במאי: ניל בלומקאפ
תסריט: ניל בלומקאפ, טרי טאטצ'ל
שחקנים: שארלטו קופלי, דייויד ג'יימס, מנדלה גדוקה, קנת אנקוסי
אם לשפוט לפי רוב סרטי המדע הבדיוני, כשחייזרים יגיעו לכדור הארץ בפעם הראשונה יתרחש מפגש מרתק בין תרבויות, שיפתור את בעיות המין האנושי, או לחילופין, ישמיד אותו בלוויית אפקטים מרשימים. אבל על פי 'מחוז 9', כשהגיעה סוף סוף חללית ענק כזו אל כדור הארץ, היא התמקמה, במקום מעל ניו יורק או לוס אנג'לס, דווקא מעל יוהנסבורג בירת דרום אפריקה, ומאז פשוט ריחפה שם ולא עשתה שום דבר. אחרי ימים של המתנה מורטת עצבים, עשתה האנושות (או לפחות החלק הדרום-אפריקאי שבה) את הדבר שהיא יודעת לעשות הכי טוב: פרצה לחללית בכוח. בפנים היא מצאה עדר מעורר רחמים של חייזרים מכוערים במצב אפאתי מתקדם, והכניסה אותם חיש מהר למחנה פליטים מאולתר.
עשרים שנה אחר כך, האפרטהייד מת, ויש אחוות עמים: שחורים ולבנים גם יחד שונאים את החייזרים. במקומות בהם היו שלטי "אין כניסה לכלבים ושחורים" יש היום שלטי "אין כניסה לחייזרים". מאמציהם של החייזרים להשתלב קצת יותר בסביבה ולצאת מהמתחם שהוקצה להם נתקלו במהומות ספונטניות, שתוגברו באמצעי החינוכי הידוע של דרום אפריקה, לאמור, כריכת צמיג בוער מסביב לצוואר, ומכות רצח להדגשת הנקודה. החייזרים נותרו לשבת במחנה, שהתפתח לשכונת עוני מכוערת המכונה "מחוז 9", תחת משטר פיקוח קפדני: אתם לא תפריעו לנו, ואנחנו לא נפריע לכנופיות פליליות לנצל אתכם ולמכור לכם אוכל במחיר מופקע.
עד שיום אחד מגיע זמן הנדל"ן: מתקבלת החלטה לפנות את תושבי המחנה למקום קצת יותר נחמד וקצת יותר מרוחק מהעיר הגדולה. את החוזה לביצוע הפינוי-בינוי מקבל חברת MNU, שפרט להיותה יצרנית הנשק הגדולה בעולם גם מחזיקה צבא פרטי קטן. בראש המבצע מוצב ויקוס וון דר מרווה, פקיד בדרג בינוני שנמצא כאיש המתאים ביותר לתפקיד, בלי שום קשר לכך שהוא נשוי לבתו של נשיא החברה.
כשויקוס יוצא למשימה (שהיא בעיקרה חלוקת צווי פינוי, תוך הסתייעות בגיבוי חמוש ויחס לא נחמד לחייזרים), הוא נתקל באיזה חפץ מוזר, פרי עבודתו של חייזר שעוסק בתוכנית לא ברורה, וכתוצאה מכך הוא חווה דברים משונים. זה לא מפריע לויקוס, הרחוק מלהיות מועמד לכיתת המחוננים, להמשיך בפעילותו – עד שמתברר שהמפגש הפך אותו לנכס רב ערך עבור החברה בה הוא עובד, ועתה היא רואה בו פוטנציאל לפיתוח נשק אולטרה-אקסטרה-היפר-מתוחכם. הבעיה היא שהפוטנציאל הזה דורש ניתוח להוצאת כמה חלקים קטנים ולא חשובים מגופו – הלב, למשל. ויקוס, שלא מעוניין להפרד מאותם חלקים, בורח ללא מטרה מוגדרת, החייזר נעזר בו במטרה לחפש את החפץ שאיבד, ובמקביל חברת MNU על גדודי שכירי החרב שלה מחפשת אחר שניהם.
'מחוז 9' לא נראה כמו אף סרט מד"ב שראיתם: הוא אמנם מלא בפעלולים ממוחשבים, אבל נראה כמו סרט חצי-תעודי, מצולם במצלמה נישאת ביד. הוא אמנם לא נעשה בתקציב אסטרונומי ("רק" שלושים מיליון דולר), אבל נראה מצוין: החייזרים, שנראים כמו מעין סרטנים-חרקיים מהלכים על שתיים, מכוערים בצורה משכנעת – אם כי התנועה שלהם אולי קצת מלאכותית מדי. האקשן טוב, ויש המון ממנו: כל החצי השני של הסרט הוא מרדף ארוך, שבו סצינות אקשן רודפות זו את זו. חייזרים ומשוריינים, אמצעי הרג מגניבים ביותר, כוחות קומנדו וטילי נ"מ – כולם מבצעים הופעות אורח רבות הוד, הדר ובום-טראח. כלי נשק משונים מופיעים ומקיימים את אחד מעיקרי האמונה של סרטי אקשן: רובים, הרבה רובים, שיורים כדורים, פלסמה, קרניים, את עצמם – ואם תחשבו על משהו אחר, הוא מן הסתם יהיה שם.
לסרט מגיע גם ציון לשבח על כמה רעיונות מקוריים הפזורים בו – החל מהקונספט למה שבאמת יקרה כשיגיעו חייזרים, והמשך בשילוב מרשים למדי בין המסורות החוץ-ארציות למסורות אפריקאיות שונות (מי היה חושב שרגל חייזר יכולה לשמש בתור תחליף לקרן של קרנף?). נחמד גם ששיתוף הפעולה בין חייזר לאדם כאילו היו צמד גיבורי אקשן ממוצעים לא בהכרח הופך אותם לחברי וידידי נפש. בנוסף ראויה לציון הכנופיה הניגרית המנהלת קרטל פשע בתוך מחנה הפליטים – היא עדר בריונים אמין ומפחיד, הגם שבריונים שפעולותיהם כוללות בין השאר ספסרות במזון חתולים בתמורה לנשק בלתי שמיש.
למרבה הצער, כל זה לא מספיק כדי להפוך את 'מחוז 9' ליצירת המופת שכמה מבקרים טענו שהוא מהווה. הסרט סובל גם מכמה בעיות רציניות. הבעיה הראשונה היא כשלים לוגיים: יותר מדי פעמים אנשים מתנהגים בצורה מטומטמת בדיוק ברגע המתאים מבחינה עלילתית, גם אם קודם לכן התנהגו בחוכמה – או להיפך. ויקוס, שעושה רושם של שלימזל חדל אישים, מפתח תושיה ברגע שזו נצרכת כדי לשרוד מול התקפה של גדוד וחצי; מנתחים מנסים להוציא איבר חיוני כלשהו בלי הרדמה, רק כדי לספק תירוץ לעוד סצינת אקשן; תאגיד מולטי-אקסטרה-רב-לאומי עם המון נשק וטכנולוגיה מתקשה לאתר מישהו שמשאיר את הפלאפון שלו פתוח, והכי גרוע – אחרי שהסרט מציין בפירוש בתחילתו שבני האדם הם שהורידו את החייזרים מהחללית אל מחנה הפליטים, מופיעים בזה המחנה מגוון אמצעי לחימה רבי עוצמה שבבירור לא נועדו לצרכי שיחת נימוסין. איך בדיוק כל מחסן התחמושת הזה ירד מהספינה? למרות שהסרט בסך הכל אינטליגנטי בהשוואה לסטנדרטים המקובלים בסרטי מד"ב, ואף על פי שהעלילה מעניינת, עולה השאלה כמה דאוס-אקס-מכינה אפשר לתחוב בסרט אחד.
הדבר השני הוא הגיבורים הראשיים. אחד מהם הוא חייזר שמדבר בצפצופים ותקתוקים. הסרט, למרבה המזל, מוותר על הנסיון לתת לדמותו הסבר פסיכולוגיסטי בנוסח "רומולאנים הרגו את בן-כוורתו-למחצה בעונת הסיבוב הגדול, ומאז השילללים שלו לא התאוששו". אבל זה משאיר דמות שמסיבות ברורות קשה להזדהות איתה. לא שהמצב טוב בהרבה עם הגיבור השני. ויקוס הנ"ל הוא אנטי גיבור: הוא לא חכם, לא חתיך, גזען ופלצן מתנשא, ואם איזה חייזר היה נותן לו כמה בעיטות הגונות באחוריו מן הסתם לא הרבה אנשים היו מזילים דמעה. אז כן, הוא משכנע בתור האיש הקטן שרק נקלע למצב בלתי אפשרי ונאלץ לסמוך על חורים בעלילה כדי לשרוד, אבל זהו. השאלה "מה יקרה לו" נענית בתשובה "למי אכפת?" (לאשתו, אבל היא לא צופה בסרט). לכן הסרט בהחלט מעורר עניין, אבל לא סוחף. אה, כן, עוד מהומה, עוד ירי, עוד מצוד. נחמד מאוד, אבל מסקרן יותר מאשר מותח.
למרות כל המגרעות, 'מחוז 9' בהחלט שווה צפיה. ההרגשה שלי בצאתי מהסרט היתה שבמאי טוב קיבל תסריט חצי אפוי, ולמרות כל מאמציו לא הצליח לרומם אותו מעבר ל"סתם סרט טוב", ושחלק מההרס והפיצוצים פשוט נועד ליצור מספיק מקום כדי להכניס בו את החורים בעלילה.
הסרט יוקרן מחר (יום א')
בסינמטק ת"א כסרט הפתיחה של פסטיבל אייקון, ובהקרנות מסחריות ברחבי הארץ החל מה-22.10.
משמח לשמוע!
חשבתי שאם לא מסתייע לי לצפות באייקון אין לי סיכוי לצפייה קולנועית.
בנוגע לפסקה האחרונה..
לא מדובר בבמאי שקיבל תסריט חצי אפוי – הסרט הוא רעיון שהתבשל בראש של ניל בלומקאפ עוד ב2005, כשהוציא את סרט הקצר בשם Alive In Joburg שהיה הבסיס לסרט. החורים בתסריט מתקבלים בהבנה מצידי לנוכח העבודה שזהו הסרט הגדול הראשון שלו (ואני במילא בחור שקל לו לסספנד).
חבל שהבחור לא ביים בסוף את halo, נראה שהוא היה יכול לעשות סרט-מבוסס-משחק-מחשב טוב.
בשביל סרט ראשון לבמאי, התוצאה הסופית מצוינת (אין אף מילה על התרומה של פיטר ג'קסון?)
לא מסכים עם הביקורת!
שארלטו קופלי היה מצוין, אבל ממש. הצורה שבה הוא העביר את פיתוח דמותו של ויקוס היתה משכנעת מאוד. הייתי הולך רחוק עד כדי כך בשביל להכריז על ההופעה שלו בסרט כטובה ביותר שראיתי השנה עד עכשיו (מלבד כריסטוף וולץ כהאנס לנדה ב"ממזרים חסרי כבוד").
אה, ואני גם לא מסכים שלא היה אפשרי להזדהות עם כריסטופר (החייזר), שאגב, שולתתת!!!1 ברמות מטורפות! (וגם את הבן שלו חיבבתי מאוד)
והאפקטים היו עוצרי נשימה ממש. ממש נדהמתי לגלות שהסרט עלה "בסך הכל" 30 מיליון דולר. הוא נראה כאילו עלה *הרבה* יותר מזה.
לא מסכים עם הביקורת!
מסכימה עם כל מילה! הזדהיתי מאוד עם דמות הגיבור הנרדף ובמשך כל החלק השני של הסרט ישבתי על קצה הכיסא והתפללתי שהגיבורים ישארו בחיים. הסרט אדיר!!! היה לגמרי שווה לחכות לו כ"כ הרבה זמן.
אז נכון שיש חורים בעלילה ונקודות מפנה חסרות היגיון אבל אני מעדיפה להתמקד בתמונה הגדולה, והיא שכבר הרבה זמן לא יצאתי בהרגשה כ"כ טובה מקולנוע. השחקן הראשי היה מעולה , מקווה לראות אותו שוב בקרוב.
סרט רע
סרט מלא בעיות, לא אמין, משחק רע, חורים ודיאלוגים פשוט גרועים.
בעיה קטנה שקצת מעצבנת אבל גם נסבלת, החייזרים אנושיים מידי. החייזרים נראים כמו שרימפסים אבל חוץ מזה הם בני אדם לגמרי בכל המבנה שלהם וגם בהתנהגות שלהם (רק יותר מטומטים-והם עוד צריכים להיות יותר מפותחים מאיתנו בהרבה).
דוגמא להתנהגות המטומטמת שלהם, יש להם כל כך הרבה נשק שרק הם יכולים להפעיל (שרק שני חייזרים הצליחו לבד להכנס עם הנשק הזה למקום מאובטח מאוד ולצאת ממנו) ובכל זאת הם סובלים מאלימות מאנשים.
אחד החורים הגדולים בסרט, שמוזכר בביקורת הוא הופעת הנשק אצל החייזרים. בני האדם הוציאו את החייזרים מהחללית ובכל זאת נמצא אצלהם הנשק שלהם והרבה מהטכנולוגיה.
והתסריט, החלק הראשון פשוט מבוצע גרוע (כל עניין הדוקומנטרי וכאילו פרוטקציות וכד' בחברה). הדיאלוגים לאורך כל הסרט מטומטמים וקטשיים.
ועוד בעיה היא המשחק של השחקן הראשי שהוא פשוט רע ומעצבן.
הדבר היחיד שאפשר להגיד לטובת הסרט שיש בו סצנה או שתיים של אקשן שמבוצעות באופן לא רע.
אני ממש אוהב סרטי מדע בידיוני, אבל זה פשוט רע.
אחד הסרטים המאכזבים של השנה האחרונה (בגלל הרעיון והביקורות).
טוב, אולי הסרט השלישי יהיה מוצלח יותר.
(ל"ת)
מסכים עם הביקורת
סרט אקשן טוב, שיודע לגרום לאנשים לקפוץ בכסא כשצריך. מצד שני, תסריט קלישאתי ומלא חורים. הוא מתוחכם ומציאותי יותר מרוב סרטי המד"ב, שזה השג משמעותי בהתחשב בכך שיש לו עלילה של בי-מובי משנות ה-80. עדיין, התחכום נזנח יותר מדי פעמים לטובת תרוץ לא אמין לסצנת אקשן.
שני דברים שבכל זאת מאוד אהבתי: המשחק של שרלטו קופלי מצוין בעיני. בהתחשב בכך שהוא לא שחקן מקצועי ונבחר לתפקיד בעיקר בגלל המעורבות שלו בהפקת "Live in Joburg", הוא מגלם היטב את השינוי המחשבתי והרגשי שחל בויקוס. גם האפקטים טובים מאוד. למרות שהחייזרים נראים ממוחשבים, הם משולבים בצורה מושלמת לצד השחקנים החיים. כשהם מחזיקים חפץ, פותחים דלת, או סתם מדברים עם שחקן בשר ודם, הם מוכנסים לסצנה באופן אמין לחלוטין.
בעיני-
לי זה נשמע מעניין, אבל לא שווה צפייה. מה לעשות, ככה אני.
מפלצת דו-ראשית
"מחוז 9" הוא מפלצת דו-ראשית, או לחילופין סוג של פרנקנשטיין:
מצד אחד, סרט מדע בדיוני רציני שמנסה להיות ריאליסטי ולדון בסוגיות שנוגעות לחיינו אנו, באמצעים אלגוריים וסאטיריים; ומצד שני סרט אקשן נבוב עם דמויות מקרטון וחורים עצומים בעלילה.
החלק הראשון של הסרט נוטה לצד הראשון: הבימוי הכאילו-דוקומנטרי, הראיונות, הצגת החייזרים כאלגוריה לזרים או לשחורי-עור, הדיון המעניין בבירוקרטיה, במדיה, בפוליטיקה, במוסר ובמה שביניהם – כל אלה גורמים לצופה לחשוב שהוא נכנס לסרט רציני ומשמעותי, שדן בסוגיות הרות גורל.
כבר בחלק הזה צצות ועולות כמה תמות לא ממש ריאליסטיות (ספציפית: דמות הגיבור ואופיים של החייזרים), אבל אז מגיע החלק השני וזורק את כל זה לעזאזל. "מחוז 9" הופך בחלק הזה לסרט אקשן סטנדרטי, מטופש, נטול הגיון, מחורר לחלוטין ובעיקר חסר כל משמעות.
יתכן שהחלק השני היה יכול לעמוד בפני עצמו כסרט קיץ לא רע. אם רק תחליפו את העציץ המבולבל שבתפקיד הראשי באיזה ברוס וויליס, ותוסיפו עוד 10-20 מליון דולר לאפקטים, יש לכם בסה"כ אחלה סרט, עם יופי של אקשן, וכמה רעיונות בכלל לא רעים. אבל כשזה בא אחרי החצי הראשון, החיבור צורם מאוד, והוא הופך את הסרט למישמש אינפנטילי למדיי. אני אישית אשמח לראות סרט שיממש את הפוטנציאל שהונח בחצי הראשון.
בשורה התחתונה, זה לא סרט נוראי, אבל זה ללא ספק לא סרט טוב, ובטח שלא יצירת המופת שניסו לעשות ממנו.
ביקורת.
את דעתי הבעתי בביקורת בפורום החדש שמתגבש.
אז אני פשוט אשים קישור לשם:
http://www.agenda.co.il/488/articles/2010/
ביקורת לביקורת
למרות שאני מחבב מאוד את הכתיבה של טווידלדי, העדפתי את הביקורת של ג'גואר.
גם כתובה בצורה מעניינת, בסגנון עין-דגי מובהק, גם מכילה התייחסות להייפ ולמאחורי הקלעים, גם מנוסחת באופן קליל וקולח, גם מצליחה לשים את האצבע על הבעייתיות של הסרט וגם קולעת פחות-או-יותר לדעתי האישית על הסרט (למרות שאני הייתי מעדיף סרט דומה יותר לחלק הראשון, ונראה שג'גואר העדיף את החלק השני).
אמנם הביקורת נראית קצת פחות "אפויה" והיא זקוקה לעריכה קלה, אבל עדיין, מכל הסיבות שמניתי, היא ראויה לח"ח. מה חבל שזו כבר לא תהיה הביקורת הראשונה של ג'גואר בעין הדג.
.
.
.
.
.
מצד שני, להגיב אני מעדיף בעין הדג. אתר נטול אג'נדה.
ביקורת לביקורת
גם אני אוהב את הביקורות של טווידלדי, אבל אני מאוהב בהם כשאלה סרטי מלחמה.
לגבי החלק הראשון והחלק השני של הסרט, אז החלק הראשון הוא מה שמשך אותי מלכתחילה לסרט, אך בעקבות הביצוע הכושל לדעתי, החלק השני היה עדיף בסופו של דבר. לחלק הראשון היה פוטנציאל אדיר שבסרט עצמו לא מומש לצערי.
נ.ב:
גם אני אוהב יותר להגיב בעין הדג!!!
בעניין השרימפ
לפי דבי, הכינוי Prawns לא מתייחס לחסילונים, אלא לצרצרים גדולים החיים באיזור יוהנסבורג.
יש לזה התיחסות באחת התגובות.
"
ובכל מקרה אם בענייני תרגום, אז בסרט החייזרים נקראים prawns, שבתרגום של הסרט יוחסו כחסילונים. בביקורת העדפתי להתייחס אליהם בתור שרימפס; א) כי הם גם ככה כמעט אותו הדבר לפי ויקיפדיה העברית. ו-ב) זה מה שהם הזכירו לי.
למעשה, בגרסה הקולנועית מתרגמים את המילה ל''שרצים''.
בדיקה נוספת, הפעם בימד''ב
(אליו התייחסו גם בתגובה הקודמת), מחזקת את טענתי:
אין ספק שהתרגום המתבקש בדרך כלל למילה Prawns הוא "חסילון" (כי שרימפ זה לא בעברית ופראונים לא עושה את העבודה). אני מניח גם שזה התרגום שהופיע בצמוד לגרסאות ה-R5 שהופצו לסרט לא מזמן. אבל מאחר שהסרט מתרחש בדרא"פ, אני מקווה שתסכים שסביר שהחייזרים יקבלו כינוי על שם ג'וקים מקומיים.
כן, סביר להניח שבסרט עצמו התכוונו לצרצרים,
אך ניטפוק קטן; בהיותי לא דרום אפריקאי אני לא מכיר את הצרצר הזה, וחוץ מזה החסילון הרבה יותר מזכיר את החייזרים מאשר הצרצר.
אז החייזרים נראים כמו חרקים גדולים ומכוערים? הא.
איפה אס"ק כשצריך אותו?
גם נכון, אבל אס''ק הייתה האסוציאציה הראשונה שלי
את היינליין לא קראתי, רק ראיתי את "לוחמים בחלל", והחייזרים שם נראו פשוט כמו חרקי ענק, לא כמו חרקים הולכים על שתיים (מהמעט שראיתי בתמונות מ"מחוז 9", החייזרים בו נראים דומים יותר לאיך שדמיינתי אותם מהספרים של אס"ק).
לגבי לוחמי החלל -
תקראי לי פשיסט נהנתן ורדוד, אבל העדפתי את הסרט על הספר.
אני מסכים שהחייזרים מ"גברים בחלל" היו פחות דמויי-אנוש מהחייזרים מ"מחוז 9 ", אבל קשה לי לראות איך ה-Fornics של "אווירת סוף קורס" מצטיירים ככאלה.
טוב, שוין.
ראה הודעתי לטרילילי,
לגבי הקטילה לה נוטים לזכות סרטיו של ורהובן.
אה, אם כן ''קלטת'' את הסרט, אין על מה להתדיין
לגבי לוחמי החלל -
מאחר שאת הסרט ממש לא אהבתי, אני מקווה שהספר טוב יותר (קיבלתי עליו המלצות). קניתי אותו בשנה האחרונה במחיר מגוחך ביריד עודפי ספרים, אז בהזדמנות אקרא ונראה. לאחרונה שמעתי שיצאו לסרט המשכים(?!). אני מניחה שהסיבה שלא ממש שמעו עליהם היא שהם היו עוד פחות מוצלחים מהראשון.
לגבי ההמשכים ללוחמי החלל -
שומר נפשו ירחק. אבל לגבי הספר – הוא לא רע בכלל. הוא שונה למדי מהסרט בלא מעט תחומים, כך שקראתי אותו מבלי לדעת למה לצפות בדיוק ויצאתי בתחושה שהסרט מעביר טוב יותר סוגיות כגון – ההשלכות של התניית אזרחות בשירות צבאי / לאומי, מאבקי כוחות בתוך הצבא (חי"ר / טיס), תקשורת מגויסת מטעם הממשלה – ובפרט שטיפת מח פטריוטית והצגת זוועות בשידור חי – ועוד ועוד.
אני יודע שרבים נוטים לזלזל בסרטיו של ורהובן ולהתייחס אליהם כפורנוגרפיה של אלימות ריקה מתוכן. מובן מאליו שקשה להתחבר לחלק מסרטיו (אודה ולא אבוש – מעולם לא הצלחתי לצפות ביותר מחצי שעה של 'נערות שעשועים', למרות ההבטחה לעירום נשי מרובה. גם "Hollow Man" לא התעלה לדעתי מעל לסרט אימה דרגה ח' עם רשע שלא מת), אבל לדעתי יש כמה פנינים בארסנל שלו – רובוקופ, זכרון גורלי (סרט נוסף שהעדפתי על פני הסיפור הכתוב) ו'גברים'.
נ.ב. בהודעתי הקודמת היה צריך להיות כתוב Formics. אחרת מדובר בגזע חייזרים מהסוג שחוטף פרות ומבצע בהן את זממו. בשני המקרים, דמיינתי את החייזרים של אס"ק כדמויי נמלים ולא כהולכים על שתיים כמו במחוז 9 (ניסה באופן נואש להשאר רלוונטי לביקורת הנוכחית).
לך על ''באגים''.
כן, אני יודעת שזה התרגום הישן ומאז כבר שינו ל"פורמיקים" (בעצם, נדמה לי שאס"ק שינה גם באנגלית, מסיבות PC, אני מרגישה שהזיכרון שלי מחליד לאחרונה). בכל מקרה, אצל אס"ק הבאגים מתוארים כהולכים על שתיים שרק נראים כמו חרקים (ויש עוד קווי דמיון, אבל חרקים הם לא), ובסרט (לוחמי חלל) הם מוצגים כחרקים מפלצתיים (עם תודעה ותקשורת וטכנולוגיה וכו', אבל עדיין חרקים). איך הם מתוארים בספר? ואיך הם ב"מחוז 9"? רק נראים כמו חרקים, או שהם ממש חרקיים? (ומה יש לכולם עם חייזרים שנראים כמו חרקים? רק כדי להגעיל?).
אני דבק במינוח הלועזי מאחר שלא קראתי את הספר המתורגם (1).
לגבי שאר שאלותייך –
תמונות של ה-Prawns קל למצוא ברשת. הנה, למשל:
לגבי הספר 'לוחמי החלל' – עברו כמה וכמה שנים מאז קראתי אותו, אז קשה לי לצטט מהזכרון. אם אינני טועה, מתייחסים אליהם כמין עכבישים ענקיים. אני לא זוכר מה אמרו בספר לגבי האופן בו הם הצליחו לבנות חלליות וכדומה. אני העדפתי את הפתרון בו בחרו בסרט – סוגים שונים של חרקים מתפקדים כמיני נשקים שונים. זכורות לטובה חיפושית המגמה הלוהטת וחיפושיות הארטילריה(2).
לגבי הנטייה לבחור חרקים בתור החייזרים – אני מרוצה מזה מכמה סיבות. אחת מהן – במשוואת דרייק מניחים שפלנטה ראויה לחיים אם היא מקיימת תנאים הדומים לאלו שבכדור הארץ. עם זאת, האנתרופוצנטריות הזו תמיד קוממה אותי. מינים רבים מסוגלים להתקיים בתנאים שאינם מתאימים לנו. מי אמר שהם אינם אינטליגנטיים? מעבר לכך, מי אמר שצורת החיים חייבת להיות מבוססת על שילוב היסודות C,H,O? מי אמר שזו לא צורת חיים שאנחנו נתפוש כאסטראלית? מי אמר שאין חיים הנמצאים כאן על כדור הארץ אבל בהזזה של 90 מעלות ביחס לשלושת המימדים שאנו מגדירים לפיהם את המרחב שלנו?
אז נכון, אלה לא חייבים להיות חרקים בכל פעם, אבל זה עדיף על יצורים שנראים כמו בן-אדם בתוך תחפושת (ע"ע סטאר-טרק).
(1) למעשה, כבר הרבה שנים אני לא קורא ספרים מתורגמים. הניסוחים המתורגמים עושים לי חררה ומעלים את לחץ הדם שלי. כל עוד טקסט נכתב בשפה שאני יודע לקרוא בה ברמה נאותה, אעדיף את שפת המקור.
(2) כבר אמרתי שאני ממש אוהב את הסרט הזה? להפתעתי, מרבית האפקטים לא ממש התיישבנו, למרות גיל הסרט.
לגבי החרקים אגב
ניל בלומקמפ הודה שהיתה לו בעיה עם זה שהחייזרים הולכים על שתי רגליים. בתור חרקים זה באמת לא הגיוני.
הבעיה היא הצורך שהצופים יחושו אמפתיה כלפיהם. בלומקמפ הסביר שבני אדם לא יכולים לייחס רגשות "אנושיים" למה שלא הולך על שתי רגליים. לכן הוא נאלץ ליצור את החייזרים כמו שהם בסרט, דבר שהוא התייחס אליו כסוג של פשרה יצירתית.
הבעיה עם חרקים כחייזרים:
חרקים מעוררים פוביה. בניגוד לחיות אחרות שמפחידות אותנו בגלל שהן מסוכנות לנו, חרקים מפחידים אותנו בצורה לא רציונלית – ולפי דעתי, בגלל שהם כל-כך שונים מאיתנו אבל גם מזכירים אותנו. חרקים, במילים אחרות, הם כמו סיוט: זה מוכר, אבל זה ממש לא אמור להראות *ככה*.
לכן אם אתה "מלהק" חייזרים בתור חרקים אתה,אוטומטית, גם מלהק אותם בתפקיד הרעים.
זו פחות בעיה כשרוצים לעסוק בממדים הקסנובופים שהמטאפורה הזו חושפת, כמובן. אבל גם אז, אני חייב להודות, זה נראה לי פתרון קצת לא יצירתי.
ביקורת.
עוף טופיק : לא כל כך אהבתי את המערכת שם
בלשון המעטה....
רעיון טוב ביצוע כושל
אני לא מבין את אלה שאומרים שהסרט עמוק. העומק של הסרט מסתכם בזה שבאו חייזרים, הם מעצבנים והאנשים שונאים אותם חזרה. זהו.
וחוץ מזה סרט אקשן נחמד וקצת משעמם לקראת הסוף.
למעשה מדובר בסוג של פריקוול
ולפיכך צפויים לנו מחוז 10, 11 ו-12 שיגשרו על הפער בין מחוז 9 למחוז/פרבר 13 הצרפתי.
תמיד התייחסתי לצרפתים כזרים במיוחד
אבל הצרפתים של B13 באמת מפגינים יכולת שלא מהעולם הזה, והתגובה שלך גרמה לי להבין הכל!
אה נו... אז תגיד ''אוואטר'' וזהו
וואללה, לא חשבתי על זה...
רגע רגע...
30 תגובות ואף אחד לא התייחס לזה שאחרי כתבת ה-THE END מפרסמים פה ביקורת לסרט חדש? מה זה אומר? יש קאמבק או מה?
לא ממש.
מתוך כתבת THE END:
"אנחנו נפרדים היום מהיומיות. בשבועות הקרובים נמשיך לפרסם פה ביקורות – אם יגיעו ביקורות ראויות. אני מקווה שיהיה מקום לדבר בו על "ממזרים חסרי כבוד", "עג'מי" ו"לבנון". אחר כך, אחרי יום ההולדת התשיעי של האתר, 13.10, נסגור באופן רשמי ונצא לחופש".
זה משום שרוב האנשים אשכרה קראו אותה.
גם אני משייך עצמי לאסכולה האמביוולנטית
כך לגבי הביקורות של טווידלי כאן והביקורת באג'נדה – שלדעתי משלימות האחת את השניה.
כך גם לגבי הסרט עצמו: מתחיל מעניין, מהר מאוד מצריך סיספונד (כל סצינת "חלוקת הודעות פינוי" שמהר מאוד מאבדת אמינות) ועובר למצב של היפר-סיספונד בחלק ""האקשני".
סיכום שלי: סרט בינוני במהותו, אבל מקבל בונוס (שמסתכם בטוב-) בגלל האפקטים והמקוריות הטכנית.
בהמשך לדיון שהיה לי עם רד פיש
אם עין הדג היה ממשיך להתקיים, האהדה למחוז 9 כפי שמיוצגת בדף הזה לא הייתה מביאה אותו להיות סרט השנה. ואם אוואטר לא יהיה בשורה גדולה, זו באמת יכלה להיות התחרות הכי מעניינת בתולדות עין הדג, פשוט כי אני לא רואה מועמד בולט אחר. חבל שלעולם לא נדע.
עוד משהו שהוא לא ממש חור, אבל עדיין מעצבן:
הקטע הדוקומנטרי.
ההתחלה כולה דוקומנטרית. גם הראיונות עם הדרום-אפריקאים, גם הסיקור הטלויזיוני, גם הראיון עם ויקוס, ואח"כ כל תהליך ההכנה לפינוי, והפינוי עצמו. כולל "אל תצלמו עכשיו" של ויקוס.
ואז פתאום זה מפסיק.
אבל לא באופן ברור. אין שום שלב שבו אנחנו עוזבים את המצלמה הדוקומנטרית ועוברים באופן מוצהר למצלמה קולנועית. זה פשוט קורה מעצמו. רק מה – השפה הקולנועית, כולל הרעידות וכל השטיקים המוקומנטריים, נותרים כפי שהיו.
עבורי, זה הגביר את התחושה שמדובר בסרט ביכורים של במאי שלא באמת יודע מה הוא עושה.
בדיוק ההיפך
לדעתי זה היה טריק מאוד חכם. אי אפשר היה באמת לצלם את כל הסרט כדוקומנטרי, כי לאורך רובו אין תירוץ לכך שהמצלמה נמצאת שם. אבל הוא מתחיל כדוקומנטרי, "מוכר" לקהל את האמינות הגבוהה שהסגנון הזה משדר, ואז עוזב אותו – אבל בהדרגה, בצורה כזאת שקל לא לשים לב שזה קרה בכלל. האמינות שנובעת מהסגנון נשארת. זה היה נורא צורם אילו הסרט היה עובד בבת אחת מצילום של מצלמת כתף לשוטים סטטיים עם קומפוזיציה ותאורה מושלמות. זה שהוא נצמד לסגנון גם כשכבר לכאורה אין לו סיבה, זה חלק חשוב ממה שנותן לסרט את האמינות הייחודית שלו.
יש תקדימים
במאה התשע עשרה ספרים שנכתבו בגוף ראשון תמיד היו בצורת יומן עם סיפור מסגרת של איך היומן הגיע לידי הקורא – הטכניקה הזו הגיעה לשיאה הקצת מוגזם ב"דראקולה", בו אנשים כותבים קטעי יומנים בלתי נגמרים (בהם הם זוכרים כל שיחה שהיתה להם במשך היום בדיוק מדהים) תוך כדי בריחה מערפד. אבל הטכניקה הזו נהייתה מיותרת ואנשים פשוט קיבלו את העובדה שספרים יכולים להיכתב בגוף ראשון כשהגיבור "מדבר" לקורא בלי שום הסבר של איך זה קורה. אפשר לעשות את אותו הדבר בקולנוע – להתיחס למוקומנטרי בתור סגנון צילום ולא בתור משהו שחייב לבוא יחד עם העמדת פנים כאילו יש באמת צוות צילום שמצלם את הכל.
אז זהו
שזה מוצג, לפחות בהתחלה, כמו היומנים שתיארת (תיעוד אמיתי), ואז מפסיק.
אם מראש היה כאן רק שימוש בסגנון צילום מוקומנטרי, בלי נסיון להציג את זה כסרט דוקומנטרי, זה היה בסדר גמור. אבל כשבאמצע הסרט נעלמת ההצדקה ונשאר רק הסגנון, זה פשוט לא עובד.
וואלה! קישור יפה מאוד.
תשובות ''לחורים''
1. להיפך: יהיה הרבה יותר פשוט לבצע את הניתוח אם הפציינט לא מודע. יש להם כזה חדר ניתוח, ודווקא על המרדים חסכו?
2. טכנית, למיטב ידיעתי, כיום אפשר לאתר טלפון בתנאים מסויימים גם בלי שיחה.
3. צודקת, טעות שלי. אבל עדיין זה לא הגיוני.
4. אני טוען שהבעיה הייתה שהם *לא* השתוללו עם רובים. ההשתוללויות בפינוי, למשל, מספיק נשלטות. אבל כשמופיע מישהו שמפעיל נשק חייזרי – את צריכה פלוגה כדי להתמודד מולו (ולהיכשל). כמה סביר שכל החייזרים לא מתכוונים להפעיל את הנשק שלהם *בכלל*, למרות עוצמתו הרבה?
תשובות ''לחורים''
1. שוב: להרדים מישהו צריך מישהו שיחזיק אותו, ומסכת חמצן עם חומר הרדמה. לא מאוד מסובך. יותר פשוט מאשר "סתם לנסר אותו", ובפרט כשפותחים ב'סתם' נסיון לניסור הלב. מילא היו מכניסים חצי דקה בה מתברר שחומר ההרדמה לא מגיב עליו או משהו.
4. לא יודע כמו מה הם חושבים, אבל לא קיבלתי הרושם שהם טפשים (היי, הם אפילו יודעים לקרוא אנגלית!) גזע שיכול להחזיק בנשק, מסתובב פה ושם עם נשק, חזקה עליו שיעשה שימוש בנשק. אם הם פועלים שלא נועדו להשתמש בנשק, אז קל מאוד להנדס גנטית נשק שלא יעבוד עם פועלים.
למיטב זכרוני
הוא חטף את הטלפון מעובר אורח. אם זה המצב, חייבים שיחת טלפון כדי לזהות את הטלפון.
מש''א
קראתי את התגובה שלך לפני שראיתי את הסרט, ועכשיו כשראיתי, אני יכולה להסכים.
מסכים בגדול
הקטע עם הרעידות והמצלמה הקופצת אכן נשאר, כמו שאמרו פה, בגלל רצון להמשכיות בסגנון ולא לגרום לצרימה אבל המעבר עצמו תמוה בעיניי.
אני קלטתי את זה רק הרבה אחרי המעבר כשפתאום שאלתי את עצמי "רגע, איך זה הפך לסרט עלילתי כשזה אמור להיות סרט דוקומנטרי?", זה מבלבל ולא הגיוני. מצד שני, העדפתי את האופציה הזו מאשר איזה פתרון מאולץ של איזה צלם שהיה נאלץ "לתעד" את האירוע בעל כורחו או משהו כזה ובכלל ההחלטה די אמיצה אז לא נתתי לזה ממש להפריע לי.
בקשר לסרט, עשוי טוב, אבל נראה כאילו מעריץ של עקיבא גולדסמן שכתב חלקים מסוימים בתסריט והתוצאה בהתאם.
יש שתי טעוית הגהה בכתבה
1. "את החוזה לביצוע הפינוי-בינוי מקבל חברת MNU" –
צריך להיות "מקבלת" כמובן.
2. "הוא לא חכם, לא חתיך, גזען ופלצן מתנשא" –
צריך להיות "גזען ודן ברזל" כמובן.
וכעת האנשים הנוחים להתרשם יאמרו את דברם.
כמה ששמחתי לראות ביקורת על הסרט הזה! חששתי כבר שלא תהיה.
בניגוד למה שכמה אנשים אמרו, אני לא חושבת שאחד מהחלקים טוב פחות, או שהשוני ביניהם מפריע. אלמלא החלק הראשון, החלק השני היה הרבה פחות אפקטיבי.
בנוסף לכך, אם הגיבור של הסרט היה גיבור אקשן קלאסי, הוא היה פחות מעניין. לגיבור אקשן ז'אנרי לא הייתי דואגת.
בנוגע להזדהות עם דמויות:
ויקוס- כן, הוא מעורר סלידה. אבל אני חושבת שיש גבול לכמה דמות יכולה לסבול מבלי שאני אתחיל לצדד בה בשלב כלשהו, בלתי הירואית ככל שתהיה.
כריסטופר- טוב, הוא פשוט צודק, זה בדרך כלל מספיק טוב בשבילי.
בנוגע למראה של החייזרים, לקח לי בדיוק 5 דקות לעבור מ"איכס" ל"איזה ח-מוד!" והדיבור שלהם מאגניב.
אכן, היו בעלילה חורים מספיק גדולים כדי להעביר דרכם את הראש שלך, אבל תוך כדי הסרט, קרה לי משהו מוזר.
אמרתי לעצמי, "היי, זה לא הגיוני."
ועצמי אמרה לי, "ששש, למי אכפת."
כן, זה חבל שלא תיקנו את כל הפאקים באמינות, ועוד כשאלו דברים שכל כך קל להבחין בהם. אבל זה היה סרט טוב. כל הדברים שהיו אמורים לזעזע/ להגעיל/ להפחיד אכן עשו את מה שהם אמורים לעשות.
וכן, הדיאלוגים היו נגועים בקלישאתיות, אבל אני חושבת שכשבני אדם נמצאים במצבים קשים, אין להם את תעצומות הנפש הדרושות לדיאלוגים מקוריים ומתוחכמים.
ובנוגע למסר, לדעתי הוא מעולם לא היה, "גזענות זה רע", אלא, "בני אדם זה רע."
אני לא בטוח
האם הסרט הזה (שמקבל פה ביקורות בינוניות מינוס) לא היה אחד הסרטים המצופים והמבטיחים של השנה? או שאני מתבלבל עם מד"ב אחר?
היה
ידעתי!!!
אבל הביקורות בארה"ב משבחות, לא?
תלוי אצל מי
המבקרים המקצועיים מאוד אהבו (90% עגבניות), אבל בבלוגים ואתרי מדע בדיוני ההתלהבות מתונה יותר, וראיתי גם תגובות שליליות.
צריך אולי לזכור שרוב המבקרים המקצועיים מגיעים לסרט הזה בסופו של קיץ די עגום שבו איכות סרטי המד"ב נעה על הציר שבין סטאר טרק לרובוטריקים 2. מול הסרטים הללו, גם מחוז 9 על כל פגמיו נראה מצוין. מצד שני, הוא מגיע אלינו, כמעט חודשיים אחר כך, עם הייפ לא יאומן, ולכן קשה לא להתאכזב קצת מהסרט עצמו.
האמת היא איפשהו באמצע
בתור סרט דל תקציב, שבא משום מקום, עם במאי חסר נסיון ושחקנים לא מוכרים – הוא הפתעה נעימה מאוד.
בתור סרט עטור שבחים, הייפ ופיטר ג'קסון – הוא אכזבה עצומה.
בתכל'ס, הוא סרט מד"ב חביב. לא פחות ולא יותר.
בקשר ל''חור''
של איךהגיעו הנשקים למחנה-מסבירים את זה בצורה מאוד ברורה, בערך בדקה השנייה של הסרט. מראים שידורי חדשות שמדווחים על "חלקים גדולים שנופלים מהחללית", ואז על כך שלא הצליחו למצוא את השברים האלה משום מה. אחרי זה עושים קאט ל"יש המון נשקים בדיסטריקט 9". מה כ"כ קשה פה להבין?
האם אני הבנאדם היחיד
ש*ממש* הפריע לו שהחייזרים דיברו ב…איך אמר טווידלדי… צפצופים ותקתוקים, אבל משום מה אין לבני האדם שום בעיה להבין אותם ללא עזרת כתוביות? או לחילופין, שלחייזרים לא היתה בעיה להבין את האנגלית?
האם אני הבנאדם היחיד
אם ישימו אותך בכוכב קלינגון (או בכנס טראקים), אחרי 20 שנה גם אתה תדע קלינגונית. רק עם מבטא כבד.
הגיוני לגמרי,
יצא לי לנהל שיחה של שעה כשאני מדברת רק עברית ובת שיחתי מדברת רק אנגלית. שתינו הבנו אחת את השניה, פשוט הרבה יותר קל לדבר בשפת האם שלך.
ובהקשר לזה (אני צריכה לפרוק את התסכול)
אתמול בלילה צפיתי סוף סוף ב"סטארגייט" (הסרט) וניסיתי להבין איך לעזאזל עשו מהסרט המטופש הזה סדרה מצליחה (טרם צפיתי בה). זה לא בלתי אפשרי לעשות סדרה איכותית ומצליחה על בסיס של סרט רע (ע"ע "באפי"), זה פשוט בלתי הגיוני (ופה לא מדובר אפילו באותם תסריטאים, למיטב הבנתי): מבין כל הסרטים הטובים שיש, איך זה שהחליטו להפוך לסדרה דווקא סרט כ"כ אינפנטילי, צ'יזי, נטול מקוריות וכו'?
אחד מהדברים שטמטמו אותי במיוחד (מעבר לאפקטים המפגרים, וזה לא שהם נראו רע, הם פשוט היו מגוחכים במהותם) היה שהבלשן עבר ממצב של "מה הם לעזאזל אומרים" (והצליח לגשש ולהבין אולי 2 מילים) למצב שבו הוא פתאום מבין הכול ומסוגל להתבטא בחופשיות, בלי שום בעיות אוצר מילים, מבטא ומה שזה לא יהיה, וכל זה בין סצינה אחת לשנייה (בלי הפרש זמן ביניהן). מכונת ההסספונד שלי קרסה מחוסר משאבי מעבד.
לגבי למידת השפה -
אולי בגרסת הבמאי יש סצינה בה דניאל מתקשר ל-Operator סטייל מטריקס ומבקש upload של הקבצים הרלוונטיים.
ובאופן רציני מעט יותר – אני זוכר שכנער דווקא חיבבתי את הסרט, על אף מגרעותיו הלא מעטות. רוב הסיכויים שזה היה בזכות עניינים כגון פורטלים בין עולמות, טלפורטציה, הצגת היסטוריה סודית של אלי מצרים והפירמידות ועוד ועוד.
רוצה לומר – כשיש כל כך הרבה רעיונות מגניבים בסרט אחד, לא מפתיע שיקום תסריטאי חובב מד"ב ויתחיל לבשל מזה מוצר ראוי לעיכול.
הנה מאמר אקדמי, אבל מאוד קריא, על המיתוס הנפוץ שאומר שפעם, מזמן, הגיעו חייזרים לכדור הארץ והתיישבו כאן / ייצרו את בני האדם / השפיעו על מהלך ההיסטוריה האנושית:
http://archiv.ub.uni-marburg.de/mjr/art_gruenschloss_2006.html
באמת מאמר יפה. הצחיק אותי שהוא מכנה את סדרת הטלוויזיה "רדודה", המרחק בין האקדמיה לפאנבויס כנראה. "אודיסיאה בחלל" הוא דוגמה ידועה יותר לסרט שמציג התערבות חייזרים בהיסטוריה האנושית. הטוויסט המעניין בסטארגייט הוא שהחייזרים הם בעצם בני אדם. התחושה שלי שעל ספריו דל דאניקן ודומיו לא מקבלים אפילו זיכוי בחנויות ספרים משומשים.
יש הבדל תהומי בין לדעת שפה עתיקה ברמה אקדמית
שמעולם לא שמעת או דיברת, לבין להיות מסוגל להבין ולדבר באופן שוטף. זה לא ריאלי, צר לי.
הצפצופים ותקתוקים
הזכירו לי ג'יבריש סטייל Star Wars + החייזרים נראים (בעיני) כמו בני הדוד הגדולים של סבולבה (ההוא ממירוץ הפודים).
תיקון קל (עד בינוני)
לצבא דרא"פ יש רובה בשם R4 המבוסס על הגליל ומחוצר ברשיון מתע"ש:
http://he.wikipedia.org/wiki/R4
מן הסתם הוא זה המופיע בסרט.
אני אישית סבלתי מההתחלה ופשוט הפסקתי באמצע הסרט..
א.הצילום החצי דוקומנטרי הזה נהיה מעיק מרגע לרגע..
כמו כן הצילום התזזיתי במצלמת היד הייתה מתסכלת עוד יותר..
התחושה שהסרט לא זורם..
אין הגיון בהתנהגות של הבני אדם..
ובכלל הסרט עצמו מתחילתו חסר הגיון במצב בו חייזרים לא אלימים מגיעים לארץ אני נראה לי הזוי שדבר בקנה מידה בינכובי כזה היחס אליו יהיה ככה.. זה משהו שכל העולם ישתתף בו ולו מתוך צורך מחקרי
ועל הכל המשחק הגרוע של השחקן הראשי.. יותר מידי מתאמץ..
אני מצטרף לאלה שרוצים לצנן את ההתלהבות.
בתור סרט אקשן מדב"י "מחוז 9" דווקא מצטיין. קטעי האקשן יפים ומבוימים היטב והאפקטים מדהימים, בעיקר ביחס לתקציב הזעום (יחסית).
והאמת שזאת היתה הפתעה לגמרי מוחלטת בשבילי, אני ממש לא ציפיתי שהסרט הזה יתפתח לסרט אקשן עם גופות מתפוצצות.
אני אישית ציפיתי ליותר עומק, שלא מצאתי. ההתעסקות בגזענות נגד החייזרים ובכל השאלות המוסריות הקשורות לכך היתה שטחית מאד.
בסופו של דבר, לא קלאסיקת המד"ב המיידית כמו שהרבה מחו"ל טענו… אבל כן סרט טוב אם להתעלם מהעובדה שהיה לו פוטנציאל להרבה (הרבה) יותר.
חדשות טובות
היית היום בסינמה סיטי, ופנים הבניין היה מעוטר בכרזות לסרט, ואפילו הוקרן הטריילר שלו. כנראה שניתן יהיה לראות את הסרט בסינמה סיטי.
וזה מפתיע כי?
כי...
חשבתי שהסרט לא אמור היה להיות מופץ בארץ מעבר לאייקון…
נא עיין בהודעה הראשונה בעמוד זה.
אופס
לא אופייני לי, סליחה
דווקא עם החור הזה אני לא מסכים
נחיתת חייזרים בהחלט תעורר ממש הרבה עניין ברגע הראשון. אבל תאר לעצמך שבמשך שנה בודקים אותם ורואים שאין שם שום מידע שימושי. אף אחד מהם לא יודע להגיד לך כלום על מאיפה הם באו ולמה, הביולוגיה שלהם דומה בצורה מרגיזה לשלנו, הטכנולוגיה שלהם מעניינת אבל הם לא מבינים בזה אז אתה פשוט לוקח כמה חתיכות והולך לעבוד על זה בעצמך, ובסופו של דבר העניין בחייזרים עצמם דועך.
מה שמוזר לי הוא שלא פירקו לגורמים את הספינה כדי לנסות ללמוד האם יש להם הנעה שאנחנו לא מכירים, וזה אכן חור די רציני. כל השאר נראה סביר, בפרט היחס לחייזרים עצמם. אחד זה מעניין, אבל אלפים זה מטרד.
מבטא מעצבן?
הם בדרום אפריקה. יש להם מבטא של דרום אפריקאים.
מבטא מעצבן?
וזה אומר שאסור לזה לעצבן אותי?
מחוז 9 אינו עונה
הקדמה קצרה:
כשאני צפיתי בסרט, זה היה לפני כל ההייפ. ראיתי את הטריילר ששודר, הוא עורר בי סקרנות במידה מספקת בכדי שאלך לראות אותו בקולנוע, בסוף השבוע הראשון בו הוא הוצג בארה"ב. הגעתי עם ציפיות לסרט טוב אבל לא עם ציפיות בשמיים, ומבחינתי הסרט התעלה על הציפיות.
הסרט בנוי בצורה מצויינת מהרבה בחינות: אהבתי את החלק הראשון שנותן לסיפור תחושה מאד "מציאותית", ואהבתי את העובדה שהבמאי לא נצמד בכח לגימיק של סרט תיעודי אלא משתמש בו בתור כלי קולנועי שנועד להשיג אפקט מסויים ובהמשך מוותר על הסברים מאולצים של מי ולמה מצלמים את הגיבור הראשי.
אני נהניתי משני החלקים של הסרט. גם מהחלק הראשון הכאילו תיעודי וגם מהאקשן בהמשך. וויקוס הוא אולי לא הגבור האידיאלי והוא אדם קצת מעצבן עם המון חסרונות, אבל עדיין היה לי איכפת ממנו בהמשך, כמו גם מגורל החייזרים.
עוד דבר שמאד אהבתי בסרט הוא העובדה שהסרט לא מאכיל את הצופה בכפית מבחינת ההסברים לכל המתרחש. ניכר שלהרבה מאד מההתרחשויות בסרט יש לבמאי הסברים מלאים יותר, אבל הוא לא בא ושם טקסטים שמסבירים כל פרט בפי הדמויות. הוא בונה את הקטעים הכאילו-תיעודיים כך שיראה לנו את המציאות כפי שאנשים שחיים בסיפור היו רואים אותה, ורק בהמשך הוא מראה לנו מציאות מעט שונה באמצעות נקודת המבט של הגיבור הראשי.
הדיון החברתי בסרט וההשוואה של היחס לחייזרים לאפרטהייד באפריקה היא אמנם מאד גלויה על פני השטח, אבל למרות שההשוואה יחס לחייזרים=גזענות הוא לא דבר לגמרי חדש בסרטים, הוא עושה את זה בצורה טובה ומעוררת מחשבה. דבר ראשון, העובדה שהחייזרים לא ממש נראים אנושיים היא מבחינתי נקודה לטובת הסרט. בניגוד ל"חקירה בעיר זרה" לדוגמה, קל לנו הרבה יותר לקבל את נקודת המבט שרואה בחייזרים יצורים דוחים וטפשים, ורק בהמשך "לגלות" נקודת מבט אחרת לגביהם. המין האנושי, לעומת זאת, עובר תהליך הפוך ואנשים מוצגים כאן במלוא כיעורם. אפשר לא להסכים עם האמירה הזו של הסרט, אבל זו אמירה מעניינת ומעוררת מחשבה.
לגבי ה"חורים בעלילה" שיש בסרט, אפשר לחלק אותם לשני סוגים: חלק גדול מהתלונות על חורים בעלילה כביכול עוסקות בדברים שיש להם הסברים לא רעים שהבמאי חשב עליהם מראש אבל העדיף לא להאכיל את הצופים בהסברים לכל דבר. מצד שני, יש גם כמה דברים שניתן להגדיר כחורים אמיתיים – אבל אלו מסוג הדברים שניתן למצוא בכל סרט מד"בי והם ניתנים בקלות לסיספונד.
לדעתי, הסיבה לכך שהרבה אנשים מוטרדים מחורים בעלילה בסרט הזה יותר מאשר בסרטים אחרים היא משתי סיבות: אחת היא בכלל התחושה המאד מציאותית שהסרט יוצר, שגורמת לאנשים לשפוט את הסרט בקריטריונים הרבה יותר מחמירים מכפי שהיינו שופטים סרט מד"ב שמתרחש בעולם שונה לגמרי משלנו. השניה היא משום שיש כניראה הרבה אנשים שמלכתחילה לא "קונים" את ה-premise העיקרי של הסיפור. אחרי כל-כך הרבה סרטי מד"ב בהם מדברים על ההתרגשות וההתפעמות שבמפגש עם יצורים מכוכב אחר, אחרי שאנחנו רגילים לראות בחוצנים סוג של שדים או מלאכים, ההצגה של חייזרים כ"מטרד" שכבר לא ממש מעניין אף אחד לאחר 20 שנה ניראית לחלק מהצופים קשה לעיכול.
נסי כאן:
http://www.themoviespoiler.com/Spoilers/district9.html
בדיוק מה שרציתי להגיד.
אחד סרטי המד"ב היותר טובים שראיתי בזמן האחרון.