התחביב של סשה ברון כהן הוא לבחון את רמת הסיבולת של תושבי אמריקה, והעולם. הוא בטח נורא נהנה מזה ש'ברונו', סרט הלא-המשך ל'בוראט', נמצא – כצפוי – בראש הדו"חקו. 'ברונו', אפשר לומר בבטחון רב, הוא הסרט הבוטה ביותר שהגיע אי פעם למקום הראשון בארה"ב. נגיד את זה ככה: אני לא חושב שקרה עד היום שבראש מצעד שוברי הקופות היה סרט שכלל קלוז-אפ על פני המסך כולו של איבר מין גברי. מדבר.
מצד שני, ברונו גילה שלאמריקאים יש גבולות. ברור מאליו שבקרב פלח האוכלוסיה האמריקאי שהצביע למק'קיין בבחירות האחרונות, הולך לכנסיה כל יום ראשון וראה את 'הפסיון של ישו' 3 פעמים, הסרט לא יהיה להיט. אבל עושה רושם שגם בקרב האמריקאים הקצת יותר פתוחים הוא נחשב לקצת יותר מדי: הגיעו הרבה דיווחים על אנשים שיצאו באמצע וסקרי דעת קהל שבהם הסרט קיבל ציונים אסוניים. אבל בינתיים, זה לא הפריע לו לסיים את הסופ"ש במקום הראשון.
'ברונו' הכניס בסופ"ש 30.6 מיליון דולר. 'בוראט', לעומתו, בשבוע הראשון שלו, הכניס 26 מיליון. זה נשמע כמו שיפור, אבל זה לא: 'בוראט' הוצג בזמנו ב-800 בתי קולנוע בלבד, ומשמעות השבוע הראשון שלו היתה ממוצע הכנסות פר-אולם אדיר, מהגבוהים ביותר אי פעם לסרט בהפצה בהיקף כזה. בשבוע השני, כשהפצתו הורחבה, ההכנסות שלו גדלו. 'ברונו', לעומת זאת, הופץ כבר בשבוע הראשון ב-2,700 בתי קולנוע, וממוצע ההכנסות שלו לאולם הוא בערך שליש מזה של 'בוראט'. הפתיחה שלו לא רעה בכלל, אבל רחוקה מלהיות סנסציה, ואין שום סיכוי שבשבוע השני הוא יתקדם לכיוון אחר מלבד למטה.
בשבוע שעבר היה כמעט-תיקו בין 'רובוטריקים: עלייתו של המשהו' ו'עידן הקרח: נקמתו של המשהו אחר', אבל בתוצאות האמת התברר שאלה היו הרובוטים שידם היתה על העליונה. השבוע הם התחלפו – 'עידן הקרח' נשאר במקום השני, עם 28 מיליון דולר (ירידה של 31 אחוזים מהשבוע שעבר), ו'רובוטריקים', אחרי ירידה של 43%, ירד מהמקום הראשון לשלישי. הכנסותיו הכוללות של 'עידן הקרח 3' עומדות עכשיו על 120 מיליון דולר, אבל כמובן, אלה של הרובוטריקים מרשימות יותר: השבוע הוא הכניס 24 מיליון דולר, וההכנסות הכוללות שלו הגיעו ל-339 מיליון. עדכון מיקומו של 'רובוטריקים' בספרי השיאים: לקח לסרט 14 יום להגיע לקו ה-300 מיליון – קצב מהיר פחות מ'האביר האפל' (שעשה את זה בעשרה ימים) אבל מהיר יותר מכל סרט אחר אי פעם. במצעד הסרטים המצליחים ביותר של כל הזמנים בארה"ב (ללא תיאום אינפלציה) הוא מדורג עכשיו במקום ה-16, בין 'מוצאים את נמו' ל'ספיידרמן 3'. ההכנסות שלו בכל העולם, בינתיים, הגיעו ל-672 מיליון דולר, ובטבלת כל-הזמנים העולמית הוא מדורג במקום ה-33. 'רובוטריקים 2' יצא בו-זמנית כמעט בכל העולם, וההכנסות בתוך ארה"ב פחות או יותר שוות לאלה מחוצה לה, מה שקצת מפתיע לרעה. דווקא ביפן, האומה עם האובססיה הכי גדולה בעולם לרובוטים ענקיים, הסרט איכזב, ואפילו לא שהה שם במקום הראשון באף שבוע.
במקום השביעי נמצא פלופ: 'I Love You, Beth Cooper', קומדית תיכון שנשחטה בביקורות וגם בקופות, עם פתיחה של 5 מיליון דולר. סביר שחלק גדול מזה הגיע ממעריצי היידן פנטייר, קלייר מ'גיבורים', שמגלמת את בת' קופר דנן. הבמאי הוא כריס קולומבוס, שביים את שני סרטי 'הארי פוטר' הראשונים, ומאז עשה מעט מאוד: הוא ביים את הגרסה הקולנועית הכושלת של המחזמר 'רנט' – וזהו, בעצם. בשנה הבאה הוא יחזור לפנטזיה לילדים עם 'פרסי ג'קסון וגנב הברק', בתקווה לשחזר את ימיו של פוטר כקדם. אגב, לסרט הזה אין קשר לסרט 'I Love You Phillip Morris' עם ג'ים קארי, שייצא גם הוא בשנה הבאה, אבל אפשר לעשות מהם דאבל-פיצ'ר נחמד.
למי שעוקב, טבלת הסרטים המצליחים של השנה בארה"ב, בשבוע שלפני הארי פוטר, נראית ככה: במקום הראשון רובוטריקים, ואחריהם 'למעלה', 'סטארטרק' ו'הנגאובר'. כל הסרטים האלה עדיין בסביבה: הירידה הקטנה ביותר בעשיריה (12%!) שייכת, כרגיל, ל'הנגאובר', שאחרי שישה שבועות הגיע להכנסות של 222 מיליון דולר. 'למעלה', בשבוע השביעי שלו, הגיע ל-274 מיליון. 'סטארטרק', שעדיין מרחף קצת מתחת לעשיריה, חצה השבוע את קו ה-250.
בשבוע הבא: הארי פוטר, בפעם השישית. האם תופעת 'דמדומים' גנבה חלק מהעוצמה של תופעת פוטר? האם הסרט השישי ישתווה להישגים הקופתיים של קודמיו?
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
וויזלי הוא המלך!
שלום לכולם. קודם כל כמה הודעות שלי היו בשמי הישן – "אור המערב", בגלל שכחודש המחשב שלי היה בתיקון והחזרה לעצמו היא תהליך לא קל.
בכל מקרה, אני מתכבד לשאול את שאלת הפתיחה – הלא כל כך חשובה אבל משעשעת – כמה יצבור ה"פ, והאם יעלה או ירד ביחס לקודמיו?
וגם – האם הסרט יהיה מוצלח ומ-א-מ-ם, או בינוני, והאם בעצם זה ישנה למישהו?
דיברתי על זה עם גיסי, שקבענו ללכת אחרי ט באב – שזה אומר עוד שבועיים וחצי. הוא כמובן מצפה בקוצר רוח, וגם אני. ועלתה התהיה האם הארי פוטר יחזיק או לא. בסך הכל כבר עברו שנתיים מאז הספר השביעי. הבאזזזזז האדיר נגמר וה"פ נקלט כעוד ספר נוער-פנטסיה מצויין וזהו. אני גם סובר שהוא קלאסיקה ספרותית, אבל זה לא אומר על ההצלחה. גם עבר די הרבה זמן מהסרט האחרון. בקיצור שאלה גדולה ומרתקת מי ומה יקרה. האם יגיעו רק מי שראו את הסרטים עד כה? כל מי שראה? האם יגיעו רק מי שקרא את הספרים או גם כאלה שלא?
אני חושב שזו תופעה מרתקת איך התופעה התרחשה, ואיך יש קהל עצום באנושות כולה של אנשים שגדלו עם הסדרה. מי שהיה בערך בן עשר כשהספר הראשון יצא היום הוא בן 20. ויש את כל אלה שהצטרפו בדרך. בקיצור מעניין מאד.
וגם – רפואה שלמה לרון. כולנו איתך!
אגב,
סליחה על הסגנון המגומגם והעילג קמעה.
ובהזדמנות – למרות שאני יודע שאני ארגיש שהספר יותר טוב, ולמה הורידו סצנות, פרופסור סלגהורן הוא לא מספיק שמן, ודמבלדור עצבני וכו' – יש לי תחושה שהסרט יהיה אחלה. אני אתלונן ואראה שלוש פעמים (אחת IMAX) ואם יהיה 3D אז גם.
ואני גם מרגיש רטט של התרגשות וסקרנות לקראת היציאה שלו לאקרנים – שלא זכור לי הרבה סרטים שהרגשתי ככה לקראת יציאתם לקולנוע. האם אתם שותפים לתחושתי? אני מרגיש שזה קצת או הרבה קלישאה וקיטשי ומטופש, אבל אני "שבוי בקיסמו" (יאקקק… כמה דבש – אבל זה משיש!).
אמרתי את זה כבר,
ואני מעדיף לא לדון על סרטים לפני שהם יוצאים, אז אני רק אומר שוב בקיצור: לדעתי, הסרט החדש הוא מצוין, ואחד הטובים בסדרה.
ואיך אתה מעריך את הצלחתו?
אני חושב שהוא יעשה קצת יותר מהסרט הקודם,
אבל כבר אמרתי פעם שלסרטי 'הארי פוטר' יש גבול עליון: מי שהארי פוטר לא עיניין אותו עד היום, לא יתחיל פתאום להתעניין בגלל הסרט השישי. לכן את השיא של הסרט הראשון לא נראה לי שהוא יעבור. אשמח להתבדות.
אבל יש את אלה שראו את כל הקודמים בבית
והחליטו פתאום לראות את החדש בקולנוע, ויש רבים כאלה, הרי גם אפשר לתהות, איך "גביע האש" הצליח יותר מ"חדר הסודות"? הרי מי שלא ראה או התעניין ב"חדר הסודות" לא יראה או יתעניין ב"גביע האש", מכאן שההכנסות רק ירדו עם כל סרט חדש, ובכל זאת "גביע האש" הצליח יותר משני קודמיו ו"מסדר עוף החול" הצליח אפילו יותר. אני רק יכול לקוות שהפעם שוב תהיה עליה בהכנסות מסרט לסרט. אבל אני סתם אופטימי יתר על המידה.
''גביע האש'' הצליח יותר מ''חדר הסודות''
כי קודם כל הוא היה סרט טוב יותר ממנו בפני עצמו. ולא פחות חשוב – הוא היה סרט המשך ל"האסיר מאזקבאן" המצוין, ככה ש"גביע האש" נהנה מסוף שבוע ראשון נהדר ונקודת פתיחה יפה מאוד.
"מסדר עוף החול" הצליח יותר מ"גביע האש" כניראה בגלל שיצא ביום רביעי, בשונה לכל שאר סרטי הסדרה. אבל אני לא בטוח, יכול להיות גם בגלל ש"גביע האש" נחשב לסרט טוב.
אם לא היה באמפ השנה, סביר להניח ש"הנסיך חצוי הדם" היה מצליח פחות מ"מסדר עוף החול", היות ונקודת הפתיחה הייתה בטח מעט חלשה. אבל השנה כאמור אין ממש הגיון בקופות, אז לפחות יש מתח.
לא לגמרי
: המשלח.
וואו. וואו, וואו, וואו. כל כך הרבה יותר טוב מההמשך, וממש אהבתי את ההמשך. אז כן, התירוצים להגיע לכל מיני זירות קרבות הם קלושים מפעם לפעם (אוקי – רוב הזמן) אבל איזה זירות! שימוש בסביבה! זוויות צילום! כוריאוגרפיית אקשן! תזמון, מקוריות, אסתטיות בתנועה ובמיזנסצנה! עוד!!
(אה, כן, תרגום: סוף סוף הזדמן לי לצפות ב"המשלח". רציתי לעשות את זה מזה זמן מה. היה מוצלח.)
אכן סרט אקשן משובח.
וללא ספק הכי טוב בסדרה.
רק בבקשה ממך, אל תצפי בסרט השלישי אם את רוצה לשמר את הטעם הטוב של השניים הראשונים.
בדיוק מה שהוא אמר
הסרט השלישי הוא פיסת צואה שאין בה שום redeeming qualities.
המשלח.
אכן, ראיתי אותו באותו שבוע של "מהיר ועצבני 4" ואין מה להשוות.
"המשלח" ככה אמור להירות סרט אקשן עם מכוניות מהירות, מכות, וקצת בחורות יפות. התירוץ לעלילה לא באמת מעניין אותנו, באנו לראות פיצוצים ומכות. המשלח נותן את הכל ומגדיל בשקל תשעים. מהיר ועצבני נותן את גל גדות, תירוץ לעלילה, ומירוצים שאי אפשר להבין מה בדיוק הולך בהם בגלל הצילום.
ועוד מילה, למה לעזאזל תרגמו את השם ל"משלח"? לא היה עדיף לשמור את השם המקורי? או לפחות לתרגם למשהו עם אותה משמעות כמו השם המקורי כמו "המעביר" או "המשנע"?
המשלח.
גם אני ראיתי את שניהם בדיוק לפני שבועיים ואין מה להשוות…
ואם הייתי צריך לבחור שם אז כבר "השליח"
לא פלא שברונו הצליח פחות מבוראט
סרט הרבה, הרבה פחות טוב.
בוראט היה שנוי במחלוקת – ברונו באמת לא רצה לעשות יותר מפרובוקציות וולגריות.
אז דוקא כן פלא
סיקוולים נוטים להצליח יותר מהמקור וטיב התוכן לא אמור להוות פאקטור.
לא פלא שברונו הצליח פחות מבוראט
האמת שזה נכון, ברוב הסרט הדמות של ברונו היא מוקצנת מאוד וסביר להניח שגם מי שהוא לא הומופוב היה מגיב בצורה דומה מאוד. דווקא הקטעים הפוליטים / אעלק גזעניים הם מהיותר טובים.
''ארמון''
סינופסיס:
עין הדג ערכו תחרות תסריטים. הפרס היה הפיכת התסריט הזוכה לסרט.
ההצבעה היתה גלויה ומתישהו הסתבר שלא מעט אנשים התלבטו בין שני תסריטים, ובסוף בחרו בתסריט שהיו לו יותר קולות ויותר סיכוי לזכות. הסתבר גם שאצל הרבה מן הגולשים, התסריט שמן ההפקר קיבל את המקום השני, היה "ארמון".
מאחר ומה שחשוב הוא שזו היתה הדילמה שלי עצמי (בין התסריט שזכה לבין "ארמון") ומכיוון שאז כבר הפקתי לפחות סרט אחד וראיתי עד כמה זה – טוב, לא נרחיק לכת לכדי "קל", אבל בר ביצוע, בהחלט – להרים הפקה, אפילו כזו שכוללת טירת חול מפוארת, הצעתי לליאור להפיק בעבורו את התסריט ולהפוך אותו לסרט. הוספתי גם שלכבוד יהיה לי לביים.
הרבה מים זרמו באוקיאנוס האטלנטי, לא מעט דברים השתנו – מכורח האילוצים, או מסיבות אחרות (למשל – גיל הילד – מרבית גולשי עין הדג טענו שגיל 6 נראה להם צעיר מדי, והגיל שונה בעקבות כך ל12).
אבל הנה הוא כאן, "ארמון", גרסת התסריטאי. בערך.
http://www.vimeo.com/5574871
אתם מוזמנים לתת ביקורת אם בא לכם. גם ביקורת שרחוקה מלהחמיא תתקבל בברכה. ככה זה עם האינטרנט. כל אחד נהיה מבקר קולנוע
קודם כל,
כמה הערות:
1. אני לא זוכר אם הילד נראה לי צעיר מדי בתסריט המקורי, אבל בסרט, הוא נראה מבוגר מדי. הוא כמעט בגובה של האבא והתחיל להתחלף לו הקול. מוזר שילד בגיל הזה מגיע לחוף כדי לבנות ארמון בחול ואף אחד לא מתייחס לזה.
2. אני מודה שלא אהבתי את התסריט המקורי. בין השאר, כי ההתפרצות בסוף נראתה לי מאולצת ומהירה מדי. גם בסרט זה נראה די מנותק.
3. נראה לי שיותר מתאים לקרוא לסרט Castle.
4. נדמה לי, או שיש בקרדיטים שחקנים שלא הופיעו בסרט?
שלא תחשבי שהסרט לא טוב בעיני. פשוט הדברים שאהבת בתסריט הם אותם הדברים שאני לא אהבתי. הטיפול בעיבוד נעשה טוב והסרט בהחלט מכובד, גם אם לא נגע בי אישית.
תודה
לגבי הילד והשם:
הילד עצמו אכן גבוה מאוד ובאמת בזמן שחליתי וטופלתי בארץ – בדיוק באותה חצי שנה – הוא גבה בעוד מטר עושה רושם, והתחיל להתחלף לו הקול. נו, בן 12 וחצי. אבל הוא עדיין היה השחקן שהכי אהבתי, וכבר התחלנו את הצילומים והוא היה מעורב בפרויקט.
לגבי השם – זו היתה גם המחשבה הראשונית שלי, אבל השם "palace" בעצם מייצג איזשהו רעיון. רעיון שפחות עובד כשהסרט כל כך קצר ובלי הסצינות שנוספו בזמן העבודה הוצילומים (ומתחו את הסרט לכמעט 20 דקות). זה שם אמנותי יותר. כמו ש"ארמון" בעצם לא אומר לאף אחד שמדובר בארמון חול.
אבל אולי באמת עדיף בגרסה הקצרה לשנות לו את השם ל"castle". יפתור לי את הבעיה של שני סרטים עם אותו השם.
אה, שאלת לגבי הקרדיטים:
יש סצינת פתיחה עם כתוביות ובה מופיע האמא האמיתית, הילד כתינוק ואחר כך הילד בגילאים צעירים מאוד. אלה שלושת השחקנים שהרגשת שלא הופיעו בסרט.
''ארמון''
המממ… התחלתי לצפות אבל לפחות אצלי זה נקטע כל הזמן. יש גרסה להורדה ו/או אתר אחר לצפייה?
אם אתה גולל את המסך למטה
מצד ימין יש אופציה להורדת הסרט למחשב שלך בגרסת קוויקטיים.
וימיאו הוא אתר נפלא אבל לפעמים הוא עושה בעיות כאלה.
לפעמים מספיק רק לפתוח את הקישור ביום אחר או בזמן אחר והוא פתאום כן עובד. נו, מוזר.
מקסים, וכל הכבוד על ההשקעה
אומר גם שאני מסכים כם הערתו של הפינגווין בנוגע לשם הסרט.
שאלה טכנית
יכול להיות שהפורמט שבו הסרט צולם לא מתאים לפורמט שבו הוא מוצג? כי למרות שהמסך כאילו רחב, הדמויות נראות "מעוכות" קצת.
באמת? אני לא רואה את זה
מוזר.
למיטב ידיעתי הסרט צולם ב-HD ונערך בפורמט מתאים, אבל אולי הכיווץ שנעשה לו בכדי להעלות אותו לאתר גרם לבעיה?
כל הכבוד
התוצאה מוצלחת בהחלט והסרט נראה מקצועי למדי.
ישנן כמה בעיות שחלקן כבר תוארו: הילד נראה מבוגר מידי (למעשה הוא נראה לפחות בן 15) ועדיין לא אמין שהוא בנה בעצמו וללא כלים את הארמון.
גם התפרצות הזעם של האב לא הרגישה אמינה לגמרי, אבל זאת בעיה שהייתה לי עוד שקראתי את התסריט המקורי.
כמו כן, הייתי מציע להוסיף כתוביות משום שלעיתים קשה להבין מה בדיוק נאמר.
אבל מה זה משנה בעצם. מה שחשוב הוא שהתוצאה הסופית יפה וניכר שכל המוערבים בסרט עשו אותו מתוך רצון טוב ובאהבה.
לי קצת הפריעה המוזיקה ברקע.
היא מאוד השתלטה, בעיקר בפתיחה. ועשתה לי פלאשבקים למשהו – אני לא בטוחה מה, נדמה לי שזה מהדברים שהיו משדרים פעם בחינוכית… בכל מקרה, התוצאה קצת לא מאוזנת.
באמת, המוזיקה?
אבל עד עכשיו כולם דווקא ממש אהבו – כולם – למעט ליאור שהיו לו קצת בעיות עם השעון המתקתק בהתחלה.
גם לטעמי המוסיקה מקסימה
אני גם מסכים שהיא מזכירה קצת את סדרות התעודה הלימודיות בחינוכית, רק שאני לא מבין מה הבעיה. גם בחינוכית היו דברים טובים ('היו היה' לדוגמה).
אני חושב שהסיבה שהסרט הזה עובד הוא שהוא לא מתיימר להיות משהו גדול אלא נשאר פשוט וצנוע.
רק לא הבנתי מדוע הדמויות מדברות באנגלית? אילוצי מקום?
תודה
ההצעה להפיק את הסרט היתה בארה"ב. בכנות, אני לא חושבת שיש בוני ארמונות כאלה בארץ. אם כי, שאלתי את ליאור אם הוא מעדיף שנלהק שחקנים ישראלים ונצלם את זה כאן, או שהוא מעדיף לתרגם את התסריט שלו לאנגלית.
ליאור בחר לתרגם לאגלית ולפנות לקהל רחב יותר, ואני שמחה על כך, האמת.
הכי הרבה מפני שלו ליהקנו שחקנים ישראלים היינו צריכים לדבוק בעניין החוף המבודד, מה שהיה מייקר את ההפקה עשרות מונים.
אבל הסיבה השניה היא שברגע שהלכנו על שחקנים אמריקאים נפתחו כמה דלתות.
למשל, ההפיכה של החוף ממבודד לחוף בקוני איילנד, השימוש ברכבת הסאבוויי שהיה יפהפה בעיני (זו היתה החלטה של הרגע כמעט אחרון, אבל היתה לנו גם מכונית על הסט, למקרה שהרעיון שלי עם הסאבוויי לא יעבוד). אבל גולת הכותרת בעיני היא העובדה שנפתחה הדלת למשפחות מעורבות גזע – ולמרות שזו לא היתה הסיבה שהשחקן שנבחר היה מולאטי, אלא הוא פשוט היה הטוב מכולם – זה הוסיף לסיפור עומק ורבדים.
מצחיק שהמוזיקה מזכירה לכם את החינוכית. המלחין הוא אמריקאי מסאן דייגו, שאין לו שום קשר לעברית או ישראליות. עד ארמון, לפחות.
אה, אבל אני חושבת על דברים ששודרו בחינוכית.
הם לא ישראליים. פשוט היתה תקופה שהיו משדרים שם כל מיני סרטים קצרים, שנשמעו דומה – לפחות מבחינת הפתיחה המוזיקלית הדרמטית עם טיפה יותר מדי נוכחות (שוב – לטעמי).
האמת שפחות התלהבתי
זאת אומרת, אני כן אוהבת את העבודה הקולנועית שנעשתה וגם הליהוק והמוזיקה נעשו היטב לטעמי.
ארמון היה הסיפור האהוב עלי באותה תחרות, אבל אני חייבת לציין שאני זוכרת אותו היום רק בקווים כלליים ולא בפרטים. בהתחשב בזה, כשצפיתי בסרט היה לי קצת קשה להבין מה קורה שם בסוף לא מבחינת ההתרחשות אלא מבחינת הפואנטה. ההתפרצות של האבא לא נראית לי לא במקום דווקא, אבל אחרי שהיא קורית והסרט פחות או יותר נגמר נשארתי עם השאלה "נו, ו?"…
אני חושבת שאחת הבעיות היא שבקטעים רבים לא הצלחתי לשמוע מה בדיוק הדמויות אומרות, בעיה שאני שמה לב אליה בהרבה סרטים קצרים בתקציב זול – המיקס של המוזיקה יותר מדי חזק לעומת הדיבורים שחלשים, ואני מוצאת את עצמי עם העכבר על הווליום כל הזמן מגבירה ומחלישה כשיש מוזיקה או כשיש דיבורים. אבל גם עם הווליום על גבוה בדיבורים היה לי קשה לשמוע מה אומרים כי אני לא יושבת בחדר סגור ודומם לחלוטין. אני חושבת שזה משהו שצריך להיות קל יחסית לסדר ויוסיף הרבה גם ל"מקצועיות" של הסרט.
מצטערת שפחות אהבת, במיוחד בהתחשב שזה היה התסריט האהוב עליך
לגבי הסאונד- אני חושבת שזו בעיה של וימאו.
בדיוידי זה עובד הרבה יותר טוב, משום מה.
היי, אני רק אדם אחד
ונראה לי שכבר גובשה באתר הזה האבחנה שדעתי אינה כשל אניני הטעם האמיתיים
די, רק כי לא מפריעים לך פופאפים?
כל כך לא סיבה!
ובנימה רצינית יותר- כואב לי שבתור מישהי שאהבה את התסריט הוא נפגע לך.
במיוחד אחרי פיאסקו מיקה אור ומה שהיא עוללה לתסריט הזוכה, זה היה משהו שהיה חשוב לי להימנע ממנו.
כמובן, יש את כל הקטע הזה של להבין שאי אפשר לרצות את כולם אף פעם, ושניסיון לרצות את כולם רק מוביל לשברון לב ולצרות, אבל עדיין. הפער בין הראש ללב אצלי הוא פער נורא גדול, ואיכשהו, הלב תמיד מנצח.
די, רק כי לא מפריעים לך פופאפים?
טוב, אז אני רק אגיד שממש לא פגעת לי בהנאה המקורית מהתסריט ואני גם לא חושבת שהסרט הורס אותו בכל צורה שהיא. אל דאגה.
שמחה לקורא את השורה התחתונה, כי זה מה שהכי חשוב
אם כי עכשיו ממש מסקרן אותי לשמוע מה תחשבו על "גרסת הבמאי", שבה באמת ניסיתי לטפל בבעיה העיקרית של התסריט – והיא ההתפרצות הלכאורה מוגזמת של האב.
מצטער, אבל יש אנשים מאותגרי אנגלית.
למרות שקראתי פה כמה תגובות שההתפרצות של האבא מהירה ומוגזמת, אני מבין שהילד דיבר לא יפה אל החברה. לעומת זאת אני לא מבין למה החברה אמרה לילד שזו לא דרך לדבר אל האבא. הוא לא רק אמר 'רציתי לבנות טירה'?
חוץ מזה הסרט מושקע מאוד והמוזיקה מקסימה. היא משרה אווירה דיכאונית במעט למרות שהיא די שמחה. מוזר.
ח"ח!
מצטער, אבל יש אנשים מאותגרי אנגלית.
סליחה. אולי שווה לדבר עם ליאור ולבקש שיוסיף כתוביות. אחרי הכל, הוא מקצוען תרגומי
לגבי החברה – זה פחות מה שהוא אומר ויותר איך שהוא אומר, עם המון – איך אומרים אטיטיוד בעברית? זה לא ממש חוצפה, אבל גישה כזו שאינה במקומה.
אגב, ממש שמחה שזה עבר – זה מה שביקשתי מהמלחין – מוזיקה מלנכולית אבל אופטימית באותו הזמן.
ואם כבר את מחוברת.
בכיתה י"ב המגמה שלי הייתה תקשורת, שבו היינו צריכים לצלם סרט דוקומנטרי בן 10 דקות. איך אני יכול להעלות אותו לאינטרנט? איזה אתרים יש שאני אוכל להציג את הסרט באיכות הטובה שלו?
האתר שאליו קישרתי, vimeo
הוא אחד האתרים האיכותיים. הוא נותן לך להעלות סרטים ללא הגבלת זמן (בניגוד ליו-טיוב) ובאופן כללי האיכות שלו טובה יותר (למרות שלעתים, צריך לחכות שכל הסרט ירד למחשב לני שמתחילים לצפות – ובאופן כללי עדיף להוריד את הסרט למחשב שלך ולשמור אותו, ואז לפתוח את הקובץ בנגן שלך.
הבעיה היא שאפשר להעלות קבצים של עד 500 מגה בייט, שזה די בעייתי.
אתה יכול גם לפתוח חשבון במאק (ww3w.mobileme( אני חושבת, ושם למשך חודשיים אתה יכול בחינם להעלות קבצים של עד 1 גיגה.
יש לי בעיה אחרת.
הסרט שלי קיים על דיסק דיוידי, והסיומת היא VOB. איך אני יכול להמיר את הקובץ לפורמט אחר ואיך אני יכול קצת לכווץ אותו, ואולי אף להוריד קצת מהאיכות.
יש לי בעיה אחרת.
http://www.doom9.org/mpg/svcd-guides.htm
אם כבר נתת קישור לאתר טוב
ונוצר פתיל על סרטים שנעשו ע"י הגולשים, החלטתי להעלות את הסרט שעשיתי השנה במסגרת מגמת קולנוע:
http://www.vimeo.com/5609169
כמובן שזה לא מקצועי כמו הסרט המקסים של מיקה, (ונעשה כמעט ללא תקציב או ציוד או מותרות מהסוג הזה) אבל אני מאוד גאה בו וממש אשמח אם כמה אנשים כאן יראו אותו :)
אם כבר נתת קישור לאתר טוב
איזה סרט חמוד. אהבתי מאוד את זויות הצילום, ואפילו את המשחק (קשה להוציא ממני מחמאות משחק).
תודה על מחמאת המקצועיות והכל, אבל חשוב לציין – הסרט הזה נעשה בלי תקציב ובלי שנשכר אף ציוד. אפילו בלי גיבוי של בית ספר לקולנוע, כמו שחשבנו שיהיה בהתחלה. פשוט הצלחתי למצוא אנשים מוכשרים שהיה להם ציוד ומצאו לנכון לקחת חלק בפרויקט.
אם כבר נתת קישור לאתר טוב
תודה :)
כל המחמאות על המשחק מגיעות לבחור שלומד איתי בכיתה ומשחק בתפקיד הראשי, הוא שייך לסוג האנשים שיום אחד כולם ישמעו עליהם.
הסרט שלך נראה נפלא, הפריע לי קצת המחסור בדיאלוגים. (את מעט השורות שהיו היה לי קשה להבין, אולי כי אני רגילה לכתוביות) דווקא בסצנה האחרונה הדיאלוג ברור, אבל היחס הכעוס של המבוגרים לילד כשלפני כן נראה שלא היה להם ממש אכפת מה הוא עושה (לטובה או לרעה) די משונה. שוב, חסרו לי הדיאלוגים בשלב מוקדם יותר של הסרט שיבנו את הסיטואציה מעבר לרעיון הבסיסי של ההזנחה שאפשר להבין די מהר. אבל מבחינת בימוי (וכמות ההשקעה יחסית לזה שאתם אנשים מבוגרים ועובדים שאף אחד לא מעודד אותם לעשות סרטים או נותן להם ציון על זה) הסרט עשוי מצויין.
טוב, כולם אנשים שמתעסקים בעשיית סרטים
במשרה מלאה או משרה חלקית, וכולם עשו את זה בשביל הניסיון הנוסף/הקרדיט (למעט עוזר הצלם שעשה את זה מתוך חברות עם הצלם וכטובה).
מחסור בדיאלוגים – כזה היה התסריט. היה לי מאוד חשוב לא להוסיף מלים. מצד שני, אני מאמינה באורגניות, אז כשהתפלקו לשחקנים שורות שלא היו שם קודם מתוך אימפרוביזציה – זה היה לגמרי בסדר בעיני.
יוצא מן הכלל הזה – אנחנו מתכוונים להקליט כמה שורות שלא היו בתסריט מעולם, ולבנות סצינה חדשה עם כמה משפטים שישפכו קצת יותר אור על הסיטואציה.
לגבי המראה של הסרט – פרנק לאב, הצלם המוכשר שלי, הוא חלק מאוד מאוד גדול באיך שהסרט נראה. כמובן שבחרתי אותו כי אני יודעת שהוא יוכל להעביר את מה שאני מחפשת להעביר ושהוא רגיש ליופי ולקומפוזיציה לפחות כמוני – אבל עדיין. הוא והמצלמה שלו (המכונית שלו בגלגול הקודם, האמת) עשו עבודה נפלאה.
אם הסרט שלך בלי תקציב, בכלל מרשים.
אני אחכה עם שאר הביקורת עד שאראה את הגרסה המלאה – מן הסתם חלק מהדברים שהפריעו לי (קפיצות,למשל) ייפתרו עד אז.
תודה
זה לא ייאמן מה שאפשר לארגן בניו יורק. לא כל אחד יכול להרים את זה (מסתבר שזה כישרון לדעת למצוא אנשים מוכשרים שנמצאים על סף הפיכה למקצוענים מן השורה, שיסכימו לעבוד בחינם) – אבל רק בניו יורק אפשר להרים הפקות כאלה בלי פרוטה.
טוב, בלי פרוטה יהיה מוגזם. עלה לי האוכל לכולם, בשני הימים, ועלו לי כמה מהאביזרים – למרות שרובם מאוד שמישים לי, כמו המטקות, השמשיה והצידנית (הצידנית לא בסרט, אבל אחסנו בתוכה את הבשר והגבינה לסנדויצ'ים).
ואתה יותר ממוזמן שלא לחכות לגרסה המלאה – שתי הגרסאות עומדות כל אחת בפני עצמה. אני יודעת שזה לא קונבנציונלי שבמאי יוציא שתי גרסאות לסרט של עצמו, שעל שתיהן הוא חתום בפה מלא. מנגד, מעולם לא הייתי קונבנציונאלית
אז בכיף, אשמח לשמוע ביקורות מורחבות.
בינתיים כבר שיניתי כמה דברים בזכות הערות הגולשים (הורדנו עוצמה למוזיקה http://www.youtube.com/watch?v=6LidOJ6gCog למשל) ואני גם שוקלת לעשות אולי שינויים מסוימים בגרסה הארוכה – החשוב בהם – לוותר על חלק מהקלוזאפים בסצינת העימות.
הערה קטנטנה
לדעתי השוט ב4:17 יכול היה להיות יותר ארוך. אני לא מבין גדול גקולנוע, אבל נראה לי שהתכוונת להראות שם מעבר זמן. יחסית לקצב שמוכתב לפני כן, השוט הזה היה צריך להיות איזה 3-4 שניות. אם המצלמה היתה יורדת מהשמש לחוף זה בכלל היה מושלם.
חוץ מזה, המוזיקה ממש מתאימה והמשחק גם לא רע בכלל (חוץ מכמה הבעות פנים של הילד). כל הכבוד על ההשקעה וכמובן על האומץ להעמיד אותו במבחן קוראי עין הדג
השוט היה הכי ארוך שהוא יכול להיות
הוא השריד האחד ליום הצילומים הראשון, חצי שנה לפני מה שקורה בסרט. זה אותו החוף, אבל בשיא הסתיו, והוא שומם לגמרי.
אם כבר נתת קישור לאתר טוב
הסרט שלך באמת נחמד, אם כי היו שני דברים שהפריעו לי, קודם כל, השירים שנראה כאילו הודבקו בכוח לסרט, ובעיקר השיר האחרון, שלפי דעתי, לא כל כך התאים, ושנית, איכות הקול, יתכן שזה בעיקר הרמקולים הזוועציים שיש לי, אבל ממילותיו של השחקן הראשי לא הבנתי דבר, כך שכול הדיאלוגים היו לא מעניינים ולא מובנים עבורי, לא שאני מאשים אף אחד.
בצילום, אכן, נהדר, מאוד אהבתי, וגם המשחק היה מצוין. אולי כשאשיג אוזניות טובות או משהו, אצפה בו שוב.
מסכים.
קודם כל תודה לשניכם :)
החלפת החולצה נגרמה מזה שהייתה שם במקור עוד סצנה שירדה והיינו חייבים להשתמש בשוט מסצנה אחרת… זה נראה כמו טעות קונטיניואיטי אבל לא הייתה לנו בררה.
טוב, זה שלא קורה כלום בסוף זה חלק מהרעיון של הסרט- גם אם התאמצת והגשת ערעור, אין סיכוי שהוא יתקבל בכל מקרה. אמנם הקצנתי את זה מאוד בשביל הסרט, אבל זאת הביקורת שלי על מערכת החינוך והבירוקרטיה האטומה שלה.
אני מסכימה
בניית המתח היתה נפלאה, ואז – פוף. מתפוגג. כאילו מעולם לא היה מתח.
מהתגובות של הבמאית אני מבינה שזה כוון להיות בצורה של פואנטה – מה שלא תעשה זה לא ישנה כלום, אבל זה פשוט לא עובר ככה, וחבל.
אבל באמת , אחלה זויות צילום ואחלה סרט!
טוב, רשמתי לעצמי
זאת בהחלט ביקורת לגיטימית, חבל לי שזה התפספס. דווקא לי הפריעו דברים אחרים בסרט ולכן התגובה הזו הפתיעה אותי. אני אשים לב לא לעשות את אותה טעות בסרט הבא :)
זה לא הכי מצחיק בעולם?
אם יש משהו שהתהליכים האלה לימדו אותי – זה עד כמה אין לך שליטה על מה אנשים אחרים חושבים/רואים/מקבלים מהיצירה שלך.
אני, למשל, נורא פחדתי מחוסר ההמשכיות בין שתי הטירות ובין החוף המלא לחוף הריק (פחות לגבי הסצינה האחרונה סביב הטירה, כי כרונולוגית היא מתרחשת בשעה שמרבית האנשים כבר עזבו את החוף, יותר לזמן באמצע). במיוחד אם אני אשים את הסרט חשוף לביקורת אנשי עין הדג, שממילא שונאים אותי. גם פחדתי שישימו לב לחוסר ההמשכיות בעריכת הסצינה הראשונה עם שמיכת הפיקניק – צד אחד הסל פתוח – בשוט ההפוך הסל סוגר, ולהיפך.
כלום. אף לא ציוץ.
היו לי גם חששות שאני דוחפת את הילד להתנהגות פרחחית מדי, שתוביל לאנטיגוניזם כלפיו, רק כדי לעדן את התגובה של האבא, ולהראות שאמנם היא לא מוצדקת, אבל אפשר לראות מאיפה היא באה. והנה, רק מעט מאוד אנשים בכלל שמו לב לזה שהילד מתנהג בפרחחיות חצופה כלפי הזוג, וגם אז זה נמוג כשהאבא הורס את הטירה, והם הפטירו איזה "יא אללה, איזה מניאק!".
וכל הרגעים היפים והעדינים כשהאבא מנסה לשתף את הילד, ונקרע בין לתת לו זמן לעצמו לבין התעקשות שהוא ינסה לפחות לתת לבחורה צ'אנס, או הכאב שלו כשהילד קם והולך ולא עונה לו אפילו – רק אני רואה אותם.
כמו גם הרמז המטרים לאלימות שחבויה באב ועצורה בו בטירוף, כשהוא מכה את הבחורה – בשובבות, אבל עדיין – אחרי שהיא מעירה אותו בהפתעה גמורה.
נו, מה לעשות?
לא תמיד מה שהיוצר רואה הוא גם מה שהקהל רואה.
גילוי וכיסוי
הגעתי פעם למסקנה שאחת הטכניקות שהכי קשה ליוצרים לשלוט בהן היא מה לומר ומה להסתיר. זה כמובן לא עוזר שמה שצופה/קורא אחד מבין בקלות חולף מעל לראשו של השני.
זה לא הכי מצחיק בעולם?
זה נכון, ישבתי כל כך הרבה זמן בחדר עריכה ופיתחתי שנאות ואהבות לסרט ובסופו של דברים אנשים הגיבו שונה לחלוטין ממה שחשבתי. כשמבלים שעות מול החומרים רואים דברים אחרים. שנאתי את הצילום של הסרט, (שהוא מאוד לא מקצועי יחסית לסטנדרט במגמה) שני שליש או אפילו יותר מהשוטים בסרט עברו תיקוני צבע מסיביים רק כדי שהצבעים יראו נורמליים. השוטינג שלי נעשה כמעט בלי מחשבה או תכנון אחיד כי היו לנו שבועיים לכל הפרה-פרודקשן ובכל הסרט אין בכלל אינטרקאטים, אבל בסופו של דבר קיבלתי המון מחמאות על הצילום דווקא.
עד כמה ששמתי לב, יש גם המון הבדל בין הפורמטים בהם מקרינים את הסרט. כשאת נותנת לאנשים לראות את הסרט באינטרנט הפרטים הקטנים (כל הניואנסים בסרט שלך שעברו לנו מעל הראש) הרבה פחות בולטים מאשר על מסך גדול. דברים כמו בעיות בסאונד בולטים הרבה יותר במחשב (לפחות בסרט שלי, שהסאונד בו בעייתי מלכתחילה) ולבעיות בצילום שמים לב פחות. אבל כשרוצים לשתף אנשים בסרט שלך באמת אין בררה חוץ ממסך קטן, אז אין מה לעשות לגבי זה. עד שלא נתחיל לייצר סרטים במיוחד לאינטרנט צריך להתרגל לזה שיש דברים שהולכים לאיבוד.
אולי זה באמת ההבדל בגודל
נצטרך לחכות לפסטיבלים אם כך…
''ארמון''
הילד לדעתי היה מבוגר מדיי, איכשהו ילד בן 6 מסתדר לי הרבה יותר מכל הבחינות. אבל המוזיקה הייתה מעולה והוסיפה מאד והסרט יצא מקסים למרות הגיל של הילד וההתפרצות של האבא, כמו שאמרו מעליי.
מחכה לגרסה הארוכה(היא תגיע, נכון?)!
כן, גם הגרסה הארוכה תבוא
אנחנו עובדים עליה במרץ, ואפילו הולכים לסטודיו מחר, להקליט כמה שורות נוספות של דיאלוג.
יפה מאוד.
עבודת הבימוי מקצועית מאוד (חוץ מקטע אחד בו עוברים לקלוז אפ לילד, שהיה לי קצת פתאומי ומבהיל). מרשים.
לא אהבתי את המשחק של האבא או הילד – שניהם נראו לי קצת עציים. סליחה. את המשחק של החברה דווקא אהבתי מאוד, אבל היחס שלה לילד לא היה לי ברור – רוב הזמן היא נראית מאוד אמפטית כלפיו, ואז פתאום היא שולפת את שורת ה"אל תדבר ככה לאבא שלך" משום מקום.
שתי נקודות קטנות: הצילומים של המתקנים בקוני איילנד והמוזיקה עושים את העבודה (מבחינת קביעת הטון הרגשי והתייחסות למוטיב המשפחה), אבל שניהם נראו לי קצת צפויים, ולכן גם קצת אגרסיביים. ואני יודע שזו פחות או יותר הנקודה, אבל הארמון הזה היה יותר מדי מקצועי – למשל חרכי הירי, שנדמה שהוא לא היה יכול לבנות בלי כלים מדויקים יותר. העברת יפה את תחושת הזמן שעובר, כך שברור שהיו לו כמה וכמה שעות לבנות, ועדיין – לי זה צרם.
ואת סצנת הפתיחה אהבתי מאוד, אבל ממש. הסיבובים של הפריים, העברת האינפורמציה המהירה, המוזיקה – הכל עבד נהדר.
תודה, אדם.
איזה קלוזאפ היה לך פתאומי או מבהיל?
לגבי השחקנים,
מן הסתם, אני מאוהבת בהם כולם (אם כי רק החברה מככבת גם בסרט שני שלי). אני מאוד מקווה שדעתך על שניהם תתשנה כשתראה את הגרסה הארוכה.
לגבי הארמון – טוב, זה ה-סיספונד שעליו בנוי כל הסרט. זה *אמור* להיות ארמון שבכלל בלתי הגיוני שילד יצליח לבנות לבד, בלי שום כלים מקצועיים (למרות שאת חרכי הירי אפשר בכיף לעשות עם מקל של קרטיב. זה יותר המבנה עצמו, הבסיס, שאותו אי אפשר לבנות בלי תבנית ודליים על גבי דליים של מים. כן, כולנו התנסינו בבניית ארמונות ביום הצילומים השני
). כל הפואנטה היא שבגלל המתיחות בין האבא והבן על רקע האישה החדשה בחייו של האבא, האבא מצליח לפספס את הפלא הזה שהבן שלו יצר – ויותר מזה – משמיד אותו.
אני כרגע בחיבור אינטרנט דפוק במיוחד, אז אני אצפה שוב מחר.
לגבי הפלא, אני מבין את הפואנטה (למרות שנדמה לי שהסרט מתמקד הרבה יותר ברגשות של הבן, וכאן זה קצת פחות ברור לי מה המניע לפלא), אבל עדיין, לי זה פשוט הרגיש קצת לא אמין.
ותודה לך על הפרויקט המרשים הזה.
אתה צוחק? תודה לעין הדג, על תחרות התסריטים.
שהביאה לגילויו של התסריט של ליאור, וגרמה לי לקחת את הדברים לידיים וליישם את אחד חלומות הילדות הגדולים ביותר שלי – לביים.
לגבי הדמויות, מניעיהן הרגשיים והמצב בו הן נמצאות – באמת שלא סתם הסרט נמתח איכשהו לסרט של 20 דקות. במיוחד אחרי שיחות עם ליאור על כל המניעים דנן ועל סיפור הרקע, הבנתי שכמה שלא נתאמץ וכמה שהשחקנים לא יעבירו את הניואנסים, הרבה מסיפור הרקע לעולם לא יעבור לצופה בלי ש- ובכן, נעביר לצופה את סיפור הרקע. מה שניסיתי לעשות באמצעות התמונות בהתחלה, ובעוד כל מיני אמצעים, כמו הוספת סצינות שבהן נוכחות רק שתיים מתוך שלוש הדמויות ונאלצות לתקשר – כשזה האבא והילד זה עובד יופי. כשזה עם הבחורה- לא כל כך.
בגרסה הארוכה, התמונות עשויות בצורה אחרת לגמרי וכוללות גם שני סרטים ביתיים קצרים, ללא מלים בצורה שקצת יותר "דוחפת לגרון", לטעמי, אבל הבנתי שבמקרה הזה – היא די חייבת. הסצינה הנוכחית, יפה ככל שתהיה – עוברת מהר מדי, ולא מעבירה מספיק מהסיפור בכדי לתת את ההקדמה הרגשית הנדרשת לגבי מצבן של הדמויות ביום הספציפי הזה. שלא לדבר על כך שהרבה אנשים הגיבו לשוט הראשון ברכבת ב"ברור לך שמשני לבנים לא יכול לצאת ילד שחור? לא, רק רציתי לוודא"…
במקור, אגב, התכוונתי לצלם סצינה שלמה, בבית, עם כלב של המשפחה. רציתי להראות אותו מנמנם במיטה שלו, וכשהוא שומע את דלת הבית נטרקת ומנוע המכונית מופעל, הוא מזנק לעבר הדלת, שועט במדרגות ונובח "קחו אותי אתכם!" (לא מפורשות, כמובן. זה לא סרט של דיסני). הרעיון היה שכל התמונות יהיו תלויות ברקע, באגביות, כמו שקורה במרבית הבתים האמריקנים. אבל אפילו לולא נפל כל הרעיון מחמת בעיה למצוא לוקיישן וארגון כל הנוגעים בדבר לאחר שכבר צולמו התמונות המדוברות, אני לא חושבת שזה היה מספיק. לפעמים פשוט צריכים באמת לספר את הסיפור, לא רק לרמוז אותו, מסתבר.
אני לא חושב שהבעיה היא הרקע.
הבעיה היא יותר בבניית היחסים הספציפיים ביום הספציפי הזה. את היחס בין הילד לבין אביו לבין חברתו החדשה של אביו נדמה לי שהפנמתי עוד בשלב התמונות והרכבת – וזו גם אחת הסיבות שאני חושב שהפתיחה עשויה מצוין: מעבירה הרבה מידע במעט זמן, ועוד בצורה מגניבה.
''ארמון''
אני חייב להתחיל ולומר שמאז התחרות עבר זמן רב, ולכן לא זכרתי כלום מהתסריט המקורי (פרט ל'ילד בונה ארמון בחוף הים') – מה שטוב, כי באתי לסרט 'טאבולה ראסה'.
שנית, אין ספק שהבעיה הטכנית (בסאונד) הקשתה מאוד ליהנות מהסרט, ואפילו להבין אותו. אני בהחלט בעד הוספת כתוביות (אפילו באנגלית) כדי להקל על ההבנה.
שלישית , אני חייב לציין שקטע התמונות בפתיחה ממש לא הצלךיח להעביר לי את הסיפור. למעשה, עד אמצע הסרט חשבתי שהילד מאומץ, ורק בשלב מאוחר הבנתי. אני חושב שהסיבה היא כפולה – ראשית, אני אישית לא הייתי ערוך לקלוט הרבה מידע בשניות הראשונות; שנית, עצם העובדה שעל רקע התמונות הופיעו הקרדיטים (שמות השחקנים וכו') משכה את תשומת הלב מהתמונות והפכה אותן ל'לא חשובות'. נדמה לי שבסרט כזה קצר אפשר לוותר על האגו ולא לשים קרדיטים על סצינה חשובה כל-כך.
בניגוד למהירות של הפתיחה, שהובילה לאי הבנה, שאר הסרט היה לי מאוד איטי – ונראה לי שהוקדש יותר מדי זמן לאותו סוג של סצינות (הילד בונה ארמון, האב והבחורה משתעשעים ומתעלמים ממנו). את הזמן הזה היה לדעתי עדיף להקדיש לסצינה שבה הם מגלים את הארמון, שהיתה מאוד יפה והיה מקום לתת לה עוד קצת זמן לפני ההתפרצות של האב (שהיתה בעיני לא מוסברת ומשוחקת בצורה קצת 'מכנית'.
אני מקווה שהביקות שלי לא תרפה את ידייך – ההשקעה חשובה, והניסיון חשוב, וכל ניסיון הוא הישג.
תודה, נונין
הביקורת איננה מרפה את ידי כלל וכלל, אני מאוד מעריכה אותה.
תראה, ניסיתי מאוד לקחת תסריט שנגע בי וריגש אותי, ולהעביר בצורת סרט את הדברים שבו שנגעו בי וריגשו אותי לשאר האנשים, שלא הבינו אותו בכלל. אבל רציתי לעשות את זה מבלי לפגום בסרט, מבלי לשנות דברים מהותיים או לבנות אותו אך ורק על פרשנות שלי. היה חשוב לי שסיפור הרקע יבוא מהתסריטאי (אני לא רוצה להרוס ולספר כאן את סיפור הרקע הזה, כי אני מקווה שהגרסה הארוכה שלי כן מצליחה איכשהו להעביר את הדברים שרציתי להעביר, אז אני מחכה שהיא תהיה גמורה, ואתם תראו – ואז תחוו דיעה נוספת).
אחד הדברים המהותיים היתה סצינת הקונפליקט בסוף. היא סצינה של שישה משפטים.
לא רציתי לשנות אותה ולהוסיף לה שורות שיבהירו יותר את העניין, ואין שום מצב בעולם שאפשר היה להעביר את כל הרגשות האלה אך ורק באמצעות המשחק והדליברי. אלה שש שורות, למען השם! להאריך את הסצינה הזו על ידי שתיקות בכלל היה יוצא מכני ולא נכון, לכן כל מה שהיה אפשר לעשות, היה לתת לשחקנים את המניעים של הדמויות (אלו של הילד היו קלים, הכי קל להזדהות אתו) – אבל אלה של האבא ושל הבחורה – לא כל כך – ולצלם.
וכמובן – וזה משהו שניסיתי ואני מקווה שהצלחתי להעביר בצורה יותר טובה בגרסה הארוכה – להראות את האש הקטנה שעליה רותחת הקדירה, ואיך אותה האש מתגברת והולכת – עד שהסיר גולש אל הכיריים ומכבה אותה.
לגבי סצינת הפתיחה – עלי להודות ולהתוודות – אני לא אוהבת את הקטע הזה. זה היה הקטע הנסיוני שבעזרתו יוצר האנימציה ניסה להראות לי שהוא יכול ליצור את מה שאני מחפשת (אהבתי את כתוביות הפתיחה של הסרט "the break up" – משם ההשראה) – אבל זה היה קצר מדי, וכל תמונה היתה שם לחצי שניה. אחר כך הוא יצר עוד סרטון, אבל הפעם זה היה ארוך מדי, וגם הפעם זה לא היה בנוי טוב מבחינת קצב (לדעתי). כשהתסריטאי אמר לי שלדעתו כל הסצינה הזו בכלל לא נחוצה, החלטתי להכניס את הגרסה הקצרה בתור כתוביות ותו לא בגרסת התסריטאי שאתן לו. לא רציתי להעלים אותה לגמרי (היי, ארגנתי סטודיו ותינוק מולאטי וילד מולאטי צעיר, ותחפושות, ואיפור ושיער והקדשנו לזה כמעט יום שלם! וחוץ מזה, אני חושבת שזה דווקא מאוד נחוץ, כי רק השורה "האישה צעירה בהרבה מהגבר" וליהוק של בחורה בת 22 לא מספיקים להעביר שזו לא האמא של הילד. אפילו כשהילד מולאטי).
וידוי נאות – הגרסה הארוכה *הרבה* יותר איטית. אבל היא לפחות לא אסופת קאטים מהירים, אלא מורכבת מיותר סצינות בין הדמויות השונות. וחוצמיזה – יש בה שירים. לא סתם מוזיקה, שירים של ממש! ונו, שירים מעבירים יותר רגש הרבה פעמים, במיוחד בסרט שהדיאלוגים בו מועטים כל כך.
בקיצור – מחר אנחנו בסטודיו לעשות הקלטה נוספת שנקראת ADR, ואז אני אשב עם העורך לסדר את הסאונד, ואז המיקסר המקצועי יעשה מיקס, והשירים יתווספו, ואלוהים, שרק זה יהיה לי מוכן עד אוגוסט!
ואם בסופו של דבר גם הגרסה שלי לא מצליחה לספר טוב את הסיפור, נו שוין. העיקר – כפי שאמרתם כולכם – הוא שניסיתי.
מספר דברים (ואני קטנוני, מודיע מראש):
המונטז' בהתחלה מהיר מידי. לרוב האנשים קשה להתמקד בכל כך הרבה אינפורמציה ויזואלית. המוסיקה האגרסיבית הופכת את המשימה לקשה אף יותר (אני בכל אופן לא הצלחתי להבין מדוע התא המשפחתי הזה נראה כמו שהוא נראה ומי נגד מי. חשבתי אולי הוא הילד פר"ח שלה או משהו מקביל בארה"ב). מוזיקה שקטה אולי היתה מסייעת, שקט מוחלט עדיף (או לחילופין שאון גלים, מבחינה נראטיבית אפשר להצדיק אותו בדיעבד).
כשהשלישייה עומדת על הרציף ומתכוונת לרדת לחוף הילד נהדף. הוא לא רוצה. לא ברור עם הנוכחות של האישה היא הגורם או שהוא פשוט לא אוהב את הים. הלבוש-המאוד-לא-ים-קאז'ואל שלו רומז על הדבר השני. וגם נעלי הספורט. מבחינתי הילד לא אוהב את הים ולכן המיומנות שלו בבניית ארמונות חול אינה ברת סיספונד.
מבחינה תסריטאית ניתן היה לשלב בשלב מוקדם שוט של הילד אוחז מחברת ומצייר איזה ציור מורכב, איתות ליכולות האומנותיות שלו, כך שבניית הארמון בחול היתה הגיונית יותר. אם הציור שהוא היה משרבט היה של ארמון או טירה גותית מה טוב.
הנימה העצבנית בה האבא פונה לבן בפעם הראשונה (כשהבן מתרחק מהם בחוף) נדמת תלושה. מה הבעיה שהבן יסתובב לו על החוף? ההפך, הוא אמור לשמוח.
האב צועק עליו "לאן אתה הולך?" ורואים את שובר הגלים ברקע של הבן. האישה פונה לאב עם קרם השיזוף ובשוט הבא הבן עוצר ומתחיל לבנות את הארמון בדיוק באותה הנקודה. כאילו לא זז. לא ברור אם הוא קרוב או רחוק, אם יש מרחק ראיה בינהם (ואז הניתוק ו"וחוסר האכפתיות" הרבה פחות משמעותי) או שלא. שינויי הפרספקטיבה והזום-אין על פני הילד ברגע שהאב מורח עליה קרם הגנה לא מסייעים להבנת הקומפוזיציה.
האב רוכן לצפות בארמון, מתרומם ורוכן שוב, המצלמה הרועדת בשלב הזה אמורה להציג את זוית הראייה שלו אבל הכיוונים לא מתאימים (הארמון מצולם מכיוון היותר קרוב לאישה).
אהבתי את הקומפיזציה ברגע שהילד אומר לאישה "תתעסקי בעניינים שלך" וראש שלה נקטע החוצה מהפריים. יפה! את השימוש בזויות נמוכות אהבתי פחות ולא מצאתי הצדקה תסריטאית להן.
כמו שכבר הזכירו, התנהגות האב תלושה ומוגזמת.
אהבתי את הדיזולב של הילד עם הארמון והציפורים ברקע.
מאיפה הילדים בסוף צצו? ולמה הוא מרוצה מכך שהם מתקנים את הארמון? אני התרשמתי שהוא בנה את הארמון מתוך שיעמום ולא מתוך פרץ יצירתיות ולכן הוא לא אמור להתעניין בגורלו (להיפך, רוב הילדים היו הורסים את הארמון בעצמם. אבל זו כבר קלישאה). אם האיחוי של הארמון אמור לסמל איחוי ביחסים בין האב לבן אז צריך להוסיף שוט קטן בו האבא משתעשע עם הילד (לדוגמא: זורק עליו חול, בצורה חברית-קונדסית כמובן).
היי, אני מהאנשים הבודדים שמעריכים קטנוניות משובחת
אני רוצה להתחיל עם הזויות הנמוכות בקלוזאפים של הסצינה הסופית. לא, אין להם שום הצדקה תסריטאית, או אמנותית, לצורך העניין. הם תולדה של אילוץ.
אני לא יודעת אם מעניין פה מישהו לשמוע על יומן ההפקה, אבל פתחת לזה את הדלת, אז – ברשותך – אני אכנס בה.
במקור תכננתי יום צילומים אחד. בפועל, אלו היו יומיים וחצי (אם סופרים את היום הראשון בסתיו הקודם שמייד לאחריו חליתי מאוד). למה נוסף עוד חצי יום לא מתוכנן?
אה, יפה ששאלת.
קרתה סערה לא מתוכננת.
כל הסערה לקחה בערך עשר דקות. אפילו ירד גשם פתאום. אבל השמיים התבהרו שוב, ואפילו רכב משטרת החופים שציווה עלינו להסתלק מייד נעלם לבלי שוב. אמה מה? מסתבר שסערות, רגעיות ככל שיהיו, משפיעות על גאות ושפל.
ומה אכפת לנו גאות ושפל?
אה, לנו לא כל כך. אבל לטירה, שבעקבות הסערה נבנתה בעצם על ספו של חול טובעני, זה כן.
חבל שלא היתה לנו מצלמה ספייר לצלם את מאחורי הקלעים. כל החוף כולו התקבץ ועזר לנסות לשמור על הטירה שלא תתמוטט בטרם עת. עמדנו שפופים ושפכנו דליי מים אל מעבר לצד השני של לוח הפלסטיק הגדול שחצץ בין הגלים המתנפצים לבין הטירה. זה היה לא נורמלי. ומגובה המותן ומעלה צילמנו את סצינת העימות. הספקנו בקושי, אבל הספקנו, ואז הטירה קרסה, והיינו צריכים "לרמות" את הקלוזאפים.
הדרך היחידה היתה לעשות את זה כנגד השמיים, והזווית היחידה היתה הזוית הנמוכה שהציקה לך.
למה לא צילמנו שוב את הקלוזאפים בחצי היום הנוסף שבו חזרנו לחוף ובנינו את הטירה האמיתית?
בעיקר כי ביום היחיד בו היו כל אנשי המפתח זמינים (בונה הטירות, הצלם, שלושת השחקנים הראשיים ואני) – היה צפוי לרדת גשם. במשך יומיים רצופים כמעט הוא ירד, הגשם. בצהריי היום שלפני כולם התקשרו אלי "מיקה, את בטוחה שמחר מצלמים?", בטח בטוחה. אלוהים אוהב אותי. אין מ-צ-ב שיירד גשם.
בשש בערב, כשעדיין לא היתה הפוגה, התקשרו שוב.
בטח שמגיעים. אין מצב שיירד גשם.
עד תשע בערב לא הפסיק לרדת גשם, והטלפונים המודאגים לא פסקו. למרות שהאמנתי בכל לבי שאלוהיי לא ינטוש אותי – לא רציתי להסתכן ולהביא את הסאונד מיקסר (שאותו הכרתי פחות טוב מאשר כל השאר). גם את בני הנוער שיתקנו את הטירה לא הספקתי למצוא.
הגענו לחוף והוא היה מקסים. אפילו השמש התאימה את עצמה ליום האחר בו צילמנו. החשש הגדול שלי שהיעדר ההמשכיות מבחינת תנועת האנשים על החוף ובטירה עצמה (שכן, היו עכשיו שתיים שונות לגמרי) התפוגג, כי אף לא אדם אחד העיר שמה פתאום כשהאבא והחברה משחקים מטקות אין כמעט אנשים על החוף, וסביב לילד יש המולה, ומלא אנשים גם בים. אף אחד לא שם לב שיש שתי טירות שונות.
אבל הקלוזאפים מעאפנים רצח, אין ספק.
אבל – בחייאת, הנימה העצבנית נראית תלושה? הילד מעיף באישה מבטים מזלזלים כשהיא מנסה להיות נחמדה, מפיל את המטריה שהוא סחב כמעט עליה ברעש גדול, ואז עובר על השמיכה שלהם ביניהם, כשהוא מתיז חול לכל עבר ומתעלם מהאבא שלו! איך נראה לך תלוש שמישהו יתעצבן מזה?
לגבי עניין שובר הגלים – זה לא משהו שיפריע לך בגרסה הארוכה. בגרסה הארוכה המצלמה מלווה את הילד עד שהוא מוצא מקום שנראה לו ורוכן אליו, להתחיל לחפור. אפילו לא שמתי לב שהעורך של הגרסה הקצרה השמיט את זה. אולי מרב בלבול בין שתי הגרסאות השונות.
לגבי הילד, מניעיו והנטייה האמנותית שלו – חשבתי באיזה שהוא שלב להוסיף וויס אובר לא קונבנציונלי – רציתי שהילד יכתוב שירים/שירי ראפ גרועים, ובטקעים שונים בתסריט, יהיה וויס אובר שלו מקריא את השירים הגרועים שלו. יש רק רעיון אחד לשיר שחשבתי עליו, כשהילד מסתכל על האבא והחברה מרחוק, מתחיל דקלום של שיר שהנושא שלו הוא "פאי התפוחים של אמא שלי". הבעיה?
לא רק שאני בחורה ומבוגרת יותר ועוד לבנה – נורא קשה לכתוב שיר-גרוע טוב. חוץ מזה, שזה היה רעיון קצת אנכרוניסטי, לא ככה? אבל זו היתה הדרך שלי להעביר שלילד יש נטיות אמנותיות, הוא רק עוד לא מצא את האאוטלט הנכון. זאת, עד שהוא מגיע לחוף ומגלה את נפלאותיו של החול.
הילדים בסוף – טיילו על החוף, ראו את הטירה ההרוסה וחשו לעזרתה.
הילד מרוצה כי בין אם הבנת שזה היה בית סימבולי או שלא – מישהו אחר הכיר ביצרת המופת שלו, בגאוניות שלו.
אגב, כשציךמנו את השוט האחרון של השלישיה עוזבת את החוף, לשחקנים היה מעצמם רגע של פיוס, והם עוזבים מפוייסים וחבוקים.
התסריטאי שנא את זה, אז כמחווה שלרצון טוב, ברגע שהבנתי שמטעמים כלכליים תהיה גם גרסה קצרה – המשטתי את החלק הזה.
זכרתי את הסיפור עם הסערה,
כתבת עליו איפשהו פה בעין הדג; בכל אופן האספקט הזה לא מורגש, כך שעשיתם עבודה טובה.
בעניין התלישות, בד"כ כאשר אדם מבצע פעולה מתגרה אנו מקבלים היזון חוזר מהנפגע. קלוזאפ על פני האישה + ארשה מרירה (דיק צ'ייני סטייל) היה מאותת לצופה שיש פה קונפליקט ומכין אותנו להתפוצצות. המבטים המזלזלים של הילד לא מורגשים, ההליכה שלו על השמיכה נראת כמו סתם קיצור דרך ואת המטריה בכלל לא ראיתי.
העניין היה הילד, לא האישה.
התגובה שלה לא יכולה להיות מרירה וקלוזאפ שלה לא היה נחוץ. גם בגרסה הארוכה זה בעיקר קלוזאפים של הילד שעושה פרצוף או אומר משהו לא לעניין, ואצלה המקסימום שתקבל זה או תסכול (שהוא לא משתף פעולה) או מבוכה, כשהוא מדבר לא יפה אל האבא (עד שהיא אוזרת אומץ ונוזפת בו, כמובן).
ובין אם הילד רק מקצר דרך או לא – ואני חושבת שהפרחחיות שלו בצעד הזה מאוד ניכרת – הוא מעיף להם חול על השמיכה ועל האוכל, ואז מתעלם מהאבא ששואל לאן הוא הולך, אז אני חוזרת – באמת נראה לך תלוש שבפעם השניה שהוא חוזר על השאלה, האבא מרים את הקול?
כמו שאמרתי קודם – את כל הניואנסים הקטנים האלה מסתבר שרק אני רואה. חבל, אבל זו המציאות.
לעניין טשמשיה והחול אני דווקא שמתי לב.
כן, היו אנשים ששמו לב
תגובה שלי
ובכן, אני לא יכול לנמק את הדעה שלי על הסרט בצורה, בואו נאמר, קריאה (אם יכולתי, תחת הקישור http://www.fisheye.co.il/author_Dancing%20Pen היה דף כלשהו) אבל היו שני דברים שהפריעו לי בסרט:
א. בשונה מהתסריט, החוף לא נראה שומם במיוחד. אולי זה הסאונד (וכבר שמעתי כמה קשה לצלם בחוף ים), אבל התחושה הכמעט קמארית שהייתה בתסריט התמוססה שם. מה שכן, אני מבין שצילמת בחוף בניו יורק, ככה שלצלם את קוני איילנד ואחר כך לצלם את חוף שומם לידו באמת לא יהיה כל כך אמין
ב. בסוף, כשהילד (/נער) מסתכל על החברה והאבא הולכים, הוא שומע ברקע מעין פלאשבק/וויס אובר. עכשיו, אני לא אוהב את קטעים כאלה, ורק לעיתים רחוקות פלאשבקים מהסוג הזה מצליחים לעבור. הפריע לי.
ודבר אחד חיובי:
ג. סחתיין. כל העשייה הקולנועית שלי מסתכמת בצילום סרט קצרצר לאזרחות, וגם זה לא היה די מורט עצבים, גם אם מספק. אז לצלם סרט שיוצא לא רע, ועוד להשאר, את יודעת, שפויה – כל הכבוד!
תגובה שלי
לגבי א' – זו היתה בחירה מודעת לשינוי בתסריט. בחרנו ללכת על משפחה אורבנית בניו יורק וחוף מוכר ועמוס בניו יורק, במקום חוף מבודד.
לגבי ב' אין לי משהו מיוחד להגיד – עניין של טעם.
לגבי ג' – תודה, אבל מי אמר שאי פעם הייתי שפויה?
''אלוהים נתן, אלוהים לקח''
סרט דוקומנטרי, שעשיתי במגמת תקשורת לפני 5 שנים בערך.
http://vimeo.com/5620426
אשמח לדעת מה דעתכם.
וואו
[ואם הייתי מתאוששת, אז כמה הערות בונות יותר: התיעוד של האינטראקציה המשולשת ביניהם, והראיונות איתו עצמו – מדהימים. מינוריים, מינימליים ושאר ממים. להטביע אותם טיפה פחות בשירים, להוריד טיפה את מינון הראיונות "מבחוץ" – וזה אחד הדברים המדהימים שראיתי. מה נהיה עם גולשי עין הדג? מה זה כל הכישרון הזה?]
מסכימה עם דבריה של מאץ'
ורציתי לציין את העדרו של הקרדיט לשיר "סיפור אהבה".
השירים עצמם בסדר, אבל הווליום שלהם חזק מדי. גם הראיונות מבחוץ, למעט הראשון, זה שפותח את הסרט ועושה אקספוזיציה, נראו לי קצת מיותרים, לוקחים מהסיפור.
דבר ראשון, תודה.
אלו הביקורות הראשונות ממביני דבר לסרט. נורא כיף לקרוא שאתם חושבים שהוא טוב.
קצת להסביר את הראיונות מבחוץ, הגיבור, שאמא שלו נפטרה כמה חודשים לפני הצילומים, היה נורא מאופק יחסית לטריות של המקרה. ובמגמה, כל השאר הפציצו את הסרטים שלהם עם בכי, מוזיקה מרגשת וכל שאר השטיקים כדי לגרום לאנשים להזיל דמעה, אנחנו רצינו לגרום לרגש והדוד היה היחיד שהפגין משהו. למרות זאת הקטע הכי מרגש לפי דעתי הוא בשיר 'MAD WORLD' כשרואים את הילדים משחקים במחשב ליד תמונה של ההורים. ועוד סיבה לראיונות עם הדוד; הילד לא נתן שום אפיון לאמא בכל הראיונות שעשינו איתו, לכן היה לנו חשוב שהקהל יכיר ויבין על מי מדובר ושהפוקוס לא יירד מהילד, ולכן הראיונות עם הדוד נורא קצרים.
החבר בעצם נותן את האקספוזיציה לכל הסרט, אבל חוץ מזה הוא אומר עוד כמה מילים לקראת הסוף, לקראת הנימה האופטימית.
אגב, עוד משהו שעשיתי, היה להראות בהתחלה את כל המטלות ה"מבוגרות" שהילד עושה, ולקראת הסוף לראות אותו רק משחק עם האחים, להזכיר שהוא עדיין ילד (למרות שהוא נראה נורא מבוגר). אז אני מצטרף למיקה על הציון שכל אחד מבין משהו ולא תמיד יבינו את הדברים הקטנים ששמת.
ושוב, תודה.
הדוד לא הפריע לי כל כך
הוא קצת הרגיש כמו משהו חיצוני, אבל לא כמו גורם זר. החבר הרגיש לי לא שייך.
אני מחכה שהסרט ייטען, אבל בינתיים
אני כל כך שמחה שגיליתי בפניכם את העולם של וימיאו!
כיף לראות שאנשים הלכו ופתחו חשבון והעלו לשם סרטים. הוא אתר עם אפשרויות מאוד מגניבות – אפשר לחסום סרטים עם סיסמה (מה שעשיתי למשל עם הסרט השני שלי, שכרגע נמצא ב"הקרנות מבחן", לפני שנשלח אותו לתיקוני צבע, עריכת ומיקס סאונד, ונוסיף לו מוזיקה) ואפשר לאפשר לגולשים להוריד את הסרט למחשב שלהם – שזו האופציה הכי מגניבה.
אפשר גם לחסום אותו מהורדה, אגב.
ריגש אותי
כיוון שכל צופה מגיע עם מטען ריגשי/חוויתי אחר, סרט בכלל, ואלמנטים מסויימים בפרט, יתאימו/ישפיעו על כל צופה בצורה שונה.
עבורי הקטע האחרון עם הדוד היה מאוד חזק.
מעבר לסיפור ולאנשים (שמה לעשות, הם החלק החזק בסרט הזה) יצרתם את הסרט בצורה משובחת – אהבתי מאוד את המבנה ואת תמהיל הראיונות עם תעוד חיי היום-יום, מה שבחרתם להראות בתוך הפריים בסצנות השונות, והזמן שנתתם לכל סצנה. עם זאת, הרגשתי שהיה אפשר לקצץ (קצת) בקטעי המוזיקה הרבים.
וכאמור, הסרט ריגש אותי.
תודה רבה.
שוב, נורא כיף לקרוא ביקורת כזו.
מסכים איתך לגבי קטעי המוזיקה באופן כללי, ובאופן יותר ספציפי לקטע הראשון. הוא ארוך מדי ובשלב כלשהו מייגע ומעייף עוד לפני שהסרט התחיל. אם הייתי יכול לשנות משהו מהסרט, זה היה את הקטע הזה.
וכאמור, תודה.
אדם קלין אורון,
נורא ציפיתי לתגובה שלך על הסרט, אבל היא לא באה. בעקבות הזמן ההולך ואוזל החלטתי לאזור אומץ ולבקש שתרשום מה דעתך על הסרט. נורא הערכתי את טעמך ודרך המחשבה על סרטים, אשמח לדעת מה אתה חושב על הסרטון שלי.
אז תרשום: אני חייב גם לך וגם למיקה תגובה.
אני מבטיח להעביר אותן בשבוע הבא – הגישה שלי לאינטרנט בימים הקרובים מוגבלת.
ותודה.
''אלוהים נתן, אלוהים לקח''
יפה נוגע באופן פשוט ונקי.
באמת הצלחת להעביר את המצב והאבל דרך סרט מאופק ומינימליסטי. את הקושי בחיים ובהתמודדות.
אני לא מספיק מבין מה מזה התסריטאי, מה הצלם, מה העורך – ומה אתה עשית. אבל בעיני זה היה מושלם גם הדוד והחבר. השירים היו לעתים קצת חזקים מדי אבל זה גם לא נושא. הסך הכל היה יפה ואני אישית לא הייתי משנה כלום…
''אלוהים נתן, אלוהים לקח''
אז ככה: קודם כל, זה מאוד מרשים, בעיקר ברמת העשייה הקולנועית. למרות נטיית יתר לזומים ושימוש קצת מוגזם במוזיקה, זה לא מרגיש חובבני לשניה (חוץ, אולי, מאשר בקטע בו האחים קמים בתחילת הסרט – שנראה מבוים; ובכתוביות הסיום, שבהן הפונט לא מקצועי ואין שימוש נכון באותיות רישיות באנגלית). בעיקר התרשמתי מהזרימה הטבעית בין סצנה לסצנה, שהשימוש המושכל במוזיקה – שמתחילה במהלך סצנה אחת, אבל מגיעה לשיא הגיוני (מוזיקלית ותוכנית) בסצנה שלאחריה – מסייע לה מאוד, אבל גם החלטות של עריכה ובימוי עובדות לטובתה. המקצוענות בולטת עוד יותר כשמגיע אות הסיום של בית רוטנברג, ומדגים איך *לא* צריך לעשות את זה.
יחד עם זאת, מבחינת התוכן יצאתי טיפה מאוכזב. שתי הדקות הראשונות הן נהדרות – אתה בונה מתח מצוין, ויצרת אצלי סקרנות לדעת עוד על עאטף, אחיו, הסביבה החברתית בה הם פועלים והיחסים שלהם אחד לשני ולהורים הנעדרים. בדקות הראשונות, כאמור, יש רמזים שכל זה הולך להתממש – אתה מספר את הסיפור לאט, תוך כדי שימוש בתפאורה הטבעית של הבית (המונח 'מיזצסנה' קפץ לי לראש) ובשגרת הבוקר. אלא שההבטחות של ההתחלה לא מקוימות: אנחנו לא שומעים את האחים בכלל, וגם על עאטף אנחנו לומדים פחות מדי – הרושם שנוצר הוא שהוא מספר רק מה שהוא רוצה לספר, ואין כאן חשיפה וגילוי אמיתיים. גם אין אפילו מילה על הסביבה החברתית והאורבנית, על הדת (אל תשכח איך קראת לסרט), על אותם האנשים ש"הציעו לקחת את האחים" ועוד. לקראת הסוף, יש תחושה שהסרט אפילו נמרח, כי את כל מה שיש לו להגיד הוא אמר בדקות הראשונות. אני חושד שזה נובע מכך ששלב התחקיר לא לקח יותר מכמה ימים או שבועות, בעוד שסרט תיעודי – נדמה לי – זקוק למאות שעות של חומרי גלם שיזוקקו לתמצית סיפורית שמכילה מגוון רבדים.
ועדיין, כסרט גמר, זה פשוט נהדר – אם אני צודק וזה מבוסס על תחקיר וצילומים על פני תקופה קצרה, זה מרשים במיוחד. בקיצור, יש לך עתיד.
''אלוהים נתן, אלוהים לקח''
דעתי האישית המאוד לא מלומדת, היא שהסרט הזה מצוין ונוגע ללב, עם שתי בעיות מאוד קטנות:
– האורך לעומת התוכן. לדעתי היה עדיף לקצר קצת, או לחילופין להוסיף כמה משפטים מהאחים האחרים.
– כמות השירים. ממש קשה לי להעיר על זה, כי חלק היו מאוד מוצלחים ומאוד אהבתי את שיר הסיום האופטימי. רגע אחד שהפריע לי: השיר המאוד מאוד דרמטי, על רקע תליית הכביסה. אהבתי את העובדה שהוא מנגן אותו ואומר שאמא שלו אהבה את השיר, ואז המעבר לשיר המלא, אבל על רקע הכביסה זה הרגיש over the top.
בקשר לסגנון הדוקומנטרי, רציתי לדעת איך זה צולם, ובעיקר, כמה מהסרט בוים וכמה צולם בשגרת חייהם ונערך אח"כ.
הרגע של משחק הסוליטייר לדוגמא, נראה לחלוטין לא מבוים, והעלה בי חיוך.
''אלוהים נתן, אלוהים לקח''
וואו, אחרי כל התגובות האלה עלתה לי לחלוחית של גאווה בעיניים.
אני אענה על פרטי הסרט כשהישיבה שלי תהיה יותר נוחה, וכשאשלים שעות שינה (הנסיעה חזרה מאילת היא סיוט!).
אבל שוב, תודה.אהבתי את המחמאות החמות והביקורות הבונות.
''אלוהים נתן, אלוהים לקח''
אני אנסה להגיב לכולם כאן בתגובה אחת.
*התחקיר על הסרט באמת לא ערך יותר מדי זמן. התחקיר והצילומים ארכו כ-3 שבועות (החלפנו נושא כשכולם כבר היו בשלבי העריכה בסרטים שלהם.), והעריכה ארכה כשבועיים. מצד שני מדובר בחבר שלי אז לא היה צורך בתחקיר עמוק.
הבעיה השנייה הייתה שוויסאם, הדמות הראשית, פשוט לא נפתח רגשית מול המצלמה. הוא נשאר כמו רובוט, מספר על עברו כאילו אלה חיים של מישהו אחר. לרגע לא מצאנו סימן לכאב או צער. אולי הבחור חזק מבחינה רגשית, אך בתור חומר לסרט הוא לא משהו. ואז עשינו ראיונות לאחים ולדוד. הם נפתחו יותר, והדוד סיפר על הילדות של אחותו, על חייהם, וממש גרם לתחושה שאנו מכירים את האמא. עם האחים היינו די עדינים בזמן הראיונות, מפני שהם היו צעירים והאירוע היה די טרי (אימם נפטרה כ-3 חודשים לפני הצילומים), ככה שלא שאלנו שאלות חודרניות.
*כמובן שהכל היה מצויין, עד שהגיע שלב העריכה ואז בא המדריך והזכיר לנו שהסרט לא צריך להיות מעל ל-9 דקות. ולמרות כל הקיצוצים, אחרי שהשארנו רק את הדברים ההכרחיים עדיין נשאר לנו הסרט הכי ארוך, כ-12 דקות.
*לגבי בימוי, חוץ מהקטע הראשון בו האחים מתעוררים, והקטע בו הוא תולה כביסה (לעזאזל, כל מה שאמרנו לו שאנחנו רוצים לצלם הוא עשה 5 דקות לפני. כשאמרנו שאנו באים לצלם את ההתארגנות לבי"ס, והגענו ב-6 בשביל זה, מצאנו אותם מוכנים בדרך החוצה. היינו צריכים להחזיר אותם בכוח למיטה ולצלם!) הכל אמיתי.
*הקטע עם משחק הסוליטר הוא גם הרגע האהוב עליי בסרט. ושם הצילום הגרוע מוסיף מאוד לרגע.
*עניין המוזיקה מצחיק אותי, כי למרות שהיום אני שם לב לכמות השירים שהסרט כמעט וטובע בהם, הוא היה הסרט עם הכי פחות "פסקול". בהתחלה היה לנו שיר אחד (Mad World), וניגון הגיטרה ליווה את הסרט וקצת מהראיונות. ואז המדריך הגיע והרצה לנו על חשיבות השירים בסרט, והתחלנו פשוט להוסיף, כמה יצאו טובים (Show Must Go On) וכמה פחות (השיר בהתחלה שאני לא זוכר איך קוראים לו).
בכל מקרה, מהרגע שהכרזנו על הגרסה הנוכחית כסופית אני גאה בסרט. לפי דעתי הוא לא מרגיש כסרט גמר של תיכון, ובכלל חוסר הזמן לא השפיע על האיכות.
תודה רבה לכולם (ולאדם על שפינית מזמנך, למרות שאתה עסוק) על הביקורות.
בשעה 6 הם היו מוכנים לצאת לבי''ס?
כן,
וזה מה שהיה מוזר. התכוונו להגיע ב-6 כדי שזה יהיה בטוח לפני שהם מתעוררים אבל הם כבר היו לבושים ועם התיקים.
לא בהכרח מוזר.
אם הם ידעו שאתם באים, טבעי שהם יתרגשו ויקומו מוקדם.
אם כבר חולקים סרטים...
http://www.youtube.com/watch?v=sVzQm47pdPQ
מצטער על הגסות, אני מפרסם את זה בכוונה בלי כינוי, אשמח לשמוע מה חשבתם
אה ו, אני אגיב לסרטים האחרים שפורסמו פה בקרוב, בתקווה עם כינוי ממש
תלת מימד זה העתיד
למעוניינים: סקירה מקיפה של כל סרטי התלת-מימד שאמורים לצאת בעתיד הנראה לעין, מעכשיו ועד 2013.
http://www.slashfilm.com/2009/07/14/the-ultimate-3d-movie-preview-and-release-date-schedule/
נראה שרוב הסרטים הם באנימציה, כמה חבל.
אבל תהיה לגבי הדאבל פיצ'ר של "צעצוע של סיפור", מה הכוונה ב'דאבל פיצ'ר'? הולכים להקרין את שני הסרטים ברצף תמורת כרטיס אחד? ועוד בתלת מימד? זה יהיה מעייף.
בארה''ב, יקרינו את שניהם בכרטיס אחד.
אני לא חושב שזה מעייף במיוחד – אלה לא סרטים ארוכים: האורך של שניהם ביחד הוא פחות מהאורך של 'שר הטבעות' אחד. בכל אופן, זה לא רלוונטי לגבינו כי בארץ יקרינו אותם בנפרד. 'צעצוע של סיפור 1' בתלת-מימד יגיע לארץ ב-1 באוקטובר, ו'צעצוע של סיפור 2' – ב-29 באוקטובר. 'צעצוע של סיפור 3', אגב, יוקרן בארץ ב-17.6.2010.
רק עכשיו היה לי זמן לקרוא את זה כמו שצריך
(ולכתוב לי בצד דברים שצריך לא לשכוח).
יש פה לפחות עשרה סרטים שלא שמעתי עליהם עד עכשיו שנכנסו לרשימה שלי. אחלה לינק.
מפעם לפעם אנחנו מקבלים הודעות, שבלשון יפה נכנה אותן "הצעה להחלפת קישורים". ברובם המוחלט של המקרים האימיילים נשלחים על ידי אנשים שבאופן הכי ברור מעולם לא ביקרו בעין הדג ומשום מה חושבים שהמיילים האוטומטיים האלה ירשימו אותנו. אבל זה שקיבלנו היום התעלה על כולם.
"ה-page rank הנוכחי של האתר הוא 4", מצהיר מר אינדקס-עסקים-רב-תחומי, וכנראה לא יודע שזה page rank נמוך כל כך שלא כדאי אפילו להזכיר אותו.
ואז הגיע המשפט שהותיר אותנו שמוטי לסת: "המערכת האוטומטית שלנו חישבה שהקטגוריה באתר שלנו שתתאים ביותר למילות המפתח באתר שלכם היא: "זגגות רכב"".
אני שוקלת הסבת מקצוע.
זגגות רכב?
זה קשור להנחת רעפים איכשהו?
זה אתר קולנוע, דרייב-אין זה סוג של קולנוע, כדי לצפות טוב יותר מהמכונית צריך לשבור את השמשה הקדמית ואז מה תצטרכו? נכון, זגג. זגג רכב, לא סתם.
''עין הדג: אתר דינמי עם ווישר''.
עין הדג: ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים זגגות רכב.
אז עכשיו זה אתר יד עם דינמו?
אני דווקא חושבת שאתם צריכים לראות בזה מחמאה – זה שכל מי שמתעניין בקולנוע מגיע לעין הדג זה נתון, אבל כשאתם מדברים גם לאוכלוסיית זגגי הרכב, בלי אפילו כתבה אחת בנושא? זה כבר הישג.
טיזר טריילר לפרסי ג'קסון.
http://www.youtube.com/watch?v=5koiRqkGrso
הייתי צריך לנחש שזה ייצא עם הארי פוטר..
איזה צפוי
אז מה עדיף, קודם ספר אחר כך סרט?
או קודם סרט ואחר כך אולי גם ספר?
אני מוצא שאחרי הסרט אין לי הרבה חשק לספר
בין אם הסרט היה טוב או לא ובין אם היה נאמן או לא.
וחוץ מזה, הספרים של פרסי ג'קסון הם קלילים וכיפיים, איכותיים ומגניבים.
עכשיו, אני לא יודע אם להמליץ על הספרים המתורגמים (כי אני רוצה שהם יצליחו ויוציאו עוד כאלו) או להמליץ על הספרים המוקראים (כי זה מה ששמעתי וגם איכות ההפקה טובה).
לאיזה גיל הם מיועדים?
הם מה שנקרא Young Adult Novels
אבל אני לא ממש אוהב הגדרות כאלו. אז במסורת המשחקים הישנים הייתי מסווג אותם לגילאי 9 עד 99.
הם מהנים גם כמבוגר (למרות שרוב ההפתעות צפיתי כמה דקות מראש) והם לא ילדותיים. אני חושב שבגילאי 8-9 כבר לא יהיה משהו שיעבור לקורא מעל הראש.
שיא ראשון להארי פוטר 6
לפי הערכות בהקרנות חצות הסרט השיג 20 מיליון (או 22.2 מיליון) ושבר את השיא של האביר האפל להקרנות חצות (18 מיליון).
אני יכול לדווח שלהקרנת החצות באטלנטה
הכרטיסים אזלו בשלב מוקדם למדי – ביררתי לגביהם מתוך סקרנות בשעה אחת בצהריים, ונאמר לי שכל הכרטיסים נמכרו. לא שיכולתי ללכת ממילא – הייתי צריך לעלות על הטיסה לארץ באותו לילה.
וואו
כנראה שהניחושים שלי לגבי הסרט היו שגויים לגמרי.
מעניין אם זה יהיה הסטנדרט החדש עבור סיקוולים
200 מיליון בחמישה ימים.
הבנתי שבסרט דווקא לא יוצג באיימקס בשבועות הראשונים, מה שיכול לפגוע בהכנסות לעומת רובוטריקים 2.
אבל יעזור לו בשבועות שאחר כך
כשהמעריצים יחזרו כדי לראות אותו שוב, הפעם באיימקס.
וואו.. insane
אבל לא הצליח לשבור את השיא של האביר בהכנסות ליום ..
הכניס ביום רביעי 58 מיל', פחות מהאביר וגם פחות מרובוטריקים 2.
זה עדיין מעל הציפיות
מאז הסרט הראשון הסרטים בסדרה בדרךך כלל מכניסים סכום יפה ואפילו יפה מאוד אבל לא מדהים.
טוב, לפי עכבר העיר הוא שבר את שיא הכנסות ליום הראשון
עם 22 מיליון לעומת ה-18 של "האביר האפל", מישהו עוד לא עדכן אותם בכך שמדובר בהכנסות מהקרנות חצות בלבד.
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,636,209,38157,.aspx
כבר ידוע באילו שנים מתרחשת סדרת סרטי ה"פ? האם זה בשנות ה-90 כמו הספרים או בימינו?
אני מתנצל מראש, אבל
למה לכל הרוחות זה משנה?
סתם, ידע אישי, פרט טריוויה.. תקרא לזה איך שאתה רוצה
אני מאוד מאוד בספק
אם אפילו יוצרי הסרטים הקדישו לזה מחשבה.
אני לא יודע בעצמי
אך שים לב שבבקבוקוני הזכרונות כתובות שנים כמו '1938'… אני דווקא מניח שהם חשבו על הכל שם בהפקת הסרט כדי לדאוג למציאותיות ולאמינות.
לפי איך שלונדון נראית בסרטים - שנות ה2000
אז מה אם כתוב 1938?
ברור שהסרטים לא מתרחשים ב-1940 או במאה ה-18. הם מתרחשים "בימינו", כמו הספרים. הספרים בכוונה אף פעם לא ציינו תאריך (גם אם אפשר להסיק אותו בעקיפין), כי זה לא חשוב. זה קורה "בימינו", ואם ימינו הם 1998 או 2004, זה לא חשוב ולא משנה.
הספריים כן מציינים תאריך
בספר ההשני אפשר לחשב את זה, מפרט שולי מאוד בעלילה.
ובספר השביעי זה מצויין במפורש
*רק בשביל הדיוק*
לא זוכר מתי, אבל אין בספר פגישה בין משרד הקסמים לרה"מ הבריטי? יכלו לקחת את בלייר, הוא יחסית פנוי, ואפילו לא היו מורידים לו את הבגדים כמו לפוליטיקאי אחר שהופיע לאחרונה בקולנוע… :)
ובכוונה גדולה,
ראש הממשלה לא מצוין בשמו אלא נקרא רק "ראש הממשלה" (אוקיי, הוא גבר, כך שאפשר לפסול את תקופת מרגרט תאצ'ר).
לא, אי אפשר
הספר מתרחש ב-1996-1997
רוב הסיכויים שמדובר בג'ון מייג'ור. למרות שפאדג' התייחס לראש הממשלה הקודם כגבר… ופה אפשר להכניס בדיחה נדושה על מרגרט תאצ'ר.
למעשה..
עלילת הספר הראשון מתרחשת ב-1991.
אפשר לדעת את זה דרך קטע מהספר השני בו חוגגים את מסיבת יום המוות ה-500 של ניק חסר ראש (או איך שלא קוראים לו).
על העוגה שלו היה כתוב שהוא מת ב-1492, וחישוב פשוט מגלה שהשנה בה נחגגת המסיבה היא 1992, אז עלילת הספר הראשון התרחשה ב-1991.
(ויקיפדיה)
אבל אני דיברתי על הספר השישי
שאכן מתרחש בין 1996-1997.
אה.. כן..
רק בחנתי אותך.
היום נתקלתי במקרה בסרט הזה:
http://www.jerusalementjha.com/
מדובר בסרט גנגסטרים המתרחש בדרום אפריקה, ולא נראה שמעבר לשמו יש לו איזשהוא קשר לירושלים. מסתבר שהוא היה המתמודד של דרום אפריקה על המועמדות לאוסקר לסרט הזר האחרון.
למישהו יצא לראות? הטריילר, לפחות, נראה די מגניב.
איך האנגלית ב''עידן הקרח 3''?
האם מישהו שלא יודע אנגלית ברמה גבוה, יוכל להסתדר עם האנגלית בלי תרגום?
תודה.
אוף טופיק- ה''פ
האם אמת היא שקוצצו סצנות בסרט? קראתי שקיצצו כמה סצנות מרכזיות כדי להתאים את הסרט לצפייה של צעירים, האמנם?
אוף טופיק- ה''פ
אני שמעתי שהורידו איזה קטע של דקה שברונו מנסה לגנוב את מספר הטלפון של מייקל ג'קסון מהפלאפון של ג'נט ג'קסון(או שמא זה היה טיטו? :) )
חוץ מזה הם בטח שמרו כמה דברים לגרסת הDVD
אוף טופיק- ה''פ
תיקון גדול, התכוונתי להארי פוטר החדש, הסצנות שהורדו מברונו ידועות.
לפי מה שאני יודע
הייתה בעיה בכל קולנועי גלובוס בארץ- הם קנו מWB גרסה לא טובה של הסרט שלא כוללת משהו כמו 3 סצינות, אחת מהן היא כנראה הסצנה הכי חשובה בסרט.
ניסיתי לרחרח קצת ברשת
וככל שהבנתי, מדובר בתקלה שהתרחשה בקולנוע אחד של גלובוס (תקלות? בגלובוס? מי היה מאמין). ברוב בתי הקולנוע בארץ הסרט תקין. אחת מהסצינות החסרות, לטענת הטוענים, היא כל כך משמעותית שאי אפשר היה להעלים אותה מכל העותקים בארץ בלי ש*כולם* ישימו לב.
אם בכל זאת אתם נתקלים בתקלות, כמובן דווחו.
הטענות ברשת חלוקות
חלק באמת אומרים שזו הייתה תקלה, בעוד אחרים טוענים שגלובוס חתכו במכוון סצינות קשות כדי להוריד דירוג.
זה אפשרי? סרט יכול להיות בדירוג מסויים בגלובוס ואחר בשאר הרשתות?
הטענות ברשת חלוקות
הדירוג של הסרט בארה"ב הוא כמעט הנמוך ביותר האפשרי, ואין בסרט סצינות קשות אז אני בספק.
המ, חשבתי שזה PG13 כמו הקודמים.
מפתיע. לרעה.
אותי דוקא הפתיע שזה רק PG
במיוחד בגלל שרואים דם באחת הסצינות. לסרט יש אווירה מאד אפלה, מעין השקט שלפני הסערה כך שהפתיע אותי שזה רק PG. אם אתה דואג לחווית צפייה מרוככת, הסר דאגה מלבך.
אפילו בשתיים.
אפילו אם גלובוס באמת חתכו את הסרט,
זה בטח לא היה כדי "להוריד את הדירוג" כיוון שהסרט ממילא מדורג מאוד נמוך. היה לי קל יותר להאמין שהם חתכו אותו רק כדי לקצר אותו וכך להכניס יותר הקרנות ביום – מעשה בזוי בפני עצמו, כמובן. כאמור, נכון למה שידוע לי כרגע אני לא מאמין שהם עשו את זה. נראה לי שהשמועות האלה נבעו מעותק אחד פגום.
אם הם עשו את זה בשביל להכניס יותר הקרנות ביום,
אפשר לתבוע אותם על זה, לא?
כן.
אבל עוד פעם: צריך הוכחות חותכות שזה באמת מה שהם עשו, ואני לא מאמין שזה המקרה. יש הרבה עדויות של אנשים שראו את הסרט בקולנועים שונים, גם של גלובוס, ושהסרט היה שלם (או לפחות, הסצינה האמורה כן היתה בו).
תיקון עוד יותר גדול: זו הביקורת על ברונו
ועוד טיפה אוף טופיק- ה''פ
הארי פוטר מוקרן בת"א באולמות שעתידים לנפוח את נשמתם בקרוב בעזריאלי וכן בבתי קולנוע לב (דרישה של וורנר אני מניח, כפי שהם דרשו בשנה שעברה שהאביר האפל יוקרן בשני אולמות מרכזיים בתל אביב). אולי בתי קולנוע לב לא ידועים באיכות טכנית כפי שיש בפלאנט למשל, אבל הם בהחלט עדיפים על ג.ג.
המסך באולם 1 בעל גודל נאה בהחלט ולמרות שלא מדובר באולם בעל שיפוע חד במיוחד, לא הרגשתי שזה פגם בחווית הצפייה ואף אחד לא הסתיר לי (ואני לא הסתרתי לאחרים). הסאונד פה ושם בנקודות מסוימות תעתע, הסראונד נעלם אבל שב במהרה. זה לא קרה הרבה, אבל זה קרה פעם-פעמיים.
הצגה ראשונה בשבת והאולם לא מלא יתר על המידה, הקהל בוגר ברובו, לא מעט דוברי אנגלית, אחוז ילדים והצעירים נמוך וכולם שקטים ומנומסים (לא דבר שיש לזלזל בו, זכורה לי היטב הקרנה עם אחייני לפני כמה שנים באחד מההארי פוטרים הקודמים, בגלובוס באשדוד, שדמתה לערב נטול השגחה בכיתה הטיפולית).
אז קולנוע איכותי, קהל מנומס, והכי חשוב – קל"ב מאד לתל אביבים.
עוד דבר אחד קטן – בכניסה לאולם הסדרן ציין שלא תהיה הפסקה אך זו אכן התקיימה. אישית זה לא הפריע לי כמו בדר"כ עקב השתיה הרבה ששתיתי אבל רק שתדעו שיש הפסקה, במידה ותלכן לצפות בסרט שם. במחשבה שניה, אם אתם מהילדים הצעקניים והצווחניים – לכו לעזריאלי
מה אורך הסרט הארי פוטר השישי?
שעתיים וחצי.
תודה רבה
אני היחיד שחושב שהיו צריכים לפצל את הסרט הזה לשניים,
ולאו דווקא את השביעי?
זאת אומרת, האורך של הספר השישי הוא כמעט פי אחד וחצי מהשביעי. מה נסגר?
הספר השישי
קצר יותר מהספר השביעי, החמישי וגם הרביעי.
והסרט עשה עבודה מצוינת בכל הקשור לנאמנות לחומר המקורי.
איך הגעת לזה?
שישי הוא 587 עמודים והשביעי ולשביעי 688. כנראה שהתבלבלת.
ואגב, אני אשמח לתשובה לשאלה שלי =[
אופס.
כשהייתי מסתכל על מסדר הפיניקס, הייתי בטוח שהוא הנסיך חצוי הדם.
אוקי, למה לא פיצלו *אותו*?
כי הוא אמנם ארוך,
אבל לא באמת קורה בו יותר מבספרים האחרים. לדעת רוב המעריצים הוא מאוד נמרח.
בספר השביעי קשה לי לחשוב על דברים שאפשר לוותר עליהם.
כי הוא אמנם ארוך,
אם היו מפצלים את מסדר הפניקס זה היה חבל מאד. כי אז היו מכניסים כל פיפס שטותי שקורה בספר ובעיקר המון חלקים שבהם בעצם לא קורה שום דבר. איכשהו מהספר הכי גרוע בסדרה יצא אחלה סרט.
על מצעדי שוברי קופות ואיברי מין גבריים
כמעט והצלחתי לתפוס את רד בטעות בתחילת הכתבה הזו:
כתבה מספר 4426
Forgetting Sarah Marshall שיצא לפני קצת יותר משנה הכיל סצינת עירום פרונטלית גברית מזעזעת כבר בתחילת הסרט, אבל הגיע רק למקום השני בדוח"קו.
זה לא משנה - הוא לא הכיל *קלוז-אפ* על איבר מין גברי.
סרט כזה שדווקא כן היה במקום הראשון הוא 'מועדון קרב', כבר לפני עשר שנים, אבל שם זה לפריימים בודדים בלבד.
טוב, זה גם לא בדיוק דיבר
אבל זה כבר להיכנס לקטנות…
כמו שציינו בתגובה מעליך
זה כבר להיכנס לקטנות(ים)
תודה.
ברמת גן
תחנת בני ברק
ככל שאני זוכר, תחנת בני ברק היא שתיים-שלוש דקות הליכה מהפלאנט. יעיל מאוד.
אתה זוכר נכון.
תודה לכולכם
שאלה
האם מישהו שלא ראה את הסרטים של הארי פוטר (או מקסימום את הראשון) ולא קרא את הספרים, יצליח להבין מה קורה בסרט השישי?
תודה מראש לעונים.
אני בספק
הסרט הוא המשך ישיר לחמישי, למרות שאיתי ראה מישהו שלא קרא את הספרים ולא ראה את הסרטים הרביעי והחמישי ואמר שהוא הבין הכל.
דווקא בין השישי לחמישי אין הרבה קשר (לפחות לא בסרטים).
אם הוא ראה רק את הסרט הראשון ויודע את קצת רקע על הארי פוטר (שזה צפיה בסרט הראשון), אז הוא יכול להבין את רוב עלילת השיש ואף ליהנות. נכון, הוא לא יבין כל מילה, אבל גם אני קראתי שלמרות שקראתי את כל הספרים עדיין לא הבנתי הכול מהסרט.
ביקורת? ד"ח? הלו? אני מתחיל לשכוח את הסרט…
זה מה שקורה כשעושים הפסקות בזמן כתיבת התגובה....
די כבר.
פשוט די לומר על סרטים מסוימים שאנשים לא יבינו אותם אם לא נחשפו למקור.
עובדה שאלה שלא קראו את הספרים כן מבינים. זאת תופעה שחזרה עד עכשיו בכל סרט של הארי פוטר החל מהשלישי.
הוא גם לא ראה את הסרטים...
זו לא סתם התקטננות על פרטים טריוויאליים מהספרים.
די כבר.
די כבר לקפוץ על כל הודעה בלי אפילו לקרוא מה היא אומרת.
הוא לא שאל אם מי שלא קרא את הספר השישי יבין את הסרט, אלא אם מי שלא קרא חלק נכבד מהספרים הקודמים בסדרה ולא ראה את הסרטים יוכל להבין. זה ממש לא אותו דבר.
ג'יש, החום הזה באמת משפיע על אנשים, אה?
אבל אני לא הגבתי לשואל השאלה.
וחום ואני מעולם לא היינו חברים, תודה.
שאלה.
למה, בעצם, הפתיחה של "ברונו" הייתה כ"כ קטנה? זה היה סרט עם המון באז, מסע פרסום מסיבי וסרט קודם אהוב מאוד מאוד. מה השתבש בתכל'ס?
היא לא הייתה קטנה
זה נתון טוב מאוד עבור קומדיה עם דירוג R שהופצה במעט מסכים יחסית.
התכוונתי ביחס ל''בוראט''.
בדר"כ כשסרט מצליח ואהוב ע"י הקהל, הפתיחה של ההמשך טובה יותר בהרבה. פה היא *פחות* טובה, ואני לא מצליח להבין למה. היה לסרט מסע פרסום רציני והמון באז, ולמעשה כל מה שסרט יכול לבקש.
יש לי השערה שגם קצת מתבססת על הסרט
בבוראט כל הקהל יכל לומר שחלק גדול מהביקורת של הסרט,היחס שהמוסלמים באמריקה מקבלים,לא מתייחס אליו והם מתנהגים טוב למוסלמים.
בברונו רואים רבות את השנאה הרבה שיש להומואים באמריקה,ואני חושב שאולי בגלל זה,ובגלל שיש הרבה סצנות הומוסקסואליות יחסית לסרט שמשדרים בהפצה בבתי הקולנוע די זעזעה אותם.
הרבה חברים שלי לא אהבו בגלל אותם סצנות הומואיות ואפילו שהסרט תוקף הומופובים,רוב החברים שלי נשארו הומופובים(אני אין לי שום בעיה) ורובם אהבו בוארט.
אז השאלה האם בגלל שאמריקה די הומופובית יכול עד כדי כך להשפיע על ההכנסות של הסרט?
הקהל שלו די קטן
ממה הבנת שיש לסרט המון באז? התגובות לסרט היו מאוד מעורבות (בניגוד לבוראט).
מסע הפרסום של ברונו ממש לא עשה לי את זה, ואני מניח שעבור רב האנשים הוא היה פשוט מטריד. את ההצלחה של בוראט בסופ"ש הראשון אפשר לייחס להייפ ולסקרנות של אנשים ממשהו שונה.
ואולי,
הרי גם ברונו וגם בוראט הן דמויות מאותה תוכנית טלויזיה. אולי "בוראט" היה מלכתחילה דמות אהובה יותר?
לדעתי
בוראט הוא בהחלט הדמות היותר מוצלחת מבין שלושת הדמויות.
הכי אהבתי את הקטעים שלו בסדרה, ללא התלבטות.
יותר מהכל זה מזכיר את הגרינץ'
יפה יותר, מן הסתם, אבל עם אותה תחושה של Johnny Depp IS the Mad Hatter ולא 'עליסה בארץ הפלאות, עם ג'וני דפ בתפקיד הכובען המטורף.'