שתי ידיעות הופיעו השבוע בעיתון. האחת, שבנכונותה נוכחתי, לצערי, עוד באותו יום, היתה שחברת "גלובוס" העלתה את מחירי כרטיסי הקולנוע ל-35 שקל (בערים נבחרות, עם אופציה להרחבה) והרשתות האחרות לא מראות התנגדות מיוחדת ליישר איתה קו. אי אפשר לומר שרשתות הקולנוע אינן קשובות לרחשי ליבו של הקהל: אחרי שבסקרי "מהו הדבר שהכי מפריע לך בבתי הקולנוע בארץ" בעין הדג זכו מחירי הכרטיסים ברוב גדול, הם החליטו לעשות מעשה בעניין ולהראות לנו עד כמה בעצם היה לנו טוב עם ה-33 ש"ח ההם.
הידיעה השניה היתה על כך שחברת האחים וורנר עברה לייצר את דיסקי ה-DVD של הסרטים שלה בארץ, ולפיכך צפויה ירידה במחירי הדוידים: סרטים, גם חדשים, יעלו 50 שקל. בניסיון לעכל את הצירוף של שתי הידיעות האלה, נדמה לי שקיבלתי נקע במוח.
תראו, אני מעולם לא הייתי מאלה שהתלוננו על מחירי הכרטיסים. סרט טוב, באולם טוב עם סאונד טוב, בהחלט שווה את מחיר הכרטיס, זאת הגישה שלי. אבל בשלב כלשהו גם אני חייב להיכנע להיגיון כלכלי טהור. למשל, כשרכישה של סרט DVD עולה פחות מכרטיס קולנוע וחצי. חישוב קצר: אם אני, אשתי התיאורטית ושני ילדי ההיפותטיים, בר ודניאל, הולכים ביחד ל'שרק 2', נשלם 140 שקל. לפני פופקורן. וחניה (כלומר, אם מתעלמים לרגע שהחניה בחיפה היא חינם). והפסקה. וחצי שעה (לא דקה פחות) של פרסומות. הייתי מוכן איכשהו לקבל את זה אם לא היינו עוברים בדרך חזרה על פני חנות שמוכרת סרטים, חוקיים לחלוטין, ב-50 שקל (שלא לדבר על אופציית ההשכרה, שבה סרט היה עולה לי לכל היותר 20 שקל, כלומר שביעית מהמחיר ששילמתי). בשלב זה הייתי ממלמל משהו על כך שהחוויה בקולנוע היא אחרת, ושהסאונד הוא לא אותו הדבר, אבל על מי אני עובד? ב-600 שקל אפשר להשיג היום מערכת קולנוע איכותית יותר ממה שקיים ברוב האולמות של רשת גלובוס. תעשו בעצמכם את החישוב תוך כמה זמן אני אחזיר את ההשקעה, בהנחה שאני ומשפחתי התיאורטית הולכים לסרט בשבוע.
אני מודה, נשברתי. באמת שאני בעד החוויה הקולנועית, אבל במצב הנוכחי הליכה לקולנוע הפכה לדבר כל כך לא הגיוני, שהמסקנה האפשרית היא אחת: רשתות בתי הקולנוע מעונינות לחסל את ענף הקולנוע בארץ, לפשוט את הרגל ולהפוך את כל האולמות שלהם להיכלי החלקה על הקרח. 'עין הדג' ייאלץ להתאים את עצמו לזמנים ולהפוך לאתר ביקורות DVD לאנשים שלא סובלים החלקה על הקרח, כי "קולנוע" כבר לא יהיה.
המוצא היחידי מהמצב הוא ההנחה שכולנו ממילא לא שפויים. כל עוד אנשים הולכים לפאבים במיוחד כדי לשלם 30 ש"ח על משקה שהם יכולים לקנות ב-3 שקל במכולת, וכל עוד אנשים ממשיכים לגור בתל אביב ובכל זאת לקנות מכונית – מעשה הגיוני כמו לקנות מזגן באנטארקטיקה – אולי אנשים ימשיכו גם להיות מטורפים מספיק כדי לשלם 35 שקל על כרטיס קולנוע. כל עוד זה המצב, אנחנו יכולים להמשיך עם ענייני היום, כאילו כלום.
אז מה היה השבוע? אה, כן, ספיידרמן. ההשוואה בין הכנסות שני סרטי 'ספיידרמן' היא בעייתית, מכיוון שהראשון נפתח בסוף שבוע רגיל, והשני ב-4 ביולי, ועיתונים רבים ומכובדים דיווחו על שבירת שיאים מפוקפקים. ובכל זאת, אחרי שהאבק שקע, 'ספיידרמן 2' בכל זאת שבר כמה שיאים, שהעיקרי שבהם הוא שיא המהירות בהגעה להכנסות של 200 מיליון דולר: 'ספיידי 2' עשה את זה תוך שמונה ימים בלבד, כשהוא עוקף את השיא של ספיידי הראשון ביום תמים.
ולמרות כל זה, לא בטוח ש'ספיידרמן 2' יצליח להשוות את ההכנסות הכוללות שלו לאלו של 'ספיידרמן' הראשון, שלא לדבר על 'שרק 2'. במשך סוף השבוע השני שלו הוא הכניס 46 מיליון דולר, הרבה אמנם, אבל ירידה של כמעט 50% לעומת סוף השבוע הקודם. זאת לעומת 'ספיידרמן' שירד בסוף השבוע השני שלו, בזמנו, ב-38% בלבד. ההבדל הוא עצום.
אל המקום השני נכנס "Man" אחר, Anchorman', סיפורו של מגיש החדשות האגדי (שהומצא לצורך הסרט) רון בורגנדי, ומאבקו בזמנים המשתנים. הסרט מתרחש בשנות השבעים (כמובן. שנות השבעים זה מצחיק) כאשר התחנה שבה הוא עובד שוכרת למרבה הפלצות מגישת חדשות, כלומר אישה. בורגונדי הוא וויל פרל, הקומיקאי-הסופר-מצליח-שהיה-ב'סטרדיי נייט לייב' הנוכחי. בשנה שעברה, 'Elf' בכיכובו הכניס 173 מיליון דולר (ובכל זאת משום מה לא הגיע לארץ), והבטיח את מקומו בליגת העל של הקומיקאים. 'Anchorman' הוכיח ש'אלף' לא היה מקרה, ופתח עם 28 מיליון דולר. ההומור של פרל, בדיוק כמו אדם סנדלר, מייק מאיירס או ציפי שביט, הוא עניין של טעם. המבקרים לא הגיעו לשום הסכמה לגבי הסרט, חלקם שונאים, חלקם אוהבים, אבל יש המון אנשים שטוענים שהוא פשוט הדבר הכי מצחיק מאז המצאת הכרובית.
במקום השלישי נמצא 'המלך ארתור', סרט של המפיק ג'רי ברוקהיימר, שנראה לפעמים כמו גאון שכל דבר שבו הוא נוגע הופך לשטרות, ולפעמים כמו אידיוט שלא מבין מהחיים שלו. ברוקהיימר כבר ייצר מספיק שוברי קופות כדי להוכיח שהוא יודע מה הקהל רוצה לראות. אז כשבא אליו מישהו ואמר לו "בוא נעשה סרט על המלך ארתור, אבל בלי הקסם!", מה לכל הרוחות גרם לו לחשוב שזה רעיון מוצלח? בגרסה המפוקפקת הזאת לסיפורי המלך ארתור יש ארתור (קלייב אוון), יש לנסלוט ויש מרלין, אבל הם נמצאים כולם בעולם מציאותי יותר ונכון היסטורית – כך לפי דברי היחצ"נות של הסרט, לפחות – ומשום כך מבלים את רוב זמנם כשהם מבוססים בבוץ במקום לרכב בשריון נוצץ, וחורקים שיניים במקום לעשות קסמים. באופן ממש לא מפתיע, גם המבקרים וגם הקהל לא סבלו את הסרט, וקראו לו משעמם, סתמי ומדכא. הנקודה היחידה שהסרט מחזיק לטובתו היא קיירה נייטלי בתפקיד גווניביר, לבושה לחלופין כמו מלכה וכמו אורק. לא סתם היא קיבלה את המקום המרכזי והבולט ביותר בפוסטר, כאילו ארתור הוא סתם איזו דמות משנית. בלעדיה, ספק אם הסרט היה מגיע אפילו למקום שאליו הוא הגיע: הכנסות של 15 מיליון דולר בסוף השבוע (ו-23 מיליון מאז שיצא לאקרנים ביום רביעי). בהתחשב בכך שהתקציב המדווח של הסרט הוא 130 מיליון, המצב בכלל בכלל לא נעים. אבל אם ברוקהיימר עבר את 'באד קומפני', הוא יעבור גם את זה.
הסרט החדש האחרון השבוע הוא 'Sleepover', שזה בדיוק כמו 'ילדות רעות', רק עם ילדות קצת יותר קטנות. הכוכבת היא אלקסה וגה, זאת מ'ספיי קידס', והבמאי הוא ג'ו נוסבאום, שאמנם לא עשה בחיים שלו שום סרט קולנוע עד היום, אבל זכה לתהילה עם הסרט הקצר הקורע 'ג'ורג' לוקאס מאוהב'. משום מה, הפילמוגרפיה המרשימה של הבמאי לא גרמה לילדות בגיל בי"ס יסודי לנהור לקולנוע. הסרט הכניס רק 4 מיליון דולר, שהספיקו לו בקושי כדי להיכנס אל העשיריה המובילה.
הסרטים הותיקים בטבלה ירדו במתינות השבוע, אבל אלוף הירידות הקטנות הוא, במפתיע, דווקא 'היומן'. הכנסות הסרט הרומנטי נטול הג'וליה רוברטס הזה ירדו רק ב-12% מאז השבוע שעבר (מה שהעלה אותו במעלה הרשימה, מהמקום השישי לחמישי) ובדרכו הצנועה הוא הופך לאט לאט להיות סרט מצליח בהחלט. בינתיים, 'שרק 2' הגיע להכנסות כוללות של 418 מיליון דולר, וזומם לעקוף את 'אימת הפנטום' ולקחת את מקומו כסרט הרביעי הכי מצליח בכל הזמנים.
דברי פרידה נרגשים נשאו השבוע 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן', שעזב את העשיריה עם 233 מיליון דולר – אחד הסרטים המצליחים של השנה, אבל הפחות מצליח מבין שלושת סרטי הארי פוטר; 'גארפילד', שהגיע ל-68 מיליון דולר, וגם זה, ככה אומרים, יותר מדי; ו'שני אחים' שהסתפקו ב-15 מיליון דולר, כלומר 7 וחצי לכל אח.
בשבוע הבא יגיעו סרט המד"ב 'אני, רובוט' עם וויל סמית, שינסה להוכיח שהוא פחות גרוע מהטריילרים שלו, ו'סיפור סינדרלה' עם הילארי דאף (שהיתה בעברה ליזי מגווייר).
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
אני חייבת להביע זעזוע -
בר ודניאל?!?
מילא דניאל, אבל תחשוב על בר המסכן/ה – בבית הספר כולם יצחקו על השם שלו/ה, בר דג.
ובמדינה שבה דוידים עולים 50 ש"ח, לא תמצא בכיתה של בר אף ילד שאין לו את הגרסה המדובבת של 'מוצאים את נמו'.
אני חייבת להביע זעזוע -
רגע אתה נשוי?,בן כמה אתה בכלל,ומה שם המשפחה שלך?
למה? אניגמת השם הפרטי כבר נפתרה?
כן, הוא נשוי.
לפחות תיאורטית, ולצורך חישובי כדאיות כרטיסי קולנוע.
אהרכ''ו
לא מפליא אתכם שבטבלת הסרטים הכי "מצליחים" של כל הזמנים יש סרטים מהשלוש שנים האחרונות?
אולי זה איכשהו קשור לפסקה הראשונה של המאמר הזה.
זה לא ממש גילוי מרעיש,
אתה יודע.
טבלת הסרטים המצליחים ביותר אי פעם בארה"ב, המותאמת אינפלציונית לפי העליה במחירי הכרטיסים, אתה יכול למצוא כאן:
http://www.boxofficemojo.com/alltime/adjusted/
זה לא ממש גילוי מרעיש,
אני יודע שזה לא גילוי מרעיש. סטיבן ספילברג היה חבר באגודה שניסתה לשנות את הצגת נתוני המכירות במכירות של כרטיסים ולא ברווח ברוטו, לפני כמה שנים. מעניין מה קרה ליוזמה הברוכה הזאת..
בכל אופן, טבלה מרתקת. נראה לי שהיא הרבה יותר נאמנה למציאות.
כמה יאה שספיידרמן (שדווקא אהבתי) נמצא במקום ה35. בדיוק מתחת לשוטר מבברלי הילס. אבוי.
גם זה בעייתי
היו שנים, בהן כרטיס קולנוע לשני סרטים ויומן חדשות – היה זול מעיתון.
הזמנים משתנים, לכאן או לכאן, ופעם גם היו מוציאים פחות כסף על פעלולים, ועל לוקיישנים, וכן הלאה (ותודה לנחמן אינגבר וה"מבוא לתולדות הקולנוע" באוני' ת"א.) וזה לא שאני לא שמחה לראות את "חלף עם הרוח" בראש הטבלה, אבל מה זה משקף בעצם? ממילא יש את "אפקט השרק", ואנחנו מתייחסים רק לסרטים שהם מציאות חיה ולא "קלאסיקות" שנדמה שקיימות מאז ומעולם. אז אולי טוב שהטבלה משקפת את העשור האחרון בערך ותו לא. רוב הקהל לא היה מרוצה ממנה אחרת.
פסססט, מורין -
את מבלה את זמנך בן נחמן לפדבה, או שסתם לקחת קורס בודד?
קוראי עיןהדג באוניברסיטה התאחדו!
מאזינה חופשית
עם אנשי הבאפי. רק מתחילה ללמוד שם באוקטובר.
התא הסטודנטיאלי של עין הדג דווקא נשמע נהדר!
טבלת DVD
מישהו מכיר את דירוג הדוידים הנמכרים של כל הזמנים?
שאלה טובה
מדי פעם מתפרסם שדיסק זה-וזה שבר את שיא המכירות של כל הזמנים, אבל רשימה מסודרת של הדוידים הנמכרים ביותר של כל הזמנים אני לא מכיר (ואם מישהו יודע על רשימה כזאת, אני אשמח לשמוע).
הדבר הכי קרוב שמצאתי היה רשימה עדכנית של ה-DVDים הנמכרים ביותר אי פעם באוסטרליה. זה בטח אומר משהו לגבי הרשימה הכלל-עולמית, אבל עם הרבה הסתייגויות – למשל, חלק מהסיבה ש'מוצאים את נמו' כל כך מצליח באוסטרליה היא שהעיר סידני מככבת בו. חוץ מזה, מסתבר שהאוסטרלים מתים על וין דיזל.http://www.smh.com.au/articles/2004/03/31/1080544533352.html?oneclick=true
אהרכ''ו
אז כנראה שאני לא הראשון. סעמק, פעם אחרת.
ואולי ההבדלים בין הספיידרמנים, והירידה ברווחים, נובעת מזה שבאופן כללי לספיידרמן 2 הייתה פתיחה יותר טובה והוא רק מיישר קו. אולי.
ואולי אני צריך לסתום.
ובר זה שם יפה.
והמזגן באנטרקטיקה זה בשביל החימום!11אחד
אותי זה יפליא מאוד,
בהתחשב בכך שבטבלת הסרטים המצליחים ביותר (אפילו ללא תיאומי אינפלציה וכו'), המקומות הראשונים תפוסים בידי סרטים ישנים ('טיטאניק' מ-97', 'מלחמת הכוכבים מ-77', 'אי. טי' מ-82', ו'אימת הפאנטום' החדש יחסית, מ-99'), ורק אחר כך נמצאים הסרטים החדשים:
http://www.boxofficemojo.com/alltime/domestic.htm
שאר הטבלה מתחלקת שווה בשווה בין סרטים מהשנתיים-שלוש האחרונות, לבין סרטים ותיקים מאוד.
אותי זה יפליא מאוד,
לא כל כך מפליא
לאי.טי. וסטאר וורס היו רי-רליסים, שנכנסים לחישוב…
וטיטאניק זה צ'יק פליק מטורף שאף גבר לא אמר לא לאשתו כשהיא ביקשה ללכת אליו. ואף גבר לא הלך אליו ביוזמתו. ולכן אני טוען בתוקף שיש להתייחס רק לחצי הרווח!
רק ל'אי. טי',
וההוצאה המחודשת שלו לא היוותה גורם *כזה* משפיע ברווחים שלו. בלעדי שתי ההוצאות המחודשות שלו 'אי. טי' אמנם היה מתדרדר במיקום, אבל עדיין נשאר בעשיריה הפותחת.
אני רק לא אוהבת את הדה-לגיטימציה לסרטים האלה שאתה מנסה לעשות. באותו אופן בו אתה שולל את תקפותם של המקומות הראשונים, אני יכולה לשלול את תקפותו של כל סרט אחר ברשימה, חדש יותר או פחות, ולהכריז שהוא לא נחשב, עד שהטבלה תכיל רק את הסרטים שאני מעוניינת שיהיו בה.
מה רק לאי.טי.?
הוצאות מחודשות היו גם (ובעצם, בעיקר) ל'מלחמת הכוכבים'. הוא עשה בהן ים כסף.
ב-97'.
מ.ש.ל
אני מאוד מאוד מקווה
שראשי תיבות של מש"ל זה "מה שירון להסביר" (טוב אז אני עילג).
כי זה בדיוק מה שאמרתי. נו טויף.
לא. אתה טענת שבראש הטבלה נמצאים סרטים חדשים,
ואם לדייק – סרטים מהשנתיים-שלוש האחרונות. אני טענתי שיש שם סרטים ישנים יותר. אז נכון, היו שני סרטים שהיתה להם הוצאה מחודשת, אבל אתה מדבר פה על סרטים שהצליחו טוב מאוד עוד לפני ההוצאה המחודשת, והיא רק נתנה להם עוד דחיפה קטנה. וממילא, גם ההוצאה המחודשת היתה לפני הרבה מאוד זמן, כך שאף אחד מהסרטים המובילים כרגע לא נחשב חדש.
אני לא טענתי כלום
אבל בוא נסתכל שניה על הטענה שלך.
בעשר העליונים בטבלה הזאת יש 3 סרטים מהשבעה חדשים האחרונים בלבד.
3 נוספים מהשנתיים שלוש האחרונות.
נותרו 4. ל-2 מהם ניתנה "הזדמנות שניה" בעבר הלא רחוק. גם אם כרטיס קולנוע אז היה 7 דולר, זה עדיין פי שניים בערך ממה שזה היה כשהסרט יצא לראשונה. אז כן, אני מחשיב את ההוצאות המחודשות.
בנוסף, מ97 עד היום האינפלציה של מחיר כרטיסים הייתה בעיקר בארץ הודות לאינפלציה כללית (וגם כאן מדובר על בערך 20%), ומחיר כרטיס מ97 לא השתנה כל כך בארה"ב.
אז אני חוזר על טענתי. כל "שוברי הקופות" האלו נמצאים בראש הטבלה הודות לאינפלציה בלבד, והספחים שצמודים אליהם נמצאים שם בגלל נסיבות מקלות.
הקלקה קטנה על שם הסרט בטבלה הזאת תביא אותך לפירוט רווח קטן. סטאר ווארס עשה "רק" 307 מיליון במקור, אי.טי 359. ללא ההוצאות המחודשות. זה היה דוחק את "מלחמת" לאיפשהו במקום 20 ומעלה את שני הצריחים למעלה לעשיריה הפותחת. אי.טי היה שומר על מקום 8 מכובד.
אני חוזר וטוען, זה יהיה צעד קטן לאתר וצעד גדול לחשיבה עמוקה ולא מסחרית אם תפסיקו בדוחק"ו להתייחס לסרט כ"בעל הפתיחה הטובה ביותר לסרט שמככב בו שמיל" או "הסרט שהכנסותיו היו הגבוהות ביותר יחסית לסרט שצולם במקום שכוח אל (קנדה)"
.
הרי כל מה שזה תורם זה להייפ סביב סרט. "או ווה, זה ממש לא רע לסרט עם קנדים, אולי שווה לבדוק אותו".
האינטיליגנציה שלי נפגעת מזה כל פעם מחדש.
רק כדי לתאם הגדרות -
את כל מה שיצא לפני שנת 2000 החשבתי כ"ותיק", כזה שהוא בן יותר משנתיים-שלוש. במצב כזה, העשיריה היא בדיוק חצי חצי בין סרטים חדשים ללא חדשים.
תראה, אף אחד לא מתווכח על זה שלסרטים קל יותר היום להגיע לסכומים מכובדים מאוד. לא רק מחירי הכרטיסים תורמים לזה, אלא גם השקעה רבה יותר בשיווק. הדבר היחיד לגביו אני חולקת עליך, זו הטענה שסרט שהיתה לו הוצאה מחודשת לא צריך להיות בטבלה. מבחינתי, זה לא משנה אם לסרט היתה הוצאה מחודשת או לא, או מה מחיר הכרטיס. מה שאנחנו בודקים זה את הרווח הכללי, הסופי. כך שאם סרט הרוויח בהוצאה המחודשת 50 מיליון דולר, זה לא משנה אם כרטיס עלה 7 דולר או 3 – אלה נתונים שקשורים לכמה אנשים ראו את הסרט בפועל. מה שמשנה זה שהסרט היה מצליח מאוד גם לפני ההוצאה המחודשת, ואחריה – הוא פשוט הפך מצליח עוד יותר (אגב, גם ל'שני הצריחים' היתה הוצאה מחודשת, במסגרת פסטיבל 'שיבת המלך').
דווקא ההשוואות בדו"חקו מתייחסות בעיקר לסרטים חדשים. וכך, 'ספיידרמן 2' מושווה בעיקר ל'ספיידרמן' הראשון, ל'שרק 2' ול'הפסיון של ישו'. אף אחד לא הישווה אותם לסרטים הישנים יותר, אלא אם כן מדובר בהשוואה שכוללת התייחסות לאינפלציה.
רק כדי לתאם הגדרות -
אחרי התיאום הגדרות, אין לי כל כך על מה להתווכח איתך :P
טוב נגמר הוויכוח.
עכשיו אני יכול להפסיק לברוח למחשב וללכת ללמוד מיקולוגיה.
או שאולי לא.
שמישהו יגיד משהו שערורייתי לגבי משהו חסר משמעות כדי שאני לא אצטרך ללכת? בבקשה?
___________
תגובה זו הובאה בחסות אגודת הסטודנטים המיואשים מתקופת הבחינות. וגם קלאב הוטל לוטרקי יוון. וקרלסברג.
אני מוכנה להחלפות:
אני אלמד במקומך לבחינות ואפילו אעשה אותן במקומך, ואתה תעשה את העבודה שלי. זה עסק טוב – יש לי רק עוד כמה ידיעות לכתוב, כך שעם הרבה גלידה, אפשר לתקתק את זה מהר.
רק כדי לתאם הגדרות -
לא הייתי מחשיבה את ההוצאה המחודשת של שני הצריחים מכיוון שזה היה רק שנה אחרי המקורית. כשיוציאו מחדש את שר הטבעות בעוד 20-30 שנה, כמו את STAR WARS, אז נדבר.
ועוד משהו בקשר לשיאים
הסרט "סוף העולם שמאלה" עושה את זה כאן בארץ:
http://www.nrg.co.il/online/5/ART/753/768.html
טוב, נוסיף את זה לחישוב
כתבה מספר 2227
זה לא יכול להיות נכון, אגב. על פי ההכנסות בש"ח ומספר הצופים שכתוב ב'מעריב', כל צופה שילם *בדיוק* 35 ש"ח על כרטיס. וואלה? לא היה אפילו אחד שנכנס עם כרטיס הנחה? הסרט לא מוצג בשום מקום שבו מחיר הכרטיס הוא עדיין 33 שקל? לא נראה לי. או שמישהו לקח את מספר הצופים והכפיל אותו ב-35 כדי לקבל את ההכנסות, או להיפך – אבל לא יכול להיות ששני המספרים נכונים.
כרובית זה מצחיק?
כרובית זה ברוקולי עם השכלה (או משהו)
כרובית זה מצחיק?
אפשר לבקש מיונתן גפן להוסיף את הברוקולי לרשימת המאכלים המצחיקים. השכלה זה מצחיק.
הייתי חייב לחזק את הדוגמה שלך.
אני וידידה שלי רצינו ללכת לסרט "כל דבר אחר" שהגיע לישראל "טיפה באיחור".
שני כרטיסים = 70 ש"ח ואני מתעלם משאר ההוצאות מסביב.
נכנסתי לאינטרנט ומהר מאד ראיתי שהסרט נמכר ב DVD באתר קנדי ב 54 שקל כולל משלוח.
בנוסף סרט זה כבר מושכר בספריות.
ירדנו מעניין הקולנוע מהר מאד.
לגבי איכות הקולנוע – את מטריקס רבולושיינס ראיתי בגרנד קניון בחיפה.
בקיצור יצאתי טיפה כועס מהקולנוע שהיה מצוייד היטב ב 2 רמקולים !
מטריקס בסטריאו זו בהחלט חוויה חדשה בשבילי
אבל לא לכל הפראיירים
שראו את "רילודד" בסטריאו סיטי.
...ולא נדבר על אלה שראו אותו שם פעמיים.
לא יודע על מה איתכם
אבל בשבת ראיתי שרק 2 במחיר 29 ש"ח לכרטיס – נו טוב, אני גר בכרמיאל וידוע שבחו"ל תמיד יותר זול…
לא יודע על מה איתכם
תראה אני את שרק 2 ראיתי בחינם (זכיתי בשני כרטיסים) ואפילו בסראונד, אבל בסופו של דבר קולנוע זה עניין יקר. כרטיסים חינם לא נופלים עליי מהשמיים.
אני יודע איך *אני* אתמודד עם העניין הזה!
פשוט, אחרי ש*אתם* שכנעתם אותי שלהוריד סרטים זה איכסה, פויה ופשע גיליתי שמזה בדיוק בעלי בתי הקולנוע חוששים. אני אמשיך להוריד סרטים, אני אקרא לחברים שלי שנראה אותם במחשב אבל לא נרד לקולנוע. מתישהו הם יבינו שזה ב-א-מ-ת יקר מדי. אני זוכר את הימים שהיינו משלמים 15 שקל לכרטיס!
להלן חישוב
רד הולך לסרט אחד בממוצע לשבוע או לכ50 סרטים בשנה בחישוב קל בהוצאה של 1750 ¤ לשנה.
ילד גואטמאלי עולה כ 6000 ¤ כולל הוצאות משלוח, מיסים ,רישיונות וכו…
כלומר תוך שלוש שנים וחצי של התנזרות מסרטים ירכוש לעצמו רד יורש!
פרויקט ראוי לדעתי, ויפה שעה אחת קודם.
להלן חישוב
השאלה היא אם ילד גוואטמלי מבדר יותר או פחות מסרט.
דבר נוסף הוא, שעכשיו יש את עלות הכרטיס הנוסף עבור הילד הגוואטמלי (בהנחה שהוא אוהב סרטים). אין קץ להוצאה הכלכלית…
לא אומרים "גוניביר" אלא גוונויפר. ראיתי את זה הרגע בספר על המלך ארתור
כמה עולה כרטיס קולנוע בעולם?
תהיה יותר ספציפי.
העולם הוא גדול ופתוח ומכיל הרבה מאוד מקומות והרבה מאוד נורמות שונות לגבי מחירי כרטיסי קולנוע. המחירים בארץ לא גבוהים יותר מאשר במדינות מערביות אחרות; הבעיה היא התמורה שמקבלים בעד המחיר הזה.
הוא לא צריך להיות יותר ספציפי
כן, כרטיס בארץ עולה אותו דבר כמו כרטיס בארה"ב.
אבל, שכר המינימום שם הוא בכמעט 30% גבוה מכאן, ואני חושב שיש צורך להתייחס למחיר כרטיס בהשוואה לכלכלה.
מזכיר לי את מדד הביג מק, המחירים פה הם מהגבוהים בעולם, ועדיין איכות החיים היא גבולית.
מחיר של 35 שקל הוא תלוש מהמציאות במחוזותינו, ואם הטרנד הזה ימשיך, אני אצטרך לכבות את האור, להדליק את המזגן, ולראות את ערוץ הסרטים על טלויזיה של 21 אינטץ'.
למה להשוות דווקא לארה''ב?
אם תשווה את מחירי הכרטיסים בארץ למחיר כרטיס בלונדון, פתאום מחירי הכרטיסים בארץ ייראו ה-ר-ב-ה יותר זולים.
התכוונתי להשוואה למדינות מערביות
שמתייחסת כמובן גם לרמת השכר, כמו שעשה ירון ולתנאי ההקרנה, כמו שעשה רד. ההשוואה הזו נראית לי מהותית לויכוח על יוקר של כרטיס בארץ.
אני חושב שהבעיה של קולנוע בהקשר הזה קשורה בכך שאין לו השתייכות ברורה לתרבות גבוהה (ואז כרטיס יקר הוא לגיטימי. לא נתקלתי בויכוחים על כרטיסי תיאטרון, שגם הם גבוהים מאוד, או על הקרנות סרטים לועדי עובדים) או נמוכה (ובהתאם כרטיס זול). קולנוע הוא גם בידור להמונים שהולך טוב עם פופקורן אבל הוא גם 'הסרט החדש של הבמאי הצ'כי שפתח את פסטיבל סאנדאנס'. זה הופך את הקולנוע למוצר שקשה לתמחר.
יפה, אז בהחלט ניתן להשוות לבריטניה,
או מדינות מערביות אחרות כצרפת, איטליה, שוויץ ואפילו יפן.
_____
מה, נתונים? חם לי מדי מכדי לחפש. רק רציתי לצאת נגד ההשוואה האוטומטית לארה"ב, מה שמוביל תמיד למסקנה שאנחנו מסכנים.
ארה''ב
בארה"ב הכרטיסים גם מגיעים למחירים דיי מופקעים. לפני שנתיים בהיתי בתדהמה במוכרת כשהיא ביקשה ממני לשלם 9$ (בתקופה של אז זה עמד על 5 ומשהו ש"ח) על כרטיס קולנוע, ולא קיבלתי עם חתיכת הבריסטול הקטנה כלום – לא פופקורן, לא קולה ואפילו לא סרט טוב, אבל זאת כבר היתה הבחירה שלי…
זה אף פעם לא עמד על יותר מ5.
אז זהו,
שבבריטניה אלה פחות או יותר אותם מחירים, רק שאצלם צריך להכפיל את ה-9 ליש"ט ב-8. לא יצא לי לבקר שם בתקופת היורו, אבל מדיווחים של אחרים אני יודעת שמחיר הכרטיס שם שווה ערך ל-80 ש"ח פלוס, במחירים שלנו.
באיטליה, לעומת זאת, המחירים נעים בטווח שבין 4 יורו (20 ש"ח) לקולנוע כפרי מעפן שמציג סרט לא מבוקש, לבין 7-8 יורו (35-40 ש"ח) לקולנוע עירוני סביר מינוס, שמציג את הסרטים החדשים יותר (במושגים שלהם. במושגים שלנו רוב הסרטים נחשבים ישנים).
לא מדויק.
בבריטניה רק בתי הקולנוע של הווסט-אנד הלונדוני גובים 9 פאונדס לכרטיס, כמובן שהתמורה עבור המחיר הזה היא כמעט אגדית: מסכים גדולים, כורסאות נוחות להפליא, וסאונד מהסרטים. בתי הקולנוע הפריפריאלים ואפילו אלה של מרכז לונדון (אך לא ווסט אנד) כבר גובים מחירים שפויים בהרבה (בין 3.5 ל 6 פאונדס לכרטיס, תלוי במיקום בית הקולנוע) ויש גם בתי קולנוע שגובים פחות. גם בבתי הקולנוע הזולים יותר, אגב, נשמרים תנאי הצפייה המשובחים.
אבל, הביקור באולם 1 בקולנוע "אמפייר" שבלב הווסט אנד הוא חוויה ששווה לשלם עבורה אפילו יותר מ 9 פאונדס לכרטיס. האולם הענק (לממעלה מ 1300 מקומות) המסך הענקי והפנורמי ומערכת הקול ההיקפית המשובחת גורמת לאולם הזה להיות האולם האידאלי להקרנת כל סרט שהוא, אולם במיוחד לשוברי קופות הוליוודיים רוויי אפקטים. אם אחד כזה מציג שם בזמן שאתם בלונדון, תשכחו מהתקציב ולכו לצפות שם בסרט. שווה מכל בחינה.
אולם קולנוע עם ''סאונד מהסרטים''. אהבתי.
אררג, אני רציתי להגיד את זה
טוב אז מש"א
אין תקופת יורו בבריטניה.
הם נשארו עם הפאונד ולא עברו ליורו, אלא אם כן את מתכוונת להשפעה שהייתה למעבר ליורו בכלל אירופה על המחירים של כרטיסי קולנוע באנגליה.
ואני יודע שהם לוקחים על הקרנה של סרט איימקס בלונדון כ7 פאונד. כשהייתי שם רציתי ללכת, אבל לא היה זמן (3 ימים! כל כך קצת זמן!) וגם לא היו מי יודע מה סרטים…
ארה''ב
וזה עדיין בין 7.5 ל-9 דולר, להצגת יומית זה יכול לרדת ל-5.
בכל מקרה, הנה שאלה מתבקשת:
למה השנה אין את המבצע קיץ הזה? 25 שקל לכרטיס ברוב בתי הקולנוע?
אני חושב שראיתי 2 סרטים בשבוע בקיץ האחרון, הפעם זה יהיה אירוע שצריך לשקול אותו פעמיים.
"בא לך ללכת לסרט? לאאאא קראתי חרא ביקורת בידיעות" 0_O
35 שקל זה מחיר שיהיה שמור לסרטים שממש חיכיתי אליהם, סרטים שכל העולם והכלב שלו המליץ לי עליהם, וסתם סרטים שנכנעתי להייפ ולביקורות הטובות. זה מוציא את הקאז'ואל מללכת לקולנוע.
בדרהמסלה שבהודו
בקולנוע מעפן למדי – 20 רופי (2 ש"ח)
בקולנוע מצוין, לא מערבי אבל טוב מאוד, 50 רופי (5 ש"ח)
והסרטים הם החדשים ביותר – הייתי בדרהמסלה במרץ האחרון וראיתי שם את אבודים בטוקיו, שלושת החלקים של שר הטבעות, דבר אליה. למעשה כל סרט שכבר הגיע לישראל – סביר להניח שהוא כבר מוקרן שם.
שלא לדבר על חווית הצפייה בסרט בחברת נזירים בודהיסטים בגלימות אדומות…
אם במרץ השנה
ראית שם את 'דבר אליה', סרט מ-2002, לא הייתי קופץ מזה למסקנה שסרטים מגיעים לשם *מהר*.
אולי בדיוק היה להם פסטיבל אלמדובר,
לקראת הסרט האחרון שלו, שיצא מתישהו לאחרונה.
החלק השלישי של שר הטבעות
ואבודים בטוקיו, הם בהחלט סרטים חדשים. אני מנחש שמקרינים שם כבר גם את חינוך רע.
זה כבר לא קשור אבל בכל זאת – בדלהי אפשר לקנות DVD באיכות מצוינת של כל סרט שאפשר להעלות על הדעת. 3 DVD שעל כל אחד צרובים כ 3-5 סרטים ב 100 רופי (10 ש"ח).
זה כבר לא קשור אבל בכל זאת -
אם אני ארצה לראות סרטים לא חוקיים, אני יכול להוריד אותם מהאינטרנט חינם חינם. אין צורך גם להעשיר פיראטים בשביל זה.
אפילו לא בשביל ברוני טבעת?
ברוני טבעת?!
מאיפה שמעת על זה?
המונח הנכון הוא ברון כנפיים, כמובן.
יקירתי.. גומז! גומז!
כמה עולה כרטיס קולנוע בעולם?
בצ'כיה יש שני סוגי בתי קולנוע: בתי קולנוע קטנים של פעם ומולטיפלקסים חדשניים. בבתי הקולנוע הישנים האולמות באיכות בינונית, אם כי רובם עברו שדרוג בתחום הסאונד, והמחיר עומד בדרך כלל על 80 קרונות לכרטיס, שזה בסביבות ה-13 ש"ח. במולטיפלקסים יש מסכים מדהימים וסאונד מפוצץ כמעט בכל האולמות, והמחיר הוא כפול – 160 קרונות, או 26 ש"ח. אלו המחירים בתוך פראג, בכל אופן. בפריפריה המחירים נמוכים יותר.
מבחינת רמת חיים, קשה להשוות. קודם כל כי יש הבדל של שמיים וארץ בין פראג לפריפריה, ושנית כי יש הבדלים משמעותיים בהגדרה של כוח הקנייה. בשר וגבינות, למשל, הם דיי זולים בצ'כיה. ירקות לעומת זאת נמדדים בגושי זהב (חציל בינוני עולה כמו כרטיס קולנוע – 80 קרונות). ובכל זאת, בגדול, רמת החיים בצ'כיה עומדת בערך על שני שליש מהרמה בארץ.
לא אכפת לי לשלם אפילו 40 ש''ח לכרטיס
אבל כדאי מאד שאקבל תמורה הגונה: מסך גדול ואיכותי, סאונד מפוצץ וכורסאות שיעשו לי נעים בישבן (לא, לא כזה! סוטים!).
לסרטים רצים ואולמות לא חדישים ומשוכללים – צריך לשלם הרבה פחות (נניח 20-25 ש"ח)
סרטים חדשים ואולמות מפנקים – אין לי בעיה לשלם, רק לקבל תמורה הגונה.
ויש אותם סרטים כמו בארץ
וסתם לדעת-הכל שם מדובב?
ויש אותם סרטים כמו בארץ!
אם כי באיחור יחסי לשאר העולם.
רוב הסרטים מוצגים בשפת המקור. רק סרטי ילדים, סרטים מצוירים ובלוקבאסטרים ענקיים נוסח :שר הטבעות" מדובבים לצ'כית (הבלוקבאסטרים מוצגים גם בגרסתם המקורית, כמובן).
לזה התכוונתי-
איחור רציני?
כמה עולה כרטיס קולנוע בעולם?
בדמוקרטיה הגדולה בעולם, כרטיס קולנוע (במקום טוב ביציע) עולה 40 רופי , אם כי אפשר להתפשר ולשלם 10 רופי – שקל אחד
הארי פוטר
הנפילה מהסרט הראשון לשני קטנה מהנפילה מהסרט השני לשלישי במחירות בארצות הברית (וזאת בהנכה ההגיונית שהוא כבר לא יעקוף אותו כי קשה להרוויח 30 מיליון מחוץ לתבלה). אם הסרט הבא היה של אותו הבמאי ניתן היה להגיד האם הסרט כישלון או לא (האם כל מי שצפה בו ולא מת יבוא לראות אותו שוב) בנתיים נראה לי שנכון יהיה להגיד שכריס קולומבוס איכזב את צופי הסרטים הקודמים ולכן חלקם לא באו לסרט הזה, אבל בגלל שלסרט הזה בפני עצמו היה מוניתין "ביקורתי" טוב הוא היה נפילה קטנה יותר לאומת הקודם לו. המחירות שלו בחול יוודאו רק מאוחר יותר ואז נוכל לראות אם יש משהו בתאוריה שלי.(כי אם כן אז הנתונים צריכים להיות עוד יותר גבוהים)
-האשף הדגול
הארי פוטר
נכון שמחוץ לעשיריה הראשונה הוא לא יעשה גדולות ונצורות, אבל בכל זאת הוא עוד לא הגיע לסוף הדרך. בסך הכל, אני מעריך שהוא יגיע קרוב ל-250, לא הרבה מתחת לסרט השני.
עוד קורבן ל-50%
הכוכבים של שלומי, שפתח בסוף השבוע שעבר עם 6.0K$, ירד בסופ"ש הזה ל-3.5K$:
http://www.boxofficemojo.com/movies/?page=weekend&id=bonjourmshlomi.htm
אם כבר מזכירים את מגפת ה-50%
אני שמח לראות שהיא כמעט ולא קיימת השנה.
ואם כבר מזכירים את איכות הצפיה, אז לקחת 35 שקל, 8 דולר או כמה-שזה-לא-יהיה על סרט וידאו זה באמת מעל ומעבר לכל היגיון.
ד''א יו, רובוט
בארץ שינו את עטיפת הספר (אלא אם זאת ההוצאה הראשונה, אני לא בקיא בנושא) בהתאם לסרט.
שונא שעושים את זה…
אלא אם כן הסרט טוב, ואז זה בסדר.
כי אז זה גם מושך קוראים חדשים…
הידד למסורת
בהשוואה למשכורת הממוצעת מדינתנו הקטנה מככבת בעניין יוקר המחייה: המכוניות היקרות ביותר, הבתים, המקדונלד. אז למה להרוס מסורת בעוניין הסרטים. איזה מין דמגוגים אנו. אגב זה הגיוני שפופקורן שעולה להפיקו חצי שקל עולה יותר מ 20 ?
הידד למסורת indeed
אבל זה ככה תמיד בכל מקום בעולם. הרווח על פופקורן הוא 50,000%.
זה לא מפליא אותי בכלל. חוץ מזה שהשוד האמיתי כשזה מגיע לפופקורן הוא במחירי השתיה :\ הכמויות המופרזות של המלח זה בכוונה!
אני צריך את עזרתכם
אני כותבת כתבה לעיתון נשים (מוביל?) על בעלי חיים והתפקיד שלהם במעגל החיים.
בשביל הכתבה הזו, אני צריכה רשימה של סרטים (וגם ספרים או תכניות טלוויזיה) שמדגימים את הדברים הבאים:
1. זוגות שמכירים בעזרת חיות המחמד שלהם, או אנשים שמנסים להכיר בעזרת חיה.
– בינתיים חשבתי על 101 דלמטים.
2. נשים בודדות שחיות עם חיה והיא מהווה להם סוג של תחליף זוגיות. (עד הסוף הטוב, כמובן)
– בינתיים חשבתי על "כל אחד מחפש את החתול שלו"
3. גברים שמקנאים בחית המחמד של בנות הזוג שלהם.
4. זוגות שמנסים לחזק קשר רופף ביניהם בעזרת חיה, או להשתמש בחיה כתחליף לילד.
5. ילדים שלומדים שיעור פסיכולוגי חשוב בעקבות מפגש עם חית מחמד.
– לאסי?
– הפרק בסימפסונס שבו כל אחד צריך לוותר על משהו חשוב כדי לעשות ניתוח לכלב המשפחתי
6. מבוגרים (שלא לומר, זקנים) שמיואשים מהחיים, וזוכים לתעוררות חדשה בזכות מפגש עם חיה.
– "הכי טוב שישי"
למישהו יש עוד רעיונות? הם יתקבלו בברכה רבה, ועם קרדיט ל'עין הדג'!
* אני כותבת את ההודעה בדו"חקו, כראוי להודעות אופטופיקיות. אבל ברשות העורכים אני אעתיק אותה למקומות קצת יותר פופולאריים, למשל הביקורת על שרק, כדי שאנשים באמת יענו. יש רשות?
לסעיף 1 -
אני לא זוכרת את השם של הסרט, אבל יש איזו קומדיה רומנטית עם ג'נין גארופלו ואומה ת'ורמן. וטרינרית עוזרת לצלם חיות (שאסף אליו את הכלב שצילם, או משהו כזה), הם מתאהבים טלפונית, אבל היא מפחדת לפגוש אותו בעצמה ושולחת את החברה היפה שלה. לכלב יש חלק באיחוד המרגש.
'על גברים, נשים וחיות אחרות'
(The Truth About Cats and Dogs) מתאים לקטגוריה 1, ואולי גם 2.
הסרט הענתיקה Bringing Up Baby, שאני מתעצל לבדוק בתרגומון איך קוראים לו בעברית, גם מתאים לקטגוריה הראשונה.
ילדים שפוגשים חיות ו"לומדים שיעור חשוב" יש כמו זבל: לשחרר את ווילי (1-3), שחקן על ארבע (1-193), כלבים נגד חתולים, ועוד ועוד.
(ואני חושב שלפרסם בדו"חקו זה מספיק בהחלט, לפרסם את ההודעה במקומות אוף-טופיקיים רק ייצור בלבול).
צער גידול חיות
סרט ממש ענתיקה,
אבל קומדית סלפסטיק עם מלא קטעים בלתי נשכחים.
אוי! הקטע עם גרנט בחלוק נשי, כשהוא פוגש את הדודה של הפבורן
ראוי מאוד לאיזכור בעיתון.
יש את הדבר הזה של אושימה
שאני לא זוכר את שמו, אבל שרלוט רמפלינג מאוהבת שם בקוף. (תעשי חיפוש בימד"ב בשביל לבדוק את השם, או שמישהו ינדב אותו כאן).
יש את התרנגול והברווז ב"חברים".
יש סרט מאד מרגש ומקסים, גם אם הולמרקי מעט עם אנה פאקווין בשם "לעוף הרחק הביתה" או משהו כזה.
היחסים בין הדוב לבראד פיט, משולמים לדעתי ב"רוחות של תשוקה".
וכשחושבים על זה, גם "משחקים מהלב" מדגים באחד מסיפור הפסיפס, סיפור כזה בדיוק (מדובר בסרט עם שון קונרי, מדלן סטו, רייאן פליפה ואנג'לינה ג'ולי. כאשר אאל"ט למדלן סטו, יש כלב שמהווה סוג של תחליף זוגיות).
ואיך שכחתי, את אהבה נושכת של אינאריטו, שהוא אמנם פסיפס אנושי למדי. אבל משתמש בכלבים בשביל להעביר את המטאפורות שלו.
יש את הדבר הזה של אושימה
בחברים יש את הפרק שרוס וחברתו החדשה קונים יחד חתול להפיכת הקשר בינהם מחייב.
להיות ג'ון מלקוביץ
אבל זה לא לוקח שם באמת חלק חשוב.
לא של אושימה
ולא אליו התכוונתי.
מה שכן התכוונתי אליו הוא זה:
http://www.imdb.com/title/tt0091498/
אבל לא עניתי לך
סתם הוספתי עוד סרט לרשימה.
אה, יש את 'Best in Show',
סרט מוקומנטרי על תחרות כלבים. למיטב זכרוני הוא אמור להתאים לסעיפים 3 ו/או 4.
'הלוחש לסוסים'
אולי גם עונה על הדרישה.
אני צריך את עזרתכם
מה לגבי גארפילד? מתאים לקטגוריה של איש שמנסה לחיות חיים רומנטיים נורמליים והחתול שלו משגע אותו…
בטמן
מכיר את קטוומן דרך הפינגווין שלו?
מירנדה ב סקס והעיר
אתם פשוט מעולים
ידעתי לאן לפנות….
תרגישו חופשי להמשיך.
חיות וסרטים
*אם Bringing Up Babay זה הסרט עם דיאן קיטון, אז זה נקרא "בייבי בום" (צריך לקנוס את המתרגמים על כל תרגום בנוסח שזה).
*"בטהובן" נכנס כמעט לכל קטגוריה אפשרית בתחום הזה: הילדים גם מנסים לשדך את עצמם בעזרת הכלב, הוא מהווה לבת תחליף זוגיות, הילדים לומדים לקח חשוב בעזרת הכלב וכ'ו…
*יש קטע ב"הרייט המרגלת" (שזה גם ספר וגם סרט לילדים) שבו יש איש מבוגר שחי לבד ומגדל עשרות (אם לא מאות) חתולים בדירתו ומשתמש בהם כתחליף לזוגיות וליצירת קשר עם העולם החיצוני.
*יש כמובן את הסרט "ארוחת בוקר בטיפני" שבו אודרי הפבורן משתמשת בחתול בלי השם כתחליף לזוגיות (וגם כהשוואה לעצמה).
*"נשים גברים וחיות אחרות" הוא דוגמא מעולה לנושא (כמו שכבר נאמר).
*אם איכשהו יהיה אפשר לקשר את "מורי" מהסדרה "משתגעים מאהבה" לנושא אז הוא בוודאי יוכל להועיל (הוא מופיע לאורך הסדרה כולה, אבל אני לא כל כך מצליחה לחשוב על הקשר…)
אם אני אחשוב על עוד אני אדאג לעדכן!
הוא קומדיה רומנטית מ-1938 עם קתרין הפבורן וקארי גרנט. בסרט, יורשת עשירה מנסה למשוך את תשומת לבו של זואולוג מרובע בעזרת נמר המחמד שלה.
http://www.imdb.com/title/tt0029947/maindetails
אההה....
אני זוכרת את הסרט עם הנמר… אז איך קוראים לסרט עם דיאן קיטון (באנגלית)? (קצת התבלבלתי בינהם כי נדמה לי ששם יש קטע קטנטן שהיא מתאהבת בוטרינר…)
טוב...
בדקתי בימד"ב – והסרט "בייבי בום, נקרא, באופן מפתיע ביותר BABY BOOM, ואין לו שום קשר לחיות, אז אפשר למחוק את כל החלק הזה מהרקורד.
הסרט ''תנבח'' או משהו כזה
קצת יוצא דופן, שם הבחורה באיזה שלב חושבת שהיא כלב, ואאל"ט האיחוד הרומנטי בסוף (ספויילר, כאילו דה) הוא של הבחור עם הוטרינרית של הכלבים, ושל החברה שלו?
את הוטרינרית משחקת השחקנית מ"חברים" שמשחקת שם את פיבי.
אני צריך את עזרתכם
בנוגע לסעיף 4 – בוב ומרגרט (סדרת טלויזיה מצויירת)
אני לא מבין מה אתם רוצים
מאז ומתמיד מחיר השכרת דוידי או וידאו נמוך בכמחצית מכרטיס קולנוע בודד. בינינו, 33 או 35, מה זה כבר משנה? זה בכל מקרה יקר ואתם בכל מקרה תמשיכו ללכת לקולנוע אותה תדירות, כי לשכור דיוידי בזול הייתם יכולים גם לפני ואני בספק אם העובדה שהורידו את מחיר הקנייה (ולא השכירה) של סרט דיוידי הוא מה שיגרום לכם לראות יותר דיוידי ולא קולנוע.
דברים השתנו.
המצב היום הוא שונה מאוד ממה שהיה לפני כמה שנים. כמובן שמחיר השכרת דיוידי הוא זול יותר מכרטיס לקולנוע, וזה היה ככה מאז ומתמיד. מה שלא היה נכון עד עכשיו הוא שמכיר *רכישת* דיוידי הולך ומתקרב למחיר של כרטיס קולנוע בודד (כבר עכשיו הוא, במקרים מסוימים, פחות מכרטיס וחצי, וגם במקרה של הדויד הכי יקר שיש – פחות מארבעה כרטיסים). זה אבסורד מס' 1.
פעם היתה לבתי הקולנוע סיבה טובה לדרוש מחיר יקר: תנאי ההקרנה בהם היו טובים הרבה יותר ממה שמישהו שאינו מהאלפיון העליון יכול לארגן לעצמו בבית. עכשיו, כשמחירי הקולנוע הביתי ירדו ומערכת סראונד סבירה נמצא בהישג ידו של כמעט כל אחד, זה כבר לא ככה. הייתי מצפה מבתי הקולנוע להוריד מחירים, או להשקיע בציוד משוכלל וחדשני יותר שיצדיק את המחיר הגבוה. הם לא עושים אף אחד מאלה – הם מעלים מחירים, כשברוב האולמות איכות הצפיה היא *פחות* טובה מאשר ב"קולנוע ביתי" טוב. (ובמקרים מסוימים, פחות טובה מב"קולנוע ביתי" בסיסי ביותר). זה אבסורד מס' 2.
למה בעצם
אין מחירים שונים להקרנות שונות?
את אבודים בטוקיו ראיתי בלב תל אביב פעמיים – באולם גדול ובאולם קטן – ושילמתי אותו מחיר.
או מחיר שונה להצגות יומיות ולערב, לימי ראשון ולסופי שבוע?
האם אין בזה הגיון כלכלי עבור בתי הקולנוע? מחיר מוזל בהצגה יומית ובימים חלשים יכול למלא את האולם. תחשבו שבימי ראשון סרט עולה 20 ש"ח (עשו את בקולנוע פאר בקיץ הקודם). יום ראשון יכול להפוך להיות יום מאוד רווחי (ההקרנות בפאר הוכיחו).
לפחות שינסו.
יש. אבל לא בכל הקולנועים.
כעקרון, ברוב בתי הקולנוע הצגת בוקר זולה יותר מהצגת ערב. עד כמה? זה כבר תלוי. עד לא מזמן, בגלובוס מחיר הצגה רגילה עמד על 33 ש"ח, ומחיר הצגת בוקר – 31 ש"ח. ברב-חן, לעומת זאת, הצגת בוקר עלתה 29 ש"ח.
נדמה לי שלאחרונה ברב-חן מוזילים מחירים גם על סרטים ישנים (שלושה שבועות ומעלה). כמו במקרה הצגות הבוקר, לא מדובר בהפרש גדול במיוחד, אבל בכל זאת.
אני מראש מסייגת את הדברים: הגם שמדובר ברשת, נדמה לי שלא כל בתי הקולנוע של הרשת מוזילים מחירים בהקרנות הבוקר. כל אחד – ומצב הרוח שלו. קח גם בחשבון שבערים מסוימות, מחיר כרטיס רגיל גם ככה זול יותר.
אם כבר,
אז למה אין מחירים שונים לסרטים באורך שונה?
למה אני צריך לשלם על שה"ט את אותו מחיר שאני משלם על סרט באורך חצי מזה של שה"ט? אם אני רוצה ליהנות במשך כפליים זמן, מן הראוי שאני גם אשלם על זה, לא? (ואם מישהו ייצא נגד הנדבניות שלי לגבי בתי הקולנוע, תחשבו על זה הפוך – לשלם חצי מחיר, על סרטים קצרים יותר, אוקיי?)
ואם אנחנו כבר כאן, אז למה לא לתמחר לפי תקציב הפקה? אם כרטיס ל"ספיידרמן 2" היה עולה יותר מ"כל דבר אחר", לדוגמא, אולי הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי הולך אליו. ככה וודי אלן היה מקבל עוד צופה לסרט שלו. הרי על ספיידי עבדו הרבה יותר אנשים, ויותר אנשים תלויים בו בשביל לקבל את המשכורת שלהם, אז למה שהוא יעלה כמו כל סרט אינדי, או תיעודי אחר שמוקרן עכשיו?
נדמה לי שאתה קצת מגזים
ולונג – אני לא יודע איפה את גרה, אבל בתל אביב (מה לעשות) המחיר אחיד לחלוטין – בוקר ערב חדש ישן
איק.
ולחשוב שאולי אצטרך להעתיק את מקום מגורי למרכז.
קיוויתי שמישהו יצליח להסביר לי
את ההגיון של הקולנועים. כי איכשהו נדמה לי שההצעה שלי משתלמת להם לא פחות ממה שהיא משתלמת לנו.
מישהו?
זה לא לגמרי נכון -
ב'גלובוס מרכז עזריאלי' הצגות יומיות עולות 31¤ וכל השאר – 35¤.
ראיתי בקולנוע הזה רק סרט אחד
עיניים עצומות לרווחה, וזה כידוע היה מזמן.
ובכל מקרה התכוונתי להבדל משמעותי – נניח הצגה באולם גדול ומאובזר היטב בערב ובסופ"ש תעלה 35 ש"ח. הצגה באולם קטן ביום זניח ובבוקר של סרט שמציג מעל לחודש (נניח) תעלה 20 ש"ח. אפילו 25 ש"ח. נדמה לי שזה כלכלי גם עבור הקולנועים וגם עבור הצופים.
למה זה לא קורה???
אה - ועוד משהו
הרי מי שלא משוגע על קולנוע, רואה רק להיטים והולך לסרט בתדירות של אחת לחודש (אפילו פעמיים) יסכים להוציא סכום גדול, ובעצם רואה מעט קולנוע כך שמחיר הכרטיס פחות חשוב לו. זה נכלל בתקציב הבילויים שלו.
מי שאוהב קולנוע מאוד ורוצה לראות ה כ ל ינצל את ההקרנות המוזלות וילך יותר. כל כך הרבה פעמים ראיתי סרט באולמות כמעט ריקים (באבודים בטוקיו ביום שלישי שעבר בלב תל אביב היו ארבעה אנשים). האם זה לא רווחי יותר להוריד את מחיר הכרטיס להצגות יומיות? ועוד בעיר כמו תל אביב, בה הרבה מאוד אנשים פנויים בבוקר.
אה - ועוד משהו
אנשים שלא משוגעים על קולנוע לא רואים סרט פעמיים בחודש…
אני לא מכיר הרבה אנשים שרואים סרט אפילו פעם בחודש בקולנוע והם אוהבים קולנוע. מצד שני, רוב האנשים שאני מכיר סטודנטים…
כמו באוטובוס
אפשר לעשות כרטיסיה (בעצם זה כמו מנוי – בטוח כבר קיים), כרטיסיה של 10 סרטים, ושזה יהיה טיפה יותר זול…
אני הייתי מעדיפה חודשי חופשי, אבל ממש ממש ממש לא כדאי לבתי הקולנוע…
או למשל, ככל שרואים יותר סרטים כל חודש, ככה יורד המחיר…
כמה סרטים את מסוגלת לראות בחודש בקולנוע?
כמה סרטים את מסוגלת לראות בחודש בקולנוע?
זה נכון, בעקרון, לא כל כך הרבה, נגזים ונגיד שלושה סרטים בשבוע..
אבל תחשוב על הישראלי שיודע שהוא שילם סכום גבוהה מאוד (כי ככה זה עם חופשי חודשי), ויודע שמתי שהוא רוצה הוא יכול ללכת לסרט ב"חינם"…
זה ברור שינצלו את זה כמה שיותר, ויראו בסופו של דבר יותר סרטים בקולנוע מאשר שרואים בטלוויזיה…
אבל אפשר לקחת בחשבון גם את נושא הזמן:חיילים/סטודנטים/אנשים שעובדים עד שעות הערב המאוחרות…
האמת שזה יכול להיות דווקא די משתלם להם…
פיספסת את הנקודה.
כל שבוע עולים למסך 2-4 סרטים חדשים. הייתי מפנה אותך ל"לא סופי", אבל משום מה השבועיים הקרובים עמוסים לעילא בסרטים חדשים.
הסרטים החדשים שעולים, כל אחד שייך לרשת אחרת. בממוצע, נניח שלכל רשת יש 1-2 סרטים בשבוע. אז בסדר, אנחנו מגיעים ככה לכששה סרטים חדשים כל חודש שתוכלי לראות אם תעשי מינוי שכזה, אבל אז נגיע לשאלה השנייה – כמה מאותם סרטים את באמת רוצה לראות?
פיספסת את הנקודה.
על זה בדיוק דיברתי שבהגזמה שלושה, למשל:
אני עכשיו בצבא נניח שאני יוצת שבוע שבוע, ונניח שאני רואה שלושה סרטים בשבוע, לי בעקרון זה לא שווה…
ונכון אתה צודק, יש גבול לכמה פעמים אפשר לראות את אותו סרט (אגב אם אני לא טועה ברגר ראה את שר"ה 36 פעמים או משהו כזה), אבל ה"ישראלי" ינצל את זה בכל זאת, יראה כל סרט גם אם הוא לא היה הולך אליו סתם ככה (אולי לסרט עם הסופר תינוקות לא…), והוא גם לא היה מהסס לראות סרט אפילו יותר משלוש פעמים…
אבל זה לא משנה.
גם אם הוא יראה 80 סרטים בחודש. אף אחד לא מפסיד. הרי ההקרנות גם ככה יהיו (ואני בטוח שכולנו פה כבר היינו בהקרנות עם פחות מחמישה איש). הקולנוע לא מפסיד את הכסף שהוא היה מקבל מאותו בעל מנוי, כי בעל המנוי לא היה הולך לסרטים האלה אם הוא היה צריך לשלם עליהם באופן אינדבדואלי.
מעבר לכך, הקולנוע גם מרוויח את הפופקורן והקולה.
כולם מרוויחים.
אבל זה לא משנה.
מה עם הסרטים שוברי הקופות שממלאים אולמות? שם בתי הקולנוע יפסידו כסף, כי בעלי המנויים בטוח ילכו לראות.
ואם הם יגבילו את המנוי בצורה שלא תאפשר זאת, אף אחד לא יקנה מנוי.
לא
מכיוון שברור מראש שבעלי המנויים ילכו לבלוקבאסטרים הרי שהסרטים האלו כבר ילקחו בחשבון.
למשל, אם בחודש רנדומלי יוצאים 4 בלוקבסטרים, עוד 4 סרטים אפשריים, ועוד 10 סרטים לא מעניינים במיוחד.
מנוי יעלה 33*4 ועוד 33*2 (כ220 שקלים). במקרה כזה, זה לא מאד משנה לכמה סרטים ילך בעל המנוי, כולם הרוויחו.
לא
אפילו אם מנוי יעלה 4*33 (132 ש"ח) הם עדיין ירווחו יפה. בכל מקרה עיקר הרווח הוא בפופקורן והקולה.
אפשרות אחרת הוא מנוי חודשי במחיר של נגיד אפילו 70-100 ש"ח, אך מוגבל רק לאמצע השבוע (כמו בד"כ עם מבצעים). בגלל שנדיר שסרט ממלא אולמות בסופי שבוע, ובגלל שעיקר הרווח הוא על הפופקורן והשתיה, הרי שמנוי כזה יצא רווחי גם לאולם וגם לצופה.
תגיד לי,
אתה היית משלם 100 ש"ח בחודש, שלא לדבר על 200, רק כדי שתוכל לראות כמה סרטים שתרצה?
רוב האנשים יאטמו את עצמם מהיתרונות הברורים בגלל טיעון אחד ויחיד: זה יקר מאוד. במיוחד מכיוון שמדובר במחיר חודשי, וכשמסתכלים כמה זה יוצא לשנה, זה כבר נחשב חתיכת מותרות.
שנית, קהל היעד שרוצה לראות כמה שיותר סרטים מצומצם מאוד. רוב האנשים בוחרים את הסרטים שלהם במשורה, עם או בלי מנוי. אני, למשל, לא רואה צורך ללכת לסרטים גרועים או משעממים, גם אם הם בחינם. עכשיו קח את כל המבוגרים, שלא ממש בא להם על 'שחר המתים' או 'המורדים', ואת כל הצעירים, שלא מעניין אותם 'סילביה' או 'חיוך של מונה ליזה', ותוך חודש אף אחד לא יעשה מנוי בטענה שזה לא רווחי ושאין מספיק סרטים טובים.
חוץ מזה, תיאורטית כן, נחמד מאוד ללכת לקולנוע פעמיים בשבוע. מעשית, לרוב האנשים יש הרבה מה לעשות, ויהיה להם קשה למצוא את הזמן כדי לנצל את המנוי במלואו.
אם כבר, השיטה הקיימת עדיפה בעיני – "כרטיסיות", או מנויים ל-10-12 סרטים, שתקפים לשנה (או מספר חודשים), ורק לימות חול (גלובוס. הכרטיסיות של חן תקפות גם בשישבת), וכל אחד יכול לנצל מתי שנוח לו, בלי לפחד שמא הוא לא הרוויח מהעסקה (למשל, לא הלך למספיק סרטים כדי להצדיק את המחיר או כדי לגרום לרשת "להפסיד" עליו).
רב חן הוציעו כרטיסיות חדשות?
כי הישנות היו עד סוף יוני, ולא ראיתי שלט שמראה שיש חדשות.
לא תמיד הם מוציאים משהו לקהל הרחב.
לפעמים יש להם מבצעים שמיועדים רק למי שמגיע דרך ארגונים גדולים (כנ"ל גלובוס, שבימים כתיקונים אין להם שום כרטיסיות לאף אחד, או לפחות, הם כבר לא מפרסמים אותן, וכנ"ל סינמה סיטי).
אמת.
נכון לחודש זה, למשל, יש הן לרב חן והן לסינמה סיטי מבצעי כרטיסיות סרטים לחברי הסתדרות המורים.
אני השגתי 10 כרטיסים
לרב חן ביום חול ב16 ש"ח לכרטיס
ו10 כרטיסים לרס חן כולל סופ"ש ב19.5
:)
באמת 100 שקל זה יקר בעיניך?
להוציא על סרטים?
כלומר, אולי לאדם הממוצע (לא הטינאייג'ר הממוצע אבל) זה בגדר מותרות, אבל מי שאוהב סרטים, ילך על זה.
מה שכן, אני באמת לא בטוחה עד כמה זה רווחי להם.
מנגד, יש את הסינמטקים בארץ, שזה פתרון מעולה. במיוחד אם אתה ירושלמי.
או אז, במחיר יחסית פעוט (נדמה לי סביבות ה250 או 300 ש"ח לשנה. מזמן לא הייתי ירושלמית) נכנסים לכל הסרטים שרוצים, כמה פעמים שרוצים.
וזה סינמטק שמציג הכל הכל הכל (את משתגעים על מרי, למשל, ראיתי בסוף דווקא שם). גם סרטי איכות וגם סרטים קופתיים.
שווה.
שמת לב שלא דיברתי עלי, אלא על הצופה הממוצע.
קהל היעד של אנשים אוהבי סרטים קטן מאוד, כך שלחברות ההפצה אין טעם לפתוח במבצע כזה אם אין לו שוק.
שנית, אני לא מאמינה שמבצע כזה יעלה 100 ש"ח לחודש. אם כבר, זה יהיה בכיוון ה-200. ומה שהופך את כל העניין למהותי יותר ומפחיד עבור אחרים, זה שהם צריכים לשלם את זה מראש, בלי לדעת מה ייצא להם מזה בסופו של דבר (כלומר, אם הם יילכו לחמישה סרטים בחודש, סרט אחד או אפס). נכון שמרגע ששילמת יש יותר מוטיבציה לנצל את זה, אבל לכי תדעי – תמיד קורים מקרים לא צפויים.
דבר אחרון – רוב האנשים לא הולכים לסרט לבד, אלא יחד עם בן/בת זוג, חברים וכו'. כלומר, אנחנו מדברים על מנוי זוגי (הוצאה כספית כפולה!), תיאום זמנים בין בני הזוג/החברים ושאר בירוקרטיות שמחרבות כל מצברוח ליציאה ספונטנית וניצול מקסימלי של המנוי החופשי.
אם כבר מדברים על קולנוע ומבצעים
יש עד סוף אוגוסט מבצע למחזיקי כרטיס ישראכרט, זוג כרטיסים לקולנוע תמורת 50 כוכבים.
פרטים כאן:
http://www.isracard.co.il/new/tarbut/index.asp
בוודאי, לכן אמרתי שאולי זה באמת לא משתלם לקולנועים
אבל 100 שקלים זו לא הוצאה מאוד מהותית, כך שאם זה היה באמת 100 שקלים, לפחות בקיץ היה משתלם לאנשים לשלם את זה.
במיוחד אם הם הורים.
כשזה הופך להיות 200 שקל, או אז זה כבר מתחיל להיות בעייתי ובאמת הסיכוי שתוציא מאתיים שקל בחודש על קולנוע הוא קטן למדי, אלא אם אתה פריק של קולנוע, או ילד משועמם בחופש.
במיוחד כשמביאים בחשבון את עניין התיאומים שציינת, עם בני זוג וחברים.
בעיה.
בקיצור, בעיני אם אתה לא גר בירושלים אבל כן חובב קולנוע – כדאי לך לעבוד בקולנוע. אבל רק אם לא מפריע לך לראות את אותו הסרט שמיליונתלפים פעם.
ואם התמזל מזלך ואתה ירושלמי או ניו יורקי (בכל זאת, שניים עד שלושה סרטים במחיר כולל של חמישה עד 7 דולר זה לא רע) – אשריך וטוב לך.
100 שקלים הם הוצאה מהותית.
זו הוצאה שנושאת עימה תמורה רבה עבור פריקים של קולנוע, או בתקופת הקיץ (כפי שציינת), אבל זה לא מפחית מערך ההוצאה, גם עבור מי שיש לו משכורת ממוצעת.
תראי, אני כבר שנתיים מתגוררת בחו''ל
וכל פעם שאני מבקרת בארץ אני נדהמת מכמה שהארץ הזו יקרה באופן יחסי למחיה בה.
אבל 100 שקל זה הסכום שאת משאירה בממוצע בבית קפה כשאת יוצאת ואוכלת סלט או פסטה או טוסט, שותה משהו, ואז אוכלת קינוח ושוב שותה.
קשה לי לקבל את זה כהוצאה מהותית כל כך. בנוסף, זה מחיר של קצת כשלושה סרטים, ואדם נורמלי הולך לסרט משהו כשלוש פעמים בחודש, לא?
לפחות בקיץ…
בכל מקרה, זה לא קצת לא רלוונטי לדון בזה מאחר וזה לא משהו שעשוי לקרות, וגם אם כן (לדברייך, ואני נוטה לסמוך עליהם) זה יסתכם במחיר של 6 סרטים בחודש, וזה כבר משהו שרק פריקים במיוחד ישלמו עליו?
זה באמת נסחף לגבולות היותר מדי אוף-טופיק,
אבל אדם ממוצע לא הולך לקולנוע 3 פעמים בחודש. נסי משהו כמו 3 פעמים בשנה.
ואף אחד לא אמר שביקור בבתי קפה לא נחשב להוצאה יקרה (שלא להזכיר את זה שמרבית האנשים לא מבקרים בבית קפה/מסעדה פעם בחודש, אלא הרבה פחות).
שניה
אדם ממוצע הולך לקולנוע שלוש פעמים בשנה?!
קודם כל, כשמחשבים את האדם הממוצע חייבים לכלול גם את הטינאייג'רים בחישוב הסטטיסטי, ואלו הולכים לקולנוע בערך כל שבת.
ובכלל, איפה באמת ניתן למצוא את הנתונים הנכונים? כי שלוש פעמים בשנה נראית לי הגזמה קיצונית מאוד. מאוד מאוד. יותר סביר שהאמת נמצאת איפשהו בין פעם לפעמיים בחודש.
ומנגד,
יש גם את האנשים הממוצעים שלא מתעניינים בקולנוע ומבלים בדרכים אחרות (או לא מבלים בכלל). חוץ מזה, יכול להיות שאני טועה, אבל נדמה לי שיש בארץ יותר אנשים מבוגרים מטינאייג'רים.
בעצם, אם אנחנו כבר ב"חייבים לכלול" למיניהם, אז גם חייבים לכלול את החיילים, שאין להם זמן – או אפשרות – ללכת לקולנוע, ולהערכתי האישית בלבד (הפעם בלי נתונים למיניהם), חייל ממוצע מבקר בקולנוע פעם בשלושה חודשים לכל היותר (עכשיו חכי שניה. עוד דקה יקפצו ויגיבו לי כל אלה שהם גם חיילים וגם הולכים לקולנוע פעם בחודש לפחות ).
לגבי נתונים – אלה כמובן לא נתונים מדויקים שיושבים מולי בחוברת מסודרת. סתם פריט טריוויה שזכרתי מאיזה סקר שהתפרסם. לי זה נשמע הגיוני, אבל זה בגלל שאני מכירה את זה מהמקרה הפרטי שלי (עד הקמת 'עין הדג' הייתי מאלה שהולכים לקולנוע פעם-פעמיים בשנה. סתם כי לא היו מספיק סרטים שעניינו אותי). פעם-פעמיים בחודש נשמע לי פשוט גבוה מדי.
חפרתי קצת באתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
מידע נקודתי לא מצאתי שם (אבל שלחתי להם אימייל. מקווה שהם יענו). מה שכן, היה מידע כללי שאפשר להריץ עליו ניחושים.
הנתונים מתייחסים לשנת 2001. מתוך כלל ההוצאות החודשיות (אוכל, חשבונות וכו'), משפחה מוציאה 13.4% על סעיף חינוך, תרבות ובידור. זה לא כולל חיבור לאינטרנט (לזה הוקדש סעיף נפרד), זה כן כולל את הדברים הבאים:
שירותי חינוך כמו בית ספר וחוגים לילדים (לפי חישוב של 3 נקודה משהו ילדים למשפחה במדגם. כללית, הממוצע בארץ עומד על 2.74 ילדים למשפחה); מנוי לעיתון ו/או קניה של עיתונים, מגזינים וספרים; ביקור במופעי במה, מוזיאונים וקולנוע; הבראה, נופש וטיולים בארץ; קניה של מוצרי תרבות ובידור; יציאה לבתי קפה, למסעדות ולפאבים (הסעיף האחרון טיפה בעייתי. ברוב הטבלאות הוא הופיע תחת "חינוך, תרבות ובידור", אבל בטבלה אחרת הוא הופיע כמשתנה בפני עצמו).
כמה זה במספרים – בארבע הערים הגדולות, משפחה מוציאה 159.75 ש"ח בחודש על כל רכיבי הסעיף הנ"ל. כללית, הממוצע הארצי גבוה יותר – 234 ש"ח.
עכשיו תנסי להכניס את כל המשתנים שהוכנסו תחת "חינוך, תרבות ובידור", לתקציב שקיבלת, ואין לי בעיה שזה יהיה במחירים זולים יותר מאלה של היום, כך שזה יתאים למחירי 2001. בשורה התחתונה: אין סיכוי שתגיעי לצפייה של סרט אחד בחודש (וזכרי בבקשה ש"סרט" אינו כולל רק את מחיר הכרטיס, אלא גם תשלומים נלווים כמו פופקורן ושתיה, וייתכן שאף בייביסיטר לילדים ותשלום עבור חניה).
אין mojo ישראלי
שבו נוכל לחלק את מספר הצופים באוכלוסיה הכללית?
כבר זמן רב אנחנו מתלוננים
על חסרונו של מוג'ו ישראלי (אם כי לאחרונה מוג'ו הבינלאומי מפרסם גם סטטיסטיקות מישראל מדי פעם – אבל לא בצורה מסודרת מספיק).
תודה
למעשה זה מה שיש בלב
מנוי של 6 או 10 סרטים ב 22 ש"ח. סטודנטים – 20 ש"ח.
אבל אני ממשיך להתעקש – אני מתכוון לשינוי של צורת החשיבה: מחיר שונה במקרים שונים. זה הגיוני, כלכלי והוגן. אני באמת לא מבין למה זה לא קורה.
כן, אבל לב זה בתל אביב
חשבתי שלב הם רשת
אין להם קולנועים מחוץ לת"א?
כתבתי את זה כבר פעם
מנוי שנתי לסינמטק בירושלים עולה לסטודנט משהו כמו 11 סרטים ומנוי רגיל בערך כמו 18 סרטים.כל חודש מקבלים תכניה עם לוח ההקרנות לחודש הקרוב וכל מה שנשאר זה לבחור וללכת לסרט.
היתרונות ברורים: בצפיה ממוצעת של 2 סרטים בחודש יוצאים ברווח, כל הסרטים מגיעים ללא תלות במפיץ, יש גם סרטים שלא מציגים יותר בבתי קולנוע אחרים (אני לא מדבר רק על סרטי סנימטק מובהקים).
החסרון: צריך לחכות קצת עד שסרטים חדשים מגיעים אליו (עד שרואים למשל את ספיידרמן 2 מצטברות הרבה תגובות ).
לא יכולה להסכים יותר
המנוי לסינמטק היה הדבר הכי חכם שעשיתי אי פעם.
בכסף שהיה מספיק לי לאולי עשרה סרטים בקולנוע רגיל, אני רואה כמה סרטים שאני רוצה, כל השנה, כולל בלוקבסטרים וכאלה.
אז נכון, צריך לחכות קצת עד שסרטים מסוג זה יוקרנו, אבל בינתיים אפשר לראות גם סרטים שלא זוכים להקרנות נרחבות, או לחוות הקרנות חד פעמיות של סרטים ישנים ואהובים (הקרנה של "שיר אשיר בגשם"! על מסך גדול!).
אה ואסור לשכוח שהמקומות לא מסומנים, וגם אין הפסקות.
אופציה משתלמת לכל מכורי הסרטים למיניהם.
הרשת החיפאית
מנוי ל"רשת" הכוללת את "מוריה", "עממי" ו"פנורמה", על יתרונותיהם וחסרונותיהם, עלה לי 200 או 250 ש"ח ל-10 ניקובים. הכרטיס, המכונה "סינמה קפה קארד", פתוח לשנה וניתן לנקבו עבור עד 4 (!) צופים בכל פעם. אין התלבטות אם ללכת פעמיים בשבוע או פעם בחודשיים ואין קושי להזמין חברים. וכשינוקבו עשרת החורים נקנה חדש.
מחירים שווים למוצרים תחליפיים
לפני שאתה יוצא מהבית אתה מתלבט, בדרך כלל, בין כל הסרטים השונים מז'אנרים שאתה אוהב, לא בין שני סרטים ארוכים או בין שני סרטים יקרים. אם כבר, צריך לתמחר לפי איכות הסרט.
אבל איכות היא מדד
סובייקטיבי. אנשים שונים אוהבים ז'אנרים שונים, ואת לא באמת מצפה שהתמחור יהיה אינדיבידואלי, נכון?
חוץ מזה, הרבה אנשים שלא מחשיבים את עצמם חובבי קולנוע, אלא סתם נהנים ממנו, לא בוחרים את הסרט אליו ילכו לפני היציאה מהבית. הם רואים אילו סרטים מציגים, ובוחרים את זה שהכי בא להם לראות כרגע.
ואלו בדיוק האנשים אליהם הקלונוע צריך לפנות, עם מחירים זולים יותר לסרטים פחות מו?כ?רים, יותר קצרים, או שעולים לו פחות.
תמחור כל הסרטים בצורה שווה פוגע בעיקר בסרטים הקטנים, אלו שנדרסים ע"י שוברי הקופות. אם הייתה לי סיבה כלכלית לראות אותם, אולי זה מה שהייתי עושה.
ואם לא אני, אז אנשים שפחות מתלהבים מהייפים כאלה ואחרים, שלא יודעים שבועיים לפני שהסרט מגיע, באיזה אולם הם ייראו אותו, ובאילו כסאות הם יישבו.
ברור
אבל לצרכי תמחור, זה לא חייב להיות מדוייק. אפשר לעשות הכללה של כל המבקרים המוכרים, ומי שדעתו שונה מזו של המבקרים באופן קונסיסטנטי – ירוויח.
אגב, לגבי האורך, בעיני סרט ארוך מידי דווקא עלול להוציא לי את החשק. אז צריך אולי לקחת עליו פחות כסף, כדי לשכנע אותי בכל זאת לבוא? גם סרט קצר מידי זה מבאס, אבל פחות, אלא אם כן מדובר במשהו מגוחך בקוצרו כמו 50 דקות או משהו כזה.
זה בערך כמו עם הדבר האחר שאומרים לגביו שהאורך לא קובע: בכל גדלי הביניים, אין ממש הבדל. קצר מידי מפריע רק אם הוא קצר מאוד מאוד, וארוך מידי יכול להיות בעיה ממש רצינית או יתרון משמעותי, תלוי מי אחראי עליו.
זה מזכיר לי רעיון שעלה לי אתמול
אמנם זה לא קשור לדיון הזה, אבל מה דעתכם שסרט שקיבל, לדוגמא, 50% עגבניות רקובות ומעלה, יורשה להורדה מהרשת? זה ייתן תמריץ ליוצרים לעשות סרטים טובים יותר, ואנחנו לא נצטרך לבזבז כסף על סרטים גרועים.
כן, אני יודע שזה רעיון טפשי, לא ישים, לא הוגן כלפי היוצרים, ופותח יותר מדי פרצות, אבל הי, זה רעיון.
לענייני אורך – כשאני נהנה מסרט, לא משנה לי מה האורך שלו.
את "שיבת המלך" ו"טרויה" אהבתי למרות האורך, ורוב הזמן נהניתי מהצפייה בהם, בעוד שב"ג'ילי" סבלתי לאורך כל הסרט, וזה שהוא לא היה ארוך במיוחד לא ממש המתיק את הגלולה.
אני לא יכול לחשוב על סרטים שאהבתי, שהייתי נהנה בהם יותר, אם הם היו קצרים בצורה משמעותית.
אגב, עניין האורך אמור בעיקר להפריע על הנהלת הקולנוע, לא לצופים. הרי בזמן הקרנת שה"ט אחד, הם היו יכולים להקרין שני סרטים קצרים יותר, ולקבל בערך פי 2 כסף. כך שבסופו של דבר, ההפסד הוא שלהם, לא משנה אם נהנינו או לא.
את שיקאגו יכלו לקצר
היה נשאר להם שיק.
אצלי זה עובד כך:
סרטים קטנים ו"עצמאיים" אני רואה בקולנוע "לב".
בקולנוע "לב", מחיר הסרט (כשקונים מנוי) הוא 22 ש"ח לסרט.
המנוי שווה ביותר ואין סיבה לא לעשות אותו.
מסקנה: אני *באמת* משלם פחות על סרטים קטנים ועצמאיים.
מנויים של לב גם מקבלים מתנות ליומהולדת
אני קיבלתי DVD של אהבות פתוחות. שווה ביותר
סתם הצעה
יש אפשרות להקים ספריית DVD וירטואלית אמיתית. כלומר, אנשים בעלי טעם פחות או יותר דומה שגרים באותו איזור יקנו דיסקים בצורה מתואמת וישאילו אותם זה לזה. (בהעדר אמון זו תהיה השאלה של דיסק תמורת דיסק). זה חוקי ויותר זול, מה שיאפשר לממן מערכת קולנוע ביתית טובה יותר וכן את נינוה, אח קטן לבר ודניאל.
נינוה?!
השם של העיר הגדולה [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1701.htm] הפך להיות גם שם של ילד/ה? ואם כן, אז מתי זה קרה ולמה אף אחד לא סיפר לי?
לאן נעלם הדוחק''ו הזה?!
הוא לא מופיע ב"סיפורים קודמים" והייתי צריך למצוא אותו דרך הדף של רד פיש. מוזר.
בכל אופן, ישנו מאמר מעניין בקפטן אינטרנט שקשור בעקיפין לנושא מחירי הכרטיסים וחוויית הצפיה בקולנוע. הנושאים הללו לא ממש מופיעים במאמר, אבל הם יכולים לחזק את הטענה – לשיפוטכם:
http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=0&itemNo=456747
אוי, באמת.
הוא מתחיל עם דברי טעם (כל מה שנאמר על הורדת תכנות), אבל ברגע שהוא מגיע להורדות סרטים, הוא גולש לשטויות.
"וכעת בחזרה מעולם הפנטזיות. חברת OTX, שערכה את הסקר בעבור MPAA (וכמעט כל ההנהלה שלה קשורה לתעשיית הקולנוע), הסבירה, כי דגמה 3,600 נשאלים משמונה מדינות, או כ-450 נשאלים למדינה. החברה הוסיפה, שהיא הקפידה שבכל מדינה ישתתפו לפחות 100 נשאלים שהודו שהורידו סרטים. 100 מתוך 450… באמת מעניין, איך הגיעו לנתון שאחד מכל ארבעה גולשים מוריד סרט. OTX לא שאלה אילו סרטים הורידו הגולשים (אולי סרטים ביתיים) ואם הורידו סרט שלם, או רק את ה"בקרוב". ואם בזה לא די, החברה בדקה רק את גולשי הפס הרחב, שאינם מייצגים נאמנה את כל אוכלוסיית הגולשים."
משתמשי אינטרנט, אפילו המטומטמים ביותר שביניהם, יודעים להבדיל בין סרט קולנוע לבין טריילר (זה קל – אחד נמשך שעתיים, השני נמשך שתי דקות) כששואלים אנשים אם הם מורידים סרטים, הם עונים לגבי סרטים, לא לגבי טריילרים. או סרטים ביתיים.
הנתון שלפיו אחד מכל ארבעה משתמשי פס רחב הוריד לפחות סרט אחד הוא סביר לחלוטין אם לא נמוך מדי. לגבי מורידי סרטים קבועים, הנתון שגורס שרק 17% מבינהם הולכים לקולנוע פחות בעקבות כך הוא בלי ספק נמוך מדי. אנשים שהורידו את 'ספיידרמן 2' עשויים ללכת בכל זאת לראות אותו בקולנוע כדי ליהנות מחווית צפיה כמו שצריך (איזו חווית צפיה, לעזאזל?! הרמקולים של המחשב שלי טובים יותר מאשר מערכת הסאונד ב'גלובוס'), אבל מה עם אלה שהורידו את 'שיחות נפש'?
את חברת OTX אני לא מכיר, אבל יכול להיות שמדובר בחברת סקרים רצינית, וכשהיא אומרת שהם הקפידו שיהיו לפחות 100 מסוג מסוים בכל מדינה, זה אומר שהם המשיכו ושאלו עוד אנשים מכל מדינה עד שהגיעו ל-100 באופן אקראי?
אתה צודק, אבל לא לזה התכוונתי
אני לא בטוח לדוגמא, שהסרט בדק צפיה בקולנוע לעומת צפיה בDVD קנוי או שכור, בנוסף לסרט שירד מהאינטרנט. זה גם מרכיב שיכול להשפיע על הירידה בצפיה בקולנוע. כנ"ל החוויה הלא-תמיד-מהנה-ומאוד-יקרה של צפיה כזאת.
להאשים את הפירטיות בהפסדים זה כמעט מגוכך. ובוא ניכנס לפרופורציות – תעשיית הקולנוע מתלוננת על הפסדים גדולים – אני ממש מרחם על היוצרים והמפיצים של "שרק 2", בא לי לממן להם וילה נוספת.
הפירטיות גורמת להפסדים, נקודה.
איזה הפסדים, באיזה סכומים, זאת השאלה. הבהלה של הוליווד מפיראטיות אינטרנט היא מוצדקת לגמרי, מבחינתם. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת הבעיה נהיית יותר ויותר חמורה, ולא להילחם בפיראטיות רק משום שכרגע ההפסדים שלהם ממנה עוד קטנים זה לא לעקור את שתיל הבאובב כשהוא קטן.
והטיעון בקשר ליוצרים של 'שרק 2' (או כל סרט מאוד מאוד מצליח אחר) הוא עתיק, דמגוגי ומטופש. תחליף אותו.
הטיעון הדמגוגי והמטופש
לא נועד להצדיק את הגנבה, רק להכניס אותה לפרופורציות.
בקשר לבהלה – אתה אולי צודק – לא מבין בזה כ"כ מבחינה כלכלית. אבל זו בעיה שלדעתי אין לה באמת פתרון. תעשיית המוזיקה היא סובלת אמיתית מהורדת שירים, עד כדי סכנה לקיומה. מה עושים? לא חושב שיש פתרון. אין דרך טובה להגן על חומרים שמורים (להבדיל מחומרים משודרים, ובזה אני מבין מעט יותר) באמצעים טכניים, ואין באמת דרך הגיונית לעצור את הורדת השירים. מה עושים? לא ברור. משנים קונספציה כנראה. המודל של כ10 שירים באלבום כנראה יעבור מן העולם. ימציאו מודל אחר – אין ברירה.
אם תופעת ההורדות הפירטיות של סרטים תתרחב, תהיה בעיה דומה.
לא פרופורציות ולא בטיח
הטיעון הזה פשוט לא נכון, בשום צורה שתסתכל על זה. בעיקר אם אתה לוקח כדוגמה את 'שרק 2', שהוא במקרה הסרט הכי מצליח השנה.
בקשר לשאר, אתה צודק.
מה שהכי עצבן אותי במאמר הזה
זה הטיעון הכי בזוי שאפשר להעלות על הדעת – טיעון ה-"ממילא הם לא היו קונים, אז היצרנים לא הפסידו כסף".
חוץ מזה, באותו עיתון ישנה כתבה מעניינת לא פחות (וחכמה יותר) על התלות ההולכת וגוברת של הוליווד בשוק הבין-לאומי:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=456694&contrassID=2
הטיעון הזה הוא נכון.
זה לא אומר שזה בסדר להוריד תכנות בגלל זה, זה רק אומר שה"הפסדים" שהחברות מציגות הם מנופחים.
סליחה, למה טיעון בזוי?
קודם כל, מתמטית, הטיעון מדוייק – מה זה חשוב אם יש למישהו (בלי שמות!) office מותקן על המחשב, אם הוא לא היה קונה אותו בשום אופן? מייקרוסופט לא הפסידה אגורה מכך – היא פשוט לא הרוויחה. שנית, יש "דרישה" בלא מעט מקומות לספק קבצי וורד – עבודות לביה"ס ולאוניברסיטה, מכתבים וכו'. אם מישהו לא מסוגל לממן לעצמו אופיס, מה הוא יכול לעשות? התוכנות מהפרוצות מסתובבות, והפיתוי להרים ולקחת גדול, ובעצם שום נזק לא נגרם.
אם כבר דמגוגיה, יש לי גם טיעון כזה:
החברות הגדולות מעוניינות בגנבת תוכנות, משום שזה הופך את המוצרים שלהם לסטנדרט שקשה שלא לעמוד בו.
למה טיעון בזוי:
1) "לא הרוויחה" זו צורה פוליטיקלי קורקט להגיד "הפסידה" (ע"ע: "מצא את מותו").
2) מוסדות שדורשים עבודה בוורד (לפחות לגבי האוניברסיטה שאני לומד בה) מודעים לעובדה שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו אופיס, ומספקים פתרונות.
3) וגם אם פיראטיות לא הייתה עולה אגורה שחוקה לאף-אחד – זה לא עושה אותה מוסרית.
פשוט לא נכון
אם מישהו לא היה קונה מוצר מסויים מפאת מחירו, והוא השיג אותו בדרך אחרת, זה אולי לא מוסרי – ואני בכלל לא מתווכח איתך על זה – אבל הפסד אין כאן. אל תשכח שמדובר במוצר שאיננו פיזי. אם תגנוב פחית מהמכולת, היא תהיה חסרה שם ויגרם הפסד. אם תוריד תוכנה מהאינטרנט, אתה תיצור אצלך עותק שלה והקובץ ישאר גם על השרת וגם בCD שבקופסא בחנות.
כבר היה פה ויכוח על הנושא הזה בדיוק.
ומאחר ואף צד לא הצליח לשכנע את השני שהוא צודק, אין לי כח להתחיל אותו פה מחדש.
בוא'נה רז
עם או בלי כח, אתה מדבר שטויות.
לפני שבוע קיבלתי מחבר 3 דיסקים עם תוכנות. ישם שם הכל – מאופיס ועד מאיה. שווי כולל של בטח 200000 דולר. מיליון שקל. אני מצטער, אבל אף אחד לא הפסיד שקל מהעניין הזה. לא תכננתי להוציא מליון שקל על תוכנות.
אם כבר, יש סיכוי טוב מאוד (ואני לא סתם אומר את זה, זו הדרך שאני עושה דברים מאז ומעולם) שאת חלק מהתוכנות ששם אני אקנה בסופו של דבר, בעקבות ההתנסות שלי איתן.
ואם אני אגנוב מהקיוסק השכונתי
מוצרי חלב בשווי 24,000 שקל, גם אז הקיוסק לא יפסיד אגורה (כי הרי, מן הסתם, בחיים לא הייתי קונה מוצרי חלב בשווי 24,000 שקל)?
כבר הסברתי למעלה את ההבדל
איזה הסבר?
שהגבינה הצפתית של מוכר הקיוסק נעלמת מהמדף ואילו עותק הDVD של המפיצים נשאר במקומו המאובק בחנות? את התירוץ הזה שמעתי כבר הרבה פעמים ואני עדיין לא קונה אותו. הוא נשמע כמו תירוץ שגנבים מספרים לעצמם כדי לשכנע את עצמם שהם בסדר גמור.
אבל אם אתה רוצה משהו יותר קרוב לסיטואציה, הרשה לי לשאול אותך משהו אחר: להתפלח לסרט, זה בסדר? הרי הסרט במילא יוקרן ואתה לא היית משלם עליו כסף.
בואו נעשה סדר במושגים
"נזק" שאפשר להגיש בגינו תביעה לבית המשפט יכול להתחלק למספר סוגים. שני הסוגים הרלבנטיים לדיון כאן הם:
• אובדן ממון או out of pocket money: זהו הנזק הממוני המסורתי עליו מדברים בדר"כ. במקרה של הפרת זכויות יוצרים לא נגרם נזק כזה, כיון שכפי שאמר מי שאמר, הפיראט לא לקח מחברות התקליטים או ווטאבר קניין פיסי, ולא מנע מהם למכור את אותו קניין למישהו אחר. בעבר זהו סוג הנזק היחיד שהיה בר תביעה.
• עשיית עושר: עכשיו הכוונה למצב בו המעוול התעשר שלא כדין על חשבון הניזוק. בתביעה בגין אב נזק זה מה שהתובע מבקש בעצם הוא להעביר את העושר חזרה מהמעוול אליו. זהו סוג הנזק הנגרם במקרה של פיראטיות, כי המעוול נהנה בשיעור הכסף שחסך לעצמו ואותו היה נאלץ להוציא כדי לרכוש את השיר/סרט/תוכנה.
הדוגמא שלך, ארמדילו, היא לא טובה, כי בה כן נגרם נזק של אובדן ממון.
לגבי אובדן ממון
מי שמוריד/צורב בניגוד לחוק, אמנם לא מונע מהחברה למכור את המוצר למישהו אחר, אבל הוא כן נמנע מלשלם בעצמו. זאת מכיוון שיש לו את המוצר מבלי לשלם ואין לו צורך להוציא עליו עוד כסף. אם הוא מעביר (אפילו בחינם) את המוצר לאחרים, גם הם ימנעו מלקנות את המוצר והחברה תפסיד כי לא משלמים על מוצר שהיא משקיעה כסף בהפקתו.
קראת את שתי ההגדרות?
אם כן הסבר לי בבקשה מדוע מה שכתבת נופל לדעתך לאובדן ממון ולא לעשיית עושר. אם אין לך הסבר כנראה שהתגובה שלך היתה מיותרת.
לא אכפת לי מההגדרות
התגובה שלי באה להרחיב לגבי נקודה שהזכרת בהגדרה לאובדן ממון. אם לאורך הפתיל ניסו להבדיל בין פיראטיות של העתקה לבין גניבה של חפץ מוחשי, ציינתי שהנזק הוא דומה בשני המקרים. בכל אופן נמנעת מכירה של מוצר לאדם אחד לפחות, מפני שאותו אדם "מסדר" לעצמו את המוצר בחינם. אם הוא מחלק לאחרים, גם בלי לדרוש תשלום, הם נמנעים מקניה ועוד כסף לא מגיע לחברה.
לא באתי לתקן אותך, אלא פשוט לציין דבר שהפריע לי לאורך הפתיל.
אם כך, אז בסדר.
רק שים לב שהטענה כנגדה אתה יוצא אומרת שלמעשה לא נגרם לחברות גם נזק של עשיית עושר, כיון שאותו אדם לא היה רוכש את המוצר ממילא, ואם לא ניתן היה להוריד/לצרוב הוא פשוט היה חי בלעדיו.
ולשם הבהרה אני מבין את ההגיון של הטענה הזו אך לא מקבל אותה.
לא לא לא
החברה לא *מפסידה*.
היא *לא מרוויחה*.
וכן – יש הבדל.
אם אני גונב מקיוסק סחורה בשווי 20000 ש"ח, שעליה שילם בעל הקיוסק 10000 ש"ח – בעל הקיוסק הפסיד (הפסד מוחשי וברור) 10000 ש"ח. לא 20000. הוא ישלם לספקיו שוב את אותם 10000 ש"ח, ותוך יום-יומיים יקבל שוב את הסחורה.
הוא *הפסיד* 10000 ש"ח כי *גנבתי* או *לקחתי* או *החסרתי מסחורתו* פריטים שעלו לו 10000ש"ח.
אם התקנתי במחשבי תוכנה בשווי $2000, לחברה שמייצרת את התוכנה אין אפילו שום מושג שמשהו קרה. הם לא *הפסידו* אגורה. נכון, הם *לא הרוויחו* ממני, אבל באותה מידה הם גם לא הרוויחו מכל מיליארדי האנשים שלא קנו וגם לא העתיקו את התוכנה.
לפי הטענה הזאת, כל יצרן תוכנה אלמוני מבית-שאן (נגיד) מפסיד מאות מיליארדי דולרים, בגלל כל מיליארדי האנשים שלא קונים את התוכנה שלו.
אז לא. הוא לא *מפסיד*. בחשבון הבנק שלו לא נוצר מינוס. הוא *לא מרוויח*. יש הבדל.
ברור??!
אגב,
זה לא שאני בא להגן פה על הפיראטיות. אני בהחלט חושב שפיראטיות זו עבירה על החוק, ובכל פעם שאני עצמי מעתיק תוכנה, לבי נחמץ קלות (ובדיוק בגלל זה אני טורח, מדי פעם, לרכוש תוכנות שאני מעריך ושמשמשות אותי באופן מהותי. עד היום השקעתי על תוכנות מקוריות קרוב למאה אלף ש"ח).
אבל מה שמפריע לי זה שאנשים פה ממשיכים לטעון ש"לא להרוויח" ו"להפסיד" זה אותו דבר, בשעה שברור שמדובר בשטות מוחלטת.
לא לא לא
ההבדל, כמובן, הוא שבתוכנה של ההוא מבית שאן אף אחד לא משתמש, ובתוכנה של מיקרוסופט (נגיד), שלושת-רבעי עולם משתמש. אתה לא באמת יכול לטעון שמדובר באותו המקרה.
אגב, ניתן לטעון, כמובן, שמיקרוסופט מרוויחה, בצורה עקיפה, מכל המעתיקים האלו – כי הם מפיצים את הפורמטים שלה, ולכן הופכים אותם לסטנדרט. נכון, לא כולם קונים Word, אבל בגלל שכולם משתמשים בו, הרבה יותר אנשים קונים אותו בכל זאת.
לא ברור
החברה משקיעה הון בהפקת עותקים רבים של המוצר והפצתו. בכל פעם שמישהו לא קונה תוכנה, אלא מעתיק אותה באופן פיראטי, הוא מונע מהחברה לראות כסף על אותו מוצר ספציפי. למעשה, החברה זורקת כסף ללא תמורה. מן הסתם, המוצר ימכר במחיר גבוה מערכו המקורי, בכדי להרוויח. עדיין, אם משיגים מוצר מבלי לשלם עליו, מה שהושקע באותו פריט מסוים, לא חוזר. לפחות לגבי הפריט הזה, מדובר בהפסד מיידי. אני מודע לכך שכל חברה תפסיד קצת כי ממילא מייצרים מעבר לביקוש. עדיין, היצור הוא בכמויות מהן מצפים לרווח נאה, המתעלה על ההפסד. על כל מוצר שלא נרכש כחוק, מתבזבז חלק מההשקעה.
אם המתכנת מבית שאן היה משקיע הון ביצירת התוכנה ומוציא אותה לשוק, הוא היה מפסיד ברגע שמישהו היה מעתיק אותה בצורה לא חוקית. זה שונה ממצב בו היה פשוט מחלק לחברים את התוכנה מבלי להשקיע משהו מעבר לזמן (עליו ממילא לא קיבל שכר).
מובן לי ההבדל בין להפסיד כסף לבין לא להרוויח. במקרה הזה, החברה קודם כל מפסידה, הכסף שהושקע בפריט שלא נמכר, כבר לא יחזור. ידידנו מבית שאן, סתם לא מרוויח.
אבל זה צריך לעמוד במבחן המציאות
איך אתה יודע שלא היית מוציא שקל על התוכנות האלה, בלי שהייתה לך ההזדמנות להשתוקק אליהן בלי שיש לך אותן?
זה כמו שהיינו אומרים שלגנוב שיחות בסלולר באמצע שנות ה-90 זה היה בסדר, כי ממילא רוב האנשים לא רוצים לקנות טלפון סלולרי והחברה לא מפסידה מזה. אותו הדין לגבי כבלים.
אולי אם התוכנות לא היו בחינם, אז כמה אנשים מובילי דעה היו קונים אותן, ואז זה היה הופך לאופנה, ובסוף היו כולם משקיעים בזה כסף, כמו בכל מוצר.
פיראטיות: The Next Generation
אני חוכך בדעתי בנושא הפיראטיות כבר כמה שנים. להחליט מה עמדתי עוד לא החלטתי (למרות ש1) אני בפועל פיראט, אם כי כמעט רק של תוכנות, ו2) אני נוטה לכיוון אלו הרואים בה גניבה לכל דבר ועניין), אבל תמיד מרתק אותי לראות איך אנשים פשוט לא מצליחים להתמודד תרבותית עם חידושים טכנולוגיים: כל המתדינים כאן, כמעט בלי יוצא מהכלל, ניסו לעשות רידוקציה לתופעה של פיראטיות לתופעות אחרות, מוכרות להם יותר.
אז, שוב, אני לא יודע מה פיראטיות היא כן, אבל אני יודע מה היא לא:
היא לא גניבה פיזית, כי
1) הסיכון נמוך בהרבה
2) הסטיגמה החברתית נמוכה בהרבה
3) הפיקוח החברתי (הינו, העונש) נמוך בהרבה
4) ההוא-שלא-שילמת-לו (חברת התוכנה, חברת הסרטים) לא שילם בעבור המוצר שקיבלת דבר (בניגוד, למשל, לבעל מכולת)
5) אין בה שום דבר פיזי
6) הרבה, הרבה יותר קל לבצע אותה מכל גניבה פיזית שהיא, בוודאי מהסוג הרווחי
היא לא אקט מוסרי וצודק במובן הפשוט והמקובל של המילה כי:
1) בעל המוצר לא מעוניין שתקבל ממנו עותק מבלי לשלם
2) מדובר בסחורה הנמכרת בשוק במחיר מלא, ובכל זאת לא שילמת עליה גרוש
3) היא מוגדרת כגניבה ע"פ חוק
4) יש לגביה דיון ציבורי ער הדן במוסריותה
היא לא עניין פשוט של הפרת זכויות יוצרים, עניין הכרוך בעיקר בספרים, כי:
1) החוקים המסמנים העתקת תוכנה כלא-חוקית לא מדברים על התיישנות, ומצד שני,
2) גם אם היו מדברים, זה בכל מקרה לא רלווטני (אף תוכנה מהיום לא תהיה בשימוש עוד 10 שנים), כך שאופק הרווחים של תוכנה נמוך בהרבה, וכסף צריך לעשות ממנה עכשיו
3) ההעתקה מעולם לא הייתה קלה כל-כך
4) בתוכנות ניתן לעשות שימוש יצרני ברור ומוחשי ונרחב, בניגוד לשימוש הנפוץ ביצירות אומנות
5) היצרנים, לרוב, הם תאגידי ענק ולא אנשים פרטיים, כך שנושא הקניין הרוחני נהיה סבוך בהרבה
אלו סתם כמה נקודות, אולי אפילו לא המרכזיות, שמראות כמה נושא הפיראטיות של תוכנות (דיברתי למעלה גם על סרטים ועל מוזיקה, אבל האמת היא שזה דיון אחר לגמרי, שמתערבב עם תוכנות רק בגלל העניין המינורי של הפורמט הדיגיטלי הזהה) שונה לחלוטין מכל נושא אחר של גניבה או זכויות יוצרים שבו נתקלנו עד היום.
החברה לא משלמת עבור המוצר שהיא מוכרת?
ומה על כל אותם מפתחים, מעצבים, אנשי שיווק, עובדים זוטרים ושאר ירקות שעבדו שעות מרובות כדי להפוך את התוכנה הזו למה שהיא? החברה משלמת להם משכורות עוד הרבה לפני שיש לה ביד מוצר מוגמר והרבה לפני שהיא תראה את השקל הראשון.
וזה בלי להזכיר שכירת מבני המשרד וכו'.
זה אולי לא נזק כספי בולט לעין כמו במקרה של החנווני, אבל זה בהחלט נזק כספי.
אבל זאת תקורה.
הוויכוח הוא על הוצאות ישירות.
אני שונא לחזור על עצמי
אבל יש נקודה שאתם לא מתייחסים אליה: אני מדבר אך ורק על מקרים (נפוצים מאוד) של אנשים שלא היו רוכשים את התוכנה בכלל מפאת מכירה, והשיגו אותה בדרכים לא חוקיות. אלו עותקים שמהם החברה לא הייתה מרוויחה אף פעם, ולא משנה איך תהפכו את זה.
אם מישהו קנה מצלמה דיגיטלית, והשיג פוטושופ כדי לשחק קצת עם התמונות, אין דינו כדין חברת עיצוב שלטים שעשתה אותו דבר (דין לא במובן המשפטי אלא המוסרי – שניהם פסולים אבל, בחייכם – תודו שיש איזשהו הבדל!)
ותוכנות 'אופיס' השונות?
(אגב, יש מלא תוכנות שיתופיות שמאפשרות לשחק עם תמונה. לא חייבים פוטושופ)
שודדי שודדי הקאריבים
אין ולא תהיה הצדקה מוסרית או רעיונית לפיראטיות. מאידך, ההצדקה היחידה למחירים המופרכים של סרטים, מוזיקה ותוכנות היא כוחות השוק. עובדה (אבל לא הצדקה) היא שמיקרוסופט, דיסני ו"חברת תקליטים מובילה" עדיין מגלגלות מיליארדים, כאשר הסובלים העיקריים הם החברות בסדר גודל בינוני-קטן (אם כי המוצרים שלהם גם פחות נפרצים) והצרכנים הישרים. אז הדבר הטוב העיקרי בפיראטיות זה שהיא משנה את חוקי המשחק. אולי בעתיד הקרוב שילוב של הגנה ואכיפה לצד תמחור הוגן (שיר בשקל, וורד בנפרד ב-200) יקטינו אותה לגודל נסבל.
מסובך...
קודם כל, כרגע אין כ"כ תירוץ בגלל חבילת הopenoffice החינמית.
שנית מייקרוסופט משחררת גרסאות מוזלות לסטודנטים ולמורים של חלק ממוצריה. אישית אני מחזיק ברשותי עותק חוקי של ++Visual C שנקנה בדרך זו. הפתרון הזה הוא מצויין, אבל נדיר יחסית.
שלישית, הרבה אנשים משתמשים בoffice בשביל יישומים ביתיים פשוטים, נגיד ערב שקופיות מהטיול, ספר זכרונות משפחתי וכו'. המחיר יקר מדי בשביל רוב האנשים, ויכול לעלות על מחירו של מחשב חדש (או לפחות להתחרות בו).
בכלל, נוצר מצב שבו אנשים מצפים שיהיה להם office על מחשב חדש. הם באמת ובתמים חושבים שזה חלק אינטגרלי מקניית מחשב, והם גונבים בלי לדעת מזה, כי מוכרי המחשבים מתקינים להם את החבילה.
מסובך...
openoffice זו תכנה חופשית, לא רק חינמית.
אני לא מכיר מוכרי מחשבים שמתקינים תוכנות לא חוקיות על מחשב חדש. אם יש כאלה, אז הם עבריינים זייפנים ויש להענישם בחומרה. ללא כל קשר לזכויות יוצרים, אין כל הצדקה מוסרית לזיוף.
במקרה של זיוף אגב, הרווח/הפסד הרבה יותר ברור. מוכר המוצר המזוייף (יהיה זה דיסק מוזיקה או תכנה) הרוויח על חשבון הצרכן, אשר חשב שהוא רוכש מוצר מקורי מטעם החברה המקורית, ובעצם רכש מוצר מזויף (ולכן פחות איכותי, ללא תמיכה מהספק המקורי, וכד'). כאן יש הפסד ברור של הלקוח (באיכות המוצר) ושל היצרן (הלקוח התכוון לקנות את מוצרו, אך בשל הזיוף הכסף לא הועבר אליו).
באופן כללי, מי שמפר זכויות יוצרים למטרות רווח הוא הוא זה שפוגע בכדאיות הכלכלית של הפקת המוצר (משום שהוא מציג לו תחרות בלתי הוגנת ובלתי אפשרית), ולכן הוא זה שיש לאסור על פעילותו.
בתחום התכנה ישנן חלופות חופשיות וטובות יותר כמעט לכל תכנה "ביתית" וגם לתוכנות "מקצועיות" רבות, ולכן אין סיבה להפר זכויות יוצרים במקרה זה.
בהקשר של זכויות יוצרים בפתיל לעיל
אני רוצה להפנות למאמר שכתבתי בנושא זה: http://8ln.org/$nc
כמו כן מומלץ מאמרו המקורי של ריצ'רד סטולמן: http://www.gnu.org/philosophy/misinterpreting-copyright.htm
ולגבי מה שהוזכר פה לעיל — אין שום זכות בסיסית ב"זכויות יוצרים". זו מלחתכילה הומצאה כדרך מלאכותית לעודד יצירה ע"י מתן זכות בלעדית למניעת העתקת היצירה. ה*מטרה* של זכויות יוצרים היא להעשיר את נחלת הכלל. ה*כלי* הוא נתינת זכויות בלעדיות לזמן מוגבל.
כשאתה מעתיק תוכנה או שיר או סרט, אתה לא "גונב" כי אתה לא לוקח דבר השייך לאחר. אם אני כתבתי תוכנה ואתה העתקת אותה התוכנה עדיין נשארת אצלי. מה שאתה כן עושה זה פוגע בזכות הבלעדית שלי למנוע העתקה של התוכנה. אבל, לעניין זכויות יוצרים, מה שחשוב הוא האיזון בין הזכות שלי להעתיק ועצם קיום היצירה. את זכויות היוצרים צריך להגביל לרמה שכמות היצירות שנוצרת מתאזנת אם הזכויות של האדם להעתיק אותה.
נשים לב שאם היו נוצרות כמויות אדירות של יצירות, אך לא היו מועתקות לא היה בכך טעם. כמו כן, אם לא היו זכויות יוצרים כלל, ייתכן מאד שהיו נוצרות הרבה פחות יצירות (סרטים, למשל היו נוצרים בתקציבים נמוכים בהרבה) ותוכנות קינייניות כמו Word או Windows לא היו נוצרות (כך שיש בכך גם מן החיוב).
ביטול האיסור על העתקה לשימוש פרטי (לא מסחרי) לא יקטין באופן משמטותי את רווחי יצרני הסרטים והתכנה, ולכן גם לא יפגע באופן משמעותי בכמות הסרטים והתוכנות שנוצרות. מכאן, שביטול האיסור הזה הוא לטובת החברה בכללותה.
הא?
למה לא היה טעם בקיומן של יצירות אם אינן מועתקות? זה נשמע לי תמוה.
ומהקביעה שביטול איסור העתקה אינו פוגע ברווחי היצרנים ועד המסקנה שאי לכך, זה דווקא לטובת החברה, המרחק רב.
הא!
אם מישהו כותב סיפורים למגירה וחוק דרקוני אוסר על אדם להעתיק אותן אז כאילו שהן לא נוצרו. אם קיים רק עותק אחד של היצירה היא תישחק ולא תישאר לדורות הבאים.
בהנחה שאת מסכימה שביטול איסור העתקה לא-מסחרית לא יפגע ברווחיות היוצרים, הרי שעדיין תהיה יצירה באותה כמות ואותה איכות, ומכאן שסך כל היצירות לא ישתנה, אך הן יהיו נגישות ליותר אנשים, שזה לטובת החברה בכלל.
החידים שניזוקים לכאורה הם היוצרים, אך גם זה לא נכון, כי רוב היוצרים רוצים שכמה שיותר אנשים ייחשפו ליצירתם, ורק אחר כך גם רוצים להרוויח. מצד שני, ברור שאת חברות ההפקה מעניינת השורה התחתונה (למרות שכמו במקרה של מיקרוספט או במקרה של הורדות שירים, השורה התחתונה לאו דוקא נפגעת מהעתקה לא-מסחרית). כאן נשאלת השאלה, למה אני (או כל אדם אחר) צריך לוותר על הזכות שלי לחלוק עם חבריי תוכנה, שיר, או סרט שקניתי רק כדי שחברות המדיה יהיו יותר עשירות?
לא, לא, זה לא עובד ככה.
אם מישהו כותב למגירה ומישהו אחר כותב את אותו הסיפור ומפרסם אותו, המישהו האחר לא העתיק, כי לא היתה לו דרך לדעת שאותו סיפור כבר נכתב לפניו.
אתה לא יכול להחליט בשמן של כל החברות שמה שמעניין אותן זה שמספר גדול ככל הניתן של אנשים ייחשפו ליצירות שלהן. כמו שאמרת – יכול להיות שמה שמעניין אותן זה רווחים כספיים. אי לכך, אתה לא יכול לקבוע בשבילן שאתה בעצם עוזר להן כשאתה מעתיק תוכנה/שיר/סרט. כשתהיה אתה בעמדת מפתח, תוכל לחוקק חוקים אחרים. כרגע, אתה כפוף לחוקי זכויות יוצרים קיימים, בדיוק כמו שאתה כפוף לחוק "לא תרצח" (גם אם ברור לכולם ש"לבזבז" פושע מסוים, יכול להועיל לחברה מאוד מאוד).
ברור שצריך לפעול לפי החוק
אבל ניתן לפעול במסגרת החוק כדי לשנותו. לא צריך להיות בעמדת מפתח כדי לדחוף הצעות לתיקון החוק, שהוא לדעתי (ולדעת רבים אחרים) מעוות.
לא מעניין אותי הרווחים של חברה (coroporation) מסויימת אלא טובתה של החברה (socitey) ככלל.
בדיוק בגלל העובדה שחוקי זוכויות יוצרים קיימים, קמה לה תנועת התכנה החופשית [1] אשר שמה לה למטרה שניתן יהיה לעשות כל דבר שנדרש בלא להזדקק לתכנה קניינית.
כדאי לשים לב שגם תכנה חופשית מוגנת בזכויות יוצרים, ולמעשה משתמש במנגנון של זכויות יוצרים כדי להבטיח את הזכות להעתיק. זהו צורה של פעולה נגד המנגנון מבפנים.
אם מחר יבטלו את חוק זכויות יוצרים, התכנה החופשית תישאר חופשית, הפעם לא כתוצאה מרישיון זה או אחר, אלא כתוצאה מאי-הגבלת החופש בחוק.
זה לא עובד ככה
מרבית בניה"א יוצרים מתוך רצון להשיג כסף, מיעוט רוצה (רק, או בעיקר) בטובת הכלל. גם אומנים שהם עשירים ונערצים עדיין מצפים להשיג את הסכום המקסימלי שיוכלו לקבל עבור הפרויקט הבא שלהם, כנ"ל מתכנתים – כלומר למעטים מאד יש כוונה לתרום את זמנן בחינם. השוק הביתי שקודם ויתרת עליו כל כך בקלות שווה עשרות מיליארדים, ולאף אחד אין כוונה או סיבה לוותר עליהם.
חוקי זכויות היוצרים כמעודדי יצירה הם, ככלל, לטובת החברה אבל אולי כדאי להגמיש אותם. אין בהם שום התנגשות עם הקוד הפתוח – כל אחד יכול לוותר על הזכויות שלו – אומן או ממציא. כל מי שרואה בהעתקה חופשית ערך ולא סתם פתרון זול, כדאי שיתרום לאחד משורה של מיזמים אלטרואיסטים מרשימים וכך יקטין את התלות בתאגיד זה או אחר.
זה לא עובד ככה
ראשית, אני חולק על טענתך שמרבית בניה"א יוצרים מתוך רצון להשיג כסף.
ראה לדוגמא ספרים, היום בישראל רק סופרים בודדים (ע"ע רם אורן) מרוויחים סכום נמדד מהוצאת ספרים, ורובם ככולם יוצאים בהפסד מהתהליך. בכל זאת, בכל שנה מתפרסמים בארץ מאות ספרים חדשים. מדוע? משום שאנשים רוצים פרסום והכרה יותר משהם רוצים כסף.
אותו דבר גם בתחום המוסיקה. מי שמקים להקה יותר משרוצה להיות מיליונר, רוצה שישמעו אותו.
לגבי "השוק הביתי שווה מילארדים", אינני חולק על טענה זו, השאלה היא אם מוכרי התכנה לא היו מקבלים את המיליארדים האלה, האם עדיין היו מייצרים אותה? התשובה היא כן (וחבל). היתר העתקה חוקית רק יעזור לייצרני התכנה הקיניינית ואין לי ספק שהם ינקטו בצעד זה מיוזמתם כאשר הקוד הפתוח יהפוך סכנה משמועיתית למטרוטיהם העסקיות.
אני לא מתנגד לזכויות יוצרים באופן מוחלט, רק להגבלה סבירה שלהם (היתר העתקה לא מסחרית, תקופת זמן מוגבלת השווה לאורך החיים הצפוי, דרישת רישום וחידוש בתשלום).
ומה אתה עושה למחייתך?
(כן, השאלה הבאה הולכת להיות האם היית מוכן לעשות את זה בלי התשלום).
אני שמחה שיש אנשים, כמו עורכי עין הדג למשל, שמוכנים להשקיע זמן ומרץ בלתת לאחרים חווייה מבלי שבעצם הם מקבלים מזה תמורה משמעותית (לא ראיתי הרבה פרסומות באתר).
אבל מי שצריך לקבל את ההחלטה הוא אותו מתנדב, ולא מי שנהנה מהתמורה.
ומה אתה עושה למחייתך?
אני חי על מלגה, וכן הייתי מוכן להמשיך ללמוד גם בלעדיה.
הטענה שלך אבל לא לגיטימית. אם אני רוצה לקפוץ על רגל אחת למחייתי, עדיין לא אומר שאני יכול לקבל עבור זה כסף. אם אתה יכול להרוויח מזה, אז אין בעיה.
כך, אם אתה יכול להרוויח גם בלי זכויות יוצרים, אז אין בעיה, אבל אף אחד לא אמר שאתה חייב להרוויח כסף מיצירה. למעשה, גם עם זכויות יוצרים, כמעט כל הסופרים (למשל) לא מרוויחים.
כמו שאמרת, אם אתה מננדב לעשות משהו שאתה לא תרוויח ממנו, זו זכותך. כך, בעולם בלי זכויות יוצרים, מי שעדיין ייצור יעשה זאת שלא למטרות רווח (אם כי לא בהרכח, רעוינאים לפרסומות עדיין ירוויחו לא רע, ועדיין אפשר להרוויח מתמיכה בתכנה חופשית). אלה כללי השוק.
זכויות היוצרים באו לשנות את כללי השוק כדי לעודד יצירה, אך בשל ההיקף הגורף והרחב מדי שלהן, הן מגבילות את חופש הפרט יתר על המידה.
אני מאבטח
אז גם אם הייתי כשרון מדהים בתחום האבטחה והיו משלמים לי מאות שקלים בשעה לא היה לאף אחד זכות לדרוש ממני לעבוד חלק מהזמן בחינם. כנ"ל עורכי דין ורופאים, אם הם מוכנים לתרום מזמנם לקהילה זה יפה וראוי אבל זה עניינם, אין טעם לשנות את החוקים כך שחלק מעבודתם תהפוך בניגוד לרצונם להתנדבות.
נכון שלאומנים בתחילת דרכם חשובה ההכרה והתהילה, אבל מהרגע שאומן מצליח הוא רוצה להיות אומן עשיר. כמה אומנים מצליחים אתה מכיר שמרשים הפצה חופשית של יצירתם ברשת?
לזכויות היוצרים חלק מהותי בהתקדמות המטורפת של האנושות וככלל עליהם להשאר. כאמור, כל אחד יכול למחול עליהן ולאף אחד אין זכות לקחת אותן. המודל הכלכלי אכן התעוות אבל לא בצורה שצרכנות נבונה לא תפתור. אם השיר, הסרט, התוכנה יקרים מדי – אל תקנה או תתפשר על משהו חינמי. הבעייה העיקרית היא דווקא בתעשיית התרופות, ושם דווקא ביטול הפטנטים יביא יותר נזק מתועלת. הרעינות שלך לרווח כלכלי הם די נאיבים, אם הם היו כלכליים הם היו מיושמים. אז על ידי פרויקטים של קוד פתוח ניתן ליצור מציאות חדשה ולהפוך אותם לכלכליים אבל כפייה חוקית שרירותית תגרום יותר נזק מתועלת.
מי מדבר על פטנטים?
(למרות שגם בתחום זה יש הרבה מה לשפר)
לגבי "אף אחד לא רוצה שיגידו לו לעבוד בחינם". אני מסכים. אם אתה תלך ותאבטח בניין בלי שביקשו ממך ובלי שהסכימו לשלם לך על זה, אתה לא תצפה לקבל תמורה, אפילו אם אנשים נהנים מזה שאתה מאבטח את הבניין.
אותו דבר, אם יצרת משהו ואין "זכויות יוצרים", אתה לא יכול לצפות לתגמול רק בגלל שעשית משהו שאחרים נהנו ממנו.
שוב, אני לא מציע לבטל זכויות יוצרים, ובטח שלא רטרואקטיבית, אז לא "גוזלים" שום דבר שכבר הובטח.
בקיצור, אמנות היא דבר מיותר, לדעתך?
או שאתה מניח שהאמנות היא זכות וחובה כל כך אוניברסלית ומובנת מאליה שהיוצרים הם פשוט בני מזל שהגיעו ראשונים לרעיון, לניסוח, לביצוע ולעשייה של אותה יצירה – ובעצם לקחו אותה בעצמם ממאגר האומנות הכלל אנושי, ולכן שווים בזכותם להחזיק בה ככל אדם אחר?
אני פשוט מנסה להבין מה בדיוק עומד מאחורי ההודעות שלך בנושאים הללו, כי הרושם שנוצר אצלי, לפחות, הוא שאתה פשוט רואה באמן מישהו שהוא במקרה הטוב חסר זכויות ובמקרה הרע עבד נרצע לשאר החברה, לה שייכות באופן מובן מאליו מכלול עבודותיו (עליהן ביטל, כמובן, את זמנו – ובמקרה שהוא אינו מאלה שכותבים בלבד, מן הסתם גם הוציא כספו מכיסו), זיעת אפו ונשמתו (בהתאמה).
אר, למה, לעזאזל?
לא
האמן הוא לא עבד של החברה והוא יכול לשמור את היצירות שלא לעצמו. אבל, כאשר האמן *בוחר* לחלוק את היצירות שלו עם אחרים, מה נותן לו את הזכות לאסור על אחרים להשתמש כראות עיניהם ביצירה שהם קנו (או קיבלו) מהיוצר. וכן, שימוש כראות עיניהם כולל גם העתקה.
אגב, בניגוד ליצירות פיסיות, היוצר (וכל אחד אחר) יכול למכור את אותה יצירה מספר רב של פעמים, כך שיש לו יותר אפשרות להרוויח מהיצירה, לעומת למשל נגר שיכול למכור כל שולחן רק פעם אחת.
הסיבה שהומצא מושג זכויות היצורים הוא כדי לעודד יצירה ולהעשיר את נחלת הכלל על ידי מתן תמריץ כלכלי בדמות מונופול מוגבל על העתקה. ניתן לראות זאת מעיון בחוקה האמריקאית (המקורית):
(מתוך: http://www.house.gov/Constitution/Constitution.html)
הערה קטנה אחת.
היוצר לא מכר את הזכויות להעתקה. הוא מכר את היצירה שלו ללא הזכויות להעתקה, שאותם הוא בוחר להשאיר אצלו.
בהחלט יתכן, שאם הוא היה מוכר את היצירה עם הזכויות כולם, הוא פשוט היה מוכר אותו במחיר גבוה יותר (הרבה יותר), המחיר הנמוך מצדיק את הזכויות שהוא משאיר אצלו.
מה נותן לו את הזכות?
החברה. המדינה.
כבני אדם, לא נולדנו עם אף זכות, זולת אלו שהחברה בוחרת לתת לנו. אחת מהן, היא הזכות לקנין רוחני.
זה אינטרס של החברה שליוצר יהיו זכויות על היצירה שלו, כדי שיותר יוצרים יפעלו. כדי שאנשים יוכלו להתפרנס מיצירה. כמובן, אתה יכול לבוא ולטעון שכיום מרבית כספי התמלוגים מגיעים לארגונים ולתאגידים, ולא ל"יוצרי-הקצה", וזאת אפילו תהיה טענה נכונה, רק שהיא אינה רלבנטית באשר לדיון אם ליוצר עצמו מותר או אסור להחליט מה יעשה ביצירה שלו, וכמה אנשים ישלמו על כך.
אמנות, יצירה והעתקה
בעיני, הבעייה העיקרית במושג "זכויות היוצרים" היא שהן אינן של היוצרים. הפרדוקס נוצר מכיוון שהחוק מאפשר העברה של זכויות היוצרים, כך שאמנים מתחילים (אותם אלו שהחוק מנסה להגן עליהם) נאלצים במסגרת חוזה עם מו"ל/חברת תקליטים/אולפן קולנוע לוותר על הזכויות שלהם ליצירה, בד"כ בזול. התוצאה היא שאותם רווחים המתקבלים כתוצאה מיישום חוקי זכויות היוצרים אינם מגיעים בדרך-כלל ליוצרים עצמם.
לפיכך, אני מאמין שזכות היוצרים – דהיינו הזכות להגביל העתקה – צריכה להיות בלתי-ניתנת-להעברה [1]. זה אולי יגרום לחברות התקליטים להחתים פחות יוצרים, ולמו"לים לפרסם פחות ספרים, אבל אלו שיופתו ויפורסמו יהיו בעלי הסיכויים הטובים ביותר להצליח, ואם יצליחו, הרי שהאמנים הם אלו שיתוגמלו, לפחות בטווח הארוך.
חשוב לציין שאינני מבין גדול בתחום התוכנה ולכן הערותיי נודעות בעיקר לתחום המוזיקה והספרות.
[1] כמובן, עדיין יש לאפשר ליוצר לתת למישהו אחר זכות להעתיק ולמכור את יצירתו, *בכמות מוגבלת*, בהתאם לאיזושהו הסדר חלוקת רווחים ביניהם.
אני מסכימה לחלק מדבריך
להרבה אנשים יש כזו שאיפה לביטוי, שהם יהיו מוכנים להפיץ את סחורתם היצירתית לכל דורש בחינם, ודרך האינטרנט אכן זה אפשרי.
לכן, תיאורטית יכול להיווצר עולם שבו תשלום על יצירות אמנות יראה מגוחך, לאור כמות האנשים המוכשרים שמוכנים להציע את היצירה שלהם בחינם. זה שוק חופשי – אם יש מספיק אנשים ששווה להם למכור את המוצר בהפסד, זה יהיה המחיר שלו. עדיין נשאלת השאלה, אם המוכשרים באמת לא ינסו, וגם יצליחו, לגבות איזו תוספת תשלום עבור היצירות הטובות באמת. נותר רק לחיות ולראות.
כל זה ממש לא נכון לגבי גניבת תוכנה. אם מיקרוסופט מציעים לך תוכנות בחינם כדי להתלט על השוק – סבבה, תיקח. אם מישהו כל-כך אוהב לתכנת, שהוא מציע לך תחליף מושלם לאופיס בחינם, כי כך הוא מבטא את היצירתיות שלו – סבבה, תיקח. אבל זה לא אומר שאתה יכול לקחת בחינם את מה שלא הוצע לך.
אני מסכים
אני לא מעתיק תוכנות לא חוקיות אלא משתמש בתכנה חופשית. ברור שאני לא יכול לקחת בחינם מה שלא הוצע לי. השאלה היא האם מותר למי שקנה (בכסף מלא) תכנה של מיקרוסופט להציע אותה לאחרים.
העניין הוא שהאיסור הזה (להעתיק יצירה שקנית לאחרים) הוא לא משמיים. הוא שם כדי לעודד יצירה. במקרים בו יכולה להתקיים יצירה ללא האיסור הזה, או עם איסור ברמה מוגבלת (לזמן קצר, או רק על העתקה מסחרית), אין לו עוד סיבה להתקיים.
במקרה של תכנה, אנו רואים תכנה חופשית איכותית אפילו כאשר היא צריכה להתחרות בתכנה קניינית. ביטול זכויות היוצרים על תכנה ימוטטו את חברת מיקרוסופט, אך לא יקטינו, ואף ייתכן שיגדילו את מבחר ואיכות התוכנות הקיימות בעולם.
נראה לי שזה מהוויכוחים האלה
שבהם בסוף נגדלה שהסכמנו כל הזמן.
נראה לי שמה שחוקי ומוסרי לעשות, זה שכולנו נשתמש בתוכנות השותפה הטובות לא פחות מהתוכנות המוגנות בזכויות יוצרים, ונעזוב את מיקרוסופט בשקט. גם אם זה יביא לקריסת מיקרוסופט, זה עדיין לא אומר שהייתה לנו הזכות להעתיק את המוצר שלה לכל דכפין.
מותר והגיוני – לתת את התוכנה למישהו אחר, בתנאי שאתה מפסיק להשתמש בה בעצמך. כמו עם כל חפץ אחר.
אם החיים היו כל כך פשוטים,
את חושבת שכל כך הרבה ארגונים היו משתמשים במערכות של מייקרוסופט? כולם רוצים לחסוך כסף. כולם רוצים את האופציה הזולה.
ואם כל כך הרבה אנשים בוחנים את החלופות הזולות(*) יותר, ועדיין מחליטים לשלם למייקרוסופט, כנראה יש סיבה.
———————-
(*) ושימי לב למונח הידוע כ-Total Cost of Ownership, שרומז שהעלות של תוכנה איננה רק מה שרשום על חשבונית המס, אלא עלויות הטמעה, תחזוקה, הכשרה של העובדים, וכו' וכו'.
ארגונים: כל מה שרצית לדעת
http://www.dilbert.com
יש סיבה
והיא העובדה שמיקרוסופט שולטת כיום בשוק, וארגונים משתמשים במערכות שלהם כדי להבטיח תאימות לארגונים אחרים שמשתמשים בתוכנות מיקרוסופט מאותה סיבה.
אבל בעיות התאימות הולכת ונפתרות, וארגונים רבים (בהם קופ"ח כללית, משרד האוצר, וצה"ל) שוקלים מעבר לאופן אופיס.
למידע נוסף על windows לעומת linux בארגון:
http://www.hamakor.org.il/CheckTheFacts/
אילו רק החיים היו כל כך פשוטים.
אבל הם לא, והעולם הוא לא שחור ולבן כמו שאתה מנסה להציג. לכל מוצר יש יתרונות וחסרונות. גם לאלו שאתה אוהב.
מסכימה איתך לחלוטין
קשה לי להאמין שמערכות חינמיות יתנו לאורך זמן תוצאות ושירות כמו מערכות בתשלום, אבל שווה לנסות, ולו רק כדי לגרום להפחתת מחירים אצל השליטים בשוק, ולמנוע מונופולים עשקניים.
בסופו של דבר אפשר להגיע לאיזון שיהיה סביר לכל הצדדים, בלי להידרש לפרקטיקות לא אתיות, כמו העתקה לא חוקית של תוכנה.
מי אמר שאלה מערכות חינמיות?
זה שמותר להעתיק לא אומר שזה חינם. ניתן לרכוש תמיכה ושרות בתשלום עבור OpenOffice, לינוקס, מוזילה, וחבילות רבות נוספות.
לגבי תוצאות, יש מחקרים שמראים אחרת. למשל: שרת Apache הוא שרת ה- Web הנפוץ ביותר ברשת, הרבה מעל IIS של מיקרוסופט.
לגבי שרות, כאן יש את גישת אתה מקבל את מה שאתה משלם עליו. גם ממיקרוסופט לא תקבל שרות בלי תשלום (מעבר לעלות התוכנה).
כן, כבר כמה זמן יש לי הרגשה שאנחנו בסה''כ מסכימים
מיקרוסופט ומתחרותיה בסך הכל מציעים מודלים עסקיים שונים. אפשר בשקט לתת להם להילחם על ליבנו ולהחליט איזה מהם עדיף לנו.
עכשיו זה רשמי?
לפי הכתבונת הבאה ביאהו! מכירות הדויד בארה"ב בשנת 2003 עקפו לראשונה את מכירות כרטיסי הקולנוע, וב-30%.
http://news.yahoo.com/news?tmpl=story&u=/variety/20040913/va_sp_ev/dvd_sales_vs__domestic_b_o_1
נו, זה הרי בגלל שאנשים מורידים סרטים.
חשבתי שזה בגלל ה11 בספטמבר...