פעם החיים היו יפים יותר, הסרטים היו טובים יותר והשינויים בדו"חקואים היו איטיים יותר. השיא של כל הזמנים בשהייה במקום הראשון שייך ל'אי.טי.', שבשנת 1982 בילה שם 16 שבועות (לא רצופים). 'השוטר מבוורלי הילס' היה במקום הראשון 13 שבועות רצופים; 'שכחו אותי בבית' – 12 שבועות (כן, כן); 'טיטאניק' הפך לסרט המצליח של כל הזמנים אחרי שהייה של 15 שבועות רצופים במקום הראשון, אבל הוא טיטאניק, וכבר בזמנו שהייה ארוכה כל כך במקום הראשון היתה תופעה חד-פעמית ומדהימה לגמרי. עבור סרטים שהם לא טיטאניק, תוחלת החיים הממוצעת של סרט הלכה והתקצרה לאורך השנים, והיא ממשיכה להתקצר, ככל שהבלוקבאסטרים נוטים יותר ויותר לעשות המון המון כסף בסוף השבוע הראשון ואז להיעלם מהמפה, ולהגיח ב-DVD שלושה-ארבעה חודשים מאוחר יותר. בשנים האחרונות נדיר שסרט מחזיק במקום הראשון יותר משבועיים. גג שלושה. בימים אלה נחגג יום הולדת 4 ל'שיבת המלך', הסרט האחרון שהחזיק במקום הראשון ארבעה שבועות רצופים.
השבוע היה נדמה שהנה סרט נוסף עומד להגיע להישג הנדיר הזה. 'לילה מוטרף במוזיאון' שהה במקום הראשון בשלושת השבועות האחרונים, ושום דבר בשבוע הנוכחי לא נראה כאילו הוא עומד להזיז אותו משם. 'לילה' הוא אמנם לא הסרט המצליח ביותר בארבע השנים האחרונות, אבל הוא בהחלט סרט מצליח מאוד (185 מיליון הכנסות עד כה), ומתישהו מישהו היה צריך לשבור את חוק ה-3, נכון? אבל זה לא נועד לקרות. משום מקום מוחלט הגיח סרט שנראה זניח לחלוטין, ולהפתעת כל הנביאים והמנחשים, נכנס למקום הראשון והדיח את 'לילה מוטרף במוזיאון', מונע ממנו את התואר מלך ה-4.
הסרט הוא 'Stomp the Yard'; בעברית הוא צפוי להיקרא 'לרקוד מהלב', וכפי שניתן להבין מהשם העברי המקורי והזכיר, זהו עוד אחד בשרשרת סרטי הריקודים. הסרט עוסק ביריבות בין שתי אחוות באוניברסיטה בג'ורג'יה, שבמקום להתחרות זו בזו בפוטבול או במסיבות טוגה, כמקובל, מתמחות דווקא בריקודי-רחוב – שם יפה למשהו שנראה יותר כמו צ'ירלידינג. כמו 'סטפ אפ' לפניו, בסרט לא משתתפים שחקנים ידועים כלשהם; את העלילה שלו אני יכול לספר לכם במלואה, כולל ספוילרים רצחניים, בלי לראות אותו; והוא קיבל ביקורות איומות, ודירוג ימד"ב זוועתי בתכלית. אבל מה, יש בו ריקודים. וריקודים הם הפינגווינים החדשים. כשיש לך ריקודים בסרט, אתה לא צריך שום דבר אחר, מתברר. כשהוא מוקרן ב-2,000 בתי קולנוע בלבד, הסרט הכניס השבוע 22 מיליון דולר. ממוצע ההכנסות שלו לאולם היה יותר מפי שניים מזה של כל סרט אחר בעשיריה. את התקציב שלו, 14 מיליון דולר, הוא כיסה בתוך יומיים. אפשר היה כמעט לחשוב שזה סרט אימה.
'לילה במוזיאון' וסגנו הנאמן 'המרדף לאושר' ספגו ירידות קלות בלבד וממשיכים לגרוף את הבוחטות, ובמונחים של הכנסות כוללות הם עדיין הסרטים המצליחים ביותר בעשיריה בהפרש עצום – אבל הם ספגו מכה קלה לכבודם כשאולצו לרדת למקומות השני והשלישי. הפצת 'נערות החלומות', בינתיים, מתרחבת, והוא עולה שלב למקום הרביעי.
כדי למצוא סרטים חדשים נוספים, צריך לרדת עד למקום השביעי. שם נמצא 'אלפא דוג', סרט תמוה שהגיע גם לישראל השבוע, למרות שהקהל לא בדיוק דרש את זה. הסרט מבוסס – דווקא די במדויק, לשם שינוי – על סיפור אמיתי: בני-עשרה עשירים מדרום קליפורניה שהסתבכו במזימת חטיפה. מנהיג החבורה, שנושא את השם המאוד לא סביר אך האמיתי לגמרי ג'סי ג'יימס הוליווד, היה במשך כמה שנים האדם הצעיר ביותר ברשימת המבוקשים של ה-FBI. זה אולי נשמע כמו חומר טוב לסרט, אבל 'אלפא דוג' עסוק מדי בלהראות לנו כמה שבני הנוער האלה מושחתים ומנוונים מכדי להפוך לסרט מתח, או אפילו לסרט מסחרי. ברוס וויליס, שרון סטון וג'סטין טימברלייק מופיעים בתפקידים קטנים, אבל זה לא מספיק. הסרט השיג 6 מיליון דולר, וגם זה צריך להיחשב לניצחון.
במקום השמיני, עם כמה עשרות אלפי דולרים פחות, נמצא 'Primeval' (השם העברי: 'מחסל פראי') שהוא אולי סרט גרוע – זה מה שהמבקרים טוענים – אבל אפילו אם הוא היה יצירה קולנועית חד-פעמית ומפעימה, הוא עדיין היה נכשל, בזכות אחד ממסעות הפרסום המטומטמים ביותר בתולדות הקולנוע. אם יש לכם כמה דקות, צפו בטריילר של הסרט. הוא מבטיח סרט אימה על רוצח סדרתי מסתורי שמסתובב בערבות אפריקה. יש אפילו משפט מאיים אחד שרומז שהרוצח הוא "לא אנושי". נשמע מסקרן. אנשים שהתפתו על ידי הטריילר והגיעו לבתי הקולנוע השבוע מצאו את עצמם בסרט על צוות חדשות (בינהם דומיניק פורסל מ'נמלטים' ואורלנדו ג'ונס מ'אבולוציה') שיוצא לאפריקה כדי לתעד את לכידתו של קרוקודיל ענק. מה ששמעתם. ה"רוצח הסדרתי" שהבטיחו לכם הוא קרוקודיל. ככל הנראה, האסטרטגיה של הגאונים השיווקיים מאחורי הטריילרים היתה לשקר לקהל בפרצוף, ואז, אחרי שהם יגיעו לקולנוע, להביא להם צ'פחה בעורף, לצעוק "הא-הא! פראיירים!" ולברוח. ואם הפראיירים ילחצו אותם לפינה ויאיימו עליהם באלימות, הם יעשו פרצוף תמים ויגידו "מה אתם רוצים? הרי אמרנו לכם שהוא לא אנושי!". אין צורך לומר שקהל הצופים לא ממש מרוצה מהאסטרטגיה הזאת. לדעתי יש פה אפילו פוטנציאל לתביעה ייצוגית על הונאת הציבור. מישהו בטח יעשה מזה הרבה כסף, אבל אלה לא יהיו מפיקי הסרט.
אל המקום התשיעי נכנס 'ארתור והמינימונים' (או באמריקאית: 'ארתור והבלתי נראים'), סרט הילדים של לוק בסון שמוקרן אצלנו כבר כמה שבועות, אחרי שבצרפת היה הצלחה גדולה. אילו המפיצים בארץ היו מחכים לתוצאות מארה"ב כדי להחליט האם להפיץ אותו בארץ, לא היינו רואים אותו כאן לעולם. השם האמריקאי התברר כנבואי, כיוון שבאמת כמעט אף אחד לא ראה את הסרט. ההפצה של 'ארתור והמינימונים' באמריקה היא כישלון מוחלט, ואני לא מצליח להבין למה: הסרט הרי לא גרוע יותר ממרבית סרטי האנימציה של התקופה האחרונה. הוא אמנם לא מקורי במיוחד, אבל ממתי זה משנה. הוא אמנם צרפתי, אבל כמעט שלא רואים את זה עליו: הוא מדבר אנגלית, בקולותיהם של סלבריטיז כמו מדונה וסנופ דוג, ובקטעים הלא-מונפשים מככב פרדי היימר, הילד שכיכב ב'למצוא את ארץ לעולם לא' ו'צ'רלי בממלכת השוקולד'. ובכל זאת, בארה"ב הוא הכניס השבוע רק 4.3 מיליון דולר – פחות אפילו מהפתיחה האומללה של 'Happily N'Ever After' בשבוע שעבר.
בשבוע הבא תחזור אלינו אחת המסורות הותיקות והלא כל כך אהובות של חודשי החורף בקולנוע: רימייקים לסרטי אימה, עם הגרסה המחודשת ל'הטרמפיסט'. כמה סרטי אוסקר ירחיבו את הפצתם.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
- Stomp the Yard
- Alpha Dog
- טריילר ל-Primeval
- Arthur and the Invisibles
קצת על 'לילה במוזיאון':
אני עומד לקחת את אחי הקטן לראות אותו אחרי שיצא, בעוד שבוע. אני תכננתי לקחת אותו לאיימקס, שיש לו גרסאת תלת-מימד לסרט.
הבעיה? האיימקס נפתח פה בארץ רק לפני כמה חודשים, ויש לו רק שתיים-שלושה אולמות. הכניסה יקרה וכדי למצוא מקום טוב, צריך לעמוד בתור הרבה. לקחתי את אחי לראות סיוט תלת-מימד אחר באיימקס, 'גיבור על נמלים' (שרציתי לכתוב לו ביקורת, אבל, נו, מי כבר יקרא אותה?), והאפקט היחיד שקרה הייתה שהמשקפיים היו כבדים עליי. לא שמים לב לתלת מימד אלא אם כן איזה משהו קופץ לעבר המסך.
וזו השאלה: האם מישהו ראה את הסרט (לא בהכרח בתלת-מימד)? אם כן, האם יש ב'לילה במוזיאון' מספיק סצינות אקשן? דינוזאורים שואגים, כדורי אש לעבר המסך, משהו שככל הנראה יהיה אפשר לשים לב אליו?
תודה רבה!
קצת על 'לילה במוזיאון':
תשמע חיפשתי בגוגל ביקורות על גירסת האיימקס של הסרט. המבקרים טוענים שהחוויה של האיימקס מומלצת אך הסרט עצמו לא ממש….
ולציטוט:
טוב,
כנראה שאני אלך. שכחתי לציין גם שחוץ מהמחיר, התור ומספר האולמות, גם יש לי כמעט 45 דקות נסיעה…
או בקיצור:
"אז מה אם אין לכם איימקס, זה סתם חרא. עזבו."
נכון שעניין הרוצח/קרוקודיל הוא רמאוטריילר שפלה,
אבל קרוקודיל ענק לוקח בהליכה עוד רוצח אנושי פסיכוטי. יש לי פינה חמה בלב לתמסחים אוכלי אדם, מאז הקטע האלמותי ההוא ב'אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור'.
למה הם לא עשו טריילר שמראה את התנין? אהבלים.
אז זה הסרט בשבילך!
http://www.youtube.com/watch?v=jNofyT0El_4
אני איתך,
בעיקר אחרי שבפלורידה נתקלתי בכמה אדמים אוכלי תמסח, ואני חייבת לציין שתמסחים אוכלי אדם זה יותר שווה.
אולי הסיבה האמיתית
שארתור והמינימונים לא הצליח בארה"ב זה בגלל שמדונה מדבבת אותו…
יש בריטניקה!
אז אם נניח רגע לראש להשען בצורה מסוימת, לעיניים להצטמצם בצורה אחרת ולחלום קצת, קורא הדוחק"ו יכול לחשוב שהנה, פורד וארתור מצאו את המסעדה! המילה "אימה" תתייחס כמובן לתרגום שיר הפתיחה.
אני חושב שאדבר בשם רבים כשאומר
מה?
אני מניח שזה קשור לגרסה המחודשת לטרמפיסט.
ואיך זה קשור לדו''חקו?
אתה שואל אותי? תשאל את זה שכתב את הדו''חקו.
"בשבוע הבא תחזור אלינו אחת המסורות הותיקות והלא כל כך אהובות של חודשי החורף בקולנוע: רימייקים לסרטי אימה, עם הגרסה המחודשת ל'הטרמפיסט"'.
על השיחה.
אוף-טופיק של אש ושל קרח
בכל פעם שעולה מחדש הדיון על ספרי פנטזיה שמעובדים לסרטים (כלומר: בכל פעם שיוצא סרט פנטזיה חדש), מישהו משמיע את הרעיון של 'שיר של אש ושל קרח' של ג'ורג' ר.ר. מרטין, ובכל פעם אני טוען (אם יש לי סבלנות לחזור על עצמי שוב) שלעשות מזה סרט יהיה רעיון ממש רע, כי סרט לא יוכל להכיל אפילו רבע מכמות העלילות בסדרה. אז עכשיו זכויות ההסרטה באמת נרכשו – על ידי האנשים הנכונים: HBO. ולא רק זה – בהצהרת הכוונות שלהם הם מבהירים שהם מבינים את הקטע: כל אחד מספרי הסדרה יעובד לעונה שלמה של הסדרה. אם יש דרך לעבד את 'שיר של אש ושל קרח' בצורה שתעשה לסדרה צדק, זו הדרך.
http://www.comingsoon.net/news/tvnews.php?id=18457
עשית לי את היום! בעצם, את השבוע
בפעם האחרונה שניהלתי ויכוח (לא כ"כ סוער, האמת) לגבי צורת ההסרטה הטובה ביותר ל"שיר..", טענתי בדיוק את זה – כל ספר צריך לקבל משהו כמו 10-15 פרקים, לא פחות.
אווו, רוצה!
הדויד כבר בחנויות?
אוף-טופיק של אש ושל קרח
זה מה שהיה צריך לעשות גם עם הארי פוטר.
הארי פוטר? בHBO.
אני מבטיח לך שאם רעיון כזה היה מיושם אף אחד לא היה מתווכח על השורה של רון שנתנו להרמיוני. שניהם היו עושים שורות בצוותא כל היום.
הארי פוטר? בHBO.
לא יודעת לגבי הערוץ הספציפי, אבל מההתחלה חשבתי שהדרך היחידה להעביר את הספרים למדיום ויזואלי היא לעשות מהם סדרת טלויזיה או לפחות מיני סדרה. אבל רצוי באמת עונה לכל ספר. (אולי חצי עונה לשני הספרים הראשונים, ואז עונה לספר).
לפחות על סמך שלושת הסרטים שראיתי, אני עדיין מחזיקה בדעתי. על גביע האש כבר ויתרתי.
מש''ל
מה שכבר הרבה מאד זמן גם אני טוען. אגב גם לשר"ה היה אפשר לעשות כן. ויש לקוות שזה יהפוך לטרנד החדש – סדרות פנטזיה מושקעות לסדרות ספרים "שוות".
לא לשר''ה.
בשר"ה יש עלילה אחת גדולה וסוחפת, וכמה עלילות משנה שחלקן קוצצו בצורה נפלאה במעבר לסרטים. אני לא מתארת לעצמי עד כמה הסדרה הייתה נמרחת לו הופקה בפורמט ארוך שכזה.
אוף-טופיק של אש ושל קרח
הבעיה היחידה בכל העניין הזה (שהוא נהדר ונפלא בפני עצמו) זה שנותן למרטין עוד תרוץ למה לוקח לו כ"כ הרבה זמן לכתוב כל ספר… אם תשימו לב, בגוף הידיעה עצמה כתוב שהוא לא יסיים את הסדרה עד 2007…. אוף!
התכוונת ל-2011.
וכמו שכתבתי במקום אחר
גם 2011 זו הערכה מאד מאד אופטימית.
שאני אוריד את החולצה,
או שאתה מסתדר עם המלח גם ככה?
או, קינקי.
אוי, שכחתי אותך ואת התמונות המנטליות שלך.
כמה חסר אחריות מצידי.
הו, לקרוא את השרשור הזה ב-2023…
(ל"ת)
ואיכשהו,
יש לי הרגשה שגם 15 פרקים בני שעה כל אחד, לא יצליחו להכיל חצי מהעלילה של הסדרה הזאת.
אולי אין צורך להכיל את כל עלילות המשנה.
עם כל אהבתי הרבה לסדרה, הייתי מוכנה לקצץ מעט למען תוצאה טובה ושלמה יותר בפורמט ויזואלי.
אז למה ללכת בקטן, אה?
2500 פרקים כל אחד בן 3 שעות, עליי..
לפי התמונה הראשית של הדוחקו
הייתי בטוח שזה סרט על מפלצות או משהו..
זה נראה כמו איזה ילד שקופץ לתוך קבוצת חייזרים…
(או שזאת הייתה הכוונה שלכם ופספסתי אותה?)
הזדמנות טובה להביא קישור
האתר Filmsite ערך רשימה (עם ספוילרים) של הסרטים הכי מעוררי מחלוקת בהיסטוריה. חלקם יצרו סערה בזמנם מסיבות שנראות מטופשות לחלוטין כיום, חלקם מראים כמה רחוק מסוגלים ללכת בשביל האמנות, או לפחות האמינות. "שואה קניבלית" מדורג אצלם רק במקום העשרים, אבל מל גיבסון וישו נמצאים במקום הראשון.
http://www.filmsite.org/controversialfilms1.html
ניטפוק קטן
הרשימה נערכה במקור על ידי Entertainment Weekly. כאן היא מופיעה בסדר הנכון.
http://www.ew.com/ew/article/0,,1202224,00.html
ניטפוק לניטפוק
הדירוג של 25 הסרטים נעשה במקור על ידי EW, אבל Filmsite מוסיף עוד סרטים (ללא דירוג) לרשימה ומציע עליהם פירוט נרחב יותר.
הערה לניטפוק לניטפוק
ואכן, הרשימה של פילמסייט נראית לי כוללת יותר, ולו בגלל שקשה לי לראות איך אפשר לעשות רשימת 'סרטים קונטרוברסיאליים' ולא לכלול בה את 'אימפריית החושים', '120 הימים של סדום' ו'לוליטה' (וכן לכלול בה את 'טיסה 93', סרט חדש לגמרי שלא ממש עשה הרבה מהומה).
נכון
אחרי שעברתי על שתי הרשימות, ברור שהרשימה של פילמסייט מלאה יותר ונכונה יותר.
למדתי שלא לסמוך על פילמסייט,
בעיקר בגלל שלמרות שהם מאוד מדוייקים ונכונים, לי לפחות הם נראים, כשזה מגיע לקולנוע, מאוד סובייקטיביים (אבל זה בטח רק אני).
מה שכן, אם 'שואה קניבלית' זה רק הייפ ולא כזה אלים, עולה לפני השאלה – מהו הסרט האלים ביותר בהיסטוריה?
נכון שזה בעיקר סובייקטיבי, אבל אם למישהו יש מושג איזה סרט נחשב לכזה – אשמח לקבל מידע?
למה הכוונה ב''מאוד סובייקטיביים''?
כל עוד אנחנו מדברים על קולנוע ולא על פיזיקה, כל דעה היא סובייקטיבית, לא? פילמסייט, רוב הזמן, לא מחווים דעה משל עצמם אלא פשוט מביאים רשימות שעשו אנשים אחרים.
נו, הכל יחסי, לא?
זה מה שאינשטיין אמר.
נכון שרוב הרשימות של אנשים אחרים,
אבל אלה שכן שייכים לאתר, תמיד הולכים לצד ה"קלאסיקה-הוליוודית" ולא מסתכנים לדבר על סרט יותר חדש, כשמדובר ברשימות הסרטים הטובים ויותר או כאלה. אבל כנראה לא הסתכלתי מספיק, אז כדי להצביע עליי בגיחוך ולעזוב אותי.
לא התעמקתי מאוד ברשימה,
אבל אני חושב שבדרך כלל יש הגיון בזה שלא ממהרים להכניס סרט חדש לרשימת 'הטובים ביותר', אלא בוחרים סרטים שכבר ברור שעמדו במבחן הזמן. (וזה בלי קשר לטעם של מי שבוחר – הסרטים האלה יכולים להיות מהסוג של 'בצהרי היום', או מהסוג של 'קאראטה קיד').
אבל אני לא מדבר על
השנה או השנה שעברה. גם סרטים יותר פחות-או-יותר ישנים, נניח עשר שנים, קשה לראות. זה גם לא תלוי בזמן – הרשימות שמה הן פשוט מאוד לפי הסכמות מורי הקולנוע וסרטים שרשמית נחשבו לגאוניים.
אבל שוב, זו רק דעתי, ולא התעמקתי בכל הרשימות ובכל המאמרים, כך שאולי אני טועה. ועדיין, רק אולי.
בהחלט, הרבה מהרשימות האלה נראות מאוד 'אמנותיות'
הערתי רק בנוגע לעניין הזמן.
ובתור כלל אצבע, עשר שנים באמת נשמע זמן מינימלי הכרחי להחליט אם סרט ראוי להיחשב 'קלאסי'.