במקור: Meet the Parents
במאי: ג'יי רוץ'
תסריט: ג'יימס הרזפלד, ג'ון
המבורג
שחקנים: בן סטילר, רוברט
דה-נירו, טרי פולו, בלית'
דאנר
אני רוצה להבהיר משהו, ברשותכם.
מאז שהתחלתי לכתוב ביקורות ב"עין הדג", קרה לי יותר מפעם אחת שאנשים אמרו לי שהם אהבו את הביקורת, אבל מרוב התחכמויות לא היו בטוחים אם בשורה התחתונה, חשבתי שהסרט היה טוב או רע. אני מבטיח להשתפר, אבל בינתיים, למקרה שאני לא אהיה ברור מספיק בהמשך, אני רוצה להבהיר באופן חד משמעי, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים ובאופן שלא יהיה נתון לויכוח:
"פגוש את ההורים" הוא סרט רע. רע. רע. כל כך רע. מאוד רע. מזמן לא שנאתי סרט ככה.
אני מודע גם לכך שהרבה מאוד אנשים (בארה"ב בעיקר) הלכו לראות את "פגוש את ההורים" מרצונם החופשי. השקעתי הרבה מחשבה בניסיון להבין את הגורם לתופעה הזאת והגעתי לשתי מסקנות אפשריות:
א. אנשים הם אידיוטים.
ב. אנשים הם מזוכיסטים.
עוד לא החלטתי איזה משני ההסברים הוא הנכון, אבל אני נוטה מעט לכוון הראשון.
אוקיי, רדפיש. תנשום. תרגע. תספר למה לא אהבת את הסרט.
יש בדיחה שחוקה שהיתה אולי מצחיקה פעם, ושחזרה על עצמה בהרבה יותר מדי סרטים וסדרות קומיות: בחור חביב וסימפטי מגיע להתארח בבית מפואר ומכובד של אנשים מפוארים ומכובדים שעליהם חשוב לו לעשות רושם טוב. במקרים רבים – אבל לא תמיד – האנשים המכובדים הם הוריה של בחירת ליבו של אותו בחור סימפטי. הבחור הסימפטי מתנהג יפה כמיטב יכולתו, מחייך יפה ומשתדל להיות מנומס, אבל שלא באשמתו, הוא נקלע לשרשרת של ארועים חסרי מזל שגורמים לו להראות כאידיוט מושלם, ושהולכים ונהיים גרועים יותר ויותר עד שמגיעים למשהו בלתי נסלח לחלוטין – בדרך כלל הריגה של חית מחמד, או פיזור כד האפר של קרוב משפחה אהוב ומת.
(שלום, נעים להכיר. אוי! החנות שלי פתוחה! זאת אשתך? אוי! לכלכתי לה את השמלה בטעות! תנו לי לנסות לתקן. אוי! קרעתי לה את השמלה! לא התכוונתי, בדרך כלל אני לא כזה. אוי! שברתי את האגרטל! אוי! דחפתי לך מזלג בעין! אוי! אכלתי את התינוק!)
מוכר? בטח שמוכר. לפחות אם אתם נוהגים לצפות בקומדיות מסוג מסוים. מה, סצנה כזאת בדיוק היתה לאדי מרפי ב"פרופסור המטורף 2", סרט שהוצג לפני – כמה, חמש דקות? – וגם לבן סטילר ב"משתגעים על מרי" שנעשה עשר דקות קודם. אף פעם לא הייתי מעריץ גדול של הסצנה הזאת. מה לעשות, זה לא מצחיק אותי. בדרך כלל אני פשוט נעזר בסבלנות ומחכה שהסצנה תגמר והקומדיה תמשיך.
מסתבר שלפני כמה שנים קומיקאי צעיר בשם גרג גליינה החליט לפתח את הסצנה הזאת לסרט קצר (למדי, 75 דקות). אומרים שהוא היה טוב, הסרט ההוא. מישהו החליט שהוא מספיק טוב כדי לעשות ממנו סרט באורך מלא. לא ראיתי את הסרט המקורי; אני לא יכול להגיד אם הבדיחה הזאת מספיקה למלא סרט של 75 דקות, אבל אני יכול להגיד לכם בבטחון שהיא לא, לא, לא מחזיקה 108 דקות שלמות.
ב"פגוש את ההורים", בן סטילר (הופה, נשמע מוכר?) משחק בחור חביב בשם גרג פאקר (איזה שם מצחיק. הא הא), שהוא החבר של איזו מישהי, ועומד להציע לה נישואין, אבל צריך לפני כן לבלות סוף שבוע בחברת ההורים הבעייתיים שלה. למעשה רק האבא הוא בעייתי. האבא הוא רוברט דה נירו. זהו. זה הסיפור. כל הסרט כולו, כל 108 הדקות, הוא מריחה של אותה בדיחה כל כך נדושה, משומשת ולא מצחיקה. כמה נשים (האשה, החברה של והאחות) מסתובבות מסביב לסטילר ודה נירו ועושות קולות רקע, ואף אחת מהן היא לא יותר מרהיט עלילתי.
כולנו היינו במצב הלא נעים הזה בזמן זה או אחר, אני מניח. כולנו ניסינו פעם ליצור רושם טוב על מישהו, ונדמה שהכל היה נגדנו. על זה בדיוק הסרט מסתמך: אנחנו אמורים להזדהות עם האיש המסכן. אבל יש גבול למספר צרופי המקרים והטעויות המביכות שאפשר לדחוס לתוך סרט ולהשאר אמינים. המזל הרע רודף אחרי פאקר (אוי, איזה שם מצחיק! זה נשמע כמו מילה גסה!) באותה אדיקות שבה המוות רודף אחרי הצעירים ב"יעד סופי". אין שום ספק שאלוהים, או התסריטאי, רוצים ברעתו. את שלב שפיכת אפר הסבתא המתה הוא עובר כבר בדקה העשירית של הסרט, ומכאן המצב מדרדר. הוא סובל, עושה מעצמו אידיוט, עובר ממצב לא נעים למצב עוד פחות נעים, ואנחנו אמורים לצחוק. אבל אפילו הגורל, או התסריטאי, לא הצליחו למצוא לפאקר (אוי, השם הזה הורג אותי מצחוק כל פעם מחדש) דרכים חדשות להסתבך לכל אורכו המלא של הסרט, ואת הדקות שבין אימה בלתי נסלחת אחת לשניה הם ממלאים בהעלאת זכרונות. שלוש פעמים לפחות במהלך הסרט מזכירים לנו איזה קטעים היה כשהוא שפך את האפר של סבתא.
זאת לא קומדיה של טעויות. זאת לא קומדית מצבים. זאת קומדיה של אי נעימויות, ועם זה יש לי רק בעיה אחת: זה לא נעים. אין שום דבר מצחיק בצרות שעובר פאקר (די!) לאורך הסרט, פרט לעצם העובדה שעוברות עליו צרות. אני לא יודע איך זה אצלכם, אבל אני לא נהנה במיוחד לראות אנשים אחרים סובלים, אלא אם כן מדובר באנשים שאני ממש שונא. את פאקר התחלתי לשנוא רק לקראת סוף הסרט, כשההתברר שהוא לא במקרה מצטייר כאידיוט ולוזר, אלא הוא באמת כזה. אם כן מצחיק אתכם לראות אנשים סובלים, אני ממליץ על "רשימת שינדלר". יש שם המון אנשים במצבים ממש ממש לא נעימים. מה, אנשים אפילו מתים שם! ים צחוקים!
בייאושי למצוא משהו חיובי בסרט נאחזתי בנתוני הפתיחה שלו. בן סטילר הוא שחקן חביב. גם רוברט דה נירו הוא שחקן חביב. בשנים האחרונות הוא הפך לקומיקאי, ובאמת שהוא לא רע (והוא בהחלט משכנע כאן יותר מב"בוא נדבר על זה"). ג'יי רוץ', הבמאי, עשה את שני סרטי "אוסטין פאוורס", ככה שהוא אולי לא אלוף הטעם הטוב, אבל יודע להצחיק לפעמים. וחסר לו שלא: האיש הזה הולך לביים את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". אם הוא מפשל בזה אני אישית משסה בו עדר קרוקודילים מורעבים. אני לא יודע, מאדם ששם משפחתו הוא "ג'וק" לא ציפיתי להשתמש בבדיחות על אנשים עם שם מצחיק. מסתבר שלא משנה כמה מוכשר הצוות, כדי לקבל את שם התואר "קומדיה" סרט צריך יותר מבדיחה אחת.
אני לא עוזב סרטים באמצע. אני פשוט לא עושה את זה. כמעט כל סרט, לא משנה עד כמה סתמי, שווה צפיה עד הסוף. אני מאוד נהנה לצפות בסרטים גרועים, בדרך כלל. מ"פגוש את ההורים" – אני נשבע – הייתי יוצא באמצע אילו לא הייתי מחויב לכתוב את הביקורת הזו.
אני רוצה לנקוט כאן בצעד חריג. אני פונה בזאת אל הקורא/ת: אחרי שתסיימו לקרוא את הביקורת הזאת, תעשו בבקשה חיפוש קצר ברשת ותקראו ביקורת אחרת כלשהי על הסרט, באתר אחר כלשהו. לא משנה של מי. זאת כדי שלא תוכלו להגיד שהטעיתי אתכם: הרבה אנשים ראו את הסרט ונהנו, משום מה. ייתכן שגם אתם תהנו ממנו. אבל אם לא – שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם. ובמקרה שלא הבהרתי את עצמי לגמרי עד עכשיו: "פגוש את ההורים" הוא סרט רע.
'ג'יי רוץ
ג'יי רוץ' הוא לא במאי מצחיק, הוא במאי סתמי לחלוטין והסרטים שלו חסרי סגנון ולא עקביים בקיצוניות.
אני מ'פגוש את ההורים' נהנתי, צחקתי, אבל אני לא יכול להגיד שג'יי רוץ' הוא במאי מצחיק.
מייק מאיירס הוא מצחיק, ולכן אוסטין פאורס מצחיק, זה גם למה לסרטים האלו כן יש סטייל כלשהו, אבל כשרוץ' מנסה לעשות זאת בעצמו (ראה ערך, מיסטרי אלסקה) הוא לא מצליח בכלל.
הוא לא במאי רע בכלל, הוא פשוט סתם במאי.
אני מקווה ומאמין שהמדריך לטרמפיסט בגלקסיה יהיה טוב בגלל שדאגלס אדאמס אדם מצחיק והוא כותב את התסריט ואני מאמין שגם יהיה נוכח על הסט, אני סומך על אדאמס.
וחוץ מזה, אפילו שקשה לי להאמין שזה יקרה, קראתי פעם שמועה מטורפת שאמרה שמי שג'יי רוץ' הכי רוצה בתפקיד זפהוד זה את ברוס קמבל, וזה הקאסטינג המושלם.
אני מאשים
אוקיי, הבה נשים כמה דברים על דיוקם:
יש קומדיות, ויש קומדיות. יש גם נוסחאות לקומדיות. הנוסחה ב"פגוש את ההורים" לדעתי ברורה כבר החל מכותרת הסרט (שאגב התפלאתי שבעברית לא הפכה ל"החותן מת מצחוק", או משהו כזה) וכלה בפרומו (למי שראה).
הגיבור הסימפטי עם הכוונות הטובות, שהכל מתפקשש לו, אבל בטירוף. קחו ת'נוסחה, ותחליטו לפיה אם היא הרעיון עושה לכם את זה.
כאן תופסת את מקומה קלישאה, שכאשר באים לסרט בלי הרבה ציפיות, אי אפשר להתאכזב. ואני באתי ל"פגוש את ההורים" בידיעה שאין לי בעיה עם אותה נוסחה ידועה לשמצה (במיוחד ע"י מיודענו רד פיש), אבל ממש, ממש ממש ממש ממש, ממש שנאתי את שני סרטי "אוסטין פאוורס". עד כדי כך שקשה לי להחליט איזה מהם יותר שנאתי. מייק מאיירס בחור מצחיק ברוב הדברים האחרים שהוא עושה, או לפחות מחוץ לתחומי הקולנוע (ע"ע סאטרדיי נייט לייב, בזמנו), אבל "אוסטין פאוורס" לא הצחיק אותי אפילו לא לרגע, לא העלה לי חיוך על השפתון. אבל מה, איך אפשר להתווכח עם הצלחה?
המסקנה המתבקשת: הנה, אפשר!
שני סרטי "אוסטין פאוורס" היו הצלחות קולנועיות ענקיות. ואני פשעתי וויתרתי על צפיה בהם בקולנוע, ובעודי צופה בהם בגפי על מסך הטלוויזיה לא מצאתי כל קשר בינם לבין צחוק. וזה לא שיש לי בעיה עם הומור נמוך. אני דווקא מאוד בעד. אבל בנוסף לזה שהוא נמוך, הוא גם צריך להצחיק. ואותי, כפי שאני מניח שהובן בנקודה זו, זה לא.
אני חושב גם שאפשר להבין בנקודה זו את הסיבה המדוייקת לכך שבאתי ל"פגוש את ההורים" עם ציפיות בגובה הרצפה. יכולתי להתאכזב? אחרי "אוסטין פאוורס", גם אם הייתי שונא את הסרט, הייתי חושב לעצמי "טוב, נו…". אז כן, שנאתי את "אוסטין פאוורס" באותה מידה, אם לא יותר, ממה שרד פיש דאג להבהיר ששנא את "פגוש את ההורים".
אני מצאתי את הסרט חביב. כזה שאפשר להעביר איתו ערב בהנאה. לא הייתי מעניק לו יותר משני כוכבים וחצי, אם הייתי חייב לתת ציון. לא נפלתי מצחוק, בכלל. אבל פה ושם מצאתי את עצמי מגחך. אבל אולי גם סבלנות צריכה לשחק פה תפקיד חשוב. נכון, בשלב מסויים אני יכול להבין למה הצופה יגיד "יאללה, הבנו, אין לו מזל. הא הא הא. יאללה שיהיה כבר ההפי-אנד וחאלס". לי זה לא הפריע במיוחד, הצרות של הגיבור. אולי זה אומר עליי שאני סבלני מדי? אולי זה אומר שאני אכן אידיוט ו/או מזוכיסט כתורתו של רד פיש מיודענו לגבי הסיבות להצלחת הסרט?
אולי. ואולי לא.
"פגוש את ההורים" לדעתי הוא סרט חביב. חלילה לא יותר מזה. יומית, אולי אפשר לחכות לוידאו. או אם רוצים משהו לא כבד שאפשר להעביר איתו ערב נחמד וקליל גרידא.
ואת כל זה אני אומר בנדיבות, מאחר ונספח תופעת הציפיות הנמוכות אצלי החל ב"אוסטין פאוורס" הראשון, ממנו למדתי את הלקח, ועל כן אני מאשים את ג'יי רואץ' בסלידתי מאותו רגע והלאה מסרטים מסויימים על סמך מה שלא אהבתי במה שמקשר אותם לסרטים קודמים.
הבנתם? גם אני לא.
ואף מילה על שם המשפחה של הגיבור.
והשאלה המתבקשת
אם כל כך שנאת את האחד, למה ראית את השני, ולהפך?
ברצינות, גם ל"פגוש את ההורים" לא הגעתי עם ציפיות גבוהות. עוד בזמן הבקרובים התחלתי לנסח משהו על סרטים שאפשר בהחלט לראות בוידאו, היתרונות של פופקורן למיקרו וכו'. בסופו של דבר מסתבר שהוא בזבוז זמן ועצבים בכל גודל מסך שהוא. (אזר"ד: אבל זו רק דעתי)
תראה, תשמע...
הרי גם אתה אמרת שאתה אוהב לראות סרטים גרועים, כמדומני…
פשוט העדפתי שלא לשלול, ולראות על מה היה כל הרעש. ואני יודע על מה, רק שלי זה לא עשה כלום.
אני נעצרתי
כבר בפרומו.
חבל, חבל על 30 ש"ח.
תראו את הפרומו תבינו את העלילה ותחסכו את הכסף לסרט אחר.
אז זהו שלא
אני לא ראיתי את הסרט, לא ראיתי את הפרסומות, ואני גם ממש לא מתכוון לראות, אני אוהב סרטים גרועים, אבל זה בשעה 3 בלילה שאין משהו אחר בערוץ הסרטים
למה ללכת לקולנוע עם אתה יכול לנחש את העלילה…
אני אוהב הומור שחור, אבל למה להיתעלל בבנאדם המסכן
אני אכן מתקשר מאוד לכוכב וחושב שזה לא שהצופים מזוכיסטים
זה הטסריטי
רדפיש היקר
אני לא יודע מה איתך אבל אני הולך לסרט כדי לנקות את הראש וזה כולל בין היתר סרטי קיטש עם בדיחות טחונות ובד"כ אדם שסובל ללא עוול בכפו. כמה שזה דבילי ומפגר זה עדיין מצחיק וזאת כל הפואנטה.
אם אתה מחפש סרטים עמוקים ובעלי משמעות כגון "ניצוצות" או "זיקוקין דינור" אז אני חושב שטעית במדור
אני בטוח שתוכל לכתוב ב"ידיעות" או "מעריב" בלי שום בעיה. כפי שכתוב למעלה – זה מדור לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע.
אלוןקיטש היקר
כשסרט הוא לא מצחיק, הוא לא מצחיק. וזה לא משנה אם אתה אוהב סרטים עמוקים ופלצניים או שאתה סתם אוהב לראות סרטים מטומטמים. כשאתה הולך לסרט, אתה בדרך כלל הולך אליו כדי להנות, ואם אתה לא נהנה, הסרט הוא לא טוב, בלי קשר לעומק שלו.
פגוש את ההורים הוא סרט לא מצחיק, לפחות לדעתו של רדפיש, וכבעל האתר מותר לו לכתוב את זה פה למעלה.
אם אתה אוהב לראות אנשים סובלים בשביל לנקות את הראש, אתה פשוט סאדיסט.
יונתן היקר
קודם כל הכבוד שמור עם רדפיש, שזכותו להביע את דעתו בדיוק כמו שאני מביע את דעתי ואתה את שלך.
דבר שני דעתי נכתבה תוך יציאה מההנחה הברורה שאני נהניתי מהסרט ולדעתי הוא היה מצחיק (מה שמוציא מכלל אפשרות את רעיון הסאדיסט).
ודרך אגב – ראית את הסרט בכלל ?
לאלון היקר
יהונתן, טוב אתה פשוט טיפש
אבל זה לא קשור לדעה שלך פה
דבר ראשון, אלון, אתה לוקח יותר מדי ללב
לפי דעתי הסרט לא היה קיטשי אלה היה מבוסס על רעיון פשוט חרוש לגמרי
קצת עצוב שבמי שלדעתי במי טוב לא לא רק לא חזרה לוויכוח הזה יעשה זרט בלי רעיון מקורי או טוב
לדעתי הבמי היה מסוגל ליותר
אני אוהב לראות סרטים טובים גרועים או טיפשים לחלוטין, תאמין לי
אבל זה פשוט לא היה סרט שכיף להעביר איתו את הזמן, הפופקורן היה קצת עדיף על הסרט וזה חבל
גם סרטים טיפשיים לפעמים כיף להעביר איתם את הזמן
אני מדגיש, אם זה ל-א
אני קצת חוזר על עצמי נכון
יש גם סרטים נחמדים עם אנשים סובלים, אבל כמה אפשר, מסכן האיש שצריך לסבול כאן
ואל תדאג, גם אני שונא ביקורות סרטים
אלעד היקר
קודם כל אני מאד שמח שאתה מבין לליבי
גם סרטים טיפשיים וטחונים יכולים להיות מהנים.
אז נכון, הסרט לא היה מושלם, הסרט המושלם האחרון שראיתי היה אמריקן פאי, אבל יש פתגם חכם שאומר – על טעם ועל ריח אין להתווכח,
אז כמו שחלק לא אהבו את הסרט – אני כן אהבתי וזה מה שמשנה בשורה התחתונה.
פאקר?!
פאאהההאח!!!
זה רק אני או ש ...
היו כמה הערות אנטישמיות בסרט ?
למשל שהוא אמר " פליטים " לגבי העובדה שהמשפחה של גרג לא אוכלת ארוחות ביחד !
(אני לא זוכרת מה עוד אבל היו עוד כמה )
לא הייתי בכלל מציינת את הנקודה הזאת אם זה היה המקרה היחידי .
אבל אני רואה את זה יותר ויותר בסרטים בזמן האחרון (בסנאצ' למשל)
ובכל הסיד קום בכלללל הערות אנטישמיות נהפך לחומר קומי מהדרגה הראשונה.
מה קרה להוליווד ?
אנטישמים
קודם כל, להוליווד לא קרה כלום. היא עדיין נשלטת ברובה ע"י יהודים. אז באמת קשה להאשים אותם בהערות אנטישמיות, אלא אם כן מדובר בהומור-עצמי יהודי מוגזם.
אבל בקשר ל"פגוש את ההורים" – מה, לעזאזל, היתה הנקודה הכל כך חשובה בלהבהיר שפאקר (הא הא) הוא יהודי!? זה לא תורם לשום בדיחה בסרט (או אולי כן, ואני פשוט לא מבין את ההגדרה של הסרט למושג 'בדיחה'). חוץ מלאושש את הסטראוטיפ של היהודי כלא-יוצלח ולוזר, אין לפרט הזה שום משמעות. וודי אלן אחד מספיק לנו, תודה.
רד פיש, איכזבתני
הביקורת הזאת, היא ביקורת מהסוג המגעיל שמבקריי קולנוע כותבים. ואני חשבתי שהביקורות כאן יהיו ביקורות של אנשים שאוהבים קולנוע.
אני מאוד נהנהנתי מהסרט. מ"משתגעים על מרי" (אותו אהבת?) לא צחקתי כל-כך בסרט. אל תבין לא נכון, גם אני לא אוהב את כל הקטעים שהוא מרביץ לחתול, שורף את החופה וכל שאר השטויות. אבל כל העימותים בין דה-נירו לסטילר היו מאוד מאוד מאוד מצחיקים.פשוט סרט מצחיק. זה פשוט לא סרט רע!
ווילבור?
התכוונת אולי לווילסון? הכדורעף ההוא?
אני מקווה שהוא יזכה.
שלמקו, אין כמוך
בתור התחלה, אני מסכים עם כל מילה רעה על הסרט (גם של הדג כמובן). אני הצבעתי בעד הסרט פעם בסקר של "הסרט המפחיד ביותר של העשור" ולא בצחוק.
אבל העיקר, סוף סוף אני קורא דעה חיובית על The Toxic Avenger, שהוא סרט טראש חביב למדי. אהבתי את הגיבור לאחר הטרנספורמציה ואת הסוף המעט נדוש. לקחתי אותו לפני שנה בוידאו כדי להבין על מה הרעש ואפילו הנערה הפויקלותרמית ראתה אותו.
דרך אגב, ראיתי בימדב שיש לסרט עוד שלושה סרטי המשך. שמעת עליהם?
הביקורת
לפני הביקורת, יש לי וידוי קטן.
קומדיות, אני לא רואה בקולנוע.
אני לא יודע למה, אבל לדעתי, קומדיות על כמה שהן יצחיקו אותי, לא יתנו לי את האוירה הקסומה אותה מקבלים מסרט מתח טוב, או מאיזה דרמה משובחת.
לכן, אני לרוב רואה קומדיות בוידאו, וכך גם אני לא מצפה ליותר מדי, ולרוב זה דרך נעימה להעביר שעה וחצי בבית.
העניין הוא ש"פגוש את ההורים" גם בוידאו מאכזב.
"פגוש את ההורים" הוא לא סרט רע במיוחד. הוא ללא ספק נכנס לקטיגוריית הקומדיות ה"משכילות" יותר בה באמת מנסים להצחיק ולא סתם נותנים לגים קארי לעשות פרצופים ומקווים לטוב.
ב"פגוש את ההורים" לא רק שלשמחתנו לא התקרבו לגים קארי, הם אף קיבלו גם את סטילר שכבר הראה ב"משתגעים על מרי" כמה הוא טוב, ואת רוברט דה נירו בכבודו ובעצמו.
ולאחר שראיתי את שני השחקנים הללו בסרט הזה,עלו אצלי שתי מסקנות.
בן סטילר פשוט נפלא בקומדיות. סטילר השחקן פשוט יודע איך לשחק דמויות קומיות. בפשטות שבו, בכנות שבו, הוא באמת מצליח להקסים את הצופה, וגם בסרט הזה הוא עושה עבודה מצויינת.
דה נירו לעומתו מחוויר ורק מעלה געגועים עזים לדמויות המאפיונר, או הפסיכופט שהוא יודע לגלם בצורה מושלמת.
התסריט והבמוי של הסרט אלו הן הנקודות החלשות בעיקר בסרט.
רואץ הבמאי לא מצליח לגרום לסרט לשמור על המתח שבו, ולקראת סוף הסרט קשה כבר להחזיק מעמד.
בניגוד ל"משתגעים על מרי" לא כל בדיחה קולעת, ואין ציפייה לאיזו שהיא הפתעה בסוף.
בשורה התחתונה- אני מקווה שדה נירו יפכח וינטוש את הקומדיות, וסטילר יברר טוב לפני, לאיזה קומדיה כדאי לו להיכנס הפעם.
אפשר לראות
פגוש את ההורים-סרט השנה
מי שחושב שזה סרט דפוק אז הוא דפוק ולכל המבקרים האחרים פה עופו מהאתר אתם לא יודעים לבקר סרטים פשוט אין לכם שכל אז תחפשו מקצוע אחר כי המבקר מספר 1 הגיע
הממ...
אם אתה יודע מה טוב אולי תכתוב ביקורת משל עצמך?
באמת, הודעות כאלה מעלות חיוך על השפתיים.
כן,
כמה חבל שאנג'לינה ג'ולי לא קוראת את 'עין הדג'.
קצת אופוזיציה...
תשמעו, אולי זה הסינמטק בירושלים (כולם שם צוחקים רב הזמן מסיבות שעדיין לא עליתי עליהם) אבל לפי דעתי "פגוש את ההורים" הוא סרט מצחיק. זה נכון שהוא גם גורם לצופה להאנח בסבל, אבל הוא גם מצחיק. מצחיק ברמה של "בקול רם". אז לפי דעתי קחו את הבקורת של הדג בפורפורציה (מי יודע אולי היו לו חוויות פגישת הורים קשות במיוחד? :))
קצת אופוזיציה...
כן, זה מה שאני חשבתי.
ואז ראיתי את הסרט.
חברים, בניגוד להרגלו בעל הקשקש צודק בכל אופן אפשרי, ומכל זווית נראית לעין.
הסרט נוראי, מביך, ולא מצחיק.
חום יולי אוגוסט
נו טוב, אם אנשים מצאו לנכון לכתוב על הסרט הזה ביולי, אין סיבה שאני לא אעשה כמוהם באוגוסט.
4 לפנות בוקר. אני וחבר מול וידאומט, מטילים כרטיס אשראי. הצד של המספר **** **** **** 4580 זה "רד פלאנט", הצד של החתימה שלי זה "פגוש את ההורים". למי שלא הבין, היינו במצב רוח לראות סרט גרוע.
כשהכרטיס נחת והחתימה שלי חייכה אלינו, ירדתי על ברכיי והתחננתי שיתעלם מההגרלה ויתן לי לקחת כל סרט שהוא לא "פגוש את ההורים". למה, הוא שאל. "כי רד פיש אמר שזה סרט איום ונורא". מי זה רד פיש, הגיעה התשובשאלה. ומה, אני אתחיל להסביר לו מיתולגיות עינדגיות ב-4 בבוקר?
לקחנו את הסרט. אולי זה עניין הציפיות הנמוכות, אבל נדמה לי שלא. פשוט סרט כיפי. מעבר לכך שהוא (כמו האוסטין פאוורסים) הצחיק אותי, הסבל של פאקר תסכל אותי עד כאב. התפתלתי על הספה וכמעט נחנקתי מהבמבה. ובסוף הייתה לי תחושת נצחון קטנה.
בובה של סרט, אולי בוידאו הוא עובד שונה.
אגב, מקריאת התגובות הראשונות פה, נראה שאנשים לא יורדים לסף דעתו של רד פיש בהבנת הסלוגן "ביקורות קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע". הסלוגן מתייחס לסגנון הביקורת, לא לסוג הסרטים והיחס אליהם.
אולי בוידיאו הוא עובד שונה
אבל לי לא תהיה הזדמנות לבדוק את זה. הסבל שקיבלתי ממנו בקולנוע פחות או יותר מונעת ממני את האפשרות לראות אותו בכל מצב שהוא.
קומדיה אמריקאית אפקטיבית בסה''כ
למה בדיוק ציפתם?
כמו שלנו יש סרטי בורקס, לאמריקאים יש את הקומדיות השבלוניות שלהם.
ראיתי אותו עם עוד 3 אנשים בקולנוע. 2 הבנים ואנוכי גאינו מצחוק מ(כמעט) כל בדיחה (מטופשת ככל שהיתה) ואילו הבחורה השניה הביעה תרעומת (עוד בהפסקה) על שגררנו אותה לסרט הנוראי הזה .
רוב הקהל, עד כמה שהתרשמתי בזמנו (ועד כמה שזכרוני מאפשר לי) הרעיד את קירות האולם במקומות הנכונים.
מה שמוכיח את טענתי: הסרט אולי צפוי, חוזר על עצמו, מלא בהומור שחוק אבל מה – אפקטיבי.
אני לא טיפוס שצוחק מהומור נמוך מדי, אבל אפילו אני מסוגלת לצחוק פעם-פעמיים תוך כדי צפיה בפרק של "שמש". סרטי בורקס לא מדברים אלי, אבל צחקתי כמעט בכל מקום אפשרי ב"פגוש את ההורים". אולי הוא פשוט לא עד כדי כך נורא?
אני לא חושבת שאני אטרח לנסות לראות אותו בוידאו, אבל מצד שני – אם מישהו אחר יביא קלטת או שהוא ישודר מתישהו בטלויזיה, לא תהיה לי כל בעיה לצפות בו שוב.
ציפיתי לקומדיה אמריקאית טיפוסית.
יצאתי מהסרט אחרי שעתיים של צחוקים.
הייתי אומרת שזה בהחלט הצדיק את 29 הש"ח שהשקעתי בו בזמנו.
עינת
בדיחות נמוכות זה בסדר.
רק שלא זיהיתי בסרט הזה בדיחות מכל סוג שהוא.
או יותר נכון
בדיחות טובות. יש שם כמה בדיחות (למשל כל ההתייחסויות לשם המשפחה)- הן פשוט לא מצחיקות.
אני מסכים עם כל מילה
אני פשוט סבלתי נורא מהסרט. פשוט מאוד התפתלתי בכיסא שלי וקיוויתי שהוא יגמר. אני לא צוחק ולא מגזים. זה היה סיוט ומזוכיסטיות לשמה. בשבילי הסרט הזה היה כמו חריטה איטית על קיר עם מזלג. זה מרט את העצבים שלי, וחשבתי שאני פשוט לא רוצה יותר. תעצרו את הסרט, אני רוצה לרדת! ראיתי את הכל, כי לא הייתה ברירה ואני אף פעם לא יוצא מסרטים (שילמתי 30 שקל, למה שאני אצא באמצע?) אבל זה פשוט עבר כל גבול הגיוני. ועוד יותר הרגיז אותי שהמליצו לי על הסרט הזה. במילה אחת: איחס.
אני מסכים עם כל מילה
לא מבינה את ההגיון שלך.
לא מספיק ששילמת 30 שקל, אתה צריך גם לסבול?!
נכון, ובגלל זה כולם מכנים אותו גרג.
זה הרבה פחות מביך.
נכון, ובגלל זה כולם מכנים אותו גרג.
אה.
(עד כמה שזכור לי, ב'פגוש את הפוקרס' לא היו הרבה פעמים שמישהו קרא בשמו חוץ מההורים שלו, והם קוראים לו גיי.)
נכון, הסרט לא כ"כ מצחיק. אבל גם לא מתאמץ להצחיק (ברמת הבימוי והמשחק). וזה כבר עושה אותו חביב. סטילר עושה עבודה מצוינת, טרי פולו מקסימה, אוון ווילסון לא רע (שזה הישג מדהים בהינתן התפקיד שלו) והסרט פשוט נראה נהדר.