.
סטרזינסקי? ההוא מבבילון?
כי יש לי שני אוספי קומיקס שהוא חתום עליהם – Rising Stars ו-Midnight Nation, ובשני המקרים, הדיאלוגים בכלל לא מרשימים. מצד שני, מדובר בספרים, לא ביצירה ויזואלית, ולא ראיתי מספיק בבילון בשביל לחוות דעה.
נ.ב. – אם מדובר במישהו אחר, או שהפכתי את היוצרות בכל צורה שהיא, אני מתנצל מראש.
נכון, הוא באמת לא כותב דיאלוגים דגול
ובכל זאת, הוא היחיד שראיתי שממש נכנס עמוק לתוך הנושא בספר שמדבר על כתיבה.
קוונטין טרנטינו ביים פרק סיום עונה כפול, ולאחר צפייה אני יכולה לומר שמדובר ביצירת מופת. חשבתי שהבחנתי בכל מיני סממנים טרנטינואים, אבל גם בלי קשר, מדובר בפרק עוצר נשימה. מומלץ בחום להשיג.
תודה על ההמלצה, ראיתי עכשיו ואכן פרק מעולה ביותר! אני רואה שקיל ביל עדיין לא יצא לבחור מהמערכת… זה היה ממש מזעזע. ובכלל זו סדרה ברמה גבוהה שלא מזלזלת בצופים עם טכנובולשיט (להבדיל מ'מספרים' למשל).
דבר אחד לא הבנתי (ספוילר לפרק המדובר): למה כשהם חפרו את הכלב ניק שמע אותם? האם היה מיקרופון מחובר לתא שלו או משהו כזה? או שזה היה צירוף מקרים ביזארי לחלוטין והרעשים היו בגלל סדיקת הארון?
לדעתי, בגלל שהארון הלך ונסדק.
ואני לא חושבת שלקיל ביל היה קשר עם זה, שלא לדבר על זה שפה זה היה עשוי הרבה הרבה יותר טוב. הפרק הזה לא עוזב אותי. סיימתי לראות אותו לפני כמה שעות, ועדיין יש לי הרגשה של קווץ' בבטן, בעיקר מהקטע בו פותחים את הארון, והוא מתחיל לבכות ומנסה לתפוס את היד של גריסום והבחור השני. יש לי צמרמורת כשאני חושבת על זה.
מה שכן, מעניין אותי, איזה סימני טרנטינו היו שם, חוץ מהחלום בשחור לבן? אני בטוחה שהיו עוד, אבל לא שמתי לב.
זה בהחלט היה עשוי הרבה יותר טוב, בכל זאת הוא למד מהפעם הקודמת :)
בקשר לסימני טרנטינו – לא יודע, החלום היה מאוד בסגנון שלו ויש את כל הקטע עם הקבורה (קשור רק לקיל ביל). גם הרעיון של המצבים הבלתי אפשריים שהדמויות נמצאות בהן קצת מזכיר לי אותו, אפילו שזה לא ממש ייחודי לסגנון הזה. בקיצור, לא יודע אבל זה היה טוב.
זה נכון שאסור לנערים מתחת לגיל 18 לעבוד בקולנוע? (בגלל השעות המאוחרות וכו')
לא חושבת.
כשאני עבדתי ברב חן עבדו אתי בהחלט כמה אנשים שגילם היה בערך שבע עשרה.
מוזר.
כולם היו או בשנתון של 17, או של 24.
זה היה מוזר משהו.
באמצע יש צבא והודו.
הממ... לא חשבתי על זה ככה.
אבל היה אחד שהיה חייל, והנתון היותר מוזר: כל אלו בני העשרים וארבע היו שחקנים או תלמידי משחק.
אגב, צבא גומרים בגיל 20 עד 21 בדרך כלל, והודו זה בין 6 ל-8 חודשים לרב. לא?
לא יודע, יש כאלה שנוסעים לכמה שנים
או נוסעים לשבוע ואחר כך מבלים כמה שנים במוסד גמילה.
יכול להיות שזה חוק חדש, לא?
נכון חלקית
לפי חוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953
איסור עבודת לילה
"לילה", לגבי ילד וצעיר שחוק לימוד חובה, התש"ט-1949,
חל עליהם – פרק זמן של 12 שעות שבין 20:00 ובין 08:00 ולגבי צעיר שחוק חינוך חובה, התש"ט-1949, אינו חלק עליו, פרק זמן של 10 שעות שבין 22:00 ובין 06:00.
"צעיר" פירושו – מי שמלאו לו 16 שנה, אך עדיין לא מלאו לו 18 שנה;
שמעתי שיש עידכון לחוק שמאשר עבודה עד 2300 לבני 16-18 אבל זה עדיין לא מצויין בחוק (אולי לא עדכנו).
תודה
לפחות בבתי הקולנוע שומרים על ה"חוק"..
אם יש מישהו שיכול להפנות אותי לדברים רלוונטיים בעברית או אנגלית, אני אשמח מאוד.
במייל בלבד, בבקשה.
לא קשור
אני כמעט שלא מגיב פה,אבל רציתי לשאול משהו: מה קורה עם כל התצפיות לסרטי הקיץ?. לא היה השנה שם תצפית על סרטי החורף,וגם הקיץ מאחר לבוא.
ועוד משהו,מתי יהיה טריילר ראלי(או איך שלא קוראים לזה),יש מספיק טריילרים לא?.