האמת, אין לי מושג למה כולם מופתעים. הרבה מנתחי בוקס אופיס עשו השבוע פרצוף מופתע בגלל האנה מונטנה. היא התעלתה על הציפיות, לטענתם. לא ברור לי למה. זאת הרי אותה האנה מונטנה שבשנה שעברה הכניסה 31 מיליון דולר ממופע מצולם. עכשיו, כשהיא מוציאה סרט של ממש שכולל גם עלילה, למה שלא תגיע לאותו הסכום לפחות? שלא לדבר על זה שבשבוע שעבר 'מהיר ועצבני' עשה הרבה, הרבה, הרבה יותר כסף ממה שהעזו לנבא לו, כשהוא ממשיך את מסורת הבאמפ על פיה סרטים השנה פשוט מצליחים יותר. אז מה כל כך מפתיע בזה ש'האנה מונטנה: הסרט' פתח עם 34 מיליון דולר? פפפט, זה היה הכי צפוי בעולם.
האנה מונטנה, למען אלו מכם שאינם ילדות בנות 15 ומטה, היא מיילי סיירוס – שחקנית, זמרת, מוצר מבית דיסני, כוכבת סדרת טלויזיה ותעשיית מרצ'נדייזינג עצומה בגודלה. בסדרה, ובסרט שבעקבותיה, היא מגלמת טינאייג'רית שחיה חיים כפולים – כסלבריטאית נערצת וכנערת בית ספר מהשורה.
בתחילת סוף השבוע היה נדמה שהסרט של גב' מונטנה יצליח הרבה יותר: ביום שישי לבדו הוא הכניס 17 מיליון דולר. אבל בימים הבאים הכנסותיו צנחו – ובסופו של דבר, יותר מחצי מהכנסות הסופ"ש הראשון של הסרט הגיעו ביום הראשון לבדו. התקדים היחיד למצב כזה קרה לא כל כך מזמן – זה היה 'דמדומים'. הסבר סביר הוא שפרנצ'ייזים שמיועדים לילדות קטנות, יותר מכל סוג אחר של סרטים, מחלקים את העולם לשני מחנות מאוד ברורים: אלה שחייבות לראות את הסרט עכשיו, מיד, ברגע זה, ואלה שיעשו הכל כדי להימנע ממנו. כמעט אף אחד לא נמצא באמצע.
'מהיר ועצבני', אחרי הפתיחה הגדולה הרבה יותר מהצפוי שלו, לומד על בשרו את ההבדל בין סרטים שאנשים רוצים לראות, וסרטים שאנשים הולכים לראות כי אין משהו אחר: בסוף השבוע השני שלו הוא ספג ירידה של 59% בהכנסותיו. זו ירידה חריגה מאוד ביחס לסרטים האחרים השבוע, שעברו ירידות עדינות מאוד – בעיקר 'ידיעה' ו'אני אוהב אותך, אחי'. לא נורא, גם 29 המיליון שהביא בסוף השבוע השני שלו הספיקו בקלות למקום השני, והביאו את הכנסותיו הכוללות של הסרט ל-118 מיליון דולר. זה הסרט החמישי השנה שמגיע להכנסות כוללות של מעל 100 מיליון (לא כולל 'גראן טורינו' ו'נער החידות ממומביי' ששייכים פורמלית לשנה שעברה, הגם שאת הרוב הגדול של ה-100 מיליון-פלוס שלהם הם עשו השנה). לשם השוואה, מספר הסרטים שהגיעו ל-100 מיליון במשך התקופה המקבילה בשנה שעברה הוא 1.
הסרט המצליח ביותר של השנה, נכון לכרגע, הוא 'פול בלארט: שוטר הקניון', שהגיע להכנסות של 143 מיליון דולר בארה"ב (ולמרות זאת, אגב, עדיין אין סימן שיעיד על הפצתו בארץ). השבוע הוא יצא שוב, או לפחות ככה זה נראה לעין הקצת לא מפוקסת. 'Observe and Report' היא גם קומדיה שעוסקת בשוטר-קניון שמן ולא יוצלח שנקרא להציל את העולם, או לפחות את החלק של העולם שיש בו מק'דונלדסים ומוזיקת מעליות. במקרה הזה השוטר הוא סת' רוגן (השחקן הנוכחי שנמצא בסטטוס של "אלוהים אדירים, יש סרט שהוא לא משתתף בו?), והוא מגן על אהובתו, אנה פאריס ('בית השפנפנות') מפני אימת החשפן המשתולל במסדרונות הקניון. נשמע כמו תיאור העלילה של 'פול בלארט 2'; ההבדל הוא שבעוד 'פול בלארט' היה סרט לכל המשפחה, 'לצפות ולדווח' הוא קומדיה למבוגרים בלבד, וההומור שלו לא מדבר לכולם. יש מבקרים שהתאהבו בסרט לגמרי ומנבאים לו סטטוס של קאלט, בעוד רבים אחרים ממש לא מבינים מה מצחיק פה או את מי. מבחינה כספית הסרט לא יציב לבלארט שום תחרות. הוא פתח עם 11 מיליון דולר בלבד, אבל במסגרת הציפיות הצנועות זה דווקא בסדר.
הנפילה של השבוע היתה 'דרגונבול: אבולוציה', והיא מפתיעה בדיוק באותה המידה שבה ההצלחה של האנה מונטנה מפתיעה – כלומר, ממש לא. הסרט מבוסס, תיאורטית לפחות, על סדרת האנימה המפורסמת (בחוגים מסוימים), אבל כבר כשיצא במזרח הרחוק לפני חודש הגיעה הבשורה: הסרט הזה כל כך גרוע שאף אחד חוץ ממעריצים מושבעים של הסדרה לא ירצה לראות אותו, והוא כל כך לא דומה לסדרה שגם אותם מעריצים מושבעים ישנאו אותו. הוא הצליח לגרד 4.6 מיליון דולר ולהיכנס למקום השמיני בטבלה.
בשבוע הבא: הקומדיה 'שוב בן 17' עם זאק אפרון, המותחן 'שם המשחק' עם ראסל קרואו ובן אפלק, וסרט האקשן (ההיסטרי עד פסיכיות טוטאלית, סביר להניח) 'קראנק 2'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
יש.....
זה אומר שיהיה מהיר ועצבני 5…ואואוא איזה כיף….
נראה לכם?!
הכישלון של ''דרגון בול'' אפילו צורם יותר כשמגלים
ש"סטריט פייטר: האגדה של צ'ון לי" פתח עם סכום מעט גבוה יותר וזה עוד מ-1100 אולמות, בעוד "דרגון בול" הוקרן ב-2100.
בקשר לדרגון בול
עוד שראיתי את הטריילר לסרט לפני כמה חודשים הבנתי שזה הולך להיות נפילה. פשוט מאוד – כל השחקנים אמריקאים ולא נראים כמו הדמויות בסדרה. מסתבר שיש גם תסריט גרוע, אפקטים גרועים ומשחק גרוע.
שניה, תן לי להבין, מ'האנה מונטנה' ציפו לפחות?
אל תהיו מצחיקים, ה-34 מיליון דולר שהסרט הכניס מאוד-מאוד מאכזבים, מה? כל המעריצות, ההצלחה של הופעת התלת מימד ורק 34 מיליון דולר? הרי "היי סקול מיוזיקל 3" הכניס 42 מיליון.
בהחלט ציפיתי ליותר, אבל אולי יהינה ירידות קטנות וצנועות בהמשך הדרך.
והכישלון של "דרגון בול" באמת מצער, כשבעצם היה פוטנציאל להביא את אחד הלהיטים הכי מגניבים ומותחים של הקיץ.
שניה, תן לי להבין, מ'האנה מונטנה' ציפו לפחות?
נראה לי שלהפך אלא ירידות די חזקות, כי כמו שרואים אפילו מאחרי יום שישי, וגם מ"דמדומים" אני חושב ש"האנה" גם יזכה לירידה חזקה לאחר שכל מי רצה לראות אותו ראה, ולא נשאר לו עוד קהל גדול.
והכישלון של "דרגון בול" אותי ממש לא מצער, אלא משמח אני לא רואה את זה קשור באיזו שהיא לסדרה שהיא גם בינונית(אבל עם פוטנציאל), אך הסרט שבא בהמשך לעוד ריימיקים טיפשיים כמו "סטריט פייטר" ו"המעניש: אזור מלחמה" שנכשלו קשות, אולי האולפנים יתחילו להבין שלא כל צואה עם שם מוכר יכול להרוויח כסף.
שניה, תן לי להבין, מ'האנה מונטנה' ציפו לפחות?
אני לא מדבר על כישלונו הכלכלי של "דרגון בול", אלא על כישלונו הביקורתי. כי היה פוטנציאל לסרט טוב, ומה שקיבלני זה "דיזסטר מובי 2" וזוכה בטוח בראזי. וחבל.
זה הגיוני לצפות לפחות
אני אסתכן בניחוש פרוע ואומר שהציפיות הנמוכות היו קשורות לכך שהכרטיסים לסרט של שנה שעברה (ההופעה של התופעה בתלת מימד) היו יקרים הרבה יותר מכרטיסי קולנוע רגילים.
למעשה, הסכום ש"האנה מונטנה-הסרט" עשה אומר שכמות בנות ה-12 שהלכו לראות את הסרט החדש גדלה בהרבה לעומת שנה שעברה. בייבי בום?
המוזיקה של ''מלאכים ושדים'':
http://www.traileraddict.com/trailer/angels-anf-demons/sneak-peek
אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל, זה אשכרה נראה טוב.
המוזיקה של ''מלאכים ושדים'':
כן, הסרט בהחלט נראה מרשים, ואני מאלו הבטוחים ש"מלאכים ושדים" יהיה אחד הסרטים האיכותיים ש להקיץ, יש לי מין תחושת בטן שהולכים לאהוב אותו (או שלפחות יהיה סביר), וכל הטיזרים והפרסומות שיצאו עד כה רק מעלות את הציפיות.
הפסקול של האנס זימר ממה שהיה אפשר לשמוע נראה בסדר, אבל אני יותר מחכה לפסקול של "וולברין" שאמור להגיע ממש בקרוב.
המוזיקה של ''מלאכים ושדים'':
אבל איך אתם יכולים להתעלם מטום הנקס ???
הוא פשוט מעצבן אותי, איך אפשר לצפות למשהו מהסרט כשלגיבור הראשי יש פרצוף כל-כך מרגיז?
הדבר היחיד שמעניין אותי לגבי הסרט זה הפסל שמופיע בפוסטרים (חצי מלאך חצי שד), שנראה מסכרן.
לגבי הטריילר אז גם הטריילר לצופן היה נחמד אבל הסרט היה סביר מינוס, אני מעדיף להנמיך צפיות ואולי להיות מופתע.
הפסקול שאני מצפה לו הקיץ זה דווקא ''מלאכים ושדים'',
במיוחד אחרי שהפסקול שעשה האנס זימר ל"צופן דה וינצ'י" היה מעולה (אם כי אולי קצת דרמטי מדי לסרט.. בדיסק זה נשמע הרבה יותר טוב).
לגרגסון וויליאמס לא תמיד יוצא פסקולים טובים, לפעמים הם ממש טובים (כמו שנה שעברה עם נרניה) ולפעמים סתם מאכזבים.
מעניין גם איך ייצא הפסקול ל"סטאר טרק" המולחן ע"י מועמד האוסקר על הפסקול "רטטוי" ששכחתי את שמו (נו, הוא גם מלחין לסדרה "אבודים")
מייקל ג'יאקינו
שהיה גם אחת הסיבות שבגללן אהבתי כל כך את "ספיד רייסר" (כן!), והסגנון של "סטאר טרק" נורא מתאים לו, כך שזה בהחלט מסקרן.
אני לא רואה שלמר וויליאמס היו פסי קול גרועים, במקרה הטוב יוצאים לו יצירות מופת כמו "ממלכת גן עדן", שני סרטי נרניה, שני סרטי שרק, מיטל גיר (ויש כאלו האומרים שגם "ספיי גאם", אבל לא שמעתי), ובמקרה הרע, פסי קול מאוד טובים שבהם לא מוצגים חידושים גדולים מדי אבל בכל זאת מאוד טובים כמו "צ'יקן ראן", "נראתה לאחרונה" ו"דז'ה וו" ואני עדיין לא מבין איך הוא עוד לא קיבל את הכבוד המגיע לו מהאוסקרים (גלובוס הזהב למשל, כבר נתנו לו מועמדות על נרניה הראשון) וכל פסקול חדש שלו הוא סיבה למסיבה בעיניי (מתי לעזאזל מעלים בדרך כלל את הדוגמאות מהטראקים שבפסי הקול?).
הפסקול של "צופן דה וינצ'י" היה אכן מעולה, אבל מצאתי אותו שקט מדי, בכל מקרה עדיין מדובר בהאנס זימר הנפלא שאם הוא משתדל, יוצאים לו כמה יצירות מופת), אני מאמין שהפסקול של "מלאכים ושדים" יהיה כמו הראשון רק פחות שקט ועם לא מעט אקשן, אך איני מצפה שיחדש דבר.
בקשר ל"המסע בדורך השחר", מישהו יודע למה דווקא בחרו כמלחין את דייויד ארנולד, שהוא, בעצם טוב, אבל כל מה שיש לו ברזומה זה את "קזינו רויאל" ו"קוואנטום של נחמה" שאין להם שום קשר למה שאמור להיות בנרניה השלישי. בחירה תמוהה.
הכוכב האמיתי הוא ג'ון פאול
כל פסקול שלו תענוג. זימר מאד ממוחזר בשנים האחרונות. (רוב הקרדיט ב"צ'יקן ראן" מגיע לפאול, אגב). ג'יאקינו היה נהדר במשפחת סופל על, אחד הטובים למי שלא שמע.
הכוכב האמיתי הוא ג'ון פאול
זה כנראה בגלל שברוב פסי הקול שלו הוא עבד עם מישהו אחר, ובכלל, "שרק" ו"קונג פו פנדה" היו מעולים (וקשה לדעת אם לתת את הקרדיט דווקא לו או לו), ב"בולט אהבתי רק את נעימת הנושא, שאר הפסקול היה נחמד לשמיעה אחת בלבד, ב"תזיזיו ת'רגליים" קשה להתבלט עם כל השירים מסביב, לא שמעתי אץ הפסקול של "הנקוק" במלואו, אבל הוא לא נשמע מיוחד מדי.
בכלל, מה יש לג'ון פאול בקיץ הקרוב?
הכוכב האמיתי הוא ג'ון פאול
ב"קונג פו פנדה" אפשר לזהות אלו שירים שלו ואלו לא. בדומה לפסקול האביר האפל המשותף שם יש הבדל ניכר בין שני המלחינים.
לפאול יש השנה את "עידן הקרח 3", שני הקודמים היו נחמדים עם עדיפות לשני, אך לא משהו יוצא מגדר הרגיל. וכך סיים את העבודה על סרטו הבא של פול גרינגאס "Green Zone". הם צוות מצוין יחד ושלושת הפסקוליםשל סדרת זהות…. היו נהדרים. השני התעלה על האחרים לדעתי.
"בולט" היה לא רע, אבל דומה מידי ליצירות קודמות שלו.
היצירות המוקדמות שלו עומדות היטב במבחן הזמן, "עימות חזיתי", "אבולוציה" ו"מר וגב' סמית"- הפסקול (score), לא האלבום. שלושתם יצירות מופת של ממש. "הורטון" ו"הג'וב האיטלקי" גם בולטים לטובה.
הכוכב האמיתי הוא ג'ון פאול
כששני מלחינים משתפים פעולה, אז הם לא עובדים ביחד על כל טראק? ואנא אמור לי, איך אפשר לזהות אלו מנגינות הן של פאול ואילו של זימר, כי אני לא מצליח (את פאול אני לא מכיר מספיק טוב וזימר מאוד מגוון).
כל מקרה (וכל טראק) לגופו.
למשל בראיון שהעניקו ג'יימס הווארד ניוטון והאנס זימר הם טענו שחלק מהטראקים שהלחינו לסרטי באטמן הם עשו בנפרד וחלק מהטראקים אחד התחיל – ואחר סיים.
קשה מאוד לזהות אילו מנגינות שייכות למי במקרים כאלה, במיוחד אצל שיתופי הפעולה של פאול וזימר, שהרי גם בנפרד הם עושים פסקולים דומים. "קונג פו פנדה" למשל נשמע קצת יותר 'זימרי' מאשר 'פאולי' משום שג'ון פאול בד"כ אוהב לגוון יותר מהאנס זימר בכלי המנגינה שהוא משתמש בהם ובד"כ המנגינות של פאול יותר אקזוטיות (נקרא לזה כך..). כמו כן, לזימר יש יותר רקע עבר בכל הקשור לכלי מנגינה אסייאתים ("שודדי 3", "הסמוראי האחרון"). אבל בקיצור קשה מאוד לזהות מי מנגן מה כשזה במקרים של שיתופי פעולה בין זימר לפאול.
במקרים של שיתופי פעולה בין זימר להווארד ניוטון העסק קצת יותר קל.. למשל ברור כשמש שהמנגינה שהולחנה לדמותו של דנט ב"האביר האפל" מתאים יותר לעדינות של ניוטון מאשר לחייתיות של זימר.
אכן כוכב נערץ אצלי
ואצל עוד הרבה חובבי פסקולים.
תמיד כשאני חושב שמתחילים להיגמר לו כל השטיקים, הוא תמיד מפתיע אותי מחדש (זה קרה לי שנה שעברה עם הפסקול המצוין והקצבי שעשה ל"הורטון שומע מישהו". גם את "קונג פו פנדה" שלו ושל זימר חיבבתי מאוד מאוד, אבל מ"הנקוק" ו"בולט" התלהבתי הרבה פחות).
מה שכן, הוא צריך להרגיע – הוא לא יכול להמשיך להלחין כל שנה ל-8 סרטים שונים. אני מפחד שייגמרו לו הרעיונות כמו שקרה לג'יימס הורנר המסכן והמעצבן..
בדומה לדייויד ארנולד, גם ג'ון פולמן יודע להלחין אקשן כמו שרק מלך יודע להלחין, אבל בשונה לדייויד שמים לב שיש קצת יותר נשמה במוזיקה שג'ון מלחין. אילו פולמן היה מלחין בתדירות נורמאלית יותר (כמו ארלונד), רוב הסיכויים שהייתי מעריך אותו הרבה יותר מאשר את ארנולד.
ג'ון פאול*
דייויד ארנולד נחשב
לאחד המלחינים המוערכים ביותר כיום בתחום הלחנת מוזיקת האקשן. הפסקול שלו שעשה לסרט "קזינו רויאל" היה פצצה מתקתקת עם מנגינות שעד היום ממשיכות להופיע בכל מיני פרסומות. "קוואנטום של נחמה" הכיל משמעותית הרבה פחות מוזיקת אקשן ויותר מוזיקה שקטה, בשונה ליחס שקיבל הסרט הקודם בסדרה. שמעתי גם שהפסקול שלו ל"היום השלישי" הוא פריט נדיר וחובה אצל כל חובב פסקולים שמכבד את עצמו (ובפרט אצל כל חובב מוזיקת אקשן), אבל כמו שאמרתי זהו פריט *נדיר* ואני בעצמי עדיין לא הצלחתי למצוא אותו בשום מקום.
בקיצור, אם לוקחים את דייויד ארנולד ל"המסע בדורך השחר" זהו רמז עבה לכך שאתם יכולים לצפות לסרט של נרניה אקשני במיוחד..
וזו הבעיה....
אני לא חושב שסרט אקשני יהיה העיבוד הכי נאמן למקור, דווקא להפך, "המסך בדורך השחר" אמור להיות שקט ופילוסופי יותר שמתרכז בעיקר בהתפתחות אחת הדמויות בסרט, כך שיהיה קשה מאוד להכניס לשם אקשן, ואם בכל זאת מצאו לאקשן מקום, זה עלול לפגוע באיכותו של הסרט, ומכאן שהבחירה בארנולד היא די מוזרה. או שאולי הסרט עצמו יצא גרוע. או שאני טועה ו"המסך בדורך השחר" יכול לעבוד בתור אחלה סרט אקשן.
וזו הבעיה....
גם "*המסך* בדורך השחר" הוא אחלה של כותרת.
אני צריך להפסיק לעשות טעויות דביליות כאלו!
איך לאנשים יש ציפיות מהסרט הזה?
מלאכים ושדים היה חתיכת ספר גרוע וגם ככה יהיה הסרט…
נתונים מתוצאות האמת
האנה מונטנה פתחה עם 32 מיליון.
ואחוז המליונים שהרוויחה ביום שישי מתוך סוף השבוע עוקף גם את האחוז של דמדומים.
שכחתם סרט אחד בעשיריה
תיקון:
גם מעריצים מושבעים של הסדרה לא רוצים לראות אותו. שני המעריצים המושבעים ביותר שאני מכירה הלכו לראות אותו רק כי יש להם אתר והם צריכים לדווח על הדבר הזה.
מעולם לא הייתי מאושרת כל כך מכישלון של סרט. אני לא אצטרך להיתקל בו בזמן שאני לוקחת סרטים באחד מהווידאומטים השכונתיים, והסכומים העלובים שהסרט יעשה בסופו של דבר לא יצדיקו המשך! לזה קוראים win-win situation, ללא ספק.
האולפנים הטיפשים האלה
יכלו להוציא עכשיו את השוברי קופות שלהם במקום בקיץ.
הרי בחופשת פסח אנשים מחפשים לאן ללכת וכרגע המצב של הסרטים בקנטים. אם אולפן היה מוציא עכשיו איזה בולקבאסטר או סרט אוסקר הוא היה מקבל הכנסות מפלצתיות פשוט כי לאנשים אין אופציות אחרות.
האולפנים הטיפשים האלה
אני לא יודע עד כמה החבר'ה שם בהוליווד מתחשבים בחופשת הפסח כפי שהיא נקבעת ע"י משרד החינוך הישראלי…
שתי מילים- spring break
היא במרץ
והסרטים שמיועדים לתלמידי אוניברסיטה אינם בדיוק סרטים לכל המשפחה.
תמהנו מרעות.
הוליווד מאבדת את שפיותה. או זה, או שכולנו טיפשים.
המנטרה זהה. מסחריות במקום אמנות. כסף רב על חשבון הורדת התרבות לזנות. שאיפה אינטלקטואלית נמוכה.
יחד עם "מלחמת הכלות", "וידויים של שופהוליק" ומוצרי לוואי כ- "האחים ג'ונאס" ו- "האנה מונטנה", תעשיית הסרטים ההוליוודית מגדירה מחדש את מהות המילה טראש ואת הצורך האובססיבי לעסוק בו. ארצה לדון בנושא משמעותי העולה ובא- נושא הזהות המינית. לא ההעדפה המינית. דווקא הזהות המינית, ממש כפי שהיא באה לידי ביטוי אתני.
הקלות הבלתי מובנית, כמו גם, הבלתי נסבלת, בה ניתן להפוך גזע שלם, מין שלם לעם כה נחות, חומרי, שטחי ומזוהם. הבחירה החוזרת בנשים יפות- כוכבות- כסמל מובהק ומייצג חלומי עבור כל נערה או אישה רציונאלית, שגרתית. הוזלת הגוף. הוזלת הרוח. האיפור. השמלות. סימבוליקה של תפארת מזויפת. של הוד והדר מלאכותיים. נרכשים. של האסתטיקה הכי מלוכלכת. של היופי הכי מכוער.
מילא ונניח שהעלילה מביאה את סיפורן של… אלא- וכאן בדיוק מגיעה הנקודה בה את יוצרי הסרט צריך להעמיד לדין על דלות החומר הכתוב ולשפוט אותם על סטריאוטיפים חשוכים, חסרי מרפא ומנותקים ניתוק גמור ומוחלט מן העולם המודרני העכשווי- שהסרט יוצא מתוך נקודת הנחה, נקודת מוצא- אולי ראוי לומר, ובה העם הנשי- בלי יוצא מן הכלל- חי את חייו למען מטרות הגשמה עצמיות. קרי, קניית שמלות נוצצות, בניית תסרוקות מהוללות, התמכרות בלתי נשלטת לבגדים ובחירת אולמות אדירים, הכי אדירים על פני הגלובוס. זו דמונציה כוללנית. מבחינה חומרית. ומבחינה אבסטרקטית, עד כמה שאפשר בכלל להגדיר בסרטים האלו מידת מידע או רוחניות. בהקשר הפשוט למשל- "מלחמת הכלות" מגיע מהר מאד למסקנה כי העם הנשי הוא עם אימפולסיבי חסר תקנה. נרקיסיסטי, מגלומני ומה לא. ובהקשר הנסתר, וזו המסקנה המבחילה ביותר השם יעזור, הסרט מגלה לנו עד כמה הנשים אוהבות את זה. מתרגשות להיות כאלו. בורות. יהירות. יפהפיות. אבל רק יפהפיות. ברביות וברבריות כאחד. גועליות. לא ניתנות לאהבה. עם של נשים מיותרות וגשמיות. היי, אל תצעקו עליי. אני רק מצטט את הסרט.
הצורך המיידי שלי, שלנו, בתור צופים הוא הבנת המידע וחיפוש אחר תשובות. פתרונות.
הראשונות לצאת לקרב הן הנשים. אלא שאז העם ממין נקבה מתחלק לשני חלקים ברורים וקיצוניים. מחד, אלו הקמות בקול צעקה ותחנון. מכות בקריאות חטאנו אשמנו עוינו אבינו על חטאן שלהן. של העם הנשי שלהן. הרי, סטפני מאייר הפכה בעצמה את אליזבת סוון מנערה אוהבת לנערה עיוורת. קבוצת הנשים הזאת, המתפתחת ומתרבה משנה לשנה, מבינות בהחלט את הטעות הפטאלית. את השגיאה היסודית בבניית הרושם והתדמית המעמידים אותן כעם תלוי וקטן. הן אכן מבינות. אך, בהחלטה מאד לא נבונה ולא סבירה בעליל, אלו חושפות שיניים, מפשילות שרוולים ומעדיפות להטיל את האשמה על בני המין השני. בגידופים על השחתה ושחיטה. על שליטה. פטריארכליות. ומעל הכל, בכדי לשמור על זהותן, הן שרות את תפילת ההלל המשבחת את האישה בזכות היותה כזו. המלחמה האמיתית החלה בתוך הבית. אולם, כדאי יותר לחסל את השכנים. למזלנו, התקשורת פועמת והתרבות עדיין עובדת כדי להוכיח שהצלף ירה לעצמו ברגל.
מהצד השני, ההפך השלם מהקנאיות, יושבות חסרות האכפתיות. הן יהוו את הפלך העובד. הפיננסי. נשי הרוח. ובתוכן, גם קייט האדסון והאן האת'אווי, שחקניות הסרט "מלחמת הכלות". מקריבות את עצמן בלי דעת. אומללות. אינן יודעות. או, יודעות ופוסחות. יודעות אך לא מתעניינות. עלינו, מתוקף המחויבות הבלעדית שלנו, להבין מדוע עם כל כך נפלא מובל ככבשים לצאן. ואיני חומד לצון. מוכרחים ומוכרחות אנחנו להבין למה השפלות נוסקת, בעוד האשמים לא נותנים את הדין.
ובכן ולסיכום, נשאל יחד מה למדנו? למדנו המון.
בריאת המעמד הנשי בתרבות, בכלכלה, בקולנוע ובכלל, לפעמים איום ונוראי. חסר צדק. לפעמים, עד כמה מצער, המעמד נבנה בידי אותן בנות חווה. ולפעמים, והגרוע מכל, האשמה דווקא מוטלת על כתפיהם הצרות של האויבים המושבעים. ה"הם". ה"הוא" וה"זה".
אין כאן הצהרת כוונות או קריאה לקרב. יש כאן רק הבעת תמיהה.
א-ה..? אפשר את זה במשפט ממצה אחד?
הוא ראה את ''מלחמת הכלות'' ולא אהב.
ואני חייב לשבח את עין הדג, כקואופרטיב של מגיבים, על כך שכבר כמעט שבוע שלם ההודעה הזאת תלויה ועומדת ואף מגיב קבוע לא התפתה להתייחס אליה.
למה אתה מתנסח בצורה כל כך מסורבלת?
אם הבנתי נכון,
הוא יוצא כנגד:
א. ההצגה של נשים בקולנוע.
ב. המחאה של נשים כנגד ההצגה של נשים בקולנוע.
ג. חוסר האכפתיות של נשים בנוגע להצגה של נשים בקולנוע.
אבל זה מה שנדרש מאנשי החוג לקולנוע וביקורת סרטים
אם חלילה יעזו המסכנים להביע דעתם באופן נהיר וקוהרנטי לכלל האוכלוסיה = ההתדרדרות תהיה מהירה וכואבת.
מן המפורסמות הוא שהציון בחוגים פוסט-פלצניים אלה הוא ביחס הפוך למספר האנשים שמבינים מה (לעזאזל) רצה הכותב להביע.
והנ"ל נכתב תוך סימפטיה (ומעט אמפטיה) לכאבם של הלומדים הנאנקים תחת פלצנותם החונקת של המלמדים.
נ.ב.
הרמה להנחתה…
אוקיי
לא הצלחתי לקרוא את הכל, אבל נראה לי שסרט אחד גרוע ומיותר שרף לך פיוז.
הוליווד לא מאבדת את שפיותה, כמו תמיד היא מאזנת, בדרכה שלה, בין הנמוך לגבוה, בין איכות למסחרה (ואם השניים באים יחד אז מה טוב, ראה הזוכה הגדול באוסקר האחרון).
אומנם מדובר פה על יחס של 80/20 לטובת ג'אנק (תקנו אותי אם אני טועה) – ובכל זאת יש דברים מעניינים לראות.
לצערי, ז'אנר סרטי הבנות כן מדשדש – סרטים שציינת וכגון "סקס והעיר הגדולה" – באמת לא זכור לי סרט בנות טוב מהשנה-שנתיים האחרונות.
עצה קטנה
אל תשמשי באתר הזה במונח "סרט בנות" זה גורם לכולם להתחיל לחפור המון.
תודה
כשאמרתי "סרט בנות" התכוונתי במובן המוכר והידוע של Chick Flick. יש דיונים ודעות על קיום המונח? אדרבא :) בשביל מה מגיבים כאן?
וואו, כמה פלצנות בפוסט אחד
קראתי הכל, בקושי רב. אם הבנתי נכון, אתה מוחה כנגד הצגת נשים בסרטים הוליוודים בצורה שאתה רואה כשלילית, מה שפוגע במעמד הנשים באשר הן בחברה האנושית (או המערבית).
ובכן, לפני שאתה מעמיד את שועי הוליווד לדין בעוון יצירת סרטים לא אמנותיים, בסופו יועמדו בשורה וכיתת יורים מטאפורית תמלא גופם בשלל ביטויים אוונגרדיים, הרשה לי קודם כל לחלוק על החלוקה הדיכוטומית והפופוליסטית שלך את המין הנשי ל"אכפתיות מדי" ו"לא אכפתיות".
אם אתה עוקב אחרי מה שנכתב באתר, בוודאי נתקלת בויכוח המר על הביטוי "סרטי נשים". אם לא, אני מציע לך לחפש אותו. באותו ויכוח תוכל לקרוא תגובות של נשים המתרעמות על השאיפה להכליל אותן בקהל היעד של הסרטים הרדודים עליהם אתה מדבר. אותן לא הייתי מסווג אותן באף אחת מהקבוצות "הקיצוניות והברורות" שלך. אני משוכנע שלא חסרות נשים כאלה בעולם שמחוץ לאתר. וגם גברים.
אני בדרך כלל נוהג להמנע מדיונים על מגדר בשל נדושותם הרבה, אבל אני מתעב הכללות גסות בסגנון "אתן הנשים מלכלכות על עצמכן!". מה גם שאולי ההסקה לגבי מסר של יוצרי הסרט על כלל המין הנשי מכמה דמויות נשיות שליליות, באה בכלל ממך.
ולסיום עצה בריאה לחיים – אם ראית סרט לא טוב, או רחמנא ליצלן כזה שמקדם ערכים המנוגדים לגמרי לשלך, זו לא סיבה להכריז בקול גדול שהעולם השתגע. אני בטוח שאפשר לרדת נמוך יותר גם מזה.
לא הקשבת עד הסוף.
לא הכרזתי בקול גדול עד כמה העולם השתגע. בסך הכל ציינתי את העובדה (הדי ברורה לאור הסרטים האחרונים) שחלה התדרדרות מוסרית חמורה בכל הנוגע להצגת נשים בקולנוע. מעבר לכך, שים לב שסייגתי את דבריי באופן חוזר על ידי השימוש במילה "לפעמים". אין לי כוונה לצאת בהכללות גורפות- אני רק מתייחס לנושא מאד ספציפי שצובר תאוצה מדאיגה.
נוסף לכך, קראתי את הדיון המפורסם והמשעמם על 'סרטי נשים' בזמנו. אתה רק מחזק את מה שאמרתי, שהרי, מי הן אותן נשים המגדפות ומשמיצות את הביטוי הלא-פוליטיקלי-קורקטי, לכאורה, 'סרטי נשים' אם לא אותן קבוצת נשים ראשונה וקיצונית המטילות את האשמה על המין השני הנחות?
חוצמזה ואף על פי שאתה הראשון להתייחס לדבריי מעט ברצינות, אני לא מבין למה אתה קורא לי פלצן. אין התפלצתי ולא הפלצתי. אז למה אני פלצן?
אתה לא חושב שהקולנוע משקף נאמנה את החברה שיצרה אותו?
האם יוצרי הסרט צריכים לשנות את הסרט שלהם כדי שיתאים לאידיאלים מסוימים, ולא לסטריאוטיפים הרווחים בחברה?
אגב, הבחירה בנשים יפות למשל לככב בסרטים נכונה באותה מידה גם לגבי גברים.
אז בעצם,
אתה טוען שהצגת הנשים בקולנוע נשאבת מתוך המציאות, ממש כפי שהיא?
קודם כל, לא אמרתי אלא שאלתי.
השאלה שלך קצת כללית, כי עד היום כל מה שראיתי בקולנוע "נשאב מתוך המציאות" ולא ממימד מקביל.
אישית אני לא חושב שיש משהו לא מוסרי בשימוש בסטריאוטיפים מוקצנים (למרות שלא ראיתי את הסרטים שדיברת עליהם).
לדעתי, יוצרי הסרט בעיקר צריכים
לשנות את הסרט שלהם כדי שיהיה מעניין. כשהדמויות שלך סטריאוטיפיות היכולת ליצור עניין מוגבלת.
נכון, יש דמויות גבריות שדורשות מהשחקן להיות חתיך, אבל אצל דמויות נשיות זה משהו כמו 90%.
לא הקשבת עד הסוף.
כוונתי היא שיש נשים שמתעצבנות מההצגה הסטראוטיפית של בנות מינן בקולנוע, אבל מבקרות את התופעה בצורה שאינה "קיצונית" כפי שאתה קורא לזה, כלומר הן לא מאשימות את החברה הפטריארכלית והגברית בדיכוי אלא את התעשייה המורכבת גם מנשים, גם אם אינן אומרות את זה במפורש. אגב, מדוע ביקורת "קיצונית" כזו אינה לגיטימית? רק בגלל שגם נשים גורממות להצגה הזו, האשמה של הגברים תהיה מגוחכת בהכרח? אני לא חושב.
האשמתי אותך בפלצנות מכיוון שהשתמשת בהמון מילים פומפוזיות ואקדמיות, לעתים ללא צורך ולפעמים גם במחיר של חזרה על עצמך רק כדי להשחיל עוד כמה.
ביטויים בהם השתמשת כמו "ברביות וברבריות כאחד", "הצלף ירה לעצמו ברגל." ו"מדוע עם כל כך נפלא מובל ככבשים לצאן", (חלקם, כמו השלישי, שגויים [אני מניח שהוא מבוסס על כצאן לטבח]) יוצרים את הרושם שאתה מנסה בכח, בהתפתלות מילולית סבוכה ומבלבלת, לצאת אינטלקטואל.
אם זה סגנון הכתיבה הטבעי שלך ואבחנתי שגויה, עמך הסליחה.
אה, שלום, סליחה, מאיפה זה הגיע?
אתה יכול לתת לינק להודעה כלשהי שיש בה גידוף, השמצה, או שהמין הגברי מוצג בה כנחות או כאשם הבלעדי במצב, שכתבה מישהי מהמגיבות בדיונים הללו? אולי לפני שאתה מפזר האשמות? תודה.
אני חושב שהוא התכוון לזה
שהגיוני שנשים (הנפגעות העקריות מהמצב שהוא תאר) לא יהיו אחראיות להצגה הנחותה שלהן, ולכן יטילו את האשמה על הגברים.
אין לי כוח לחפש ולמצוא האם באמת הושארה הודעה כזו אבל זה נראה לי הגיוני.
מדור דרושים:סרטים
אם להיות יותר מדויק-סרטי פנזיה\ימי הביניים\עתיק בסגנון הזה. בעיקר מהסוג שיש בו אקשן מסמם מוחות. בעיקר מהסוג הטוב, למרות שבמידה והאקשן טוב ומעולה ומשובח ומגניב ונראה כאילו שיחקו אותו בנשגבים במאוד מאוד, עלילה בשקל יכולה להסלח.
למי שתוהה-אני גם רוצה להרחיב את כמות הסרטים שאני רואה, וגם שאני זקוק להשראה לקרבות בזמנים האלה (פעלולים, יאי!), וגם שמשעמם לי ואני רוצה לראות סרט טוב.
תודה מראש.
נ.ב-איך עושים שהכתב בהודעה שלך יהיה לבן?
נ.ב.נ-יש למישהו איזה גוף מיותר לתת לי? נקרומנסר מוסמך? מחייאה? גולם, משהו?
האם באמת ישנו סרט עם השם
"Important Artifacts and Personal Property from the Collection of Lenore Doolan and Harold Morris, Including Books, Street Fashion, and Jewelry" בכיכובם של בראד פיט ונטלי פורטמן? ולמה אין לו ערך בימד"ב, אם הוא אכן קיים?
יש סרט *עתידי* כזה
לפני כמה שבועות פורסם שפורטמן ופיט הוחתמו על השתתפות בסרט על פי הספר בעל השם המאוד מאוד ארוך הזה. הסרט עדיין רחוק מהשלמה או אפילו מצילום (ככל הידוע לי עדיין אין אפילו במאי), ולכן, כנראה, הוא עדיין לא מצויין בימד"ב. כל הסיכויים שהשם של הסרט ישונה עד שיגיע לקולנוע.
יש לציין שפיט כבר השתתף ב'ההתקשות בחייו של ג'סי ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד'. הוא כנראה מנסה לשבור את השיא של עצמו בהשתתפות בסרט בעל השם הארוך והבלתי קליט ביותר.
ובדיוק מסיבה זו אני לא רוצה שישנו את השם.
את 'ג'סי ג'יימס' ראיתי רק בגלל הכותרת וגיליתי סרט נפלא, גם "המקרה המוזר של בנג'מין באטן" סקרן אותי שנה לפני שהגיע אך ורק בגלל שמו, ואני מקווה שזה ימשך עם הסרט הזה. יהיה מאוד חבל אם ישנו אותו.
אנשים טובים הכינו לך רשימת צפייה
http://deletionpedia.dbatley.com/w/index.php?title=List_of_movies_with_particularly_long_titles_(deleted_13_Feb_2008_at_15:59)
(סרטים עם שמות מאוד ארוכים. רובם משעשעים. גם הסיבה שמחקו את הלינק מויקיפדיה משעשעת).
מי רוצה נייר טואלט שצייר מישל גונדרי?
או שגונדרי יאייר פורטרט שלו? או את האוסף השני של הקליפים שביים גונדרי?
שיכנס לכאן:
http://www.michelgondry.com/