לפעמים אתה מתחיל לחשוב אם כל העניין הזה של ספירת דולרים בקופות הקולנוע הוא לא, בעצם, קצת מיושן, ואולי הגיע הזמן להתקדם. לפעמים זה נראה, באופן מתמטי טהור, שולי. קחו את השבוע, למשל: ביום שלישי שעבר יצא ל-DVD באמריקה 'שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת', הסרט המצליח ביותר של 2006 (בהנחה ש'רוקי בלבואה' לא יתגלה כמתחרה ל'טיטאניק'). המכירות שלו היו שוברות שיאים, אבל זה כשלעצמו לגמרי לא מפתיע, גם משום שהשיאים האלה נשברים בכל שנה מחדש ככל ששוק ה-DVD הולך וגדל, וגם משום ש'תיבה של איש מת' היה שובר שיאים סדרתי מהיום שבו יצא לקולנוע. בכל מקרה, ביום הראשון שבו יצאו לחנויות, נמכרו 5 מיליון דיסקים של 'שודדי 2'. עכשיו, בואו נבחן את זה קצת יותר מקרוב: המחיר הרשמי של הדיסק של 'שודדי 2' בגרסה הפושטית, לא "המהדורה לאספנים", הוא 29.99$, יקר לאללה – אבל ממילא אף אחד בשום מקום לא מוכר אותו במחיר המלא. ב'אמאזון', למשל, אפשר להשיג אותו ב-14.99$. אם נניח שזה היה המחיר הממוצע שבו נמכר כל אחד מחמשת מיליון הדיסקים, חשבון פשוט – 15 כפול 5 – יביא אותנו למסקנה שה-DVD של 'שודדי הקאריביים 2' הניב 75 מיליון דולר. ביום אחד.
בינתיים, בבתי הקולנוע, הסרט שבמקום הראשון הכניס במשך שלושת ימי סוף השבוע 15 מיליון דולר. וואאאאאאוו.
ובכל זאת, עד שיפסיקו עם המנהג המעצבן להוציא סרטים לקולנוע לפני ה-DVD, אנחנו נמשיך לסכם את המצב בקולנועים. הסרט שבמקום הראשון הוא 'אפוקליפטו', בבימוי מל גיבסון, ובכיכובו של אף אחד שיש אפילו סיכוי קלוש ששמעתם עליו. אפשר להגיד הרבה דברים על מל גיבסון (ובחודשים האחרונים כל הדברים האלה נאמרו, בקול רם, שוב ושוב), אבל אי אפשר להגיד שהבנאדם לא הרפתקן. הוא יודע טוב מאוד שהקהל האמריקאי כמעט לעולם אינו הולך לסרטים שאינם מדברים אנגלית, ובכל זאת הוא יצר סרט שלם שמדבר ארמית ולטינית. ואחרי שזה הצליח לו במידה מטורפת, במקום לחזור למיינסטרים או לעשות 'הפסיון של ישו 2: התחייה', הוא החליט לעשות דווקא אפוס אקשן שמתרחש בדרום אמריקה בזמן שלטון בני המאיה, ומדבר בשפה שאולי חמישה אנשים בארה"ב מבינים. מתוך האוקיינוסים של הכסף שהוא הרוויח על 'הפסיון', מל הקדיש 40 מיליון דולר להפקת הסרט, אבל מכיוון שכולו צולם במקסיקו – שם הכל הרבה יותר זול – ושהוא מלוהק בשחקנים אלמונים לחלוטין, לא היה שום דבר שימנע מלנצל את הכסף הזה עד למקסימום. על פי הביקורות, מל הוציא מאותם 40 מיליון דולר סצינות ענק, כאלה שנראות כאילו מה שהושקע בסרט היה לפחות פי שלושה מזה.
ואז הוא נהג שיכור ואמר כמה שטויות מפגרות על יהודים.
קשה לומר כמה 'אפוקליפטו' היה מרוויח לו מל גיבסון לא היה תוקע לעצמו את הרגל בפה באופן כל כך יעיל. אולי הוא היה מצליח יותר, אבל למען האמת, בהתחשב בנתונים (שפה זרה מאוד וכו'), הפתיחה של 'אפוקליפטו' דווקא די מכובדת. הוא נמצא במקום הראשון, אחרי הכל. הסרט מספר על איש שיועד להוות קורבן לריצוי האלים, ומשום מה הוא לא מרוצה מהסידור הזה ובורח, כשכל הממסד הדתי של בני המאיה בעקבותיו. המבקרים די התרשמו – בעיקר מהעיצוב, הפירוט והגודל של הסרט.
הסרט יגיע אלינו ב-28.12, במקרה שאתם מעונינים לארגן משמרות מחאה מול הקולנוע הקרוב למקום מגוריכם.
ההפרש בין המקום הראשון לשני הוא טיפה יותר מ-2 מיליון דולר, מה שאומר שהפינגווינים היו קרובים מאוד לעשות דבר שאף סרט לא עשה מאז 'שיבת המלך', ולהישאר במקום הראשון ארבעה שבועות רצופים. זה לא קרה, אבל לא נורא. עם 138 מיליון דולר בבנק, 'תזיזו ת'רגליים' (שמגיע לארץ בסוף השבוע) נמצא במקום טוב מאוד. החדשות הטובות עבור הסרט המקסים הזה הגיעו ממקום אחר: בימים האחרונים התחילה באופן רשמי עונת האוסקר, כשמספר איגודים חילקו את הפרסים השנתיים שלהם. ובעוד על תואר הסרט הטוב של השנה עדיין לא מסתמן שום קונצנזוס, כל מחלקי הפרסים עד כה נתנו את פרס סרט האנימציה הטוב ביותר לפינגווינים, ולא ל'מכוניות' הפיקסארי או לאחד מ-20 סרטי האנימציה האחרים שיצאו השנה. אם עד עכשיו היה נדמה שאוסקר האנימציה ילך ל'מכוניות' באופן אוטומטי, פתאום יש לו תחרות רצינית.
במקום השלישי, שוב בהפרש קטן מאוד, נמצא סרט שהוא ההיפך הגמור מ'אפוקליפטו': 'החופשה', קומדיה עליזה ומיינסטרימית יותר מהמיינסטרים, שהפיתוי היחיד שהיא מציעה לקהל הוא כוכבים, והרבה: קמרון דיאז, קייט ווינסלט, ג'וד לאו וג'ק בלאק. אלה למעשה שתי קומדיות רומנטיות במחיר של אחת: קמרון דיאז האמריקאית וקייט ווינסלט הבריטית מחליפות ביניהן בתים לחופשה של שבועיים, וכל אחת מהן, אלא מה, פוגשת במהלך החופשה גבר שבו תוכל להתאהב או שלא. ננסי מיירס, הבמאית, יצרה לפני שלוש שנים את 'באהבה אין חוקים' שהצליח במידה מפתיעה (124 מיליון דולר בארה"ב – רובם כנראה מפנסיונרים) ועם הסרט החדש היא מנסה להשתלט על שוק הקומדיות-רומנטיות-חמודות-לכריסטמס. זה עבד, פחות או יותר: הסרט פתח עם 12.7 מיליון דולר, התחלה די צנועה, שמשקפת גם את דעת המבקרים, שטוענים ברובם שהסרט בסדר כזה. אבל אתם יודעים מה אומרים, כריסטמס בפתח. 'החופשה' גם הוא מגיע לארץ בסוף השבוע הקרוב.
עוד קצת מאחורה, כלומר במקום החמישי, נמצא 'The Blood Diamond', שבעברית נקרא 'לגעת ביהלום' משום מה. זה נראה כמו 'הגנן המסור', עם יהלומים: אתם הולכים ללמוד על כל הדם, היזע והניצול שמעורבים בתעשיית היהלומים, במסווה של מותחן אקשן עם לאונרדו דיקפריו ודג'ימון הונסו, שבלי להרגיש הפך לשחקן מוכר מספיק כדי שכבר לא יהיה צורך לצחוק כל פעם מחדש מהשם שלו. אדוארד זוויק ('הסמוראי האחרון') ביים. יהלומים זה רע, מממקיי?
הביקורות על הסרט הן לא בדיוק רעות, אבל בכל זאת מאכזבות. הייחוס, הנושא והעיתוי של הסרט מבהירים שהמטרה היתה להיכנס למרוץ אל האוסקר – ובכך הוא לא מצליח במיוחד. בקרב הפרסים המוקדמים, דג'ימון אמנם קיבל כמה אזכורים כשחקן המשנה הטוב ביותר, אבל זהו. על "הסרט הטוב ביותר" אין מה לדבר, וגם ההכנסות של הסרט בקופות ממש לא מרגשות. כל זה בוודאי משמח את אנשי תעשיית היהלומים, שמפחדים מאוד מהסרט הזה.
במקום השישי נמצא 'Unaccompanied Minors', שמתואר כ"שכחו אותי בבית פוגש את טרמינל": בגלל תנאי מזג האוויר, כל הטיסות בנמל תעופה בשיקגו בוטלו, וקבוצה של נערים נתקעת שם ומחליטה להעביר את הזמן במה שהם יודעים לעשות – צחוקיה. ראינו את זה כבר, פיהקו המבקרים ועברו הלאה.
בשבוע הבא ייצאו 'חוות הקסמים', עם חיות מדברות ודקוטה פאנינג; תחליף 'שר הטבעות' הזול 'אראגון'; ו-וויל סמית בפוזה איכותית ב'המרדף לאושר'. בקיצור, הסרטים שסוף סוף יציבו תחרות הוגנת לשוק ה-DVD ויזניקו את עונת הכריסטמס להילוך גבוה. פאוזה. Not.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
מישהו מוכן להסביר לי
מה כולם אוהבים ב'תזיזו ת'רגליים'? כשראיתי את הטריילר הרגשתי שזה הולך להיות פספוס גדול, וטעיתי. אבל בעיניי, זה עדיין פספוס גדול – פינגווינים ששרים, ולקראת הסוף הם רוקדים.
ביג. פאקינג. דיל.
אם מותר לי להרחיב, אז הנה דעתי: הסרט לא מציע כמעט שום דבר שלא ראינו (ובכן, אני לפחות לקחתי את אחי הקטן לחלק נכבד מהם, ככה שאני יודע על מה אני מדבר) בשאר 20 הסרטים שיצאו השנה.
למעשה, כל מה שהוא מציע זה סרט אנימציה ממוחשבת (המקוריות!) על פינגווינים (המקוריות!) ששרים ורוקדים. האנימציה מכוערת – חוץ מאולי הסצינות בהן ממבל הוא עדיין תינוק (שנמשכות עשר דקות לכל היותר), כל הפינגווינים נראים כמו מוטציות; בקושי יש שירים, ואלה שיש גם ככה מעצבנים, והפינגווינים שרוקדים מגיעים רק בדקות הסיום של הסרט. ממבל מופיע בריקודים מספר פעמים בסרט, ואם אתם קוראים לפינגווין מכוער שקופץ קדימה ואחורה ריקוד מהנה למראה, אז הסרט כנראה מצליח.
אשמח לדעת אם יש ביקורת חיובית לסרט בדרך. ואם יש, הייתי גם שמח לדעת אם הסרט פופולרי מספיק (בהתחשב לספרות ולחיוב של המבקרים, אני מניח שכן) כדי לכתוב ביקורת נגד.
כנ''ל. הסרט חביב, אבל אני מתקשה להבין ממה המבקרים כל-כך התלהבו.
אני אכתוב תגובה מפורטת יותר בביקורת.
לפחות תדייק.
האנימציה של הפינגווינים אולי לא הכי מרשימה, אבל אפשר רק לקנא בכל מה שמסביב (למשל, נמר הים, פילי הים). בכל מקרה, לא זה המקום – או הזמן – להרחיב על הסרט.
אהה.. ג'ק בלאק.. בקומדיה רומנטית..?!
~מציץ החוצה~ וואלה באמת קר בחוץ (היי תל אביב זה סוג של גיהנום)
אני יכול להבין על מה אתה מדבר.
אבל האמת היא שהוא יכול להיות שחקן חביב-סביר כשהוא רוצה. אולי הוא בתקופה של חיפוש עצמי.
אין לי בעיה איתו בקומדיות
או בסרטים כמו קינג קונג, אבל בקומדיה רומנטית? תכף שוורצנגר ישחק גננת…
אני יכול להבין על מה אתה מדבר.
טוב תשמעו, הוא מפצה על זה עם הסרט של Tenacious D.
ואם כבר מדברים, למה הסרט הזה לא מגיע לארץ?! אז מה אם אין הרבה שמכירים אותם?
כי אין הרבה שמכירים אותם.
איפה פה ה"אז מה"?
ה'אז מה'
זה שחוץ מזה שיש גם כאלה בארץ שמכירים, אובהים ומעריצים אותם, זה kick-ass-hardcore-rock-epic-movie שלא מהעולם הזה.
טוב אני סתם אוגואיסט בקטע הזה… כי אני והחבר'ה ממש אוהבים אותם ומתים לראות את הסרט… וכנראה מקנאים בידידה שטסה לארה"ב 'רק' בשביל לראות את זה… ולבקר כמה חברים.. משפחה.
מה לעשות.. או לפרוש לדרך הפיראטים, או לחכות לDVD…
ד"א- שמתי לב שגם בארה"ב הפצת הסרט הזה לא רחבה במיוחד… מאותה סיבה?
אהה.. ג'ק בלאק.. בקומדיה רומנטית..?!
אני עד עכשיו חשבתי שבגלל שהוא נמצא בסרט אז אולי זה לא יהיה סרט כזה נוסחתי, אבל לאור מה שכתוב בדוחקו התבדתי, ומזל שזה קרה עכשיו. אין לי הרבה זמן ואני צריכה לשקול טוב איך לנצל אותו במקסימום, אם הוא היה מתבזבז על סרט כזה זה היה עצוב..
יפה לך הניק
נחמד לראות את זה מבעד למסך הציניות.
תודה! צריך שמשו יזכיר את זה מידי פעם.
הוא לא כבר עשה קומדיה רומנטית עם גווינית' פאלטרו לפני כמה שנים?
ועכשיו, לאחר שצפיתי בסרט
אני לוקח את דברי בחזרה. ג'ק בלאק היה מנקודות האור הבודדות בסרט הסכריני, קיטשי והמייגע הזה.
אם אתם זוג נשוי, או אפילו כזה שסתם ביחד הרבה זמן, והחבר/בעל שכח את יום הנישואין/הולדת, זה *ה*סרט עבור האשה לקחת את הבעל. לעולם הוא לא ישכח יותר שום דבר (למעט את הפאקינג שעתיים ועשרים של הסרט הארוווווך הזה. לא שמעו שם על עורך?)
כמו שכתוב בדו"חקו אלו באמת שני סרטים שחוברו להם יחד למשהו שבנפרד או אפילו אותו דבר רק קצר יותר, היה יכול להיות משהו נסבל. אבל לא, הוא רק נמשך ונמשך ונמשך…
לא צפיתי בסרט מרצוני (מהעבודה, אל תשאלו) ואני לא מאחל לכם להתקע מול הסרט הזה אלא אם כן הוא ב-DVD, השלט בידכם והאצבע על כפתור ה'נקסט'.
אחרי סרט כזה באמת צריכים חופשה.
עלות צופה
על מי מפיקי הסרט מוציאים פחות כסף, על צופה קולנוע או על צופה ב-DVD?
במלים אחרות, מה עולה יותר – לשלם למקרינים, מוכרי פופקורן, חברות הפצה לקולנוע, בעלי אולמות, מנקי אולמות ומשפצי כיסאות; או לשלם לחנויות וידאו / אמאזון, חברות הפצה לקמעונים, יצרני DVD וכדומה?
לא עלות צופה, אלא רווח צופה
כלומר, השאלה היא על מה האולפן מרוויח יותר – על כרטיס קולנוע אחד, או על DVD אחד שנרכש (ההנחה המשמעותית שקיימת כמעט בכל מקום, מ-30 ל-15 דולר, בטח באה על חשבון הרווח הקמעונאי. ההכנסה נטו של האולפן היא חלק כלשהו מה-15 דולר הנותרים). בכל מקרה, שאלה מצוינת, ואני לא יודע.
התיקון לא ממש מדויק.
מה שאדם שואל מתייחס רק לצד העלות, בלי לקחת בחשבון את שיקולי הרווח.
התיקון שלך מוסיף את המחיר על מנת לחשב את הרווח, אבל בהתחשב בכך שמחירי סרטי הדיוידי אינם קבועים, והשעלות השולית לכרטיס לסרט פוחתת באופן משמעותי בעוד שמחיר הכרטיס אינו משתנה – קשה מאוד לחשב "רווח" על כרטיס קולנוע אחד בודד או על מכירת סרט דיוידי אחד בודד.
מה שאני מנסה להגיד, שהעלות זו שאלה אחת נורא מעניינת, ואם מכניסים גם את מחירי הכרטיסים ומחירי הסרטים, הרווח הופך לשאלה מעניינת נוספת, אך לא בהכרח זהה.
בכל אופן, יש לנו כאן שתי שאלות מצוינות שזה ממש לא פשוט לענות עליהן, ומצריכות בניית מודל מאוד מורכב שאין לנו את מרבית הנתונים שלו, אלא אם כן מישהו פה עבד עם איזשהו בית קולנוע… (למשל גם – סך כל ההוצאות הקבועות של בית קולנוע יכולות להשתנות באופן משמעותי בין בית קולנוע אחד למשנהו). ההימור שלי הוא שלהפיק את הסרט לדיוידי זול יותר מאשר תוצאת חישוב העלות להקרנה של סרט, אבל זה לא מבוסס על שום דבר קונקרטי.
למה מחיר הכרטיס לא משתנה?
הוא בהחלט משתנה, לא פחות מאשר זה של הדיוידי.
קודם כל, ברב המדינות בארה"ב מחירו של כרטיס בהצגה יומית הוא זול הרבה יותר (לפעמים חצי מחיר, לפעמים פחות). שנית, בכל מיני מקומות ניתן לרכוש כרטיסים בחצי המחיר, כך שהרבה מן הכרטיסים שנמכרים בפועל עולים פחות.
שלישית, ישנם בתי קולנוע בהם הכרטיס עולה הרבה הרבה יותר מבמקומות אחרים, משום שהם קולנועים משודרגים: הכיסאות נוחים יותר, יש שירות מיוחד, ותנאי המסך והרמקולים הם החלום הרטוב של הדג האדום ועוד כמה אנשים כאן. ואני בכלל לא בטוחה שהקולנוע מפריש ליוצרי הסרט סכום גבוה יותר רק מפני שהוא גובה מחיר יקר יותר. נהפוכו.
מנגד, מה שבתי הקולנוע עצמם באמת מרוויחים עליו, הם המחירים המופקעים במזנון.
ועכשיו לתשובה:
ממקורות בתעשייה בארצות הברית נמסר לי שבאופן משמעותי ביותר, הרווחים הגדולים של סרטים מגיעים ממכירות דיוידי, ולא ממכירות בבתי הקולנוע. לא ברור אם זו תופעה של ה"שפל" המפורסם, ושל העובדה שסרטים לא מחזיקים מעמד בטבלת עשרת הגדולים, בעוד שבמכירות הדיוידי אורך חיי המדף שלהם גדול הרבה יותר, או שזה פשוט עניין מתמטי גרידא.
כך או כך, לא בכדי יוצאים הרבה סרטי המשך "ישירות לדיוידי". זה לא כי הם פורנו, אלא כי הרבה יותר זול ומשתלם למפיקים להוציא אותם ככה – הרווח פשוט הרבה יותר נקי.
חידוד -
המחיר לא משתנה ביחס לעלות.
בהקרנה, העלות עבור צופה אחד היא נניח X – אבל עבור שני אנשים היא כבר יורדת (בחישוב גס) ל-X חלקי 2 וכן הלאה. בעוד שהמחיר, פרט להנחות מיוחדות *באותה הקרנה* הינו קבוע.
ברור שיש דיפרנציאציה במחירים של כרטיסי הקולנוע, ואני מודעת לכך שהמנגנון בארה"ב הרבה יותר משוכלל ממנגנון דפרנציאציית המחירים אצלינו בארץ (איך זה אצלינו? הנחה רק אם אתה חייל?…), אבל הקשר של זה לרווחים הינו יותר חלש מאשר הקשר במקרה של סרטי הדיוידי. ובשורה התחתונה – שכפי שאמרתי, קשה מאוד לחשב רווח על כרטיס קולנוע אחד *בודד* לעומת מכירת סרט דיוידי אחד בודד.
ולגבי התשובה – שוב, אדם שאל על העלות ולא על הרווח, אבל כפי שציינת בשורה התחתונה – ניתן להניח שבסופו של דבר הרבה יותר זול ומשתלם להפיק סרט דיוידי.
הסיבה לכך קשורה כנראה לכך שלהוצאת סרט דיוידי יש בעיקר הוצאות קבועות (רכישת הזכויות והפקת פרוטוטייפ לייצור), ואילו לקולנוע יש הרבה הוצאות משתנות, כמו שאדם ציין (מקרינים, מוכרי פופקורן, בעלי אולמות, מנקי אולמות וכד').
לא צריך ''מקורות בתעשייה''
מספיק לקרוא עיתונים. אם היה לי כח הייתי מחפש את הלינק ששמתי פה בעבר על כתבה שמראה שהרווח הגדול של האולפנים מגיע מה-DVD מסיבה מאד פשוטה: הם לא צריכים להפריש כל כך הרבה תמלוגים. מסיבות היסטוריות, הפצת ה-DVD שייכת לחטיבה אחרת מחטיבת הקולנוע וחישוב התמלוגים שונה. הפצת DVD היא כמעט רווח נטו לאולפנים שלא חולקים את השלל עם שותפים נוספים. כמובן שזה עתיד להשתנות כי "עלו עליהם" אבל אני בטוח שהאולפנים ימצאו דרכים אחרות להרוויח.
עלות צופה
אתה מתעלם ממשהו מאוד מאוד חשוב [1] – קידום המכירות המשמעותי והיעיל ביותר ל-DVD הוא הסרט עצמו. הרבה פחות אנשים יקנו את "שודדי המלדיביים: ארונית של גוסס" שהופץ ישירות ל-DVD מאשר את סרט ההפצה הרחבה שרבים כבר ראו בקולנוע. כך שההפרדה בין הרווח ממכירות DVD וההכנסות מהסרט היא, בהיבט הזה לכל היותר, היא קשה יותר.
[1] סליחה. כדאי לדייק. "בתגובתך לא התייחסת למשהו מאוד מאוד חשוב"
גם לא כ''כ קשור לצד העלות.
הדבר היחידי שיכול להשפיע כאן על העלות הוא זכויות ההפצה, שניתן להניח שלסרט יותר מבוקש, שהצליח בקולנוע, מחיר הזכויות יהיה יותר גבוה (הנחה לא בהכרח חזקה לדעתי).
מה שאתה מדבר עליו, ממה שאני מבינה, מתייחס לגורמים שישפיעו על המחיר של המוצר, ולכן באים לידי ביטוי ברווחים ולא בעלויות שלו.
נכון בהחלט
עשיתי צעד נוסף והחלטתי שהשאלה התואמת והמשלימה ל-"עלות צופה" היא "רווח צופה" ושזהו ההקשר בו מעניין יותר להביט על הנושא (בעיני, לפחות).
קיצר, עולם הרווחים הוא עולם מסובך...
קיצר, עולם הרווחים הוא עולם מסובך...
וואו, איך הגענו לכל המשוואות עם הנעלמים האלה? ומספרים דיפרנציאלים? זה מעלה זכרונות לא נעימים..
אפשר לחזור ולדבר על קולנוע??
בכמה אולמות הוקרן הסרט
לגעת ביהלום (מה לעזאזל הם חשבו לעצמם עם התרגום הזה? האם הוא נועד למשוך צופות בעלות נוסטלגיה לטלנובלה העיברית הראשונה?). האם ההפצה הייתה מצומצמת?
1,910
לא הפצה אולטרה-רחבה, אבל גם לא בדיוק מצומצמת. מבחינת ההכנסות שלו פר אולם הוא במקום השלישי, אחרי 'אפוקליפטו' ו'החופשה'.
מה עם ''לגעת באושר''?
הוא לא היה אמור לצאת כבר? אני זוכר טריילרים שלו מלפני שנה.
מה זה?
כלומר, חוץ משם של טלנובלה?
איך קוראים לו באנגלית?
''אושר הדם'', אם ללכת על פי ההגיון של המפיצים
זה לא The Pursuit of Happyness?
http://www.imdb.com/title/tt0454921/
אפילו התרגומון לא מוכן להודות בזה.
זה 'המרדף לאושר' (איזה שם מגושם), שמוזכר בסוף הדו"חקו. הוא יוצא בשבוע הבא.
צופן דה פישאיי
אי שם באתר הוחבא המספר 1788. האם תוכלו לאתר אותו? הראשון שימצא אותו יזכה למחיאות כפיים, ואם הוא גם יכול להסביר מה זה אומר, אני אשמח, כי אני לא מבין.
זה נמצא באחת הפרסומות, לא?
והוא, כמובן, שווה ל-23:
1*(8+8+7)
23?
שזה אומר?
יש סרט צרפתי משנות השמונים בשם 1788, זה הדבר היחיד שמצאתי בימד"ב בנושא…
יש ל ג'ים קארי סרט חדש בשם '23', שבו למספר יש משמעות מאיימת,
וכמו שאתה יכול לראות בתגובות של היומית שעסקה בו:
כתבה מספר 3578
זה הפך לבדיחה (עם לא מעט ים).
אהא !
תודה.
זה רק אני,
או שבן המאיה השמאלי בתמונה דומה באופן חשוד לרונלדיניו?
או שאני סתם לא מספיק חובב כדורגל כדי לזכור איך הוא נראה.
טוב,
גיבסון היה צריך להביא אנשים מפורסמים לסרט…
לי הוא דווקא מזכיר את אלי פיניש
סאבטקסט
ג'ולי, של מי היה הרעיון לערוך מחנה אימונים בג'ונגל?
''אז ממתי מל גיבסון חושב שהוא הרצוג?''
וביחס לסאבקאסט, אני היחיד שהתמונה מזכירה לו את 'אגיררה: זעם האל'?
סאבטקסט
"שפרה, קלטי ת'שומרים הבריטים האלה. אני משתין לו על הרגל והוא לא זז בכלל."
שמעתי על זה שהוא גזען אבל מישהו יכול לפרט לי מה היה בתקרית הנ''ל?
חפש את היומית הרלוונטית
מלפני כמה ימים.
זה אוזכר, למשל, כאן:
כתבה מספר 3432
הכל בסדר עם אתר תרגומון?
ניסיתי לגשת לאתר וקיבלתי הודעת שגיאה משונה. האתר עבר כתובת? הכל בסדר?
(סורי שאני עושה את זה מכאן, אבל זה נראה לי המקום ההגיוני לשאול)
הכל בסדר.
האתר עבר כתובת, די מזמן – כתבה מספר 3313
אני חושב שאני יודע מה הבעיה..
חייבים להקליד את ה-www.
http://www.targumon.co.il
במקום פשוט targumon.co.il
חנוכה שמח
http://www.youtube.com/watch?v=lwYQBV66rbM&NR
http://www.youtube.com/watch?v=-lDbReF-aYo&mode=related&search=
http://www.youtube.com/watch?v=W1kVheDCUeo